שיעור בוקר 24.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 843,

מאמר "מהו "לחם רע עין" בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 843, מאמר "מהו לחם רע עין בעבודה".

מהו "לחם רע עין" בעבודה

תשמ"ט - מאמר י"ג
1988/89 - מאמר 13

"בזהר שמות (דף ז' ובהסולם אות כ"א) כתוב שם וזה לשונו, "רבי חייא פתח, אל תלחם את לחם רע עין, משום שהלחם או ההנאה, מאותו בן אדם שהוא רע עין, אינו כדאי לאכול ולהנות ממנו. ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות במצרים, ולא היו יכולים להרע להם". (ובאות כ"ג) אומר שם וזה לשונו, "כי אין לחם רע בעולם זולת הלחם של רע עין. מה כתוב, כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים, כלומר, שלא יכלו לראות כשהעברים אוכלים. הנה לך לחם רע עין", עד כאן לשונו.

ויש להבין את האיסור של "לחם רע עין". עד כדי כך, שאם לא היו ישראל טועמים את לחם המצרים, לא היו עם ישראל נשארים בגלות. זה תמוה מאוד, מהו הקשר של "לחם רע עין" לגלות. כלומר, מדוע זה גורם, שיהיו בגלות עבור דבר זה, שמשמע, שזהו איסור חמור, האם זה בכלל מצות לא תעשה מדאורייתא או מדרבנן, שמגיע בגלל זה גלות.

ובכדי להבין זה על דרך העבודה, צריכים לזכור את ב' דברים שיש לפנינו. ואת זה צריכים לזכור תמיד:

א. הוא מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה מזכיר לנו, שאנו צריכים להגיע לידי שלימות, ולזכות להגיע לקבל את הטוב והעונג, שישנם במטרת הבריאה. ומטרם זה האדם נבחן לבעל חסרון, היות שלא הגיע למטרת הבריאה. והוא נמצא עדיין באמצע עבודה. וזה נקרא בלשון הקבלה, שהאדם צריך לזכות להשיג את בחינת "נרנח"י שבשורש נשמתו".

ב. הוא תיקון הבריאה. היות ששינוי צורה עושה פירוד, והיות שהאדם נברא בכדי שיוכל לקבל את הטוב והעונג, שמוכרח שיהיה לו רצון וחשק לקבל תענוג, והרצון לקבל הזה, מפריד אותו מהשורש, כי הבורא רוצה להשפיע, והנבראים יש להם רצון לקבל, וזה גורם פירוד, שמרחק את הנבראים מהבורא. לכן נעשה תיקון, המכונה "צמצום והסתר", שאין הנבראים יכולים להרגיש את השורש שלהם, כלומר "מי ברא אותם", מטרם שמתקנים את הפירוד.

וכמו שכתוב (בפתיחה לחכמת הקבלה, אות י') וזה לשונו, "והנך מוצא, איך שהנפש הזאת, שהיא אור החיים, המלובש בהגוף, נמשכת יש מיש מעצמותו יתברך ממש, ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו יתברך, עד שבאה בכלי המיוחד לה, הנקרא "גוף". ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאוד, עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עם כל זה ע"י העסק בתו"מ, על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא הולך ומזכך את הכלי שלו, הנקרא "גוף", עד שראוי לקבל את השפע הגדול, בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה".

ובהאמור נבין, שהעבודה שלנו היא לצאת מקבלה עצמית, היינו שהפרנסה שלנו תהיה ממה שאנחנו מפרנסים את הגוף, שיהיו לו חיים, שיכול להנות מחיים, לא יהיה מזה, שהרצון לקבל לעצמו נהנה, שהוא נקרא "רע עין", כלומר, שלא רוצה להיות משפיע, אלא כל חשקו הוא לקבל לעצמו, שזה נקרא "רע עין", שלא רוצה לתת משהו לאחרים, אלא הוא משוקע באהבה עצמית.

וזה נקרא "רע עין". ולכן, אם המזונות, מה שהאדם אוכל, הנקרא "לחם", אסור לאדם להנות מהלחם הזה, שהוא "לחם רע עין". כלומר, שהאדם נהנה וסועד את לבו מהלחם של "רע עין". זאת אומרת, מזה ש"הרע עין" נהנה, היא תהיה הנאה של אדם. כלומר, מזה שהרצון לקבל, הנקרא "רע עין", נהנה, שמזה תהיה כל השמחה, והמצב רוח, שהאדם מקבל על זה, הוא לא מסכים לקבל, משום שהנאה הזו גורמת לאדם שיהיה נפרד מהקדושה מסיבת שינוי צורה, כנ"ל.

ובזה נבין את מה ששאלנו, מהו כל כך גודל האיסור של "אל תלחם לחם רע עין", שבגלל זה נשארו ישראל בגלות, כמו שאומר "ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות מצרים". היות שענין "גלות" נקרא בזה, שעם ישראל לא היו יכולים לעבוד בעל מנת להשפיע לה', אלא רק לקבל לעצמו. וזה נקרא "גלות מצרים", שלא יכלו לצאת משליטתם, אלא הרצון לקבל לעצמו, היה שולט. לכן אומר הזה"ק, שאם בזמן שירדו בגלות מצרים, היו נזהרים שלא יאכלו, היינו שלא יהנו מזה שהמצרים נהנין, כלומר "מרע עין", שהוא הרצון לקבל לעצמו, לא היו נכנסים תחת שליטתם, בגלות.

