שיעור צהריים 13.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י', עמוד 956, דף תתקנו,

הסתכלות פנימית, אות א'

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י', הסתכלות פנימית, דף תתקנו, עמוד 956. הסתכלות פנימית, אות א'.

הסתכלות פנימית

אות א'

"הנה הרב מחלק את ז' המלכים שירדו לבריאה, על ג' בחינות שהם : אורות, ניצוצין, וכלים. גם מיחד להם ג' מקומות מיוחדים לתיקונם : שביסוד התבונה, מתקנים הכלים, ובמקום החתך, מתקנים הניצוצין וביסוד בינה עלאה, מתקנים האורות. (דף תתקמ"ז אות קנ"ב ע"ש)" זאת אומרת, המלכים האלה שנשברו בעולם הנקודים, החלקים שלהם נופלים למטה לעולמות בריאה, יצירה, עשיה, ואחר כך החלקים האלה עולים, מתבררים, מבררים אותם ומתחילים לצרף אותם לעולם האצילות. על ידם עולם האצילות מקבל גדלות וכך הם מיתקנים. הוא אומר, אותם החלקים מהמלכים מעולם הנקודים שנשבר, כשהם נופלים הם מתחלקים לשלושה חלקים, אורות שהם מסתלקים למעלה, ניצוצין וכלים. הכלים נופלים והניצוצין נמצאים בתוכם. כך זה קורה.

איך הם מִתקנים? הוא אומר לנו כאן "שביסוד התבונה," זאת אומרת תבונה דאצילות "מתקנים הכלים, ובמקום החתך," בין בינה לתבונה זה מקום החתך בין ג"ר דבינה וז"ת דבינה, שם "מתקנים הניצוצין וביסוד בינה עלאה, מתקנים האורות." כך שלושת המרכיבים האלו של המלכים מִתקנים. "וצריכים להבין ענינם. ובעיקר צריכים להבין ענין הניצוצין, אשר כל ענין הבירורים, והעלאת מ"ן, ועבודת הצדיקים להעלות מ"ן, סובבים עליהם. וע"כ צריכים להבין אותם היטב, א' מה מהותם של אלו הניצוצין. ב' מה ענין מספרם. ומה גם שמוצאים לכאורה סתירות בדברי הרב בדבר המספר, כי לפעמים אומר שמתבררים ועולים ש"ך ניצוצין, ולפעמים אומר שהם רק שט"ו ניצוצין, ולפעמים שהם רפ"ח ניצוצין. שכל אלו המספרים המה עיקרים גדולים וצריכים להבינם במקורם."

זאת אומרת, זה מה שיש לנו אחרי השבירה. כשאנחנו מתחילים לעלות ולברר את זה, יש לנו ניצוצין. את הניצוצין האלו אנחנו צריכים לעבד בעולם האצילות, להעלות אותם ובזה התיקון שלנו.

קריין: אות ב'.

אות ב'

"ותחלה נבאר את מהותם של הניצוצין, שעליהם אומר הרב שנפלו עם הכלים הנשברים לבי"ע כדי להחיותם. והנה באמת כבר פירש אותם הרב היטב עוד בעולם עקודים (דף רכ"ט אות י') שאומר שם, שהרשימות והאור חוזר היורד, מכים זה בזה, ואז נולד מביניהם ניצוצות של אור, מבחינת אור חוזר, שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים. עש"ה. ונתבאר שם באור פנימי, כי האור מניח אחריו רשימו בתוך הכלי אחר הסתלקותו משם, למשל אם הוא קומת כתר, מניח הוא רשימו בתוך הכלי מן בחי"ד, שהיא קומת כתר, והנה אח"כ כשנעשה הזווג על העביות הנשארת בהמסך שהוא בחי"ג, ויוצא עליו קומת חכמה, הנה אותה הקומה שיצאה עתה כיון שהיא חשובה הרבה מן הרשימו, מבחינת מה שבאה מהארת זווג, משא"כ הרשימו, הגם שמדת קומתה גבוה מן קומת חכמה שבאה עתה, אמנם כבר נסתלק הארת הזווג שלה, ואין בה אלא הארה מועטת, ע"כ האור דקומת חכמה מכה בהרשימו, כלומר, שנכנס ומאיר בכלי שלה, שמכח זה מוכרחת הרשימו להסתלק מהכלי, ולעלות ממעל לכלי בסוד תגין החופפים על האותיות,"

