בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 4.11.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי מ"ז, במקום שאתה מוצא גדלותו*

1. המאמר אמנם קצר, אבל מה שאמר כאן בעה"ס זה דבר גדול. הוא מסביר לנו על דבר מאוד חשוב, שהבורא הוא המקשר דרכו את כל הבריאה. כמו שבעולם שלנו אני צריך להיות בין כולם ומקשר בין כולם, כך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מערכת שלמה, שכל אחד שנמצא בקשר עם האחרים. אפשר להגיד תמיד שיש מצבים שהוא מקבל מכולם, ותמיד הוא גם משפיע לכולם. אם אנחנו לא כל כך מסוגלים לעשות את זה בכל רגע רגע לכולם, זו ההגבלה שלנו. אנחנו מוגבלים, אבל בעצם במערכת השלמה צריכה להיות עבודה כזאת..

2. אנחנו צריכים להשתדל לבנות את עצמנו כך שכל אחד ואחד יהיה כלול גם בכוח האבא וגם במוח האמא. אז נוכל לסדר קשרים נכונים בינינו, ולרדת למטה לכל חבר וחבר, כמה שהוא במצבו שבור, וכולנו שבורים, ומצד שני שיהיה לנו כוח למשוך מאור המחזיר למוטב מלמעלה, כוח האבא. אור החכמה ייתן לנו אפשרות להעלות את החבר מלמטה, ובמידה שאנחנו מעלים אותו מלמטה למעלה, כך אנחנו מעלים גם את עצמנו.
   
   בנו, לעצמנו אין שום התחשבות, אלא רק לפי העבודה הזאת. צריכים לרדת לכולם, להשתוות עם כולם, להרגיש במה הם נמצאים, כלומר להתכלל עם החסרונות, רצונות, תכונות השבורות, ולהעלות אותם ממש יחד. כמו שאפשר לראות איך שמצילים אנשים שטובעים במעמקי ים. קופצים אליהם, מגיעים אליהם, תופסים אותם ואז מתחילים יחד לעלות. כך אנחנו צריכים להשתדל לעשות כלפי כל חבר וחבר.
   
   *בכל חבר ישנם כאלו מצבים, והבורא מסדר לנו מצבים הדדיים כדי שנוכל כך להתחבק ולהעלות זה את זה וזה את זה. כך כולנו יחד, בסופו של דבר אנחנו בהתקשרויות רגשיות, בקומוניקציה שכלית ובכוח, נוכל להעלות את כולנו יחד לתפילה לבורא, ואז בכוח שלו אנחנו נעשה את התיקון*.

3. *אין לנו כוחות להודות, אין לנו כוחות להעריך את האהבה של הבורא אלינו בזה שברא בכוחות שלו, בכל הכוחות שלו את הדברים הנמוכים ביותר ונמצא בהם, הוא גם מוכן ומסוגל ועושה את פעולת ההצלה. קופץ לעמקי הטבע שברא ומציל אותנו משם לאט לאט לפי הרצון שלנו*.
   
   הבורא מוכן לסבול יותר, ודאי פי כמה וכמה מאיתנו. כמו שהורים מסתכלים על התינוק שחולה, הם מוכנים בעצמם לקבל את החולי וסבל שלו כדי שהוא יהיה בריא. כך *אנחנו צריכים להבין שהבורא סובל פי כמה מאיתנו, כי מכיר את כל הקומה שלנו ואת ירידה ונפילה שלנו, את כל מה שקורה לנו. מצד שני הוא גם מבין שהוא חייב לייצב את זה ולעשות את כל הדרך איתנו יחד, כי רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לגדול, ברגש ושכל, ולהגיע למצב שאנחנו מכירים את כל המציאות מקצה לקצה. אז נהיה כמוהו. זה נקרא צער גידול בנים*. כך גם אנחנו בחיים שלנו, במקצת, טועמים את זה עם הילדים, אבל כלפי הבורא כך היא המציאות האמיתית.

