שיעור צהריים 03.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 634, מאמרי "שמעתי",

מאמר קס"א. "ענין מתן תורה - ב'"

קריין: בעל הסולם, עמוד 634, "שמעתי", מאמר קס"א, "ענין מתן תורה - ב'".

קסא. ענין מתן תורה - ב'

שמעתי בשבועות בסעודה

"ענין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני. אין הפירוש, שאז ניתנה התורה, ועכשיו אינו כן. אלא שנתינת התורה הוא ענין נצחי, שהשם ית' נותן תמיד. אלא שאנחנו אינם מוכשרים לקבל. ואז, במעמד הר סיני, היינו אנו מקבלי התורה. שזהו כל המעלה, שהיה אז. שאנחנו היה "כאיש אחד בלב אחד". היינו, שהיה אז לכלנו רק מחשבה אחת, שהוא קבלת התורה.

אבל מצד השם ית' הוא תמיד נותן, כמו שמובא בשם הריב"ש, ש"האדם מחויב כל יום לשמוע את העשרת הדברות על הר סיני".

תורה נקרא "סם החיים וסם המוות". ויש לשאול: איך אפשר ב' הפכים בנושא אחד? שכל מה שאנחנו רואים בעינינו, אינו יותר מהרגשיים. אבל המציאות, כשהיא לעצמה, לא מענין אותנו. לכן, בזמן שהאדם לומד תורה, והתורה מרחקת אותו מאהבת השם ית', אזי בטח התורה הזו נקראת "סם המות". ואם התורה מקרב אותו להשם ית', בטח שזהו נקרא "סם החיים".

אבל התורה בעצמה, זאת אומרת המציאות כשהיא לעצמה, לא בא בחשבון. אלא ההרגשות הם הקובעים את המציאות אצלנו למטה. והתורה לעצמה, זאת אומרת בלי המקבלים. ונראה לפרש, התורה בערכה עצמה, היא נבחנת לאור בלי כלי, שאין לנו שום השגה. שזהו נבחן למהות בלי חומר, שאין לנו שום השגה במהות, אפילו מהות גשמי. וכל שכן רוחני.

ובזמן שהאדם עובד לתועלת עצמו, זה נקרא "שלא לשמה". ו"מתוך שלא לשמה באים לשמה". לכן, אם האדם עדיין לא זכה לקבלת התורה, אז הוא מקוה שבשנה הבא יקבל. ובזמן שהוא קיבל את הבחינת לשמה בשלימות, אזי כבר אין לו מה לעשות בעולם הזה.

ולכן בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]. משום שאז נתעורר הזמן, שהיה מגולה אצל התחתונים האור של מתן התורה. לכן יש תמיד התעוררות למעלה, שהתחתונים יוכלו לעשות הפעולה כמו אז, בזמן הזה. לכן, אם הוא הולך על דרך, שהשלא לשמה יביא לו לשמה, נמצא שהוא הולך על הסדר, ומקוה שסוף כל סוף הוא יזכה לקבלת התורה לשמה. ובאם שהמטרה אינו תמיד לעיניו, נמצא שהוא הולך בקו הפוך מהתורה, שהוא נקרא "עץ החיים". ולכן היא נבחנת ל"סם המות", מפני שכל פעם הוא נתרחק מהקו החיים.

"יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין". וצריך להבין מהו הפירוש "מצאתי". מה צריכים למצא? אלא "מצאתי" הוא ענין מציאת חן בעיני השם ית'.

"לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". צריך להבין, הלא הוא אינו משקר. הלא אינו מדבר מאדם כלפי עצמו בבחינת פרט. אלא שהוא הדין לגבי הכלל. ואם הוא רואה, שמצא חן בעיניו ית', ומה "אל תאמין"? והענין הוא, כי יש לפעמים, שאדם זכה למציאת חן על דרך התפילה. כי זהו כח סגולת התפילה, שיש בכוחו לפעול כמו היגיעה. (כמו שאנחנו רואים בגשמיות, יש מי שמפרנס ע"י יגיעתו, ויש מי שמפרנס עצמו ע"י תפילתו, שעל ידי זה שהוא מבקש פרנסה, נותנים לו לפרנס את עצמו).

