שיעור בוקר 13.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: השלום בעולם

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 466, מאמר "השלום בעולם"

קריין: בספר "כתבי בעל הסולם", בעמוד 466, מאמר "השלום בעולם". אנחנו נמצאים בטור א', בכותרת "צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל".

אנחנו רואים שהמאמר הזה הוא כבר לא כל כך פשוט כמו שאולי היה נראה בהתחלה, אלא הוא כולל בתוכו את כל היחס של האדם לחיים שלנו לזמנינו, לתיקונים שאנחנו צריכים לעבור. אז נתרכז בו בצורה רצינית, אולי תרשמו כמה שורות בצד, כדי אחר כך לשאול וכך לאט לאט נתקדם. אנחנו צריכים אותו גם לעצמנו, גם [בשביל] תפיסה נכונה של המציאות, גם כי אנחנו צריכים להגיע לכל בני העולם ולספר להם איך אנחנו באמת מתקדמים עם כל התהליכים שעכשיו העולם כולו מתחיל לעבור בצורה כללית, כוללת.

צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל

"עתה נחדור להבין התנאים הישרים, שיתקבלו סוף סוף על האנושות, לעת הופעת הזמן של שלום העולם; ולדעת במה כחם של התנאים הללו יפה, להביא את חיי האושר ליחיד ולציבור, וכן את הנכונות שישנה באנושות, לרצות להעמיס על עצמם לבסוף תנאים מיוחדים אלו.

נחזור לדבר היחידיות שבלב כל אדם, העומדת לבלוע להנאתה את כל העולם ומלואו. ושרשה, שהוא נמשך ישר מיחידו של עולם, לבני האדם שהם ענפו כנ"ל.

כאן עומדת השאלה ותובעת לעצמה תשובה, איך יצוייר שתתגלה בתוכנו בצורה מקולקלת כזו, שתעשה לאבי אבות כל מזיקי ומחריבי עולם, ואיך מהמקור של כל בנין, יתמשך ויצא המקור של כל חורבן - ואי אפשר להניח לשאלה כזאת בלי פתרון.

אמנם יש שני צדדים במטבע היחידיות האמורה, כי אם נסתכל בה מצדה הא' העליון, דהיינו, מצד השתוותה עם יחידו של עולם, הרי היא פועלת רק בצורה של "השפעה לזולתו", שהרי הבורא ית' כולו משפיע, ואין בו מצורת הקבלה ולא כלום, כי לא חסר לו מאומה, ואינו צריך לקבל דבר מבריותיו שברא, לכן, גם היחידיות שנמשך אצלנו ממנו ית', מחויבת שתפעל גם כן רק בצורות של "השפעה לזולתו" ולא כלום "לקבל לעצמו".

מצדה הב' של אותה המטבע, דהיינו, מבחינת צורת פעולתה המעשית שפועלת בנו, - נמצא שפועלת בכוון הפוך לגמרי, כי פועלת רק בצורות של "קבלה לעצמו", כגון, הרצון להיות העשיר הגדול היחיד בכל העולם וכדומה, באופן, שב' הצדדים האמורים הן ב' קצוות רחוקים זה מזה בתכלית המרחק, כרחוק מזרח ממערב.

בזה מצאנו הפתרון למה ששאלנו, איך אפשר שאותה היחידיות הנובעת ומגיעה אלינו מיחידו של עולם, שהוא המקור לכל בנין - תהיה משמשת בנו למקור כל חורבן. - והוא, כי זה הגיע לנו מתוך שאנו משמשים בכלי היקר הזה בכוון ההפוך, שהוא קבלה עצמית.

ואיני אומר שהיחידיות שבנו לא יארע לה לעולם שתפעל בנו בצורת השפעה לזולתו. כי אי אפשר להכחיש שנמצא בתוכנו אנשים, שהיחידיות פועלת בהם גם בהשפעה לזולת, כמו המפזרים רכושם לטובת הכלל, וכן המפזרים כל יגיעתם לטובת הכלל, וכדומה.