נמצא, שגודל האיסור של רע עין הוא, שהלחם שלו כולו בעל מנת לקבל, וזה גורם כל הפירוד מהקדושה. וזהו כל האיסור של "אל תלחם את לחם רע עין". זאת אומרת, שכל עבודה שלנו בתו"מ, היא בכדי שנצא מגלות של הרצון לקבל לעצמו. כלומר, שאנו צריכים לכוון בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שהשכר שלנו יהיה, שע"י זה נזכה לצאת מגלות והשעבוד של הרצון לקבל לעצמו, ונוכל לעבוד הכל בעל מנת, שיצמח מזה נחת רוח להבורא, ושכר אחר אין אנו דורשים עבור העבודה בתו"מ.

היינו, שאנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה.

מה שאין כן "לחם המצרים" הוא, בדרך העבודה, ממש להיפך, כמו שכתוב "כי לא יוכלון המצרים, לאכל את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים". "כי תועבה" הוא מלשון "תועבת מצרים כל רועה צאן", שפירושו, מבוזים היו בעיניהם הרועים. לכן הפירוש יהיה, שהמצרים היו מבזים את המאכלים של העברים, כי העברים כל הלחם היינו המזונות, היו בעל מנת להשפיע, ואצל המצרים כל הלחם הוא בבחינת "רע עין", שהוא לקבל. וכששמעו, שהלחם עברים הוא להשפיע, דבר של להשפיע הוא מאוס ובזוי, כי בזמן שצריכים לעשות בעל מנת להשפיע ולא לקבל לתועלת עצמו, עבודה זו בזויה אצלם. ולא מרגישים בזה שום טעם.

לכן בזמן שהמצרים היו רק שומעים, שצריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, הם באים לידי הרגשה, שהם צריכים להשפיל עצמם. היינו, שכל הדעת שלהם, שהיא מחייבת, שהאדם צריך לדאוג לתועלת עצמו, ומה שאינו יצמח מזה משהו לתועלת עצמו, זה אין הם מסוגלים לעשות, לכן הגוף, בזמן שהוא נמצא תחת שליטת המצרים, בזמן שהוא שומע אפילו רק רמז קל, שצריכים לעשות להשפיע, תיכף הגוף מבזה את עבודה זו, והוא טוען, שהוא עדיין בשכל המלא שלו, ולא יכנע לאכול לחם של עברים, שאצלו הלחם הזה לחם תועבה, משום שהלחם הזה הוא נגד הדעת."

זה מאמר קטן, קצר אבל יש בו בעצם כמה נתונים יסודיים, וזה מספיק לנו.

שאלה: רב"ש אומר פה "נמצא, שגודל האיסור של רע עין הוא, שהלחם שלו כולו בעל מנת לקבל,". מדוע בכל זאת אנחנו אוכלים את לחם מצרים אם חל על זה איסור?

מי שרוצה לצאת ממצרים חייב לדעת שאסור לו לאכול את לחם המצרִים.

תלמיד: הוא ממשיך ואומר "ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, היא הולכת ומתרחקת מאור פניו יתברך". זאת הכוונה של לחם רע עין, שאנחנו עוברים דרך ד' העולמות?

הכוונה היא שאנחנו יכולים להתרחק בהדרגה מעל מנת לקבל ולהגיע לעל מנת להשפיע.

תלמיד: למה רב"ש מתכוון ב"לחם רע עין"?

כל דבר שאני רוצה לקבל לתועלת עצמית נקרא לחם המצרים.

תלמיד: אנחנו צריכים לא לקבל את זה, או שזה חלק מהעבודה?

אנחנו צריכים לא לקבל את זה ולהגיע למצב שיהיה לנו לחם משלנו.

תלמיד: מה זה אומר לחם משלנו?

שאנחנו נעשה אותו.

תלמיד: יש אופציה לדלג על לחם מצרים או שחייבים לעבור את זה?

לא, אנחנו בנויים כך שאנחנו חיים מזה שמקבלים ואין מה לעשות, אלא צריכים לדעת איך לאט לאט אנחנו יוצאים מזה, ויציאה מתחת לשליטת מצרָים היא על ידי זה שאנחנו מתחילים לראות עד כמה זה לא נכון, עד כמה זה נגד הבורא, וכך יוצאים, במאבק.

שאלה: אנחנו רצון לקבל והקנאה פותחת אותנו בצורה מסוימת. אני רוצה שהקנאה תיקח לכיוון של מטרת הבריאה, אני לא רוצה שהיא תיקח לכיוון של לחם רע עין, כי היא יכולה לקחת לשם ואז אתה יכול להיות בגלות אלפי שנים. איך אני רואה אתה הכוונה האישית שלי ואת הכוונה שממנה אני לוקח?

אני צריך לראות איך אני מתקדם לקבוצה, לבורא, מתרחק מהרצון לקבל שלי, וכך אני פוסע. על ידי איזה כוחות? מאיפה אני אקח את הכוחות? אומרים לי שאני צריך להיות דבוק לקבוצה ודבוק לבורא. על ידי איזה מעשים? מעשי השפעה, אין יותר. לכן אני לוקח מכל מה שאפשרי לי לעסוק במעשי השפעה לקבוצה ודרכם לבורא, וכך מתקדם.

תלמיד: אני לוקח כקנאה מהחברים רק את מה שקשור למטרת הבריאה ותיקון הבריאה?

כן. מה עוד יש לך לקחת?

תלמיד: אני רוצה לשים קו הפרדה ברור כדי לא ללכת לגלות.

להשפיע דרך החברים לבורא זה הכיוון הנכון היחידי.

שאלה: אם אני מבין נכון, הנאה מזה שיש לנו גדלות הבורא ואנחנו מסוגלים להתקדם להשפעה, זה דבר טוב.

כן.

תלמיד: וכל היתר זה פסול, כל ההנאות האחרות הן פסולות.

כן.

שאלה: כתוב בתחילת המאמר בפסקה הראשונה, "ואם כשירדו ישראל למצרים, לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות במצרים, ולא היו יכולים להרע להם". אנחנו יודעים שהם ירדו כי היה רעב בארץ.

כן.

