שיעור ערב 15.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

"עשר הספירות של עולם הנקודים", אות '

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות" כרך ב', עמוד 402, דף ת"ב, חלק ו' בנושא "עשר הספירות של עולם הנקודים", אנחנו נמצאים באות י' דברי האר"י.

אנחנו ממשיכים ב"תלמוד עשר הספירות" כרך ו' חלק ו', החלק החשוב ביותר והמרכזי בחוכמת הקבלה, ב"תלמוד עשר הספירות", בהבנה שלנו את העולם הרוחני.

אות י'

"ואמנם ודאי, שעל ידי הסתלקות האור למעלה מהטבור היה מספיק להיות יכולת בעולם האצילות לקבל האור שלהם, אבל לא היה מספיק לתת כח לעולם הבריאה, שיוכל גם הוא לקבל אורו ג"כ, ולכן הוסיף בחינה אחרת, להניח שם אותו המסך והפרסא. נמצא שהם ב' דברים: צמצום האור למעלה, שיוכל האצילות לקבל האור שלו, והטעם, שע"י עליתו למעלה, יצא אור חדש, ובודאי שהאור ההוא בא ממועט, אע"פ שהוא משם ס"ג עצמו, היו יכולים לקבלו. וענין הפרסא היה, כדי שיוכל גם הבריאה לקבל אורו."

קריין: שוב אות י'.

אות י'

"ואמנם ודאי, שעל ידי הסתלקות האור למעלה מהטבור היה מספיק להיות יכולת בעולם האצילות לקבל האור שלהם, אבל לא היה מספיק לתת כח לעולם הבריאה, שיוכל גם הוא לקבל אורו ג"כ, ולכן הוסיף בחינה אחרת, להניח שם אותו המסך והפרסא. נמצא שהם ב' דברים: צמצום האור למעלה, שיוכל האצילות לקבל האור שלו, והטעם, שע"י עליתו למעלה, יצא אור חדש, ובודאי שהאור ההוא בא ממועט, אע"פ שהוא משם ס"ג עצמו, היו יכולים לקבלו." זאת אומרת, למרות שיש זיווג בראש הס"ג אבל האור הזה מצומצם בצמצום ב', ולכן הפעולה שלו מצומצמת "וענין הפרסא היה, כדי שיוכל גם הבריאה לקבל אורו." כל עניין הצמצומים האלה בפרסא, הוא כדי שגם למטה מפרסא יכולים להיות עוד עולמות "בי"ע דפרודא", כך הם נקראים, ג' עולמות נפרדים מאצילות. אצילות יש בו אור ובי"ע יש להם רק הארה, אז הפרסא מבדילה בין האצילות, הא‑לוהות לבין עולמות בי"ע שאין בהם א‑לוהות, אלא רק תוצאה קטנה ממנו.

קריין: אור פנימי אות י' למטה.

פירוש אור פנימי לאות י'

"צמצום האור למעלה שיוכל האצילות לקבל וכו' יצא אור חדש: היינו האור שיצא ע"י הזווג שבנקבי עינים שנתבאר ענינו לעיל. שעל ידי האור הזה נתתקן בחינת האצילות לבדה, דהיינו בחינת הנקודים, עד הטבור של הנקודים, כי עד שם הוא מקום האצילות העתיד להיות אחר עולם זה, אמנם לא הגיע מאור זה כלום להמקום שמטבור ולמטה דנקודים. כמ"ש לקמן.

אור חדש ובודאי שהאור ההוא בא ממועט אע"פ שהוא משם ס"ג. כי על ידי העליה למעלה למקום נקבי העינים, שהוא חכמה ובחי"א, הרי נתמעט הס"ג מקומת בינה לקומת ז"א, וע"כ יכולים הכלים לקבלו, בבחינת אצילות. ותדע, שאור חדש הזה, הוא האור דכלים דפנים דג"ר, והוא עצמות האור דג"ר דנקודים, אבל אותו אור חדש שנאצל אח"כ ע"י זווג ע"ב ס"ג, שירד ובקע לפרסא, והאיר לנקודים, הוא אינו בחינת עצמות אור של הנקודים, אלא שנבחן לבחינת תוספות אור, ובחינת גדלות."

זאת אומרת, יש לנו כאן שני מצבים אחרי צמצום ב', קטנות וגדלות. צמצום ב' פועל לקטנות ואחר כך כשמגיע אור ע"ב ס"ג, אור שמגיע מעולם האצילות הוא עושה גדלות, מוסיף כלים לכל הפרצופים, ואז אפשר לקבל בהם תוספת האור וכך זה בכל מצב ומצב, יש קטנות גדלות, קטנות גדלות ועל ידי זה מתקדמים. וכך מתחילים לרכוש כל מדרגה ומדרגה, כי לא יכולים לקפוץ בבת אחת ממדרגה א' למדרגה ב', אז עושים חצי.

