שיעור בוקר 15.11.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "העבודה בדעת ובלמעלה מהדעת"

הנושא הוא מרכזי ועיקרי, והשינוי הוא עיקר מה שאנחנו צריכים לעבור על ידי לימוד חכמת הקבלה. כי ה"עבודה בדעת" זה נקרא לפי דעתו של האדם, לפי האגו שלו, לפי הרצון האגואיסטי שלו, עד כמה שהוא חכם, עד כמה שמרגיש, עד כמה שמלומד. כלומר לפי כל הדברים האלו שמשתמש בכל מה שיש לו מהטבע, וגם פיתח את עצמו באותם הכלים שקיבל מהטבע, זה נקרא "בדעת".

אדם שמשתמש נכון בכלים דדעת שלו, מבין שהוא מוגבל בחושים, מוגבל ביכולת השכלית לעבד את הנתונים שמקבל מהחושים. הוא לא תופס את כל המציאות, כי מיום ליום אנחנו מגלים על ידי המדע או על ידי כל מיני מקרים אחרים שאנחנו לא יודעים הרבה מהטבע, וישנן כאלה תופעות שבכלל לא מורגשות ולא ידועות לנו.

זאת אומרת הדעת ניתנה לנו להיות כמקפצה לעלות למעלה מהדעת. מי שחכם, כמו שכתוב, עיניו בראשו. מה זה "עיניו בראשו"? שהראש שלו מבין שצריך לשלוח את קרן הראייה שלו קדימה. ומה שנקרא "חכם הרואה את הנולד", שהוא רוצה שתיוולד לו יכולת לראות מעל החושים, מעל ההגבלות הטבעיות שלו. למעלה מההגבלות הטבעיות נקרא "למעלה מהדעת".

אנחנו יודעים מהפסיכולוגיה, מההיסטוריה, מכל מה שאנחנו לומדים על עצמינו, עד כמה אנחנו מוגבלים בגלל האגו שלנו. איך הוא לא נותן לנו לברוח מהרצונות שלנו. איך אנחנו מוגבלים בתפיסה שלנו, ומה שמקבלים מקבלים תמיד ביחס עד כמה זה טוב או רע לנו. ואז בהתאם לזה, הכול מתעוות ומתקלקל ונעשה מעוות. אני רואה תמונה שעוברת דרך האגו שלי, נניח שאני רואה את זה, ואני לא מבין, אני לא יודע, אני לא מרגיש את האמת אלא רק מה שאני מקבל, וגם במה שאני מקבל אני מוגבל מאוד, גם זה עובר דרך האגו שלי ומקבל עיוות.

ולכן אנחנו שכבר עובדים עם מה שמקבלים מהמציאות, מהסביבה, זה הכול מאוד מאוד לא אמתי, לא נכון, לכן אנחנו כל הזמן טועים כי אנחנו פועלים כל אחד מתוך הרצון לקבל שלו. "לפי דעתי", כל אחד כך חושב. ומה זה "לפי דעתו"? הוא בעצמו לא יודע. כי הוא לא מבין מה בדיוק האגו שלו מחליט, למה ואיך, איך הוא מנוהל, איך משתנות בו כל מיני תכונות, מחשבות, יוצרות שהוא חושב ככה ואחר כך אחרת.

זאת אומרת אנחנו בתוך הדעת נמצאים כדי להחליט שאי אפשר באמת להמשיך לחיות בתוך הדעת, אלא הדעת ניתנה כדי לצאת ממנה, לעלות למעלה מהדעת. ובסופו של דבר האנושות צריכה להגיע לזה. ישנם אנשים שיכולים לעשות את זה בחיי חיותם בעולם הזה, והם נמשכים לחכמת הקבלה. כי הם מרגישים שכאן לפי שורש הנשמה, מבפנים, בצורה אינטואיטיבית אפשר להגיד, מכוונים אותם מלמעלה שהם יגיעו לאמצעי הזה כדי לעלות מתוך הדעת האגואיסטית המוגבלת ללמעלה מהדעת, לדעת של השפעה, לדעת של להיות למעלה מהטבע, מהאגו, לדעת אובייקטיבית.

