בכחול - עצות פרקטיות מרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 20.2.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 -הקדמה לספר הזהר*

1. אנחנו צריכים לחשוב טוב, להבין ולהשתדל להרגיש שכל מה שאנחנו מרגישים, חסרונות ריקנות דאגות, כל מה שבכלל מרגישים, זו תוצאה משבירת הכלי שהיה לפנינו, כלי דאדם ראשון. לכן רק ע"י חיבור יותר ויותר מתגבר בינינו אנחנו יכולים לתקן את כל המצבים שאנחנו עוברים. אין למצבים אלה שום אפשרות אחרת להירגע, להתתקן, אלא רק ע"י כך שאנחנו נמשכים לחיבור בינינו יותר ויותר פנימי, שאנחנו לא עוזבים, שאנחנו מבינים, מרגישים שכל דבר שנראה לנו כשלילי, כריק, כמעורר דאגה, כאב, כל מה שיש הוא סה"כ מפני שאנחנו לא מצליחים לסדר קשר בינינו באיזושהי צורה חדשה יותר ויותר. לכן *בואו נחשוב שרק זה חסר לנו, רק זה*.

2. אנחנו לומדים מהמבנה של כל העולמות והספירות שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות. *פנימיות* נקרא יותר קשור לאור העליון, מוכן להיות איתו בקשר. *חיצוניות* נקרא ההיפך, עובד כעביות שהפוכה מההתקשרות לאור העליון, לפרצוף יותר גבוה. יש קשר ביניהם, לפעמים הפוך, בדרך כלל הפוך, וכל העבודה שלנו היא להביא את הפנימיות והחיצוניות לאותה מידת התקשרות, שאחד יתמוך בשני.

3. זה לא שבני אדם אשמים בזה חס ושלום, אלא כך הם בנויים, יש שנמשכים לזה או לזה ובאמצע, בין משהו למשהו..

4. בכל אדם מישראל, כלומר שיש לו מלכתחילה תשוקה להגיע לרוחניות, לקשר עם הבורא, לתקן את כלי אדם הראשון, יש בו פנימיות, שהיא בחינת ישראל שבו. ישראל ממילה *ישר-אל*, הוא מכוון להשגת הבורא, לחיבור עימו שהוא סוד נקודה שבלב. כך נקרא הרצון הזה, *נקודה שבלב*, הנקודה המרכזית שבתוך כל הרצונות. לב נקרא הרצון הפנימי של אדם, והרצון הפנימי הוא נקודה שבלב. הרצון הזה משתוקק להשגת הבורא, לקשר עם הבורא.
   
   *חיצוניות* של רצונות שבהם נקראים *אומות העולם* שבו, כלומר רצונות שלא קשורים לתכלית שהוא הגוף עצמו, אלא שאפילו בחינת אומות העולם שבו, כלומר כל מיני רצונות שלא נמשכים להשגת הבורא, לדביקות בבורא, הם כמו *גרים*, כלומר עוזרים ללב, לרצון הפנימי, להשיג את הבורא ולהתקשר אליו. כי להיותם דבוקים על הפנימיות הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, כלומר לכוחות שאמנם חיצוניים אבל פועלים כולם כדי להביא את כל האדם, בכללות, לדבקות בבורא, שבאו ונתדבקו בכלל ישראל.

5. יש כאן חלוקה לפי רמות של הרצונות שהיו כולם כרצון אחד לפני שבירת הכלי של אדם ראשון שהיה כמו כדור. כדור הוא דבר שלם, ואח"כ כשזה נשבר אז יש גם חלוקות, רמות, מדרגות בתוך הרצונות. כל רצון ורצון כבר לא נתמך ברצונות אחרים, לא נכלל בהם והם בו. לכן זה כמו עיגול שלכל אחד יש, אלא כבר הם כל אחד בפני עצמו. לכן יש ביניהם סדר, מלמעלה למטה וגם בפנים, מהמרכז של כל המדרגה, מ-5 מדרגות האלה מבפנים החוצה. כך, כמו עץ, יש להם צורה, לנשמות אחרי השבירה. אמנם יש קשר ביניהם, אבל זה קשר שבא מלמעלה בצורה טבעית, הבורא מחזיק אותם כך עד שהם יתקנו את עצמם ולמעלה מהטבע שלהם יתחברו, ושוב יגיעו לצורת כדור אחד.