אלא אותם ב' הצדדים שבמטבע שתיארתי, מדברים רק מב' הנקודות שבהתפתחות הבריאה, המביאה כל דבר לשלמותו. החל מהעדר, ומטפסת ועולה במדרגות ההתפתחות לאט לאט, ממדרגה למדרגה גבוהה ממנה, ומשם ליותר גבוה, עד הגיעה לתכלית גבוהה, שהיא מדת השלמות הקצובה לה מראש, ושמה תשאר קיימת כן לנצח.

כי סדר ההתפתחות של ב' הנקודות היא:

א. נקודת ההתחלה שהיא הדרגה התחתונה, הקרובה להעדר הגמור, והיא המתוארת בצד הב' שבמטבע.

ב. נקודת תכלית הגובה ששמה תנוח ותשאר קיימת לנצחיות. והיא המתוארת בצד הא' שבמטבע.

אמנם תקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כבר התפתחה במדה מרובה, ועלתה כבר מדרגות רבות, והתרוממה למעלה משלבה התחתון שהוא צד הב' הנזכר, והתקרבה במדה נכרת אל צד הא', ועל כן כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו", אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות.

וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".

ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה של צד הא', ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".

וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה."

אני לא חושב שאנחנו יכולים לשאול כאן שאלות ולהבין תשובות.

תנאי החיים של הדור האחרון

..". ראשית צריך כל אחד להבין היטב, ולהסביר לסביבה שלו, אשר שלום החברה, שהיא שלום המדינה ושלום העולם - תלויים זה בזה לגמרי, כי כל עוד שחוקי החברה אינם משביעים רצון לכל יחיד ויחיד שבמדינה, ומשאירים מיעוט בלתי מרוצה, מהנהגת המדינה, הרי המיעוט הזה חותר תחת הנהגת המדינה ומבקש להפילה.

ואם אין כחו מספיק להלחם עם הנהגת המדינה פנים בפנים - הריהו צודה להפילה בדרך עקיפין, כגון לשסות המדינות זו בזו, להביאם לידי מלחמה, כי טבעי הדבר שבעת מלחמה יתוספו עליהם הרבה בלתי מרוצים, אשר אתם יש להם תקוה להשיג רוב מכריע להפיל הנהגת המדינה. ולהקים הנהגה חדשה נוחה להם, הרי ששלום הפרט הוא גורם ישיר לשלום המדינה.

ולא עוד אלא אם ניקח בחשבון את אותו החלק הנמצאים תמיד במדינה אשר המלחמה היא אומנותם, וכל תקוות הצלחתם, כמו מלומדי המלחמה, והעוסקים בהספקת צרכי החימוש - שמבחינת האיכות החברתית הם מיעוט חשוב מאד, ואם עוד נצרף עליהם את המיעוט שאינם מרוצים, מהחוקים הקיימים הרי לפניך בכל שעה רוב בנין גדול המשתוקקים למלחמות ולשפיכות דמים.

הרי ששלום העולם ושלום המדינה תלויים זה בזה. ואם כן נמצא בהכרח, שאפילו אותו החלק שבמדינה אשר מרוצה כעת מהחיים הקיימים שהם הזריזים והפקחים - עדיין לפניהם דאגה רבה לבטחון חייהם מחמת המתיחות מאותם החותרים תחתיהם.

ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט סדרי החיים של דור האחרון, כי כל אשר לו יתן בעד נפשו."

כי אנחנו בעצם כולנו במצב שאם לא מקבלים את תנאי הדור האחרון אז מתקרבים להרס, ולסוף למלחמה. אולי אנחנו נקרא שוב.

קריין: "צורת השימוש". שוב, עמוד 466, טור א' למטה. "צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל".

אתם תרשמו שאלות, אנחנו אחר כך נעבור [עליהן]. שוב אני אומר, המאמר הזה צריך לתת לנו, מיועד לתת לנו הסבר על כל החיים שלנו עם מה שקורה לנו עכשיו ובזמן הקרוב.

צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל

"עתה נחדור להבין התנאים הישרים, שיתקבלו סוף סוף על האנושות, לעת הופעת הזמן של שלום העולם; ולדעת במה כחם של התנאים הללו יפה, להביא את חיי האושר ליחיד ולציבור, וכן את הנכונות שישנה באנושות, לרצות להעמיס על עצמם לבסוף תנאים מיוחדים אלו.