אבל כדי להשיג למעלה מהדעת, אנחנו צריכים לעשות הרבה פעולות ובעצם על זה בסך הכול מדברת חכמת הקבלה. ישנה תפיסת המציאות הנוכחית וישנה תפיסת המציאות האמתית. וחכמת האמת, חכמת הקבלה מכוונת אותנו לזה. אם אנחנו רוצים, אנחנו צריכים לקיים כל מיני פעולות, תרגילים, וכך לאט לאט בהדרגה, רוכשים את החוש החדש שנקרא "למעלה מהדעת". זה לפי דעת העליון. דעת העליון זו דעת בינה, לא דעת מלכות. דעת של השפעה ולא דעת של קבלה. גם שם החוקים נוקשים, חזקים אבל אחרים, הפוכים, "עולם הפוך ראיתי" כמו שכתוב.

הדרך מתוך הדעת ללמעלה מהדעת, היא על ידי המאור המחזיר למוטב שמטפל בנו בהתאם לאיך שאנחנו מתכוונים אליו. מתכוונים במעשה, בדיבור, במחשבה, בתפילה, בפעולות בינינו, בכל דבר. שכל הפעולות שלנו הן בסך הכול כדי למשוך כמה שיותר מאור המחזיר למוטב.

ואז אנחנו מתחילים להרגיש, שכן מקבלים רגש ושכל שהוא לא מכוון בתוכנו לטובתנו. אלא פתאום אני מתחיל לחשוב שבאמת יש לי מחשבות על הזולת, יש לי מחשבות על הבורא, אכפת לי מזה. לא אכפת לי מהסביבה שאני נמצא בה בצורה אגואיסטית, אני אפילו לא רוצה לחשוב על עצמי ולחשוב עליהם. אני לא רוצה לחשוב על טובת עצמי, אלא על טובת הבורא. מאיפה באה מחשבה כזאת, רצון כזה, נטייה כזאת? אני לא יודע, זאת תוצאה מהמאור המחזיר למוטב.

ואנחנו צריכים איכשהו לתאר את המציאות הזאת, שאני כבר נמצא בזה. ואם אני לא נמצא, אז שיהיה לי חסרון, חסרון ללא חסרון ואז תפילה לפני תפילה, שיהיה לי דבר כזה. וכך אנחנו בזה מזרזים את הזמנים.

קריין: נקרא את קטע מספר 44 מתוך מאמר, "מהו האדם ומהו בהמה, בעבודה" של רב"ש.

"דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של ריקנות עם מצות."

סדנה

איך אפשר לתאר לעצמינו, שאני עושה הכול כדי להשפיע נחת רוח לבורא בלי להרגיש אותו, להבין אותו ולראות אותו? מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת" שהיא מכוונת אותי כך לעשות?

מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", שאני חושב לעשות טוב לבורא אבל אני לא מרגיש אותו, לא מבין אותו, אין לי קשר עימו וגם אני נזהר שלא יהיה לי קשר ולא תהיה לי שום ידיעה עליו והרגשה אליו, אלא ללא שום מגע עימו אני ארצה לעשות הכול לטובתו. על ידי איזה כוח אני אוכל כך לעשות?

צריך לחטט בפנים ולחפש תשובה. כל התרגילים שלנו הם כדי לפתח את הכלי של למעלה מהדעת.

*

תנסו להיות כמו ילדים קטנים שמנסים ומנסים משהו לעשות והילד רוצה ומזיע וממש בכל הכוח, לא הולך לו אבל הוא לא עוזב ואז מקבל חכמה ושכל וידע בידיים ומצליח. כך תנסו להיות.

*

בואו נאסוף דוגמאות בתוך הדעת וכנגד זה למעלה מהדעת. תזרקו כל מיני כאלו מצבים, מחשבות, רצונות, פעולות בתוך הדעת ולמעלה מהדעת. כמה שיותר?

*

קריין: קטע מספר 45 מתוך מאמר "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" של רב"ש.