6. בכל אחד יש נקודה שבלב, בעה"ס כותב כך, השאלה היא רק כמה היא נסתרת, כמה יש עליה כל מיני כיסויים ואפילו קליפות שלא נותנים לרצונות של האדם להרגיש כל כך בקלות את הכוח הפנימי שבטבע, את הבורא, ולהשתוקק אליו. לכל אחד ואחד יש זמן שלו, תהליך שהוא צריך לעבור, אבל בכל זאת כמו שכתוב כי לא ידח ממנו נידח והכל חוזר לשורשו, ובסופו של דבר כולם מגיעים לגמר התיקון.

7. כולם מגלים את הכל, כולם מגלים את עצמם בצורה שלמה את כולם, דרך זה כולם מגלים את הכוח הכללי שמחבר את כולם וממלא את כולם. אין שום הבדל בין אחד לשני. היה הבדל בתיקונים, כי קודם היו קבוצות כאלה ואח"כ קבוצות כאלו, חלקים כאלו וכאלו מנשמת אדם הראשון, כאילו יותר זכים, יותר עבים. כשהם מתחילים להשלים זה את זה, אז הם *מגיעים למצב שאף אחד לא יכול להיות בלי האחרים, ואז הם מתחילים לגלות שפשוט כולם חשובים, כולם שווים, כולם חייבים את כולם. ע"י זה אנחנו בזמן התיקון מגלים כמה הכל נמצא בשלמות אחת*.

8. ש: איזה עבודה ניתן לייחס לחלק הפנימי?
   ר: *העבודה הפנימית ביותר בעשירייה היא שכולנו נשתדל להרגיש חיסרון לכוון את עצמנו לגילוי הבורא. לזה מגיעים ע"י חיבור בינינו, זאת העבודה הפנימית שלנו, איך אנחנו בחיבור בינינו מגיעים לחיבור עם הבורא. הבורא הוא סיכום של כל המאמצים והפעולות שלנו, אנחנו רוצים להגיע למושג אחד, אחד בכל המובנים*.

9. חיצוניות זה לקבל ע"מ לקבל, ועוד יותר ויותר, כולל מערכות הקליפות, כולל כל המערכות, שגם אותן נצטרך לכלול בתוכנו ולתקן אותנו. החיבור בינינו צריך לכלול את כל הרצונות, כל חוץ מהבורא. אנחנו את הרצונות האלה נוכל לחבר ולהביא לצורה שבה יתגלה הבורא במלואו. כך אנחנו מגיעים לגילוי שלו. *זו העבודה שלנו, לבנות מערכת שכולה כולה, עד פרט האחרון, מגלה את הבורא*.
   
   *כל העבודה שלנו היא בכל רגע ורגע בקיומנו להשתוקק לכך שנתאר את הבורא שנמצא בנו, בתוך העשירייה לפחות. גם את העשירייה אנחנו צריכים לתאר כאיזשהו כדור, מבנה שלם*.

10. אם אני מחבר רצון שלי עם רצון של מישהו אחר, במידה מסוימת, כבר אני בונה נשמה. באף אחד אין נשמה, הנשמה היא מה שאנחנו מרכיבים מ-2 רצונות זרים, לפחות שניים. לכן *באף אחד אין נשמה, אלא בואו נרכיב את הנשמות האלה יותר ויותר, עד שמגיעים לנשמה אחת, היא נקראת נשמת אדם ראשון, והבורא הוא מה שממלא אותה*.

11. זה מה שיש לפנינו. אנחנו צריכים לחבר את הרצונות שלנו, לעזור זה לזה להתכלל, ואז האור העליון ישפיע עלינו. בהתאם לזה נגיע להיות כאיש אחד בלב אחד, וכך אנחנו מגיעים שוב לגילוי, ברצון המשותף שלנו, מציאות משותפת אחת, המציאות הרוחנית. *לפני ההשגה הזאת אנחנו נמצאים*.
    
    נקווה שאנחנו, כמו שאני יודע ומבין, כבר נמצאים בפתח להשגה הרוחנית, כלומר הרצונות שלנו התחילו להתחבר ביניהם, ובתוך הרצון הזה שאנחנו נקים כמשותף בינינו, אנחנו נגלה יותר ויותר בצורה ברורה את הכוח העליון, את הבורא. *זו המטרה של הזמן שלנו, בכך הוא מיוחד, ועל זה כותבים המקובלים. בואו ננסה את זה*.

