שיעור בוקר 09.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

זה כל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לעבור מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם הרוחני, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", תפיסת המציאות בעולם הרוחני. לכן אנחנו נמצאים בתפיסת מציאות מיוחדת באמת מחוצה לרוחניות, שנקראת תפיסה אגואיסטית, שאני הכול משייך לעצמי, זה כוח הפירוד, כוח הדחייה, כוח השנאה, כוח שמבדיל אותי מהבורא. כי כדי לחקור אותו, להבין אותו, להרגיש אותו, אני חייב להיות מחוצה לו.

רק האדם קיבל כזאת הרגשה, מעמד, שהוא עומד מחוצה לבורא וניראה לו שהוא קיים בפני עצמו והבורא בכלל לא קיים, ואם כן קיים, אז יש בעיה איך לברר מה היחסים בינינו. עד שאדם מגיע למצב שהוא מגלה את הבורא ומתחיל לגלות את סוגי הקשרים ביניהם. עד שרואה עד כמה שהבורא פועל ושולט בו באדם. עד שהוא קובע שאין עוד מלבדו, שזה כבר נקרא "דבקות שלמה" באותו מושג של הבורא. זאת בעצם העבודה שלנו שאנחנו עושים.

היא לוקחת המון זמן, אפילו לא גלגול אחד. זאת אומרת, אפילו לא החיים האלו בעולם הזה, אלא עוד ועוד כל מיני סוגים וצורות חיים, וכך אנחנו מתקדמים. אנחנו כל פעם מבררים את זה יותר ויותר. אני לא נמצא באשליה שכבר כולם מבינים על מה אנחנו מדברים, אבל בכל זאת המושג הזה "אמונה למעלה מהדעת" צריך להיות קצת יותר, קצת יותר, קצת יותר רגיל, מובן, נשמע.

אפילו כמו שילדים קטנים, אנחנו נכנסים להרגשה אמיתית, טבעית, בצורה כזאת כמו שילדים נמצאים במשהו בעולם הזה, אבל לא יודעים איפה נמצאים. ולאט לאט כלי הקליטה שלהם מתרחבים, הם יותר שמים לב לכל מיני דברים ומתחילים להגיב יותר אל העולם, מתחילים אפילו בעצמם לחקור את העולם, לשלוח יד לכל מיני דברים.

וכך אנחנו עם אותה התכונה אמונה למעלה מהדעת, כלפי העולם הלא ידוע שנמצא, שאנחנו נמצאים בו אבל ללא כלי הרגשה. ממש כמו ילדים, ממש תינוקות שנולדים ומתחילים כך יותר ויותר להבין, להרגיש, לקלוט את המציאות.

רק שאצלנו זאת עבודה יותר קשה. כי בקליטה שלנו של העולם האגואיסטי, אנחנו נולדנו באותו הטבע ורק צריכים לפתח אותו, את אותה הגישה. מה שאין כן כלפי העולם הרוחני, אנחנו צריכים לפתח גישה שמתאימה לקליטת העולם הרוחני שאנחנו נמצאים בו, אבל בלי לרכוש חושים שמתאימים לקלוט אותו אנחנו כאילו שלא נמצאים בו. זה חס ושלום כמו ילד שאין לו איזה חוש, ואז הוא לא יודע כלפי החוש הזה איפה הוא נמצא.

לכן הגישה הזאת אמונה למעלה מהדעת, שזה חמישה חושים בהתאם לחמשת החושים שאנחנו חוקרים את העולם הזה, המציאות הזאת שבה נמצאים, אמנם היא נקראת המציאות המדומה, אז אותם החושים שאנחנו צריכים לפתח כלפי המציאות האמיתית, העולם הרוחני, זאת כל עבודה שלנו.

נשתדל להיות יותר רגישים לזה. אבל בכל מקרה זה לוקח הרבה זמן, כי זה עניין של הכנה שאנחנו צריכים לעשות. ולכן כאן זאת כל העבודה שלנו עם הקבוצה, עם הסביבה. מפני שאם לא היה צורך לרכוש כלים רוחניים, לשמה, על מנת להשפיע, אמונה למעלה מהדעת, לא הייתה הכנה כזאת, שבירת הכלי, ושאנחנו צריכים להשתדל לחבר אותו, זה הכול כדי לפתח בעצמנו כלי השפעה.

אז בואו ניראה עוד ועוד פסוקים, ונדבר כמה שאפשר על איך אנחנו מגיעים, ניגשים להרגשה, למחקר של העולם העליון בבניית החושים החדשים, הפוכים ממה שיש לנו. אפילו את ההפכיות הזאת אנחנו לא בדיוק מבינים, אבל נותנים לנו דוגמאות בעולם הזה איך אנחנו יכולים לגשת להרגשה למה שלא מרגישים.

יש פה ושם איזה הכנות, נטיות, כאילו קווים מקבילים יותר נכון להגיד, ועל ידם אנחנו בכל זאת מקבלים טעם, מקבלים גישה, איזו נטייה, משיכה, לקנות את החושים האלו של השפעה. ובוודאי שלפתח אותם אפשר רק בחברה המתאימה. אין אמצעי במציאות שלנו שאנחנו יכולים לבצע את זה באיזו צורה אחרת.

