שיעור בוקר 26.03.2004 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי רב"ש, כרך ב', "שלבי הסולם", עמ' 1267,

מאמר "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה"

שמענו מאמר "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה", מ"שלבי הסולם" בעניין הפסח, מועדים, דף קמ"ב.

גלות מצרים זו הגלות הראשונה מארבע גלויות שצריך לעבור מי שרוצה להיות בחינת ישראל כדי להגיע למטרת הבריאה, למטרה שלו, למה שנקוב לו מראש מצד הכוח העליון. כל אחד מאיתנו, מחלקי אדם הראשון - אדם הראשון נשבר וכל החלקים שלו נפלו עד תהום בתוך הרצון לקבל, האגו - צריך לחזור בחזרה לאותו הכלי של אדם הראשון בשלמות, לפסגה ששם הוא שווה לבורא. כדי לחזור לשם הוא צריך לקבל בדרך ארבע דרגות עביות, שזה נקרא ארבע גלויות.

בשביל מה? זה מפני שהאור נמצא במנוחה. והנברא, כדי לגלות את האור, את כול מה שיש באור, את כל העוצמה, השלמות, הנצחיות, העומק שבתענוגים ובהשפעה, הוא חייב להיות עבה בבשרו, כמו שכתוב "מבשרי אחזה אלוה". כי אין יותר במה לתפוס את האור אלא בעובי דפנות הכלי. יוצא, שלא את האור אנחנו תופסים ומרגישים, אלא את הכלי שמתפעל מהאור או כשהאור איכשהו מלובש בתוך הכלי. ככל שאנחנו מבררים את הכלי בכל החלקים שלו, בכל האופנים שלו, אז בכל אופן וחלק וצורות שבדפנות הכלי, ככל שאנחנו יכולים להבחין את החלקים האלה, אנחנו מבחינים את חלקי האור, אופני האור, תענוגים, הבחנות, הבנות שיש בבורא.

הכלי הוא בעצם חלק מהאור. אם הכלי הוא בעביות דשורש, אז האור מורגש, הבורא מורגש רק בעוצמת נפש גם בכמות וגם באיכות, שאין בו כלום, אלא מאיר טיפה, קצת במשהו, בלי שום הבחנות. אם הכלי עבה יותר, בעביות א', אז משיגים את הבורא, מרגישים אותו, את כל ההבחנות שבו קצת יותר. זה אור הרוח, הוא זז, הוא משפיע, הוא שייך לי, הוא משהו שיש בו חיים. מתוך זה שבכלי יש עובי נוסף הוא מרגיש שבבורא יש חיים.

אם בכלי יש עביות דבחינה ב', נוספה עביות דבחינה ב' המקולקלת, והכלי תיקן את העביות של בחינה ב', אז מתוך זה שתיקן ועבר את כל העבודה הזאת, הוא יכול עכשיו לאבחן בתוך האור שמתלבש בתוך הכלי, לא את אור הנפש ולא את אור הרוח, אלא את אור הנשמה. שם זה כבר אור של השפעה שהבורא משפיע לו, ואז הוא זוכה להצדיק את הבורא שהוא טוב ומיטיב, כבר מגיע לגילויים של הנהגת הבורא אליו.

אם הכלי עבר עוד גלות ונוספה לו בחינה ג' דעביות, ואדם מתקן את העביות דבחינה ג', אז הוא כבר זוכה לזה שמקבל על מנת להשפיע, יש לו כבר הבחנות באור החיה. הוא כבר מקבל בפועל תענוגים שהבורא הכין לו מראש, וחיכה עד שאדם ייפתח כלי כזה שהוא יוכל להרגיש באותו אור פשוט של אור הנפש את אור החיה. הכול תלוי בעביות דפנות הכלי, ועד כמה האדם הצליח להכין את הכלי שלו כדי להרגיש במקום אור הרוח או אפילו במקום אור הנפש, ללא שום תנועה, או אפילו מהסתרה שלא הרגיש כלום מהאור. הוא קיבל עביות, תיקן אותה לזכות, הבחין בו כל מיני הבחנות טוב ורע, ימין-שמאל, ולפי זה מרגיש את האור.

גם עכשיו אנחנו נמצאים בתוך ים של האור שנמצא במנוחה מוחלטת, כמו שכתוב "אני ה-ו-י-ה לא שניתי", אלא הכול תלוי בכמה נפתח את הכלי שלנו. את הנקודה הקטנה שיש בנו עכשיו, הנקודה שבלב, נרחיב למידות של הלב כולו. זאת אומרת לנקודה הזאת שיש בנו, לנקודת הבינה, נוסיף עובי של כל הלב, של כל המלכות, וזה יכול לבוא רק על ידי עלייה בארבע הבחנות להבחן החמישי. כל עלייה היא כשמוספים לקו שמאל את עביות שורש -עולם העשיה, עביות א' - עולם היצירה, עביות ב' - עולם הבריאה, עביות ג' - עולם האצילות ועביות ד' - עולם אדם קדמון, ואין סוף.

אנחנו חייבים לעבור מצב שנקרא "הכבדתי את ליבו". בהתחלה אנחנו מזדהים עם הנקודה שבלב, רוצים להידבק בבורא ולהגיע לשורש נשמתנו, אבל בדרך יש לנו נפילות ומצבים לא נעימים שנקראים הכבדת הלב. את כל הבשר של הלב, את כל העובי הזה, האגו שלנו, אנחנו חייבים לצרף לנקודה שבלב, והצירוף הזה בא בהדרגה והוא נקרא גלויות. זה מורגש אצלנו כהשפלה, כנפילה, כהתרחקות מתכונת הבינה, מרוחניות. יש בהכבדת הלב הכבדה בכמות ובאיכות, וגם בעבודה שלנו, בלזכך את הכלי, יש בהתאם גם עבודה בכמות ובאיכות.

אבל איך שלא יהיה צריכים לזכור, שאומנם אנחנו צריכים כל הזמן להידבק באור ולרצות להיות שייך אליו וממש להיות כלול בו, אבל העבודה שלנו היא בעצם עבודה בתוך הכלי, כעד מה נזכך את אותו רצון שמתעורר בנו, וכמה נתגבר על כל הנפילות, הגלויות, למרות שנמצאים בגלות. ומתוך הגלות צריכים להגיע לדבקות בבורא, מה שנקרא להעביר שמאל לימין. אותה עביות שמקבלים בגלות, בריחוק, ניתנת לנו כדי שנזכה אותה, ובתוך העביות הזאת יתלבש האור, ואז האור יהיה מורגש כל פעם יותר גדול, יותר עשיר בהבחנות.

רק עובי דופן הכלי שיש בו ארבע הבחנות, ארבע דרגות העביות, הוא נותן לנו מקום שבו אנחנו תופסים את האור, שבו האור מתלבש, שבו אנחנו מרגישים אותו, מתייחדים איתו, ובהחלט אנחנו והוא נעשים אותו דבר, זאת אומרת המקום שבו מתבצעת הדבקות בין האור לבין הכלי. דווקא על ידי זה שכל העובי שמקבלים בזמן הגלות הופך להיות למקום שבו האור מתיישב, שוכן.

ולולא העבודה בתוך הכלי, לא היינו מרגישים את האור שנמצא במנוחה מוחלטת סביבנו גם עכשיו, אבל בגלל שאין לנו עדיין עביות, אנחנו לא מרגישים אותו ולכן מצבנו נקרא "הסתרה".

אפשר להגיד שמה שיש לנו עכשיו זה דרגות הסתרה כי אנחנו נמצאים בתוך רצון לקבל ולא מסוגלים ולא רוצים עדיין לזכך אותו, וזה הסתר כפול והסתר רגיל. כשמתחילים לעבוד על זה, עוברים גלויות, וגלות זה חלק מהגאולה, זה הוספת השמאל על מנת להגיע לימין ולאמצע.

לכן כל פעם שאנחנו מרגישים על עצמנו הכבדת הלב שבאה אלינו, אז אנחנו צריכים להבין שהמצב הזה מגיע אלינו מתוך זה שכנראה אנחנו כבר ראויים להתקדם על פני העביות דופן הכלי שלנו שאז מתגלה, וצרכים להודות על כל הגלויות האלו, ההתרחקויות נפילות שאנחנו מרגישים, שזו ההזדמנות לקבל את העובי ולעבד אותו כך כדי שייתפס שם האור.

תלמיד: האם הסתרה כפולה זה נקרא שאנחנו עוברים את כל הגלויות?

השאלה מה זה הסתר כפול. הסתר כפול זה מצב של האדם שעובד קשה כדי להגיע לגילוי פנים ונכשל ונכנס למצבים שנקראים הסתר כפול. כמו כל ההבחנות אלה הבחנות כלפי האדם, והאדם צריך להגיד. פעם הוא נמצא בהסתר רגיל ופעם בהסתר כפול. כך כתוב "ואני הסתר "ואנכי הסתר אסתיר פני"¹, שאדם מרגיש שיש לו הסתר כפול, "הסתר אסתיר", ולא שאתה תיאורטית אומר "אני נמצא כנראה עכשיו במצב הסתר פנים, למה? "אני לא מרגיש כלום כנראה שזה הסתר כפול". איפה מדדת שזה כפול?

תלמיד: אתה אמרת.

שוב, "מה שלא נשיג לא נדע בשם", זה החוק שלנו. חכמת הקבלה זו שיטה מעשית להגיע לדרגת הבורא, ורק האדם שמשיג, יכול להגיד במה הוא נמצא ולא אף אחד אחר. כי מה שאנחנו מדברים זה רק מתוך ההרגשה שלנו. לכן סתם אדם ברחוב יגיד "אני נמצא בהסתר כפול, אני לא מרגיש את הבורא קיים, אולי, אני לא מרגיש שקיים". זה לא נקרא הסתר כפול, זה פשוט חוסר הכרה.