בטח שמעתם על זה לא פעם. קורה כך (ראו שרטוט מס' 1), שאם יש לי פרצוף עליון ופרצוף תחתון, איך הפרצוף התחתון יכול להגיע לעליון, לעלות דרגה כשיש ביניהם הבדל? המדרגות זה הבדל בתכונות. לכן יש כאן עניין של חלוקה, שכל פרצוף מתחלק גם לחצי, גלגלתא ועיניים ואח"פ. מפני שהפרצוף התחתון מחלק את עצמו לשניים, אז הוא יכול את הגלגלתא עיניים שלו, את החלק הכי זך שלו, להשוות עם האח"פ, עם החלק הכי טפל בוא נגיד של הפרצוף העליון ואז הוא בסך הכול מעלה את החלק הזה של גלגלתא ועיניים התחתון, הוא מעלה אותו לפרצוף העליון ומשאיר את החלק התחתון [האח"פ]. בחצי הוא כבר עלה למעלה, זה נקרא שכאילו הפרצוף העליון לוקח אותו על הידיים, כמו שאנחנו לוקחים ילד קטן על הידיים. ואז בגלל שהוא נמצא על הידיים שלנו, הוא יכול לראות כאילו מאותו גובה כמונו. ואחר כך כשנמצא בידיים הוא גדל וכבר יכול גם האח"פ לעלות לדרגה יותר עליונה. העלייה רק של גלגלתא עיניים לעליון, זה נקרא "קטנות" וכשמעלה גם אח"פ לעליון זה "גדלות", וכך הוא כל הזמן עושה. יש בזה הרבה שינויים, נלמד את זה.

שרטוט מס' 1

קריין: פסקה אחרונה בטור א'.

"וזה אמרו ''שע"י עליתו למעלה יצא אור חדש ובודאי שהאור ההוא בא ממועט אע"פ שהוא משם ס"ג עצמו היו יכולים הכלים לקבלו" דהיינו הכלים דג"ר דנקודים, כנ"ל. ומכנה אותם עולם האצילות, משום שהמה השרשים לעולם האצילות."

כל אותם הכלים, כל אותה קטנות שמושרשת כאן בעולם הנקודים זה כדי לבנות ממנה אחר כך את עולם האצילות.

קריין: אנחנו ממשיכים בדברי האר"י אות י"א כוכבית.

אות י"א

"* וצריך לתת טעם למה הוצרך שני דברים: א' הצמצום, ב' הנחת הפרסא. אך הענין הוא שיוכלו התחתונים לקבל האור, הוא על ידי המעטת האור, וגם בהיותו בא דרך מסכים. והנה כיון שבעולם הנקודים היה עיקר התחלת גילוי הכלים. הוצרך הצמצום הנזכר לשיומעט האור ויוכלו כלי הנקודים לסובלו, וגם בהיותם מצומצמים שם, הם דחוקים מאד, ועל ידי זה הם יוצאים בחוזק דרך העינים ומתפשטים למטה."

* מבוא שערים שער ב' פרק ב'.

קריין: שוב אות י"א.

אות י"א

"* וצריך לתת טעם למה הוצרך שני דברים: א' הצמצום, ב' הנחת הפרסא. אך הענין הוא שיוכלו התחתונים לקבל האור, הוא על ידי המעטת האור, וגם בהיותו בא דרך מסכים. והנה כיון שבעולם הנקודים היה עיקר התחלת גילוי הכלים. הוצרך הצמצום הנזכר לשיומעט האור ויוכלו כלי הנקודים לסובלו, וגם בהיותם מצומצמים שם, הם דחוקים מאד, ועל ידי זה הם יוצאים בחוזק דרך העינים ומתפשטים למטה."

* מבוא שערים שער ב' פרק ב'.

שאלה: המושג הזה "המעטת האור", אם הס"ג זה פשוט אור דהשפעה, לא מובן מה זה אומר המעטת האור דהשפעה, מה יכול להיות פחות מזה?

אור זה אור. זה שאנחנו מחלקים אותו לאור חכמה ואור החסדים זה רק כלפי הכלים שלנו, אבל בעצם מחוצה לכלים שלנו אור זה אור, זו נוכחות הבורא. ואיך שאנחנו מקבלים את נוכחות הבורא ומה שאנחנו עושים עימו זו כבר העבודה שלנו, שלצורך התיקון אנחנו עושים כך או כך. אבל רק תבין שגילוי הבורא גם דרך אור החסדים וגם דרך אור החכמה, זה בכל זאת גילוי.

