שיעור בוקר 05.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא "ללכת בהתגברות" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "ללכת בהתגברות", קטעים נבחרים מן המקורות.

"ללכת בהתגברות".

צריכים לקרוא את הקטעים האלו ולהשתדל להבין שמדובר רק כלפי העבודה שלנו בינינו ולבורא. כרגיל אנחנו צריכים כל פעם לחדש את הדברים, מפני שכל פעם, לא שזה נשכח, אין שכחה, אלא נכנסים מיום ליום תנאים חדשים, הבחנות חדשות, לעבודה הרוחנית שלנו ולכן מה שהיה אתמול לא מספיק היום.

אומנם אנחנו חוזרים על אותו מאמר, שכתוב באותו ספר או באותו קטע, באותו חלק, באותו זיכרון של המחשב, אבל בשבילנו זה לא כך כי אנחנו כל הזמן מתחדשים יותר ויותר, לכן כתוב "והיה בעיניך כחדשים",

ולשם כך צריכים להיות מוכנים לקראת עוד יום ועוד יום, זה לא שאנחנו צריכים לחזור על אותו דבר, אנחנו צריכים לחדש, אנחנו צריכים לתקן, אנחנו צריכים לצרף רצונות חדשים שעולים מתוכנו ואנחנו צריכים שוב ושוב לפרמט אותם, לסדר אותם ולצרף לאותם רצונות שהיו אתמול ושלשום.

לכן צריכים להרגיש שהיום אני עובד עם מחשבות, רצונות חדשים ואני מצרף אותם לכל מה שהיה קודם. ולכן על זה כתוב "ואברהם זקן בא בימים", זאת אומרת שהוא בא בצירוף של כל אותם התיקונים שעשה במשך החיים ולכן נקרא "זקן".

קריין: קטע ראשון, אומר הרב"ש:

"צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', שהוא יכול לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה גדולה. ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע".

לכן אין לאדם לומר, שהוא לא מוכשר, שה' יקרב אותו, אלא הסיבה שהוא מתעצל במלאכתו. אלא האדם צריך תמיד ללכת בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו מחשבות של יאוש."

(הרב"ש. מאמר 19 "בוא אל פרעה - א'" 1985)

שאלה: מה ההבדל בין נשברי הלב לבין אלה בייאוש? נשמע לי די דומה, מה ההבדל?

כן, זה נכון. אבל "נשברי לב" אדם יכול להרגיש בכל רגע ורגע, שהלב שלו, הרצון שלו לא בסדר והוא שבור. הוא בזה מגלה רק את אי היכולת שלו לרוחניות, שלא מוכן לרוחניות, שלא מסוגל לרוחניות, שהוא בא מהכלי השבור. זה לא ייאוש, זה קביעת עובדה, שזה אני ואין לי בזה שום פחיתות, כי כך הבורא עשה לי.

מה שאין כן ההבחנה השנייה, חוץ מנשברי לב שאני מרגיש את עצמי מיואש, בחוסר כוחות, השאלה מה אני עושה עם זה, עד כמה אני מתעורר בכל זאת. אני מבין שאת כל הדברים האלה הבורא הכין לי ואני חייב לעבור, אני חייב לקבוע שכל הרצון לקבל שלי לא מוכן להתקדמות הרוחנית ואני חייב להתעלות מעליו. ולכן אם אני מתייחס נכון למה שהבורא ברא, שיש לי, והוא נתן לי לב שבור, ונתן לי גם הרגשה של לב מתוקן, טהור, אז בפער בין שני הלבבות האלו או שני היצרים האלו, היצר הרע והיצר הטוב, המתוקן והשבור, אני מתחיל להרגיש את עצמי, וצריך לייחס הכול לבורא. ומתוך זה לדרוש ממנו שיעשה עלי תיקונים.

אנחנו בעצמנו לא צריכים לעשות שום דבר חוץ מלפנות לבורא, כי ודאי שאין לנו שום כוחות לשנות את המצב, לשנות את הרצון שלנו, כלום, רק לבקש.

תלמיד: נשברי לב, הכוונה שאתה עובד בעשירייה, ואתה מבין שהדברים לא עובדים ויש משהו שלא יכול להתמלא. אנחנו בונים את הקשר אליו דרך העשירייה שלנו, זה נשברי לב? ומה הוא ייאוש, ויתור?

לא, אל תרוץ, זה לא ויתור. ייאוש זה שאתה רואה יום יום, כשנדמה לך שאתה נמצא באותם המצבים ושהם לא מתחדשים, וכמו שהיה אתמול גם היום ואולי גם יהיה מחר ואתה לא רואה שום שינויים, שמשהו משתנה, מתקדם. וזה לא נכון. אתה נמצא כל רגע ורגע ברצון חדש, אחרת לא היה הרגע הקודם מתחלף לרגע הנוכחי.

ולכן צריכים כל פעם לראות שאני חי את כל הרגעים האלה בזה אחר זה, לא רק אני אלא כולם, כל האנושות, רק אני מודע לזה ורוצה שכל רגע יתהפך לרגע מתוקן, וכך מתקדמים.

שאלה: למה לראות שאנחנו הפכנו לגרועים יותר, נחשב לעזרה מלמעלה?

אנחנו צריכים לראות בכל רגע שאנחנו נעשים חדשים, והחידוש הוא בזה שהבורא, האור העליון משפיע עלינו ומגלה עוד ועוד את העומק הגדול של הרצון לקבל שלנו. כי אנחנו מרגע לרגע יכולים יותר ויותר להכיר את הרע שבנו על פני הרגעים הקודמים. וכך אנחנו מתקדמים.

לכן אם אדם באמת לא מגלה שיש רגע חדש, זה סימן שהוא לא מוכן לעבוד, לא הכין את עצמו לעבודה. לכן כתוב, "ויהיו בעיניך כחדשים", שכל הרגעים יהיו בך כחדשים, ואתה כל פעם תעבור עליהם ותתקדם. הכול תלוי בעבודה שלנו, ככל שאנחנו מחוברים. מידת החיבור בינינו היא בעצם אותה המדידה שבגללה אנחנו יכולים לקבוע עד כמה אנחנו מצטברים בינינו, מתחברים, מתייצבים לעשר ספירות, לפרצוף אחד, לנשמה אחת.

שאלה: מה זה שאדם מתעצל במלאכתו?

מתעצל במלאכתו, שלא רוצה להכיר בכל רגע שזה רגע חדש.

תלמיד: האם בזה שאני מבקש מהבורא כל יום את החיבור בינינו, את האהבה, את ההשפעה, שייתן לנו את הכוח הזה כל יום לפתוח את הלב אחד לחברו, זה נחשב שאני עושה את מלאכתי בבקשה לחברים?

