שיעור בוקר 26.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 394, מאמר "הערבות"

אות כ"ג

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 394, מאמר "הערבות", אות כ"ג.

אות כ"ג

"ובדברים הללו מתבארים היטב, מה שעמדנו לעיל באות ה', במה שניתנה התורה ביחוד אל גזע האומה הישראלית. כי זהו ודאי, שאין כאן ב' דעות בהדבר, אשר דבר תכלית הבריאה, מוטלת על כל מין האנושי יחד: כשחור, כלבן, כצהוב, בלי שום הפרש מעיקרה.

אולם, מתוך ירידתה של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל, שהיא ענין האהבה עצמיית, השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושיות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהבינם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו.

מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים. ונודע דברי חז"ל, שאמרו: "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם". דהיינו, שמביאין אל הגוף הזדככות גדול. ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הקדושים עמדה להם, כנ"ל באות ט"ז, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה.

ומכח ב' הקדמות האלו, נעשה אז מוכשר לדבר הזו, דעל כן מכנה אותם הכתוב, בעת ההוא בלשון יחיד, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, כמו שהוכחנו לעיל באות ט"ז, במשמעות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", עיין שם היטב.

ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה, כמבואר."

תלמיד: כתוב "כל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית". איך בן אדם מסוגל להסתלק מהטבע שלו לגמרי?

כנראה שהתנאים שהם נמצאים בהם הם כאלו שמוציאים אותם מאהבה עצמית. השעבוד פועל על האדם כך שהוא רוצה בכל הכוח שלו לצאת מאהבה עצמית.

תלמיד: איזה סוג של שעבוד, הרגשת שעבוד, גורמים לאדם לרצות לעזוב את האהבה העצמית?

אהבה עצמית שהיא טבע האדם נמצאת בניגוד למה שהאדם חושב, רוצה, מכין את עצמו, להבין ולקבל את כל ההתפעלויות למיניהן שיש לנו במשך החיים. עד כדי כך זה פועל עליו שהוא מוכן לצאת בכל מה שיהיה מאהבה עצמית.

תלמיד: רשום שהיו 400 שנה בייסורים, ומצטייר שהיו נחוצים באמת ייסורים אמיתיים מהשעבוד הזה כדי שהאדם יסכים לנסות דרך אחרת או להיפרד לגמרי מהאהבה העצמית הזו. מה אנחנו יכולים ללמוד מהם? איזה סוג של עבודה עצמית אנחנו צריכים לעבור? איזו השפעה אנחנו צריכים לעבור כדי לצאת מאהבה עצמית?

אנחנו צריכים לצאת מהטבע שיותר ויותר מתגלה כלוחץ עלינו להפוך את עצמנו כדי לא להיות באהבה עצמית וכך נתרחק מאותו מצב. השאלה היא על ידי איזה פעולות נרצה לעזוב את הטבע הגשמי ולהיכנס לטבע הרוחני.

תלמיד: בהמשך למה שאתה אומר, מהו הכוח המקדים הזה שבעל הסולם מדבר עליו, שבאמת מיוחד באומה הישראלית שלקחה את התפקיד הזה עליה?

כנראה שבניגוד לאומות העולם, האומה הישראלית דווקא לא מסוגלת להרגיש את עצמה כקיימת ומתפתחת בתוך אהבה עצמית, ולכן בכל כוחה היא רוצה לעבור לשלב אחר.

תלמיד: אמרת בתחילת הדברים שצריך תנאים מסוימים, ובתחילת הפסוק פה אנחנו רואים שהייסורים שעברנו במצרים הכשירו אותנו כביכול לתפקיד שלנו. אנחנו רואים עד היום שאנחנו כל הזמן עוברים בגלגולים כאלה ואחרים במהלך הדורות, כל מיני ייסורים. מה מיוחד בעם ישראל, באומה שלנו, שמצריך אותנו לעבור ייסורים בשביל לקבל את ההכשרה המיוחדת הזאת, שנרגיש באמת שאנחנו צריכים לשמש את הבורא בצורה הכי נכונה?

אני חושב שבזה שאנחנו נמצאים תחת גילוי שליטת הטבע הרע זה מקרב אותנו להיות חופשיים ממנו, מהטבע הזה.

תלמיד: כתוב כאן שמטרת הבריאה היא להביא את כל הנבראים לגמר התיקון, בעל הסולם לא מבדיל בין סוגי אנשים, וצריכים מעבר שזאת קבוצת ישראל. לא ברור למה בגשמיות צריכה להיות קבוצה שכביכול לא מבינה מה התפקיד שלה ומצד אחר הטבע דורש ממנה לבצע את התפקיד, למה לא מספיק רק נבחרת כזאת של נקודות שבלב שיהיו כל פעם כמעבר? מה הטעם בזה?

יש להם התפתחות קודמת שנותנת להם אפשרות להבין באיזו דרך התפתחות הם נמצאים ומה הם צריכים לעשות כדי לעבור את השלב הזה, לברוח משעבוד מצרים.

