שיעור בוקר 23.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שאלות ותשובות בדרך הרוחנית - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: אנחנו לומדים קטעים נבחרים מן המקורות בנושא שאלות ותשובות בדרך הרוחנית. הגענו לקטע מספר 3, כותב רב"ש במאמר עניין יציאת מצרים.

קריין: קטע מספר 3.

"בכדי שהאדם יעלה לבחינת שמים, אז עבודתו הוא בבחינת שאלה ותשובה. וזה ענין שהבנים שואלים, שענין "בנים" נקרא ההבנה, ודעת, ושכל, הם שואלים אותו. ולמי שאין לו בנים, היינו שהשכל והדעת אין לו שום שאלות, כי הוא זך בדעת ובמידות, אז הוא מוכרח לעורר בעצמו את השאלות, על דרך שפירש אאמו"ר ז"ל את המאמר חז"ל, "אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי"."

(הרב"ש. 933. "ענין יציאת מצרים")

שאלה: שאלה זה חיסרון שמגיע מבפנים. מה ההבדל בין חיסרון שהאדם מרגיש אותו בוער חזק והוא משאיר אותו בפנים, לבין חיסרון שהאדם מביא לכל החברה?

בהתאם לזה, או שרק הוא מרגיש את החיסרון או שכל החברה מרגישה את החיסרון.

תלמיד: האם הוא חייב להוציא את החיסרון החוצה? כי בסך הכול כולנו מחוברים, אז גם אם הוא לא מוציא את החיסרון החוצה, האם החברה לא מתכללת עם אותו מצב שהוא עובר?

לא.

תלמיד: אפילו שהוא מחובר לכולם? נניח שיש בן אדם שהוא מחובר.

אם הם נמצאים כבר בדרגה כזאת שהוא יכול להעביר להם משהו רק במחשבה, אדרבה.

תלמיד: אם לאדם יש חיסרון חזק, טוב, אמיתי, יש לו גם אחריות להביא את זה לחברים, להביא את זה לכולם, לחלק, לפזר את החיסרון ולא לשמור אותו אצלו?

כן.

תלמיד: וברגע שהוא מביא את זה לכולם, מה קורה לאותו חיסרון? הוא גדל יותר, הוא פועל, מה השלבים שקורים אחרי זה, אחרי שהוא הוציא את החיסרון החוצה?

השלבים שקורים הם שהוא מתקדם על פני החיסרון הזה שקבל והתרשם ממנו.

תלמיד: אם החברים מתכללים עם החיסרון, אז הם גם מקבלים וכביכול נהנים מאותו החיסרון?

צריכים לעשות פעולות כדי להתכלל מאותו החיסרון.

תלמיד: כשאתה מביא חיסרון לחברה, למה אתה צריך לשים לב, על מה להקפיד?

אתה צריך לדאוג שהחיסרון הזה יתקבל בצורה נכונה, ואתה צריך לדאוג שהם יגיבו עליו בצורה נכונה. אתה כבר שותף בזה ממש כי גרמת לזה.

שאלה: רב"ש אומר, אם אין חסרונות לאדם או שאלות הוא זך בדעת וזך במידות, איך מידות קשורות לעניין?

ככול שהמידות זכות כך האדם מבין יותר, מרגיש יותר.

שאלה: לגבי החיסרון שבא מבפנים, בתחילת השיעור העלה חבר את הנושא של אפקט הפרפר, שברגע שאני מזיז אצבע כל הקבוצה נכנסת לתנועה בגללי. כשאני מעלה שאלה אני מכניס חיסרון לקבוצה ואני מנענע את כל הכלי. איך אני בודק שאלה פנימית שעולה לי, איך אני מעז לשאול שאלה?

אני לא יודע, זו באמת שאלה גדולה מאוד, איך אדם מעז לשאול שאלות שהן בכלל לא בלימוד.

תלמיד: זו בדיוק השאלה שלי, תלמיד שרוצה להעלות שאלה מול כל הכלי ומול הבורא ומול הרב, איך הוא בודק אם השאלה היא בעלת תועלת לכלי?