זה לא הכול אבל גם.

תלמיד: אם אני מרגיש שההכרחיות מפריעה לי לבקש על החברים, נכון לבקש על הכרחיות של עצמי?

אם אתה מבקש על הקשר עם החברים ועם הבורא בצורה נכונה, אתה אפילו לא צריך לבקש על עצמך כלום, כי אתה מבקש לבצע קשרים ביניהם ואז אתה נכלל בזה. אין לך יותר מה לבקש, אז ממילא הבקשה שלך כוללת הכול.

שאלה: מה זה אומר שרצון לקבל חדש מתעורר? איך זה מורגש?

יכול להיות שאנחנו לא מרגישים את זה, לפעמים כן, לפעמים לא. בדרך כלל לא. אבל הוא מתעורר, ובכל פעם מה שמתעורר אנחנו חיים רצונות חדשים. לא רק אנחנו אלא בכלל כל העולם, רק ההבדל הוא בדרגה. אנחנו מבררים רצונות ששייכים כבר לדרגת ההשפעה, והעולם מברר עדיין מה שצריך בדרגת הקבלה.

שאלה: בכל רגע יש לנו רצון חדש ותנאים חדשים שהבורא מגלה כדי שנוליד כל פעם בקשה חדשה?

גם בכמות וגם באיכות אנחנו כל פעם צריכים להתקדם, לברר מצבים חדשים ולעומק חדש.

שאלה: מה זה אומר בכל פעם לברר את המצב בעומק חדש? אני מגלה אילו רצונות, לְמה אני צריך לכוון את עצמי מכאן?

יותר ויותר להיות מחובר לחברים בכל מיני תנאים, מצבים שמתגלים ביניכם ושהם כולם יהיו מכוונים לבורא.

קריין: קטע 2, אומר הרב"ש:

"אנו צריכים תמיד להסתכל על המטרה, שהיא "להטיב לנבראיו". ואם היצר הרע בא לאדם ושואל אותו כל הקשיות של פרעה, לא לדחות אותו בקש, אלא לומר, עכשיו עם השאלות שלך אני יכול להתחיל בעבודה דלהשפיע.

זאת אומרת, שלא להגיד על השאלות של יצר הרע, שהוא בא אליו בכדי להוריד אותו מדרגתו, אלא להפוך, לתת לו עכשיו מקום עבודה, שע"י זה הוא יעלה בו עכשיו בדרגות השלימות."

(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

להסתכל נכון על כל מצב ומצב, וכל מצב שמגיע לנו יהיה כדי שאנחנו נעלה. כמו שכתוב, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש". אפילו שבא לאדם מצב שהוא חושב שזה מצב של ירידה, זה מצב של ירידה לצורך עלייה. אנחנו כל הזמן מתקדמים לגמר התיקון, כולם, כל האנושות, במיוחד כשאנחנו עובדים עם האורות, עם הכוח שמארגן אותנו ומקדם אותנו לזה בפועל. לכן עלינו תמיד להתחזק כמה שיותר קרוב לאותה נטייה כמו שהאור פועל.

ואז המהירות ההתקדמות שלנו תהיה באמת מורגשת.

שאלה: כשמגיע יצר הרע אז ברור מה עושים, אבל כשאתה מסתכל על היחס שלך כלפי תכונה נעלה יותר, האם גם אז אתה מגלה איך ביחס לתכונה הזאת להתמודד נכון עם היצר הרע?

בכל רגע ורגע, מה שמתגבר באדם זה היצר הרע. ולכן אם אנחנו רוצים להסתכל נכון ולהתקדם נכון אנחנו צריכים לראות בכל רגע ורגע התגברות היצר הרע, ועד כמה אני יכול להפוך אותו, לסדר אותו בצורה כזאת שהוא יהפוך ליצר הטוב. אני יודע רק דבר אחד נכון, בטוח, שאם אני מבקש מהבורא שיהפוך את היצר הרע ליצר הטוב, שיעזור לי, שיתן לי אפשרות להשפיע, להיות קשור לקבוצה ואליו, לבורא, אז בצורה כזאת אני מתקדם.

ולכן בכל המצבים שיש לי, הכי הכי ריקניים ופשוטים, אני תמיד צריך להיות מכוון רק לזה. אין רגע שהוא ריק ושאין לי מה לעשות בו, אלא אני פשוט לא רואה עד כמה אני יכול להשתמש בו.

קריין: קטע שלישי. אומר הרב"ש:

"כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל ההתגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע.

והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך."

(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

זאת אומרת, אנחנו צריכים להיות סבלניים, ולהבין שכל פעם יהיה לנו רצון לקבל יותר ויותר גדול, המכשול יהיה ברור יותר, ואנחנו לא צריכים להתרגז על זה ולהצטער ולפחד אלא צריכים לקבל את הדברים האלה כמדרגות שעליהן צריכים לעלות מעלה. ולכן כל פעם שיש לנו מדרגה חדשה אנחנו צריכים לעלות עליה ולא לחשוב שהבורא נותן לנו אותה כדי להכשיל אותנו, אלא שהוא עוזר לנו בזה. הוא מגלה לנו את המדרגה שאם נעלה עליה אז נהיה יותר קרובים אליו, עוד יותר ברוחניות, עוד יותר בנצחיות, עוד יותר בכלים כאלה שבהם נגלה את כל המציאות בצורה ברורה וזה ימלא אותנו.

זה מה שצריכים לעשות.

קריין: שוב קטע שלישי.

"כל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול"," אין אף רגע שהוא מיותר, שעברנו אותו סתם, אלא אם לא יכולנו להשתמש בו במאה אחוז אל תדאגו, הוא בכל זאת נכנס לתיקון. "היינו שכל ההתגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע.

והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך."

(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

שאלה: איך הכוונה המשותפת שאנחנו יוצרים להיות מעל הכוונה לעצמו, יכולה להיות גדולה יותר מאשר השאלות המתגברות של פרעה?

אנחנו עוד נעבוד על זה. אני עוד לא יכול להסביר את זה, אנחנו נראה את זה בפועל, נגיע לשאלות של פרעה וכל זה.

שאלה: מה זה לקחת חלק מהעביות ולעשות עליה מסך?

חלק מהרצונות לקבל שמתגלים באדם הוא יכול להפוך ולהתקשר לחברים ולבורא, זאת אומרת לעבוד איתם בעל מנת להשפיע. זה נקרא שמתגבר עליהם, ובעזרת ההתגברות, והקשר עם החברים ועם הבורא, הוא מקבל כוחות שנקראים "מסך". ואז בכוחות הפירוד שהתגלו לו הוא משתמש דווקא כדי לתקן אותם ולהפוך אותם לכוחות החיבור. זו העבודה, שהוא עולה על אותה המדרגה שמתגלה לפניו.