"דוקא ע"י אמונה למעלה מהדעת, היינו אפילו שהוא מרגיש בחינת חושך בדרך הזה, ואף על פי שהוא מבין, שאם היה המלכות מאירה בגלוי ולא על דרך ההסתר, אלא שהגוף היה מרגיש את גדלות ה', היה לו בטח יותר קל ללכת הלאה, ולזכות להיות תמיד במצב עבודה, ולא היה לו שום ירידות, מכל מקום הוא בוחר ללכת למעלה מהדעת. היינו אפילו שאינו מאיר לו, הוא גם כן עם כל כוחו, כאילו היה מאיר לו הכל בגלוי."

(רב"ש - ב'. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

אז באיזה כוח הוא הולך, אם לא מאיר לו?

*

איך אפשר להסביר את הכוח הזה שאנחנו מקבלים, כוח של השפעה, כוח של בינה, שהוא לא פועל על הרצון לקבל שלי אלא על הנקודה שבלב, ומושך אותי קדימה לפי הנוסחה החדשה לטובת הכלל, לטובת הבורא? איך אני יכול להסביר את הכוח הזה שמאיר על הנקודה שבלב שלי ומושך אותי עכשיו והיא נפעלת ולא הרצון לקבל? הרצון לקבל כביכול נשאר ללא הפעלה, והנקודה שבלב, עד כמה שהיא מתעוררת, אם היא מתעוררת מספיק, היא גם יכולה להפעיל את הרצון לקבל. אבל בעצם, בינתיים, היא רק מתעוררת. איך זה שכוח הבינה, המאור המחזיר למוטב, אור הבינה, החסדים, מאיר על הנקודה שבלב ומעורר אותה לתכונות, למצבים, לפעולות דהשפעה?

אתם לא צריכים לדעת דווקא את התשובות. זה לא חשוב, אלא לעבד את מה ששמעתם. איך יכול להיות שאנחנו מקבלים את כוח הבינה? כוח הבינה פועל על הנקודה שבלב, כי הרצון לקבל שלנו, מהאור הזה רק נדחה. ואז אנחנו עם הנקודה שבלב מתחילים להשתוקק. איך זה עובד? דברו ביניכם.

*

קריין: קטע מספר 46 מתוך מאמר "ענין זדונות נעשו כזכויות" של רב"ש.

"כשלהבת הקשורה בפתילה, היינו שהמחשבה זרה נקרא בחינת פתילה, שרוצה להכניס פסול בעבודתו. זאת אומרת, שהמחשבה זרה נותנת לו להבין שמצד השכל והדעת, אין לו מה לעשות בעבודתו יתברך. ובזמן שהוא מקבל את המחשבה זרה ואומר, שאין הוא רוצה לתרץ שום תירוץ, אלא כל מה שהדעת אומרת הוא נכון, רק שהוא הולך בדרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. נמצא, ששלהבת האמונה קשורה בפתילה של המחשבה זרה. נמצא, שרק עכשיו הוא יכול לקיים מצות האמונה כיאות. נמצא, שהקושיות נעשו לו זכויות, שהרי אחרת לא היה יכול לקבל שום זכויות מבחינת אמונה. וזה נקרא "שמחין ביסורים". הגם שיש לו יסורים, מזה שהמחשבה זרה מצערת לו, וגורמת לדבר סרה ורכילות ולשון הרע על עבודתו יתברך, מכל מקום הוא שמח בזה, שרק עכשיו בזמן כזה, הוא יכול לקיים בחינת אמונה למעלה מהדעת. וזה נקרא שמחה של מצוה."

(רב"ש - ג'. מאמר 5 "ענין זדונות נעשו כזכיות")

מכאן אנחנו רואים שמחשבות זרות, הפרעות למיניהן זה דבר הכרחי. בלי זה לא היינו יכולים בכלל לאחוז באמונה למעלה מהדעת. לא היה לנו בזה שום צורך, אחיזה, חיזוק, התקדמות, כמו שבלי הפתילה לא יכולה להיות אש. השמן לא יכול להידלק מהאש. חייבת להיות באמצע פתילה שהיא מקשרת את השמן עם האור, עם האש. רק בצורה כזאת.