הסתר כפול נקרא שפעם היה לי איזה מין גילוי ואחר כך הגילוי הזה היה טוב ומיטיב במשהו. בהמשך הטוב הזה נעלם ובמקום הטוב אני מרגיש רע כביכול, כל מיני צרות, אבל אני יכול להחזיק את עצמי ולהגיד שהצרות האלה מגיעות לי ממנו, שהוא מסובב לי את כל הדברים האלה, זה נקרא שאני מרגיש אחוריים, זה הסתר אחד. ומרוב צרות ובלבולים לפעמים גם בחינת האחוריים נעלמת, ואני משתדל להרגיש אותו דרך כל מיני סיבוכים שאני נמצא בהם, וגם את זה אני לא מרגיש, זה נקרא שאני נמצא בהסתר כפול ואני קובע שאפילו את הייסורים שבאים ממנו אני לא מרגיש.

זאת אומרת, האדם שכביכול מחזר אחרי הבורא ורוצה לתפוס אותו באיזו צורה, הוא קובע שגם את זה אין לו. מתוך זה שהרגיש פעם אפילו קצת גילוי וקצת התעוררות, ואחר כך חושך, זאת אומרת שמגיעות לו צרות כביכול מהבורא כנראה, ואחר כך זה נעלם.

אבל מי שאין בו הבחנות כאלה, איך הוא יכול להגיד שפעמיים הבורא נסתר ממנו, שזה הסתר כפול? הסתר כפול נקרא שאפילו צרות אני לא מרגיש שמגיעות ממנו, כי צרות זה הסתר אחד ואני אפילו לא מרגיש שיש עוד הסתר, עוד כיסוי.

תלמיד: איך בעבודה יש את המצב של הסתר לכל אורך הדרך?

לא. האם לכל אורך הדרך של העבודה שלנו יש מצב של הסתר? ודאי שלא, כתוב "לא לנצח יריב". יש הסתר כפול והסתר רגיל שאנחנו צריכים לעבור, ואחר כך מגיעים לגילוי. הגילוי הוא שמתוך כל ההסתרות שאני עכשיו עובר, ואני משתדל להגיע לגילוי הבורא, אבל לא מטעם שיהיה לי טוב, שכך הרצון לקבל כביכול מחייב אותי מצד הייסורים שלי, אלא אני חייב לעבור למטרה אחרת. אני רוצה להגיע לגילוי כדי לא להרשיע את הבורא, לא הגיד שהוא עושה לי צרות. ומתוך שיש לי מטרה אחרת בזה, אני ברצון הזה להגיע לגילוי זקוק לחברה.

אז אני זקוק לכוח נוסף, כי לא הרצון לקבל, האגו שלי מושך קדימה, כי מה, להצדיק את הבורא? אז לא אצדיק אותו, אבל אם זה חשוב, אם אני מפתח את גדלות הבורא וזה כבר מתחיל להיות אכפת לי, אז אני זקוק לחברה שהיא תיתן חומר דלק, לא כדי שיהיה לי טוב, אלא שאני לא אקלל אותו. ואז אם יש לי באמת נטייה כזאת, אני מגיע לגילוי שהוא נפתח לי כטוב, שאני בהחלט יכול לברך אותו, שרציתי את זה, אז עכשיו אני מקבל. תמיד צריך להיות הכלי מוקדם מהאור.

והגילוי הראשון שאנחנו מגלים בבורא זה גילוי של שכר ועונש, שהוא מראה לנו את עצמו כנותן תשלום טוב אם אנחנו עושים טוב, ועונש אם עושים משהו רע. בצורה כזאת הוא מתגלה. למה? הבורא רוצה לעזור לנו בזה להתפתח הלאה. ואם כך אז אני מעורר בתוכי את כל הרצונות ומשתדל לעשות מהם כל מיני פעולות ככל האפשר טובות כדי להרוויח.

ברווח הזה יש גם הרבה גוונים, לעצמי או לא, להתקרב אליו וכן הלאה. ואחר כך מתוך כל התיקונים האלה שאני כאן עובר בגילוי פנים, יש שתי מדרגות, אני מגיע לכך שאני רואה את האמת, שהוא תמיד עושה לי טוב ולא חשוב מה אני עושה בכלל, אבל זה בא אחרי שאני כבר לא יכול לעשות דברים רעים.

אז אני רואה שבהחלט מה שהוא מסובב זה רק כדי להביא אותי למצב שאני אעשה רק השפעה ואז אני אראה שבהחלט כלפיו לא חשוב מה תעשה, אבל זה בדרגה שאתה נמצא שם, זה לא עכשיו, וזה נקרא "טוב ומיטיב לרעים ולטובים". ומתוך ההרגשה הזאת באה לך אהבה. זה נקרא "ואהבת את ה' אלוהיך", הדרגה הגבוהה ביותר.

כל פעם אתה עובד עם העובי של הכלי וכל הפעם הרצון לקבל נאסף, אבל זה לא שאתה נכנס להסתרות ולנפילות כאלו כמו בהסתר, אלא זה כבר אופן אחר של עבודה. שם רוצים שתתגלה עוד יותר עביות, עוד יותר איזו מין הפרעה כדי להביע את ההרגשה, כדי שיהיה על מה יותר לקשור את עצמי. זה נקרא על עבותות, עד קרנות המזבח, על העביות.

תלמיד: אתה אומר שתמיד אני אחפש את התענוג, וגם אם אני רוצה לאהוב את הבורא ולפעול מתוך אהבה, אני תמיד אחפש איזה תענוג, ואסתכל בסוף על התענוג של עצמי. אז איך אפשר להגיע למצב שאתה אוהב את הבורא בלי לחפש שום תענוג לעצמך?

אתה שואל יפה, אם אני נמצא, אם אני נברא, אם אני כלול מרצון לקבל, מאגו, אז איך אני אוכל פעם להיפטר ממנו, הרי זה כל הטבע שלי? אתה לא יכול, אלא יש כאן פטנט. אתה שוכח שאפילו אם אתה נמצא עכשיו בזמן הגרוע ביותר נגיד, הרחוק ביותר, אבל המצב שאתה נמצא בו, הגרוע והרחוק, זה לא המצב האמיתי, הוא עשוי כלפיך במיוחד, בכוונה שתרגיש כך. ובאמת אתה נמצא באותו כלי של אין סוף, של אדם הראשון המלא כל טוב, המלא אורות ותיקונים והכול ממש נמצא בך, רק הבעיה היא שאתה צריך לחזור לאותו מצב שבו אתה נמצא.

אם אתה מתאר את עצמך - אני מנותק לגמרי, אני ברצון לקבל שלי, באגו שלי, יש נתק מוחלט ביני לבין האלוהות, לבין ההשפעה, אז אתה צודק, אתה לא מסוגל להעביר את עצמך לטבע השני, אין שום אפשרות. אבל הבעיה היא שכל ההסתרות, כל הריחוק, זה רק כלפי ההרגשה שלך, כדי לתת לך מקום להשתוקק להיות במצב אחר, ובמידה שאתה משתוקק, אותו מצב שבו אתה נמצא באמת מאיר עליך ומושך אותך ואתה חוזר אליו בהרגשה, בהכרה.

זאת אומרת, יש בך את כל הנתונים הבריאים והטובים, את האור והכלים המתוקנים, הכול ישנו, רק השאלה, האם אתה רוצה אותם או לא? ההסתרה היא רק כלפי החושים שלך, ולא שבאמת אתה מנותק, גם עכשיו אתה נמצא בשלמות ובדבקות. הבורא לא ברא שום מצב חוץ ממצב מושלם אחד, אלא כדי לתת לך אפשרות לרצות את המצב שבו אתה נמצא, להבין אותו, לאבחן בו כל מיני הבחנות עשירות כאלו עד אין סוף, וליהנות ממנו, הוא נתן לך הסתרה, כדי שאתה תרצה. כמו אדם שיש לו חוסר תיאבון, במה הוא יכול להבחין?

אם כך יש כוחות ויש את כל מה שצריך, חוץ מלהתעורר בעצמך קצת לאותו מצב שבו אתה נמצא. זה דומה ממש, כמו שהוא מתאר, לאדם שנמצא בחוסר הכרה. הוא נמצא בעולם ומלואו מסביבו, עוזרים לו ומטפלים בו והכול, אבל עליו קצת לתת מעצמו השתתפות עצמית, לרצות לחזור להכרה.

תלמיד: יש עניין להיות יהודי פשוט, לא לשאוף להתעלות במדרגות, אלא לרצות רק להיות יהודי פשוט, לזכות לאהבת הבורא. אבל אהבת הבורא היא רק אחרי שהגענו לתרי"ג מצוות, אז יש פה סתירה כביכול.

אני לא יודע, אתה אומר דברים כל כך משונים. אתה אומר כך, יש עניין להיות יהודי פשוט, מה צריכים עוד. אבל מה זה נקרא "יהודי פשוט"? יהודי פשוט זה הדרגה הגבוהה, הגדולה ביותר, ורק אחרי הרבה עבודה, הרבה סבל, הרבה עצבים, שנים, האדם מגיע למצב הזה. מה זה נקרא יהודי פשוט? יהודי מהמילה ייחוד, ייחוד עם הבורא. "פשוט" זה נקרא שאין יותר שום הבחנות, הסתרות שמבדילות בינו לבין הבורא. זה נקרא יהודי פשוט, אצלנו כך זה נקרא.

