שיעור בוקר 13.01.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

העיקר הוא התפילה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – העיקר הוא התפילה, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 8.

כדאי לנו לשים לב עד כמה בכל יום ויום אנחנו יותר ויותר מרגישים קשר בינינו לבורא דרך התפילה, כלומר, דרך הפנייה שלנו אליו. שבכל מה שיש לנו אנחנו פונים אליו, מעלים אליו, ולא מאדם אחד אלא מכולם, מהעשירייה ובכלל מכל האנושות, מבקשים עבור כולם, ופונים בהודיה, בכל מיני פניות אליו.

צריכים להבין שכל רצון ורצון שמתעורר בנו, מהרצונות הגדולים ביותר, הטובים, ועד הרצונות הקטנים שממש יש על מה להתבייש בהם, כל הרצונות האלה הם כולם באים על ידי זה שהבורא מעורר אותם, אין עוד מלבדו. לכן אנחנו בחזרה צריכים לדבר אליו כביכול, "יש לי את זה ואת זה ואת זה, מה אעשה עם זה, איך אטפל בזה" וכן הלאה.

כמו שכתוב "שלא יהיה לך אל זר", שהבורא לא יהיה רחוק, שיהיה קרוב, תדבר אליו בצורה ישירה ככל שאתה יכול, כי כל הרצונות, המחשבות שמתעוררים בך הם ממנו, אין עוד מלבדו, הוא עושה ויעשה כל מה שיש. לכן אתה צריך בהתאם לזה, בצורה ישירה להגיב על זה ולדבר עימו. אין לך עם מי עוד לדבר, מולך תמיד נמצא הבורא, וכדי להיות עימו בקשר ישיר אתה צריך קבוצה, אתה צריך את כל האנושות אפילו, כי אתה כביכול הנציג שלהם, אתה איתם יחד, עם העשירייה שלך, ואז תראה עד כמה המגע, הקשר שלך עם הבורא מיום ליום יהיה יותר ויותר יציב, מובן, אתה תתחיל להרגיש אותו ממש כקרוב, כשותף.

כל מה שכותבים לנו המקובלים ייראה לך אז כדבר מציאותי. במיוחד ההבנה שכל דבר שקורה לנו, שהוא לא כל כך מסודר וטוב, שלא כל כך מקדם אותנו לפי הבנתנו, זה גם בא מהבורא כדי שנהיה עוד יותר קשורים אליו ותלויים בו ותולים בו את כל צורות ההתקדמות שלנו, אחרת לא נוכל להתגבר על ההתרחקות. אנחנו חייבים להרגיש את שני המצבים האלה, דחייה וחיבור, ניתוק וחיבור, ובין שני המצבים הללו אנחנו נרגיש את החיים שלנו. כל היתר אלה דברים נלווים, משניים, אבל העיקר איפה אנחנו נמצאים בין הדחייה למשיכה, בין הריחוק לקירוב.

בהבחנות האלו נתחיל לראות איך אנחנו מדברים עם הבורא, איך אנחנו פונים אליו ובמה הוא עונה לנו. בבקשה לשים לב לכל הפסוקים האלה שאספו לנו החברים, ובואו נתעמק בהם.

קריין: קטע מס' 8.

"הגם שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה' יעזור לך, הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל אז, על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

יש לנו כל מיני דוגמאות כאלה גם בחיים שלנו, שמהן נוכל להבין שלעשות נחת רוח לבורא זה נקרא שאני לא מקבל בחזרה שום סימן יפה וטוב, ואפילו הבורא מראה לי שהוא כאילו לא שומע, ואני בכל זאת משתוקק, מפתח בי השתוקקות על ידי החברים, איש את רעהו יעזורו, כך אנחנו מקרבים את עצמנו בכל זאת לבורא על אף שהוא רוצה לשים לב אלינו, ואנחנו בכל זאת מבקשים ממנו שכן יעזור, כן ישים לב אלינו, כן יענה, ואנחנו רוצים קשר עימו, קשר ראשון הדדי שנוכל אז לעבוד בצורה של "אני לדודי ודודי לי" מה שנקרא.

אף על פי שאני רואה שאין שום סיכוי, והמצב שלי יכול להיות כך שנים, לפעמים אני נזרק רחוק, לפעמים מתקרב, אבל אני כל הזמן בונה את הקשר שלי עם הבורא בצורה כזו שאני כל פעם מרחיב את הקשר הזה, את חוט הקשר יותר ויותר. וככל שהוא לא עונה לי, אני מבין את זה כאיזה מין "פלירט", כאיזו הזדמנות לגלות עוד יותר נטייה בכל מיני אופנים ממני אליו. ולהאמין למקובלים, למה שהם כותבים, שהבורא באמת מאוד רוצה בקשר איתנו, רק צורת הקשר שהוא מצפה שאנחנו נגלה היא למעלה מהדעת.

כלומר, על אף שאין לי שום סיכוי בתוך האגו שלי להגיע לקשר, אני רוצה למעלה מזה לבנות את הקשר הזה על מנת להשפיע בלבד, כלומר, שלא יהיה לי מזה שום דבר, אני לא מבקש שהקשר הזה יהיה לטובתי, בשום דבר. אני לא מבקש שיהיו לי מזה הבנה, הכרה, הרגשה בבורא, לא, אני רוצה רק להיות בקשר כדי שממני אליו אוכל להשפיע איזו נחת רוח, לעשות משהו לטובתו. זה מה אני רוצה.

אם אני מתקרב ומשיג את זה, כלומר בונה כזה קשר, כזה יחס ממני אליו, אז אני מתחיל להרגיש שאני באמת מתקרב לבורא, ולאט לאט נכנס להרגשת קשר וזו כבר כניסה לעולם העליון. כך זה קורה.

שאלה: האם חשוב בכל זאת לעשות משהו עבור הבורא או עצם ההשתוקקות, ללא הבנה שאני עשיתי משהו עבורו?

ההשתוקקות שלך לבורא לא מספיקה, כי זו השתוקקות אגואיסטית והיא לגמרי הפוכה מהקשר שצריך להיות עם הבורא - אתה צריך להתייחס אליו רק לפי השתוות הצורה - כמו שהוא מתייחס אליך כך גם אתה צריך להתייחס אליו.

ודאי שהכול מתחיל מהאגו ואתה רוצה להשיג את הבורא, להרגיש אותו, לתפוס אותו, לחבר אותו אליך לכל מיני רצונות ומטרות שלך, אתה רוצה שהבורא ישרת אותך. זה ברור, מזה מתחילים, אמנם לא מודעים לכך, אבל זה כך.

וכך לאט לאט, מהכרת היחס לבורא אנחנו מגיעים ליחס אחר משתי סיבות לפחות. סיבה ראשונה, אני לא מצליח בקשר שלי עם הבורא ואז כל פעם אני שואל למה אני לא מצליח. סיבה שניה, אני מבין שהקשר צריך להיות בכל זאת בזה שאני משפיע לבורא. ומה אני משפיע? מה אני הולך להשפיע? צריכה להיות השתוות הצורה, "אני לדודי ודודי לי", מאיפה אני אקח את צורת ההשפעה כדי שאני אפתח אותו, אגלה אותו, אתחשב עימו, אהיה איתו בדו שיח? יש עוד דברים, הכול יתגלה בתוך הקשר הזה.

אבל עלינו להתחיל להיות מרוכזים בנקודה, שיש לפניי צינור שקושר אותי עם הבורא ואת הצינור הזה אני צריך למלאות בכל מיני צורות התקשרות: דרך חברים, וחוץ מזה עם כוונות נכונות, עם רצונות נכונים, עם הטיפול בזה, עם השמירה על זה, עם כל הדברים האלה כמו שאנחנו מבינים בהתקשרות בינינו.