מה שאין כן ברוחניות: הגם שהוא זוכה למציאת חן, מכל מקום אח"כ הוא צריך לשלם כל המחיר. זאת אומרת את שיעור היגיעה, מה שכל אחד נותן. ואם לא, יאבד לו הכלי. לכן אמר: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין", שהכל יאבד ממנו. אלא צריך אח"כ לשלם כל יגיעתו."

שאלה: האם אפשר פשוט להתפלל ולא לעשות כלום?

אם אתה יודע להתפלל, לבקש, אז תעשה, תראה, ייתכן וזה יהיה מספיק בשבילך. בכלל בתפילה, בבקשה, בפנייה לבורא, יש כזאת הזדמנות שחוץ מזה אתה לא צריך שום דבר מלבד לבקש. הבעיה היא איך להגיע לכזאת תפילה, לכזאת בקשה, שהבורא ייתן לך את מה שאתה צריך לתיקון הנשמה, ובעזרת תפילה אחת תשיג את כל מה שקיים, את כל מה שאתה צריך.

שאלה: האם מציאת חן בעיני ה' באה לידי ביטוי בנתינת חיסרון לרוחניות לאדם?

גם כן.

תלמיד: מה בנוסף?

זה לא בנוסף, אלא זה בכל מיני צורות. העיקר הוא שמגיעה עזרה מהבורא והעזרה יכולה להיות בכל מיני צורות, יכולות להיות טובות ויכולות להיות לא כל כך טובות. העיקר שזה בא כדי לעזור לאדם.

שאלה: מה זה השלב הזה שנקרא מתן תורה מבחינתנו?

מתן תורה מבחינתנו זה שאנחנו לומדים, עובדים, עושים כל מיני מאמצים כדי לזכות למאור המחזיר למוטב. אז ישפיע עלינו האור העליון ואנחנו נזכה לקבלת התורה.

תלמיד: מה שתיארת זו היגיעה מצדנו להיות ראויים למתן תורה. אבל מה זה השלב הזה, המעמד הזה שנקרא מתן תורה אצלנו?

זה כאשר מגיע לאדם כוח, והוא על ידי הכוח הזה, בזכות הכוח הזה, יכול לקבל ולהבין מה יש בתורה.

תלמיד: מה זאת אומרת להבין מה יש בתורה?

אלו כוחות על מנת להשפיע שאדם מתחיל לקבל מהתורה.

תלמיד: האם במעמד הזה הוא מקבל כוח שבזכותו הוא יכול עכשיו להבין את מה שקורה?

גם כן.

שאלה: כאשר אנחנו עושים פעולת השפעה, הבורא מאיר לנו, נותן לנו הרגשת קרבה אליו, ואז אנחנו משתוקקים למצב הזה, זו אפילו הופכת להיות הכוונה שלנו. האם הרצון הזה להתקרב לבורא זה הלא לשמה?

בשביל מה?

תלמידה: אנחנו רוצים את ההרגשה הזאת של הקרבה. האם זה הלא לשמה?

זה הלא לשמה למעשה, וגם יכול להיות שהוא לא נקי.

תלמידה: גם אני חושבת כך. ואם יש הבנה שזה הלא לשמה ורוצים לעבור לכוונה נקייה, לשמח את הבורא בעצם הפעולה, איך לעשות את זה? האם המעבר הזה תלוי במאמצים שלנו?

זה תלוי רק בניסיון שלנו להתחבר, ובחיבור שלנו לגלות את הבורא.

שאלה: בעל הסולם משווה בין עץ החיים לסם המוות. איך זה צריך להתבטא ברגשות שלנו? מה זה אומר בשבילנו?

אם עדיין לא קיבלתם, אז בטח שאתם לא יודעים. כשתקבלו, אז תגלו. אני מדבר ברצינות.

שאלה: אמרת שיש תפילה שבאמצעותה אפשר להשיג כל דבר בעולם, מה זו התפילה הזו?

תפילה שיוצאת מלב נקי של האדם.

שאלה: ביחס לעבודה שלנו בבניית העשירייה והתפילה. יש לי למשל שתי אפשרויות, האחת היא להכין ישיבת חברות, להשקיע בזה, לחשוב על שאלות לסדנה, לבחור קטעים כדי להעלות את גדלות המטרה בעיני החברות, והאפשרות השנייה היא להתפלל על זה. איך להשתמש נכון באמצעים שיש לנו, ומתי חשוב לעשות את המאמצים הפיזיים ומתי רק להתפלל? כי יש הרגשה עכשיו שתפילה כביכול מחליפה לנו הכול, "עכשיו נתפלל, נחשוב, וזה ייפול משמים". איך לא להתבלבל בזה?

