שיעור בוקר 02.07.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 178, מאמר: "פתיחה לחכמת הקבלה", אותיות ס' – ס"ג

אני מצייר שרטוט ואנחנו ממשיכים (ראו שרטוט מס' 1). ובכן, מה אנחנו יודעים? רצונו להיטיב לנבראיו, שיש בו נקודה שחורה, מתוך נקודה ברא את הכלי, את בחינה א', והכלי הזה מתמלא עם האור וזו בחינת חכמה. מתוך הרצון שמתמלא באור, בתוך הרצון נעשתה תגובה שהרצון הזה רוצה להיות דומה למילוי שבו ורוצה להשפיע, וזאת בחינה ב'. מתוך בחינה ב' שהיא רוצה להשפיע, היא מתחילה להרגיש שאין לה מה להשפיע, היא לא יכולה, היא מתרוקנת, היא לא יכולה בלי אור החכמה, כי זה רצון לקבל סך הכול. ואז יוצאת בחינה ג' שהיא חצי בהשפעה וחצי בקבלה.

ומתוך זה באה בחינה ד' שהיא כולה מחליטה שאני כולי מקבלת, מקבלת ונהנית מהאור כמו שזה בעצם נמצא בבחינת שורש. זאת אומרת בחינה ד' מקיימת במלואה מה שנמצא בבחינת שורש, את מחשבת הבריאה. אבל כשהיא גומרת את הפעולה הזאת, שזה נקרא ד' בחינות דאור ישר ושורשם, היא מרגישה שהיא לא מסוגלת להיות בזה כי יש לה שם בפנים הרגשה שהיא הפוכה מבעל הבית ויש לה דחייה מהמצב שלה. המצב הזה נקרא צמצום א', והיא מתרוקנת כולה מהאור כי הרגשת הבושה היא יותר גדולה מהרגשת התענוג שהוא כבר לא הופך להיות תענוג אלא סבל בלתי נסבל, וכך הכלי הזה מתרוקן ונשאר ריק.

שרטוט מס' 1

אחרי זה היא מחליטה בכל זאת איך היא יכולה לקשור את הקצוות האלה, שמצד אחד היא מרגישה רצון גדול לקבל, מצד שני היא מרגישה שבקבלה יש לה סבל גדול. מצד אחד יש לה דחף גדול מבעל הבית שהיא תיקח, מצד שני היא לא מסוגלת לקבל ולקחת, זאת אומרת יש לה בעיה עם בעל הבית, שהייתה רוצה לעשות את זה גם עבור עצמה, גם עבור בעל הבית, לא מסוגלת, כן מסוגלת, כל הנתונים האלה הם באים ומתחברים לפתרון אחד, שבחינה ד' אומרת "אני דוחה".

בראש זה ג' בחינות, שורש, א', ב', ג', ובתוך וסוף זו בחינה ד' (ראו שרטוט מס' 2). ואז בחינה ד' אומרת "אני מקיימת את הצמצום", אני לא מקבלת לעצמי, אבל בשביל בעל הבית, שזה בכלל לא שייך לקבלה, זה הכול נתינה, אני מקבלת כמה שאני מסוגלת בעל מנת להשפיע. ואז מה שיהיה לי כאן למעלה זה ייקרא "ראש" וכמה שאני אקבל זה יהיה "תוך" ואיפה שאני לא אקבל זה יהיה "סוף". כך אני מחלקת את עצמי. אז יש בראש ג' בחינות, ובתוך וסוף זו בחינה ד', וכך נעשה אצלנו מה שנקרא "פרצוף". פרצוף זה המבנה שהאורח רוצה להיות דומה לבעל הבית, שהוא בונה מעצמו משהו שנקרא פרצוף, הבעה כזאת, הופעה כזאת. אז יש כאן ראש, תוך, סוף, פרצוף. זאת אומרת מלכות דאין סוף הולכת כך לבצע.

שרטוט מס' 2

בעצם מה שקורה אחר כך (ראו שרטוט מס' 3), אנחנו למדנו, שיש לנו אותה פעולה של מלכות דאין סוף, שנעשה ממנה קו. למה קו? כי היא כבר רוצה לעבוד לפי היושר, לפי המסך שיש לה ולכן היא מחלקת את עצמה לראש ולתוך ולסוף. בראש היא חושבת איך היא יכולה לקיים את עצמה ובתוך איך היא תקבל כדי להשפיע נחת רוח לבורא, ובסוף כמה שלא תוכל לעשות זאת. זה בעצם מה שקורה. רק העניין הוא שיש כאן עוד תוספת. שאחרי שהיא מקבלת את האור, אז נשאר עודף האור ועודף האור הזה הוא פועל ופועל עליה ומגיע ללחוץ, לגבול ורוצה לבטל את הגבול. האור הזה נקרא "אור מקיף", זה אור גדול מאוד. אור מקיף ואור פנימי, זה אור אין סוף.