12. *אנחנו צריכים לראות גם בכל הפנדמיה הזאת תמיכה וכוח הכרחי שצריך לפעול עלינו ולפתוח לנו עוד הזדמנויות, אפשרויות חדשות בחיבור. המרחק לא חשוב, ולא קרבה גשמית היא הקובעת. אנחנו צריכים להשתדל לקבוע מעבר מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. לכן צריכים לראות בכל מה שאנחנו עוברים שלבים בהתקדמות לקראת זה*.
    
    *אנחנו נמצאים עדיין בעולם הגשמי, אבל יחד עם זה אנחנו צריכים לפתח יותר ויותר חיבורים וירטואליים בינינו וגם רוחניים אפילו. שיהיה בינינו כאלו נטיות, אנחנו רוצים להיות מקושרים ממש כמו אמא ותינוק, שתהיה נטייה כזאת מאחד לשני. אסור לי לאבד קשר עם השני, כי בזה אני מאבד קשר עם הבורא. רק דרך הקשרים שלנו, בינינו, אנחנו מתקשרים אליו. אנחנו לא יכולים להעלות אליו איזושהי בקשה ולהתפלל אליו, לבקש ממנו, אלא רק בתנאי שאנחנו עושים את זה דרך כל החברים, לפחות בעשירייה. כך אנחנו צריכים לראות את המצב*.

13. זה לא סתם שהכל כבר מוכן מראש, ואתה נמצא שם, ואם תחכה ולא תעשה כלום תגיע לזה ב-100 שנה ואם תעשה מאמץ תגיע לזה ב-10 שנים. זה לא בדיוק כך. יש כאן תוספות גדולות, הבריאה לא נעשתה סתם כדי לבלבל אותנו ולהעסיק אותנו במשהו, אין דבר כזה. הכוח העליון הוא שלם, הוא לא צריך את הדברים האלה. אנחנו צריכים את המאמצים שלנו כדי לגלות את עוצמת הקשר, עוצמת ההשגה, עוצמת החיבור בינינו לבין הבורא פי תר״כ פעמים. זה מספר 620 פעם, אבל זה הרבה יותר מזה. *ללא מאמץ שלנו, לא נגיע להשגה עליונה, לא נגיע. המאמץ שלנו הוא מרכיב הכרחי שנמצא בשבירת הכלי דאדה"ר, לכן לא יעזור לנו לשבת ולחכות, זה לא יתקדם כך. אתה בזה רק מזמין ייסורים שמעוררים אותך*.

14. צריכים להמשיך. תראו מה כותבים מקובלים על הקבוצה, על עשירייה, וכך תפעלו. *העיקר זה דרך העשירייה לראות את הבורא. איך אנחנו מרכיבים דמות הבורא? דרך העשירייה. תאר לעצמך שיש לפניך מסך, כמו בקולנוע או כמו שציירים מציירים עליו. כך אתם צריכים לצייר את הבורא ע"י חיבורים בקבוצה*.
    
    זה בדיוק מה שקורה, איך אנחנו נחבר את עצמנו זה בזה וזה בזה כך שאנחנו מציירים, מייצבים את הבורא כל פעם יותר ויותר ברור לפניי, לפנינו, מזה שאנחנו מתחברים בינינו יותר. כמה בפנים, בתוך הרגשות שלנו, בתוך המאמצים שלנו, אנחנו רוצים לייצב את כוח השפעה הדדית, ולהשאיר אותו לפנינו כך שזה מה שאנחנו הולכים ומוסיפים מיום ליום, מיום ליום. אנחנו בזה מייצבים את הבורא, כמו שכתוב, אתם עשיתם אותי.

15. אנחנו משלימים זה את זה. כך בעל הסולם מסביר לנו במאמר הערבות ובמתן תורה. אנחנו צריכים שוב לקרוא אולי מה שכתוב שם, *אנחנו לא אוספים את עצמנו לקבוצות, אמנם שכך לפעמים נראה לנו, אלא העניין הוא שמלמעלה נעשה איסוף שלנו, של הרצונות האלו שאנחנו מציגים לעשיריות. אנחנו צריכים להשתדל לעבוד כך בכל עשירייה ועשירייה, להשתדל להביא את עצמנו למצב של עיגול או כדור*, אם אתם רוצים כבר לדבר כך.

16. אנחנו צריכים פשוט, בכל מקרה ומקרה, להשתדל לזרוק את הלבוש האגואיסטי מאיתנו ולהתחבר ככל האפשר יותר בלבבות זה אל זה.