בהכרח תתבלבלו בזה כי אתם רוצים להחליף את העבודה שנראית לכם קשה בעבודה יותר קלה, וזה לא עובד ככה.

תלמידה: איך לבדוק את נקודת הבירור הזאת?

תבררו איפה אתם יכולים להשקיע יותר מאמצים בקשר ביניכם.

שאלה: כתוב "ובזמן שהוא קיבל את הבחינת לשמה בשלימות, אזי כבר אין לו מה לעשות בעולם הזה". האם אתה יכול להסביר?

מה הוא קיבל?

תלמידה: הוא קיבל את בחינת לשמה בשלימות.

אם כך, מה הוא צריך עוד? זה מה שאדם צריך להשיג בעולם הזה, שכל הפעולות, המחשבות והרצונות שלו יהיו מכוונים לבורא, לקשר עם הבורא, וזה מה שהוא רוצה, שום דבר חוץ מזה. אם הוא מגיע למצב שזה רק מה שהוא רוצה, אז אין לו יותר מה לרצות, הוא גמר את העבודה.

תלמידה: והעבודה שעלינו לעשות כדי שדרכינו האור ישפיע על העולם, האם אנחנו עושים אותה לא ממצב שקיבלנו תכונת לשמה?

כן. אנחנו רוצים להיות מקושרים עם כולם, עם כל בני העולם, ודרכם עם הבורא, ולא צריכים שום דבר חוץ מזה. זה נקרא שאנחנו מגיעים לחיבור השלם עם כל האנושות וזה גמר התיקון.

שאלה: אמרת שיש כזאת הזדמנות שמלבד לבקש אתה לא צריך שום דבר, אבל הבעיה היא איך להגיע לכזאת תפילה לבורא לתיקון הנשמה. מה הבעיה שמונעת מאדם להגיע לכזאת תפילה?

הוא לא מעריך את הקשר שלו עם הבורא. אם אני יכול לפנות לבורא ולהיות בקשר איתו כך שאני כל הזמן פונה אליו, אז זה מספיק לי, אני לא צריך יותר כלום.

תלמידה: האם זה נחשב שאני משפיעה לו?

כן, ודאי.

שאלה: אדם שכבר החליט לבחור בדרך התורה והוא מאוד נחוש שזו הדרך שלו, האם ניתן לומר שהוא כבר זכה בתורה?

הוא לא זכה, הוא רק עשה בחירה שעכשיו הוא רוצה להתקרב לתורה, לא יותר. זו רק תחילת הדרך.

שאלה: אם אני יודע מראש שהלב שלי מלוכלך, אז למה עליי כל הזמן לבקש עד שהלב יהיה נקי?

אתה רוצה או לא רוצה? זאת השאלה. אם אתה מאוד רוצה, אז אתה לא עושה בירור האם מותר לך לבקש או לא, אלא אתה מבקש.

תלמיד: כלומר הבורא "שומע תפילת כל פה".

כן.

תלמיד: אבל רק אם התפילה היא מלב טהור.

לא, כתוב "תפילת כל פה".

שאלה: לגבי סם החיים וסם המוות. האם אפשר להבין שאם אנחנו לא עובדים עם הכוונה, אז הלימודים שלנו רק מנפחים לנו את האגו, אנחנו נהיים יותר גאוותנים, וזה חוסם את הקשר עם העליון?

כן.

שאלה: בהתאמה לזה, האם כל עבודה אנחנו צריכים להתחיל מכוונה?

כל פעולה נמדדת רק על פי כוונתה, לשם מי או לשם מה אני עושה את זה.

שאלה: מה זה הלימוד שמרחיק אותנו מהבורא?

כוונות אגואיסטיות. למען עצמך אבל לא למען אחרים.

שאלה: כתוב שמתן תורה זה בעצם תהליך תמידי. האם עלינו להשתדל להגיע כאן ועכשיו לקבלת התורה, או להבין שזה תהליך שמתרחש כל הזמן? איך לא לדחות לאחר כך ולהיות כל הזמן בנקודה הזאת של כאן ועכשיו?

