שיעור בוקר 10.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל" - קטעים נבחרים מן המקורות.

בעבודה שלנו חשוב מאוד לדעת איך אנחנו מסתדרים עם הרצון לקבל שלנו. מצד אחד, הבורא חייב להגדיל אותנו עד הגובה שלו, זאת אומרת הוא צריך להגדיל בנו את הרצון לקבל, שהוא הפוך ממנו, שנרגיש את עצמנו עד כמה אנחנו הפוכים מהבורא, ומצד אחר, שנוכל לקשור את עצמנו מעל הרצון לקבל שלנו אליו, לבורא. ואז אנחנו נכללים מהרצון לקבל הגדול ביותר ומהרצון להשפיע מעליו הגדול ביותר, ובזה אנחנו דומים לבורא.

לכן כל ההתקדמות שלנו היא למעלה מהרצון לקבל, ובדרך אנחנו צריכים לעבור שבירות והכרת השבירה, תיקונים למיניהם, לעבור כל מיני מצבים, אבל בסך הכול העבודה היא פשוטה, כל הזמן להשתדל להיות למעלה מהרצון לקבל שלנו. כי הוא גדל כדי שאנחנו נעלה למעלה ממנו, נכסה אותו, וביחס כזה לרצון לקבל אנחנו דומים לבורא. זה בעצם כל התיקון שלנו, כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור.

ולכן אנחנו גם צריכים לא לשנוא את הרצון לקבל, אלא להבין אותו, להרגיש אותו, להתייחס אליו בהבנה. כי הוא דווקא אותו כוח שמראה לנו כמה אנחנו הפוכים מהבורא, וכמה על ידו אנחנו יכולים להיות גם דומים לבורא. לכן הוא נקרא "עזר כנגדו", כמו שכתוב "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו", ואותו עזר כנגדו נקרא "מלכות", "חוה", משהו שמנוגד לרצון להשפיע.

לכן כל אדם ואדם מתוקן כולל בתוכו שני כוחות, כוח הקבלה וכוח ההשפעה מעליו, ואנחנו צריכים להשתדל לשמור כל הזמן על עצמנו להיות כלולים משני כוחות, וכך להתקדם. לא יכול אחד ללא האחר, לא יכול להיות כוח הטוב יותר מהכוח השלילי, מכוח הרע, כי אנחנו יכולים להגיע לכוח הטוב רק אחרי שיש לנו רע ואנחנו מכירים את הרע, מרגישים אותו, זה נקרא "הכרת הרע", ואז אנחנו מגיעים להכרחיות להצטייד בכוח הטוב מעל הרע, וזה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

זה מה שאנחנו נלמד כאן בפסוקים האלה. דיברנו על זה פה ושם, אבל כאן נדבר על הנושא הזה בצורה מרוכזת. תשאלו, זה נושא חשוב, זה העבודה היומיומית שלנו, וכך נלך ונצליח.

העבודה הזאת רצויה מאוד בעיני הבורא, כי בעצם בזה אנחנו בונים את עצמנו בלהתקשר, בלהידבק, בלהתאים את עצמנו אליו.

שאלה: למה צריך לשמור על שני הכוחות, למה לא לבטל כוח אחד?

איך אתה יכול לבטל את כוח הרע, אז במה אתה תהיה טוב?

תלמיד: בזה שאני מבטל את הכוח הרע.

אז צריך להיות רע שאתה מכסה עליו ועושה טוב. ממה אתה בונה טוב? מהבורא אתה לא מקבל את כוח הטוב, מהבורא אתה יכול לקבל רק אותו כוח שיכסה לך את הרע ויהפוך אותו לטוב, יעשה מעליו כיסוי.

אנחנו לא יכולים להיות בורא, אנחנו צריכים להיות כבורא, לכן הבורא ברא את היצר הרע הפוך מעצמו, ממש הפוך, ואנחנו צריכים על ההפכיות הזאת להביא את כוח הטוב, רק כיסוי, רק כוונה על מנת להשפיע, ובצורה כזאת אנחנו נהיה דומים לו. לא נהיה הוא, אלא דומים לו.

תלמיד: מה מתבטל ומה נשאר בתהליך הזה מהרצון לקבל?

מהרצון לקבל לא מתבטל שום דבר, חס ושלום. אם מתבטל משהו, אז אנחנו לא יכולים להיות דומים לבורא ב-100%, זה נקרא "אף פעם לא נחזור אליו", לא נהיה דומים לו. אלא מה שהבורא עשה, הוא עשה את יצר הרע בדיוק כמו שיש לו, לבורא את יצר הטוב, ואנחנו צריכים רק לתקן את הרע הזה בכוונה על מנת להשפיע ואז יהיה לנו טוב. אנחנו נהיה כבורא, אנחנו נהיה אדם, "הדומה לבורא".

תלמיד: אז בכל זאת משהו שם מתבטל, אחרת מה נקרא תיקון?

התיקון הוא שברצון לקבל יש לנו רצון ליהנות, לקבל, אבל בכוונה על מנת לקבל לעצמו. ה-לעצמו הזה, זה בדיוק יצר הרע, ואנחנו הופכים אותו בעל מנת להשפיע, אנחנו רוצים שכל הרצונות שלנו יהיו כדי להשפיע לבורא. אז הרצון נשאר רצון, זה רצון ליהנות, אלא "על מנת", "למי", "לשם מה", זה מה שמשתנה.

תלמיד: כשאומרים שצריך לשמור על הרצון לקבל ולהחזיק את שניהם, למה מתכוונים?

מתכוונים לרצון עצמו. אנחנו לא משנים את הרצון ולא יכולים לשנות את הרצון, אלא אנחנו משנים רק את השימוש שבו. אם היה רצון לקבל להנאתי, לעצמי, אז אני משתדל על ידי החברה, על ידי כוח שאני מקבל מלמעלה, להפוך אותו לעל מנת להשפיע לבורא.

