שיעור בוקר 03.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

על כל פשעים תכסה אהבה - קטעים נבחרים מהמקורות

עשיתם אתמול ישיבת חברים, דיברתם, יום עבר בהכנה לזה, ובכלל כל הימים האלה כהכנה לכנס. אנחנו שואלים איך אנחנו עוד יכולים להכין את עצמנו לחיבור ושהחיבור הזה יהיה כבר כדי לעשות ממנו נחת רוח לבורא.

בחיבור יש שני דברים. מצד אחד, אנחנו רוצים לגלות את הבורא. האם הנטייה למצב הזה היא אגואיסטית, על מנת לקבל, שאנחנו דורשים, שאנחנו מבקשים, או שאנחנו דורשים ומבקשים על פני האגו שלנו כדי לעשות נחת רוח לו ועל עצמנו היינו יכולים לוותר. ולא חשוב לנו מהי התוצאה האישית של כל אחד ואחד, אלא יכול להיות שאחרים יגלו ובזה הוא יהיה מרוצה ויבין שבעצם זאת צריכה להיות המטרה. כך הוא יכול לפרמט אותה, להגדיר אותה, שזה יהיה באמת בעל מנת להשפיע. יש כאן עוד הרבה דיוקים שכדאי לנו לחשוב עליהם ואיך אנחנו מבטאים אותם בלב שלנו בכל רגע ורגע.

זאת העבודה, היא כל הזמן נעשית יותר ויותר מדויקת, ואנחנו צריכים להשתדל איכשהו לייצב אותה נכון. שהפנייה שלנו לבורא תהיה כמה שיותר רחוקה מהאגו שלנו, שאנחנו רוצים להביא את עצמנו לחיבור בינינו שזה יהיה באמת במרכז בין כולם. מה זה במרכז בין כולם? שאני מבטל את עצמי ומתייחס לכולם בצורה שווה, ואין שם טובים, רעים, קרובים, רחוקים, אלא כולם נמצאים בשווה. זה מצד אחד. מצד שני, אני כל הזמן דואג לא לחשוב על הרווח שלי, מה אני מרגיש, מה אני אבין, מה אקבל באיזו צורה, אלא הכול אך ורק כדי לבנות את הכלי על החיבור, ולאיכות החיבור שלנו אני כל הזמן דואג, שיהיה מתאים לגילוי הבורא, שיהיה "מקום כבודו".

כתוב, שהבורא הוא "המקום", אז על המקום הזה אנחנו צריכים לחשוב, מה האיכות שלו, מה התכונה של המקום הזה שאנחנו בונים. ואז לפי התכונות האלה, לפי המהות של המקום, אנחנו זוכים לזה שהוא מתגלה. אנחנו בעצם עושים את כל המקום הזה מהוויתור שלנו, מזה שנמשכים להיות כולנו בשווה, כך לבנות את המקום, ואז באמת יהיה לבורא מתוך זה מקום להתגלות. מה זאת אומרת? אם אנחנו מבטלים את האגו שלנו, אמנם נעשה מקום שהוא בעצם בצורה אגואיסטית קיים, אבל אם אנחנו מבטלים את האגו שלנו ונותנים לכולם שם להיות, יוצא שאנחנו מייצרים איזשהו מקום למעלה מהאגו שלנו, למעלה מהדעת, ובמקום הזה אנחנו בונים משהו שבו הבורא יכול להתגלות. אנחנו "עושים אותו". בצורה כזאת שמגיעים לייצב את המקום לגילוי הבורא, באמת נעשה כך שאין עוד מלבדו. אנחנו מתוך הרצונות לקבל שלנו, שמבטלים אותם ורוצים להתקשר מעל הביטול של כל אחד ואחד עם כולם יחד, כך אנחנו בונים משהו שלא היה קודם. זה נקרא "אתם עשיתם אותי".

אנחנו צריכים גם להבין איזה פתרון נכון יש לנו למצבנו כאן בעולם הזה, בעולם הגשמי. אנחנו רואים שבכל מיני מקומות בעולם מתגברים שמאל על ימין, אלו על אלו, בכל מיני צורות ומכל מיני ארגונים, מכל מיני פלגים ומפלגות, ואין סוף לזה, עד שחס ושלום מתפרצת מלחמה, לא מהומות סתם אלא גם מלחמה וכן הלאה. אנחנו צריכים להבין שכל הדברים האלה הם לא יכולים להועיל לכלום ולא יכולים להביא אותנו לשום פתרון. אלא הפתרון הוא אחד, הפתרון הוא שכל אחד מוותר למען השני, כולנו מוותרים זה לזה, כולנו מגיעים למצב שלכולם יש מקום. לא שאני רוצה להכניע את עצמי או למחוק את האחרים, זה לא יקרה, הבורא לא ייתן, האגו הוא נצחי וקיים כי רק מעליו אנחנו יכולים לבנות את המקום לבורא. לכן יש לנו רק פתרון אחד, גם לכל ההתנגשויות האלה בעולם. ותראו מה שיש, בין כל המדינות, וזה עוד יגדל ויגדל כדי להביא אותנו לפתרון היחידי, שבסופו של דבר "על כל פשעים תכסה אהבה".

אנחנו בהתחלה רק מבטלים את עצמנו, נותנים מקום לכולם, שכל אחד ואחד, לא חשוב מיהו, שמאל, ימין, מכל מיני סוגים שיכולים עוד להיות שם, ובסך הכול יתגלו כאלו תנועות, שלא שמענו אפילו עליהם, וזה לא חשוב, כולם בסך הכול צריכים להתקיים כדי שבקשר נכון ביניהם, שכל אחד מוותר על משהו למען הזולת, שאנחנו בזה נבנה מקום עגול. ובעיגול מצד אחד יש מקום לכולם, ומצד שני המקום שאנחנו בונים הוא מקום שבנוי על ויתורים, כל אחד לאחרים, למען זה שכולנו נתקיים.

לכן צריכים להפוך את השנאה לא לימין נגד שמאל, ולא לשמאל נגד ימין, ולא לאלו ולא לאלו, אלא לקבל שכל דבר יכול להיות ולכל דבר יש מקום, הכול יכול וצריך להתקיים, ואני שונא רק את האגו שלי שרוצה לבטל את כולם. אבל גם אותו אני שונא במידה כזאת שהוא מפריע לי לחיבור עם אחרים ולא יותר. כי דווקא עליו אני בונה חיבור עם אחרים אם אני מבטל אותו במשהו, וכך אני בסופו של דבר בונה את אותו המקום, שכך נקרא הבורא "המקום". שאנחנו בנינו והוא מתגלה, והעולם יתקיים כמקום לגילוי הבורא.

צריכים לחשוב על זה, אין לי יותר מילים לדברים הגבוהים האלו. אבל ברור לנו רק דבר אחד, אף אחד לא חושב על שנאה לאחרים, על ביטול של הזולת, אלא אך ורק כדי לתת לכולם מקום, שבסך הכול בביטול ההדדי שלנו אנחנו נבנה מקום לבורא. ובלי שיהיו כנגדי עוד מפלגות, אנשים, תנועות ושונאים, בלי שיתגלו, אני לא אוכל לבנות את המקום לגילוי הבורא. הוא קיים רק במצב שאני מסדר לו, בביטול ההדדי עם כולם.

ולכן אנחנו רואים ואנחנו נראה עד כמה שהשנאה, התנגשות עוד יגדלו, ושלא נצפה שהכול יירגע. זה לא יירגע, אלא יהיו דברים יותר ויותר גרועים שיתגלו, אבל אנחנו בגישה הנכונה ניתן דוגמה לאחרים. ושבעצמנו קודם כל נבין, רק לתת מקום לזולת, וללמד את הזולת שגם כן יתן מקום לאחרים, אנחנו כך מאזנים את מפת היחסים בינינו, הכוחות בינינו, שבסך הכול שומרים על זה שבינינו יהיה מקום הכלול מכולם, ובנוי מוויתור של כולם לכולם. נקווה שנוכל לבנות את הדברים האלה וכך ניתן לעולם את שיטת גילוי הבורא.

שאלה: אני מוותר על המקום שלי?

אתה לא מוותר, אתה רוצה שהמקום שאתה רוצה לבנות יהיה כלול מכל הרצונות, מכל הכוונות, מכולם. כי אתה לא מבטל אף אחד, כולם באים מלמעלה, הבורא רוצה את כולם, פשיסטים, קומוניסטים, סוציאליסטים, טרוצקיסטים, וכל מיני אלו ואלו ואלו, לא חשוב מי ומה, מכל מיני צורות שהבורא ברא באדם, לפי כל צורות האופי והתנהגויות וכן הלאה. אני לא מבטל אף אחד וגם את עצמי, אני רק מחפש איך אנחנו יכולים להיות מחוברים. כי אז בחיבור בינינו אנחנו מגיעים לשורש המשותף שלנו, שהוא העליון.

תלמיד: על מה אני צריך לוותר, לבטל בי?

על השנאה לכולם, וצריך לפתח הבנה, הרגשה, נטייה להיות עם כולם בצורה שאני מקבל את כולם. שיש להם מקום יחד איתי לחיות, להתקיים ולהתחבר נכון, כי בחיבור הנכון בינינו אנחנו נצביע על השורש שלנו, "אחד יחיד ומיוחד". ודווקא "אחד" זה ברור, שהוא לכולם, "יחיד", כמו שאומר הרמב"ם, ו"מיוחד" מפני שדווקא בנקודה שלו יוצאות כל כך הרבה הבחנות שונות.

תלמיד: מה זה ויתור?

ויתור, זה שאני רוצה לבטל את כולם לפי האגו שלי, וכאן אני מבין שזה לא נכון. שהאגו שלי אמנם הוא "עזר כנגדו", אבל איך הוא עובד נכון, כשהוא עוזר לי להבין שאני צריך ללכת נגדו. וכך אני מתאר לעצמי מקום שאני שונא את הזולת, כי הזולת זה כבר לא כמוני, וודאי שברצון לקבל שלי אני שונא אותו, אבל אני צריך להבין שהנטייה הזאת לשנוא את הזולת, היא מולידה בי רצון להשפיע.

תלמיד: איך?

איך אני יודע מה זה רצון להשפיע? רק מתוך זה שאני מסתכל על מישהו ואני שונא אותו, אז אני מבין שאם אני לא אשנא אותו אלא אקבל אותו, שאני מזיז את עצמי, נותן לו גם כן מקום להתקיים, ואני לא יכול לעשות את זה, אני מבקש מהבורא שיעשה לי את זה, שיעזור לי בזה, אז אני בונה מקום לזולת. תגיד בליבי, ברצון שלי, אני בזה עושה פעולה כמו שהבורא מזיז את עצמו, מסתיר את עצמו ונותן לנו מקום להתקיים.

תלמיד: אז מה פעולת הוויתור פה?

על האגו שלי.

תלמיד: וזה צעד ראשון בבניית מקום?

כן, צעד ראשון בבניית הבורא.

תלמיד: ואיפה אני פה?

בזה שאני מבטל חלק ממני כדי לתת מקום לזולת, לכל מיני מתנגדים, הופכים, הפוכים וכן הלאה, בזה אני מפנה מקום בי. שמלכתחילה אני רוצה לכסות את כל המציאות, "אני אמלוך", ואחר כך אני עושה כאלה צמצומים ונותן מקומות לאחרים בוויתור הדדי, הם כך ואני כך. וזה לא חשוב מה שהם עושים בדיוק או לא, כי מי הם, הכול אני מתאר בכל זאת בתוך הרצון שלי.

תלמיד: מה נותן לאדם להזיז את עצמו מהמקום שלו, מהעמדה שלו, מהדעה שלו?

הוא מזיז את עצמו מפני שרק בצורה כזאת הוא יכול לבנות משהו שהוא אמת, נכון. כי כל התכונות האלה שהוא רואה בעד, נגד, כולן באות מהשורש העליון, ואז בצורה כזאת בסופו של דבר הוא נותן מקום לגילוי הבורא.

שאלה: הכוח האנרכיסטי, שונאי אדם שקיימים היום בעולם, זה גל שמתגבר, וכנגד אנחנו צריכים להדוף את כמות השנאה הזאת בביטול לזולת כמו שאמרנו. אנחנו צריכים לעמוד כנגד כל זה בהתגברות?

