שיעור בוקר 04.04.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 624,

מאמר 11. "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה"

קריין: רב"ש א', עמ' 624, מאמר 11 "מהו הב' הבחנות שלפני לשמה".

מהו הב' הבחנות שלפני לשמה

תשמ"ח - מאמר י"א

1987/88 - מאמר 11

"בזה"ק שמות שואל מה שכתוב "ואלה שמות בני ישראל, הבאים מצרימה, את יעקב, איש וביתו באו". למה מתחיל בישראל וגומר ביעקב. ומתרץ שם, בדרך המדרגות עליונות.

ויש להבין ענין ב' מדרגות גם בזמן ההכנה, עוד מטרם שהאדם זכה לבחינת לשמה, שישראל מראה על שלימות, כי ישראל הוא בחינת לי - ראש, ויעקב היא מדרגה יותר קטנה.

הנה הסדר שהאדם מתחיל בעבודת ה' הוא, כמובן, שלא לשמה. ואז העבודה שהוא עושה בבחינת המעשה, כלומר בלי כוונה, שצריכה להיות בעמ"נ להשפיע. ולכן בבחינת המעשה, האדם רואה שהוא מתקדם יפה, כל יום ויום מתרבה הרכוש שלו בתורה ומצות, האדם מרגיש עצמו במצב של עליה, היות שהוא רואה, שהוא עולה בדרגה, כלומר, שהוא רואה, שהוא קובץ על יד כל פעם ופעם.

ואז הוא מקבל חיות בעבודה שלו מבחינת אור מקיף, המאיר לכולם, כלומר האור המאיר לכלל ישראל, כמבואר (בתע"ס חלק א'), שאור מקיף מאיר אפילו לכלים דקבלה. מה שאין כן אור פנימי, זה מאיר דוקא לכלים דהשפעה. כי הצמצום א', שהיה על בחי"ד, שלא לקבל אור בתוכה, לכן נתרחק האור מהכלי, שהאור היה מאיר בפנימיות.

ובענין אור מקיף מבואר בפנים מסבירות (דף כ"ט ד"ה הד') וזה לשונו, "הד' היא בחינת אור מקיף עצמו, כי האין סוף מאיר עכשיו בחינת השפעה ממקומו בריחוק מן המקום. כלומר, כיון דנקודת הרצון של בחי"ד נתמעטה ולא היה בה שום רצון לקבל, ממילא אבדה הכלי קבלה שלה, ולא יכלה לקבל לתוכה האור אין סוף ברוך הוא כמקדם. והנקודה דאמצעיתא נתרחקה מהאור. ועל כן אנו מכנים זה בשם "הרחקת מקום לאין סוף ברוך הוא".

זאת אומרת, האור אין סוף מאיר בבחינת מקיף, אפילו למקומות שאין עדיין הכלי הראוי לקבל בעמ"נ להשפיע, אלא שנקרא "הארה מצומצמת". מה שאין כן האור פנימי מאיר השפעה רחבה ובשפע, כמבואר שם.

ולכן במצב דשלא לשמה האדם מרגיש עצמו לבחינת מדרגת ישראל. מה שאין כן אם האדם רוצה להכנס בעבודה דלהשפיע, כלומר, שיהיו לו כלים לקבל אור פנימי, שאז הוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, אז באים לתוך גלות מצרים. זאת אומרת, שאז רואים איך שהאדם מרוחק מלהיות דבוק בהקב"ה בהשתוות הצורה. אלא, בין במוחא ובין בליבא, שולטת קליפת מצרים.

ובמצב הזה כבר הוא רואה, איך שהוא רחוק מלהיות בחינת ישראל, אלא שהוא נמצא במצב של יעקב, מצב של קטנות, מלשון עקביים וסוף. כלומר, שהוא נמצא בתכלית השפלות, שהוא רואה, שכל יום ויום הוא יותר מרוחק מהקב"ה, ואין לו אחיזה בקדושה.

וזה נקרא "גלות מצרים", שזה ענין שפרעה בא לאדם ושואל "מי ה', אשר אשמע בקולו". כלומר, שכל פעם באות מחשבות של פרעה, ושואלות לו את השאלה הזו. ואין לאדם, רק עצה אחת, שיצעק לה', שיעזור לו ממחשבות אלו, שזוהי הסתרה, שמסתיר על אמונת ה'. וזה נקרא מצר-מי, שמצריים שואלים את שאלת "מי ה', אשר אשמע בקולו". וזהו מצר-ים.

ובמצב הזה הוא נמצא תמיד בשאלות. וזה שכתוב "הבאים מצרימה", פירוש מצר-יה. "את יעקב", שבאו למדרגת "עקב", בחינת סוף וסיום של קדושה, שהרגישו שבבחינה יה, בזמן שהיו צריכים לקבל עליהם מלכות שמים, היה צר להם, שלא יכלו, מסיבת שאלות פרעה מלך מצרים, שהיה שולט עליהם עם השאלות של "מי ומה", שהם בחינת מוחא וליבא, כלומר "מי ה' אשר אשמע בקולו", ו"מה העבודה הזאת לכם".