תלמיד: אז העזר כנגדו זה הרצון עצמו או הכוונה הרעה לעצמי?

הכוונה. הרצון לא משתנה, זה רצון ליהנות. אבל לשם מה, לעצמי או לבורא?

נמשיך וטוב שיש לך שאלה כזאת, סימן שאתה תבין יותר לעומק.

שאלה: מצד אחד צריך לאהוב את האגו כחומר דלק להתקדמות, מצד אחר כתוב שהבורא שונא את הגופים.

הבורא שונא כוונה על מנת לקבל. "שונא" נקרא שזו כוונה הפוכה ממה שיש לו. לבורא יש כוונה על מנת להשפיע, כולו להשפיע, הבורא הוא ברצון להשפיע. אנחנו לא יודעים מה זה רצון להשפיע, אנחנו רצון לקבל, כך היינו, כך אנחנו עכשיו וכך נהיה, רצון לקבל, רצון ליהנות, רק אנחנו יכולים לשנות לשם מה אנחנו נהנים - לעצמי או לטובת הבורא.

כדי להגיע ליהנות לטובת הבורא, אז יש בינינו ובין הבורא, באמצע בין שתי הנקודות האלו כלי שבור, כדי שאנחנו נלמד על הכלי הזה איך אנחנו יכולים במקום ליהנות לעצמי להנות את הזולת. ואז נברא העולם הזה עם כל היחסים שבינינו, עם בני אדם שמולידים ילדים והם יכולים ללמוד על ידי זה מה זה נקרא להשפיע, שהם תלויים זה בזה, ויכולים ללמוד איך להשפיע לזולת בצורה גשמית, וכך לאט לאט אנחנו מתקרבים להבנת המושג "השפעה".

שאלה: מה מהות העזרה בתהליך התיקון?

שהרצון לקבל מרגיש שתכונת ההשפעה נמצאת מולו, שהיא מנוגדת, ואז הוא רוצה להישאר בתוך עצמו עם הרצון לקבל שלו ועם הכוונה שלו ליהנות לעצמו. וכך הוא רואה שיש לו עכשיו כוח שעומד מולו ויכול לתת לו יכולת ליהנות לא לעצמו, אלא להנות את הזולת דרך החברים לבורא.

אנחנו עוד נעבור כל הדברים האלה.

שאלה: ככל שהרצון לקבל גדול יותר, כך הפוטנציאל של היכולת שלי להשפיע לבורא הוא גדול יותר, נגיד שלא לי אלא לרשעים הגדולים, להם יש הרבה יותר פוטנציאל. אבל ללא הידע איך להשתמש בכוונה בעל מנת להשפיע כל הפוטנציאל הזה לא שווה כלום. האם זה נכון?

נכון. ואלו שעוסקים בחכמת הקבלה, שנמשכים ללימוד שלנו, לקבוצה שלנו, יש להם את הרצון לקבל הכי גדול. האנשים שברחוב שרוצים להרוג זה את זה, לגנוב ולעשות כל מיני דברים, להם יש רצון לקבל קטן. הרצון לקבל הכי גדול שייך לאלו שעוסקים, שנמשכים לעיסוק בחכמת הקבלה והם העבריינים הגדולים ביותר בעולם.

תלמיד: איך ניתן להנגיש זאת לאנשים, להשתמש בזה בהפצה?

קודם תחשוב על עצמך, ואז יהיה לך ברור איך לדבר לאחרים.

שאלה: איך הוויכוח עם היצר הרע משתנה אחרי מעבר המחסום?

הוא נשאר כך עד גמר התיקון, ועד אז מתעורר באדם כל פעם רצון לקבל חדש והוא חייב להביא אותו לצורת השפעה, הוא חייב להשיג כוח כנגדו וכך לעבוד - בין הרצון לקבל שלו לבין על מנת להשפיע שעל ידי זה שהוא מתפלל הוא מקבל זאת מבחוץ.

שאלה: איך אני הופך את הרצון לקבל ביחסים שלי עם החבר?

אתם עובדים יחד, מדברים יחד על איך אנחנו מתעלים מעל הכוונה על מנת לקבל ורוצים להגיע לכוונה על מנת להשפיע. איך אנחנו מרגישים בפנים שאנחנו נמצאים בעל מנת להשפיע ואיפה זה קורה לנו. מה זה על מנת להשפיע, באנשים, ביחסים בינינו, ואיך מגלים זאת. את כל זה אנחנו מבררים בינינו.

שאלה: מה זה לא לשנוא את הרצון לקבל שלי?

הרצון לקבל לא אשם כי זה מה שהבורא ברא, ובו אין שום דבר רע, אנחנו רק מדברים בצורה לא מדויקת. הרע הוא בעל מנת לקבל, בכוונה שמעל הרצון לקבל. את הרצון לקבל אתה לא יכול להקטין, אתה לא יכול לשבור, אתה לא יכול לעשות עימו כלום, הרצון הוא נברא וכך הוא יהיה קיים. רק את הכוונה שבתוך הרצון לקבל אפשר לשנות, או שהוא רוצה ליהנות לעצמו, או ליהנות כשהוא משפיע למישהו אומנם הוא רצון לקבל, אבל מעל עצמו הוא יכול להשפיע לזולת. הזולת אלו החברים, כל הכלי, כל האנושות והבורא, מה שהרצון לקבל מרגיש שנמצא מחוץ לו. אנחנו צריכים להעמיד את עצמנו כך שיהיה לנו ברור איפה אנחנו ואיפה מה שמחוץ לנו - חברים, אנושות, בורא - ואיך להתייחס אליהם, וכך לומדים איך להתייחס לבורא בהשפעה.

