שיעור בוקר 15.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 446

אותיות נ'-נ"ז

קריין: "הקדמה לספר הזוהר", "כתבי בעל הסולם", עמ' 446, אות נ'.

אות נ'

"אמנם תדע, שכל אלו, ה' בחינות האורות נרנח"י, שנתקבלו מעולם העשיה, אינן, אלא בחינת נרנח"י של אור הנפש. ואין בהן עוד מבחינת אור הרוח, ולא כלום. כי אין אור הרוח, אלא בעולם היצירה. ואור הנשמה, רק בעולם הבריאה. ואור החיה, רק בעולם אצילות. ואור היחידה, רק בעולם א"ק.

אלא, כמו שאמרנו לעיל, שכל שיש בכלל כולו, מתגלה ג"כ בכל הפרטים, עד הפרט היותר קטן, שאך אפשר להפרט.

ולפיכך, ישנן כל ה' בחינות נרנח"י, גם בעולם העשיה, כדרך שבארנו אותן. אבל הן רק נרנח"י דנפש.

וממש על דרך זה, ישנן כל ה' בחינות נרנח"י, בעולם היצירה. והן רק ה' חלקי הרוח.

וכן ישנן, כל ה' בחינות נרנח"י, בעולם הבריאה. והן ה' חלקי הנשמה.

וכן הוא בעולם האצילות, שהן ה' חלקי אור החיה.

וכן הוא בעולם א"ק, שהן ה' חלקי אור היחידה.

וההפרש שבין עולם לעולם, הוא ע"ד שבארנו בהבחנות, שבין כל אחד מנרנח"י דעשיה."

הוא מסביר לנו על כל הסולם מלמעלה עד למטה.

שאלה: כשהאדם מעלה מ"ן ומעורר את הכוחות העליונים שיטפלו בו, האם הוא מעלה חסרונות פרטיים שלו?

הוא לא יכול להעלות שום דבר אחר חוץ מהחסרונות הפרטיים שלו אבל שנכללים בחיסרון הכללי.

תלמיד: האם הפרצופים העליונים שהוא מעורר, למשל אבא ואמא, הם של כל המערכת או הם פרטיים שלו?

זה לא חשוב, הכול נכלל. גם אבא ואמא הפרטיים שלו נכללים באבא ואמא הכלליים.

שאלה: איך אורות גבוהים יותר מתגלים בתוך עולם נמוך? למשל בעשיה יש את אור הנפש, אבל מה זה אומר שרוח, נשמה, חיה ויחידה מאירים שם?

זה אומר שאם אנחנו מעוררים מקור עליון כלשהו, אז אנחנו מעוררים אותו מאפס, ולכן הוא יכול לענות על החסרונות שלנו במקום שבו נהיה.

תלמיד: אבל איך בעולם נמוך אפשר להרגיש את האורות הגבוהים ביותר?

רק לפי המדרגה, רק לפי דיפרנציאציה, כלומר עד כמה המדרגות האלה מעבירות את האורות, מחלישות אותם, ואתה מרגיש אותם לפי הדרגה שלך.

תלמיד: האם אפשר לתאר את ההבדל בין האורות בתוך עולם? מה זה חמישה אורות שונים במדרגות ביניהם בתוך עולם אחד?

אתה לא יכול להרגיש שום דבר רוחני, לקבל השגה רוחנית, אם הוא לא יהיה כלול מכח"ב זו"ן דכלים ונרנח"י דאורות, מה שלא יהיה. לכן אין לך ברירה אלא רק ללכת קדימה עד שתפעיל כח"ב זו"ן דכלים ונרנח"י דאורות. אין פחות מזה, אפילו האור הכי קטן.

תלמיד: האם יכול להיות שבעולם העשיה אדם ירגיש רק שלושה אורות ראשונים ובמאמץ נוסף הוא ירגיש בפעם אחרת עוד אורות?

כן.

תלמיד: אבל אז זו לא שלמות בהרגשה שלו.

זו שלמות יחסית.

תלמיד: כלומר בכל מקרה האדם ירגיש שלמות גם אם הוא לא מרגיש את כל האורות.

ודאי. איך יכול להיות שאתה נמצא בעולם העשיה ואתה מרגיש שלמות? אתה מרגיש שלמות משלך, ועם זאת ברור לך שזו עדיין לא שלמות.

שאלה: למה לפעמים כשאני מחובר עם החברים בעשירייה אני מרגיש שאני אוהב אותם, אני מרגיש קרוב אליהם, ולעומת זאת כלפי חברים שהם מחוץ לעשירייה אני מרגיש דחייה חזקה, לפעמים אפילו שנאה, ואני לא מצליח לקבל אותם בתוכי. האם זוהי התחלה של מדרגה רוחנית או שזה אומר שאני לא עובד נכון?

זו התחלת הרגשת העבודה הרוחנית שאתה חייב בה להשקיע. אתה חייב להשקיע אהבה, להשקיע כוחות, כדי להיות מחובר לכולם. אבל ודאי שיש כאן דיפרנציאציה בין זה שאתה אוהב את הקבוצה שהיא ממש כנשמה שלך, לבין כל מיני חברים בכל הכלי העולמי שאתה בכל זאת צריך לראות שהם נמצאים באותו כלי איתך, יחד איתך, תומכים בך ואתה חייב לתמוך בהם.

