שיעור ערב 16.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים - "בונות חיסרון משותף"

קריין: אנחנו בשיעור נשים בנושא "בונות חיסרון משותף". קטע מספר 1 מאת הרב"ש.

"כדי שהאדם ידע לשמור עצמו, שלא יאבד מה שנותנים לו, מוכרח לתת מקודם יגיעה רבה, שדבר הבא לאדם ביגיעה, זה גורם שישמור שלא לאבד את הדבר. אולם דבר זה, היינו בזמן היגיעה, כשהאדם רואה, שרחוקה עדיין המלאכה מלהיות מוגמרת, הוא לפעמים בורח מהמערכה ובא לידי יאוש. ואז להתחזקות יתירה הוא צריך, להאמין בה', שה' יעזור לו.
וזה שהעזרה עוד לא הגיעה, הוא מסיבה שעוד לא נתן היגיעה המסוימת בכמות ובאיכות הנצרכת להכנת החסרון, בכדי לקבל מילוי, כמו שאומר (הקדמה לתע"ס דף י"ד אות י"ח) וזה לשונו, "ואם מי שהוא עסק בתורה ולא הצליח להסיר היצר הרע ממנו, אין זה אלא או שהתרשל לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמו שכתוב "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", או יכול להיות שמילאו את כמות היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו באיכות"."

(הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)

זה בעצם מה שאנחנו צריכים להבין. שכל הקלפים אצלנו, הכדור נמצא בידינו, הבורא מעורר את העולם בצורה שאנחנו צריכים להתקדם. הקצב שלו בלקדם אותנו הוא קצב מדויק מאוד. בהתאם לכמה שאנחנו מקבלים ממנו גם את העולם בכללות, כל המציאות, כולל כל הנתונים של האקלים, מצב החיות, הבריות, בני אדם, מצב בכל מדינה ובכל המדינות יחד, מצב פנימי, רוחני, נפשי, כל מה שיש, הכול מגיע ממקור אחד, שהוא מחשב את יכולת ההתקדמות שלנו. וכלפי בני ברוך, אלו שחייבים להביא את השיטה וניהול התיקון לעולם, יש לו יחס מיוחד. בינתיים הוא מקדם אותנו לתפקיד שלנו בצורה רכה ואיטית יחסית. אבל אם אנחנו לא ניכנס בכוח, בקצב, ברצון, בעוצמה לתפקיד שלנו, לרסן שלנו, אז יכול להיות שיהיה גרוע. כמו שכותב בעל הסולם שהחשבון מתחיל מהטובים שבחברה, זאת אומרת מהמתקדמים. כי באמת הם אשמים כי הם צריכים להיות המקשרים את כל האנושות לבורא.

שאלה: מה זה להוציא את היצר הרע או את הנטייה הרעה מעצמו?

להשתדל לברר בהתקשרות שלי עם החברים, עד כמה אני נמצא עדיין באגו שלי. וכשאני מאתר את האגו, להשתדל לשים לב אליו וכל הזמן לחשוב עליו כרע. ובמידה שאני מתייחס אליו כרע, אני מתרחק ממנו. אי אפשר לבטל את האגו, אפשר רק לעשות כך שאני לא אשתמש בו, מפני שאני כל הזמן מברר לעצמי שהוא רע, ואז אני לא נוגע בו.

שאלה: בעבודה בעשירייה כשאני שמה לב ליצר הרע, איך לדבר על זה בעשירייה ולעורר את החברות לגדלות הבורא על ידי כך שאדבר על זה באותו זמן שאני מכסה על כל הפשעים באהבה?

אני לא יודע מה להגיד לך. לתת להן דוגמה, מה שרב"ש כותב. אתן שואלות אותי כל הזמן ואני מרגיש שאתן בכל זאת לא קוראות מאמרי רב"ש על החברה, לא קוראות אותם. אז מה אתן רוצות שאני אעשה. ואני שוב ושוב אומר לכן, את זה אתן צריכות לקרוא ואת זה לקיים. ואתן שוב שואלות על אותו הדבר, וכך אנחנו בפינג פונג כזה, כל הזמן בזה נשארים.