ולכן הפרצוף הזה שקיבל על מנת להשפיע, הוא מזדכך בחזרה. בדרך הזדככות יש כאן כל מיני תופעות וכשהוא מגיע בחזרה לפה דראש, יש לו כבר רשימו חדש, שאם אחרי צמצום ב' היה כאן רשימו ד' דהתלבשות וד' דעביות, ועל זה הוא עשה כאן חשבון ד'/ד', אז לאחר ההזדככות כשהוא מגיע יש לו ד'/ג', כי הוא הרגיש שלא יכול כבר לעבוד עם אותו כוח ההתמדה, הדחייה, כמו שהיה קודם. ואז הוא עושה זיווג דהכאה ברמה אחרת, לפי רמה אחרת. הוא יורד לדרגה ג', כי קודם הזיווג היה בדרגה ד' דעביות, ובדרגה ג' דעביות הוא עושה זיווג דהכאה ובונה קבלת אור החדשה ברשימות ד'/ג', כמו שדיברנו. המקום הזה נקרא "חזה", לעומת המקום הקודם שנקרא "פה". ואז נעשה זיווג דהכאה ומתפשט הפרצוף השני עד הטבור הכללי, מפני שלמטה אין לו כוח, למטה אור החכמה לא יכול לרדת.

אז יש לנו כאן הבחנות שהן נקראות "ראש" ו"תוך" ו"סוף" של פרצוף גלגלתא. והלאה, יש לנו פרצוף ע"ב. ע"ב מזדכך בחזרה לפה דראש עם רשימות ג'/ב' ויורד לפי הרשימו ג'/ב' לחזה שלו ומתפשט מחזה ולמעלה ולמטה בזיווג דהכאה ויוצא כאן פרצוף שייקרא פרצוף ס"ג, על רשימות ג'/ב', גם עד הטבור הכללי. וכשמגיע מהטבור הכללי אז הוא מתחיל להזדכך וכשמתחיל להזדכך הוא מגיע לרשימות ב'/א', אבל בטבור זה ג'/ב'. אז באמצע זה רשימות ב'/ב', זאת אומרת יש הזדככות הפרצוף מאוד מיוחדת כי נעלם אור החכמה. כי כל הזמן מתחילת הבריאה יש אור החכמה ורק כאן הוא נעלמת בנקודות דס"ג. ואז הפרצוף הזה יורד כולו, אפילו למטה מהטבור. עד הטבור הוא יכול להיות ואפילו למטה מטבור. זה פרצוף נקודות דס"ג, פרצוף בינה. ואז הוא מסוגל להשפיע אור החסדים, תוספת אור החסדים לסוף הגלגלתא, ב' חסדים, ולקבל משם ד' עביות.

ואז מתוך זה, הכלים האלו שהם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, הכלים האלו מתחלקים באמצע התפארת לחצי. הכלים של כתר חכמה בינה הם נקראים "גלגלתא". חסד גבורה תפארת הם נקראים "עיניים". חצי תפארת זה נקרא "אוזן". נה"י זה נקרא "חוטם" והמלכות זה נקרא "פה".

אז יש לנו גלגלתא עיניים ואח"פ. כך מתחלק הפרצוף שנקרא "נקודות דס"ג". הגבול שמחלק ביניהם הוא יקרא "פרסא" והוא המבדיל בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה. עד כה למדנו.

שרטוט מס' 3

מתוך זה שעביות דבחינה ד' מתערבת למטה, יש לנו צמצום ב'. שמלכות עולה למעלה עד מקום החזה וכאן נעשה צמצום ב' (ראו שרטוט מס' 4).

מה זה צמצום ב'? שבאזור הזה אסור לנו לעבוד עם כלים דקבלה, אסור לנו כאן לקבל את האורות בעל מנת להשפיע כי בטוח שזה יהיה על מנת לקבל. כלים דקבלה, אין עליהם מסך מספיק כדי לקבל על מנת להשפיע.

להשפיע על מנת להשפיע, יש לנו כלים למעלה מפרסא, למטה מפרסא זה כלים לקבל על מנת להשפיע, אין כוח, אז לא עושים. לכן על הכלים האלה חל צמצום שנקרא "צמצום ב'".

זה בעצם מה שלמדנו וכל זה עדיין נקרא פרצוף נקודות דס"ג. ומתוך זה שהפרצוף הזה נגמר, אז עולים ממנו כל מיני רשימות לראש דס"ג ויש כאן שתי רשימות, רשימו ב'/א' צמצום ב' ורשימו ד'/ג', שתי רשימות.

על רשימו ב'/א' צמצום ב' יוצא לנו עולם הנקודים-קטנות. ועל רשימו ד'/ג' יוצא לנו עולם הנקודים-גדלות, שעליהם אנחנו נמשיך עוד מעט.

שרטוט מס' 4

תלמיד: אתה יודע שאני לא מבין כלום, את השרטוט הזה קשה לי להעתיק אפילו. אם אני אראה דבר כזה בלי ההסבר שלך זה בשבילי ג'יבריש. אני מרגיש שאני יושב ומבזבז פה את הזמן ואולי עושה חור בסירה.