בגלגלתא היה ראש, זווג דהכאה בפה, והגיע אור לטבור, אור פנימי (ראו שרטוט מס' 1). האור מקיף [לוחץ על הטבור] ואז בטבור יש ביטוש, ומתחיל להזדכך. כמה שהוא מזדכך, הוא עולה לדרגה מסוימת, נעשה שם זווג דהכאה, אור חוזר היורד משפיע, ומפני שהוא בא, אמנם מדרגה יותר קטנה, אבל הוא בא מהכאה, מזווג בפועל, אז הוא מגרש את הרשימו.

יוצא לנו כך, נניח שנעשה זיווג דהכאה בדרגה יותר גבוהה. בדרגה מסוימת יש כלי ובתוכו האור. עכשיו בא זווג דהכאה בדרגה יותר עליונה, הוא מאיר לדרגה התחתונה ועל ידי הוא מגרש את הרשימו החוצה ונכנס בתוכו. הרשימו הזה מתקיים, מסתובב ומסתובב סביב הכלי, כלווין. אחר כך כשהזווג מזדכך ועולה לדרגה עוד יותר עליונה, האור שהאיר קודם לדרגה התחתונה נעלם, ואז הניצוץ הזה חוזר בחזרה [לכלי בדרגה התחתונה].

זה קורה גם אצלנו, כי כל המחשבה, כל הבירורים שלנו, עובדים לפי אותו העיקרון. גם בצורה גשמית, גם בצורה רוחנית, זה במקביל. רק אצלנו בצורה הגשמית זה ברמות גשמיות, אבל זה אותו דבר ממש. אם התענוג הוא עכשווי, הוא מעשי, אז הוא יותר חשוב מאיזה תענוגים גדולים שהיו לי פעם. כל אחד מבין שזה לא תופס.

זה העניין של הרשימו, אור חוזר היורד, ניצוץ שיוצא וחוזר.

שרטוט מס' 1

קריין: טור ב' למעלה שורה שמתחיל "בסוד תגין".

