בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 1.1.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*שיעור 4 - יונקים גדלות המטרה מהחברים*

1. העיקר אנחנו צריכים להבין שכל העליות שאנחנו עושים, זה על פני הירידות, וכל הירידות שלנו באות מהשבירה. אין שום חדש בזה שאדם מגלה כמה הוא שבור, כמה הוא טועה, כמה הוא לא רוצה, לא מוכן. כל הדברים השליליים כבר נמצאים בנו והם חייבים כולם להתגלות. אנחנו לא צריכים להצטער על כך שהם מתגלים, אנחנו צריכים להצטער רק על זה שהם לא מתגלים בקצב יותר גדול, כמו שאנחנו קוראים ממקורות המקובלים..

לכן *אנחנו לא צריכים לשים לב כל כך על המצבים שאנחנו עוברים, אלא שאנחנו מחזיקים כל הזמן במטרה, ודואגים לגדלות המטרה. את גדלות המטרה אנחנו יונקים מהחברים, כי סה"כ בי, בכל אחד ואחד, אין גדלות המטרה. יכולה להיות רק ברמה שלי, אבל אם אני רוצה רמה יותר גבוהה, היא יכולה להיות רק מתוך זה שאנחנו מתחברים*, כלומר נכללים בחברה יותר, ושם אני מגלה מטרה יותר קרובה, וגדלות המטרה בצורה יותר בולטת, מובנת, מורגשת.

2. כל הקלקולים שמתגלים בנו, מתגלים רק מאותו מקור, הבורא הכין לנו את השבירה. לכן *זה שאדם מגלה כל מיני תופעות שליליות שנמצאות בו, נראה לו שזה נמצא בו והוא אשם, והוא עושה את זה כביכול. זה לא נכון, הבורא הכין זאת, ולכן אנחנו צריכים לשמוח על הרע כמו על הטוב. להיות בשמחה על כך שזה מתגלה*. כמו רופאים שמחפשים, עושים צילומי רנטגן, כל מיני בדיקות, עד שהם מוצאים מה הסיבה האמיתית. כשמוצאים את הסיבה האמיתית, אוווו, זה כבר טוב, אז כבר אפשר להתחיל לטפל ברצינות. אחרת, לפני זה ממש נמצאים כבר במבוכה, לא יודעים מה לעשות.

3. לכן גילוי הרע זה יותר חשוב מהכל, כי ממנו מתחיל התיקון והטוב. כותב בעל הסולם באגרת ה' שהוא שמח לראות תלמיד שנמצא בהרגשת הרע, שמגילוי הרשעים האלו דווקא מגיעים לתיקונים. זה מה שאנחנו צריכים להבין, שצריכים לעבור כל הדברים הרעים. אנחנו צריכים להתייחס אליהם כמו לדברים הטובים שמגיעים לנו אחרי שאנחנו מתקנים את הרעים, אחד אחד, אנחנו בעצמנו גם ברע וגם בטוב, מתייחסים בעצם בצורה אחידה.
   
   כלומר *לא חשוב לי זה טוב או רע, כי אני ע"י 2 הגילויים האלה מתקדם לקו האמצעי, לבורא. הבורא מכין לי מראש קו הקלקול, שמאל, ואני ע"י הקבוצה מגלה את המצבים שלנו הטובים בהתקרבות אליו, שזה הימין, וכך מגיע לגילוי הבורא, שזה קו אמצעי*.

4. ככל שמתגלים לנו קלקולים ובמידה שאנחנו משתדלים לתקן אותם, כך אנחנו נכנסים למהירות יותר גדולה, לתדירות יותר גבוהה, שיתגלו קלקולים ונוכל לתקן אותם במהירות יותר רבה. הכל תלוי במאמצים שלנו, כמה אני מסדר את הקבוצה שאוכל להשתמש בה לתיקון הקלקולים שלי, וכך כל חבר וחבר, וכמה אנחנו כך עוזרים זה לזה.