תעשה חור בסירה, לא נורא. אם אתה יושב ומצטער שאתה עושה חור זה כבר בסדר, זה דבר אחד. דבר שני, אם תסתכל על השרטוטים שלי מלפני שלושים שנה, ארבעים שנה, גם תראה אותם [שרטוטים]. זאת אומרת פשוט צריכים ללמוד איך להביע מה שכתוב בספר בצורה גרפית שיהיה אפשר לתת.

חוץ מזה, אני לפי המקצוע מהנדס. עשיתי שרטוטים, אני לא זוכר כמה, אלפים, על בריסטולים כאלה גדולים, לכן זו השפה שלי. וחוץ מזה, זה נוח. אני בעברית קטן וכאן אני יכול להביע פעולות רוחניות כך שיש לנו, לי ולך, על מה לדבר. זו שפת המקובלים.

תלמיד: אני מבין את זה, אני עשר שנים רואה שרטוטים שלך. אני לא מבין איך מממשים את זה.

מה מממשים? אני לא יודע איך מממשים. אני רק לומד מה שכתוב בספר.

תלמיד: מה זה השרטוט הזה, זו מפה?

זו מפה של פעולות, כביכול פעולות. רישום פעולות של אור אין סוף שפעל על הרצון שהיה בו.

תלמיד: אני צריך לממש את זה?

אתה צריך ללמוד. לא לממש, לגמרי לא לממש. זו תיאוריה. כאילו שזה אולי קורה, אולי לא, יש אומרים.

תלמיד: ומה אני עושה עם זה?

אתה רואה איפה אני, החץ הזה בעצמו זה האור אין סוף, מחשבת הבריאה לברוא את הנבראים ולהיטיב להם, גילוי פעולת הבורא כלפי הנברא העתידי. הנברא העתידי נמצא כאן בנקודה האדומה, הרצון לקבל יש מאין והרצון להשפיע של הבורא יש מיש. זאת אומרת יש כאן בבחינת שורש של הבריאה שני כוחות, כוח הבורא להשפיע וכוח הנברא לקבל, ואת כוח הנברא פשוט הבורא ברא אותו בצורה כזאת. ואז הוא מפתח את הרצון לקבל הזה שיהיה מתאים למה שהוא רוצה, הוא עושה אותו, פשוט עושה.

אז אנחנו רואים א' ב' ג' ד' איך שהוא מפתח את הרצון לקבל עד שהרצון לקבל הזה מגיע למצב שהוא מקבל את הכול, מרגיש בפנים "בושה". (ראו שרטוט מס' 5) והבושה הזאת מביאה אותו לצמצום וכך הוא מצמצם את עצמו והוא נמצא בפיצול. מצד אחד הוא מאוד רוצה לקבל. ומצד שני ברגע שהוא אפילו חושב על לקבל בא לו להתפוצץ מאי נעימות. והוא נמצא בשני כוחות, זה מצב נורא, אנחנו לא יכולים לתאר את זה ממש.

שרטוט מס' 5

תאר לעצמך שמצד אחד אתה מת מרעב ומאוד רוצה לאכול, ומצד שני ברגע שאתה היית נוגע בזה יש לך בהתאם למה שאתה כל כך רוצה לאכול, אתה לא מסוגל להחזיק את עצמך, אתה מרגיש כוח ששורף אותך באותה מידה, שאתה רוצה לאכול. ואז אתה נמצא בין שני כוחות האלה בצורה נוראית, זה מצב ש"טוב לי מותי מחיי".

ואז הוא מחליט שהמצב הזה יכול להיות טוב רק בדבר אחד, הפתרון יכול להיות רק אחד, אם אני אקבל לא לעצמי. זאת אומרת, הבושה עוזרת לו להתמודד עם הרצון לקבל שלו ואף להפוך אותו לעל מנת להשפיע לבעל הבית ולחשוב ולהתחיל ללכת בכלל בכיוון אחר להזדהות עם בעל הבית. זאת אומרת, הוא כבר משנה את היסוד שלו לא ליהנות אלא ליהנות, לא לקבל אלא להשפיע, לא להיות הנברא אלא הדומה לבורא. זה משהו אחר, וכך הבושה הופכת להיות כבוד, קבלה הופכת להיות להשפעה, ריחוק הופך להיות לקירוב וכן הלאה.

תלמיד: אז זה כן משהו שאנחנו בסוף נממש בתור נבראים.

ודאי שזו התכנית שלנו כבר, מכאן והלאה הנברא מתחיל לקבוע את הדברים כביכול, ודאי שכל הפעולות וההחלטות וכל מה שקורה הכול כבר נמצא מלכתחילה בבחינת שורש בד' בחינות דאור ישר. אבל עכשיו זה יוצא החוצה, ודאי שכל זה עדיין לפי תכנית הבורא בצורה מכוונת מלמעלה למטה. ואז הוא עושה פעולה ראשונה. ציירתי את הפעולה הראשונה הזאת בשני אופנים, (ראו שרטוט מס' 6) באופן אחד שאותה בחינה ד' נמצאת כאן, והאופן השני שהבחינה ד' כך מסודרת כבר בצורה שרטוטית.

שרטוט מס' 6

תלמיד: כן, ראיתי את זה כבר אלף פעם.

אלף פעם בסדר אז אלף פעם, גם אני ציירתי לא אלף אלא עשרת אלפים פעם, בסדר.