תלמיד: מה הם הרצונות האלה, איך אפשר לזהות אותם?

כל מיני רצונות שהוא מגלה לפניו, לא חשוב איזה, רצונות שמפריעים לו.

שאלה: רצונות שמפריעים לחיבור?

כן, ודאי. שום דבר חוץ מחיבור אנחנו לא צריכים, כי בתחילת הדרך שלנו הייתה שבירה, וכלי אחד התרסק להמון חלקים ואנחנו צריכים בחזרה לחבר אותם. מרצון אחד שהיה באדם הראשון נעשו אלפי אלפי רצונות ואותם אנחנו צריכים לחבר יחד.

תלמיד: מה זה נקרא לעשות מסך?

אנחנו לא יכולים ממש לחבר רצונות, כי הם כבר הפוכים זה מזה. ואז על אף שהם לא רוצים להיות יחד, כמו שאנחנו אחד כלפי האחר, צריכים להשתדל בכל זאת להיות מחוברים, גם אם בפנים שונאים ודוחים זה את זה ולא רוצים לקבל זה את זה. ברור שזה כך בכל אחד ואחד, אבל על פני זה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", אנחנו מתחברים, משתדלים להתחבר ומחזיקים את עצמנו בכוח שלנו שאנחנו מבקשים מהבורא, שאנחנו משתדלים ליצור בינינו, וכך אנחנו מחזירים את עצמנו למערכת שלמה של אדם הראשון.

תלמיד: יש פעמים שמאוד ברור שיש פה עכשיו מקום להתגברות, אבל יש פעמים שזה בכלל לא מורגש.

בסדר, ממשיכים בכל זאת ואז זה יתברר על ידי עוד כמה שלבים.

תלמיד: ומה קורה באותו רגע שזה לא מתברר?

באותו רגע זה לא חשוב לי, אני צריך להמשיך. אני יודע רק דבר אחד, יש לפניי בעיה, לחבר את כל הרגעים, את כל הפעולות והמחשבות, הרצונות, את כל מה שיש לי למערכת אחת, עם החברים ועם הבורא.

שאלה: לפעמים אנחנו לא מודעים לתירוצים של היצר הרע, איך אנחנו צריכים להעלות תפילה במצב כזה?

להתחבר בינינו. לכן תפילה יכולה להיות תפילת יחיד ותפילת רבים. ותראה, אם אתה לא יכול, אם אין לך מילים, אם אין לך למי לפנות, עם מה לפנות, אז תתחבר לחברים ותגלו עד כמה יש לכם עבור מה לבקש.

שאלה: האם זה נכון להגיד שלב שבור זה תנאי כדי להגיע ליראה?

כן. חייב להיות לב שבור כדי להגיע ליראה, אתה צודק.

שאלה: האם אפשר להגיד שפרוטה ופרוטה זה המאמץ לחיבור?

כן, ודאי. אתה צודק.

שאלה: כתוב שכל מאמץ מצטרף לחשבון גדול, אבל למה אנחנו לא רואים את ההתקדמות אלא ההיפך?

היית רוצה לראות שהקופה שלך ברוחניות כל הזמן מתמלאת ומתמלאת בזה שאתה מוסיף בקשות ויגיעות, שאלות ומצבים חדשים, והכול נכנס לתוך התא שלך. זה נכון, אבל מפני שאנחנו מתקדמים לרצון להשפיע, כדי שאתה תתקדם להשפעה, אז אתה צריך להתקדם למצבים שאתה פחות ופחות רואה שיש לך קופה, ארנק, ששם אתה אוסף את היגיעה שלך, את המצבים היפים שלך, ושאין לך מה לקבל בעולם הבא. כי בעל מנת להשפיע אתה לא צריך לשאול על זה, בעל מנת להשפיע אתה צריך להגיע לדבר הפוך, מוזר מאוד, שאתה לא רוצה שום פעולה, שום תוצאה מהחיים שלך, חוץ מזה שעשית משהו לכולם ודרכם לבורא ונשארת באפס מוחלט ממש.

בינתיים ההסתכלות שלנו על כל התהליכים שאנחנו עוברים היא ודאי אגואיסטית, אבל לאט לאט על ידי המאור המחזיר למוטב היא תיתקן ונגלה הסתכלות חדשה באור החסדים.

שאלה: בסעיף הקודם הרב"ש כותב שמטרתנו היא להביא נחת רוח ליוצרנו. אנחנו בדרך כלל אומרים שאנחנו רוצים לתת נחת רוח לבורא.

ודאי, "אני לדודי ודודי לי", ככה זה קורה ואין מה לעשות. אנחנו רוצים לעשות נחת רוח לו והבורא כביכול רוצה לעשות נחת רוח לנו. ואנחנו צריכים בזה להשתדל לעבוד בצורה הדדית. אתם שכחתם את הדוגמה שלנו העיקרית. יושב אורח ובעל הבית וכל אחד רוצה לתת לשני, אבל האורח לא יכול לתת לבעל הבית שום דבר ורק בעל הבית יכול לתת הכול לאורח. אז האורח שם תנאים שהוא נותן לבעל הבית אפשרות להשפיע לו רק בתנאי שהוא יכול להשפיע בחזרה לבעל הבית. יוצא אמנם לבעל הבית יש הכול, אבל האורח הוא הקובע. כך אנחנו.

לאט לאט הדברים האלה יתייצבו, אתם תרגישו אותם. כול עוד הם לא נכנסים ללב, אנחנו לא יכולים להבין אותם. לכן כתוב בקבלה "הלב מבין". הכול צריך להתברר ברצון ואז כשזה מתברר ברצון, אנחנו מבינים. השכל שלנו מלווה את הרצון, עוזר לו לשקול, למיין דברים, אבל בעצם כול מה שקורה - קורה בתוך הרצון.

שאלה: הייתי רוצה יותר מלראות את הקופה שלי מתמלאת - לנצור את כל מה ששמעתי ב 35 דקות האחרונות בשיעור ולשלוף את זה למען העשירייה ברגע הנכון. איך אני מגיע למצב הזה?

תפילה. תבקש מהבורא שיעזור לך כך באמת לבצע מה שיש לך בלב. יפה, תצליח.

שאלה: למה הקופה או הארנק שלי תמיד נעשה יותר גדול ואני חייב יותר לוותר עליו?

הרצון לקבל גדל ואתה צריך לעשות חשבון בשביל מה אתה צריך לעבוד עימו, למען מי אתה צריך לעבוד עימו.

