שיעור בוקר 01.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 2062, מאמר 897. "מאי חנוכה"

קריין: רב"ש ג', עמוד 2062, מאמר 897, "מאי חנוכה".

מאי חנוכה

חנוכה תשכ"א

"הנה חז"ל אמרו, "מאי חנוכה, תנו רבנן, בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה" וכו' (שבת כ"א ע"א). היינו חנו-כה, שבכ"ה היה להם חנייה מהמלחמה. ויש להבין, שענין חניה הוא דווקא באמצע עבודה. ועומדים לנוח, בכדי לקבל כוחות חדשים, שיוכלו ללכת הלאה, ולנצח את המלחמה עד גמרה.

ויש להבין החניה הזו מהי. הנה חז"ל אמרו, שאז היונים גזרו על ישראל, שלא לעסוק בתורה. היינו שהנס היה רק על גאולת הרוחניות, שהוא צרכי הנשמה. מה שאין כן בפורים היה גאולת הגופות.

לכן בחנוכה ניתן לנו את הכרת הנס בענין הלל והודאה, מה שאין כן בפורים, משתה ושמחה כתיב, משום שהנס היה על הגופים. לכן צריך להיות הכרת הנס עד הגוף, היינו במשתה ושמחה.

הנה להבין את כל הנ"ל בדרך העבודה ומוסר, יש להבין מה שאמרו חז"ל, "ואהבת את ה' בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע" (ברכות נ"ד). הנה יש לנו לעבוד ה' ביצר טוב, היינו לעסוק בתורה ומצוות להשפיע נחת רוח ליוצרו. וענין יצר הרע, מהו. הנה היצר הרע כידוע, זהו הרצון לקבל שבנו. ויש להבין, איך שייך שהרצון לקבל יהיה עובד ה'.

וכפי המבואר בהסולם, שבזמן שהאדם עוסק בקבלת התענוגים על מנת להשפיע, אז אין שום רע ברצון לקבל, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", שעל ידי התורה נמתק היצר הרע, כמבואר.

הנה הנס של חנוכה היה רק בבחינת היצר הטוב. לכן נקרא זה רק "חניה", משום שעוד לא נשלמו העבודה, היינו שיש עוד לתקן את היצר הרע, שנקרא בחינת גוף. וזה היה רק נס של פורים.

וזה ענין "קיימו וקבלו", עד כאן באונס, משום שהיצר הרע עוד לא הסכים לעבודה, משום שעוד לא קיבל את תיקונו. ועכשיו, שהיה הנס בגאולת הגופים, שאז מקויים "בכל לבבך - בשני יצריך", לכן נקרא זה ברצון.

לכן יש בחנוכה היכר הנס רק בהלל והודאה, שהוא רק צרכי הנשמה. מה שאין כן בפורים עושים היכר הנס במשתה ושמחה, שזה נוגע עד הגוף.

"יונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים, ופרצו חומות מגדלי, וטימאו כל השמנים".

יונים - היינו פילוסופיא שרוצה להבין כל דבר בשכל החיצוני. אזי בימי החשמנים - שדווקא בזמן שיש חשמנים, היינו עובדי ה' רואים שיש שליטת היונים.

חומת - הוא אותיות תחום (מפורש בכתבי האר"י ז"ל), היינו שהאדם עושה תחום על מחשבתו, שלא ירצה להבין את העבודה בשכל החיצוני, אלא באמונה, ואמונה הוא חומה כנגד החיצונים. מגדלי - היינו מגדל מלא כל טוב. שמנים - היינו הבהירות..."

תלמיד: האם יכול להיות שהיוונים, המחשבות האלה, הפילוסופיות של האדם, מדברות בעד העבודה הרוחנית וגם על זה הוא צריך להתגבר?

כדי להשלים את הבנת היוונים, יכול להיות שאנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות שמלכתחילה לא חשבנו עליהן.

תלמיד: האם יכול להיות שהיוונים יצדיקו את הפעולות האלה?

לא, אלא זה דווקא כדי לברר את עניין היוונים, ושיהיה לנו רצון יותר שלם להילחם איתם.

תלמיד: האם כדי להגיע להשגה הרוחנית יש שלב שהאדם צריך להתגבר לגמרי על השכל, שלא יהיה שום דבר בשכל שיצדיק או יתנגד, משהו שהוא בלי יוונים?