אבל מי זה הזולת הזה, לא הבורא מייצב אותו, זה כוח שלא בא מלמעלה? שאמנם אתה שונא אותו אבל כשאתה שונא זה בכל זאת כוח הבורא, אין עוד מלבדו. אז אתה בסופו של דבר בזה מייצב את הבורא, כל העבודה שלך זה לגלות את הבורא מתוך הדבקות אליו. אז אתה צריך להבין שהבורא הוא בסך הכול אוסף של כל הנטיות, רצונות ותכונות שאתה מסדר בצורה נכונה, ובפסיפס הזה, במוזאיקה הזאת, אתה מייצב את הדמות שלו. כי אין לו דמות ואין לו צורה, אין לו שום דבר, אלא איך שאתה מרכיב אותו מכל מה שהוא ברא ומציג לפניך. ולכן סתם לבטל כל דבר מהעולם זאת העברה הכי גדולה, אסור לעשות את זה.

תלמיד: אני צריך שתהיה לנו אמונת חכמים, אהבת חברים ברמה כזאת גבוהה של חיבור כנגד כל השנאה והאנטי שמתגבר, אבל אני לא סומך על החברים, אני לא סומך על עצמי.

קודם כל תעזוב את עצמך, תעזוב את כולם, תתחיל להתייחס בצורה אובייקטיבית, איך כל הכוחות שבעולם שברור שהם באים מהבורא, איך הם צריכים להסתדר ביניהם כדי להרכיב לנו מערכת שנקראת "אדם", זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

ברור שבמערכת הזאת צריכים להיות משלילי ביותר לחיובי ביותר, משמאל לימין, מלבן לשחור, לכל מה שאתה רוצה. הכול צריך להיות, כמו שיש בגוף שלנו מינוס פלוס, חייב להיות, וכל מה שבאמצע. אז מה אתה מעביר את זה מיד לרגשות ואתה לא יכול להתמודד עם זה.

קודם כל תחשוב בשכל, יש מקום להכול. אני מסביר את זה יותר נכון בקשר למה שקורה היום בעולם. אנחנו רואים עד כמה שאלו שונאים את אלו, אתה רואה מה שקורה באמריקה, אתה רואה מה שקורה בישראל, הם רוצים להרוג זה את זה, ממש למחוק. אין להם יותר שום רצון, שום כוונה, רק אני רוצה שהוא יסתלק מהעולם ממש ככה, שלא יישאר ממנו זכר, שלא יהיה מקום איפה שתגידו שהוא קבור. זה לא טוב.

אנחנו צריכים להסביר לכולם ובמיוחד לכתבים שלנו, ודרכם לכל אלו שמסוגלים לשמוע קודם כל, שאנחנו צריכים לדאוג לזה שלכולם יהיה מקום, פלורליזם כזה שיש מקום לכולם. ולמה, בשביל מה? שבלי זה לא יתקיימו אלו ואלו. אתה הורג את הזאבים אז גם הכבשים יהיו חולים עד שייעלמו. אתה הורג זבובים אז אתה תרגיש שכבר אין לך תבואה או משהו שם, לא חשוב. אסור לך לעשות את זה.

בטבע בכל הצורות שלו יש לך כוחות שהם כולם מסודרים בצורה, שאמנם מתנגדים זה לזה, מנוגדים זה אל זה, אבל בשילוב נכון ביניהם הם בונים לך מקום לשלמות. ושלמות היא התוצאה מחיבור נכון בין כולם. אין טוב אלא מרע, אין רע אלא כדי לגלות את הטוב וכולי וכולי, כמה מאמרים כתובים על זה. בסך הכול אני אומר שאנחנו צריכים לסדר כאלו יחסים גם בינינו, וגם כלפי העולם ומה שקורה בעולם בעיקר בחברה האנושית, ולהסביר את זה בכל השפות כמה שאפשר.

תלמיד: האם אנחנו מבינים את גודל המחויבות שלנו והתפקיד שלנו באמת כמו שזה במציאות? האם אנחנו באמת כבני ברוך מבינים את זה שאנחנו בעצם אמורים להיות נגד כל הכוחות הקיימים האלה?

אם אתם מבינים או לא אני לא יודע, אתם צריכים לחשוב, לתת לעצמכם דין וחשבון מי אתם, ויש לכם תפקיד אחרת לא היינו קיימים. מי מחזיק אותנו, מי מביא כל אחד ואחד לארגון כזה ונותן קיום לארגון הזה מיום ליום, וכוחות לקום וכוחות לעשות משהו? הכוח העליון כך רוצה. אנחנו רק צריכים להשתדל להבין אותו מיום ליום יותר, ולהתאים את עצמנו לתהליך לתכנית שלו יותר ויותר.

שאלה: האם האגו שלנו עושה לנו טוב או עושה לנו רע? ורציתי גם לשאול האם בין הקבוצות החדשות גם אנחנו נחשבים לזה?

יכול להיות שכלפי קבוצות חדשות אנחנו צריכים לבדוק איך אנחנו מתנהגים, אבל האגו שלנו, אנחנו צריכים לראות כל הזמן עד כמה שהוא נותן לנו אפשרות לשמור על כל היחסים באיזון, על כל צורת היחס שלי, לאיזון.

שאלה: איך אפשר לחבר את הזכות להתקיים אם מי שבא להרוג אותי, איך יכול להיות תיקון אם מישהו קם להורגי, ואם על ידי אהבה שלי אני יכול לשנות את הכוונה שלו?

ושאלה שנייה בהתחלה אמרת שעלינו לזכור שאנו עושים את הבורא, האם אנו באמת יוצרים, כלומר משמע שאנו יוצרים את המציאות בכלל?

אנחנו יוצרים את המציאות זה נכון דבר אחד. דבר שני, אני מבקש לא לשאול שתי שאלות יחד כי אף אחד כבר לא זוכר את השאלה הראשונה שלך, ואני רואה שהיום זו כבר פעם שנייה שככה שואלים ואני לא מסכים עם זה, ככה אתם מבלבלים את כולם. לשאול רק שאלה אחת, לא נותנים לכם לשאול שנייה אז לא נותנים לא נורא.

שאלה: בהקשר להקדמה שלך בתחילת השיעור, איך אנחנו נשיג את הדרגה שתיתן דוגמה לאנושות? אני מסתכל אצלי בעשירייה ואני רואה חברים שכמה שלא מתאמצים, כמה שלא מנסים בכל זאת אומרים, שזה לא חשוב וזה לא חשוב, וכל מה שמנסים לעשות כל מה ששומעים מימך לא מצליחים.

אתם צריכים קודם כל גם כן להכין את השאלה בצורה נורמלית, יותר טוב אם אתה תכתוב את זה לפניך, זה דבר אחד. דבר שני, אם אתה יודע בדיוק למה אתה רוצה להגיע, אז אתה אחר כך תתחיל לראות שיש לזה כוחות, תנאים שעל ידם אפשר להגיע. קודם כל תייצר לעצמך את המצב הסופי שאני רוצה לראות את העולם בצורה כזאת, שיש בו את כל המפלגות, כל העמים, כל הנטיות, כל הצורות של הרצון לקבל הגדול ביותר שהתגלה בכל ההיסטוריה, ומתוך זה שהתגלה הוא עצום, נורא, אבל הוא נכנס לכזאת מחשבה, סדר, קשר שלכל אחד יש מקום.

ודווקא על ידי זה שאנחנו מחברים את כל הנטיות, כל הרצונות, כל המחשבות המנוגדות ביניהם, אם אנחנו מחברים אותן יחד אז אנחנו נותנים מקום, מייצרים מקום ששם אנחנו מגלים את הבורא, אחרת אנחנו לא יכולים לגלות אותו כי הוא ברא את כל הנטיות וכל הרצונות.

אז מה זה נקרא "לך לאומן שעשאני"? שעל ידי זה שאנחנו מייצבים את כל הנטיות האלו אנחנו בונים מקום לזה שיכולים לגלות אותו דווקא על פניהם, על פני כל הנטיות, רצונות, המחשבות שלנו המנוגדות, בין פלוס ומינוס שם אנחנו מגלים אותו.

תלמיד: יוצא שיש לנו מסגרת שאנחנו לא יכולים להגיע מעבר אליה.

כן.

שאלה:. לגבי אתם עשיתם אותי, משהו מבלבל אותי פה, אני חשבתי שהבורא הוא המקור, אז איך אנחנו עושים אותו?

הבורא הוא המקור לכול, אבל הסדר כדי להביא אותו לגילוי בינינו, זה עלינו.

שאלה: ככל שאני מתקדם יותר בעבודה ככה אני מבין שאני אסיר של הרצון שלי, הרצון שלי לקבל. גם כשאני נמצא בשיעור, גם כשאני עם החברים שלי אני תמיד משועבד לרצון לקבל שלי. איך אפשר לצאת מזה ולהגיע להשפעה, להשפעה אמיתית לחברים, לבורא, לעולם?

רק על ידי התנאי "איש את רעהו יעזורו". שאתה צריך להתחבר עם החברים עד כדי כך, שהיחס ההדדי ביניכם הוא, שאתם תעזרו זה לזה לצאת מהרצון לקבל שלכם. שאתם תבקשו יחד את הבורא והוא אז יעזור. אף אחד לא יכול לשכנע את הבורא לעזור לו, אלא אם אתם תעשו כך יחד אחד כלפי השני וכולנו יחד בפנייה לבורא, זה יקרה.

כולם מבקשים עבור כולם בעשירייה וכולם פונים לבורא שיעזור להם, ובשביל מה הם עושים את זה, כדי לבנות ביניהם מקום הריק לגילוי הבורא. מה זה, מקום הריק? שכולם שם מסתכלים על זה, משתוקקים לזה, כך כתוב מהו המקום הזה, שעיני כולם מכוונות לשם. ואתם מבקשים מהבורא לעזור לכם להגיע לחיבור כזה. שמתוך הכוחות המנוגדים, רצונות מנוגדים אתם תגיעו למצב שביניכם, מתוך דווקא הניגוד של כולם אתם תגיעו למצב, למקום ששם יכול להתגלות הכוח העליון, מעליהם.

שאלה: להיות בדבקות, האם זה משנה את המציאות שלי, ואני יכול לראות איך אהבה מכסה על כל הפשעים?

כן, ודאי. אחרת אין אתה מגיע לדבקות? לדבקות מגיעים דווקא בשילוב של פלוס ומינוס יחד. אתה לא יכול להגיע לדבקות בלי שנאה. אלא על סמך מה אתה תעשה את הדבקות, את החיבור? איך תעשה את זה אם זה לא על פני השנאה, על פני הדחייה? אתה צריך להיכנס כך שהמולקולות שלך נכנסות בין המולקולות של הזולת, ואז יש ביניכם קשר, קשר נכון.

שאלה: איך הקבוצה מייסדת נכון את העבודה עם המורה, שהיא מאוד אוהבת אותו?

העבודה הנכונה עם המורה היא, בזה שאתם אחר כך במשך היום משתדלים לשמוע עוד פעם, אולי אפילו פעמיים, תלוי על מה מדובר אולי, לשמוע מה שדיברתם בבוקר. כי כל יום אנחנו צריכים אחרי שיעור הבוקר לעכל את הדברים האלה ורק לקראת הערב לחשוב איך מתקדמים לשיעור הבא.

שאלה: שאלה של חבר מהעשירייה. אם נוותר אחד לשני, האם אנחנו גם צריכים לדאוג לכך שמישהו יכול לנצל או אפילו להשמיד אותנו?

אני לא מבין. זה כנגד כל מה שדיברנו קודם. אני לא רוצה לענות על זה אפילו. אני מוותר לשני מפני המקום שאנחנו בונים לבורא, מפני שכל הרצונות שלנו הם באים מהבורא, כל מה שיש בנו זה בא מהבורא. אז אתה חושב הפוך ממני וההוא הפוך מאלו והוא הפוך מאלו. אנחנו עכשיו אספנו נגיד אלף אנשים, לכל אחד יש דעות אחרות, רצונות אחרים, מאיפה זה בא? מהבורא. איך אנחנו יכולים לבנות מקום לגילוי הבורא? אנחנו צריכים לבנות מקום כך, ששם כולנו ברצונות שלנו נהיה קיימים וביחס בינינו כזה שהיחס הזה בינינו הוא יבנה את דמות הבורא, דמות אותו המקור שממנו מגיעים לנו אלף האלו הרצונות ומחשבות.

לכן אנחנו צריכים לוותר זה לזה, שלכל אחד מאיתנו יש מקום, ואז בוויתור הנכון בינינו אנחנו בונים איזה צורה של מקור לרצונות והמחשבות שלנו, שזה נקרא בורא, "בוא וראה".