למדנו ודיברנו הרבה על כך שהבורא לא קיים כלפי הנברא. ככל שהנברא מתחיל לקבל את החברים, את מי שנמצא מחוץ לו, ככל שהוא מקבל אותם כמו את עצמו, ככל שהוא אוהב אותם ומתחבר אליהם, אז הוא מרגיש שאלו אינם באמת חברים, אנשים, אנושות וטבע אלא זה הבורא, ובזה הוא מגלה אותו.

אם האדם מעביר את הרגש שהיה לו לעצמו, את האגו שלו, אם הוא מעביר זאת לזולת, מחוץ לו, אז לאט לאט הוא מתחיל להרגיש את כוח ההשפעה שהוא מייצב, למי הוא מייצב אותו, וכך מתוך חוסר הרגשה להרגשה מגיע הבורא. ככל שאני מתייחס לזולת בכוח ההשפעה שלי, כך אני מתחיל לראות בו את הבורא.

תלמיד: האם התיקון הוא בזה שאני לוקח את הרגש לעצמי ומכוון אותו לחברים?

כן.

שאלה: בעבר רציתי כל הזמן לקבל יותר כסף או אם הייתי בתחרות אז רציתי לקבל מדליית זהב ובזה להתמלא, ואילו עכשיו אני מתמלא מכך שלאחרים טוב, לא אכפת לי מעצמי אלא אני רק רוצה שלהם יהיה טוב ושכולנו פשוט נהיה אחד. האם זו תמונה נכונה?

כן.

קריין: "ללכת מעל הוויכוחים עם הרצון לקבל", קטע מס' 1.

"כל זמן שהאדם לא תיקן את החטא של עץ הדעת", חטא של עץ הדעת - שבמקום על מנת להשפיע יש לו עכשיו את הכוונה על מנת לקבל על כל הפעולות שהוא עושה. אין לו ברירה, הוא תמיד עושה למען עצמו כי כך נולדנו, "הוא טועם טעם עפר, בזמן שהוא רוצה לעשות את המעשים שלו בעל מנת להשפיע", אם הוא משתדל לעשות משהו על מנת להשפיע, אז אין לו בכך שום טעם, שום כוח, כלום, והוא יכול לעשות זאת רק בלחץ, מתוך הכרחיות, "שזה מכונה "שכינתא בעפרא"", הבורא נמצא בעפר, כלומר, גדלות הבורא שזו השכינה נמצאת בעפר, כביכול שאין בזה שום עניין. "אסור לו לספר לגופו, הנקרא רצון לקבל.

היינו, שאין לו להגיד להרצון לקבל לעצמו, שהוא אינו מרגיש שום יראת הכבוד ברוחניות, אלא הוא בכלל לא צריך לדבר בעניני עבודה עם הרצון לקבל שלו. היות שהאדם צריך לדעת, שלא יעזור לו שום ויכוחים עם הרצון לקבל. לכן האדם, בעת שהוא בא למצב של עני, הוא צריך רק לבקש מה', שיעזור לו, היינו שיתן להאדם כח, שיוכל להתגבר עליו."

(הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)

זה כלל מאוד גדול וחשוב, לא לעמוד מול הרצון לקבל, לא להשתדל להילחם נגדו, לא להשתדל לשבור אותו, כי זה מעשה לגמרי לא נכון. אנחנו אף פעם לא יכולים לנצח את הרצון לקבל שלנו וגם לא צריכים. הבורא לא ברא אותו כדי שנשבור אותו, נתעלה מעליו ונרקוד עליו, אלא דווקא כדי שנגלה כמה אנחנו חלשים מול הרצון לקבל ונבקש מהבורא שיעלה אותנו למעלה ממנו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

העבודה שלנו צריכה להתבצע בצורה עקבית, אדם עם עצמו, עם הרצון לקבל שלו, עם החברים, עם הרצון לקבל של הקבוצה ולבורא. כל העבודה שלנו צריכה להסתיים כל פעם בזה שאנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו, שיתקן את הרצון להשפיע שלנו ושהוא יגדל עוד ועוד על פני הרצון לקבל.

שאלה: יוצא שעלי לבנות את החיים שלי כך שאהיה כמו חייל שאף פעם לא מתווכח עם הרצון לקבל. יש לי לו"ז, אני קם להכנה בלי לחשוב יותר מדי או מגיע לאסיפת חברים בלי לחשוב. אם הכול לפי הלו"ז ואני לא מתווכח, אז מאיפה מגיעה התפילה?

התפילה לא צריכה להיות בכך שאני מקיים או לא מקיים, אלא על מנת מה אני מקיים, מה הכוונה ובשביל מה אני עושה זאת. אני עושה זאת כדי להשפיע נחת רוח לבורא, לשם זה התפילה. אנחנו צריכים להקים תפילה, להקים כוונה, את הרצון אנחנו לא יכולים לשנות ולכן עלינו לקיים אותו עם הכוונה הנכונה.

למה הבורא שבר את הרצונות? הוא שבר את הרצון לקבל האחד להרבה מאוד רצונות כדי שנוכל לתקן כל רצון לחוד. לאחר מכן יש פעולה שנקראת "רב פעלים מקבציאל", שכל הרצונות שתיקנו במשך כל החיים שלנו ובכל הגלגולים, כל אחד בחיים שלו ובתיקונים שלו, הכול מתחבר יחד וכך אנחנו מגיעים לתיקון הכללי.

תלמיד: אם כבר התווכחתי והפסדתי, האם אני יכול לזרוק את זה לעשירייה?

העבודה שלנו היא כל הזמן לבקש תיקון על הכוונה. התיקון על הכוונה הוא קודם כל בין החברים, שנהיה כאחד בכוונה משותפת, ואחר כך ממנה לבורא.

שאלה: כתוב שאסור לדבר עם הרצון לקבל במצב ירידה, אתה יודע שהחברים והקרובים לא יבינו אותך. אבל מה תעשה? הרי נראה לך שהדיבור הזה איתו עוזר לך.