היום בערב אנחנו נתראה ונראה דרך האינטרנט מאות ואפילו אלפי חברים מכל העולם. עלינו לתאר שהם ממש עומדים בליבנו, שהלב הרוחני שלנו נכלל מכל הרגשות של כל החברים האלה, וזה הלב שלנו. אם אין לי הרגשה שכל החברים האלה מחוברים ברצון אחד, למטרה אחת יחד, תומכים זה בזה, קשורים זה לזה, אז אין לי לב רוחני.

שאלה: האם אנחנו עושים את ההתכללות עם הכלי העולמי דרך העשירייה?

יותר טוב דרך עשירייה. לפעמים אני שומע שזה מפריע לחברים להיות מסורים לעשירייה וגם להיות מסורים לכלי העולמי, אבל צריכים להשתדל גם בזה וגם בזה. הלב מתרחב ומתחיל להסתדר יותר בכלים הנכונים, לכן לא לפחד מזה שאתם מאבדים משהו, העיקר לעבוד, לעבור כמה שיותר פעימות לב.

שאלה: אמרת שבכל מקרה אתה חייב לקבל חמישה כלים כח"ב זו"ן וחמישה אורות, כל פעם זו חבילה שלמה. איך מקובל פעם ראשונה מרגיש את החבילה הזאת?

אני לא יכול להגיד לך, זאת הרגשה והרגשה אי אפשר למסור. אנחנו יכולים רק לדבר על כלים של הרגשה, אבל לא על אורות של הרגשה.

תלמיד: מה הכוונה שהוא מרגיש את חמשת הכלים האלה יחד כחבילה אחת?

הוא רוצה להתחבר עם כולם יחד כך שהוא מאבד את עצמו בהם, נעלם בהם.

שאלה: אם יש כמה חברים בעשירייה שלא רוצים או לא יכולים להתעורר לשיעורים, האם זה מעכב את כולם להגיע להרגשה של לב שלם, של עשירייה בלב אחד?

כן, אבל לא תמיד זה מעכב ממש, תלוי באיזה מצבים הם נמצאים, אבל בכל זאת צריכים להמשיך.

תלמיד: איך לעשות זאת כשזה נראה שלא כולם הם יחד? איך בכל זאת להגיע לאיחוד הזה?

עם אלו שנמצאים. יש קבוצות יותר גדולות, יש קבוצות יותר קטנות, אבל אלו שנמצאים שייקחו על עצמם עכשיו להיות כלי שלם.

שאלה: אמרת שהעיקר לעבור כמה שיותר פעימות לב. מה הם "פעימות הלב"?

התרגשויות.

שאלה: יש כל כך הרבה חברים בכלי העולמי שנמצאים בדרגות שונות, האם אנחנו יכולים למשוך מאור בזה שנראה את עצמנו כל הזמן למטה כקטנים? והאם החברים צריכים תמיד לראות את עצמם הקטנים בין כולם?

כן. לשם התחברות הכי טוב לראות את עצמי הכי נמוך מכולם כשזה מלמעלה למטה, והכי חיצון כשזה פנימה והחוצה, כלומר אני מחבק את כולם מבחוץ ואני נמצא בתחתית של כולם, כך אני מחזיק את כולם כמו בספל. כך טוב יותר לתאר את עבודת האדם, את מקום העבודה בעשירייה.

שאלה: אני רוצה לחלוק הרגשה חדשה מהשיעור היום. אני כאילו עזבתי את השכל ואני לא רץ בניסיון להבין משהו, אלא אני פשוט נמצא בהודיה ענקית לבורא על האור שהחברים שלי מקבלים ועל התענוג שהם מקבלים, וכמובן שאני מתפלל עבור כל הכלי העולמי. מה זה?

טוב מאוד, תמשיך כך.

אות נ"א

"ודע, שהתשובה והטהרה, אינה מקובלת, זולת שתהיה בקביעות מוחלטת "שלא ישוב לכסלו עוד". וז"ש: "היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד". כל עוד האדם לא מקבל את כל דרגות נרנח"י שמתאימים לכלים שלו, הוא לא נקרא מתוקן.

"ונמצא, שמה שאמרנו, שאם אדם מטהר, את חלק הדומם, מהרצון לקבל שבו, שהוא זוכה לפרצוף נפש דעשיה, ועולה ומלביש את ספירת המלכות דעשיה. היינו ודאי, שיזכה בטהרת חלק הדומם, בקביעות מוחלטת, באופן "שלא ישוב לכסלו עוד". ואז יכול לעלות לעולם העשיה הרוחני. כי יש לו טהרה, והשואת הצורה, בהחלט, לעולם ההוא.

אמנם שאר המדרגות, שאמרנו, שהן, רוח נשמה חיה יחידה דעשיה, שצריך לטהר כנגדן, את חלק הצומח והחי והמדבר מהרצון לקבל שלו, שילבישו ויקבלו האורות ההם, - אין הטהרה צריכה להיות בקביעות מוחלטת "עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד".

