שיעור בוקר 31.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "מתחזקים בעשירייה" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים כהכנה לכנס "מתחזקים בעשירייה" – קטעים נבחרים מן המקורות.

קטע מס' 1, כותב הרב"ש.

"צריכים לדעת, שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה" ["זוהר עליון"], שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים."

(הרב"ש. 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)

קריין: קטע מס' 2, אומר בעל הסולם.

"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת – נשמת אדה"ר.

ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים"." 

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

שאלה: כתוב "אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין." איך אפשר להסביר שכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין?

מתחלקת, זאת אומרת שיש עוד חלוקות בנשמה. כשנרגיש את הנשמה שמתלבשת בנו, אז גם נרגיש את החלקים שלה, הניצוצים שבה.

שאלה: כל עשירייה היא ניצוץ, נשמה? מה אנחנו בונים בעשירייה?

עשירייה זה כלי שלם שכביכול לא צריך להיות יותר, אלא מפני שהבורא ברא יותר מזה, אנחנו צריכים לאסוף את כולם לתוך העשירייה. ומה שאנחנו צריכים להרגיש, מה שמתגלה בתוך העשירייה, זה כבר או עשירייה יותר גדולה או פרצוף, עולם.

תלמיד: אז מה זה ניצוץ?

ניצוץ זה רשימו שמתעורר.

תלמיד: רשימו שמתעורר כלפי העשירייה, או כל אחד?

כלפי כל אחד, כלפי העשירייה.

תלמיד: וכשאנחנו בונים את המסך, את הקשר המשותף בתוך העשירייה, מה התוצאה? אנחנו מגלים את הנשמה?

אנחנו מגלים את הכלי הכללי שבו נכללים כולם, ומה המילוי של הכלי הזה.

תלמיד: אתה משתמש במילה כלי, מה ההבדל בין כלי לבין נשמה?

נשמה זה כלי מתוקן פרטי, נשמה זה גם כלי מתוקן כללי.

תלמיד: אז נשמה זה כלי?

כן.

תלמיד: לפני הרבה שנים אמרת שדרך העשירייה נפתחת לך פריזמה.

לא, כבר יצאנו מזה.

שאלה: יש מושג שנקרא "נשמת אדם תלמדנו", זה יותר כמו תוכנה מאשר כלי.

כך אומרים.

תלמיד: נשמה זה נקרא שלמות?

נשמה זה לא שלמות, שלמות זה מצב מיוחד שבנשמה.

תלמיד: כל פעם מגלים את זה וזה נשבר מחדש? הרצון להשפיע נשבר חזרה לרצון לקבל?

לא. הייתה שבירה פעם אחת ואנחנו מתקנים אותה.

תלמיד: מתקנים אותה כל פעם מחדש?

לא.

תלמיד: בכל מדרגה?

עוד מדרגה ועוד מדרגה, עד שמגיעים לגמר התיקון.

שאלה: מה קרה לנשמת אדם הראשון שהתחלקה לשישים ריבוא? האם זה תהליך של שבירה, כמו שבירת הכלים?

זה תהליך כמו שבירת הכלים.

תלמיד: מה ההבדל בין השבירות?

גם את זה מתקנים וגם את זה מתקנים.

תלמיד: מדוע קורית שבירה?

זהו רצון הבורא שזה יקרה, מפני שעל ידי התיקונים אנחנו יכולים להשיג מה קורה שם.

שאלה: בעל הסולם כותב שעל פי דעתו יש רק נשמה אחת, אז איך הוא כותב שיש שישים ריבוא נשמות?

נשמה אחת שכוללת ששים ריבוא.

תלמיד: האם נשמה זה לא דבר אחד שאני צריך לגלות בתוכי? פתאום כל החלוקה הזאת די מבלבלת.

צריכים ללמוד את זה יותר. אבל העיקר זה להרגיש. כשנרגיש את זה, מתוך כך נבין.

תלמיד: זאת אומרת, כל אחד מאתנו פה צריך להרגיש שיש רק נשמה אחת והיא נמצאת בתוכו?

כן.

תלמיד: והיא לא נמצאת בשום מקום אחר, אפילו לא בעשירייה?

בעשירייה היא כן נמצאת.

תלמיד: אבל העשירייה זה דבר פנימי של האדם?

נשיג, נרגיש ונראה.

קריין: קטע מס' 3, כותב בעל הסולם.

"הגוף עם אבריו – אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל אבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מיד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה אבר, חושב ומרגיש, שצר לו המקום, שהוא נמצא בו, מיד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו. 

אמנם אם קרה, ואיזה אבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האבר הנפרד. והאבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו. 

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת, מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף, חוזר לדעת, צרכיו של האבר." 

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

שאלה: אם כל אחד מאיתנו הוא איבר, אז האם הגוף שלנו הוא העשירייה?