תלמיד: מי מגדיל את הארנק, אני בעצמי בזה שאני משקיע רק בו או שהבורא מגדיל לי את הארנק?

ודאי שהבורא, זה התהליך הכללי שהרצון לקבל כל הזמן גדל. הוא לא גדל, זה נפתח לנו יותר ויותר.

שאלה: אם אדם מרגיש שהוא במדרגה חדשה, האם זה אומר שיש לו מסך על המדרגה הקודמת?

ודאי שבאיזו צורה כנראה שהוא עבר את המדרגה קודמת.

שאלה: למה לא ייתן להיכנס למוחו מחשבות של ייאוש, אם ייאוש הוא המקום לתפילה אמיתית?

לא. אתה צריך להיות בתפילה לא מתוך הייאוש אלא מתוך שרוצה להתקדם.

שאלה: אם אנחנו לא צריכים לדעת מה אנחנו צוברים, אז למה אנחנו אומרים פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול?

כי אנחנו מדברים על פעולות השפעה. ובפעולות השפעה אנחנו רוצים לאסוף את כל הפרוטות.

שאלה: איך זה מסתדר שהבורא קרוב לנשברי לב ודכאי רוח מצד אחד, אבל מצד אחר על האדם תמיד ללכת בהתגברות ולא ייתן להיכנס למוחו מחשבות של ייאוש?

אנחנו צריכים לעבור את המצבים של שבירת הלב ובכל מצב ומצב יש לנו את זה וזה סימן שאנחנו עולים לדרגה יותר גבוהה. לכן לב שבור זה מצב מאוד מכובד, כמו שכתוב "אין שלם מלב שבור", אבל אחרי זה אנחנו הולכים הלאה.

שאלה: מה זה אומר בעבודה של העשירייה לקחת מכלי קבלה ולהכניס לכלים של השפעה?

כשאני מקבל דחיות, הכבדות הלב ופשוט מעל זה אני מתחבר עם החברים והולך קדימה.

שאלה: לפעמים כתוב שמי שמתפלל עבור עצמו מזיק לעצמו ולפעמים צריך כמה שיותר להתפלל עבור עצמו. אז מה יותר מדויק?

האם מדובר על החיבור עם החברים ודרכם לבורא או סתם על עצמי שרע לי.

קריין: קטע מספר 4.

"הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו.

כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים, כי אפילו "אפילו הגנב, במחתרת, קורא לבורא", אשר על כן אין צורך לזה למוחין דגדלות, לשמור על הענף שלא יופסק משורשו כרגע."

(בעל הסולם. אגרת י"ח)

אנחנו תמיד מחוברים לבורא, לכן אין לנו שום בעיה לפנות אליו, רק שאנו צריכים לסדר שהפנייה תהיה מאיתנו, אליו. ככל שאנו מתחברים בינינו עוד קצת, ומכוונים את החיבור שלנו אליו. מה זה "אליו"? כי מה אנחנו רוצים? לגרום לו נחת רוח שייהנה מאיתנו כמו אמא שנהנית מהילדים הטובים שלה, או שאנחנו צועקים רק "תן לי, תן לי"? כך אנחנו צריכים לפחות בצורה הפשוטה, המובנת לנו לראות את עצמנו, איך אנחנו מבצעים את הפעולה

, ולא כל כך חשוב איך, אלא חשוב איך מתחברים, ולמי פונים.

אם אנחנו מייצבים את הדברים האלה יחד בנקודה אחת, כל אחד מאיתנו, וכולנו יחד בנקודה אחת, ואז כולנו יחד כלפי בורא אחד, זה נקרא "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא", וודאי שבזה אנחנו מצליחים. זה כבר ברור.

קריין: קטע חמישי אומר הרב"ש.

"כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת".

וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמיים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה. נמצא לפי זה, אדרבה שמקרבים אותו מלמעלה, לכן שלחו לו עבודה. ועל זה נאמר "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים ייכשלו בה"."

(הרב"ש. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מחברים את המחשבות הזרות האלה לרוחניות? נראה היה שלהיפך, אנחנו מתעלים מפניהן או מעליהן ולא לוקחים אותן איתנו.

איך? אם אתה מתעלה על פניהן, אז אתה לוקח אותן ועולה יחד איתן, אחרת על איזה יסוד אתה עולה? ודאי שכל הרצונות, כל המחשבות, כל המכשולים, כל הדברים קשים, הכול עולה יחד איתנו, ממש יחד איתנו. כשאנחנו מגיעים לגמר התיקון, כל הדרך הזאת מתקפלת כמו שטיח, ככה שאנחנו באים ונכנסים לגמר התיקון עם כל העביות. ובגמר התיקון כנראה מתגלים כל המצבים שעברנו בכל מיני צורות הפוכות מקדושה, מנתינה, מחיבור, ויחד עם זה אנחנו מגלים את מצבי החיבור.

תלמיד: פשוט מתגלים איזה רצונות ומחשבות? מחשבה זרה, כמו שכתוב כאן, אבל אני משתדל הרי לחשוב עכשיו על החברים, להתכלל בעשירייה, ולהתחבר עם הבורא.

יפה מאוד, ויחד עם זה מתגלים לך עכשיו כל מיני רצונות, מצבים, מחשבות, שכביכול לא שייכים לחיבור עם החברים. תנסה יחד איתם להיות מחובר עם החברים. ואם אתה לא יכול, תבקש מהבורא, שכמו שהוא שלח לך את המחשבה הזרה הזאת שכביכול מנתקת אותך מהחברה, שהוא יעזור לך למעלה מהמחשבה הזאת, להיות מחובר עם החברה.

שאלה: מה עושים עם מחשבות שמתעוררות כנגד הבורא, באופן ברור וגלוי, זה ברור. אבל מה עושים עם מחשבות שכביכול מסיטות את האדם מהמטרה? איך להיאבק עימן? זה כאילו בלתי אפשרי. מה, אני צריך כל הזמן לקרוא, כל הזמן לחשוב? אם אני אלך לישון ואני אחשוב על המטרה, אני פשוט לא ארדם. איך להתמודד עם אותן מחשבות שמסיטות את האדם, או סתם מחשבות "אני אנוח עכשיו". מה עושים עם זה?

תהיה כל הזמן מקושר עם החברים ועם הבורא, ותראה שזה לא יפריע לך לעבוד, לישון ולעשות את כל הדברים. תראה, תנסה, עוד ועוד צריכים להיות יחד עם החברים, עם הבורא ויחד עם כל מה שקורה בעולם הזה.

