סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 27.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 393, מאמר "הערבות", אותיות כ' – כ"ב
קריין: מאמר "הערבות" של בעל הסולם, אות כ'.
בעל הסולם רוצה להסביר לנו שפעולת הערבות שאנחנו צריכים לפתח בינינו ולהגדיל אותה עוד ועוד, צריכה להיות לא רק בינינו, בין אלו שכבר נמצאים בלימוד חכמת הקבלה, בתיקון העם, בתיקון העולם, בתיקון החברה הקטנה שלנו, אלא חובת הערבות, להשיג אותה, לממש ולקיים אותה, היא לא רק בינינו שמכוונים לבורא, וקיבלנו ממנו כוח ורצון להגיע אליו, אלא אנחנו צריכים למסור את השיטה וגם ידיעה על כך שהחיבור הוא עתיד העולם.
אם אנחנו רוצים או לא, אנחנו רואים כמה בעל הסולם טרח ודיבר על זה גם במאמרים של הדור האחרון ובעוד הרבה מקומות. כולו היה נמשך להסביר את חובת הערבות בין כל הבריות, כי היא הכרחית לתיקון הכללי של אדם הראשון, עוד לפני שהוא התחלק להרבה קבוצות ועמים וכן הלאה.
ולכן החיבור בחזרה של הכלי דאדם הראשון לא יכול להיות אלא רק על ידי שיטת הערבות, שיתחברו כל העולם, "ונהרו אליו כל הגויים", כל העמים, ותיעלם כל השנאה הזאת שבין העמים, ובמיוחד לעם ישראל מפני שהוא נושא בתוכו את שיטת הערבות, את שיטת החיבור, ולכן שונאים אותו. זאת הסיבה לשנאה הגדולה שיש כלפינו, שאנחנו כאילו נושאים בתוכנו משהו חשוב מאוד, יקר מאוד, ולא מפזרים אותו בין כולם. שיטת החיבור בינינו ומבינינו לבורא, זאת אומרת שיטת ההתקרבות לבורא נמצאת בעצם בנו, אבל אנחנו כביכול מסתירים אותה מכולם. לכן דווקא על ידי התפתחות שיטת החיבור בין כולם, העולם יכול להתקרב יותר לבורא, ואז באמת יגיע לתיקון הרצוי.
זה מה שבעל הסולם רוצה להסביר לנו באות כ'.
אות כ'
"אולם הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'".
אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כנ"ל באות י"ט, כמובן.
כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית', כמבואר.
באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמיית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. וזהו המכונה במליצת חז"ל "הכרעת הכף זכות". כלומר, שנגמר המשקל של הזדככות הרצויה. ודימו הדבר, כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף, הוא גמר המשקל, הנרצה להשוקל".
אנחנו צריכים להשתדל להגיע לחיבורים ולהתכללויות בינינו, בין אלו שמבינים שמטרת הבריאה היא להשיג את הבורא בחיבור בינינו, כך שנוכל למסור את שיטת החיבור גם לכל העמים, לכל העולם, לכל הנבראים, ובזה נגיע למצב שכולם יבינו את התפקיד שלנו ויתחברו איתנו יחד להשגת הבורא, לחיבור סביבו, וכך העולם ייתקן.
קריין: נעבור הלאה. כ"א.
אות כ"א
"ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, באמרו: "העולם נידון אחר רובו וכו'". שכונתו על תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים, בעת קבלת התורה, שזה נקרא בלשון חז"ל, שכבר השיגו רוב זכיות. באופן, שהמה מכריעים על כף חובה, שהיא אהבה עצמית המזוהמת.
ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע", כמו שאמרו ישראל. מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכיות, אז ודאי האהבה עצמיות מכריע, שימאנו לקבל עולו ית'.
וזה אמרו: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם, לכף זכות". כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל, בשיעור ההכרעה הסופית. כמו השוקל שומשמין, ומוסיף והולך על כף המאזנים אחת אחת, עד שגומר ההכרעה. הרי ודאי כל אחת נותנת חלקה בהכרעה זו, שבלעדה היה ההכרעה בלתי נגמרת.
ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות. כי בזמן שנגמר הדבר, והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו. שלולא מעשיו, היה ההכרעה חסרה.
והנך מוצא, אשר ר' אלעזר ברבי שמעון, אינו חולק על המאמר חז"ל, "שכל ישראל ערבים זה לזה". אלא ר' אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה".
שאלה: מה זה אומר שאנחנו מכריעים לכף זכות וכל העולם מיתקן מתוך זה?
אנחנו רוצים לפזר לכולם ידיעה על כך שהעולם קיים כדי להגיע לחיבור, לאיחוד, ולפי ההשתדלות שלו להתחבר בין כולם לגלות את הכוח העליון, כי במידה שאנחנו מתחברים למעלה מהאגו שלנו, אנחנו נותנים מקום לבורא להתגלות בינינו. זה התהליך שאנחנו צריכים לעבור, עד שהבורא כולו יכול להתגלות בין כל הנבראים. הרצון לא מזדכך ולכן כל מי שחי בתוך הרצון שלו הוא בעצם מחובר לכל יתר הרצונות. אנחנו צריכים לגלות עד כמה אנחנו מחוברים, עד כמה אנחנו נמצאים במערכת תקינה, מחוברת שנקראת "אדם", ובזה לגלות את עצמנו בדומה לבורא בהשפעה הדדית בינינו ומתוכנו בהשפעה הדדית לבורא.