נניח שהגוף שלנו הוא העשירייה.

תלמיד: האם כדאי לחשוב שלעשירייה יש מחשבות, רצונות, ואנחנו לא מזהים אותן כי אנחנו נחתכנו מהגוף הזה, והרופא הוא הבורא?

כן.

תלמיד: ואיך גורמים לו שיבוא ויעשה את הניתוח וידביק אותנו שוב לגוף?

על ידי תפילה.

תלמיד: ומה הסיבה שמבקשים ממנו בתפילה הזאת, האם סתם להגיד שאני רוצה להיות דבוק לגוף בחזרה?

כן.

תלמיד: זה לא חשוב למה?

צריכים לברר.

תלמיד: איך מבררים?

תברר, אני לא יודע.

תלמיד: האם לברר זה לדבר בעשירייה למה אנחנו רוצים להתחבר?

כן, למה אתה צריך להיות מחובר עם כולם.

תלמיד: ובאיזו צורה זאת תהיה בקשה שהיא להשפעה ולא לקבלה נניח?

תברר.

שאלה: כשעושים כנס, על מה זה עובד בדיוק ביחס לאותה נשמה?

על חיבור.

תלמיד: זה ברור לי שזה על חיבור, אבל אני מדבר ביחס לאותה נשמה. איך זה פועל על אותה נשמת אדם הראשון כשאנחנו עושים כנס?

אנחנו מחיים את החלק מאדם הראשון.

תלמיד: האם הפעולה הזאת היא משהו אישי של כל אחד? מה זה נקרא שאנחנו מחיים את החלק מאדם הראשון?

אנחנו מחברים חלק מאדם הראשון, מהמרכיבים שלו יחד, ומזמינים את האור העליון שהוא יטפל בזה, יחבר את זה וימלא.

תלמיד: ממה אותה נשמת אדם הראשון מורכבת, האם מפרטים, מעשיריות?

כן, מכל הפרטים, מכל העשיריות, מכל בני האדם, שכולם מתחברים כמרכיבים של אדם הראשון.

תלמיד: כאומרים שאתה צריך להשיג את כלי הנשמה שלך, מה בדיוק אתה משיג? מה זה אומר להשיג את כלי הנשמה שלי?

אלו עשר ספירות שיחד ממלאות תפקיד בכלי הכללי שנקרא "אדם".

תלמיד: יוצא שלכל עשירייה יש תפקיד ביחס לאותה נשמת אדם הראשון.

כן.

שאלה: כנס הוא פעולה כמותית. איך אנחנו הופכים את הפעולה הכמותית הזאת של ברוב עם לפעולה איכותית?

על ידי זה שאנחנו רוצים להשיג דבקות בבורא, השפעה לבורא, על ידי חיבור בינינו. וכך אנחנו מגיעים לזה.

שאלה: איך קורה שהאיברים נפרדים זה מזה, ובו זמנית מחוברים זה לזה בלי פירוד?

אני לא יודע.

תלמיד: האם זה נכון להגיד כזה דבר?

כן.

תלמיד: האם הפירוד הוא רק בהרגשה שלי, או בהרגשה של כל אחד מהחלקים?

תשאל אותם.

שאלה: אני יכול להרכיב נשמה רק מתוך המלכות הפרטית שלי. איפה אני נפגש באמת עם האיברים של הנשמה הכללית?

כולנו נפגשים במרכז הנשמה הכללית.

תלמיד: כשאני משתדל להרכיב חיבור בעשירייה, מה אני מרגיש, האם אני מרגיש את הנשמה הפרטית שלי, או שאני כבר יוצא לנשמה הכללית?

אתה יוצא לנשמה הכללית.

תלמיד: והנשמה הפרטית שלי, האם יש דבר כזה נשמה פרטית?

כן, היא גם נכללת שם.

שאלה: בעל הסולם כותב בסעיף 3, "הגוף עם אבריו – אחד הם", וגם כותב, "אמנם אם קרה, ואיזה איבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות". מצד אחד הוא כותב שהכול שלם, הגוף שלם, ומצד אחר, שאם קרה שאיזה איבר נחתך מן הגוף. אתה תמיד מספר לנו שאין ירידה, זה נקרא רוחניות, אז איך פתאום האיבר נקטע ונפל? מה קרה?

יש ניתוק.

תלמיד: איך יש ניתוק? אם הוא נמצא בהשפעה, איך פתאום יש ירידה בהשפעה?

יש קלקול.

תלמיד: איך קרה הקלקול הזה?

אנחנו למדנו את זה, בשבירת הכלים.

תלמיד: מקובל עבר מחסום, כבר נמצא בדרגות גבוהות, איך פתאום יש חיתוך באיברים? הוא נפל מההשפעה?

"אין צדיק בארץ".

תלמיד: יש דבר כזה?