תלמיד: איזו ברירה יש להם, הם יורדים כדי לקבל אוכל, כדי לאכול במצרים, ופה אומרים שהיו יכולים לא לעשות את זה, לא לאכול שם.

לא, אי אפשר.

תלמיד: אז מה קורה בעבודה שלנו? למה הכוונה שאנחנו נאלצים לרדת למצרים ולאכול את הלחם הזה?

אנחנו צריכים לקבל כלים של המצרים ואחר כך לתקן אותם ועל ידם דווקא לעלות לארץ ישראל.

תלמיד: אז בזמן שאנחנו נמצאים במצב שנקרא "מצרים" אנחנו צריכים פשוט להשתדל להתרגל הדרגה להימנע מהאכילה של הלחם הזה?

לפחות לברר שזה לא שייך ליציאה.

שאלה: מה מסמל "לחם"?

"לחם" זה כביכול מקור החיים. כאן הוא לא מרמז על משהו אחר, זה המקור שממנו אדם חי.

שאלה: איך לקבל תזונה רק מהלחם של העברים ולא ללכת לכיוון של המצרים?

אם אני משתדל לעבוד עם הרצון לקבל שלי כדי להשפיע דרך החברים לבורא אז אני מקבל תמורת העבודה הזאת אור של הכוח העליון.

תלמיד: אבל צריכה להיות שמירה של האור העליון כדי שאני לא אפול על מנת לקבל?

כן, האור העליון שומר.

שאלה: איך ברגע שאדם טועם משהו בקבלה הוא נשאר עם הכוונה, איך הוא מחזיק בזה שלא להנות לעצמו אלא להנות מזה שהוא מהנה?

אנחנו צריכים לעבור ממש מעבר גדול, מכך שאני עושה לטובת עצמי לכך שאני עושה לטובת הזולת.

תלמיד: אבל לפחות לפי מה שאני מבין, על זה מדובר במאמר, שצריך לאכול לחם של עברים ולא לחם של מצרים.

כן.

תלמיד: אבל ברגע שאני אוכל את הלחם הזה, יש לי טעם שאני ישר נהנה ממנו, אין לי אפשרות לחמוק מהטעם הזה. איך אני נשאר עם טעם מזה שאני מהנה ולא נהנה?

אתה צריך להיות קשור למטרה, אחרת איך בכלל תבדיל בין לחם ללחם.

תלמיד: בדיוק, זו הנקודה, איך אני שומר על הנקודה הזאת. כי לפני המעשה אני גדול, אני יכול לחשוב ולהגיד שזה מה שצריכים לעשות, אבל באותו רגע של המעשה הכול נשכח, הכול נעלם.

כן.

תלמיד: איך מצמצמים את הפער הזה בין הידיעה למעשה?

ממשיכים ככל האפשר ולאט לאט מקבלים תענוגים ברצון להשפיע.

שאלה: רציתי לשאול לגבי ההבחנה ש"העבודה בעצמה היא השכר".

אם עובדים על מנת להשפיע, אז העבודה היא השכר.

תלמיד: מה זה? כי רב"ש כותב ש"אין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה."

כן, בכל נתינה ונתינה אתה מרגיש שאתה ממש מתמלא ביחס שלך לבורא.

תלמיד: במה הפעולות שלך משמשות את הבורא, מה נקרא שהפעולה שלי משמשת את הבורא?

שאתה מבצע את המטרה שלו, שכולם יעשו כמוהו.

תלמיד: מה זה אומר?

שכולם יהיו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בזה שאני מקדם אנשים להיות בעל מנת להשפיע, אני משמש את הבורא?

כן, ודאי.

תלמיד: אז איפה השכר? עצם זה שאתה פועל בכך, נקרא שכר?

במאמצים האלו אתה תקבל שכר, הרגשה שאתה דומה לבורא, שהוא קרוב אליך.

תלמיד: וזה נקרא השפעה, או שזה עדיין לא השפעה?

זאת השפעה, למה לא?

תלמיד: אז איפה העבודה מסתיימת, בזה שאתה משמש את המלך?

העבודה מסתיימת כשכל הכלים שאתה מגלה, עובדים בכוונה על מנת להשפיע. לא חשוב לאיזה כיוון, או על מנת שאתה תקבל או על מנת שאתה תשפיע, לא חשוב מה, העיקר שבזה אתה מכוון לבורא.

תלמיד: מאיפה אתה מביא את העל מנת להשפיע?

מגיע אליך האור העליון ונותן לך כוח.

שאלה: לָמה לא הספיק לבורא לברוא נפש, לָמה הוא ברא גם גוף?

אנחנו לא יכולים לקבל קשר רק ברוח, אנחנו צריכים להיות קשורים גם במעשים, להרגיש את המעשים שלנו שלא שייכים לכוונות. זה נקרא "גוף", "רצון". יש רצון ויש כוונה, אז ברצון אנחנו יכולים להתקרב זה לזה ובכוונה אנחנו יכולים להיות קרובים זה לזה.

תלמיד: נראה שהגוף והאור שמלובש בו, זה כמו מתווך בין הנפש לבורא.

כן.

תלמיד: אבל למה לא הספיק שתהיה הנפש והכתר שלה, לָמה יש את כל הבריאה הגדולה אם בסופו של דבר הנפש צריכה להשיג רק את השפיץ, את הכתר?

בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע לנקודת הקשר עם הבורא, שבנקודה הזאת קיים הכול, זה המקור שלנו וזו כוונת הבורא, מטרת הבורא עבורנו.

תלמיד: ומה הרצון לקבל הגדול שהבורא ברא מוסיף לקשר הזה?

הרצון לקבל מוסיף לנו שאנחנו צריכים לעבוד נגדו עד שהופכים את השימוש בו, לעל מנת להשפיע, ואת כל מה שהבורא ברא והבדיל ממנו, מעצמותו, אנחנו הופכים לכך שדווקא מקבלים בו ועל ידי זה מתקרבים לבורא.