תלמיד: אבל אם אנחנו מדברים על פנימיות, שהתפקיד, המעבר, גלגלתא עיניים, זה אוסף של אנשים שלא קשורים ללאום מסוים, לעם, זו אומה מיוחדת שהיא כמו נבחרת מכל העמים, מ-70 אומות עולם, והם צריכים להיות מעבר, ובעל הסולם כותב שחייב להיות מעבר מפני שיש אח"פ, זו מטרת הבריאה, וכנראה לא ניתן לבצע את התיקון בבת אחת בלי מעבר, אז למה בגשמיות צריכה להיות אומה שכביכול לא יודעת את התפקיד ואף פעם לא ידעה את התפקיד, וממנה דורשים בכל זאת? בשביל מה, שהטבע ידרוש מאנשים שמוטל עליהם התפקיד הזה.

כך בדיוק זה נעשה, רק כאן זו הדוגמה שהטבע מעביר עלינו משהו מיוחד, שמתוך זה נצטרך ללמוד מה הטבע רוצה ומה עלינו לעשות כדי להתרחק מייסורים.

תלמיד: זה מובן. אותם אנשים שהטבע מעורר בהם את הנקודה שבלב, הם כביכול אמורים לבצע את התפקיד, להיות מעבר, להיות אור לגויים. אבל באלו שהוא לא מעורר והם עדיין נחשבים עם ישראל לפי הגשמיות, מה הטעם, מה התפקיד שלהם? בשביל מה, אלפי שנים הם לא מבצעים את התפקיד ורק סובלים, בשביל מה זה?

כנראה שיש חשבון כללי כלפי כל האומה, ולא חשבון כלפי יחידים.

תלמיד: למה בכלל צריך אומה שלא יודעת את התפקיד? התפקיד של ישראל זה רק להיות מעבר, להיות מעבר זה רק אם הבורא מעורר את הנקודה, אדם סתם לא יכול להיות מעבר.

את זה הבורא מעורר.

תלמיד: אז למה בחלק מהאנשים הוא מעורר את הרצון להיות מעבר ובחלק לא, אבל הוא דורש מכולם?

הדרישה מכולם היא די כללית. ורק ביחידים, אפשר להגיד, היא מעוררת אותם בצורה אישית. זה מה שאנחנו רואים במשך כל ההיסטוריה, שיש כאלו בישראל ובאומות העולם שמרגישים מה שקורה להם, את הסיבה ואת צורת ההתפתחות, ויש כאלה שלא מודעים לזה, אלא הם כמו כל עמי הארץ. זה חוק הטבע.

תלמיד: אז יש עליהם חובה להיות מעבר?

לא חובה שהם מרגישים, אלא הם קיימים כך.

תלמיד: הם בטוח לא מרגישים, אבל הם רואים שהבורא מתייחס אליהם בדינים כל הזמן, לאורך כל ההיסטוריה.

כן.

תלמיד: אני שואל מה מהות התופעה הזאת?

כדי לפתח אותם יותר מהר מהעמים האחרים. כדי לפתח אותם בצורה מיוחדת לכיוון, למטרה מסוימת.

תלמיד: זאת אומרת, ייסורים גשמיים ומכות מפתחים את האנשים, אפילו שהם לא נמצאים במודעות.

כן.

תלמיד: זאת המטרה.

כן.

תלמיד: למה אומה אחת צריכה לתת דוגמה לכל העמים? למה אי אפשר אחרת, שקבוצה אחת בכל אומה תיתן דוגמה לאומה שלה?

אני לא יודע, יש כאן הרבה אפשרויות, אבל זה מה שאנחנו רואים מהתורה, שהעולם נעשה כך מלכתחילה.

תלמיד: בפועל לא רואים שיש פה את ישראל שעומדת ונותנת דוגמה לכולם או לומדים ממנה.

תלוי איך מסתכלים.

תלמיד: איך להסתכל?

אם מסתכלים לפי טבע הבריאה, לפי ההיסטוריה, לפי מה שקורה באנושות כולה, אנחנו צריכים בכל זאת להגיד שבעם הזה יש דברים מיוחדים, וכנראה ההתפתחות שלו צריכה להראות לכל העולם דרך מסוימת לפסגת ההתפתחות.

תלמיד: כרגע ישראל לא נמצאים בתפקיד שלהם, מה שרואים עכשיו זה שלבי ביניים של התפתחות.

נגיד, כן.

תלמיד: ישראל עברו ייסורים במצרים כי עדיין לא הייתה תורה, הם קיבלו תורה ועכשיו יש להם עוד דרך להתקדם ולעבור את הייסורים.

כן.

תלמיד: זה היה אז, ומה היום?

גם מתקדמים באותה הדרך.

תלמיד: אני פשוט רואה שהייסורים שישראל עוברת לא דוחפים אותה לאיזה שינוי.

אי אפשר להגיד משהו על ההיסטוריה באותו זמן שנמצאים במצב מסוים. המצב מתרחב ודוחף את המין האנושי בכל מיני צורות, ורק אחרי זמן מסוים אפשר להגיד שמה שעברנו עברנו, ומה שניתן לנו, נעשה בנו, נעשה כך.

תלמיד: אז איך להסתכל על ייסורים? כעל תוצאה לא נכונה של עבודה קודמת של ישראל, משהו שהם לא עשו טוב וזו התוצאה שהם ראויים לה, או כשלבי הכנה למשהו גדול יותר?