5. ש: מה זה להגביה את עצמי מעל העיגול?

ר: הקשר שלי עם החברים זה העיגול, ואני צריך להגביה את עצמי מעל העיגול. ודאי שיש עוד עיגולים, בקשר שלי בכלל עם העולם, עם המשפחה, עם כל מיני חברים וקרובים. אבל העיגול ממש שאני כלפיו מודד את עצמי, זה החברים, אני איתם בונה את העיגול הרוחני שלי.

6. מאוד חשוב בעבודה הרוחנית שלנו, בתיקונים שלנו. *ראיתי המון אנשים שנמצאים במבוכה, כמעט בבכי, אוכלים את עצמם, בשבירה פנימית. זאת גישה לא נכונה, לא נכונה. כי אנחנו צריכים להצטער על משהו אחר, על זה שלא מקבלים תיקונים מהבורא, אבל לא על המצבים עצמם*.
   
   *על המצבים שמתגלים אני לא צריך להצטער, אלו מצבים שצריכים להתגלות מהכלי הכללי, זה לא תלוי בי בכלל. ההיפך, אני צריך להיות שמח שנתנו לי חלק גדול וחשוב במערכת אדם הראשון, שאני יכול לתקן אותו, ואני מקבל אותו בשמחה*.

בעל הסולם כותב באיגרת *שמח אני ברשעים שמתגלים. כל אחד ואחד צריך ממש לכתוב לפניו את זה, שכל הזמן הוא יראה את זה. אני צריך להגיע למצב שאני שמח בזה שמתגלים המצבים כאלה. כשאני נמצא בחולשה ואז כאילו מה אני יכול לעשות, כשאני נמצא בחוסר אונים, כשאני נמצא בחוסר כוח, בחוסר מצב רוח. אפילו שאני נמצא בהם ולא יכול להזיז את עצמי, אני צריך בכל זאת להשתדל לתפוס במחשבה שלי, בכמה שאפשר, שאלו מצבים שמתגלים משבירת המערכת אדם הראשון, והבורא הכין לי אותם, כדי שאתחיל מהם להתעלות לתיקונים*.

7. ש: איך מאלצים את הבורא לענות. הקשר איתו לא רציף. אתה מבקש והוא לא עונה מייד.

ר: לא נכון, *הבורא תמיד עונה מיד, אלא אתה לא שומע. אל תגיד עליו שאתה לא מקבל תשובה, זה לא דואר או מערכת מחשבים. אתה מקבל תשובה, עוד לפני שאתה שואל, יש לך תשובה, ומתוך התשובה שלו אליך, אתה שואל אותו. אלא אתה חושב שאתה ראשון? על הבורא כתוב שאני ראשון ואני אחרון*.

ש: אתה עכשיו עונה לי, אבל הבורא לא עונה מיידית..

ר: תשמע, אם תשמע מה שאני אומר ותנסה לסדר את עצמך כלפי מה שאתה מרגיש, אז תתחיל להרגיש את זה בצורה הפוכה. אני אומר לך, תנסה ותראה שעוד לפני שאתה עושה, מרגיש וחושב, הבורא מסדר לך את כל הדברים האלה. גם איך שאתה מגיב על מה שהוא עושה לך, הוא מסדר. אפילו שאתה לא רוצה וכאילו לא מרוצה ממנו, בשפה כזאת רכה, כמה אתה מוכן לקלל אותו, *הכל הוא מסדר לך. תנסה לראות בכל דבר ש-אני הראשון כמו שכתוב עליו, ותצליח. אתה בחור שצריך להצליח, יש לך התמדה*.

8. ש: מצבים שרב"ש סבל. כשאנחנו נמצאים במצב כזה, להרגיש שמחה?

