שיעור צהריים 14.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 567, מאמר נ' "מהו, שני מצבים"

זהו מאמר מאוד מיוחד, בעצם כמו כל מאמרי "שמעתי", אבל הוא ממש מסביר לנו הרבה מצבים שאנחנו יום יום נמצאים בהם. כמו שכתוב "שני מצבים", מה הם שני המצבים האלה.

נ. שני מצבים

שמעתי כ' סיון

"הנה להעולם יש שתי מצבים:

א. במצב הא' העולם נקרא בשם "יסורים",

ב. ובמצב הב' הוא נקרא בחינת "שכינה הקדושה".

כי מטרם שהאדם זכה לתקן את מעשיו שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז הוא מרגיש את העולם רק לבחינת יסורים ומכאובים. אלא אח"כ הוא זוכה ורואה, שהשכינה הקדושה היא מלובשת בכל העולם. ואז הקב"ה נקרא שהוא הממלא את העולם. והעולם נקראת אז בשם "שכינה הקדושה", שהוא המקבלת מהקב"ה. ואז נקרא "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא", כי כמו שהקב"ה הוא המשפיע, כן העולם עוסקים עכשיו רק בהשפעה.

וזה דומה לניגון עצב, כשיש מנגנין, שיודעים לבצע את היסורים, שעליהם נבנה הניגון. כי כל הניגונים הם כמו שפה המדברת, שהניגון מפרש את הדיבורים, מה שהוא רוצה לדבר בעל פה. ואם הניגון מעורר את האנשים ששומעים אותו עד לבכיה, שכל אחד ואחד בוכה, מחמת היסורים שהניגון מבטא, אז נקרא זה "ניגון", וכולם אוהבים לשמוע אותו.

ובאמת, איך אפשר שאנשים יהנו מיסורים? אלא כיון שהניגון אינו מראה את היסורים של ההוה, אלא על העבר, היינו שהיסורים שהיו בעבר כבר נמתקו וקבלו את מלואם, לכן אנשים אוהבים לשמוע אותם. שזה מראה על המתקת הדינים, שמה שהיה לו יסורים, נמתקו. לכן היסורים האלו, הם מתוקים לשמוע אותם. ואז נקרא העולם בשם "שכינה הקדושה".

והעיקר שצריך האדם לדעת ולהרגיש, ש"יש מנהיג להבירה", כמו שאמרו חז"ל, שאברהם אבינו עליו השלום אמר "אין בירה בלי מנהיג". ואל יחשוב, שכל מה שנעשה בעולם, הוא במקרה. והס"א מחטיאו את האדם לומר, שהכל הוא מקרה. שזה סוד "חמת קרי". שיש חמת מלא קרי, "מ-קרי", שמביאים לאדם מחשבות, לומר שהכל במקרה. (וגם זה שהס"א מביאו לאדם מחשבות כאלו, לומר שהעולם מתנהג במקרה בלי השגחה, גם זה לא מקרה, אלא שהבורא רצה כך).

אלא שהאדם צריך להאמין בשכר ועונש, "ואית דין ואית דיין [וְיֵשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן]", והכל מתנהג בהשגחה של שכר ועונש. כי לפעמים כשבא לאדם איזה רצון והתעוררות לעבודת ה'," יותר לאט. "והוא חושב שזה באה לו במקרה. גם זה הוא צריך לדעת, שהיה לו לפני זה עבודה בבחינת "עשיה שקדמה לשמיעה". והתפלל, שיעזרו לו מן השמים, שיוכל לעשות איזה מעשה בכוונה. וזה נקרא בחינת "עליית מ"ן".

אבל האדם כבר שכח מזה, ולא החשיב את העשיה זו, מטעם שלא קבל עניית התפילה תיכף על מקומו, שיוכל לומר "כי אתה שומע תפילת כל פה". ומכל מקום הוא צריך להאמין, שסדר מלמעלה הוא, שעניית התפילה יכול לבוא אחר כמה ימים וחודשים מעת שהתפלל. ואל יחשוב האדם, שזהו במקרה קבל את ההתעוררות הזה עכשיו.

