שיעור בוקר 12.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "המצווה החמישית", סעיף 215

המצווה החמישית

[פקודא חמישאה]

.215" המצווה החמישית. כתוב, ישרצו המים שרֶץ נפש חיה. בפסוק הזה יש שלוש מצוות:

א. לעסוק בתורה,

ב. לעסוק בפרייה ורבייה,

ג. למול לשמונה ימים ולהעביר משם את העורלה.

וצריך לעסוק בתורה ולעמול בה ולהרבות אותה בכל יום, לתקן נפשו ורוחו.

כי ארבע המצוות הקודמות, הנמשכות מארבעה הימים הראשונים של מעשה בראשית, באו לתקן את המדרגות בעולם האצילות עצמו, שהן ארבע המדרגות חו"ב וזו"ן שבעולם האצילות.

אשר מצווה ראשונה, הנמשכת מהמילה בראשית, היא יראה, בינה עילאה. יראה, משום שהוא גדול ומושל בכל. כלומר, רק ג"ר דבינה, שנתקנה לאו"א עילאין, המלבישים לא"א מפה עד החזה שלו, הנקראות י' דהוי"ה.

ומצווה שנייה, הנמשכת מהמאמר, יהי אור, לתיקון ז"ת דבינה, ישסו"ת, באהבה רבה שלמה, שמבחינת הקביעות הן מלבישות לא"א מחזה עד הטבור שלו, למטה מהפרסא שבתוך מעֵי א"א. אמנם במאמר, יהי אור, הנאמר בהן, עלו ונעשו פרצוף אחד עם או"א שלמעלה מחזה דא"א. ומשם לראש דא"א. והבינה חזרה שם להיות חכמה, אהבה רבה, ה"ר דהוי"ה. ומהם מושפעים כל המוחין לזו"ן.

אבל מאו"א עילאין עצמם, ג"ר דבינה, אין זו"ן יכולים לקבל מוחין, כי הם נתקנו בעצמם באוירא דכיא, אור חסדים, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. ומשום זה הם נקראים יראה. כי אהבה רבה, מוחין דהארת חכמה, אינם מושפעים מהם לזו"ן, אלא רק מז"ת דבינה, ישסו"ת.

אמנם האהבה הרבה שבישסו"ת, אינה מגולה, אלא רק מחזה ולמעלה דישסו"ת, שעומדים אז למעלה מפרסא שבתוך מעֵי א"א. אמנם מחזה ולמטה דישסו"ת, העומדים למטה מפרסא דאו"א, נעשה הגניזה של אור החכמה, שזהו, ויהי אור לעוה"ב, ישסו"ת שלמעלה מפרסא. אבל ישסו"ת השנִיִים שלמטה מפרסא, האור נגנז בהם. ובחינת התבונה שבהם נעשית יבָּשה.

ומצווה שלישית, הנמשכת משני המאמרים שביום שלישי: ממאמר, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה. וממאמר, תדשא הארץ דשא. לתיקון מוחין דו"ק לזו"ן. שהייחוד העליון נמשך לז"א מהמאמר, ייקוו המים. והייחוד התחתון נמשך לו"ק דנוקבא מהמאמר, תדשא הארץ דשא.

ומצווה רביעית, הנמשכת מהמאמר, יהי מאורות, לתיקון ג"ר בז"א ונוקבא.

הרי שעד יום חמישי, כבר נתקנו כל התיקונים, שצריכים או"א וישסו"ת וזו"ן דאצילות. עד שהזו"ן קיבלו ג"ר שבהם, ונעשו ראויים לזיווג פב"פ בקומה שווה. וע"כ מכאן ואילך באות שאר המצוות, שהם תיקונים, הצריכים להמשיך מזיווג הזו"ן פב"פ.

ומצווה חמישית, ישרצו המים שרץ נפש חיה. בפסוק הזה יש שלוש מצוות. כי עתה צריכים להמשיך השלמות מזיווג זו"ן פב"פ:

א. להמשיך משם נשמה קדושה, שגם האדם עצמו יזכה לזיווג טהור וקדוש. וזה נעשה ע"י עסק התורה.

ב. להוליד נשמות קדושות.

ג. לתיקון אות הברית ע"י חיתוך ופריעה.