שאלה: פסוק י"א לא ברור. כתוב, "וצריך לתת טעם למה הוצרך שני דברים: א' הצמצום, ב' הנחת הפרסא. אך הענין הוא שיוכלו התחתונים לקבל האור,".

מה הוא אומר לנו? "וצריך לתת טעם" תשובה "למה הוצרך שני דברים:" איזה שני דברים? "א' הצמצום," שהאור לא מאיר למטה מפרסא זה נקרא "צמצום". ו"ב' הנחת הפרסא." עצמה, זאת אומרת שהאור כן מאיר למטה מפרסא אבל באיזו צורה מסוימת אחרת.

מה אתה שואל על זה?

תלמיד: למה הייתה בעיה לתחתונים לקבל את האור?

אין כוח מסך, מה השאלה? למה הייתה שבירה? יש הגבלה בכלי לקבל את האור בעל מנת להשפיע לפי השתוות הצורה בין הכלי לאור. האורח לא יכול לבלוע כל מה שנותן לו בעל הבית. למה? כי יש תנאי שהוא יקבל את זה רק בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, הוא צריך קודם כל לעשות צמצום ולעשות חשבון בטוח שהוא עושה את זה רק לטובת בעל הבית ולא לעצמו, ואפילו שירגיש את כל הטעמים וכל הכמות שבעל הבית נותן לו, את כל זה הוא יקבל רק כדי להנות לבעל הבית. הוא צריך להבטיח לעצמו שהוא לא יכשל בזה.

תלמיד: הוא מציין איזו עובדה, הוא אומר "המעטת האור, וגם בהיותו בא דרך מסכים."

כן, זו כל המערכת שאנחנו עכשיו לומדים כדי להיות בטוחים שלא נקבל בעל מנת לקבל, שפתאום לא יתגלה שאנחנו כך מקבלים.

תלמיד: אז בעצם המסך שומר עלינו שלא נקבל יותר ממה שמגיע לנו?

בטח, אנחנו מעמידים כאלו מערכות שחס ושלום לא ניכשל, שלא נוכל לקבל בעל מנת לקבל. ופתאום כשנגלה באמצע ש"אני פתאום קיבלתי", זו שבירה, זה משהו נורא שלא יכול להיות.

תלמיד: בעצם מאיפה באו המסכים האלה, מהבריאה עצמה? מי בנה את המסכים האלה?

המסכים האלו, אנחנו לומדים עכשיו שהם באים מלמעלה, מהמערכת עצמה, אבל אחרי שאדם יוצא ועובר שבירה והבורא מייצב אותו מול האור, אז האדם בעצמו צריך לדאוג איך לרכוש מסך ורק אחר כך לקבל את האור בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו בונים את המסכים שלנו בעצם בעבודה?

כן, ודאי, זו העבודה שלנו.

תלמיד: כל אחד ואחד?

כל אחד ואחד וכולנו יחד.

תלמיד: אין מסך כללי כביכול?

יש מסך כללי אבל קודם כל, כל אחד גם בונה לעצמו. אם אין לך מסך פרטי אתה לא יכול להשתתף עם כולם בבניית המסך הכללי.

קריין: עמוד 403 דף תג, דברי האר"י למעלה, אות י"ב.

אות י"ב

"והוכרח ג"כ להשים הפרסא, ולהמעיט יותר האורות היוצאים דרך הפרסא, וטעם תוספות המעטתו על ידי הפרסא, אינו לענין עולם הנקודים עצמו שהוא עולם האצילות, אלא לצורך עולם הבריאה שתחתיו, שיהיה יכולת בו לקבל האור הנמשך לו. ובזה תבין איך יש מסך ופרסא בין הבריאה אל האצילות. אכן מן האצילות אל מה שלמעלה ממנו, אין צריך מסך ממש, רק ריחוק מקום בלבד שהוא הצמצום הנ"ל, כי עלה האור למעלה מהטבור ונתרחק מן הנקודה, אשר מכנגד הטבור ולמטה מבחוץ."

