שיעור בוקר 21.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פרשת תולדות - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו לומדים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא פרשת השבוע, פרשת השבוע היא פרשת "תולדות".

הנושא הראשון הוא "ויתרוצצו הבנים בקרבה". כותב רב"ש, קטע מספר 1.

""ויתרוצצו הבנים בקרבה". ופירש רש"י וזה לשונו, "רבותינו דרשוהו לשון ריצה. כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת", עד כאן לשונו.

ואאמו"ר זצ"ל אמר, שזהו סדר של עבודה, שהתחלת העבודה נקראת עיבור, בזמן שהאדם מתחיל לעבוד על דרך האמת. כשהוא עובר על פתחי תורה, בחינת יעקב שבאדם, מתעוררת, ורוצה ללכת בדרך התורה, וכשעובר על פתחי של עבודה זרה, בחינת עשו של האדם מתעוררת לצאת.

ויש לפרש דבריו, היות שהאדם נכלל מכלי קבלה מצד הטבע, המכונה אהבה עצמית, שזהו היצר הרע, וכמו כן הוא נכלל מנקודה שבלב, שהיא בחינת היצר הטוב שלו, וכשנכנס להעבודה דלהשפיע, אז הוא בחינת עיבור, מלשון עברה, לכן יש לו עליות וירידות ואין לו יציבות, והוא מושפע מהסביבה, ואין לו כח להתגבר."

(הרב"ש. מאמר 9 "ויתרוצצו הבנים בקרבה" 1985)

אנחנו כולנו כלולים בשתי הבחינות, רצון לקבל שהבורא ברא, שזה מלכתחילה החומר שלנו, בלי החומר הזה לא היינו נבראים, אבל אנחנו גם מקבלים כוח מלמעלה, מהבורא, והכוח הזה, הוא עושה מאיתנו את דרגת בני האדם. כוח הבורא נמצא בכל הבריאה, בכל אטום, בכל מולקולה, בכל דבר ודבר. גם בדומם, צומח, חי, נמצא כוח הבורא, שמחייה, שמארגן את כול הבריאה בצורה שלה, בתכונות שלה, אבל באדם הוא מבטא את עצמו בהדרגה, בזה שעושה מהחומר הזה צורה דומה לבורא.

מבחינת שורש מתפתחות בחינות א', ב', ג', שהן דומם, צומח, חי, ובחינה ד', אנחנו, דרגת המדבר. והבחינה הזאת, היא גרועה ביותר, היא אגואיסטית ביותר, רחוקה מהבורא, מצד אחד, עד כדי כך שהוא כאילו לא מנהל אותה כמו את הדומם, צומח, חי, שחיים לפי פקודות הבורא, לפי אינסטינקטים. ופקודת האדם, אין לאדם פקודות, אלא הוא כאילו חופשי, לכן הוא סובל ולכן הוא עושה כל מיני שטויות. כך זה מביא אותו למצב שאין ברירה, הוא מתחיל לחפש איך לסבול פחות, ואז הוא מבין שהטבע שלו הוא הטבע הרע, ואם הוא לא יתגבר, לא יֵדע איך לעבוד עם הטבע שלו, אז הוא יגמור את עצמו, כמו שאנחנו רואים את זה בעולמנו.

לכן אנחנו מגיעים למצב שאנחנו חייבים שהכוח הרע שבנו יגלה את הכוח הטוב, שיוסיף את הכוח הטוב, לבחינת עשו להוסיף את בחינת יעקב, שאמנם יעקב הוא קטן, הוא נולד אחרי עשו ואין לו כוחות להתגבר, אבל איכשהו, לאט לאט, הוא מקבל שליטה, כמו שהתורה מספרת לנו על דרך התיקון. אז יעקב לאט לאט מקבל שליטה, כוחות מעשו, זאת אומרת, אדם שמורכב משני הכוחות האלה, הוא לומד מזה איך שהוא מורכב משני הכוחות, ואיך את הכוח האחד הוא משליט על הכוח השני.

אז ככה הוא מדבר, ""ויתרוצצו הבנים בקרבה". ופירש רש"י" רש"י היה חכם גדול, מקובל גדול. הוא אומר כך ["וזה לשונו,"] יתרוצצו "["רבותינו דרשוהו] לשון ריצה. כשהיתה" רבקה "עוברת על פתחי תורה של שם ועבר," "שם ועבר" זה כאילו הקודמים של יעקב ועשו, אז "יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת", [עד כאן לשונו.]" זאת אומרת, כל כוח משני הכוחות שנמצאים באדם, האחד נוטה לכיוון אחד והשני נוטה לכיוון השני, כמו שאנחנו רואים את זה בעצמנו.

"ואאמו"ר זצ"ל", בעל הסולם, "אמר, שזהו סדר של עבודה, שהתחלת העבודה נקראת עיבור," עבודה רוחנית מתחילה מעיבור. מה זה בעיבור? "בזמן שהאדם מתחיל לעבוד על דרך האמת." שרוצה להגיע לאמונה למעלה מהדעת, להשפיע, "כשהוא עובר על פתחי תורה," זאת אומרת, שמדבר על ההתפתחות בהשפעה זה נקרא "בחינת יעקב [שבאדם]," שהיא "מתעוררת, ורוצה ללכת בדרך התורה, וכשעובר על פתחי של עבודה זרה," זאת אומרת, האגו שלו שמתחיל להתעורר, אז "בחינת עשו [של האדם] מתעוררת לצאת." כך זה לפי האגדה.

"ויש לפרש דבריו," אומר הרב"ש, "היות שהאדם נכלל מכלי קבלה מצד הטבע, המכונה אהבה עצמית, שזהו היצר הרע, וכמו כן הוא נכלל מנקודה שבלב, שהיא בחינת היצר הטוב שלו," זאת אומרת, כנגד היצר הרע הגדול, שנקרא "עשו", יש לו רק נקודה שבלב, שנקראת "יעקב", אז "וכשנכנס להעבודה דלהשפיע, אז הוא בחינת עיבור, מלשון עברה, לכן יש לו עליות וירידות" יש לו יציאות ויש לו יציבות, "[ואין לו יציבות,] והוא מושפע מהסביבה, ואין לו כח להתגבר." זאת אומרת, זו העבודה הרוחנית שלנו, מזה אנחנו מתחילים, כשאנחנו מרגישים שאין לנו ידע, אין לנו שכל, אין לנו במה לאחוז ואנחנו כל יום כאלה מעורפלים, מבולבלים, זו ההתחלה.