שאלה: איך לעבוד עם הפחד שלא נצליח להגיע לבורא כדי להביא לו נחת רוח?

אנחנו לא צריכים לעבוד עם הפחד, אנחנו צריכים לעבוד על אהבה וחיבור ועל שמחה, ולא על הפחד אף פעם. אין לנו ממה לפחד חוץ מהאגו שלנו, שהוא ממש הכוח הרע היחידי שנמצא במציאות.

שאלה: איך נבנה הייאוש המשותף?

בשביל מה אנחנו צריכים להגיע למצב הזה, של ייאוש כל כך גדול? אנחנו צריכים לעבוד משמחה, מהתחברות, מהפצה ולא מייאוש כל כך גדול, זה לא טוב, בשביל מה לי את זה. אני צריך להיות כל רגע בשמחה, בחיבור, באהבה, בחיבוק, רק בצורה כזאת.

תלמידה: אבל זה היה בשיעור, דיברנו על זה.

אם אני מגלה שאני נמצא בייאוש מכוחותיי וכך כל הקבוצה נמצאת, החברים שלי, שאנחנו נמצאים בייאוש מהכוחות שלנו, זה דבר טוב, כי אנחנו אז צועקים מזה לבורא. אבל לא שאנחנו מחפשים את הייאוש. אלא מרוב הניסיונות שלנו להגיע לחיבור וממנו לבורא, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מיואשים מהכוחות שלנו, ואז מזה ברור לנו שאנחנו צריכים לעזרת הבורא, לעזרת העליון, ואז אנחנו פונים אליו. ייאוש אנחנו צריכים רק בצורה כזאת, שממנו אנחנו פונים לבורא, מקבלים עזרה ואז מתקרבים אליו.

שאלה: לאיזו בקשה הבורא יענה לנו?

הבורא עונה על הבקשה לעזרה שהיא נובעת מכל החברים, מתוך המאמצים שלהם, שהם יגיעו להבנה שהם לא מסוגלים יחד אפילו להגיע לרוחניות, לגילוי הבורא, לחיבור עימו להתקרב אליו. אם הם מגיעים כך לייאוש כזה, אז צועקים והבורא עוזר.

שאלה: יש לנו בעיה בעשירייה, אנחנו מאמינות שהכול עושה הבורא ולכן לא ברור מה אנחנו יכולות להשפיע, האם זו יכולה להיות נקודת החיבור בינינו?

תקראו בדיוק מה שכותב רב״ש, ותעשו מה שהוא כותב בדיוק ואז אנחנו נדבר. כי בינתיים מה שאתן אומרות, אני רואה שאין בזה שום עבודה מעשית, זה לא מגיע מתוך הניסיון שלכן.

שאלה: איפה נמצא המקום הזה של היגיעה, כדי להגיע לבקשה האמיתית המשותפת?

המקום שאני צריך שם להשקיע את הכוחות שלי, זה ביני לבין החברים, איך לחבר אותנו יחד לגוף אחד, "כאיש אחד בלב אחד". אז המקום שהוא נמצא בדיוק בגבול ביני לבין החברים, אותו מקום אני חייב פשוט לרפא, לעשות אותו שלא יהיה הבדל ביני לבינם והמקום יהיה חלק.

שאלה: יש הרגשה שיש לנו הזדמנות ואנחנו נמצאים באיזו ביצה, מה לעשות עם ההרגשה הזאת? לא מובן איך לצאת ממנה.

התקפה. התקפה זה מה שצריך להיות. התקפה על האגו המשותף שלנו, שמפריע לנו מכל הכיוונים להתחבר. כי הבורא מתגלה בדיוק בקשר בינינו, לכן אנחנו צריכים את המקומות האלה לתקן, להתקיף אותם, לסלק את האגו שנמצא שם, פשוט מאוד.

שאלה: מה ששייך למשפט "תפתח לי פתחו כחודו של מחט ואני אכניס קרונות ועגלות".¹ איפה אנחנו צריכים לפתוח כחודו של מחט?

ביניכן בעשירייה. המקום שצריכים לעבוד זה ביני לחברים. אותו מקום הוא חתוך ואני צריך לחבר אותו, זה מה שצריכים. כמו שאומר רב"ש, שאם מגיע רופא והוא ממש עם חוט ומחט תופר את הדברים האלה יחד, שיהיו מחוברים שני חלקים, אז הכול מסתדר. כמו שעושים אחרי ניתוח.