4. כל הבריאה נכללת במשפטים האלה כמו: *במקום שאתה מוצא גדלותו, שם אתה מוצא ענוותנותו. כלומר אנחנו יכולים להכיר בגדלות הבורא רק מתוך זה שאנחנו במקצת מכירים כמה הוא היה מחויב לברוא מצבים שפלים וסובל מזה, השפיל את עצמו כדי לבנות אותם, ונמצא איתנו יחד כדי להראות לנו קצת משהו מהפכיות הצורה ממנו, מהבורא, ולהוציא אותנו משם*..
   
   הכל קורה לפי המשפט הזה, במקום שאתה מוצא גדלותו, שם אתה מוצא ענוותנותו. *אנחנו משיגים כמה הבורא גדול דווקא בזה שהולך איתנו, כמו שדוד המלך אומר: גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי. במצבים הכי גרועים אני לא מפחד, אני הולך, כי אני יודע, אני רואה, אני מרגיש, אני רוצה לגלות. אני בטוח שאתה עמדי, שבמקומות הרעים ביותר, הגרועים ביותר שקורים, אתה נמצא גם שם. אתה לא יכול להראות את עצמך, כדי ללמד אותנו, שנמצא משם את הכלים שלנו, ואח"כ נוכל על ידם לעלות למצבים ההפוכים. כלומר מהענווה, משפלות, לגדלות*. כך אנחנו גדלים.

5. דווקא בכל מקום שקורה לי, אני מצדיק את הבורא. מה שהוא עושה, זה הכל כדי שאני אוכל לחזק את הקשר שלי עימו, כלומר הוא נותן לי הזדמנות בכל המצבים להיות בקשר עימו. עד מתי? עד שלא חשוב לי באיזה מצב שיהיה, או למעלה או למטה, אלא אני ארגיש שאני נמצא עימו בדבקות התמידית.

6. ש: איך להעריך נכון את גדלות הרב שמוריד את עצמו לרמה של התלמידים..?
   ר: *אם אתם מדברים עליי, אנחנו תמיד צריכים לתאר את עצמנו שנמצאים יחד. זאת העבודה שלנו, ואני לא יותר גבוה מכם. אני יחד איתכם בכל מצב ומצב. זה נובע מתוך זה שאני מעריך אתכם, אוהב אתכם, והעיקר זה בשבילי איך אנחנו יחד, לא אני ולא אתם, אלא יחד נעשה את המספר הנדרש של עליות וירידות כדי להיות רגישים ומבינים במוח ובלב מה הבורא עושה לנו, כדי להתחיל להכיר אותו*.
   
   מתוך ההכרה שאנחנו כך נגדל יותר ויותר, כמו ילדים שגדלים, אנחנו יותר ויותר נכיר מה עושה איתנו הכוח העליון, עד שנתחיל לתאר אותו לעצמנו ברגשות, אנחנו גם יותר ויותר נתחיל לגלות אותו. הבורא לא מתגלה בראיה שלנו הגשמית אלא ברגשות שלנו הפנימיות. כמה שהם הופכות להיות יותר קבוצתיות, יותר אנושיות, יותר בהשפעה, יותר כולולות, מאהבת הבריות לאהבת ה'. כך נגלה אותו, ואני בזה ממש נמצא יחד איתם.

7. את מושג הבורא אנחנו בונים בעצמנו מתוך זה שאנחנו מתקשרים. *במידה שאנחנו מספרים זה לזה, מדברים, מתארים מי הוא העליון שלנו שעושה איתנו משחקים, במידה הזאת אנחנו מתחילים להתקרב לגילוי החברה, קבוצה, עשירייה, ובתוכה, בתוך הקבוצה, בתוכה בלבד כי ללא כלי לא נגלה שום דבר, אז אנחנו מגלים בתוך החברה את הבורא, את הכוח שמנענע את כולנו יחד שהוא הראשון לכולם ולכל המצבים שלנו. כך אנחנו מתקדמים*.
   
   ש: מה גורם לנו פחד לחשוב על הסבל שלנו, עומדים מול משהו כל כך גדול..?
   ר: כי אתם לא מחוברים. אנחנו רואים שאפילו פחדנים אגואיסטים קטנים, לפי האגו שלהם הם כולם בפחד שלא להזיק לעצמם. אפילו שנראים לנו בריונים הכי גדולים, אבל *כשהם מתחברים יחד וחושבים זה על זה יחד, הם מעבירים את הפחד שלהם מעצמם לדאגה. יש הבדל גדול, פחד זה דרגה בהמית, ודאגה זה כבר דאגה אנושית, קבוצתית. כך אנחנו מעלים את עצמנו*.