לכן, גם אנחנו, כשקבלנו מהבורא רצון לקבל, "בראתי יצר הרע", אנחנו צריכים לדעת נכון איך אנחנו משתמשים בו, שהוא יהיה המקשר בין האור מלמעלה והאור שיכולים אנחנו להמשיך מעצמנו. לכן, כל פעם שמתגלות מחשבות פסולות, פתיל, אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה. להודות על זה ולדעת איך אני למעלה מהפתיל הזה, מהפסול הזה, מהמחשבה הזרה הזאת, עוד יותר נכון מתקשר למקור ששולח לי את המחשבות הזרות האלה כדי שאני אגביר את האור.

אז תשלימו זה לזה בציור איך עובד הנר ואיך אנחנו לוקחים מזה דוגמה לעבודה שלנו? קדימה. אתם צריכים את זה גם בלהסביר לקהל. "איש את רעהו יעזורו". אתם יכולים יחד לדבר. ויותר ככה חם, יותר תתעוררו.

*

אם אנחנו מסתכלים על הציור היפה שעשיתי (ראו שרטוט מס' 1), אז יש כאן אש שהיא כבר קיימת. זה הכוח העליון. יש שמן. זה הרצון לקבל שלנו, התחתון. ואיך אנחנו מחברים את הפתיל, את החוט הזה, איך אנחנו מחברים? כאן זו העבודה שלנו. איך אנחנו מחברים אותו למעלה לכוח העליון ולמטה לאגו שלנו, לרצון לקבל התחתון?

דווקא כך זו כל העבודה. הכול ניתן. אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר חוץ מלהתאים. שהמחשבות פסולות, הפעולות פסולות שמתגלות, אנחנו הופכים אותם דווקא החיבור בינינו לבורא. הפתיל, הפסול, הוא הופך להיות המעביר את כוח השמן ומחבר אותו לאור. איך עושים זאת?

שרטוט מס' 1

*

איך עובדת הפתילה? בבקשה, (ראו שרטוט מס' 2). איך עובדת הפתילה, מקשרת את כוח הקבלה וכוח ההשפעה? איך היא עובדת? דווקא הפתילה זו הנשמה. כוח ההשפעה זו בינה. וכוח הקבלה זו מלכות. באמצע זה כל החיים שלנו. איך זה עובד? דברו ביניכם. תחפשו, תתפללו, תמצאו את התשובה.

שרטוט מס' 2

*

מה אנחנו עושים עם המחשבות הזרות שהן הפתילה שיהיו כפתילה, שעל ידן אנחנו מגיעים לגילוי האור? כשבאות המחשבות הזרות איך אנחנו הופכים אותן לקשר? במקום שהן דוחפות אותנו מהקדושה, איך אנחנו לא מקבלים את הדחייה סתם, אלא הופכים אותה לקשר? כמו צמצום, מסך, אור חוזר. כל זה, זה בדיוק הנר הזה.

זאת אומרת, בתחילה באה המחשבה הזרה ואני הופך אותה דווקא למחשבה טובה. מהמחשבה זרה ששולחים לי מלמעלה בדיוק לפי המצב שלי בכמות ובאיכות, אני רק צריך להפוך אותה למחשבה טובה, זה מהחיבור בינינו לבורא. אבל עצמת המחשבה, האופי של המחשבה, האופן של המחשבה, זה הכול כבר ניתן לי מלמעלה. אני לא צריך הרבה. לא צריך הרבה. רק קצת "נהפוך הוא", מה שנקרא. ואז בזה אני את הנתק הופך להיות לקשר, והפער בין בינה למלכות עד כמה שזה קשה לי להחזיר את עצמי למחשבה נכונה ממחשבה פסולה, זה הופך להיות לכוח ההתנגדות, כתבתי כאן "הר", ומזה נבנית הכוונה שלי.

ברור, כך עושים. טוב. אנחנו נמשיך הלאה, אבל אתם צריכים לחזור במשך היום על השרטוט הזה, על הציור הזה.