ודווקא אנחנו רואים שהבורא כל כך טרח כדי לבנות סביבה אגואיסטית ובתוכה להשתיל, להכין לנו נטיות אלטרואיסטיות. שאנחנו נדע בין שנאה ואהבה גשמית, איך אנחנו איכשהו יכולים להבין אז מה זה יכול להיות שנאה ואהבה רוחנית, ריחוק וקירוב. זה עדיין מאוד לא כל כך ידוע לנו, כי עוד לא נמצא בחושים, בהרגשה שלנו, העיקר זה כלי הרגשה. נקווה שנפתח את זה.

קריין: קטע מספר 39. מתוך שמעתי ר', "הזדככות המסך".

"ענין הזדככות המסך, שנוהג בפרצוף, שעל ידי זה נסתלק גם האור. והטעם, כי אין האור נתפס לאחר הצמצום רק בכלי המסך, שהוא כח הדוחה. וזהו עיקר הכלי. כשנסתלק הכלי ההוא, אז נסתלק גם האור. פירוש, שענין כלי הוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. ואז מופיע האור. וכשהאור מופיע, אזי טבעו לזכך הכלי, היינו לבטל את כלי האמונה. וכיון שכך, זאת אומרת שבא אצלו לבחינת ידיעה, תיכף נסתלק ממנו האור. אלא צריך לראות, שיגביר אז כלי האמונה, דהיינו המסך על הידיעה, ואז לא יפסק ממנו השפע. וזה פירוש שכל כלי חסר לו אור, שלא נתמלא באור החסר לו, נמצא שכל מקום שחסר לו נעשה מקום לאמונה. מה שאין כן אם הוא נתמלא - לא היתה מציאות כלי, מציאות מקום לאמונה."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר ר'. "הזדככות המסך")

שאלה: כשמגיע האור אפשר איכשהו להימנע מהחלשת המסך?

אתה תלמד את זה מהמעשה, רק מהפרקטיקה.

שאלה: בחיבור בינינו בעשירייה, מה זה אומר שאנחנו עושים מסך על הדעת ובונים אמונה?

מתי שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, מתחילים להרגיש אחרי הרבה זמן שיש הכרחיות להתחברות בין אנשים זרים, ושיש ביניהם כל מיני גם כן חיכוכים או כאלו צורות לא טבעיות, קצת מלאכותיות. אני יודע שאלו חברים שלי, הבורא קבע שאנחנו ככה מתחברים, אני לא בחרתי בהם, הם לא בחרו בי אלא מפני שאין ברירה שאנחנו רוצים לאותה המטרה, וככה כבר קיבלנו את הסידור הזה מלמעלה, אז אני משתדל איכשהו, אבל באמת ההשתדלות הזאת לא אומרת הרבה, עד שמגיעים למצב שאני מתחיל להרגיש, וזה לוקח זמן, אני מתחיל להרגיש שעל ידי שאני מתקרב אליהם, אני נותן להם מקום ברגשות שלי, בחיים שלי הפנימיים, על ידי זה אני רוכש איזה חוש חדש שאני יכול להבין ולהרגיש מציאות אחרת, שדווקא דרך החוש הזה, דרך הגישה הזאת, דרך הקבוצה אני מתחיל לתפוס מושגים וזה לא בשכל, זה הכול דרך רגש חדש וכך מתקדם.

שאלה: זה נקרא מסך?

מסך זה כבר שאני עומד על כוח התגברות כנגד הרצונות שלי, שהם שלי, נולדתי איתם, התפתחו בי, ומעליהם אני מתייחס לחברים שלי בצורה שאני רואה שלהתייחס אליהם זה כמו להתייחס לבורא, שזה הגשר לבורא, כלפי הבורא אין לי חושים. אני לא יכול לתפוס שום דבר. אני נטול חושים, נטול אפשריות במשהו לאחוז בו, להתקשר אליו, מה שאין כן, עם החברים אז יש לי כל מיני יחסים כאלו וכאלו, מגשמיים לקצת יותר רוחניים. ואז אני כך יכול להתקרב אליהם. לא שאליהם להתקרב, כמו שלפתח את החושים האלו החדשים בצורות כאלו שאני לא מאבד אותם, הם נשארים אצלי. הם נמצאים בי יותר ויותר בעצמה, ויותר ויותר בזמן. לפעמים נעלמים ולפעמים לא, וכך אנחנו מחפשים במה אני יכול לאחוז את עצמי עם החברים יחד, ממש שאני רואה שיש לי נטייה לזה. יש לי לזה הרגשה. אני רוצה את זה.

תלמיד: אפשר לומר שמסך על רצון קונקרטי כלשהו שמתפתח זה כשאני בוחר מעליו להיות קשור לחברים?

אפשר כך להגיד, כן.

שאלה: מהי המשמעות הקבלית של המושג לדעת?

"לדעת" זה נקרא להרגיש בתוך החוש של השפעה. הכול זו הרגשה. אפילו ידיעה זאת הרגשה. כשאנחנו מדברים, גם כן בעולם שלנו, על משהו שאני יודע, אז הידיעה הזאת זה איזה אופן של הרגשה. גם שאני אומר מספרים, שאני אומר איזה נוסחאות במתמטיקה, לא חשוב מה, אני בכל זאת נמצא בלהרגיש אותם. אנחנו כלי הרגשה, אנחנו רצון לקבל והשכל שלנו הוא רק תוספת ליד הרצון לקבל בלבד.

תלמיד: אז אנחנו אף פעם לא יכולים להצליח בהשפעה? כי ברגע שאנחנו מרגישים שאנחנו משפיעים אנחנו במצב הידיעה.