אל תדבר איתו. "אין חכם כבעל ניסיון", תנסה לעשות מה שכתוב בספרים ותחסוך בזה הרבה זמן, עצבים ויגיעה.

שאלה: מי זה "אני" ומי זה הרצון לקבל שלי? רב"ש מדבר על שתי ישויות שונות בנברא.

נכון. הרצון לקבל שלי זה הרצון שנמצא בי, אני צריך להבדיל בין הרצון לבין הכוונה שעל הרצון, וה"אני" בצד. זו נקודת תצפית שהבורא נתן לי שהיא כמו שופט. אני מסתכל - זה הרצון לקבל שלי וזו הכוונה שלי, והכוונה שורה על הרצון לקבל ומחייבת אותו לעשות כך וכך. איך אני יכול להפוך את הכוונה שלי מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע? רק על ידי זה שאני פונה לבורא. אני יכול לפנות לבורא רק בתנאי שאני משתדל לעשות את זה בחברה ורואה שאני לא מצליח, ועם ההרגשה המרה הזאת אני פונה לבורא.

תלמיד: כלומר "אני" זו ישות בפני עצמה, והרצון לקבל לעומד בפני עצמו?

כן. אתה רוצה להבדיל בין האני לבין הרצון לקבל.

תלמיד: מה פירוש שאני רוצה להבדיל? אני זה עצמי?

אני לא יודע מה זה "עצמי". תסביר לי מה זה עצמי?

תלמיד: עצמי זה אני. יש נברא שנקרא "אני" ובתוכי נמצא הרצון לקבל.

כן, נכון. ואתה מבקש מהבורא שיוסיף לרצון לקבל שלך כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: ואז מה?

ואז הרצון שלך יהיה על מנת להשפיע, ובזה תהיה דומה לבורא. רק לבורא יש רצון להשפיע בעצמו ולך יש רצון לקבל כי אתה הנברא, אבל עם כוונה על מנת להשפיע שקיבלת מהבורא, וזה נקרא "חלק אלוה ממעל".

שאלה: האם יהיה נכון לומר שהנקודה שבלב היא שימוש נכון בכוונה, הנקודה שבלב היא זו שמכוונת את הכוונות, היא זו שפונה או מפנה אותנו לבורא וכך הבורא מתקן את הרצונות שלנו?

בדיוק. נכון.

שאלה: אם הרצון לקבל מנצח אותנו בכל פעם שאנחנו פועלים נגדו, מדוע כל כך קשה לנו להודות באפסיותנו כלפיו?

אני לא מבין את השאלה. הרצון לקבל גדל כדי שנרכיב עליו כוונה על מנת להשפיע. אנחנו לא הולכים לשבור את הרצון לקבל. אנחנו לא נלחמים נגד הרצון לקבל, אנחנו משתדלים לעטוף אותו בכוונה על מנת להשפיע. כמו שלפרצוף הרוחני יש עביות, אבל על העביות יש צמצום, מסך ואור חוזר, ובזה הוא דומה לבורא שרוצה להשפיע לו והוא רוצה להשפיע לבורא.

במה הוא משפיע לבורא? בזה שהוא משתמש עם הרצון לקבל שלו ועם הכוונה על מנת להשפיע, הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, כמו האורח אצל בעל הבית.

שאלה: ממה הרב"ש מזהיר אותנו במאמר הזה? מה נקרא ויכוח עם הרצון לקבל?

שאנחנו לא צריכים להיות נגד הרצון לקבל, אלא נגד הכוונה על מנת לקבל.

שאלה: יוצא שעל כל פעולה יש לבנות כוונה. איך לעשות חשבון נכון כל כמה זמן כדי לחדש את הכוונות?

אתם צריכים לחשוב כל הזמן איך אתם מחזיקים כל אחד את כולם בעשירייה, שלא נשכח שכל הכוונות שלנו צריכות להיות כדי להתחבר בינינו ולהשפיע לבורא. אם לא נשכח את זה, אם נחזיק את הכוונה הזאת נצליח מהר מאוד.

שאלה: למה כל כך קשה לזהות מה הכוונה אם זה הדבר היחיד שאנחנו צריכים לשנות?

כי זה שורה על הרצון לקבל האגואיסטי ולכן קשה לנו להתמודד עם זה. לשנות את הפעולות שלנו לא לעצמנו אלא לזולת, לא שזה קשה, אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה. אלא כשנשתדל לעשות כך, נגיע לייאוש ואחר כך להחלטה שאם יקרה כזה היפוך, הוא יכול לקרות רק על ידי זה שהבורא יעשה. ואז אנחנו פונים, צועקים לבורא שיעזור לנו להפוך את הרצון לקבל לעל מנת להשפיע, והוא עושה.

שאלה: יש לי הרבה רצונות שמושכים אותי החוצה מהדרך, מגלים בי אלף ואחד פיתויים, האם אני לא אמור להתנגד לרצונות האלה?

הרצונות עצמם לא חשובים, אלא תבדוק את הכוונות, האם הכוונות הן על מנת לקבל. תשתדלו לחיות בתוך הכוונות ולא בתוך הרצונות, ואז תרגישו עד כמה זה מעלה אתכם למעלה מהטבע, אפילו כשתחשבו בעל מנת לקבל, אבל תזדהו עם הכוונות ולא עם הרצונות. רצונות מגיעים מהבורא, כוונות הנברא צריך לבחור.

תלמיד: איך אני מזהה את הכוונה שברצון שלי הנוכחי?

לשם מי אני עושה.

תלמיד: אבל הכוונה תמיד לעצמי.

אז יש לך מקום לתפילה. כך אתה מגלה שאתה לא בסדר, שהכוונה שלך לא בסדר, לא הרצון. רצונות מגיעים מלמעלה, הם מהשבירה, הבורא ברא רצון אחד ושבר אותו, אבל אתה צריך לאתר את הכוונות האלו ולראות עד כמה כולן בעל מנת לקבל לעצמך, ואז לבקש מהבורא שיעזור לך להפוך אותן.