נחזור לדבר היחידיות שבלב כל אדם, העומדת לבלוע להנאתה את כל העולם ומלואו. ושרשה, שהוא נמשך ישר מיחידו של עולם, לבני האדם שהם ענפו כנ"ל.

כאן עומדת השאלה ותובעת לעצמה תשובה, איך יצוייר שתתגלה בתוכנו בצורה מקולקלת כזו, שתעשה לאבי אבות כל מזיקי ומחריבי עולם, ואיך מהמקור של כל בנין, יתמשך ויצא המקור של כל חורבן - ואי אפשר להניח לשאלה כזאת בלי פתרון. זאת אומרת, איך מהבורא שהוא כולו טוב יוצא עולם כל כך רע?

אמנם יש שני צדדים במטבע היחידיות האמורה, כי אם נסתכל בה מצדה הא' העליון, דהיינו, מצד השתוותה עם יחידו של עולם, הרי היא פועלת רק בצורה של "השפעה לזולתו", שהרי הבורא ית' כולו משפיע, ואין בו מצורת הקבלה ולא כלום, כי לא חסר לו מאומה, ואינו צריך לקבל דבר מבריותיו שברא, לכן, גם היחידיות שנמשך אצלנו ממנו ית', מחויבת שתפעל גם כן רק בצורות של "השפעה לזולתו" ולא כלום "לקבל לעצמו".

מצדה הב' של אותה המטבע, דהיינו, מבחינת צורת פעולתה המעשית שפועלת בנו, - נמצא שפועלת בכוון הפוך לגמרי, כי פועלת רק בצורות של "קבלה לעצמו", כגון, הרצון להיות העשיר הגדול היחיד בכל העולם וכדומה, באופן, שב' הצדדים האמורים הן ב' קצוות רחוקים זה מזה בתכלית המרחק, כרחוק מזרח ממערב.

בזה מצאנו הפתרון למה ששאלנו, איך אפשר שאותה היחידיות הנובעת ומגיעה אלינו מיחידו של עולם, שהוא המקור לכל בנין - תהיה משמשת בנו למקור כל חורבן. - והוא, כי זה הגיע לנו מתוך שאנו משמשים בכלי היקר הזה בכוון ההפוך, שהוא קבלה עצמית.

ואיני אומר שהיחידיות שבנו לא יארע לה לעולם שתפעל בנו בצורת השפעה לזולתו. כי אי אפשר להכחיש שנמצא בתוכנו אנשים, שהיחידיות פועלת בהם גם בהשפעה לזולת, כמו המפזרים רכושם לטובת הכלל, וכן המפזרים כל יגיעתם לטובת הכלל, וכדומה.

אלא אותם ב' הצדדים שבמטבע שתיארתי, מדברים רק מב' הנקודות שבהתפתחות הבריאה, המביאה כל דבר לשלמותו. החל מהעדר, ומטפסת ועולה במדרגות ההתפתחות לאט לאט, ממדרגה למדרגה גבוהה ממנה, ומשם ליותר גבוה, עד הגיעה לתכלית גבוהה, שהיא מדת השלמות הקצובה לה מראש, ושמה תשאר קיימת כן לנצח.

כי סדר ההתפתחות של ב' הנקודות היא:

א. נקודת ההתחלה שהיא הדרגה התחתונה, הקרובה להעדר הגמור, והיא המתוארת בצד הב' שבמטבע.

ב. נקודת תכלית הגובה ששמה תנוח ותשאר קיימת לנצחיות. והיא המתוארת בצד הא' שבמטבע.

אמנם תקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כבר התפתחה במדה מרובה, ועלתה כבר מדרגות רבות, והתרוממה למעלה משלבה התחתון שהוא צד הב' הנזכר, והתקרבה במדה נכרת אל צד הא', ועל כן כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו", אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות.

וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".

ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה של צד הא', ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".

וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה."

אני לא חושב שאנחנו עדיין מוכנים להיכנס לקטע הזה אבל בכל זאת.

שאלה: מהי הייחודיות? זה קצת מבלבל. זה הרצון לקבל שאנחנו מדברים עליו פה?