והוא מטעם, שכל עולם העשיה, בכל ה' ספירות כח"ב תו"מ שבו, אינם אלא בחינת מלכות לבד, שיחסה רק לטהרת הדומם בלבד. וה' הספירות, הן רק ה' חלקי המלכות. וע"כ, כיון שכבר זכה, על כל פנים, בטהרת חלק הדומם שברצון לקבל, כבר יש לו, השואת הצורה, לכל עולם העשיה.

אלא, כיון שכל ספירה וספירה מעולם העשיה, מקבלת מהבחינה שכנגדה, בעולמות העליונים ממנה. למשל:

ספירת הת"ת דעשיה - מקבלת מעולם היצירה, שכולו בחי' ת"ת, ואור הרוח.

וספירת בינה דעשיה - מקבלת מעולם הבריאה, שכולו בחינת נשמה.

וספירת חכמה דעשיה - מקבלת מעולם האצילות, שכולו חכמה, ואור החיה.

ולפיכך, אע"פ שלא טיהר, אלא חלק הדומם בקביעות, מ"מ, אם טיהר שאר ג' חלקי הרצון לקבל שלו, עכ"פ שלא בקביעות, הוא יכול לקבל גם רוח נשמה חיה, מת"ת ובינה וחכמה דעשיה. אלא, רק שלא בקביעות. כי בשעה, שנתעורר שוב, אחד מג' חלקי הרצון לקבל שלו, נמצא תכף מאבד את האורות ההם". השייכים לאותו רצון.

שאלה: האם תיקון הכוונה שלי בעשירייה זה אומר תיקון החלק של דומם דעשיה או שאי אפשר למדוד את זה בצורה הזאת?

הדומם שלך מיתקן בעולם העשייה, וגם כל יתר האורות שאתה מקבל דרך התיקונים האלה של דומם, צומח, חי שבעולם העשייה. כלומר זה לא רק שחלק הדומם שלך מיתקן אלא גם כל יתר החלקים רק במידות ששייכות לחלק הדומם שבהם.

שאלה: מה זה החלק הדומם של הרצון לקבל?

זה חלק שהוא לא גמיש, שהוא לא יכול לקבל צורות שונות, אלא מה שיש לו זה מה שמחייב אותו, זה מה שמקיים אותו וזה בלתי הפיך בוא נגיד.

תלמיד: האם בכל מדרגה יש חלק דומם של רצון לקבל?

נכון.

שאלה: לפי מה שקראנו, האם מדובר בשלב בו האדם מתחיל כבר לקבל את מה שנחוץ והכרחי על מנת להשפיע?

בוודאי שלא, אין לו כוחות להשפיע אם הוא נמצא בדרגת הדומם.

שאלה: מה הכוונה לתקן בתמידיות משהו או לתקן משהו באופן זמני?

כמו שלמדנו, "שלא ישוב לכסלו עוד", כלומר שלא ייפול ממדרגתו, אלא הוא כבר יכול לזכות למצב שפחות ממנו לא יהיה, האור העליון כבר מאיר בו בצורה קבועה ולכן לא ייתן לו ליפול.

תלמיד: האם זו דרגה של חיבור מינימלית?

כן, אתה צודק, זה תלוי ברמת החיבור בין החברים.

תלמיד: באופן פרקטי, יש לנו בעשירייה את העבודה שלנו, האם אנחנו לא נופלים ממנה אף פעם, זה משהו שכל הזמן קיים בכל מקרה?

כן, אתם מעלים את דרגת החיבור שלכם למעלה מכל המצבים והספקות.

תלמיד: האם זו המדרגה הראשונה כשמלכות מגיעה לעולם העשייה?

כן. הבורא מסכים איתכם ומאיר עליכם באור שלו, ואתם לא יכולים ליפול מהמדרגה הזאת למטה בגלל שהאור העליון כבר מאיר עליכם במידה הזאת.

שאלה: מה ההבדל המהותי באופן התיקון של הדומם לעומת הכלים של רוח, נשמה, חיה ויחידה?

הדומם לא זז, הוא שומר על המצב שלו, על המקום לו, על הסטטוס שלו, והעיקר בשבילו לא לאבד את מצבו, זה נקרא דומם. זו מדרגה חשובה מאוד כי היא יכולה להיות כיסוד של כל מצב.

תלמיד: ומה אופן התיקון של הכלים של רוח, נשמה, חיה, יחידה?

הם משתנים, עולים, יורדים, אבל משתנים. על הדומם אתה חייב לשמור בקביעות.

תלמיד: האם התיקון של הכלים האלה מחזק את התיקון של הדומם?

כן, ודאי, הם קשורים זה לזה.

שאלה: אנחנו לומדים שבדרגת הדומם אלו רצונות של אוכל, מין, משפחה, האם גם הם דורשים תיקון?

העיקר הוא חיבור בין החברים, ואם הוא מסודר נכון, אז הוא ישמור אותך בכל יתר החיבורים ובכל יתר המצבים.

שאלה: אם יש לי לדוגמה רצון לאוכל, במה שאני מזין את הגוף שלי, האם אני צריך לעשות עם זה משהו?

כן, צריך לחשוב על משהו, ברור. הדרגה הזו נותנת יסוד לכל היתר, כמו שבעולם שלנו הדומם הוא הבסיס לכל העולם.