תלמיד: אז מה עדיין אני לא מבין, אני יושב פה.

עדיין זה.

תלמיד: אני רק מקבל הכבדה והעיניים שלי נעצמות ואני לא יכול לשמוע את זה.

למה? אני לא יודע, נגיד שזה אני, או זה או זה, מה יותר נוח לך?

תלמיד: אני לא יודע מה נוח לי.

אז נגיד שהציור הזה יותר נוח לך, כאן למעלה בראש יש לפני צלחת חומוס, ואני חושב מה אני אעשה, באתי כדי למלאות את הבטן שלי ואחר כך אני אהיה נפוח וכל היום אני אחשוב עליך או שאני אעשה את זה לטובתך. אז אני עושה חשבון ואני רוצה לעשות את זה לטובתך כמו שאתה רוצה לעשות לטובתי. אז כאן אנחנו מתחברים, זאת אומרת מה תוכן הפעולה, מה מהות הפעולה, חיבור על ידי החומוס נעשה חיבור, אתה לי ואני לך, אנחנו רוצים להעביר תענוגים, השתתפות, התחברות, לחבר את הלבבות ולא חומוס. זאת אומרת, הפעולות הן לא פעולות אלא המהות של הפעולה שלך ושלי הופכות להיות לאחד, זה נקרא שמשיגים איחוד.

תלמיד: אני יכול לראות את האני שלי פה בשרטוט?

כן. אתה רואה את החץ הזה בראש מלמעלה למטה, אתה מביא לתענוג, אני לא מקבל את התענוג, אני לא רוצה להיות כמו במסעדה, אני רוצה על ידי זה להתחבר אליך. אז אני מפתח כוונה אליך שאני רוצה להעביר לך את התענוג. אבל על ידי מה אני יכול לעשות את זה? אם אני אקח מימך. אז אני לוקח מימך אבל החשבון שלי רק כדי לעשות לך תענוג, כשאני מקבל את זה כדי לעשות לך תענוג, אז זה לא נקרא קבלה, זאת נקראת השפעה, ואז אותו התנאי של צמצום א' כאן למטה הוא לא משפיע עלי, הוא לא משפיע, כי אני לא מקבל זה לא נקרא קבלה, זה כולו בהשפעה.

איך זה בהשפעה? אני לא משתמש בכלים דקבלה שלי? ודאי שמשתמש בכלים דקבלה שלי, אבל החשבון הוא כמה שאני משפיע לך. זאת אומרת אני נמצא עם הכלים דקבלה שלי בתוכך ושם אני מודד כמה אני יכול לתת לך, על ידי זה שאני נהנה. זאת אומרת החשבון כאן הוא כולו מערבב בינינו, איפה אתה, ואיפה אני, איפה אנחנו יחד. והמקום הזה הופך למקום דבקות הנברא עם הבורא. ואיפה שאני לא מסוגל אז אני סוגר אותו, כאן נשאר לי צמצום מקום ריק.

תלמיד: איפה העשירייה בשרטוט הזה?

העשירייה בפנים.

תלמיד: מה זה אומר בפנים?

בפנים זאת אומרת שאני לא יכול לעשות את הפעולות האלה ללא העשירייה, כי אני לא יכול לאתר את בעל הבית כדי לעשות כלפיו איזו פעולה, לא מסוגל, רק אם אנחנו מחוברים אז יש לי כלי דהשפעה ואני איתה יכול לפנות לבורא.

תלמיד: זה ניראה כאילו יש פה רק בורא ונברא.

אבל נברא זה נקרא "עשירייה" אף אחד לא לבד.

תלמיד: אז כל מה שנקרא פה אני זה בתוך העשירייה.

זה לא בתוך העשירייה, זו עשירייה. ואין כאן אני, נברא, נברא זה עשירייה. כמו שרב"ש כותב עשרה ולא תשעה, עשרה ולא אחד עשר, פחות מזה אין אישיות.

תלמיד: אתה חושב שאני פעם אוכל גם לשרטט כזה דבר מהראש?

לשרטט זו בכלל לא בעיה, בטח.

תלמיד: אני אומר לך שקשה לי אפילו להעתיק את זה מרוב שזה ניראה לי מסובך.

לא, זה לא מסובך, זה רק אומר על סדר הפעולות, אין כאן שום דבר ששייך להשגה, פשוט לומדים בשכל הרגיל איך הכול מתגלגל מלמעלה למטה.

שאלה: נקודות דס"ג זה בעצם הפרצוף הראשון שאין בו חכמה, נכון?

נכון.

תלמיד: ובגלל זה הוא יכול להשפיע חסדים לנה"י דגלגלתא?

כן.

תלמיד: מה הקשר בין זה שהוא משפיע חסדים לזה שהוא מקבל עביות ד'? אף פעם אני לא מבין את מערכת היחסים שקורית.

רגע אל תמשיך, זה שאתה לא מבין זה לא חשוב. מה השאלה?

תלמיד: מה הקשר בין זה שהוא משפיע חסדים לבין שהוא מקבל אחר כך ד' דעביות?