אדם, לפעמים הוא אומר, "עכשיו שאני מרגיש, שלא חסר לי שום דבר, ואינו לי כעת שום דאגות. ומוחי צלול ומיושב. לכן עכשיו אני יכול לרכז את מוחי ורצוני לעבודת ה'". נמצא, שהוא יכול לומר, שכל התעסקותו בעבודת ה' הוא "כוחי ועוצם ידי עשה את החיל". נמצא, במקרה הוא יכול לעסוק להשיג צרכים רוחניים. אז הוא צריך להאמין, שזהו עניית התפילה, על מה שהתפלל לפני זה, נתנו לו עתה תשובה על התפילה שלו.

וכן לפעמים, כשמעיין באיזה ספר, וה' האיר עיניו, ומרגיש איזה התעוררות, גם אז מדרך האדם לתלות את זה במקרה, כנ"ל. אלא הכל בהשגחה. והגם שאדם יודע, שכל התורה כולו הוא שמותיו של הקב"ה, אם כן הוא יכול לומר, שהספר שמעיין בו, על ידי זה קבל איזה הרגשה עליונה.

אבל הוא צריך לדעת, שהרבה פעמים, שהוא מעיין בהספר, ויודע שכל התורה כולה הוא שמותיו של הקב"ה, ומכל מקום הוא לא מקבל שום הארה והרגשה, אלא הכל יבש, והידיעה שהוא יודע אינו מועיל לו כלום.

לכן צריך האדם, כשמעיין באיזה ספר, ותולה תקוותו בו ית', והלימוד שלו צריך להיות על יסוד האמונה, שהוא מאמין בהשגחה, שה' יאיר עיניו, אז הוא נעשה זקוק לה', ויש לו אז מגע עם ה'. ועל ידי זה הוא יכול לזכות לדביקות בו ית'.

הנה יש ב' כוחות מנוגדים זה לזה: כח עליון וכח תחתון. כח עליון הוא, כמ"ש "כל הנקרא בשמי, לכבודי בראתיו". זאת אומרת, שכל העולם לא נברא אלא לכבוד הבורא. וכח התחתון הוא הרצון לקבל, שטוען שהכל נברא בשבילו, הן דברים גשמיים והן רוחניים, הכל הוא בשביל אהבה עצמית. הרצון לקבל טוען, לו מגיע העולם הזה והעולם הבא. ובטח שהבורא הוא המנצח. אבל זה נקרא "דרך יסורים". וזה נקרא "דרך ארוכה".

אבל יש "דרך קצרה", הנקרא "דרך התורה". וזה צריך להיות מגמת כל אדם, לקצר הזמן, שזה נקרא בחינת "אחישנה". אחרת יהיה בחינת "בעתה", כדברי חז"ל "זכו אחישנה, לא זכו בעתה, שאני מעמיד עליהם מלך כהמן, ובעל כרחכם יחזיר אתכם למוטב".

והתורה מתחיל מ"בראשית וכו', והארץ היתה תהו ובהו וחושך" וכו', ומסיים "לעיני כל ישראל". בתחילה רואים, שהארציות היא בחינת "תהו, ובהו, וחושך". אבל אח"כ, כשמתקנים את עצמם בעל מנת להשפיע, אז זוכים ל"ויאמר אלקים יהי אור". עד שמתגלה האור "לעיני כל ישראל"."

שאלה: יש שני כוחות, כוח אחד אומר לאדם שהכול מקרה, וכוח שני אומר שהכול מהבורא. האם האדם עצמו צריך להכריז על זה, לחשוב או להגיד, או שהוא באמת נכנס תחת השפעה של כוח מסוים?

האדם נמצא תחת שני כוחות, הכוח העליון שהוא הבורא, והכוח התחתון שהוא האדם עצמו, והוא צריך להבדיל בין שניהם וכך להחליט מי מחליט ומי קובע.

תלמיד: אתה אומר שאני צריך להבחין, אבל עלי להיכנס תחת השפעה של כוח מסוים, כי אני תחת השפעת העולם בינתיים.

כן. האדם צריך להבדיל תחת איזה כוח הוא נמצא, או תחת ההשגחה העליונה, הבורא, או תחת השגחת המציאות התחתונה שזה היצר הרע שלו בדרך כלל. אחרי שהוא מחליט, אז הוא עושה בירורים.