פירוש אור פנימי לאות י"ב

"הפרסא אינו לענין עולם הנקודים עצמו שהוא עולם האצילות, אלא לצורך עולם הבריאה שתחתיו: כבר נתבאר לעיל שענין הפרסא ה"ס המסך המסיים לפרצוף הס"ג בדומה לאצבעות רגליו שמקודם לכן, אמנם יש בו תיקון גדול, הנקרא בזוהר דשאיב מלעילא ויהיב לתתא, כנ"ל בדברי הרב." זאת אומרת שמושך למעלה ומחזיר למטה. "והוא משום שהוא בחינת מסך כפול מב' בחינות: מבחי"ב ומבחי"ד יחד." זאת אומרת כוח השפעה זה בחינה ב' וכוח קבלה בחינה ד', והם עובדים כך, עולים יורדים, עולים יורדים, עולים יורדים, ואז הם מעבירים כמו במעלית מלמטה את הכלים השבורים למעלה לתיקון. עד שכל הכלים שנפלו בשבירה למטה, מעבירים אותם במנות קטנות במשך הרבה פעמים, זה נקרא במשך הרבה שנים, למעלה, ואז יהיה הכל מתוקן. "ולפיכך נוהג בו ענין של בקיעת הפרסא בשעה מהבריאה צריכה לקבל האור מאצילות. וענין בקיעה פירושו, ביטול של גבול הסיום שבו והתפשטות האורות דס"ג למטה מהפרסא. והוא רק ביטול לשעתו," זאת אומרת כדי להעלות כלים מלמטה למעלה, אור הבינה יורד למטה, נותן כוח לכלים האלה ואז הם יכולים לעלות דרך הפרסא למעלה. "ואח"כ חוזר ונסתם. באופן שהוא דומה לפתח הנפתח ונסגר." לפי צורך. "והדבר תלוי בירידת הבחי"ד דפרסא מתוך הבחי"ב דפרסא. כי בשעה שב' הבחינות מחוברים ומהודקים זה בזה," ד' וב', אז הפרסא מסוגרת כמו המסך העומד באצבעות רגלים, שאין שום התפשטות של הפרצוף מלאחר סיום של אצבעות רגליו. ובשעה שהבחי"ד עוזבת את הפרסא, ויורדת למקום אצבעות רגליו של הפרצוף כמו שהיה מקודם לכן, אז מתבטל כח הסיום של פרסא שזה נק' שנבקע הפרסא, והאורות עוברים משם ולמטה לעולם הבריאה. וזהו כוונת הזוהר דשאיב לעילא ויהיב לתתא. ויתבאר עוד להלן." אנחנו עוד נלמד הרבה פעמים איך זה נעשה, כי בזה תלוי כל התיקון שלנו. אנחנו נמצאים למטה מפרסא, איך אנחנו בחלקים, חלקים מעבירים את הרצונות שלנו למעלה מפרסא, לאור, איפה שאנחנו יכולים לתקן את החלקים האלה ולמלא אותם באור.

שאלה: הוא אומר כאן שיש צמצום ב' והמסך ממעט את האור, ויש את הפרסא שעוד יותר ממעטת את האור, נראה שהפרסא זה משהו כמו צמצום ג'?

לא. זה לא פשוט איך כל אחד עובד. לכל אחד יש טבע אחר, פרסא זה לא צמצום. פרסא זה כוח מיוחד שמבדיל בין כלים דקבלה וכלים דהשפעה וזה לא צמצום.

תלמיד: כלומר בין העולם העליון לעולם הנקודים באצילות לא היה צריך במסך כדי לעצור את האור, אלא המסך בא רק כדי להגן על עולם הבריאה.

כן.

תלמיד: האם כדי שהוא יקבל על פי יכולתו ועל מנת שלא תהיה שבירה בעולם הבריאה?

פרסא באה כדי לתקן את הכלים שנמצאים למטה מפרסא בעל מנת לקבל, לתת להם מסך ואז להעלות אותם למעלה מהפרסא שיהיו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כי לפי הכתוב הוא אומר שלמעשה בין עולם א"ק לעולם הנקודים באצילות, לא צריך מסך.

נכון.

תלמיד: אלא המסך בא כדי להגן למעשה על עולם הבריאה שמתחת לאצילות.

נכון, כדי להעלות את הכלים, לתקן אותם ולהעלות אותם מעולם הבריאה, בריאה זה נקרא "בר" מקדושה, מאצילות, להעלות אותם לאצילות לאט לאט.

שאלה: אמרת שהפרסא נועדה כדי לתקן את העולמות התחתונים בריאה, יצירה, עשיה, מעלים את הרצון למעלה. האם זה כוח הפועל או שזה פשוט משהו שמגביל את האור?

הם תכונות, תכונות מיוחדות של העולם העליון שלמעלה מפרסא, ושל עולם תחתון שלמטה מפרסא, ואיך הם מתחילים דרך הפרסא להתקשר ולתקן את הכלים השבורים שנמצאים למטה מפרסא. זה לא סתם איזו מחיצה, זו תכונה מאוד מיוחדת שפועלת כך שלא מעבירה אורות מלמעלה למטה, אבל עוזרת ויכולה להעלות את הכלים לתיקון ממטה למעולה.