תחלק את המציאות שלך לשתיים, לעולם עליון ועולם תחתון, ותחיה בעולם העליון, ויחד עם זה תשתדל להיות בעולם התחתון. ששני העולמות האלה יתקיימו יחד. מה הבעיה? בכל מקרה אחר כך תגלה שזו מציאות אחת, רק שהאחד עובר דרך השני. זה יקרה לך.

שאלה: כל בוקר כשאני מגיע לשיעור אני מרגיש את תחושת הפירוד הולכת וגדלה. האם כך זה יהיה תמיד?

זה תמיד יהיה, ויותר. אבל יחד עם זה, אחרי שאתה מתגבר על הפירוד של אותו בוקר או אותו יום, אתה תתחבר יותר, תגלה יותר, ודווקא תבין שזה קרה בזכות אותו ניתוק שהרגשת לפני כן.

תלמיד: איך אני יכול לזהות שתחושת הפירוד הזאת מגיעה מהאגו שלי ואיך אני יכול להתעלות מעל הרצון לקבל שלי בכל יום?

בינתיים אנחנו צריכים להאמין שכך כתוב, שכל מה שעולה הוא לא חדש, אלא שקודם הוא היה נסתר אצלי, בי, בתוך האגו שלי, ולאט לאט זה מתגלה יותר ויותר. לכן אין דבר חדש, אלא אני תמיד מתקן את הנשמה השבורה שלי, יום יום.

שאלה: אני מנצל את הזמן והאנרגיה בשביל לעשות משהו בשביל החברים במקום בשבילי?

לא. כשאתה עושה את זה בשביל החברים, זה דווקא בשביל הנשמה שלך.

שאלה : איך אני יכול לעזור לחבר שלי להעלות את המחשבות הזרות למעל הדעת?

על ידי דוגמה, אתה מראה לו עד כמה אתה שבור, ויחד עם זה איך אתה מתעורר. תראה לו את זה, תן לו דוגמה, זו עזרה טובה מאוד.

שאלה: כתוב בקטע 2 וגם בקטע 5 שכשמתעורר היצר הרע, וכל מיני מחשבות, אז לא לדחות אותן אלא דווקא להשתמש בהם לעבודה. אתה יכול לחדד את ההבדל? כי שמתעורר משהו שמסיח את דעתי, אז אם אני אתאמץ לחזור חזרה לחיבור, להיות בשיעור, זה נקרא לדחות אותו או להשתמש בו, ומה באמת ההבדל?

תנסה ללכת עם ההפרעה הזאת עד הסוף, עד שאתה מחבר אותה לחברים ולבורא. זה נקרא להשתמש בה נכון.

שאלה: אתה יכול להסביר את זה בבקשה? כי יש כל מיני דברים שמתעוררים.

אני לא יכול להסביר. אתה צריך לעשות את זה ואז תקבל הסבר מתוך מה שאתה עושה. אתה מבין? ככה זה עובד. אני לא יכול להסביר לך את כל הדברים האלה באופן תאורטי, כשעוד אין לך פרקטיקה.

תלמיד: אני שואל על הפרקטיקה, למשל אם פתאום אני נעשה רעב, מה זה נקרא לחבר את זה לחברים?

אני לא מדבר על דברים כאלה, שייכים למישור הבהמי. זה נקרא חוסר מעשה, אתה רוצה לברר את הכול בשכל.

תלמיד: אז בכל זאת על מה מדובר פה, על איזה מחשבות רעות?

מדובר בפעולות חיבור, ושכל דבר שמתברר לך, כשאתה מרגיש שמשהו עלה במוח וליבא שלך, תנסה לחבר אותו לחיבור, להשתמש בו לחיבור עם החברים.

תלמיד: יש המון הסחות דעת שמתעוררות כל הזמן, בטח במהלך השיעור, אז מה זה נקרא לחבר את הסחות הדעת האלה לחברים?

שלמרות שיש לך הפרעות, אתה רוצה להישאר מחובר לחברים.

תלמיד: ולמה זה לא נקרא לדחות אותם? אני מנסה להבין את ההבדל, היה כתוב לא לדחות את הדברים שמגיעים.

אתה רוצה להשתמש בהם דווקא כדי להתחבר יותר חזק. כי הפרעות האלו שאנחנו קוראים להן "הפרעות", כי זו באמת ההבחנה הראשונה שאנחנו מרגישים בהן, ההפרעות האלו צריכות לקרב אותנו זה אל זה. כי אלה אותם גילויי השבירה שקרתה לנו פעם, והן מתעוררות מתוך השבירה. לכן אנחנו צריכים לקחת את כל ההפרעות האלה ויחד איתן, מעליהן להתחבר בחזרה, וכך אנחנו מתקנים את אדם הראשון השבור.

שאלה: האם אנחנו צריכים לדרוש שהבורא ייתן לנו רצון להשפיע, או שאנחנו צריכים לדרוש שהבורא ייתן לנו כוחות לעבוד כנגד הרצון לקבל?

לא, לא צריכים לבקש כוחות להיות נגד כוח הקבלה, אלא צריכים לבקש כוחות להיות בעד כוח ההשפעה, בעד החיבור. זאת שאלה מאוד טובה, תרשמו את זה.

צריכים לבקש חיבור ולא להילחם נגד הפירוד. על זה כתוב, שכל מי שנלחם נגד משהו, שובר משהו, הוא מקבל אותו פעמיים. אם היה לפניי משהו שהפריע לי ושברתי אותו, אז אני מקבל עכשיו שניים במקום אחד. אנחנו צריכים לעבוד דווקא על תיקון בכל מקום, לא לשים לב לכוחות הפירוד, אלא מעליהם להשתדל להקים מערכת חיבור.

שאלה: מה זה נקרא שאנחנו פונים אליו ביחד?

כמו עכשיו בעבודה שלנו שאנחנו מבררים מה מפריע לנו, איך אנחנו צריכים לעבוד עם ההפרעה, איך להתגבר עליה, איך לעבוד, כלומר לפנות לבורא כדי שיתקן לנו את זה. אז בסך הכול לא חשוב באיזה מצבים אנחנו נמצאים, כל המצבים האלה זה רצון לקבל.

כל העבודה שלנו היא להתעלות למעלה מהרצון לקבל לרצון להשפיע, לכוונה על מנת להשפיע. לכן לא חשוב איזה הפרעות יש לכל אחד ואחד, בסך הכול כולנו נמצאים בפעולה אחת, להתעלות למעלה מהרצון האגואיסטי שמתעורר בנו ומביא לנו כל מיני ספקות, דחיות, בלבולים וכן הלאה.