לא, אני חושב שאנחנו צריכים לראות שההתפתחות שלנו על ידי הייסורים זו הדרך שבה אנחנו מבינים יותר מכל מיני צורות התפתחות אחרות, ושאנחנו כן מתפתחים, רק לא בקצב משביע רצון.

תלמיד: מצד שני, דרך ייסורים היא דרך פחות מועדפת.

כן, לעומת זאת בטוח שעל ידה אנחנו מתפתחים נכון ומהר.

תלמיד: וכשהוא כותב "לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו.", מה מתרחב בעולם האדם? מה הולך ומשתנה בעולם של אדם שיוצא ממסגרת צרה למסגרת רחבה יותר?

הוא מתחיל לראות את כל האנושות כקבוצה אחת שמתפתחת.

תלמיד: גם האנושות בהדרגה מרחיבה את התפיסה שלה לתפיסה יותר אינטגרלית, עולמית, מה מיוחד פה?

פשוט אותה הקבוצה צריכה להתפתח וחלקים בה מתפתחים ומשפיעים זה על זה. זה מה שאנחנו רואים.

תלמיד: מדוע סבל מביא לטיהור הגוף ואיך אני יודע שהסבל שלי מביא להיטהרות?

אנחנו לא כל כך מבינים את זה ומרגישים את זה, אלא מרגישים את הסבל כקושי בקיומנו. אבל בהדרגה, לאורך שנים רבות, אנחנו מתחילים להרגיש כמה הטבע שלנו לא נותן לנו מנוחה וכמה אנחנו צריכים בכל זאת לתת לעצמנו דין וחשבון איך אנחנו צריכים להשתנות ממצב למצב.

תלמיד: כיצד שינוי הכוונה מלא לשמה ללשמה, משנה את התפיסה של הסבל? האם אנחנו יכולים לומר שהסבל הזה מקבל את איכות ההשפעה?

הסבל מרכך את הדרך ועוזר לנו לעבור ממצב למצב.

תלמיד: מה זה אומר לצאת מאהבה עצמית בעשירייה?

זה אומר שבתוך העשירייה נרגיש יותר ויותר עד כמה אנחנו קרובים זה לזה, צמודים זה לזה, מתקבצים במרכז העשירייה ומשתדלים להיות יותר כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: איך הזדככות של אדם בודד משפיעה על כל האומה? איך יתכן מצב שכולם יהיו איש אחד?

כל אדם ואדם משפיע על כלל האנושות ולכן אנחנו צריכים לראות עד כמה בסופו של דבר, אפילו שאנחנו מאוד קטנים ושבורים לחתיכות קטנטנות, אנחנו בכל זאת מתקרבים להרגשה ולהבנה שאנחנו נמצאים במערכת אחת.

תלמיד: אילו פעולות פרקטיות יעזרו לנו לעזוב את הטבע הגשמי ולהיכנס לטבע הרוחני?

רק התקרבות בינינו. אומנם במשך ההיסטוריה זה פעל במיוחד על היהודים במין האנושי, עם זאת זה פועל בצורה כללית על כולם.

תלמיד: למה עם ישראל שוכח מה התפקיד שלו בעולם?

זה לא שעם ישראל שוכח אבל כנגד הבנת ההתפתחות, יש גם קושי בהתפתחות. הבנת ההתפתחות תלויה במוח וקושי ההתפתחות תלוי בלב, אלה כביכול כוחות שונים.

תלמיד: איך אני יכולה לזהות ולהתגבר על המחסומים הפנימיים של אהבה עצמית שמונעים ממני להגיע לאהבת הזולת כפי שמתואר?

כל אחד מרגיש שיש לפניו מעצורים שהוא לא מסוגל לעבור, אפילו אם ישנם רגעים שהוא מוכן אבל זה ממש לרגע. לכן יש כאן בעיה. אנחנו צריכים לראות את כל הדברים האלה בפרספקטיבה של שנים רבות שהאנושות עוברת, האם קורה לה ומה קורה לה בדרך.

אנחנו רואים שמצד אחד זה פועל עלינו, אנחנו מתפתחים, בהשוואה לאנושות מלפני אלפי שנים היום אנחנו הרבה יותר מפותחים, אבל מצד אחר אנחנו לא מגיעים להישגים במוח באמת, בהתקשרות בינינו, אין כביכול פתרון. ולכן אנחנו צריכים לעבור איזה שלב של התפתחות רגשית, פנימית. זה הדבר המיוחד שצריכים לעשות בזמננו.

אני מבין שיש כאן הרבה שאלות כי לא הגענו להבנת המצב שלנו, להבנת ההתפתחות שלנו.

תלמיד: שמעתי שבפני כל אחד ניצבים מחסומים ויכול להיות שלרגע אחד אתה מסכים, אבל איך תופסים את הרגע המסוים הזה ולא נותנים לו לברוח?

על ידי תשומת לב לכוח שמפתח אותנו, מה קורה לו כשאנחנו מרגישים אותו, לא מרגישים אותו, איך אנחנו מתמודדים עמו. יש כאן הרבה שאלות שהן בעצם לא שאלות, אין עליהן עדיין תשובות ברורות, ולכן הכול נמצא כך בערפל.