אנחנו לא מן הסתם נמצאים בתקופה היסטורית שהכול תלוי בקשר. כל המחשבים וכל הפעולות שאנחנו עושים, כל המערכות שאנחנו בונים, הן בעיקר מערכות קשר. שום דבר אחר לא חשוב שום דבר, כאילו הכול משני, זה רק מוסיף בנותן ובמקבל ומהמקבל והנותן, רק מוסיף בהם כל מיני מכשירים נוספים, אבל הכול עובד על קשר בין שניים, אלה כל החיים שלנו.

אנחנו עוד נראה שבאמת מזה מגיעה אלינו כל ההבנה וההכרה של המציאות. כמות הווירוסים שעכשיו מתקיפים אותנו, ואחר כך יבואו עוד כל מיני דברים, הכול תלוי במידת הקשר בינינו, בדרך כלל מחוסר קשר בינינו. לכן אנחנו עוד ועוד מתקרבים למצב שאסור בצורה לא נכונה להתקשר, להתקרב לשני. וכך זה יהיה בכל הרמות, בכל צורות החיים שלנו.

כלומר עכשיו אנחנו צריכים להבין בחיים שלנו, שקשר עם הבורא זה העיקר שאנחנו צריכים, ואין לנו שום דאגות חוץ מזה. קשר עם הבורא יכול להיות רק מתוך מכשיר שנקרא עשירייה, ומי שלא נמצא בה מהר שיחפש לעצמו עשירייה, קבוצה. ולא שיהיה בה רק פורמלית אלא הוא גם צריך את זה כתיבת קשר, כמקום קשר.

במידה והאדם מסדר את העשירייה נכון הוא נכנס לקשר עם הבורא, כי יש בעשירייה נכונה כל מיני תכונות שאין באף אחד אלא רק בעשירייה, רק בקבוצה. במידה שכל אחד מאיתנו בונה את היחסים הנכונים לחברים, במידה הזאת דרכם הוא יכול להתקשר לבורא.

ולא כל כך חשוב מי החברים, הם יכולים להיות כמו אצל רבי יוסי בן קסמא, אפילו שהם קטנטנים, אבל אם הוא יכול להתבטל כלפיהם ודרכם להתקשר לבורא הוא מתקשר, הוא גדול.

לכן אנחנו צריכים להבין שכל סיכום הלימוד שלנו, העבודה שלנו, הכול מתקשר לתפילה, לפנייה לבורא. אנחנו צריכים לבנות את עצמנו בהתאם לקשר שלנו עם הבורא, אנחנו צריכים לבנות את היחסים בינינו בהתאם לתכונת הבורא – השפעה, ואז העשירייה תוכל להתקשר דרך קשר המשפיע לבורא.

כך אנחנו בונים את עצמנו בצורה רוחנית ואז רק להגדיל, להגביר את הקשר הזה עוד ועוד מידע, יותר ביטים של מידע נוכל להעביר דרך הקשר הזה, "אני לדודי ודודי לי", שאלה בעצם מידות הקשר בינינו לבין הבורא, מידות המדרגות בהן נוכל להגיע לקשר ללא שום הגבלה - זה עולם אין סוף, אין גבול בקשר בינינו ומביננו לבורא.

ובדרך ודאי שאנחנו נרגיש כל פעם הכבדות, שבירות, יתגלה מה שהיה כבר קודם בשבירת האדם הראשון. כך נתקדם, זו העבודה שלנו, אין יותר מזה. לכן נתרכז בזה, יש לנו לכך את כל ההבחנות הנדרשות, למדנו הרבה ועכשיו אנחנו צריכים לבנות את הקשר בצורה מעשית, לבדוק בו כל מיני נתונים איך מתקשרים בינינו ומבנינו לבורא, רק ממקשר בנינו נבין איך אנחנו יכולים להתקשר לבורא. לכן זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", אם אנחנו לא נתקשר נכון בינינו אנחנו לא נבין איך להתחיל את הקשר עם הבורא.

קריין: שוב קטע 8.

"הגם שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה' יעזור לך, הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל אז, על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

שאלה: האם הבורא לא שומע תפילה אם היא לא שלמה?

אנחנו צריכים לחזק זאת בקבוצה וגם בעצמנו כל הזמן לחשוב ולתאר שהבורא נמצא בתוכנו, שאין כאן התרחקות אלא רק התרחקות רגשית מצידנו, כמו שכתוב "אני ה' הנמצא בם בתוך טומאתם", נמצא בכם, זאת אומרת בנבראים מהמצבים הגרועים ביותר עד המצבים הטובים ביותר - אין עוד מלבדו, רק הוא מחייה, ככתוב: "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה". ולכן דווקא אנחנו צריכים לתאר את המצבים הכי גרועים שגם הם נמצאים באותו מגע עם הבורא, מצידו הוא לא נחלש ולא נעלם.

אלא עוד יותר מזה, הבורא הוא זה שמסדר לנו את אופן החיבור, את ההרגשה שאנחנו מנותקים ומצפה שאנחנו נתגבר על כל ההפרעות שהוא בעצמו מסדר לנו, ככתוב: "בראתי יצר רהע", ואנחנו צריכים כנגד זה להתנגד ולעבוד. לכן מאוד חשוב "איש את רעהו יעזורו". אם יהיה בינינו קשר ואנחנו נזכיר זה לזה וניתן דוגמאות שהכול בא רק מהבורא ובכוונה על מנת שאנחנו נעבוד נגד הקצר, נגד הניתוק, נגד הריחוק, זה יהיה בדיוק היחס הנכון.

ואז אותו ניתוק, אותו ריחוק מהבורא הופך להיות לעביות שדווקא דרכו אנחנו מעבירים את כוח הקשר שלנו אליו, מבינינו אליו. ואז יוצא שתהיה לנו כבר גם עביות שהבורא סידר מלכתחילה ואת הכוח שלנו אליו, השפעה מצידנו שאנחנו בכל זאת רוצים להתקשר בינינו ולהשפיע לו.

בצורה כזאת אנחנו מתקרבים לבניית הפרצוף הרוחני. פרצוף רוחני זו צורת הקשר בינינו שמתאימה להתקשרות עם הבורא. יש רצון לקבל שלנו והתקשרות בינינו - בין הרצונות שלנו, והתגברות על הרצונות האגואיסטיים ובהתקשרות בינינו, ולכוון את ההתקשרות שלנו הכוללת לבורא שאז אנחנו מבינים מי הוא ומה הוא - מתוך ההתקשרות בינינו אנחנו בונים אותו, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי".

ואז יוצא שיש בעבודה הזאת כל מה שאנחנו צריכים, מצב הזה, מצב של חיבור, זאת אומרת עולם הזה, עולם הבא, אנחנו מגלים שהכל נמצא בפעולה אחת, להתקשר בינינו ומבינינו לבורא ולגלות אותו שהוא כבר נמצא בינינו וכך להתקדם.

אני שמח שיש הרבה שאלות, אבל רק תנסו לקבל את זה יותר פנימה. אם אתם תוכלו גם לענות עליהן יותר כדאי.

שאלה: מה המשמעות שהבורא עושה איתנו פלירט?

מלמד אותנו. כמו אימא שנמצאת עם התינוק ומשחקת עימו, עושה פנים כאלו ופנים כאלו. אחר כך כשהוא גדל היא מתחילה לשחק עימו, נותנת לו ביד משהו להחזיק. אחר כך היא עושה לו כל מיני פרצופים ובודקת כמה הוא מגיב וכן הלאה. זה פלירט. זאת אומרת שאני רוצה להזמין ממי שנגדי איזו תגובה ובצורה כזאת להגיע להבנה הדדית בינינו. זה מה שאימא עושה בדרך כלל עם הילד ואנחנו צריכים כך לעשות עם הבורא.