ר: אנחנו קטנים, אנחנו לא צריכים כאלה צורות סבל כמו שעברו רב"ש ובעל הסולם, שנות רעב, מצוקה. אלא מה שיש לנו, יש. נקבל את זה כך והעיקר להתרכז בחיבור בין החברים. בזה אנחנו יכולים עכשיו לעשות קפיצה ולהתחיל להיות באמת כלי מאוחד שמחזיר את האדם הראשון סוף סוף לתיקון בצורה כללית.

יש לנו הרבה חברים מהרבה עמים, מכל המקומות בעולם, עם שורשים שונים מאוד. זה דווקא טוב, זה נותן התכללות רב גוונית בתוך הכלי, ממש כלי של אדם הראשון שהבורא ברא, במימד קטן אבל הוא כולו כזה. *זה מה שמבדיל בינינו לכל יתר הקבוצות שלומדות אולי כאן או שם בכל מיני צורות*. אנחנו, למעלה מכל ההגבלות, מכל ההבחנות שמקובלות בעולם שלנו, וממש שווים ופרוסים על פני כל כדור הארץ בין כולם. בזה הייחודיות שלנו והעוצמה שלנו. צריכים להשתדל להרכיב קשר בינינו יותר ויותר גדול, עוצמתי ואז נצליח. אנחנו מהווים את התיקון האדם, תיקון הכלי הכללי.

9. ש: אפשר להגיד שכנס זה סוג של מאיץ מצבים?

ר: ודאי שכן. גם אני מצפה לכנס. *בכנס* גם אני אעשה אותה עבודה, היא העבודה עד גמר התיקון ואני אעשה גם כמה צעדים קדימה דווקא בזה שאוכל לבטל את עצמי עוד יותר כלפי העוצמה שתהיה לכל הכלי הגדול של בני ברוך העולמי.

10. ש: איך לעזור לחברות לשמוח ברשעים שמתגלים?

ר: *לגלות שזה רשעים שמתגלים, ולא סתם צרות שלה. אצל נשים במיוחד אלו דברים יותר פנימיים, כלפי ילדים, כלפי משפחה, זה מגיע להם ממש עד עמקי הלב. גברים לא כ״כ מקבלים את זה בפנים כמו נשים*. אצל אישה זה הורמונים, היא מרגישה את זה ממש בתוך הרחם. בתוך הרחם כלומר המקום הפנימי שלה במיוחד. לכן במידה שהיא מרגישה את הקלקולים, כך היא גם יכולה לתקן אותם, יותר מהגברים. לנשים יש שכל ורגש מאוד מאוד קשורים למקום הלידה ממש, וכשהן מרגישות את זה יחד, הן יכולות לסדר את היחס שלהן ולקבוע תיקונים. אין לי אפילו מילים, לא דיברתי על זה כך אף פעם, אבל נשים יסדרו את זה. אותם המקומות שאתן מרגישות, מרגישות שכואב לכן, שאתן לא יכולות לסדר שום דבר מאותם מקורות ההרגשה, אתם צריכות להבין שאתם מולידות משם תיקונים ממש.

11. האם תפילה מתחדשת כל פעם?

ר: תפילה מתחדשת זה מאיתנו, אבל התדירות מגיעה מתוך זה שאנחנו נמצאים כל פעם בנטיה להתקרבות, וההתקרבות תלויה בחשיבות העשירייה. ככל שהעשירייה יותר חשובה, שאני מפתח חשיבות שלה, כך מתוך החשיבות של העשירייה אני נכנס כל פעם בה כמו עובר בתוך הרחם ממש, ורוצה לגדול שם יותר ויותר. אני רוצה לעטוף את עצמי בכל מה שיש בתוך העשירייה, ואז אני בונה לעצמי שלייה, כל מיני חיבורים שלי לבורא. כי הבינה, הרחם, זה הבורא. כך אני כל פעם מחדש בדרך את הקשר שלי עם העשירייה, הקשר שלי עם הבורא..