הוא בודק לפי מה שלמד, האם זה בכלל שייך לעניין הלימוד, האם זה שייך לנושא השיעור, והוא צריך גם להרגיש את החברים שיצטרכו לטפל בזה, בשאלה הזאת. יש לו אחריות.

שאלה: היתה לי הרבה ביקורת על השאלות והתשובות, ובמקום לעשות ביקורת עשיתי מעשה, החלטתי לפתוח קבוצת צ'אט של שאלות ותשובות ושלחתי הזמנה לכל החברים. כל מי שרוצה פשוט נכנס, כותב שאלה, אני קורא את השאלה שלו, נכנס לאתר שלך, לארכיון שלך, לבלוג שלך, מוצא תשובה לשאלה שלו ומעתיק אותה לקבוצה. הקבוצה הזאת פתוחה מיום ראשון ולצערי יש שם רק 70 חברים ושאלו עד היום אולי שתי שאלות. אני עושה משהו לא בסדר?

למה זה לא בסדר אני לא יודע, זו העבודה שלך.

תלמיד: האם זה רעיון טוב, האם אתה מסכים איתו, להמשיך או להפסיק אותו?

אני חושב שאתה סתם מבלבל אנשים.

תלמיד: אבל אני לוקח תשובות שלך, לא תשובות שלי.

בעיניי זה מבלבל את האנשים. אנחנו לומדים לפי השיעורים לפי מה שכתוב בבעל הסולם. בעיניי זה לא נכון, אתה מבלבל אנשים במקום שהם ילמדו מהמקור.

תלמיד: רק רציתי להגיד שזו יוזמה פרטית של החבר, היא לא קשורה לארגון ואנחנו לא אחראים על מה שהוא עונה לאנשים ובשם מי הוא עונה.

אל תדאג, אני מכיר אותו היטב ויודע עם איזה שכל הוא עובד.

שאלה: רב"ש כותב לנו על מצב של בנים. בנים זה מצב שמתקבל מלמעלה, זו השגה. איך האדם מזרז את הזמנים לקבל את המצב שנקרא בנים?

נלמד, אתה צודק.

שאלה: רוב השאלות באות מהרצון לקבל. אדם שמזהה שבזמן שהוא שואל שאלות זה משרת את הרצון לקבל שלו ונמצא בשלב של צמצום, האם עליו להפסיק לשאול עד שמגיע לכוונה להשפיע?

לא. אנחנו צריכים ללמוד גם בתקופה הזאת.

תלמיד: אז להמשיך לשאול?

כן.

שאלה: אני יודע מה זה להתקדם על ידי אור וחושך. מה זה להתקדם על ידי שאלה ותשובה?

כל הלימוד שלנו נכלל משאלות ותשובות. כשאנחנו לומדים איזה תשובות יש מכל המקובלים על השאלות לפי זה אנחנו גדלים.

תלמיד: כשאני שואל שאלות אז אני מרגיש שיש לי איזו תשובה בראש. אז בעצם השאלה והתשובה כאילו מסדרת את מה שקיים.

כן.

תלמיד: איך מגיעים לשאלה מהותית שפותחת משהו חדש?

על ידי קריאה, על ידי לימוד.

תלמיד: האם זה עולה מעצמו או שאני צריך לעשות איזה פעולות?

כשאדם לומד, מתוך הלימוד יש לו שאלות.

תלמיד: אנחנו מקבלים מצבים מלמעלה של אור וחושך, ואז אנחנו מתקדמים בדרך שכולם מכירים. מה זה להתקדם על ידי שאלה ותשובה?

זו בדיוק ההתקדמות. כשיש לך שאלה בדרך ואתה מוצא על ידי המאמצים שלך תשובה.

שאלה: איך אני מוצא שאלה שנכנסת למקום חדש? בדרך כלל הן מסדרות מה שקיים. השאלה והתשובה, כאילו קיים בי משהו וזה מסדר את מה שקיים, לא נכנס לתחום חדש. איך מוצאים שאלות כאלה?

מתוך הלימוד.