זה להיות בכוונה מתמדת, כשאת עושה את כל אשר בכוחותיך כדי לקשור את כל הנבראים יחד ביחס טוב לבורא.

שאלה: האם האנושות והאגו זה אותו דבר? והאם גמר התיקון קשור לגמר האנושות הזאת?

גמר התיקון זה כשכל בני העולם יעברו תיקון, לכן זה נקרא גמר התיקון. כל בני האדם יחליפו את הרצון לקבל שלהם לרצון להשפיע.

שאלה: בדבקות עם הבורא, כשהבורא נותן את אור התורה, הוא נותן את האפשרות להשפיע. ברגע הזה הוא מנתק אותי מהרצון לקבל שלי ומעביר אותי למצב של להשפיע. אם אני לא מחזיקה את המצב הזה, אז הוא מחזיר אותי לתוך הרצון לקבל, וכאן בעצם נוצר הכלי. האם אפשר לא לרדת מהמצב הזה, או שזה מחויב המציאות שתהיה ירידה והגדלת הרצון?

ליפול זה הכרחי, אבל ליפול כל הזמן להגדרות חדשות שאחרי זה יעלו אותך מעלה מעלה. ומי שלא נופל לא עולה.

תלמידה: כלומר הבורא נותן לנו בדבקות איתו את הטעמים כדי לדפוק על הנקודה הזאת של הדבקות.

כן.

שאלה: כשילדים משחקים בארגז החול עד גיל שנתיים, שלוש, הם משחקים במקביל ולא שמים לב זה לזה. גם באנושות אנחנו מרגישים שאנחנו לא כל כך נוגעים אחד באחר. האם אנחנו צריכים לעבור את המצבים בצורה מזורזת, או לעבור את כל מה שמתוכנן לנו ולא למהר לשום מקום?

אנחנו כבר עברנו את המצב הזה כיוון שקיבלנו הוראות כיצד אנחנו יכולים לתקן את עצמנו בקשרים בינינו. לכן כולנו אגואיסטיים, כולנו כבר מעל גיל שלוש, וכולנו צריכים לחשוב רק על איך אנחנו יכולים להיות מחוברים בינינו בכוונות טובות.

תלמידה: ואת זה נעשה דרך התפילה.

כן.

שאלה: תפילה היא פעולה שדורשת מאמץ מאוד גדול. מה ההבדל בין מאמצים שאנחנו עושים באמצעות התפילה לבין פעולות אחרות שדורשות מאמץ?

אין שום פעולות אחרות, בכלל. אנחנו צריכים להרגיש את היחס שלנו דרך הקבוצה אל הבורא, לפנות לבורא שהוא יעזור לנו להיות יותר מחוברים זה עם זה, ומאיתנו, מהקבוצה, להיות קשורים אל הבורא. הכול מאוד פשוט.

שאלה: כתוב במאמר, "ולכן בכל שנה ושנה יש זמן קבלת התורה, מטעם שהזמן הוא מוכשר לאתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה]." אם אין זמן ברוחניות, אז למה יש זמן מוגדר כל שנה לקבלת התורה? מה זה אומר?

יש זמנים לטובה וזמנים לרעה. יש זמנים. גם הרוחניות נמצאת בתקופות כאלו וכאלו, לכן אנחנו כך לומדים. השאלה שלך יפה, טובה, אבל אנחנו נמצאים למעלה מזמן, תנועה ומקום. אנחנו חייבים להיות קשורים זה אל זה למעלה מזמן, תנועה ומקום, כל הזמן להשתדל להתקשר ולהתקרב זה אל זה.

תלמידה: האם יש זמן מסוים של התעוררות מסוימת?

כן, יש זמנים לטובה, זמנים לרעה. יש דבר כזה.

שאלה: איך לשמור על הריכוז ועל הכוונה כל היום כדי לא ליפול לסם המוות?

זה כשאנחנו רוצים להיות יותר קרובים בינינו, בין החברים.

שאלה: בטקסט כתוב שיום יום אדם אמור לשמוע קול מהר סיני. האם משמעות הדבר שעלינו להיות כל יום בשיעור וללמוד את הטקסטים לפי מה שאתה מלמד אותנו?