תלמיד: פעם שמעתי ממך שכל מצב שבו אין התאמה בין אור לכלי גורם לייסורים, לחיסרון בתוך הכלי וזה גורם לכלי להתקדם, להתפתח לכיוון הנכון. כשהאדם סובל בצורה בלתי אפשרית, הוא פונה לבורא באופן טבעי, השכל לא עוזר פה. כשאדם מגיע לנקודה של סבל אמיתי, הוא פונה לבורא, הוא מחפש.

למה זה לא עובד לתת לאדם הבנה שהוא יכול להתקדם למרות הסבל, אם את הסבל הזה הוא יכוון מטרתית?

אני לא יכול לומר.

תלמיד: האדם יכול להבין במוח אבל הוא לא מסוגל, כל עוד הוא לא סובל כמו שצריך, הוא לא מבין.

זה מה שמגיע לו.

תלמיד: בעל הסולם כותב שעם ישראל מוכשר מפני שסבל מאוד. זה מה שהיה בעבר אבל כנראה גם מבחינה רוחנית יש הכשרה מסוימת. איך לעורר את זה, איך להשפיע על זה כך שזה יורגש באדם?

דרך חיבור עם אחרים. "תפילת רבים" מה שנקרא.

תלמיד: כלומר, בנו תלויים גם אנשים שעדיין לא הגיעו? אם נתחבר, זה ישפיע עליהם ופתאום יהיה איזה קליק?

כן.

תלמיד: כשאתה אומר שצריך להסתכל על הכול בפרספקטיבה רחבה יותר, להסתכל על כל תהליך ההתפתחות כמשהו ארוך, גדול, גם על ישראל ואומות עולם, איפה אנחנו נמצאים בתהליך הזה?

אנחנו נמצאים בתהליך שבו אנחנו מתחילים להבין שההתפתחות שלנו צריכה לגרום לנו שינוי בהתפתחות הפנימית. שההתקרבות היא לא בצורה חיצונית זה לזה, התקרבות בין עמים למיניהם וכן הלאה, אלא ההתפתחות צריכה להביא אותנו להתקרבות בהבחנות הפנימיות. שנבין שככל שכל אחד משתדל להתפתח, כך אנו גורמים לזירוז ההתפתחות הכללית.

תלמיד: מה הופך את זה להתפתחות פנימית? מה מביא לאדם פתאום שינוי, שהכול פנימי?

זו ההתפתחות, בהדרגה היא בכל זאת משפיעה מהצדדים לנקודות פנימיות יותר.

תלמיד: מהו המעבר מצורת התפתחות חיצונית לצורת התפתחות פנימית? למה קורה שיש מעבר כזה?

זו צורת ההתפתחות. אין מה לומר, הטבע מתפתח כך.

תלמיד: אם מסתכלים על ההתפתחות שלנו, אז אנחנו בשלבי התפתחות - ישראל, האומה הישראלית זה דבר מתהווה. כמו ילד קטן שלאט לאט הולך ומתפתח, מתחיל לקבל שכל מיהו, מה הוא ומה התפקיד שלו. יש לנו מה לעשות עם שלבי ההתפתחות?

אנחנו יכולים לזרז אותם.

תלמיד: במה בדיוק?

בזה שאנחנו נהיה יותר רגישים לכוח ההתפתחות, לֶמה הוא רוצה להביא אותנו ואיך אנחנו יכולים להיות יחד עימו באותו כיוון, באותם צעדים.

תלמיד: יש תוכנית ויש שלבי התפתחות. אנחנו רואים ששלבי ההתפתחות עובדים בקצב איטי יותר מאיך שאנחנו תופסים או מצפים. הרגישות שלי לפעולות שלו עלינו משנה את הזמנים?

כל אחד ואחד יכול להשתתף בזה ולעורר את הכוח ההתפתחות שישפיע בצורה יותר ברורה עלינו, שיקדם אותנו. הכול תלוי ברצון שלנו, עד כמה אנחנו מעוררים את הרצון.

תלמיד: למה הרגישות של הפרט למצב משנה את הסדרים, משנה את התוכנית של הבריאה, את הזמנים שהוא קבע לתוכנית?

התהליך חייב לעבוד עלינו, חייב להתקיים, אבל אנחנו צריכים לזרז אותו.

תלמיד: אני מבין שאם אני מפתח רגישות, אז אני רגיש יותר לתוכנית שלו. אני לא מבין למה הרגישות מזרזת את הזמנים, משנה את התוכנית ומאיצה את קצב ההתפתחות לפנימית יותר. למה, מה יש פה? אני בסך הכול מצטרף למהלך הזה, נכנס ברגש וקולט מה קורה, למה זה לא משנה את הזמנים?

כי אתה משנה את הרגישות שלך, אתה משנה את היחס שלך לכוח המפתח ובזה אתה משפיע על הכלל דרך עשירייה, דרך גושים יותר גדולים.

תלמיד: הרגשיות של הפרט משתנה אצל כולם, וככל שאני מצטרף לזה אני מזרז את כולם?

כן, במשהו.

תלמיד: אחנו יודעים מניסיון שכנס תמיד מזרז את ההתפתחות. אתה תמיד אומר שכנס אפילו שווה ערך לשנה של לימוד, אם אנחנו עובדים איתו נכון.