תלמיד: איך לצאת מתוהו ובוהו וממקריות ולהיכנס תחת השפעת הבורא?

כל הזמן תתאר לעצמך שהבורא הוא שקובע, עושה את הכול ו"אין עוד מלבדו".

שאלה: אני משתדל לראות שאין עוד מלבדו, אבל אני לא מרגיש את זה, אני לא מרגיש שהוא טוב ומיטיב. אם אני חושב על זה למרות שאני לא מרגיש, האם זה יכול להביא אותי למדרגה הזאת?

כן. המחשבה הזאת שהבורא מנהל את כל העולם, אומנם אתה לא מזהה אותו, המחשבה הזאת בכל זאת מקרבת אותך למצב שתתחיל להרגיש שהבורא ממלא את כל המציאות. לכן המאמץ שלנו לחזור כל הזמן במחשבה לבורא זה מה שעוזר לנו.

שאלה: לגבי זה שאפשר לקבל תשובה על בקשה אחרי הרבה זמן. יוצא שכשאדם מתחיל לבקש, הבקשה שלו היא לא שלמה, ואז יש תהליך של תיקון הבקשה עד שהיא מגיעה למצב מושלם והיא מקבלת תשובה. האם בגלל זה יש הפרשי זמן?

את זה אנחנו לא יודעים, כל פעם זה יכול להיות בדברים אחרים. אבל אנחנו צריכים להבין שיש רק שורש עליון אחד שמנהל את הכול, וכשהוא מתגלה, אז אנחנו מבינים שיש הנהגה עליונה, וכשהוא נסתר, אז אנחנו מבינים שההנהגה נמצאת בדרגת העולם שלנו.

תלמיד: אז למה יש את מרווח הזמן הזה?

זה אולי לא מובן לנו, אבל בכל זאת זה קורה לפי אותה הנהגה מלמעלה. מתי נקבל תשובה, אם בכלל, או שעושים כך שהאדם ישכח מזה, זה הכול מההנהגה העליונה.

שאלה: איך אפשר להרגיש את האור בתוך הכלי?

אור בתוך הכלי אנחנו יכולים להרגיש מתי שהכלי רוצה ומוכן לגלות את האור ועושה את כל הפעולות כמו האור, ואז הכלי מגלה את האור.

שאלה: למה אנחנו נוטים יותר ללכת בדרך של ייסורים? ומה עלינו לעשות כדי לקצר את הזמן ואת הייסורים?

אנחנו הולכים בדרך ייסורים מפני שאנחנו לא רגילים לכוח השפעה, לבחינות הבורא, לכן אנחנו כל הזמן בורחים מכוח הבורא, מהשליטה שלו. זו כל הבעיה. אבל ברגע שאנחנו עוברים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אז אנחנו כבר מתחילים להרגיש שיש כאן את כוח הבורא ואנחנו חייבים להתקשר אליו, להיות תחתיו, והוא הכוח היחיד גם למעלה וגם למטה שמנהל את כל העולם.

שאלה: שמענו כבר הרבה פעמים שמה שלא עושה השכל עושה הזמן. ובמאמר הזה כתוב שהזמן עובר ואנחנו מרגישים תענוג. מה בזמן הזה קורה איתנו כך שאנחנו מתחילים להרגיש תענוג?

אנחנו מתחילים להתרגל לזה שיש הנהגה מלמעלה, ובאיזשהו אופן היא מנהלת את כל מה שקורה עמנו.

תלמידה: האם הכאב הופך לתענוג?

כן, על זה נאמר "מה שלא עושה השכל עושה הזמן".

שאלה: יש יותר ויותר הרגשה שהבורא דורש מאיתנו יותר התחייבות ודיוק בעבודה שלנו. איך אפשר לנהל את היחסים האלה עם הבורא שבאמת יהיו מדויקים יותר, שנרגיש מה הוא רוצה ונענה לו בצורה שהוא רוצה?

האדם צריך לבדוק עד כמה היום יש לו יחס אחר לעולם, לחברים, לבורא, לעצמו, שהוא מתקדם בכל הפרמטרים האלה, וכך שיהיה יום יום. ואז הוא יראה שמיום ליום הוא כן עושה צעדים קדימה.