שאלה: מהקטע שקראנו הבנתי שיש כמה מצבים. מצב שיש לאדם חיסרון חזק מהרצון לקבל ומתפרץ ורוצה לשאול. מצב אחר - זך, לא משנה אם יש לו הבנה או אין לו הבנה הוא מודה על זה שהוא נמצא. ומצב השלישי שהוא מעורר את השחר, כשהוא נמצא במצב זך והוא משתדל להעיר את עצמו ולשאול שאלות. מה השאלות הנכונות ואיך נכון לעורר את עצמך, לעורר את השחר?

צריכים להשתדל לאסוף את השאלות שמתעוררות בך, לסדר אותן ולחשוב עליהן ואחר כך למצוא תשובות במקורות שלנו.

תלמיד: האם כך לשאול בשיעור?

ואחרי זה לשאול. זה שאדם שומע חצי מילה וכבר שואל זה לא טוב.

שאלה: אני חושב שאם יש לי נצנוץ של תשובה כשאני כבר שואל זה פוסל את השאלה. האם עדיף שאני אשב ואחשוב?

לך יש כזאת גישה, כן.

תלמיד: רק אם נקי לגמרי, אין כלום, שום דבר, אז לשאול.

כך אתה חושב, בסדר. אני חושב שזה לא מתאים לכולם.

שאלה: הבנים שואלים. האם אפשר להגיד שהבנים אלה ההבחנות שאנחנו בהתכללות ביננו בעשירייה, בלימוד רוכשים הבחנות חדשות?

כן.

תלמיד: מה זאת אומרת לשאול על ההבחנות החדשות עכשיו?

לשאול עליהן שאלות.

תלמיד: לא ברור.

חכה וזה יתייצב.

קריין: קטע מס' 4 כותב רב"ש.

"ההגיון מחייב, כמו שאנו רואים, מתי האדם שואל שאלות, בזמן שהוא נמצא בחסרון, הוא שואל שאלות, מדוע הוא צריך לסבול מזה שאין לו מה שהוא מבין שחסר לו. והוא בא בטענות ותביעות להבורא, ושואל, מדוע הוא צריך לסבול יסורים. אבל בזמן שהאדם נמצא במצב שיש לו כל טוב, איזו שאלות יש לשאול, בזמן שהוא מרגיש עצמו שהוא במצב החירות, שאין לו שעבוד משום דבר, שירגיש שדבר זה שאין לו יגרום לו צער, שיהיה לו מקום לשאול, מדוע."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)

רק במצב שיש לאדם צער, אז לפי גודל הצער הוא יכול להגיע לשאלה הנכונה לפי מצבו וכך הוא יתקדם.

תלמיד: יוצא מכאן שהאדם צריך להיות בצער כל הזמן?

לא. אם יש לו צער, ודאי שיש לו על זה לשאול מה הסיבה?

תלמיד: דיברנו על כך שהתורה משמחת והאדם צריך להיות בשמחה מהעבודה כל היום.

זה עוד לא תורה זה צורך לתורה.

תלמיד: אז איך לשלב, לאזן נכון את הצער שצריך להוליד שאלה, כי בלי שאלה אין התקדמות, שאלה היא הבסיס לחיסרון, או הביטוי של החיסרון והאדם צריך להיות בשמחה ולשאוף לשלמות, להיות בהודיה כל היום בקו ימין?

אם אדם מבין שהשאלה מביאה אותו לתיקון אז הוא שמח. אבל אם עדיין הוא לא מבין את זה, לא יכול לקשור זה עם זה, יש לו עדיין קושי ואז הוא נמצא בחיסרון, נמצא בעצבות, ואז יסתובב עוד קצת ועוד קצת עד שיבין שזה ככה, שהחסרונות הם דווקא יותר חשובים מהתשובות.

שאלה: בכל מצב שאדם נמצא, הוא צריך לברר איזושהי שאלה?

לא, לא חייב, אבל הוא צריך ללמוד להתעמק עד שהוא מרגיש שיש כאן שאלות, חסרונות.

שאלה: מה שואלים מתוך מצב של הודיה?

אם אני מבין את המקור לזה, המקור להודיה.

שאלה: מה הופך את החיסרון במקום שאני רוצה למשוך לעצמי שיעלה למעלה, במגמה הפוכה, כמו שקראנו על המ"ן, שיעלה למעלה?