אנחנו לא יודעים מי זה הבורא ואיך להתייחס אליו, אבל ככל שאנחנו מתחברים בינינו ורוצים לעזור זה לזה בהשפעה הדדית, בערבות הדדית, כך אנחנו מתקרבים ומשפיעים לבורא את הכוח המשותף שלנו, ואז הבורא מתלבש בכוח המשותף הזה ומתגלה בנו. זו בעצם המתנה שאנחנו יכולים להביא לו, להתחבר למעלה מהאגו שלנו, בניגוד לאגו שלנו. האגו שלנו הופך להיות עזר כנגדו - אומנם הוא נגד הבורא אבל הוא נעשה כאן עזר. כי דווקא אם מעל האגו שלנו אנחנו כן מסוגלים להתחבר, אז בזה אנחנו מייצבים מקום שהבורא יכול למלאות אותו.
תלמיד: אנחנו מדברים הרבה פעמים שאנחנו מתאחדים בעשיריות והבורא מתגלה ביחס שלי כלפי החברים. מה זה אומר שהוא יתגלה בכל העולם, האם הוא יתגלה בתוך היחס שלי כלפי העולם כולו או שהעולם גם צריך להגיע לתיקון?
יש תיקון פרטי, שאתה צריך לגלות את היחס הפרטי שלך לכל העולם ולהגיע למצב שאתה נמצא באהבה לכולם, ויש תיקון כללי, הגאולה הכללית. שכולם, כל חלקי נשמת אדם הראשון מגיעים לתיקון כמו שאתה מגיע לתיקון, ואז הם מתחברים במידה שמתקרבים זה אל זה, והבורא מתגלה בכולם, בכל העוצמה שלו.
תלמיד: כבר מעכשיו אני צריך לעבוד על האהבה שלי כלפי העולם או עלי לחכות לשלב הבא לאחר החיבור שלנו בקבוצה?
אנחנו צריכים לעבוד גם על זה וגם על זה. לכן העבודה שלנו, בפרט שאנחנו נמצאים בתקופה של הדור האחרון כמו שמסביר לנו בעל הסולם, היא להשתדל להגיע לחיבור עם כולם בנוסף על העשירייה, וזה מתבטא בכך שאנחנו מפרסמים ידיעות מהו התפקיד שלנו, מהו התפקיד של כל אדם ואדם בעולם, ושרק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע לתיקונים הדרגתיים ולמנוע את כל האסונות בדרך. כי תוכנית הבריאה היא להביא אותנו או בדרך טובה או בדרך ייסורים לחיבור כזה שכוח ההשפעה, כוח האהבה יוכל להופיע בנו.
שאלה: משמעותית יש הרבה יותר אנשים בעולם שלא עוסקים בתיקון והם מקולקלים לעומת אלו שכן עוסקים בתיקון. איך אם כך יש לנו יותר השפעה על העולם? איך הכף לא נוטה כל הזמן לחובה, לצד השלילי?
אנחנו לא נמצאים נגד אף אחד, אנחנו פשוט צריכים לפזר את שיטת תיקון העולם, עד כמה היא נחוצה לעולם, ומיום ליום מתגלים בעולם יותר כוחות ותמונות אמיתיות יותר עד כמה האדם והעולם צריכים תיקון. לכן אנחנו צריכים רק לסדר את השיטה ולפרסם לכולם, ומיום ליום אנחנו נראה עד כמה אנשים מתקרבים להבנת ההכרחיות בתיקון העולם. אנחנו בסך הכול עושים עבודה של שליחי הבורא.
שאלה: אם הבנתי את השאלה של החבר, הוא שואל לגבי המשל על המאזניים. נאמר שכל אחד שמוסיף שומשום מכריע, משפיע, כל אחד והשומשום שלו. אז השאלה היא כזו, אם אנחנו שמים שומשומים "בצד הטוב", נקרא לזה כך, אבל רוב בני העולם שמים שומשומים "בצד הרע", כיצד אנחנו יכולים להכריע לטובה?
הם לא שמים שומשומים, כי לשים שומשום זה נקרא הכרעה לצד הטוב, ומי שנמצא בצד הרע הוא עדיין נמצא שם. לכן אין כאן תחרות בינינו לבין כל העולם, אלא עולם כמנהגו נוהג ואנחנו צריכים להשתדל להוסיף לו קשר עם האור העליון, ובמידה הזאת אנחנו נסובב את כל העולם לכיוון הטוב. בנוסף, התהליך שהעולם עובר הוא בעצמו נותן הבנה לכל אחד שאין לעולם עתיד טוב ואין לעולם שיטה טובה איך להתקיים, ואף אחד לא מבין איך להתקיים, וכל החכמים האלו שקופצים ואומרים "אני יודע איך לנהל את העולם", אנחנו רואים עכשיו במו עינינו מה קורה מזה.
אנחנו צריכים לפזר רק דבר אחד – חיבור העולם זה תיקון על פני כל היצר הרע שסך הכול שולט וחוגג בעולם, והיצר הרע מתגלה בכל אדם ובכולנו יחד אך ורק כדי לבלוט ולהביא אותנו להכרת הרע כדי שנבין מה עלינו לתקן.
שאלה: בפסקה השנייה אות כ"א, כתוב, "ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה". מהי ההבנה הגבוהה הזו?
זה עתיד העולם, זו תכונת הבורא, בזה אנחנו יכולים להתקרב אליו, להשתוות אליו, להתחבר אליו. אין לנו פעולה אחרת לעשות כדי במשהו להשתוות, להתקרב, להתחבר לבורא, אלא רק על ידי חיבור בינינו.
אנחנו לא יכולים לשנות בתוכנו שום דבר, הרצון לקבל שבנו נשאר כמו שהוא, חי וקיים. אלא מה שאנחנו יכולים לעשות בין הרצונות לקבל זה קשר, כי דווקא על ידי זה אנחנו פי תר"ך פעמים יכולים להגביר את עצמנו ולהיות גדולים כמו הבורא כך שהכלי שלנו, הרצונות שלנו יהיו בדיוק כמו נרנח"י של הבורא ואז נתלבש זה בזה.