שאלה: כשאנחנו מתחברים בעשירייה, אנחנו מוכנים להתעלות מעל הטבע שלנו ולהתכלל בחיבור המשותף שלנו עם הבורא. כלומר, אני יכול, מוכן לצמצם את עצמי למען הדבר השלישי שבינינו. אבל אם מדברים על ההמונים, על השמאל והימין ששונאים זה את זה, אמנם גם הם יהיו יכולים להתעלות מעל עצמם, אבל לאן הם יכולים להתכלל, הרי אין להם את המצב השלישי של חיבור עם הבורא?

הם יקבלו את השיטה הזאת, יבינו וימצאו. כי סך הכול אין כאן שום דבר רוחני, אין עדיין רוחני. מפני שיש כוח אחד בטבע שמעורר בכל אחד מאיתנו כל מיני רצונות ומחשבות שונים, אז כדי להגיע לאותו מקור האחד, אנחנו צריכים כך לבנות את עצמנו. אין בזה שום רוחניות עדיין, רק שיטת הוויתור ההגיונית. שיטה הגיונית. שאם יש מקור אחד, ובכולנו כולנו יש לנו ממנו, מאותו מקור מחשבות ורצונות, אז בואו אנחנו ניתן לכולם מקום בצורה כזאת שיתגלה אותו המקור.

האנושות כאילו רוצה לבטא את זה בכל מיני פרלמנטים, בכל מיני כאלה צורות. אבל אנחנו מדברים עכשיו בין בני אדם בצורה הכרחית, נכונה, אחרת אתה רואה מה שקורה? מה שקורה עכשיו באמריקה ובישראל, עוד מעט זה יהיה בכל מקום בעולם. כי האגו גודל, ויהיו מהומות, יהיו בעיות בין כולם. זה לא יעזור. מה אני רק רוצה להגיד על זה, שפשוט "על כל פשעים תכסה אהבה". את החוק הזה תצטרך לממש.

תלמיד: לגבי נקודות המבט הקיצוניות שיש לאנשים, האם אנשים יצטרכו לוותר על זה ולהגיע לאיזה מצב ניטרלי, ואז להתחבר?

לא נכון. אני לא צריך לוותר על שום דבר מהדעה שלי, כי את הדעות האלה אנחנו מקבלים מהבורא. אני לא מבטל שום דבר, אני רק אומר שגם השני יכול להתקיים בצורה הפוכה ממני, לידי, כי דווקא בזה שאנחנו יודעים לתת גם מקום זה לזה, אף אחד לא נותן מקום במקום עצמו אלא לידו. על ידי זה שאנחנו כך קיימים, על ידי זה אנחנו מייצבים את הבורא, מייצבים את הבורא, פשוט מאוד.

תלמיד: איפה אנחנו נמצאים יחד, אני, ימין, שמאל, מה זה המקום הזה?

"מקום" זה נקרא "רצון", ו"מקום" זה נקרא "בורא". ברצון שהוא ברא, הוא מחלק את הרצון הזה להרבה מאוד חלקים מנוגדים למיניהם. אם אנחנו יודעים לסדר את החלקים האלה המנוגדים והם יהיו מעכשיו עוד ועוד מנוגדים בהרבה מאוד, אם אנחנו נדע איך לכוון אותם למקור אחד, לבורא, אנחנו נתחיל לגלות דווקא מתוך הרבה מאוד צורות מנוגדות, אנחנו נגלה אותו.

אנחנו נבין, נרגיש מתוך הבריאה שלו שהוא ברא, אנחנו נכיר אותו, אחרת אנחנו לא נוכל להכיר אותו. אין הנברא יכול לגלות את הבורא, אלא בצורה כזאת בלבד.

תלמיד: כלומר הבורא, הכוח המאחד הזה הוא לכל האנושות?

כן.

שאלה: העשירייה שלי מפיצה ומתחברת, ואני כל כך מתפעל מהחברים. השאלה שלי, איך אנחנו יכולים להוסיף את האלמנט החסר הזה, שנקרא "אהבה". למה זה כל כך קשה?

זה מנוגד לאגו שלי הצר, האישי, לכן אני לא יכול לוותר עליו.

תלמיד: אמרת שוויתור הדדי, זה שצריך ממש לוותר כדי לכלול את כולם. אני מבין את זה אם עושים את זה בהדרגה, שלא כולם נכללים בתוך הדבר הזה, כי יש ממש צורות קיצוניות.

אתה מדבר כבר על הטכנולוגיה של איך עושים את זה. ודאי שלא מיד, ושוכחים וחוזרים לזה, אבל אני אומר על המצב עצמו.

תלמיד: על המצב הסופי?

לא סופי. אפילו לא סופי. אבל אני לא אומר איך אנחנו נעשה את זה. על התהליך, על הטכנולוגיה של הביצוע אנחנו לא דיברנו.

תלמיד: אני לא שואל על הביצוע, אני שואל, האם השלב הראשון צריך לכלול את כולם?

גם על זה לא דיברנו. לא את כולם, אפילו עוד קבוצה, עוד חברים, עוד משהו. או שאנחנו מדברים על העולם, אז איך תנועה אחת מקבלת את התנועה השנייה, שזה בכלל עוד כל כך רחוק מיישום.

שאלה: בנושא ההתייחסות האובייקטיבית כפי שדיברת, מה מאפשר לבן אדם להיות במצב הזה?

מה מאפשר? מפני שאי אפשר להתקיים בצורה אחרת. אתה חושב שיהיה טוב אם מפלגה אחת נגיד, או תנועה אחת תהרוג את השנייה, כמו שהם רוצים שזה יקרה? אז הם מטומטמים, כי הם לא מבינים שהם לא יכולים להתקיים זה בלי זה. או שהם כבר מבינים שלא יכולים להתקיים, אז הם עושים ככה כאילו שהם מתווכחים, אבל בעצם אחרי זה הם יושבים באיזה בית קפה ומדברים יפה זה עם זה. אתה יודע שגם זה קורה.

כי את כל זה עושים גם כן לצורך פרסום. זה עולם השקר שלנו. אבל באמת העיקר שיבינו שלא הולכים להרוס זה את זה, אלא הולכים נכון להתחבר זה עם זה. שוב, זה לא יוצא טוב אף פעם, כי לא בונים מקום, לא בונים מקום לצד השלישי, לכוח המשותף ביניהם, לבורא. אם היו בונים מקום בשבילו , הם היו כבר מצליחים.

תלמיד: בדיוק על זה אני שואל. כי למעשה למדנו שאברהם כך לימד את הבבלים, להפוך שנאה לאהבה. הילל אמר לגר שהגיע, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך". השיטה כבר קיימת אלפי שנים. מה עכשיו ייתן לנו להיות באמת במצב הזה אובייקטיבי, לא ליפול לתוך רצון לקבל שוב פעם?

אנחנו נעשה את זה. או לפחות אתה יודע, נעשה את מה שמוטל עלינו. אני לא חושב על הדברים הגדולים שאנחנו נגיע לגמר התיקון, אומנם שחייבים כך לחשוב ממש היום בצהריים. אבל נשתדל.

קריין: אז אנחנו קוראים קטעים נבחרים מתוך מאמר "אין עוד מלבדו" מתוך "שמעתי" א'. אנחנו נמצאים בציטוט מס' 8.

"וכמו כן, בזמן שמצטער על מה שאין הקב"ה מקרבו, צריך גם כן להזהר, שלא יהיה על חשבון עצמו, היינו מזה שהוא מרוחק מה', כי בזה הוא נעשה למקבל לתועלת עצמו. והמקבל הוא בפרודא. אלא, שיצטער על גלות השכינה. כלומר, שהוא גורם צער השכינה. והאדם צריך לצייר לעצמו, כדוגמת שיש לאדם כאב באיזה אבר קטן שהוא, מכל מקום הכאב מורגש בעיקר במוח ולב, שהלב והמוח הם כללות האדם. ובטח שאין ערך דמיון הרגשת אבר פרטי, בערך כללות קומת האדם, ששם מורגש בעיקר הכאב.

כמו כן הכאב שהאדם מרגיש מזה שהוא מרוחק מה'. והיות שהאדם הוא רק אבר פרטי מהשכינה הקדושה, כי השכינה הקדושה היא כללות נשמת ישראל. ולכן, אינו דומה הרגשת הכאב הפרטי בערך הרגשת הכאב הכללי. זאת אומרת, שיש צער השכינה בזה שהאברים מורחקים ממנה, ואינה יכולה לפרנס את האברים שלה. (ויש לומר שזהו מאמר חז"ל, בזמן שאדם מצטער, שכינה מה אומרת, קלני מראשי). ובזה שחושב הצער של התרחקות לא על עצמו, הוא נצול מלנפול לרשת הרצון לקבל לעצמו, שהוא בחינת פירוד מהקדושה."

(בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")

המשכנו לדבר גם כן בקשר עם הוויתור ההדדי, כדי ליצור מקום לבורא. ככה זה. השאלה היא כזאת, אני מבטל את עצמי? לא. אני מבטל את האחרים, כדי ליצור את המקום הזה לגילוי הבורא? לא. אז איך יוצא לי המקום הזה, הוויתור, ששם מתגלה הבורא. גם התכונות שלי, גם התכונות של הזולת, או הוויתור שלי כלפי הזולת, והזולת כבר יכול להופיע מפני שאני ויתרתי, ואני יכול להופיע במקום שהוא מוותר עבורי. איך זה קורה? איך אנחנו בונים מקום שבזה אנחנו לא רק נותנים לבורא להתגלות, אלא אנחנו מחייבים, מחייבים אותו להתגלות. זה נקרא "נצחוני בניי". בעבור זה שאני מוותר על עצמי, למען הזולת, למען אהבת הבריות, אני מגיע למצב שבזה מתגלה גם אהבת ה'. איך אנחנו כך עושים?

סדנה

בקיצור כל אחד אומר לכולם, איך אנחנו מגיעים מתוך הוויתור ההדדי זה לזה, למצב שהבורא מתגלה בינינו.

*

איך אנחנו צריכים לגלות לעולם את המצב שלנו, את היחס שלנו לכל מיני מקרים של ניגוד, מלחמות למיניהן בין מפלגות, בין זרמים, בין אלו ואלו שיוצאים ומתקוטטים, באמריקה, בישראל, באירופה, בכל מקום. וזה יגדל יותר ויותר, כי האגו שלנו גודל מיום ליום, והניגודיות היא תתגלה יותר ויותר. איך אנחנו בני ברוך צריכים לגלות את הגישה שלנו לכל הדברים המנוגדים, כמו שנאה, כמו תנועות כאלה מנוגדות, לעולם? איך אנחנו צריכים להסביר, איך אנחנו רואים את העולם המתוקן. איך צריכים להתנהג לכל תנועה ותנועה לעומת תנועות האחרות, מה דעתנו?

*

אנחנו לא צריכים לעבוד על התכונות, על השנאות, הדחיות שלנו כלפי האחרים, אנחנו צריכים להבין שזה היצר הרע שהבורא כך הוא מחדיר לכל אחד ואחד את הנטיות האלו. אלא אנחנו רק צריכים לפתח עוד דרגה מעל זה, שמעל זה יש כוח עליון ושהוא הקובע, הוא הנותן לנו כביכול אותה הפקודה שאנחנו נוותר זה לזה, אחרת אנחנו לא נהיה קיימים. אחרת אנחנו לא נשרוד.

ולכן לא שאני עובד על להקטין את השנאה שלי לאחרים, לא, אני לא יכול את זה לעשות, השנאה היא תגדל יותר ויותר כרצון לקבל שגדל מיום ליום, אלא אנחנו צריכים להגדיל מיום ליום גדלות הבורא שנמצא מעל זה, שהוא הקובע, שהוא עושה, שאין עוד מלבדו.

ולכן אנחנו מוכנים לוותר למען הבורא, שיתגלה בין הכוחות המנוגדים. ממנו הם לא יוצאים מנוגדים. אין כלפי הבורא יצר טוב, יצר רע, אין קליפה, אין קדושה, הכול זה אחד. אלא רק כלפינו זה ישנו.

שאלה: מה זה בשביל הקהל גדלות הבורא? במה אפשר להחליף את זה?

כוח הטבע, אין יותר. או אתם או הבורא.

תלמיד: אם אנחנו מסבירים שהשנאה בין הפלגים השונים בחברה לא תיפסק?

לא. היא רק תגדל. היא רק תגדל יותר ויותר.