12. ש: מה יאפשר לנו להתנתק מהבהמה ולשמוח בסבל שלה?

ר: כי ישנם דברים שהם עוברים על הבשר שלנו, ממש על הגוף שלנו, על הרצון לקבל שלנו, על היחסים שלנו עם האחרים, והם מאוד לא נעימים. בנאדם בצורה אינסטינקטיבית מתרחק מהם ולא רוצה להרגיש אותם, רוצה להמתיק אותם בכל מיני צורות. כאן צריכה להיות חשיבות המטרה, שהיא תקבע, וחשיבות הקבוצה. *הקבוצה עושה סביב האדם איזשהו שדה שהוא בתוכו גם מחליט איך להתייחס לכל תופעה ותופעה בחיים שלו. מאוד חשובה האווירה שיש בתוך העשירייה, היא מייצבת את האדם לכל דבר שבחיים*.

13. ש: עכשיו לפני הכנס איך אתה רואה את המצב שלנו?
    ר: *אנחנו צריכים לסדר בניין, כל אחד ואחד צריך באמת להגיע למצב שהוא רואה כמה הוא בונה, כמה הוא מוסיף, בקשר שלו עם האחרים. בתפיסה, בתמיכה שלו באחרים, בזה הוא בונה את המקום שלו בכל אותו בניין שאנחנו בונים*.

14. איך לנצל את כל מה שאנחנו סופגים בשיעור?

ר: *אתם צריכים לסדר את התוצאות מהשיעור, אתם צריכים בזה להכין את עצמכם לכנס. העיקר שתראו מתוך המצב שלכם היום, איך אתם פועלים על העשירייה, כל אחד בתוך עשירייה שלו, כדי לקבץ אותה כך שתתחילו להרגיש בקיבוץ הזה את הבורא*.

15. ש: גם לראות את החברים גדולים ואת עצמי קטן. מה ההבדל בין 2 צורות היחס?

ר: בלראות את החברים גדולים, הוא מעלה את החברה, סביבה. בלראות את עצמו קטן, הוא מקטין את עצמו בתוך הסביבה. שניהם פועלים לכיוון אחד, אבל זה לחוד וזה לחוד. 2 עבודות הפוכות, להגדיל את הסביבה ולהקטין את עצמו, אבל שתיהן פועלות לכיוון אחד. לכן הוא כותב ב' תנאים פעולות בהשגת הרוממות, כמה הבורא יהיה יותר גדול לעומתי, ואני אהיה יותר קטן.

ש: במה אני יותר קטן מהעשירייה שלי?

ר: *אם הייתי באמת רואה את העשירייה ואת עצמי, אז הייתי רואה את העשירייה ככלי אינסופי שהבורא נמצא וממלא אותה לגמרי, ואת עצמי הייתי רואה כנקודה שחורה בתוך העשירייה*.

ש: מה זה נקודה שחורה? ..

ר: *חוץ מהאגו שלי אין בי כלום, שום דבר. ככל שאני מתקדם, האגו שלי נעשה יותר ויותר גדול. כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. החברים נעשים יותר ויותר גדולים ממני. אני נקודה יותר ויותר קטנה, שחורה יותר ויותר בתוך ים של אור, תכונות רוחניות שהם כל החברים סביבי*.

ש: אז איך אני מתקשר אליהם..

ר: מתבטל, מתבטל, ומעבר לביטול נפתח לי עולם שלם, חדש.

16. כתוב, *מכל תלמידיי השכלתי. אני לומד מכם, במידה שאתם תלמידים שלי ושומעים אותי, אני בחזרה מקבל מכם*.

ש: מה אתה מקבל? רק עצבים אתה מקבל מאיתנו

ר: לא, נכון. אם היה רק עצבים, הייתי כבר עוזב את זה, בשביל מה לי לסבול.

ש: איך אתה מתבטל?

ר: אני שומע שאלה, אני רוצה לתת לו תשובה שהוא ישמע ואחרים ישמעו.