לפי האיגרת, אני לא חושב שזה כך.

תלמיד: לפי האיגרת, האם היוונים הם תמיד נגד העבודה הרוחנית או לאו דווקא?

הם נגד העבודה הרוחנית, ודאי.

תלמיד: הם ממש מקטרגים על הרוחניות.

כן.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לפרש בינינו בעבודה בעשירייה את המושג "להציב צלם בהיכל", או לעשות פעולה של יוונים?

כל הפעולות שבהן אנחנו לא הורסים את הרצון לקבל שלנו וממשיכים עימו, הן כמו תמיכה ביוונים.

תלמיד: זה על דרך השלילה.

כן.

תלמיד: אבל איך אפשר לזהות שעכשיו היווני שולט עלינו?

אחרי שאנחנו מבררים מה הן הפעולות של היוונים, אנחנו יכולים לראות את עצמנו בצורה יותר נכונה.

תלמיד: אנחנו הולכים לקראת כנס, ואנחנו רוצים שבכנס הזה תהיה טהרה, שתהיה דרך היהודים ולא היוונים. מה אנחנו צריכים לשמור בדרך עד הכנס?

אנחנו צריכים להשתדל לשמור על עצמנו שלא להתכלל עם המחשבות, הרצונות, התוכניות של היוונים.

תלמיד: האם כל אחד מפרש את זה בדרכו?

לא כל אחד מפרש בדרכו. אם הרצון לקבל הוא בעצם מטרת היוונים, אז אנחנו לא רוצים להשתמש בכוחות האלה.

תלמיד: אנחנו רוצים בדרך לכנס לברר את המושג "לשמה", מה זה להיכנס ללשמה, את כל התהליכים שבתוכם אנחנו רוצים להיות בכנס. איך להישמר מכל מיני פרשנויות או דברים שהם זרים לזה? איך להיכנס נקיים מהכול, להיות בדבר הנקי הזה?

דיברנו על זה הרבה פעמים. דווקא הרצון לקבל האגואיסטי שכל הזמן מתעורר בנו בכל מיני אופנים, הוא מיועד להראות לנו איפה אנחנו לא יכולים להיות בפעולות מתאימות לבורא, ואיפה אנחנו יכולים להתרחק ממנו עד כדי כך כדי שחס ושלום לא נהפוך את עצמנו ליוונים.

תלמיד: אבל פה מדובר על ניצחון, על הכרעה, אומרים "ניצחנו את היוונים". אומנם עוד לא פורים, עוד אי אפשר להשתמש בזה, אבל כן אפשר להגיד "הגענו לאיזו חניה, לאיזה ניצחון על היוונים". איך אנחנו יכולים להגיע למצב כזה ולהגיד, "הגענו, ניצחנו"?

אם עדיין יש בינינו מחשבות של יוונים, אז לא ניצחנו, עדיין פה ושם הם נמצאים בינינו.

תלמיד: האם צריך לבקש עזרה לנצח אותם?

כן. לראות אותם, לאתר אותם, ולסלק אותם.

תלמיד: הוא כותב שאנחנו צריכים את "הכרת הנס עד הגוף". מה זה אומר?

זה אומר שהכרת הנס צריכה להיות בכל הגובה שלו, מאפס עד שיהיה בגובה.

תלמיד: בסוף הוא כותב, שאחרי זה מגיע כוח האמונה. כלומר אחרי שהכרתי את הנס בגוף אני מגיע לכוח אמונה.

כן.

תלמיד: הוא כותב "יונים - היינו פילוסופיא שרוצה להבין כל דבר בשכל החיצוני". מה הבעיה להבין כל דבר בשכל?

זה נגד האמונה. אתה לא יכול לפתור את הקושיות והבעיות של האמונה על ידי השכל.

תלמיד: האם אי אפשר לשלב בין השניים?

לא. איך? תן דוגמה.

תלמיד: אני מנסה להבין מה מפריע, או אולי אני לא מבין מה זה שכל חיצוני. מה זה שכל חיצוני?

שכל חיצוני זה השכל שאנחנו משתמשים בו יום יום.

תלמיד: מה זה מפריע לעבודה הרוחנית?

אם אתה רוצה עם אותו שכל להגיע לעבודה הרוחנית, להבין אותה ולפתור שם את השאלות והבעיות שמתעוררות בך, אז אתה לא יכול.