שאלה: הסיבה להיווצרות של הפרסא זה כאילו תוצאה של איזה תהליך בצמצום ב', או שזה קרה לפני צמצום ב'?

שאלה טובה. הפרסא היא תוצאה מצמצום ב'. ופרסא היא תוצאה משילוב של בחינה ד' ובחינה ב' איך הם יכולים להיות מחוברים ועובדים בצורה שיהיו יחד, שבסופו של דבר להעביר את כל הכלים דקבלה לצורת הכלים דהשפעה.

תלמיד: והתיקון הזה של הכלים דקבלה הוא קורה לפי דרישה, צריך להיות איזה חיסרון מלמטה כדי שהפרסא כאילו תרגיש את זה ותעביר את האור?

כן.

תלמיד: בגלל שכאן הוא כותב שהוא חודר ועובר מתחת לפרסא.

הפרסא לא מתבטלת, היא רק עוזרת לדיפוזיה של הכלים דקבלה להצטרף לכלים דהשפעה, זה הכול.

עוד מעט הכול יתסדר, שאלות יפות, סימן שאתם בדרך להבין.

שאלה: כשבחינה ד' עוזבת את הפרסא והאורות יורדים לבריאה זה נקרא "גדלות"?

איפה כתוב?

קריין: טור ב' באור פנימי שורה חמישית, "ובשעה שהבחי"ד עוזבת את הפרסא, ויורדת למקום אצבעות רגליו של הפרצוף.."

זה צמצום. זה בחינה ד' כצמצום. כן. אבל לא שבחינה ד', הרצון לקבל עולה למעלה מפרסא.

תלמיד: אז האורות יורדים לבריאה במצב הזה.

לא. אורות לא יורדים לבריאה. זה כל העניין, שהכלים עולים למעלה מפרסא. האור של עולם האצילות לא עובר למטה מפרסא אף פעם.

תלמיד: אז זה לא שייך לגדלות?

גדלות כן. אבל גדלות לא במקום, אלא גדלות בהצטרפות לעליון. וגדלות במקום תהיה רק בגמר התיקון. זה נקרא "רב פעלים מקבצי א-ל.".

שאלה: עכשיו הסברת שהפרסא מאפשרת את הדיפוזיה של הכלים דקבלה והכלים דהשפעה. האם הפרסא היא בהתאמה לזה שהכלים דקבלה?

על הכלים של בינה אין שום הגבלה. מי שרוצה להשפיע יכול להשפיע בכל מקום. מה שאין כן, מי שרוצה לקבל אז רק בתנאי שהקבלה שלו תהיה על מנת להשפיע. אז הוא יכול להפעיל את הכלים שלו.

קריין: אנחנו נמצאים בעמ' 403, דף ת"ג, אור פנימי, טור ב', המשפט המודגש "מסך ופרסא".

"מסך ופרסא בין הבריאה אל האצילות. כי מכח הפרסא שנתתקן כאן מתחת הפרצוף ס"ג דא"ק, נקבע גבול עולם של הנקודים על בחינת הטבור שלו, אשר על הטבור דנקודים הזה נעשה אותה הפרסא שבין אצילות לבריאה. כמ"ש זה היטב לקמן. וזה שמרמז להבין בזה את הפרסא שבין אצילות לבריאה. כי הם ענין אחד." מה שמבדיל בין אצילות לבריאה זה נקרא "פרסא". מהו המקום? טבור של עולם הנקודים.