כן, זה מה שאנחנו צריכים לעשות יום יום, ואז בטוח שאנחנו מתקרבים יום יום לבורא. וכשאנחנו אוספים חבילה כזאת של יגיעה, אז הוא פותח לנו מדרגה רוחנית, אוספים עוד יגיעה, והוא פותח לנו עוד מדרגה רוחנית, וכך אנחנו הולכים ועולים.

שאלה: במאמר נאמר שבכל שנה זה זמן לקבלת התורה. האם כשאנחנו רואים מלחמות בעולם זה סוג של הכנה לקבלת התורה? ואם כן, איך אנחנו יכולים להתחבר מעל למלחמות או למצבים שאנחנו רואים?

אנחנו חייבים להשתדל להיות מקושרים זה אל זה אפילו כשאנחנו נמצאים באווירה כזאת של מלחמה. רצוי לנו בכל זאת להתקשר ולהתקרב זה אל זה, כי בצורה כזאת אנחנו מתקנים את העולם והבורא מתקרב אלינו.

תלמיד: אנחנו מנסים להתחבר בעשיריות שלנו בדרך. אנחנו כאן בטורקיה ויש מקום שנקרא "ישראל", איך בעזרת העבודה שלנו בעשיריות אנחנו יכולים לעזור למה שקורה בישראל?

אנחנו צריכים לעזור זה לזה, כל העמים, כל הלאומים, כמה שיותר להתקרב זה אל זה, כי כולנו צריכים להתכלל יחד במצב שבו כולנו נהיה כעם אחד בגמר התיקון. כך כתוב.

שאלה: בטקסט נאמר שהוא הולך בקו המנוגד לתורה, וזה נקרא "עץ החיים". מה זה "עץ החיים"?

"עץ החיים" זה לא כשהוא הולך נגד התורה, אלא כשהוא הולך ממש לפי התורה. כאשר הוא מתחבר עם האחרים בקשרים של טוב, אהבה, עזרה הדדית, יותר ויותר קרוב. כשבני האדם יותר ויותר קרובים זה לזה, זה נקרא שהם הולכים לפי "עץ החיים".

שאלה: כתוב שגם אם הוא מוצא חן בעיני הבורא, הוא עדיין יצטרך לשלם את כל יגיעתו אחר כך. מה זה אומר שהוא יצטרך לשלם את כל היגיעה אחר כך?

הבורא לפעמים נותן לאדם דברים שהוא לא עבד עליהם, אבל אחר כך הוא נותן את היגיעה. מה שנקרא "הוא משלם אחר כך".

שאלה: במאמר מתואר שמתן תורה זה כאילו שני אירועים שונים. אמרת שזו תחילת המדרגה, אבל הרי הבורא הוא הראשון והאחרון. כאן מתוארת כאילו גם תחילת המדרגה, לאחר מכן האדם משלם, ואז כשהוא כבר עם המסך הוא מקבל שוב את התורה שזו מדרגה הבאה. כלומר שזו פעולה אחת. האם מה שמתואר זה גילוי או התפתחות הכלי, התפתחות הרצון?

אלו פעולות שונות, אבל כולן מובילות לגילוי הולך וגובר של הבורא.

תלמידה: כלומר דרך התפילה כבר אפשר לקבל אם יש לך מסך?

כן.

תלמידה: אבל בכל מקרה צריך גם את היגיעה וגם את התפילה לאחר מכן?

בטח, כן.

שאלה: מצד אחד כתוב שהאדם זוכה למצוא חן דרך התפילה על ידי סגולה שהיא יכולה להחליף בעצם את היגיעה. ומצד שני כתוב שלמרות שהוא מוצא את החן דקדושה, הוא עדיין צריך לשלם את מידת היגיעה. מה זה אומר?

זה אומר שהוא מקבל מקדמה. הוא עדיין לא הרוויח, אבל כבר קיבל איזה חלק, ולכן הוא צריך להמשיך את המאמצים שלו כדי לשלם, ולהחזיר את אותה מקדמה.

שאלה: יש לי צעקה לעזרה, כי כרגע בחדר של נשות אוקראינה יש שבירה מאוד גדולה.

איזו שבירה?

תלמידה: ממש מוציאים אותנו מהחדר. אני אוקראינית, ואני רוצה להיות יחד עם החברות שלי כאן בחדר.

לא הבנתי כלום, מאיזה חדר מסלקים אותך?

תלמידה: מהחדר שלנו "נשים אוקראינה" במערכת הערבות, כי הן לא אוהבות אותנו.