לעסוק בתורה, כלומר, להגות בפה אע"פ שלא ידע, כמ"ש, חיים הם למוצאיהם, למי שמוציא אותם בפה. שע"י זה קונה נפש קדושה. ולעמול בה בכל יום, להשתדל ולעשות כל מה שבכוחו, כדי להשיג אותה ולהבינה. שע"י זה קונה רוח קדוש.

ולהרבות אותה. כלומר, אחר שזכה לתקן נפשו ורוחו, לא יסתפק בזה, אלא צריך להרבות אותה תמיד, שמעלים בקודש ואין מורידים. וע"י זה זוכה לנשמה קדושה. ולכן צריך לעסוק בתורה ולעמול בה ולהרבות אותה בכל יום, לתקן נפשו ורוחו. כי ע"י זה שמרבה בתורה בכל יום, ומוסיף תיקון לנפשו ולרוחו, הוא זוכה לנשמה קדושה. שמכיוון שהאדם עוסק בתורה, מיתקן בנשמה אחרת קדושה. כי המרבה בעסק התורה, מלבד שזכה בנ"ר, זוכה ומיתקן גם בנשמה קדושה."

שאלה: מהי אותה הדרגתיות של המצוות, המצווה הראשונה היא "לעסוק בתורה", אחר כך "פריה ורביה", ומצווה שלישית היא "למול לשמונה ימים"?

אלו תיקונים שאנחנו צרכים לעשות על הרצון לקבל שלנו, רק על הרצון לקבל, כי אין לנו יותר מזה מה לעשות. התיקונים האלה יעזרו לרצונות שלנו להתחבר שוב יחד אחרי שבירת הכלים, אחרי חטא עץ הדעת, ונוכל להתחבר בינינו לרצון אחד. אבל הם כבר מתוקנים. כשאנחנו עושים את כל הפעולות האלו, אז לא יכולנו לעשות אותם, לא נולדנו בצורה כזאת, אבל עכשיו כשאנחנו כבר נמצאים בהשגת החטא, אז אנחנו יכולים לתקן את עצמנו ולחבר את עצמנו בצורה נכונה, ואז יהיה גמר תיקון.

תלמיד: מעניין ש"לעסוק בתורה" זה במקום ראשון.

בטח. כי בלי המאור שאתה מושך מלמעלה איך תראה מה לתקן?

תלמיד: למה ה"מילה" היא בסוף? הרי היא צריכה להיות בתחילת חייו של אדם.

זה לא חשוב. זה לא עניין של התחלת החיים או סוף החיים, אלא עד כמה האדם צריך לעשות פעולות כדי להגיע לזה שהוא מתקן את המקום שלו כשהוא במגע עם הזולת. זה נקרא שהוא עושה מילה על הלב שלו, על הרצונות שלו.

תלמיד: לעסוק בפריה ורביה, מה אנחנו בעצם עושים בזה?

על ידי זה שאנחנו מתקנים את הרצונות שלנו, הרצונות שלנו מסוגלים להתחבר ביניהם בכל מיני צורות של חיבור, וזה נקרא "פרו ורבו".

"216. מכיוון שהאדם עוסק בתורה, הוא מיתקן בנשמה אחרת קדושה, כמ"ש, שרץ נפש חיה. שפירושו, נפש מהחיה ההיא הקדושה, המלכות. כי כשהאדם אינו עוסק בתורה, אין לו נפש קדושה, הקדושה שלמעלה אינה שורה עליו. וכשהוא עוסק בתורה, באותו הרחש שדובב בה, זוכה לנפש חיה, להיות כמלאכים קדושים.

חיה היא הנוקבא דז"א, בעת הגדלות פב"פ עם הז"א. כי אז נקרא הז"א עה"ח, והנוקבא חיה. וע"י זה שהאדם מעלה מ"ן, ע"י עיסוקו בתורה לשמה, ומזיווג לזו"ן פב"פ, הוא ממשיך מזיווגם נפש קדושה. נפש מהחיה הקדושה, הנוקבא דז"א.

והאדם משיג זה רק ע"י העלאת מ"ן בעסק התורה. כי כשהאדם אינו עוסק בתורה, אין לו נפש קדושה, כי אין לו חלק בזיווג הקב"ה ושכינתו, שהרי לא העלה מ"ן לייחד אותם.