קריין: קטע מספר 47 מתוך מאמר "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה" של רב"ש.

"האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו, תדעו לכם, שכל מה שאתם מדברים, זה נכון, שלפי השכל אתם צודקים, ואין לי מה להשיב לכם. אלא שניתן לנו עבודה למעלה מהדעת, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שאין אתם צודקים. והיות שהעבודת האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת, לכן אני נותן לכם תודה רבה על הטענות הצודקות, שאתם הבאתם לי. מטעם, שאי אפשר לומר, שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל. מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת. פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך שבתוך הדעת. אולם בזמן שאין דרך אחרת, שתגיד לו: "לך בדרך הזאת", אז לא שייך לומר, שהוא בוחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת. לכן דוקא מכח אמונה למעלה מהדעת, יכולים לנצח את הדעות של אומות העולם, שנמצאים באדם."

(רב"ש - ב'. מאמר 36 "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה" 1989)

סדנה

מה אני עושה כשאני רוצה ללכת למעלה מהדעת, אבל לא רואה הזדמנות?

*

ברור לנו שאם אין התנגדות, אם אין מחשבות זרות סימן שאנחנו בטלנים.

קריין: קטע מספר 48, מתוך מאמר "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" של רב"ש.

"כשהאדם מתגבר ומבקש עזרה מה', לאחר שכבר בא לידי החלטה, שיש לו מזיק בלב, הנקרא "רצון לקבל", ואין בידו לצאת ממנו, היינו לאחר כמה עליות וירידות שהיו לו, ולבסוף הוא רואה, שנשאר בערום וחוסר כל, אז תפלתו היא בעומק הלב, כלומר שהוא רואה, "אם אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". והגם שהאדם יכול לומר, שהוא מאמין "למעלה מהדעת", שרק הקב"ה עוזרו, אבל בתוך הדעת אין לו הרגשה כזו, מטעם שהאדם יודע, שהוא בעצמו נתן הכוחות והיגיעה להשיג משהו ברוחניות. מה שאם כן בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, הוא רואה שאין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אז הוא רואה בתוך הדעת, שרק ה' יכול לעזור לו. נמצא מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", אין הוא צריך להאמין בזה "למעלה מהדעת", כמו שסתם עובדי ה', שמקיימים תו"מ, שהם מאמינים "למעלה מהדעת", שכך הוא, שהבורא עוזר להם. אלא, באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע"מ להשפיע, אצלם זהו בתוך הדעת, עד כדי כך, שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול לעזור להם לצאת משליטת הרצון לקבל."

(רב"ש - ב'. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

שאלה: מה ההבדל בין עבודה מעל הדעת לבין אמונה מעל הדעת?

עבודה או אמונה למעלה מהדעת?

תלמיד: עבודה מעל הדעת ואמונה מעל הדעת.

עבודה למעלה מהדעת זה נקרא שאנחנו מקבלים כוח אמונה ויכולים לעשות פעולות השפעה, זה נקרא "עבודה למעלה מהדעת". כי דעתנו היא רצון לקבל, למעלה ממנו רצון להשפיע. כשמקבלים מלמעלה רצון להשפיע אז יכולים לעבוד עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע, כמו נר, פתילה ואש.

תלמיד: מה ההבדל בין המאמץ שלנו להיות בעבודה למעלה מהדעת לבין המאמץ להיכנס לערבות?

ההבדל בין עבודה למעלה מהדעת לבין ערבות, שערבות היא האמצעי להגיע למעלה מהדעת בכל מדרגה ומדרגה. אם אתה לא מתכוון לערבות, לחיבור לא תוכל לקבל, לא מגיע לך כוח מלמעלה שיעלה אותך למעלה מהדעת. אם אתה לא משתוקק לערבות אתה לא משתוקק להשפעה, אם אתה לא משתוקק להשפעה איך תקבל מלמעלה כוח להשפעה? אחד קשור לשני. רק הערבות היא העבודה הפנימית שבכלי והאמונה היא כוח ההשפעה, כוח הבינה שעוזר לבנות את הכלי. חייבים להיות בנטייה לערבות, בתפילה ואז מקבלים מלמעלה כוח השפעה.