זאת אומרת, רואים לפי השרטוט, נקודות דס"ג משפיעות חסדים לנה"י דא"ק ומקבלים כתגובה התרשמות מהעביות ד' שנמצאת שם, מפני שכאן יש עביות ד' וכאן בנקודות דס"ג ישנה עביות ב'. אז הם משפיעים חסדים כביכול מילוי תוספת למקום הריק הזה, יש כאן גם חסדים אבל אור מאוד קטן ואז מקבלים משם תוספת עביות ד' התרשמות מעביות ד' שזה גורם להם צמצום.

ומה אתה שואל?

שאלה: מה הקשר ביניהם?

הקשר ביניהם, (ראו שרטוט מס' 7) כאן אלה כלים דקבלה אבל הם לא פועלים עכשיו, יש בהם אור חסדים קטן, אור הדחייה, ובנקודות דס"ג אלה כלים דהשפעה, שיש בהם אור חסדים ממש, אור גדול, והם יכולים להתפשט לנה"י דא"ק ולמלאות אותם, כי יש קירבה ביניהם, בין האורות האלה. כאן הוא לא רוצה לקבל כלום, ובנקודות דס"ג עובד בהשפעה, כאן הוא לא רוצה לקבל כלום לא מתוך זה שהוא עובד בהשפעה אלא מתוך זה שהוא לא רוצה לקבל, לכן כאן אור חסדים מזה שלא רוצה לקבל וכאן אור חסדים מזה שרוצה להשפיע. יש קירבה ביניהם ואז האור הזה הגדול, אור הבינה משפיע למטה לנה"י דא"ק ומעורר אותם ואז בחינה ד' ששם מתעוררת ופועלת על הנקודות דס"ג בעביות שלה וגורמת לצמצום ב'.

זאת אומרת אותן הנקודות דס"ג שיש בהן חלק שנקרא "כלים דקבלה", שהוא שני שליש תפארת התחתונה, ונצח, הוד, יסוד, מלכות, אלה הכלים דקבלה, הם מצטמצמים צמצום ב', שנקרא גם צמצום נה"י דא"ק. ואז מה זה אומר? שעד הפרסא אפשר לקבל אורות בעל מנת להשפיע, ומפרסא ולמטה עד הסיום, אי אפשר לקבל אורות, אין מסך לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מאיפה מגיעות רשימות ד', ג', שעליהן יוצא עולם הנקודים בגדלות?

הן מגיעות מההתעוררות של הפרצוף נה"י דא"ק. נוסיף כאן בסוגריים ד', ג'. (ראו שרטוט 7)

שאלה: איפה הראש של פרצוף נקודות דס"ג?

פרצוף נקודות דס"ג הראש שלו מנקבי עיניים, יש כאן מסך שעובד מנקבי עיניים ומטה. (ראו שרטוט 7)

שרטוט מס' 7

תלמיד: והאור חוזר שיוצא מהמסך הזה, הוא תולדה של כל הפעולה שקורית למטה, של כל צמצום ב'?

לא תולדה. האור חוזר שיוצא מנקבי עיניים למעלה, מתפשט לנקבי עיניים למטה וזה עולם הנקודים. כמו בגלגלתא.

תלמיד: אור חוזר, זה היחס לבורא, היחס למשפיע.

נכון.

תלמיד: עד עכשיו אין עבודה מתחת לטבור. הקו של צמצום א' עוצר ואין עבודה מתחתיו. יש ב', ב', ואז יש ירידה ראשונה מתחת לטבור, יש שם התכללות עם הנה"י דא"ק. ואז זה יוצר פעם ראשונה מצב שבו אי אפשר לקבל את החכמה.

כן.

תלמיד: זה לא משפיע על האור חוזר?

לא. אור חוזר זה בראש, הוא קודם לכול.

תלמיד: והפעולה הבדידה הזאת של להשפיע עד הסוף גם אם יש לך גרם אחד מתוך אלף. זה קורה גם מתחת לטבור?

אנחנו נלמד את זה, זה לא כל כך פשוט. לא. אני רק רוצה להגיד לך כך, אין חזרה מגוף לראש. הראש קודם קובע ומבצע את הפעולה. הגוף הוא תוצאה ממנו בלבד.

תלמיד: זאת אומרת שהגוף הוא אחרי האור חוזר בכלל.

ודאי.

שאלה: איך החסדים עוברים מנקודות דס"ג לנה"י דא"ק, זה מובן. אבל מאיפה מתקבלת ההתרשמות מד', הוא ב', הוא הזדכך.

אבל הוא מעורר באור שלו, נניח שאתה רצית לתרום מאה שקל, זה נקרא נה"י דא"ק. אני בא ואומר, אני רוצה לתרום אלף שקל, כי אני פרצוף חסדים, שלם. אצלך זה חסדים מתוך זה שאתה דוחה ולא רוצה לקבל, כי שם כלים דקבלה, אתה לא רוצה להשתמש בהם. לכן מאה שקל זו ההשפעה שלך, העיקר הוא לא השפעה, העיקר הוא קבלה, לקבל על מנת להשפיע. מה שאין כן אצלי, העיקר זו השפעה, אז אני תורם אלף שקל.