שאלה: כשאנחנו לומדים על אמונה למעלה מהדעת ברור כל הקונטקסט ומה אנחנו עושים, ואיך לקחת את זה לעבודה, גם כשלומדים "דור האחרון", "השלום בעולם". כשלומדים פרשת השבוע, לא ברור לי כל כך מה התכלית של הלימוד הזה ואיפה זה עומד, ולמה אנחנו לומדים את זה, ולמה רק פעם בשבוע. תוכל קצת להסביר למה בחרת ללמד את זה ומה אנחנו רוצים להוציא מזה, איך להיכנס לזה יותר נכון, איך להתכונן? כשהתחלנו בפרשת בראשית, נורא התפעלתי והתרגשתי מזה, אני זוכר שקראתי את כל הפרשה, כאילו הכנתי את הקונטקסט, ועכשיו משהו לא ברור לי.

אני מבין אותך. בפרשת בראשית מדובר על הבריאה הכללית, איך העולם הזה נברא מכוח עליון ואיך הוא עבר את כל שלבי ההתפתחות שלו וכן הלאה, ולא מדובר כל כך על העבודה הרוחנית כביכול, אלא על הכוחות שפועלים מלמעלה על העולם הזה. מה שאין כן כאן, עכשיו, בכל הפרשיות האחרות, אנחנו מדברים על העבודה פרטית של האדם או בני אדם בקבוצות.

"תורה" זה מהמילה אור, שהיא מביאה לנו את תכנית התיקון. המילה "תורה" זו הדרכה, זה כמו מדריך, יש לך תורת החשמל, תורת הגיאולוגיה, תורת הזואולוגיה, לא חשוב, תורה זה לימוד. אבל כאן זה נקרא פשוט תורה, ללא שום קשר למשהו ספציפי, אלא להכול, שממנה אנחנו לומדים איך אנחנו צריכים להיות קשורים למציאות הכללית, את התפקיד שלנו ואת המצב שלנו, את המקום שלנו במציאות. אמנם מדובר בצורה אלגורית, אבל אנחנו צריכים להבין שבצורה כזאת המקובלים דווקא הרגישו שהם יכולים להעביר את הצורה הזאת, התמונה הזאת, לאנושות ולכל הדורות.

אנחנו מדברים על הרבה צורות, סגנונות, איך להסביר לאדם שבעולם הזה איפה הוא נמצא, מה הטבע שלו, מה הכוחות שפועלים עליו, מה הוא צריך לעשות עם החיים שלו. כמו שאנחנו נמצאים על כדור הארץ, באיזה יקום, אנחנו לא מבינים מה קורה, ובכלל את כל התהליך וכל התכלית, והכול. תראה כמה שיטות יש, הכול אדם ממציא. אבל כאן מדובר על אנשים שהתקשרו לכוח הפנימי של הטבע שנקרא "בורא", שהוא עוד לפני הטבע, שברא את הטבע.

א-להים בגימטרייה הטבע, זאת אומרת, ההתגלות שלו כלפינו זה נקרא הטבע, ואנחנו לומדים מזה מה הוא רצה מאיתנו, מה הוא עושה בכלל. והתורה אומרת, אני לא מלמדת אתכם מה הוא עשה ואני לא מלמדת אתכם איך אתם צריכים להסתדר במה שאתם נמצאים, אני מלמדת אתכם איך אתם צריכים להתקשר לאותו כוח העליון, לאותו כוח עצמו, וממנו אתם תדעו את הכול. כי כל הבריאה, הדומם, צומח, חי, מדבר, כל המציאות, כל אלפי השנים שהעולם קיים, מיליארדי שנים נניח וכן הלאה, כל הדברים האלה זה יצא ממנו.

אז מה שאני עושה, אומרת התורה, אני מעלה אתכם אליו. במידה שאתם מתקרבים אליו אתם משיגים אותו. במידה שאתם דבוקים אליו, מתקשרים אליו, אתם מבינים את כל הבריאה מראשה ועד סופה. ולא בדברים הקטנים, פרטיים, באיזה חלקים, אלא לגמרי כל המערכת, לגמרי כל מחשבת הבריאה. אתם לומדים את הבורא, שהוא כבר בכלל לפני הבריאה, איך הוא החליט לחשוב על זה, על הבריאה הזאת, החליט עליה, תכנן אותה וביצע אחר כך את כל התכנית, והתכנית הזאת היא בעצם עוברת עליכם, ואיך אתם יכולים מתוך זה להכיר ולהבין גם אותו וגם את כל הבריאה.

אין ידיעה יותר גדולה, שלמה, מזו שאתם מקבלים מהתורה. ובאמת אנחנו צריכים כך להתייחס לתורה. אנחנו לא מבינים מה שכתוב שם, אנחנו חושבים שזה סיפור יפה, שהוא מתאים לקטנים ולגדולים, וכך סתם לקרוא זה יפה, טוב, אבל אנחנו לא תופסים את כל הדברים שנמצאים שם. אין לנו סיפור יותר גדול, כולל, מושלם, ממה שכתוב בתורה. הכול מושתת על זה, כל הדתות, כל האמונות, כל הגישות שלנו לרוחניות, הכול מושתת על התורה.

תלמיד: זה מקסים מה שאתה אומר וזה באמת מאוד מרגש, אבל אנחנו לא ממש לומדים תורה, אנחנו לומדים את הקטעים של רב"ש שהוא כותב על פסוק מסוים שם. ויכול להיות שיש אנשים, חברים, שאפילו מכירים את הקונטקסט ולא קראו את הסיפור אף פעם.

זה עוד יותר מחזק את הגישה שלנו שאנחנו לוקחים קטעים, ומהקטעים האלה אנחנו לומדים את העבודה הפרטית שלנו, העבודה הרוחנית שלנו. אנחנו לא יכולים באמת לקחת את כל התורה בכל השפות, לא השפות שלנו הלינגוויסטיות אלא השפות שבתורה, זאת אומרת קודים. אלא אנחנו יכולים רק לראות שמה שאנחנו עוברים על זה כתוב בתורה, ואת הקטעים האלה, החלקים האלה אנחנו לוקחים, רב"ש פירש את זה.

יש גם בזוהר. על התורה מושתת הכול, גם ספר הזוהר. כתוב בספר הזוהר על חמישה חלקי התורה. הכול יוצא מהספר הזה, ומהספר הזה אפשר להוציא המון המון פירושים בכל מיני שפות. אנחנו לומדים רק מה ששייך לעבודה הרוחנית שלנו. לכן לוקחים את פרשת השבוע, זאת אומרת כל חלק וחלק מהתורה שהוא מחולק לשנה שלמה, ותוך שנה שלמה אנחנו עוברים על כל התורה ורואים שהעבודה שלנו כתובה בתורה באיזו צורה, ומזה אנחנו יותר ויותר לומדים על הקשר שלנו עם המקורות.

תלמיד: אתה חושב שכדאי או נכון יהיה לעשות איזו הכנה מסוימת ללימוד הזה, לקרוא לפני זה את הפרשה או כל דבר אחר?

לא. לקרוא את הפרשה זה הרבה זמן ואין לנו לזה זמן.

תלמיד: הכוונה שלי לא ביחד אלא אדם לעצמו, איך אנחנו יכולים להתכונן, איך אני מכין את עצמי ללימוד הזה?