שאלה: מה לעשות אם האדם לא יכול להשתמש בהזדמנות לעלות באמונה למעלה מהדעת?

האדם לא יכול לעשות את זה. מה זה הזדמנות, לא הזדמנות לעשות או לא לעשות, האדם לא מסוגל לזה. איך יכול להיות, אתה יכול להיות ציפור ולעוף בשמיים?

תלמיד: לא.

לא. את זה אתה יודע. כדי לעוף בשמיים אתה צריך שייתנו לך כוח מלמעלה ואז תעוף. אותו הדבר אמונה, אמונה היא כוח הבינה, אמונה לא קיימת בנו בכלל, הכוח הזה לא קיים בנו. לכן אנחנו צריכים לקבל אותו מלמעלה.

תלמיד: יש הזדמנות עכשיו לעשות מאמץ.

נכון.

תלמיד: ואתה לא עושה כלום, אבל אתה יודע שזו הזדמנות לעשות מאמץ.

כן. ואתה יושב בחיבוק ידיים ואוכל בשרו, אוכל את עצמך.

תלמיד: מה לעשות?

תמשיך לאכול.

תלמיד: אבל אם זה חוזר שוב ושוב?

חוזר וחוזר עד שאתה מחליט שאתה כבר לא יכול כך, "מה שלא יהיה אני חייב לעשות משהו".

תלמיד: אבל אתה רוצה לעשות משהו, אתה רוצה לעבוד.

אז מהבוקר עד הלילה אתה כמו חייל מקיים את מה שכתוב בספר ומה שהמורה אומר לך, זה הכול. ראש קטן.

תלמיד: המורה אומר להיות באמונה למעלה מהדעת כל הזמן.

לא, הוא לא סתם אומר לך להיות למעלה מהדעת, אני לא אומר לכם כך, "תהיו למעלה מהדעת". כי אתם לא יודעים מה זה דעת, אתם לא יודעים מה זה להיות למעלה ממנה, ומה זה אמונה למעלה מהדעת וודאי שלא יודעים, אני לא דורש את זה.

אני דורש פעולות פשוטות, שכתוצאה מהן יביאו לכם את המאור המחזיר למוטב. מלמעלה יבוא איזה כוח וישפיע עליך ואתה תרגיש כתוצאה מהכוח, את הכוח הזה בעצמו אתה לא מרגיש, אלא אתה תרגיש כתוצאה ממנו "או, אני פתאום חושב על החברים, מה קרה לי?". אתה מסתכל על איזה חבר ופתאום אתה חושב, "כן, אני דווקא אוהב אותו, הוא בחור טוב, בא לי לעשות לו משהו, איזו טובה". זו לא מחלה או משהו שבא או שאתה משתגע, אלא אתה מבדיל שיש בך שינוי, שבא כוח מלמעלה והוא נותן לך כאלה מחשבות. מאיפה? בא, כך מלמעלה.

תלמיד: להיות באמונה למעלה מהדעת זה מאמץ?

להיות באמונה למעלה מהדעת זה לא מאמץ, זאת תוצאה מהשפעה מלמעלה.

תלמיד: מה זה נקרא? אני לא מבין.

אמונה למעלה מהדעת זה נקרא כוח הבינה למעלה מכוח המלכות.

תלמיד: אבל למדנו שיש דעת, אתה רואה את הדעת.

מה שאתה רואה זו דעת, זו מלכות, זה האגו שלך.

תלמיד: ויש מאמץ שבן אדם יכול לעשות.

לא, אתה לא יכול, מה פתאום. אתה יכול רק לגרום לזה שתקבל כוח שיעזור לך להיות למעלה מדעתך, מהרצון שלך. זה כוח הבינה שאתה לא יודע איך הוא מגיע, אלא אתה מרגיש את התוצאה ממנו, שפתאום אתה מרגיש "אני רוצה להשפיע, לתת, נעשה משהו חוץ ממני שהוא יותר חשוב לי מעצמי".