"ואז נופלים ניצוצות מן הרשימו, כי הרשימו כוללת ב' מיני אורות : אור זך, ואור עב. כי כמו שכללות האור כולל אור ישר, ואו"ח. דהיינו בחי' או"ח המתהפך ממעלה למטה ונעשה כלי ומלביש האו"י, כן הרשימו שנשאר מאור הזה, כלולה ג"כ מאו"י ואו"ח, שהאו"י נקרא אור הזך, והאו"ח נקרא אור העב, כדברי הרב (דף רכ"ב אות י') אמנם אור העב הזה, הנעשה לבחינת כלי ומלביש על או"י, הנה עדיין אינו כלי גמור, כדברי הרב (דף רמ"ו אות ב') כל עוד שהוא מחובר עם האור ישר. אלא אחר הסתלקות אור הזך למעלה, ונשאר אור העב למטה. כי אור העב, שהוא או"ח אינו יכול לעלות לעולם, אלא שנשאר למטה, ואז נעשה אור העב בחינת כלי. עש"ה. והנה זה אמור, בכללות אור העב שהלביש לכללות האור ישר. אמנם זה החלק של אור העב שנפרש מהרשימו ונשאר בכלי, מחמת הכאת הקומה של אחורים בו, כנ"ל. הנה הוא עדיין לא נחשב לכלי ממש, כמו אור העב של כללות, והוא, משום שיציאת הרשימות לחוץ מן הכלי בסוד תגין, אינו נחשב ליציאה גמורה ולהסתלקות," הוא עדיין קשור לכלי, "כי זה הכלל, שרשימו אינה מסתלקת לעולם, אלא אע"פ שיצאה ממעל לכלי, הרי היא עוד מאירה לבחינת אור העב שלה, כי ע"כ נבחן בסוד תגין על האותיות, כלומר שמחוברת בו ומאירה אותו, וע"כ אין אור העב של הרשימו נעשה עוד לבחינת כלי ע"י יציאת הרשימו מן הכלי, ונחשב עוד לאור גם עתה." זאת אומרת, זה לא מספיק שמזה יהיו כבר כלים, אלא צריכים לעבור עוד כמה עיבודים. לכן המצב הזה שהיה כלי ממולא באור, ועכשיו האור יוצא ונשאר רשימו, והרשימו יוצא ואחר כך חוזר, עדיין זה לא הכלי. "וזה שמדייק הרב לכנותם תמיד בשם ניצוצות של אור, להורות שאין עליהם שם כלי כמו על האור העב של כללות הנ"ל, כי האו"י של כללות הקומה נסתלק לגמרי ועלה לשורשו, ונשאר אור העב למטה בלבדו בלי שום הארה ממנו. מה שאין כן אור העב שנפרש מהרשימו מחמת ההכאה הנ"ל, ונשאר לבדו בכלי, הנה אור הרשימו עדיין דבוק בו, וכיון שהוא דבוק בו, הוא נחשב עוד לבחינת מעורב עמו, כנ"ל (דף רמ"ו אות ב') כי כל זמן שהאור חוזר דבוק עם אור הישר, מטרם שנסתלק, הנה האו"ח מעורב עם או"י בלי שום הכר ביניהם. עש"ה."

ולכן עדיין לא יכול להיות כלי. לא יכול להאיר אחד, אחד צריך את השני, אין אור ישר בלי אור חוזר, ואין אור חוזר בלי אור ישר.

קריין: אות ג'.

אות ג'

"והנה שם בעקודים היה ב' מיני ניצוצין: א' בחינת אור העב מהרשימו, שנשאר בכלי אחר יציאת הרשימו משם, מפאת הארתה של הקומה החדשה דאחורים הנמוכה ממנו." זאת אומרת, היה אור חוזר, בתוכו היה אור ישר, שניהם היו בתוך הכלי, בתוך רצון לקבל עם המסך, עביות, מסך. רצון לקבל שבתוכו היה אור חוזר שמלביש את האור הישר, הכול היה בתוכו, ככה קומפקטי. רצון, צמצום, מסך, אור חוזר, בתוכו אור ישר, הכול היה בתוך הכלי. מה קורה עכשיו?

"והנה שם בעקודים היה ב' מיני ניצוצין: א' בחינת אור העב מהרשימו, שנשאר בכלי אחר יציאת הרשימו משם," אור ישר יוצא, נשאר רק רשימו מאור חוזר שנקרא "אור העב", "מפאת הארתה של הקומה החדשה דאחורים הנמוכה ממנו. כנ"ל," כמו שהראיתי בשרטוט (ראו שרטוט), היה זווג דהכאה בקומה נמוכה מהקודמת, אז הוא מאיר לקומה הנמוכה הזאת, מגרש את האור הפנימי שהיה כאן ונכנס בתוכו. "ועוד יש שם בחינת ניצוצין מן אור העב שנשאר אחר הסתלקות הארה דקומה החדשה מן הכלי, אשר בחינת אור העב של הקומה החדשה אינו יכול לעלות עם האור המסתלק, ונשאר גם הוא בכלי בסוד ניצוצין. כמ"ש שם, אשר מניצוצין שנשארו מבחינת הרשימו, נעשה אח"כ הכלים דזכרים, ומניצוצין שנשארו מהקומה החדשה נעשו אח"כ כלים דנקבות, ע"ש." זה דבר אחד. דבר שני, "אמנם כאן בנקודים, לא היה אלא בחינת הניצוצין שנשארו אחר יציאת אור הרשימו מן הכלי, בעת שנשבר ונפל לבי"ע," שם על ידי הזדככות הקומות האלו עלו מטבור לפה, נניח בגלגלתא, וכאן הקומות כולן הזדככו על ידי השבירה. "אמנם בחינת הניצוצין דהסתלקות הקומה דאחורים אין כאן, משום, כי אחר הסתלקות האור של הכלי, הנה תכף נפל לבי"ע, ולא היה לו זמן שיקבל ההארה של הקומה השניה של אחורים, שיצאה אחריו. ונמצא שיש כאן, רק בחינת אור העב שאינו יכול להסתלק ולעלות עם אור הרשימו, כנ"ל, אלא שהוא נשאר בכלי, וע"כ האור הזה ירד יחד עם הכלי לבי"ע."