"האצילות למה שלמעלה ממנו אין צריך מסך ממש רק ריחוק מקום לבד: כלומר, שאע"פ שענין הסיום של רגלי הס"ג על הפרסא, הוא מסבת עלית האורות שלמטה מטבור למ"ן אל נקבי העינים, שמטעם זה יצאו האח"פ של הראש לחוץ מהראש, והבינה וז"א ומלכות דע"ס הסיום לחוץ מהגוף של האצילות. כנ"ל דף ת"א ד"ה פרסא ע"ש. וא"כ משמע לכאורה שהפרסא באה לתיקון האצילות דאורות הנקודים מסבה שנאצלים מאורות העינים. וע"כ אומר, שהן אמת כי דבר הסיום גופיה דפרצוף הס"ג על הפרסא, בא עם מדת האצילות שבנקבי העינים. אמנם, זה עדיין אינו נקרא מסך ופרסא, אלא ריחוק מקום לבד," זאת אומרת, יש עניין, יש שני תפקידים לפרסא. תפקיד אחד זה ריחוק מקום. ותפקיד שני זה להעביר אורות לעולם הבריאה כדי לעשות שם בירורים, ואחרי הבירורים האלה להעלות את הכלים מבריאה לאצילות. זאת אומרת, לפרסא יש תפקידים כאלה מיוחדים. לא רק גבול וזהו, כמו קיר, אלא היא גם מאפשרת לאורות במקצת, במשהו, לעבור דרך הגבול למטה, לתקן שם את הכלים האלה ולהכין אותם לעלייה לאצילות. "שמקודם היה סיום פרצוף הס"ג בשוה עם רגלי א"ק הפנימי, ועתה מסבת הזווג שנתעלה באור העינים, נתעלה סיום הפרצוף למקום הטבור, והגבול החדש הזה היה מכונה רק ריחוק מקום לבד. אמנם ענין הפרסא הוא דבר אחר שנוסף על הריחוק מהטבור ולמעלה, והוא לצורך הבריאה, כנ"ל, כי יש בהפרסא תיקון מיוחד שבסבתו עוברים אורות אצילות לבריאה." הפרסא היא לא רק לשמור על עולם האצילות, על אותם הכלים שנמצאים למעלה מפרסא שלא ייפלו למטה, שלא יקבלו היזק מהכלים שנמצאים למטה מהפרסא. אלא גם כדי לעזור לכלים שנמצאים למטה מפרסא לקבל קצת אורות, לברר את עצמם, לתקן את עצמם, ולעלות למעלה מפרסא לאצילות. יש דיפוזיה מלמטה למעלה מצד אחד. מצד שני, שלא ייפלו הכלים האלה שנמצאים באצילות דרך פרסא לעולמות בי"ע.

שאלה: אתה אומר שהפרסא עוזרת לכלים התחתונים מעולם הבריאה ומתאימה אותם לעולם האצילות. במה ההתאמה הזאת מסתכמת?

בעוד שנתיים אנחנו נלמד את זה. אם זה לא כתוב כאן, למה אתם שואלים? לשאול אפשר אלף שאלות. אתם צריכים לברר מה עכשיו אנחנו לומדים. עכשיו לא מדברים על התיקונים של הכלים, באיזו צורה הם עולים לאצילות וכן הלאה, לא לומדים אז אל תשאל. תרשום בצד, אם אתה רוצה.

שאלה: כשהוא אומר שהאח"פ של ראש יוצאים לחוץ, הוא מתכוון לצמצום ב'?

כן, ודאי.

תלמיד: זה כמו שהוא אומר שמלכות דפה דראש עלתה?

זה אותו דבר, שאח"פ נופל למטה או שמסך עולה למעלה. תלוי איך להגיד, אבל הפעולה היא אותה פעולה.

שאלה: אנחנו עכשיו מתרכזים בפרסא, והצטייר לי שזה דומה לטפטפת.

תודה רבה, אבל לא זה. לא ניכנס לכל מיני דוגמאות. אפשר לתת מיליון דוגמאות מהעולם שלנו, משהו דומה, אבל זה לא זה. בואו לא נתרחק ממה שהוא נותן.

קריין: אנחנו נמצאים בדף ת"ד, עמ' 404, אות י"ג למעלה, דברי האר"י.

אות י"ג

"והמשכיל יבין, מזה, מ"ש כי כל יציאת אורות מחודשים ועולמות נוספים, אינו אלא על ידי צמצום אור. כי כן היה צמצום הא"ס להוציא א"ק, וא"ק להוציא הנקודים הוא האצילות. וכל זה הוא קרוב אל ביטול המלכים, ואסור להוציאו בפה, כי זה מקום גבוה."

קריין: אור פנימי, אות י"ג, טור א' למטה.

פירוש אור פנימי לאות י"ג

"אורות מחודשים ועולמות נוספים אינו אלא על ידי צמצום אור: כי אין חידוש נעשה בהעולמות אלא בסבת חידוש כלים, אבל בהאור אין שום השתנות לעולם, וכמו שמאיר בראש הקו כן האור מאיר בסוף העשיה. וענין התהוות הכלים, הוא כמ"ש הרב לעיל ח"ד פ"א אות ט' "כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך, גרם להעשות מציאות כלי". הרי שצמצום והסתלקות האור הוא עצם מציאות הכלי." שרק על ידי הסתלקות האור, צמצום האור, מתברר לנו כלי. רצון לקבל שהוא משתוקק אחרי האור, אמנם צריכים עוד לתקן את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע, אבל בעצם זה כבר התחלת הכלי. הסתלקות האור זה לידת הכלים. "וטעם הדבר, כבר מובא באורך, בחלק ד' בהסתכלות פנימית אות נ"ח."

"צמצום הא"ס להוציא א"ק. זה נתבאר בהסתכלות פנימית חלק ד' דף רס"ח אות ס"ג, עיין שם.

