שיעור בוקר 25.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 212, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "אותיות דרב המנונא סבא"

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 212, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "אותיות דרב המנונא סָבָא", סעיף 23.

כבר דיברנו הרבה פעמים על כך שספר הזוהר זה הספר העיקרי, הבסיסי, כדי להבין את העולם העליון, והאמת גם כדי להבין את העולם שלנו, איך שהוא מתפקד, איך שהוא נפעל על ידי העולם העליון. ואנחנו רק צריכים להתרגל להבין את השפה, כי כמו בכל מדע יש גם שפה מיוחדת בשפת הקבלה, בחכמת הקבלה, ואנחנו צריכים עדיין ללמוד להתעמק בה. אבל ודאי שככל שנתקדם, אנחנו נראה עוד ועוד איך בנוי העולם הזה, איך בנוי העולם העליון, איך מנהל העולם העליון את העולם שלנו, ואיך אנחנו יכולים מתוך העולם שלנו להשיג את העולם העליון.

קריין: מאמר "אותיות דרב המנונא סָבָא". סעיף מס' 23.

.23" כשרצה לברוא את העולם, באו כל האותיות לפניו, מסופן לראשן." אותיות זה כלים. כמו במדע, בכל חכמה, יש לנו חוקים של התקשרות בין שני דברים, למשל כאן זה אור וכלי בחכמת הקבלה, ואצלנו זה בין כל מיני כוחות שבטבע. אז באים כוחות כאלה רוחניים, סך הכול שני כוחות, כוח משיכה וכוח דחייה, כמו בעולם שלנו, והכוחות האלה הם בעצם בונים ביחס ביניהם את כל המציאות. והסימן של ההתחברות בין הכוחות האלה של דחייה וחיבור, מתבטא באותיות, בסימנים, בצורת האותיות. לכן הוא כותב "כשרצה לברוא את העולם, באו כל האותיות לפניו, מסופן לראשן.

"והתחילה אות ת' להיכנס בתחילה." אות האחרונה באלף בית. "אמרה, ריבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי אני חותמת הטבעת שלך, שהיא אמת, אות אחרונה שבמילה אמת. ואתה נקרא בשם אמת. יפה למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם.

אמר לה הקב"ה, יפה את וישרה את, אבל אין את ראויה לברוא בך את העולם," זאת אומרת, שיש לך איזה פגם, שאני לא יכול בתכונה שלך בלבד לברוא את כל העולם. "משום שאת עתידה להיות רשומה על מצחיהם של אנשי האמונה, שקיימו את התורה מן א' עד ת', וברשימתך ימותו. ועוד, שאת חותם המוות, שת' היא אות אחרונה גם במילה מוות. ומשום שאת כך, אין את ראויה לברוא בך את העולם. מיד יצאה.

ביאור הדברים. בעת שהתחיל לברר את הזו"ן, הנקרא עולם, כדי לברוא אותם, באו כל האותיות דזו"ן לפני הקב"ה, החל בת', שהיא האחרונה של כל האותיות, ומסיים בא', שהיא ראשונה של כל האותיות. ועניין ביאתן מהסוף להתחלה ולא כסדרן בא"ב, משום שבאו בסדר מ"ן, שבהם מסודרים בסדר תשר"ק. וסדר אב"ג הוא בסדר מ"ד, שמלמעלה למטה. אבל המ"ן, סדרן הפוך תמיד מהמ"ד, להיותו מלמטה למעלה.

והנה המאמר הזה של האותיות הוא עמוק מכל עמוק, וכדי לבארו באפס מה, אתן לך הקדמה קצרה על היקפו של המאמר הזה. כי בריאת העולם פירושו שִׁכְלול וקיום, באופן שיוכל העולם להתקיים ולגמור הכוונה שעליה נברא. ונודע, שזה לעומת זה עשה האלקים. שכנגד כל כוח שיש בקדושה, עשה הקב"ה כוח שקול בס"א כנגד הקדושה. כמו שיש ד' עולמות אבי"ע דקדושה, כן יש ד' עולמות אבי"ע דטומאה כנגדם.

וע"כ בעולם עשיה לא יוכר בין עובד אלקים ללא עבָדו, שאין בירור כלל בין קדושה לטומאה. ולפי זה, איך אפשר לעולם שיתקיים, כי איך נדע להבדיל בין טוב לרע, בין קדושה לטומאה? אמנם יש בירור אחד חשוב מאוד, והוא לדעת, כי אל אחר הסתרס ולא עושה פרי.

וע"כ הנכשלים בבירור והולכים בדרכי אבי"ע דטומאה, מתייבש מקורם, ואין להם שום פירות רוחניים לברכה, והם נובלים והולכים עד שנסתמים לגמרי. והיפוכו הדבקים בקדושה, שזוכים לברכה במעשה ידיהם, כמ"ש, כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו ייתן בעיתו, ועלֵהו לא ייבּוֹל, וכל אשר יעשה יצליח.

והוא הבירור היחיד שבעולם העשיה, לדעת אם הוא קדושה או להיפך. כמ"ש, וּבְחָנוּני נא בזאת, אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים, והַריקותי לכם ברכה עד בלי די. ואח"כ כתוב, ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים ללא עבָדו. הרי מפורש, שאין להבחין כלל בין עובד אלקים ללא עבדו, אלא בברכה בלבד.

וזהו הקוטב של כל המאמר הזה של האותיות. כי באו כל האותיות כולן, כדי לברוא העולם, בהוראת מדרגתה בקדושה, המיוחדת לאותה האות. כי כ"ב (22) אותיות הן פרָטות כל ראשי המדרגות, הנמצאות בד' העולמות אבי"ע. וכל אות מהן הייתה מעריכה את מעלת מדרגתה, להורות, שע"י השגת מדרגתה יוכלו בני העולם להגביר את הקדושה על הקליפות, כדי להגיע אל גמר התיקון (גמה"ת) הנרצה. והקב"ה השיב לכל אחת מהן, שיש כנגדה אותו הכוח גם בקליפות, וע"כ לא ישיגו בני העולם על ידה שום בירור.

עד שבאה ב', שהוראת מדרגתה היא הברכה, שכנגדה אין שום לעומת בקליפות, כי אל אחר הסתרס ולא עושה פרי. ואז אמר לה הקב"ה, ודאי בך אברא את העולם. כי בה לבד יש בירור והבחן, לדעת בין עובד ה' ללא עבדו, משום שלא נמצא לה לעומת בס"א. וע"כ, בה ודאי יתקיים העולם, לברר ולהגביר את הקדושה על מרכבות הטומאה, עד שיבולע המוות לנצח, ויבואו לגמה"ת.