נכון.

תלמיד: איך להשתמש נכון בכנס הקרוב כדי להביא ליותר התפתחות פנימית?

להתחבר, להבין שהעתיד תלוי בכמה אנחנו נמשכים אליו, בזה אני משנה גם זמן, מקום וצורה של התפתחות.

תלמיד: לגבי הייסורים והצער. בעבודה שלנו בעשירייה ובחיבור בינינו, יש לכל אחד צרות וייסורים אבל ההרגשה היא שהייסורים היותר גבוהים הם שאין חיבור, שאנחנו לא מצליחים להתחבר או יש מחשבות ורצונות שדוחים אותנו מהחיבור ומתחיל להיות צער איכותי יותר. אנחנו גם מבינים שכשעולים לאיזו מדרגה יותר גבוהה של חיבור, כל הבעיות והצרות שהיו לנו, היו מטרתיים, וכיוונו אותנו למדרגה גבוהה יותר של חיבור וקירבה. איך זה מתחבר להתכללות עם צער ציבור? איך אנחנו משתמשים ביכולת הזאת להצדיק את הבורא, את המצבים שעוברים עלינו ליותר חיבור בערבות הכללית עם כלל הציבור? באיזו טכניקה אפשר להשתמש?

הטכניקה פשוטה, ככל שאנחנו מתחברים, עם כל מה שעשינו והכנו, אנחנו צריכים לממש את החיבור. ואז, בהתאם לזה אנחנו נרגיש כמה אנחנו מתקדמים, מבינים, נכללים ומרגישים. זו העבודה הרצויה.

תלמיד: כשאנחנו מכריעים את העשירייה לכף זכות, זה אומר שעשינו מקום?

זה אומר שאתם בונים מקום, שיש כאן איזה חלק מהבריאה, אם אפשר להגיד חלק, שצריך להתגלות ולמלאות את המקום הזה.

תלמיד: ההכרעה בעשירייה יותר קרובה אלינו, אנחנו מבינים את המאמץ הפנימי למעלה מהדעת בחיבור בינינו בלהצדיק את החברים, לרצות שיהיה מקום. איך השיטה הזאת עובדת כלפי כל העולם, צריך להצדיק גם את יחס הבורא לכל המציאות?

אני לא יודע, אני לא חושב שאלה אותם הצעדים. אני חושב שכאן נצטרך לעלות לקצב ולשיטת צעדים הרבה יותר גדולים. אין לי יותר מה להגיד, אבל צריכים להיות מוכנים לזה.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לתת תשומת לב לכוח שמפתח אותנו, להתמודד איתו,

מה זה אומר?

זאת אומרת להשתדל להרגיש מה הוא רוצה מאיתנו בכל שלב ושלב של התפתחות. הבורא משתנה ומשנה את פעולתו עלינו בכל רגע ואנחנו צריכים כביכול לשמוע בקולו.

תלמיד: תשומת הלב הזאת צריכה להיות בתוך העשירייה, בקשר בינינו? אנחנו בעצם צריכים להעלות את הרגישות הפנימית בקשר בינינו?

כן.

תלמיד: כל אחד ואחד?

נכון.

תלמיד: ושם אנחנו נגלה בקשר שלנו עם הבורא מה הוא רוצה מאיתנו?

כן.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להחזיק את הקשר בינינו לבורא בצורה שאנחנו מגלים יותר רגישות אחד כלפי השני?

אתם יושבים יחד ומדברים ביניכם ומגלים איך אפשר להתחבר ביניכם עד כדי כך שהחיבור הזה יגרום לחיבור שלכם עם הבורא. זה בעצם היישום של כל העבודה שלנו.

תלמיד: אמרת גם שאנחנו צריכים לעבור את השלב ההתבטאות הרגשית הפנימית. מה אנחנו צריכים לעשות כדי לעבור את השלב הזה?

להבין שהשינוי צריך להיות במידת הקשר בינינו.

תלמיד: מה יגרום לנו יותר להיפתח זה אל זה, לפתוח את הלבבות, לא לפחד מזה. כי מורגש שיש פחד, שאנחנו לא פותחים את עצמנו מספיק אחד כלפי האחר.

אני לא מרגיש שאנחנו פתוחים זה לזה. אני לא מרגיש שכל אחד ואחד מפתח או פותח את ליבו לקבל את האחרים קרוב ככל הניתן ללא שום מחסומים. זו בעיה גדולה, כי הלב שלנו הוא הכי קשה, אין דבר יותר קשה בטבע מלב האדם.

תלמיד: מה אנחנו עוד צריכים לעשות כדי לפתוח את הלב הקשה שלנו? כי באמת מורגש שיש חומה סביבו.

לבקש, להתפלל לבורא שיעזור לנו לפתוח את ליבנו להתכלל זה בזה, אבל צריכה להיות נטייה תמידית כללית של כולם למקום אחד.

תלמיד: אמרת עכשיו משפט שהרגיש מיוחד, "אין דבר בטבע יותר קשה מלב האדם". אנחנו רואים שבטבע יש יהלום שהוא החומר הכי קשה בעולם, ודווקא מאוד נחשב ומאוד נדיר. איך בזה שאנחנו רוצים להתקרב אחד לחברו כהכנה לקראת הכנס, כדי למשוך מאור, מרככים את הלב כמו שעושים ליהלום עיבוד כזה שהוא הופך להיות משהו יקר ומדויק?

