שיעור צהריים 07.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"להשפיע על מנת להשפיע" – קטעים נבחרים מן המקורות

mlt_o_rav_2024-12-07_lesson_leashpia-al-menat-leashpia_n2_p1_yBsOGmh0

קריין: שיעור בנושא "להשפיע על מנת להשפיע" - קטעים נבחרים מן המקורות.

תלמיד: השבוע רב נשאל לקראת מה אנחנו מתקרבים בכנס בפברואר, לאיזו דרגה אנחנו צריכים להיערך, ורב השיב, אנחנו מתקרבים לדרגה שהיא להשפיע על מנת להשפיע, זו דרגה אחת לפני הרוחניות. אנחנו צריכים להשתדל בקשר בינינו ככול האפשר מעל כל החשבונות, ועם זאת להיות בהשפעה הדדית מכל אחד לכולם. המדרגה שאנחנו מתקרבים אליה תהיה המדרגה הקונקרטית שלנו, וכדי לברר את הנושא הזה הבאנו קטעים נבחרים בנושא "להשפיע על מנת להשפיע".

קריין: קטע ראשון של הרב"ש.

"עיקר עבודתו של האדם צריכה להיות, שתהיה לו הנאה בעת שהוא עוסק במעשים של השפעה. וזה מה שכתוב "עבדו את ה' בשמחה", היינו כדי שתהיה השתוות הצורה. כמו שכשהוא משפיע יש לו הנאה, כמו שאמרו חז"ל "רצונו להנות לנבראיו", כמו כן האדם צריך להגיע לדרגה זו. 

וזה צריך להיות כל השכר של האדם. וזה נקרא שהוא משפיע על מנת להשפיע בלי שום פרס, מטעם שאין לו הנאה יותר גדולה מזה. 

אבל אחר שזכה לדרגה זו, שכל התענוג שלו הוא בזה שמשפיע לה', אז הוא רואה ומרגיש שאין הוא יכול לתת שום דבר להבורא, שיהיה לו נחת רוח, חוץ מזה שיקבל ממנו התענוגים שהכין ה' לבריותיו, שזוהי מטרת הבריאה."

(הרב"ש. 332. "בענין השתוות הצורה")

תלמידה: הוא אומר בקטע שצריך להגיע למצב של להשפיע על מנת להשפיע בלי לקבל שום פרס, אבל התענוג מההשפעה הוא הפרס, זה קצת מבלבל.

לא, הוא לא עובד לשם קבלת התענוג. הוא עובד מפני שזה ציווי הבורא וזה מה שהוא מרגיש.

תלמידה: אז עבור מה הוא עובד?

כדי לעשות נחת רוח לבורא.

תלמידה: ולאחר מכן הוא רואה שהוא לא יכול לעשות נחת רוח לבורא אלא אם הוא מקבל את התענוגים שהבורא הכין לו?

לא, זה כבר משהו אחר.

תלמידה: זה המשך הקטע פשוט. רק אחרי שהוא משיג את הדרגה הוא מבין זאת?

כן.

תלמיד: אפשר להגיד שלהשפיע על מנת להשפיע זו התבטלות גמורה?

להשפיע על מנת להשפיע זה ביטול, אבל לא גמור.

תלמידה: זה דומה לצמצום?

אפשר להגיד שכן.

תלמיד: חשבתי שלהשפיע על מנת להשפיע זו הדרגה הראשונה ברוחניות. אבל קודם אמרת שלהשפיע על מנת להשפיע זו לא דרגה רוחנית.

נדבר על זה, יש ויש. זאת אומרת, לפעמים אנחנו קוראים לזה דרגה רוחנית ולפעמים אומרים שעוד לא מפני שהאדם בזה רק נכנס להשפעה, ולכן זה נמצא בגבול.

תלמיד: בכל זאת אנחנו רצון ליהנות, אז מה משמש את הרצון כדי בכל זאת לעשות את הפעילויות לפני השגת הדרגה הזו, משהו שבכל זאת מניע אותו לעשות עוד ועוד כדי לצמצם את עצמו לגמרי לפני הכניסה לרוחניות?