כשאני בא אליך ומתערבב איתך, מה בזה אני מעורר בך? אני מעורר בך עביות. כי אתה מתחיל לראות שיש לך עביות להשפיע. אין לך אפשרות זה לא אתה, אתה פרצוף שמקבל בעל מנת להשפיע, אז אני מעורר בך בהשפעה שלי עביות, ואתה רוצה לעבוד עימה רק לא יודע איפה, איך. ואז אתה משפיע בחזרה אליי את עביות ד' שלך, אני משפיע לך עביות ב', השפעה, ואתה משפיע עליי עביות ד', קבלה.

תלמיד: מה שמאפשר את ההתרשמות מ-ד' זה שהיא מצומצמת בעצם?

ודאי שהיא מצומצמת.

תלמיד: זה מה שמאפשר לב' לעורר אותה, שהיא מצומצמת ולא פועלת?

כן, מתוך זה שהיא לא פועלת, היא פועלת כחסדים.

תלמיד: בהתפשטות ע"ב וס"ג איפה הסוף של הפרצופים האלה?

הכול על טבור דגלגלתא.

תלמיד: ההתפשטות של התוך היא לא עד הטבור, אנחנו רק מציירים ככה. יש שם גם סוף?

תוך וסוף של ע"ב וס"ג נגמרים בטבור דגלגלתא.

תלמיד: אז ההתפשטות בע"ב וס"ג היא גם בתוך הסוף? אין סוף כאילו מצומצם. סוף צריך להיות מצומצם בלי התפשטות של אור פנימי.

אני לא מבין מה אתה שואל. תסתכל בספר האילן, אולי תקרא עוד פעם את הפתיחה.

שאלה: בנה"י דא"ק יש חסדים מדחייה?

כן.

תלמיד: ובנקודות דס"ג יש חסדים של המשכה?

כן.

תלמיד: ומפני שפה יש חסדים מדחייה ופה יש חסדים מהמשכה הם יכולים להתחבר, יש השתוות?

כן.

תלמיד: ואחר כך הנקודות דס"ג מכירות את בחינה ד', את העביות, שעל פניה הייתה הדחייה?

נקודות דס"ג מתרשמות מבחינה ד' מנה"י דא"ק כי בהן יש כלים דקבלה ובסוף הגלגלתא יש כלים דקבלה. אז הגדול משפיע על הקטן מאותו סוג.

תלמיד: אבל הקשר ביניהם הוא בגלל החסדים.

הקשר הוא בגלל שיש חסדים אבל ההשפעה אחד על השני היא בעביות.

שאלה: כשאנחנו בונים פרצופים לפי השרטוט (ראו שרטוט מס' 8) למה זה ד'/ג', ואחר כך ג'/ב'?

ד'/ג' זה פרצוף ע"ב שמזדכך. אחרי שהוא מקבל על מנת להשפיע בא אור מקיף, דוחף אותו, מזכך אותו, ואז מד'/ג' הוא הופך להיות לג'/ב'. ועל ג'/ב' יוצא זיווג דהכאה ונולד פרצוף ס"ג.

שאלה: למה בשרטוט בפרצוף ס"ג זו הפעם הראשונה שאפשר להגיע למטה לטבור?

כי פרצוף ס"ג זה בינה. בבינה יש ג"ר ששם יש אור החכמה, שאז ס"ג מתגבר על אור החכמה ומייצר אור החסדים. ויש חלק בו שכבר מלא באור החסדים, זה ז"ת בפרצוף ס"ג, והחלק הזה יכול לרדת למטה מטבור.

תלמיד: למה לפני פרצוף ס"ג אי אפשר?

כי אור חכמה לא יכול לרדת למטה מטבור. יש שם כלים דקבלה ללא מסך, ללא יכולת לקבל על מנת להשפיע. מסך ''לא לקבל'', יש. מסך ''לקבל על מנת להשפיע'', אין. כי אם היה מסך ''לקבל על מנת להשפיע'' היו מקבלים כבר בגלגלתא ובע"ב.

תלמיד: כשנקודות דס"ג משפיע חסדים ומקבל עביות ד', אפשר להגיד שזה כמו שאתמול הייתה לי צלחת גדולה של פסטה והיום קיבלתי צלחת קטנה של קוויאר?

מה אתה רוצה להגיד, שאתמול היה יותר או פחות, או יותר כמות ופחות איכות?

תלמיד: האיכות היום גדולה יותר. זה מה שחזק פה.

אל תסתבך עם זה. כמות ואיכות, קח אותן כאחת בינתיים. ברוחניות אין לך כמות בכלל. אנחנו משתמשים במילה כמות, אבל הכול זה איכויות.

תלמיד: אבל כשאני מקבל עביות ד' יש פה משהו?

אין משהו. ''עביות ד''' זה נקרא שאתה יכול להבדיל באור העליון איכויות יותר עדינות, יותר גבוהות, נעלות, לעומת בחינה ג' או ב' או א'. הכול איכויות. אין כמות ברוחניות.

תלמיד: זה כאילו אני מקבל פחות.

זה כאילו אתה מקבל פחות. זה פחות באיכות.