גם יש לדעת התחלקות כ"ב האותיות לג' מדרגות, בינה, ז"א, מלכות. כי למעלה מבינה אין כלים, שהם האותיות. וכ"ב האותיות שבבינה נקראות אותיות גדולות. וכ"ב האותיות שבז"א הן אותיות סתם. וכ"ב האותיות שבמלכות הן אותיות קטנות. ועד"ז הן מתחלקות בדרך פרט לג' מדרגות: בינה, ז"א, מלכות.

כי בכ"ב אותיות שבבינה יש בינה, ז"א, מלכות. וכן בכ"ב שבז"א, וכן בכ"ב שבמלכות. כי ע"כ כ"ב האותיות עצמן מתחלקות לג' דרגות: ליחידות, לעשרות, למאות. שהיחידות, מא' עד ט', הן ט"ס דבינה. והעשרות, מיו"ד עד צ', הן ט"ס דז"א. והמאות, הן מנוקבא. ולכן אין במלכות כי אם ד' אותיות קרש"ת, כי אינה תופסת אלא רק ד"ס של ז"א שמחזה שלו ולמטה, נהי"ם. ק"ר הן נו"ה, ש"ת הן יסוד ומלכות.

ואין להקשות, שיחידות בנוקבא, עשרות בז"א ומאות באמא. כי תמיד יש ערך הפוך בין האורות לכלים, שבכלים באים העליונים בתחילה, והיפוכו באורות, התחתונים באים תחילה. באופן, שאם אין שם אלא יחידות דכלים, מא' עד י', אין שם אלא מלכות דאורות. ואם באות גם העשרות דכלים, בא גם אור הז"א דאורות. ואם נשלמות גם המאות דכלים קרש"ת, באים האורות של הבינה, שהם מאות. וע"כ נבחנות המאות לבינה, והעשרות לז"א, והיחידות למלכות. אמנם מבחינת הכלים בלבד הוא בהיפוך, שיחידות באמא, ועשרות בז"א, ומאות בנוקבא."

שאלה: כתוב שהמהות של מדרגה ב' זאת ברכה ואין לה שום הבחן בקליפות. מה זה אומר שאין לה שום הבחן בקליפות?

אני לא יודע, אנחנו נקרא ואז נבין למה הוא מתכוון. יש כנגד כל כוח את הכוח לעומתו, חוץ מב', כי ב' זה מהבורא ומשמעותו ברכה. זה מגיע רק מהבורא. לכן אפילו אם יש לכל אחד מהכוחות את ה"לעומת" שלו, כוח הברכה שמגיע מהבורא הוא מעל כל יתר הכוחות. אנחנו נבין ונדע האם זה נכון.

שאלה: מעניין, כתוב כאן שהמהות של כל מאמר האותיות זו דווקא הברכה הזאת, כי כתוב שהודות לכוח הברכה "כמ"ש וּבְחָנוּני נא בזאת". כתוב כאן שזה בוחן אם זאת עבודה נכונה או לא. איך אנחנו יכולים לעשות את הבחינה הזאת בעזרת הברכה אם אנחנו עובדים נכון או לא?

מה שלא נעשה, אנחנו מגיעים למצב שמבינים שבלי עזרה מלמעלה, ללא עזרת הבורא אנחנו לא מסוגלים לעשות דבר. או שאנחנו עושים ואז טועים. זה לא משנה שטועים, מה שחשוב זה שמגיעים למסקנה שללא עזרה של הבורא, ללא הברכה, אנחנו לא יכולים להשיג שום דבר. זה עוד לפנינו, עוד נקרא על כך.

תלמיד: כתוב כאן שכשהוא מקבל את הברכה הזאת אז הכול יוצא לו, עובד כמו שצריך. אפילו מובן בעולם שלנו שכתוב שהכול מסתדר, הכול טוב, זה באמת עובד ככה?

כמו ילד קטן שמבקש עזרה מההורים. הם עוזרים לו במשהו עם הצעצועים שלו, ואז הוא מצליח בכול.

תלמיד: אז בשבילנו זו גם בחינה, שאם כך זה עובד אז יש ברכה ?

לא, זה לא עניין שנבחן את עצמנו ואת הבורא, אלא באמצעות פניות שכאלה אנחנו נדבקים אליו, אנחנו מתקרבים אליו, אנחנו מכירים אותו. כנגד החולשות שלנו אנחנו מכירים את ההתנהגות הנכונה שלו, איך הוא עוזר לנו, מה הוא מלמד אותנו וכן הלאה.

שאלה: אם אותיות זה כלים, מה זה אומר שהעולם נברא באותיות, בכלים?

נבראו הכלים. האור נמצא במנוחה מוחלטת. אף אחד לא ברא את האור.

תלמיד: לפי איך שמבינים את המאמר, הוא אומר במה הבורא בורא את העולם, באותיות. הוא בורא כלים?

כן. הוא בורא כלים, האורות ממלאים את הכלים, מתחילים לשחק או לעסוק בכלים ואז על ידי הקשר בין אורות לכלים, עד כמה שהכלים, שזה גם אנחנו, מתחילים לקבל תכונות של האור, מבינים איך לעבוד עם האור, בהתאם לזה העולם מתחיל להשתכלל ולהגיע לקשר נכון בין הכלים לאורות. ואז הכלים מתחילים לשנות את עצמם בהתאם לאורות שהם גם כלים וגם אורות, הם יהיו זה כנגד זה מצד אחד, מצד אחר הם יתעסקו זה עם זה כדי להגיע לחיבור. גם הכלים וגם האורות, כולם מכוונים לחיבור כזה שאין הבדל בין דבקות בין נבראים שזה כלים, לבין הבורא שזה האור.

שאלה: קראנו במאמר שכתוב שבעולם העשיה אין הבחן בין עובד ה' ללא עובדו, כמו שאין הבחן בין קדושה לטומאה. מה זה אומר?

זה מי שעושה על מנת לקבל או בעל מנת להשפיע, אנחנו לא יכולים להבדיל בין שתי הפעולות הללו כי אין לנו עדיין הבחן בכוונה. ככה זה עולם העשיה, העולם הכי תחתון.

שאלה: האם יש מספר אינסופי של אותיות?

לא, סך הכול יש לנו עשרים ושש אותיות, אבל זה מספיק. תשע אותיות עליונות, תשע אמצעיות - זה שמונה עשרה, ועוד ארבע תחתונות, שהן, ק, ר, ש, ת האחרונות - סך הכל עשרים ושתיים אותיות, וחוץ מזה יש עוד חמש אותיות שעליהן עוד נלמד, ובכלל את כל הדברים האלה עוד נלמד.

זה מספיק, זה כמו האלף בית בכל שפה, שבנוי לפי אותו עיקרון כמו האלף בית העברי, שממספר מוגבל של אותיות, אנחנו יכולים לבנות כל מיני מילים, ומהחיבור של המילים אנחנו יכולים לבנות משפטים ואז אנחנו לא מוגבלים למסור שום חכמה, שום מסר אחד לשני.