שאלה: איך אנחנו כעשירייה בודקות את עצמנו, כדי שהיגיעה שלנו באמת תאפשר לנו להשיג את התורה?

אני חושב שאתן צריכות לתת לכל אחת ואחת תפקיד ואז תהיו עסוקות בזה, שכל אחת ואחת תדאג באופן אחר שהחברות יהיו מחוברות. אחת דואגת לזה והשנייה לזה והשלישית לזה. אחת דואגת לפסוקים והשנייה לחומרים, חומר לקרוא, והשלישית לסדר היום ומה בדיוק אנחנו עושות במשך היום, מתי מתחברות, יש סדרניות, צריך לתת לכולן, כולן תעסוקה בחיבור בינינו. על מה כל אחת ואחת יכולה להיות אחראית, להביא פסוקים משיעור הבוקר, לעזור לתרגם אותם, לסדר ולשלוח לכולן וכן הלאה. כל אחת ואחת שתקבל איזה תפקיד, ועל ידי זה תתקדמו.

שאלה: אנחנו כנשים, גם אם זו תקופה קשה מרגישות אומץ. לאן צריך להביא אותנו האומץ הזה, איך אפשר להשתמש בו?

המצב הזה יכול להיות כמצב יותר טוב וכמצב יותר גרוע, כי לבורא ישנה תכנית והיא חייבת להתממש תוך זמן מסוים ולהביא אותנו לחיבור בינינו עד כדי כך שהבורא מתגלה בפועל בינינו. שתחיל להרגיש שאנחנו נמצאים בכוח העליון ששורה בנו, מקשר בינינו ומכתיב לכל אחד מה לעשות, ואנחנו בשמחה מבצעים את זה ומרגישים שבינינו מתגלה ממש כוח עליון ונמצאים עימו בהשתתפות השלמה. זה מה שצריך להיות.

לכן אין לנו זמן, ואנחנו חייבים להיות מכוונים רק לזה וכמה שנפעיל את עצמנו לנוע לכיוון החיבור בינינו ובינינו עם הבורא, אז מצבנו יהיה יותר טוב. אם לא, אז נעשה את אותו דבר אבל בדרך ארוכה עם כל מיני מכות, מחלות, בעיות. לכן כאן אנחנו נמצאים עכשיו בבחירה חופשית. נשתדל להסביר כל אחת לשנייה עד כמה אנחנו יכולות, לא כמו כל העולם, אלא לפני כולם להגיע למצבים הטובים, רק לטוב, בחיבור בינינו בואו נמצא את הטוב, ואז נראה לאחרים איך לעשות את זה.

שאלה: יש לנו שאלה לפי הקטע, מה זה אומר זלזל בעבודה ולא יכול?

מזלזל בחיבור עם החברים.

שאלה: מורגש שאנשים בחוץ בדרגה בהמית ואז אני מקבלת תגובה שלילית מהם כשאני מדברת איתם, איך לשמור על איזון כשאני נמצאת בקשר עם אנשים חיצוניים?

לא לדבר עם אנשים חיצונים. את יכולה לפרסם בכל מיני מקומות כל מיני ידיעות קטנות שאנחנו מפרסמים, רק להמשיך את הפרסום הזה בכל מיני מקומות וזהו, לא יותר מזה. כל היתר תשקיעי בחיבור עם החברות.

שאלה: איך לבדוק שהמאמצים שלנו בעשירייה הם באיכות?

שאתן משתדלות להיות בקשר ביניכן כך שכל אחת עוזרת לשנייה, שהקשר ביניכן יהיה כזה שבו יכול להתגלות הבורא. זה מה שאנחנו צריכים בסך הכול.

שאלה: בשיעור בוקר היום נתת דוגמא מאוד מוחשית על מוזיקאים, יוצא שלכל עשירייה יש את הקטע המוזיקלי שלה ואנחנו לומדים לנגן יחד. ועכשיו התחיל מצב שאנחנו מגיעים לחזרה גנרלית ואז מגיעים להופעה, ואם ההופעה לא תקרה אז יתחיל מצב של בעיתו?

