שיעור בוקר 15.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 52, מאמר "סוד העיבור - לידה"

קריין: "כתבי בעל הסולם", מאמר "סוד העיבור - לידה", עמ' 52. "נשמה זו היא קנין אדה"ר".

נשמה זו היא קנין אדה"ר

"כבר ביארתי לעיל באות ב', שהעולמות באים בהשגה בשני דרכים, מעילא לתתא ומתתא לעילא, שמתחילה משיגים מעילא לתתא, את השתלשלות הנשמה. ואחר-כך, מתתא לעילא, שהיא ההשגה עצמה. מהלך הראשון מכונה בשם עיבור, משום שערכו כמו הטפה ההולכת ומתנתקת ממוח האב, ובאה בעיבור האם, עד שיוצאת לאויר העולם. שהוא נבחן כמו דרגא האחרונה - מעילא לתתא. דהיינו, בהתחשב עם העילה של הולד. הרי עד שם היה עדיין מחובר באיזה חלק בבחינת אבא ואמא שלו. דהיינו העילה. ובביאתו לאויר העולם, נכנס לרשות עצמו, שזהו הסדר של מעילא לתתא.

וטעם כל זאת, כי מחשבתו יתברך יחידה, ועל-כן כל המקרים שוים, והכל דומה לפרט."

מאוד קשה להבין את זה. זה מבלבל, אבל לאט לאט אנחנו נצייר את זה נכון לפנינו, ונקלוט נכון, אבל זה לוקח זמן.

נשמה זו היא קנין אדה"ר

"כבר ביארתי לעיל באות ב', שהעולמות באים בהשגה בשני דרכים, מעילא לתתא ומתתא לעילא, שמתחילה משיגים מעילא לתתא, את השתלשלות הנשמה. ואחר-כך, מתתא לעילא, שהיא ההשגה עצמה. מהלך הראשון מכונה בשם עיבור, משום שערכו כמו הטפה ההולכת ומתנתקת ממוח האב, ובאה בעיבור האם, עד שיוצאת לאויר העולם. שהוא נבחן כמו דרגא האחרונה - מעילא לתתא. דהיינו, בהתחשב עם העילה של הולד. הרי עד שם היה עדיין מחובר באיזה חלק בבחינת אבא ואמא שלו. דהיינו העילה. ובביאתו לאויר העולם, נכנס לרשות עצמו, שזהו הסדר של מעילא לתתא.

וטעם כל זאת, כי מחשבתו יתברך יחידה, ועל-כן כל המקרים שוים, והכל דומה לפרט."

קשה לנו להסביר בינתיים.

שאלה: מה זאת אומרת שמתחילה משיגים ממעלה למטה?

במידה שאנחנו יכולים להתעלות מאותה דרגה משיגים מה קורה.

שאלה: מה זה טיפה שמתנתקת ממוח האב?

כך מדובר, משתמשים במילים כאלה. יוצא אור חכמה מדרגת חכמה הכללית שנקראת "אבא", והאור הזה משפיע כל הדרך על כל הספירות - על המלכות, ואז מלכות מתחילה להתעורר, להתאושש ולהתעבר מאותו האור הקטן שמגיע אליה ואז היא מתחילה להתפתח.

שאלה: כתוב כאן שהדרך הראשונה ממעלה למטה נקראת עיבור. למה?

עיבור, רק הרעיון אנחנו אומרים כלפי האימא והעיבור אומרים כלפי העובר.

תלמיד: למה הוא מתכוון שדווקא דרך התפתחות והשגת העולמות ממעלה למטה נקרא עיבור? יש ממטה למעלה, אז למה דווקא ממעלה מלמטה?

מפני שמלמעלה יורד האור ומחייב את כל הספירות להתחבר בזה לצורת הולד בתחתון שבמלכות. ככה זה קורה. אז מאיפה זה מגיע?

תלמיד: איך אנחנו מגיעים למצב הזה ממטה למעלה?

כשמגיע אליך אור מלמעלה ועובד עליך, אז אתה מתעורר ומתאושש ממטה למעלה. אתה חושב שאתה מתחיל את העבודה? עבודה מתחילה מלמעלה.

שאלה: נדמה לי שאפילו במהלך חיינו כשאנחנו נתקלים בחושך יש תחושות, רגעים שאין לנו את האגו, ורק אחר כך זה חוזר לעצמו ונכנסים לשגרה. אבל ישנם רגעים כאלה שאנחנו משתחררים מהאגו וחוזרים למצב הקודם שכבר הוצג לנו פעם.

שיהיה כך, אחר כך תחשוב אחרת.

שאלה: בתהליך שהנשמה עוברת בעולם מסוים, אז כל יציאת המצבים מלמעלה למטה יוצאים בשלמות ורק אז נשמה מתחילה לעבור בהם או שכל צעד שנשמה מתפתחת יש בו תהליך ממעלה למטה ואז ממטה למעלה?

כן. מה שאמרת בסוף זה נכון.