שאלה: הברכה זה כאשר אנחנו מתחילים לעבוד מתוך הניגודיות?

נלמד עוד מעט מה זה נקרא ברכה, באות ב'.

שאלה: כתוב כאן שבסדר ההפוך זה מ"ן, ובסדר הישיר זה מ"ד. מה זה אומר?

נאמר כאן הרבה, אבל אנחנו נלמד את זה בהרחבה בדפים הבאים - כל פעולה מ"ן ומ"ד. מ"ן זאת העלייה של השאלה, של הרצון מלמטה למעלה, ומ"ד זו הירידה מלמעלה למטה, כשהאור ממלא את השאלה ומממש את הרצון.

תלמיד: האותיות הן כוחות?

מ"ן נקרא מי נוקבין, כלומר מים של נקבה. ומ"ד זה מים של זכר, מי דוכרין. המ"ן עולה מלמטה למעלה והמ"ד יורד מלמעלה למטה.

תלמיד: כלומר, יוצא שזה אותו כוח?

זה לא אותן אותיות, זה רק סימנים כאלה. לא צריך להגיע למסקנות, עוד לא התחלת בכלל לשמוע שום דבר וכבר אתה רוצה לעשות מזה מערכת. בשום אופן לא, פשוט להקשיב.

שאלה: יש פה סדר הפוך בין אורות לכלים. מה המשמעות של סדר הפוך אורות וכלים בעבודה בעשירייה?

למה אתה מפריע, חכה קצת, תרשום את זה בצד. השאלה טובה אבל לענות עליה אני צריך ללכת לגמרי בעקיפין מהטקסט.

תלמיד: זמן רב אני תוהה איך זה עובד בתוך העשירייה, היחס ההפוך הזה של אורות וכלים. כתבתי את זה לעצמי, ניסיתי להבין, לעבוד עם זה. אני אמתין.

אני לא יכול לענות, בכל זאת יש לפני טקסט של בעל הסולם ורבי שמעון ואני חייב ללכת לפי זה. אם תהיה לכם סבלנות ללכת לפי הטקסט אז לאט והממ"ד תשיגו את הכוונות שלהם ולא רק את השאלות שלכם והתשובות שלי, אלא הרבה יותר.

קריין: אות ת'. בעמוד 214.

"התחילה אות ת' להיכנס בתחילה." זאת אומרת שכל האותיות באות לפני האור העליון, לפני הקב"ה, לפני הבורא ורוצות להגיד, שכדאי בתכונה שלה לברוא את העולם. כי על ידי התכונה שלה, היא יכולה לברר ולהראות לכולם את תכונות הבורא כלפי הנבראים. "כי כל אות מהא"ב, יש לה מדרגה מיוחדת בשליטתה. ולפיכך טענה ת', שהיא יותר ראויה לשִכלול העולם מכל האותיות כולן, לפי שבה שליטת האמת, והיא חותמת טבעת המלך." זאת אומרת שיש לה תכונות מיוחדות, ומגיע לה בתכונה שלה לברוא את העולם.

אנחנו כבר מבינים שלכול אות יש תכונות מיוחדות, ומעניין באיזה תכונה בסופו של דבר הבורא יברא את העולם. האם יש תכונה כזאת שהיא יכולה להיות כיסוד לכל העולם? "כי נודע שאין הס"א מתקיים אלא ממה שהקדושה מאירה לו נר דקיק, כמ"ש, ורגליה יורדות מוות, וכמ"ש, ומלכותו בכל מָשָׁלָה. וזה עניין רגל של ק', הנמשכת למטה משורת האותיות, הרומזת על נר דקיק, שמלכות נותנת לס"א." מלכות כספירה אחרונה מעשר הספירות, מכל האותיות, מכל ההשפעות מלמעלה למטה, היא ממשיכה מלמעלה למטה את האור, קצת הארה, מפני שגם התחתונים, גם הס"א, וגם הכלים שהם הפוכים מהבורא, צריכים גם הם להתקיים, גם הם צריכים להתקשר לכוחות האחרים ויחד עם הכוחות האחרים להשתתף במבנה הכללי. כי אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב, חייבים להיות זה כנגד זה, אחרת זה לא יהיה עולם, אחרת זה יהיה רק אור עליון, בורא, ואין מקום לנבראים. נברא זה כבר משהו שונה מהבורא, הפוך מהבורא ולכן כאן מסבירים לנו המקובלים איך האור העליון, שהוא כולו קדוש, כולו השפעה, בכל זאת חייב לברוא את תכונת הקבלה ולהעמיד חלק מהתכונות העליונות כאילו כנגד הקדושה.

וכך יתקיים אז העולם גם בטוב וגם ברע, וביחס בין טוב ורע, פלוס מינוס, אור חושך, יהיה מקום לנבראים ואז כולם יוכלו להתקיים. ולהתקיים כך, שמכל המערכת הזאת, הם בכל זאת יתקדמו לכול טוב, לגמר התיקון. ודווקא בזה שהם עובדים יחד אור וחושך, אז האור שיתגלה בגמר התיקון יהיה הרבה יותר גדול מהאור שהיה בתחילת הבריאה. ודווקא על ידי הגברת האור מהחושך והאור מהתנגדות והמשכה, הם יגיעו למצב שיהיה אור יותר גדול פי תר"ך פעמים והבורא יגדל וימלא את כול המציאות, אבל לא עכשיו.

"וע"כ לא תמצא בכל כ"ב האותיות יציאת רגל למטה, רק בק', שהיא שייכת לאותיות המלכות, כי קרש"ת הן במלכות.

אמנם, בתחילה הייתה הרגל השמאלית של הת' מתחילה להימשך למטה מהשורה. וראה הקב"ה, שתהיה אחיזתו של הס"א חזקה יותר מדי, ע"כ הפסיק אותה הקב"ה, והחזיר רגלה להסתיים בשווה עם השורה דקדושה. ולכן התעבתה הרגל השמאלית שלה, כי החלק הנמשך לחוץ, שהחזירה, התקפל עליה שם, ומחמת זה לא מגיעה ממנה שום הארה אל הקליפות וס"א.

ולא עוד, אלא שנתקנה להיות חותמת טבעת, השומרת על הקליפות, שלא להתקרב לינוק דרך שם מן הקדושה. וכל הנוגע בה ימות. ועניין ההארה הדקיקה, הנצרכת לקיום הקליפות, נעשה באות ק'.

כי מצד היותה האות היותר גבוהה שבמלכות, ורחוקה מהקליפות והס"א, ע"כ אין פחד מאחיזה יתירה אל הקליפות. ומטעם זה נקרא קוף, להורות שממנה באה תחילת הכוח אל הס"א והקליפות, הנקרא אדם בלייעל, להידמות אל פרצופי הקדושה, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים, כמו הקוף הדומה לאדם, וטועים בני אדם אחריהן, והן משקרות בשמו של הקב"ה.