זה לא בדיוק כך, אנחנו עוד רחוקים מאוד מכל הדברים האלה. אנחנו צריכים רק בינתיים להסכים על כך שאנחנו חייבים לנגן יחד, ובניגון הזה אנחנו צריכים כל הזמן להתחבר זה עם זה, לשמוע את החברות, ולאט לאט להתקרב לזה שנגלה שיש בינינו גם מנצח, שהוא הבורא. ובינתיים אנחנו יכולות גם לעשות כך שכל יום איזו חברה תהיה במקום המנצח, וכך יותר ויותר נתקרב למצב שנאתר אותו שהוא נמצא בינינו.

תלמידה: כשאנחנו ננגן את היצירה הזאת זה גם יהיה הבורא?

זה לא בדיוק הבורא, אלא עדיין העטיפה החיצונה שלו. כן.

שאלה: זה כל כך קל לשכוח את "ואהבת לרעך כמוך". כשקוראים את מאמרי רב"ש יש כל כך הרבה כללים לגבי ההתנהלות בעשירייה, אבל כל כך קל לשפוט את החברה במקום לשפוט את עצמי ולהביא את האהבה לחברה במקום השיפוטיות. אז איך אפשר להפוך את זה כדי שנפסיק לשפוט ונתחיל לאהוב אחת את השנייה במקום?

אתן חייבות להתחייב להראות דוגמה של אהבה מאחת לשנייה. נניח שאני נמצא באיזו קבוצה, אני רוצה לראות יחס של אהבה מחבר לחבר ואז אני מסתכל עליהם ומתוך קנאה גם אני רוצה להיות במצבים כאלו. את זה אנחנו צריכים לפתח.

שאלה: איך לראות שהחברות מבצעות מעשים רוחניים נכון ואני בפיגור?

הכול תלוי עד כמה את רוצה להסתכל על זה כך. אנחנו יודעים שבילדים שלנו אנחנו רואים דברים טובים ובילדים של האחרים אנחנו בדרך כלל רואים דברים רעים. הכול תלוי איך את מסתכלת על החברות. אלה החברות שלך, הן קרובות לך, אלה חלקי הנשמה שלך וכן הלאה, תנסי כך לראות אותן.

שאלה: האם זה נכון שעד כמה שיש יותר שמחה במאמצים המשותפים שלנו בחיבור כך אנחנו מתקדמים נכון לכיוון הבורא, או שצריך להיות רציני יותר?

לא, טוב מאוד מה שאמרת [בהתחלה]. זה נכון.

שאלה: איך אפשר להרגיש בעשירייה את החיסרון של האנושות?

אי אפשר. אבל אחרי שנשיג איזה קשר בינינו בעשירייה אז בתוך הקשר הזה הטוב שהשגנו, נוכל לגלות גם כלי יותר רחב ואז נרגיש את הדאגה, את המצב הפנימי שישנו בכל האנושות במדרגה יותר רחבה. אבל קודם אנחנו צריכים לייצב את עצמנו כאחד, ואחר כך נוכל לצאת מהאחד הזה ולהרגיש כלי יותר רחב של האנושות. לפני שיש לנו עשירייה אסור לנו לצאת לאנושות, אנחנו נאבד גם את זה וגם את זה.

שאלה: אם כך מה קורה עם ההפצה?

אנחנו עושים הפצה לא איכותית אלא כמותית, אנחנו רק מסבירים לכולם מה צריך להיות ומה קורה, אבל אנחנו לא מתחילים לחבר אותם אלינו ולעבוד איתם כחלקים מהכלי. לא, אנחנו בינתיים רק מגיעים למצב שהם יידעו מה קורה עם העולם, למה העולם נמשך, מה צריך לקרות עימו וכן הלאה. זה גם לוקח הרבה זמן עד שאנשים קולטים. כמה זמן זה לוקח לנו? שנים עד שאנחנו מתחילים להבין איפה אנחנו נמצאים ואיך אנחנו באמת צריכים להגיע למימוש ולמה המימוש צריך להיות דווקא דרך חיבור. כמה כוחות זה דורש.