שאלה: האם להשפיע על מנת להשפיע זו דרגת דומם?

להשפיע על מנת להשפיע זו דרגת דומם, כן.

תלמיד: האם הוא מקבל חסרונות רק מבחוץ?

לא, מתעוררים בו חסרונות משלו שעוזרים לו לבנות עוד מצבים, יותר גבוהים.

שאלה: האם אנחנו יכולים להוציא איזשהו היבט, לדוגמה רצון לאוכל, ולהגיע בכל זאת לתיקון?

הם צריכים להיות קשורים יחד, תומכים זה בזה וקשורים זה אל זה.

שאלה: מה זה "יודע תעלומות", מה זו הפעולה הזאת, ועל מי הוא מעיד?

אנחנו עוד לא יכולים להסביר זאת. "עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד", זה שייך למדרגות יותר עליונות, נגיע לזה ואז נבין. אבל טוב שנשמור את המשפט הזה, הוא ייתן לנו אחר כך הסבר.

שאלה: כשמגיעים להשתוות הצורה הראשונה, אז לאחר מכן התפילה נעלמת, אין על מה לבקש. איך לשמור על התפילה?

אל תדאג לחסרונות, לפי הכלים שיש לאדם יתגלו בו החסרונות שהוא צריך לתקן, לזה יש דאגה מלמעלה על ידי המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אבל החסרונות האלה שמתעוררים מורגשים כמו חוצפה שמתעוררת בי.

זה לא עניינך, זה העליון מעלה בך כל מיני חסרונות שעליך לדאוג לתקן אותם.

תלמיד: אם כך, פשוט להמשיך בתפילה.

אלא מה תגיד, "אני לא רוצה לעשות את זה, אני חושב שזה לא לעניין"?

תלמיד: לא שזה לא לעניין, אלא קיבלתי עכשיו מהבורא מדרגה של קביעות, ואני בא ודורש עוד דברים.

אתה צריך להודות על כל החסרונות שהבורא פותח בך כדי שתעלה אליו.

תלמיד: איך אפשר להודות ועדיין להיות באיזו מין דרישה?

זה אותו דבר, זה עולה בקנה אחד, גם כשאתה מגלה את החסרונות וגם כשאתה מעלה בקשות לבורא.

שאלה: האם אנחנו מתקנים בכל דרגה את אותם רצונות, דומם, צומח, חי, או שנולדים רצונות חדשים שאנחנו מתקנים?

אין רצונות חדשים אלא הכול התייצב בשבירת הכלי דאדם הראשון וזה מה שעולה דרכינו לתיקון.

אות נ"ב

"ואחר שמטהר, גם חלק הצומח שברצון לקבל שלו, בבחינת קביעות, הוא עולה לעולם היצירה, בקביעות. ומשיג שם, עד מדרגת הרוח בקביעות. ויכול להשיג שם, גם האורות נשמה וחיה, מספירות בינה וחכמה, אשר שם, הנבחנות לנשמה דרוח, וחיה דרוח. אפילו מטרם שזכה, לטהרת חלק החי והמדבר, בבחינת קביעות מוחלטת. ע"ד שנתבאר בעולם העשיה.

אבל רק שלא בקביעות. כי אחר שהשיג, טהרת הצומח מרצון לקבל שבו, בבחינת הקביעות, כבר הוא בהשואת הצורה, לעולם היצירה כולו, עד רום המעלות, כנ"ל בעולם העשיה."

יש כאן עניין שאם אנחנו משיגים חלק מהדרגות האלה של התיקון, אז אנחנו כבר מבינים, מרגישים ויודעים איך להתייצב בכל דרגת הרצון, חי, צומח ומדבר.

אות נ"ג

"ואחר שמטהר, גם חלק החי מהרצון לקבל, והופכו לרצון להשפיע "עד שיודע תעלומות, יעיד עליו, שלא ישוב לכסלו עוד", כבר הוא בהשואת הצורה לעולם הבריאה. ועולה ומקבל שם, עד אור הנשמה בקביעות." לפי המכניקה שהייתה קודם.

"וגם ע"י טהרת חלק "המדבר שבגופו", יכול לעלות עד ספירת החכמה. ומקבל גם אור החיה, אשר שם, אע"פ שעוד לא טיהר אותו בקביעות," אבל ביני לבין עצמי כבר מקבל משהו. "כנ"ל ביצירה ועשיה. אבל, גם האור מאיר לו, שלא בקביעות, כנ"ל." אבל בכל זאת הוא משיג משהו גם מהעולם הזה.

אות נ"ד

"וכשזוכה לטהר בקביעות, גם חלק המדבר, מהרצון לקבל שבו, אז זוכה להשואת הצורה לעולם האצילות, ועולה ומקבל שם אור החיה בקביעות.

וכשזוכה יותר, זוכה לאור א"ס, ואור היחידה, המתלבש באור החיה. ואכמ"ל."

כי אנחנו לא מבינים, לא מרגישים, לא נמצאים עדיין בכלים האלה, הם כבר כלים מעולם אחר, ממציאות אחרת, ולכן הוא לא רוצה להרחיב על כך.