17. *בעשירייה אין פנימיות וחיצוניות. אנחנו רוצים בעשירייה להיות כאיש אחד בלב אחד, בנקודת רצון אחת, שכולנו מחברים עשר נקודות לנקודה אחת שכולה משתוקקת לבורא*. אנחנו לא פנימיות וחיצוניות. רק אם כבר אנחנו בונים מערכת בינינו, אנחנו בונים רק מערכת אחת, חיבור בלבד. זה נקרא חד מקבל חד, שאנחנו כאחד מחוברים, אנחנו יכולים לגלות את הבורא כאחד.

18. ש: ממש חוסר צדק.... ?
    ר: לא חוסר צדק. לא חוסר צדק, כי הנשמות האלו שנקראות ישר-אל, ישראל, הגיעו ע"י עבודה גדולה שהאור העליון עשה עליהם, והם הסתדרו לפי הפירמידה הזאת. *תסתכל על כל החברים שלנו שמכל העולם, הם נמצאים בפסגת הפירמידה. הם בעצם מציגים מכל אומות העולם את הצורה הנכונה של דור האחרון. אנחנו עכשיו נמצאים מול הבורא, אז בחיבור בינינו אנחנו קובעים מה שיקרה לכל האנושות. אנחנו כביכול אותה קבוצת החלוצים שנמצאת מול הבורא ודורשת קשר ברור, הדדי ומתגבר עימו*.
    
    כשאתה מסתכל על העולם הזה אתה רואה שהוא בנוי גם בצורת פירמידה. אז אתה אומר: נו, הרוחניות, לפחות הרוחניות. זה לא עכשיו בזמן התיקונים, אלא כשנגיע לתיקונים אז נראה הכל בצורת הכדור. אבל ודאי שעכשיו אתה יכול להגיד מי אני לעומת אלו המקובלים הגדולים שהיו בהשגות? אבל הם היו בהשגות מפני שהם יכלו לעבוד על עצמם.
    
    *אף אחד לא מפריע לך גם להיות בדרגה כזאת. בבקשה, ככל שתעבוד על הרצונות שיש לך היום, תקבל רצונות יותר גדולים, תצטרך לעבוד עליהם יותר וכך תתקדם. אין כנגד אף אחד שום הפרעה להגיע לדבקות השלמה בבורא. אף אחד, קח מישהו מאסיה ומאפריקה מאירופה, ממי שאתה רוצה, אין לאף אחד שום פריבילגיה על השני, לאף אחד*.

19. אני אחראי עבור כל העולם. אני לא יכול, עדיין הראש שלי, הלב שלי, אין בהם את מערכות הקשר שאני יכול להגיד שאני אחראי על כולם. בזה אני לא מוריד אחריות שלי מעצמי וגם לכל אחד מבאי העולם. יש דרגת אחריות ועצמאות, אנחנו לא מסוגלים. המערכת הזאת עדיין לא נמצאת בנו. אנחנו צריכים להתעלות לאמונה למעלה מהדעת, ואז נרגיש כמה כוחות הבינה נותנים לכל אחד ואחד את הכוח, את היכולת לעבוד, וזה לא משפיע אחד על חשבון השני. העיקר שאף אחד הוא לא משפיע על השני כך שהוא גורע ממנו את מקום העבודה.

20. ש: מהי צורת כדור בעשירייה?
    ר: *שכולם יהיו שווים, שלמרות שכל אחד שונה, אנחנו מקבלים את כולם כשווים. אנחנו רוצים לראות את כולם כשווים בלבד. הבורא מסדר את השוויון הזה בינינו, נמצא וממלא את הכדור הזה, את החללים בינינו. הוא ממלא, משלים את החללים האלה. אנחנו לא יכולים עדיין להיות קשורים כל כך בקשר בינינו, אבל הבורא ממלא אותנו בזה שנותן כוח השפעה, מוסיף כוח השפעה בינינו שאנחנו לא יכולים להוסיף*.

21. ש: מה זו הרגשה של עיגול?
    ר: *הרגשה של עיגול היא שכולנו שווים, כולנו מחוברים, כולנו תלויים זה בזה. אף אחד לא יכול לברוח. אנחנו לא זקוקים לשום דבר חוץ מלהגיע לחיבור בינינו, לאתר את הבורא, את הכוח העליון בינינו. מהות הקשר בינינו בעיגול מביאה לנו את הרגשת הבורא. הוא העליון מאיתנו, למענו אנחנו עובדים, אותו אנחנו מרגישים, אותו אנחנו כל הזמן רוצים לטפח, לפתח*.