ש: זה מקדם אותך ע"י זה שאתה מתבטל מול השואל?

ר: נו ודאי. *אני מקבל בתוך המרק עוד חתיכת בשר. זה אתה מבין? זה תפקיד, אבל משלמים לי חתיכת בשר לתוך המרק*.

ש: מה כלומר משלמים לך חתיכת בשר בתוך המרק?

ר: *אני מקבל חיים נוספים בתוך התלמידים. ממש כך*.

ש: זה מקדם אותך במדרגות?

ר: גם כן, מכל תלמידי השכלתי. הם מרחיבים את התפיסה הכללית שלנו. חכמת הקבלה היא חכמת גילוי הבורא לנבראים. ע"י כל השאלות שלהם, הנושא הזה נרחב ומתיישב בתוך הרצון לקבל הכללי יותר ויותר. זה דבר גדול.

17. אנחנו לא יכולים לראות גדולים, אפילו לא את המורה, מכל שכן את החברים, כי האגו שלנו פועל אוטומטית כדי להקטין את האחרים לעומתי. *בשביל מה לי להתכופף כלפיהם? מי אוהב להתכופף? כל הרצון לקבל שלי נגד זה. לכן כל העבודה שלנו זה להתכלל בתוך החברה, להיכנס בתוכם כקטן בין הגדולים. זה מאוד מאוד חשוב, זה כלל שמי שלא שומע אותו, עד שישמע, הוא לא יתקרב לרוחניות*. כניסה לרוחניות זה אחרי שאדם מתבטל כלפי החברה שלו ונעשה אפס. זה התנאי.

18. איך נגיע לייאוש מכוחותיו עצמו ולתפילה בסוף?

ר: דווקא לזה אנחנו מגיעים, כי מכוחותינו אנחנו נמצאים בייאוש. *הבורא מסדר קשר בינינו ומקדם אותנו יותר ויותר, הוא מביא אותנו למצב שאנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים להגיע לכלום. איפה התוצאה מכל המאמצים שלנו? אנחנו מיום ליום כאילו מתקדמים, אבל איפה ההתקדמות? התקדמות לתהום? חכו, זה עוד לפנינו. זאת תורה וזה שכרה? איפה זה? אנחנו מגיעים למצב של צעקה גדולה, ואז נפתח ים סוף, או חומות יריחו*. יש כל מיני סימנים כאלו, אבל זה מביא אותנו. אנחנו לא צריכים לדאוג לזה, אם נתקדם נכון, נגיע למצב שנמצאים לפני הקיר, ואז נשבור אותו.

19. ש: האם המורה תמיד נותן תשובה לרצון לקבל של התלמיד?
    ר: *אני לא נותן תשובה לרצון לקבל, אף פעם. גם לרצון להשפיע אני לא כל כך מפרגן. אני נותן תשובה שישמע האדם שבתוך התלמיד, ומשם הוא יתפתח*.

20. קריין: איך אתה מסכם את השיעור הנפלא הזה?

ר: בעיני כל השיעורים הם אותו דבר, אני לא מרגיש כל כך הבדל ביניהם. *כנראה שהזמן עושה את שלו. אנחנו מתקרבים לכנס, אנחנו עוברים כל מיני שינויים בחיים, לכן זה כך מורגש. באמת בואו נעשה עוד כמה ימי הכנה, והעיקר אני מקווה שאנחנו מרגישים, או שומעים לפחות, שכל ההתקדמות שלנו היא בעוצמת החיבור בעשירייה. זה הכל*.

קריין: יותר ויותר שומעים ממך שעוצמת החיבור בכלי העולמי שזה הדרגה הבאה ..

ר: *אם נוכל לעזור זה לזה, אם כל עשירייה תתרום משהו לכלי העולמי והכלי העולמי כולו יחבק את כל העשיריות, אז הגמר תיקון נפתח*