זה כמו שהגר"א כותב שמתחילים תורה מסוד, מהסתרה, ולאט לאט מגיעים לפשט, הכול פשוט. אור עליון פשוט, הכול פשוט, הכול מגולה, אין שום הסתרה. אם אתה רוצה להגיע למצב הזה אשריך. אבל אולי אתה אומר כך, אני ראש קטן, אני לא רוצה לדעת כלום, אני סותם את עצמי, סוגר את התריסים, תן לחיות כך. זה נכון, לזה אנחנו נמשכים לפי הטבע שלנו, קודם כל לא לסבול, ואחר כך אם אפשר, אז קצת ליהנות.

אבל אנחנו רואים מתוך הניסיון ההיסטורי שיחס כזה לחיים עושה את החיים קשים מאוד, ממש מותחן של ייסורים. לא יעזור לנו כלום, יש מטרה, אנחנו חייבים להגיע אליה. נגיד שאף אחד לא רוצה אותה, נכון, היינו רוצים להסתפק במשהו קטן, כי "מוסיף דעת מוסיף מכאוב", מה אפשר לעשות, אבל אין ברירה. לכן אם אדם מתחיל להכיר בכך שאין ברירה ושואל "מה הטעם בחיי?", אני ממש סובל ומה אני אעשה, כבר אי אפשר לברוח מהסבל, אז חכמת הקבלה נותנת לו פתרון, איך להגיע לטוב עם כמה שפחות ייסורים וככל האפשר לקצר את הזמן. זאת השיטה.

זאת אומרת גם כך וגם כך תגיע. אבל תתאר לעצמך, מיליוני שנה קיים הטבע עד שהוא מתגלגל ובא לצורות יותר ויותר מגובשות, מתוקנות. ההתפתחות הזאת, האבולוציה הזאת, היא על ידי כוח בירור טבעי של סבל וקצת המתקה. האם אנחנו בהחלט רוצים בזה, מוכנים לזה? אנחנו לא מוכנים כי אנחנו בעלי הרגשה, מאוד עדינים, מאוד חלשים, וכך הטבע מכריח אותנו לחפש בכל האמצעים שלרשותנו איך בכל זאת פחות לסבול. מתוך זה אנשים הגיעו להכרת הטבע, להכרת הבורא, הכוח העליון, והביאו לנו את השיטה.

בסך הכול נותנים לך הזדמנות. אתה רוצה לא למרוח כך את הייסורים במשך אלפי שנים? אז בבקשה, יש הזדמנות. ברגע שאתה מתחיל להתייחס לשיטה הזאת בצורה רצינית אז היא הופכת להיות די מתוקה. תלוי איך אתה מתייחס לזה, אבל אתה יכול להמתיק על ידה את החיים שלך. לא רק במקום לסבול אלף שנה בכל מיני גלגולים, לסבול נגיד חמישים שנה או עשר שנים. אלא ברגע שאני מתחיל בשיטה הזאת, החיים נעשים כבר יחסית קלים ומתוקים, תלוי איך אני מתייחס לזה. או שאני נמצא רגל פה ורגל שם, ואז באמת קשה. אבל אם אני מחליט לבנות חברה מסביבי, שהיא תעזור לי, שהיא תמתיק לי את הדרך, שהיא תגלה עד כמה זה טוב, עד כמה זה באמת גבוה ומיוחד, אז כל העניין נעשה קצר ונעים.

תלמיד: במאמר "שמעתי" הוא מדבר על העניין שיהודי צריך להיות יהודי פשוט, כלומר אל תשאף לעלות במדרגות הרוחניות, אלא רק תשאף לאהוב את הבורא. זו השאיפה שלנו. לעומת זאת אהבת הבורא זו מדרגה מאוד גבוהה, רק לאחר שקיימנו תרי"ב מצוות אפשר להגיע למדרגה הזאת. יש פה כביכול סתירה, מצד אחד לא לשאוף ולהישאר צנוע בדרישות, ומצד שני לשאוף לאהבת הבורא שזו דרגה מאוד גבוהה.

אני לא יודע מה בדיוק כתוב שם שעל זה אתה שואל. יש באמת כביכול סתירה למה אדם צריך להימשך, האם למצב שהוא חפץ חסד ולא דורש כלום חוץ מזה, שזה נקרא להיות "יהודי פשוט". "יהודי" זה יחוד, ו"פשוט" זה שהוא לא רוצה לקבל על מנת להשפיע אלא רק להשפיע על מנת להשפיע, דבקות רק מתוך נתינה. ובאמת כך כתוב, "שנא את הרבנות"², זאת אומרת אל תדרוש את הגדלות, אלא רק חפץ חסד.

אבל הכול תלוי בשלבים שאתה נמצא. כשאתה נמצא כבר בדרגת הבינה, בחפץ חסד ולא רוצה יותר, כשהגעת לחפץ חסד ולא רוצה יותר, אז זו קליפה. איך יכול להיות שמחפץ חסד לא תעלה לממש את החפץ חסד, זאת אומרת להשפיע. ולהשפיע מדרגת חפץ חסד זה כבר לקבל על מנת להשפיע. איך שלא יהיה, מלמעלה לא יתנו לך אף פעם מנוחה. או שתממש אותה בצורה טובה, מהירה, יפה, לפי הרצון הטוב שלך ולפי רצון הבורא, או שתממש אותה תחת כוח ומכות.

העבודה שלנו היא גם בג' קווים, תלוי באיזה מצב אתה נמצא. לפעמים משתוקקים רק לחפץ חסד כמו שאתה אומר, להידבק לקו ימין. ואחרי שאתה דבוק לקו ימין ויש לך את חפץ חסד באמת לאפשרותך, אז אתה כבר יכול ללכת לקו שמאל ולממש אותו, לצרף אותו לימין, שזה כבר יהיה קו האמצעי.

תלמיד: מה זו תפילה יותר גדולה? איזו תפילה יהיה לנו בזמן פסח בסמינר?

התפילה שלנו בהתאספות שלנו בפסח זו קודם כול תפילה כדי לצאת מהגלות. בעל הסולם כותב שהעולם שלנו בנוי לפי העולם העליון. הוא מסביר שיש מושג שנקרא "עולם שנה נפש", ודרכי הקיום של עולם שנה נפש, המנוע הפנימי. כל המציאות מתחלקת לשלושת החלקים האלו, וההתחלקות לשלושת החלקים האלו ולדרכי קיומם, להספקה שלהם, נקראת י' ה' ו' ה'. זה משתלשל מאין סוף ובא כהעתקה בכל עולם ועולם. אין סוף, א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כל עולם ועולם מחולק למציאות כזאת - העולם עצמו שהוא החלק החיצון. "נפש" שנמצאת בתוך העולם, החלק הפנימי. "שנה" אלו המצבים שעוברים גם העולם וגם הנפש זה כלפי זה. ודרכי הקיום זה איך הכוח העליון מנהיג את כל המציאות ברמה הזאת שנקראת "עולם שנה נפש". המושג הזה "עולם שנה נפש", ההפעלה שלהם, דרכי קיומם, זה בכל אחת מחמש הרמות האלו, א"ק ואבי"ע. לכן גם בעולם שלנו לא יכול להיות יותר ממה שיורד מלמעלה ולא פחות. מה שקורה אצלנו זה בהכרח מה שיש באין סוף, ודרך כל העולמות יורד כהעתקה מעולם לעולם, רק יש בעולמות הבדל בחומר.

לכן המצב שנקרא "פסח" הוא מצב שבו הכלי יוצא מגלות לחירות. הוא מקבל מלמעלה את כוח האור והוא יכול להתגבר על הרצון לקבל שלו, להשתמש בו בצורה יותר מתאימה לאור. זה נקרא לצאת מגלות לחירות. צריכים לקחת את הרצונות האלו, את "הכלים של המצרים" מה שנקרא, לברוח איתם ממצרים, מלהיות מושפע תחתיהם, להוציא אותם משם, ולהשתמש בהם בצורה הנכונה. בדרגות הגבוהות כך זה קורה.

גם אצלנו זה יכול להיות לפי מה שנקרא "עולם שנה נפש". אם נשתמש נכון ברצון שלנו, אז מלמעלה יבואו האורות וישפיעו עלינו כך שנצא מהרצון לקבל שלנו, קצת נתעורר. ואם אנחנו ככלי גדול אחד נשתוקק למטרה הנכונה, ובתוכנו נעשה את ההכנות ביגיעה פנימית וביגיעה חיצונית כדי בהחלט להתרומם למצב יותר גבוה, קצת יותר לאהוב, קצת יותר להשפיע, אז האורות האלו שבעולם שנה נפש שנמצאים ומשפיעים בעולמות עליונים, יבואו אלינו כהעתקה לפי הרצון שלנו, ההתרוממות שלנו, המ"ן שלנו, וישפיעו עלינו ובאמת יעוררו וירוממו אותנו לדרגה יותר גבוהה.

זו פעולה מעשית לפי שיטת הקבלה, ונקווה שנוכל לבצע אותה בחג הקרוב, לזה אנחנו מכינים את עצמנו. קצת פחות יודעים על זה, קצת יותר, זה לא חשוב, המשיכה לזה, ההתעוררות לזה פועלת. אנחנו מקווים שכשנהיה יחד, אז נעורר אחד את השני, ונגיע למצב שיהיה לנו רצון גדול לדבר הנכון. ואז כשאנחנו נמצאים בהכרח בעולם שנה נפש ודרכי קיומם בדרגת הדומם בעולם העשיה, אנחנו נקבל מלמעלה, לפי הרצון שלנו, כוחות שירימו אותנו לדרגה יותר גבוהה. הכבדת הלב שיש לנו עכשיו היא כדי לצאת ממנה.