וזה שכתוב "מן המצר קראתי יה", שהתפלה היא מזה שמגיעות להם בחינת צרות מן המצריים כנ"ל. וזה שכתוב "ויזעקו אל ה' בצר להם, ממצוקותיהם יושיעם". וידוע, שענין "צר" פירושו צר מחסדים, כלומר שלא היו יכולים לעסוק בעניני השפעה. זאת אומרת, בשעה שרצו לקבל על עצמם מלכות שמים, הנקרא "יה" בעמ"נ להשפיע, היו מרגישים בחינת צרות, שאין הם מסוגלים לעשות משהו בבחינת החסד.

שההבחן בין להשפיע או שהעבודה היא בעמ"נ לקבל הוא מרחק רב. היות בזמן שרוצים להשתמש בכלים דקבלה, אז יכולים לקבל הנאה ותענוג, מזה שניתן מלכתחילה ניצוצות של אור בתוך הקליפות, שהן נקראות כלי קבלה, בכדי שיתקיים העולם. אי לזאת, כשהאדם רוצה להשתמש עם כלי הקבלה, יש לו מקום שמשם נמשכים התענוגים, הנקראים בשם "נהירו דקיק", המאיר בעולם, כנ"ל בכדי להתקיים.

מה שאין כן כשהאדם לא רוצה להשתמש עם הכלי קבלה, וכלי השפעה עוד לא השיג, נמצא אז במצב לא נח, כי אין לו עוד המקום שמשם הוא יכול להמשיך הנאה ותענוג. אי לזאת, כשרוצה לעבוד בבחינת השפעה, ולקבל הנאה ותענוג בכלים דהשפעה, והיות כלים דהשפעה עדיין אין לו, לכן, כשמרגיש את הגלות, אז צועק "מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה", שענין "רחב" פירושו, כידוע, רחב בחסדים, שה' עוזר לו עם מידת חסדים, כלומר, שנותן לו כלים דהשפעה.

וזה נקרא, שיוצא מגלות מצרים, ונכנס לגאולה, בזה שעתה הוא כבר יכול לעבוד בעמ"נ להשפיע, כי כבר מרגיש את חשיבות של גדלות הבורא, מזה שיש לו כלים דהשפעה, הנקראים "השתוות הצורה", היות שבזמן שהקב"ה נותן לו את ההרחבה של כלים דהשפעה, נעבר ממנו הצמצום וההסתר, שהיה לו מכח שליטת קליפת מצרים, עם השאלות והשליטות שלהם. ועכשיו הוא כבר מקבל מלכות שמים לא בבחינת "צר" כמקודם לכן, אלא "בהרחבה". וזה נקרא "ענני במרחב יה", כנ"ל. ואז נקרא שהוא זכה לבחינת עבודה דלשמה. נמצא, שיש להבחין ב' בחינות בעבודה, עוד מטרם שמגיעים לבחינת לשמה.

אחד, בחינת ישראל, שהוא מרגיש, שיש לו שלימות מבחינת לי - ראש. וזהו בעבודה מבחינת הכלל, שאז הוא מקבל מבחינת מקיף כללי, המאיר מרחוק, שפירושו, שאף בזמן שהאדם עדיין מרוחק מה', כלומר שעדיין שקוע בהרצון לקבל לעצמו, וגם בשלא לשמה הזה, ישנם גם תענוגים, מצד שהם מעורבים ביחד עם העבודה שלו, שאלו התענוגים שהוא מקבל משאר אנשים, שמכבדים אותו, ובכבוד, וכיוצא בו בשאר דברים, המקבל מאנשים בזכות שהם יודעים שהוא עובד ה'. וכאן הוא מקבל תענוג מבחינת "הנהירו דקיק", שניתן לתענוגים הגשמיים, שהם נקראים בכללות "קנאה, תאוה וכבוד". ומשום זה הם מרגישים עצמם לשלימים, לבחינת ישראל.

בחינה הב' היא בעת שמתחיל להכנס לעבודה דלשמה, אז מתחיל לרדת לגלות מצרים, ואז מתחיל הגוף לבגוד בהאדם, ולא נותן לו לעבוד עבודה זו, עם כל מיני שאלות, שאין להשיב עליהן בתוך הדעת. ולמעלה מהדעת לא תמיד האדם מוכשר להתגבר עליו. ואז הוא מתחיל להרגיש את ענין עליות וירידות, היות שכל פעם מראים לאדם מלמעלה, מה זה עבודה דלהשפיע ולא לתועלת עצמו. הגם שכל אדם מבין זה, אבל כשבא מלמעלה, כשנותנים לו להבין, הוא בא אז לידי הרגשה. ואז מתחיל סדר העבודה של "חומר ולבנים", שמרגישים קושי השעבוד של הגלות.

ובהאמור יש לפרש "וימת מלך מצרים". היינו העבודה, שהיו עובדים לתועלת עצמם, שזה נקרא "קליפת מלך מצרים", שהם כבר פסקו מלעבוד עבורו, כלומר שהרגישו, זה שעובדים לתועלת עצמו, הנקרא "שליטת מלך מצרים", היא בחינת מיתה, אלא שקיבלו עליהם לעבוד לשם שמים. אז כבר לא היה להם כח לעבוד, מסיבת מלך מצרים שלט עליהם.