אני חושב שאנחנו לא צריכים להכין את עצמינו ללימוד הזה, מספיק שאנחנו קוראים את החלקים, איזה משפט או שניים מהמקור, מהתורה, ואחר כך רב"ש מסביר לנו את התוכן של המשפט ועד כמה הוא קשור לעבודה הרוחנית שלנו.

אני לא כל כך מכוון ללמד את החברים שלנו את כל הטקסט של התורה. יש שם עמקות מאוד גדולה ואף אחד לא מכיר את זה ולא מבין את זה. גם האנשים בעולם שלנו, וגם אנשים דתיים לא מבינים ולא מכירים אלא רק מה שכתוב וזהו. ואמנם שלומדים שבעים ושניים פירושים, הכול לא מסביר את הפירוש הפנימי, הסודי, האמיתי, שזה הפירוש של הקבלה, לכן זה מספיק.

תהיה לכם בסופו של דבר תמונה כללית שהתורה מדברת על העבודה הרוחנית שאנחנו מבצעים. ודווקא אנחנו קשורים לתורה ואנחנו מבצעים אותה בחיים שלנו וזו בעצם העבודה שאנחנו צריכים לעשות והבורא נתן לנו את זה בצורה כזאת.

תלמיד: ומתישהו נלמד ישירות את הפירוש שלך על התורה?

שלי?

תלמיד: שאתה תסביר לנו ישירות מה כתוב שם בטקסט. כמו שעשית בתכניות פעם, על פרשת השבוע. יכול להיות שזה אחד הדברים הכי מרגשים, מעוררים, ומושכים שיכולים להיות, לשמוע פירוש פנימי של מקובל, על התורה עצמה.

אני פירשתי את זה קצת לקהל הרחב, ובצורה כזאת למשוך אותו קצת לחכמת הקבלה. לי נראה שכבר עברנו את זה. אתם רוצים שוב סיפורים כאלו, אולי. אני חושב שאין לי היום כוח לזה, קשר לזה, רצון פנימי. אבל אם אתם תכנסו ותתחילו ככה להדליק אותי, לעצבן אותי, לשאול אותי, לסובב אותי, יכול להיות שאני אוכל. בבקשה תתארגנו, תחשבו בצורה ערמומית כזאת לגשת אלי, אולי.

שאלה: לפי הטקסט, הוא אומר "זצ"ל אמר, שזהו סדר של העבודה, שהתחלת העבודה נקראת עיבור בזמן שהאדם מתחיל לעבוד על דרך האמת". מה זה נקרא "עד העיבור" זו לא עבודה?

הכנה.

שאלה: אבל הכנה לוקחת עשרים, שלושים שנה.

מה לעשות? יכול להיות אפילו כמה שנים, כמה חיים, אז מה, אתה מיד עושה ילד? אתה גדל הרבה שנים. נעשה, נגיד בחור בגיל עשרים וחמש שלושים. אתה מוצא אישה, עד שהיא מסכימה ואתם רואים שאתם כן מוכנים לעשות צאצאים ובונים בית והכול, ואז אתם עושים ילד. אתה מכניס את האישה לעיבור. אתה רואה אפילו בעולם שלנו כמה זה לוקח הכנות וזמן, כמה מאמצים ומצבים מהחיים שלנו.

תלמיד: אם ההכנה לוקחת עשרים, שלושים שנה, מה התקופה של העיבור?

התקופה של העיבור כמו באישה, זה לוקח הרבה שנים של הכנות, ומצבים, ככה העיבור שלנו הרוחני לוקח הרבה שנים והכנות.

תלמיד: בעצם אנחנו צריכים להגיע לעיבור?

כן. עכשיו אנחנו רוצים בקבוצה שלנו, בחיבור בינינו, להגיע לחיבור הראשון שנקרא "עיבור".

תלמיד: מה קורה בעיבור, מה סגנון העבודה בעיבור?

אנחנו נתחיל להרגיש כעובר ברחם אמו. אתה לא זוכר מה הרגשת כשהיית בתוך אימא. אבל אתה תרגיש איך אתה נמצא במצב שאתה מתבטל כלפי העליון, והעליון עושה איתך כל מה שהוא רוצה, אבל כל זה נעשה בהסכמה שלך השלמה.

תלמיד: כולנו צריכים להגיע לעיבור או רק חלקים?

אפשר בחלקים, אפשר כולם. ודאי, אני חושב שזה יהיה שבחלקים.

שאלה: האדם הוא רע או היצר שבו הוא רע?

לפעמים כך אנחנו אומרים, לפעמים כך אנחנו אומרים. אם היצר הרע שולט באדם אז אדם באותו רגע נקרא "אדם רע", אם ברגע הבא שולט באדם היצר הטוב אנחנו אומרים שהאדם הוא טוב.

תלמיד: גם רב"ש מסביר במאמרים, שאדם מורכב משני כוחות וצריך להשליט כוח אחד על השני.

כן.

תלמיד: אם האדם מרגיש שהוא עומד מול מפלצת, איך אפשר בכלל להשליט כזה כוח קטן שהוא "ישראל" על כזו מפלצת?

אתה חייב לחפש מגע עם הקבוצה ומגע עם הבורא. כנגד היצר הרע אין לך שום אפשרות להתגונן, ממש כלום, רק על ידי חיבור עם הקבוצה וחיבור עם הבורא וזה יקרה, זה יקרה מהר. ודאי שאדם צריך לעבור איזה זמן שהוא מרגיש עד כמה היצר הרע שולט בו והוא לא מסוגל כלום לעשות. אבל ברגעים שהיצר לא שולט במלואו אז תשתדל כמה שאפשר יותר להתנתק, לבנות מערכות שאתה קשור לא ביצר הרע בלבד. תנסה.

תלמיד: מה הכוונה לבנות מערכות כנגד יצר הרע?

מערכות קשר עם הקבוצה, עם הקבוצות ועם הבורא. מערכות קשר, רק בדברים חיצוניים. כי אם אתה מרגיש ששורה בך רק היצר הרע, הוא השולט, אז אתה צריך לבנות מערכות שבהם לא יצר הרע שולט אלא יצר הטוב. זה בקשר שלך עם הבורא, בקשר שלך עם החברים, תן לחברים לשלוט עליך, זה הכול, תנסה להתבטל כלפיהם.

אני מבין שזה לא פשוט, קשה, גם כל הגדול מחברו יצרו, יצר הרע, גדול ממנו. ברור שיש לך יצר רע גדול, אבל דווקא תשתדל.

שאלה: איזה מעברים, מצבים, מתרחשים בתוכנו ברוחניות?

מכאן ועד עולם אין סוף. מה זה "איזה מצבים"? עיבור יניקה מוחין על כל דרגה ודרגה ממאה עשרים וחמש מדרגות.

תלמיד: איך לדעת את החיבור לכל מדרגה?

כשתגיע על ידי התבטלות שלך לכל מצב ומצב אתה תכיר אותה, רק על ידי ביטול.

