שיעור בוקר 29.03.2017 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ו, "בנין הנוקבא דז"א,

דף חט"ו, אותיות א' – ח'

אות א'

"* דע כי בעת עיבור זו"ן באמא עילאה, אז היה ז"א בבחי' ו"ק לבד, והנוקבא בבחי' נקודה א' כלולה מיוד, שהוא בחינת מלכות שבה לבד, ואז ע"י העיבור יניקה ומוחין, נתגדל בחינת ז"א עד שנשלם לי"ס כנודע.

* ע"ח ח"ב שער מיעוט הירח פרק א' מ"ק."

זאת אומרת זו"ן דאצילות מתחילים מזה שנמצאים באמא, בבינה. זעיר אנפין ומלכות דאצילות נמצאים בבינה, זעיר אנפין בו"ק, מלכות בנקודה. ו"ק ונקודה. ונמצאים בבינה, באמא עילאה, וזה נקרא "עיבור". זאת אומרת, עיבור כלפי המלכות, שהיא מתחילה מנקודה.

אות ב'

"ואמנם גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו." זאת אומרת, מלכות לא יכולה לקבל ישירות מהבינה, היא נמצאת בבינה יחד עם זעיר אנפין ודרך זעיר אנפין היא מקבלת כסדר המדרגה. היא לא יכולה לקבל ישירות מבינה. "כי אמא עילאה כאשר גדלה אותו," את זעיר אנפין "נתנה בו עוד כח גידול להמלכות." זה כמו שלמדנו, "הבכור נוטל פי שניים".¹ זעיר אנפין מקבל מבינה לעצמו, כדי לתת לנוקבא. "ואח"כ יצאה בחי' גידול זה של המלכות לחוץ באמצעית ת"ת," גם זעיר אנפין נקרא תפארת "ואז נגדלת המלכות ג"כ עד תכלית הגידול שבה, שהוא עד שתשלם גם היא לי"ס שלימות שבה."

שאלה: מה זה נקרא אמצעית ז"א?

שזעיר אנפין הוא אותו האמצעי שדרכו בינה מגדלת את המלכות.

תלמיד: מה זה אמצעית תפארת?

תפארת וזעיר אנפין זה אותו דבר.

שאלה: כתוב שהמלכות נמצאת במצב נקודה. איפה כל נשמות הצדיקים באותו רגע, למטה מפרסא?

אני לא יודע שום דבר על נשמות צדיקים. מאיפה אתה לוקח את זה?

תלמיד: מלכות זה אוסף נשמות ישראל.

מאיפה אתה יודע את זה? אני רואה מה שכתוב כאן.

שאלה: מה שמתואר פה מדובר על ד' בחינות דאור ישר, על ההשתלשלות הזאת או שזה במיקום אחר?

זה בעולם האצילות. זאת שאלה באמת נכונה, כי כאן זה לא כתוב. אבל ברור שבנין הנוקבא דזעיר אנפין, זה הכול מלכות שבעולם האצילות לעומת הזעיר אנפין שבעולם האצילות, שמלכות נבנית מהבינה. אנחנו יודעים מד' בחינות דאור ישר, שמאיפה יש מלכות, ה' תתאה, מ-ה' ראשונה שזאת בינה. כמו שבינה בונה במלכות את הרצון לקבל, אחר כך היא מביאה למלכות, בהתאם לדרישת המלכות, גם את הכוונה שלה בעל מנת להשפיע.

זאת אומרת בפעם הראשונה מבינה בא רצון לקבל למלכות, והמלכות רוצה לקבל. הרצון לקבל שבכל הטבע בא לנו מבינה והוא נמצא במלכות. ואחר כך לפי העבודה בין המלכות כלפי הבינה, שהיא מבקשת, דורשת כוונה על מנת להשפיע, אז היא מקבלת מבינה. כי טבע הבינה להשפיע, אז היא גם מוסרת למלכות את הכוונה על מנת להשפיע, אבל זה כבר לפי דרישות המלכות.

רצון לקבל מלכות מקבלת מ-ד' בחינות דאור ישר. ישר, בצורה ישרה. ואז מלכות רוצה לקבל. אחרי זה מגיעה תגובה של מלכות שהיא מגלה מה לפניה, בינה כתר וכן הלאה, ואז היא דורשת שתהיה לה כוונה על מנת להשפיע, שהיא תוכל על ידי זה להיות כמו שהם, לא ברצון אלא בכוונה. ואז היא מקבלת מבינה, פעם רצון לקבל ופעם כוונה על מנת להשפיע, להשתמש ברצון לקבל. ועל ידי זה היא דומה לכתר. כי כתר הוא כולו רצון להשפיע בעוצמה של המלכות, ואז מלכות, כשהיא מקבלת מבינה גם רצון וגם כוונה, היא מגיעה לדרגת הכתר. זה בעצם מה שבינה רצתה מלכתחילה, להגיע לדרגת הבורא.