"קרוב אל ביטול המלכים. זה נתבאר לעיל דף רל"ז אות ז'. ובאו"פ שם אות ת. וכבר נתבאר בדף שצ"ח ד"ה צמצום דבר ההשואה שבין צמצום הא"ס להוציא הא"ק, שה"ס קו הראשון שהאיר הא"ס לתוך מקום הצמצום, ובין צמצום הב' שהוא צמצום נה"י דא"ק, ששניהם הם בחינת הסיום וההפסק לאורות אצילות. אלא ההפרש הוא, כי נקודת ההפסק שנעשה על ידי צמצום א' לנקודת הסיום רגליו דפרצוף א"ק, היה בעולם הזה, כי רגלי א"ק מסתיימים בעולם הזה. בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. וצמצום הב' עשה מקום הסיום והפסק האצילות דס"ג, שנקודת ההפסק החדש הזה מכונה פרסא, והוא ג"כ הסיום רגלין דכולהו פרצופי אצילות הבאים אחר פרצוף הס"ג, כי כל כח המחודש בהעליון שולט בהכרח גם על התחתונים ממנו. והוא מקום החתך וההפסק שבין עולם האצילות לג' עולמות בי"ע."."

למדנו כבר לא פעם אחת שיש לנו פרצוף גלגלתא, עליו מתלבשים פרצוף ע"ב עד טבור דגלגלתא, ס"ג, למטה [מטבור] נקודות דס"ג, עושים צמצום. מלכות עולה לבינה דגוף נקודות דס"ג. המקום הזה נקרא "פרסא".

מראש הגלגלתא עד סיום, בכל המקום הזה פועל צמצום א', ולמטה פועל צמצום ב', בעולם האצילות (ראו שרטוט מס' 2). מתחת לפרסא יש את עולמות בריאה, יצירה ועשייה, ובסוף סיום.

שרטוט מס' 2

שאלה: האם עולם הנקודים הוא המתווך בין עולמות בי"ע דפרודא ובין עולם אצילות, לסירוגין עולה ויורד?

כן.

שאלה: הוא כותב כאן שהפרסא זה סיום דרגלין של כל פרצופי האצילות. ומה לגבי עתיק?

זה פעם אחת, מפני שעתיק זה כתר. כשיוצאים לנו פרצופי עולם האצילות אז יוצא לנו פרצוף עתיק שהוא יוצא לנו מטבור עד הסיום, אבל זה מפני שעתיק, פרצוף כתר הוא מאיר ממטה למעלה, הוא לא מקבל בכלל, אין לו כלים דקבלה. זה פרצוף עתיק (שרטוט מס' 3).

אריך אנפין כבר מתלבש מפה דעתיק ולמטה, ואחר כך אבא ואימא, ישסו"ת וזו"ן. ככה הם הולכים. עתיק הוא לא נחשב ממש, הוא מנותק מכולם. הוא גם מהמילה הזאת, "נעתק".

שרטוט מס' 3

תלמיד: כלומר, עתיק לא שייך לאצילות?

נכון. הוא שייך לכולם. הוא הפרצוף הראשון. אבל מפני שהוא פרצוף כתר, לכן ציירתי לו את החץ ממטה למעלה, הוא כולו פועל בדחייה, ולכן הוא יכול לעבור פרסא ולהיות בכל מקום (ראו שרטוט מס' 3).

שאלה: עבודת הפרסא עוזרת לנו לעבור מצמצום א' לצמצום ב'?

זה מגוון של פעולות שאני לא יכול להגיד לך. פרסא, המטרה שלה להעביר אורות וכלים מלמעלה למטה וממטה למעלה לצורך התיקון. זה כזה גבול בין אצילות לעולמות בי"ע שעובד לשני הכיוונים, גם כלפי האורות, גם כלפי הכלים, בצורה מאוד סלקטיבית. זו תוכנה שלימה איך שהפרצופים האלה מתקשרים מלמעלה מפרסא ללמטה מפרסא. כי לכל פרצוף יש חלק למעלה, יש חלק למטה, והפרסא היא מקשרת ומסדרת אותם. בעצם הפרסא זה הכול. כל הפעולות שלנו הן סביב הפרסא.

קריין: אנחנו בדף ת"ד, עמ' 404, דברי האר"י למעלה, אות י"ד.