שאלה: האם כדי להרגיש לילה כיום צריך להרגיש את נותן ההרגשה?

כדי להרגיש לילה ויום אתה צריך בכל זאת להיות כבר בין לילה לבין יום שאתה קשור למשהו מחוצה לך, כי בך יש רק לילה ויום, או לילה או יום. אם אתה רוצה להיות למעלה מהם אתה צריך להיות מקושר למשהו שמחוצה לך, שזה קבוצה ובורא. המערכת לא מסובכת רק צריכים לייצב אותה ובצורה עקבית כל הזמן לייצב יותר ויותר.

קריין: קטע מספר 2, כותב רב"ש.

"כידוע, שעיקר בחינת נברא הוא הכלי קבלה, שזה נקרא בחינת עשו. אלא אח"כ בא כח השני, הנקרא בחינת יעקב, שהוא הרצון להשפיע. וכל אחד רוצה לשלוט לבדו. וזוהי ההתאבקות, שיש בין עשו ליעקב.

וזהו שפירש רש"י, "כשזה קם זה נופל, לא נתמלא צור אלא מחורבנה של ירושלים"." זאת אומרת או אחד מצליח או שני מצליח "היינו שנאמר לה, שצריכים לדעת בבירור, או שהרצון לקבל שולט או שהרצון להשפיע הוא השולט, ושניהם ביחד אי אפשר להתקיים. אי לזאת, צריכים להחליט אחת ולתמיד, שלא כדאי לגור בתוך המחשבות והרצונות המגונים והשפלים."

(הרב"ש. מאמר 9 "ויתרוצצו הבנים בקרבה" 1985)

אנחנו צריכים בכל מצב ומצב להשתדל להתנזר מהיצר הרע, מהרצון לקבל האגואיסטי שנקרא "עשו", ולהתחבר ליצר הטוב, לרצון האלטרואיסטי, להשפעה שנקרא "יעקב". כך בתורה מדובר, בצורה פיוטית.

קריין: קטע מס' 3, אנחנו בכותרת "ורב יעבוד צעיר". כותב רב"ש.

""ורב יעבוד צעיר". ויש להבין, מה הוא בא להשמיענו. ויש לפרש, שעוד לא מספיק בזה, שכבר זכה שהיצר טוב הוא השולט, והיצר הרע אין לו שום כח להתנגד לו, שזה מכונה, שהוא יכול להיות עובד ה' רק עם יצר הטוב, אלא שצריך להגיע למדרגת השלימות. כמו שאמרו חז"ל, "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשתי יצריך". שגם היצר רע ישמש לעבדות ה'."

(הרב"ש. מאמר 9 "ויתרוצצו הבנים בקרבה" 1985)

זאת אומרת שהיצר הרע הוא ענק, כמו האור העליון, כמו הבורא, ככה ישנו היצר הרע. אתם מבינים מה זה? זאת אומרת הבורא ברא משהו בדיוק הפוך מעצמו וזה הטבע שלנו, וזה היצר הרע. אנחנו יכולים משהו לעשות עימו? וודאי שלא. אבל על ידי האור העליון שזה הבורא בעצמו, אנחנו יכולים להשתמש נכון ביצר הרע, ברצון האגואיסטי שהפוך מהבורא, להיות עימו כמו עם הבורא, לעשות עימו פעולות השפעה ודווקא אהבה. רק צריכים לדעת איך לעבוד על זה.

לכן הוא אומר, "ורב יעבוד צעיר", שאנחנו נהפוך את היצר הרע ונעשה ממנו גם את היצר הטוב. השיטה הזאת היא נקראת "שיטת התורה", כי דווקא על ידי השיטה הזאת אנחנו יכולים להדליק את היצר הרע ולעשות ממנו פעולות טובות. אנחנו לא הופכים אותו ליצר הטוב, אלא משתמשים בו כך כאילו שהוא היצר הטוב, זה נקרא "חשכה כאורה יאיר". כמו שאנחנו מדליקים את השמן דרך הפתילה ויש לנו בזה אור, כך דווקא אנחנו יכולים מהיצר הרע לקבל את התועלת הגדולה בהשפעה והוא יעבוד כמו היצר הטוב. ואז הנברא בזה דווקא, בזכות שיש בו יצר רע גדול, הוא יהיה דומה לבורא.

קריין: קטע מס' 4, כותב רב"ש.

"גבור, שהכניע את הרע שבו, ורק היצר הטוב שולט, זאת אומרת שהוא עובד ה' רק ביצר הטוב. ו"גבור שבגבורים" נקרא בחינת "ורב יעבוד צעיר", שפירושו "ורב" היינו הרע שבו, "יעבוד צעיר", שישמש את הרצון להשפיע, שאז הוא עובד ה' גם ביצר הרע, כנ"ל, שאז הוא מקיים את הפסוק "בכל לבבך", היינו בשתי יצריך."

(הרב"ש. מאמר 9 "ויתרוצצו הבנים בקרבה" 1985)

אנחנו יכולים לעלות ממלכות לדרגת הבינה ולבטל את המלכות בזה, ואז משתמשים רק בכוח השפעה שיש בבינה. המצב הזה בנשמה הוא נקרא מצב הקטנות. ואחר כך גם יכולים את הרצון לקבל שיש במלכות שאנחנו מעלים אותה לבינה, לא לבטל את הרצון לקבל ולהיות כקטן, אלא גם את הרצון לקבל להפוך בעל מנת להשפיע, זה נקרא "חשכה כאורה יאיר", ואז אנחנו מגיעים לגדלות. לא מדרגת הבינה כמו שהגענו בקטנות, אלא לדרגת הכתר.

אז יש לנו ממלכות להעלות את עצמנו לבינה, ומבינה להעלות את עצמנו לכתר. זה התיקון האמיתי הסופי. אבל בדרך כלל אנחנו מדברים רק על התיקון שמלכות מעלה את עצמה לבינה.

שאלה: כשאני מנסה להיות בנתינה יש תמיד שאלות שעוברות בי ומרחיקות אותי, מחשבות שמכוונות אליי, מכוונות לנוחיות שלי ולא כלפי החברים. גם אם אני רוצה להיות בהשפעה כלפיהם, זה מאוד קשה. איך אנחנו יכולים לעבוד עם זה, איך אנחנו יכולים להבחין בין ההשפעה ובין הרצון שלנו לקבל? זה נראה לי קשה.

נכון. אבל לא דורשים ממך שאתה תעשה את זה. רק דורשים ממך שאתה תרצה שהאור העליון, הבורא דרך הקבוצה ישפיע עליך ושהוא יעשה. אנחנו לא צריכים לתקן את עצמנו, אנחנו לא מסוגלים לזה, לכלום. אנחנו מסוגלים רק לבקש מהקבוצה ומהבורא שיעזרו לכל אחד מאיתנו ולכולם יחד להיתקן. כל התיקונים מגיעים מלמעלה, בנו אין שום כוח טוב שיוכל לבצע תיקון.