זאת אומרת, ברגע שהמסך נעלם כבר האור ישר שהיה מאיר בתוך הכלי הסתלק ונשאר בכלי רק אור העב ללא שום קשר עם האור הזך שהיה בו. ממש שבירה, כי אין קשר, מאז והלאה כביכול אין קשר בין הנאצל ובין המאציל. שבירה.

קריין: אות ד'.

אות ד'

"והנה נתבאר היטב, מהותם של אלו הניצוצין שנפלו עם הכלים לבי"ע בעת שבירתם, שהם בחינת האו"ח והמסך של ראש, המתפשטים לעשר כלים מניה וביה ממעלה למטה, להלביש את האו"י עד הטבור. שאחר הסתלקות האורות מהם, שהם אינם עולים למעלה להיותם בחינת עביות, הנה אז נעשו לכלים, אמנם מטרם ההסתלקות של האו"י מהם, המה מעורבים כאחד עם האו"י, ואינם נחשבים כלל לבחינת כלי אלא לאור גמור. עש"ה. שמשום זה יש חילוק גדול בין אור העב של הרשימו עצמה, ובין אור העב דכללות הע"ס שבמדרגה, כי אור העב דכללות הע"ס, נעשה לכלי תכף אחר הסתלקות הע"ס דאו"י מהם. אמנם אור העב של הרשימו, לא נעשה לכלי גם אחר יציאת הרשימו משם, שהוא משום, כי אע"פ, שגם הרשימו יצאה בהכרח מן הכלי שנפלה לבי"ע, כדי שלא תתבטל מתורת רשימו, מ"מ עדיין הוא חופפת ומאירה לכלי בסוד תגין על האותיות וע"כ אין יציאת רשימו מכלי נבחן להסתלקות גמורה המוסיף עביות על העביות דאור העב ועושה אותו לבחי' כלי, אלא שהוא נחשב עדיין לבחינת אור, אלא אור העב, שהוא או"ח ולא או"י, גם אין בו מבחי' ג"ר כלום, אלא מבחי' אור חסדים שהופרשו מן אור חכמה לגמרי, שכל שורשם הוא מבחינת חג"ת, ממה שנעשה לכלי קבלה מבחינת התפשטות המסך דראש עד הטבור כנ"ל. ונבחן ע"כ ערך הניצוצין כלפי הרשימו, כדוגמת אור חסדים כלפי ג"ר, כי כל מה שיש שם מבחי' ג"ר, נקרא אור הזך שברשימו, והוא נשאר בהכרח באצילות, כי אור שיש בו משהו מבחינת הארת חכמה לא יוכל לירד למטה מגבול הקו, שהוא בחינת הסיום של הפרסא מבין אצילות לבריאה, אלא רק אור העב של הרשימו, שהוא בחינת אור חוזר, ובחינת אור חסדים, הוא שיכול לירד עם הכלי לבי"ע, משום שעל אור חסדים לא היה צמצום, כנודע. באופן, שיש להבין כאן ב' חלקים של רשימו : א', הוא הארת האצילות וג"ר הכלול ברשימו, שזה נשאר באצילות. וב', הוא בחינת אור חוזר ואור חסדים שיש ברשימו, שזה ירד לבי"ע, ונחשב שם ג"כ לבחי' הרשימו המחיה את הכלים במקומם בבי"ע." מרחוק שמאיר להם. "וערכם זה על זה הם כערך חג"ת על חב"ד. והבן."