נמצא, לתועלת עצמם לא רוצים לעבוד, ולתועלת ה' לא יכולים לעבוד. זה שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, מהו הפירוש "ויזעקו" ש"ותעל שועתם" היה מבחינת "אלקים מן העבודה". כלומר, זה שהיו רוצים, שהעבודה שלהם תהיה לתועלת אלקים ולא לתועלת עצמם, ולא היו יכולים על העבודה, זו היתה הזעקה שלהם.

וידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, שלא יכולים לתת לאדם דבר בכפיה, כידוע, אין כפיה ברוחניות. אי לזאת, כשהאדם מצטער וסובל כאב ויסורים, מזה שלא יכול לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד רק לתועלת ה', והוא צועק לה', לעזור ולתת לו את מבוקשו. זאת אומרת, שאם הקב"ה יתן לו זה, שתהיה לו היכולת לבטל את רשותו ולהיבטל לרשותו של הקב"ה, שהוא רוצה, שתהיה רק רשות היחיד בעולם, היינו רשותו של הקב"ה, שזו כל ישועתו, זה נקרא שיש לו כלי וצורך שהקב"ה יעזור לו.

וזה שכתוב "וישמע אלקים את נאקתם". פירוש, לאחר שהיה להם כלי, שהוא רצון וחסרון שתהיה להם היכולת לעבוד לתועלת ה', אז בא הזמן של "וישמע אלקים את נאקתם". כלומר, שאז התחילה הגאולה, להוציא אותם מתחת סבלות מצרים.

אולם ידוע, שצריכים ללכת בב' קוים, היינו גם בקו ימין, שפירוש, שהאדם צריך לתת תודה לה', בזה שהקב"ה נתן לראות מה שחסר לו. כלומר, זה שהיסורים שלו, הם במה שהוא מרוחק מאהבת ה', אלו זה הן הצרות והמכאובים שלו, מה שאין כן שאר אנשים, אין הקב"ה נתן להם את היסורים האלו, אלא הצרות ויסורים שלהם, הם במה שלא יכולים למלאות עצמם בצרכים גשמיים, השייכים לאהבה עצמית, זאת אומרת, שהמה נדמו כבהמות, שאין להם מושג יותר מקבלה עצמית. ועל זה היו בשמחה ונתנו תודה לה'.

אמנם זו היא עבודה קשה, היות שקו שמאל הוא המבטל לקו ימין. אי לזאת, יש תמיד עבודה חדשה, לבנות אותו מחדש. וזה שכתוב "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים", שהעבודה שלהם היתה "בחומר", היינו בקו שמאל, שראו את חומרת מצבם, איך שהם מרוחקים מאהבת ה'. ואח"כ העבודה דקו ימין, להיות בשמחה, מזה שה' הראה להם את האמת, באיזה מצב הם נמצאים. וזה נקרא "לבנים"."

תלמיד: הוא כותב "לתועלת עצמם לא רוצים לעבוד ולתועלת ה' לא יכולים לעבוד." האם זה המצב של אמונה למעלה מהדעת, שנמצאים מחוץ לרצון לקבל אבל עדיין אין עזרה מצד הבורא?

לא, לא כתוב כך.

תלמיד: האדם צריך להיות קודם באמונה או קודם בתפילה שיקבל אמונה?

כנראה שהוא צריך לגלות שחסרה לו אמונה.

תלמיד: ולפי מה הוא יכול לגלות שחסרה לו אמונה?

לפי זה שאין לו כלי.

תלמיד: אם הוא עדיין לא נכנס באמת לעבודה להשפיע, אז כלפי מה הוא מגלה את החיסרון של הכלי?

שעכשיו הוא נמצא לפני זה?

תלמיד: כן.

הוא מגלה שאין לו מה לקבל בכלי של אמונה.

תלמיד: בזה שהוא לא מגלה בכלים הנוכחיים הוא משיג שחסר לו כלי?

כן.

תלמיד: מה עושים עם החיסרון ברגע שמגלים שחסר הכלי? אפשר לבקש על זה?

ממשיכים,

תלמיד: כתוב "שתהיה לו היכולת לבטל את רשותו ולהיבטל לרשותו של הקב"ה", מה זה אומר?

שהוא לא מקבל בחשבון שמתעלה בו רצון מסוים או קבלה, אלא מה שהוא שומע מהבורא, זה חשוב לו.

תלמיד: הוא כותב, "אין כפיה ברוחניות", זה לא ברור לי כל כך.

לא ברור?

תלמיד: לא. הרי את הכול עושה הבורא, עת הכול מתחיל הבורא, הכול מתחיל בו, אנחנו נולדנו ממנו, הוא מראה לנו את הדרך. בדרך יש דרך של ייסורים ומתוכה באה זעקה בסוף. זאת אומרת, נראה שאת הכול כפו עלינו, את הכול כפו על דרך הרצון לקבל שהוא ברא, מה זאת אומרת שאין כפייה?

אין כפיה, זאת אומרת שאתה יכול לראות איך הרצון לקבל לא מוריד אותך מהמדרגה, אלא אתה יכול להשתמש בו דווקא כדי לעלות למצב החדש.