אות י"ד

"והנה אחר הצמצום והפרסא הנזכרים, נמצא האורות שם רבים מאד במקום החזה. והועילה עליתם שם לצורך מיין נוקבין. וזה תבין ממ"ש בענין או"א שנחלקו לב' כל אחד ואחד: אבא וישראל סבא. ובינה ותבונה. והמשכיל יבין כי כן היה כאן." זאת אומרת אבא מתחלק לשני פרצופים, אבא וישראל סבא, זה חצי עליון וחצי תחתון של פרצוף אבא. אימא מתחלקת גם לשני פרצופים, אימא ותבונה. "כי שם ע"ב של א"ק שהם המוחין שבגלגלתא מלגאו, ושם ס"ג שהוא מאזן ולמטה עד הטבור בפנימיותו ולא בבחינת האורות היוצאים לחוץ, אלא אורות הפנימים עצמם של א"ק, הנה הע"ב שהוא דכורא, שהם המוחין שלו, נזדווג עם הטעמים של הס"ג, שהם מן אח"פ הפנימים, שהם השרשים אל האורות והענפים היוצאים לחוץ, ואלו הטעמים של ס"ג הפנימים נוקבא, ונזדווגו יחד."

קריין: שוב.

אות י"ד

"והנה אחר הצמצום והפרסא הנזכרים, נמצא האורות שם רבים מאד במקום החזה. והועילה עליתם שם לצורך מיין נוקבין. וזה תבין ממ"ש בענין או"א שנחלקו לב' כל אחד ואחד: אבא וישראל סבא. ובינה ותבונה. והמשכיל יבין כי כן היה כאן. כי שם ע"ב של א"ק שהם המוחין שבגלגלתא מלגאו, ושם ס"ג שהוא מאזן ולמטה עד הטבור בפנימיותו ולא בבחינת האורות היוצאים לחוץ, אלא אורות הפנימים עצמם של א"ק, הנה הע"ב שהוא דכורא, שהם המוחין שלו, נזדווג עם הטעמים של הס"ג, שהם מן אח"פ הפנימים, שהם השרשים אל האורות והענפים היוצאים לחוץ, ואלו הטעמים של ס"ג הפנימים נוקבא, ונזדווגו יחד."

קריין: אות י" ד, אור פנימי, אות י"ד למטה.

פירוש אור פנימי לאות י"ד

"והועילה עליתם שם לצורך מיין נוקבין וזה תבין וכו'. או"א שנחלקו לב': ענין המ"ן כבר נתבאר לעיל דף שצ"ו ד"ה מ"ה וב"ן עש"ה. ואין צורך להכפיל הדברים. וענין או"א שנחלקו לב' כבר נתבאר בדף שצ"ז ד"ה או"א אל ישסו"ת. עש"ה. גם ע"ש ד"ה מזדווגים או"א. כי אי אפשר להכפיל כל זה. ושם תמצא כי ב' זווגים נעשו לצורך ע"ס דנקודים: הא' היה על ידי עלית נה"י דא"ק, הכלולים מבחי"ד ומבחי"ב יחד, למ"ן לטעמים דס"ג ומשם לנקבי עינים דראש הס"ג, שזה גרם שם התחלקות הע"ס דראש ס"ג לב' בחינות ראש וגוף: גו"ע נעשו לראש, ואח"פ יצאו לחוץ, בבחינת גוף כמ"ש זה לעיל דף שצ"א באו"פ ד"ה שערות. ודף שצ"ב ד"ה שבהם כלולים. עש"ה. כי אותה התחלקות דגלגלתא ועינים ואח"פ לא נעשה בעצם הראש דס"ג, אלא בבחינת ע"ס דשערות. ע"ש. אמנם אין הראש דס"ג יכול להשפיע לתחתון הימנו זולת ע"י פרצוף זה של השערות כי כל כח שנתחדש בהעליון שולט בהכרח על התחתון ממנו, כנודע. ולפיכך כל האורות המושפעים לתחתונים יוצאים ע"י הזווג שנעשה בנקבי העינים ומקבלים מבחינת האח"פ דשערות, והמה מוכרחים להתחלק אל גו"ע ואח"פ כמו הע"ס דשערות.

והקומה שיצאה ע"י עלית מ"ן לנקבי העינים, כבר נתבאר שם שהוא רק קומת הז"א, וחסר ג"ר. והוא נקרא ישסו"ת, משום שנשאר שם בחי"ב של התלבשות, כמו בהפרצופים הקודמים. והוא מתחלק לב' בחינות: גו"ע לבחי' ראש, ואח"פ לבחי' גוף. ומקום שלהם הוא מחזה דס"ג ולמטה, אשר הראש שהוא בחי' גו"ע, מתפשט מחזה עד הטבור דס"ג, והוא לבדו מכונה בשם ישסו"ת. והאח"פ מתפשט מהטבור ולמטה והם הג"ר דנקודים."

(סוף השיעור)