את לא מוצאת חן בעיני החברות האחרות?

תלמידה: הן לא אוהבות את השאלות שלנו, אני לא יודעת. אני יושבת, ורואה שגרשו אותנו מהמדינה שלנו, ומהחדר שלנו.

מה זאת אומרת מהארץ, מאיפה את?

תלמידה: אני מאוקראינה, יש לנו שם מלחמה. אני פשוט מבקשת מכל הכלי העולמי לחשוב על הכלי האוקראיני, ולעזור לנו כי אני לא יכולה להתמודד עם זה לבד.

יש לך אינטרנט?

תלמידה: כן.

תכתבי לי הכול. תכתבי, אני מחכה למכתב שלך.

שאלה: כתוב שלכולם צריכה להיות מחשבה אחת שהיא קבלת התורה. מה המחשבה האחת הזאת?

קבלת התורה, כלומר קבלה של אור עליון, תכונה עליונה, שאנחנו נאהב זה את זה, נתייחס זה לזה יפה, נתקרב, ואחר כך אל הבורא. על ידי שני הצעדים האלה נביא את עצמנו לתיקון השלם, קודם עם החברים, ואחר כך יחד עם החברים, ועם הבורא.

שאלה: כתוב במאמר ש"התורה בערכה עצמה, היא נבחנת לאור בלי כלי," שזה מצב שבו אין לנו השגה, שזה נבחן למהות ולא חומר. איך באמת מגיעים למצב שאנחנו מקבלים את החומר הזה? האם זה תלוי במודעות שלנו, היא זאת שיוצרת את החומר?

החומר שלנו הוא הרצון לקבל, והתורה שהיא האור העליון, כוח ההשפעה, משפיעה על החומר שלנו שהוא רצון לקבל, ומוסיפה לו כוונה על מנת להשפיע. כך אנחנו כבר מתחילים לעבוד עם החומר שלנו, עם הרצון לקבל על מנת להשפיע, כדי להשפיע.

שאלה: ענית קודם לחברה "יש זמנים לטובה, וזמנים לרעה". במי תלויים הזמנים בנו, בבורא, או בשילוב בין השניים?

הבורא מסובב לנו את הזמנים, ואנחנו לפי זה צריכים להתקשר אליו, גם בזמנים לרעה וגם בזמנים לטובה.

תלמידה: היום לפי מה שאנחנו רואים במציאות, אנחנו בזמנים לא כל כך..

לא, זה בכלל לא כמו שאת חושבת.

תלמידה: אז אולי תוכל להסביר?

אין לי מה להסביר. אנחנו צריכים לפי הכוונות שלנו, לסובב את הזמנים מרעה לטובה.

שאלה: לפי המאמר, מה המטרה שצריכה להיות לנו כל הזמן לפני העיניים כדי שהתורה לא תהפוך לסם המוות? האם זה חיבור, תיקון?

חיבור, תיקון, ועזרה הדדית זה לזה בקבוצה.

שאלה: אני שומעת שנפילה זה דבר הכרחי, אז האם כשאני מרגישה שאני נופלת, אני צריכה פשוט ליפול למטה עד הסוף?

לא נכון. ברגע שאת מרגישה שאת קצת נופלת, או אפילו מפסיקה לעלות, את מיד צועקת שהבורא יעזור לך לעלות.

תלמידה: אותו דבר בעשירייה כשרואים שחברה נופלת?

אותו דבר בעשירייה.

תלמידה: ואם חברה נופלת, ולא רוצה עזרה? היא לא רוצה להראות שהיא חלשה ונופלת?

תנסי להשפיע עליה דרך חברות אחרות. אולי ממך היא לא רוצה עזרה, אבל ממישהי אחרת, כן.

שאלה: נאמר שהרגש הוא זה שקובע את המציאות שלנו. מה זה אומר?

שמתוך מה שאנו מרגישים, אנחנו בונים את תמונת העולם.

שאלה: איזה רגשות עלינו להדליק בתוכנו כדי לבנות את הקשר בינינו?

תנסו להיות קרובות יותר אחת לשנייה, ותראו איך בזה אתן משנות את העולם.

שאלה: כתוב שהתורה יכולה לעשות נזק לאדם. עד כמה שאני מבינה, אנחנו יכולים לשמוע את התורה או לא לשמוע, לקיים או לא לקיים, אבל איך היא יכולה לעשות נזק?