שאלה: אפשר להחשיב את העשירייה ככוח הבינה?

כן.

שאלה: יש את המשפט הזה שאומר, "שאז הוא עובד ה' גם ביצר הרע, כנ"ל, שאז הוא מקיים את הפסוק "בכל לבבך", היינו בשתי יצריך". אני חשבתי שאפשר לגלות את הבורא רק ביצר הטוב, פתאום הוא אומר, לא, תשתמש גם ביצר הרע שלך. מה הפירוש של זה בעצם?

שיש לנו תיקון שנקרא "קטנות", שאת כל הכוחות שלנו אנחנו מצמצמים ונעשים כמו קטן שאין לו כוחות, שאין לו יכולות, אין לו אפילו שכל, הוא רק משייך את עצמו למדרגה יותר גדולה ובזה הוא מקבל ממנה את כל הכוח, את כל התיקונים. ולכן בזה המדרגה הזאת שמקבלת כוח ותיקונים מלמעלה היא נקרא "דרגת הקטנות". ואחר כך יכולה להיות גם מדרגה הבאה, ש"זה הקטן גדול יהיה". היא מקבלת עוד כוחות נוספים, ואז היא יכולה לא רק בזה שמבטלת את האגו שלה להיות מתוקנת, אלא גם לתקן את האגו שלה ולהיות עם האגו שלה דומה לבורא, זה נקרא "דרגת הגדלות", כמו אדם גדול.

אז יש שתי מדרגות בתיקונים, "קטנות" ו"גדלות". קטנות היא שאני מבטל את האגו שלי ומשייך את עצמי לעליון, כמו קטן לגדול, וגדלות זה נקרא שאני כבר בעצמי לוקח את כל הרצונות והיוצרות שלי ועושה בהם פעולות השפעה.

תלמיד: אם אני בחור טוב כלפי העשירייה שלי, כלפי העולם, כלפי הסביבה, זה לא מספיק כדי לגלות את הבורא?

זה לא מספיק. וודאי. אתה משתמש באגו שלך בעל מנת להשפיע או לא?

תלמיד: אני חושב שצריך גם להשתמש עם האגו.

אתה צריך להבין שהאגו שלך הוא רע ואתה לא יכול להשתמש בו ואתה מצמצם אותו ומשייך את עצמך לקבוצה, נכלל בקבוצה, ומה שהקבוצה עושה, מה שהיא רוצה, מה שהיא מדברת, כך גם אתה שם. כך הקטן נמצא בין הגדולים. ואחר כך כשאתה גדל, אז לאט לאט אתה מתחיל להתערבב איתם ולהיות כמוהם. זה נקרא גדול.

תלמיד: זאת אומרת, לא לבטל את האגו?

את האגו אנחנו לא יכולים לבטל. על זה לא מדובר בכלל.

שאלה: אמרת שהאדם לא יכול לתקן את עצמו אלא הוא צריך רק לבקש. מהי אותה בקשה? הרי זה לא במילים, זה משהו אחר.

זה אומר שהאדם מבין שהוא לא יכול לעשות מעצמו כלום, שאין בו שום אפשרות לעשות משהו טוב, שהוא כולו רע ויישאר רע, ואת האגו שלו הוא לא יכול לתקן ואפילו להקטין ולצמצם. לכן כל העבודה שלו היא בבקשה לעליון שיעשה לו את התיקונים. להכניע את עצמו ולבקש מהעליון שיתקן אותו. זאת כל העבודה שלנו.

אם האדם כבר מרגיש שרק את זה הוא מסוגל לעשות, וגם לא בפשטות, אלא בהכנעה כלפי הקבוצה, כלפי הבורא ובצורה הדרגתית, אז הוא מגיע לזה. כל הזמן נמצא בתפילה, בבקשה, בהכנעה, כך הוא מקבל תיקונים. כי התיקונים שלנו הם כולם על הרצון לקבל שלנו, על האגו שלנו, כי זה מה שהבורא ברא וזה מה שיש בנו, ובאגו שלנו אנחנו עומדים מול הבורא. לכן הפעולה הראשונה שלנו, כל הזמן, תמיד כך, שאני מקטין את עצמי, מבטל את עצמי, זאת אומרת את האגו שלי, ומבין שאני לא מסוגל לכלום, לא יכול שום דבר לעשות, ואז אני מבקש מהבורא "תעזור".

תלמיד: אז כל הפעולות שלי שמכוונות לקבוצה, כל ההתכללות שלי, כל המאמצים שלי, זו הבקשה?

בסופו של דבר כן.

שאלה: בלימוד שלנו יש מושגים שצריכים להיות ברורים לנו, ואחד המושגים הקשים ביותר להבנה זה מושג "הנקודה שבלב". מאיפה הוא מגיע ואיך לבאר אותו ולפתח אותו?

הנקודה שבלב היא מגיעה מתוך זה שיש בכל אחד מאיתנו, בכל מיליארדי אנשים, חלק א-לוה ממעל, לכן אנחנו נמצאים בדרגת אדם. אנחנו בני אדם. אבל חוץ מזה שאנחנו לא דומם, לא צומח ולא חי אלא בני אדם, יש בכל אחד ואחד מאיתנו רצון להגיע לגילוי הבורא, לדעת איפה אנחנו נמצאים, בשביל מה ולמה קיימים, והרצון הזה הוא נקרא נקודת האדם, כי רק אדם משתוקק לזה. גם לא כל בני האדם. למה? כי אנחנו לאט לאט גדלים משך אלפי שנים ממצב למצב, מגלגול לגלגול, אנחנו מחליפים את הלבוש החיצון שלנו, הבשר שלנו, אבל הרצון הפנימי נשאר והוא כל הזמן גדל ומתפתח, עד שאני מגיע למצב כזה שאני מתחיל ברצון הזה לשאול. אני רוצה יותר טכניקה, טכנולוגיה, תענוגים למיניהם, לדעת מדע, גיאוגרפיה, היסטוריה, כל מיני דברים. אני לא רוצה סתם להאמין במשהו, אני רוצה לדעת, להשיג, להבין, לגלות את זה בידיים שלי.

אחר כך אני מתחיל לשאול איפה אני קיים, למה אני קיים, מה הסיבה לזה שאני חי, מה הסיבה לזה שאני מת, מה קורה לפני החיים כאן ואחרי שאני גומר את החיים, ומה קורה לי. זאת אומרת אני מסתכל על עצמי לא רק כעל בהמה. אנחנו רואים חיות ובהמות, הם נולדים, חיים ומתים, כמו בני אדם יש להם לידה, חיים, קיום, ומיתה. ואין שום דבר. אני רוצה לדעת מה בכל זאת קורה לי גם לפני שנולדתי, גם בזמן שאני חי וגם אחרי שאני מת. זאת אומרת הרצון לזה שמתגלה אצלי זה רצון לנצחיות, לשלמות, לבורא, ואז אני מתחיל להתפתח. ועל זה מדברת חכמת הקבלה.