תלמיד: זאת אומרת, צריך לבוא משהו מתוכי, מתוך הרצון לקבל שבוחר לעלות לרוחניות, להשפעה?

כן.

תלמיד: זו לא פעולה שהבורא עושה?

זו פעולה שהבורא מכין ועושה, אבל אתה בכל זאת מרגיש שהנתונים האלה כביכול באים לך מצד הטבע.

תלמיד: זאת אומרת הכפייה היא רק עניין של הרגשה אצל האדם, זה לא משהו חיצוני, משהו בתוכי שמגלה אם זו כפייה או לא? כי הרבה פעמים חשים כפייה דרך הייסורים ואז באה הזעקה. אז איך באמת להחזיק כל הזמן כך שזו לא כפייה אלא מתוך בחירה שאני רוצה לעבוד בלשמה?

להשתדל להגיע לדרישה לזה לפני שאתה מקבל מזה לחץ מהטבע.

תלמיד: אבל את הלחץ חייבים לעבור, כי הוא כותב במאמר שהאדם מגיע, הוא יורד למצרים, הוא נמצא שם, שזה למעשה תהליך כפייתי ורק אחר כך מתוך זה הוא מגיע למקום של בחירה?

כן.

תלמיד: זה שלב?

כן .

תלמיד: איזה כישרון האדם צריך כדי לעלות למעלה מהדעת?

הוא לא צריך שום כישרון, הוא פשוט רוצה לצאת משליטת הדעת שלו וללכת למעלה מהדעת.

תלמיד: הוא כותב ""ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה"." יש שני חלקים, הם קודם מרגישים וזועקים, ואז תפילה שעולה לבורא. מה הם התנאים לכך שמשהו יגיע לבורא מהבקשות שלנו?

התנאים לכך היא הכוונה, שהאדם באמת מרגיש שזה מגיע מהבורא ואליו הוא פונה וצועק.

תלמיד: זאת אומרת, הבקשה צריכה לבוא מתוך הרגשה אמיתית.

ככל שאנחנו יכולים לדעת אם זה אמיתי או לא אמיתי, אבל בכל זאת אנחנו מרגישים ככה.

תלמיד: ואחר כך הוא כותב "וישמע אלקים את נאקתם". זאת אומרת יש לאדם הרגשה מסוימת ואחר כך יש מצב שהוא מרגיש שהבורא שמע אותו. מהי ההרגשה שהבורא מתחיל לשמוע אותו?

אני לא יודע. אבל אדם מרגיש שיש לו קשר עם הבורא ותשובה על הצעקה.

תלמיד: אמרת קודם, אדם שפונה לבורא צריך להגיע להרגשה אמיתית שיש לו צורך לפנות אליו. ורב"ש כותב, "האדם צריך לתת תודה לה', בזה שהקב"ה נתן לראות מה שחסר לו." אני קורא את העצה של המקובל שאומר שצריך לתת תודה לבורא, ואני לא נמצא בהרגשה הזו. איך אני מיישם עצה כזו של מקובל?

רק על ידי תרגילים, שאתה משתדל להיות במצב שהוא מציב לך ואתה מחפש איך להצדיק את המצב ואיך להיות בו.

תלמיד: ואני רוצה לתת תודה לבורא.

כן.

תלמיד: איך אני מבטא תודה לבורא בעשירייה?

בהרגשתך, שאתה רוצה להיות מחובר איתם כדי לתת מקום לבורא להיות ביניכם ולשלוט בכם.

תלמיד: כלומר, אני רוצה להיות מחובר איתם כדי להודות דרך זה לבורא, זו המטרה לכן אני רוצה להיות מחובר איתם?

כן.

תלמיד: אנחנו מנסים לכוון את מה שאנחנו עושים בעשירייה עבור הבורא, אנחנו באמת משתדלים להזכיר את זה לפני כל פעולה. אלה מילים, אבל עדיין זה לא מתלבש בהרגשה.

כן ולא.

תלמיד: בדיוק.

בכל אחד יש איזו הרגשה קטנה, ואם יש חיבור בנטייה הזאת, אז מתחילים להרגיש את זה יותר מוחשי.

תלמיד: נראה שמה שחסר זה הרגשה של הבורא. אנחנו מדברים כאילו עליו, אליו, אבל הוא לא מורגש. כאילו אתה מזכיר מישהו שבחיים לא פגשת.

מסכים.

תלמיד: מה הצעד הבא, פשוט להמשיך, או צריך לעשות משהו קצת אחר, או להוסיף משהו?

מה כתוב?

תלמיד: "מתוך שלא לשמה בא לשמה".

לא, לא.

תלמיד: כתוב שצריך להתחיל במעשה, הוא קורא לזה "קו שמאל". בסוף להגיע לשמחה ולהודיה לבורא שנתן לך לעשות את הפעולה הזאת.

כן.

תלמיד: אבל גם השמחה יוצאת לא אמיתית. אם אתה לא מרגיש את הבורא, אז אמרת שאתה רוצה לעשות את זה בשביל הבורא, אבל אין הרגשה של הבורא. כאילו אתה עובד מול מקום בלי הרגשה. מה לעשות, פשוט להמשיך ככה?