זה חשוב. יש לנו בחינות שורש, א', ב', ג', ד'. בחינת שורש היא כולה משפיעה. בחינה א' זה חכמה, היא מקבלת. בחינת בינה לא רוצה לקבל. זעיר אנפין כלול גם מזה וגם מזה, חצי חצי. ומלכות היא כולה מקבלת ממש לעצמה (ראו שרטוט מס' 1). מאיפה מגיע מה? רצון להשפיע מגיע לנו מהשורש, זה הכתר. חכמה זה רצון לקבל. אבל רצון לקבל שהוא בא בהכרח מהרצון להשפיע, אין לו שום דבר מעצמו והוא מקבל. מתוך זה שהוא מקבל ויש הבדל בין הרצון לקבל ובין האור שהוא המשפיע, מתוך זה יש בו, בתוך הרצון לקבל הזה, בתוך החכמה בסוף, יש פיצול, האם אני עם הרצון לקבל שלי שקיבלתי אותו בהכרח, הוא לא שלי בעצם, או שאני עם הרצון להשפיע שזה העליון ואני רוצה להשפיע, רוצה להידמות ללהשפיע.

לכן בינה זה רצון להשפיע. איך היא יכולה להשפיע? בעצם בינה רוצה להיות כמו הכתר. זאת התגובה שלה על מה שיש לה, שהיא מקבלת כאן. בינה זה עצם חכמה, היא מקבלת את כל האור וגם מרגישה שהיא רוצה להידמות לכתר. איך היא מבטאת את עצמה, את הדימוי שלה לכתר? היא בונה את הזעיר אנפין, שהוא חצי מהשפעה וחצי מקבלה, ומזעיר אנפין מגיעה לנו המלכות, שהיא כולה כולה לקבל. גם רצון להשפיע שיש לנו בבינה, הופך להיות במלכות כרצון לקבל, זאת אומרת רצון לקבל גדול מאוד.

ועכשיו כשמלכות מתחילה לתקן את עצמה, היא באמת מגיעה לכתר. היא מקבלת מהבינה רצון לקבל, ומקבלת מהבינה כוונה על מנת להשפיע, ואז היא יכולה להידמות לכתר. זאת אומרת, היא מבצעת אותה הכוונה, אותו רצון, אותה המחשבה שבינה רצתה להידמות לכתר. מה שבינה רצתה, נעשה עכשיו על ידי המלכות. בעצם זו פעולת הבינה, אמא עילאה.

זאת אומרת בסך הכול מה שרואים בכל הבריאה, שבינה מבצעת את הפעולה הזאת, בונה את המלכות ברצון לקבל. פעם זה רצון לקבל ופעם זו כוונה על מנת להשפיע, וכך מלכות מדמה את עצמה לבורא. זה כל מה שיש בכל הבריאה.

שרטוט מס' 1

תלמיד: בד' בחינות דאור ישר הסכימה הזאת הביאה למצב של צמצום, המלכות ראתה שהיא לא מסוגלת.

זה כבר בפנים, נכון.

תלמיד: אבל זה הניח את היסודות לזה שבעולם האצילות זה התאפשר.

צמצום זה התיקון הראשון, שאני מתחיל להשתמש עם הרצון לקבל שלי כדי לממש את הכוונה. שלא הרצון לקבל שלי הוא העיקר אלא הכוונה, מידת ההשפעה, מידת ההשוואה עם הבורא. זה נקרא צמצום. זאת אומרת אני בזה משנה את היוצרות, מה יותר חשוב לי (ראו שרטוט מס' 2). אני רצון לקבל מצד אחד, וכשמגיע האור הרצון לקבל שלי רוצה להשתמש בו, אבל אני עושה צמצום ודוחה אותו, זאת אומרת אני בזה מראה שהחשוב לי זו הכוונה, הכוונה על מנת להשפיע. כי בזה אני מדמה את עצמי לכתר, אני הופך להיות שווה לכתר. זו המגמה שלי.

תלמיד: השרטוט שעכשיו עברנו עליו, שמלכות מגיעה להידמות לכתר בעזרת בינה ובינה מממשת את עצמה, זה לא קורה בד' בחינות, זה קורה בעולם האצילות.