8. ש: איך להשתמש בעקרון לפיו עשירייה צריכה לרדת למצבים הנמוכים ביותר של החבר?

ר: זה מגיע מתוך זה שאנחנו מדברים על זה בעשירייה, קוראים מאמרים על זה. *צריכים לארגן עוד עזרה בינינו. אנחנו צריכים לפתוח איזשהו דסק, מקום שאם אני מוצא משהו טוב, קצר, יפה מבעל הסולם ורב"ש, אז אני יכול שם להעמיד את זה, וכמו בלוח מודעות יתרגמו את זה לכל מיני שפות. כך נוכל קודם כל להיות בקשר זה עם זה וגם להרחיב את הנושא. אני חושב שכך אנחנו צריכים לעשות. תנסו לדבר על זה, איך אתם מארגנים*.

זה מאוד יעזור לנו. קודם כל זה יביא קשר, זו בעצם המטרה העיקרית בינינו. אנחנו יותר ויותר נרגיש את הפנימיות של החברים, ולא פנים, פרצופים. *כך נתקדם, הגיע זמן שנתחיל להרגיש שאנחנו מתחברים בלבבות, ולא שיש כאן ראש מדבר של כל אחד ואחד*.

9. .. עם הבורא זה קצת יותר קשה, כי הבורא זה אור עליון, ושהוא מתפשט ונכנס לספירות, עד שהוא מגיע אליך, למלכות. לכן *אם אתה מצרף אליך כדמות אחת כל החברים שלך, אתה רואה בהם לא דמויות אלא רצון אחד שמשתוקק לבורא, אז זה מכוון אותך בדיוק לבורא. אתה מסתכל עליהם, איך שהם מכוונים לבורא, ואז בזה אתה מגיע למטרה, כך דרך הקבוצה, דווקא בזכות הקבוצה ורק בצורה כזאת, אתה יכול להגיע לבורא, לזהות אותו ולהתחיל להתקרב*.
   
   *וודאי שכל פעם כמה שאתה מתקרב, תצטרך לסדר את הפוקוס שלך, איך אתה יותר ויותר מצליב את כל החברים כדמות אחת, יוצא לך בסופו של דבר דמות הבורא. זה נקרא שהבורא עומד אחרי חברים. אתה מחבר אותם יחד ובאמת מגיע אליו. עד שאתה מגלה בכל החברים את כל התכונות השונות, המנוגדות, ובכל זאת מחבר אותם יחד יחד, עד שאתה, חברים והבורא נעשים כאחד. זה גמר תיקון שלך*.
   
   זה שאני רוצה להתחבר עם כל חבר וחבר בלי לקחת בחשבון את כל התכונות הגשמיות שלו אלא רק הנטייה שלו לגילוי הבורא, זה נקרא שאני מתחבר עימו.

10. ש: מה זה נקרא להתכלל בתכונות השבורות של החבר ולהציל אותו?

ר: *קודם כל אתה צריך לדאוג בתפילות שלך להציל את כל החברים ולהעלות אותם. כמה שאפשר להתפלל עבורם. אם אתה מתפלל עבורם, אתה בזה עושה טובה, נחת רוח הכי גדול לבורא*. לבורא אין לך עם מה לפנות, מה תיתן לו? אלא רק אם אתה מתפלל עבור החברים.

ש: אני לוקח את החיסרון של החבר ומעלה אותו לבורא?

ר: כמה שאתה יכול, כן. זה נקרא איש את רעהו יעזורו.

ש: אם חבר לא מגלה את החיסרון שלו, לא רוצה עזרה?

ר: אתה לא צריך בכוח לגלות חיסרון שלו. אתה צריך לגלות חיסרון שלך לעזור לכל החברים ולחבר אותם לבורא. אתה לא צריך ללכת אליו ולפתוח את החסרונות שלו. ככה לא עושים, אלא הכל תלוי בכמה שאתה משתוקק לזה.