איך לפתוח את הלב כלפי החבר יותר מהמאמצים שלנו? מה הצעד הראשון לנטייה כלפי החבר? מה אני אמור לראות בו? מה אני אמור לקבל בו מה לא? האם לדרוש שינוי, בי בו? אנחנו ממש רוצים להצליח בזה.

צריכים לחבר את הלבבות ולהגיע למצב שתרגיש את זה כלב אחד.

תלמיד: כשאני רוצה לבקש עבור חבר, אני מנסה לזהות את החיסרון שלו, את הרצון שלו כלפי הבורא ואני מרגיש שבאמת אין לי קשר לחיסרון הזה. לפעמים הוא אפילו ממש מנוגד לכל מה שאני חושב, ואני מבין שיש פה בעיה. שמענו שצריך לבקש עבור החבר, אבל איך לבקש עבור משהו שאני לא מרגיש שזה אני? איך לחבר אותו אלי?

זאת בעיה. הלבבות עדיין נמצאים במרחק זה מזה.

תלמיד: כשאנחנו מקבלים איזו הזדמנות לחיבור, מצב שהבורא מראה מקום לתיקון, אבל הוא גם מזכיר, כאילו נותן קצה חוט ומזכיר שהוא קיים, זאת אומרת שהוא לא רק מביא חושך או מצב לא נעים, אלא הוא מביא איתו קצה חוט.

יש מצבים שאין קצה חוט. פתאום אחרי המצב הזה אתה נזכר, "אה.. יש בורא. איך פספסתי? הייתה לי פה הזדמנות. קיבלתי איזו מכה, איזה חושך". אז למה הוא מביא לי מצבים גם כאלה? יש מה לעשות איתם?

כן, יש מה לעשות. אתה צריך להצטער על זה שיש לך כאלה מצבים.

תלמיד: והצער הזה מקדם את האדם?

כן.

תלמיד: מה זה לקבל תורה?

מדובר על זה שאני מגלה את כל השביל שאני צריך לעבור בהתפתחות שלי.

תלמיד: ואם התנאי לקבל תורה זה להיות "כאיש אחד בלב אחד", זה סימן שעדיין לא קיבלנו את התורה?

זה סימן, כנראה שלא.

תלמיד: כתוב, "כל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו,". מה זה אומר?

באיזו צורת השפעה על החבר אני אפעל כדי לגרום לו להגיע לצורת ההתפתחות הנכונה.

תלמיד: איך העבדות במצרים גרמה לישראל, להתנתק מאהבה עצמית?

כי כל כך הרגישו את השעבוד, שלא יכלו להיות בה יותר, ולכן היו חייבים לברוח ממצריים, אז אנחנו צריכים להשתדל להרגיש ביחס שלנו לעולם, לכל זולת, שאנחנו נמצאים בכאלו יחסים, מצבים, שלא יכולים לסבול את עצמנו בזה, ואז יכולים להתקרב לגאולה.

תלמיד: שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים לחבר את הלבבות, אבל נראה שהחיבור בין הלבבות כל הזמן משתנה, מתחדש. איך לשמור על היציבות בקשר בין הלבבות?

צריכים לשמור על הכיוון, אני רוצה להיות מחובר עם כל הלבבות יחד בלב אחד, ואז ודאי שאני אשמע דבר אמת שיש בפנייה של כל לב ולב.

תלמיד: בזכות מה נוכל להגדיר את הרגישות כדי לשמוע את הבורא בכל רגע?

בהתקרבות בין החברים, עוד יותר, ועוד יותר, כך אנחנו נרגיש עד כמה הלבבות שלנו נמצאים באיזה מין חיבור.

תלמיד: אתמול היינו בתוך מושג "ערבות" וזה היה כל כך רגשי וחזק, שהמילה ערבות הייתה באוויר כל הזמן, וחבר שאל שאלה מאוד רגשית, ואתה ענית מאוד חזק, ושיעור הצהרים היה מדהים. אנחנו יודעים שלתנאי הזה העם נכנס בזמן שהיה במבוי סתום. ואנחנו כדי ממש להגיע לקפיצה הזאת שנקראת ערבות, יכולים להגיע בעזרה הדדית, או שצריכים להכניס אותנו לזה?

זאת אומרת, חייבים להגיע לעזרה הדדית, או בעצמנו או שיכניסו אותנו. אני חושב שאנחנו צריכים להשתדל להגיע לזה ככל האפשר, ואז נרגיש שאנחנו מתקרבים לזה. יש כאן עוד הרבה מחסומים בדרך, ואנחנו חייבים לבטל אותם כדי להיות בערבות. זאת אומרת, אם אני יכול להיות במקום חבר והוא במקומי, וכך כל אחד במקום אחרים, אז מתקרבים לערבות.

תלמיד: אבל התנאי החמור הזה, או שתתחברו או שכאן יהיה מקום קבורתנו, הוא קיים? הוא צריך להיות, התנאי הזה?

כן.