כן, זה בכלל בכל הבריאה, נכון.

תלמיד: ד' בחינות זה עוד לפני הכוונה.

ד' בחינות זה בעולם אין סוף.

שרטוט מס' 2

שאלה: מלכות שמדמה לכתר זה בעצם המימוש של בינה?

כן, זה מה שעכשיו סיפרתי, זה כל העניין.

תלמיד: זאת אומרת רק כך בינה יכולה לממש את עצמה.

דרך מלכות.

תלמיד: דרך הילד.

כן, לכן כתוב כי היא גידלה אותו, למה היא גידלה? כדי לממש את התגובה שלה לכתר.

תלמיד: מאיפה מגיע לבינה ההבנה שהיא צריכה לייצר רצון לקבל, האם בז"ת דבינה מתוך זה שהיא רוצה להשפיע, להיות כמו כתר, היא מבינה שהיא חייבת לייצר רצון לקבל?

כן.

תלמיד: וזה בחלק השני של בינה.

כן.

תלמיד: כשהמלכות מדמה לכתר, היא בעצם מבצעת את רצון הבינה וזה מה שלא שלה בעצם?

לא. אתה שואל נכון, אבל לא שמלכות עושה את זה כתגובה עיוורת. כשאנחנו מגיעים לעולם האצילות, שם אנחנו רואים שזה לא כך, כי זאת פעולת המלכות שהיא מתבצעת בתוך הנשמות השבורות שנמצאות למטה בבי"ע, בעולמות של קליפות. ואז משם מתחילות הנשמות השבורות האלה לעלות ולהתכלל במלכות, כבני היכלא.

זאת אומרת הכול עבודת המלכות בכמה שהיא יכולה לדרוש מבינה תיקון. זה לא שבינה אוטומטית פועלת במלכות ומלכות כמו חומר גלם. מלכות, בזה שהיא בונה למטה מעצמה את מערכות הקליפה, היא עכשיו הופכת להיות למעבר, למתאם בין הקליפות לבין הקדושה, ואז בהתאם לכמה שהיא תבקש מהקדושה כוחות, היא מעלה חלקים שלה מהקליפות, מעל מנת לקבל, מקדשת אותם בעל מנת להשפיע, ומזדהה בזה עם הבינה.

תלמיד: היא עושה את כל זה, תיקון הנשמות השבורות, בשביל הבינה?

לא, בשביל להשתוות עם הכתר. בינה זה רק כוונה בעל מנת להשפיע, אבל מימוש המלכות הוא בזה שהיא תהיה דבוקה בכתר.

תלמיד: אני שואל כי אנחנו לומדים עכשיו שבינה היא כמו האמא שמתכננת את המימוש של הילד.

כן, נכון, אז מה.

תלמיד: עד כמה הילד משיג שהכול מגיע לו מהרצון של בינה?

אז מה אם הוא מקבל מבינה או מקבל מהכתר, השאלה עד כמה הוא משתתף, כמה הוא מממש את עצמו. כאן חשוב עד כמה הנברא מביע את עצמו שהוא רוצה להזדהות עם העליון. אבל ודאי שהוא נוצר על ידי העליון, ודאי שהוא מקבל כוחות מהעליון, אלא הוא דורש. זה נקרא הנברא, מי שדורש תיקון. אבל חומר של התיקון וכוח של התיקון ודאי שהוא מקבל. על זה אין שאלה, אבל זה לא שייך לנברא.

שאלה: מתוך ההסבר שלך בשרטוט (ראו שרטוט מס' 1) על הקשר בין בינה למלכות, עולה שאלה לגבי דברי האר"י שאומר שהגידול של המלכות הוא רק באמצעות הזעיר אנפין. למה צריך את זעיר אנפין אם הקשר הוא דווקא קשר בין בינה לבין מלכות?

מלכות לא יכולה להתקשר לבינה אם היא לא קשורה לזעיר אנפין, כי זעיר אנפין מוליד אותה מהבינה. בינה לא יכולה להתקשר למלכות, אין קשר ביניהם, זה רצון לקבל וזה רצון להשפיע.

תלמיד: אבל בשרטוט מתואר קשר מאוד הדוק.

איזה שרטוט? מה השרטוט הזה מהווה לך?

תלמיד: בינה היא זו שנותנת את הכוונה, בינה היא זו שנותנת למלכות את הרצון.

היא לא נותנת למלכות כלום, רק דרך זעיר אנפין. לא יכול להיות, בינה זה רצון להשפיע, מלכות זה רצון לקבל, איזה קשר יכול להיות ביניהם?