וזה שטענה הת': כיוון שאני חותמת הטבעת שלך, שאנוכי עומדת בסיום כל פרצוף, ואיני נותנת לקליפות להתקרב ולינוק מהקדושה ולשקר בשם שלך, לפיכך מן הראוי שייברא בי העולם, ועל ידי יהיו כל הבירורים בין הס"א לקדושה, ויובטחו בני העולם לתעודתם.

אתה נקרא בשם אמת. יפה למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם. כיוון שהשם שלך אמת, שמורה שאי אפשר להידבק בך, זולת ע"י השגת מידת האמת, לכן יפה למלך להתחיל באות אמת, ולברוא בי את העולם, כי במידתי ירחיקו בני העולם את הס"א והקליפות, ויתדבקו בך. ואז יהיו בני העולם מובטחים לגמה"ת.

כמ"ש, קרוב ה' לכל קוראיו. למי הוא קרוב? חזר הפסוק ואמר, לכל אשר יקראוהו באמת. האם יש מי שיקראהו בשקר? כן, זהו מי שקורא ואינו יודע למי קורא. כי כתוב, לכל אשר יקראוהו באמת. מהו באמת? בחותמת טבעת המלך. קו האמצעי, החותם המוחין עם המלכות, הנקראת טבעת המלך, שהיא שלמות הכול.

והשיב לה הקב"ה, כי היא אינה ראויה לברוא בה את העולם, משום שבכוחה יהיו הדינים קשים יותר מדי, שהרי אפילו צדיקים גמורים, שכבר זכו לרשימו של החותמת שלה, וקיימו את התורה מא' עד ת', מ"מ נענשים מכוחה קשה, משום שלא מָחו ברשעים.

ועוד, שהיא ג"כ חותמת של מוות, שמכוחה התהווה המוות בעולם. כי לא התקבצו בני האדם למיתה, אלא משום שהנחש זייף החותם שלה והחטיא לאדם הראשון (אדה"ר) בעץ הדעת (עצה"ד). ולפיכך אי אפשר שיוכל העולם להתקיים על ידה."

שאלה: בתוך העבודה הרוחנית, בתהליך הרוחני שלנו, מה ההגדרה הנכונה של אותיות שאנחנו צריכים לקבל? האם אנחנו יכולים לומר שאותיות הם חלקים המרכיבים את הגוף של הבריאה? או יחידות שמרכיבות את הגוף של הבריאה?

האותיות הן הכלים מהם מורכב הכול, פשוט כלים. אם נתחיל לברר את הכלים, אם נבדוק נראה שנניח בכתר יש 9 אותיות, בחכמה 9 אותיות, ו-4 אותיות בבינה עד הפרסה, ולמטה מזה אלו כבר תוצאות מהם, לכן סך הכול יש 22 אותיות. בנוסף יש עוד 5 אותיות סופיות, ולמלכות שחותמת את כל עשר הספירות יש מסכים לסגור את כל חמשת הבחינות.

לכן לקרש"ת יש כזאת צורה, הן נמצאות בסוף האותיות, ויש עוד כל מיני דברים כאלו, אבל לא הרבה. סך הכול יש 22 אותיות, ו 5 אותיות סופיות, כך שבארגז הכלים יש לנו בסך הכול 27 אותיות.

כדי לברוא את הכול, לבנות את הכול, למסור כל דבר לכל מקום מספיקות לנו 22 אותיות

ו 5 נוספות סופיות. וכל זה נובע מהיחס בין האור והכלי. זה לא מגיע במשך תקופות היסטוריות שלקחו קצת מפה, וקצת משם כל מיני תכונות או דברים, אלא זה נובע אך ורק מהיחס בין האור והכלי, מזה נבנה הא' - ב'.

שאלה: מה המצב שכתוב עליו בקטע ש"האדם קורא והוא לא יודע למי הוא קורא", הוא קורא כאילו לשווא?

אנחנו צריכים תמיד לפנות לבורא, כי הוא מקור כל השינויים. ואין שום שינוי בכל המציאות אלא רק ממנו. לכן אנחנו צריכים ללמוד איך לפנות לבורא, כדי לעורר אותו. זה לא שהוא כאילו נרדם, ואנחנו צריכים לעורר אותו. אלא זה אומר כמה חשוב שנדע איך לשלוח לו שאלה, כדי שעליה בטוח נקבל תשובה. זה מה שאנחנו לומדים, זה סך כל הלימוד שלנו, איך לפנות לבורא.

תלמיד: אבל בדרך כלל אנחנו לומדים שיש חיסרון, וכשיש חיסרון אנחנו צריכים להעלות אותו כלפי הבורא. כלפי מי עוד אנחנו יכולים להעלות אותו? אבל עכשיו נאמר שאנחנו צריכים גם לכוון אותו אל הבורא? זה בעצם מה שמנסים להגיד לנו?

אתה צריך לדעת בדיוק למי אתה פונה? עם איזו שאלה אתה פונה? ומה אתה רוצה לקבל כתשובה? האם מה שאתה מבקש אתה יכול להפנות לבורא, והבורא יכול לענות לך? אתה צריך לבדוק את עצמך כדי להימצא בדיוק באותו הפס שאתה פונה אליו, ואז הוא יכול באותו פס לענות לך. זה מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: זו המשמעות של המילה אמת?

זה עיקר הלימוד.

שאלה: האותיות שיוצאות מקדושה, האם יכול להיות מצב שהן פתאום נמצאות בשליטת הסיטרא אחרא? האם יכול לקרות כזה דבר?

נראה. בעצם, למה לא? הכול תלוי במקבל. אם המקבל פתאום רוצה על ידי זה להשיג משהו לעצמו, לא על מנת להשפיע, אז יש לו בעיה, והבורא לא יענה לו. עוד נראה כל מיני מצבים.

שאלה: אני רואה כאן איזה תהליך מאוד מורכב שאני לא מבין את המשמעות שלו. ושמעתי ממך שזה עדיין מוקדם לנו, אמרת "פשוט תקשיבו, ותיהנו". אבל פתאום אני שומע שכאן זה כך וכך, ואתה מסביר את זה יותר לעומק. האם נוכל להשתמש בחלק מהעבודה הזו בקרוב בקבוצה?

בוודאי. כל חכמת הקבלה היא מדע פרקטי. לכן תקבלו את כל הדברים האלו ככלים לידיים.

שאלה: שמעתי שהאותיות הן תכונות. האם הן תכונות של כוונה?

הן לא תכונות של כוונה, אלא תכונות של הרצונות. אותיות זה רצונות. עוד מעט זה יהיה יותר ברור לנו. קצת סבלנות.

שאלה: אמרת שספר ה"זוהר" מכוון אותנו בצורה מאוד מדויקת. למה המחבר של מאמר האותיות מתחיל דווקא מת'?