לא. אנחנו מגיעים לזה. זה מתפתח. כמו בתינוק. זה מתפתח בכל אחד ואחד. אנחנו צריכים בעיקר לתת לזה תנאים. לא שאני עושה מעצמי מעבדה ואני אומר "זה יותר וזה פחות, וצריך להיות כך וצריך להיות כך". אני לא יודע. זו עבודת ה'.

העבודה שלי היא לתת לו תנאים שאני צריך לתת כדי שהוא יוכל לעבוד עלי. זה נקרא להיות כנוקבא כלפי הזכר. הבורא כאן הוא הכוח הגברי.

שאלה: איך האדם מרגיש את עצמו, את החברים ואת העולם בכלי האמונה?

הוא מרגיש שזו תבנית שבה הוא מגלה את המציאות שלו הרוחנית, ממש כך. איך עוד להגיד? אני לא יודע, אבל ככה זה.

שאלה: איך הטבע שלנו רוכש חוש שלא קיים בטבע שלנו?

זה קיים אצלנו תחילת החוש הרוחני. זה נקרא "רשימו", "נקודה שבלב" קיימת בכל אחד ואחד. מתעוררת בכל אחד ואחד יותר או פחות בעצמה ובזמן גם כן, קודם ואחר כך. יש כאלה שהתעוררו לזה כבר מלפני אלפי שנים, ויש כאלה שרק עכשיו ויש כאלה שיהיו מחר,אבל הרשימו הזה נמצא ולכן הוא מתעורר ודורש מילוי, מימוש. והאדם אז מגיע ללמוד את חכמת הקבלה, הוא מוצא אותנו ואז מגיע אלינו, מגיע לעוד מקומות. תלוי לאן הוא נמשך. כל אחד לומד כמו שכתוב "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ.". שהוא רואה שבמקום הזה דווקא הוא מקבל מילוי המתאים לו, וצריכים להבין מה זה נקרא "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ.". שכאן הוא רואה שסגנון, קשר, גישה היא יותר קרובה לו, מובנת. וכך הוא צריך לחפש מקום. לכן ישנם כאלה שנמצאים כאן, אחר כך הולכים, מחפשים איזה משהו אחר. זה עניינם. בבקשה, שיעשו. אני לא מתנגד. רק שימצא את המקום המתאים.

שאלה: מה המשמעות שהכלי מזדכך? בעל הסולם אומר שכשהמסך מזדכך גם הכלי מזדכך, לאן הוא מזדכך?

העביות לא מזדככת, היא או מתגלה או נסתרת יותר. אלא מה שנקרא "מזדכך המסך", כוח התנגדות. כוח שעל ידו למעלה מהדעת אנחנו עולים או יורדים. ולכן את השינויים האלה אנחנו מרגישים, ומתוך השינויים האלה אנחנו לומדים מה רצוי בעיני הבורא.

שאלה: איך לעורר את הכלי מעל לעייפות והדחייה?

כמה שאנחנו משתדלים להיות בריכוז יותר, בחיבור יותר בזמן השיעור, אז אנחנו קולטים לא את השכל מה שיש לנו בלימוד, אלא את כוח החיבור שהוא מביא לנו דווקא את הכוח הפנימי, הכוח הרוחני.

שאלה: הידיעה בטקסט, האם הכוונה להבחנות?

הידיעה בטקסט זה שאני יודע מה שכתוב, בצורה שטחית, ואז אני יכול על זה להלביש את ההרגשה שלי, ההכנה שלי, ההבנה שלי. אבל ידיעת הטקסט זה לדעת מה כתוב, שזה כמין תנאי ההכרחי. בלי זה, איך אני ניגש לפנימיות הטקסט? ופנימיות הטקסט זה כבר לפי העדינות. לפי כמה שאני אוכל לחבר לזה את החושים שלי, הרגש שלי.

שאלה: האם נכון לומר שבמידת התנועה לכיוון החיבור בקבוצה אנחנו מתחילים לרכוש לב חדש ואתו שכל חדש, ובעזרתם מתחילים להשיג את הרוחניות?

נכון.

שאלה: אנחנו עם כל יום ויום מרגישים יותר את הנחיצות להיות עשירייה ולהרגיש את החברים שלנו. מה זו אותה תחושה והאם היא נכונה?

כל יום אנחנו מרגישים שעשירייה היא דבר יותר הכרחי להשגת הבורא. זה נקרא שאנחנו מתקדמים, שמקבלים הארה שמפתחת לנו רגש ושכל לכיוון הנכון, להתקדם לבורא ושוב ושוב להתקדם כך.

אנחנו צריכים להאמין למקובלים שזה פשוט אותו הכלי שבו אני מגלה את העולם הרוחני, זו הנשמה שלי. האמת שכל באי העולם, אפילו דומם, צומח וחי, כל המציאות שאני יכול לתאר לעצמי הכול חלקי הנשמה שלי, אבל איפה אותו חלק הנשמה שאני יכול לאחוז בו, לפתח קשר עימו, להרחיב את הקשר עימו, להיכנס יותר פנימה? זו העשירייה. אבל חוץ מהעשירייה, גם כן כל היתר, כל מה שאני יכול לתאר לעצמי זה רק או כלי של הנשמה, או בורא שזה אור של הנשמה.

שאלה: האם בכך שבכלי האמונה אור המילוי זה מההידמות לבורא, ואילו האדם צריך להישמר מלקבל וליהנות מהבורא עצמו כדי לא ליפול לדת?

אנחנו רוצים לרכוש כלים דהשפעה בלבד ולא ליהנות מהשפעת הבורא בצורה ישירה. כמו בדוגמה עם בעל הבית. אם אני מקבל ממנו כיבוד, אז אך ורק כדי להנות לו. בדיוק אותה דוגמה.