הרצון הראשון הזה נגלה באדם הראשון לפני כמעט 6000 שנה. והוא גילה על ידי הרצון הזה את כל המערכת שהיא קיימת לפני שאנחנו נולדים, כשאנחנו נולדים ואחרי שאנחנו מתים. ועל זה מדברת חכמת הקבלה.

תלמיד: מה זה אומר או האם יש הבדל בין להפיץ לבין להיות "אור לגויים"? על פי הנקודה שבלב הזאת.

אני לא חושב שיש הבדל גדול. להיות אור לגויים זה בתוך האדם עצמו, שהוא מהרצונות להשפיע שלו רוצה לתקן גם את הרצונות לקבל שלו, כי הרצון לקבל נקרא "גוי", והרצון להשפיע נקרא "יהודי", כי הוא נמשך לייחוד. וגם כלפיי העולם כולו, כי כל בני העולם צריכים להגיע למצב של להיות "כאיש אחד בלב אחד", כולנו מחוברים והבורא מתגלה בין כולם, אז אנחנו צריכים להודיע לכולם ולהסביר לכולם את הידיעה הזאת. שרק בצורה כזאת, בחיבור בינינו, אנחנו מגיעים לגילוי הכוח הטוב ואז אנחנו נפטרים מכל הווירוסים האלה, מכל הצרות שלנו, מכל הבלבולים שאליהם אנחנו מכניסים את עצמנו. וכך מגיעים לחיים הטובים גם בעולם הזה, והמטרה היא בעולם הזה, במצב שאנחנו נמצאים כאן, לגלות את העולם הרוחני האינסופי. וכך אנחנו מתעלים מעל ההבדל בין חיים ומוות גשמיים, וזה נקרא שכל העולם עולה יחד איתנו לדרגה הרוחנית.

אנחנו לומדים את זה בתפיסת המציאות, שכל המציאות שנראית לנו, מה שאנחנו רואים ומרגישים עכשיו, הכול נמצא בתוכנו, ולא שאנחנו רואים משהו מחוצה לנו. שמה שאני רואה מחוצה לי, זה כמו בפרוז'קטור, כמו במקרן, אני רואה את העולם החיצון, אבל בעצם זה אצלי בפנים. זה אני, כאילו דרך עיניים שלי, מקרין את הפנימיות שלי החוצה וכך אני רואה את העולם.

זאת אומרת כל העולם, דומם, צומח, חי, ומדבר, אלה הבחנות שלי, רצונות שלי, שכך אני רואה אותם. בתוכי אני לא מרגיש אותם, אבל מבחוץ אני מרגיש, ואני מרגיש באיזו התחברות, באיזו צורה הם נמצאים אלו עם אלו, בכל היקום, על פני כדור הארץ, ובין בני האדם. למה אני רואה את זה כך? כדי שאני אוכל להביא את התפיסה שלי למצב שכל העולם יהפוך למערכת אחת קשורה יחד בקשרי חיבור ואהבה, וכך אני מגיע לתיקון. עד שאני לא רואה לפניי את העולם כשלם זה נקרא שאני בפנים לא שלם.

שאלה: המצב בכללות הוא מאוד קשה. איך לנהוג עם אנשים שלא מאמינים ביחסים, לא מאמינים בעולם עליון? שכל הזמן דורשים משהו, מצפים לזה שאחרים יעשו משהו, הממשלות, הפוליטיקאים. הם מצפים כל הזמן לשינוי מבחוץ ומיואשים.

אנחנו צריכים להסביר לבני האדם רק דברים שהם מסוגלים לקלוט. ומה שהם לא מסוגלים לקלוט אסור לנו אפילו להוציא מהפה. אסור, אתה רק מקלקל אותם, אתה מקשה עליהם להתכלל בתפיסה האמיתית. לכן יותר טוב לא לדבר. אבל במידה שאנשים סובלים, ואתה יכול להסביר להם על העולם השלם, למה הוא נראה לנו בצורה כזאת, זה מותר. ובצורה פשוטה, כמה שיותר פשוטה.

אם אתה מסביר להם את זה דרך חוקי הפיסיקה, דרך החוקים הרגילים שבהם אנחנו נמצאים, זה יתקבל בהם. זה שהעולם עגול, שהכול קשור זה לזה, שאנחנו צריכים לראות את המציאות הזאת בצורה שיש קשר בין כל פרט ופרט במציאות, וכל המדענים כבר מסכימים לזה ומבינים את זה. על זה אתה יכול לדבר בפה גלוי,

ומתוך זה אנחנו צריכים לדעת רק מהי המערכת השלמה הזאת, איך היא מתקיימת, ומה חסר לה כדי להיות קשורה בצורה נכונה. ולהיות קשור בצורה נכונה למערכת השלמה, זה כשכל החלקים ירגישו את כל החלקים, וזה נקרא שהם יהיו מחוברים בצורה אינטגרלית ביניהם. איך להגיע לקשר אינטגרלי ביניהם? אנחנו צריכים להשתדל להתקרב זה לזה, לבטל את האגו שלנו, שנהיה קשורים במערכת אחת, ואז בטוח שהעולם שלנו יקבל את צורתו נכונה ונראה את עצמנו מחוברים ברשת אחת.

כי אנחנו רואים בטבע, לפי דומם, צומח, וחי, שהכול מחובר, כולם מחוברים לכולם. ואם כן, מה הבעיה? אנחנו רק צריכים לבטל בתוכנו את האגו שלנו כדי להיות מחוברים בינינו. ואז על ידי זה, אנחנו נקרין את כוח החיבור על כל המציאות. אם האדם בעולם שלנו יהיה טוב לאחרים, ודאי שזה ישפיע ויתפשט לכל יתר חלקי הבריאה שנמצאים תחתינו. גם לעולם החי, גם לעולם הצומח, וגם לעולם הדומם. כמו שכתוב בתורה, "וחי זאב עם כבש".

שאלה: מה השלב הבא, או הדרגה הבאה, אחרי עיבור?

יניקה. ראית פעם תינוק שהיה בתוך האימא מספר חודשים ואחר כך נולד? אחר כך מה הייתה ההתקדמות שלו? בזה שהוא מקבל אוכל מבחוץ, לא אוכל מבפנים. זה נקרא שהוא נמצא בזמן יניקה, יונק. ואחרי היניקה הוא כבר מגיע לדרגת הגדלות. עיבור, יניקה ומוחין, מה שנקרא. מוחין זה שיש לו כבר מוח, שכל, והוא יודע איך להשיג לעצמו את כוחות ההתקדמות הנכונים.

שאלה: מה הקשר הישיר בין הנקודה שבלב והעבודה שאנחנו עושים עם החברים, כל עשירייה בכלי העולמי?