כן. הרצון לקבל אצלנו זה הדבר הייחודי, כי זה לא כמו בדומם, צומח וחי, הרצון לקבל שלנו בדיוק נבנה מהייחודיות של הבורא שהוא רצון להשפיע, ולכן אצלנו הוא מאוד מאוד מיוחד ויכול לכוון אותנו לדבר ההפוך ממנו, וכך הוא עושה.

תלמיד: אבל נראה שאם זה מגיע מהבורא אז הייחודיות הייתה צריכה להיות הרצון להשפיע. האם יש כאן קלקול שאנחנו הופכים את הייחודיות לייחודיות כביכול מצידנו? יש פה דואליות.

איך אנחנו יכולים להיות ברצון להשפיע אם הבורא רוצה שאנחנו ניכנס לקשר עמו? בקשר עמו צריכים להיות כאלו שככה אנחנו מסודרים, שמה שיש לו אין לנו ומה שיש לנו אין לו, ואז אנחנו יכולים להתקשר.

שאלה: נראה שיש פה דואלית כי אנחנו יודעים שיש דבר אחד בעולם שזה הרצון להשפיע.

אבל למי להשפיע? הוא צריך למישהו להשפיע. הבורא בעצמו אם אנחנו מדברים עליו, על איזה כוח עליון, אנחנו לא יכולים לדבר על שום דבר כי אין לו שום תכונה שאנחנו יכולים להגיד עליו משהו, אלא מרגע שבאותו הכוח העליון המופשט מהכול מתחיל להיות רצון, מחשבה לברוא מישהו, להיכנס למגע עם מישהו, לצאת מעצמו, אז אנחנו כבר מדברים על רצון להשפיע. אבל אם יש רצון להשפיע, לא חסר לרצון להשפיע כלום, אלא למי שירצה לקבל.

תלמיד: האם המטרה של מי שרוצה לקבל היא לקחת את הייחודיות הזאת ולהפוך אותה לרצון להשפיע לאחרים?

כן. אנחנו צריכים לפתח את הרצון לקבל שלנו רק שהוא יהיה בכוונה על מנת להשפיע לבורא, שאנחנו נהיה כלים בהתאם לרצון להשפיע שלו. אז אנחנו צריכים לפתח רצון לקבל דווקא ממנו ודווקא את מה שהוא רוצה, ושאנחנו נהיה בזה בהשתוות הצורה עמו שעושים את זה רק כדי שהוא יוכל להשפיע ואז מגיעים להשתוות הצורה. אמנם בזה אנחנו מגדלים את הכלים דקבלה שלנו עד אין סוף, אבל יחד עם זה אנחנו נמצאים איתו בהשתוות הצורה, דומים לו בטיב הפעולה בהשפעה, שאני מקבל רק בשבילו והוא משפיע רק בשבילי.

שאלה: אני יכול לתאר לעצמי, איך המקובלים ראו את זה בצורה ברורה, כשהם כתבו את זה. אבל איך אנחנו יכולים לעבור למצב חדש? נראה שזה ממש בידנו. איך אנחנו יכולים לקחת את זה ובאמת להתייחס ליום הזה כיום האחרון בחיינו וככה לאמץ את זה אלינו?

אנחנו עושים צמצום על הרצונות שלנו, שאנחנו כביכול לא רוצים להשתמש בהם, אלא להשתמש בהם אך ורק במידה שאנחנו יכולים בזה לגרום נחת רוח לבורא.

הוא רוצה לתת ואם אני רוצה לקבל ממנו מפני שהוא רוצה לתת כי אחרת אני לא מקבל, זה נקרא לקבל בעל מנת להשפיע, לזה אנחנו צריכים להגיע.

כל אחד פועל מהטבע שלו, הבורא מהטבע שלו המשפיע, אני מהטבע שלי לקבל, אבל הכוונות שלנו הן צריכות להיות זהות. אני בזה שאני מקבל, אני נותן לו תענוג והוא בזה שמשפיע, נותן לי תענוג. ואז לא חשוב מי נותן ומי מקבל, אלא חשוב איך אנחנו מתייחסים זה לזה. התינוק שמקבל הכול מאמא, הוא נותן לה או מקבל ממנה? כמה תענוג הוא נותן לה. זאת אומרת, שהכול תלוי באיך אנחנו עושים כוונה.