שאלה: איך אנחנו בעשירייה צריכים להגיע לאמונה מעל מהדעת? אנחנו צריכים לדבר על זה, להעלות את החשיבות זה לזה או שכל אחד בעצמו צריך באיזו דרך להגיע להבנה, להרגשה?

אם אנחנו מקיימים יומיום מה שרב"ש מכתיב לנו על העשירייה, אז אנחנו מתקדמים לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה: האם צמצום א' גם מגיע מהאור העליון, או שזה מאמץ אישי שלי?

כל הפעולות שאנחנו עושים, אנחנו מבקשים שייעשו על ידי האור העליון. אנחנו בעצמנו לא יכולים לעשות שום דבר. כי "אין לנו מעשים", כך אנחנו אומרים, זה נכון. איך אני יכול לבצע משהו על הרצון לקבל, צמצום, מסך, אור חוזר, כל מיני פעולות, אני עושה את זה רק בתפילה שהבורא יעשה עלי.

שאלה: מה ההבדל בין הכלי וכלי המסך?

תלוי איך אנחנו מגדירים את הכלי. חיסרון. אבל חיסרון זה לא כלי, כי אני צריך להיות בהשתוות הצורה כדי לקבל. אז מידת השתוות הצורה בחיסרון שלי קובעת את גודל הכלי. הבעיה שלנו שהכלי שלנו מורכב מהחיסרון ומכוח השפעה, או כוח ההתאמה שלנו למקור העליון. אני צריך לרצות לקבל מבעל הבית מה שהוא רוצה לתת ואני צריך גם לחבר לזה את הרצון שלי לתת, לעשות טובה לבעל הבית בזה שאני אוכל אצלו. אני בזה רוצה להתעלות מעל התיאבון שלי, מעל הרעבון שלי, מעל כל החשבונות האחרים, אלא רק לתת לו, להחזיר לו, להתייחס אליו לפחות במשהו כמו שהוא מתייחס אלי.

אז יש כאן עניין שהכלי שלנו הוא כלי מורכב משני דברים הפוכים. ולכן תלוי מה אנחנו אומרים. אז אנחנו אומרים, אחרי צמצום א' הכלי זה מסך ואור חוזר ולא רצון לקבל סתם. אלא עד כמה שאני רוצה, על פני הרצון שלי להנות לבעל הבית, לפי זה אני מודד את הכלי שלי.

שאלה: התהליכים ברוחניות, יוצא שהם מתרחשים רק במסך. בניית העשירייה זה בניית המסך?

לא. נגיע ונראה.

שאלה: בזמן האחרון יש הבחנה מעניינת. ככל שהיראה והכבוד כלפי האגואיזם גדלים, כך קל יותר להיאבק איתו. מהי התופעה הזאת?

זה נכון. ככל שאנחנו יותר רגישים לאגו שלנו, אנחנו יותר מבדילים בו כל מיני שינויים, הבחנות ויותר קל לנו להבין עד כמה הוא הפוך, עד כמה הוא ערמומי, עד כמה הוא חלש, עד כמה הוא לא ראוי לפעולות רוחניות.

שאלה: איך אני יכול להצדיק את החברים שלי מעל הדעת אם הם חסרים הרבה זמן בשיעור בוקר?

אם החברים שלי לא נמצאים איתי בשיעור בוקר אז זה כמעט לא מאפשר לי להיות בקשר איתם. אני צריך לחשוב איך אני אמצא חברים באלו האנשים שנמצאים יומיום בשיעור בוקר. להיות בשיעור בוקר זה מקום לחיבור העשירייה, זה מקום לעשות צעד אחד קדימה, מקום להתקשר עם המורה, דרך כל זה להתקשר עם הבורא, לרכוש עוד כמות ידע וחיבור בדרך, זאת אומרת לעשות צעד קדימה. אם אנשים שאני רוצה להתקדם איתם למטרת הבריאה לא נמצאים איתי בשיעור בוקר, אז מתי אני נמצא איתם, שאני מדבר כמה דקות ביום סתם כך בין כל מה שיש לנו במשך היום, במה הם חברים שלי?

התנאי שאנחנו בונים קבוצה ששם מתגלה הבורא זה שאנחנו נמצאים בשיעור בוקר. אם אתם לא יכולים להיות בשיעור בוקר אתם יכולים לקבוע זמן אחר אבל יחד כולם. יחד כולם לשמוע את שיעור הבוקר שלנו אחרי הצהריים נגיד. אבל זה חייב להיות יחד, כמו תלמידי רבי שמעון שלמרות הכול הם היו מגיעים יחד לשיעור.

שאלה: המעבר מאשליה למציאות רוחנית, האם זה בשלבים או שזה יכול להיות במכה פתאומית?

זה קורה בשלבים, שלבים, שלבים, שלבים, ופתאום מתגלה. אנחנו מרגישים את זה כך ברוחניות. כל דבר רוחני שאנחנו קצת מתחילים להרגיש הוא כך מתגלה, מרחוק, מרחוק, מרחוק, לא מרגישים שמתקדמים ואחר כך ישנה קפיצה. זה תהליך מצטבר שאחר כך נותן פירות.

שאלה: כדי להשפיע לבורא אני צריך להרגיש את הטוב שהוא נותן. אז נתינה לבורא זה מסך? כדי להרגיש טוב צריך שיהיה לי מסך, נכון?