שאלה: איך נראית עשירייה רצויה בעייני הבורא?

שכולם אוהבים זה את זה, ואז הבורא נכנס ביניהם. כך נראית העשירייה ראויה, רצויה לבורא, כשכולם אוהבים זה את זה.

שאלה: איך להפוך את החיסרון שלך לחיסרון של העשירייה, ואת חיסרון העשירייה לחיסרון של עצמך?

בן אדם צריך להתכופף כלפי העשירייה ולקבל על עצמו את כל מה שיש בעשירייה, ולהיות מוכן להרגיש הכול, כי אלה דברים שלו, והוא צריך לקיים אותם. ולא שאני מביא להם את הרצונות שלי, אלא אני לוקח מהם את הרצונות שלהם ומממש, אין כאן ברטר, אני להם והם לי, זה לא נכון ולא טוב.

שאלה: מה חסר לנו כדי להיות טובות בחיבור, איזה תכונות אנחנו צריכות?

אתן צריכות להיות יותר טובות זו לזו, זה הכול. עד שלא תתחברו יחד, ובמקום כמה שאתן שם, יהיה אפשר להגיד שזו דמות אחת, אין איתכן דיבור מצד הבורא.

שאלה: מה זה איכות המאמצים, מה מגדיר את איכות העשיריות כדי להכין חיסרון ומילוי?

איכות היגיעה תלויה בעד כמה שאנחנו נמצאים בתוך היגיעה הזאת בלב ונפש. זה גם כמותי וגם איכותי, להשתדל להיכנס לזה עם כל הלב.

שאלה: מה זה לעשות מאמץ לחיבור ביחד?

זה שאנחנו מתאספים ומחליטים שאנחנו רוצים להשתדל להגביר את המאמץ המסוים שלנו מכל המאמצים שאנחנו סך הכול מפעילים לחיבור לקבוצה. ואנחנו גם דואגים איך אנחנו משתדלים לחבר את כל המאמצים יחד.

תלמידה: זה לא מאמץ פנימי שלי לחבר?

המאמץ פנימי של כולם. לא שלי ושלו, אלא של כולם.

שאלה: מה ההבדל בעבודה, בין עבודת ההכנה לעבודה הרוחנית, והעבודה הרוחנית עצמה?

קשה לענות על זה, עד כמה שאנחנו יכולים להבדיל בין ההכנה לעבודה, והעבודה עצמה. הכול ממש נכלל בעבודה. אפילו שאנחנו עדיין לא מבינים, ורק מכינים את עצמנו, זה כבר נכלל בעבודה הרוחנית.

שאלה: קורה שתוך כדי עבודה עם החומר כשאני מתרגמת, שבאמת עולה רצון מאוד גדול ואני מחפשת את ההבנה של המאמר, ואני שומעת אותך אומר שאנחנו נמצאים מול סכנה. האם צעקה של אדם אחד, שברגע הזה עולה בי באמת מכל הלב, ואני מתפללת עבור כולם. האם זה נחשב אגואיסטי, האם זה נחשב, האם זה מתקבל?

הבורא מקבל רק צעקה מהקבוצה. מחמישה, שישה ויותר, אם הם מתחברים ומסוגלים לוותר על האגו של כל אחד כדי להיות מחוברים עם אחרים, אז מתוך החיבור הם כבר יכולים להשפיע לבורא.

תלמידה: ואם אדם מרגיש את החיבור ואותה צעקה עולה?

אדם אחד לא נמצא במציאות. במציאות נמצא רק כלי שהולך לתקן את עצמו, וזה לפחות שניים.

שאלה: במסגרת ההפצה יש צוותים שעובדות בהן יחד חברות מעשיריות וקבוצות שונות. וגם כאן מתגלים מצבים כמו קנאה, זלזול, ודחייה. איך נכון להתייחס לזה? האם כמו לעבודה בעשירייה או שיש דגשים אחרים?

אותו הדבר. התנאים הם אותם תנאים, גם לקבוצה קטנה וגם לכל האנושות.

שאלה: כשדיברה הגברת על הזעקה של היחיד, הקטע שקראנו מחזיר אותנו תמיד לתפילה לבורא. האם אפשר לזעוק לתוך העשירייה, וליצור מהעשירייה שופר לזעוק לבורא?