תלמיד: אתמול דיברנו בעשירייה, ודנו בשאלה, איך נדאג לחבר יותר מאשר לעצמנו? רוב החברים הסכימו שצריך לדאוג לחבר, אבל לדאוג לו יותר מאשר לעצמי, כמעט כולם הסכימו שזה בלתי אפשרי, ואלה חברים וותיקים עם ניסיון בדרך. יש שם איזו נקודה שמרגישים באמת שיעבוד, עבדות, שהאגו לא באמת מאפשר לעשות את המעבר הזה, שהחבר זה חלק ממני, או יותר מעצמי. ממש כולם מרגישים את זה, ואנחנו באמת לא יודעים איך עושים את המעבר הזה?

כל הפעולות שאנחנו צריכים לבצע בדרך התיקון, אלה פעולות שהבורא עושה, ואנחנו רק מגלים לזה צורך בנו, שאנחנו רוצים שיבצע, אז תנסו לעשות כך.

תלמיד: הצורך קיים שם, גם אומרים לנו מקובלים "נעשה" ואז "נשמע", אבל יש איזו הסכמה כללית שזה בלתי אפשרי.

מאיפה אתם יודעים שזה בלתי אפשרי?

תלמיד: זו הרגשה. אנחנו מאמינים שזה כן אפשרי.

אז ניסיתם, ראיתם שלא ועזבתם, והיום כך קיבלנו. זה לא טוב.

תלמיד: בנקודה הזאת דווקא יש לנו הזדמנות לקפוץ מדרגה.

כן.

תלמיד: איך בנקודות האלה לא לפספס?

לקפוץ, כמו שאתה אומר. לקפוץ למצב שלא ידוע איך לעבור אותו.

תלמיד: דיברת על לפנות מקום בלב לחברים ולתת להם להיכנס פנימה. איך עושים את זה?

תדבר עם הלב שלך ותראה.

תלמיד: איך לשכנע אותו? יש התנגדות כזאת.

תדבר, תדבר.

תלמיד: מה מפריע? אפשר לתת לחברים להשפיע בצורה חיצונית, אבל באמת מורגש שקשה להרחיב את המקום.

כן.

תלמיד: יש איזו עצה?

רק תפילה. רק תפילה. אבל לא לחשוב שזה יכול לבוא סתם ככה, בלי תפילה אי אפשר להשיג.

תלמיד: יש אצלי תחושה שבזמן האחרון יש גלים, זה לא התנגדות, זה כאילו כוח מאוד גדול שחוסם אותך, אתה לא יכול לזוז. אתה קורא מה צריך להיות המצב המתוקן, ואתה מרגיש אותו, אבל כל כך רחוק מזה. אין לך איפה לשים את הרגל. מה עושים עם מצב כזה? לאו דווקא במצב שחברים מדברים שזה נחמד, נעים, בוא נלך. אי אפשר, אין לך כוחות.

זאת נקודת האמת. אם אדם מרגיש שאין לו כוחות לעשות צעד קדימה, אז הוא צריך להתחבר לחברים.

תלמיד: שם אפשר להרגיש שפתחו לך משהו בחסד ואתה הולך בזהירות. אבל זה נעלם מהר מאוד ואתה נכנס עוד פעם למצב שאתה לא רק שכחת מה היה, אתה הפוך מזה לגמרי. אתה מסתכל על החברים והם רחוקים ממך כל כך. מה שם לעשות?

תבקש עלייה לחיבור.

תלמיד: איך להשתפר בתפילה?

זאת שאלה מאוד כללית שנשאלת מכולם. איך להשתפר בתפילה? בכל רגע ורגע צריכים להתחזק.

תלמיד: מהשיעור הזה במיוחד, בהתפתחות הפנימית, חוסר האונים החיצוני, המילים שלך, הרב"ש, מלבד תפילה אין מה לתת, מרגישים שהבורא כל הזמן מחזיר אותנו לשם.

כן.

תלמיד: אני מנסה להתעמק בזה, אני מנסה לכתוב על זה, אני מנסה לשיר את זה, אני לא יודע אם צריך להוסיף בכמות, באיכות, בעוד חברים. גם אין איך למדוד. אין איך להסיק מסקנות. אני מרגיש ששם הכול תלוי.

כן. להיכנס ללב חברו ולא לצאת משם. אני מבין שאלה כביכול מילים ללא הרגשה או שזו הרגשה ללא מילים. צריכים לחשוב על זה.

תלמיד: זה מאוד חזק, גם בשיעור זה מאוד חזק. יש שיעורים שמנצלים את הזמן לתפילה יותר, לפעמים מרגיש שזה לא תלוי בי. לפעמים הבורא נתן לי כמה מצבים שמביאים אותי יותר בוער. במשך היום אני שם תזכורות, אני עוצר, לפעמים אני יכול דקה, לפעמים חמש דקות, לפעמים החיים לוקחים אותי, אבל אני רוצה להשתפר ומרגיש שהכול תלוי בזה.

כן.

תלמיד: יש את הצרות החיצוניות שלוחצות על האדם. האם השלב הראשון הוא להתנתק מהצרות האלה ולהשתדל לעשות מאמץ דווקא לכוון אותם לחיבור? מרגיש שאיפשהו זה הלחץ החיצוני מהעולם, מהאנושות, זה משהו שחוסם אותנו, מגביל אותנו. איך נכון להתגבר על זה?