שאלה: מה גורם להתפתחות, שמביאה אותנו מנקודה א' לנקודה ב' ומה מאפשר לנו להשיג את נקודה ב'?

הבורא ברא את העולם הזה, העשירייה בשביל כל אחד ואחד, כמו שהוא כותב במאמר "בחירה חופשית," ש"הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר לו קח". ואז אנחנו מפתחים את היחס שלנו לחיבור, כדי שעל ידו להשפיע נחת רוח לבורא, להתאים את עצמנו לבורא. אני יכול להשפיע לבורא, רק מתוך זה שאני מחובר עם החברים וכך אני מתפתח.

שאלה: בתחילת הקטע הראשון הוא מדבר על זה, שבעל הסולם הולך לתאר עכשיו במאמר, את התנאים להיווצרות השלום בעולם. ובסוף הקטע השני, הוא כבר מדבר על הביטחון של הפרט והוא אומר, "שהשלום בעולם יגיע רק כשכל אחד ואחד יבין שהוא חייב לחיות בביטחון". האם זה נכון?

השלום בעולם יהיה אך ורק בתנאי, שכל אחד יבין שהשלום נבנה על פני ביטול הרצון לקבל לעצמו ונשאר רצון לקבל בעל מנת להשפיע. זה הכול, זה התנאי של הדור האחרון. הדור האחרון, זה שכולנו צריכים להגיע לעל מנת להשפיע בצורה הדדית, שזה אקוויוולנטי, שווה ממש, כמו שאנחנו משפיעים לבורא. כי אין בורא אלא מה שמתגלה בסך הכול בתוך כל הכלי הכללי.

תלמיד: בסוף הקטע הראשון, הוא כותב, "יתכן ואפילו כדאי בדור שלנו לעשות את ההזדמנות הזאת לדמות את עצמנו".

בטח שהוא בעד שאנחנו ננסה לבצע את כול התנאים האלה של דור האחרון, אנחנו רואים את זה מיתר החיבורים שלו.

תלמיד: אבל למה הוא כותב את זה בזהירות "אולי" "כדאי" "ואפשר"?

זה תלוי מהתקופה שהוא כתב. בתקופה יותר מאוחרת, הוא כותב על זה בצורה נחרצת, שאנחנו חייבים לקבוע כך וכך, אנחנו חייבים לפתוח מדרשים ולהסביר לשדרות העם את תנאי החיים האלו וכן הלאה. זה היה אחר כך, לפני זה הוא כתב בצורה יותר עדינה.

שאלה: את מה שהוא כתב בטקסט, אנחנו רואים עכשיו בעולם שלנו וכמובן ש 50% לא יכולים להסכים עם ה 50% האחרים בעולם ועוד יש חלק שלא רוצה לדעת שום דבר מזה. איך אפשר להסביר לכל חלק, שהוא צריך לבטל עצמו כדי להגיע לשלום?

כולם צריכים לוותר על האגו שלהם ולהבין שאנחנו חיים בעולם קטן, על פני כדור הארץ הקטן, ואנחנו נמצאים כל הזמן בלחצים יותר ויותר גדולים מצד הטבע. ואם אנחנו לא נתחיל לסדר את העולם בצורה קולקטיבית, יפה, אז אנחנו ממש בקרוב הורסים את העולם והורסים את עצמנו.

אני חושב שזה ברור לכולם, רק העניין הוא, שכלי התקשורת וכל המנהיגים צריכים להבין, שבמקום לחשוב איך הם יגמרו את הימים שלהם ועל העולם לא אכפת להם, אז הם צריכים לחשוב רק על כולם, זה הכול. אבל בעצם, אנחנו מתקרבים לסיום של כל החיים על פני כדור הארץ, אנחנו נהיה דוגמה טובה מאוד לציוויליזציות האחרות, ממקומות אחרים ביקום, שיסתכלו עלינו ויראו, באיזה צורה לא כדאי להתפתח.

שאלה: יהיה מעניין לדעת על צורות אחרות של הקיום ביקום. עכשיו בעל הסולם סיפר לנו על ארבע מידות.

כמו שאתה לא רואה את הרוחניות כי זה יגרום לך נזק, כי לא תוכל להתקדם נכון, כך אתה לא יכול לראות ציוויליזציות אחרות ולהכיר אותן, כי במצב שלך, זה יגרום לך נזק.