שאלה: למה הוא מתכוון שהנשמה זו היא קנין של אדה"ר, מי זה אדם הראשון?

אדם הראשון - כל המערכת הרוחנית שדומה לבורא - נקראת "אדם הראשון".

תלמיד: ולמה הוא אומר שהנשמה היא הקנין של אדם הראשון?

כי היא צריכה להתפתח עד הגודל של האדם הדומה לבורא.

תלמיד: הנשמה מתפתחת?

ודאי.

תלמיד: מה זה נקרא שנשמה מתפתחת?

יש רק נקודה, כמו טיפת זרע, כמו שאנחנו אומרים, רשימו קטן, ואנחנו על ידי התחברות בינינו ועבודה בינינו צריכים להגיע למצב שאנחנו גורמים להתפתחות של אותו רשימו שיגדל יותר ויותר על ידי האורות חכמה וחסדים. הם מעוררים את הרשימו ומגדלים בה רצונות יותר גדולים, וכך נקרא שהיא עולה. כמו טיפת זרע עולה, עולה, עולה ומתחילה להתעבר בדרגת בינה, זאת אומרת, מתחילה לגדול עד שמתחילה להיוולד לעולם הנאור וכן הלאה.

תלמיד: יש 125 מדרגות. כול עוד אין 125 מדרגות, הנשמה לא מושלמת?

כן.

עיבור וגידול גוף כנשמה

"מעת לידתו שהוא נמצא אז בנקודת הריחוק, מתחילה שיבתו להשגה - מתתא לעילא, שזה נקרא חוק ההתפתחות, והוא הולך ממש על אותם הדרכים והמבואות שירדו מעילא לתתא.

וזהו מושג למקובלים. אולם לעינים הגשמיים, נראים רק מצבים פשוטים, איטיים, דרגתיים, עד שגדלה קומתו כמו אבא ואמא שלו, ואז נקרא, שהשיג כל הדרגות מתתא לעילא. דהיינו דבר שלם".

שאלה: ההשגה מגיעה מהלילה?

ההשגה מגיעה מהלילה.

שאלה: התהליך הזה קורה לפני שהגענו לזה בעשירייה, או רק אחרי זה?

ודאי שלא, זה עוד לפנינו.

ד. מעילא לתתא - ומתתא לעילא

הגידול מלמד על העיבור

"ומאחר ששני המהלכים שהם מעילא לתתא ומתתא לעילא, דומים כמו שתי טיפות מים. נוכל להבין את מהלך מעילא לתתא בהתבוננותינו במהלך של מתתא לעילא, והוא המהלך השני של ההתפתחות, שהוא הגידול והצמיחה.

ואתה מוצא ארבע עולמות אבי"ע, שמתחילה הוא עשיה - למשל, כשנתבונן בכל מהלך גידול הפרי מהנטיעה ועד גמר בישולו, נמצא ארבעה מצבים:

הא' - בטרם מתראה בו אותות הביכור, והם כל חוקי המצבים שבפרי - והוא עולם העשיה.

הב' - משעה שאפשר לאכלו ולשבוע, אולם עדיין אין בו טעם - והוא יצירה.

הג' - משעה שנגלה בה מקצת טעם - והוא בריאה.

הד' - בשעה שנגלה כל טעמו ויפיו - והוא אצילות. וסדר זה הוא מתתא לעילא."

שאלה: יש כאן תיאור מעניין לגבי טעם.

לא, זה עוד לא בשבילנו. זה להרגיש את הדברים האלה, הטעמים כמו טנת"א "טעמים, נקודות, תגין ואותיות", כשהוא כבר מתחיל להבחין באורות שממלאים אותו.

תלמיד: זה סוג של הרגשה?

ודאי זה כבר תחילת ההשגה דרך החושים.

כל נאצל ונולד, בא על שני דרכים

"כל ענין מעילא לתתא ומתתא לעילא שנתבאר בכלל ארבע עולמות אבי"ע, כל אלה נוהג אפילו בפרט הקטן ביותר שבעולמות, דהיינו, בכל עילה ועלול.

עילה פירושו, אב, שורש, גורם. עלול פירושו, שהוא נפעל ונעשה על-ידי העילה. ועל-כן מכונה בן, או ענף, או נמשך ונגרם.

וענין שני מהלכים אלו בפרטות, מובן ממש כמו בהכלל. אשר מעילא לתתא, הוא, דרך התבדלות העלול מהעילה שלו, עד שיוצא ונעשה רשות בפני עצמו. וענין מתתא לעילא הוא חוק ההתפתחות המעוררהו לגדול מתתא לעילא, עד שמשיג העילה שלו. כלומר, שמשתוה לגמרי כמותו. וכמו שביארנו לעיל, ענין אב ותולדה הגשמי שממוח אביו עד הלידה, הוא זמן עלייתו מתתא לעילא, וכעין זה תשפוט בכל ארבע מיני דצח"ם. וכמו באצילות פרטי הרוחניות, כמו כן בכלל כל העולמות.