עוד נראה את זה. כדאי לנו להמשיך עוד קצת, יהיה יותר מובן.

קריין: אות ה'.

אות ה'

"עוד בחינה אחת יש להבין באותם הניצוצין, שהוא עיקר בחינת הנושא למדת העביות שבמדרגה שנתבטלה או שנשברה. כי בעת הזדככות המסך ועליתו למעלה בזמן השבירה, הנה רק בחינת המסך נזדככה מעביות שהיה כלול בו, אמנם העביות עצמה לא נאבדה, אלא שנשאר בבחינת חלק אור העב של הרשימו. כי ע"כ אח"כ בעת שהמסך עם הרשימות נכללים בזווג דראש דעליון, אשר הרשימות מקבלים משם בחינת המסך דעליון, הנה תכף מעלים אליהם בחינת העביות הנשאר באור העב של הרשימות, שהעביות ההיא מתחדשת עם תיקון המסך, ואז יכולים הרשימות והמסך לעשות הזווג עם אור העליון במקומם עצמם, אחר שיוצאים מההתכללות דעליון, כמ"ש בחלקים הקודמים, בפרצופי א"ק." זה כמו שקרה לנו במעבר מגלגלתא לע"ב נגיד, שכל אותן הרשימות שהיו מתעוררות ונוצרות בעליית המסך מטבור לפה, ירדו אחר כך לחזה דגלגלתא ושם התחילו להתממש ועל זה יצא לנו פרצוף ע"ב. "אמנם שם לא היה מרחק גדול בין אור העב של הרשימו ובין אור הזך של הרשימו, כי שניהם נשארו בתוך הכלי ביחד. אבל כאן בשביה"כ. הנה נעשה ביניהם מרחק גדול מאד, כי אור הזך נשאר באצילות. ואור העב שהם הניצוצין ירדו לבי"ע. כנ"ל. ועכ"ז גם כאן, בשעה שהרשימות עולים ונכללים בעליון בהזווג שלו, והמה מקבלים שם תיקון מסך ע"י התכללות בהמסך דעליון, הנה הם מעלים אצלם את העביות מהניצוצין שלהם דבי"ע, והעביות מתתקנת במסך דעליון, עד שראוים לזווג דהכאה עם אור העליון מכח עצמם, ואז הם יורדים למקומם באצילות, ומזדווגים שם מבחינת עצמם, ע"ד שנתבאר בפרצופי א"ק. הרי שכל בחינת הגדלות של הפרצוף טמון בניצוצין שירדו עם הכלים לבי"ע. כי כבר ידעת, שכל גדלות הקומה תלויה ונמדדת במדת העביות שבמסך."

קריין: דף תתקעב עמוד 972.

לוח התשובות לפירוש המלות

"אורות ניצוצין וכלים: א) ברשימות שנשארו מאורות נקודים אחר הסתלקותם, נבחנים ב' אורות: א', אור הזך שבהם, שהם או"י. וב', אור העב שבהם, שהם או"ח. והנה אור הזך שברשימות נשארו באצילות. ונקראים בשם אורות. ואור העב שבהם, ירדו עם הכלים הנשברים לבי"ע, ומכונים בשם ניצוצין. (דף תתקנ"ז אות ד'. ודף תתע"ו אות כ"ה).

קריין: דף הבא תתקעג טור א' למעלה.

"ארץ תחתונה: ח) עי' תשובה ו'."

הוא לא נותן את זה כאן.

קריין: יש ארץ אדום בעמוד הקודם, טור ב' למטה.

"ארץ אדום: ו) בינה נקראת ארץ עליונה. ומלכות נקראת ארץ תחתונה. ובסוד השיתוף דמדת הרחמים בדין, שה"ת שהיא מלכות נכללה בה"ר, שהיא בינה, נקראת בינה בשם ארץ אדום. (דף תת"ע ד"ה להאציל)."