תלמיד: מה גורם לרצון לקבל או לכוונה על מנת לקבל להצליח לגרור אותי לוויכוח איתו?

כי הרצון הוא שלך. הרצון לקבל קצת גדל עם הכוונה על מנת לקבל, ואז אתה נמצא בזה, זה שולט עליך.

תלמיד: האם יש דרך למנוע את הוויכוח?

זה בתנאי שאתה מחזיק את העשירייה כמו תינוק שתופס את אימא ודבוק בה, או כמו קוף קטן שמחזיק את אימא שלו, בצורה כזאת.

שאלה: איזה קשר יש בין פעולה שעושה החבר ובין העבודה להפוך את הכוונה?

אם אתה משתדל להיות יחד עם החבר בהתקדמות לרוחניות, אז בצורה כזאת אתם מחברים את הכוחות, את התפילות, אומנם אתם לא מדברים ביניכם, אבל זה משהו פנימי שכך קורה, ועל ידי זה לכל אחד יש כוח כפול, אפילו יותר מכפול. מפני שביניכם יש אגו, רצון לקבל שבו אתם שונים, אז אתם מכפילים את עצמכם, ואז אתם פונים לבורא והבורא שומע, ומפני שאלו שני כוחות שרוצים להתחבר ולהיות יחד בהשפעה אליו, אז זה כבר מועיל, זאת התפילה האמיתית.

שאלה: עדיין לא ברור לי מי זה ה"אני". הרצון לקבל נברא על ידי הבורא, הוא קיבל איזו כוונה, אבל מי זה ה"אני" הזה שמתנהל בין הרצון לקבל עם הכוונה לקבל לרצון לקבל עם הכוונה להשפיע, מאיפה נוצר ה"אני" הזה?

ה"אני" זה הרצון לקבל. אחר כך נגלה את הנקודה שבלב.

שאלה: בקטע אנחנו קוראים שהאדם צריך לבקש מהבורא שיעזור לו, שייתן לו כוחות שיוכל להתגבר על עצמו. כתוב כאן שצריך לקבל כוחות בשביל עצמי, אז איך לכוון את זה כלפי חברים?

בכך שאתה מתפלל עבור החבר. אבל איך אתה יכול להתפלל עבורו? בזה שאתה רוצה להתחבר אליו ולעשות יחד עמו פעולת השפעה לבורא, זה נקרא "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה". קודם אתה מקבל מלמעלה את הכוח, אחר כך אתה מעביר את זה לחבר, אחר כך אתם מתחברים יחד ופועלים כלפי הבורא.

תלמיד: האם הבורא תמיד נותן לנו הזדמנות לעזור לחברים בכל מצב?

כן, אולי אנחנו לא מבינים את זה אבל הוא נותן תמיד.

שאלה: אותה עבודה שכרגע תיארת של להיות בכוונה מעל הרצון לקבל, האם זוהי אותה עבודה שאנחנו בונים בערבות?

כן. כל העבודה שלנו היא במה שאנחנו עכשיו לומדים, והיא מכאן ועד גמר התיקון, התנאים משתנים אבל בעצם זו העבודה.

תלמיד: אמרת באחד השיעורים שהבורא מתגלה כשהחברים מגיעים לערבות ומשלימים זה את זה. מה זה נקרא "להשלים זה את זה"?

רוצים לעזור זה לזה.

שאלה: מהו מצב ה"אני" שכתוב עליו, מהי ההתגברות עליו שמקבלים מהבורא?

אני כל הזמן מגלה את עצמי בצורה יותר ויותר הפוכה מהחיבור ומהבורא.

שאלה: איך לפרש את המצב שאנחנו לא מרגישים שום כוונה על מנת לקבל?

זאת השבירה. כתוצאה מהשבירה אנחנו מרגישים רק כוונות על מנת לקבל ולא על מנת להשפיע. ומפני שאלה כוונות על מנת לקבל, הן אצלנו ללא שום השוואה עם משהו הפוך, ואנחנו אפילו לא מרגישים שזה על מנת לקבל, שזו כוונה, וכך אנחנו עובדים. זאת אומרת, אנחנו מרגישים בטוח עם זה, כי כך אנחנו נולדים, כך אנחנו מתפתחים ומתחילים את החיים שלנו. וגם החיים הרוחניים מתחילים מזה שאנחנו מגלים עד כמה אנחנו על מנת לקבל.

שאלה: כשאתה מנסה לבנות כוונה, להתכלל בחברים כדי להרגיש אותם, או להתכלל בבורא, אז הרצון לקבל נעלם מעצמו.

אז לא חשוב, אנחנו צריכים את הרצון לקבל רק כדי שתהיה לנו עליו כוונה על מנת להשפיע. והרצונות מגיעים מהבורא ומתגלים בנו בצורה שלא אנחנו קובעים אותם, אלא מה שהבורא מגלה - זה יש לנו. והעיקר הוא, איך אני משתמש ברצון שהבורא נותן לי, כי הבורא מחדש בכל יום "מעשה בראשית". כל יום, כל רגע יש לי רצונות חדשים ואני צריך להשתדל להרכיב על כל אחד בהדרגה, כוונה על מנת להשפיע לבעל הבית. ומה שבעל הבית נותן לי אני אומר לו "תודה" ומשתדל להשתמש במה שאני מקבל ממנו כדי להשפיע לו נחת רוח.

תלמיד: זה כל העניין, כל מה שהבורא נותן לי אני אומר לו תודה, "תודה אני לא רוצה את זה, אני רוצה לאהוב אותך."