כן.

תלמיד: יש משהו שאנחנו יכולים לעשות בינינו? נראה שחלק מהחברים אולי מרגישים יותר ממני, לא יודע מה באמת קורה שם, אבל כך זה נראה. מה אני יכול לעשות כדי להידבק אליהם יותר, כדי אולי להרגיש כמוהם?

להשתדל להיות באותו מצב כמו שהם נמצאים.

תלמיד: אני לא יכול להיות באותו מצב כמו שהם נמצאים, כל אחד יש לו את המצב שלו.

זה לא תירוץ.

תלמיד: מה זה אומר לנסות להיות במצב כמו שהם נמצאים?

זה שהם מוכנים להיות מחוברים כדי להידמות בחיבור לצורת ההשפעה לבורא, ולהגיע לפעולה כזאת, שהבורא ממלא אותם.

תלמיד: כתוב "הגם שכל אדם מבין זה, אבל כשבא מלמעלה, כשנותנים לו להבין, הוא בא אז לידי הרגשה. ואז מתחיל סדר העבודה של "חומר ולבנים"". איך משהו שבא מלמעלה, אולי אני מבין אותו בשכל, פתאום הופך להרגשה נכונה? יש לי המון מחשבות, הבנות. איך מתוך זה מוציאים הרגשה נכונה?

מאירים לאדם מלמעלה ואז הוא מתחיל להבין ולהרגיש שכך הבורא רוצה שהוא יתקדם.

תלמיד: מה זה סדר העבודה של חומר ולבנים?

כנגד הרצון לקבל שלנו.

תלמיד: הוא אומר "סדר העבודה של "חומר ולבנים", שמרגישים קושי השעבוד של הגלות". זאת אומרת, שאנחנו מזה צריכים להרגיש את הקושי של השעבוד.

כן.

תלמיד: לא ברור איך מגיעים לקושי האמיתי הזה?

תנסה לעבוד נגד הרצון לקבל האגואיסטי ואז תגלה מה זה עבודה בחומר ולבנים.

תלמיד: הבחנה אחת של העשירייה, שרוצים להיות מכוונים כישראל, מגיעה לפי המאמר מהמקיפים, מרחוק, ובאור זה יוצאת הבחנה נוספת מקטנות מצב העשירייה, שמתגלה במשהו עומק הגלות, ונאמר שיש בזה סימן טוב של שמחה, כי מבינים שמקרבים אותנו לעבודה קשה יותר, איכותית יותר, נקרא לזה כך.

מה עושים עם הבנות של ירידות ועליות במצבנו עכשיו וגם ההכנה לאורות הפסח, עד כמה דעה אחת חשובה במצב שלנו?

פסח זה מצב שאנשים רוצים להיות כחברים מקושרים ביניהם ולהשתדל להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלהם, שמפריד אותם כביכול זה מזה. הם רוצים להיות קרובים יותר זה אל זה, ואז הנטייה לחיבור הכללי שבקבוצה נקראת "הכנה לפסח".

תלמיד: לכאורה הכול ברור, הכול בי, הכול בתוכי, ואמרת, "תתקן את עצמך". אני רוצה לשאול בשביל החברים, מהי הסיבה העיקרית שמעכבת אותנו בעבודה?

הסיבה העיקרית היא שאתה רוצה לשאול בשבילם ולא בשביל עצמך.

תלמיד: אני שואל בשבילם, עם הרצון להשפיע. אני שואל שאלה רטורית, אני יודע את התשובה, אבל אני רוצה בשבילם.

מה אתה רוצה שאני אענה לך?

תלמיד: מה שבעל הסולם מייעץ לנו. הוא מדבר על הגאווה, הכבוד, חוסר היכולת להרכין ראש, ש"אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", ללכת באמונת חכמים, ולהכיר בזה שהם מדברים עלי, שאני לא יכול להכניע את עצמי. שאלו אותך שאלות רבות ולכן באתי עם השאלה הזאת, מהי הסיבה העיקרית שמעכבת אותנו בעבודה. קראנו היום בהכנה ש"זכו אחישנה לא זכו בעיתו". הכול עושה הבורא, ואתה כבר אמרת כמה פעמים שזה יכול להימשך הרבה גלגולים, אבל לישראל יש יכולת לזרז את הזמנים ו"בני ברוך" מסוגלים. מפה הבקשה, השאלה, התפילה.

איזו בקשה, תפילה?

תלמיד: לי זה מאוד פשוט כי אני מאמין בעצות חכמים. בתהילים קל"ח דוד המלך מסביר מה צריך לעשות כדי להגיע להשתוות הצורה. הכול ברור, אני רוצה את זה בשביל החברים.

בסדר, נחשוב על זה.

תלמיד: איך אדם שומע את הבורא?

בזה שרוצה להתחבר עם החברים ומתוך החיבור שלהם מעלה את אוזנו כלפי הבורא.

תלמיד: כל הזמן עולים בי עוד ועוד רצונות שלא נותנים לי לשמוע אותו וגם לא נותנים לי לשמוע את החברים, אלא לשמוע רק את עצמי.

כן.