אנחנו על פני כל מה שמקבלים עכשיו, שזה נקרא העולם הזה, המציאות הזאת, אנחנו צריכים לעשות עליו, הייתי אומר בדיקה מה לקבל, מה לא, מה חשוב להשגת המטרה ולהתחיל לעבוד עם הכאילו מסך על פני כל התנאים שיש לנו עכשיו. עד כמה שאנחנו מסוגלים למיין את החיים שלנו שיהיו כולם כמה שיותר מכוונים להשגת המטרה. ומה ששייך להשגת המטרה אני משאיר, ומה שלא שייך אני מוחק, זורק.

כך אני בודק הכרחיות ודברים שאני יכול להיות בלעדיהם, שמפריעים לי להשגת המטרה הרוחנית. ואף אחד לא יכול להגיד על השני מה חשוב לו ומה לא ובאיזה צורה ובאיזה סגנון בחיים, זה כבר האדם בוחר לפי התנאים שלו.

שאלה: איך עובד ביטול כלי האמונה על ידי האור, ולמה?

האור שממלא את הכלי, אור פנימי, מבטל את המסך והמסך מתחיל להזדכך. הביטוש, פנים ומקיף, שני האורות האלו כך מבטשים את המסך ואז מסך מזדכך ועולה מטבור לפה.

תלמיד: מה פה כלי האמונה?

כלי האמונה זה כל התוך של הפרצוף שמקבל בעל מנת להשפיע. כל הנשמה הופכת להיות כלי דאמונה.

תלמיד: אז הוא נעלם כשהאור נכנס?

או שזה להשפיע על מנת להשפיע או לקבל אפילו על מנת להשפיע.

שאלה: מתי כלי אמונה הופך לידיעה, איך עושים מסך על הדעת?

יש לנו כלים דהשפעה, להשפיע על מנת להשפיע ויש לנו כלים בלקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת, כלים להשפיע על מנת להשפיע זה קטנות, כלים לקבל על מנת להשפיע זה גדלות. בהדרגה כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: במה הידיעה שונה מהאמונה?

ידיעה זה מה שאנחנו מקבלים בכלים על מנת לקבל, זאת אומרת בעולם הזה. אמונה זה נקרא שאנחנו נמצאים בתכונת ההשפעה למעלה מהרצון לקבל שלנו. ואם אנחנו בתכונת על מנת להשפיע שרוצים לקבל כדי להשפיע, זה נקרא כבר שאנחנו פועלים בכלים דקבלה בעל מנת להשפיע. שאלה טובה, אבל אנחנו נמצאים סביב זה כל הזמן.

שאלה: כשאנחנו מתחילים להכיר ולהבין מהו הרצון לקבל שזה באמת רע, האם אז אנחנו מקבלים כוחות באמונה מעל הדעת?

נכון, בדיוק.

שאלה: מהי העבודה הזאת של שאלות ותשובות שאנחנו עושים בזמן השיעור? זו עבודה בתוך הדעת, אז איך אפשר להשתתף בשיעור ולהיות באמונה מעל הדעת?

למעלה מהדעת או בתוך הדעת או למטה מהדעת, זה הכול תלוי באדם. אנחנו מבררים בשיעור שלנו את כל הפרטים שאתם לא יכולים להוציא אותם מהספרים, אלא יש לכם שאלות פרטיות על זה ולכן אנחנו מבררים. אני רואה את זה כדבר ההכרחי.

וחוץ מזה אני רוצה להגיד לכם שאתם חייבים לשמוע שאלות של החברים, כי הם שואלים מהכלי שלכם ואתם תצטרכו את השאלות והתשובות האלו, לא חשוב מאיפה הם ובאיזו שפה הם שואלים. לכן אני מתייחס לבירורים האלו בצורה מאוד רצינית. אנחנו עוד מעט מסיימים את השעה הראשונה של השיעור ועברנו רק קטע אחד וזה לא חשוב לי, כי לפי השאלות אנחנו ביררנו הרבה דברים. וכל אחד צריך לדעת את השאלות והתשובות האלה, הן דווקא גורמות לנו להתכללות.

שאלה: מהי הנקודה במשך היום שאדם יכול להגיד "אני קיים"?

עד כמה שהוא מרגיש את עצמו נמצא בקשר עם העשירייה.

שאלה: אנחנו לומדים שתחת השפעת האור המסך מזדכך עד שנעלם ואז נבנה מסך יותר קטן. מה הכוונה במה שכותב רב"ש, "אלא צריך לראות שיגביר אז כלי האמונה, דהיינו מסך על הידיעה, ואז לא יפסק ממנו השפע"?

אתה מדבר על הזדככות המסך. אתה מדבר על מסך שמקבל השפעה מהאור המקיף, זה נקרא "הכאה", ומתוך ההכאה הזאת המסך מתחיל להזדכך מטבור לפה ואז הוא נעשה יותר קטן. אבל כשהוא מגיע לפה דראש אז הוא עושה פרצוף חדש.

תלמיד: זה מה שהוא קורא "להגביר את המסך"?

להגביר את המסך זה אומר שאנחנו תמיד נמצאים בהגברת המסך. אמנם כרגע המסך מזדכך, אבל בסופו של דבר יש כאן תוספת ועוד תוספת של פעולות, שבסך הכול אנחנו מגיעים לכלי שלם.

תלמיד: יש תהליך מקביל שמגדיל את המסך? אני לא מכיר בשום מקום שכתוב שהמסך נהייה יותר חזק.