שאלה: האם לכל השאלות והתשובות כאן יש מטרה אחת ויחידה, להוציא אותנו מאהבה עצמית?

כן.

שאלה: מה נותן לנו כוחות לרצות לאכול את הלחם של העברים, אם אני כל כך נהנה מהלחם האגואיסטי שלי?

זה כל העניין, שכך אנחנו בנויים, ש"לחם רע עין" משביע ומספק אותנו לגמרי. לכן אנחנו צריכים לראות רק דבר אחד, שבכך אנחנו לא מגיעים לדבקות בבורא. לכן אנחנו צריכים להתנתק ממנו ולהגיע לשימוש בלחם אחר.

תלמיד: כשאני כבר נהנה מהלחם רע עין, איך אני יכול לעשות את המעבר, לרצות לאכול את הלחם של העברים, שכאילו לא מספק לי הנאה?

אנחנו עושים את המעבר על ידי כך שקודם כל מתנתקים מהתענוגים ובוחרים תענוגים אחרים. הכול נעשה על ידי החברה, בחברה יש כוח לנתק אותנו מהמצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו ולהעביר אותנו למה שאנחנו צריכים. אם אנחנו נכללים בחברה, אז החברה, כמו סירה, מביאה אותנו לחוף מבטחים. חשוב מאוד להבין את העניין הזה, את השיטה הזאת, שבעצם אתה לא עושה בעצמך את פעולת התיקון, אלא אתה מסדר קשר עם הכוחות שיעשו עליך תיקון.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתחרר מה"רע עין" הזה? הרי תמיד הגוף בתענוג, הוא לא רוצה שנאכל מלחם ההשפעה. האם כדי להשתחרר מהגוף, אנחנו יכולים לזרוק לו בצורה מודעת חתיכה קטנה של לחם?

אין לנו ברירה. אנחנו מרגישים מיום ליום עד כמה אנחנו לא יכולים להשביע את עצמנו על ידי מה שמקבלים ואז אנחנו מחפשים מה עוד חסר לנו, ומגיעים למצב שחסר לנו יחס חדש בינינו, ואז כולנו נהיה שבעים.

שאלה: במציאות יש לנו הרבה חברים, ואני צריך לראות איזה חברים גדולים יש לי. אבל האדם מרגיש לבד, שחוץ מבורא אין לו אף אחד, והוא חושב שזה טוב כי חוץ מהבורא אף אחד לא יכול לעזור לו. ואז הוא צריך להשיג חיסרון שלם כדי לקבל שכר או כדי לקבל את עזרת ה'. אבל אחר כך הוא רואה שהוא תלוי באהבת הזולת והוא לא יכול להמשיך בלי עזרת החברים. לכן יש כאן דילמה. איך להמשיך? איך לקבל כוח אם אני מרגיש שאם יש לי בורא, אז יש לי הכול ואני לא צריך כלום?

אין לך ברירה, אלא אתה צריך לפנות לבורא שייתן לך כוחות השפעה.

שאלה: לחם "רע עין" אלו בעצם כל ההרגשות שלנו בחיים. האם הוא הופך ללחם טוב כשאנחנו יכולים לשנות את הכוונה לאותו תענוג, כלומר נותרת אותה הנאה אבל מתחלפת הכוונה, או שהתענוג מתחלף?

אם מתחלפת הכוונה, אז גם מתחלפת ההנאה.

תלמיד: אז לחם רע עין מתוקן בכוונה.

כן.

תלמיד: אם כך, אנחנו יכולים להגיע לכל תענוג או באמצעות לחם רע עין או באמצעות תיקונו.

כן.

שאלה: פעם היה לנו תרגיל בסעודה שבו כל אחד מנסה לאכול בכוונה לבורא, וזה לקח מאתנו לחלוטין את הטעם של האוכל. האם זו פעולה נכונה?

כעיקרון זו פעולה נכונה, התוצאה לא נכונה. עוד לא היו לכם כלים משלכם כדי להרגיש תענוג בפעולות האלה.

תלמיד: כלומר כשמכינים סעודה אנחנו יכולים ליהנות. אתה לא רוצה לעבוד לפי העיקרון הזה כי אחרת לא תרגיש טעם באוכל, כלומר אנחנו צריכים להרגיש טעם באוכל ולכוון אותו לבורא.

כן.

שאלה: איך לחלוק את לחם ההשפעה בהפצה? איך לתת התפעלות לסביבה?

אתה לא תרשים את הסביבה שלך בזה. אין להם כאלה שורשים רוחניים שהם יבינו אתכם ויתפעלו מזה.

תלמיד: אמרת שמשהו חסר בקשרים בינינו, אז האם אפשר ללכת דרך זה?

לא. אדם שאין לו קשר עם הבורא, עם הרוחניות, עם אדם כזה לא תוכל לעשות שום דבר. ולאלו שיש קשר, אתם צריכים לקרב אותם אליכם, לכלול אותם בעבודה שלכם בחיבור. מתוך זה הם יתחילו להבין מה זה אומר להיות קרובים יותר זה לזה.

תלמיד: לפעמים קורה שאת כל המחשבות שאנחנו מדברים עליהן במהלך השיעור אני מעביר בפייסבוק, ואנשים רבים קוראים את המחשבות האלה, דנים אותן לכאן או לכאן. אבל יש גם אנשים שמבינים על מה אנחנו מדברים או על מה שאני כותב.

טוב מאוד.

שאלה: הלחם המצרי לעולם לא ישביע אותנו לגמרי, אז מדוע אנחנו ממשיכים לאכול אותו?