תלמיד: אז איך לשמוע את הבורא ולא לשמוע את הרצונות שכל הזמן מתעוררים בי ומושכים אותי?

לבקש, אין חוץ מתפילה כלום.

תלמיד: אדם יכול להתעלם מהרצונות שמתעוררים בו, להשתיק אותם, לא לשמוע אותם?

תנסה.

תלמיד: או הפוך, לעבוד איתם. מה האדם צריך לעשות עם זה?

מה אתה רוצה?

תלמיד: אני רוצה לשמוע את הבורא, אני רוצה להיות מכוון אליו.

אז תבקש, תצעק, תדרוש.

תלמיד: וכשמתעוררים באדם רצונות שמושכים אותו לכל כיוון, מה הוא צריך לעשות עם הרצונות האלה? הוא צריך להתעלם מהם, לעבוד איתם?

הוא צריך לבדוק עד כמה הם תואמים לנטייה הכללית שלו.

תלמיד: ואם הם הפוכים?

אם הרצונות הפוכים, אז הוא צריך לראות, מי מהם יותר, מי מהם פחות, לפי העוצמה ולפי המטרה, וכן הלאה.

תלמיד: איך אדם שומע פה את קול הבורא? כי הוא שומע את הרצון שלו, ולא רצון אחר שמתעורר בו.

אם אדם שומע רק את הקול של עצמו, זה לא טוב. הוא צריך להתאושש, הוא צריך להקים את עצמו.

תלמיד: מה יקים את עצמו מתוך עצמו?

האדם ששומע מהחברים מה שהם מדברים, צריך להיות בתפילה, להתכלל איתם באותו החיבור.

תלמיד: מה יש במה שהחברים מדברים שיכול להרים את האדם מתוך עצמו? מה יש במילים שלהם שירים אותו?

יש לו רצון לקבל, ולרצון לקבל שלו יש כל מיני דרישות, ואז הוא צריך לברר אותן ולהעלות אותן.

תלמיד: אבל למה מה שיש בחברים זה מה שירים אותו? למה שהוא יקשיב להם, ישמע אותם, מה יש בהם שירים אותו?

יש בהם כרגע מה שאין לו, ולכן הוא צריך להתכלל מהם ובסך הכול לראות איך הוא מעלה את התפילה שלו כלפי הבורא.

תלמיד: מכוח מה זוכים להרגיש את גדלות הבורא?

בזה שאדם רוצה להכיר את הכוח העליון, כדי להיכנס לעבודה שלו לפניו, לפני הכוח העליון, וכדי שמתוך זה ועל ידי זה, הוא יעלה יותר קרוב לכוח העליון.

תלמיד: מתי בפעם הראשונה אדם זוכה לראות את גדלות הבורא?

את זה אני לא יודע.

תלמיד: על פני מה הבורא מתגלה?

הבורא מתגלה על פני הרצון של האדם.

תלמיד: הרצון המתוקן? מה זה רצון?

לא. אדם מבקש להתקרב לבורא, כל פעם יותר ויותר, וכל פעם הוא מגלה יותר שיש לו איזו פסיעה קטנה לקראת זה.

תלמיד: האם קודם זוכים לראות את גדלות הבורא או קודם זוכים לשמוע את גדלות הבורא?

לראות ולשמוע זה בעצם אותו הכוח שבא לנו מלמעלה, אבל קודם זו שמיעה, ואחר כך זו ראייה.

תלמיד: מה פירוש 'לעבוד למען תועלת ה''?

לעבוד למען תועלת ה' זה כשאנחנו מעלים את החסרונות שלנו, אנחנו ממיינים אותם ורוצים להתקיים רק בתוך החיסרון לבורא, עד כמה שאנחנו יכולים לברר את זה.

תלמיד: מהי הפעולה הזו של העלאת חיסרון?

תפילה.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שתפילה זו תוצאה, ולא משהו שאפשר להפעיל אותו.

ודאי שתפילה זו תוצאה למה שעבר על האדם, והיא גם המטרה לאן אדם רוצה להגיע.

תלמיד: שזה בעצם מה שאנחנו רוצים להשיג מהפעולות שאנחנו עושים?

כן.

תלמיד: מה מונע ממני להיכנע לרצון של העליון?

האגו, הרצון לקבל, הצרכים שלי שנראים לי גדולים יותר ממה שעלי להיות כדי לעלות לדרגת הבורא.

תלמיד: איך אדם יכול למדוד עד כמה הוא רחוק מאהבת ה'?

בתפילה שהוא מברר הוא צריך לדעת בדיוק מה רצון ה' ועד כמה הבורא רוצה למשוך אותו, באיזו מידה הוא מסוגל לזה, ובמידה שהם עובדים יחד על ידי התקרבות זה אל זה.

תלמיד: מה הכוונה בשאלת פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו"?

פרעה שואל "מי ה' אשר אשמע בקולו", שכביכול אני מוכן לשמוע בקול ה', אבל מי הוא זה שאני לא מכיר אותו. ולכן זאת שאלה.

תלמיד: האם פרעה לא יודע מי זה ה'?

זה לא שפרעה לא יודע, אלא פרעה נותן לנו דוגמה לאופן בו אנחנו צריכים לשאול.