בעשירייה אנחנו מגיעים, כל אחד מאתנו, לחיבור עם החברים שבעשירייה, ואז אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו נמצאים איתם ממש בחיבור הדוק, אחיד, זה נקרא נשמה, ומה שמתגלה בתוך הקשר בינינו, ייקרא בורא. והבורא לא יכול להתגלות אלא רק בקשר בינינו. אבל זה כמו פיקסל אחד מהתמונה הגדולה, וכשאנחנו רוצים להגיע ליתר בהירות, אנחנו צריכים להתקשר לעוד קבוצות, ואז אנחנו מוסיפים פיקסלים כאלה, כאן קצת בורא, כאן קצת בורא, שם קצת בורא, עד שאנחנו מגלים אותו במלואו. זה נקרא "כבודו מלא עולם", כך אנחנו גדלים. אבל כמו שכותב רב"ש, אם אנחנו רוצים לגלות את הבורא, אנחנו צריכים קודם כל לבנות את העשירייה.

שאלה: מה עושים כשמפחדים מהרצון להגיע לשלמות?

יש כאלו מצבים שהאדם מרגיש שהוא נדחה מהשלימות. זה נכון, זה קורה, וזה עובר. הוא צריך רק לראות עד כמה שהאגו שלו, הרצון לקבל שלו הוא השונא שלו. שונא שלו. וכך הוא צריך להשתדל להתחבר לתוך הקבוצה. לקפוץ לתוך הקבוצה, ולהתקשר איתם למעלה מכל ההבחנות שלו בשכל ורגש, והעיקר בשבילי זה להיות קשור איתם, להתכלל בהם. ומה שהיה חוץ מזה לא חשוב לי, לא אכפת לי.

בצורה כזאת אני עובר כאלו מצבים, שאני מרגיש שלא כדאי לי להתקרב לקדושה, שאני נדחה מגילוי הבורא. בכוונה הבורא מעורר בנו כאלו מצבים, כדי שאנחנו נאלץ להתכלל בקבוצה.

קריין: קטע מספר 5, מתוך "שמעתי", אומר בעל הסולם.

"מוכרח כל פעם להתגבר, ולצאת מהמצב של הירידה, ואז עליו להמשיך רוממות ה', זה גורם לו, להמשיך מלמעלה כוחות יותר גבוהים, אחרת הוא נשאר בתכלית השפלות. נמצא, שכל פעם על ידי השערות, הוא הולך ומגלה את רוממות ה', עד שהוא מגלה שמותיו של הקב"ה, הנקראים י"ג מדות של רחמים, וזה סוד "ורב יעבוד צעיר".". 

(בעל הסולם. שמעתי. ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")

יש כאן הרבה הגדרות, הבחנות, אבל לעניין הוא, שרק על ידי הדחיות מלמעלה, ועל ידי ההתגברות שלנו בחיבור בקבוצה, אנחנו מגלים בקבוצה כל פעם הבחנות יותר ויותר גדולות, וכך עד שאנחנו מגלים את הבורא.

הקבוצה הופכת לרחם שבו אנחנו מגדלים את עצמנו, שבו אנחנו מגלים את הבורא. ואחר כך בקבוצה אנחנו מגלים את כל המציאות. אין יותר מעשרה. לא אחד עשרה, לא תשעה, עשרה. אם כך אנחנו מגלים את המערכת, כך נגלה בה אחר כך את כל המציאות.

שאלה: מה זה אומר שבשלב היניקה הוא מקבל אוכל מבחוץ ולא מבפנים?

זו פשוט דרגה אחרת של התחברות. בעיבור אנחנו מקבלים מחבל הטבור, מתוך האימא. אחר כך אנחנו נולדים מנה"י דאימא, מעלים בזה את עצמנו לחג"ת של אימא, ומתחילים לקבל אוכל מחג"ת דאימא, מהפטמה, מהשד. אחרי שגומרים את תקופת היניקה, אנחנו כבר מתחילים לעלות עוד יותר גבוה. כך, כמו בעולם שלנו, אלה אותן תקופות.

קריין: קטע מספר 7, אנחנו בכותרת "עשו איש שדה". כותב רב"ש.

"כתוב אצל יצחק "ויצא יצחק לשוח בשדה", שהוא ענין תפלה, כמו שאמרו חז"ל, שיצחק תיקן תפלת מנחה, שהוא התפלל לאקמא שכינתא מעפרא, שפירוש, שהכלי השפעה, שצריך להיות במלכות שמים במוחא וליבא, יהיה בעמ"נ להשפיע.

אולם עשו, שהיה איש שדה, שלא תיקן שום דבר, שיהיה בעמ"נ להשפיע, אלא הכל היה אצלו רק לתועלת עצמו, לכן פירש הזה"ק "איש שדה" כדי לגזול בני אדם ולהרוג אותם. ועוד מפרש הזה"ק "איש שדה", משום שחלק נחלתו אינו במקום ישוב, אלא במקום חרוב, במדבר, בשדה. ועל כן נקרא איש שדה.".

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה, בעבודה" 1988)

קריין: קטע מספר 8. כותב רב"ש.

"יש להבין מה הוא ההבדל בין איש ציד לאיש שדה. ולפי שאנו לומדים, שיש הבדל בין מוחא לליבא. כי מוחא, מפרש אאמו"ר, שהכוונה על בחינת אמונה למעלה מהדעת. וליבא פירושו רצון הלב, שהוא עובד רק לתועלת עצמו. היינו לתועלת עצמו, שהאדם מוכן לעשות את כל עבודה שבעולם, אם הוא יראה את הכדאיות שבדבר, מה שיקבל תמורה עבור יגיעתו. נמצא לפי זה, מה שאומר איש ציד ואיש שדה הם ב' דברים, הנקראים בעבודה מוחא וליבא.".

(הרב"ש. מאמר 8 "מהו, שעֵשָׂו נקרא איש שדה, בעבודה" 1990)

שאלה: האם תוכל להסביר את המושג "י"ג מידות רחמים"?

זה שאנחנו מתקנים את המלכות שהיא מלכות דאין סוף או מלכות דא"ק, היא עוברת שבירה והתערבבות עם בינה בעולם הנקודים. ואחר כך, אחרי שבירת הקשר בין בינה לבין מלכות בעולם הנקודים אנחנו מעלים את החלקים האלו לתיקון בעולם האצילות. כי עולם האצילות קיים כולו כדי לתקן את המלכות, בעצם את נה"י דגלגלתא, ואז אנחנו מתקנים את המלכות הזאת בחלקים.

וכשאנחנו מעלים את החלקים האלה לתיקון, אנחנו רואים שהתיקונים האלה מתחלקים לאורות, להרבה אורות שמגיעים מלמעלה כדי לתקן את החלקים האלו של הרצון לקבל שאנחנו מעלים. האורות האלו שיורדים כדי לתקן את הרצונות לקבל השבורים נקראים "י"ג תיקונים", "י"ג אורות". הם יורדים מראש דעולם האצילות, מאריך אנפין למטה.

