שיעור בוקר 28.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 415, מאמר "החרות"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 415, מאמר "החרות", כותרת "חק הסבתיות".

חק הסבתיות

"כדאי לקחת לנו זמן, להבין דבר חשוב כזה. דהיינו, איך אנחנו קיימים בעולם מבחינת ישות של "אנכיות", שכל אחד מאתנו מרגיש את עצמו כהויה מיוחדת, הפועלת על דעת עצמה, ובלתי תלוי בכחות חיצונים זרים, בלתי ידועים, ובמה מתגלה הישות הזה של אנכיות אלינו?

והן אמת שיש קשר כללי בכל פרטי המציאות שלפנינו, שהוא פוסע והולך על פי חק הסבתיות, בדרך גורם ונמשך קדימה, וכמו הכלל כולו, כן כל פרט ופרט לעצמו. זאת אומרת, כל בריה ובריה מבריות העולם, מארבעת הסוגים: דומם, צומח, חי, מדבר, נוהג בה חק הסבתיות, בדרך גורם ונמשך. ולא עוד, אלא אפילו כל צורה פרטית, מהנהגה פרטית, שהבריה אוחזת במשך רגעי קיומה בעולם, היא נדחפת על ידי גורמים קדומים, שהכריחוה לקבל את אותו השינוי שבאותה הנהגה, ולא אחרת, בשום פנים. וזה ברור וגלוי, לכל המסתכל בסדרי הטבע, מבחינת המדע הטהור, ובלי תערובת של פניות עצמיות. אכן אנחנו צריכים לנתח הדבר, כדי לאפשר לעצמנו, להסתכל עליו מכל צדדיו ונקודותיו."

הכול מסתובב לפי החוק הסיבתיות שעובר על כל הדומם, צומח, חי, מדבר, גם בכל מין ומין וגם בקשר בין המינים והסוגים. והחוק הזה מקדם אותנו למטרה ואנחנו חיים בחוק הזה כמה זמן שצריכים כדי לקיים אותו, וכשאין לנו כבר סיבה לקיים אותו, אנחנו יוצאים מהקיום הזה, מתים. זה מה שקורה לנו.

זה מה שהוא אומר, ש"כל צורה פרטית, מהנהגה פרטית, שהבריה אוחזת במשך רגעי קיומה בעולם, היא נדחפת על ידי גורמים קדומים, שהכריחוה לקבל את אותו השינוי שבאותה הנהגה," וכן הלאה עד שהיא מגיעה למטרתה, לקיים את חלקה בבריאה בצורה השלמה

שאלה: בעל הסולם מזכיר פה את חוק הסיבתיות בדומם, צומח, חי ומדבר. מה זה החוק הזה?

שכל חלק וחלק שבבריאה הוא קיים כדי להחזיק את כל הבריאה ולמלאות בה איזו נישה, איזה שהוא מקום משלו שהוא חייב.

תלמיד: כתוב "אנחנו צריכים לנתח הדבר, כדי לאפשר לעצמנו, להסתכל עליו מכל צדדיו ונקודותיו." למה אנחנו צריכים לנתח את זה?

שיהיה לנו ברור שאנחנו נמצאים בתוך הבריאה, כל אחד במשבצת שלו וכל אחד חייב לקיים את היעוד שלו.

תלמיד: מי צריך לברר את זה בעצם?

כל אחד ואחד חייב, אחרת הוא לא יקיים את החוק הזה.

תלמיד: מה אומר חוק הסיבתיות, למה מתכוון בעל הסולם?

שאתה חייב לקיים בבריאה את התפקיד שלך.

שאלה: האם כוח האגו, האנוכיות שבעל הסולם מדבר עליה שקיימת בכל הנבראים עדיין דוחפת את האנשים קדימה להתקדמות או שזה דבר שיגמר בקרוב?

למה שיגמר?

תלמיד: אולי הגענו לאיזה סיום של ההתפתחות הזאת.

אבל אנחנו תיקנו את האגו הזה? כי הבורא לא ברא שום דבר סתם, כנראה שלאגו הזה יש תפקיד. האם אנחנו מיצינו את התפקיד הזה או לא? אם אנחנו מיצינו אותו אז כנראה שהוא הולך ונגמר ונעלם, ואם אנחנו לא מיצינו אותו, אנחנו כנראה נצטרך עוד להשתמש בו עד שנגיע על ידו למשהו. האגו זה כוח מאוד גדול שדווקא על ידו אנחנו מגיעים להרבה הישגים.

שאלה: למה יש סתירה בין הרגשת האנכיות לבין הרגשת כל המערכת? למה זה לא משתלב ביחד?

כי כל המערכת קיימת כדי להחזיק את עצמה כולה, וכל פרט ופרט לא מרגיש יותר ממה שהאגו שלו, הרצון שלו, ולכן יש פירוד ויש ניגודיות בין כל חלק למערכת כולה.

תלמיד: כן, אבל במצב המתוקן אנחנו נהיה בהרגשת האנכיות במלואה וגם בהרגשת המערכת במלואה?