המסך נעשה יותר חזק לא בכלי הזה אלא בכלים יותר עליונים. כשמגיע פרצוף ע"ב והוא עובד על אור הנפש, אז בגלגלתא יש כבר אור הרוח. וכשס"ג מגיע לאור הנפש אז בע"ב יש אור הרוח ובגלגלתא יש אור הנשמה.

שאלה: מה זה נקרא כלי ריק ללא מסך?

כלי ריק ללא מסך הכוונה שהוא נמצא תחת צמצום. ובלי צמצום אין קיום לרצון לקבל ברוחניות.

תלמיד: ואיפה נמצא החיסרון?

מה זאת אומרת איפה נמצא החיסרון? החיסרון בכלל לא נעלם, הוא לא מזדכך, לא קורה איתו כלום. או שעובדים עימו, עם המסך, או שלא עובדים.

שאלה: בסוף הקטע שקראנו כתוב, שכל מקום שחסר לו נעשה מקום לאמונה, על איזה מקום מדובר ומה זה?

רצון שמרגיש שחסר לו, שיש לו חסרון, אז הוא נעשה מקום ראוי לעשות מזה כלי של אמונה.

שאלה: בניית מסך מתחילה ממצב ירידה מחוסר שליטה לידיעה, או שזו שליטה ישירה למצב?

חוסר שליטה זה התחלת בניית הכלי.

שאלה: מה זה כלי של אמונה שאחר כך הופך לידיעה?

זה אור חסדים, שאני לא רוצה לעבוד עם הרצון לקבל שלי מפני שאני לא יכול להגיע לעל מנת להשפיע, ומה שכן, אני נמצא רק בכלי דאמונה, בלהשפיע על מנת להשפיע, בכלי דחסדים, בלמעלה מהרצון לקבל שלי, שאני כאילו מבטל אותו. אני לא יכול לבטל את הרצון לקבל כי הוא נמצא בידי הבורא, אלא אני מבטל את השימוש שבו.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שעל מנת לרכוש את החוש הנוסף, אנחנו צריכים להתקרב לחברים. אני יודע איך להתקרב לחברים בחוץ, איך עושים את זה בתוך העשירייה?

להתקרב בתוך העשירייה זה שאנחנו מרגישים שאנחנו חייבים יום יום להרגיש שלעומת אתמול אנחנו התקרבנו, נעשינו בבירורים יותר פנימיים, מה יש בינינו, איפה אנחנו יכולים להתקדם, להרגיש שאנחנו מתקדמים בחיבור בינינו, בהתקרבות, באחיזה במשהו שלישי ביני לבינך, מה הוא אותו ההבחן שאנחנו צריכים לגלות אותו בינינו.

שאלה: בדור הזה, בזמננו, מהו הקריטריון לקבוצת התלמידים שלך כדי שהיא תיקרא עשירייה?

שהם מוכנים להתקשר ביניהם, מבינים שצריכים להתקשר ביניהם, כדי לגלות בקשר ביניהם את הבורא. בשביל זה כל אחד צריך לבטל את עצמו למען הקשר ביניהם, מעבר לזה כל אחד צריך להתכלל עם התכונות הרוחניות של האחרים, שתהיה התכללות הספירות, שיהיו עשר, שיהיה פרצוף, אז הם יכולים לגלות בזה את הבורא.

ולהיות מוכנים לדחייה, לשנאה ולכל החיכוכים ביניהם, כי הם מבינים שבדרך הרצון האגואיסטי צריך להתגלות יותר, שבלי גילוי האגו לא יהיה על מה להתגבר וללכת קדימה, והם מוכנים ללכת על שתי הרגליים.

זו בעיה, כי אנחנו כל הזמן מדברים על אהבה ואהבה בין החברים, אבל כשמגיע איזה חיכוך אז אנחנו בורחים זה מזה, מתרחקים, מתקררים וזה לא טוב. צריכים להיות גברים, שגם זה יש וגם זה יש ושניהם צריכים להיות במקביל, זה מאוד חשוב, ולא להיות כאלו עדינים בלהתייחס בכפפות זה לזה.

תראו איזה גס אני, אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים, אבל אני חושב שהעיקר, לא [להגיד] את כל האמת אבל בכל זאת מה שמועיל להתקדמות, אנחנו צריכים להראות את זה.

לכן אתם רואים שלפעמים אני צועק ומעביר ביקורת כזאת לפני כולם. איך זה יכול להיות? כמו שאתמול צעקתי על תלמיד שלי, זה לא אומר שאני לא אוהב אותו. אני מאוד מעריך אותו, את האינטליגנציה שלו, את הידע שלו, את הכול, אבל יחד עם זה מתי שצריכים אז צריכים להעביר ביקורת, אז מה?

שאלה: אם אפשר להתעמק קצת יותר במסך, ממה הוא בנוי, מה המרכיבים שלו?

כולו בנוי על התעלות מעל החשבון לעצמו, אין יותר כלום חוץ מזה.

שאלה: מתי אפשר להתייחס לכלי כשלם?

הכלי שלם כשאני מתחיל לגלות בו איזו הבחנה של השפעה.

שאלה: אנחנו עכשיו דואגים לחבר בתוך הדעת, מתי אני מתחיל לדאוג לחבר מעל הדעת, מתי זה מתחיל להיות דבר מובנה בי?

יתגלה, פשוט יתגלה, אין לי מה להגיד.

קריין: קטע מספר 40, לקוח מתוך מאמרו של הרב"ש, "ענין חשיבות הכרת הרע".