תלמיד: אם אנחנו מדברים על גדלות הבורא, זה לא מאמץ לעלות לאמונה למעלה מהדעת?

אנחנו יכולים רק לעשות מאמצים, אבל כל עוד לא מקבלים כוח מלמעלה אנחנו לא יודעים מה זה אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: אתמול בערב בשיעור זוהר אמרת שכדי להתקדם אנחנו חייבים להיות מוכנים ממש לשרוף את כל החיים שלנו. האם זאת הפתילה שעליה התחלנו לדבר היום, לזה הכוונה?

כן, כל החיים שלנו הם אותה הפתילה, אבל הפתילה הזאת נשרפת לאט לאט עד שאנחנו גומרים את כל המחשבות הפסולות וכל העולם הזה מתבטל ולא נשאר ממנו כלום, ובמקומו נעשה עולם רוחני. ככה זה, כן, כמו בנר, בפתילה.

שאלה: רב"ש כותב שהאדם שכבר רוצה ללכת בהשפעה, האמונה שמעל הדעת אצלו היא כבר בתוך הדעת, ואז הוא צריך מעל זה שוב פעם לעלות לאמונה למעלה מהדעת.

זה עניין של המדרגות, שכל פעם מלכות עולה לבינה, כשהיא עולה לבינה היא הופכת להיות שם למלכות חדשה וצריכה לעלות לבינה הבאה, וכך כל פעם.

תלמיד: זה יחס חדש לבורא?

כן.

שאלה: בסדנה שאלת "מה לעשות כשיש לי רצון ללכת מעל הדעת". ומה אם אין לנו רצון ללכת מעל הדעת, מה לעשות כדי להגיע לרצון כזה?

אם יש רצון ללכת למעלה מהדעת אז הרצון הזה הוא כבר תפילה. ואז אני עולה מלמעלה מהדעת אחד ללמעלה מהדעת שני, שלישי וכן הלאה. אני כבר יכול לפסוע בין המדרגות, למרות שהמדרגות קטנות ואני אולי לא מבדיל שאני עולה, אבל זו כבר התפתחות ועלייה. מה שאין כן לפני שאנחנו מקבלים את ההרגשה הזאת למעלה מהדעת, אפילו הכי קטנה, אנחנו צריכים לעשות תרגילים לזה.

תלמיד: האם אפשר לדעת בצורה מדויקת איזה תרגילים אנחנו צריכים לעשות כדי שהרצון הזה ייבנה בנו? ברור שהרצון צריך להיות, אבל מה בדיוק התרגילים כדי לצמצם את זמן העבודה?

כל הזמן אנחנו לומדים את זה, כבר שנים שאנחנו לומדים את זה. אהבת החברים, ערבות שאנחנו צריכים להתקדם אליה, חיבור בקבוצה, עזרה הדדית, הפצה וכל מה שאנחנו עושים זה כדי לעורר את המאור המחזיר למוטב, וכתוצאה אנחנו מקבלים ממנו את כוח האמונה. ואז כשיש לנו כוח אמונה קטן, אנחנו כבר מתחילים להבין איך עובד העיקרון של עבודת הפתילה, שמן ואש, מנורה.

תלמיד: בכל זאת, זה לא כל כך ברור. עד כה אין לי רצון ללכת למעלה מהדעת, כיוון שאם היה לי רצון כזה הייתי כבר הולך כך. האם יוצא שכל מה שעשיתי עד עכשיו היה לא אפקטיבי?

למה לא אפקטיבי? זה עניין של הצטברות. אנחנו צריכים לזה הרבה מאוד שנים. איך בעל הסולם אומר? גם עשרים ושלושים שנה האדם צריך לתת יגיעה כדי להגיע לכוח האמונה, ואחר כך הוא מתחיל לעבוד עם כוח האמונה. אני לא חושב שזה שלושים שנה, אלא היום זה כבר עשרים או חמש עשרה שנים, אבל בכל זאת זה כך. אני לא מסתיר את זה, כמו שבעל הסולם לא מסתיר את זה. ואני לא רוצה להיות כמו מנחם אדלשטיין שאמר לי שתוך שבועיים אתה כבר תהיה שם, אין לך מה לדאוג. הוא חשב שאחרי שבועיים אני אשכח.