או להגיד ההיפך, הבורא עושה כך מראש איתנו. ולכן כל התהליך שאנחנו עוברים בחינוך הרוחני מאוד דומה למה שאנחנו עושים בעולם שלנו בתור תינוקות. אבל העובדה היא ששם אנחנו עושים את זה מתוך האגו שלנו, מתוך הרצון לקבל בצורה ישירה וכאן אנחנו כבר גדולים וצריכים לעשות את זה בצורה הפוכה. להתאים את עצמנו ל"אימא עליונה", לבינה ולעשות מעצמנו כאלה צורות ופניות שאנחנו נהיה בקשר איתה. זו בעצם העבודה שלנו.

שאלה: כשהגוף, הרצון לקבל מדבר אל האדם בדברים שמחלישים אותו, המקובל שומע את הגוף ובכל זאת פועל, או שהוא בכלל לא מקשיב ומתייחס למה שהגוף אומר?

אני אגיד לך רק דבר אחד. כשעברתי קצת מההפרעות ולא יכולתי להתגבר עליהם, כמו שאנחנו מרגישים על עצמנו, אז רב"ש היה צוחק עלי והיה אומר, "עכשיו אתה סמרטוט כמוני". ואל תחשוב שהמקובלים לא עוברים קשיים פי כמה וכמה מאיתנו כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". למה הוא מקובל גדול? כי יש לו יצר הרע יותר גדול. כל פעם ופעם ממדרגה למדרגה זה מתגלה יותר אבל הוא נופל וקם "אלף פעם יפול צדיק וקם". כתוב, "אלף פעם יפול צדיק וקם", וכך מתקדמים.

אז הוא אמר "אתה עכשיו סמרטוט כמוני". זאת אומרת שהתחלת להכיר שרק דרך המצבים שאתה אפס, אתה יכול מזה לקום ולבנות את עצמך במקצת על ידי התפילה.

תלמיד: אז צריך לקחת ברצינות, ממש להקשיב לכל מה שהגוף אומר?

צריכים להקשיב לרצון לקבל שמתנגד ולהכין את עצמו לזה שאתה מחשיב אותו כדי לא ליפול, זה נקרא "ליפול תחת משאו" ולהיות מוכן על ידי חיבור עם החברים. אז אתה מחלק את הכבודה הזאת, הנטל הזה להרבה אנשים וכך אתם יכולים, "איש את רעהו יעזורו", להתקדם. אתם תראו שזה אפשרי, רק לא לעזוב ולא להתייאש.

שאלה: אמרת שמקובל גם עובר מצבים לא פשוטים. אולי בפעם הראשונה שאדם מתפלל ורואה שלא שומע אז הוא מתייאש וקשה לו, אבל אחרי שהאדם מגלה שהבורא כן מקשיב לו אז בפעמים הבאות הוא כבר יודע שבסוף הוא יקשיב.

אל תחשוב שזה כל כך פשוט כמו שאתה מתאר. האדם בין זה שהוא שומע לבין שהוא לא שומע אז נופל למצבים יותר גרועים. אתם עוד לא יודעים מה זה. כדאי שזה יבוא בזמן. אתם עוד לא ראיתם את זה. לא נותנים לנו לראות את זה. אבל מקובלים נופלים למצבים מאוד כבדים, מאוד קשים שממש נמצאים על סף בריחה, יציאה, מוות, לא חשוב איך להגיד את זה, והכול כדי להתרומם מזה.

תלמיד: אבל בתוכם קיימת ידיעה שהבורא מקשיב להם?

אין ידיעה כזאת, אין. אם יש לך ידיעה כזאת זה לא נקרא נפילה. ואנחנו צריכים להכין את עצמנו למצבים כאלו. ירידה זה ירידה שנעלם לך הכול. ולא שאתה חכם, כבר אני יודע את טבלת הכפל, אני יודע עוד כמה דברים שמקובלים אומרים, כתוב שם, כתוב כאן. כלום לא יודע, שום דבר לא יודע, אתה בירידה עד כדי כך שאתה לא יודע את האותיות. אתה לא יודע לחבר אותן למילים. אתה לא יכול לחבר מילים למשפטים, למי לפנות, מה לפנות, כלום, פשוט מחיקה.

ירידה זו ירידה שמאבדים את הכול. נאבד הכול, שום קשר, שום ערך רוחני, כלום. וממנה אנחנו צריכים לקום. ואז ממה אנחנו יכולים להקים את זה? רק מתוך הקשר הגשמי שלנו. למה העולם שלנו נמצא בצורה כזאת כמו שהוא קיים - בצורה גשמית. כי זה מה שנשאר לנו מהרוחניות בירידות ואין לנו שום יחס אחר, רק מה שאנחנו רואים בעיניים שלנו. יש לי חברים, בשביל מה אני צריך אותם אני גם לא יודע, אני שונא אותם, לא סובל אותם, דוחה אותם. הבורא בכלל נעלם משדה הראיה שלי. וכך אנחנו מירידות כאלו והרבה יותר גרועות מזה, כי זו עדיין לא ירידה, זו לא ירידה לקליפות, ואז מהם אנחנו קמים לאט לאט. יש כאן כל מיני עצות מה לעשות, אמצעים שעוד נלמד, אבל קודם נכין את עצמנו למה שיש.

שאלה: מה התועלת בירידות האלו שמוחקות את הכול? למה מקובל צריך לאבד כך את הכול?

זו לא ירידה אלא התקדמות בצורה שלילית שמראה לך שאתה לא נמצא עדיין בקשר נכון וחזק עם הבורא וגם לא עם הקבוצה שלך. כשאתה מקבל ירידה זו דווקא לא ירידה אלא עלייה בקו שמאל, מראים לך מה אתה עוד לא יודע ועוד לא עשית ובמה אתה לא בסדר. מראים לך את סוג הקשרים שלך בקבוצה ומהקבוצה לבורא והיכן עדיין צריך להוסיף לקשר - זוהי ירידה. לכן האמת שזו לא ירידה, כך אנחנו קוראים לה, זו בעצם עלייה. "חשכה כאורה יאיר", דווקא בחושך אנחנו מגלים את צורות הקשר החדשות והבאות שנעשה. אנחנו לומדים שתיקון הכלים קורה דווקא בלילה, עד חצות הלילה יש זיווג של אבא ואמא העילאיים שבונים את הקשר ביניהם, ואחר כך מחצות הלילה והלאה מתחילים לסדר את הקשרים וכשמסדרים אותם אז בא האור, הבוקר, ככה זה עובד.

שאלה: איך להתמודד עם הנפילות, האם אפשר להסתמך על ניסיונות העבר במצבים האלה?

רק מהירידות אנחנו יכולים לבנות את העליות. אם הבורא לא יפיל אותנו לא נדע אל מה אנחנו יכולים לעלות. כל העלייה שלנו, כל ההיכרות שלנו ברוחניות היא מכך שאנחנו מכירים את ההופכיות מהרוחניות. לא שאנחנו צריכים להתעמק ולהיות בה אלא כמה שיותר מהר לעלות ולהכיר את העלייה, את הדביקות בינינו וממנה לבורא, רק את זה אנחנו עושים. בלי ירידות אין עליות, בלי יצר הרע שהבורא ברא בכוונה ורק אותו הוא ברא ורק עליו הוא נקרא "בורא" אז לא היינו יכולים להיות נבראים, לא היינו יכולים להרגיש ולהשיג שום דבר.

תלמידה: איך להכין את עצמנו לירידות?

אנחנו יכולים להכין את עצמנו לירידות רק על ידי הקשר בינינו. בכל מיני קשרים שאנחנו בונים את סדר היום, את סדר ההתקשרות וחוזרים במשך היום על מה שעברנו בשיעור הבוקר ועל מה שנצטרך לעבור בשיעור הבא וכן הלאה. אנחנו צריכים למלאות בהם את היום שלנו משיעור לשיעור, להעביר את עצמנו מתוכן השיעור שעברנו, ושקיבלנו עליו הסבר, לשמוע ואולי לדבר עליו וגם לבדוק איך אנחנו יכולים להתקשר בינינו עוד יותר עם החומר של השיעור הבא.