תלמיד: אז מה הכוח להתגבר על זה? אצלנו, בחברת מקובלים אנחנו מגדילים את גדלות הבורא, גדלות המטרה.

כן.

תלמיד: בקרב הציבור, מה הם מגדילים, מה שם מחליף את גדלות הבורא?

אנחנו צריכים להסביר להם שזו הכרחיות שבאה לנו מן הטבע. אחרת אנחנו לא נשרוד. רק בצורה כזאת אנחנו נגיע לפלורליזם. הם מדברים על זה ש"לכל אחד יש מקום, לכולנו". אתה יודע איך הם מדברים יפה. אז באמת נכון כך, אבל להסביר את הצורה האמיתית שלהם.

כל אחד חייב, לא מאין ברירה, אלא בהבנה, מהכרה, שכך בנויה המציאות. לתת מקום לזרמים האחרים, לכל הדברים המנוגדים, ולכבד זה את זה ולא לסתור. כי אף פעם לא יצא לנו שאנחנו נוכל להרוס את הזולת. לא נוכל.

בזה שאנחנו הורסים את הזולת אנחנו בסופו של דבר בעקיפין הורסים את עצמנו. אני צריך לדאוג שיהיה הזולת מנוגד לי, כי בצורה כזאת הוא גם עוזר לי לייצב את הצורה שלי.

תלמיד: ומה אנחנו משיגים חוץ מלשרוד? יש חומר דלק יותר גבוה מאשר רק לשרוד?

כן.

תלמיד: מה חומר הדלק?

כל הטבע בניגוד בין פלוס ומינוס, בכל מיני צורות מייצב את החיים.

תלמיד: בשכל זה מובן. מדעית, אני יכול להסכים עם זה. אבל מה יגרום לי לשבת עם מישהו מהצד הפוליטי הפוך אלי, נגיד, אני מתנגד לו מאוד מאוד?

אז מה, תהרוס אותו ותהרוס גם אלפי או כמה אנשים שעומדים אחריו? אתה לא יכול לעשות את זה. זה גם נגד הטבע שמייצב את הדברים האלה כך. אני חייב להיות מוכן לקבל את כולם. אף אחד, אף אחד, מהשמאל הקיצוני עד לימין הקיצוני. מאנטי ועד בעד, לא חשוב מי ומה ובעבור מה, אני חייב לקבל אותם כי זו תוצאה מהתפתחות החברה האנושית. ואני רק צריך לדעת איך אני בונה מכל הצורות האלה פסיפס נכון. כך שמסך הכול, מתוך זה אני אראה את האנושות האמיתית, שכך היא כנראה באה לנו מצד הטבע.

והטבע בונה בנו כל מיני כאלו תכונות, צורות שאנחנו מתוך זה נכיר את הבריאה. ומתוך שנכיר את הבריאה אנחנו נכיר איך יכולים להתקיים יפה וטוב. אחרת אנחנו מתעסקים כל הזמן בהתקוטטויות. כל הזמן, כמו ילדים קטנים. לא חיים, אלא עוסקים רק איך אני גורם לו רע ואיך הוא גורם לי רע. אלה החשבונות שלנו מהבוקר עד הלילה, כל היום.

תלמיד: האם יש קבוצה או קבוצות שבכל זאת אין להן תקנה, שאי אפשר לקבל אותם?

לא. לכל אחד, לכל אחד יש מקום. אסור לי לחשוב שאני רוצה להרוס או למחוק מישהו או משהו כליל מן העולם. אני לא הבורא. חס ושלום כך לחשוב. זה סימן שאני לא מתוקן. שאני לא נמצא בהזדהות עם התוכנה של הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין הפלורליזם שאתה מדבר עליו לבין הפלורליזם כמו שהליברליזם מפרש אותו היום באנושות?

אני לא יודע מה שם מפרשים. אני רואה מה התוצאה. המילים יכולות להיות יפות. אני גם לא אומר שזה שייך לרוחניות ממש. אלא כזאת רוחניות, זאת אומרת שאנחנו לוקחים תכונות רוחניות ורוצים לראות אותן בהתלבשות נכונה בעולם הזה.

תלמיד: יש מקום גם לנאצים, לטרור קיצוני, לפדופילים?

לכולם. לכולם, רק בתנאי שאנחנו לא הורסים זה את זה, אלא נותנים גם מקום זה לזה. זה נקרא ש"גם מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש.". אז מה, הוא מפסיק להיות מלאך המוות? לא מפסיק. אבל בעזרתו גם קם המלאך הקדוש, ושניהם בצורה כזאת, המנוגדים זה לזה כך קיימים.

תלמיד: אבל יש תנועות שמטרתן להרוס. יש אנשים שרוצים להרוס.

כן. אז הם צריכים להבין שאמנם מטרתם להרוס את השני. קודם כל, איך הם יכולים להתקיים בזה שהם יהרסו את השני? לא יהיה להם יסוד להתקיים. כל היסוד שלהם זה לסלק את השני. הם צריכים לדאוג שגם יהיו אלו המנוגדים להם. זאת אומרת, לא יכול להיות אחד ללא שני. לא יכול להיות.

תלמיד: אולי לא למחוק את השני, אבל יש מקום להגביל את השני, לדכא אותו, לצמצם את המקום שלו?

רק תיאורטית. כי אנחנו מבינים שמכל הדעות האלה, סך הכול אנחנו מרכיבים משהו שזה מקום לבורא.

תלמיד: אבל אם מישהו מזיק, אז עדיין?

אם אתה תיקח את הנאצים סופיים שם, אנטישמים סופיים, שונאי, לא יודע מה והכול, ואתה תמחוק אותם מהעולם, העולם לא יתקיים.

תלמיד: לא למחוק אותם. אבל כן להגביל אותם, לצמצם את המקום שלהם.

להגביל, אז גם את אלו צריכים להגביל. גם מהצד השני צריכים להגביל. אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב אלא רק באיזון.

תלמיד: נכון לעכשיו, בחברה האנושית, כן צריך, נגיד לצורך העניין, לחוקק חוקים, תקנות כלשהן שיגבילו את הפעילות שלהם.

על ידי, נגיד השונאים מתגלים הטובים. טובים קיימים בגלל שיש רעים. לא יכול להיות אחרת.

תלמיד: אז מה ההגדרה עכשיו של שונא ושל אוהב, של טוב ושל רע?

אין. זה נכון. נכון.

תלמיד: לא הבנתי. אז מה כנגד מה, מה זה זה כנגד זה?

זה כנגד זה קיים כדי להביא לנו מקום לגילוי הבורא. המקור לשנייהם.

שאלה: מי נחשב השונא, איך אתה מגדיר שונא?

אחד מהם. אין הבדל כל כך בין פלוס לבין מינוס. זה סך הכול מאוד יחסי כלפינו כול עוד אנחנו לא מתוקנים. וכשאנחנו הופכים להיות מתוקנים אז מה ההבדל?

תלמיד: האם מבחינת ההשלכות על ההפצה שלנו, צריך להיות ביטוי שאנחנו גם פונים לכל הקהלים השונים, כותבים לכל אדם?

כן. לכל אדם. אנחנו רוצים להסביר את זה לכל אדם. כי תראה מה קורה בהתקוטטויות האלה, אני רואה בבלפור בירושלים, בכיכר פריז שם כל מיני כאלה דברים. אז מזה אני חשבתי, עד מתי? ומיום ליום זה יכול להתגבר, ואני רואה את השנאה הזאת, וצעירים שקופצים ולא מבינים מה קורה להם. לתת להם קצת שכל חוץ מידיים. שיהיה להם קצת ראש. הם פנאטים כולם, פועלים כך, איך שהפעילו אותם כך הם רצים קדימה.

תלמיד: ואם מישהו לא רוצה שתהיה לך זכות קיום, יש לו מקום?

זכותו כך לחשוב. והגוף שלנו, אם אנחנו נרד מהדרגה האנושית לדרגה הביולוגית, בגוף שלנו יש המון מערכות שמטרתן להרוס את התאים וכל מיני דברים כי בלי זה הגוף לא יכול להתקיים. אנחנו חייבים לנקות את עצמנו, אחרת לא יהיו חיים. חיים זה שילוב בין טוב ורע. כביכול, טוב ורע.

שאלה: מתי הגוף משמיד חלקים מזיקים ומתי הוא נותן להם מקום להחיות את הגוף?

כל הזמן. כל הזמן כך קורה. זו מערכת דינמית שכל הזמן נמצאת באיזון. רוצה לשמור על עצמה באיזון. זה נקרא "חיים". כשהאיזון מתהפך, נשבר, זה מוות.

תלמיד: רק הערה אחרונה, אנחנו רוצים להרחיב את השורות של הכותבים והכותבות שלנו, להכניס דם חדש למערכת. אז כל מי שמעוניין להצטרף למערך הכתיבה, לישיבות הכתבים מוזמן לפנות אלי ואנחנו נצרף אותו בשמחה. כמו שאתם רואים יש המון מה לעשות.

תודה מראש לכולם. אתם דווקא תראו עד כמה שזה יקדם אותנו, ואנחנו נציג את עצמנו בצורה כזאת שיהיה מובן מה אנחנו רוצים.

שאלה: האם זה נכון להגיד שכל דבר קיים בעולם כדי לקיים את ההיפך שלו?

בטח. איך יכול להיות שהוא קיים? אם ההיפך כבר לא קיים או עוד לא קיים, אלא ההיפך יכול להיות לא בולט כמוהו, אבל ודאי שככה זה קיים. לא יכול להיות מלכתחילה שיהיה קיים משהו אחד ללא שני, רק יכול להיות שאחד יותר בולט כלפינו מהשני, לא יותר.

תלמיד: לא, כי זה משהו שאנשים לא תופסים, חושבים שאפשר לחיות בצורה ניטרלית כאילו, אני יכול להתקיים כמו שאני, ומה שאתה אומר פה בעצם זה שככל שאני רוצה לראות יותר טוב בעולם טוב סובייקטיבי שלי, אני צריך לאפשר גם להיפך שלו להתקיים בעולם בעצם.

כל המערכות הן קיימות, יש להן מקום לכול. רק כלפינו מתגלים אלו יותר ואלו פחות בהתאם לטבע שלנו. ועלינו לאזן את כל המערכות האלו, שהאיזון הסופי שלהן זה גמר התיקון. ובגמר התיקון מתגלים כל הרע וכל הטוב ואנחנו רק רואים עד כמה שהרע שהיה נראה לנו זה היה טוב ואז אנחנו מגיעים לשלמות. זה הכול.

תלמיד: אתה תיארת, כמו בגוף, שכל הזמן קיימים שני הצדדים ותאים, יש מערכות בגוף שמשמידות חלקים אחרים וכולי. ברמת הדומם זה קל להסתכל על זה, אני לא מרגיש בגוף שלי שמליוני תאים מתו היום, אבל שאתה מוריד את זה למציאות האנושים אז כל תא, כל בן אדם הוא עולם שלם, ואני מרגיש כאילו הוא קשור לחיים. אני רואה את ההרמוניה הזאת, שאתה מדבר עליה ברמת דומם, צומח, חי. אבל לא ברמת המדבר.

אז אתה לא רואה ואנחנו משתדלים לעלות למעלה מדרגת המדבר כדי לראות ואפילו לנהל את זה.

תלמיד: אם כולנו נעבור להסתכלות כזאת על החיים, איך זה ישפיע על הקיום של האינדיבידואל, הפרט בחברה?

האינדיבידואל ירגיש שהוא משפיע על הכלל, שיש לו מקום בכלל.

תלמיד: ואם תורי עכשיו להיות בצד של התאים שעכשיו צריכים למות היום אז אני בסדר גם עם זה?

אתה לא תרגיש שזה מוות, כי אתה משייך את עצמך כבר עם התוכנית הכללית. זה לא הסתכלות, כדאי לחשוב. כדאי לך לחשוב.

שאלה: אני רוצה לשאול על ההסכמה. האם אני קודם כל צריך לוותר ואחרי זה אני מגלה את הבורא, או שקודם מגיע גילוי הבורא ואז מגיע הוויתור וההסכמה שלי, זה נראה לי כמו דרך תורה ודרך הייסורים, האם זה נכון?

לא, זה לא נכון. זה לגמרי לא נכון. וודאי שבלי וויתור אני לא מגלה מקום לגילוי הבורא, זה יכול להיות רק על ידי הוויתור.