תלמיד: למה זה יותר?

אנחנו אומרים גדול, קטן כמו בעולם שלנו, אבל לא כדאי, אל תסתבך בזה, זה כך. טוב, ביררת משהו.

שאלה: לגבי עולם הנקודים בקטנות ועולם הנקודים בגדלות, איזה מהם זה כלים דהשפעה ואיזה כלים דקבלה?

עוד לא דיברנו על עולם הנקודים בקטנות ובגדלות, רק ציירתי אותם כאן. זה עוד לא הנושא היום.

שאלה: לגבי ראש של נקודות דס"ג, כתבת שזה בנקבי עיניים. נקבי עיניים זה ראש דעולם הנקודים, לא?

כן.

תלמיד: ואיפה הראש דנקודות דס"ג? האם יש שם כמה ראשים בגלל שהוא מזדכך?

לא, זה עדיין לא זיווג בנקבי עיניים.

תלמיד: איפה הראש של נקודות דס"ג? זה כמה ראשים? כי זה בהזדככות, ואמרנו שיש כמה שלבים.

נקודות דס"ג זה אחרי טעמים דס"ג. מתפשט ב'/א' השלם, צמצום א', מתפשטים טעמים דס"ג, מזדככים, כרגיל. כשהם מזדככים הם יורדים לחזה דאותו פרצוף, וכאן בחזה הם עושים זיווג דהכאה, כאילו צריכים לעשות זיווג דהכאה על הנקודות (ראו שרטוט מס' 8).

שרטוט מס' 8

תלמיד: רק בסוף ההזדככות של ב'/ב' יש זיווג שמוציא את נקודות דס"ג?

פרצוף נקודות דס"ג יוצא כמו שלמדנו. כמה שאני לא אצייר כאן זה יהיה רק בלבול כי זה לא נכנס לשרטוט הזה. צריכים לעשות כאן חתך אחר.

תראו מה שקורה (ראו שרטוט מס' 9). הפרצוף עושה זיווג דהכאה בראש, הוא יורד לטבור, בטבור יש לו ביטוש פנים ומקיף, אור פנימי ואור מקיף מבטשים, ואז הטעמים מתחילים להזדכך. כשהם מתחילים להזדכך ד', ג', ב', א' ושורש, מכל הפרצופים האלו יוצאים פרצופי הנקודות. נקודות דס"ג.

עכשיו אתה יכול להגיד, איפה הראש של הפרצופים האלה? איפה הגוף שלהם? אז ודאי שהראש שלהם הוא בראש דס"ג, והגוף שלהם יוצא כל פעם מזיווגי דהכאה. אתה יכול להגיד שיש כמה ראשים קטנים, כמו שמופיעים בשרטוט אבל חייבת להיות גם החלטה בראש הכללי, ואז יוצאים לך פרצופים. הפרצופים האלו נקראים נקודות דס"ג.

תלמיד: וכל הראשים הקטנים האלה קורים בסוף או שגם יורדים לחזה?

בהזדככות המסך שעולה וכל פעם עושה זיווג דהכאה, הוא גורם ליציאת הפרצופים הפרטיים האלה והם נקראים "נקודות". לא רק נקודות דס"ג. יש לך נקודות דגלגלתא, נקודות דע"ב. בכל פרצוף בהזדככות יש לך פרצופי נקודות, זה טנת"א.

תלמיד: נגיד כשהוא מזדכך מד' לג', בסוף הוא יורד שוב פעם לחזה? כי אנחנו רואים תמיד שהזיווג קורה בחזה של הפרצוף הקודם. אני מנסה להבין אם זה ממש איפה שציירת.

בצורה סכמטית כך אנחנו כותבים. נקודה.

.

תלמיד: וכל הפרצופים האלה, הנקודות דס"ג יורדים עד לסיום א"ק הכללי?

כל הפרצופים האלה יורדים למטה מטבור כי אין בהם כבר אור חכמה. אור החכמה נגמר בבחינה ג'. ג' דהתלבשות מסתיימת.

שרטוט מס' 9

יש לך בעיה. אתה הולך כמה צעדים קדימה ויותר לעומק ואז חסרות לך ידיעות מקודם וזה יגרום לבלבול. אתה לא יכול לקבל דבר כמו שהוא ואחר כך להוסיף. חייבת להיות כל התמונה מההתחלה עד הסוף ורק אחר כך אתה מתחיל להבין מההתחלה. כך לא לומדים.

שאלה: אם אפשר להראות את השרטוט הקודם (ראו שרטוט מס' 10) וגם הסתכלתי ב"ספר האילן", בפרצוף ע"ב יש גם תוך וסוף, נכון?

אני ממליץ לא להסתכל ב"ספר האילן". אני אומר לך בשיא הרצינות. לא למדנו אף פעם עם רב"ש לפי ספר האילן כי שם בעל הסולם כתב עם כל מיני תוספות כאלה שאנחנו לא לומדים, לא יודעים, לא מבינים והם לא מוסברים, בצורה ברורה לא כתוב עליהם הסבר. ורב"ש בפירוש לא עבר עליהם שיש שם רושם מזה ורושם מזה. בקיצור לומדים בצורה סכמטית. אתה צריך להשיג את זה מתוך העבודה שלך בשטח.