תלמידה: האם יש משהו שיכול לתת לנו קנה מידה אם אנחנו באמת מדויקים לבורא, או שאנחנו כל הזמן עובדים בקווים כלליים ובורחים מהמיקוד שהוא מנסה לשים לנו?

אנחנו בעצם צריכים כל הזמן להיות דבוקים בבורא, כל הזמן לחשוב שכל מה שקורה, כל מה שמקבלים, הכול בא ממנו. זה כוח אחד שפועל בכל המציאות, בשני העולמות, גם בעולם העליון וגם בעולם התחתון, ואנחנו צריכים רק להשתדל כל הזמן להיות דבוקים בו, זאת אומרת כל הזמן לחשוב שמה שקורה לנו זה קורה ממנו בלבד, ולהשתדל לדבר עימו כל הזמן. אם אנחנו עושים את זה יחד בכל עשירייה, אז בטוח שאנחנו מעלים את הבקשה שלנו אליו, ללא שום ספק, וכך גם נזכה לקבל את התשובה. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", כבר יש שיחה בינינו.

שאלה: כשרואים את ההשגחה הגלויה של הבורא, האם האדם מרגיש רק תענוג וטוב?

כן, איך יכול להיות אחרת? הוא מרגיש את הבורא, כלומר הוא מרגיש רק את הפעולות החיוביות עליו.

שאלה: למה במצב מסוים אנחנו אומרים שאם יש בקשה, אז יש מיד תשובה, ובמצב אחר אנחנו מחכים שנים, חודשים, ימים?

זה לא תלוי בנו. אנחנו צריכים פשוט להגדיל את הבקשה שלנו, ואם היא בקשה אמיתית לבורא, אז אנחנו צריכים להתרכז בה וכול הזמן לשלוח אותה לבורא, להפנות אותה לבורא.

תלמידה: לא לדאוג לזה, לא לרדוף אחריה.

כל הזמן, כל הזמן להיות בכיוון הזה.

שאלה: האם יש קשר לעבודה שלנו אם אנחנו מסוגלים לעבוד עם החלק הימני או השמאלי של המוח?

לא, זה בכלל לא חשוב.

שאלה: כשאנחנו רואים שיש משבר בעולם, שהנוכחות בעשירייה בשיעורים ירדה, אבל לעומת זאת העשירייה עשתה מאמצים, לקחה התחייבויות, האם אפשר להגיד שהמצב הזה הוא אחישנה?

אנחנו עוד לא הגענו לאחישנה, אבל מתקרבים לזה. יש איזה מיקס בין בעיתו לאחישנה לפעמים, בקבוצה מסוימת, אבל עדיין הקבוצות נמצאות במצב של התקדמות בלחץ. אפשר להגיד כך, מתי אני עובר מבעיתו לאחישנה? מתי שאני מסכים עם הבורא, ואז את מה שקורה לי אני מוכן לקבל מראש.

שאלה: במאמר כתוב על תחושת נחיצות בבורא. בעשירייה שלנו יש נחיצות אדירה בבורא, הוא מאוד חסר לנו, ולפי איך שאנחנו מרגישים הוא חסר גם בכלי העולמי. מה עוד חסר לנו כדי לענות לבורא?

חסרה באמת הרגשת הנחיצות בבורא כדי שנהפוך להיות לאחד שלם, ונתחבר כך שהבורא ישרה בנו, זה נקרא "חד מקבל חד".

תלמיד: בשביל זה עלינו להתחבר יותר, להתבטל אחד בפני האחר.

כן, נכון מאוד.

שאלה: האם אפשר להגיד שמה שקורה עכשיו זה מאת הבורא ששולח לנו את המן?

המן הרשע, כן, ודאי שזה בא מהבורא, אין עוד מלבדו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שזה מה שקורה עכשיו בישראל, זה מה שאנחנו רואים?

כן. הייתי אומר שבלי הפסקה, פחות או יותר כל הזמן, הבורא מתייחס לישראל בצורה קשה.

שאלה: שאלה מתחילת המאמר, איך לראות שהשכינה לבושה על כל העולם, על איזה עולם מדובר?

על העולם שלנו.