כן. אפשר דרך הקבוצה להעביר את החיסרון של יחיד, כשהקבוצה מסכימה עימו, מגבירה אותו ומביאה לבורא.

תלמידה: בתור עשירייה אנחנו תומכות בחברה, כנראה תשעה חודשים נתמוך בה. האם התמיכה הזאת היום יומית, המסיבית, אפילו יותר מפעם ביום, מעלה אותנו דרגה? ומה זה עושה לה, מבחינתה, האם היא גם עולה דרגה?

ודאי שכן. זה עוזר גם לה וגם לכולכם. תצליחו.

שאלה: עשינו אתמול סדנה כדי להתכונן לשיעור וגילינו שכל אחת מבטאת את החיסרון לרוחניות אחרת. אחת בנחישות, אחת בתפילה, אחת לא בטוחה שהיא יודעת בכלל מה זה חיבור. איך אנחנו מאחדות את הרצונות שלנו לרצון אחד משותף, והאם דרך הבירורים האלו אנחנו מגלות חיסרון?

דרך הבירורים האלה אתן מגלות את החיסרון. כדאי לכם להתאסף יותר ואז להבין מהו החיסרון הנכון. בהצלחה.

תלמידה: הרבה פעמים אתה מדגיש שחשוב שיהיו בעשירייה עשר נשים, אבל אנחנו שמונה עשרה וברוב הפגישות לא כולן נמצאות, אלא פעם שבע, פעם שתים עשרה, כל פעם מספר אחר.

לא חשוב מספר החברות.

שאלה: רציתי לדעת אם זה חשוב?

לא חשוב מספר החברות. העיקר שתתאספו ותנסו להגיע לרצון אחד שכולן מסכימות שהרצון הזה הוא החשוב לנו ואותו אנחנו רוצות להעלות לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין חיסרון גשמי וחיסרון רוחני?

בחיסרון גשמי אני רוצה להצליח בכל מה שיש לי, במה שאני רואה כאן בעולם הזה. בחיסרון רוחני, זה שחסר לי לאהוב את האחרים כדי להגיע לחיבור עם הבורא, ובזה לשנות את כול המציאות ולעשות נחת רוח לבורא. זה ההבדל. בחיסרון הגשמי אני רוצה למלא את עצמי, ליהנות לעצמי, ובחיסרון רוחני אני בסופו של דבר מכוון לבורא, להנות לו.

שאלה: האם בעשירייה אנחנו צריכות לחלוק את הרגשות השליליים שלנו כשהם מתגלים?

אפשר, רק בתנאי שאנחנו מתוך הבירורים האלה מעלים את עצמנו לטוב, לחיבור בינינו. אז ניתן לדבר גם על דברים שליליים.

תלמידה: שמעתי שאמרת שאם לא נתחבר יבואו עלינו מכות.

ודאי.

שאלה: האם תוכל להסביר?

הבורא צריך לקדם אותנו לפי תכנית הבריאה. מאיפה שבאו כל המכות במשך ההיסטוריה, והמכות במאה העשרים, וכתוב גם מה יכול להיות חס ושלום, אם אנחנו לא נתקדם בקצב, איזה צרות אז יתגלגלו לעולם.

למה אנחנו צריכים את המכות האלה על ידי הפנדמיה? למה אנחנו לא היינו יכולים לחיות בכיף, וליהנות ולטוס וללכת וכן הלאה? למה אנחנו לא יכולים? כדי שבצורה כזאת אנחנו מורידים מהאגו שלנו, אנחנו יותר מתחברים לצרה ולכן זה קורה לנו.

שאלה: איזה מידה של חיבור צריכה להיות בעשירייה כדי להרגיש לידה רוחנית?

מקסימום כמה שאתם יכולים לתאר לעצמכם. מקסימום. "כאיש אחד בלב אחד". ואז אתם תגלו שאתם הופכים להיות עובר והוא מתפתח. וכל פעם אתם צריכים לדאוג ליותר ויותר חיבור ביניכם על פני האגו שגדל וגדל, עד שתגלו שאתם נולדים.