כי זאת האות האחרונה.

תלמידה: ולמה הוא מתחיל ממנה, הוא מתחיל מהסוף?

מה זה משנה? האותיות מתחילות או מההתחלה מא', או מהסוף מת'.

תלמידה: מה זה לזייף את חותמת המלך?

לא מדובר כאן על זה, ולכן אני לא מדבר על זה. נדבר בהמשך.

תלמידה: אנחנו לומדים עכשיו על אותיות.

אותיות זה כלים.

שאלה: האם הן אמורות לשמש אותנו בבירור לשימוש בהרכבה הנכונה שלהם כדי שתצא תפילה, איך אנחנו משתמשים בפרקטי?

פרקטי, אנחנו צריכים לחבר את הכלים בצורה כזאת שהם בדיוק יתנו לנו את הפעולות הנכונות של האורות. מתוך זה אנחנו אחר כך נבין את פעולות הבורא, תכונות הבורא כלפינו. הכול דרך האותיות. אבל בתנאי שהאותיות מתחברות ביניהן בצורה מסוימת, מיוחדת.

ואז בסדר האותיות אנחנו נוכל להבין מה הבורא רוצה להגיד לנו. אנחנו נלמד אתכם גם את האותיות, וצורת האותיות, חוקי החיבור עם האותיות. אנחנו נלמד גם איך אנחנו מדברים באף אוזן גרון. למה ככה אנחנו מסודרים בדיבור, מה קשור הגרון שלי עם האוזן שלך, מה הקשר בין הכלים האלו, נלמד הכול. כל הדברים האלה שייכים לקומוניקציה בינינו וחכמת הקבלה מדברת הרבה - למה הבורא עשה כך.

תלמידה: האם בהמשך, כשזה ייפתח בנו - אנחנו נדע איך להשתמש בתפילה שלנו, בפנימיות שלנו באותן האותיות וההברות כדי שהוא ישמע. להעלות את המ"ן שלנו בצורה כזאת?

שאלה: לגבי האות ת'. נאמר שהבורא נקרא אמת שמראה על האפשרות להידבק בו, כלומר, השגת מדרגת האמת. האם הת' מספיקה כדי להשיג את דרגת האמת או שזה לא מספיק כדי להידבק בבורא?

זה שהקשר אינו נכון בין הבורא לנברא בין האור לבין הכלי, כשהאור לא משפיע מספיק על הכלי, בצורה לא נכונה כי הכלי לא מעמיד את עצמו נכון כלפי האור. אני כבר מדבר בשפה כזאת מקולקלת, ולכן יוצא שאין קשר נכון בין הבורא לנברא, בין האור לכלי.

תלמידה: נאמר גם שהבורא ענה שה ת' לא ראויה כדי לברוא את העולם, מפני שהכוח שלה יהיו דינים קשים מדי. מה זה?

יש דינים קשים ולכן הבורא לא רוצה לבטא אותם. אם האור יעמוד בצורה קשוחה מול האור אז האור לא יוכל לעשות כלום. זה נקרא דין קשה. שתי תכונות שעומדות אחת כנגד השנייה, הפוכות.

שאלה: מה זה אומר שהאותיות רוצות לברוא את העולם ולמה זה כך?

אותיות הם הכלים לגילוי הבורא והם נפתחים ומתמלאים באורות. על ידי כניסת האורות בתוך הכלים נעשה הכול ברור מאיפה זה בא, ולמה, ואיך נבנה, איך נברא, הכול. אנחנו נמצאים גם בתוך האותיות. אנחנו גם כלים. הרצונות שלנו הם המרכיבים של הכלים. ולכן כך אנחנו מתקיימים ומתחילים להכיר את הבורא דרך אותיות.

שאלה: האם כל נברא, נברא באות מסוימת?

לא. אותיות לא שייכות לכל נברא ונברא אלא הם כלים שבהם הבורא מתגלה כלפי הנבראים.

שאלה: כתוב כאן שמי שמשקר לא יודע על מי הוא מדבר. אנחנו דיברנו הרבה על תפילה והייתי רוצה להבין איך צריך לפנות למלך כשאתה יודע אל מי אתה פונה?

אם את יודעת למי לפנות אז אין מה להסביר לך. עלינו להמשיך ללמוד ולפנות רק עם בקשה לעזרה למסך, רק עם הבקשה לעזרה עם קשר עם אחרים כדי לעזור לכולם.

שאלה: שמעתי שהאדם צריך להיות בקו אחד עם הבורא כדי לפנות אליו בצורה נכונה. איך אנחנו יודעים האם אנחנו נמצאים בקו אחד נכון עם הבורא כדי לפנות אליו בצורה נכונה?

אם אנחנו מקבלים מהבורא תגובה על השאלה שלנו, אז סימן שאנחנו נמצאים איתו באותו קו. התגובה יכולה להיות חיובית, שלילית, אבל תגובה כלשהי, ואז אנחנו כבר נמצאים בקשר.

שאלה: האם כמו שתינוק לא יודע בהתחלה לבטא מילים אבל אחר כך הוא לומד את המילים הנכונות, כך גם אנחנו לומדים את האותיות?

כן, כל החיים אנחנו לומדים.

שאלה: שמעתי אותך אומר שהאותיות נובעות מהיחס בין אור וכלי. האם אפשר להתייחס לזה כמו לשפת מחשב?

אני לא יודע, אני לא נכנס לכאלו קומבינות, שפת מחשב או לא. תעזבו את זה.

שאלה: האותיות שבונות את העולם יוצאות מעצמן, זה לא תלוי בכלום?

רק לפי תכנית הבריאה.

תלמיד: אם אנחנו לא בונים את הכלי דקדושה, הסטרא אחרא נבנית בפני עצמה?

אין לה שום אפשרות לעשות מה שהיא רוצה, רק לאדם. תמשיכו לשבת ולשמוע, אתם שואלים שאלות שעדיין מוקדם לענות עליהן.

שאלה: כתוב כאן שהוא התחיל לגלות את הזו"ן שנקראים עולם כדי לברוא אותם והופיעו כל אותיות הזו"ן בפני הבורא. מה זה אומר שהעולם נבנה על ידי הזו"ן ומה זה אומר שאותיות הזו"ן באות בפני הבורא?

הוא לא אומר, אז אני לא יודע. אני רואה שאני צריך לדבר אתכם בצורה אחרת.

שאלה: באות ת' מדובר על חותמת, מהו הקשר בין חותמת אמת לחותמת מוות? מדובר שם קשר בין אמת למוות.

על זה הוא ידבר בהמשך. חותמת, כמו כל דבר בעצם, זה יחס הבורא לנברא שנמצא במצב מסוים. אם הוא יכול לקבל את האורות אז בשבילו החותמת הזו היא חותם לחיים. אם הוא לא יכול לקבל את האורות אז החותמת הזאת מביאה לו מוות. את התנאים לזה עוד נלמד.