כי אין לנו יותר ממה. אנחנו חושבים שזה טוב, שזה נורמאלי, שזה בסדר. כמו שאתה חי עכשיו בעולם הזה ומקבל מה שיש בו, ואין לך אפשרות לברוח ממנו ולסלק אותו, אלא אתה מרוצה מזה שאתה נמצא באיזה קיום בעולם הזה.

שאלה: איך להבין ולהרגיש שהעבודה הרוחנית היא השכר?

דרך הביטחון שתקבלי בקבוצה.

שאלה: לאכול מהלחם המצרי, האם מדובר במאמר על כך שאנחנו רוכשים מסך ויורדים לקליפות כדי לתקן שם את הרצון להשפעה?

כן.

תלמידה: כלומר, זה קורה כשאנחנו כבר מוכנים לתיקונים האמיתיים.

כמעט.

שאלה: במאמר נראה כאילו זה דוחף אותנו לגלות. האם המטרה של להיות בגלות היא לדעת כמה אנחנו רחוקים מהקדושה?

כן. קודם כל.

שאלה: מה זה אומר לקבל את הכלי של המצרים בהתחלה?

כלים לא מתוקנים.

שאלה: הבצק שלנו הוא אהבת חברים. איך אנחנו יכולים לאפות את הלחם למעלה מהדעת?

נרצה שייצא כך לכולנו, וכך זה יהיה.

שאלה: אם ישראל לא היו לוקחים לעצמם את הלחם המצרי, אז האם הם היו נמנעים מהגלות?

לא. זה משהו אחר לגמרי. נצטרך עוד ללמוד.

שאלה: למה הוא בוחר במילים "לחם רע עין"? כי לגבי אוכל נהוג יותר לייחס את חוש הטעם מאשר את חוש הראייה. למה זה נקרא "לחם רע עין" ולא "לחם רע פה"?

כנראה שכך הם בודקים.

תלמיד: בדרך כלל היחס לאוכל הוא במונחים של טעם ולא במונחים של ראייה.

כן, אבל אחר כך אנחנו מדברים על איך אנחנו מסתכלים על המאכלים. לכן כך זה נקרא.

תלמיד: מה יותר חשוב, איך האוכל נראה או מה הטעם שלו?

נראה.

תלמיד: אם הוא ייראה יפה אבל לא טעים, אז מה זה שווה?

אבל כדי להתקרב רצוי לנו שהוא ייראה יפה. קודם כל העין.

שאלה: כשאדם רוצה לשבור את התאוות שלו, למדנו שנעשות לו ב' תאוות. איך נכון לעבוד עם הרצון לקבל כדי להופכו ללהשפיע?

לעבוד עם הרצון לקבל ככל שאנחנו מסוגלים על ידו להשפיע.

תלמיד: לדוגמה, אם אני רוצה לאכול על מנת להשפיע, ואני אנסה לשבור את התאווה של האוכל, אז יהיו לי ב' תאוות. איך עובדים עם זה?

אם תרצה לעבוד כדי להשפיע לחבר, אז אתה קודם כל תרצה להפסיק את התאווה שלך, זה נקרא צמצום. וכשתעבור את הצמצום, אז תרגיש עד כמה אין בכלל, למשל בלחם, שום טעם. תנסו לאכול משהו כשאתם באמת חושבים רק להשפיע לבורא ותראו שבאוכל אין טעם. אז תצטרכו לחבר לאוכל הזה טעם אחר, מתוך כך שאתם רוצים לעשות את זה כדי לתת נחת רוח לבורא, ותראו איזה טעמים תתחילו לקבל.

תלמיד: מה צריך לעשות? מה זה לנסות לאכול ולחשוב להשפיע לבורא?

קודם כל, תנסה לאכול משהו כשאתה לא אוכל אותו מטעם זה שאתה רעב, אלא מטעם שאתה רוצה להשפיע לזולת, ואתה תראה שהאוכל מאבד טעם, כך שלאכול עשב או לאכול עוגה זה אותו דבר. הטעמים נעלמים. תנסו.

שאלה: בעשירייה אנחנו עוברים תהליך שמרגישים ייאוש ברצון לקבל ומרגישים שגילוי הבורא חסר לנו. מה מניע את גילוי הבורא בעשירייה?

כשאני רוצה לגלות את הבורא כדי להמשיך עם כלי השפעה, אז הוא מתגלה. זה העיקר, האם אני רוצה להשפיע, לקבל כלי השפעה.

שאלה: אנחנו עוברים בעשירייה מצבים לא ברורים. איך לברר את הבעיות שמניעות את החיבור בינינו?

אפשר לברר זאת רק על ידי חיבור ובירור ביניכם. כי בחיבור ובבירור ביניכם שם תמיד נמצא הבורא בצורה נסתרת, או יכול להיות שכבר בצורה יותר גלויה. אז תבינו עם מי יש לכם עסק, מה הוא רוצה מכם ומה אתם רוצים להשפיע לו. כלומר העיקר הוא החיבור וגילוי מרכז החיבור.

שאלה: אמרת שבחברה יש כוח לנתק אותנו ממה שאנחנו נמצאים בו עכשיו ולהעביר אותנו למה שאנחנו צריכים. איך החברה מנתקת כל אחד מהרצון לקבל ומביאה אותו לחוף מבטחים?

אנחנו צריכים לעשות מעגל סביב אותו חבר שאנחנו צריכים לעזור לו, וממש להשפיע עליו בדוגמאות, בדרישות, שיבין שבלי קשר איתנו הוא אבוד. כך אנחנו משתדלים להוציא אותו.

תלמיד: מה זה אומר מעגל סביב החבר, מעגל של מה?

מתקשרים אליו בכל האפשרויות שיש בינינו כדי לקשור את עצמנו עוד ועוד עמו, ואז על ידי הקשרים האלה להעלות אותו לחיבור איתנו.