תלמיד: אם יש כבר כזאת הבנה למה זה נקרא "נעשה ונשמע"? לכאורה כולם שמעו ורק אז עושים, הרי כבר יש הבנה לפני שעושים.
אנחנו לא יכולים לעשות את זה ללא "נעשה". אם אנחנו רק עושים פעולות של ההתקרבות, שאנחנו לא רוצים אותן, כאן בדיוק ההתנגדות, כאן בדיוק העובי של הכלי, שאנחנו עושים מעשים של השפעה נגד הרצון ורק על ידי כך אנחנו מושכים מאור המחזיר למוטב. אין אפשרות אחרת להתקרב לבורא, אלא נגד הרצון שלנו.
שאלה: אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להתקרב ולהתחבר, אבל בסופו של דבר אנחנו לבד לא יכולים לעשות את זה, אנחנו יכולים רק לרצות, ובסופו של דבר זו החלטה של הבורא לתת לנו מאור כדי לסיים את התהליך.
מה השאלה, ודאי שאנחנו לא מסוגלים לכלום, גם לרצות, כמו שאתה אומר, אנחנו לא רוצים, גם את זה אנחנו לא יכולים.
תלמיד: אז מה התפקיד שלנו בסופו של דבר, רק לרצות והבורא ישלים עבודתנו?
ללכת באמונה למעלה מהדעת, למרות שאני לא רוצה אבל יש לי גם שכל חוץ מרגש, ובשכל אני יכול להבין שההתפתחות שלי צריכה להיות דווקא באמונה למעלה הדעת. שאני הולך לקראת פעולת ההשפעה, אני הולך להחליף את הטבע שלי מלקבל ללהשפיע, אני רוצה שזה יתחלף בי, אני רוצה שהבורא יהפוך אותי מבפנים, כמו שאנחנו הופכים בגד.
אנחנו רוצים שכך זה יקרה, אומנם אני לא מרגיש את זה כרגע שזה טוב, אבל אני יכול בשכל שלי להבין שזה מה שאני חייב שיבוצע עלי. לכן יש לנו גם רגש וגם שכל, הרגש זה הטבע והשכל הוא כזה שלמעלה מהטבע אני יכול לתאר לעצמי פעולה כזאת שהיא תהפוך אותי. מבלי שזה יקרה אני אישאר בתוך הטבע שלי ברצון לקבל ולא יקרה כלום.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להפיץ את מטרת הבריאה, את שיטת התיקון, אבל אנחנו צריכים גם להציע השתתפות, האם אנחנו צריכים להציע לאנשים את ההשתתפות שלהם לממש את מטרת הבריאה?
אנחנו צריכים לפזר את שיטת התיקון לכל עולם כמה שאפשר, כי אנחנו כבר נמצאים בדור האחרון ואנחנו חייבים למשוך לתיקון את כל באי העולם. באיזו צורה, באיזו מידה, אחר כך כל אחד ואחד יראה עד כמה זה אפשרי, אבל חייבים להתקדם לצורה הזאת.
אתם רואים מה קורה בעולם, עד כמה העולם נכנס להשתתפות הדדית, רוצים או לא רוצים, עד כמה הוא בפירוק, בפירוד, עד כדי להגיע לעוד מלחמת עולם שלישית ורביעית כמו שבעל הסולם כותב. לכן אנחנו צריכים ממש להתנגד לזה ולהשתדל לפזר לעולם את שיטת התיקון כדי להגיע למטרת הבריאה - חיבור בין כולם בצורה יחסית קלה ומהירה.
שאלה: מהו המדד שהעולם הגיע כבר להכרת הרע, לתחושת הרע?
אני לא יודע למדוד דברים כאלה. אני לא יכול להגיד שזהו, אין יותר, בואו נתחיל עכשיו לעשות תיקונים. אני מסתמך על מה שכתבו בעל הסולם ורב"ש ועל מה שאני שמעתי מרב"ש, לכן אנחנו צריכים להיות כמו התלמידים שלהם ולהשתדל להגיע לתיקון העולם ככל האפשר מהר יותר. וזה תלוי בחיבור בינינו ובביצוע בינינו חוק הערבות ובפיזור לכל העולם את שיטת התיקון, מטרת הבריאה ואיך מגיעים אליה.
אות כ"ב
"וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו".
זאת אומרת, להשפיע לחבר ולהשפיע לבורא צריך להיות אותו דבר. ואם זה לא נראה לנו אותו דבר, בחשיבות, בעוצמה וכן הלאה, זה מפני שאנחנו עדיין לא מגלים את מהות הפעולות האלו, השפעה לבורא והשפעה לחבר.
"כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית". זאת אומרת בניתוק מעצמו, גם בפעולות כלפי הבורא וגם בפעולות כלפי החבר. "כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ו. נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם".
זאת אומרת, הוא מגיע למצב שהוא רואה שבין שהוא משפיע לאדם אחד, או משפיע לכל העולם, או משפיע לבורא, אם ההשפעה יוצאת ממנו ותלויה בו אבל לא חוזרת אליו, זו השפעה אמיתית חלוטה ולכן רק בה הוא עוסק.
"כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה. כנ"ל אות כ', עיין שם היטב, בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה". אנחנו צריכים להשתדל על ידי כל מעשה ומעשה שלנו להגיע למצב שאנחנו מוסיפים ומוסיפים לאותה ההכרעה של הכוח הטוב בעולם, בזה שאנחנו מקרבים את העולם לתיקון.
"שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של אהבה עצמיית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת. ונמצא, שהוא גורע שיעור מסוים, מתוך ההכרעה, לכף זכות הסופית. בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף מאזנים, אותו השומשמין היחידה, שחבירו הניח שם". יוצא שככל שאנחנו מתקרבים לסיום, ההכרעות והפעולות שלנו יהיו יותר משמעותיות, ואנחנו נגיע לכאלו מצבים, שנרגיש עד כמה יש כובד, אחריות וכוח בכל פעולה ופעולה של החיבור שלנו. עד כמה היא הופכת להיות בצורה אחרת מסוכנת לכל העולם. "שנמצא, אשר בשיעור זה, חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה. ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית.
וזה אמרו: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו". זה דבר מאוד מאוד חמור, כי באמת אם כל אחד ואחד מאיתנו לא מבצע את פעולת התיקון בזמן שהוא יכול לבצע, והוא כביכול עוצר וקצת מאחר עם התיקון האישי שלו, אז מפני שהוא שייך וקשור לכל יתר הנבראים, הוא עושה בזה צעד אחורה גדול מאוד לכל העולם.
תתארו לעצמכם שאתם נמצאים במערכת גדולה והיא כולה פועלת יחד, ואתם אומנם בורג אחד קטן במערכת, אבל כל אחד חשוב, ואם אתם לא עושים בזמן את התיקון הפרטי שלכם, עד כמה כל המערכת נכנסת להשהיה, לאיחור, לקלקול וכן הלאה. אפילו אם אנחנו מאחרים ברגע בתיקון, במערכת הכללית האיחור הזה כבר מופיע בצורה מאוד מאוד קשה.
ואנחנו רואים במו עינינו מה שקורה בעולם שלנו, שאנחנו שוב חוזרים לאותם המצבים של מלחמות ויחסים שחשבנו שכבר עברנו מספיק. האם למדנו מזה או לא? שום דבר לא למדנו.
זה מה שקורה, מפני שיש בינינו חוסר הפצה, חוסר הסברה, חוסר הבנה של הערבות שבינינו, שכל אחד חייב להרגיש את עצמו כערב לאחרים, ואז כולנו סובלים. ועוד נסבול, כי אנחנו רואים עד כמה הבעיות שבעולם מתגברות עוד ועוד ועומדות לפנינו, וכבר מרחוק אנחנו מתחילים להרגיש אותן.
נברר את זה.
שאלה: בתור בורג בתוך המערכת איך אני יודע מה התיקון הנוכחי שלי עכשיו, ושאני לא מעכב ודוחף אחורנית את העולם?
להיות מחובר עם כל העולם ככל שאפשר, אבל קודם כל להיות מחובר עם החברים. מתוך החיבור עם החברים לגשת לחיבור עם כל העולם על ידי הפצה.
תלמיד: זו המטרה הכללית שלנו, אבל אמרת שלכל אחד יש גם תיקון אישי.
זה התיקון האישי שלי, להיות מחובר עם העשירייה שלי ודרך העשירייה שלי להיות מחובר עם כל העולם. קודם כל עם כל "בני ברוך", ואחר כך מתוך זה עם כל העולם.
תלמיד: במה אני עלול לדחוף אחורנית את העולם?
בזה שאתה לא עושה בזמן את התיקון שלך.
תלמיד: מה זה לעשות תיקון בזמן?
"בזמן" זה לעשות בכל הכוחות ככל שאפשר. אין כאן תשובה אחרת.
שאלה: איך אני יכול להפיץ את האהבה אם עוד לא גיליתי אותה בתוכי, בתוך העשירייה שלי? האם זאת פעולה יותר שכלית מאשר פעולה של השפעה?
קודם כל אתה צריך להיות מחובר לאנשים שיודעים איך להפיץ, ושהם ילמדו אותך וישתמשו בך כדי להמשיך את ההפצה. בנוסף, אנחנו לא מלמדים אהבה ולא מדברים על אהבה, כי היא רחוקה מהלב של האדם המודרני. אלא אנחנו רק רוצים להסביר שהחיבור בינינו, בין כל בני האדם, זה דבר הכרחי כדי לשרוד, כדי להמשיך את החיים על פני כדור הארץ. על זה אנחנו מדברים.
זה שאתה עוד לא למדת את כל כתבי בעל הסולם, זו בעיה, אבל אם תקרא במיוחד את הכתבים של הדור האחרון, הם נמצאים גם באיטלקית, אז תראה שהעיקר בשבילנו זה להסביר לעולם שאם לא נגיע לחיבור הדדי, לא לאהבה, אלא לחיבור הדדי בינינו, להבנה הדדית בינתיים, אז אנחנו ממש מביאים את עצמנו לסכנת קיום.
שאלה: כתוב במאמר על המצוות כלפי הבורא וכלפי האדם, ועל ההתפעלות מהמצוות האלה. מה זה אומר?
זה אומר שאנחנו צריכים להגיע קודם כל לקיום החיבור ותיקון היחסים בין אדם לאדם, כמו שכתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ואז מתוך זה להגיע גם לחיבור עם הבורא, לאהבת הבורא. אמנם המטרה הכללית שלנו היא בזה שבחיבור בינינו אנחנו מגיעים לחיבור עם הבורא, אבל אי אפשר להגיע אליו, אין לנו כלים, אין לנו הכנות, אלא אם אנחנו מתחברים בינינו, ואז מתוך החיבור בינינו אנחנו מבינים איך להתחבר עם הבורא.