תלמיד: אמרת שצריך לעבור את ארבעת הגלויות כדי להגדיל את העביות שלנו ולתקן אותה. אנחנו מתחילים את התיקון בנשמות ישראל בגלל שהנשמות יותר זכות, ולאומות העולם יש נשמות עם עביות הרבה יותר גדולה, הן יותר עבות. למה למעשה לא מתחילים מהם את התיקון?

למה התיקון מתחיל מישראל ולא מאומות העולם. הבורא ברא רצון לקבל שהוא השורש של אומות העולם. את הרצון לקבל הזה חייבים לתקן שיהיה בדרגת דבקות בבורא, כמו הבורא. אומות העולם נקראים "נבראים", הרצונות האלו. צריכים להביא את הרצון לקבל הזה לדרגת הבורא, להשפעה. כדי לעשות את זה צריך להחדיר לתוך הרצון לקבל הזה ניצוצי השפעה, ולערבב את ניצוצי ההשפעה האלה בתוך הרצון לקבל כך, שעל ידם, בעזרתם, הרצון לקבל יוכל לקבל על מנת להשפיע שזו צורת ההשפעה שלו.

החומר של ההשפעה שמחדירים, שמזריקים לתוך הרצון לקבל כדי שיתערבב שם ויעזור לרצון לקבל להגיע לתיקון, נקרא "ישראל". לכן ישראל זה לא עם כמו כל העמים, זה העם הנבחר, עם מיוחד, שמטרתו להגיע לתוך כל אומות העולם, כל הרצון לקבל הכללי, להתערב איתם, למסור להם את שיטת התיקון ולעזור להם להיתקן. זאת המשימה של ישראל.

על ידי הגלויות, על ידי שבירת בית המקדש הראשון, בית המקדש השני בעולמנו, ישראל נכנסים בין אומות העולם ומתערבבים איתם. אחרי שהם מתערבבים איתם בארבע גלויות, ואנחנו נמצאים בסוף הגלות האחרונה, הם צריכים להראות לאומות העולם את שיטת התיקון ולהתחיל לתקן את עצמם.

קודם גלגלתא עיניים מתבררים מכל הערבוביה של כול החלקים. יש בחינת ישראל, בחינת אומות העולם, בחינת ישראל בתוך אומות העולם, ובחינת אומות העולם בתוך ישראל. אז קודם החלק הזך ביותר מיתקן, כי זה הכי קל. על ידי האור שמושפע מלמעלה, החלקים הכי קלים צפים מעל כל הערבוביה הזאת ומתחילים להיתקן. זה נקרא "בחינת ישראל" במציאות שבעולם שלנו, והם צריכים עכשיו לעבור תיקון ולהגיע לדביקות בבורא.

ואחריהם הם מושכים גם את האח"פים, את אומות העולם, שבהם נטבע גלגלתא ועיניים. ואנחנו רואים שגם באומות העולם בפועל יש כאלה שמצטרפים אלינו מכל העולם, ויבואו עוד, וזה יגדל, ויהיו עוד אלפים ומיליונים, והרבה מאוד. אני אגיד לך למה עוד. בצורה מעשית אנחנו עדיין לא רואים את זה, אבל אנחנו לא יודעים איפה עוד העם שלנו נמצא.

אם תיקח חשבון פשוט, שעם ישראל נגיד בזמן שלפני השבירה, בזמן שהייתה לו מדינה, מנה שלושה מיליון ואפילו עד חמשה מיליון, היו הרבה אנשים. ביציאת מצרים היו עד שלושה מיליון. ואם אתה לוקח בחשבון התפתחות רגילה, ואפילו פחות ממנה, אתה מגיע בעצם למצב שהיום היינו אולי שני מיליארד שזה בסך הכול אוכלוסיית העולם. רק איפה אנחנו? איפה ראובן, שמעון, גד, איפה הם?

אתה מבין, אז אנחנו לא יודעים מי הם גלגלתא ועיניים, מי הם עם ישראל שצריכים להתעורר, ולהגיע לתיקונים, אין לנו שום מושג בזה. ויכול להיות שאנחנו נגלה את זה בצורה מאוד מאוד מפתיעה. אבל איך שלא יהיה, או נחשוב עליהם שהם גויים שמצטרפים לגלגלתא עיניים, או שזה חלק מהאומה העתיקה שלנו שחוזר ומתגלה, זה לא חשוב. מי שבא ברוך הבא, וחייב. לכל אחד בעצם יש מקום המונח לו שם בגמר התיקון. אבל כן חייבים להתחיל מישראל כחלק הזך ביותר בכלים השבורים.

תלמיד: היה רשום שלא ניתנה להם התורה טרם שהם התחייבו ל"ואהבת לרעך כמוך" ולעניין ערבות. ואנחנו כביכול עושים תהליך הפוך. קודם אנחנו עובדים בתורה, ורק אחר כך אנחנו מתחייבים כביכול על הערבות.

במאמר מתן תורה כתוב שנתנו להם תנאי, אם אתם עושים ערבות, תקבלו תורה. ואם אתם לא עושים ערבות, אני קובר אתכם שם. אלה תנאים יפים, אין מה להגיד, אתה רואה, הבורא לא משחק.

אז אתה אומר שאצלנו זה כאילו הפוך. אנחנו לומדים תורה, ואחר כך חושבים אם לקבל אותה או לא. ואם רואים שמאין ברירה כדאי לקבל אותה, אז מסכימים, "נו בסדר נשחק בערבות", כן?

תלמיד: קודם תחזרו למוטב, ותוך כדי או אחר כך נותנים להם..

אנחנו לומדים תורה, האור שבה משפיע עלינו, מחזיר אותנו קצת למוטב, מביא לנו קצת שכל והבנה מה צריכים לעשות, ואחר כך מקבלים על עצמנו תנאי של ערבות. ציירת לעצמך שפעם זה היה אחרת? אדם שתיקח מהרחוב יסכים לקבל ערבות, בשביל מה הוא צריך את זה?

אני אגיד לך, יעבור עוד הרבה זמן אצלך ביגיעה שתשקיע בלימוד, בעבודה עם החברים, וכל מיני דברים. כמו שכתוב "מה שבידך לעשות בכוחך תעשה", לפני שתבין מה זה ערבות, ותסכים לזה. כי אין לנו שום תנועה פנימית לקראת להבין, להרגיש, לאבחן, ואיכשהו להחליט, אם לא האורות שמגיעים אלינו מלמעלה, מאירים עלינו, ונותנים לנו את ההבחנות.

וזה רק על ידי השקעה בלימוד, בקבוצה, בכל מיני דברים. והשקעה מטומטמת לגמרי, אני לא יודע מה אני עושה, אבל אני רואה שעושים, וכך כתוב אז אני משתדל. האדם מתחיל מאפס כמו תינוק. אתה רואה, זורק ידיים רגליים, לא יודע איפה הוא נמצא, ובכלל כלום. ולאט לאט הוא גדל, מתחילות להיות בו קצת הבחנות, הוא יותר מרגיש איפה הוא נמצא. מסדרים לו שיהיה לו נוח סביבו, שיבין, שילמד. מסדרים לו סביבה כזאת, שהסביבה תמיד תגדיל אותו, תחנך אותו.

אני מכניס לו איזה צעצוע יותר חכם, איזה מכשול שיתגבר עליו. מה נותנים לו? עיגולים ותכניס אותם על איזה ציר, או קוביות ותתחיל לבנות מגדל. אני נותן לו "הכבדת הלב" מה שנקרא אצלנו, ועל ידי זה לומדים. הוא עושה את זה, ולא יודע למה, אלא אני מלמד אותו "תעשה ככה, תעשה ככה", הוא יודע בשביל מה הוא עושה? לא. ככה גם אנחנו.

לכן לפני שאתה אומר "מגיעים לערבות אחרי שאנחנו כבר חכמים", איזה חכמים? רק אז אתה מתחיל להרגיש למה אתה מגיע. חכמת הקבלה, השיטה הזאת היא בעצם השיטה הטבעית ביותר. אם תראה אותה אחר כך מהצד או מרחוק, זאת אומרת, בהיקף שלה, אתה תראה כמה אין בה שום דבר מחוץ לטבע, אין בה שום דבר מלאכותי.

מה שהמקובלים בעצם פותחים לנו, הם פורסים לנו את שיטת החינוך הטבעית ביותר לפי המבנה שלנו. אין כאן שום דבר על-טבעי. אפילו שהם אומרים "תלך למעלה מהדעת", תעשה איזשהו דבר על-טבעי כאילו, תקפוץ מה.. לא. זה כמו שילד עושה דברים ולא יודע בשביל מה לעשות. שעושה מאמץ שנותנים לו כמשחק ולא יודע מה יקרה לו, מה יצא לו. אותו הדבר ללכת למעלה מהדעת, לדמיין את עצמו במדרגה יותר גבוהה ממני. זה אותו משחק, כי אי אפשר בצורה אחרת לגדול.

לא מזמן גיליתי שמגלים את הדבר הזה גם במדע, שהמדענים גילו את זה במדע. שהטבע משתמש במשחק כדי להגדיל כל דבר ודבר בכמות ובאיכות. כל דבר בטבע מתא, לשני תאים, מדרגת צומח, לדרגת חי. לא חשוב לאיזה כיוון אתה רוצה ללכת, תמיד העלייה ברמה היא בפעולה שנקראת "משחק", בתוך הטבע כך זה מושרש. לכן זה דבר מאוד טבעי.