תלמיד: אז מה יש בזעיר אנפין שמאפשר את הקשר הזה?

בזעיר אנפין יש מערכת מיוחדת שהיא קשורה גם לזה וגם לזה. זה בדיוק, שהרצון לקבל שנולד מהבינה הוא נמצא בזעיר אנפין, והרצון להשפיע שזאת הבינה, גם נמצא בזעיר אנפין. זאת אומרת זעיר אנפין הוא מעין כתר, אבל כבר שכלול מהרצון לקבל.

בוא נגיד כך, זעיר אנפין הוא תמיד כדוגמה כלפי המלכות, רק אין לו רצון משלו, לכן הוא נקרא "זעיר". במלכות זה רצון משלה. זעיר אנפין יכול להידמות לכתר וזה יקרא זעיר אנפין. מלכות שמדמה את עצמה לכתר, זה ממש מלכות שהיא שווה לכתר. כי בזעיר אנפין אין שום דבר מעצמו הוא כולו בן של בינה.

עוד נדבר, זה לא פשוט, הוא נקרא "הקדוש ברוך הוא", נלמד את ההבחנות הללו.

שאלה: אנחנו מדברים על כך שמלכות מדמה לכתר, אני לא מצליח להבין איפה יש ביניהם קשר בכלל?

דרך בינה. אני לא אומר שמלכות מדמה לכתר, אני אומר שבינה מממשת את עצמה במלכות. מה רוצה בינה? מה בינה מרגישה בתוכה אחרי חכמה? אני רוצה להיות כמו הכתר (ראו שרטוט מס' 3). איך אני יכולה להיות כמו הכתר? הכתר הוא כולו רצון להשפיע. בינה זה עצם חכמה, מתוך זה שהרגשתי בתוך הרצון לקבל השפעה מהכתר, אני בזה מעדיפה להיות כמו כתר, אבל אני לא יכולה להיות כמו כתר, אני בעצם רצון לקבל. עוד יותר מהחכמה, בינה זה ב' דעביות.

איך היא יכולה לממש את עצמה כדי להיות כמו הכתר? מתוך זה שיש בה גם חכמה וגם חסדים, היא מתכננת את הפעולה הזאת, עכשיו אני הולכת לבנות את הרצון לקבל בצורה כזאת שהוא יהיה כרצון להשפיע, על ידי הכוונה. ואז היא בונה את הזעיר אנפין, אבל זעיר אנפין כולו נבנה ממנה, כדי לסיים את הרצון לקבל שיהיה ממש רצון לקבל, שירצה לקבל כולו ואחר כך מתוך הכוח הפנימי שלו ירצה לעשות צמצום ומסך ואור חוזר וכן הלאה וכן הלאה, זאת אומרת בינה לא יכולה להוליד את מלכות מיד, היא חייבת את כל ההתאמה.

לכן כל התכנית של בינה נמצאת בזעיר אנפין. ומלכות דרך הזעיר אנפין יכולה לקבל כוחות מהבינה. בוא נגיד כך, מלכות מדמה את עצמה לבינה בקטנות, ומלכות מדמה את עצמה לכתר בגדלות.

שרטוט מס' 3

תלמיד: יוצא ממה שאני מצליח להבין, שרק העניין של העצמאות של מלכות זה כמו העצמאות של כתר.

כן.

תלמיד: זה מה שדומה ביניהם?

בסוף ההתפתחות היא משיגה את זה. בסופו של דבר יוצא כך, כמה שיוצא על מנת להשפיע במלכות, היא נפטרת מלהיות תלויה. אבל כאן זו שאלה, היא רוצה להיות משפיעה כדי להיות עצמאית או כדי להדמות לכתר? וכאן זו גם בחירה שלה במאבק הפנימי, עוד נדבר על זה פעם.

שאלה: אז מאיפה מגיע בכלל הרצון של בינה להשתוות לכתר?

מתוך האור שממלא את החכמה. האור שבחכמה פועל על החכמה כך שחכמה בסופה רוצה להשפיע כמו האור שבה. הוא מסביר את זה בד' בחינות דאור ישר.

קריין: אות ב' למעלה.

אות ב'

"ואמנם גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו. כי אמא עילאה כאשר גדלה אותו, נתנה בו עוד כח גידול להמלכות. ואח"כ יצאה בחי' גידול זה של המלכות לחוץ באמצעית ת"ת, ואז נגדלת המלכות ג"כ עד תכלית הגידול שבה, שהוא עד שתשלם גם היא לי"ס שלימות שבה."