שאלה: הרס במלחמת העולם השנייה של גרמניה ויפן, נשמעה טענה שזה לא רק שזה לא השמיד אותן אלא זה בנה אותן אחר כך במהירות בכלכלה. מה דעתך?

זה לא שייך למה שאנחנו מדברים אבל כן, זו עובדה.

שאלה: נראה לי שכבר די ענית על השאלה, אבל אני אשאל עוד פעם. מה צריך להיות היחס שלנו לגורמים מפלגים, בעצם, בחיים הפרטיים שלנו?

גם בחיים הפרטיים שלנו אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב שיש בכל דבר מקום לשני, ויש לכל אחד אנשים טובים, רעים כביכול שפועלים נגדו, בעדו איכשהו, אנחנו צריכים להסכים שלכולם יש מקום ולהשאיר את המערכת הזאת בצורה כמו שהיא, ורק לגרום על ידי העבודה שלנו להפצה, ושום דבר לא כדאי לעשות, רק ההפצה שעל כל פשעים תכסה אהבה. שמקום האמת יכול להיות דווקא על פני כל הניגודים.

שאלה: האם כל הקבוצות הקיצוניות גם צריכות להיות אז איזה סביבה אפשר לספק להן? האם זו סביבה פנימית, חיצונית, איך לעשות את זה?

אתם צריכים סך הכול לפרסם מה שאנחנו מדברים על הקיום הנכון של כולם יחד, שלא הורסים אף אחד, אלא רק מסדרים את הקשר הנכון בין כולם, שכולם יבינו שאנחנו סך הכול בונים חברה, שבחברה הזאת יש מקום לכולם. ובהבנה הזאת שיש שם מקום לכולם, אנחנו נגלה את המקום הזה ששם באמת משתווים כולם פלוסים, מינוסים והכול והבורא מתגלה אז, אותו הכוח, אותו האידיאל, אותו המקור, שממנו יוצאים כל הדברים המנוגדים והוא דווקא לא שייך להם אלא נמצא למעלה מהם. ושם גם אנחנו איפה שלא שייך כבר להם, אנחנו מחברים אליו.

שאלה: אנחנו מדברים על וויתורים, מה שעכשיו הסברת במשפט האחרון זה ברור. כשאנחנו מסבירים את זה, נותנים מקום לכולם. אבל אחרי זה, כשמדובר על ויתורים, גם מה שאנשים מנסים להמציא עכשיו, טולרנטיות.

אני לא מסביר לך עכשיו את הטכנולוגיה איך צריכים להתנהג בעולם הזה, אתם תחשבו ואנחנו אחר כך נדבר. אבל זה חייב להיכנס לשימוש שלנו אחרת זה הרצון לקבל עכשיו עם הקורונה, יחד עם כל מיני עוד דברים בדרך, השנאה כל כך תתפרץ שהאנושות תתחיל להרוס את עצמה ממש. לכן, אני התחלתי על זה לדבר, שסך הכול אנחנו לא מבינים עד כמה שבחברה, בסביבה, באווירה, במערכת של אדם הראשון שאנחנו קיימים אין שום דבר שצריכים למחוק, לבער מן העולם, אין דבר כזה.

אלא רק צריכים לסדר את הקשר הנכון, ההדדי ביניהם שאז על ידי זה כל אחד הוא נעשה יותר חכם, הוא מבין את השני ההפוך ממנו, הוא מבין עד כמה שאי אפשר בלעדיו, על ידי זה הם שומרים זה על זה. תארו לעצמכם שכל אותם, נגיד 150 מדינות שעכשיו נמצאות בעולם, שהן כולן יבינו שהן צריכות זו את זו, שכולנו צריכים את רוסיה, אמריקה, סין, יפן, אירופה, אפריקה, כל מיני כאלה, כולם מבינים שהם צריכים זה את זה. עד כמה שאז העולם ישתנה, עד כמה שהוא יחסוך בכל מיני כוחות החימוש והכסף וכול מה שיש לו עכשיו לפזר לצבא.

בואו אנחנו רק נראה עד כמה שהדברים שאנחנו מדברים, הם דברים שבלי זה לא נוכל להתקיים. אני עכשיו אומר לכם ובכלל מזמן שהקורונה מתחילה להתפתח, אני אומר לכם דברים שבקרוב אתם תראו שבלי המימוש שלהם אנחנו יורדים לתהום. ואנחנו נגלה יותר ויותר תלות הדדית זה בזה ולא נוכל להתחבר. ככה זה.

שאלה: אמרת שהטוב והרע צריכים להתקשר נכון ביניהם. בעולם החיצון כל אחד חושב שהוא טוב, האם אנחנו צריכים להסביר מה זה טוב ורע ואיך היית מסביר את זה?

לא חשוב לי מי זה אחד ומי זה שני, לגמרי לא חשוב לי. חשוב לי רק דבר אחד, שכל אחד יבין שבלי השני הוא לא יכול להתקיים. והוא גם צריך לתת מקום לשני להתקיים, ושניהם שיתקיימו זה עם זה. זה כמו שבעולם שלנו כל מיני כוחות, אם הם מגיעים לאיזון אנחנו רואים עד כמה שהם פועלים יפה וטוב, אם לא באיזון, אז הם הורסים זה את זה. ודאי שאחרי ההרס נולד משהו חדש, אבל זה כבר לא מהכוחות האלה על ידי כוח עליון יותר.

שאלה: איפה נקודת הבחירה של הקבוצות האלה ואיך הן יכולות לממש אותה הבחירה, את חופש הבחירה?

זה לא חשוב לי. על זה אנחנו לא מדברים. אנחנו מדברים על זה שכל אחד צריך לייצב בו, בתוכו, יחס לעולם כי לכל הדברים בעולם יש מקום, רק אנחנו צריכים להסביר לכל התנועות, הכוחות המנוגדים, עד כמה שהם צריכים זה את זה ועד כמה צריכים להיות בצורה טובה זה לזה, שדווקא הטבע העליון מחייב אותנו, להתייחס נכון זה לזה.

ולכן, לא שיש כאן עניין להרוס, למחוק, להשמיד אחד את השני, אלא יש מקום להתקיים יחד בצורה המנוגדת זה לזה, אבל דווקא על ידי הניגוד הנכון ביניהם, הם יגלו את הדרגה או היכולת להתקיים בצורה, במדרגה יותר עליונה.

סך הכול, לשם כך מתגלים הכוחות המנוגדים, כדי לחייב אותנו לעלות לדרגה יותר עליונה, וגם שם מתגלים כוחות מנוגדים, וגם אליהם, אם אנחנו מתייחסים נכון, זה מעלה אותנו לדרגה יותר עליונה. זה תמיד [בגלל] הסיבה שלהם, עד שאנחנו מגלים ממש שהסיבה לכולם זה הבורא ואצלו טוב ורע האלה בצורה הדדית תומכים זה בזה, ואין טוב בלי לרע ורע בלי טוב ובכלל נעלם גם הטוב וגם הרע אלא הכול בו.

שאלה: אם שניים נוסעים באותו רכב ואחד חושב שצריך לפנות ימינה והשני שמאלה, לאן הם צריכים לפנות? זה מה שקורה בין החברים.

אסור להם לשבת באוטו אחד. אם הם לא יכולים להגיע לעמק השווה אז איך הם יגיעו? לכן צריכים לתת לאחד אוטו, ולשני אוטו ושיסעו כל אחד לכיוון שלו. אנחנו [נמצאים] בקבוצה שיש לנו בה הרבה מאוד שינויים, הרבה מאוד כיוונים. איך אנחנו מגיעים לכיוון הנכון? בזה ש"על כל הפשעים תכסה אהבה"¹, שאנחנו מגיעים למצב של למעלה מהדעת, שאני מקבל אתהדעה של כולם.

מה [קורה] אם כולם מנוגדים? איך אנחנו יכולים לעשות את זה? אם אנחנו לא מקבלים דעה אחד של השני כמו שניים שיושבים באוטו לאיזה כיוון לנסוע? כך אנחנו לא נמצא את הפיתרון. הפתרון שלנו יכול להיות רק בתנאי שאנחנו נמצאים בקבוצה ואנחנו מבינים שעל הוויתור ההדדי בין כולם אנחנו מקבלים את הבורא והוא כתוצאה מהוויתור שלנו, יכוון אותנו הלאה.

וזה לא בדיוק לאחד ולא בדיוק לשני ולשלישי. הוא יהיה הכולל. לכן הוא נקרא הכולל. הוא ייקח אותנו לכיוון שלו ששם כל הדברים האלה המנוגדים מתחברים כאחד. ואין ניגוד, וכולם שווים, וכולם טובים, וכולם ממש נמצאים באהבה וחיבור. כאן צריכים לחשוב, אבל אנחנו מדברים על מצב שחייבים להתחיל להקים אותו.

שאלה: כשאנחנו קוראים את המקורות מכוונים את הלב והמוח לאמונת חכמים ולמאור המחזיר למוטב, איך אני יוכל לכוון את הלב והמוח שלי לשאלות של החברים?

אני לא יודע. זה עניינך. לפי מה שאתה קורא ככה תעשה. רק לא להיות חכם אלא תעשה מה שהם אומרים. איך שנראה לך שככה הם אומרים.

שאלה: האם אנחנו צריכים את תיבת נוח כדי שכל החיות השונות יוכלו להיות ביחד ואם כן מה זה תיבת נוח?

אתה שואל יפה. דוגמה יפה. שכולנו כולנו מבינים שאנחנו צריכים לתת מקום לכולם אחרת אנחנו לא נוכל להינצל מהמבול, כי ההצלה שלנו תלויה אך ורק בזה שלכולם יהיה מקום. יפה שאלת.

שאלה: מה יכולה להיות מטרה משותפת שתאפשר לאנשים להתעלות מעל השנאה האחת כלפיהם? הרי זה המקום שבו מרגישים שאין קשר, ובגלל שאין מטרה משותפת אי אפשר לוותר. מהו המשהו היותר גבוה. לנו יש בורא.

המטרה המשותפת היא שאנחנו לא יכולים להרוס זה את זה, ולהתקיים כל הזמן בשנאה, אנחנו רק הורסים את החיים שלנו, ואין לנו ברירה אלא מיום ליום אנחנו נכנסים לצרות יותר ויותר גדולות, ולכן אנחנו צריכים מכל מה שאנחנו רק יכולים לדבר, להבין שזה רק הוויתור ההדדי, אבל בשביל מה? כדי לקבל את מהות החיים, מטרת החיים, קיום החיים בדרגה יותר גבוהה. את זה עלינו לבצע.

תלמיד: כלומר אני צריך להניח מראש שהם מחפשים את מטרת חיים או קיום החיים ברמה יותר גבוהה.

אתה צריך להסביר להם עד כמה שזה טוב. יכול להיות שהם עדיין עכשיו לא כל כך מבינים את זה, אבל תראה להם עד כמה שזה כדאי.

תלמיד: כביכול עכשיו הבעיה היא באמת שאין פיצוי לאדם על, לוותר. לוותר עכשיו מבחינתו זה או שהחלק בשני בחברה יעלם ויהיה כמו שאני רוצה, או שאני עושה בלגן.

אתה מסביר לו את זה תיאורטית בינתיים. ודאי שאתה לא אומר לו, "תוותר לאחרים", אלא אתה אומר לו שהקיום הנכון של החברה האנושית יכול להיות אך ורך בתנאי שכל אחד מקבל את כולם. ומדינות כמו אמריקה, רוסיה, אירופה אפריקה, תראה עד כמה שכולן נמצאות בכיוון הלא נכון, בכיוון האגואיסטי כל אחד משלו בלבד.

תלמיד: הבעיה שיש פער בין הדיבור התיאורטי על זה לבין כשנצטרך לתלוש מעצמי איזה חתיכת בשר ולתת למישהו אחר. ככה זה מרגיש. פה אדם לא מוכן לוותר. בתיאוריה כולם פלורליסטים, כולם אוהבים.

עזוב את התיאוריה. אנחנו לא מדברים על תיאוריה, אנחנו מדברים על מה שקורה למעשה, שאנחנו חייבים למען קיום המציאות, קיום העולם, אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מקבלים את כולם. אני לא חותך בזה משהו מעצמי,. אני פשוט מקבל את הדברים האלה שלכולם יש מקום להתקיים.