עכשיו הביולוגים, הפיזיולוגים, שקובעים, שחוקרים, איך אנחנו גדלים בבשר שלנו, במערכות הפנימיות של הגוף שלנו, ואיך בכלל כל חי מתפתח, אומרים שגם ההתפתחות שלו דומה לבן אדם קטן שגדל על ידי משחק למשהו יותר גדול. זאת אומרת, בדרגות ששם הכול נקבע לפי חוקים מוחלטים. ואלה אותם חוקים כמו אצלנו, בפנימיות שלנו. אז משחק בלמעלה מהדעת זה גם דבר גדול.

אז מה חכמת הקבלה מלמדת אותנו? היא מלמדת אותנו את החוק הכללי ביותר של ההתפתחות. ואומרת לך שאם אתה רוצה להיות במצב הטוב ביותר, הקומפורטי, הנוח ביותר, כדאי לך לדעת את החוק הזה שבו אתה בין כה וכה מתפתח והולך. כדאי לך פשוט להיכנס בו, להתאים את עצמך אליו. ככה אתה ממש שוחה בזרם הזה בלי שום הפרעות. וזו סך הכול מטרת השיטה.

תלמיד: התהליך שאנחנו צריכים לעבור, אם אנחנו עובדים לפי צורה הפוכה. מכיוון התורה, כמו שרשום שם, זה תהליך שאנחנו צריכים לעבור, ואנחנו כאילו עושים תהליך הפוך ממה שרשום.

לא. מה שרשום אנחנו עושים בדיוק, אתה רוצה או לא רוצה, אתה תעבור אותו בצורה כמו שרשום. כי כול מה שרוצים זה שאתה תכיר את התהליך לפני שאתה עובר ותסכים, ותשתתף בצורה עצמית קצת בו. במידה שאתה ברצון שלך משתתף, אז במקום ייסורים, שהתהליך הזה לוחץ עליך שאתה תשתתף עמו, בכל זאת תשתתף. אם אתה הולך ברצון אז בשבילך זה דבר רצוי, אתה מרגיש נעימות. אין שום הבדל חוץ מזה. אתה חוסך ייסורים וגם זמן. או שאתה לא רוצה ומתנגד. אבל התהליך הוא אותו תהליך, לא יכול להיות אחרת.

תלמיד: אז אם זה התהליך, כמו שרשום בתורה, שאנחנו צריכים לעבור בדרך הרוחנית, כתוב שצריך קודם תורה ואז ערבות.

אתה לא יכול להגיע לשום הבחנה אם האור מלמעלה לא פעל עליך ונותן לך הבחנות איפה אתה נמצא. גם הערבות באה בהכרה בערבות אחרי שבא האור ומביא לך את הנחיצות הזאת.

לא יכול להיות שום הבחן בדרך אם לא על ידי האור העליון שבא אליך ונותן הבחנות. אז אתה צריך הרבה לייגע לפני שאתה בא למצב של ערבות. כתוב לפני שבני ישראל באו להר סיני הם ירדו למצרים ועבדו שבע שנים שובע, ושבע שנות רעב, ואחר כך מכות של פרעה, ובריחה, וקריעת ים סוף, וג' ימים שהם באו להר, וכל אלה הבחנות שאדם מגיע על ידם למעמד שנקרא "הר סיני". אז הוא רואה שאם הוא לא מקבל יחס שלו לזולת כמו "ואהבת לרעך כמוך" הוא לא מגיע לכלי שבו יכול להתקשר לאור שזה נקרא "קבלת התורה", קבלת האור העליון.

הלוואי נעבור מהר את השלב הזה ונגיע למעמד כזה. זה הכול בא על ידי האורות מלמעלה. זה עוד לא נקרא תורה, כי תורה זה האור שמתגלה כבר בכלי המתוקן.

תלמיד: אני לא יודע בכלל מה זה ערבות, אין לי מושג, רק האורות כל פעם מאירים לי קצת.

אתה לא יודע מה זה ערבות?

תלמיד: אני יודע מה זה.

אתה הולך לקנות משהו גדול ואין לך כוח. אין לך כסף, זה נקרא אין לך כוח, אתה זקוק לכוח זר, אז אתה מבקש ממישהו שיוסיף לך את הכוח הזה, שיחתום בשבילך. מה הוא חותם לך? שאתה תשלם, אם לא אתה, הוא ישלם. במה חותמים בערבות? שאתה תשפיע. החברים שלך אומרים במקומך, אנחנו אחראים על זה שאתה תגיע להשפעה. הם מוספים לך רצון שאין לך ואז אתה מקבל עכשיו מה שעוד לא מגיע לך על חשבונם.

למה, מה פתאום? אנחנו בנינו דבר מלאכותי כאילו בעולם שלנו, ערבות. אבל איך יכול להיות שנקבל מלמעלה מה שעוד לא מגיע לי רק בגלל שהאחרים מפרגנים לי במשהו, ככה עוזרים, מה קורה? כאילו עכשיו אני עומד לקבל אורות ללא כלים? לא. אלא כדי לקבל את כוח הערבות הזה מהצד, כוח נוסף שאם לא זה אתה לא תקבל מלמעלה אור, אתה צריך להשקיע באחרים, במישור שלך. אתה מסוגל לתת להם ולשלם להם עבור הערבות שלהם, ואז הם נותנים לך עזרה. ובלי עזרה מאחרים לא יהיה לך כלי לקבל מלמעלה אור.

בשביל מה התנאי הזה? פשוט מאוד, כי בזה אתה גורם לכך שאתה מחובר עם יתר הנשמות כמו בכלי שנמצא ברמה הרוחנית ששם כל הנשמות מחוברות. אומרים כך, אם אתה רוצה לקבל את מה שיש לך ברמה יותר גבוהה ששם אתה מחובר עם כל יתר הנשמות, אז תגרום בעולם שלנו, במישור שלנו למשהו כנגד אותו מעשה, שיהיה במשהו מתאים, דומה לשם. ואם אתה עושה את זה, אז אתה מעורר בזה את האורות והם באים אליך ומתחילים להעלות אותך לדרגה שבה אתה באמת מחובר עם כולם.

זאת אומרת, ממשחק מלאכותי שאתה משחק עם החברים כאילו שאתה אוהב אותם, וודאי שהכול מכור, זה שקר, אין שם אהבה, אבל מזה שאתה מסכים לשחק בזה כדי להגיע לרמה יותר גבוהה, אתה באמת מקבל מלמעלה כוחות שמאירים עליך, מעלים אותך לרמה יותר גבוהה. זה בדיוק כמו הערבות אצלנו בעולם הזה, אתה מקבל כוחות נוספים מהזולת. למה? כי ברמה רוחנית אתה מחובר איתם יחד ומקבל מהם כוחות וממלא אז את הכלי הכללי, וגם בעולם שלנו זה פועל.

עוד יותר מזה, הכלים שאתה יכול למלא אותם באורות הם דווקא כלים של הזולת, והכלי שלך עצמו הוא לא כלי, זה רק רצון לחבר לעצמך נשמות אחרות. הנשמה שלך היא נקודה, אין בה שום נפח, הנפח בא דווקא מזה שאתה אוסף מאחרים. יוצא שהערבות, זאת אומרת כוחות, רצונות שאתה מקבל מהאחרים זה באמת הכלי שבו אתה יכול לקבל את האור העליון ולחיות. ואם לא תלקט מהם את העזרה הזאת, אין לך שום דבר שבו האור יכול לבוא ולהיתפס. יש לך רק נקודה, שהוא יכול להיות מסביבה כאור מקיף, וקצת לעורר אותך - תעשה פעולה, תעשה ערבות, תחבר כמה רצונות זרים.

יש כאן עניין של משחק והתאמה לעולם, שנה, נפש, זאת אומרת לצורה יותר גבוהה ומשיכת האורות. במעשה הזה שנקרא ערבות, יש לך שימוש בכל המציאות. צריכים עוד ללמוד את זה, להרגיש ולראות עד כמה זה כך, אבל רק בצורה כזאת אפשר. אין שום אפשרות אחרת לצאת מדרגה גשמית לדרגה רוחנית, אלא רק לקבל כוחות מזרים, כמו שאתה מקבל אותם בדרגה הרוחנית שבה נמצאים כולם בחיבוק אחד.

עד כמה אתה מבין בזה או לא מבין בזה, זה לא חשוב. אתה בא להיות בינינו ונכלל איתנו באותו מעשה, במידה שאתה יכול. כמו תינוק שלוקחים אותו על ידיים וסוחבים, והוא בעצמו לא יודע לעשות צעד אחד, אבל סוחבים אותו קילומטרים, כך אתה יכול להשתייך לחברה, להתחבר ובאמת להשיג דברים גדולים. אחר כך כשתשיג יחד עם החברה מתוך זה שאתה נכלל בהם, אתה יכול גם לעשות את הפעולות האלה מבפנים, אבל כבר מהרמה שבה אתה נמצא. כדאי לעשות את זה כך.

תלמיד: מה שכרגע תיארת זה משהו שאנחנו מנסים לעשות פה גם עכשיו.

ודאי שגם עכשיו אנחנו מנסים לעשות את המעשה הזה שנקרא ערבות, אבל באמת מה שאנחנו רוצים לבצע זה "מעמד הר סיני" כביכול, שזה מאמץ משותף, יחסית קצר ומגובש, בריכוז גבוה, שהוא מין התקפה רוחנית על הבורא.