ש: ככל שאני אשתוקק לזה אני אגלה את החסרונות של החבר?

ר: *אתה לא צריך לגלות חסרונות של החבר. אתה צריך לגלות את החסרונות שלך לעזור לחבר*.

11. ש: איך אנחנו מחברים את כל העשירייה לאחד באופן פרקטי?

ר: *תדברו על זה. זה עניין שליטת האדם על הלב. על הלב שלנו ודאי שאנחנו בעצמנו לא שולטים, אז אנחנו צריכים למשוך לכאן את הכוח העליון. אנחנו צריכים לפנות אליו, לעשות פעולה קבוצתית, זה נקרא לעשות תפילה קבוצתית. אנחנו צריכים לקבוע שאנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו שיבטל את האגו שלנו וייתן לנו, אפילו במקצת, להרגיש את עצמנו, שאנחנו קרובים זה לזה. לא בצורה גשמית, בלי פרצופים ובלי הכרת הגוף ומרחק בין הגופים וכן הלאה, אלא רק בצורה פנימית, בהשתוקקות שלנו לבורא. אנחנו צריכים קודם כל לפתח בנו השתוקקות לחיבור בינינו, ובחיבור בינינו אנחנו צריכים לפתח השתוקקות לבורא. זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת ה*'.

12. כתוב *גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי. שבטך ומשענתך המה ינחומי. .. כי אתה עמדי, זה העיקר*. למה הוא לא מפחד לטעות ומשום דבר? ההיפך, הוא מעלה את המצב הזה, כי דווקא ע"י זה שהוא הולך ויש לו פחדים, חרדות וכשלונות בדרך, רוצים להסיר אותו, ולזרוק אותו, הוא לא מפחד, בגלל שהוא עוד יותר, ע"י כל ההפרעות האלה, מתחזק בבורא. לא אירא רע כי אתה עמדי.
    
    ש: אני צריך להגיע למצב שרע לי אפילו שלא רע לי?

ר: *אתה מודה על זה שיש לך מצבים רעים, כי דווקא הם מכוונים אותך לבורא. במצבים רעים או טובים, אתה הולך לפי הרגשה שלך שאתה מפחד, או לפי המטרה שלך, שאתה מתקרב לבורא, עוד יותר אוחז בו*?

ר: תתחבר בקבוצה ואז תראה. בסופו של דבר זה המצב הסופי של כולנו, להתחבא בקבוצה זה נקרא להתבטל בקבוצה.

13. ש: מהם ההזדמנויות להתבטל כלפי החברים ולמה בזה אני אתקרב להרגשת הבורא?

ר: *אני צריך להשתדל בלב שלי, אפילו לא בצורה פיזית, אלא בלב שלי, אני רוצה להתחבר עם החברים ולתמוך בהם שנהיה כולנו כאיש אחד בלב אחד. לא בשום לחץ חיצון, פיזי, אלא רק ע"י מאמץ בלב שלי*.

*אם אני רוצה לעשות פעולה רוחנית, אין לי שום כלים אחרים, אני לא יכול, לא בידיים ולא ברגליים ולא בשום פקודות שאני אכתוב להם, לא ע"י לחץ כלשהו. הלחץ צריך להיות מהלב שלי, מהלב שלי אליהם. שלילי כחיובי, אבל מתוך הלב שלי בלבד*. ע"י זה אני רוצה להפעיל אותם לחיבור בינינו יחד לבורא. כלומר סה"כ אני פועל בכוח האהבה, כי אני רוצה להביא את עצמנו כולנו לחיבור, כי בחיבור אנחנו מגלים את התוצאה, אנחנו יכולים לגלות את הבורא.

14. ש: האגו שלי מסתיר לי את האמת?

ר: האגו לא מסתיר את האמת. אין דברים שבעולם שמפריעים, אלא הם כולם עוזרים. אנחנו חייבים להתגבר עליהם כדי לגלות את האמת. הם פשוט חייבים להפריע לי כדי שאני אגלה, כדי שאבין את האמת.