תלמיד: אתה מדהים ואנחנו כל כך מודים על האפשרות להיות התלמידים שלך, אתה האור שמנחה אותנו. בעל הסולם דיבר על ארבע המידות ואז פתאום הוא התחיל לדבר על הייחודיות שבאדם. אז מה קורה כאן?

אנחנו עוד לא קשרנו את זה עם זה, אתה צודק. זה יבוא כבר בשיעור הבא.

שאלה: האם הייחודיות יכולה להתבטא ברצון לחיבור?

אתה צודק, הכוח האישי של האדם יכול לפתח את עצמו.

שאלה: אמרת שצריך להסביר לאנשים שצריך לוותר על האגו. אפשר במקום זה להגיד, שצריך לוותר על החלק בי שמזיק לאחרים. האם בן אדם יכול לאבחן את זה?

שיהיה ככה, כן בוודאי. לאט לאט. כי זה מזיק לאחרים.

מה ההבדל? זה האגו.

תלמיד: השאלה אם האנושות לא מבינה אגו ככל מה שאני?

אני מבין. זאת אומרת אם אני מקבל קצת יותר מהשני זה לא נקרא אגו, אבל כשאני מזיק לזולת בצורה גלויה זה אגו, נכון. צריכים להסביר את זה בצורה כזאת שזה יהיה ברור לכולם.

שאלה: בעל הסולם כותב במאמר, שהמקור של כל בניין הולך ונמשך דווקא מהחורבן, אז השאלה היא, איך יכול להיות ששני הצדדים האלה יכולים להיות מושגים בכלי אחד, כי זה נראה שכל מדרגה מבטלת את השנייה?

כי כך זה בנוי, שכל מצב ומצב שבא, הוא מבטל את המצב הקודם. זו הסתירה שיש בין המדרגות, שדווקא על ידי זה הן קיימות ומתעלות זו על זו. יש מושג כזה בפילוסופיה.

שאלה: האם אנחנו חווים או מרגישים את הייחודיות בצורה מוגבלת, כדי שיהיה לנו מעל מה להתעלות?

דרך קבוצה, אתה מתחיל להרגיש ייחודיות בזה שאתה בונה אותה. שום דבר אתה לא יכול להרגיש אלא אך במידה שאתה בונה איזו תכונה, איזו תופעה בתוך העשירייה. רק מזה אנחנו מגלים את המציאות, דברים חדשים, את עצמנו. כי עצמנו זה לא אני, זה אנחנו, ברוחניות עשר זה אחד.

שאלה: הוא מזכיר פה ייחודיות, אבל הוא אומר שזו צורת השימוש בטבע כנושא התפתחות בפרט ובכלל. אבל לגביי הוא מדבר מאוד מעורפל, איך אפשר להשתמש בייחודיות ואיך אפשר להגיע לזה?

אם הייתי מדבר עימו, הייתי מבקש שיכתוב עוד ספר שלם במקום מאמר כזה קצר, אבל אתה רואה, היו לו כנראה מחשבות משלו.

תלמיד: הוא גם כותב, כאילו לא ברור מה צריך לעשות, הוא רק אומר שיש כבר אנשים שנמצאים בצד השני, שמשתמשים בטבע השני, אבל הם מעטים בחברה.

כן.

תלמיד: וזהו.

כן.

תלמיד: יותר מזה הוא לא אומר מה לעשות.

אז מה. ככה הוא כותב מה אתה רוצה ממני, כן הוא כותב שראיתי בני עלייה והמה מועטים, מה יש?

תלמיד: האם המאמר הזה רומז לכך שהפתרון היחיד לשימוש בייחודיות של כל אחד לטובת הכלל הוא רק אם נגיע למצב אהבת זולתך כמוך, ולשם כך כולם צריכים לקבל את הדרך שלנו?

בדיוק, אתה צודק.

שאלה: אתה הזכרת ציביליזציות אחרות.

אני לא מדבר עליהן. סתם אמרתי.

תלמיד: אני לא רוצה לדבר עליהן אני רוצה לדבר עלינו. האם בעצם העניין שלנו לעבור להשפעה ולהיות בנקודה הזאת, זה מה שיפתח לנו את היכולת לראות גם את אלה חוץ מאת כל העולם הרוחני?