אבל נולדים, זאת אומרת שזה גוף אחד, רצון אחד מכל העשירייה שהוא הופך להיות כאחד ויש לרצון הזה חיים בפני עצמו. אז יש לכל אחד מהחברים, גם רצון משותף ואז הוא קיים. והחיים של אותו רצון שם בפנים זה כבר האור הפנימי שאתם משיגים, זה כבר בורא.

שאלה: יש הרבה מצבים שחברות מגיעות לעשירייה, לקבוצה עם דברים ששמעו מרב במהלך השיעור. כמו שאנחנו יודעים לכל אחת כלי אחר, כל חברה מבינה את הרב אחרת. מה עושים עם זה כשיש חילוקי דעות לגבי דברים ששמעתי שהרב אומר?

אתן יכולות לדבר על זה, ולהתווכח, ולעשות מה שאתן רוצות אבל יותר טוב אם אנחנו לא נדבר על מה שהרב דיבר, אלא על מה שנחוץ לנו כדי שאנחנו נתחבר. זה הנושא שצריך להיות קודם כל באספה שלנו.

תלמידה: כן. אבל כל אחת מפרשת את הרב אחרת וכל אחת שומעת אחרת. זה מביא להרבה עימותים.

אז בלי פלפולים מה שכל אחת מבינה. קחו את מאמר הרב"ש על החיבור, תכינו אותו טוב ותלמדו יחד. ואז על פני הטקסט שיהיה ברור לכולן, תתחילו להתווכח מה שכל אחת מבינה. אבל שזה יגרום לחיבור בסופו של דבר, לבירור ולחיבור.

תלמידה: זאת אומרת יש מקום גם לדבר ולברר, וגם אם לא מסכימים, כי גם על זה אומרים שאסור להתווכח.

בתנאי שהטקסט נמצא לפניכם. טקסט קצר, יפה, נכון, שאתן קוראות ומדברות על זה ומגיעות לסיכום.

שאלה: קודם דיברת על זה שבעצם תפילה של אדם אחד לא נשמעת. אז רוב היום אנחנו נמצאות בנפרד. איך אנחנו מתפללות בצורה כזאת שהתפילה שלנו כן תהיה ביחד, שכל אחת נכללת בתוך עשירייה בצורה כזאת שהתפילה שלה היא אמיתית?

אני לא יודע. אני לא יודע מה להגיד לך. אני יודע שאימא אפילו שהיא לא נמצאת בבית, נגיד בעבודה, אבל היא חושבת מה קורה שם בבית עם הילדים שלה שהיא עזבה. אז המרחק לא כל כך קובע.

חוץ מזה שאפשר מידי פעם להתקשר. זה לא תירוץ. אתן צריכות בכל הכוח לפתח קשרים כאלו שאתן תרגישו שבקשר ביניכן, איפה אתן נמצאות? רחוק זו לזו כדי לגלות כוח המשותף שזה נקרא "בורא", או רחוק או קרוב? ולעשות את כל המאמצים כדי לגלות בקשר בינינו את הבורא, זאת אומרת הכוח המשותף, המשתף, המחבר בינינו. אותו דבר גם הגברים עושים. אנחנו היום עובדים במקביל, גם גברים וגם נשים.

שאלה: האם צריך להגיע ליחסים לא טובים עם חברה כדי שכן נגיע ליחסים של אהבה? ולמה זה צריך להיות כך?

לא. אנחנו צריכים להשתוקק רק לטוב, אבל בדרך אם אנחנו נופלים למצבים רעים אז אנחנו גם צריכים לקבל אותם שהם מגיעים לנו מלמעלה כדי על פני זה לגלות מצבים עוד יותר טובים.

שאלה: בדצמבר 2018 אתה המלצת לעשיריות לעשות סיכום והאם זה עדיין רלוונטי לעשות את זה?

זה טוב מאוד. אם אתן מסוגלות לעשות את זה תמשיכו. זה טוב מאוד.

שאלה: איך נשים יכולות מכל הלב לבצע תפקיד של ש"ץ וגבאי בעשירייה? איך מכל הלב לבנות חיסרון?