וטעם הדבר, כי מאחד יוצא יחידה, וכל הדרכים שקיבלה אותה היחידה, מחייבת את כל ההשתלשלויות הבאות אחריה, הן בכלל והן בפרט."

שאלה: כשאני מנסה לברר את הרצון להשפיע, משפיעים עלי אבא ואמא, מה ההשפעה שלהם כלפי?

על ידי העבודה שלך כשאתה רוצה להתקשר לחברים ולבורא, אתה מתקשר לשתי מערכות לאבא ואמא שיש בדרגה העליונה ואז הם מטפלים בך לפי העלאת המ"ן שלך, לפי מה שאתה דורש. ואם אתה לא דורש, אם אין לך חברים, אם אתה לא מעורר את העליון, אז העליון לפי התכנית הכללית מעורר אותך. יכול להיות שאתה לא מרגיש, יכול להיות שאתה חי כמו כל היצורים בעולם הזה, אבל כך העליון מטפל בכולם, גם בדומם, בצומח, בחי ובמדבר בכל דבר, וכמו שאומרים, "אין לך עשב למטה שאין עליו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל", כך אנחנו מתפתחים.

אבל אם אתה כבר מתחיל להתעורר לקשר עם העליון, מעלה אליו כל מיני בקשות, דרישות, ואתה מה שנקרא "מתעורר לחיים", אז בזה אתה מקדים את העליון שהוא יטפל בך כבר לפי המ"ן שלך. אל תחשוב שאתה מעורר את העליון וזה מגיע ממך, אבל בכל זאת יש בזה השתתפות שלך.

זה מה שדיברנו היום בחצי הראשון של השיעור, שאדם מקבל הרגשת חושך, לילה וכן הלאה ואז הוא צריך להתעורר, להתאושש ולהעלות את החיסרון לעליון.

תלמיד: מצד אימא מתעורר יותר חיסרון וריקנות, ומצד האבא זה יותר מילוי, זה כמו יום ולילה?

עוד נברר, תשאיר את זה כשאלה.

שאלה: הוא אומר פה משהו מוזר, "וענין מתתא לעילא הוא חוק ההתפתחות המעוררהו לגדול מתתא לעילא, עד שמשיג העילה שלו.". מה זה "חוק ההתפתחות"?

חוק ההתפתחות זה תהליך שנמצא בתוך הכלים שירדו מלמעלה למטה ועכשיו התחתון צריך לממש אותם בעלייתו ממטה למעלה.

תלמיד: יש מצב שלא ניתן יהיה להשיג את זה?

לא, אנחנו סך הכול נמצאים במערכת שהיא מסודרת כבר מהתחלה ועד הסוף, אין בה שום דבר חדש, כמו שכתוב "אין חדש תחת השמש"¹, ואנחנו צריכים רק להראות את ההשתתפות שלנו, ההסכמה שלנו עם התהליך.

תלמיד: זה מה שפעם אמרת שכל העולם צריך להשיג את זה מקטן ועד גדול.

כן.

תלמיד: לא כולם עושים את העבודה שלנו?

כל אחד ישתתף במה שהוא צריך להיות.

תלמיד: גם כאלה שבכלל לא לומדים חכמת הקבלה?

תהיה להם צורת ההשתתפות אחרת. יש בכל הפרצוף של הנשמות ראש, תוך, סוף, ובכל חלק וחלק יש הרבה דרגות. אל תדאג כל אחד נמצא בדרגה שלו ומתקדם בהתאם לדרגה שלו, מתי שצריכים מעוררים אותו, כמו שהעירו אותך ואתה פתאום גילית שאנחנו ישנם והצטרפת אלינו כבר לפני כמה ימים.

תלמיד: אבל הרושם הוא, שאתה תמיד מלמד אותנו שאנחנו בני ברוך, לוקחים את התיק על עצמנו, ואז פותחים לכל העולם את הדרך.

כך חייב להרגיש כל אחד ולקבל את זה כך ולתפקד כך - כי כל אחד מאיתנו הוא הכי עליון. זה כמו כדור, שכל נקודה עליו היא הכי עליונה משאר הנקודות. כך כל אחד מאתנו, אין אף אחד דומה לשני ואף אחד לא פחות מהשני.

תלמיד: זאת אומרת, לכל אחד יש תפקיד?

כן. לכן "לא ידח ממנו נידח"² "והכל יחזור לשורשו"³, זה שלימות בעבודת ה'.

(סוף השיעור)

---

1. "מַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קוהלת א', ט')↩

2. "כִּי מוֹת נָמוּת וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים אַרְצָה אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ וְלֹא יִשָּׂא אֱלֹהִים נֶפֶשׁ וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח." (שמואל ב', יד')↩

3. "כי באמת "מלכותו בכל משלה" והכל ישוב לשורשו" (בעל הסולם, "אחור וקדם צרתני")↩