זה בסוף.

תלמיד: אז מה הסתירה בהתחלה, למה אין אפשרות לשלב ביניהם?

אין קשר בין החלקים. יש שבירה, אין קשר בין החלקים ולכן כל חלק וחלק מרגיש את עצמו והאנכיות שלו ולא מרגיש את האחרים, אלא מרגיש ההיפך, שכל האחרים חייבים למלאות לו את כל מה שהוא רוצה.

תלמיד: אבל גם זה מתוך מעט אנכיות, נכון, כי עוד אין לו הרבה אנוכיות בהתחלה?

כן.

תלמיד: היא גדלה עם הדרך?

וגדלה ונעשית עוד יותר רחוקה מאחרים.

שאלה: לעם ישראל יש יעוד באופן כללי ואנחנו לומדים עליו. איך לומדים את היעוד של העשירייה, של אדם כלשהו, של כל הכלי שלנו?

מהמקובלים, כשצריך הם כותבים ומגלים לנו מה היעוד שלנו.

תלמידה: האם אפשר להתפלל בנושא הזה כדי לגלות את היעוד?

אפשר להעלות תפילה בכל נושא.

ארבעה גורמים

"דע שבכל התהוות הנפעלת בבריות העולם, צריך להבין אותה, שאינה נמשכת בבחינת יש מאין, אלא יש מיש. דהיינו על ידי מהות ממשית, שפשטה צורתה הקודמת, ולבשה הצורה המתהוית עתה.

לפיכך יש לנו להבין, אשר בכל התהוות שבעולם, משותפים ארבעה גורמים, שמארבעתם יחד יצאה ונקבעה אותה ההתהוות, ונקראים בשם:

א. המצע.

ב. דרכי הגורם ונמשך, המיוחס לתכונת המצע, מצד עצמו, שאינם משתנים.

ג. דרכי הגורם ונמשך הפנימים שלו, המשתנים מסבת מגע עם כחות זרים.

ד. דרכי הגורם ונמשך של דברים זרים הפועלים עליו מחוץ.

ואבארם אחת אחת."

יש בכל אחד ארבע סיבות איך מתנהג אותו המין - דרכי הגורם ונמשך מצד עצמו, דרכי הגורם ונמשך מפנימיותו ומהכוחות הזרים, ואיך הכוחות הזרים בעצמם משתנים. נראה איך אנחנו מנוהלים על ידי אותם ארבעה גורמים שפועלים בכל אחד מאיתנו.

סבה א': המצע, חומר ראשון

"א. ה"מצע", פירושו, חומר הראשון המיוחס להתהוות הזאת כי "אין כל חדש תחת השמש". וכל התהוות אשר יקרה בעולמנו, אינה "יש מאין", זולת "יש מיש". אלא שאיזה ישות, פשטה צורתה הקודמת, ולבשה צורה אחרת, משונה מהקודמת. ואותה המהות, שפשטה צורתה הקודמת, היא מוגדרת בשם "מצע", שבו טמון הכח העתיד להתגלות, ולהקבע בגמר הצורה של אותה ההתהוות, ועל כן, ודאי הוא נחשב לבחינת הגורם העיקרי אליה."

שאלה: נראה שבכל החלקים הראשונים של המאמר בעל הסולם בונה בנו שאלות, איזו חקירה שאנחנו אמורים לברר. מהי אותה חקירה שנוכל להתעמק נכון בדברי בעל הסולם?

הוא נותן לך יסוד למחקר שלו, ואחר כך מתקדם עם המחקר לפעמים לענף אחד, לפעמים לענף אחר, כדי לחבר אחר כך את כל הענפים יחד ולהביא אותם ליישום. זה לפי המחשבה שלו.

שאלה: כתוב "המהות, שפשטה צורתה הקודמת, היא מוגדרת בשם "מצע", שבו טמון הכח העתיד להתגלות,". המהות הזאת היא משהו שאנחנו מעבירים זה לזה כל הזמן, איך אנחנו שומרים עליה שהיא תהיה נקייה ולא תמיד מלוכלכת?

אני יודע רק דבר אחד, אם אנחנו שומרים על כל הגורמים האלה כדי לגלות אותם בנו ולהעביר אותם הלאה, אז על ידי זה אנחנו מפתחים את עצמנו ומגיעים להבנה מה הם הכוחות שפועלים בנו, שאנחנו נפעלים מהם, איך אנחנו צריכים להיות נפעלים, ומכך שנפעלים איך אנחנו צריכים להיות ראויים לאותו כוח שמפעיל. כל זה מביא אותנו להזדהות, להשתוות, לחיבור בינינו לבורא.

זה מה שאנחנו לומדים, על גורם ראשון, גורם שני, נמשך מצד עצמו, מצד הטבע, מדברים זרים למיניהם, והכול מופיע בנו כדי שנקשור אותם יחד ונגיש אותם בחזרה לאותו מקור עליון שמפעיל אותנו יש מאין.