תלמיד: וכלי האמונה הוא שכל אחר, שכל עליון.

כן.

תלמיד: האם אפשר לשלב בין שניהם, לעבוד בעבודה הרוחנית עם השכל העליון ובמקביל לפעול עם השכל החיצוני?

כן, אתה יכול, בתנאי שברור לך מה המקום של זה ומה מקום של זה.

תלמיד: איך אפשר להתנגד לשכל החיצוני?

אתה פשוט רואה שכאן זה לא המקום שלו, שאתה לא יכול לעבוד עימו בשטח ששם פועל רק השכל הפנימי.

תלמיד: עכשיו כשאנחנו מדברים ואני מנתח את מה שאתה אומר, וחושב, באיזה שכל זה קורה? איזה עוד שכל יש לי? הרי זה מה שיש לי.

יש לך שכל רגיל.

תלמיד: ואיתו אני מבצע את הבירורים, המחשבות.

לא לגמרי.

תלמיד: אז מה?

זה לפני שאתה מבדיל בין שתי צורות השכל שיש בך.

תלמיד: איך להשתמש בשכל החיצוני לטובת השכל הפנימי?

בשכל החיצוני אתה יכול להשתמש רק לצורת השכל החיצוני.

תלמיד: במה אני יכול להיעזר בו לטובת הדרך הרוחנית?

זה יביא אותנו לבלבול אם נתחיל להתעסק בזה, אנחנו נאבד את הקצה.

תלמיד: מה בעצם מתקנים בחנוכה?

בחנוכה מתקנים שאלות השייכות להבנה והכרה הרוחנית.

תלמיד: מה הייתה השאלה הקודמת ולאיזו שאלה תיקנתי אותה?

אתה רצית לפתור את הבעיות שהן לא נובעות מהשכל.

תלמיד: מה יש באדם במצב חנוכה או אחרי מצב חנוכה שלא היה בו קודם?

קודם לא הייתה לו שום הבנה על המערכת הרוחנית. ולכן היה אצלו הכול פשוט.

תלמיד: ועכשיו?

עכשיו יש לו כבר בעיה כי הוא לא יודע על ידי מה לשייך את עצמו לרוחניות ולגשמיות.

תלמיד: הכניסה לרוחניות הופכת לבעייתית יותר?

כן.

תלמיד: במה בדיוק? זה לא אמור לעשות לו דווקא סדר?

לא. אם אתה הולך רק עם השכל, אז אתה לא טועה במערכת הגשמית, אבל במערכת הרוחנית אתה לא יכול, זה לא נוגע, וגם ההיפך.

תלמיד: כשאדם נכנס לרוחניות ומתחיל להרגיש את המערכת הרוחנית, את השורשים או מה שהוא לא מרגיש. האם זה לא מתחיל לארגן לו את כל החיים כולל את הרמה הגשמית?

כן, אבל אתה עדיין לא יודע מה זו מערכת רוחנית.

תלמיד: אבל הוא מתחיל להיכנס אליה במשהו?

במה?

תלמיד: בהרגשה.

איך הוא עושה את זה?

תלמיד: רק כשהוא זוכה לזה, לא אמרתי שהוא עושה את זה מעצמו. אלא אמרתי, כשהוא נכנס למצב הזה.

כן.

תלמיד: אז מה קורה? הדברים מתחילים להתארגן, להסתדר או הפוך? אני שומע שכאילו זה נהיה כאב ראש.

זה מתחיל להיות כמו שהוא לא מתלבש האחד בשני.

תלמיד: אז אין בעיה.

אין בעיה בזה שאתה יכול להגיד שזה רוחני וזה גשמי?

תלמיד: כן. או שזה לא ברור לו וזאת הבעיה?

זהו, זה בדיוק.

תלמיד: למה יש מצב כזה מבולבל, מעורבב, בין שני המצבים גשמי ורוחני?

כי אנחנו לא אוחזים במערכת הרוחנית.

תלמיד: כתוב "הנס של חנוכה היה רק בבחינת היצר הטוב."

כן.

תלמיד: אנחנו הרבה פעמים לומדים שהבורא ברא רצון לקבל, חוץ מרצון לקבל אין כלום, יש רק רצון לקבל, "בראתי יצר הרע". מהו בדיוק היצר הטוב?