יש. "אל תאמין לעצמך עד יום מותך"

תלמיד: כן, אבל אתה לימדת אותנו שאתה מגיע למדרגה, אתה לא נופל, אתה לא מגיע למצב שפתאום יש נתק בין איברים.

אז נצטרך להכיר גם בזה.

תלמיד: כשאומרים שרבי שמעון נפל אל השוק, זה נקרא נפילה, נתק מהאיברים?

אני לא יודע.

שאלה: דיברנו על השבירה של אדם הראשון שהתחלק לשישים ריבוא. אנחנו יודעים שרצה לעשות נחת רוח, הייתה לו טעות בחשבון עם החיסרון הלא נכון, קרה מה שקרה והוא לא פנה לבורא לעזרה, התבייש, או נכנסה אותה בריאה והפרידה בינו לבין המצב שהיה לפני.

ויש לנו את המשל ההוא של המלך שרוצה להעביר את האוצר, אז הוא נותן לכל אחד. אנחנו בני ברוך, כשהולכים להתכנס, כביכול כל אחד נושא אותו חלק קטן של האוצר ואם אנחנו נסגרים זה עם זה, אנחנו יכולים להביא משהו דומה לאותו חיסרון שלא היה לו כוח לתפילה, לאדם הראשון. הוא בא לבורא להגיד לו, "שמע, אני חייב את העזרה שלך, עשיתי טעות, לא הייתי מספיק אחראי ". והוא לא עשה את זה.

חבר פה שאל על אח"פ דעליון וכל זה, וזה קשור בינינו החברים, על בשמחה מהעבודה, מעשים טובים בינינו. ודובר שם על ריח. בלימוד שלנו ריח גם מיוחס לאור חוזר, ליחס חוזר, על השמחה מהיחס החוזר לחברים, על היחס שלהם ללימוד שהוא נמצא ביניהם, וזה שומר שלא יגזול מהם, וגם עושה עבורם פעולות אבל מחשיב את עצמו.

אם אנחנו עכשיו בזמן שנשאר לנו בהכנה לכנס, מדברים כל הזמן על להחשיב את העשירייה, מה שאני יכול להחזיר להם על המקום ביניהם, שהם נותנים לי ללמוד איתם, זה יהיה מעין יחס כזה נכון כאילו לאסוף אותן פרוטות שהבורא פיזר כדי שלא נגנוב?

כן.

שאלה: אנחנו רוצים להגיע לכמה חידושים. כי שמענו בקשר לאדם הראשון שיש הבדל בין המצב הראשון למטרה שלנו. לאיזה חידוש אנחנו רוצים להגיע?

אנחנו צריכים לגלות מה מפריד אותנו מהמצב המושלם. כל יתר המצבים לא חשובים לי, בדרך יתברר כל מה שבינינו למצב המושלם. המצב המושלם, שכולנו נמצאים בחיבור בינינו, בהשפעה הדדית בלתי מוגבלת אחד לחברו, כולנו כך ומתוך זה לבורא. זו הצורה שאנחנו צריכים לראות כגמר התיקון, כמטרה.

תלמיד: אבל אנחנו רוצים לגלות מה מפריד בינינו.

זה על מנת לתקן. אז צריכים בדרך גם לטפל בכל השבירות, בכל הכלים מקולקלים.

תלמיד: זה לא הבורא שמפריד אותנו?

אם אנחנו לא נתפלל ולא נבקש, הדרך שלנו תהיה עוד פעם קשה מאוד. כי הבורא יצטרך אז לתת לנו מכות, להביא אותנו לכל מיני מצבים קשים, כדי שאנחנו נרצה לצאת מהם.

שאלה: אם מה שצריך זו רק תפילה, מה הכנס יכול להוסיף לזה?

תפילה, שאנחנו בזמן הכנס ואחרי הכנס נוכל להתפלל כך שהבורא לא יוכל להשאיר אותנו ללא תיקון.

תלמיד: לכנס באים הרבה חברים, חברות מכל העולם, עם רצונות מאוד מאוד חזקים, איך מסנכרנים את התפילה של כולם ביחד למקום אחד?

זאת לא הבעיה שלנו, אנחנו צריכים שכל אחד רק באמת יתפלל מעומק הלב שלו. אם כולנו נתפלל מעומק ליבנו המשותף, אנחנו נשיג את הכול.

תלמיד: נתפלל למה מעומק הלב?

לחיבור בינינו ועם הבורא. זה הכול. לא צריכים שום דבר, הנוסחה הזאת היא נוסחה יחסית קלה, כל אחד יכול לתאר את זה וכל פעם יותר ויותר עד שזה מתברר בצורה שלמה.

תלמיד: זה המיקוד לתפילה בינינו, אבל למדנו בעבר שתפילה צריכה לכלול את כל העולם, רק בסוף את עצמנו.

בסדר. ודאי שצריך לסדר את הכול כל פעם בתפילה.

(סוף השיעור)