את זה עוד נלמד.

שאלה: בזמנים הטובים כמו פסח, ראש השנה, וסוכות שאז הבורא יותר קרוב אלינו, והאור משפיע לכולנו. אם הכלי לא מוכן, במקום הפנים של בורא עולם אנחנו מקבלים את האחוריים של בורא עולם?

כן. בדיוק כך.

תלמידה: מה אפשר לעשות?

מה אפשר לעשות? להיות ילדות טובות.

שאלה: יש לנו שאלה שכנראה קיימת בכל העשיריות. יש חבר שנמצא בכל מיני יחסים מורכבים עם עצמו, נפל, אנחנו מנסים להחזיק אותו. ואני לא מכיר שום אמצעי אחר מלבד המחשבה עליו, איך שאני מבין למשוך אליו את הבורא, את תכונת האהבה, השפעה עד כמה אפשר.

כן, להתפלל עליו לבורא.

תלמיד: כן, להתפלל עליו לבורא. אבל אני הרי בכל זאת מעריך אותו כרגע מתוך היחסים הבהמיים בינינו. איך מבחינת הרוחניות אני אוכל לעזור לו?

אתה לא תוכל לעשות עם זה כלום. תעזור לו במה שאתה יכול, תתמוך בו, יותר מזה לא צריך כלום.

שאלה: לבקש מהבורא שייתקן את הקלקולים בתוכי, זה בעצם בדיוק כמו לבקש שיתקן את הקלקולים כביכול שאני רואה בחוץ?

כן.

תלמידה: אבל מה יותר נכון?

יותר נכון קודם לתקן את עצמך, ואז את תראי את הקלקולים שנמצאים בחוץ בצורה יותר נכונה.

תלמידה: שאלתי את עצמי היום, מה יותר נכון לבקש, שיהיה טוב, שהחטופים יחזרו, שהמלחמה תיגמר? או שכל הדברים האלה בכלל נמצאים בתוכי, ואני צריכה פשוט לבקש לתקן רק את הקלקולים בתוכי?

לא חשוב, העיקר להתפלל ולבקש.

שאלה: בזמנים רעים, נניח בזמני מלחמה, יש צורך להשקיע מאמץ ולהצדיק את הבורא. אבל דווקא בגלל שיש מלחמה אתה לא יכול להצדיק את אותם מצבים שהוא שולח לאנושות. מה חסר? איזה מאמצים חסר כדי להצדיק אותו?

קבוצתיים, כלליים, ומשותפים. רק מאמצים קבוצתיים, לא פרטיים, לא אישיים, אלא קבוצתיים.

תלמיד: "קבוצתיים" אתה מתכוון לעשירייה, לבני ברוך?

לעשירייה.

שאלה: זה שכתוב, "יש לפעמים, שאדם זכה למציאת חן על דרך התפילה. כי זהו כח סגולת התפילה, שיש בכוחו לפעול כמו היגיעה". האם בתפילה כזו מדובר גם על מעבר מלא לשמה ל-לשמה?

את זה, אני לא יודע, זה מורכב מאוד.

שאלה: לגבי תפילה. עם הזמן מגיעה הרגשה שאנחנו משתמשים בבורא כאמצעי לפתור את כל הבעיות שלנו, "תעזור לנו פה, תעזור לנו שם". הבורא הוא לא אמצעי לפתרון בעיות, חכמת קבלה מלמדת אותנו להתקשר עם הבורא וזאת המטרה.

כן.

תלמידה: בתפילות שלנו שבהן אנחנו מתפללים, "תפתור לנו את כל הבעיות", איך ללמוד לכוון את עצמנו דווקא לקשר עם הבורא ואת זה לשים כראש סדר העדיפויות?

את מבינה נכון, כך זה צריך להיות. אנחנו צריכים להתחבר זה עם זה ומתוך ההרגשה המשותפת של החיבור, משם לקרוא לבורא. ואז כל מה שאנחנו מבקשים הוא יקיים.

תלמידה: קודם עלינו להתחבר, להרגיש את החיבור בינינו, ורק אחר כך לבקש.

ורק מתוך החיבור הזה לפנות לבורא.

תלמידה: ואז זאת תפילה נכונה.

כן.