נכון זה להשתדל לחבק את לב החבר.

תלמיד: גם כשיש עומס של טרדות, של צרות, איך לפנות את כל הלב ולעשות את הפעולה הזאת?

בפעולה כזאת אתה עוזב את כל הצרות, הבעיות שלך, ומתחבר רק אליו.

תלמיד: ואני לא צריך לצפות לתוצאה שהצרות ייעלמו שמשהו יקרה שם?

לא, אתה גם לא מצפה שהן ייעלמו, אתה עסוק במשהו אחר.

תלמיד: איך ממש להתרכז בדבר הזה דווקא בנקודה הזו, לחבק את לב החבר? זו צריכה להיות איזושהי נקודה איזושהי תפילה, לפנות את הזמן ולעשות את זה?

לנתק את עצמך מהלב של עצמך ולחבר את הלב שלך לליבו של החבר.

תלמיד: מה אני צריך לגלות שם בלב של החבר?

אתה צריך לגלות שאז אתה מבין ומרגיש מהלב ההוא מה שרצית להרגיש ולהבין - הגעת לנקודת השלמות.

תלמיד: האם בלי הייסורים שמקדימים לתוצאה, שאדם מקבל מגמה להועיל לזולתו, והוא רוצה להתחבר ללב החבר, ומתחיל להרגיש את זה, אני מרגיש שבלי הקדם הרגשת הייסורים, הקושי והבלבול אני לא יכול עכשיו להיכנס ללב החבר, זה כאילו לא יהיה ממקום אמיתי.

ומצד שני אם אני כבר יודע שאני צריך לעשות את זה, אני רוצה להתקדם בצורה כזאת אבל אני מרגיש שלא יהיו לי מספיק הבחנות של המצב שאני רוצה לצאת ממנו. וגם אם אני מנסה לצאת מהמצב שלי ובגלל זה אני הולך להתחבר, זאת אומרת לברוח מהייסורים זה גם לא נכון לעשות.

אז איך לשלב את הצורך בשלב המקדים, הנקרא "ייסורים" מהמצב שבו אני נמצא, שאנחנו כאומה נמצאים, ואיך גם להשתמש בזה וגם להיות במגמה הנכונה וכבר מראש להיכנס ללב החבר בלי לאבד את הייסורים האלה?

נחשוב יחד.

תלמיד: אדייק, אני מרגיש שאני צריך את שניהם, אבל אם אני מנסה לעשות את זה אני כאילו מאבד את הראשון.

כן זה מובן.

תלמיד: אתמול שמענו מהרב דימוי מאוד עוצמתי, על אש ששורפת את הרצונות המזויפים, אש הערבות שמביאה את החיים שאנחנו מאוד רוצים לתת, ואנחנו מאוד רוצים להשפיע בעקבותיה. ורציתי לשתף, שעשינו בעשירייה תרגיל, ניסינו לדמיין איך אנחנו נכנסים יחד לתוך האש וביקשנו מהבורא שישרוף את הרצונות המזויפים, את הרצונות השליליים, הרצונות לקבל, ולאפשר לאש האהבה לתת לנו את האפשרות לתת יותר, ולהיות יחד עם החברים ללא לבוש חיצוני, כמו שהבנו, או כך שמענו מהרב אתמול.

אז רציתי להודות לרב על זה שהוא נתן לנו את כל האמצעים הנפלאים האלה, את הדימוי הזה המיוחד, איך אנחנו יכולים להתחבר ולכלול זה את זה, להתכלל זה מזה.

האם זו דרך טובה להתחבר בעשירייה בעזרת תרגילים מהסוג הזה, ואיך אנחנו יכולים לדאוג שהאש תמשיך לבעור במרכז עשירייה תמיד?

זה הטבע של האש שהיא תגיע למרכז. אנחנו לא צריכים לעשות לשם זה פעולה מיוחדת, יש כל מיני פעולות אבל אנחנו עושים אותן בהיסח הדעת.

תלמיד: שמעתי שהרב אמר, שיש כאן הרבה שאלות שהן בעצם לא שאלות כי אין עליהן עדיין תשובות ברורות ולכן הכול עדיין נמצא בערפל. הערפל הזה ככל שאנחנו מתקדמים נהיה יותר סמיך או שהוא צריך להתבהר?

כן ולא. נעשה יותר סמיך.

תלמיד: אז אמורה להיות פחות ופחות הבנה מה אני צריך לעשות?

כן.

תלמיד: מה נותן בכל זאת לאדם איזה מדד, איזה אחיזה שהוא כן מתקדם, שהוא כן הולך נכון לאמת?

הרגשה פנימית.

תלמיד: שמעתי גם שאתה אומר, שצריך לקפוץ למצב שלא ידוע איך לעבור אותו.

כן.

תלמיד: מה זה לקפוץ?

לקפוץ, זאת אומרת לקבל אותו שהוא יכסה אותך בכל הצדדים.

תלמיד: מהי הפעולה שאדם צריך לעשות כדי לקפוץ?

שאתה מקבל אותו, אתה לא מתרחק ממנו כדי אולי להיכנס מהצד השני, אלא לחפש מגע עימו מהצד השני.

(סוף השיעור)