אם אני סתם מגיע בנטייה, בצעקה להתחבר עם הבורא, לא יוצא לי כלום חוץ מהדת הרגילה, כמו שיש לאנושות בעולמנו. אבל אם אני רוצה להגיע באמת לחיבור עם הבורא, זה רק דרך זה שאני מתחבר קודם עם בני האדם. אלו שני שלבים שאנחנו צריכים לעבור.
שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע להרגשת האהבה בינינו כדי שנוכל להיות בערבות בינינו ועם העולם כולו?
זה מה שבעל הסולם והרב"ש כותבים. איך אנחנו יכולים להגיע לזה? על ידי פעולות יומיומיות שאנחנו משתדלים לקבוע בינינו, והעיקר להתפלל. אנחנו מבקשים מהבורא שעל גילוי החיסרון שלנו להיות מחוברים, להיות כלי שלם לקבלת ההשפעה ממנו, אנחנו פונים אליו שיסדר אותנו כך.
תלמיד: מהי המשמעות של אהבה כנגד הרצון שלי?
המשמעות היא שאני רוצה את אותו דבר שהחבר רוצה.
שאלה: האם ערבות זה כוח השפעה?
ערבות זו השפעה מזה לזה כדי להיות ביננו בקשר כזה שנוכל לפנות לבורא ובאמת להגיע אליו.
תלמיד: באילו פעולות שלי אני יכול להשפיע לעולם?
שאתה פונה לבורא וכאחראי מבקש ממנו את תיקון העולם.
תלמיד: האם אני משפיע על העליון רק בתפילה?
בעיקר בתפילה, אבל קודם זו עבודה בין החברים וכלפי הבורא זו תפילה.
תלמיד: אנחנו גם אומרים שההשפעה היא אין סופית.
אני לא יודע מה זה אין סופית, אני יודע שאנחנו צריכים להגיע לחיבור הדדי בינינו כדי לפנות לבורא, ואם אנחנו לא יכולים אז לפנות אליו כדי שיעזור לנו להיות בחיבור.
תלמיד: מה זה להכריע את העולם לכף זכות?
אני לוקח את כול בעיות העולם כבעיות שלי שאני אחראי עליהן ואני פונה לבורא ומבקש ממנו לתקן, זה נקרא "מכריע את העולם לכף זכות". אני אומר שאני אחראי על כול הבעיות האלה, כי אני רואה את מה שאני רואה קודם כל בכלים המקולקלים שלי, ולכן כל מה שאני רואה בעולם זהו הכלי המקולקל שלי שאני מבקש לתקן. אני לא רואה שום דבר חוץ מהכלי שלי.
תלמיד: כדי לעשות זאת אני צריך להתכלל בכל העולם, כי אני כרגע מתכלל רק בתוך העשירייה.
זה נדמה לך. אם אתה רואה את העולם, תבדוק איך אתה רואה אותו כי כולו תוצאה מהכלי שלך.
תלמיד: כשאני רואה את העולם מתוקן או מקולקל, זה כתוצאה מהחיבור שלי בתוך העשירייה?
זה כתוצאה מהמצב הפנימי שלך.
תלמיד: האם יש מצב אחר יותר אמיתי או יותר כולל? אם נניח אני וחבר לא רואים את אותו הדבר, זה נקרא שמישהו מכריע לכף זכות והאחר מכריע לכף חובה?
לא, תשאל מחר, אתה מבולבל, הדבר הזה צריך להתיישב בך.
שאלה: האנשים רואים את הרע במה שמתרחש היום, והם רוצים להשמיד את הרע. ואם אנחנו על הרקע הזה, מדברים על איחוד וחיבור אז גם אותנו מקבלים כמזדהים עם הרע.
איך הם רוצים לסלק את הרע מהעולם, על ידי מלחמה?
תלמיד: כן, להשמיד את הרע ואת אלו שמביאים את הרע לעולם.
אני לא רואה את זה כך. אני רואה שאחרי הרע יש המון אנשים שתומכים ברע הזה וצריכים לסובב להם את הראש ואת הלב הרבה פעמים עד שיבינו שהם נמצאים בטעות מרה, ושלא יכול להיות שצומח משהו רע בעולם אם אין אחריו אנשים שתומכים בו.
לכן אנחנו צריכים להבין שיש כאן בעיה גדולה, בעיה עולמית, שיש המון אנשים בעולם שמוכנים להחזיק במלחמות ובדיכוי עם על ידי עם אחר וכן הלאה. זה לא תלוי באדם אחד כמו שרוצים לומר, אלא זה תלוי בהרבה אנשים שעדיין לא מפותחים עד כדי כך שיכולים להבין שאפשר לסדר את הכול רק בכוח החיבור, רק בכוח האהבה ולא בכוח השנאה וכוח המלחמה.
כל העולם כך. אנחנו עוד לא רואים עד כמה ישנם אנשים שתומכים ברע הזה, שאנחנו מוכנים לקנות אותם בכסף, בכבוד, בכל מיני דברים, והם יתמכו ברע ובמלחמות כדי להרוויח מזה משהו. לכן זה לא פשוט, זו עבודה ארוכת טווח של חינוך ושכנוע, של התפתחות בני האדם, לעשות עוד בירורים גדולים מאוד, הם לא ארוכים אבל גדולים.
תלמיד: אם אנחנו מדברים בצורה קצת יותר ניטרלית על חיבור אז הם חושבים שאנחנו תומכים ברוע הזה והם מכוונים כלפינו, שאנחנו מזדהים עם הרע.
אני לא יודע איך להגיד זאת בצורה יותר נכונה ומדויקת. אני לא חי בין האנשים איפה שאתם נמצאים, אבל אין לנו ברירה, אנחנו חייבים בכל זאת להסביר להם שעתיד העולם הוא חיבור. אולי לא בעתיד הקרוב, לא בצעד הבא, כי צריכים לנקות את השטח מאלו שמתנגדים לחיבור, אבל בסופו של דבר החיבור הוא הפתרון.