שאלה: למה ככל שאנחנו מתפללים יותר כך קשה יותר למצוא מילים לפנות לבורא?

תנסו לסדר את המילים לא מילולית, אלא במילות רגש, שאפילו כשאין מילים הרגש נמצא, כמו שלפעמים אנחנו מרגישים ולא יכולים לבטא זאת במילים ואז תרגישו כמה יש בהבחנות הללו יותר עומק.

שאלה: איך נוכל להתפלל בצורה שלא נשים תנאי לבורא בתפילה, כלומר "אתה תעשה כך או אחרת ואז אנחנו נעשה"?

כל תפילה ותפילה מתחילה מהודיה. צריכים להודות לבורא שעשה אותנו כאלו רחוקים ממנו ובגלל הריחוק אנחנו יכולים להרגיש את ההתקרבות אליו. ודווקא משני הקצוות, מריחוק קיצוני ומהתקרבות קיצונית אנחנו יכולים להרגיש את מידת הדביקות. הדביקות לא יכולה להיות ללא גילוי העביות וללא גילוי הקשר על פני העביות. כששני דברים מנוגדים מתחברים למרות הניגוד ביניהם, הם מביאים לנו את עוצמת הדביקות והמתיקות, וכל מה שיש בכך.

תלמידה: איך לא להציב תנאי לבורא בתפילה?

אם אנחנו משתדלים לחבר את הניתוק עם החיבור אז אנחנו מבינים שמה שהבורא עשה ועושה בכל רגע ורגע איתנו, כשהוא מחדש את הניתוק ונותן מקום לחיבור ולאיחוד, הוא עושה זאת בצורה אידיאלית שנובעת מהמערכת שלנו שכבר בנויה וכוללת בתוכה את המצבים הכי רחוקים וגם את הכי קרובים. כל המצבים האלה והאמצע שביניהם נמצאים בתוך מערכת הנשמות, והנשמות נמצאות בגמר התיקון בצורה שלמה ואנחנו רק צריכים לגלות זאת. לכן הכול תלוי במאמץ שלנו.

שאלה: האם אפשר לבקש לא לקדוח חור בסירה כאשר כבר מיציתי את כל המאמצים שלי, כאשר אני כבר מתבייש באגו שלי שמתגלה?

אני לא חושב שזה אפשרי עד שאנחנו נכנסים ממש לרוחניות ומשיגים את דרגת הבינה, זה מצב של "צדיק אינו גמור" וצריכים להשתדל להבין ולהמחיש אותו כי אנחנו באמת רוצים להשיג את המצב הזה. הבעיה היא שאף אחד לא חושב על אחרים, וזה בעיקר מה שחסר לנו, אנחנו לא מבינים כמה התנאי הזה הוא ראשוני והכרחי. אם בתחילת, באמצע ובסוף העבודה הרוחנית שלי אני עוזב את הקשר בינינו, אני כבר לא עובד עם הכלי שצריך להשיג רוחניות. רוחניות משיגים בעשירייה ולכן אם אני עוזב אותה ומתחיל להשתוקק ולחשוב איך אני מגיע ולא איך אנחנו מגיעים, מה קורה איתי ולא מה קורה איתנו, אז גם הבורא שלפניי הוא לא בורא. כי הבורא ברא עשירייה, "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה", כך הוא ברא, כל המציאות שברא היא סך הכול עשירייה אחת. אם אני לא פונה מהעשירייה הפרטית שלי אז אני לא פונה אליו, הוא לא נמצא לפניי וסתם צעקה שלי היא לא צעקה. אנחנו צריכים לא לשכוח זאת.

קריין: קטע מספר 9.

"רק אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע"."

(הרב"ש. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)

מתי אנחנו יוצאים ממצרים? כשאנחנו מתחילים להבין שחשוב לנו להתעלות למעלה מהרצון לקבל ששורה בינינו, לא בכל אחד מאיתנו, אלא בינינו, ומפריע לנו להיקשר יחד לעשירייה. וכשאנחנו מבינים שכל עוד שורה בינינו פרעה, יצר הרע שלנו, האגו שלנו אז לא נוכל להתחבר. אנחנו מנסים להתחבר עוד ועוד ולא מסוגלים ואז אין לנו ברירה אלא לצעוק לבורא ולפנות אליו רק עבור דבר אחד - תוציא אותנו מהפרעה, מהאגו שלנו. רק את הדבר הזה אנחנו צריכים, לעבור מניתוק בינינו לחיבור בינינו בתוך העשירייה, זה מה שאנחנו צריכים.

אם עדיין אנחנו לא מבינים באיזה ניתוק אנחנו נמצאים בינינו אז צריך להמשיך כי עדיין לא נגלתה בינינו "גלות מצריים", הגלות מחיבור. כשאנחנו צועקים ודורשים שיהיה בינינו קשר כאיש אחד בלב אחד, אז אנחנו מתקדמים ליציאה. וכשנצעק במידה מסוימת יחד כי מבינים שאחרת אנחנו לא יוצאים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מהקשר בינינו לבורא, אז אנחנו מוכנים ליציאה, וודאי שמגיע כוח עליון שנותן לנו כוח להתעלות ולצאת מהאגו שלנו.

שאלה: דיברת על אירגון מילים בצורה לא מילולית, מה אנחנו צריכים לעורר בעשירייה שהן יהיו מורגשות כבקשה מהלב של העשירייה? במיוחד שאנחנו במצב של ירידה.

אני לא יודע אם אתם בירידה או בעלייה, זו עדיין שאלה איך בדיוק לשקול את המצב. אם המצב שאנחנו נמצאים בו מראה לנו שאנחנו מנותקים אז יכול להיות שזו לא ירידה. מגיע איזה אור שמאיר ומראה לנו את המצב האמיתי שלנו, לכן זאת לא ירידה אלא אמת וזו עלייה. אנחנו צריכים לדעת איך מבחינים בין המצבים שלנו, עוד נדבר על כך.

שאלה: איזו פעילות חסרה לעשירייה צעירה בשביל לעמוד מול ירידה במיוחד אחרי כנס טוב?

אנחנו מדברים על הפעילות שצריך לעשות בתוך העשיריות שלנו, איך אנחנו צריכים לפנות לבורא ו"להתפלל אליו" כדי שהוא יסדר לנו יחסים יותר רוחניים, שיעלה אותנו במדרגות יותר עליונות וקרובות. אנחנו צריכים לעשות זאת בעקביות, בסבלנות וכמה פעמים ביום שאפשר.

שאלה: למה הקשר שלנו עם הבורא כל כך חמקמק עבורנו?

כי אנחנו לא יכולים להחזיק בקשר בינינו ועם הבורא בצורה נכונה, ראשית הוא צריך להיות בעל מנת להשפיע במשהו בינינו כשאני דואג במשהו לחברים ובמידה שאני דואג לחברים במשהו באותה מידה אני יכול לפנות לבורא בדאגה אליו יחד עם כל החברים בערבות, את זה אנחנו צריכים לבנות.

כלומר אם אני דואג שהחבר שלי לא ייפול מהסירה לתוך המים הסוערים, וכך כולנו על כולם וכך אנחנו בונים את הסירה, את הכלי שכולנו דואגים לכולם ובינינו אנחנו מרגישים שיש כוח הערבות והים סוער יותר ויותר, אנחנו רואים דווקא בים הסוער הזמנה להתקשר יותר ויותר, והים לא יהיה רגוע במקום הפרעות קטנות יהיו קליפות.