היצר הטוב הוא רצון הבורא שבו הוא עובד.

תלמיד: אז אצל האדם אנחנו אומרים שזה בעצם הנקודה שבלב, הניצוץ שנמצא בכל אחד, כך אפשר להגדיר יצר טוב? מה זה באדם היצר טוב או אם אין באדם יצר טוב?

אומרים שיש בתוך ליבו.

תלמיד: אז יש באדם חלק מיצר הטוב או אין בו?

יש.

תלמיד: ואותו הוא צריך כל הזמן לבודד, לאתר ואיתו לעבוד?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שההיכר של הנס בחנוכה הוא רק על הלל והודאה? למה "רק בהלל והודאה זה ההיכר של הנס, שהוא צרכי הנשמה"?

רק את זה הוא יכול לאתר, רק את זה הוא יכול להוציא, ולהתחבר אליו.

תלמיד: זו הפעולה היחידה שנשארת לו מתוך היצר הטוב שהוא מרגיש?

כן.

תלמיד: הוא כותב בסוף שהשמנים הם בהירות. מהי בהירות בעבודה הרוחנית?

בהירות בעבודה הרוחנית היא שברור לאדם איך להתקדם, איפה נמצא היצר הרע ואיפה זה נמצא היצר הטוב.

תלמיד: זה כאילו מין דרישה להבין בשכל איך להתקדם.

כן.

תלמיד: אנחנו אומרים שאנחנו לא יכולים להשתמש בשכל. בהירות כאילו מתקשרת תמיד לשכל. אנחנו צריכים לעבוד בצורה שיש לי בהירות כמו שאני בחיים האלה מרגיש כלפי המציאות הזאת, מתי שיש לי בהירות ואני יודע מה לעשות ואיך להתנהל? אותו דבר גם כלפי עבודה הרוחנית או באמונה למעלה מהדעת?

באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: אז האמונה היא הבהירות בעצם?

כן.

תלמיד: רב"ש רושם, ש"חומת" אותיות "תחום", שצריך לעשות תחום על מחשבתו. מהי הפעולה לתחום את מחשבתו, איך עושים את זה?

עד כמה הוא יכול לעבוד עם השכל שלו, ומכאן והלאה הוא לא מסוגל. אנחנו כאן צריכים לעשות את הבירור הזה.

תלמיד: בחנוכה, אנחנו עוצרים לפני ההתקפה, מתארגנים מחדש, אבל זה לפני התקפה, לפני המשך המלחמה. איך שאני רואה את זה, השכל, היוונים, הוא יכול לשמש לך כעוגנים. כמו שאני בא כל יום לשיעור בוקר, בשכל אני מיידע את עצמי. איך אני מגיע? אני כל בוקר מכוון את עצמי מחדש כדי לאפשר לדברים אחרים בתוך התחום הזה. אפשר לראות את זה בצורה כזאת?

אנחנו רואים עליך שזה אפשרי.

תלמיד: וכשאנחנו רוצים את תוספת הכוחות של ההתארגנות הזאת מחדש בחנוכה, שאנחנו עושים את העצירה וחושבים שמה שייתן לנו את הכוחות זה בעצם האיחוד בינינו, והשמנים, האורות והאמונה. איך כל אחד פותח עוד טיפה את הלב?

אני לא יודע.

תלמיד: אתה מרגיש כמוני את הנחיצות עכשיו של עוד טיפה?

לא.

תלמיד: כתוב, "יונים נקבצו עלי", והוא אומר שהיוונים זה שהוא רוצה להבין כל דבר בשכל החיצוני.

כן.

תלמיד: וכאילו היוונים רוצים לפרוץ את החומות, שהוא מנסה לגדור איזה מקום שבו יש לו מחשבות שהם רק מעל הדעת. אבל היוונים נקבצו עליי, הם מקיפים אותו מכל עבר, אז מה הכלים כדי לשמור על החומות?

הכלים לשמור על החומות הם כמו שאנחנו דיברנו על ערבות ואמונה.

תלמיד: אבל באותו רגע הוא מרגיש שאין ערבות. כי השכל משתלט, הוא רואה את התמונה המקולקלת, את הרצון לקבל.

אז כבר אין לו חומות.

תלמיד: אז כבר נפרצו החומות.