שאלה: איך לעזור לחבר מופנם יותר לקבל את חשיבות המטרה, לקבל דוגמאות?

הוא יכול להיות מופנם מכמה סיבות, את זה אנחנו צריכים לראות. הוא יכול להיות מופנם בגלל שהוא נמצא כך מהטבע, הוא יכול להיות מופנם כי הוא לא רוצה להיות בקשר איתנו כל כך, ויש עוד כמה אפשרויות. אנחנו צריכים להשתדל לתת לו דוגמאות אחרות, כמה אנחנו מחוברים, כמה טוב לנו דווקא מהחיבור, כמה אנחנו מרוויחים מהחיבור בינינו.

תלמיד: אדם שסגור מטבעו, האם אפשר לפעול עליו?

ודאי שכן. כולנו במקצת כאלה.

תלמיד: אדם שלא רוצה לקבל עזרה, האם אפשר לעזור לו?

אין אדם שלא רוצה לקבל עזרה מפני שהוא רצון לקבל. זה תלוי איך מגיעים אליו.

תלמיד: איך אתה פותח לב של חבר?

אני חושב שקודם כל צריך להראות לחבר שאתה רוצה לעשות לטובתו, ואם הוא לא מבין או לא רוצה להבין, הוא נמצא ממש ב"חולת גאווה אני", לא אהבה אלא גאווה, אז צריכים איכשהו להתקרב ולהתרחק, להתקרב ולהתרחק, כדי שהוא יראה את ההבדלים שנעשים בו על ידי השפעת הקבוצה.

שאלה: מאז שהתחילה המלחמה, עשירית הגברים מנתניה תמכה בקבוצת אשקלון, הם היו איתנו במפגשים בזום וגם ישבו אתנו בחדר אחד בשיעורי הבוקר. עכשיו אנחנו חוזרים לעשיריות הגרעיניות שלנו עם מעט חברים. איך את ההתפעלות הגדולה והעמוקה שקיבלנו בחודש וחצי האחרון מההתכללות והתמיכה שקיבלנו, אנחנו ממשיכים בעשירייה הגרעינית שלנו?

אנחנו משתדלים לא לרדת מאותה רמה שהשגנו יחד איתם כשהם תמכו בנו, ומשתדלים לראות בחיבור, באיחוד, בתמיכה ההדדית, כאילו שנמצאים איתם יחד. אני לא רואה שום פתרון אחר.

תלמיד: לכאורה נוצר מצב של דבר והיפוכו. דווקא בריבוי כמות של חברים התגלתה איכות הרבה יותר גבוהה של היחס, של הנטייה לצורה הנכונה, איך לסדר את הלימוד בתוך העשירייה, בחיבור בינינו. ואתה אומר לנו לקחת את תחושת התודעה שהייתה לנו, את ההרגשה החזקה הזו, להכיל אותה בתוך העשירייה שלנו, ומפה והלאה רק להוסיף. אבל ההבחנה היא שאנחנו כאילו נסוגים קצת לעניינים של רע עין, של חכמה בגויים תאמין, כאילו ששם יש תורה. כביכול תקלה.

איך נכון להתייחס לכלי התפעלות גדול מאוד שהיה, שעכשיו הוא לכאורה כלי מצומצם יותר, ולהתגבר על כוח המשיכה של החוכמות והפחות מעשים שיש בעניין הלימוד?

צריכים להיות יותר רגישים זה אל זה בהתאם לשינויים. אני מרגיש יותר את החברים והם אותי, וכך אנחנו מתחברים עוד ועוד יחד.

תלמיד: וזה נכון לפתוח את זה ככה, ממש כמו ניתוח לב פתוח על השולחן?

כן.

תלמיד: גם אם זה מוביל לחיכוכים וניצוצות?

למה חיכוכים? אני פותח את הלב, אני רוצה להרגיש את האחרים, והם רוצים להרגיש אותי. כשרוצים להתחבר ברגשות שלנו בלב אחד, אנחנו לא מוציאים סכינים.

תלמיד: אני אקח על עצמי כאילו את התיק, אבל נקרא לזה חברים. כי יש חברים שעכשיו מרגישים שזה קצת יותר מדי. כאילו קיבלנו עכשיו התחייבות במדרגה יותר מידי גבוהה. מה היחס הנכון?

יש כאלה שבשבילם זה באמת יותר מדי.

תלמיד: ואיך אנחנו מחבקים את המצב הזה?

כשאתם מתחברים, ההפרשים נעלמים.

תלמיד: אז אנחנו צריכים להוסיף חיבור?

חיבור, עד שכל ההבדלים ביניכם ייעלמו.

תלמיד: וזה בהכרח גם מגדיל את החיסרון?

כן.

שאלה: אם אני עושה סיכום של המאמר ששמענו עכשיו, הסיכום הוא להיפטר או לצמצם כוונה על מנת לקבל שזה לחם של המצרים, ובסופו של דבר להגיע להרגשה של לחם היהודים, לחם עוני.

כן.

תלמיד: אם האדם עושה מאמצים להתבטל כלפי הקבוצה, ולמשוך מאור המחזיר למוטב כי אני לא יכול לעשות צמצום, זו עבודתו של המאור מחזיר למוטב. הוא מתחיל לעבוד, עושה צמצום, ואז האדם מרגיש שהוא מאבד לאט לאט את הטעם לגשמיות.

כן.

תלמיד: למשל אם היום נהניתי מכדורגל, מחר אני רואה שכדורגל כבר לא מעניין אותי. זאת אומרת אני מאבד את הטעם ללחם של המצרים, אבל את הטעם ללחם עוני עדיין אין לי, כי לא סיימתי את כל תהליך הצמצום. אבל איך האדם יכול להמשיך לעבוד רעב?

רק בעזרת החברים, אם הוא מחובר עם החברים, הם מוסיפים בו טעמים, הרגשת חיבור, ושם הוא מוצא את החיים.