תלמיד: זאת אומרת שהשאלה שהאדם צריך לשאול היא "מי זה אותו בורא שאני צריך לשמוע אותו"?

כן.

תלמיד: ואיך אדם מגיע לשאלה כזו? ואם אין לו שאלה כזו, אז הוא לא במצרים?

אם אין לו שאלה כזאת, זה לא טוב, בינתיים. ואם יש לו, אז הוא צריך לברר אותה יותר, ולשאול.

תלמיד: אבל איך לפענח? כי אדם כביכול לא שואל שאלה כזאת.

זו בדיוק השאלה, מי הוא הכוח העליון? מיהו זה ששולט עליי.

תלמיד: מילא השאלה "מי זה", אבל האמירה "שאני אשמע בקולו", זו כאילו חוצפה להגיד כך.

למה לא?

תלמיד: כי האדם מרגיש קטן בכדי לשאול מי זה הבורא, ומי זה שאני אשמע לו, זה כאילו אתה מתגאה, שכביכול אתה מעליו. קשה לדמיין כזה אדם, בפרט כשאדם מקבל כל הזמן מכות.

אם אדם היה רואה את האמת, אז הוא היה רואה שהוא חי לפי העיקרון הזה, שהוא בורח ולא רוצה לשמוע את הבורא.

תלמיד: כאילו מתגרה בבורא.

לא רוצה לשמוע.

תלמיד:  זה כביכול בסתירה, מפני שפרעה מחזיק בישראל כי הוא מאמין שדרך ישראל במצרים הוא יכול להתמלא מהבורא. אז האם אלה שני מצבים שונים? כי מצד אחד,הוא שואל, מי זה הבורא שאני אשמע בקולו, ומצד אחר הוא לא משחרר את ישראל כי הוא רוצה לנצל דרכם את הבורא. אז יש בזה כביכול סתירה. 

פרעה מבצע כול מה שהבורא דורש ממנו. הוא משחק את התפקיד שלו.

תלמיד: אבל אלה שני מצבים שונים.

כן.

תלמיד: פרעה מבצע את כל מה שהבורא דורש ממנו ואני רואה איך פרעה מוריד בי את חשיבות הבורא, לא מאפשר לי לגלות את זה, וכל פעם מסיט אותי מהדרך. מה אמורה להיות התגובה שלי? 

אתה לא מרגיש מה התגובה שלך?

תלמיד: עכשיו אני מתחיל להתרגז, אבל אני רואה באיזה קלות הוא עושה את זה.

זה לא חשוב באיזו קלות הוא עושה או באיזה מאמץ הוא עושה, אלא איך אתה מגיב על מה שהוא מחייב אותך, איך לחשוב, איך לקיים.

תלמיד: רק בזכות החברים שמחזירים, שמחייבים ומגדילים.

זה סוג של פתרון. זאת אומרת שאתה רוצה להעמיד על דרכו של פרעה, שרוצה להפעיל אותך, להביא לכאן איזה כוח שיעצור אותו ושיהיה לך ברור מה הוא רוצה ממך. זה טוב, זה לגיטימי.

תלמיד:  ובעצם מה שהוא דורש ממני זה לעשות את אותו דבר לחברים.

אחרי זה אתה יכול להגיד "כן, אני מסכים או לא מסכים".

תלמיד:  ואם אני לא מסכים?

אז תעלה אליו את התשובה "לא מסכים". ויכול להיות שאתה לא מסכים, אבל כלפי החברים אתה כן רוצה להסכים, כי זה לטובתם ולא לעצמך. וכאן יכולה להיות השאלה.

תלמיד:  טוב, צריך לעבד את זה.

כן.

תלמיד: ואז דווקא במצב הזה מתעורר רצון שתהיה כפיה ברוחניות, שאני כביכול רוצה שיכפו עלי רוחניות?

כי אין לך כוח, ברור לך שהכל מגיע מלמעלה, ואתה רוצה להיות פסיבי בזה.

תלמיד: זה בדיוק. איך יוצאים מזה? כי זו הרגשה לא טובה, והכפייה הזו ברוחניות מכניסה אותי כביכול לחוסר מעשה.

נכון. לכן אתה רוצה לקבל מהבורא כוח השפעה שיעמוד לך נגד כוח הקבלה ואתה בבירור שלך תהיה תמיד בין שניהם. תחשוב על זה.

תלמיד:  כתוב פה, "אמנם זו היא עבודה קשה היות שקו שמאל הוא המבטל לקו ימין. אי לזאת יש תמיד עבודה חדשה, לבנות אותו מחדש." קו ימין. האם זה ברור שאם לא עובדים עם קו ימין, אז נמצאים בקו שמאל?

נגיד שכן.

תלמיד: אז איך אפשר להודות כל הזמן?

לפתוח את המצב ולראות שהבורא תמיד צודק ולנו אין מה לעשות חוץ מלקיים את זה.