כששאלו אותי לפני תחילת המלחמה הזאת, לפני ההתקפה הזאת, אמרתי לכולם שאני מאוד מתנגד לכך, שהתקפה זו לא הדרך לתקן את העולם. אמנם אין בכוחנו לעצור את הדבר הזה, אבל אנחנו חייבים להבין שעל ידי כוח לא יכולים לגרום לתיקון, זה בלתי אפשרי. לצערי, זה בכל זאת קרה, אבל אמרתי זאת להרבה אנשים ששאלו אותי, אני הייתי מאוד נגד תחילת המלחמה.
עכשיו כבר אין מה לעשות ואנחנו צריכים להבין רק איך מגיעים להשלמה. אנחנו לא יכולים למחוק מישהו אלא רק לגרום לחיבור נכון. ואם אנחנו חושבים על החיבור הנכון, אז אנחנו חושבים לא על המלחמה אלא על השלמה, איך הדברים הרעים והדברים הטובים יתחברו כמו פלוס ומינוס, כמו שהם מחוברים בצורה חכמה ונכונה בכל מערכות הטבע ואז יכול להתגלות ביניהם כוח נוסף שעשוי מפלוס וממינוס יחד.
כמו שאנחנו משתמשים גם בפלוס וגם במינוס במנועים, במכשירים שאנחנו עושים, רק לחבר אותם נכון. איך נכון לחבר אותם? שבין הפלוס למינוס תהיה התנגדות שזו ההתנגדות לאגו שלנו, ואז נהיה כאותו נגד שעליו אנחנו מגלים כל פלוס וכל מינוס בצורה חיובית. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, כך יתגלה אותו הכוח שישנו בניצוץ שלנו מלכתחילה פי תר"ך פעמים.
שאלה: האם המטרה שלנו בהפצה היא לשנות ולתקן את הכוונות של האנושות?
כן, ודאי, רק את זה צריכים. ברצונות אנחנו לא נוגעים אלא רק בכוונות שהן יהיו לטובה. והרצון, העיקר לשם מה הוא פועל, אם הוא פועל לטובה אז לא חשוב לאיזה רצון, אדרבא, כמה שהרצון יותר גדול ועם כוונה נכונה כך הוא יותר מועיל.
שאלה: כתוב ""והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה." למה בדיוק בעל הסולם מתכוון בדבריו "ביום ההוא ולא לפני זה"?
מתי שאנחנו נגמור את הכלי וכל הרצונות יהיו מכוונים בעל מנת להשפיע, מביננו לבורא, ביום ההוא יהיה ה' אחד לכולם - הוא יתגלה כאחד ושמו אחד.
שאלה: מה זה "להכריע את העולם לכף זכות"?
להכריע את העולם לכף זכות, זה שכל הנשמות של כל הנבראים יתחברו יחד וכולן ירצו להיות בעל מנת להשפיע בצורה הדדית כי כך הן משפיעות לבורא בכל עוצמתן.
שאלה: האם אנחנו צריכים להיות מתוקנים כדי להשתתף בתיקון העולם או שמספיק להתכוון לתיקון העולם למרות חוסר התיקון שלנו?
צריכים להשתדל להיות מתוקנים ככל האפשר, כלומר מחוברים בינינו, ומתוך החיבור בינינו לבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". זה מה שאתם צריכים להשתדל לעשות.
שאלה: אמרת שאנחנו לא יודעים מה זה "בורא" ואיך להתייחס אליו. איך נוכל להגיע לתפילה אמיתית ללא תחושת הבורא? האם העבודה שלנו מבוססת רק על אמונה למעלה מהדעת?
העבודה שלנו מבוססת על האור העליון שמשפיע עלינו ונותן לנו הזדמנות להיות למעלה מהטבע האגואיסטי שלנו. זה נקרא "עבודה למעלה מהדעת".
שאלה: האם תוכל לעזור לנו לסדר את היחס הנכון, מבחינה פנימית ומבחינה מעשית בשלושת המעגלים - עשירייה, קבוצה, עולם?
כך אנחנו צריכים לעבוד, העשירייה שלנו, כלומר הקבוצה הפרטית של כל אחד ואחד, ואחר כך הקבוצה הכללית של כל בני ברוך, ואז העולם, שאנחנו ממש פועלים כך בכל העולם. מתוך זה האדם צריך לפעול - אני, הקבוצה, העולם. אולי אחרי הקבוצה הפרטית, קבוצת בני ברוך כקבוצה אחת, ואז העולם.
שאלה: האם צריך לבקש מהבורא עבור תיקון העולם או עבור תיקון הכלי המקולקל שלי שרואה עולם מקולקל?
אני צריך להשתדל לראות את הכלי שלי מתוקן, שלם ומוכן לתיקון העולם, ומתוכו לגשת לתיקון העולם.
שאלה: במה השתנה תיקון העולם בימינו בגלל כל הבעיות כמו וירוסים ומלחמה?
אני לא חושב שהוא השתנה, פשוט הבורא רוצה לזרז את ההתפתחות שלנו על ידי כל מיני אמצעים, ולכן אנחנו נמצאים תחת השפעת כל מיני כוחות שמנענעים אותנו ובהתאם לזה אנחנו נפעלים.
שאלה: איך להגביר את עוצמת התפילה שלנו בעשירייה?
רק על ידי התחברות יותר עוצמתית בינינו.
שאלה: האם התיקון האישי הכי גדול מתרחש בזמן שיעורי בוקר בחיבור בינינו?