וכך אנחנו נתקדם ונתחיל לגלות את העזרה מלמעלה נפנה נכון לבורא נרגיש את התגובה שלו ככל שאנחנו מקבלים כוחות ממנו, ועל ידי הכוחות האלה אנחנו יכולים להתחבר בינינו ונתחיל להרגיש שהים הסוער הזה לא נמצא מחוץ לסירה אלא זה בינינו ברגשות האגואיסטיים שלנו יש בינינו כאלו מצבים ויחסים שהם הים הסוער, כך אנחנו יכולים להיות קשורים מעל הגלים האלו עד שמגיעים לים סוף.

גם אחר כך אף פעם לא יוצא לך המצב הבא שהוא רגוע יותר מהמצבים הקודמים, לא, הוא לא יותר רגוע אלא כל פעם על פני הרצון לקבל המתגבר בכל אחד ובכולנו יחד אנחנו מתגברים למעלה מההפרעות האלה בינינו עוד ועוד לבנות את הלב האחד, ומתוך זה אנחנו בונים את עצמנו בצורה כזו שהוא הופך להיות לכלי של אדם הראשון, זו המטרה שלנו.

נסו לתאר את זה עוד ועוד, דברו על זה יותר, אתם תראו כמה כל הדברים האלה כבר נמצאים לפנינו.

שאלה: איך להתבטל כלפי העשירייה אם אני רואה שהעשירייה לא עושה את העבודה הזאת?

אנחנו חייבים לעשות מה שהמקובלים כותבים במאמרים, ולכן על השאלות האלה אני יותר לא עונה, אתם תפנו למה שהם כותבים, מה שאתם צריכים לעשות בקבוצה וכך תדעו.

שאלה: איך להתגבר על מצב של פחד מלבקש? אולי בטעות הוא יענה.

זה טוב, זה מה שאנחנו מתחילים להרגיש דווקא במידה שאנחנו מתקרבים, אולי אני באמת אצליח ואני אצטרך לעזוב את העולם הזה, את האישה והילדים, ואת כל החברים, ואני אלך להתנתק מכולם, כמו שכותב רב"ש, ונכנס לאיזו סביבה שהיא לגמרי לא מובנת לי, כולו להשפיע, אני לא מוכן לזה, כך נדמה לאדם שהוא עוזב את הכול, תראו מה כתוב שם ומה עושים בהתאם לכך.

אתם צריכים להיות קשורים עוד ועוד למה שמקובלים כותבים, הם כותבים רק מתוך הניסיון, רק מתוך מה שהם עברו, ובטוח שאנחנו גם נצטרך לעבור אותם המצבים במהירות יותר או פחות אבל בכל המצבים האלה נצטרך לעבור, אז תשתדלו.

שאלה: לפי הקטע מה שחשוב לבורא זה אותם אנשים שאין להם לאן לברוח. אנחנו לומדים כל הזמן שמקובל צריך לחיות חיים חברתיים מלאים, הוא צריך להיות חלק מהחברה, וצריכות להיות לו הרבה בחירות דווקא מכל האפשרויות הקיימות את הרוחניות. כתוב, שאין להם לאן ללכת ושום דבר לא נותן להם סיפוק, ולא נותרת לאדם שום בחירה אלא להתעמק בעבודה הרוחנית. זה נראה כמו בהמה רוחנית?

אני לא חושב שאתה צודק הגישה שלנו צריכה להיות כל הזמן שאנחנו נמצאים בבירורים רוחניים. חוץ מעבודה הכרחית, אם אני עובד באיזו עבודה להרוויח כסף, כדי להתקיים כבהמה, אבל חוץ מזה אני לא צריך לדאוג לשום דבר גשמי, להיות מקושר עם העולם הזה, עם הרבות והחינוך וכל מה שקורה כאן, זה לא מוסיף לי שום דבר ברוחניות, רק מבלבל אותי. אלא אולי אני צריך את זה לצורך הפצה, אם זה לצורך הפצה, אז אני משתמש בזה, אבל לא יותר מזה.

לכן לא להתבלבל ובכוח להכניס את עצמך בחזרה לעולם הזה, בכל הזבל הזה של העולם. מה פתאום אני צריך לעשות את זה? מה יש לי בעולם הזה, שאני אתערבב עם מחשבות ורצונות במה שקורה בחוץ, במה זה יעזור לי? אלא אם אני על ידי זה עכשיו, לא בעתיד, אלא עכשיו אני יכול לעזור לעשירייה, יכול לעזור אולי לאנושות. אבל מי מאיתנו נמצא בדברים כאלה, אני לא חושב שיש לנו זמן ויש לנו כוח לדאוג לחיבור עם בני אדם. על אחת כמה וכמה לא לפרסם את הנטייה הזאת כנטייה נכונה, טובה בין החברים. אם יש לאחד מהחברים או לכמה כאלה נטיות, אז שישתדלו להתגבר עליהם, אבל אנחנו לא צריכים את זה.

אנחנו צריכים להיות שקועים בלהגדיל את הקשר בינינו ומבינינו לבורא בלבד. לראות בכל ייתר הדברים מאין ברירה אנחנו נכללים מהם, אבל אנחנו לא משקיעים עצמנו בהם.

תלמיד: מה נקרא שאין להם ברירה, שהבורא לא ישאיר להם ברירה אלא ללכת לעבודה רוחנית?

תעשה מאמץ רק בעבודה הרוחנית, חוץ מזה שאתה עובד כדי להרוויח משכורת בעבודה גשמית, ואתה תראה שכך זה עובד בצורה הכי טובה.

שאלה: הזכרת שבעתיד יבואו הפרעות כקליפות. מה זה אומר הפרעות כקליפות? ואיך להבין שאני נמצא בקליפה?

אין הבדל בין מה שאנחנו עכשיו נמצאים לבין מה שיהיה. יהיו הפרעות יותר גדולות, בהתאם למה שאנחנו נזכה. לאנשים גדולים יש הפרעות יותר גדולות, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככה זה.

שאלה: אני נמצא בתוך הדעת שלי, בתוך האגו, ואני מבקש על חבר או מבקש על החיבור בעשירייה, הבורא עוזר להם? זה מועיל לחברים שלי?

כן.

קריין: קטע מספר 10.

"יש ג' תנאים בתפילה:

א. להאמין שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום "היד ה' תקצר מלהושיע לו", שאם לא כן, הרי חס ושלום אין בעל הבית יכול להציל את כליו.

ב. שכבר אין לו שום עצה, שמאי שהיה אפשר בכוחו לעשות כבר עשה, ולא העלתה רפואה למכתו.

ג. שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו, שענין תפילה הוא אבודה שבלב. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה, שבטח שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למות וחסר רק הוצאה לפועל, והוא כבר כבול בכבלי ברזל והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. שבטח לא ינום ולא ישן ולא מסיח דעת אף רגע מלהתפלל על נפשו." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ר"ט. "ג' תנאים בתפילה")

אתם שומעים מה כותב בעל הסולם לאיזו הרגשה אנחנו צריכים להגיע, שאנחנו מתפללים, מבקשים, כביכול עכשיו אנחנו באים לתלייה ואז בצורה כזאת כשאנחנו מבקשים, שאני לא רוצה את החיים הגשמיים האלו שיש לי בלבד, אני רוצה שהחיים שלי יהיו מכוונים לחיבור בינינו לבורא, להשפעה.

תארו לעצמכם כמה אנחנו צריכים להשתנות עוד כדי שנבקש נכון והבורא יענה לנו. הוא בעצם כל הזמן עונה אבל אנחנו עדיין לא מרגישים את הדברים האלה, לא מרגישים את התגובה שלו.

שאלה: לפני כן ציינת וחזרת פעמיים על כך שאנחנו צריכים להתפלל ישירות לבורא. מה זה אומר להתפלל אליו ישירות?