אנחנו בעצם נמצאים באותה בעיה, לכל אחד ודאי שבסגנון אחר, ואפילו אם נדבר בינינו ונברר את ההפרעות שיש לכל אחד ואחד, אנחנו אף פעם לא נמצא הפרעות דומות ממש אצל כל אחד, כי זה לא יכול להיות, כולנו כלים שונים.

לכן כל העבודה שלנו היא רק לחבר את ההפרעות האלה כביכול להפרעה אחת, ושהבורא יתקן. וכשהבורא מאיר על זה באור שלו, בנוכחות שלו, אז הכול מיתקן, מתבטל, ואנחנו נעשים מחוברים.

תלמיד: אם לכל אחד יש הפרעה משלו והוא לא מרגיש את האחרים כרגע, אז מה זה נקרא לחבר את ההפרעות האלה להפרעה אחת, מה זה אומר לפנות אליו ביחד?

אין לנו יותר מרצון לקבל, וברצון לקבל הזה מתגלות כל מיני הפרעות, צורות שבירה, אבל בסך הכול הכול אחד, הרצון לקבל שמגלה שהוא נמצא בעל מנת לקבל. לכן כל העבודות שלנו הן אותה עבודה, ובכל אחד מאיתנו זאת תהיה אותה עבודה, ואין לנו שום דבר חוץ מלחבר את כל הדברים האלה לבורא שיתקן.

תלמיד: אז כשכל אחד בעשירייה עושה את העבודה הזו, זה נקרא שאנחנו עושים את זה ביחד?

זה שאנחנו רוצים לחבר את עצמנו יחד שיהיה מאיתנו רצון שבור אחד, אפילו רצון שבור אחד, זאת כבר העבודה שלנו, עבודה נכונה, רוחנית.

תלמיד: מה זה רצון שבור ביחד?

אנחנו רוצים לחבר את הרצונות שלנו יחד.

תלמיד: אבל אנחנו תמיד אומרים שאנחנו מתחברים למטרה, לבורא, לא ברצונות.

נכון, אבל איך אתה יכול לחבר? על ידי זה שהבורא יופיע ויהיה בינינו. הרצונות האלה לא יכולים להיות יחד אף פעם, ההיפך, עכשיו אחרי השבירה יש מרחק גדול ביניהם, בין כל רצון ורצון, והבורא צריך למלא את המרחק הזה בנוכחות שלו, ואז הרצונות האלה מתחברים.

הרצונות האלה הם כמו איים בים שאנחנו רוצים לחבר ביניהם, אז הבורא שנכנס בין האיים האלה, במה הוא שבר אותם? במה שנגלה באור העליון, ועכשיו הוא צריך למלא את המרחק בין האיים האלה, קודם כל באור החסדים ואחר כך באור החכמה.

תלמיד: אדם מתעורר באמצע היום לעבודה, איך הוא יודע שהוא עושה את הפנייה שלו לבורא ביחד, או שהוא פונה לבורא לבד, מה ההבדל?

כשהוא פונה לבד זה לא כל כך מועיל. אם הוא רוצה לתקן את המצב שלו, הוא צריך להתחבר לחברים ועם החברים לבורא, וזה יתקן את המצב שלו.

תלמיד: את החיבור הזה לחברים הוא עושה בתוך עצמו, כלומר לבד?

הכוונה שלו להיות מחובר עם החברים או לא?

תלמיד: כן, ודאי.

זה הכול. מה זה נקרא שהוא לבד?

תלמיד: שכל חבר עושה את העבודה הזו שהוא רוצה להיות מחובר עם האחרים בתוך עצמו, בזמן אחר, ברגע אחר.

תמיד זה כך, תמיד מתוך עצמו.

תלמיד: אז מה זה נקרא ביחד?

שכולנו משתמשים בשיטה אחת.

שאלה: בקטע כתוב "ישרים דרכי ה'", למה הכוונה?

"ישרים דרכי ה'", הכוונה היא שהולכים רק לפי השפעה.

שאלה: בקטע מס' 5 שקראנו כתוב "כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות", ואז הוא ממשיך "בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה. נמצא לפי זה, אדרבה שמקרבים אותו מלמעלה". "שמקרבים", האם זה בא מהמילה קורבן, שאנחנו מקריבים את המחשבות האלה דרך העשירייה, זה המנגנון?

זה המנגנון.

קריין: קטע מס' 6 אומר הרב"ש,

"ההתחלה שהאדם מתחיל להכנס בעבודה, הוא מתחיל באמונה, אולם הגוף מתנגד לעבודה זו, אז בא מצב של יגיעה, היינו שהוא צריך להתגבר על הגוף, ולעשות כל מיני עצות, כמו שאמרו חז"ל "בתחבולות תעשה לך מלחמה", היות שאין הגוף רוצה לוותר על תועלת עצמו, וכפי מה שנותן יגיעה, בשיעור הזה הוא מתחיל להרגיש, שאין בידו לעשות שום דבר, כי הוא מצד עצמו, כבר עשה לפי דעתו, כל מה שהיה ביכולתו לעשות, ובא לאחר היגיעה, לידי ידיעה, שרק ה' הוא יכול לעזור, ואין זה בידי עצמו. אז התפלה הוא בעומק הלב, היות שברור אצלו בידיעה ברורה, שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה".

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

זה באמת חשוב מאוד, שאחרי כל התחבולות, אחרי כל המאמצים וכל מה שאנחנו עושים, אנחנו מגיעים למצב שרק הבורא יכול לעשות.

קריין: קטע מס' 6 אומר הרב"ש,

"ההתחלה שהאדם מתחיל להכנס בעבודה, הוא מתחיל באמונה, אולם הגוף מתנגד לעבודה זו, אז בא מצב של יגיעה, היינו שהוא צריך להתגבר על הגוף, ולעשות כל מיני עצות, כמו שאמרו חז"ל "בתחבולות תעשה לך מלחמה", היות שאין הגוף רוצה לוותר על תועלת עצמו, וכפי מה שנותן יגיעה, בשיעור הזה הוא מתחיל להרגיש, שאין בידו לעשות שום דבר, כי הוא מצד עצמו, כבר עשה לפי דעתו, כל מה שהיה ביכולתו לעשות, ובא לאחר היגיעה, לידי ידיעה, שרק ה' הוא יכול לעזור, ואין זה בידי עצמו. אז התפלה הוא בעומק הלב, היות שברור אצלו בידיעה ברורה, שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה".

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

את זה אנחנו צריכים להשיג, שרק הבורא יכול לעשות. והוא עושה לנו דווקא את כל המכשולים, מסדר לנו את כל המדרגות, הנפילות והעליות, הכל הוא עושה אך ורק כדי שעל פניהן אנחנו פרמט את עצמנו, נסדר את עצמנו בצורה כזאת שנוכל להתאים את עצמנו לגילוי שלו בצורה השלמה.