כן. בזמן שיעור הבוקר התיקון הוא הכי גדול, וחבל על מי שלא משתתף בו. זה מאוד חשוב להשתתף בשיעור, או לפחות לשמוע את שיעור הבוקר מאוחר יותר ולהתחבר אליו אפילו לא בזמן השיעור.
שאלה: כאשר אנחנו מתאחדים עם חברים האם אנחנו מתאחדים רק עם הנקודות שבלב שלהם?
אנחנו תמיד מתאחדים עם הנקודות שבלב, אין לנו אפשרות להתאחד על ידי משהו אחר.
שאלה: כתוב "שאור התורה עושה לו בנין חדש בהלב."1 מהו הבניין החדש?
זו נשמת אדם הראשון שאנחנו בונים בתוך הלב המשותף בינינו. מכל הלבבות, מכל הרצונות שמשתוקקים לחיבור באמת, אנחנו לוקחים אותם הרצונות, חלקי רצונות שכן מוכנים ומשתדלים ונערכים לחיבור, ומהם אנחנו מרכיבים את הלב המשותף.
שאלה: אנחנו לומדים על אהבה. איך לעבור מאהבה עצמית לאהבת הזולת, ברשותך?
ברשותי אתה יכול לעבור, אני מרשה לך. אבל כדי לעבור מאהבה עצמית לאהבת הזולת, ומאהבת הזולת לאהבת הבורא זה אך ורק על ידי ברכה שאנחנו מקבלים מלמעלה. צריכים להשתדל להזמין מהבורא הארה מיוחדת שנקראת "ברכה" ואז תהיה ברוך. אין דבר נוסף שיכול לעזור לך.
שאלה: האם עבור רוב העולם מספיק שהם ישמעו ויסכימו עם המסר החינוכי שלנו או שבסופו של דבר כולם צריכים להיכנס לתהליך חינוכי בהובלתנו?
הכול תלוי ברצון מקורי שיש בליבו של כל אחד ואחד, ובמה שהוא צריך למלא את המשבצת שלו בנשמת אדם הראשון. לכן אין לנו שום שליטה בזה. אלא לפרסם, לפזר את ידיעת התיקון, נחיצות התיקון, ואת הסיבה לכל הצרות ובעיות. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל לפרסם לכל העולם. כמה שיותר לפרסם מה קורה היום בעולם, ועד כמה הדברים האלה באים כדי לדחוף אותנו ולזרז את התיקון, את החיבור בינינו. כשנתחיל לברר את זה ביחד, אז יהיה לנו ברור איפה אנחנו נמצאים.
שאלה: האם אפשר להגיד שהתיקון האישי הוא על ידי חיבור בעשירייה, והתיקון הכללי הוא בעיקר באמצעות הפצה?
כן, אפשר להגיד כך, אולי לא לגמרי לחתוך את הדברים, אבל ברובו זה כך.
שאלה: כיצד ובאיזה אופן יתבטא חוק הערבות בתיקון הפרטי של אדם?
חוק הערבות מתבטא בתיקון הפרטי של האדם בכך שהוא רוצה להיות ערב לכולם. הוא צריך להגיד "בשבילי נברא העולם", וככל שאני מתקן את עצמי, בזה אני רוצה לתקן את העולם. אין בי שום דבר שאני דואג לעצמי בצורה אישית, אלא רק עבור כולם. זה נקרא חוק הערבות, שלאחד ולכולם יש משקל אחד.
שאלה: האם השגת ערבות בין החברים זה אומר שהצלחנו בחיבור, או דווקא כשמתגלה שאנחנו נכשלים פעם אחר פעם?
אנחנו מתקדמים פעם אחר פעם וכולם יחד, הדברים האלה באים כגלים לכל מיני כיוונים ועל כל אחד ואחד זה עובר בצורה כזאת. אנחנו לא יודעים מי אנחנו, איך מתקדמים ולקראת מה מתקדמים, מה מחכה לנו, מה מצפה לנו, באמת לא. אלא עלינו פשוט להיות מסורים לכוח שמלמד אותנו, שמפתח אותנו, מטפח אותנו, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
להיות כמה שיותר מסורים לכוח הזה כולנו יחד, ומבינינו כלפי הבורא, זה מה שמקדם אותנו. אנחנו באמת מתקדמים טוב, רק צריך יותר לשים לב למאמץ הפנימי שלנו, מה אני רוצה? לקראת מה אני רוצה ללכת? מה קורה לי? מה יקרה לי? שכל אחד יכניס את השאלות האלה לתוך הזרימה שלו בכולם.
שאלה: מה הייחודיות של עם ישראל שעליו להתחיל בתיקון לפני כולם?
זו פשוט קבוצת אנשים שהתגלתה בבבל העתיקה, אנשים שהורגשו בהם רצונות יותר קרובים לתיקון, להבנת התיקון, לכוח עליון. הם התחברו יחד בבבל, לפני אלפי שנים זה היה המקום בו התפתחה כל האנושות. אבל זו לא היתה הפעם הראשונה, וזה לא נפל מהשמיים כי הראשון שגילה את הכול היה אדם לפני כמעט 6000 שנה. הוא גילה שיש בעולם כוח מיוחד ושיש לו מטרה מיוחדת, שהכוח הזה שורה על בני האדם, ומוביל אותם לתיקון הנרצה לו.
הוא גילה את הדברים האלה, ואז הוא הקים מקום לימוד ולימד שם. המקום הזה היה קיים זמן מסוים ליד צפת, ונקרא שֵם ועֵבֶר. אחר כך הייתה כביכול תקופת הפסקה, ואז זה התגלה בבבל העתיקה על ידי תרח, אברהם וכן הלאה.