עכשיו השאלה שלי, איך אנחנו מתחברים בינינו כשאני נותן לכולם להתחבר? נגיד שכולם מקבלים את הדעה הזאת, נכון, יש מקום לכולם, אני לא הולך להרוס את האחרים, לא הולך להשמיד אותם. איך אנחנו ניתן מקום כדי שכולם יתקיימו? כאן השאלה. מה אתה חושב להגיד להם? באיזו צורה שיתקיימו? רק שאנחנו בונים מקום ששם יכול להתקיים כוח יותר עליון. אין לך ברירה. רק בצורה כזאת.

תלמיד: זה באמת המקום של האתגר איך מסבירים את אותו מקום יותר עליון? מה זה בשביל אדם שאין לו מטרה רוחנית בחיים?

זאת לא מטרה. זה כוח הטבע שכך ברא אותנו מלמעלה למטה, כתגובת שרשרת כזאת, שברא אותנו בצורה כזאת ואנחנו שמגיעים מלמעלה ואומרים הכול יכול להתקיים בו, בזה אנחנו מגיעים לגילוי שלו. אנחנו סך הכול רוצים לגלות את כוח האיחוד שנמצא בטבע, כי בלי האיחוד הזה אנחנו לא יכולים לשרוד אפילו. את זה להסביר.

תלמיד: אפשר להגיד ששלב ראשון זה כדי בכלל לשרוד חברתית, עוד לשני שיש מטרה עליונה, שאחרת נתפרק ופשוט לא יישאר מאיתנו כלום?

אני לא קורא לזה "מטרה עליונה", אני לא רוצה לקרוא לזה "בורא" ו"עליון" ומשהו, אני רוצה לקרוא לזה "מקור החיים", "סוד החיים" אולי, משהו כזה, שנמצא בטבע. אותו אני רוצה לגלות.

תלמיד: רוב המחלוקת בין אנשים היום היא על דברים מאוד גשמיים. זה על חלוקת תקציב, זה על פוליטיקה.

זה לא חשוב לי, זה לגמרי לא חשוב על מה הם מתווכחים, שימשיכו להתווכח זה עם זה, על שטויות. ממש, כמו בסיפור על "גוליבר", שהיו שני העמים, אחד אמר שצריכים לשבור את הביצה מהצד העגול יותר, והשני אמר מהצד החד יותר, ואז הייתה מלחמה ביניהם. אז שיתווכחו על זה, באמת לא חשוב על מה. העיקר שהם יבינו שעל ידי השורש הזה של הבריאה, אנחנו משיגים, שממנו אנחנו יוצאים כל כך הפוכים.

שאלה: איך למעשה אנחנו צריכים להשתמש ברצונות של אומות העולם בעבודה שלנו בעשירייה? האם צריכים רק לבקש להתחבר ולעלות מעל כל הניגודים?

כן, ככה לעשות. אנחנו צריכים להתעלות למעלה מכל ההבדלים.

אני חושב שיש כאן עוד הרבה מה לברר, אבל אני לא חושב שיש לנו עוד מקום לזה היום, וגם אנחנו כבר מתחילים להתבלבל בזה.

קריין: ציטוט מספר 1 מתוך מאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם.

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב.

כי התבוננות כלשהי במלאכת הבריאה, דיה, להשכילנו על גודל שלמות פועלה ויוצרה. ולכן, עלינו להבין להיזהר מלהטיל דופי בשום פרט מהבריאה, ולומר שהוא מיותר, ואין בו צורך. שבזה יש ח"ו משום הוצאת שם רע על פועלה." 

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

ברור, מילים של בעל הסולם.

קריין: ציטוט 2 מתוך "ליקוטי עצות", ערך "שלום."

"עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, על כן אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפוך גמור מדעתך, וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עמו, וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם, כי אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום, להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים." 

(ליקוטי עצות. ערך "שלום")

כי דווקא בין שני ההפכים האלו, כשהם נמצאים זה מול זה, על ידי בירורים והתקרבויות וחיבורים שביניהם, בין ההפכים, אנחנו מגיעים לשלום, לשלמות. לא יכולה להיות שלמות מדבר אחד, רק משני הפכים שמגיעים לחיבור ביניהם. ללא ויתור אחד לשני, אלא לְמה כן? לקו האמצעי. קו האמצעי, זה העיקר, כי זה הבורא, השורש, הסיבה העליונה שהוא מנותק מימין ומשמאל, מכל מיני אלה שמתווכחים. אבל דווקא בגלל שהם נמצאים בצורות ההפוכות הם יכולים בלהתעלות כל אחד מעצמו, כדי במשהו להחזיק בשני, הם יכולים לבנות קו האמצעי ביניהם ושם מתגלה הבורא.

אתם מבינים בדרך לְמה אנחנו נמצאים עכשיו? למה הבורא מעורר מהומות כאלו בקהלים בעולם וזה עוד יתגבר ויתגבר, זה לא ירגע. אלא הרצון לקבל הגדול הוא מעורר ניגודים גדולים בחברה האנושית וזה הכול כדי להביא אותם להכרחיות להגיע לקו האמצעי ביניהם, שקו האמצעי זה הבורא. אנחנו נגלה את זה, נעזור שזה יקרה וכך הבורא יוכל להתקרב ולהתגלות לכל הבריות.

שאלה: וכשמתגלה קו אמצעי, אין יותר הפגנות וחילוקי דעות?

כולם מבינים שבזה שכל אחד נמצא ההיפך מהשני, שנמצאים כך בהיפוך מהשני, כל אחד ואחד מבין שבזה הוא מקיים את הבורא, כי הם רוצים להיות מנוגדים, הם מגלים בעצמם עוד יותר ניגודיות ועל ידם מתעלה הבורא, דווקא עוד יותר.

תלמיד: ואז אני צריך לשמור על הדעה שלך שהיא הפוכה לשלי?

כן, ודאי. כי אם ייעלמו הדעות המנוגדות מן העולם אנחנו לא נבין את העולם, אנחנו נהיה סתם כמו חיות קטנות. גם בהם משהו מתקיים, אבל הכול מתקיים בצורות ניגודיות זה לזה, הכול בא מניגוד, אבל הצורות המנוגדות האלה הן הן החיים, החיים נמצאים בין פלוס למינוס.

תלמיד: אני צריך לאהוב את הדעה המנוגדת?

ודאי, כי בלעדיה גם אתה לא יכול להיות קיים. כל דבר בעולם אתה צריך לאהוב, גם בעד וגם נגד.

תלמיד :אז זה הפוך לי ואני שונא את זה ואני גם אוהב את זה כי זה מחזיק אותי.

כן. כך אתה מתעלה מעל המצב שלך לקו האמצעי, לבורא.

קריין: כן, ציטוט מס' 3 ואחרון, מתוך שמעתי ל"ד, "יתרון ארץ בכל הוא".

"ידוע כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והפוכו, "כיתרון האור מתוך החושך". זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו, שדוקא על ידי דבר והפוכו, אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי. ומשום זה אי אפשר להשיג את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו את הדבר המקבילו. דוגמא, אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר שכנגדו, המראה על רע, וכמו כן, מר - ומתוק, שנאה - ואהבה, רעבון - ושביעה, צמאון - ורויה, פירוד - ודביקות. ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג את שנאת הפירוד."

(בעל הסולם. שמעתי. ל"ד. "יתרון ארץ בכל הוא")

שנאת הפירוד, בפירוד אני לא מתכוון למישהו שנמצא מנוגד, הפוך ממני. הפירוד זו תכונה שלי שאני לא רוצה לקבל מישהו שהוא הפוך.

קריין: מתוך מאמר "החירות" של בעל הסולם.

"השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת שבעניניה. [...] ואם תתבטל המחלוקת והבקורת - תתבטל כל התקדמות בדעות והשכלות, ויתייבש מקור הדעת מהעולם."

(בעל הסולם. "החרות")

זה טקסט מאוד קשה, אבל מה הוא רוצה להגיד? עד כמה שישנם דברים מנוגדים ועד כמה שקשה יותר לקרב אותם בקו האמצעי, לפי זה עוצמת הגילוי היא יותר גדולה. ולכן אנחנו שמתקדמים עכשיו יותר ויותר מיום ליום לגילויים גדולים חדשים בכל האנושות, אנחנו צריכים להבין שתתגלה ניגודיות, שנאה גדולה, מלחמות כביכול גדולות ואנחנו צריכים להבין שכל זה אך ורק כדי שאנחנו נעמוד ב"פוזישן" (position), נעמיד את עצמנו נכון אחד כלפי השני בהבנה, בהכרה שסך הכול על כולנו כולנו יחד לבנות את הקו האמצעי שזה הבורא.

שאלה: למה יש תוספת שנאה בין הפכים, זאת אומרת למה בין שני הפכים יש שנאה?

כי זה הפכים. דרך רצון אגואיסטי אני לא מרגיש את הזולת אלא כהפוך ממנו ואז במידה הזאת אני שונא אותו. כי זה האגו, חוק האגו הוא שאני אוהב את עצמי ומה שמתאים ודומה לי.

שאלה: רציתי לשאול על ההפכים, ככל שהם יותר מתגלים יוצא שאני צריך להיות מנוגד לבורא, מנוגד לתורה ומצוות או שהתבלבלתי?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לדבר על תורה ומצוות, זה לא חשוב לנו עכשיו, לא. ודווקא זה לא מנוגד, זה בדיוק מה שמדובר בתורה, שאני חייב לאהוב את כולם ולהשתדל לשכנע את כולם להגיע לאהבה ולחיבור, "על כל פשעים תכסה אהבה" זה נקרא.

שאלה: איפה העבודה בעשירייה עם כל הסתירות האלה שדיברנו עליהן?

אנחנו צריכים קודם כל לראות את המפה בצורה נכונה, את כל העולם. איך הבורא מסדר אותנו כך שנהיה מנוגדים זה לזה, ושנבין שהניגוד הזה בא כדי לשנות את השכל שלנו, את הרגש שלנו, שנראה עד כמה הדברים האלה יורדים מלמעלה. את כל השנאות וכל הדחיות וכל הדברים, הבורא מוריד כך מלמעלה. ואנחנו רק צריכים להבין שהמערכת הזאת חייבת להתקיים והיא תתקיים, אנחנו לא מסוגלים לעשות אתה כלום, אלא לקבוע שהנתונים האלה צודקים, טובים, נכונים ורק ההסתכלות שלנו עליה צריכה להשתנות, ואני צריך לראות את הכול בצורה שיש לכולם זכות קיום. שזו תוצאה מהאגו שלנו, מהטבע שלנו ואנחנו צריכים לסדר כך שלכולם יהיה מקום. אני לא מוחק שום דבר מהעולם, אני לא הולך נגד הבורא, אלא מה שאני צריך לעשות זה לעלות מעל כל השדה הזה של כל הדברים המנוגדים, לעלות למעלה ממנו ולהשתדל לשייך את זה לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין בניית הבורא בינינו לבין חיבור נשמת אדם הראשון?

בניית האדם הראשון זה כמערכת ובניית הבורא "אתם עשיתם אותי" זה שאנחנו מכינים על ידי מערכת אדם הראשון את הבורא שיתגלה, כסך הכול הכולל של נשמת האדם הראשון.

שאלה: אם השנאה והאהבה הם מאותו מקור, מה המידה הנכונה של התקרבות האדם בתהליכים חוץ מלכסות הכול באהבה, והאם בחברה החדשה יהיה מקום לכולם, אולי באמת יהיה מקום לכולם?

אמן, זה מה שאני יכול לענות לך.

שאלה: יש רצון של חברים בעשירייה להתחבר לעשירייה גדולה יותר בשביל לעשות הכנה לכנס ביחד ולקבל התרשמויות, מצד שני יש חברים שטוענים שזה לא תורם שום דבר לעשירייה שלנו. מה נכון לעשות?

אני לא יודע, תשאלו את הכלי העולמי מה הם חושבים. מה אתם רוצים? יש לכם עשירייה אלא כדי להתכונן לכנס אתם רוצים להתחבר עם עוד עשירייה? אני לא יודע, יכול להיות שכדאי לנו לעשות תרגילים כאלה וזה אפילו לא שייך לכנס אלא בכלל. בבקשה תחשבו, תדברו על זה, תכניסו את השאלה שלכם לשאלון של הכלי העולמי ותראו אם כן או לא.

באמת כל הזמן להיות קשור רק לעשירייה אחת מבלי להיות מחובר עם עוד עשיריות, לעוד חברים זה לא טוב. אני צריך גם להרגיש שיש עוד הרבה מאוד אנשים שהם נמצאים ועובדים ופעילים. אז בבקשה, תנסו לדבר.