15. הבעיה שלנו היא שאנחנו מתבלבלים בין שכל ורגש, אנחנו מוכנים בשכל לקבל שהבורא הוא טוב ומיטיב, אבל כשבא הרגש ולא בדיוק כטוב ומיטיב, זה מוחק לנו את הכל. לכן כל המושגים הרוחניים אנחנו יכולים באמת לקבל, להרגיש, לאתר, לייצב אותם רק בתוך חיבור בינינו. כי כל אחד כשהוא מוסיף משהו לקבוצה, בזה אנחנו בונים מושג בקבוצה שהוא כבר לא נעלם. אנחנו כבר מחזיקים אותו, *כמו כדור שמחזיקים באוויר*. עומדים עשרה חברים ומשחקים בכדור, וכל אחד ואחד משתדל למסור יפה ונכון כדור לשני. אז מובן שהכדור לא ייפול אף פעם. אנחנו צריכים בצורה כזאת לדאוג שכל הזמן מחזיקים את עצמנו ובזה מחזיקים את הקבוצה.

16. ש: לצייר לעצמנו תמונה אמיתית. מהי?
    ר: תמונה אמיתית היא שאנחנו כולנו מחוברים, גברים, נשים, כולם, ואנחנו בחיבור שלנו נמצאים במצב המושלם, בגמר התיקון. בגמר התיקון נגלה שהיינו כל הזמן כחולמים, כמו בחלום, שהחיים אמיתיים היו סביבנו, אבל היינו מרגישים אותם כמו מתוך חלום. זה כאילו ריאלי, אז אנחנו צריכים להשתדל דרך החלום של החיים האלו, שעכשיו אנחנו מרגישים, להרגיש את החיים הריאליים.

17. *שאנחנו נמצאים בהתפתחות שלנו, בדרך שלנו, אני לא חושב שיש לנו כאן עניין של בושה בינינו, כי סה״כ כולנו נבראים, כולנו קטנטנים. אף אחד מאיתנו לא מסוגל לכלום, אנחנו מבצעים פקודות של הטבע האגואיסטי שמנענע אותנו. לכן אין לי במה להתבייש*. האנושות לאט לאט משיגה את זה גם. אבל מה מתוך זה? אני צריך להשתדל לגלות בי תכונות אחרות, שלא שקיבלתי מן הטבע בצורה ישירה תכונות אגואיסטיות, אלא שאני רוצה שתכונות אחרות ידברו בי, שהם יטפלו בי. זה ע"מ להשפיע אהבה, חיבור. *אם תנסו לדבר על זה בעשירייה, ולשים לב על זה שהחיים הרוחניים האלה בעשירייה יהיו יותר חשובים מהחיים הגשמיים, אז תראו כמה זה יקדם אתכם*.

*חלק 2 – פתיחה לחכמת הקבלה*

18. ש: איך הכי נכון לחזור על שיעור שממש עמוס במלא דברים?

ר: *השיעורים שלנו מאוד מגוונים. אני ממליץ לשמוע את החלק הראשון, לפי המאמר, וגם את החלק השני. יש לכם 2 פגישות, תנסו כך לעשות*.

ש: יש מלא שאלות, מלא אנשים, אי אפשר להספיק..

ר: אתה צריך רק לדעת דבר אחד: בחיבור אתה פותר את כל הבעיות.

תעזוב את *הפתיחה* בינתיים. אתה תקלוט אותה אח״כ, כלומר אתה שומע? מספיק כמה שאתה שומע. אתה לא יכול, לא חייב להיות פרופסור. בפתיחה יש כאלה שלומדים ומבינים עם כל הדברים האלה. לא החכם לומד. בינתיים הפעולות האלה רחוקות מאיתנו. אנחנו צריכים ללמוד רק מהם דבר אחד, הם כולם מתרחשים בע"מ להשפיע.

*המאמרים הם מאוד חשובים, כי בזה אנחנו ממש מסדרים את הפנימיות שלנו, את הרצונות שלנו, חיבור בין הרצונות, חיבור בין החברים, ממש מממשים את זה. לכן אני בעד שתשמעו את החלק הראשון של השיעור, ואני שמח שהוא לוקח אצלנו הרבה זמן ומעורר הרבה שאלות*.