תלמידה: על העולם כולו?

כן.

תלמידה: על העולם הבא?

לא. הבורא מלובש בעולם כולו, בכולם כולל כולם, אין עוד מלבדו. זה הכוח המחייה שמחזיק בתוכו לחלוטין את כל האלמנטים של הבריאה.

תלמידה: אז אנחנו צריכים לראות שכל העולם עוסק רק בהשפעה?

לא, אי אפשר לראות את זה, זה גם לא קיים, כיוון שמדובר על השתתפות הכרתית של בני האדם בבריאה ובינתיים זה לא קיים. זה מה שיהיה בגמר התיקון.

שאלה: בסוף המאמר היה כתוב על בריאת העולם, תהו ובהו וחושך. השאלה שלי, האם התיקון הוא תמיד על פי אדם הראשון?

כן.

תלמידה: אם כך איך טרם שנברא הנברא כבר צריך תיקון? רשום שהיה תהו ובהו ואחר כך ויהי אור ומתגלה, זה לא מובן.

אני אקרא, "והתורה מתחיל מ"בראשית וכו', והארץ היתה תהו ובהו וחושך" וכו', ומסיים "לעיני כל ישראל". בתחילה רואים, שהארציות היא בחינת "תהו, ובהו, וחושך". אבל אח"כ, כשמתקנים את עצמם בעל מנת להשפיע, אז זוכים ל"ויאמר אלקים יהי אור"." "עד שמתגלה האור "לעיני כל ישראל .

זו כל הדרך שאנחנו עוברים מבראשית ועד גמר התיקון.

תלמידה: זה האדם הראשון, גמר התיקון?

לא כתוב כאן כך, אני לא הייתי אומר כך.

שאלה: במאמר כתוב שאנשים אוהבים לשמוע מנגינות עצובות כי זה מראה על המתקת הדינים, שהייסורים שהיו עכשיו נמתקו. מה זו המתקת הדינים? למה צריך להמתיק את הייסורים?

כשמגיעים אלינו דינים אנחנו בוכים, לא רוצים לקבל אותם, לא יודעים מה לעשות איתם, סובלים. אבל אחר כך, כשהם עוברים ועובר קצת זמן, כמו שכתוב "מה שלא עושה השכל, עושה הזמן", אז אנחנו מקבלים אחרת את מה שקרה ומצדיקים את הדינים וכך מתקדמים לסיום הטוב.

שאלה: אם בעשירייה או בקבוצה נחווה איתך יחד את המצבים שכל העולם עובר עכשיו, כאיזה סיפור יפה עם אחשוורוש, המן, מרדכי ואחרי זה נבטא את כל זה בספר שנכתוב או בסרט שנצלם, האם נוכל להביא לתיקון?

העניין הוא לא בספר או בסרט, אנחנו צריכים בכל זאת להבין שהמשימה שלנו היא להתכלל בהנהגת הבורא וכל הזמן להיות באותו הכיוון. כמו שהבורא רוצה, כך גם אנחנו פועלים באותו הכיוון.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לקחת על עצמנו את ההרגשה? הרי זה לא עניין של כמות הייסורים הגשמיים אלא חוויות או התרגשות, אפשר להתרגש בסרט ואפשר להתרגש גם מהחיים?

כן, יכולים.

שאלה: אפשר להגיד שבמידה שאנחנו נותנים מקום לבורא בלבנו, באותה מידה הוא יכול לשנות את המציאות שלנו, וכך אנחנו נותנים לו אפשרות לשלוט עלינו כטוב ומיטיב?

נכון לחלוטין.

תלמידה: אנחנו מאוד אוהבים אותך, תשמור על עצמך בבקשה.

גם אני אוהב אתכן.

שאלה: האם אפשר לבקש מהבורא להיות במצב "אחישנה" או שזה שכר על העבודה שלנו?

זאת שאלה, כעיקרון אנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק להיות באותה הפעולה כמו הבורא, להסכים אתו, עם הנהגתו, וזה נקרא להיות במצב של דבקות עם הבורא.

שאלה: גם כשהאדם יודע שדרך התורה היא קצרה יותר, הוא עדיין לא יכול לבחור בה. למה זה, למה האדם ממשיך בדרך ייסורים?