אז איך אתה עושה את זה? על ידי זה שאתה מקבל ממנו את הרצונות האלו, כל מה שהוא עושה לך, כל העולם שהוא נותן לך, אתה צריך בסופו של דבר לקבל את זה על מנת להשפיע לו. אתה מברך אותו על הכול, כי אתה רוצה שעל ידי היחס שלך לעולם, לכולם, לעשות לו נחת רוח. איך אתה עושה לו נחת רוח? בזה שמה שאתה מקבל מהבורא, יחד עם מה שאתה בעצמך, אתה משתמש כדי להשפיע לכולם.

תלמיד: עד שיש לך כוח המסך אתה עדיין לא יכול לקבל משהו בשבילו.

תבקש. מה הבעיה?

תלמיד: ובינתיים?

אין בינתיים. כבר עכשיו. מה אתה בורח? עכשיו כבר תתחיל לבקש.

תלמיד: כדי לבקש את כוח המסך, מה אתה מבקש? אתה מבקש להרגיש אותו, לאהוב אותו, או להשתמש ברצון לקבל?

אתה מבקש כוח השפעה כדי לגרום נחת רוח לבורא. לא כדי לאהוב אותו, זאת בקשה אגואיסטית. אלא אתה רוצה להשפיע נחת רוח לבורא, כלומר, אתה מדבר על הכוונה, "איך אני יכול להשפיע נחת לבורא"? ולא על הרצון.

ואני רואה שאין לי דרך להשפיע לו, ואז אני מתחיל לשים לב, שחוץ ממני והבורא יש עוד אנושות, יש חברים שלי שהוא ברא אותם והם שלו. ואז אם אני אשפיע להם אני יכול בזה להשפיע נחת רוח לבורא. וכדאי לי להשפיע להם, ככל שאני מרגיש בליבי שהלב משתפר ומתחיל לאהוב את החברים. אני צריך להיות בטוח, שבזה הבורא נהנה ממני ובזה אני משפיע לו נחת רוח ועכשיו אני מבין למה זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת ה'.

תלמיד: מה שלא מובן, מה הקשר של הרצון לקבל? הרי הוא לא חלק מהתמונה.

בלי רצון לקבל לא היית מרגיש שום דבר, אבל אנחנו מדברים על הכוונה שעל פני הרצון לקבל, מה אתה רוצה להשיג על ידי שימוש מיוחד ברצון לקבל?

שאלה: האם אפשר להגיע למצב בו יש לנו שליטה? כלומר יש גירוי, התגובה הראשונה זה רצון לקבל, ואז אני מצליח להתאפק ולהוציא תגובה עם כוונה לרצון להשפיע?

כן.

שאלה: אם מתעורר בי רצון שהוא הפוך מהבורא, הפוך מהחיבור, איך אני מכוון אותו למען הבורא?

הכול תלוי בחשיבות, אם אתה רוצה להשפיע לבורא, אז יש לך כל האפשרויות, אם אתה רוצה להשפיע לחברים, יש לך גם כל האפשרויות וגם לעצמך כל האפשרויות, אז תחשוב, מה אתה צריך לעשות בחיים שלך, כדי להגיע להזדהות עם הבורא.

קריין: ציטוט מספר 2.

"יש לדעת, בזמן העבודה, כשהרצון לקבל בא להאדם עם הטענות שלו, אינו מועיל שום ויכוחים עמו ושום שכליות, מה שהאדם חושב שהם טענות צודקות, לא יעזור לו, שיוכל לנצח את הרע שלו. אלא כמ"ש "הקהה את שיניו", שפירוש רק ללכת במעשים ולא בויכוחים, שזה נקרא, שהאדם צריך להרבות כוחות על דרך הכפיה, שזה סוד מה שאמרו חז"ל "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". כלומר, ע"י ריבוי התמדה אז ההרגל נעשה טבע שני."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

זה מה שאנחנו צריכים לדעת, להתמיד פעם ועוד פעם ולא לעזוב כמו ילדים קטנים שאם הם רוצים משהו הם מנדנדים ולוחצים ולא מוותרים, לעומת הגדולים שכבר היו מתייאשים אלף פעמים.

אבל בסופו של דבר, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להצליח, לכן הבורא נותן כוח טוב לילדים הקטנים שבצורה כזאת הם יתקדמו וילמדו מהחיים ואנחנו צריכים גם לעשות את זה במעשה הרוחני.

שאלה: אם בא רצון שהוא הפוך מהדרך, נגיד אני רוצה להתעשר, זה סימן שלא עבדתי מספיק להתקרב לחברים?

זה לא סימן לכלום, זה סימן שאתה עכשיו צריך לעבוד על הרצון הזה, לעשות ממנו רצון להתעשר בעל מנת להשפיע. זה סימן שאתה צריך לבדוק איך אתה עובד עם הרצון הזה על מנת להשפיע. כל רצון שמתגלה צריכים לבדוק האם הוא בדרך, ואם הוא מביא אותך למטרת החיים וכך לעבוד עימו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגביר לא על ידי הכפייה?

אנחנו לא יכולים להתקדם שלא על ידי כפייה, וכל פעם אנחנו צריכים לקבוע לעצמנו יותר ויותר מצבים ומעשים שהם כולם יהיו לקראת חיבור, לקראת על מנת להשפיע - לכן כאן זו ממש כפייה. אבל כפייה אנחנו לא מסוגלים לעשות, ואז אנחנו מבקשים שהבורא שיעשה את העבודה הזאת. האמת שעבודה רוחנית היא עבודה לא קשה, אנחנו צריכים רק לבקש.

שאלה: מי אחראי לכפות? מהי הפעולה הזאת לכפות?