אות ג'

"וא"כ מוכרח היא, שכל זמן שעדין לא נתגדל המלכות, שאותן הט"ס עליונים שחסרים מנוקבא, יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו כנודע, שאין בו רק עד היסוד, והנוקבא משלימתו ליוד, ואז הם י"ט ספירות: ט' שלו ויוד שלה, ונקרא עשירית, כיון שהיא עשירית אליו, ונשלם הוא בי"ס עמה, וגם היא יש בה יוד ספירות."

יש כאן בלבול, זה י' ספירות וי' ספירות או ט' ספירות והיא עשירית או יש בו ט' ויש בה י'? למטה אנחנו נלמד את זה.

אות ד'

"ואמנם טרם התגלות בה הט"ס העליונות שלה, היו כולם נכללין בט"ס שלו. נמצא, כי בכל ספירה וספירה מן הט"ס דז"א, יש בה בחינת ספירה א' של הנוקבא, אך היא אינה רק חלק העשירית שבה בלבד, שהוא ספירת המלכות שבה. והנה גידול המלכות, אינה בפעם א' רק בזמנים הרבה נתקנת ונתגדלת מעט מעט כנ"ל."

זאת אומרת, איך המלכות יוצאת מהזעיר אנפין כחלק העשירי לכל ספירה וספירה שיש בו מט' ספירות ואז הופכת להיות לפרצוף. כאילו מתלבשת על הזעיר אנפין, על ט' ספירות שלו כמלכות, כרצון לקבל שנבנה מהן ויוצאת כפרצוף בפני עצמו שכולו רצון לקבל.

אבל מה שדברנו גם קודם, י' ספירות, י"ט ספירות או כמה שזה, תמיד זה עשר, תמיד מדובר על עניין האיכויות, עד כמה העוצמה. או נקודה אחת, או כמה נקודות, מדובר על עוצמה, בכל זאת צריכים להגיד שעשר זה תמיד עשר.

אות ה'

"ונבאר עתה באורך כללותם, אע"פ שיש פרטים הרבה," בין זעיר אנפין ומלכות. "הנה תכלית המיעוט אשר בה, אינה פחות מנקודה א' כלולה מיוד, שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה, כנ"ל, ותכלית גידול שלה הוא, שיהיה בה כל הי"ס שלה, ותהיה עם ז"א פב"פ שוה לגמרי, וישתמשו ב' מלכים בכתר אחד, שהוא מה שקטרגה הירח, כנודע."

זאת אומרת, אנחנו יכולים את כל התפתחות ההיסטוריה הרוחנית, על הגשמית אין מה לדבר בכלל, לספר במצבים של המלכות מנקודה עד שהיא דומה לכתר לגמרי, בכל המצבים שהיא עוברת. עליות וירידות וכל המצבים עד שהיא גדלה ומגיעה לגמר התיקון השווה לכתר. אפשר פשוט לפי ציר ההתפתחות הזאת לראות את כל הבריאה.

אות ו'

"והענין הוא, כי נודע, כי מת"ת של אמא נעשה כתר לז"א, וכאשר גם היא תעלה עד שם, ויהיה כתרה בת"ת של אמא כמוהו, יהיה כתריהן שוין, ויהיו שניהם אחד, כי שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת, ואז לא תצטרך היא לקבל הארתה על ידי ז"א, אלא יהיו שניהם מקבלים הארתם מאמא, כל אחד בפני עצמו ולא יצטרכו זה לזה, ויהיו זו"ן שוין במציאותם כמו או"א, כנזכר באדרא, או"א כחדא נפקין וכחדא שריין. וזה תכלית הגידול שלה, ואז כל העולמות בתכלית התיקון."

אות ז'

"ואמנם בין זה לזה יש בחינות רבות, ובין כולם הם ד' בחינות. וזה סדרן ממטה למעלה: א', תכלית המיעוט הנ"ל, שתהיה היא נקודה כלולה מיוד, והיא בחינת המלכות שבה, ואז אין לה פרצוף, ואז היא עומדת למטה מהיסוד שלו."

אות ח'

"ב' היותה פרצוף גמור ביוד ספירות, אלא ששיעור קומתה היא באחור ז"א מחזה ולמטה. אבל עדיין האורות שלה שיש בה"ר של ז"א: כח"ב ח"ג לא האירו בד' תחתונות שבו, לכן לא נמשכו בה ולא האירו בה. והבן זה עם הנ"ל."

(סוף השיעור)

---

1. משנה תורה לרמב"ם, ספר משפטים, הלכות נחלות, ב'↩