תלמיד: בפרצוף ע"ב גם יש תוך וסוף, נכון?

כן.

תלמיד: אתה יכול רק להוסיף את זה כדי שאני אבין. כאילו יש פה קו של טבור בפרצוף ע"ב, טבור של ע"ב.

יכול להיות.

תלמיד: אז ההזדככות וכן הלאה מתחילה מהטבור ההוא של ע"ב, נכון?

איפה הזדככות ההיא?

תלמיד: אתה יכול להוסיף לציור של ע"ב את התוך והסוף ואת הגבול ביניהם?

לא. כי הוא לא מצייר לי את זה. אתם לא מבינים. אתם מקבלים אלפית דאלפית דאלפית מתוך חכמת הקבלה כדי שזה יעזור לכם איכשהו לראות איפה כל הדברים האלה נמצאים ואיך הם קשורים זה לזה בלי אלפי פרטים. אתם יכולים לשאול על כל פרט שאתם שומעים היום פעם ראשונה כמה שאתם רוצים, אבל לא יהיה לכם שום הסבר באף מקום. ואני אדייק בזה כדי להסביר לכם שאין הסבר, אלא כל אחד יצטרך להשיג אותו.

ואין בזה שום עניין של פחיתות. פשוט אי אפשר את כל הדברים האלה לציין ולצייר ולהסביר. אין להם מקום לזה. יש כאן עוד הרבה הבחנות. איפה נמצא טבור דע"ב? מה למטה בסוף הע"ב? סוף הע"ב מפסיק לקבל על מנת להשפיע אז הוא צריך להיות למטה מטבור דגלגלתא. למה הוא כולו מסתיים למעלה מטבור דגלגלתא? יש כאלו שאלות שהן לעניין. אני בולע אותן והולך הלאה.

שרטוט מס' 10

שאלה: יש משהו בצמצום ב' שלא נתפס. פרצוף גלגלתא קיבל כל מה שהוא יכול בעל מנת להשפיע. עשה צמצום על בחינה ד' וקיבל כל מה שהוא יכול בעל מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: ואז לא ברור מה זה צמצום ב', מה הוא מוסיף פה? האם עכשיו עוד רצונות יקבלו בעל מנת להשפיע שהם בחינה ד'? מה המשמעות של זה?

צמצום ב' זה צמצום נה"י דא"ק. שלנה"י דא"ק נכנסה תוספת של השפעה, כוח השפעה ואז נה"י דא"ק יכול להתחלק לאזור ששולטים שם כוחות השפעה, שזה נקרא "למעלה מפרסא", וכוחות הקבלה שנמצאים "למטה מפרסא". אז יש לך חלוקה לכלים דקבלה וכלים דהשפעה. כלים דהשפעה זה נקרא "עולם דאצילות", כלים דקבלה זה נקרא "עולמות בי"ע".

תלמיד: כשאני מחפש את הדברים האלה בתוכי בעבודה שלנו, כשאתה מסביר שיש תענוג ואנחנו רוצים לקבל אותו בעל מנת להשפיע, אז כל מה שקורה מעל גלגלתא אני יכול לתפור את זה באיזו צורה. כשאתה מדבר על צמצום ב', אני לא יודע איפה לחפש את זה. מה התוספת בצמצום ב'?

תחפש קודם איפה יהיו לך כלים דהשפעה ואחר כך תמצא שם.

תלמיד: עוד אין לי כלים דהשפעה. יש לי הרגשה שאפשר להלביש את כל מה שקורה מעל הטבור, אבל כל מה שקורה מתחת לטבור אני לא מבין על מה אפשר להלביש את זה?

למעלה מטבור זה כל הפעולות על מנת להשפיע. נראה לך שזה הכול מובן ואתה מכיר את זה ואתה נמצא בזה. "להשפיע", זה ברור. מה שאין כן איפה שמתחיל להיות מעורב לקבל ולהשפיע שם אתה כבר קצת מתקשה. אז אתה עוד יותר לא מבין מה זה נקרא "למעלה מטבור". רק פשוט שם אין כל כך הרבה פרטים ולכן זה נראה קל.

למה אתם עושים מה שלא צריך? "לא החכם לומד", זה נקרא "חכמתו מרובה ממעשיו"¹. אתה תעשה מעשים שיביאו אותך להשגת החכמה ואז אתה תהיה בסדר. אחרת כל החשבונות שלך, כל הדברים שאני שומע כאן, יש לי לזה סבלנות, כי אין לי ברירה, אני חייב איכשהו להזהיר אתכם, שאתם נכנסים ליחס לחכמה בצורה לא טובה. אם אתה לא משיג את זה מהכוחות שלך, את החכמה הזאת תמחק אותה. תמחק. מקובלים היו מתפעלים לשכוח. למה? כי מהפעולה אתה צריך להבין מה קורה ולא מהספר. לפי הספר יש לך פילוסופיה ארורה.

(סוף השיעור)

---

1. "כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין" (משנה אבות ג', י"ז).↩