שאלה: האם אפשר להסביר מה זה שיש חלק אצל המקובל שכבר מתוקן לקביעות? כי אנחנו תמיד שומעים סיפורים על מקובלים שאיבדו הכול, רבי שמעון מן השוק, בעל שם טוב שכח את כל האותיות. אז מה נשאר ומה לא?

כנראה שמה שהם כותבים זה נכון. אבל כאן אנחנו מדברים על מדרגות קבועות שאדם מעלה בהן, ובין כל הדברים האלה יש לו גם ירידות, נפילות, הוא מאבד את כול המדרגות שלו לזמן מה ולא יודע בדיוק איפה הוא נמצא.

תלמיד: מה זה נקרא שהוא מאבד את כל המדרגות לזמן מה? כי אם כבר היה לו חלק שהוא כבר תיקן לקביעות, אז הוא לא אמור לאבד אותו.

כנראה שדבר אחד הוא תיקן לקביעות ודבר אחר הוא איבד לזמן מה, ואולי האחד לא שייך לאחר.

תלמיד: אנחנו גם שומעים שהם מבקשים לשכוח הכול.

מה שאני קורא גם אתה קורא.

צריכים להשתדל להשיג ולא לחפש תשובות שבכך אתה סותם את השאלה. אני מאחל לך שתחיה עם השאלות האלה יותר ויותר זמן, כי ככל שתהיה לא שקט, כך זה יעזור לך.

שאלה: אני לא מבין למה אני צריך לדעת את כל הפרטים האלה, מה זה עוזר לי?

אל תדע. אתה לא צריך לדעת. יבוא הזמן שאתה תיפול למצבים האלה או תעלה אליהם, ואז תרצה לדעת, ואז תפתח את המקום בספר ותמצא.

תלמיד: במה הדברים האלה שאני לומד עליהם עוזרים לתיקון הלב?

הם מעוררים אור מקיף. כשאנחנו קוראים על כך בספרים וכולנו יחד קוראים, לא מבינים ומבולבלים אבל משתוקקים לזה, זה מעורר עלינו אורות מקיפים. זה כתוב בהקדמה לתע"ס אות קנ"ה, תרשום ותקרא טוב טוב. כדאי לנו לקרוא על כל הדברים האלה ואפילו כמה פעמים, כי גם בזמן שאתה קורא ולא מבין כלום זה מעורר עליך אור מקיף, ואז אתה מתקרב לפתור את הדברים האלה.

תלמיד: אם אני לא מרגיש יחד עם כולם, האם זה גם עוזר?

גם על זה תצטער וגם על זה תקבל אור מקיף, וגם על ידי זה תתקרב לכולם. ככה זה, אין מה לעשות, אלה חיינו.

שאלה: לפעמים יש כאלה רגעים בעשירייה שאתה מרגיש איך אנחנו מתחברים יחד, מתמוססים. איך לא לחזור יותר על הטעויות שלנו?

"אין חכם כבעל ניסיון", אני לא יכול להגיד על עצמי שאני יותר לא אטעה, לא אפול, שאני אשמור על עצמי, שאני אהיה חזק, ההיפך, "אל תאמין בעצמך עד יום מותך".

תלמיד: בהתאם לזה, מה זה אומר מדרגה שנמצאת בקביעות?

מלמעלה שומרים עליך. לא אתה, אלא מלמעלה שומרים עליך. על זה בעל הסולם כותב, שעם כל המצבים שלך, שאתה שומר על עצמך בלימוד, בין החברים, וכן הלאה, תדע שאתה לא יכול להבטיח את עצמך לדקה הבאה בכלום, אבל הקבוצה יכולה לשמור על כל אחד, ואם מישהו נופל, אז זה סימן שגם הקבוצה לא שמרה עליו.

שאלה: האם אפשר להגדיר כל דרגה, לדוגמה דומם זה טבע שני, צומח זה כבר ביחס לחברים? האם אפשר לתת להם שמות כאלה?

לא, עדיף לא להגיד כך. אנחנו רוצים רק להיות קשורים למדרגות רוחניות.

שאלה: האם המהלך שהכלים שעדיין לא ראויים לאורות יותר גבוהים מקבלים אורות מלמעלה, האם זה תהליך העבודה של אח"פ דעליה שמנסה למשוך אותנו למעלה?

ודאי, אין ירידה, יש רק עליה, ולצורך העליה אז אנחנו מקבלים הרגשת הירידה, זו תוספת הכלים.

אות נ"ה

"והנה נתבאר היטב, מה שעמדנו לעיל באות מא, ששאלנו: למה לו לאדם, כל אלו העולמות העליונים, שברא השי"ת בשבילו? ואיזה צורך, יש לו לאדם, בהם?

כי עתה תראה, שאי אפשר כלל לאדם, להגיע לעשית נ"ר ליוצרו, זולת על ידי סיועם, של כל העולמות האלו. כי בשיעור הטהרה, של הרצון לקבל שבו, משיג האורות והמדרגות, של נשמתו, הנקראים נרנח"י. וכל מדרגה שמשיג, הרי האורות של אותו מדרגה, מסייעים לו בטהרתו. וכן עולה במדרגותיו, עד שזוכה להגיע, אל השעשועים, של תכלית הכונה שבמחשבת הבריאה, כנ"ל באות לג.