תלמיד: זה לא רק המילים של החברים שאני שומע כל יום, "בואו נתחבר", וכו'?

לא, זה ממלא אותך.

תלמיד: המילים?

כן, זה ממלא אותך.

שאלה: מדובר כאן על איבוד הטעם, לא לפתח איזשהו טעם מעל התענוג אלא לאבד את הטעם. שאנחנו מתחברים אנחנו מודדים עד כמה אנחנו בהתפעלות, עד כמה אנחנו מרגישים שמחה. אז איך לעשות את החשבון הזה, איפה צריך להיות איבוד הטעם, ואיפה קניית השמחה כסימן להליכה נכונה בדרך?

אתם צריכים להרגיש יותר טעם בהכול, וכך להתקדם קדימה.

שאלה: כשאנחנו רוצים להתחבר סביב החבר, ולעזור לו להגיע לחוף המבטחים. במה בדיוק אנחנו משתתפים בתיקון שצריך לעשות?

הוא צריך להרגיש שאתם באמת קרובים אליו, שאתם דואגים לו. ויחד הוא ואתם נמשכים למטרה חשובה, למטרת הבריאה, וכך הוא מתקרב אליכם. כשזה מורגש בכם, אתם לאט לאט פותחים לו עד כמה חשובה לכם מטרת הבריאה לפי בעל הסולם, ולאט לאט הוא נכלל בזה.

תלמיד: כשאחד החברים עובר מצב מסוים, והוא צריך עזרה מהחברים. זה מצב רק בשבילו או שזה מצב של תיקון עבור כולנו?

זה מצב עבור כולם, ודאי שאם זה לא היה כך, לא היה מקרה כזה בקבוצה הזאת דווקא. אסור לנו להגיד על מישהו, שזה עובר עליו, אלא שזה עובר על כולנו. לכל דבר, ולכל כיוון.

תלמיד: איך לעזור לחבר להתמסר אלינו?

להגיד לו שהעתיד שלו תלוי בחיבור השלם איתכם.

תלמיד: ואיך אנחנו מייצרים לו הרגשת ביטחון, שאנחנו יכולים לעשות תיקון?

במידה שבה אתם מאמינים, מתחברים, ונמשכים לזה.

תלמיד: ככל שאתה הולך יותר בדרך הרצון לקבל גורם לך להרגיש כאילו זה שוב פעם, ושוב פעם יקרה. הוא כל הזמן מטשטש לך את זה שאתה מאמין שאולי הפעם יהיה תיקון. איך אתה יכול להיות למעלה מהרצון לקבל, ולאו דווקא לשמוע אותו כשהוא רוצה לשים לך מקלות בגלגלים?

הבורא מסדר לנו דברים כאלו שאין לאדם כוח לעשות שום דבר, ואז הוא יורד בין האנשים שאין להם שום כוחות, ומרגיש את עצמו בגלות. ככה זה, עד שהבורא מוציא אותו בחזרה.

תלמיד: אז התיקון של החבר תלוי בו או בכמה שהחברים מסביבו יעזרו לו לעבור אותו?

זה תלוי בכמה שהחברים דואגים תמיד לשלמות החברה, ואז כל אחד יכול להינצל.

שאלה: העניין הוא שכולנו שקועים ברצון לקבל, אז במה אנחנו החברים עוזרים לחבר או שאנחנו רק מדביקים אותו אל החברה, והבורא פועל עליו דרך הכוח החיבור?

כולכם ברצון לקבל, אבל אם כולכם מחליטים שאנחנו צריכים לנוע לאיזו נקודה, לאיזו מטרה, אז לאותה סירה אתם מושכים את כולם.

תלמיד: איך הבורא מתקן את האדם דרך כללות החברה, דרך החברים, איך בדיוק פועל עליו השינוי הזה, ממה? איך הבורא מתקן את האדם, ומה החברים תורמים פה?

הם לא נותנים מנוחה לחבר שנכשל, הם עוזרים לו בתמיכה, הם מושכים אותו לאותה מטרה, ומעוררים אותו אליה. הם עושים את כל העבודה שהאדם צריך לקבל כדי להעמיד את עצמו בצורה נכונה כחבר לכל דבר. בחברה בריאה זה מה שהחברים צריכים לספק לכל חבר.

שאלה: החבר נמצא במצב ועכשיו החברה מנסה לעבוד עליו, מה החבר צריך לעשות?

הוא צריך להשתדל לשמוע את החברים, הוא צריך להשתדל להכניע את עצמו כלפיהם, זה בעצם צריך להיות המצב הקבוע.

תלמיד: אבל עכשיו הוא מנותק מאתנו, לא באותו זרם של החברה, של העשירייה.

אז להשפיע עליו, להחזיר אותו למצב שיוכל כן להבין שאין לו ברירה, שהוא אחד מהחברה וניתנה לו הזדמנות. כל אחד מבאי עולם, ממיליארדי האנשים שייך לחברה, לסביבה, אבל יש כאלה שלהם נתנו עכשיו לברר את זה בצורה ברורה.

תלמיד: מתי החברה רואה אדם ואומרת, זה כבר לא חבר?

רק בתנאי שהוא לגמרי לא רוצה להיות בקשר איתם.

תלמיד: הוא ממש מצהיר על זה, יש הצהרה של החבר?

כן.

תלמיד: ואז אנחנו צריכים לשחרר?

כן.

שאלה: נתת לנו תרגיל, להרגיש שאנחנו רוצים לאכול רק בעל מנת להשפיע. כשאני חושב על זה, זה מפחיד אותי. גם הפעולה של לא לקבל טעם מרגישה כמו התאבדות, ואחר כך עוד לבנות תענוג מהשפעה זה עוד יותר מפחיד.