שאלה: איך במצב הזה לא לבקש עבור עצמי? כי אני לא מצליח להתחבר, אני לא יכול, אז אני מבקש עבור עצמי.

אתה לא יכול, נכון, אבל מה אתה לא יכול? אתה לא יכול להתחבר עם החברים, אתה לא יכול לעשות נחת רוח לבורא, אתה לא יכול להגיע על מנת להשפיע בשום פעולה, בשום מחשבה, אתה לא יכול, תבקש שתוכל. אבל אני לא רוצה את זה, לא אכפת לי, אני לא מרגיש לזה שום חיסרון, תבקש שיהיה לך חיסרון, זה נקרא חיסרון כשאין חיסרון.

תלמיד: אבל כתוב שאסור לאדם לבקש עבור עצמו אפילו אם הוא מבקש להשפיע.

תבקש חיסרון להשפיע, זה יתקבל. אם האדם משתדל להתחבר עם החברים ורואה שהוא לא מסוגל, כלומר הבורא מראה לו עד כמה הוא לא מסוגל, זה נקרא שהבורא מזמין אותו לתפילה, שיבקש כוח להשפיע כדי להיות מחובר עם החברים, כדי להגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: מה זה אומר לפנות לבורא דרך העשירייה, אני מחכה כבר הרבה זמן שהתשובה תגיע, אז מה לעשות?

להמשיך. כל מה שבידך ובכוחך לעשות עשה, בכל מצב ומצב. לא להתייאש, זה לא פשוט אבל "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", אנחנו צריכים רק להתאזר בסבלנות ו"ה' יגמור בעדי". תנו לבורא לעבוד, כל העבודה שלנו נקראת "עבודת ה''", מה שאנחנו עושים – עושים, והבורא מעל זה עושה את העבודה שלו.

לכן ככול שאתה יכול להתבטל כלפיי המורה, בורא, חברים, קבוצה, תפילה, כל הדברים האלה, תתבטל וזה יביא אותך לתיקון. בזמננו אנחנו נמצאים כבר בעולם שלא כל כך קשה לעשות את זה. לפני 30, 40, 50 שנה לאנשים היו מטרות בחיים, שאפשר להשיג, להרוויח, להצליח, להתעשר, לעשות משהו, היום העולם יורד מיום ליום, העולם כבר מתחיל לאבד את היכולות האלה לתת לרצון לקבל שלנו הבהמי מילויים, ולכן יותר קל כביכול. אבל עם זה אנחנו צריכים להשתדל להימשך לדברים יותר גבוהים.

עוד מעט אתם תראו עד כמה האנושות תתחיל לפנות לאותו כיוון, כי מחוסר מילוי, מחוסר התמצאות, מחוסר ידיעה, מכל הדברים האלה שיש לנו בעולם הזה אנשים יבואו לחיפוש חדש, יתקרבו לחיפוש רוחני. בהתחלה זה יהיה כמונו בצורה אגואיסטית, אני רוצה להשיג, להבין, להרגיש, לשלוט וכן הלאה, זה נקרא לא לשמה, ואחר כך מלא לשמה נגיע ללשמה.

שאלה: כשאנחנו מתפללים תפילה משותפת בסוף השיעור האם אני יכול להקשיב לבקשה של החבר ואחר כך להתפלל עליו?

למה לא? ודאי שכן. להתכלל עם החברים, זה טוב.

שאלה: איך נלמד לוותר על תועלת אישית בכל פעם שיש משהו הנראה מועיל יותר? אתמול נניח היה לנו אירוע ומאוד התפעלתי מתלמיד בסמסטר ב' שעזב מסיבת יומולדת כדי להצטרף לסדנה?

יש מה ללמוד. צריך לספר על הדברים האלה, כתוב שאנחנו צריכים להסביר, לספר, לגלות אותם. אסור לאדם להסתיר דברים טובים שהוא עושה כי בזה הוא מרבה שלום.

שאלה: לא לבקש על עצמו זה אומר לא לבקש תיקון עצמי, תיקון יחסיי לחברים, או לא לבקש הנאת עצמי?

בינתיים הדברים האלה קצת רחוקים מאיתנו, העיקר שאנחנו מבקשים על הפעולה, שתהיה לנו אפשרות להשפיע, להרגיש את החברים, להתחבר אליהם. האם ליהנות או לא ליהנות מזה זה כבר השלב הבא.

שאלה: האם האנושות תרצה חיבור בצורה טבעית, היא תתקרב לחיבור בלי התנגדות כלשהי?

אנחנו מחוברים עם כל האנושות ועושים את העבודה שלנו, אנחנו אומנם קטנטנים לפי המספר אבל גדולים לפי הרוחניות, דרגת הרוח. האנושות תרגיש זאת ואז ייצא שהם ירצו את מה שאנחנו רוצים עכשיו, אבל אצלם זה יהיה בצורה שונה, נגיע ונראה. לכן מה שאנחנו עושים זה עבור עצמנו ועבור כל האנושות, עבור כל העולם.

תלמיד: מה יגרום לה להתקרב לחיפוש הרוחני, מה יניע אותה? כי גם היום היא סובלת ולא מתקרבת.

היא לא מתקרבת כי היא לא מרגישה שום מטרה, שום תענוגים, כדאיות, ואז היא תתחיל להרגיש.

תלמיד: זאת השאלה, מה יגרום לה פתאום להרגיש כדאיות בחיבור?

המאור שאנחנו מעוררים יאיר דרכנו עליהם קצת, אבל זה יהיה מספיק כדי שהם יתלהבו ויתחילו לרוץ אחרי זה, יתחילו לחפש, לדבר, לקרוא, לכתוב. זה יהיה באוויר.

תלמיד: ממה בדיוק הם יתפעלו, מהחיבור האנושי ביניהם?

מהיכולת להשיג עוד משהו שהוא למעלה מהטבע.

תלמיד: הם יגדירו אותו כבורא, ככוח עליון?

לא, אני לא חושב, כי זה יביא להרבה סכסוכים. נראה לי שלא. אבל הם ישתוקקו. אתם לא זוכרים איזה השתוקקויות לרוחניות היו לכם בימים הראשונים שהגעתם, שחיפשתם, זה היה אפילו בצורה פנימית שלא הייתם יכולים לבטא באף מילה, היה דבר כזה, בכל אחד. כך יהיה אצלם, עוד מעט. חכו, יעברו עוד כמה שלבים, נקווה שזה יהיה בלי מלחמת עולם.