קריין: עמוד הבא "ב' מני חסד".

לא, זה משהו אחר. "ארץ אדום", "ב' מציאויות הבינה", אני רוצה משהו מעניין, שתבינו קצת את הקשר.

קריין: יש "בירור האורות" בדף תתקעה, את טז.

"בירור האורות: טז) בירור האורות היינו אל האורות דניצוצין. וניצוצין פירושם אור העב שנפרש מהרשימו, שירד עם הכלים לבי"ע, כנ"ל תשובה א'. אשר גם בחינת העביות שנפל ונזדכך מן המסך, כלול ג"כ בהניצוצין האלו. כי לא נשאר באצילות רק בחינת אור הזך לבד, שהוא רק או"י. ונודע, שכללות המלכים שנפלו לבי"ע, הם ש"ך בחינות, שנקראים ש"ך ניצוצין, שהם שמנה מלכים, שבכל אחד מהם יש ד' בחינות שבמסך, שכל בחינה מוציאה קומה של ע"ס, ונמצא מ' קומות בכל מלך, ושמנה פעמים מ' הרי ש"ך, כנודע. ונודע, שסבת השבירה היתה, משום הה"ת דעביות, שהיתה מעורבת בכל הבחינות של המלכים האלו, שה"ת זו, לא היתה ראויה לקבל האור דגדלות נקודים, וע"כ כשהתחיל האור להתלבש בהכלים ופגע בה, תכף נתעלה ופרש ממנה, ואז נשבר הכלי, וירד לבי"ע. כנודע ולכן אי אפשר גם לעת תיקון, להתחיל באיזה תיקון שהוא, מטרם שמבדילים משם את הה"ת דבחי"ד דעביות הנ"ל. ותיקון זה נעשה, ע"י ל"ב נתיבות החכמה, שהוא מברר את הבחי"ד מכל קומה וקומה, שהיא הבחינה האחרונה שבכל בחינה מהד' בחינות שבכל מלך, ומניח רק את הט"ס הראשונות שבכל בחינה, באופן, שמברר ל"ב מלכיות שהן ח' פעמים ד', ומוריד אותן בבחי' פסולת." בחינה ד' מעורבת מכל הקומות, בכל המקומות, לכן [צריך] לברר אותה קודם כל ולהבדיל אותה. אנחנו לא יכולים לתקן אותה, לכן צריכים לשים אותה בצד. אבל לברר אותה ולשים בצד זו העבודה שלנו. אחרי זה נשארות ט' ראשונות, אותן ניתן לתקן. "ורפ"ח בחינות לבד, הוא משאיר בהקדושה, שהם ל"ו בחינות מכל מלך, וח' פעמים ל"ו הוא רפ"ח. והנה כל בחינה ובחינה שמעלים מבי"ע, הנה היא כלולה מכל הש"ך ניצוצין כולם, והארת אבא, הוא מאיר רק לרפ"ח מהם בלבד, ואינו מאיר אל הל"ב מלכיות דבחי"ד, וע"כ המה נובלות ואינם יכולים להחזיק מעמד באצילות ונופלים בחזרה לבי"ע, בבחינת פסולת. ונשארים רק הרפ"ח ניצוצין הנקיים מה"ת הזו. וזהו שנקרא בירור האורות. (תתס"ט אות י').