אני מבקש מהבורא שיכסה את הרצון לקבל שלי בכוונה על מנת להשפיע, שיעשה את זה בכל מיני צורות ולא חשוב לי באיזו מידה, הוא יודע יותר טוב ממני מה לעשות, ורק על זה אני מבקש. יש לי רצונות לקבל, הרצונות האלה הם כל הזמן מתגלים בי במידה יותר ויותר גדולה, ובהתאם לזה אני מרגיש עליהם כוונות על מנת לקבל יותר ויותר גדולות, ואני מבקש מהבורא שיתקן את הכוונות שלי. לא את הרצון לקבל, אלא שהרצון לקבל יהיה תמיד בעל מנת להשפיע, זה מה שאני מבקש.

תלמיד: אז ההרגל הוא בקשה?

אני כל הזמן מרגיל את עצמי לבקשה, לתפילה.

קריין: קטע מס' 3.

"בזמן שהגוף שאל את השאלות, ורוצה להבין את הכל בתוך הדעת. ואז צריכים לומר להגוף, שהשאלות שלך לא מעניין אותי, היות שאני הולך למעלה מהדעת. וזה שכתוב: "נתן בו עיניו ועשה אותו גל של עצמות". פירוש שעשה אותו גל של עצמות הכוונה על השאלות שלו, כי מי שהולך למעלה מהדעת, אין כאן שום שאלות והכל מתבטל."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)

שאלה: מעל הדעת זה משהו שיותר מתאים כנגד הרצון לקבל או כנגד הכוונה?

תמיד אנחנו מדברים על הכוונה, לא על הרצון. על הרצון אין לנו מה לדבר, אנחנו תמיד נמצאים ברצון לקבל, אנחנו לא יוצאים ממנו אף פעם, אחרת אנחנו נעלמים. יש מצב שאנחנו קיימים ואז אנחנו קיימים בתוך הרצון לקבל. אם היינו יוצאים ממנו היינו פשוט נעלמים לגמרי, אין נברא שהוא לא מהרצון לקבל. רק הבורא הוא לא מהרצון לקבל, הוא הרצון להשפיע.

שאלה: איך מחזיקים מצב שאדם החליט ללכת למעלה מהרצון לקבל אבל עדיין אין לו כוח?

למעלה מהרצון לקבל, משמעו למעלה מהכוונה על מנת לקבל. זה מאוד חשוב. מהיום והלאה נדייק במיוחד כשנדבר על הכוונה.

תלמיד: אז איך מחזיקים מצב בו אדם החליט ללכת למעלה מהכוונה על מנת לקבל, אבל עדיין אין לו כוח להיות בזה ממש?

כן, ודאי, כי אם זה לא על מנת לקבל אז אין לו כוחות, כך נולד, כך התפתח עד היום. מה לעשות? אין מה לעשות, רק תפילה. אין כוחות ודאי, הוא נמצא במצב אפס. עכשיו יש לו אפשרות להתכלל עם החברים ואולי דרכם יקבל כוחות, ואם לא אז מהבורא. זה נקרא מאהבת הבריות, מחיבור עם החברים הוא יכול לפנות לבורא ולקבל מהבורא דרך החברים בצוותא, בקבוצה, את הכוח.

שאלה: כתוב "כי מי שהולך למעלה מהדעת, אין כאן שום שאלות והכל מתבטל." השאלה היא, איך ללכת מעל הדעת אם אין שאלות?

אם אין שאלות אז אין לו מה ללכת למעלה מהדעת, לא. אדם המגיע לחכמת הקבלה לא מוכן ללכת למעלה מהדעת, הוא לא מבין אפילו מה זה ואיך זה, אבל לאט לאט אחרי כמה שנים הוא מתחיל להבין שעליו להתגבר על "על מנת לקבל" ולהגיע לכך שהרצונות יהיו ב"על מנת להשפיע". כשהוא שומע מה זה בעל מנת להשפיע, הוא מתחיל לממש זאת. איך הוא יודע? כי הוא רואה אני ונניח הקבוצה, או שאני חושב לטובתי או שאני חושב לטובת הקבוצה, ואז בדוגמה הזאת, אני והקבוצה, אנחנו יכולים לראות מה זה על מנת לקבל לעצמי, ומה זה על מנת להשפיע לקבוצה, ואז בצורות כאלה הוא לומד.

שאלה: "הקהה את שיניו" של "על מנת לקבל" לא נוגד את העיקרון שאנחנו אמורים להתעלות מעליו?

לא, זה לא מנוגד, אני צריך פשוט ללכת נגד הרצון "על מנת לקבל".

שאלה: לגבי הדיוק שנתת, שלא מדברים על הרצון אלא על הכוונה, או על מנת לקבל לעצמי או על מנת להשפיע לזולת. כאן קצת התבלבלתי כי את הכוונה על מנת להשפיע אנחנו בונים מעל הכוונה על מנת לקבל, האם יש לנו כאן שלושה מרכיבים, רצון, כוונה על מנת לקבל, ומעליו כוונה על מנת להשפיע?

כן ודאי.

תלמיד: איך לנהל את שלושת המרכיבים האלה?

הכול יהיה פשוט, אל תסתבך עכשיו. תחשוב על זה לאט לאט במשך כמה שעות או כמה ימים, אתה תתרגל לזה, לא תהיה בעיה.

תלמיד: דיברנו על כך שאת הכוונה על מנת לקבל אנחנו מחליפים לכוונה על מנת להשפיע, דגש על "מחליפים", זו נקודת הבלבול שלי, עכשיו נאמר שלא מחליפים כוונה על פני כוונה אחרת.

אתה תרגיש, אני לא רוצה לתת לך פתרונות למיניהם כי מילים מבלבלות. מאוחר יותר תתחיל להרגיש איך זה נעשה.

שאלה: נראה לי שאני באותו בלבול. בדרך כלל מבקשים להחליף רצון, נגיד אני רוצה לשחק כדורגל, האם אני מבקש מהבורא לרצות לעשות הפצה במקום או שאני צריך להישאר עם הרצון שלי?