הוא כותב, גדלות הבורא.

תלמיד: אבל אין לו את גדלות הבורא עדיין?

בכל זאת יש לו משהו שמאיר. וזה מספיק כדי לבצע פעולות שלא על מנת לקבל פרס.

תלמיד: הערכת הסביבה בכל זאת נותנת לאדם חומר דלק לפעול למען הזולת. זאת אומרת עדיין הוא עושה זאת כדי ליהנות לעצמו, זה נותן לו כבוד, מעמד.

לא. אתה מדבר על כל מיני כוונות שיש לאדם לפני שהוא מגיע לדרגה להשפיע על מנת להשפיע. עכשיו אנחנו מדברים על הדרגה הרוחנית, שבה הוא לא מקבל שום פרס.

תלמיד: אני רוצה לשאול על אדם שעושה כל מיני מעשים שנקרא להם פנימיים, חושב על החברים, מתפלל עבורם, אפילו עושה לטובתם כל מיני פעולות. לפי מה שהוא כותב פה איפה ההבחנה בין להשפיע על מנת לקבל לבין להשפיע על מנת להשפיע, איך אדם יכול לבדוק אם הוא עושה זאת מתוך גאווה או מתוך השפעה?

הוא בודק את זה בעצמו, אף אחד לא יכול להגיד לו.

תלמיד: אבל אף אחד לא יודע?

ולא צריך לדעת. בכך שהוא עובר ללהשפיע על מנת להשפיע הוא מרגיש כמה הבורא נותן לו חומר דלק אחרת הוא לא היה יכול לעשות.

תלמיד: הוא מרגיש בזה חומר דלק מהבורא?

בטח.

תלמיד: וזו השמחה שעליה כותב הרב"ש?

זו יכולת לבצע את הפעולה להשפיע על מנת להשפיע.

תלמידה: לפי מה ששמעתי בקטע הוא נמצא בהתחלה במצב של להשפיע על מנת להשפיע וזה נותן לו שמחה כי בעצם הוא משרת את המלך. ובשלב כלשהו הוא מגיע להבנה שכדי לעשות לו נחת רוח הוא צריך לקבל על מנת להשפיע. איך הוא מגיע להבנה? כי הוא שמח מלהשפיע על מנת להשפיע, טוב לו המצב הזה.

אם טוב לו אז זו בכלל לא פעולה רוחנית.

תלמידה: אבל הוא שמח.

ממה?

תלמידה: מזה שהוא מהנה את המלך.

נגיד, כן.

תלמידה: ובשלב כלשהו הוא מחליט שהוא רוצה לקבל על מנת להשפיע, אז מה קורה, איך הוא מגיע למצב החדש הזה? מה גורם לו להחליט שהמקום בו הוא נמצא עכשיו לא מספיק, הוא רוצה מעבר, איפה נקודת המעבר, מה קורה שם?

הוא מבין שמה שיש לפניו, לעבוד עם התענוג זו דרגה יותר גבוהה, ואז הוא עובר ללקבל על מנת להשפיע.

תלמידה: ואיך הוא מגיע להבנה הזאת, הוא מקבל תוספת רצון מהבורא?

כן.

תלמיד: שמעתי שאמרת שהבורא נותן חומר דלק שאדם יגיע ללהשפיע על מנת להשפיע, לבטל את עצמו. מה הוא חומר הדלק שהוא מקבל מהבורא?

אמונה וביטחון.

תלמידה: ואיך מגיעים לאמונה וביטחון? מה אדם מרגיש?

אדם מרגיש שיש לו יכולת לעשות פעולות שבהן הרצון לקבל שלו ממש לא משתתף.

תלמידה: אפשר להגיד שהמצב הזה דומה לתינוק המרגיש ביטחון בזרועות אמו ומבטל את עצמו?

נגיד.

תלמידה: אז כל עוד לא הגענו לביטחון ואמונה, אי אפשר להגיע ללהשפיע על מנת להשפיע ואי אפשר גם לבטל את עצמנו?