תלמיד: אותה נקודת מצע, לפעמים מורגש שמדובר ברצון לקבל ולפעמים בנקודה שבלב, במה יותר להיאחז?

המצע הוא השורש שלנו בכתר. אומנם זה הרצון לקבל, אבל הוא מתנתק מהרצון להשפיע של הבורא כדי להתפתח בנו כנברא. בעודו נמצא בבורא הוא מתבטל בו ולא מורגש שקיים, ואחר כך כשמתגלה, אז מתחילים כבר להתגלות סביבו כוחות הבריאה, הרצון לקבל מתחיל להראות את עצמו בבחינת שורש, א', ב', ג', ד' וכן הלאה.

שאלה: אם אנחנו מופעלים על ידי סיבות גלויות או נסתרות, על ידי שרשרת של סיבה ותוצאה, איך אפשר לדבר על חופש? הרי משהו מניע אותנו.

בטוח שזה כך, אבל אנחנו צריכים לגלות את זה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שנקודת החופש היא מקום שבו נוכל לחוש את אותה נקודת יש מאין, לעשות משהו מאין כמו שהבורא עושה?

אנחנו לא יכולים לדבר על זה עכשיו, אנחנו לא יכולים לקבוע מהי נקודת החופש עכשיו, עוד לא. אני אפילו לא יכול להסביר.

תלמיד: אבל האם לכיוון הזה צריך לחשוב?

לא כדאי אפילו לחשוב עכשיו, נאסוף עוד סימנים, אחרי זה נדבר עליהם.

שאלה: מה הקשר בין רשימות שאנחנו תמיד מזכירים בלימוד שלנו לבין המצע?

המצע הוא אותו היסוד שממנו אנחנו יוצאים, והרשימות הן כבר הפרטים שמתגלים מתוך המצע.

שאלה: למה הכוונה להעביר לחברים מהות? איך עושים את זה?

אני לא יודע מה זו מהות. בדרך כלל אנחנו מגיעים למילה הזאת ועוזבים אותה, כי מהות אנחנו לא משיגים.

שאלה: האם נכון לחשוב שהדבר הכי טוב שאדם יכול לעשות בחופש הבחירה שלו הוא למסור את זה לבורא? אולי בשביל זה נוצר החופש כדי שאדם ימסור את זה לבורא.

הכול נכון, אבל רק אם הוא יעשה את זה דרך החברים, אחרת הוא יקבל שקר כפול וכלום חוץ מזה.

תלמידה: מה זה שקר כפול?

אין מה להגיד, הוא ישקר לעצמו.

תלמידה: למה זה נקרא כפול?

אחרי זה תגלו. הוא יחשוב שהוא הכי חכם, הכי מוצלח ושהוא פועל נכון.

שאלה: במאמר הזה בעל הסולם ממש מרסק את כל האשליה של החופש, הוא מראה לבן אדם שהוא ממש מופעל בכל הרמות. מהי התכלית? למה הוא כתב את זה? מה הפעולה הרוחנית שהוא רוצה שנוציא מזה?

הוא רוצה שנדע אם יש לנו חופש או לא. כמו המאמר עצמו שנקרא "החרות", אז האם יש לנו חירות או לא. זה מה שהוא רוצה, לתת לנו את הידיעה על זה.

תלמידה: הרושם הוא שאין לנו חרות, לפחות ברמה שאנחנו תופסים חרות.

לכן צריכים להבין באיזו רמה כן ובאיזו רמה לא. "להיות עם חופשי בארצנו" זו התכלית שלנו, שנהיה חופשיים ברצון שלנו, בארצנו, וזו התכלית של האדם. כי דווקא מכל הנבראים, דומם, צומח, חי ואפילו מדבר, יש במין המדבר יכולת לעלות לדרגה שהוא חופשי, שנמצא כמו הבורא.

תלמידה: איך מקובל רואה חופש, מה זה חופש בעיניו?

זה לא הנושא עכשיו. אנחנו נברר את זה. אחרי כל הסיבות האלה שנלמד ונבין אותן, במידה הזאת נבין. אני לא אתן לך עכשיו תשובה שצריכה להיות בעוד כמה דפים.

שאלה: מה זה אומר "שאיזה ישות פשטה צורה קודמת ומלבישה על עצמה צורה חדשה"?

הרצון לקבל שהבורא ברא מקבל כל מיני צורות. אז הרצון לקבל מקבל סוג רצון מיוחד, בהתאם לזה הצורה שלו משתנה, אחר כך היא משתנה עוד ועוד, ומזה אנחנו רואים שהרצון לקבל שמקבל כל מיני צורות כאלה על עצמו הוא משתנה. לפי הצורות החיצוניות שלו אנחנו יכולים ללמוד גם את הצורות הפנימיות שלו, מה קורה לו.

תלמיד: האם הכוונה שהוא עובר מצורות של קבלה לצורות של השפעה, שזו העבודה שלו?

כן, על זה נלמד.

(סוף השיעור)