שאלה: האם זה נכון שככל שאנחנו מתחברות חזק יותר, ומרגישות את האהבה האינסופית של הבורא אלינו, באותה מידה אנחנו מרגישות את הייסורים שלו, שהוא לא יכול למלא אותנו באהבה שלו?

כן.

תלמידה: ואז נוצרת תפילה אמיתית עבור כלל האנושות.

עבור הבורא. שאנחנו ניתן לו את ההזדמנות, את האפשרות שהוא יוכל למלאות אותנו באהבתו.

שאלה: למה קוראים תפילה שיוצאת מלב נקי? הרי אדם מגיע לתפילה דווקא כשהלב לא נקי או מזוכך.

אין אדם עם לב נקי, אלא הוא רוצה שיהיה נקי. כך זה צריך להיות.

שאלה: האם אפשר לומר שבזמן הרגיש הזה זכינו לשלב חדש של גילוי מתן תורה, ואנחנו צריכים לעשות את אותן פעולות שעושים לפני הר סיני כדי למצוא חן בעיני הבורא?

כן, נכון מאוד.

תלמידה: אזרחי ישראל לא בורחים כדי להציל את עצמם, אלא להיפך חוזרים לארץ. האם זה אומר שהם מתאספים ליד הר סיני כדי לזכות לאור מתן תורה?

במובן מושאל כזה של המילה, כן.

שאלה: האם קבלת התורה זאת פעולת קבלה בלקבל על מנת להשפיע?

כן.

שאלה: כתוב כאן שאם התורה מרחקת מאהבת הבורא, אז זה סם המוות. הבורא הרבה פעמיים דוחה אותנו מעצמו בגלל האגו שלנו. מתי התורה מקרבת אותנו ומתי היא הופכת להיות לסם המוות?

יש כזה ביטוי בתהילים "דומה דודי לצבי". כמו שהצבי בורח מהאדם וכל הזמן מחזיר את פניו לאחוריו לראות אם הוא מתרחק או לא, כך גם הבורא. כלומר אפילו באותו המקרה שהוא מתרחק ומראה לנו שהוא מתרחק, האמת שהוא מתרחק אך ורק כדי שנרוץ אחריו כדי להשיג אותו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. כלומר תמיד ללכת בעקבות המחשבה שהבורא רוצה שאנחנו נשיג אותו.

שאלה: כתוב "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין". בעל הסולם מסביר שלפעמים תפילה פועלת כמו יגיעה, הוא מפריד בין תפילה ליגיעה. האם בתפילה אין יגיעה?

אם "לא יגעתי ומצאתי", אז אל תגיד שאתה הגעת, כנראה שלא הגעת. כי אם היית מגיע, אז היית משיג.

תלמיד: השאלה לגבי תפילה ויגיעה. הוא כותב שעל ידי תפילה הוא זכה, ואחר כך הוא צריך להשלים את זה ביגיעה. מה ההבדל בין תפילה ויגיעה?

מצד אחד אתה מתייגע להתקרב לבורא, ומצד אחר אתה מתפלל. ובסופו של דבר אתה מתקרב אליו.

שאלה: כתוב שהתורה בעצמה היא אור בלי כלי. בו זמנית כתוב שהתורה היא המציאות עצמה, והמציאות למטה היא רק ההרגשות שלנו. האם זה אומר שאני לא יכול לחבר שני דברים כאלה יחד?

תורה היא האור העליון שמגיע לאדם במידת השתוות הצורה בין האדם לאור העליון, וכך הוא מושך את האדם קדימה, ממלא אותו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שכל עוד לא נגענו ברוחניות, לא רכשנו מסך ואור חוזר, אין לנו השגה בכלל במציאות?

אין.

שאלה: היום, בזמן הזה, איך אפשר לקרב את עם ישראל לתורה, למקורות שלנו? מרגיש שהאוזניים פתוחות והם רוצים להיאחז במשהו כזה. איך הכי טוב לקרב אותם?

רק להיות יותר קרובים זה אל זה.

שאלה: מה הכוונה של יגיעה ביחס לחברים?

שאני רוצה להתחבק איתם כל כך, עד שלא יהיה מקום בינינו. אבל בתוכנו, בתוך הלב הכללי שלנו, יהיה מקום לבורא, והבורא שם יתגלה. זה מה שאני רוצה שיקרה.

(סוף השיעור)