"אות ש'

24. נכנסה לפניו אות ש'. אמרה לפניו, ריבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי בי נקרא שמך שד"י, ויפה לברוא את העולם בשם קדוש.

אמר לה, יפה את, וטובה את, ואמיתית את. אבל משום שאותיות שקר לקחו אותך להיות עימהן, איני רוצה לברוא את העולם בך. כי לא יתקיים שקר, אלא אם האותיות ק' ר' ייקחו אותך.

ביאור הדברים. ב' סיומים יש לנוקבא:

א. נקרא מלכות דמלכות, והיא ת',

ב. נקרא יסוד דמלכות, והוא ש'.

והעניין הוא, כי בהיותה בלי בניין מאו"א, נבחנת הת' לסיום, שהיא דין קשה. ובהיותה בבניין פרצוף ע"י או"א עילאין, נעשית בסיום שלה אות ש', אשר ג' הראשים של ש' מורים על הארת חג"ת דאמא, שמלכות מקבלת ע"י ז"א, בנקודת הסיום שלה, כמ"ש, באר חפרוּהָ שָׂרים.

כי ע"י הארה זו, נעשית כלי לקבל מאה ברכות מז"א, כמו שלומדים, אין האישה כורתת ברית אלא למי שעשה אותה כלי. כי נעשית בזה לבית קיבול, לקבל מאה ברכות מהיסוד דז"א. וע"כ נקרא הסיום הזה בשם הנקודה האמצעית של יישוב, כי כל יישוב העולם ממנה בא. ונקרא ג"כ בשם יסוד הנוקבא.

ולפיכך נקראת אות ש', אות אמת, כמו הת'. וכן נקראת חותם המלך כמוה. כי מילת חותם היא רבת משמעות:

א. מורה על סיום הפרצוף, כמו חותם המלך, הבא בסיום הכתב, הנכתב בשם המלך,

ב. כי חותם המלך הוא כמו המלך עצמו. כך יראים מרשימו של חותם המלך, כאילו היה המלך.

ומטעם זה נקרא החותם אות אמת, כי ע"כ כל האמיתיות ניכרת מתוך החותם. אמנם עולה מעלת הש' על הת', כי הש' נקראת בשם שד"י, שפירושו, שאמר לעולמו די ואל תתפשט יותר. ומורה בזה על בניין העולם מבחינת היישוב, שהסתיים רק בש'. ובה אמר לעולמו, די ואל תתפשט בבחינת הת'. וע"כ נקראת נקודת הסיום של ש' בשם נקודה אמצעית של יישוב.

וזו טענת הש', טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי נקרא שמך שד"י. כי אחר שראתה, שדחה הת', משום מידת הדין (מדה"ד) הקשה שבה, חשבה הש' בעצמה, שהקב"ה יבחר את מידתה, לברוא בה העולם, שהרי יש לה כל המעלות של הת', כי גם היא חותם המלך, וגם היא אות אמת. ועוד לה מעלה נוספת, כי בה נקרא השם שד"י, כי היא נבחרה לסיום הנוקבא ליישוב העולם, ולא הת'. ע"כ מצאה עוז בעצמה, לבוא לפני הקב"ה, שיברא העולם במידתה."

אם אין שאלות, סימן שאיבדנו את קצה החוט.

שאלה: האם אותיות הן כלים של קבלה או של השפעה?

אותיות הן כלים, ולבנות מהן השפעה או קבלה זה כבר תלוי במי שמשתמש באותיות. בין האותיות יש אותיות שיותר קרובות להשפעה, יש שיותר קרובות לקבלה, יותר כבדות, יותר קלות, אבל השימוש בהן הוא כבר בידי האדם.

שאלה: מה מייצג המאבק בין האותיות, שכל אות רצתה שבתכונתה יברא העולם?

זו בדיוק התשובה, שכל אות רוצה שבתכונתה יברא העולם, שהיא תהיה המשפיעה ביותר.

שאלה: האם הבורא ברא אותיות לפני יצירת נשמה אחת כמערכת יחסים בין החלקים השבורים העתידיים?

הבורא ברא אותיות כדי לנהל על ידן את העולם, כדי שהעולם יקבל את הכוחות שלו, הניהול שלו ובצורה כזאת יתקדם לתיקון הנרצה.

שאלה: כתוב שבעולם העשיה "יש בירור אחד חשוב מאוד, והוא לדעת, כי אל אחר הסתרס ולא עושה פרי." מה אומר הבירור הזה?

שאנחנו מבררים שרק הבורא הוא השולט בכל העולם והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם¹.

שאלה: על איזה מוות מדובר באות ת'?

מוות נקרא ניתוק מהאור העליון. אנחנו גם נקראים מתים, כמו שכתוב "רשעים בחייהם נקראים מתים".

שאלה: איך בונים משהו באמצעות משהו שמכיל גם חיים וגם מוות, גם אמת וגם שקר?

נותנים לאדם אפשרות לבחור באיזה צד הוא רוצה לחיות, ולכן מצד הבורא לא מגיע שום דבר בצורה ברורה אלא הכול ניתן לאדם.

שאלה: כיצד לבנות בעשירייה את הכלי שמתחיל באות ב', בברכה?

את זה אנחנו נלמד, שאלה יפה. האם לפני שאנחנו הולכים לעשות משהו אנחנו יכולים לכוון את עצמנו לאיזו תכונה ולבנות מעצמנו אותה התכונה.

שאלה: האם זה עוזר להתחיל כל יום מאות ב', מברכה, בעשירייה?

ודאי, אתם יכולים לפתוח ספר תפילות ולראות שהכול מתחיל מברכות.

שאלה: האם אותיות הן כלים שיעזרו לנו להתחבר בינינו?

כן, אותיות צריכות לעזור לנו בכול.

שאלה: שאלה על לימוד הזוהר. אם אנחנו אמורים ללמוד את הזוהר לא בשכל אלא להשיג את הדברים שכתובים בזוהר, האם נכון שנקשיב לטקסטים שנקראים בשפה העברית גם אם אנחנו לא מבינים עדיין את השפה הזאת ואת האותיות?

לא, קודם כל אנחנו צריכים להבין על מה מדובר, ואחרי זה גם ללמוד קצת טקסט אורגינלי על אף שאנחנו לא כל כך מבינים אותו, על מנת להתקרב לאט לאט להבנה בו.

שאלה: בטקסט שקראנו נאמר שנוקבא מסתדרת רק עם מי שעושה ממנה כלי, מי עושה ממנה כלי?

בעולם שלנו, ברור לכולם שהגבר שמבתק את קרום הבתולין של האישה, זה נקרא שהוא עושה ממנה כלי, כי הוא מכין מקום לכניסת הזרע, להתפתחות שלו, לוולד וללידה, ואז האישה מתקשרת לגבר שלה, זה נובע מרוחניות.