אנחנו צריכים להתכונן לדרך ובטוח שעכשיו אנחנו נמצאים על סף הכניסה, ממש. אבל יכולים לעמוד כאן עוד שנה, שנתיים אני לא חושב, אבל אנחנו חייבים לדחוף את עצמנו. לכן אני לוחץ קצת, אבל כמה אפשר ללחוץ?

שאלה: האם בתוך התהליך של הכנסת כוח הרצון הגדול לפתילה, כשישנו רצון קטן להשפעה, להתעלות, לאמונה מעל הדעת, האם הניסיון לשחק את זה, לצרף את הרצון הקטן לרצון הגדול קורה בדעת או שזו תוצאה?

אפשר להיכנס לזה ולהתחיל להסביר איך על ידי ההתנגדות אנחנו דווקא מגבירים, מגדילים את האור. שמצד אחד כאילו ההתנגדות היא שלילית, זו דחייה, ומצד שני כמה שיש לך התנגדות ואתה כבר משתמש בה ויש לך זרם שעובר דרך ההתנגדות, אז מתגלה לך יותר עוצמה. דבר והיפוכו יש כאן.

עוד נלמד איך לעשות, אבל מי שמבין קצת בחשמל, יודע שזה החוק. שככל שיש יותר התנגדות בפתילה, ואנחנו מקבלים את ההפרעות בהדרגה יותר ויותר גדולה, בהתאם לזה, ככל שההתנגדות יותר גדולה, אנחנו צריכים להתגבר על המחשבות הפסולות האלו, אבל כתוצאה מזה התוצאה יותר גדולה, מתגלים מתח וזרם יותר גדולים.

זו הנוסחה עד כאן לפי מה שציירתי (ראו שרטוט מס' 3). את ההבדל בין בינה למלכות, ההתנגדות הזאת מציינת לנו. וזה מתבטא אחר כך בכוונה, עד כמה שמלכות רוצה להיות דומה לבינה.

שרטוט מס' 3

שאלה: מה זה, מחשבות זרות? איך אנחנו מרגישים אותן?

מחשבות זרות זה מחשבות שלא מתאימות למקובל. זאת אומרת שהן דווקא מתעוררות במקובל כדי שהוא יפטר מהן, כדי שהוא יתעלה מעליהן, יותר נכון. המחשבות האלה נקראות מחשבות זרות.

שאלה: למה האור הוא כמו חושך בשבילי? זה ממש כמו מוות. הרופא אומר לי שכביכול יש לי בפנים משהו ואני צריך להיכנס לניתוח, ואני לא מרגיש את זה. מאיפה לקחת את האמונה הזאת שתחייב אותי לשכב על שולחן הניתוחים? כביכול ספגתי את כל השמן אבל אני מפחד. לא שאני מפחד להידלק, אין בי כוחות להתחיל להידלק, כי אני מרגיש שאני הולך לקראת המוות.

מה שאנחנו מקבלים מלמעלה אנחנו צריכים לייחס לבורא ולהאמין לו, זה בדרך העבודה הרוחנית. בעבודה הגשמית, אם יש לנו בעיה ואנחנו הולכים לרופא, צריכים ללכת לשניים ואפילו לשלושה רופאים, לא לרופא אחד. אלא אתה הולך לאחד, אתה הולך לשני, ואתה בוחר ביניהם מי יותר ומי פחות ואפילו הולך לשלישי. אם שניים מתוך שלושה אומרים שצריכים לעשות משהו, אז אתה עושה.

שאלה: מה זה מקור? זה מקום לידע ולתפיסה אחרת של החיים, או שזה מקום שבו אנחנו מקבלים אנרגיה כדי לחיות נכון?

גם וגם.

(סוף השיעור)