כן.

תלמיד: אז מה עושים?

כנראה שאין תיקון לפי מה שאתה אומר.

תלמיד: זאת אומרת, שאם הוא כבר רואה בעיניים המקולקלות דרך הרצון לקבל, אז כבר אין לו חומות. האם אפשר להסיק מזה שכדי לבנות חומות שוב הוא צריך לעזוב את כל מה שהעיניים מראות לו? להסתכל לא דרך הרצון לקבל? לא להסכים להסתכל דרך הרצון לקבל? איך לבנות שוב את החומות?

כדי לבנות את החומות, אתה צריך להרגיש עד כמה שהן שבורות ועל ידי מה אתה יכול להקים אותן.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו מקימים על ידי הכניסה לעשירייה, אבל אין עכשיו כניסה לעשירייה, במה הוא יכול להיאחז? אין כניסה, השער סגור.

על ידי התפילה.

תלמיד: אם אפשר לברר את הנקודה של המלחמה. כשאדם מכוון דרך הסביבה, כמו שתואר, הוא לא מוצא השתוות הצורה בינו לבין החברה. הוא נמצא בנקודה שיש בו הכרת הרע, אבל אין עדיין תיקון. מובן לו שהוא צריך להיות מכוון לתפילה, שיהיה איתו משהו טוב שתלוי ביכולת שלו להתחבר לחברה, לעשירייה. מה מהות המלחמה של חנוכה, איך לתאר את השלב הזה?

חיבור.

תלמיד: האדם רוצה להתחבר, מבין שאין לו כוחות להתחבר, אין לו באמת רגש רוחני להיות בהשפעה. מהו הניצחון של המכבים על היוונים, מהו אותו חיבור?

מה הפטנט של המכבים? שהם יכולים לאחד את כולם.

תלמיד: איך?

קודם כל הם במיעוט, אבל אפילו עם המיעוט הזה הם מנצחים.

תלמיד: האדם, הפרט, שרוצה להיכנס לחברה, להיות באמת נכלל בה בתכונה של השפעה, מה הוא מתאר לעצמו כניצחון? שיש לי מחשבות זרות, שכולם אוהבים אותי, איך לתאר את הנקודה הזאת שאני כל רגע יכול ליפול?

עם כאלו מחשבות הוא לא יכול להצטרף.

תלמיד: אז איך מצטרפים, עם אילו מחשבות?

רק ביכולת להתחבר סביב הבורא, אין שום דבר אחר.

תלמיד: כן, אבל איפה המנגנון של השוואת הצורה?

תחשוב.

תלמיד: יוצא שאנחנו קודם כל צריכים להתפלל עבור היצר הטוב, לחזק את יצר הטוב בינינו, שהעבודה בזה היא תורה ומצוות כפי שרב"ש כותב.

כן.

תלמיד: אם אנחנו משיגים את זה, זה כניסה ללשמה. "חנוכה" זה לשמה באופן קבוע, שכבר לא יורדים מזה?

כן.

תלמיד: היצר הרע מתגבר כל הזמן. אם חבר מרגיש שאין לו כוח לכלום, הוא לא מצליח בגשמיות בשום דבר, יש לו מלא הפרעות, והוא פשוט לא מצליח להתרומם, לא מצליח לבוא לשיעור בוקר, לא מצליח להשקיע בעשירייה, כלום, והוא אומר את זה לחברים, במה החברים יכולים לעזור לו?

רק לתת לו משענת.

תלמיד: במה?

בזה שבכל זאת מוכנים לקבל אותו איכשהו.

תלמיד: מהי התפילה עבורו? סתם להתפלל שיהיה לו רצון, שפתאום תתעורר לו הנקודה, או לבוא לעזור לו בגשמיות?

לא, תפילה.

תלמיד: שהנקודה שלו עוד פעם תעלה.

אני לא יודע לגבי הנקודה.

תלמיד: הוא בא לפה, הוא נמצא בכל מקרה, יש לו את הרצון הזה במשהו.

בסדר, כן.

תלמיד: כתוב כאן, "עובדי ה' רואים שיש שליטת היוונים".

כן.

תלמיד: מה הם עושים?

הם חייבים להתחבר ביניהם נגד השליטה הזאת.