תלמיד: ומה עושים עם חברים שכתוצאה מההתחברות עם קבוצה אחרת לא מגיעים לשיעור, איך בכל זאת משכנעים אותם שזה מהלך נכון? זה רק כהכנה לכנס, זה לא שמפרקים את העשירייה או משהו כזה.

אם זה מפריע לחברים שלך מהקבוצה שעקב זה דווקא מפסיקים להגיע אז אסור לכם להתחבר עם זרים. הם בכל זאת זרים, אז אתם צריכים קודם כל לברר מה לעשות. בקיצור יש פה בעיה, יכול להיות שזה לא נותן להם באמת הרגשה שהם מחוברים למקום שלהם, לעשירייה שלהם.

שאלה: אני מתרשם שמה שדיברנו היום על לבנות מקום מהוויתור ההדדי בינינו היה מופנה בעיקר כמין איזה חידוש למסר שלנו כלפי האנושות?

לא רק כלפי האנושות, גם שאנחנו נראה נכון מה שקורה לנו, איך אנחנו צריכים להסתכל על כולם. חסרים לנו שונאים? אני לא יודע, אבל אני שומע פה ושם, שברשתות יש הרבה כאלה שרוצים להשפיל אותנו ולצבוע אותנו בכל מיני צבעים. אז אנחנו צריכים גם להבין שבלעדיהם אנחנו לא יכולים להתקיים, שבכל דבר יש הרבה, ממש צבאות של מזיקים והם עושים פעולות הכרחיות לחיים.

תלמיד: כן, ברור. אני שואל כדי להבין מה צריך להיות המיקוד שלנו בעבודה במהלך היום בעשירייה?

במהלך היום אנחנו צריכים להשתדל יותר, אני אומר קודם כל לכתבים במיוחד, לגלות את הצורה הפלורליסטית שלנו. שאנחנו מתייחסים לכולם בהבנה, בזה שכולם צריכים להתקיים, אלא למעלה מזה מה שאנחנו רוצים ומבקשים ומפיצים זה שחייב להיות חיבור בין כולם, לפי הכלל "על כל פשעים תכסה אהבה". אז הפשעים נשארים, אחרת האהבה לא תתקיים, ואנחנו צריכים לבנות מטרייה של אהבה.

תלמיד: אז לבנות מקום בינינו זה בעצם גם כמו שהרב"ש כותב לארוג את הלבוש של האהבה?

כן.

תלמיד: מה בעצם ההבדל המהותי בין ביטול לוויתור?

בין ביטול וויתור זה הבדל עצום.

תלמיד: כי דיברנו היום הרבה על שני המושגים האלה, ביטול וויתור.

ויתור זה שאני מוותר למען משהו, זה ויתור. ביטול זה שאני מבטל משהו מחוצה לי. ויתור זה פנימי, פעולה פנימית שלי שאני מוותר, מבטל את עצמי, כלפי משהו, זה ויתור. וכשאני מבטל משהו מחוצה לי זה ביטול.

תלמיד: ברור, אבל אני מדבר על ביטול עצמי וויתור עצמי, יש איזו הבחנה ביניהם או שהתכוונת לאותו דבר?

יש אבל אני לא יודע איך להגדיר את זה, ביטול וויתור. עוד נדבר, יכול להיות שזה יהיה מובן מהקונטקסט.

שאלה: כתוב שזאב וכבש יחיו בשלום, במקרה כזה מה הזאב יאכל?

הוא לא יצטרך לאכול, זה יהיה כבר למעלה מדרגת הבהמה, זה יהיה בדרגת האדם. האדם הדומה לבורא הוא מתמלא מהאור העליון, מזה הוא חי.

שאלה: כשאנחנו מסבירים לציבור שכל הדעות ההפוכות צריכות להתקיים וביניהן צריכה לחבר איזו שכבה של דבק ואם אנחנו קוראים לדבק הזה וויתור, אז אנשים נבהלים, כי מי שמוותר בעולם שלנו קופצים עליו ומחסלים אותו. אז איך נקרא לשכבה הזאת שמחברת בין הדעות ההפוכות?

אבל בעבודה שלנו, אם אנחנו מוותרים, אם אנחנו מתבטלים, אם אנחנו מתחברים, אם מגיעים לאהבה, אנחנו בזה לא מראים את החולשה שלנו אלא דווקא תקיפות, כי אנחנו פועלים נגד האגו, אנחנו פועלים מעל הראשים של כולם, אנחנו בזה לא מראים את עצמנו חלשים. אנחנו רוצים להתחבק עם כולם כמו יפי הנפש האלה, "בוא נרקוד יחד על הדשא"? אנחנו לא כאלה. כל החיים אני מתנהג כך? לא. יכולים להגיד עלי מה שהם רוצים, אני עושה את שלי, הקו שלי הוא פשוט, אני לא יכול לצאת ממנו. אין לך יסוד להגיד שאנחנו בזה מראים את החולשה שלנו, ואת זה צריך להדגיש. אנחנו הולכים לחוק הטבע שהוא יותר גבוה, יותר חזק, לבורא, לקו האמצעי, ש"על כל פשעים תכסה אהבה", שיש שם פשעים ויש שם אהבה ויש חיבור נכון ביניהם ודווקא החיבור הזה הוא המקור לקיום של כל המציאות.

ואז, כשאנחנו רוצים להגיע לאותו המקור הנעלם, שם אין הבדל בין טוב ורע, אין הבדל בין אמת ושקר, אין. שם ממש הכוח, אין חומר אפילו, אלא כוח, וכוח אחד, עליון, ושם נעלמים טוב ורע כאילו, לזה אנחנו רוצים להגיע. אלה דברים מאוד גבוהים וחשובים ומשם אנחנו מקבלים את החיים שלנו. אז אנחנו רוצים להגיע למקור החיים, ושם הפלוס והמינוס האלה מקבלים מילוי מלא.

תלמיד: אני מבין מה שאתה אומר אבל אז אנחנו, בני ברוך צריכים להיות שכבת הדבק. אבל אנחנו בגופים שלנו, או כאיזה ארגון, אנחנו לא מנסים להתבלט ולהגיד "אנחנו". אנחנו מנסים שהרעיון שלנו יתפוס.

אתה יכול לצבוע את עצמך איך שאתה רוצה אבל זה לא יעזור, כי אם אתה מגלה שיש לך שיטה אז אתה צריך לגלות מי אתה, מה אתה, ולא להסתיר שום דבר. אני לא מתבייש ולא מפחד, "זה אני, מה תעשה לי? זו האמת שלי ואני רוצה להסביר לכולם" וכך אני עושה. אני לא מרגיש בזה שום פחיתות.

דיברתי במשך החיים שלי עם המון אנשים חשובים, עם נשיאים, עם מיליארדרים, עם הרבה ולא הרגשתי שאני נמצא באיזו פחיתות כלפיהם. למה? אין לנו מה להתבייש, שיגלו שזה בני ברוך. רק בתנאי שאני רואה שכרגע זה לא כדאי, אחרת לא יפתחו את האוזן, אז אני לא אומר שזה בני ברוך, שזה לייטמן וכן הלאה. אבל בעצם, לא תהיה להם ברירה, אתם תראו בחודשים הקרובים עד כמה העולם ישתנה, כל המערכות הקודמות יפלו, האנשים יהיו אחרים, צורת החיים תשתנה וגם השכל יעבוד בצורה חדשה, אחרת.

שאלה: האם אפשר לומר שבאותה צורת איזון של הניגודים ניתן להתייחס גם להתנגדויות הפנימיות שבתוך האדם?

כן, ודאי. צריכים לברר, צריכים לחשוב על מה שדיברנו עכשיו, יש כאן כל כך הרבה דברים, זה היסוד של קיום המציאות, אז ודאי שמכאן אתה יכול לגלות את כל המערכת.

שאלה: האם אפשר לומר כך, שההבדל בין ויתור לביטול הוא בזה שבויתור אני ויתרתי היום, ומחר הוא יְוַתֵּר, וביטול זה לא לחזור אחורה?

אנחנו צריכים להגיע למצב שכולנו, העשיריות וכל הארגון מתחילים להבין ולעכל שהיחס שלנו לעולם הוא כזה שיש מקום לכולם. ובזה שאנחנו מסבירים את זה לכולם, אנחנו אומרים לבני האדם כי הגיע הזמן שבו אנחנו צריכים לבנות קשר חדש בינינו, ולא שאחד רוצה להרוס את השני. מי שרוצה להרוס את השני הוא קודם כל גם הורס את עצמו.

ואנחנו לא מדברים על אנשים יפים ועל פלורליזם, אלא על חוק הטבע שבו פלוס ומינוס חייבים להתקיים זה לעומת זה וביחס ביניהם שנקרא "קו אמצעי" שאינו קיים בטבע, הוא לא קיים, יש פלוס ומינוס, אבל בין פלוס למינוס אנחנו מכניסים נניח מנוע, מה כאן המנוע? שאנחנו רוצים להשיג את הבורא, שאנחנו רוצים להשיג את כוח היסוד של הטבע שממנו הכול נובע, גם פלוס וגם מינוס. כמו נניח במפץ הגדול, מאיפה הוא הגיע, מה פתאום הוא קרה, מאין, ממה? כלומר בכל זאת יש תחילה לזמן, תחילה לחומר וכן הלאה. אז אנחנו צריכים להגיע למצב שבו אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו כקיימים למעלה מהטבע האגואיסטי, שזה בסך הכל מה שהבורא ברא, או אל תגידו "בורא", לא חשוב, אבל זו בריאה, איך להשיג את עצמנו למעלה מהבריאה ששם המקור, שם המציאות האמיתית. תראה למה לוקחים אותנו.

שאלה: מה הקשר שקיים בין הקצוות המנוגדים, האם הוא קיים כדי להיתקן ולהשלים אחד את השני, או מה הקשר הפנימי שגורם שיתקיימו שני דברים מנוגדים?

שאלה טובה מאוד. קצוות מנוגדים לא מסוגלים להתחבר אף פעם. קצוות מנוגדים יהיו תמיד יותר ויותר מנוגדים. קצוות מנוגדים הם יתגברו וישנאו זה את זה וירצו להרוס זה את זה כליל. כך זה יהיה עד שזה יחייב אותנו למצוא פיתרון. והפיתרון הוא שאנחנו בין הקצוות המנוגדים האלה נשיג את הקו האמצעי שזה הבורא. ואז נבין למה הוא מציג את עצמו כטוב ורע כלפינו, כי דווקא על ידי שני הקצוות האלו אנחנו יכולים לגלות אותו והוא למעלה מהקצוות.

קריין: ציטוט 4 מתוך בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון".

"אמת ההורג ומחריב דעה רעה הוא כמו מחריב דעה מתוקנת משום שאין כלל דעה רעה בעולם אלא דעה בלתי מבושלת הוא רעה [...] כן דעה הרעה הוא גרעון שעדיין אינו ראויה לאכילה, אמנם סופה לצמוח ולהתפתח".

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

אין דבר רע ואין דבר טוב, אלא הכול יחסי, העיקר בשבילנו להתעלות למעלה מזה וכבר להתחיל לגלות את המקור העליון ששם אין טוב ואין רע.

קריין: ציטוט 5 מתוך זוהר לעם, פרשת תצווה, פסקה 86.

"אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה."

(זוהר לעם. פרשת תצווה, "ובמדבר אשר ראית", פסקה 86)

קריין: 6 מתוך "החרות" של בעל הסולם.

"ודע שזהו הרכוש האמיתי של היחיד, שאסור לפגוע בו, או לשנותו. כי סופם של כל אלו הנטיות הכלולות ב"מצע", להתפעל ולקבל צורות מושכלות, כשיגדל אותו היחיד ויעמוד על דעתו. כמבואר לעיל. ומכח חוק ההתפתחות השולט בכל השלשלת ההיא הדוחף אותה תמיד קדימה, כמבואר במאמר השלום. נמצא עוד, שסופם של כל נטיה ונטיה, להתהפך למושכלות מאד גבוהות וחשובות לאין ערוך.

נמצא שכל מי שמשחית איזו נטיה מהיחיד, ועוקר אותה ממנו, הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא, שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת. משום שנטיה ההיא, לא יארע עוד לעולם, בשום גוף אחר זולתו."

(בעל הסולם. "החרות")

מובן עד כמה חשובים לנו כל הניגודים, כל ההבחנות ההפוכות, אנחנו צריכים ממש להודות לבורא על זה שהוא שולח לנו אנשים שמתנגדים לנו, דעות שמתנגדות וכל מיני הפרעות, כי בלי זה לא היינו מגיעים לאותה ההשכלה שאליה מגיעים.