שאנחנו מרגישים שהוא נמצא לפנינו, ויש לנו קשר ישיר אליו, ונמצאים בקשר עימו וכולנו יחד ככל שאנחנו נצמדים עוד ועוד, כך אנחנו קולעים בו יותר לפי הקצר, הקשר בינינו ועם הבורא, ולפי עוצמת הפנייה שלנו. זה מה שצריכים לתאר לעצמנו.

שאלה: אם אין בתוך כל מה שאנחנו עושים שמחה, זאת לא נחשבת עבודה רוחנית?

זו לא נחשבת עבודה רוחנית מפני שהיא לא בשמחה. שמחה צריכה להיות אפילו כשאנחנו נמצאים במצבים הכי גרועים, כי אנחנו בכל זאת עוברים דרך המצבים האלה לדבקות. ובלי לעבור במצבים האלו, אנחנו לא יכולים להגיע לדבקות. ולכן שמחה חייבת להיות בכל מצב שיהיה.

שמחה זה נקרא שאתה מראה עד כמה שאתה מודה לבורא על זה שהוא מעביר אותך, וודאי שהוא בלבד מעביר אותך בכל המצבים האלו אליו.

תלמיד: איך נכון לשלב את זה? כי כשאתה נמצא במצב הזה כמו שעכשיו מתואר כאן, אתה הולך להיקבר.

לא, "אין עוד מלבדו", אתה חייב להביא אותו לכל מצב שבו אתה נמצא. אתה חייב להיות בדבקות עם הבורא בכל מצב שאתה נמצא. אני מבין שזה בלתי אפשרי, לפעמים זה מתנתק וכן הלאה, אבל בכל זאת, ביני לביני אתה חייב להיות כל הזמן בקשר עם הבורא. במצבים הכי גרועים, דווקא שם אתה בונה את הקשר האמיתי.

תלמיד: איך אני יכול לעזור לחבר במצבים כאלה? כי הוא לא נמצא, לא משתתף, לא עוזב, הוא במצב הכי גרוע שיכול להיות. איך אני יכול להפיק מהמצב שלו את התועלת לחיבור, ועוד להתגבר?

יכול להיות שהבורא נותן לו כאלו הפרעות שאם היה נותן אותן לך, גם אתה היית זרוק כמוהו. אז צריכים להתפלל על החבר, על זה שהבורא יקרב אותו ויחזיר לקבוצה, צריכים להתפלל לבורא שייתן לנו כוח לקום מהנפילה, כי אצל החבר זה כבר ניתוק, ואצלנו זו רק נפילה. והנפילה היא דווקא בעליות וירידות, עליות וירידות, זו הדרך שלנו. זו דרכנו.

שאלה: מה ההבדל בין הרצון של האגו לתענוגים לבין לגזור דין מוות לאגו בעשירייה?

אני לא יכול להיכנס לזה, אתה עדיין לא מבין את העניין. זה לאט לאט יתגלה.

שאלה: מה זה לצעוק יחד, מה קובע שהצעקה תקרא יחד?

שלפני הצעקה, לפני הבקשה אנחנו עובדים על החיבור, אנחנו מבינים למי אנחנו פונים, במידה מסוימת, ואנחנו כולנו נמצאים בזה, מרגישים במידה כלשהי זה את זה ורואים איזו צורה של הקבוצה, צורה של הרצונות שלנו שמוכנים להתחבר לעומת כל יתר הרצונות שלנו. ואז בצורה כזאת אנחנו פונים לבורא מתוך החיבור בינינו. אי אפשר לפנות לבורא אלא מתוך החיבור בינינו.

אם אתם מגיעים לנקודת החיבור, מהנקודה הזאת תפנו לבורא. לזה הוא מחכה. אם לא פונים מנקודת החיבור, גם טוב. למה "גם"? כי אז הבורא יראה לכם כל מיני הפרעות, כל מיני בלבולים כאלו ואחרים, ומתוך ההפרעות הללו אתם תגיעו בכל זאת לאיזשהו חיבור. זאת אומרת, צריכים לפנות לבורא מכל מקום, אבל קודם כל לבדוק האם יש ביניכם לפחות איזו נקודת קשר כי בלי זה אתם ממש לא מגיעים אליו.

שאלה: מה צריך לעשות כדי להגיע לעומק של מצב "ויזעקו ותעל שועתם אל האלוקים"?

שמבינים עד כמה שלא מסוגלים להיות מחוברים כדי לברוח ממצרים, מלהתעלות מעל האגו, ומבינים שחייבים לצעוק לבורא, כי רק הוא יכול לתת את כוח העלייה מהיחס האגואיסטי שבינינו, שנגיע למצב שאנחנו מחוברים בינינו, ועל זה אנחנו צועקים. אנחנו צועקים על החיבור, שאנחנו כן רוצים להתחבר ולא מסוגלים, כי פרעה נמצא בינינו. וכשהבורא יסלק את פרעה מבינינו, יגלה בינינו איזשהו קשר ראשון, פירושו שאנחנו יוצאים ממצרים, ואז אנחנו באמת נתעלה אל הבורא במקצת. זאת "יציאת מצרים". זה תהליך שנעשה בחושך, בחוסר אונים, בבריחה, בפחד, אבל זאת היציאה ממצרים.

שאלה: נראה שיש הרבה בלבול לגבי מהי התפילה בינינו. איך להבין את התפילה בצורה הטובה והפשוטה ביותר?

התפילה שבינינו יכולה להיות בתנאי שאנחנו נמצאים ברצון אחד, אז יש מקום לתפילה משותפת. ואם אין רצון משותף, אז אין תפילה משותפת. אנחנו אז גם לא פונים לבורא, כי לכל אחד מאיתנו אין בורא. יש בורא כשיש לפחות שניים שמתחברים ביניהם באיזושהי צורה למעלה מהאגו שלהם, אז יש ביניהם בורא. כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי".

במה עשיתם? בזה שכל אחד מתעלה למעלה מהאגו שלו כדי להתחבר עם האחרים, כדי לבנות כוח השפעה שביניהם ובכוח ההשפעה הזה, הם מגלים את המקור העליון שזה שניים שזה הבורא. זו בעצם הטכניקה.

שאלה: איזה עזרה אפשר לבקש מהבורא, עבור חבר שנמצא בירידה? אם אני מבין נכון, הבורא מרים אותו עכשיו בקו שמאל ועושה את מה שהכי נחוץ לו.

זה לא חשוב מה שהבורא עושה לו. אתה צריך לעשות מה שאתה צריך לעשות. ולכן בכל מצב שהחבר נמצא, אתה חייב לעזור לו בלי לעשות חשבונות בשכל שלך, שאולי כדאי שהוא יהיה עוד יותר בירידה, כי אז הוא יגיע אחר כך לעליה עוד יותר גדולה. אין דבר כזה, אתה חייב בכל רגע ורגע להיטיב לחברים כמה שאפשר ולא להתחשב בכך, שאם הם יפלו יותר, אז יעלו יותר. זו גישה אגואיסטית.

שאלה: מה זה רצון אחד של עשירייה?

רצון אחד של עשירייה, נקרא כשאנחנו מתאחדים כמה שאפשר, ויכולים לתאר את מצבנו פחות או יותר בצורה כללית שמובנת לנו. והבורא שעליו למדנו יחד, נראה לנו ככוח השפעה, אהבה וחיבור, שאליו אנחנו צריכים להגיע ולממש אותו בינינו.

הבורא לא נמצא, אלא רק כשאנחנו על ידי האור העליון בונים בינינו קשר הדדי, במידה שלנו ובאופי שלנו, בהשפעה הדדית שנקראת "בורא", בוא וראה

שאלה: יש מצב שאני רוצה לברוח אבל לא יודע לאן. תחושה לא נעימה, מבוי סתום, כלא. איך להפוך את המצב לטוב?