תלמיד: האם אפשר למדוד כמה זמן אתה נמצא בקו ימין, וכמה אתה אולי משתדל יותר מיום ליום? כי לפי הכתוב צריך להגיע לזה רוב הזמן, ואם אנחנו מודדים את עצמנו אנחנו רואים באיזו מידה אנחנו לא בזה. ואז אם משתדלים מיום ליום וגם יחד עם העשירייה כמה שיותר לעבוד בקו ימין, אפשר יהיה למדוד כך את ההתקדמות?

תחשוב על כיוון זה.

תלמיד: כתוב "שההבחן בין להשפיע או שהעבודה היא בעמ"נ לקבל הוא מרחק רב. היות בזמן שרוצים להשתמש בכלים דקבלה, אז יכולים לקבל הנאה ותענוג, מזה שניתן מלכתחילה ניצוצות של אור בתוך הקליפות, שהן נקראות כלי קבלה, בכדי שיתקיים העולם. אי לזאת, כשהאדם רוצה להשתמש עם כלי הקבלה, יש לו מקום שמשם נמשכים התענוגים, הנקראים בשם "נהירו דקיק", המאיר בעולם, כנ"ל בכדי להתקיים." את ה"נהירו דקיק" אני מקבל דרך הקליפות, הקליפות מורגשות בתוך האדם?

יכול להיות.

תלמיד: מה ההבחן בין להשפיע לבורא, שגורם לנו לשמחה, לבין לקבל דרך הקליפות שזו גם שמחה לפי מה שכתוב פה.

ההבדל הוא גדול. כדי לקבל דרך הקליפות אתה צריך צמצום, אור חוזר, להלביש אור ישר בתוך האור חוזר ואז לקבל, זאת אומרת מאמצים, חשבון, ואז קבלה על מנת להשפיע.

תלמיד: אי אפשר שלא לקבל התפעלות מנושא אורות של פסח, כפי שקראנו במאמר, שהאור המקיף מאיר מאין סוף, והאור הפנימי נכנס לתוך הכלי שמוכן. ההתפעלות היא אדירה, כי זה כמו חדר פיקוד ענק שכל אור הוא שולח למקום כלשהו אצל האדם. מה הקליטה שלנו, איך אנחנו קולטים את הדברים, מה המסר הזה שמעביר לנו את האורות אם אנחנו מנותקים מהבורא?

מה מתלבש באור חוזר שלנו?

תלמיד: מה שאני רוצה להשפיע.

אז מה שמתלבש באור חוזר שלך, ברצון להשפיע, את זה אתה יכול לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אנחנו אומרים תמיד שהבורא הוא הטבע, בתוך עולמי הסובב אני מרגיש שכל מה שיוצא מהטבע, זה נס. קראתי השבוע שגילו בחלל גלקסיות רחוקות ביקום, ומדענים גילו שזה למעשה כמו העתק של מבנה המוח שלנו, וזה נותן התפעלות אדירה כשמחברים את הדברים, שזה בדיוק צורות הקשר וכל מה שמשתמע מזה, והכול יד הבורא.

כן. הכול נברא לפי תבנית אחת שדומה לאטום, ולכן ככל שאנחנו מגלים יותר, אנחנו בעצם חוזרים להתחלה.

תלמיד: לפני זה אמרת ששאלת פרעה זאת בעצם דוגמה שפרעה נותן לנו, שאנחנו צריכים לשאול את השאלה. איך לנצל את פרעה בצורה הכי טובה, לטרוף אותו, ממש לקחת אותו ולהוציא ממנו את המקסימום לדרך בצורה הכי מיטבית?

אני לא חושב שאנחנו יכולים לנצל את פרעה בצורה כזאת, לדרוך עליו, זה לגמרי לא נכון. אפשר להגיד ש"פרעה" זה כל הטבע הקרוב, הרחוק, ובכל הרמות שלו זה נקרא "פרעה". זה שהבורא רוצה למלא אותו, וכך להשאיר אותו, לכן אני לא כל כך מבין מהי השאלה.

תלמיד: השאלה כמו שאנחנו לומדים, שגלות מצרים, פרעה, זה הכול שלב הכרחי כדי שיהיו לנו באמת את הרצון והשתוקקות אמיתית. אומנם זה שלב הכרחי, אבל איך אנחנו יכולים לקחת את המקסימום מהרצון, מההשתוקקות בכל רגע נתון?

את הרצון וההשתוקקות יש לפניך, זה כל הטבע של הבריאה, גם על מנת לקבל, גם על מנת להשפיע, בכל מיני צורות שאנחנו לא מכירים מזה עדיין כמעט וכלום. אז נמשיך, נשתדל לקיים מה שרב"ש מביא לנו במאמרים, באגרות, וכך נכיר.

תלמיד: כתוב "וימת מלך מצרים". "..היינו העבודה, שהיו עובדים לתועלת עצמם, שזה נקרא "קליפת מלך מצרים", שהם כבר פסקו מלעבוד עבורו..", יש את מלך מצרים שהוא מת, כנראה מתוך רצון של האדם לא לעבוד לתועלת עצמו, והבורא נותן את הכוח הזה כדי שהוא כבר יותר לא ישלוט על אדם? מה ההבדל בין מלך מצרים, לפרעה מלך מצרים?

אין הבדל.

תלמיד: אז כאן כביכול פרעה מת?

כן.

(סוף השיעור)