הרצון לא חשוב, חשובה הכוונה. איפה שהכוונה יכולה להיות יותר גדולה, שזה בדרך כלל על רצון יותר גדול, שם אנחנו משתמשים. עוד מעט נתחיל לעבוד עם הכוונה, עם הרצון. כך נתקדם לבניית הפרצוף.

תלמיד: אמרת להשתמש ברצון. אם יש לי רצון להתעשר, זה מפריע לי, אני לא רוצה את הרצון הזה או שאני צריך להישאר איתו ולעבוד איתו דווקא?

אתה לא צריך לעבוד עם הרצונות, אתה צריך לעבוד עם הכוונות. תתחילו לעבוד עם הכוונות ואז תראו כמה אתם ממש רואים עולם חדש, עולם של כוונות.

שאלה: הרצון לקבל הוא חומר הבריאה אנחנו יודעים שהוא לא מתבטל לעולם, תמיד יישאר. האם בתהליך התיקון שתי הכוונות נשארות זו לצד זו, או שהכוונה דלקבל אחרי שעושים את התיקון מתבטלת ונשאר רצון לקבל ומעליו רצון להשפיע?

כן, בדיוק ככה.

תלמיד: אז הכוונה דלקבל מתבטלת?

כן.

שאלה: כתוב, "בזמן שהוא רוצה לעשות את המעשים שלו בעל מנת להשפיע, שזה מכונה "שכינתא בעפרא", אסור לו לספר לגופו, הנקרא רצון לקבל." מה זה בדיוק האיסור הזה לספר לגופו, למה הכוונה?

פשוט מאוד, שאני לא פונה לרצון לקבל, אני עובד רק עם הכוונה לשם מי אני רוצה לעבוד, מי הנהנה מהפעולה שלי, עם זה אני עובד.

שאלה: האם כוח הרע בא לידי ביטוי באותה עוצמה כמו כוח הטוב? כלומר, האם אני מקבל את שני הכוחות האלה בעוצמה שווה?

אנחנו לא יודעים להשוות, לשקול, אבל צריכים להגיד שכנראה כן. כוח הרע וכוח הטוב צריכים להיות שקולים.

שאלה: תוכל לתאר מה הם השלבים להפוך את הכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע?

זה שאני נכלל עם החברים ובהתכללות איתם אני מזמין את המאור המחזיר למוטב, והוא משנה את הכוונה שלי מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. השינויים האלה כולם, כולם, נעשים אך ורק על ידי הכוח העליון, אבל אני צריך להביא את עצמי למצב שהכוח העליון ישפיע עליי וישנה לי את הכוונה.

שאלה: אני מבינה שאנחנו צריכים ללמוד להפריד בין הכוונה לבין הרצון לקבל, תוכל לתת לנו דוגמה איך עושים את ההפרדה הזו?

תאר לעצמך שיש לך משהו טעים מאוד ביד, אתה מזהה שזה טעים כי אתה מלכתחילה נמצא ברצון על מנת לקבל, אם לא הייתה לך כוונה אלא רק רצון לקבל ללא כוונה ליהנות, אז אפילו טעם לא היית מרגיש. אתה מרגיש טעם במשהו מפני שאתה בודק איך אתה יכול ליהנות ממה שיש לך ביד. ואם תרצה להפוך את הכוונה הזאת לעל מנת להשפיע אז יש בעיה גדולה איך תוכל לעשות זאת, זה בלתי אפשרי. לאימא נניח יש תענוג גדול כשהיא מנשקת את התינוק. ואם אתה תנשק את התינוק יהיה לך תענוג? לא. כלומר, זה לא עניין של הפעולה אלא של הרצון עם הכוונה. לכן תשתדלו לבדוק איך אתם משנים את הרצונות, את הכוונות, באופן שהם הופכים אותך מזה לזה, מהאורח לבעל הבית. אם תעשו הרבה תרגילים, זה יהיה יותר ברור. נעבוד על כך, זה מאוד חשוב.

שאלה: האם עבודה עם כל רצון ורצון מסתיימת בזה שיש לי על הרצון הזה כוונה על מנת להשפיע, או שהיא מסתיימת בבקשה לבורא, או בכך ששמים את הרצון הזה בצד בינתיים?

לא. העבודה מסתיימת בזה שפניתי לבורא והבורא משנה לי את הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע ואני יכול בעזרת הבורא בטוח לעבוד עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. כך זה דרגה אחר מדרגה, מצב אחר מצב.

שאלה: האם העבודה עם הכוונות היא עבודה אישית של האדם?

גם אישית וגם בתוך הקבוצה. נעבור כל מיני מצבים.

שאלה: אז מה העבודה של העשירייה כאן?

עבודת העשירייה היא בנתינת תמיכה כי כולם נמצאים בכל השלבים הפרטיים של העבודה הזאת, ולכן תומכים זה בזה. בסופו של דבר נגלה כמה אנחנו מתחברים בינינו, כמה אנחנו בונים בינינו רצון אחד שכלול אומנם מהרבה רצונות. ככול שנעשה כוונה אחת על מנת להשפיע לבורא הכלולה מכל הכוונות הפרטיות שלנו, נהיה "כאיש אחד בלב אחד". דווקא מכך שאנחנו נכללים מהרבה רצונות ומכוונים את הרצונות האלו בכוונה כלפי הבורא, יש לנו עוצמה.

שאלה: למה קשה לאגו שלי לגלות ולהודות שהכוונה שלי רעה?

כי זה מצביע על האפסיות, על הנבזות שלו, כמה הוא גורם נזק.

שאלה: אמרת שאנחנו לא יכולים לשבור את הרצון לקבל. האם את הכוונה לקבל אנחנו שוברים? איך אנחנו בעצם מלבישים את הכוונה להשפיע?

אנחנו מקבלים כוונה על מנת להשפיע מלמעלה והיא מתלבשת על הרצון לקבל שלנו.

(סוף השיעור)