כשאני עובד באהבת חברים אז יש התנגדות אבל יש גם הסכמה לזה ובסופו של דבר טעם מהעבודה. האם אני לא פועל נכון באהבת חברים, או שהאוכל הגשמי זה פשוט רצון שהרבה יותר קשה לעבוד אתו?

זה עדיין הצעד הראשון, להתנגד לאוכל הגשמי.

תלמיד: זה יותר קל מאשר להתנגד לאהבת הזולת באהבת חברים?

כן, ודאי.

תלמיד: אז למה זה מרגיש כרגע הפוך?

כי זה עדיין כלפינו, כלפי הדרגה שלנו.

תלמיד: כמה חשוב לבצע את הפעולה הזאת מול האוכל כדי להתקדם?

אפשרי. אבל זו לא בעיה, רק תתחילו לבצע את זה ותראו עד כמה זה דבר קטן.

תלמיד: זה סתם פחד חייתי, פנימי, ההתנגדות הזאת?

כן.

שאלה: רב"ש כותב בכל המאמרים שהמפתח זה גדלות הבורא, ואתה כל הזמן מסביר לנו שאת גדלות הבורא ניתן להשיג רק מתוך ביטול בחברה. אנחנו מוצאים את עצמנו הרבה פעמים בעשירייה מנסים לעשות תרגיל ואומרים, בואו נעלה את גדלות הבורא, או נדבר על גדלות הבורא, ולא כל כך יודעים איך לעשות את זה, איך להביא את זה אחד לאחר. ניסינו הרבה דברים אבל אנחנו לא יודעים איך להעלות גדלות הבורא בינינו. אנחנו יכולים לדבר על הגעה לשיעור בזמן, על חשיבות המפגשים, חשיבות המאמרים, האמצעים להגיע לגדלות הבורא. אבל איך לדבר על הדבר בעצמו, כך שתהיה לאדם התעוררות, חשק להגיע לזה?

נאמר שהיינו כולנו מרגישים את גדלות הבורא שמתגלה במשהו בעולמנו, איך היינו מתפעלים מזה? איך היינו נפעלים, מתייחסים זה לזה? תחשבו ותתנהגו כך.

זה חשוב מאוד, זה כביכול גילוי הבורא, שקורא לנו ומופיע לפנינו ובהתאם לזה אנחנו משתנים.

שאלה: שמעתי השבוע אמירה שהרב אמר, שמספיק שמספר חברים, ממש קובץ יגיעו "לשמה", ואני יכול להבין איך אמירה כזו יכולה להתלבש בלב של האדם.

כן.

תלמיד: אני חושב שזה נאמר באחד משיעורי צהריים השבוע.

זה תלוי כלפי מה אמרתי.

תלמיד: האמירה הזאת יכולה להתיישב לי ברצון לקבל ואני אומר, יכול להיות שאני בעצם לא מאותם חברים שיגיעו לשמה.

אבל כתוב "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם"¹.

תלמיד: זה כתוב על גמר התיקון.

ואיפה אנחנו נמצאים?

תלמיד: אנחנו בתחילת התיקון.

בסדר, בתחילת גמר התיקון.

תלמיד: אז איך אני יכול לקבל אמירה כזו לא ברצון לקבל, כי אז אני אומר, כנראה שאני לא מאלה שיגיעו לשמה.

אולי, אבל אתה מסכים לשבת בהמתנה?

תלמיד: אני אתמוך בחברים, אני מעין כוח לחימה כזה, תומך לחימה.

פסיבי.

תלמיד: פסיבי אבל תומך. איך לקבל נכון את האמירה הזאת של הרב?

אדם בכל זאת צריך לברר מה הבורא רוצה ממנו, ואז הוא יגלה את עצמו שנמצא במרכז הבריאה, והבורא רוצה לעלות אותו להר סיני ממש, כך הוא צריך להתנהג. לא לרדת לפחות מזה, כל אחד חייב להרגיש כמשה רבנו, שאין יותר גבוה. שאתה בעצם אותה הנשמה שדרכה כולם מקבלים הזנה מהבורא, כך תחזיק את עצמך. אבל תחזיק באחריות ובתפקיד, כי באמת אותו כוח יש בכל אחד ואחד ואנחנו צריכים כל פעם להשתדל עוד קצת ועוד קצת לעלות אליו ולממש אותו.

שאלה: איך זה מסתדר עם זה שאדם צריך להרגיש עצמו הכי גרוע בעולם?

גם כך צריך להרגיש, "והאיש משה עניו מאוד"². אז מה?

תלמיד: כן, אבל איך עושים את הגם וגם הזה?

זה מתגלה באדם מתוך הבנת המדרגה, המצב עצמו.

שאלה: אני מרגישה ברת מזל, ומצד שני, אנשים אחרים נדמים לי כמפלצות, איך להתמודד עם זה?

להשתדל לרכך את הלב, כך שאנשים אחרים לא יראו לך כמפלצות ושכן תוכלי להתחבר עם כולם, כי זו מטרת הבריאה. תתקרבי קצת לשם.

שאלה: עשיריית אשקלון תיארה מצב שלא מוכר לנו. אנחנו נפגשים מידי פעם עם עשירייה אחרת, למפגש חד פעמי. הם זכו במשהו מיוחד, לעבוד לתקופה מסוימת עם עוד עשירייה וליפול כתוצאה מכך, ליצור בירורים חדשים בעשירייה המקורית שלהם. האם כדאי לעוד עשיריות להתנסות במשך תקופה בעבודה משותפת עם עוד עשירייה?

יכול להיות שכן, אתם צריכים להחליט לבד.

(סוף השיעור)

---

1. "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה’, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו ל”א, ל”ג)↩

2. "והאיש משה ענו [עניו] מאד מכל האדם אשר על פני האדמה." (במדבר, י"ב, ג')↩