תלמיד: יש חשיבות לכמות של האנשים שיגיעו?

יש חשיבות לכמות האנשים ולאיכות האנשים, ויחד זה יוצר עוצמה.

תלמיד: הצגת את הערבות כמשחק מלאכותי.

ערבות זה נקרא משחק מלאכותי, ובכלל כל הפעולות הרוחניות נקראות משחק מפני שעל ידן גדלים, גדלים רק על ידי משחק. משחק זה לא אומר שאנחנו חושבים שזה משהו זול ופשוט, כל העסקים שבונים, כל המערכות שלנו בעולם, הם גם משחק, יש שם המון המון אלמנטים של משחק. זאת אומרת כל דבר שאתה רוצה שהוא יגדל במשהו, המעבר ממדרגה למדרגה, שפתאום מתווסף משהו למשהו קודם, זה על ידי פעולה שנקראת משחק.

אומנם אנחנו לא משתמשים במילה הזאת בפעולות בעולם שלנו, אבל זה בדיוק כך. למה אנחנו נמשכים להתעסק בביזנס, בהתפתחות, לשחק במשחקים ודאי, קזינו, כדורגל? החיים שלנו מלאים במשחק כי בלי זה היינו בהמות. מה שמבדיל בין אדם לבהמה, שהאדם גדל ומוסיף לעצמו, זה שיש בתוך החיים שלנו משחק. זו מילה שהתרגלנו להתייחס אליה קצת בקלות, אבל זה באמת כך.

למה? אני רוצה להגיע למשהו שאני לא יודע, שאני לא חש, שאני עדיין לא תופס, שלא נמצא ברכוש שלי, אז איך אני אגיע לזה? ההשתדלות הזאת, לקפוץ מאיפה שאני למשהו אחר, זה נקרא משחק.

תלמיד: ואת זה אני עושה על ידי החברה?

ואם אני רוצה לעשות את המשחק הזה לא ברמה, במישור שלנו, שאני גדל כבהמה, אלא אני רוצה לעשות בצורה רוחנית, גדילה ברמה הרוחנית, אז אני צריך להבין שמדרגה רוחנית היא שאני מחובר עם האחרים בצוותא ובזה נעשה כלי של אדם הראשון, נשמה כללית, ושם כבר שוכן האור שנקרא בורא. אז להתאים את עצמי למצב כזה עם החברה, עם כמה אנשים מתאימים, זה מה שאני צריך.

אז בוא נשחק בזה, בוא נתחיל לבצע פעולות כאילו שאנחנו נמצאים בזה. בזה שאנחנו עושים כאלה פעולות כאילו שאנחנו כבר בזה, כמו ילדים שמשחקים, אנחנו מושכים על ידי זה אורות מלמעלה שבאמת מושכים אותנו למצב הזה, לרמה הזאת, זה נקרא "אורות המקיפים" שמושכים אותנו.

וכך גדלים כולם. ברוחניות ברור לנו שזה על ידי אורות, אבל גם בגשמיות זה כך, על ידי אורות יותר נמוכים, יותר מיוחדים רק לרמה שלנו, לעולם הזה. ההבדל הוא, שבמישור העולם הזה, אם אני רוצה להפוך מילד לאדם גדול, או מעני לעשיר, או מריקן לחכם, זה נעשה על ידי משחקים שבעולם הזה. אני יכול לא להיות זקוק לחברה או שאני יכול להשתמש בהם בצורה אגואיסטית וכן הלאה. אבל אם אני רוצה לגדול כבר לא במישור אלא לגובה אז אני חייב לעשות משחק בהתאם לזה, לקחת לי דוגמה מהצורה הרוחנית.

ואז האורות שמגיעים אליי הם כבר אורות שנקראים אורות המקיפים. זה לא האורות שמגדלים את הילד להיות אדם גדול, על אף שגם אלו אורות שמגיעים מלמעלה, הכול על ידי אורות, אבל שם האורות נקראים אורות דוממים, הם עושים מהאדם באותו מישור מישהו יותר גבוה, משהו יותר גבוה, גדול. אבל כשאני מזמין אורות על ידי זה שאני רוצה להידמות לדרגה יותר רוחנית, אני כבר מזמין אורות מסוג שונה, אורות שמשנים את הפנימיות, זה נקרא אורות המקיפים. בעצם אלו אורות שממלאים אותי במצב המתוקן שלי שכבר קיים, משם אני מזמין את העזרה. אני מושך את עצמי למצב שאנחנו כבר קיימים בו, באין סוף.

לכן אנחנו לא עושים שום דבר חדש, כל המצבים שלנו כבר נמצאים מתוקנים בכל המדרגות הרוחניות, אנחנו רק מביעים ברצון שלנו את ההשתוקקות לאותה המצבים, ואז האור העליון שיורד אלינו מעלה אותנו לאותם המצבים בהתאם לרצון שלנו, למאמץ, ואותו מאמץ אנחנו מקווים שנוכל לבצע בזמן ההתאספות הכללית העולמית.

תלמיד: וזה אותו אור כל הזמן, הוא לא משתנה?

האור משתנה, האור נמצא במנוחה מוחלטת אבל פועל עליך בהתאם לרצון שלך. יכול להיות שעכשיו בחלל הזה יש רמקולים ואנחנו שומעים מוזיקה יפה, יש כאלה שבעיניהם היא לא יפה, יש חתולים, כלבים, חיות קטנות שבכלל לא יודעים מה זו מוזיקה. אתה יכול לשבת ולהתרגש ולבכות והחתול לידך ישן ולא מבין אותך בכלל, מה יש לך? זאת אומרת אנחנו נמצאים באור העליון המקיף אותנו ממש במלואו, אבל אנחנו נתפעל לפי כמות ההרגשה שנגלה כלפיו. לכן עלינו לעורר את עצמנו להרגיש יותר, להיות יותר קרובים אליו, יותר לרצות להיות בקשר איתו, ואז הוא יפעל יותר עלינו. זה כל ההבדל, כולם נמצאים באותו מצב, ותלוי בנו איך האור הזה ישפיע עלינו.

תלמיד: בקשר לחיסרון ברוחניות שלשמו אני חושב כולנו הגענו לפה. האם אפשר להגיד שעקפנו כבר את כל הרצונות שלנו בגלגולים קודמים?

אתה שואל כך, אם כבר הגעתי עכשיו לכאן, ויש לי רצון להתקדם איכשהו לרוחניות כנראה, אני לא יודע אבל יש לי משהו המוציא אותי מהמיטה ואני יושב פה בחמש בבוקר, מעין רצון שהוא יותר חזק מלישון נניח. אז האם עקפתי כבר את כל יתר הרצונות ונשארו לי רק רצונות לרוחניות? כלומר, נתנו לך עכשיו גילוי רצון לרוחניות והוא יותר חזק מכל הרצונות שעברו עליך במשך הגלגולים עד כה, עכשיו אתה יושב כאן ומתחיל להגדיל את הרצון הזה על ידי הלימוד, אתה רוצה לחבר, להדביק את עצמך לעניין רוחני כלשהו, אבל על ידי מה תדביק את עצמך אליו? הרצון שנתנו לך הוא קטן מאוד, כדי לחזק אותו יתנו לך עכשיו מה שנקרא הכבדת הלב, הפרעות כלשהן.

נניח, פתאום תרצה שוב כסף או כבוד, זה נקרא קו שמאל. מעלים לך רצונות בקו שמאל ואז אתה רואה את הרצון לרוחניות אבל חושב, אני צריך להרוויח כסף, לדאוג לעתיד וכו', אלה דברים חשובים, ואתה שוב בורח לשם, ושוב מתחיל לקבל כמה מכות, צרות וחושב, הדברים האלה לא כדאיים, וחוזר שוב לכאן. וכך כמה חודשים ואולי כמה שנים תהיה במעין מטוטלת כזאת, אנחנו רואים חבר'ה שעזבו אותנו לפני כמה שנים ואחר כך חזרו. לפעמים זה קורה בכמה גלגולים, אתה יודע לבורא יש זמן. וכאן הכול תלוי בקבוצה. כי אם אתה רוצה לחסוך את הטלטלה הזאת של רצון לרוחניות, ושוב לגשמיות, ושוב רוחניות, גשמיות, אתה חייב להצטייד בכוחות נוספים, וזה רק על ידי החברה. בעל הסולם קובע במאמר "בחירה חופשית", ובמאמר "החרות", שבזה אתה ממש מקצר את הדרך, אין מספר מדויק להגיד פי כמה, אבל נניח במקום מאתיים שנה, מאתיים יום, או אפילו פחות. הכול תלוי בריכוז המאמץ ללכת בצורה נכונה לכלי היחידי שנקרא "חברה", להתחזק על ידה, ולהוציא משם כוחות להם אני זקוק כדי להתקדם.

בעצם אני מוציא מהם את חלקי הנשמה שלי, אני הרי מחובר איתם בדרגה יותר גבוהה, לכן מהר עכשיו, ברגע שיש לי התעוררות, להתחבר איתם יחד באותו הכלי, כדי כמה שאפשר לספוג את האורות, לספוג את הכלי הזה, לרכוש אותו שיהיה ממש קשור אליי, ולבנות איתם מערכת יחסים כזאת שלא אפול. ככול שמתווספים אליי עכשיו בקו שמאל הפרעות, הכלי שלי יגדל בעביות עוד יותר גדולה, אני כאילו אקשור את עצמי לאחרים בחבלים עוד יותר עבים וכך כל זמן רק אוסיף לעצמי כוחות.