את צריכה לפנות לאנשים ולשמוע מה הם עונים על השאלה הזאת, למה הם כאלו מטומטמים ועוברים על אותן טעויות ולא רוצים להתקרב לבורא, לשמוע בקולו.

שאלה: מה זו השכינה הקדושה, זה רק שמחה או שיכולים להיות גם ייסורים בשכינה הקדושה? אותם הייסורים שאנחנו מרגישים אלו ייסורים של עצמנו או ייסורים של השכינה?

זה יכול להיות כך וזה יכול להיות כך. הייסורים יכולים לבוא מהבורא כיוון שאנחנו הפוכים לו, הייסורים יכולים להגיע מהאנשים עצמם כיוון שהם לא רוצים להתחבר כדי להיות כמו הבורא, כלומר הייסורים כעיקרון מוכתבים על ידי הווקטור של התנועה, כלומר לאן מכוון האדם, לבורא או ממנו.

שאלה: כולנו מתחברים, מבקשים מהבורא שיהיה שלום בכל העולם, שכל האומות לא יחוו בעיות. אם אנחנו כל הזמן מתפללים על זה, מבקשים מהבורא, ברור שהוא לא תמיד עונה מיד, אבל אנשים תמיד בקשו, אז למה הייסורים ממשיכים?

במקרה כזה הכי טוב להתחבר בינינו ולפנות לבורא. אחרי כל ההסברים, או לצורך כל ההסברים, כל הבעיות, לשמוע מהבורא עצמו, בעשירייה, בקבוצה, במה טעינו, איך אנחנו יכולים לתקן את עצמנו, להתקרב לבורא וכן הלאה. כעיקרון במהות העניין, זאת כל העבודה שלנו.

תלמידה: אפשר לבקש מהבורא שהוא יגלה?

את כל מה שאתן רוצות, אם אתן מתחברות אז אתן יכולות לפנות לבורא בכל דבר.

שאלה: כשמקובל יוצא מתחת שליטת הרבים, דעת העולם, דעת המקרה ונכנס תחת שליטת הבורא, מה קורה לו?

הוא מתחיל לראות, להרגיש את הנהגת הבורא, זה מה שקורה לו.

תלמיד: אבל הוא כביכול עוקב אחריו, הולך אחריו, הוא כאילו נכנע לו, או שיש לו איזה פעולות משלו, או שהוא נמצא באיזו התנגדות?

הוא מפסיק לקבל את המחשבות והרגשות הפרטיים שלו, ומתחיל להרגיש את המחשבות ואת הרצונות של הקבוצה, של העשירייה, ובמידה הזאת הוא מתקרב לבורא.

תלמיד: מה זה אומר להרגיש בתוך העשירייה את מחשבת הבורא?

גילוי מחשבת הבריאה, מחשבת הבורא, מה הוא למעשה רוצה מאיתנו.

תלמיד: באיזו צורה הוא מעביר לנו את זה, בצורת מסר, בצורת מחשבה, רגש?

בצורה של המחשבות שלנו.

תלמיד: כלומר אנחנו מקבלים את המחשבות שלנו כמו שהוא רוצה להעביר לנו?

כן, אנחנו מרגישים שזה מגיע ממנו.

שאלה: אם אני מרגישה שאני נופלת ומגיע חושך, ואני תופסת את הבורא, אז אני יכולה גם בחושך להרגיש תענוג והודיה?

כן, אבל אפשר להיאחז בבורא רק כשאת מתחברת עם החברות.

תלמידה: איך אפשר מתוך החושך לתפוס את החברות?

את רואה, כביכול קל יותר להיאחז בבורא מאשר בחברות, אבל האמת שזה לא כך. אם את נאחזת בחברות ורוצה להיות איתן יחד בלב אחד, אז מתוך המצב הזה את יכולה באותה מידה להיאחז בבורא, אחרת לא תהיה לך הכנה נכונה להתקרבות לבורא.

שאלה: אנחנו צריכים להסכים עם הנהגת הבורא, להיות ילדים שמקשיבים לו, אבל יש ברוחניות איזו דרגה שבה הבורא לא מרגיש את ההתנהגות הטובה שלנו. פעם אמרת שאנחנו צריכים גם לדרוש ממנו, גם לא להסכים אתו. האם צריך שיהיו כאלה רגעים בדרך שלנו?