תלמיד: לאמירתך מקודם, "אין שאלות, סימן שאיבדנו את חוט", לא איבדנו את חוט המחשבה, אלא פשוט קפאנו מיראה בפני הספר הזה. יוצא שכל הכלים שמהם נברא העולם נמצאים בהתאמה לכל אות.

מורכבים מהאותיות.

תלמיד: אז השאלה מתי נגלה את כל האותיות האלה ונתקן?

תלמדו בשקט והכול יבוא על מקומו. זו הפעם הראשונה ששמעתם היום שהעולם בנוי מאותיות. עוד מעט נגיע לזה ונתחיל להבין.

שאלה: הסברת שהאותיות הן רצונות ובטקסט כתוב שעשרים ושתיים האותיות של מלכות הן אותיות קטנות ובינה הן אותיות גדולות. אבל בטקסט כתוב גם שזעיר אנפין נקרא אותיות, מה בדיוק התפקיד של זעיר אנפין?

לא, עדיין אין לנו מה להסביר, עוד קצת. אתם כל כך רוצים לפנות ולשמוע מכל הכיוונים ובמקום ללכת בדיוק אחרי הטקסט.

שאלה: תהליך בניית העולם עבורנו הוא תהליך פרקטי שבו גם אנחנו נשתמש באותיות?

לא כמו שכתוב כאן, אבל כן, נשתמש בהן. נתקן את העולם ואת האותיות בזה שנמלא אותן באור באמצעות המסך ובצורה כזו נמלא את כל העולם באותיות.

תלמיד: למלא את העולם באותיות, מה הכוונה?

זה אומר שנעצב את כל הרצונות שלנו בצורה כזו, שהם כולם יהיו מכוונים להשפעה.

תלמיד: כלומר, בזה שנוצר עולם באותיות, הכוונה פה לרצונות שלנו?

כן.

שאלה: האם כל פרצוף הוא אות וכשאנחנו מתכללים עם פרצופים אחרים, זה הבורא שמשחק באותיות?

כן.

שאלה: מה קורה בפעולה רוחנית, כשמגיע אות כסימן או שמגיע אור כתוצאה מהלימוד שלנו?

כשאנחנו משתמשים בכלים, אז אנחנו מתקנים אותם, מושכים אור, מקבלים אותו בעל מנת להשפיע וזה נקרא שאנחנו משתמשים בכלים בצורה נכונה.

שאלה: האם הקשרים בין האותיות משנים את איכות הרצונות שלנו ומאפשרים לנו לבנות מסך?

כן.

שאלה: האם אנחנו צריכים להתחיל את התפילה שלנו באות ב' כל הזמן?

לא, בואו נלמד ואתם תבינו הכול. עברנו כחצי דף ואתם כבר מתחילים לשאול שאלות על מעשה. אני לא ממליץ לעשות כך, זה לא רציני.

שאלה: מהי צורת הלימוד כששואלים שאלות? לשאול שאלות או לא לשאול שאלות?

לשאול שאלה על מה שאנחנו לומדים, ולא על מה שדובר בחצי מילה.

תלמיד: אז מהי צורת הלימוד, איך צריך ללמוד?

זאת צורת הלימוד.

תלמיד: על מה לחשוב?

על מה שאנחנו קוראים, קראת פסוק, שניים, או שלושה, ויש לך מזה איזה רצף, הוא מדבר על עניין מסויים, תשאל עליו. אבל אם מדובר על מילה אחת ואתה כבר שואל, זה לא רציני.

תלמיד: אמרת שכשלומדים את הזוהר, או לומדים את תלמוד עשר ספירות, תמיד צריך לחשוב על למשוך את האור המחזיר למוטב, לאו דווקא לשאול. אז על מה צריך לחשוב כשקוראים בזוהר בנוסף לרצף כפי שאמרת?

אתה צריך לחשוב איך אתה תהיה מחובר עם כולם, דרך העשירייה עם כל העולם, על מנת למשוך את המאור המחזיר למוטב ולבנות כלי שלם בכל המציאות.

תלמיד: בעבר היית מזכיר כל 5 דקות, "תמשכו את המאור המחזיר מוטב", ועכשיו אתה לא מזכיר את זה לכן אני שואל.

אז יש שאלה, יש טענה שאני לא מזכיר כל הזמן כמו פעם.

שאלה: האם לאות יש תכונה מסוימת של קבלה, ועל ידי הקשר שלה עם אותיות אחרות היא בונה כוונה?

כן, כך זה עובד.

שאלה: בזמן אחרון כשהתחלנו לקרוא בספר הזוהר יש לי הרגשה בלב כמו של פעימות מים, כמו גשם, אני לא מבין את המצב הזה, יכולה להיות השפעה כזאת?

לא.

תלמיד: אני מרגיש שבלי קבלה אני לא יכול, ויש הרגשה של עצלנות.

תירגע קצת, תעשה יותר פעילות פיזית וזה יעבור, כך נראה לי.

שאלה: אתמול שמעתי אותך אומר שאנחנו נשכתב את העולם באותיות חדשות, אני יודע שאותיות קשורות לגימטריה, מה הקשר בין זה לבין זה?

אנחנו לא לומדים גימטריות ולא לומדים איך לבנות את העולם באותיות, אנחנו לומדים מה שכתוב בספר, ואני ממליץ לך להתעמק בזה דווקא.

שאלה: רציתי לברר את הגישה ללימוד, קראנו עכשיו איזה קטע ואז שאלת "יש שאלות" ולא היו שאלות ואז אמרת "אין שאלות, כנראה איבדנו את החוט". עכשיו יצאנו לשאלות ומהשאלות אני איבדתי את החוט, אני מרגיש שהיציאה לשאלות בזוהר זה כמו שהיינו בסרט ופתאום יוצאים לפרסומות.

נכון.

תלמיד: מה לעשות עם זה?

אני אשם. אתם צריכים להחזיק אותי יותר, כי אני הולך לפי זה שאני רואה סימנים שרוצים לשאול ואז יש לי דחף לענות להם. ואחר כך אני שומע שאלות כאלה שהן לא שייכות לא לעניין ולא לכלום, אבל בינתיים הן נשאלות ומלכלכות את האוויר של השיעור.

שאלה: מה זה אומר כשהוא כותב בטקסט על אות ש', "כי היא נבחרה לסיום הנוקבא ליישוב העולם"?

אנחנו עוד לא לומדים את זה, זה רק לידיעה.

שאלה: יש תלמידים חדשים שרק לאחרונה נכנסו לעבודה בעשיריות, הם מרגישים שהלימוד של הזוהר גבוה בשבילם, מה ההכוונה עבורם?