הכוח לרוחניות איתו הגעת היום הוא כוח קטן מאוד. ואפילו מה שעברת בכל הגלגולים, עם כל הרצונות לכסף, כבוד, מושכלות, זה עוד כלום לעומת מה שעכשיו יתנו לך. כי מה שנתנו לך במשך כל הגלגולים עד היום, נתנו לך כדי שתתקדם כבהמה במישור, אבל עכשיו אתה צריך להתחיל להתקדם מהמישור לגובה, לבורא. ההפרעות אז גם מתלבשות בכסף, כבוד, מושכלות, אבל אלה הפרעות חדשות, אחרות, הרבה יותר חזקות, הן כנגד ההתעוררות לרוחניות. כתוב, "מרגע שנחרב בית המקדש טעם ביאה נשאר רק לעובדי ה'"³. פתאום תרצה מין, אוכל וכסף, הדברים הנמוכים ביותר כביכול, הבהמיים, באופן שלא רצית אף פעם, בצורה פשוט מופרזת מאוד. זאת אומרת הרוחניות כבר, קו שמאל, הרצונות האלו בעצם הם רצונות לבורא, אבל הם באים בהתלבשות של כל התענוגים הבהמיים.

תלמיד: אני כבר חצי שנה לומד ב"נקודה שבלב" בתל אביב ועובד בחברה מאוד גדולה, 1000 איש לפחות. אני מסתכל שם על הערכה, כבוד, רצון להתקדם, רצון לכסף, להרבה דברים, ולא רואה אצל האנשים שם גישה או מחשבה על רוחניות, להיפך, הרבה פעמים האחד מנסה לדרוס את האחר. פעם אמרת שלאנשים יש רצון לכבוד, וכסף, ואם לא יהיה רצון כזה מי יעשה את העבודה של כל הטכנולוגיה למשל, מישהו חייב לעשות את זה.

זאת אומרת אתה אומר כך, אנחנו קיימים היום בעולם גדול, יש בו כרגע שבעה מיליארד אנשים, אין מספיק מערות כמו פעם כשחיינו במערות, צריך לבנות בתים, לא נלך כמו פעם ליער וניקח משם שורשים, עשבים, או נתפוס איזו חיה ונאכל אותה. היום יש כלובים, אורוות, אין ברירה, אנחנו חייבים לחיות בחברה טכנולוגית, חייבים להתפתח. עכשיו השאלה היא רק אחת, איך נוכל להשלים את שני הדברים האלו? את ההשתוקקות לרוחניות, ואת היכולת להמשיך בדרך הרגילה שלנו, בבחינת עולם כמנהגו נוהג. קודם כול בניגוד לכל השיטות הרוחניות, חכמת הקבלה אומרת שחייבים לחיות בעולם הזה באופן ריאלי ולהתקדם ולהתנהג ולהשתמש בעולם הזה כמו שצריך, ולמלאות את חובתנו כלפי החברה. את זה בעל הסולם כותב במאמר ה"דור האחרון", שאדם חייב לעבוד יותר מאשר הוא עובד תמורת כסף על מנת למלא את מקומו בחברה. לכן אף אחד לא אומר שמעכשיו והלאה צריך לעזוב את כל החיים הרגילים, לברוח מהמשפחה, מהעבודה ומההתחייבויות. אומרים לך רק לעשות את אותן פעולות עם השאלה בשביל מה אני עושה אותן, אני חייב להגיע לאיזו מטרה.

ברגע שאתה מתחיל על ידי הכוונות שלך להתקדם פנימית למטרת העולם כולו, כל הפעולות בעולם, מכמוך ומעוד אנשים, מתחילות להיות פעולות מטרתיות. ההבדל בין פעולות מטרתיות לבין פעולות לא מטרתיות, כמו שהיום כל העולם עושה, הרי הם לא יודעים מה הם עושים, הוא בזה שבפעולות מטרתיות אתה מעורר את האורות המקיפים. אפילו שאתה מפיק חשמל והשני מייצר נעליים והשלישי בונה בתים, לא חשוב מי ומה, אבל אם אתה חושב בשביל מה אתה עושה את זה, שזה מה שיש לך בכל פעולה - מטרה רוחנית, אתה בזה מעורר את האור המקיף מלמעלה והוא ממלא את הפעולות שלך, ואז הפעולות שלך נעשות מבורכות ואתה מגיע לשפע שאתה פשוט לא יודע מה זה, עד כמה הפעולה הופכת להיות פורייה.

וחוץ מזה, שאתה מתחיל לקבוע יחס אחר בין חברי החברה, בין כל המשתתפים, אז ודאי שכל העולם מתחיל להיות יותר מאוזן ושווה, ולא שלאחד יש מיליארדים ולשני אין חתיכת לחם, וזה משנה את כל הצורה שבעולם. ואנחנו לא צריכים לדאוג על המערכות איך שהן יתפקדו, כי כל המערכות שלנו היום הן מערכות לא טבעיות, הן מערכות מלאכותיות שאנחנו בנינו אותן לפי האגו של כל אחד ואחד, ולכן כל המערכות האלה אין להן זכות קיום, התועלת מהן היא כמעט אפסית.

כל מערכת טכנית שאתה בונה מתוך האגו, יש לה תועלת של 2%, 5%. בתחנת כוח, באיזה מנוע, כמה אחוז תוצאה, ניצלות יש לפי ההשקעה? זה תמיד 1%, 2%, 5%, זה ממש ככה בכל המערכות, וזה משום שבנית אותן מהשכל האגואיסטי שלך. אם היית בונה אותן בצורה אחרת, אמנם אתה לא יודע איך ואתה לא יכול לתאר לעצמך איך היית בונה, אבל אלה היו המערכות, אפילו מערכות טכנולוגיות, טכניות, הן היו אחרות והיו מביאות את הנצילות, היעלות ממש כמעט ב 100%.

אם הייתה הכוונה שלך והגישה שלך בעולם הזה, למה אתה בונה ולמה אתה עושה בעל מנת להשפיע, אז כנגד הכוח הקטן שלך שאתה משקיע, אתה תקבל כוח נגיד פי מיליון גדול יותר. מאיפה? מה פתאום? אני השקעתי 10 גרם, אז מקסימום אני אקבל משהו כנגדו, לא. היית מקבל כנגד 100 טון, בגלל שהאור העליון היה מתלבש בו, כי אתה כבר שייך להשפעה, כוח הבורא היה נכנס, הבורא היה פועל. אנחנו לא מבינים איך בכל המערכות שבעולם הזה הדברים יכולים להשתנות בצורה שאין מילים להסביר זאת, פעם אולי נדבר על זה איך זה יהיה בדור האחרון.

תלמיד: זה כבר אבוד?

זה לא אבוד, זה יהיה.

תלמיד: זה לא ישנה את כל המערכות ונצטרך להתחיל שוב?

בטח שכל מערכות הטבע יתפקדו בצורה אחרת. אתה תכניס בול עץ לתוך תנור ולא תקבל ממנו חצי אחוז של תועלת כשהוא נשרף, אלא תקבל ממנו 1000% של תועלת. אנחנו לא מבינים, אנחנו לא מנצלים. אפילו לפי נוסחת איינשטיין, אי שווה אם סי בריבוע, E=mc² כמה אנרגיה יש באטום אחד? זה לא כוח רוחני, זו כביכול רק נוסחה אידיאלית אם אנחנו היינו יכולים להוציא משם את כל מה שיכול להיות בתור אנרגיה. אבל אני מדבר על כוח רוחני, כוח רוחני הוא עוד הרבה יותר מזה. בקיצור, אני אומר, אל תדאג.

צריך לדאוג על איך לעלות לרמה כזאת של שימוש בעצמנו ובטבע. הטבע הוא בסך הכול צל מאיתנו, ואנחנו יכולים לנצל אותו במידה אחרת לגמרי. ובאמת המדע האמיתי שיהיה בעתיד יתבסס רק על שימוש בחומר ובכל המערכות בכוונה על מנת להשפיע, ואז האדם יראה שבתוך החומר יש לו אין סוף אנרגיה, אין שום בעיה. ובכלל כל מערכות הקשר יפלו, אנחנו לא נצטרך המון דברים, כי הם יהיו בצורה אחרת לגמרי. אנחנו בנינו דברים ממש מיותרים, זה תמיד כך. תהיה צורה מאוד מאוד מעניינת לכל העולם.

תלמיד: כולנו מרגישים את עצמנו אגואיסטים במידה כזאת או אחרת.

יש לנו גם כאלה דוגמאות כמו שכתוב בגמרא, "אמרה ליה כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן"⁴. זה לא חשוב, זאת אומרת הכול תלוי בכוונה עד כמה אתה יכול לממש את הדברים שמסביבך. אתה תבנה מנועים, מערכות שיש בהן אין סוף אספקה, זה רק תלוי במידת הקשר עם האור העליון. עד כמה שאתה בכוונה שלך משפיע, הכול יבוא דרכך, אתה מחבר בין כוח הרוחני לבין החומר הגשמי, זה תלוי בכוונת האדם. אבל אם האדם נמצא באמצע והוא עושה כוונה נכונה, אני אומר לך, ימסרו לך חצי כוס מים, זה יספיק לך לכל החיים.

תלמיד: בדרך הרוחנית אמרת שהרצון לקבל מתגבר, מתחזק, החברה היא המסגרת היחידה שאמורה לעזור לי במצב כזה?