אני לא יכול להסביר את זה. לזה אתן צריכות פשוט לפנות למאמרים, או לשיעורים איפה שאנחנו שם מסבירים את זה, או למאמרי רב"ש וללמוד את זה. לי אין אפשרות לתת לכן שיעורים על זה. אתן מצד אחד רוצות להשיג הכול, ובאמת טוב מאוד שאתן רוצות להתקדם. מצד שני אתן מוגבלות מאוד בזמן ובכוח. אז מה אפשר לעשות? תחליטו, מה עושים?

שאלה: יש צורך לשנות את לב העשירייה, במדרגה אחרת שאין לנו אומץ לגלות. איך נגיע למצב שמתאפשר לנו להשתמש ברצון שלנו לטובת העשירייה?

להשתדל לפתח יחס לחברות, כזה יחס שהקשר עם החברות הוא יהיה ההצלה. הוא ימשוך אותי מכל הרע שלי. אל תגידו אגו, כי אגו זה כאילו לא נורא. אבל מכל הרע שלי אם אני רוצה לצאת אז רק הקשר שלי עם החברות יכול לפתח לי את היכולת הזאת לצאת מהרע. זה הכול. את התמונה הזאת אנחנו צריכים לצייר. פשוט, רק החברה מסוגלת להוציא אותי מכל רע, וכך אנחנו נתפתח נכון.

שאלה: רוצים להודות לך וגם לבורא בשמך על זה שאתה מוביל אותנו בדרך, ועל זה שאתה מעביר אותנו דרך כל המצבים האלה, ואיך שהשיעורים עכשיו הפכו להיות מאוד מאוד חשובים, וזה ערך מאוד עליון ואנחנו מרגישות את זה ומרגישות הודיה גדולה. וגם מה שאתה אמרת היום שאתה מכין את עצמך ודואג לשיעור.

איך אנחנו יכולות להיות כינור מכוון כמו שאתה? כמו נגן, כנר, רק נוגע ואנחנו כבר שומעות אותך ומכוונות אליך בצורה מקסימלית. וגם אנחנו רוצות להוסיף שאם אתה מרגיש שאנחנו לא עושות מספיק, בבקשה תגיד לנו, כי את כל ההתנערות הזאת אנחנו מאוד צריכות וזה מעורר אותנו.

תודה רבה לך על המילים האלו. זה מאוד נוגע ללבי. נשתדל לעבוד יחד. אנחנו מתקדמים בזמן האחרון יותר טוב. דווקא אני מרגיש שגם הגברים וגם הנשים יותר ויותר קרובות בהבנת העבודה, בצעדים הרוחניים, ולכן זה מאוד חשוב לי. אני מאוד דואג לנשים ואני מקווה מאוד שאנחנו נראה באמת תוצאות בפועל. אני לא חושב שיש כאן בעיה בכלל בקבוצת נשים. פשוט צריכים להמשיך. זה לוקח זמן, זה דורש זמן, סבלנות, אבל בהחלט אני בזמן האחרון הרבה יותר אופטימי ממה שהיה לפני חצי שנה נגיד, או על אחת כמה וכמה לפני שנה. ואני שמח מאוד לראות אתכן מבינות, משתתפות, יפות מבפנים ומבחוץ.

באמת, זה מאוד משמח, כי ארגון נשים אם הוא קיים סביב ארגון הגברים זה נותן תמיכה ועוזר ונותן ביטחון שהכול בסדר. אישה זה הבית. אישה זה הכלי. אישה זה פשוט אותו מקום שבו אתה יכול לגדול, שאתה יכול לסמוך עליו. ולכן אני מאוד שמח שאתן יותר ויותר מוכנות לסייע ולהיות שותפות נאמנות לקבוצת הגברים. תודה לכן על זה ונתראה בעוד שבוע.

אינפו: תודה רבה רב יקר, על השיעור המרגש והחזק הזה. תודה רבה לכל החברות האהובות שלנו מהכלי העולמי. אנחנו נמשיך יחד לישיבת חברות עם הנושא, ממשיכות לבנות את החיבור בינינו. נתראה כולנו.

(סוף השיעור)

---

1. "פתחי לי, פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לך שערים העליונים." (זוהר לעם, פרשת "אמור", אות קכ"ט)↩