"בירור ותיקון: יז) בירור נקרא הורדת הל"ב ניצוצין, שהם ל"ב מלכיות בבחינת פסולת, והשארת הרפ"ח בסוד בנין הקדושה, שזה נעשה ע"י הארת אבא, כנ"ל בתשובה ט"ו. ע"ש. אמנם עדיין אין הבירור הזה מספיק לבנין המדרגה, כי סוף סוף המה חסרים המלכיות שבהם. וע"כ המה צריכים עתה להתכללות בזווג דקטנות של אמא, דהיינו בבחינת המסך שלה דה"ת בעינים, ששם ב' ההי"ן, שהן ה"ת וה"ר, הכלולות זו בזו, בסוד השיתוף דמדת הדין במדת הרחמים, וע"י התכללות הרפ"ח ניצוצין בזווג הזה דאמא, המה חוזרים ומשיגים ל"ב מלכיות חדשות, דהיינו המשותפות במדת הרחמים, ושוב נשלמו הש"ך ניצוצין. וזהו עיקר התיקון, והוא אינו נעשה אלא ע"י אמא, כי אבא אין לו כלום מבחינת עלית ה"ת בעינים, להיותו מקבל מבחינה שכנגדו בא"ק, שהוא ע"ב דא"ק, והתחלת ה"ת בעינים מתחיל מס"ג דא"ק, כנודע. באופן שהבירור אינו נעשה זולת ע"י אבא, להיותו מבחינת חכמה, שאין ל"ב המלכיות דבחי"ד יכולים לקבל ממנו, מחמת הצמצום דרכיב עלייהו, וע"כ המה נובלות ומתפרשות משם בסוד פסולת, כי נבררו לבחינת סיגים שאין מהם שום תועלת. ובירור הזה לא יוכל להעשות ע"י אמא, כי אור אמא מאיר ג"כ לבחי"ד, כי על אור חסדים לא היה צמצום מעולם, כנודע. ונמצא שע"י הארת אמא לא היו ל"ב הניצוצין מתפרשים כלל משם וע"כ דוקא להארת אבא צריכים. אמנם בחינת התיקון, שפירושו לחזור ולתקן ל"ב מלכיות חדשות המשותפות במדת הרחמים, במקום ל"ב הראשונות שנדחו מכח הארת אבא, זה אינו יוכל להעשות זולת ע"י אמא, שהיא מקבלת מבחינה שכנגדה מס"ג דא"ק, שבה שורש השיתוף דמדת הרחמים בדין, כנודע, וע"י ב' אלה, שהם: בירור ותיקון, נגמר צורת הולד כהלכתו. (תתס"ט אות י"ב)."

זאת אומרת, במקום המלכיות האמיתיות יש לנו מלכיות בינתיים, שהן באות משיתוף מידת הרחמים בדין.

"בית קבול: יח) מסך ועביות, שעליהם נעשה זווג עם אור העליון, שהאו"ח העולה מהמסך מלביש כל קומת האור שבמדרגה, כנודע. הנה הוא נבחן לבית קבול אל כל האורות שבמדרגה, כי לולא המסך ועביות שבו, לא היה אור העליון מתלבש שם. וז"ש שחכמה נתקנה בבית קבול. כי בסבת עלית ה"ת לעינים, שהן חכמה דראש, כנודע, הנה נתעלה מקום הזווג ממלכות אל החכמה, ונמצא החכמה עצמה נתקנה בבית קבול, והוציא הבינה לחוץ מראש, לבחינת גוף. (תתע"ט אות כ"ט)."

שאלה: בכל הקטע שקראנו, אם אני מבין נכון, אנחנו לומדים שאין כלי בלי אור, נכון?

כן.

תלמיד: וכל הקטע זה אור יוצא, נכנס. האם כלי יכול להיות ריק בכלל?

הכלי בעצמו זה גם האור, רק בצורה כזאת. האם כלי יכול להיות ריק? לא, אף פעם, הוא לא קיים בלי אור. אור קודם לכלי.

תלמיד: בתע"ס מדובר שזה תהליך מלמעלה למטה, אז אין מצב שכלי ריק הוא בלי אור, נכון?

כן.

שאלה: ושאלה שנייה, איזה אור בונה הכלי, אור חסדים או אור חכמה?

כלי בונה את אור החכמה במידה שאור חסדים נותן לו לבנות. הכוונה על מנת להשפיע היא קובעת עד כמה אור החכמה יסדר את הכלי.

(סוף השיעור)