למה האורות האלה יורדים בצורה כזאת? כדי שתהיה לתחתונים אפשרות לספוג משהו מהאורות האלה ולאט לאט להידמות להם, להיתקן על ידם, לכן הם נקראים "י"ג תיקוני דיקנא". מה זה "דיקנא"? כי יש לנו ראש דאצילות שנקרא "אריך אנפין", ועל הפרצוף הזה מתלבשים כל מיני אורות התיקון. למה מתלבשים? כי האורות האלה לא יכולים לעבור כאור אחד פנימי בתוך פרצוף אריך אנפין, אלא הם מתלבשים עליו לאט לאט כדי לגרום לתיקונים בהדרגה. וכך הרצון לקבל משך הרבה פעולות מתקן את עצמו.

י"ג התיקונים האלה. יש תיקונים שנקראים "שערות". שערה מהמילה סוער, שהוא נמצא בצמצומים, בהגבלות, כי הוא לא יכול לתקן את הכול בבת אחת, אלא צריך להיות לאט לאט, ועוד לאט. כמו שמלמדים ילדים או מֵגָדְלִים ילדים, זה נקרא "צער גידול בנים", שאתה צריך כל הזמן להכין את עצמך, ולהסביר בסבלנות, עוד פעם ועוד פעם.

לכן האורות האלה שמתפשטים מלמעלה למטה לתיקון הכלים השבורים באים בצמצומים, בטיפות, לכן הם נקראים "שערות", וגם "נוזלים", נוזל, מטפטף. ממש כך. ובצורה כזאת הכלים מיתקנים.

נלמד את זה בחלק י"ב, י"ג של "תלמוד עשר הספירות". חלק י"ג של תלמוד עשר הספירות נקרא "י"ג תיקוני דיקנא דאריך אנפין". יש תיקונים של ראש ויש תיקונים של גוף, של זקן. וזה הכול סך הכול בעולם שלנו תואם לאותם התיקונים שאנחנו צריכים לעשות ברוחניות.

שאלה: אם מוחא וליבא היא עבודה של יעקוב ועשיו, איך אנחנו יכולים להחליט על מה אנחנו עובדים ולהשתית את יעקוב על עשיו? והאם יעקוב ועשיו מקבילים לעבודה בלב ובמוח?

לא. גם במוח וגם בלב, אם זו עבודה בעל מנת להשפיע זו עבודת יעקוב, ואם זו עבודה בעל מנת לקבל זו עבודת עשיו. אלא, אם אני נמצא בקטנות ואני רוצה בעבודה בגדלות זה נקרא "עשיו".

כל העבודה שאני עושה בעל מנת להשפיע בכל חלק וחלק שיש, שאפשר, זה נקרא "עבודת יעקוב". ולמה זה עבודת יעקוב? כי אנחנו תמיד לוקחים בקטנות את כל הכלים, ועד גמר התיקון בכלל יש לנו עבודה בלהשפיע על מנת להשפיע. ועבודה בלקבל על מנת להשפיע יש לנו רק בזה שאנחנו מצרפים את הגדלות לקטנות, חלקים, רק בו"ק, אבל העבודה העיקרית היא כולה בקטנות. עד גמר התיקון אנחנו לא מתקנים גדלות, רק בצורה שמצרפים אותה לקטנות. אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: האם מקובל יכול להתנהג בהשפעה חלוטה עם כל אחד, האם זה אפשרי?

ודאי שלא, גם בורא לא יכול, הכול זה לפי החוקי המערכת.

תלמיד: אז מה אותו מקובל צריך לדרוש מהצד השני?

מקובל רק נותן עצות לתלמידים איך להתקשר ביניהם ולבורא. זה בסך הכול מה שמקובל מסוגל לעשות, הוא לא מסוגל לכלום יותר, כי אם הוא ירצה לעזור למישהו ,זה יהיה קלקול. לכן מקובל אמיתי רק נותן עצות לתלמידים, איך הם יכולים להתנהג כדי להכין כלי לגילוי הבורא.

אבל אני רואה עליך שאתה דווקא בסדר גמור, רק תשאל קצת יותר. בסדר?

תלמיד: אין כל כך על מה.

לא, זה בסדר, אתה עובר שפשוף פנימי ממש טוב מאוד. איזה הבדל גדול יש בך היום לעומת היום שבו הגעת אלינו. ממך אפשר וכדאי לקחת דוגמה, גם החבר שיושב לידך מקנא בך, אני אומר לך.

שאלה: דיברת קודם על תיקוני ראש ותיקוני דיקנא, אפשר להתייחס לזה כמו אל תכנון וביצוע?

לא, אני לא רוצה לבלבל אתכם, לא כדאי. לא כדאי לחשוב לכיוון הזה, זה יגיע, לא עוד מעט, אבל זה יגיע.

שאלה: שבת זה יום מיוחד, אין כל כך הסחות דעת של עבודה וכל הטירוף הזה של היום יום, ויש לנו שיעור אחר הצהריים. איך כדאי להעביר נכון את הזמן, מה אתה ממליץ, במה להתעסק, מה הכוונה, איזו משימה שנוכל לשמור על ההתפעלות?

אתה שואל אותי כאילו שאני לא מעביר לכם את כל התורה.

תלמיד: תן לנו איזו משימה קטנה ככה לזמן בהפסקה שיש לנו.

אתם לא יודעים לעשות את זה? מה העבודה שלי אם אני שומע דברים כאלה? מה לעשות? עכשיו אנחנו עוד מעט נשיר, אחר כך ניפרד, אחר כך כל אחד צריך לאכול וצריך לישון, כך אני מבין את המצב. כי הראש כבר לא עובד והלב גם כבר עייף. אחרי זה אנחנו יכולים להיפגש ולדבר על הדברים שלנו.

אתם רוצים להיפגש יחד כולם בכל הכלי העולמי? בבקשה, תזמינו את השידור ותעשו מה שאתם חושבים. אני מגיע אליכם בשיעור אחר הצהריים, קודם שיעור גברים, אחר כך שיעור נשים, יש לי עוד לפני זה כמה פגישות. אבל אני לא יודע, אני לא רוצה להעמיס עליכם עוד משהו, תחליטו ביניכם מה עוד לעשות, זה אפשרי. אבל גם שזה יהיה לא בהגזמה. תנו גם זמן למנוחה ולמשפחה.

תלמיד: שאלתי יותר פנימית על מה להיות מרוכזים. אני מבין שאתה ממליץ לברר את זה ביחד בעשירייה עכשיו בסיכום של השיעור?

להיות מרוכזים בפנים, איך אני מגיע למצב שאני נכלל בעשירייה ומרגיש את עצמי שאני האחרון, שאני מגיע ובזה אני משלים את הפסיפס, ואז מתגלה הבורא בתוך עשירייה שלנו. בהצלחה.

(סוף השיעור)