קריין: ציטוט 7 מתוך זהר לעם, פרשת תזריע, מאמר "יתרון לחכמה על הסכלות".

"כיתרון האור מן החושך. כי תועלת האור אינה באה אלא מתוך החושך. תיקון הלבן הוא שחור. כי לולא השחור לא היה מושג הלבן. ומשום שיש שחור, מתעלה הלבן ומתכבד. משל למתוק ולמר, שאין איש יודע טעם מתיקות, מטרם שטועם טעם מר. מי עושה לזה שיהיה טעמו מתוק? המר.

כי הדברים שיש ביניהם יחס הפוך, הרי האחד מגלה את חבירו. כך בלבן ושחור, ובאור וחושך, ובחולה ובריא. כי אם לא היה חולה בעולם, לא היה שום מושג לשם בריא. כמו שכתוב, גם את זה לעומת זה עשה האלוקים. וכמו שכתוב, טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תַנַח את ידך."

("זוהר לעם", פרשת תזריע, מאמר "יתרון לחכמה על הסִכלות", סעיף 105)

שאלה: איך אפשר לא להיכנס לשיפוטיות במלחמה הזאת בין ניגודים?

כל הזמן תשתדל להבין שאתה רוצה להגיע לבורא שנמצא בין שניהם, ולא שייך לשניים האלו, אלא למעלה מהם.

שאלה: אמרת שתוך כמה חודשים אתה רואה שהאנושות תשתנה, איך אתה רואה את האנשים, את צורת החשיבה שלהם, במה הם ישתנו?

אני מקווה שאנשים יתחילו לעכל לאיזה חיים הם נכנסים, מקומות עבודה אין, נשים בכלל חוזרות הביתה, גברים, חלק עובדים וחלק לא עובדים. אין ברירה, אני מקווה שאז נוכל בכל זאת לפרסם בכל העולם כמה שאפשר את חובת החינוך לכולם, שכל העם חייב להיכנס למערכת חינוכית, "כל העם", הכוונה בכל מדינה ומדינה. אני חושב שתוך כדי החורף הזה נתחיל לממש ולהרגיש. הייסורים ידחפו את האנושות להתפתחות החדשה. אין לי יותר מה להגיד.

שאלה: האם לקראת החורף ולקראת המצבים שאתה כבר חוזה ומדבר עליהם כמעט כל יום, הארגון שלנו צריך להיערך לאיזה קמפיין עולמי, לאיזה מהלך יציאה משותף, אתה חושב שזה נכון?

אנחנו צריכים כל הזמן להיות בקמפיין.

תלמיד: אבל לא רק קמפיין הסברה קבוע על בסיס מאמרים כמו שעכשיו אמרת, חובת החינוך לכולם, וכל מה שדברנו היום "על כל פשעים תכסה אהבה".

אבל חינוך, כשאתה אומר "חובת החינוך" אתה כבר צריך להציג משהו מהחינוך שלך. לפחות עקרונות, מה אתה מתכוון בחינוך. כי חינוך יש לנו בכל העולם, בכל כפר יש לך חינוך, איזה בית ספר או משהו. אז מה הכוונה בחינוך?

אתה צריך להוציא איזה מסמך שבו אתה מציג לכל העולם מה החינוך שהעולם צריך כדי להיכנס לחיים חדשים. אתה צריך להיות כאן בין הטבע שמושך אותנו למצב חדש ובין העמים, שהם לא יודעים מה לעשות עם עצמם. אתה צריך להיות באמצע כדי לעזור להם לעשות את המעבר הזה למצב החדש.

תלמיד: אבל בשלב הזה כרגע, ברמת המסמך, ברמת התיאוריה, ברמת הצגת העקרונות.

אתה יכול לכתוב את זה בצורת רומן על החיים החדשים, לא חשוב, איך ילדים מתנהגים, איך גברים, נשים, משפחות, עבודה, בית, בילוי וכל מיני דברים, תכתוב את זה כרומן. היו כאלה מקרים בהיסטוריה שכתבו את זה בצורה כזאת, זו לא בעיה.

אבל אנחנו צריכים להראות להם לְמה אנחנו מתכוונים, אחרת, אלה סתם מילים, אותן המילים שכולם מכירים.

תלמיד: אבל עדיין אין פה שום שלב של יישום עם האנושות, שום מימוש. כרגע רק ברמה עקרונית, שיבינו טוב טוב את העקרונות.

נכון להיום. בחורף זה כבר צריך להתלבש בצורה אחרת, שם אנחנו כבר צריכים להתחיל להוציא שיעורים, הרצאות, מאמרים, סדנאות, ערוצים באינטרנט בכל השפות, וכן הלאה.

תלמיד: בדיוק זו השאלה שלי, לאיזה קמפיין צריך להיערך לקראת החורף, להתחיל מעכשיו לחשוב?

קמפיין שנקרא "העולם החדש", סתם אני אומר, לאו דווקא בשם הזה. אנחנו צריכים להסביר לעולם לאן הוא מגיע. אנחנו עושים את זה כך מיום ליום פה ושם קצת, אבל זה הסבר תיאורטי כך למלא את האוזן. אני מדבר על זה שאנחנו צריכים לעשות משהו עם האנשים כדי לתת להם אפשרות להשתנות, כדי לקבל את החיים החדשים בצורה טובה.

תלמיד: אני שואל על הבוקר הזה באותו חורף שהאדם יתעורר איפשהו באנושות ויגלה שבאמת המצב הוא משבר. מה ברגע הזה, מה מחכה לו מצד הארגון שלנו, מעבר למסמכים יפים כתובים טוב?

אם הוא יודע מה קורה לו זה כבר חצי בעיה. הוא כבר יודע למה זה קורה, שזה בא מהטבע, הטבע רוצה להביא אותו לסדר חדש, לשנות אותו, לא רק את הסביבה שלו. לא שהוא עכשיו מגלה שיש שם כל מיני אמצעים כדי לעזור לו לחיות יפה יותר, אלא הוא צריך להשתנות כדי להיכנס עם הטבע בהתקשרות חדשה, ואת השינויים האלה הוא מתחיל להרגיש שהוא חייב לעבור אותם, הסתכלות חדשה, יחס חדש, זה חייב להיות, וזה רק על ידי הסברה.

חוץ מזה, הוא צריך לדעת שאם הוא לא משנה את עצמו, החיים שלו ייראו לו מאוד מאוד לא טובים, ולכן הוא חייב להיכנס לחינוך, למערכת חינוכית. מערכת חינוכית יכולה להיות דרך האינטרנט, דרך הטלוויזיה, בסך הכול דרך כל מיני כלי תקשורת, וכך זה מגיע אליו ולכל המשפחה. לזה אנחנו צריכים להשתדל להיערך בכל השפות, בכל העולם. כמה שנתקדם יותר עם הפנדמיה הזאת, אנחנו נרגיש עד כמה כל העולם עסוק רק בזה.

שאלה: כשאנחנו מתעלים מעל הסתירות בעשירייה אנחנו מתכללים במצב מיוחד, חוויה מיוחדת ששוברת את האדם לחלוטין, משנה אותו, בונה בו קשר עם מקור החיים, עם הבורא. אבל האם האדם הפשוט ברחוב יכול להרגיש משהו דומה לזה כשהוא עולה מעל הסתירות?

תשאל אותו כשהוא יוצא להפגנה עד כמה הוא משתנה. הוא מתחיל לקבל שכל חדש, רגש חדש, הוא נכלל במסות, בקבוצה גדולה, ואז הוא כבר לא הוא אלא מה שקורה סביבו כך מנהל אותו, הוא מתחיל להרגיש כמה טוב לו שהוא נכלל עם כולם, וזה מושך אותו ואז הוא מוכן לעשות פעולות הכי מטופשות. ככה זה.

שאלה: בהמשך לשאלה של החבר. כשמישהו מדבר על אהבה יכולים לתפוס את זה כאילו הוא מציע לו לתפוס עמדה חלשה יותר. כשאנחנו מדברים על אהבה אנחנו כאילו מציעים לאדם לוותר, למסור את הדבר המתוק, את הסוכרייה שיש לו. איך אני יכול להעביר את המסר כך שאדם לא יחשוב שאני בסך הכול מציע לו לוותר על הסוכרייה שלו?

אתה צריך להסביר לו שאתה מדבר מגובה הבריאה, מגובה הטבע, כמו מדען. במדע אין רגשות, אתה פשוט אומר, לפי המדע, לפי מערכות הטבע אנחנו צריכים לעשות כך וכך.

אנחנו חייבים לתת מקום לכולם, שלא תהיה התקוטטות, אלא להביא אותם לעמק השווה. אנחנו צריכים להראות לכולם שיותר טוב חיבור מצד אחד, מצד שני שבחיבור הזה לא ידכא אחד את השני, אלא מתוך החיבור נברר את היסוד של החיבור. זה כוח עוד יותר עליון למעלה מהחיבור, שהחיבור רק לוקח אותנו לדרגה עוד יותר עליונה, לאיחוד. ובאיחוד הזה כל הקבוצות האלה, כל הדעות האלה המנוגדות נשארות, לא אכפת לנו, אכפת לנו לעלות למעלה, לראות מה התוכנית, מה מטרת הטבע, למה הוא מפתח אותנו כך.

שאלה: מכל המודלים החינוכיים, הכלכליים, האקולוגיים, עלינו להראות את הניגודים?

כן. אנחנו צריכים להראות את הניגודים, כי דווקא מתוך הניגודים אנחנו משיגים את האיחוד. והשגת האיחוד זאת המטרה שלנו.

שאלה: לא מובן ההבדל בין חיבור לאיחוד, אם אפשר להסביר?

חיבור זה כשמתחברים. איחוד זה כשמתחברים עד כדי כך שאין הבדל בין כל הכוללים. זו צורה חדשה, זה טבע אחר של חיבור. חיבור זה מחוברים, יש גודל אפשר למדוד. איחוד זה שאין הבדל בין אחד לשני, נעלמים כולם במהות חדשה שזה נקרא איחוד. לאיחוד הזה בדרך כלל יש שם חדש, כי הוא קיים למעלה מחיבור.

תלמיד: וזו המדרגה החדשה עכשיו בהפצה שאיתה אנחנו מכוונים?

נקווה שנגיע לזה.

שאלה: כשאדם מוצף ברגש של שנאה או אהבה קשה לתפוס אותו באיזשהו הסבר שכלי, הגיוני. האם תוכל לתת דוגמה להסבר?

אם אני מחובר לקבוצה ודרך הקבוצה אני רוצה להתחבר לבורא, אז אני מבין בשביל מה אני עושה ומה אני עושה עם הרגשות שלי. שדווקא יש לי עכשיו הזדמנות ואני יכול עם הרגשות שלי האלו שבוערים בי, להגיע לדבקות החדשה בבורא.

תלמיד: בקבוצה כן, אבל אדם פשוט מה לעשות איתו?

תסביר לו את זה. תסביר עד כמה זה טוב. ועד כמה טוב לו לסמוך את עצמו על החברה שהוא נמצא בה, שכולם ידעו על זה וכולם יעזרו, "איש את רעהו יעזורו", לאו דווקא בעשיריות.

שאלה: אם הכול טוב מה זה אומר לעזוב את דרך הרע?

איפה הכול טוב? מה, אנחנו צובעים את הכול בוורוד, פשוט יש לי צבע ורוד ואני צובע הכול שיהיה ככה? אני לא יודע למה אתה מתכוון.

תלמיד: אני מבין מהשיעור היום שאנחנו צריכים עכשיו להיערך לכתיבה כמה שיותר מדויקת על המצב שתיארנו היום.

נכון.

תלמיד: ולקראת החורף לפתיחת קורסים כבר.

זה ברור. אנחנו עכשיו רק מתכוננים לכנס, אבל בעצם אנחנו כל הזמן כל הזמן מכוונים לעבודה שלנו בחורף.

תלמיד: אנחנו התחלנו עם זה, אבל אנחנו צריכים לקחת בכל השפות אנשים מתודולוגים, מורים, אנשים שיודעים לכתוב מערכי שיעור, ולרכז את זה לבניית הקורסים על פי התכנים שיש לנו, שאנשים יצרכו אותם כבר בחורף.

כן. כולל נשים.

תלמיד: בעיקר נשים, זה ברור.

(סוף השיעור)

---

1. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה." (משלי י', י"ב(.↩