תלמיד: אז אתה רואה את ההמון, את הציבור הרחב ממש מתחיל להשתוקק לרוחניות?

כן.

תלמיד: ואיפה אנחנו משתלבים פה?

בכל הפירמידה הזאת אנחנו נמצאים עם הרצון לקבל שלנו לפניהם, למעלה, וככול שאנחנו מתפתחים אנחנו מאירים עליהם והם מתפתחים.

תלמיד: אנחנו עובדים איתם או שהם בנתיב אחר ופועלים בצורה אחרת?

אני לא חושב שזה יהיה תלוי בהתקשרות כלשהי דרך החומר, דרך הספרים, יכול להיות שכן במשהו אבל זה יהיה בעיקר ברוח.

תלמיד: מה זה ברוח?

נצטרך לעבוד, יש לך אינטרנט תצטרך לעבוד הרבה בהפצה, בהסברה, אבל בכל זאת זה בעיקר יהיה ברוח, כך שמה שאנחנו מרגישים בינינו יטפטף במקצת גם אליהם והם יתחילו להתרגש מזה שכך מתגלה בעולם ידיעת הבורא.

שאלה: אני חוזר על הציטוט שקראנו. כשנגיע למצב הזה של ייאוש, נצטרך תמיד לבקש מהבורא או מספיק לפעמים לבקש מהעשירייה שלי?

אם אתה לא מסוגל לבקש מהבורא אז לפחות תבקש מהעשירייה, אבל רצוי יחד עם העשירייה לבקש מהבורא.

שאלה: בעשורים האחרונים באמריקה הלטינית היה ממש פיצוץ גדילה של תנועות רוחניות ודת. האם התנועה הזאת, הלחץ הזה, קשור להתעוררות הנקודה שבלב המובילה לחיפוש, לקבלה?

הכול בסופו של דבר קשור לסוף ומקרב את כל האנושות לשם, זה מה שאני יכול להגיד, מעבר לזה אני לא נכנס לפרטים. כל מה שמתגלה, אפילו הדברים הגרועים ביותר, וחבל שהם יתגלו במצבים הגרועים האלה, בסופו של דבר מקרב אותנו לסיום.

שאלה: בתחילת השיעור בציטוט הראשון שקראנו הוא אמר שתפילתו מתקבלת, האם הוא מתכוון לתפילתו האישית או לתפילה של העשירייה?

גם תפילתו האישית של אדם מתקבלת בצורה מאוד מזערית כי בכל זאת אין כאן כלי, הכלי הוא בכל זאת עשירייה או לפחות שניים, שלושה. איזו מידת ביטול של האדם כלפי השני, זה אותו כלי ששם הוא ראוי לקבל תוספת רוחניות, ואם אין לו מקום, היינו רצון, שמבטל את עצמו כלפי הזולת או כלפי הבורא אז איפה הוא יקבל תוספת רוחניות. ולכן יוצא שהוא לא יכול להתקדם, הוא חייב להיות באיזו קבוצה קטנה, גדולה, ולבטל את עצמו כמה שאפשר, ולפי מידת הביטול הוא יקבל תוספת רוחניות בכל פעם. כאן צריך להבין שהערבות היא מאוד חשובה, כי ככול שנבטל את עצמנו כלפי החברים כך מידת הכלי שלנו יותר גדולה.

שאלה: איך לפעול אם בעבודה אנחנו מרגישות מנותקות מהעשירייה?

זה לא חשוב העיקר מה שיש בלב, להרבה מכן יש ילדים ואתן מבינות שאימא כל הזמן דואגת מה קורה שם בבית עם הילד, איפה הוא עכשיו, מה נעשה עימו, כך את צריכה לדאוג לעשירייה, מה עם העשירייה שלי, איפה היא, באיזה קשר הן נמצאות ואיך אוכל להרגיש אותן יותר.

שאלה: האם כל תיקון בעצם הוא פרוטה שמצטרפת?

כל תיקון ותיקון זו פרוטה שמצטרפת לחשבון גדול שאחר כך מגיע לגמר התיקון.

שאלה: הרוע שאני מגלה בעצמי כל הזמן חוזר, אני מרגישה שאי אפשר לתקן את זה גם אחרי התפילה. איך מגיעים לתיקון המלא?

רק על ידי תפילה שלמה לבורא.

שאלה: איך לעזור לחברה בעשירייה שהודתה שהיא במבוי סתום, לא מרגישה עדכוני מצבים ומאבדת עניין בעבודה רוחנית?

פשוט בכל זאת להשתדל לדבר איתה ויכול להיות שאפשר לדבר גם עם בעלה, אבל זה במקרה מיוחד, שכולנו נעזור לה בכל זאת להבין שיחד עם הילדים, המשפחה, העבודה יש עוד משהו. כי אדם עוזב את כל המצבים הללו ואחר כך הולך למשהו יותר גבוה ונצחי, חבל לסגור את החיים שלנו רק במסגרת העולם הזה, הוא נגמר מהר. כדאי לדבר על זה.

שאלה: לראות את עצמי חדשה בכל רגע האם זה אומר שאני בתפילה בכל רגע?

כן. אם אני רוצה להתקדם לנקודה הסופית, "סוף מעשה במחשבה תחילה", אז אני צריכה לציין לעצמי את המצב הזה בו כולנו מחוברים יחד ונמצאים בדרגה כזאת שיכולים לגלות את הבורא בתוכנו ולזה אני צריכה להגיע.

שאלה: איך משפיעה גדלות הבורא שאנחנו נותנות זו לזו בעשירייה על הרגשת החידוש והתפילה בכל רגע?

משפיעה שתהיו קשורות זו אל זו.

שאלה: כדי להגיע למצב של תפילה אמיתית עלינו להיות בייאוש מוחלט ולזעוק לבורא ובכל זאת כאן אומר הרב"ש "ולא יתן להכנס למוחו מחשבות של יאוש." אז אם איננו חשות ייאוש כיצד נוכל להתפלל בצורה אמיתית לבורא?

יש הרבה מצבים, העיקר שנוכל לעזור זה לזה. תשתדלו כמה שיותר לתמוך, לעזור האחת לאחרת. אנחנו לפעמים נמצאים במרחקים גדולים מאוד ולא יכולים להיפגש פיסית, מה לעשות, תבנו ביניכן בית קפה וירטואלי. תשבו, כל אחת במקום שלה עם כוס קפה, ככה כמוני, ושיהיה אפשר לדבר ולשתות כאילו אתן נמצאות במקום אחד. צריך לעשות משהו בחיים שהחיבור שלנו יהיה יותר ויותר מתוק.

(סוף השיעור)