תלמיד: השליטה האמיתית היא סמויה, היא כמו אחיזה כזאת, אי אפשר להשתחרר ממנה כל עוד לא מרגישים אותה ממש. איך מאתרים את השליטה? איך מרגישים אותה?

על ידי מה שיכולים להתחבר ביניהם, שיתחברו, על ידי מה שיכולים להכניס את הבורא לתוך המעגל שלהם, שישתדלו, וכל היתר צריך לבוא מלמעלה.

תלמיד: שאלה לגבי שליטת המתיוונים הפילוסופים בתוכי. חנוכה זה לא רק חיבור, זה גם הגבול, גם ההתנגדות למתיוונים, זה יותר מחיבור. החיבור יכול להיות גם אצל הפילוסופים, איך אני יודע לזהות שזה לא זה?

איך אני יודע לזהות שזה לא בלק אלא משה, איך אני יודע לזהות שאלו מכבים ולא מתיוונים? כי גם הם צודקים, לגמרי, אנחנו למען ה', בואו נעשה כך וכך, ולי בתוכי יש מלא תירוצים לעשות כך, זה כל כך נכון לעשות. איך לזהות את הנקודה הזאת שאני הולך לקדושה ולא למתיוונים? ועוד שהמילה חיבור היא כל כך יפה, היא יכולה לכלול את הדמוקרטים האלה בתוכי, לכלול את כולם.

כן, הכול נכון.

תלמיד: אז איך ללכת אחרי משה, לבחור את המכבי? איך אני בוחר את הנקודה של הקדושה?

אם אתה שואל בשכל אז אין לך איך להתקדם, משה הוא לא יותר חזק.

תלמיד: התשובה שלך היא תמיד חיבור. מהו החיבור הנכון, הקדוש, שאני בוחר את החיבור הזה ולא את החכמים? בחגים, בין החברים, בהחלטות, בעשירייה, בכל רגע אני צריך לבחור את החיבור שהוא למען הבורא הנכון ולא למען הבורא המתחכם.

אנחנו צריכים קודם כל להשתדל להתנקות מכל ההחלטות הקודמות ולהשתדל ככל האפשר להתחבר בלבבות נקיים, ואז נרגיש בהם, בתוך הלבבות האלו, את נקודת הקשר, שהיא תביא אותנו לאיחוד הנכון. נקודת הקשר הזו תסובב אותנו לצורה הנכונה של התיקון.

תלמיד: כתוב במאמר כמה פעמים על "צרכי הנשמה". מהם צרכי הנשמה?

צרכי הנשמה הם רק האור העליון שמגיע להצטברות הנכונה בין חלקי הנשמה יחד.

תלמיד: האם הסיבה לכך שנגמר הכוח בלימוד הוא מפני שאני עושה את העבודה בעשירייה בצורה לא נכונה, או כשנגמר הכוח זה שלב אחר בעבודה שאני חייבת לחוות?

זה שלב אחר בעבודה.

תלמיד: ברמת המחשבות אני אולי מבין איך לעבוד, אבל מה לעשות עם תופעת המתייוונים שמופיעים לפנינו בעולם שלנו? מרגיש שרוב העם חי בתפיסה של היוונים, איך אנחנו עובדים עם תיקון ביחס למצב הזה?

אנחנו צריכים להשתדל להתנקות מהיוונים שבכל אחד, זו תכנית העבודה שלנו. לפני שאנחנו מגיעים לחג, אנחנו צריכים להשתדל בהחלט לאתר איפה אנחנו, איפה היוונים, איפה המכבים, ועם מי אנחנו.

תלמיד: כתוב, "היה להם חנייה מהמלחמה." ובסוף רשום "חומת - הוא אותיות תחום (מפורש בכתבי האר"י ז"ל), היינו שהאדם עושה תחום על מחשבתו, שלא ירצה להבין את העבודה בשכל החיצוני, אלא באמונה, ואמונה הוא חומה כנגד החיצונים. מגדלי - היינו מגדל מלא כל טוב. שמנים - היינו הבהירות".

רציתי לברר לגבי הפטנט של המכבים שהזכרת קודם. איך אנחנו יכולים לקחת את זה, להתחזק עד הכנס ולשנה הבאה קדימה? איך אתה יכול להסביר את זה, כי אני לא כל כך מבין.

אנחנו נעבוד בדיוק על זה.

(סוף השיעור)