וזה שאמרו בזוהר, נח, אות ס"ג, על המאמר "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל: "במה מסייעין אותו? ואומר, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא". כי אי אפשר לבא, לטהרה הרצויה, למחשבת הבריאה, זולת ע"י סיוע כל המדרגות נרנח"י של הנשמה, כמבואר."

זה כתוב יפה מאוד.

אות נ"ו

"ויש לדעת, שכל אלו נרנח"י, שדברנו עד הנה, הרי הם ה' חלקים, שכל המציאות נחלקת עליהם. אכן כל שיש בכלל כולו, נוהג אפילו בפרט היותר קטן שבמציאות, כנ"ל.

ולמשל, אפילו בבחינת דומם דעשיה הרוחני בלבדו, יש שם להשיג ה' בחינות נרנח"י, שיש להם יחס, לה' בחינות נרנח"י הכוללים. באופן, שאי אפשר להשיג, אפילו אור הדומם דעשיה, זולת ע"י ד' חלקי העבודה, הנ"ל.

באופן, שאין לך אדם מישראל, שיפטור עצמו, מלעסוק בכולן, לפי ערכו:

א. והוא צריך לעסוק בתורה ומצות בכונה - בכדי לקבל בחינת רוח בערכו.

ב. והוא צריך לעסוק בסודות התורה לפי ערכו - כדי שיקבל בחינת נשמה, לפי ערכו.

ג. וכן בטעמי מצות. כי אי אפשר, לאור היותר קטן שבמציאות הקדושה, שיהיה נשלם זולתם."

שאלה: הוא כותב בסעיף הזה על "הפרט היותר קטן שבמציאות", מה זה?

זאת אומרת, הרצון הכי קטן שהולך להיתקן, חייב להיות כלול מחמשה רצונות. אלו חוקי הטבע, כך כל הטבע מחובר ומחולק.

אות נ"ז

"ומכאן תבין, את היבשות והחשכות, שמצאונו בדורנו זה, שלא נשמע כמוהן, בכל הדורות שקדמו לנו. שהוא משום, שאפילו העובדי ה', שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה.

וכבר המשיל הרמב"ם ז"ל, משל אמיתי על זה, ואמר, שאם שורה, של אלף אנשים סומים, הולכים בדרך, ויש להם לפחות, פקח אחד בראשם, הרי הם בטוחים כולם, שילכו בדרך הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח, שבראשם.

אבל, אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק, שיכשלו בכל דבר, המוטל בדרך, ויפלו כולם לבור שחת.

כן הדבר שלפנינו:

אם היו לפחות עובדי השי"ת, עוסקים בפנימיות התורה, והמשיכו אור שלם מא"ס ב"ה, הרי כל בני הדור, היו נמשכים אחריהם, וכולם היו בטוחים, בדרכם שלא יכשלו.

ואם גם עובדי השי"ת, סלקו את עצמם מחכמה זו, אין פלא, שכל הדור נכשל, בגללם. ומגודל צערי, לא אוכל להאריך בזה!"

כי הוא מרגיש, מבין, רואה ומשיג, כמה אנחנו מפסידים מזה שאנו לא הולכים בדרך ישרה, נכונה, ומפסידים את כל דרכי נרנח"י. מפסידים את השגת הבורא, את השגת העולמות העליונים, הנצחיות, והשלמות שבטבע, ואפילו להסביר לאדם הרגיל מה הוא מפסיד, אי אפשר.

שאלה: אמרת שהעשירייה היא הרוח הבסיסית שלנו. מה קורה אם אין עשירייה בעולם הפיזי?

אז כמה שיש, כתוב "מיעוט הרבים שניים". כמה שיש, אם יש כמה אנשים, והם יכולים להיות מחוברים כדי להגיע למטרה, כדי לגלות את המטרה, שיתחברו וישיגו. אני מבטיח שהכמות כאן לא משנה, שיהיו פחות מעשרה, אם הם ירצו, זה יקרה.

שאלה: אלו שעוסקים בפנימיות התורה הם כל אותם אנשים שעוסקים בחכמת הקבלה, ומשתוקקים לגלות את הבורא, או שמדובר רק על אלו שכבר השיגו?

כל אלה שעוסקים, מתחילים ללמוד, לומדים, מתחברים כמה שאפשר, להם זה קורה.

שאלה: יש תפנית ממשית במאמר. בהתחלה בעל הסולם מתחיל מחקירות על שאלות גדולות, על המהות. הוא נתן לנו דברים שהם ממש כמו מפתח איך לקרוא את הזוהר. פתאום הוא לוקח אותנו כמעט לענייני דיומא, כלומר למצבנו, ולתוך הצער הזה שהוא לא יכול להאריך בו. איך להידבק אליו, למחבר, בשינוי הכיוון הזה?

למה זה נראה לך לא הגיוני מה שהוא עושה? הוא הסביר לך על כל הדברים הפנימיים יותר, ואחרי שאתה מכיר אותם קצת, אחרי ששמעת עליהם, הוא מושך אותך לחיים הגשמיים שלך כדי להראות לך שאתה לא משתמש במה שיש לך, בחברה, במשפחה, בעצמך, בכל דבר כדי להגיע לדרגה הרוחנית.