אם זה סתם לברוח כמו שאתה אומר, אז יש אולי הרבה כיוונים וזה לא אנחנו. אנחנו אומרים, שאם אדם באמת רוצה לפתור את בעיית החיים שלו, אז בתוך החיים הוא לא ימצא תשובה, אלא הוא ימצא את זה רק כשהוא יתעלה למעלה מהחיים. יש כוח שמנהל אותנו, אנחנו צריכים להתקשר אליו ומתוך הכוח הזה אנחנו נמשיך.

שאלה: שמעתי שלרצות תכונת הבורא פירושו להיות נגד עצמי, האם זה אומר שלפני שאני רוכש את תכונת הבורא אני צריך לרכוש תכונה להיות שופט של עצמי? האם אדם יכול לבקש להיות שופט של עצמו?

אדם צריך כל הזמן להשתדל להיות שופט של עצמו. זה נקרא שמתעלה למעלה מעצמו ובודק את עצמו בצורה אובייקטיבית ובלתי תלותית באגו שלו. וזה בוודאי לא אפשרי בינתיים, אבל בכל זאת ישתדל. ההשתדלות כבר בונה בו הכנות למצבים יותר מתקדמים.

קריין: כן. אנחנו בקטע 11.

"כשהאדם מתפלל לה', ואומר "אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול לכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי". 

ובזה יש לפרש מה שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב". פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה', שיעזור להם, שהלב שלהם לא יהיה שבור, אלא שיהיה שלם. וזה אפשר להיות רק אם האדם זכה לרצון להשפיע. לכן הוא מבקש מה', שיתן לו את הרצון להשפיע. כי הוא רואה, שלא חסר לו שום דבר בעולם, אלא שתהיה בידו יכולת לעשות מעשים לשם שמים. נמצא, שהוא מבקש רק קרבת ה'. ויש כלל "מידה כנגד מידה". לכן ה' מקרב אותו. וזה שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב"."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו, שובה ישראל עד ה' אלקיך, בעבודה" 1991)

זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שהתקרבות לבורא, זה לפי השוואת התכונות שלנו לשלו. הוא כולו נמצא בהשפעה ואנחנו בצורה הפוכה, וכמה שנוכל להבין שאנחנו חייבים להחליף את תכונת הקבלה שלנו לתכונת ההשפעה ולשם זה ניתנה לנו קבוצה וכל המציאות, כל העולם, כל החיים. וכמה שנוכל לאט לאט בהדרגה, להחליף את הרצון שלנו, היחס שלנו, להשפעה, מהאנשים הקרובים אלינו ביותר ועד לאנשים הרחוקים, לאנושות, לכל העולם - בהתאם לזה נדמה לבורא. וכמו שהבורא מתייחס לכולם טוב ומיטיב, כך גם אנחנו, ולפי השוואת היחסים שלנו ושלו לטבע שמתגלה לפנינו, נעשה כמוהו.

אין לנו שום אפשרות אחרת להידמות לבורא או לעלות אליו, לגלות אותו. אנחנו מגלים אותו בפנים ובמידה שאנחנו מתקנים את עצמנו, אנחנו מגלים את הבורא. אף פעם הבורא לא מתגלה כמשהו מבחוץ. אנחנו גם לומדים מתפיסת המציאות, שמה שנראה לנו שהוא מבחוץ, זו הקרנה מהתכונות שלנו, ובאמת אין לדברים החיצוניים שום ממשות - הכול נמצא בתוך השכל שלי והשכל קשור עם הרגש ושכל ורגש זה סך הכול מה שיש לי בתפיסת המציאות.

לכן אם אנחנו רוצים לגלות מהו המצב האמיתי, אנחנו צריכים להתייחס לכל המציאות כטוב ומיטיב כמו הבורא. ודאי שלכל המציאות אנחנו לא מסוגלים, אלא יש לנו אפשרות לעשות את זה אך ורק בתוך העשירייה.

שאלה: היית ליד הרב"ש והרגשת בנוח לידו. איך להרגיש שפלות בפני הבורא? לדעת שאתה הכי נמוך ושבור?

אם אתם חושבים שלהיות יחד עם המקובל זה טוב וזה יכול היה לקדם אתכם לרוחניות, זה לא נכון. זה מבלבל מאוד, זה דורש הרבה יותר יגיעה, מאמץ פנימי וחיצוני. אל תחשבו שאם זה נפל לידי אדם, אז הוא בר מזל. אין בזה שום מזל. ממש לא.

תלמיד: רציתי להגיד, שלי יש מזל, כי יש לי עשירייה נהדרת, פשוט מדהימה. איך כולם עובדים, חברים פשוט נפלאים ואני מרגיש רגוע. איך אני יכול להרגיש חסרון מתוך מצב כזה?

אתה צריך להתייחס לעשירייה כמו הבורא, פשוט טוב ומיטיב לכל החברים ולא יותר.

שאלה: מהי תפילה משותפת, אם כל אחד מרגיש אחרת?

לפני התפילה אנחנו צריכים להיות בקשר בינינו ולהביא את עצמנו למצב, שמובן לנו איפה אנחנו נמצאים, מי מפריד בינינו? ומי יכול במקום להפריד, לחבר בינינו? ואנחנו פונים לאותו כוח שאין עוד מלבדו, שייצב אותנו נכון, יצרף אותנו זה לזה וכך אנחנו נתקדם. סך הכול זה תלוי בבורא, הוא עכשיו מפריד בינינו, אז שיחבר בינינו ונהיה מתוקנים במערכת אחת עימו, שזה האדם הראשון בצורה מתוקנת.

אז עלינו לתאר לעצמנו רק מה זה נקרא להיות מערכת האדם הראשון בצורה מתוקנת ולפחות את הדוגמה הזאת נממש בתוך העשירייה. תתארו לעצמכם איך אנחנו צריכים להרגיש כל חבר, איך להתייחס אליו ולדאוג לו ולראות את עצמנו מתקדמים.

שאלה: מה זה אומר להיות "נשבר לב"?

"נשברי לב" זה נקרא שכל התקוות שלנו, התוכניות שלנו, כל מה שרצינו שיקרה לא קורה. זה שבירת הרצון לקבל שלנו, שרצינו על ידו להשיג רוחניות ולא יכולים ולכן הופכים כיוון. מבינים שעל ידי הכוח הזה אי אפשר, אלא רק על ידי רצון להשפיע. ולכן פונים לבורא לדרוש שיהפוך לנו את היוצרות, ובמקום רצון לקבל, ייתן לנו רצון להשפיע, ייתן לנו את התכונה שלו.

שאלה: האם אפשר להגיע לתפילת רבים כך שיום אחד אנחנו מבקשים על החיבור בין החברים ויום אחר על החברים בכלי ויום אחר על הפצה, האם זו יכולה להיות אסטרטגיה לתפילות?

לא, צריך להיות משהו בדרגה ראשונה שנייה ושלישית. אנחנו יכולים לשאול בצורה מורכבת על כמה דברים, אבל בכל זאת השאלה הראשונה שלנו לבורא היא שיעשה חיבור בינינו כדי שנוכל מתוך החיבור לפנות אליו ולהשפיע לו, שנדע מתוך החיבור מה להשפיע לו, איך להשפיע לו. זה הדבר הראשון, בזה אנחנו מכינים את עצמנו ככלי.

למה אנחנו מכינים את עצמנו ככלי? כי רצון הבורא הוא להשפיע לנו. בזה שאנחנו מכינים את עצמנו לקבל ממנו, כי כל הכוונה שלנו להשפיע לו נחת רוח, שאנחנו עומדים לקבל ממנו. לכן אנחנו פונים אליו - תתקן אותנו שנוכל לקבל מימך כדי לעשות לך נחת רוח - ולעצמנו כלום, אפס, כמו עכשיו ואפילו עוד חושך, לא חשוב לנו, העיקר שיהיה לנו תענוג מזה שאנחנו נותנים לך אפשרות להשפיע ולהנות מאתנו.