אני לא מדבר עליהן, אמרתי לך, ואתה שוב חוזר, מה אתה חושב לבלבל אותי? זה יתגלה לאט לאט, זה יתגלה לנו בהתפתחות שלנו כשנהיה ראויים להתפתחות, כשנפתח יותר את התפיסה, את הידיעה, אז אנחנו נראה עוד דברים שקיימים.

אני חושב שבזה אנחנו נסיים את המאמר הזה כרגע. מה שאני מבקש, אתם רואים אנחנו לא יכולים לעזוב אותו כל כך בקלות, הוא לא מובן, הוא לא סגור, הוא לא מתיישב בנו בצורה רגילה, הוא מאוד מסובב, מפני שהוא מסביר לנו עד כמה שהקשר הוא מיוחד בין רוחניות לגשמיות. כאן יש אדם, וקבוצה, וחברה אנושית, וההתפתחות שלה במשך הדורות, ויחד עם זה תכונות פנימיות שבאדם, תכונות פנימיות שבחברה, התקשרות לא-לוהות, זאת אומרת יש כאן הכול. השלום בעולם, איך להביא את העולם שלנו לצורה השלמה. איך?

אפילו השאלה שהוא שם לפניו זו שאלה מאוד מאוד גדולה הכוללת את הכול, אז לכן אנחנו לא נסיים את המאמר ולא נוכל להגיד לעצמנו שאנחנו גמרנו אותו אלא נכיר אותו ונחזור עליו בעוד חצי שנה שנה וכן הלאה, אבל אני מבקש בינתיים במשך היום, תפתחו אותו תקראו קטע ועוד קטע ועוד קטע, ותראו עד כמה שזה בסופו של דבר יותר ויותר מתלבש בכם.

שאלה: האם זו אבן דרך לבני ברוך שלא נוכל להגיע לגמר תיקון בלי ליישם את כל מה שיש במאמר?

אני לא יודע, התנאים שלנו הם תנאים אחרים, של הדור האחרון, [ושונים] ממה שהיו קודם, ואני לא יכול להגיד לך במאה אחוז איך שזה צריך להתלבש בנו. נראה לנו שאנחנו נמצאים במצב של הדור האחרון ואנחנו צריכים לממש אותו כמו בדור האחרון. לפחות לספר על זה לכולם ולהחדיר עד כמה שאפשר לכל האנושות.

שאלה: מה הבעיה הגדולה של הייחודיות, שהיא שולטת באגו או הדרך שבה אנחנו משתמשים בה?

ייחודיות זה נקרא שכל אחד ואחד מתאר לעצמו שרק הוא קיים וכל האחרים באו "לשמשני", לשמש אותו, כולל הבורא. זו צורת הייחודיות שיש לנו והיא מגיעה לנו מהבורא עצמו כי הוא היחיד בעולם. ואנחנו צריכים להתעלות למעלה מנקודה הזאת, ודווקא להפוך את השימוש שבה ההיפך, לא שכולנו משמשים אותי, אלא אני משתמש בעצמי כדי לשרת את כולם.

שאלה: אני חושב על סבל, אני חושב על איחוד, על האחדות של היהודים ואני חושב על ההפצה שלנו, האם יש משהו אחד שיביא את העולם לגילוי הבורא, או שלושת אלה?

אנחנו מגיעים למטרת הבריאה בזה שלומדים ש"ישראל אורייתא קודש אבריך הוא חד הוא", שישראל זה מי שמשתוקקים להידמות לבורא על ידי המאור המחזיר למוטב ולבורא עצמו שזה כוח השפעה ואהבה, אם אנחנו מחברים את כל שלושתם יחד, אנחנו מגיעים למטרה.

שאלה: לקבל לרצון להשפיע זוהי עבודה שלמה?

כן.

שאלה: בפסקה השנייה שקראנו הוא כותב שאסור שיהיה מיעוט בלתי מרוצה, איך יכול להיות שיהיו כאלו תנאים שכולם יהיו מרוצים בהם?

אני לא יודע אבל הוא כותב שלזה חייבים להגיע, שהתיקון חייב להיות תיקון שלם.

(סוף השיעור)