תלמיד: החיבור שהוא עושה פה הוא חד, היינו במקום שהוא מסביר על הדברים הגדולים, פתאום הוא לוקח אותנו ישר לתוך הגשמיות.

כן, היית באגדה, ופתאום זרקו אותך ישר לתוך הסחי שלך.

תלמיד: אז מה היחס הנכון שצריך להיות לי?

שאתה תבין איך אתה צריך לעלות, לשמור ולהעריך את הקבוצה שלך, את הלימוד, את המצבים שאתה עובר. תנסה לעשות את זה עוד יותר.

תלמיד: אני צריך להרגיש משהו מהצער של בעל הסולם שעליו הוא כותב פה?

ודאי שככה אנחנו רוצים. תמיד אני רוצה להיות דבוק למחבר.

שאלה: מה התפקיד של אלה ש"שומטים את ידיהם מפנימיות התורה"?

הם באים ללמוד תורה, אבל לומדים את חיצוניות התורה, שמדברת על החיים, וסדר החיים בעולמנו. ולא על פנימיות התורה, שמדברת על פעולות הבורא בתוך הטבע, בעמקי הטבע, ובתוך בני האדם, בנשמות שלנו. ולכן הם לוקחים מהתורה רק את חיצוניות, ולא את הפנימיות.

תלמיד: מה התפקיד, מה הצורך שלהם במערכת?

בינתיים הם עוסקים בזה, כי גם בפנימיות המערכת אין הרבה אנשים שקופצים, ורוצים, ונמשכים לפנימיות התורה, לגילוי הבורא, ל"ואהבת לרעך כמוך", להשיג את הכוח העליון.

תלמיד: במה אלה שדווקא שומטים את ידיהם מפנימיות התורה תורמים לתיקון?

כי הם קיבלו רצון מלמעלה להתקרב לתורה, אבל במקום לבחור בחלק הפנימי של התורה, הם בוחרים בחלק החיצון.

תלמיד: למה דווקא בהם תולה בעל הסולם את כל הכשלון?

הוא לא תולה בהם, אבל בכל זאת הוא אומר שהם קיבלו רצון, אבל הם לא משתמשים בו נכון.

שאלה: למה הוא לא כותב לדוגמה על אלה שעוסקים בפנימיות התורה, וכמו שציינת קודם לא קופצים ומשתוקקים אחר ההשגה?

כי זו תוצאה מסך כל האור העליון שפועל ומאיר על כל המציאות, על כל לומדי התורה החיצוניים, הפנימיים, הקרובים, והרחוקים. מה לעשות, בינתיים זה המצב שלנו. עדיין, "פני הדור כפני הכלב".

שאלה: כתוב כאן שאי אפשר להסביר לאדם פשוט מה הוא מפסיד, אבל גם אנחנו התלמידים שלך לא מבינים מה אנחנו מפספסים ביחס לעולם העליון. איך לקבל את ההרגשות האלה של העולם העליון?

תראו, למרות, ועם כל המאמצים שאני עושה, כנראה שאני חלש בהסברים. רב"ש, ובעל הסולם משתדלים לדבר על זה, וגם זה כנראה לא מספיק משפיע על דורנו.

אני לא יודע מה לעשות. תנסו לחמם, להרגיש זה את זה, להתרגש זה מזה. אני מבין שמשהו חסר. כשדיברתי על זה עם הרב"ש הוא אמר, שחסרה כוונה, חסר כאב, חסר רצון. אם אין רצון, מה תעשה?

אם אתה לוקח איזה דומם, ושם אותו על השולחן, הוא דומם, הוא לא זז עד שיעברו עליו כוחות, יפעילו ויזיזו אותו מהמקום. אותו הדבר האדם, הוא יושב ולא זז. לא במוח, לא בלב, ולא פיסית. ככה כל אחד מאיתנו, הוא זז רק כשהוא חייב לזוז כדי לשמור את עצמו במנוחה. זה הטבע שלנו. אני מוכן לקבל כדור כדי לישון שבוע ימים, ואני לא מודע לזה שאני מפסיד את השבוע הזה, אלא אני אשן, וכן הלאה.

זאת אומרת, יש לנו כאן בעיה גדולה איך לעורר את עצמנו? וזה רק על ידי קנאה, תאווה וכבוד. "איש את רעהו יעזורו", כל אחד צריך לשחק כלפי החברים עד כמה שהוא רוצה להגיע לרוחניות, למדרגות רוחניות, לגלות את הבורא, להתכלל עימו וכן הלאה, אפילו כשאין לו רצון. אחרת אנחנו פשוט חיים -חיים, מתים – מתים. וזו בעיה. אז בואו לא ניתן לאף אחד מאיתנו למות.

שאלה: האם אנו חייבים שתהיה לנו השגה בכדי להבין את הזוהר באופן מלא?

כן. אם אנחנו רוצים להבין את הזוהר לגמרי, את כולו בצורה שלמה, אנחנו צריכים להגיע לכל 125 מדרגות, לסוף הסולם.

שאלה: איך אפשר ללכת בדרכי ה', בפנימיות התורה אם אין פיכח שיוביל אותם? לנו, למזלנו הטוב יש אחד כזה, אבל מה עושים אלה התועים בדרך ואין מי שיכול להוביל אותם?