הלימוד של הזוהר לא יכול להיות גבוה כי הוא ממש מתאים לכולם. אנחנו משתמשים לפעמים בכל מיני הגדרות מתוך לימוד פתיחה ותע"ס, זה נכון, אבל אפשר להסביר להם את זה ממש בשתי מילים. הזוהר מיועד לכל אחד שרוצה להתחיל ללמוד את חכמת הקבלה, אין לו שום בעיה עם ספר הזוהר, הוא פשוט צריך רק להשקיע בזה קצת כוח. תסבירו להם, תנו להם שיעור במשך שעה בשבוע נניח, כדי להסביר להם קצת יותר.

קריין: הגענו לשורה "השיב הקב"ה לש'".

"השיב הקב"ה לש', אע"פ שמעלתך גדולה מאוד, דווקא משום זאת, הלעומת שלך בקליפה מתחזק ביותר. כי לא היה מתקיים שקר בעולם, אם לא היו לוקחים אותך ב' האותיות של זיוף ושקר של הקליפות, שהם ק' ר'.

פירוש. כי ב' מקורות לס"א ולכל הקליפות:

א. נר דקיק, שהקדושה בעצמה מאירה להן, כדי להיות לה קיום, שלא תתבטלנה כל זמן שיש צורך בהן להעניש את הרשעים. ומצד זה אין בניינן גדול, כי ההארה מועטת מאוד, רק כדי חיותן בלבד, שהזכר דקליפה בבחינת ו"ק בלי ראש, והנוקבא דקליפה רק בנקודה בלי התפשטות כלל. והארה דקיקה זו נמשכת להן ע"י אות ק', שבזה התחלת כוחן להידמות אל האדם דבי"ע דקדושה, כקוף בפני אדם, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים.

ב. מחמת קלקול התחתונים, שע"י מעשיהם הרעים, מוציאים אורות דקדושה אל הקליפות. שהקלקול הראשון היה בחטא דעצה"ד, שמכוח זה נעשה להן בניין גדול בחמישה פרצופים ובאבי"ע, כמו שיש לקדושה.

והמקור השני הזה הוא אות ר', שזה מורה, שהאותיות עולות ונאחזות עד הבינה דמלכות, שהיא אות ד'. כי כ"ב האותיות של המלכות נחלקות בה לבינה ז"א מלכות: היחידות בינה, העשרות ז"א, המאות מלכות. ונמצאת הד' של כ"ב אותיות דמלכות עומדת בהתחלת ז"ת דבינה שלה, כי אותיות אב"ג הן ג"ר, ומהאות ד' ואילך עד ט' הן ו"ק דבינה שבמלכות.

והד' הזו מורה על העוני והמסכנוּת שבמלכות בכללה. כי אין לה למלכות מעצמה ולא כלום, אלא ממה שנותן לה בעלה ז"א. ומידתה זו נרשמת בד' שלה. כי במילואה היא דל"ת, מלשון דלות וריקנית.

ויש לד' זווית בולטת בגגה, שזה מורה על בליטת החסדים שבה, שהד' לוקחת מג' שמלפניה, שג' היא מג"ר דבינה שלה, המקבלת מבחינה שכנגדה בז"א, והוא מבחינה שכנגדה בבינה, ששם החסדים בשפע גדול. וע"כ נקרא ג' מלשון גומל חסדים. כי הוא גומל חסד עם הד', שאין לה מעצמה ולא כלום, ומשפיעה לה חסדים בשפע. ובליטת חסדים זו נרמזה בזווית שבגגה של הד'.

אמנם הלעומת של המלכות דקדושה הוא כמ"ש, נִרגָן מפריד אַלוף, דלה גאה ואינה רוצה להיות מקבלת מהג', ולהיות נכנעת אליה. אלא שמתיימרת להיות ראש בגאווה גדולה. וע"י פגם זה, נמחקה הזווית מד', בליטת חסדים שבה, ונעשתה דל ורָשׁ. כי מחיקת הזווית מד', עושה אותה צורת ר', רש, כמ"ש, גם במלכותו נולד רש.

והייחוד של ז"א ונוקבא דקדושה הוא באותיות אח"ד, כי א"ח הוא ט"ס דז"א, ומשפיע מג' דבינה לג' דמלכות, שע"י זה נעשית המלכות ד' בזווית בולטת בחסדים בשפע. וע"י זה נעשים הזו"ן לבשר אחד בייחוד גמור.

ונמצא, בעת שהתחתונים מקלקלים מעשיהם, נותנים כוח למלכות דס"א, להיאחז בד', המלכות. למחוק הזווית הבולטת בחסדים, ולעשותה ר'. ואז נעשה מאח"ד אח"ר, ואלוהים אחרים נאחזים בזו"ן דקדושה. כמ"ש, ונרגן מפריד אלוף.

ואז נבחן שאותיות ק"ר דס"א חומסות להן את חותם הש', שהיא אות אמת, ויסוד הנוקבא, שהיא בית הקיבול של יסוד דז"א. הנה עתה הגיע זה לאל אחר דס"א, כי נבנה בש' זו יסוד אל הנוקבא דס"א. וגדל ע"כ הס"א בע"ס שלמות עם ראש. וש' שעָשְׁקה, נעשית לה לנקודה של חורבן, כי מחורבן הקדושה נבנה הס"א.

ומכאן נבנו האבי"ע דאדם בלייעל. והתבאר, איך ק"ר הן ב' מקורות של הס"א, וע"כ נקראות אותיות של זיוף. כי הס"א זייף אותן, כדי להחריב הבניין וייחוד דקדושה, כדי להיבנות מחורבן הקדושה. והוא בעיקר ע"י שהמשיכה להן את הש', צורת היסוד דנוקבא, אל חלקן ורשותן, ע"י הזיוף של הד' לר', שזייפו אחד לאחר, ונעשה בניין לפרצופי אלוהים אחרים. הרי שלא היו מתקיימים שקר וזיוף בבניין גדול כל כך, אם לא היו ק"ר דס"א חומסות להן את הש'.

וזה שהשיב הקב"ה לש', יפה את, וטובה את, ואמיתית את. אבל משום שאותיות שקר לקחו אותך להיות עימהן, איני רוצה לברוא את העולם בך, כי לא יתקיים שקר, אלא אם האותיות ק"ר ייקחו אותך. שלא היה בניין לזיוף ולשקר דס"א, אם לא היו חומסות להן את הש'. ולפיכך, אין לברוא את העולם ע"י מידתה, כי הלעומת שלה שקולה כנגדה, ואין גמה"ת בטוח על ידה".

מה נצטרך לעשות? לקרוא את זה אם אפשר בבית, בכל הזדמנות לחזור על מה שקראנו עכשיו, זה דבר לא פשוט, ככול שנשמע את זה נהיה יותר קרובים.

(סוף השיעור)

---

1. כי ה' הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים; (י"ג עיקרים)↩