שיש לך חיסרון ואתה צריך לסדר אותו למ"ן?

תלמיד: כן, למעלה זה לצורת ההשפעה?

לא, זה אתה חושב ככה.

תלמיד: החיסרון שלנו זה לבנות צורה של השפעה שהביטוי של הנברא יהיה דומה לבורא?

להשפיע נחת רוח לבורא. אתה מעלה את החיסרון הזה לבורא בכל האמצעים שיש לך, ואז אתה צריך לבקש, להתפלל לגרום לזה שהבורא יענה לך.

שאלה: אנחנו מסתכלים על הקשרים בין החברים, משם אנחנו שואבים צורה נכונה לעלות את זה לבורא?

כן.

שאלה: אנחנו בודקים עד כמה הלב שלי פתוח לחברים ומתוך זה אני צריך לעלות את זה לבורא. מהי הצורה הנכונה, הרי בסופו של דבר הכלי מדידה שאני בודק הוא עדיין לא מתוקן. כשאני בודק את הקשרים שלי נקודת הבירור אני יודע שהיא עדיין מקולקלת.

כן.

תלמיד: הבורא יודע את התנאים שלי, שאני מעלה אליו את הרצון הזה לתיקון.

כן.

תלמיד: אני יודע שהמדידה הזאתי היא מקולקלת, גם החיסרון הוא מקולקל, אפילו החישוב שלי הוא מקולקל.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: זה בדיוק השאלה, איך להעלות חיסרון נכון, כשאני עשיתי את המקסימום?

אתה לא יכול. אתה צועק במה שיש לך.

תלמיד: וזה מספיק?

בינתיים וככה עוד ועוד ועוד עד שתגיע לחיסרון הנכון.

תלמיד: אם אני מודד את הקשרים שלי עם החברים שלי ואת זה אני מעלה לבורא זה מספיק?

כן.

תלמיד: אני לא צריך לעשות פילטר על הדבר הזה שאני בכל זאת רוצה?

איך תעשה?

תלמיד: אני לא יודע.

אז אני אומר לך, תעשה לפי מה שיש לך.

שאלה: אני חושב שהרב"ש מלמד אותנו שהחיסרון הנכון להתפלל עליו, זה צער השכינה?

כן.

תלמיד: זו הסיבה למה צריך לעורר את זה בתחילת היום?

כן.

תלמיד: האם נכון לדייק שהצורה שבה אנחנו מעוררים את צער השכינה זה על ידי ניסיון החיבור בינינו ומה שמתגלה כתוצאה מהמאמץ הזה, זה מבחינתנו לעורר את החיסרון הנכון לבקשה?

בעצם כן.

תלמיד: אולי זה לא מדויק, אולי יש עוד משהו?

אנחנו עוד נלמד, עוד נדבר על זה.

תלמיד: כי יש רצון מאיתנו להתפלל נכון, להעלות חיסרון נכון.

כן.

תלמיד: וזה חסרון שכבר יש בנו, אנחנו רוצים לעשות נכון, אז אולי אפשר ללמוד יותר איזה חיסרון נכון אנחנו יכולים לעלות כדי שהוא יקבל מענה טוב?

רק על החיבור. חיבור והשלמה.

שאלה: אם בזמן השיעור מתעוררת לאדם שאלה שמלווה בצער, כמו שעכשיו תיאר לנו בעל הסולם, הוא חייב לשאול את השאלה ולקבל תשובה מרב, או שמספיק לו להישאר עם השאלה הזאתי וככה לסיים את השיעור?

מספיק להישאר עם השאלה, לא חייב לשאול.

שאלה: על הבירור של החיסרון למדנו בתע"ס וגם על צער השכינה וגם צער החברים, מה שמשותף להכול זה מה שחסר לנו וזה חסדים. כי אם היו לנו חסדים לא היו מחלוקות בתוך העשירייה ואז היינו חיים בשלמות, ואז הבורא היה מתגלה. זה כל העניין, רק החסדים שאנחנו צריכים למשוך. האם זה החיסרון הנכון?

זאת אומרת אז אתה צריך לבקש חסדים.

תלמיד: זה מה שחסר.

טוב תבקש ובוא נראה.

(סוף השיעור)