רק אם אתן בינכן משיגות קשר טוב מאוד, אז מתוך הקשר הזה אתן יכולות לפנות לבורא, אפילו אם אתן לא מרגישות שממנו אליכן יש איזושהי התאמה.

שאלה: להרגיש את השגחת הבורא זה לראות את התוצאות של מה שקורה?

לא רק. בכלל, להרגיש אותו ואת הנהגתו. זה נקרא "גילוי הנהגת הבורא".

תלמידה: מה ההבדל בין להרגיש את הנהגת הבורא ובין להשיג את הבורא, לגלות אותו, או שזה אותו דבר?

לא, זה לא אותו דבר. יש להרגיש אותו, להרגיש את מחשבתו, להרגיש את פעולותיו ואותך כלפי כל זה.

תלמידה: זה נקרא "להרגיש את השגחתו"?

כן.

תלמידה: ולגלות אותו?

זה גילוי הבורא.

שאלה: אנחנו צריכים להיכנס לתוך הרצון הטוב של הבורא. נראה שזה אומר שצריך פחות להתעניין בדברים חומריים, כל מיני דברים של בני אדם, ולהגביר ברגישות הרוחנית שלנו. האם כך בעצם פועלת השכינה או שאני טועה כאן?

כן, אבל את זה אנחנו משיגים כשרוצים להתחבר עם החברים. כשאני רוצה להתחבר עם החברים אני בעצם עושה כיול, כמו בפסנתר או כלי נגינה אחר, ומסדר את כלי הנגינה כך שאני אוכל להרגיש עליו את הבורא.

שאלה: איך ללכת בדרך תורה וליישם עקרונות רוחניים בעבודה?

רק בתוך החיבור בין החברים.

שאלה: מדובר במאמר על מצב א', שהעולם נקרא בשם "ייסורים", ובמצב הב' שאנחנו עוברים ל"שכינה הקדושה". כשהייסורים עוברים, מתחלפים, אם מה שקורה זה שהאגו שוב עולה ושוב משכנע את האדם ללכת בדרכו, אז איך האדם יכול לברוח מהמעגל הזה ולהגיע לאותו מצב הב' של "שכינה שמלובשת בעולם"?

אך ורק על ידי חיבור בין החברים האדם יקבל צורך, רצון, הבנה, הרגשה, איך הוא מתחבר עם מרכז הקבוצה שלו ושם הוא מוצא מגע עם הבורא.

שאלה: למה המאמר נקרא "שני מצבים"? הרי יש מצב שלישי שזה השתוות מלאה עם הבורא.

הוא קורא לזה "ב' מצבים". זהו. דבקות בבורא כוללת בתוכה גם דבקות שלימה.

שאלה: כשאנחנו נגיע למצב של השכינה לא נראה רע בעולם, אבל הרע יפסיק מזה? יפסיקו למות אנשים או שכל העולם צריך לבוא למצב שכינה?

כל העולם מגיע למצב כזה.

שאלה: כשהסיטרא אחרא אומרת לאדם ש"כל מה שקורה זה מקריות". בעבודה שלנו, מה זה?

כשנדמה לאדם שהכול מקרי, שזה קורה ככה במקרה, זה במקרה, באילו פעולות לא קשורות. כל מה שמתרחש בחיים לא קשור זה לזה. אלו הפעולות שמבצע עלינו הסיטרא אחרא. כלומר, האגו הוא קוטע את הקשר של סיבה ומסובב ונדמה לנו שהכול מקרי.

תלמידה: אז איך אנחנו מתקנים את החטא הזה? איך אותו?

החטא מיתקן בקלות. בצורה פשוטה. צריך בחיבור בינינו כל הזמן לחשוב על זה שאנחנו מנוהלים על ידי הבורא ואיך אנחנו בהתאם לזה יחד צריכים לפעול, לנהוג.

שאלה: איך לשלב בין הרגשת חוסר הכוח שבי לא תלוי שום דבר לבין שלא יהיה לי שום דבר ואהבה לחברות?