אנחנו צריכים כמה שאפשר יותר לתאר לעצמנו מה זה נקרא להיות בתכונת ההשפעה.

שאלה: איך להימנע משגרה כשפונים לבורא כל הזמן, האם יש תרגילים לזה?

ודאי, אנחנו צריכים לחפש איך יותר ויותר לפנות לבורא. אבל יותר חשוב מלפנות לבורא זה איך אנחנו יכולים יותר ויותר להיות מחוברים בינינו, כי הבורא נמצא בתוכנו ובמידה שבאמת נגיע לאיזו מידה של חיבור אמיתי או לפחות רצון לאותו חיבור אמיתי, הבורא יתגלה ויתחיל לטפל בנו ולקרב בינינו.

שאלה: איך הופכים את המצב של שבור לב לאותה שמחה שדברת עליה קודם? כי אמרת שיש פחד מאוד גדול ביציאת מצרים שזה כנראה מצב של הלב השבור.

ודאי שזה לא דבר פשוט, אנחנו רואים על עצמנו שזה לוקח הרבה זמן - עשר, עשרים ואפילו שלושים שנה, אין מה לעשות. הכול תלוי בחיבור עם הקבוצה וכמה שהקבוצה משפיעה עליו. ועכשיו בתקופה הזאת אחרי הכנס אנחנו צריכים לדאוג להשפעה כללית על כל אחד ואחד, שכל אחד ואחד ירגיש שיש לו מאסה גדולה של אנשים שנמצאים יחד איתו בתנועה קדימה, שהם יסחבו אותו וידאגו לו.

אנחנו גם רואים עד כמה העולם החיצון יורד עוד ועוד כל הזמן. בהתאם לזה אנחנו צריכים לראות את עצמנו יותר מבינים, יותר מרגישים, יותר מעלים את עצמנו מעל האגו עד שזה יקבע בליבנו בצורה קבועה, זה נקרא "יציאת מצרים", אין מה לעשות רק יותר ויותר להתחבר.

אני חושב שכדאי לנו לקבוע דרך ליתר התקשרות בינינו. חוץ מזה שכל אחד נמצא בעשירייה שלו, חוץ משיעור הבוקר, לקבוע עוד פעם בשבוע, נניח ביום שלישי, היום בו אנחנו מתקשרים כולנו יחד לערב כחצי שעה, שעה כמה שיכולים. תחשבו איך לעשות את זה, כי ככל שנתקדם נצטרך חיבורים כאלה, זה לא חייב להיות דווקא בזמן שקשה לנו, אבל קצת יותר להרגיש שאנחנו יחד, זה מאוד חשוב.

אנחנו פשוט צריכים להרגיש - אני רוצה להרגיש שאני נמצא במאסה של אנשים וכולנו יחד צמודים זה לזה ומכוונים לכיוון אחד -. ההרגשה הזאת חסרה לנו.

שאלה: איזו תפילה תוציא את כל החברים שלנו בעשירייה ובכלי עולמי מבעיות הבריאות שלהם?

אותה תפילה שרוצים להתקרב לבורא, אין שום בעיה. נתחבר ונגרום על ידי התחברות בינינו איזו השראה, השפעה לכל האנושות, ואז כל הווירוס הזה יעלם. אין שום בעיה, החיבור הוא התרופה לכל דבר.

שאלה: איך להגיע לחדות הרגשה, דרישה לתפילה בעשירייה?

לדבר על זה, וכל אחד שיתפעל מהחברים. בנוסף, לקרוא מאמרים שמדברים על זה, "איש את רעהו יעזורו", זו חובה.

שאלה: צוות נשים רושם, רב יקר חברים יקרים, ארגון נשים בשם כל עשיריות הנשים בכל השפות בכלי העולמי מבקשות להודות לרב היקר והאהוב, לכל הגברים, ועל הכנס העוצמתי והמאחד. אנחנו מלאות התפעלות והערכה עצומה מהעבודה וההשקעה שלכם, ומחזיקות אתכם בתפילות שלנו. אנחנו נשות כלי עולמי ממשיכות להעלות את חשיבות השיעורים והעבודה בעשיריות הכוללת סדנאות וקריאת מקורות והכנה משותפת בימי שישי לשיעורי שבת.

שמענו את הרב אומר שהוא כבר מתכונן לכנס הבא. איך אתה ממליץ לנו להכין את עצמנו לכנס הבא?

אני לא רואה שום דבר ואני לא רוצה לקבוע שום דבר, כי בחיבור שזה הכנס, כינוס, חייב להיות רק רצון של כל אחד ואחד וכולכם יחד. אני לא קובע שום דבר ואל תשאלו אותי על זה. תדונו, תעשו, תחשבו, אבל העיקר תתחילו כבר עכשיו לממש, שיהיה כל יום כמו כנס. אנחנו לא צריכים לחשוב על משהו שנעשה בעוד שלושה חודשים, מספיק אם אנחנו כל יום נהיה בהתחברות מתגברת.

שאלה: איזו תפילה אני יכול להעלות לבורא בשביל לעזור לחבריי בעשירייה אם אני במצב שאני מרגיש פגום, לא מסוגל לכלום, שכל מה שאני עושה הוא לשווא והוא שגוי?

אתה מרגיש כך כלפי עצמך, אבל כלפי החברים אתה יכול לעשות הכול, דווקא בגלל שאין לך כלום. אל תפחד מזה שאתה יכול לאבד משהו, דווקא במצבים כאלה אתה יכול להגיע ממש למסירות נפש. מה יש לך בנפש? כלום, אז תמסור.

שאלה: כתוב "ואיני רוצה שום מותרות אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמיים", מה הם מותרות ברוחניות?

מותרות ברוחניות - כל דבר שלא מועיל לי יותר להשפעה.

שאלה: אני רוצה לשנות את תכונת הקבלה לתכונת ההשפעה, האם הרצון הזה יכול להיות אגואיסטי?

יכול להיות, תלוי באיזו צורה אתה מקבל אותו, יש גם להשפיע על מנת לקבל.

שאלה: האם תפילה היא מדד לבדוק שאנחנו בדבקות עם הבורא?

רק באמונה למעלה מהדעת אנחנו בודקים אם אנחנו נמצאים בדבקות עם הבורא בצורה כזאת שאנחנו רואים, ואפילו מודדים כמה הבורא מתגלה בתכונת ההשפעה שהשגנו.

שאלה: איזו תפילה עליי להעלות כאשר אני מרגיש את הכאב והסבל של האנושות?

אנחנו צריכים לכלול את זה בתפילה הכללית שלנו. אנחנו גם צריכים להבין שאין אנושות, הכול זה הכלי שלנו. אם כולנו מתחברים יחד וכל אחד מגיע לגילוי הנשמה שלו בצורה אמיתית, אנחנו באמת מרגישים שכל הנבראים שייכים לגוף שלי, ללב שלי, לרצון שלי, שכולם זה אני.

כך כל אחד ואחד בסופו של דבר משיג, ואין שום סתירה בין זה שכל אחד משיג את עצמו לבין זה שהוא משיג את כולם, כי עצמו וכולם נעשה היינו הך. לכן אנחנו צריכים לחשוב להשתוקק לכך, זה יתגלה. בינתיים הרצונות שלנו כל כך מנתקים אותנו מהחיבור, מהאיחוד, שאנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו שאותן תכונות שאנחנו רואים כמנוגדות לנו, שנואות, יגלו לנו חיבור ואהבה.

שאלה: איך התקיימה תפילה בעשירייה של רב"ש?

לא כדאי להסביר את זה וגם לא ניתן להסביר. אני חושב שזה לא רחוק מאיתנו, היו שם גם כל מיני בעיות ושאלות, כי הבורא מעלה כל פעם רצון יותר ויותר גדול, אבל איכשהו הם התקיימו.

(סוף משיעור)