יש לנו את כל הסדר, איך זה נמסר. אבל בעצם זה מגיע מהטבע לפי זכות הנשמות. יש נשמות שהן מאוד זכות ויכולות להרגיש את העולם, את המציאות, את מטרת הבריאה מתוך זיכוך נשמתם מה שנקרא. הם מרגישים שכך צריך להיות, הם תופסים את זה מהאוויר מה שנקרא. ויש נשמות יותר גסות שמתפתחות לאט, זה התהליך שהעולם עובר.
שאלה: מי זה אותו ישראל היום? על מי מוטלת היום אחריות להתחיל את תהליך התיקון?
על כל אחד שמרגיש את עצמו כנמצא בתיקון ומרגיש שזה מוטל עליו צריך לבצע את זה. לא נותנים את זה לאדם בכוח, אלא לכל אחד לפי הרגשתו. לפי איך שהוא שומע, ומבין שזה מגיע אליו מלמעלה בכוונה שהוא ישתתף בתיקון העולם, ויוכל לתרום את חלקו.
תלמיד: למה כל כך קשה לקבל את האחריות הזאת?
האדם מתחשב בסביבה, הוא לא יודע איך ולמה, כי כל הדברים האלה פועלים כבר בנתינה ולא בקבלה. אם הוא היה מרוויח על ידי זה, אם זה היה מכובד בעיני הבריות, הוא היה עושה את זה בשמחה. אבל אם זה לא מכובד בעיני הבריות, אם הוא צריך לעשות את זה בתוכו, אם הוא צריך לשלם על זה בזמן, ביגיעה, אז ודאי שלא כולם רצים לזה.
תלמיד: מצד אחד אנחנו שומעים ממך שאנחנו מתקדמים טוב, מצד שני יש בעולם מלחמות, וירוסים. במה אנחנו מתרשלים היום בתיקון, מה חסר?
אנחנו מתרשלים רק בדבר אחד, בחיבור בינינו, וצריך להגדיל אותו, לא יותר מזה. מתוך החיבור בינינו נתחיל להבין את כל יתר הדברים, מבפנים החוצה.
שאלה: אנחנו יושבים כאן, אני יודע שכל אחד בעשירייה באמת מנסה ללכת מעל הדעת, מעל כל ההפרעות להתחבר, כי אנחנו מדברים על להגיע לחיבור בינינו בעשירייה. איך הבן אדם הולך מעל הדעת, מעל כל ההפרעות, ובאמת מתחבר עם החברים שלו?
אני צריך להשתדל להתחבר עם החברים, אני רואה שאני לא מסוגל לזה, אבל אני לא עוזב את זה. אני לא נשאר רגוע בגלל שאנחנו לא במלחמה וזה מספיק לי. אנחנו מחזיקים את עצמנו בצורה שנקראת "שמור מרחק", כמו בין מכוניות, לא להתקרב מדי, וחושבים שזה בסדר, אבל זה לא בסדר.
אנחנו צריכים להבין שכל אפשרות לקצר את המרחק בינינו, להגיע לחיבור ואחר כך מתוך ההתחברות להתכללות, ואחר כך ממש להתחברות בינינו, זה אפשרי רק על ידי כוח ההשפעה, וכוח השפעה זה הבורא. אז בצורה כזאת אנחנו צריכים לגשת אליו, ולבקש ממנו שיתכלל בנו, שיחיה בנו, שייתן לנו בפנים את ההרגשה שלו, את כוח החיבור שלו, ורק כך נוכל להתכלל בינינו.
וחלילה, אם אנחנו מרגישים שיש איזו מריבה, שנאה, דחייה, זה הבורא שדווקא מראה לנו איפה אנחנו צריכים לתקן את עצמנו כמה שאפשר, ולפחות להגיע לחוסר שנאה, שלא תהיה בינינו שנאה, שלא תהיה דחייה. אחר כך לאט לאט נגיע מחיבור שלילי לחיבור חיובי, כי זו העבודה שלנו.
העיקר שלא תהיה מלחמה, שלא יהיה סכסוך, שאף אחד לא ירצה להראות לשני שהוא צודק, זה העיקר. אם נוכל לתקן את המצב הנוכחי בעולם, אנחנו נוכל לתקן את העולם ולגרום לכל העולם התקרבות משמעותית בינם לבורא, אחרת העולם יכנס למכות גדולות מאוד של רעב, ושל חוסר כל.
זה פלא איך בעולם שלנו שיש בו הכול, שיש בו שפע, פתאום תוך כדי שאנחנו קורעים, וחותכים את הקשרים בין המדינות, אין לנו כלום. לא היה דבר כזה אף פעם בעולם. היום אנחנו לומדים את זה ועוד נלמד בהמשך. אני מקווה שנלמד את זה בצורה קלה וזה יספיק לנו. כי אחרת אם נחתוך את הקשרים בין העמים והמדינות, אנחנו יכולים להיכנס לרעב עולמי.
אני שומע מכל מיני מקומות שאני מזניח את הלימוד של תלמוד עשר הספירות. אומנם אנחנו לא מזניחים, אבל איך אנחנו יכולים ללמוד תע"ס בצורה מעשית אם אנחנו עדיין לא נמצאים בכוח השפעה? אנחנו קוראים שם על צמצום, מסך, אור חוזר, אור ישר, התלבשות אורות באורות, ועדיין אין לנו תגובה מהחיבור בינינו מצד הנברא, מעשר הספירות כלפי הבורא, תגובה כזאת שאנו כבר יכולים ללמוד את זה בצורת ספירות.
נקווה בכל זאת שהלימוד הזה יעזור לנו.
(סוף השיעור)
-
בעל הסולם. "שמעתי". ס"ח. "קשר האדם אל הספירות".↩