למה ההרגשות האלה צריכות להפריע זו לזו? אני צריך להבין שזה מגיע מהבורא ולכן זה צריך להתחבר בי.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לדבר עם הבורא, זה נשמע קצת מטופש, אבל לפעמים אני מרגיש כאילו אני מדבר עם האוויר. האם מספיק להגיד, "בורא יקר" וזה כבר ימצא את המקום לאן שזה צריך להגיע?

בורא זה מחשבת הבריאה. מחשבה שהיא מנהלת את הכול.

תלמיד: אז איך אנחנו פונים? אנחנו אומרים, "בורא יקר, אני רוצה להתחבר עם החברים"?

כן.

תלמיד: האם זה מספיק?

מספיק.

תלמיד: האם אני צריך לתאר בעיני רוחי מה זה הבורא? כי אני אפילו לא מבין מה זה.

זה לא חשוב, העיקר כיוון המחשבה שלך שאתה רוצה להתחבר עם החברים ואחר כך מחיבור לחברים אתה רוצה לפנות לבורא. אז יש לפניך שני צעדים שאתה צריך לעשות סך הכול, אז תבצע אותם.

שאלה: כשמקבלים מ"ן אחרי זמן יכולים לראות את האגואיזם שלנו ברגע עליית המ"ן, אנחנו יכולים לראות שכשאנחנו מעלים את המ"ן אנחנו באגו, ובמ"ן ההוא התרחקנו מהבורא, ועכשיו מה שאנחנו רואים זה שהבורא כביכול קירב אותנו אליו, ככה זה?

כן. יש כאן עוד מה לברר.

תלמידה: זה אומר שהבורא שומע את כל התפילות? זאת אומרת כל העולם שלנו קיים כי עונה לכולם ומיד, ורק חוסר התיקון שלנו לא מרשה לנו לראות את זה?

את זה אנחנו עוד נברר.

שאלה: שמענו בשיעור שאנחנו צריכים להסכים עם כל מה שהבורא עושה. איך זה מסתדר עם הצורך שלנו להתפלל לבורא שישנה לנו את המצב?

למרות שהכול בא מהבורא, אנחנו לא צריכים להסכים עם כל דבר, דווקא ההיפך, אנחנו צריכים לבקש ממנו לשנות את ההשגחה שלו עלינו.

תלמידה: זאת אומרת אנחנו צריכים להסכים עם מה שקורה כדי שמשם אנחנו נבקש את השינוי?

אנחנו לא צריכים להסכים עם שקורה, אנחנו צריכים רק להבין שמה שאנחנו מקבלים, מקבלים מהבורא בהתאם לתכונות שלנו. ואם אנחנו מרגישים בהשגחה שלו איזה מכות אנחנו לא צריכים להסכים עם זה, אנחנו יכולים לברר, לדרוש, וכך להגיע לבירור. זה מה שהוא מבקש מאיתנו.

שאלה: לאיזו דרגה של ייאוש, או איזו רזולוציה של הכרת הרע או שבירה של "טוב לי מותי מחיי", צריך בן אדם להגיע כדי שהוא יוכל סוף סוף לשחרר קצת את השליטה, קצת לשבור קצת את המחסום הפנימי הזה של להגיע לדבקות למרות שנראה שהוא מאוד רוצה?

חיבור עם החברות ודרכן חיבור עם הבורא, זה מה ששובר את כל ההפרעות שבינינו.

שאלה: מדוע אדם צריך לבקש מהבורא לשנות את ההרגשות שלו, בו בזמן שאנחנו אלה שבדרך, יודעים שכל הכוונות שלו הן להיטיב לנבראיו? למרות שאנחנו מרגישים רע למה אנחנו צריכים להתפלל אליו שהוא ישנה לנו את ההרגשה?

אנחנו רוצים לעשות את זה, והוא רוצה שאנחנו נעשה את זה. לכן הוא נותן לנו הרגשות רעות כדי שאנחנו נזוז לבירור ולהבין שמהבורא לא יכול להיות רע. אלא הרע הזה מתגלה על ידי האי התאמה שלנו לבורא, כי אנחנו נמצאים באגו ובזה אנחנו הפוכים מהבורא ולכן מרגישים רע.

(סוף השיעור)