אין דבר כזה, שאין. תמיד יש לאדם חבר או חברים, איזה מקרה, משהו, כל אחד מקבל איזו התעוררות. זה כמו "המחמר", שדוקר את החמורים שלו במקל חד, וכך הם זזים.

תלמיד: בקבוצה הקטנה שלנו אנחנו רואים שזה ככה, אבל אנחנו רואים מה קורה, לא בכלל העולם, אפילו רק בארץ שלנו, אנחנו רואים את ההטעיה את הטעות, את הדרך שאחרים הולכים כי אין מי שיוביל אותם. אז מה עושים?

אנחנו צריכים לעשות את כל מה שהבורא נותן לנו, את כל מה שאנחנו יכולים ומסוגלים, ואז להשאיר לו את השרביט.

תלמיד: לבורא.

כן, ודאי.

תלמיד: אבל עד שהוא יעזור, מה יעשו אלה שאין להם מוביל?

הוא הכוח העליון ולא אני, אני לא אחראי עליו ואני לא יודע ולא מבין למה זה כך או אחרת.

תלמיד: בכל זאת הוא מסר בידיים של אלה המבינים, להוביל את האנשים. אני פשוט לא מבין איך זה יכול להתבצע.

על ידי זה שכל אחד מאיתנו מעורר את הבורא, את הכוח העליון ומעורר את עצמו, וכך אנחנו נתעורר. אנחנו קרובים לזה.

תלמיד: זה קודם כל תלוי בנו?

בוודאי שזה תלוי בנו. אתה מבין שאם יש לך היום בשיעור יומיומי כמעט ששת אלפים איש, זה משהו שאי אפשר היה לחשוב, לחלום עליו לפני כמה שנים?

תלמיד: הערב יהיה לנו ערב אדיר, גדול, שיהיו בו אלפי אנשים, עד כמה זה יכול לעזור לכלל העולם, שהם כעיוורים ממש, שיהיה להם מי שיוביל אותם?

יעזור ככל שאתה תתפלל לבורא, אתה והחברים שלך, שהוא יענה על מה שאנחנו בליבנו מבקשים ממנו.

שאלה: בטקסט כתוב שהחזרה בתשובה צריכה להיות בקביעות, כלומר "שלא ישוב לכסלו עוד". ולאחר מכן הוא כותב שגם הקדושה לא צריכה להיות קבועה. מה זה אומר?

צריכים כל הזמן להמשיך, ואז נראה מה זה. אני לא יודע מה זאת אומרת חזרה שלמה בתשובה, עוד לא הגעתי לזה. אני מלמד אתכם עד כמה שאני מבין ואתם תלכו עוד הלאה ותשיגו יותר.

תלמיד: לא התכוונתי לתשובה, אלא לכך שגם הקדושה או הטהרה לא צריכה להיות קבועה.

הכול צריך להיות בשינוי, זה בטוח ואני מסכים איתך.

שאלה: איפה לאדם פשוט יש רמז כלשהו בחיים שלו, שהוא צריך לעסוק בעבודה רוחנית? אצלנו זה ברור, אותנו עוררו, הביאו אותנו לקבוצה, ללימוד, ברור שהבורא רוצה שנשרת אותו. אבל אדם פשוט אומר, הנה הולדתי ילדים, זו כל המשמעות של החיים שלי.

הוא מקיים את עצמו בדרגת בהמה, דואג לעצמו, דואג לצאצאים שלו ובזה גומר את כל מטרת החיים. אין מה לדרוש, אלא לפי כמה שהוא מתעורר, שמעוררים אותו מהשמיים. לי אין שום טענה לאף אחד, אני רק רוצה להביא לכל אחד יכולת לממש את החיים שלו. במידה ששומע, שישמע. במידה שיכול לממש את זה בצורה פיסית, רוחנית, נפשית, שיממש. בזה אנחנו צריכים לעזור אחד לאחר, בזה אנחנו בעצם מביעים את האהבה שלנו לכל אדם שבעולם.

תלמיד: יש לנו היום ערב איחוד.

ערב איחוד. מה יהיה בו?

תלמיד: יהיה הרבה תוכן, אלפי אנשים, כל הכלי העולמי יתחבר. זה קורה בשעה 18.00 בערב עד 20.45. יהיו גם חיבור פיסי גדול במרכז בפתח תקווה, וגם חיבור ווירטואלי עם כל העולם. אולי תוכל לאסוף אותנו להכנה לקראת הערב?

לא, אני לא רוצה. אני לא רוצה להיות הגננת שלכם, אני רוצה שאתם בעצמכם תדברו ביניכם ותתחברו ואולי תרצו לשאול אותי ולהגיד לי, מה צריך להיות החלק שלי בערב כזה. אני מוכן לשמוע ויכול להיות לקיים, אבל לא שאני אטפל בכם ואסביר לכם מה לעשות. תחפשו ביניכם, החברים צריכים יחד בשיחה ביניהם להציע כל אחד לכולם מה לעשות.

בהצלחה, תחליטו, תכינו ותעשו, אבל אני מוזמן, אני מוזמן לשאלות. בבקשה, כל טוב.

(סיום השיעור)