השאלה שאתה שואל היא כזו, האם חברה היא המנגנון, המערכת היחידה שיכולה לעזור לי? אני לא יודע מה יכול לעזור לי או לא לעזור לי, אני בא בתמימות ומחפש על ידי מה אני מתעלה מהרמה של העולם הזה לרמה יותר גבוהה.

אז מן הסתם על ידי מה אני יכול לעלות? מה זה להיות ברמה יותר גבוהה? אני פותח ספר שמסביר לי מה זה רמה יותר גבוהה. אומרים לי, רמה יותר גבוהה זה נקרא שאתה נמצא כחלק בכלי משותף, ובגלל שאתה משפיע לכולם וכולם משפיעים לכולם וגם עליך, אז מה שיש בכל הכלי יש לך פרטי. זה לא כמו בעולם שלנו, אנחנו מתאספים, כל אחד נותן נגיד מאה שקל, הולכים לקנות משהו, וכל אחד אחר כך יכול להוציא מזה תמורה לפי מה שהשקיע. כאן זה משהו אחר, אנחנו הולכים, משקיעים ומה שיש בכל הכלי הזה יש לכל אחד, זאת אומרת, לכל אחד יש את כל המילוי שיהיה בכלי. אומרים לי שזה המצב שנקרא רוחניות.

את הכלי הזה רוכשים על ידי כך שמתחברים ביחד כולם. בשביל מה אני צריך לעשות את זה? אומרים, זה מלכתחילה היה מחובר וממולא עם האור, אבל כדי שאתה תרגיש את המצב הזה כמו שצריך, תרכוש אותו בעצמך, תגיע בעצמך לדרגה הזאת, אז בכוונה כל העניין הזה נשבר ונפל למישור בעולם הזה, בו כולם מנותקים אחד מהשני על מנת שיתחברו וירצו להיות שוב מחוברים יחד.

אז אין לי ברירה, יש לי סך הכול שני מצבים, מצב שאני נמצא כאן עכשיו, ומצב שאני יכול להיות ברוחניות, נצחיות, שלמות. השאלה היא, איך אני מגיע אם אני מחליט שמספיק לי לסבול ובכל זאת אני אצטרך לעלות, איך אני בעצמי מזרז את המצב ומעלה את עצמי לדרגה הזאת, למצב הזה? זה מה שאנחנו לומדים ומשתדלים לבצע. אין כאן הרבה, אין כאן בחירה חוץ מלזרז את ההתפתחות, זו סך הכול הבחירה החופשית לאדם.

רק ממצב שאתה עכשיו מנותק מאחרים צריך לבוא למצב שאתה מחובר עם אחרים, אין לך ברירה. והדרך מלמטה למעלה שאתה עולה היא בדיוק הדרך שירדת מלמעלה למטה לפני שנולדת בעולם הזה. זאת אומרת, כל הצעדים כבר קיימים מראש, הכול כבר חתום ונחתם ומוכן, אתה רק יכול את הדרך בחזרה לעשות אותה יותר מהירה ונוחה. או שתסבול או שתעשה אותה בכיף, לא משאירים לנו הרבה אפשרויות. אחרי שאני לומד את זה ורואה שכנראה אין ברירה, אז אנחנו משתדלים לעזור אחד לשני לבצע את זה.

תלמיד: באופן טכני זה נשמע מאוד פשוט, אבל אני בטוח שזה מורכב הרבה יותר.

אפילו שזה מורכב יותר ויש בזה באמת המון פרטים, הפרטים הם מתוך האופי שלנו ומתוך כל מיני בלבולים שבכוונה עושים לנו כדי שאנחנו נברר שוב שהכול פשוט. חוץ ממה שאמרתי באמת אין כלום, כל היתר זה רק מתוך כמו שכתוב, " עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים"⁵. אז כדי להגיע לדרך אלוהים יש רק פתרון פשוט אחד ישר, ולברר את זה אנחנו צריכים, הרבה חשבונות זו דווקא דרך הבלבול.

תלמיד: אמרת שיש או רצון לרוחניות או שנותנים לך רצון פתאום לשליטה, לכסף. האם זה לא יכול לעבוד ביחד שיהיה רצון לרוחניות ובמקביל לשליטה, זה חייב להיות או זה או זה?

רצון לרוחניות ולכסף, לרוחניות ולכבוד, לרוחניות ולמושכלות, לרוחניות ושליטה, יכול להיות יחד, ודאי, לא רק יכול להיות, אנחנו חייבים להשתמש ולשלֶב את שני אלו יחד, זה נקרא לקבל על מנת להשפיע. אסור לך למחוק שום רצון, לכסף, לכבוד, למושכלות, לשליטה, למה שאתה רוצה, אף רצון אל תזרוק, תשמור עליו, אתה תצטרך אותו. ובאמת שימוש בכל רצון ורצון יכול להיות רק בצורת ההשפעה, כי בצורת הקבלה אתה לא ממלא אף רצון.

כמה רצית כסף, ואת מי אתה רואה ששבע ממנו? ראית פעם מישהו ששבע? לא. מכבוד גם לא. אני זוכר את יפה ירקוני, אני ראיתי אותה כמה פעמים, פגשתי אותה, היא הייתה מוכנה לשלם כדי להופיע, לא שישלמו לה. כל מיני כאלה דברים.

אתה לא יכול למלא את הכלים. דווקא מילוי הכלים האמיתי הוא רק בתנאי שאתה משפיע, אז יש בהם מילוי, וכל פעם אתה יכול להוסיף רצון ומילוי, רצון ומילוי והכול נשאר. בגלל שזה נשאר ולא נעלם, לכן רוחניות נקראת נצחיות, ההרגשה נצחית, אני כל פעם מוסיף. ובעולם שלי אני שום דבר לא מוסיף, אני רק עכשיו קניתי אוטו כל כך יפה, כל כך רציתי, אחרי שבוע ימים אני כבר רגיל אליו, אני כבר לא נהנה.

השימוש ברצון האמיתי הוא דווקא בשינוי הכוונה להשפעה. הקבלה מלמדת אותנו איך לקבל באמת, איך ליהנות מהחיים, כי זו מטרה. להיטיב לנבראיו, להגיע למקסימום ההנאה האפשרית, לזה אנחנו קוראים חיים נצחיים ושלמים. לכן אל תפחד, כבוד, כסף, כל השליטה וכל מה שיש, הם יתמלאו דווקא. אנחנו לא יכולים לפעמים לראות באיזו צורה זה יכול להיות בעל מנת להשפיע, לא בתוכי אלא מחוצה לי.

תלמיד: אם קיבלתי משהו, איך אני משפיע עכשיו?

לא, אל תשפיע עכשיו שום דבר, אל תרוץ להשפיע. אבל בהחלט מימוש של כל הפוטנציאל של האדם הוא רק ברוחניות. אתה לא מתנזר, אתה לא מוחק שום דבר, ההיפך.

תלמיד: האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לשלב בין כל הפעולות הגשמיות שלנו לכבוד, למושכלות, לכסף, כוונה להשפיע, משהו שאפשר כן לעשות בדרגה שלנו?

אתה אומר כך, "טוב, שכנעת אותי, צריכים להשפיע. תכלס, מה עושים?". עושים דבר פשוט. כל הפעולות שאנחנו מדברים עליהן האור מבצע אותן ולא אנחנו. האור מגיע בהתאם לכמה אנחנו בתוכנו מבינים את הפעולה שלו ורוצים שיעשה. לכן עלינו ללמוד, והאור ישפיע ויבנה בנו הבנות והבחנות, ובהתאם לזה הוא יבוא אחר כך ויעשה בנו פעולות. ואז נבין את הפעולות שלו, ועם הפעולות האלה נגיע שוב לעוד הבנות והבחנות יותר עמוקות, וכן הלאה.

לא יכול להיות שאדם מתקדם על ידי סתם מעשים שבעולם הזה, "איך להשפיע? למי עכשיו אני הולך להשפיע?", אין למי להשפיע. אלו פעולות רוחניות, והן מתבצעות קודם כל על ידי ההכנה הפנימית שלך. לכן אתה צריך לבוא לא פעם בחצי שנה, אלא פעמיים בשבוע נגיד.

אם אנחנו מדברים על החג הקרוב, אז ודאי שכדאי להשתתף בו כמה שיותר. השתתפות במאמץ כזה כמו שאנחנו עושים יחד, אם תהיה בו ממש כמה ימים, אז זה מכסה לך המון דברים, המון מאמצים ושיעורים והשתתפות שבימי החול, שבחיים הרגילים שלנו. זו באמת הזדמנות. לבוא ולהתכלל כך כמו לזרוק את עצמך לתוך הים, זה כן עוזר. וזה לא מאמץ שבדרך כלל אתה צריך לשבת כאן מ-03:00 בלילה, זה מאמץ אחר. אתה משתמש בו בכוחות של אחרים, מתוך זה יהיה לך אחר כך כוח להמשיך. לכן זה מאוד מומלץ.

אני זוכר איך הרב שלי תמיד היה מצפה ממש שבחגים כך ישתתפו בזה, תמיד היה מכין אותנו להתקפה. חג כזה כמו פסח או סוכות שאנחנו עושים זה זמן ההתקפה, פשוט מאוד.

(סוף השיעור)

---

1. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים (ספר דברים, ל"א, י"ח)↩

2. "ושנא את הרבנות" (משנה, סדר נזיקין, מסכת אבות, פרק א משנה י)↩

3. "מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה" (תלמיד בבלי, סנהדרין דף עה ע"א)↩

4. "אמרה ליה כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן" (תלמוד בבלי, תענית כה א)↩

5. עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים (קהלת ז', כ"ט)↩