וזה ביאור הכתוב, ישרצו המים שרץ נפש חיה. כי התורה נקראת מים. וע"י שמשריץ מ"ן, ע"י התורה, זוכה לנפש קדושה, מהחיה העליונה. ותדע, כי אין האדם זוכה להידבק בהקב"ה, מטרם שישיג נר"ן, מהחיה העליונה הקדושה. שנפש נקשרת ברוח, ורוח בנשמה, ונשמה בהקב"ה."

שאלה: הוא כותב שארבעת המצוות הראשונות מתקנות את עולם האצילות. למה כשזו"ן מעלים מ"ן יוצא שהם מתקנים את עולם האצילות ולא רק את עצמם?

דבר ראשון, כך הוא כותב. דבר שני, זה לא לפי הסדר, כמו שאולי היית אומר, שכשמתקנים אז מתחילים לתקן מהדרגה הקרובה אלינו ואחר כך יותר ויותר למעלה, ואילו כאן זה מיד עולם האצילות. לכן נראה.

תלמיד: היה לי רושם שעולם האצילות מתוקן ורק הזו"ן צריכים לתקן את עצמם.

זה נכון, רק את האצילות צריכים לתקן בזה שדורשים ממנו שיביא מאור לתקן את הזו"ן.

שאלה: יוצא שבמצווה החמישית אנחנו מושכים מוחין מז"א לנוקבא ומלבישים עליהם כדי להחיות את הנוקבא.

אנחנו תמיד עושים את זה, אנחנו תמיד מושכים מוחין מלמעלה ומלבישים אותו באור חוזר ובצורה כזאת מיתקנים.

שאלה: האם ההתקדמות שלנו מבוססת על בניית מסך ואז תפילה ושוב בניית מסך ושוב תפילה וכך הלאה?

כן, בדיוק.

שאלה: בסעיף 216 כתוב "וכשהוא עוסק בתורה, באותו הרחש שדובב בה, זוכה לנפש חיה, להיות כמלאכים קדושים.", למה הוא מתכוון ב"הרחש שדובב בה"?

זה יתגלה לנו, ואז נדע בדיוק למה הוא מתכוון. אפשר לתרגם את זה סתם לפי המילים, אבל אנחנו צריכים להשיג.

שאלה: בסעיף 215 כתוב שכשהוא עוסק בתורה בזה שמביע אותה בפה הוא זוכה לנשמה חיה שעוזרת לו להידמות למלאכים הקדושים. מה זה אומר לעסוק בתורה ולבטא אותה בפה?

זה אומר שאדם צריך להיות במדרגה שבה הוא מגלה את המשמעות של מה שכתוב בתורה ויכול להוציא את זה מעצמו, ובמקרה כזה הוא כבר קשור לדרגת התורה. לא מדובר לא על דיבור ולא על נשימה וזה לא קשור אלינו בשום דרך, לשום דבר בהמי.

שאלה: בסעיף 215 איפה שנאמר על מצווה החמישית, כתוב שצריך למשוך שלמות בזיווג זו"ן פנים בפנים. אני מבינה שמקבלים מלמעלה למטה את החסדים, והחכמה צריכה להיות מלמטה למעלה, אז מה זה אומר שאנחנו מושכים שלמות?

זה כאשר אור החכמה מתלבש באור החסדים.

שאלה: מה זה אומר שלאדם יש חלק בזיווג הקב"ה ושכינתו?

האדם מעורר את הזיווג הזה, ואז הזיווג מתקיים, והתוצאה מהזיווג משפיעה, יורדת לאדם.

תלמיד: אמרת פעם שזיווג זה חיבור עם הבורא.

זה חיבור עם הבורא וכתוצאה מהזיווג מגיע אור.

שאלה: דיברנו על עולמות, על מדרגות של עולם האצילות ונראה שהתיקונים שלהם מרגיש כמו מכאניקה כזאת. ועכשיו יש אדם שעוסק בתורה. אפשר לפתוח את זה קצת או להסביר?

לא, אתה תתאמץ ותעשה. בדיוק כך כתוב כדי שאנחנו נבדוק את עצמנו ונראה איפה אנחנו נמצאים ומה עוד חסר לנו.

תלמיד: קודם דיברנו על מ"ן שעולה וז"א ונוקבא עולים, מתקנים, כל מיני מקומות, מצבים, יחסים. ואז יש איזה אדם שעוסק בתורה ואיזה תיקונים אחרים.