"עבודה, שהוא בבחינת ההכנה להכנס לרוחניות אמיתית. היינו, שבשעה שהוא מקבל על עצמו להאמין בחשיבות ה' למעלה מהדעת, אז הוא צריך לקבל על עצמו, שהוא רוצה ללכת דוקא באמונה למעלה מהדעת, אפילו שיתנו לו דעת איך לראות את גדלות ה' בתוך הדעת, הוא בוחר יותר באמונה למעלה מהדעת. מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר". וזה נקרא, שהוא רוצה ללכת בלמעלה מהדעת. ודוקא אז הוא נעשה כלי מוכשר לקבל רוחניות, הואיל שאין הוא דואג לשום דבר עבור עצמו, אלא כל כוונותיו הוא רק להשפיע להבורא. ומשום זה כבר אין פחד, שאם יתנו לו איזה הארה, שזה ילך לכלי קבלה. הואיל, והוא משתדל תמיד לצאת מאהבה עצמית."

(הרב"ש, מאמר 2 "ענין חשיבות הכרת הרע" 1987)

שאלה: כשהחברים מתקשרים באהבה ובהשפעה אז הם מרגישים תענוג גדול, איך לעבוד עם התענוג הזה באמונה מעל מהדעת?

יכול להיות שזה לא שייך לרוחניות, פשוט נעים להם וטוב להם. אהבה צריכה להיות בין החברים על כל הפשעים שהם מרגישים, עד כמה שיש ביניהם חיכוכים פנימיים ואיך שמעל זה הם בכל זאת הולכים בשמחה ומתחברים ביניהם. סנדוויץ' חייב להיות, ואם אין אז זה לא רוחניות. רוחניות כולה בנויה משני דברים הפוכים, וכך הם יכולים לבדוק איפה הם נמצאים. הבורא מסדר לנו כך דברים שאם אנחנו מתקדמים, אנחנו מקבלים גם אלו וגם אלו נתונים שמהם אנחנו יכולים להרכיב את הסנדוויץ' הזה, ש"על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: מהי רוחניות אמיתית? איך יודעים מהי רוחניות?

רוחניות האמיתית זו אהבת הזולת.

.

שאלה: אי אפשר שלא להשוות או לנסות להבין דרך הקטע 39 הקודם דווקא, כי הוא קטע מאוד חזק. גם אתמול כל היום עסקנו בו בעשיריות. הוא כותב בסוף קטע 40, "ומשום זה כבר אין פחד, שאם יתנו לו איזה הארה, שזה ילך לכלי קבלה", וקטע 39 יש בו משהו עמוק ומבלבל קצת.

תשאלו על הבלבולים שלכם וננסה לפתור אותם. וחוץ מזה מי אמר שבלבול זה לא טוב? זה תמיד כך, כשאנחנו לומדים כל הזמן מגיעים לבלבולים ואחר כך פותרים אותם כדי להרגיש אחר כך בלבולים עוד יותר עמוקים.

תלמיד: בקטע 39 יש את ההרגשה כאילו הכלי עשה את העבודה, החליט במודע שהוא רוצה לקבל בעל מנת להשפיע וזה דווקא מה שמפיל אותו לדעת.

ודאי שזה צריך להיות גם, אחרת לא יגלה את הירידה, הנפילה, אתה צודק. איך אנחנו נופלים? כשאנחנו מאבדים את כלי האמונה למעלה מהדעת ואז אנחנו נופלים, מרגישים איפה אנחנו נמצאים, חסר לנו מסך, נמצאים בעביות.

תלמיד: אז מה הכוונה בקטע 40 שהוא מסיים אומר "ומשום זה כבר אין פחד, שאם יתנו לו איזה הארה, שזה ילך לכלי קבלה"?

כי הוא תמיד יחזיק באמונה למעלה מהדעת, זה בשבילו יהיה כעוגן, הוא כבר יודע שכך צריך להיות, הוא כבר יודע שהוא לא מסוגל לגשת לדעת, רק עם אמונה למעלה מהדעת. הוא כבר מפחד מזה, הוא כבר טעם, הוא כבר יודע מה זה. העניין הוא הכניסה הראשונה לתוך אמונה למעלה מהדעת שהיא קשה ביותר, אבל אחר כך יש לך כבר טעמים, יש לך רשימות, יש לך משהו, אפילו שזה נעלם בכל זאת זה נמצא, רק נעלם אי שם.

שאלה: רשום פה שהוא מעדיף אמונה למעלה מהדעת בגלל "כבוד ה' הסתר דבר", אני לא כל כך מבין את זה.

זה כך כבר נמצא אצלו ברשימו שהבורא הוא גדול. הוא לא יכול לעזוב אותו, בסך הכל אנחנו נפעלים על ידי מה? על ידי הרשימות. אותו הרשימו שעכשיו פועל בו דורש ממנו כל הזמן שהוא יתעסק בכלי דהשפעה. יש לו בחירה עכשיו והוא בוחר בכלי דהשפעה.

תלמיד: והוא בוחר בכלי דהשפעה כי הוא הופך לכלי קל יותר או שזה פשוט קורה אוטומטית?

לא, זה לא אוטומטי, שום דבר לא נעשה אוטומטי. אבל הרשימו פועל, הרשימו לא נעלם. ישנן רשימות שנעלמות ואז הוא באמת נמצא בחושך מוחלט, עד שאפילו לא יודע לאן לכוון את עצמו, אבל כאן לא. כאן זה מצב מסוים.

שאלה: בקשר לקטע 39, האם יש קשר בין בני ברוך לאומות העולם?