לא, זה אותו דבר. רק על מי אנחנו מדברים שמעורר את הפעולות האלו? אדם.

"217. כתוב, בָּרכו ה' מלאכיו. אלו הם העוסקים בתורה, שנקראים מלאכיו בארץ. כמ"ש, ועוף יעופף על הארץ, בעוה"ז. ובעולם ההוא, עתיד הקב"ה לעשות להם כנפיים כנשרים, לשוטט בכל העולם. כמ"ש, וקוֹיֵי ה', יחליפו כוח, יעלו אֵבֶר כנשרים.

כי כתוב, ברכו ה' מלאכיו, גיבורי כוח, עושי דברו, לשמוע בקול דְבָרו. כתוב, עושי, ואח"כ, לשמוע. שמדרך האדם, שלא יוכל לעשות שום שליחות, בטרם שישמע מה שהמשלֵח אומר אליו. משא"כ המלאכים, עושים את שליחותם, מטרם שישמעו ויבינו, מה שה' ציווה אותם. כי רצון ה' שולט עליהם, ואין בהם שום דבר חוצץ, שלא יימשכו אחר רצון ה'. וע"כ הם נמשכים אחר ה', כצל הנמשך אחר האדם. ומשום זה עשייתם קדמה לשמיעתם.

ואלו הם, העוסקים בתורה וממשיכים נפש קדושה, נמצא החומר שלהם, אע"פ שהוא מארץ, הוא מתהפך להיות כמלאכי מרום, ועשייתם קדמה לשמיעתם, שעושים מצוות ה' בכל השלמות, מטרם שמשיגים מה שעושים. להיותם נמשכים גם הם אחר ה', כצל הנמשך אחר האדם. כמו, בעת שהרוח מעלה אבק לעיני האדם, הרי הוא סוגר מהר את עפעפיו, מטרם שמחשבתו תרגיש זאת. ותמצא בזה תמיד, אשר עשייתו, שהוא עצימת עיניו, מוקדמים להרגשת מחשבתו באבק המתקרב.

לכן העוסקים בתורה נקראים מלאכיו בארץ. כי אע"פ שהם בארץ, נעשה גופם כמלאכי מרום, ועשייתם קדמה לשמיעתם. שאינם מרגישים בשִׂכלם, כדי לעשות מצוות ה' בשלמות, אלא עושים המצווה בכל שלמותה, מטרם שיספיקו להרגיש במחשבתם, מה שעושים. כדוגמת עצימת העפעפיים, המוקדם להרגשה במחשבה. ולפיכך הם נבחנים למלאכים בארץ.

ועתיד הקב"ה לעשות להם כנפיים, כנשרים, לשוטט בכל העולם. כי כל עוד שהאדם לא זכה לנפש קדושה, שולטים עליו הס"א, כמ"ש, ואת נפש אויביך יְקַלְעֶנה בתוך כף הקלע. שהולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח ולהתקשר בו. ונטמאות בצד הטמא, שהרי לא נכנס בקדושה, ולא נכלל בה.

פירוש. כי אי אפשר להידבק בה' ולקיים מצוותיו כראוי, אלא רק אחר שמאמין בשמותיו של הקב"ה, שהוא טוב ומטיב לכל, ורחום וחנון. ואלו, שעוד לא זכו לנפש דקדושה, הרי גם הס"א עוד שולטת עליהם. ולכן הולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח.

ובעת שמחשבותיהם משוטטות בעולם, ורואים ההנהגה של ה' בבני העולם, שלפי דעתם אינה כל כך טובה, כפי שצריכה להיות ע"פ שמותיו הקדושים, נמצאים פוגמים בשמותיו הקדושים, ואינם מוצאים מקום מנוחה, שיוכלו להאמין בשמות ה', להתקשר בו. ולפיכך, נטמאים בתוך צד הטומאה. כלומר, שבאים לכפירה בה'. וכל זה הוא, שהרי לא נכנס בקדושה, ולא נכלל בה. כי לא זכה בנפש דקדושה, ואינו עושה פעולות להיכלל בקדושה.

אמנם המתעסקים בתורה והמשיכו נפש קדושה, מתהפך גופם להיות כמלאכים, שזוכים להקדים עשיה לשמיעה כמוהם. וע"כ עליהם כתוב, ועוף יעופף על הארץ. שעתיד הקב"ה לעשות להם כנפיים כנשרים, וישוטטו בכל העולם. כי הם משוטטים במחשבותיהם בכל העולם כולו, ורואים הנהגת ה'.

ועכ"ז, לא לבד שאינם נכשלים בצד הטומאה, אלא שעוד מקבלים כוח להעלות מ"ן, ולהגדיל כוחם תמיד, כמ"ש, וקוֹיֵי ה', יחליפו כוח, יעלו אֵבֶר כנשרים. כי ע"י זה מעלים אבר כנשרים, לשוטט בכל מקרי בני העולם. והם מחליפים כוח תמיד, ומעלים מ"ן בכוח אמונתם בייחוד ה', וממשיכים תמיד רוח קדושה מלמעלה."

"218. כמ"ש, ועוף יעופף על הארץ. כי התורה, שנקראת מים, ישרצו ויוציאו רחש של נפש חיה, ממקומה של החיה ההיא, המלכות, ימשכו אותה למטה. על זה אמר דוד, לב טהור בְּרא לי אלקים, לעסוק בתורה. ואז, ורוח נכון חדֵש בקרבי.

מבאר הכתוב, ישרצו המים שרץ נפש חיה. ואומר, מים זו תורה. ישרצו, שיוציאו נפש חיה, ממקומה של חיה, המלכות. ימשכו הנפש הזו למטה, מנוקבא עילאה, הנקראת חיה, לעוה"ז. ועל זה אמר דוד, לב טהור ברא לי אלקים. שביקש, שייתן לו ה' לב טהור, לעסוק בתורה, ולהעלות מ"ן. ואז, ורוח נכון חדש בקרבי. ואז יזכה להמשיך רוח נכון ויוכל להידבק בו."

שאלה: למה הכוונה "קוֹיֵי ה'", מי זה אותם אלה שמצפים לה'?

אלו שמקווים לה', שמצפים להגיע אליו, להתקרב אליו.

שאלה: בסעיף הקודם הוא מזכיר - נשרים שמשוטטים בעולם. האם זה הכוח שעוזר לאדם לראות שהעולם לא מתוקן, להתכלל, או מה הכוונה?

כן. כל מה שתגיד יהיה נכון בינתיים.

שאלה: הוא כותב - "אשר עשייתו, שהוא עצימת עיניו, מוקדמים להרגשת מחשבתו באבק המתקרב", למה הכוונה?

אנחנו צריכים לזרז את עצמנו ולהמשיך בתיקונים. לפני שמגיע אלינו העל מנת לקבל- להמשיך כוונה על מנת להשפיע שהיא תהיה קודם.

שאלה: נאמר בקטע שהעוסקים בתורה נקראים מלאכים על הארץ והם מחויבים לקיים את מצוות ה' לפני שהם מבינים מה הם עושים. הרי אנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו צריכים לבנות כוונה, מסך וכן הלאה. מה ההיגיון בלעשות מצווה באופן אוטומטי לפני שאתה מספיק להבין?

נניח שנופלת בחלקנו הזדמנות לקיים מצווה באופן אוטומטי. כלומר שאני קשור באופן מלא לבורא אבל זה לא נקרא קיום מצווה, כלומר אין כאן שום קיום מצדי. קיום זה כשאני כעיקרון לא מבין, לא יודע, לא מרגיש, אלא פשוט מכיוון שאני רוצה להיות דומה לבורא מלכתחילה, לכן אני עושה את כל זה. זה נקרא "תמימות".

תלמיד: מדובר שדומים למלאכים. אנחנו פעם למדנו שהעבודה כמלאך זה משהו שלילי.

כן, כי למלאך אין אגואיזם והוא מקיים את כל מה שהוא צריך לקיים מכיוון שכך הוא בנוי, כיוון שנראה לו שכך צריך. ואילו לאדם יש אגו והוא לא רוצה לקיים. וכשהוא כן מקיים אז הוא עושה עבודה כלשהי, ולכן גם המאמץ שלו זוכה להערכה.

תלמיד: האם במה שקראנו עכשיו זה כמו שלב ביניים?

כן.

(סוף השעור)