את זה אתה יכול להגיד על כל דבר. ודאי שאנחנו נמצאים בכל המצבים האלו שעליהם אנחנו קוראים.

שאלה: בסוף הטקסט הוא אומר שהוא מנסה לצאת מאהבה עצמית. האם אתה יכול להסביר את זה? כתוב "הואיל, והוא משתדל תמיד לצאת מאהבה עצמית".

דרך עשירייה בלבד. אני לא יודע מהו הכיוון לצאת מאהבה עצמית, איפה זה אהבה עצמית? אני יכול להגיד שזה האגו שלי, אבל איך לצאת ממנו אני לא יכול. כי אני נמצא בו, בתוך הרצון לקבל שלי, בתוך האגו שלי. איפה יש כאן דלת שעליה כתוב "יציאה"? איפה יש דבר כזה? זה רק דרך חיבור בעשירייה. חיבור בעשירייה הוא ממש פותח לי פתח ליציאה מאהבה עצמית.

שאלה: אם הרוחניות זה כשיש סנדוויץ' אז יוצא שצריך שיהיו שני מסכים בו זמנית? שני חשבונות בדעת ומעל הדעת?

איזו מחשבה? מה זה מסך? מסך זה נקרא כוח התנגדות לרצון לקבל שלי שאני מעדיף להיות ברצון השפיע. זה מסך אחד. אין לך שני מסכים. למה מסך שני?

תלמיד: התכוונתי לכך שצריכים להיות שני חשבונות בו זמנית.

יש רק חשבון אחד. איך אני יכול להיות עם רצון להשפיע שלי על פני הרצון לקבל שלי? זה חשבון אחד. יש הרבה נתונים, אבל חשבון אחד.

שאלה: האם יהיה נכון לומר שבמסך העביות זה החברים והקשיות זה האדם עצמו?

לא. דווקא הפוך יותר קרוב.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שאין לנו מעשים, אם ככה אז מה באמת בכל זאת מקדם אותנו לאמונה?

מקדם אותנו המאור המחזיר למוטב, שהוא קובע את המעשים שלנו, ושום דבר חוץ מזה.

שאלה: האם ברגע שאנחנו עולים מעל הדעת ואנחנו מקבלים בעצם רשימו והבנה אחרת, שאנחנו אחרי זה מתייחסים למצב בגשמיות, אנחנו מתייחסים אחרת? מבינים את החיים פתאום אחרת, הכול שונה?

אנחנו נמצאים בגשמיות בצורה הגשמית. אני חייב לתפקד, כמו בובה, ואני עושה דברים הכרחיים שהעולם הזה דורש ממני. זהו. וכל היתר, כל היתר אני משייך להתפתחות הפנימית הרוחנית שלי, שאני בזה מתייחס לכל העולם, לכל המציאות, לכל האנושות, לכולם, כדי לקדם אותם לבורא.

תלמיד: אבל היחס שלנו לדברים הגשמיים פתאום משתנה, אנחנו רואים אחרת, כאילו שעל כל התמונה אנחנו מסתכלים מלמעלה למטה.

בזה שאתה גדל מילד לאדם מבוגר אתה גם משנה את היחס שלך לעולם, ודאי שכן, מה הפלא? ודאי שכל פעם זה משתנה, אבל אתה חייב להגיד מה חשוב ומה טפל, זאת אומרת אילו חשבונות אתה עושה לכל דבר.

תלמיד: זה הכוונה שפתאום החשבונות משתנים לגמרי.

אז מה? מה זה כל כך מדאיג אותך, משתנים ודאי. אז מה אתה רוצה לא להשתנות? אתה כמו אבן?

תלמיד: בוודאי, כן.

אז תצליח בשינויים.

שאלה: איך להבדיל בין גסות מועילה לבין סתם שחרור מתח פנימי בפניה לחבר?

גם זה טוב, לא חשוב, שיהיו חיכוכים בין החברים, שיתרגלו לזה שגם זה צריך להיות. אבל זה צריך להיות באמת כמה שיותר מועיל. זהו, אז לא נורא תתווכחו, זה בסדר.

תלמיד: אומרים שבדעת נותנים גדלות הבורא וצריך ללכת דווקא למעלה מהדעת.

שהבורא עוד יותר גדול ב[השוואה] לכמה שאתה מעריך אותו בתוך הדעת.

תלמיד: ואז בהמשך כתוב, שצריך להעריך אותו בהסתרה.

כן, כך אנחנו לומדים. עם הבורא אנחנו עובדים בהסתרה, כי אני לא רוצה לגלות אותו, אני רוצה לגלות רק את הגדלות שלו, שזה יאפשר לי להיות המשפיע. ובמידה שאני משפיע, רק אז, כשאין ברירה אני הולך ומקבל על מנת להשפיע.

שאלה: ומה זה הגדלות הבורא?

גדלות הבורא זה הכרת הכוח העליון ממך. איך אני יכול להסביר לך מה זה גדלות הבורא? תגיד לי, השאלות האלה אין עליהן תשובה.

שאלה: האם כדי להגיע לאמונה למעלה מהדעת אני קודם כל צריך לדעת מה זה אמונה למעלה מהדעת?

כן. אמונה למעלה מהדעת זה כוח ההשפעה שאדם יכול לעבוד עימו למעלה מכוח הקבלה שבו.

תלמיד: אז אני יודע מה אני מחפש בדיוק? זה ברור לי כשאני מוצא את זה, אני מצביע ואומר שזה כוח השפעה?

כן, נכון, כוח ההשפעה.

(סוף השיעור)