כן.

תלמידה: אנחנו צריכים לקנות את האמונה ואת הביטחון.

כן.

תלמידה: איך אנחנו קונים זאת, האם דרך הסביבה, דרך מגע ישיר איתו, איך עושים את זה בדיוק?

אך ורק על ידי הסביבה.

תלמידה: הם צריכים לתת לי את הביטחון בבורא עולם ואת האמונה מעל הדעת.

כן.

תלמיד: האם להשפיע על מנת להשפיע זה מצב ביניים?

נניח שכן.

תלמידה: יש שתי אפשרויות מלהשפיע בעל מנת להשפיע. אפשר להגיע ללקבל על מנת להשפיע כמו שכתוב בקטע, ואפשר ליפול ללהשפיע בעל מנת לקבל. זה מצב שהוא קצת מפחיד, אבל אנחנו אמורים לשמוח בו. האם אני אמורה להסתכל על שתי התוצאות באותן עיניים, בשמחה? אותה אמונה וביטחון, זו אמונה שיש סיכוי שאני אגיע מזה ל-לקבל בעל מנת להשפיע, וביטחון שאם אני אפול ל-להשפיע בעל מנת לקבל, אז לפחות למדתי או גיליתי רשעים בדרך. האם זה אמור להיות מצב ביניים, שלא משנה לאן אני מגיעה מתוכו אני שמחה להיות בו?

כן.

תלמידה: אם אני מבינה נכון, כל הקטע הזה מדבר כבר על אדם שנמצא בהשפעה.

כן.

תלמידה: אני רוצה לשאול על לפני שמגיעים לזה. השבוע למדנו על "סעודתו של רשע", שאדם צריך בשלב ראשון להפסיק לקבל תענוג בשביל להתקרב למשהו שנקרא השפעה. כשמנסים לחשוב על זה פתאום שמים לב, וזה כל כך בתת מודע, שאפילו מריח אתה כבר נהנה, במחשבה אתה נהנה, וכביכול אין שום תומך להיתפס בו ולהגיד "הנה עשיתי צעד אחד קטן לקראת זה". להפך, אתה אומר "זה כל כך עצום שאני לא יודע איך להתחיל". אז איך מקובל עושה את הצעד הראשון שלו בצמצום, שבאמת לא רוצה לקבל הנאה, ומסוגל להגיד לבורא "אני לא רוצה לקבל את זה"?

בשבילו להיות במצב של להשפיע על מנת להשפיע, זה יקר יותר מכל קבלה.

תלמידה: מה נותן לטבע הזה, הטורף הזה שלנו, שחי רק בשביל זה, פתאום כוח להגיד "לא, הבורא יקר יותר"? מי זה הבורא? אני לא מכירה את הבורא.

נכון. אבל על ידי התרגילים אנחנו מגיעים למצב שיש לנו תחילת תענוג, הנאה בזה שאנחנו חושבים, עושים למען הבורא משהו. ואז האדם הולך ומבצע פעולות שעל ידן הוא מרחיב את ההשפעה שלו לבורא.

תלמידה: אם היו נותנים לי עכשיו להרגיש שאני עושה משהו בשביל הבורא, ואני יודעת שזה באמת ולא דמיון, הייתי הכי נהנית מזה בעולם.

מאיפה את יודעת?

תלמידה: כי זה משהו הכי גדול, יש בזה אור, יש בזה משהו שהוא מעל כל השטויות האלה שאנחנו מתעסקים בהם. נראה לי שזה התענוג הכי גדול שיכול להיות אם הייתי בטוחה בדבר כזה, אבל שוב הייתי נהנית באגו שלי.

כן.

תלמידה: אז איך עושים צעד אחד שהוא מנותק מהאגו?

זה כבר "לשמה".

תלמידה: אמרת שעל ידי תרגילים אפשר להתחיל להגיע למצב הזה. איזה תרגיל אני יכולה לעשות עכשיו, לפחות כל שניה, כך שאני אזכר ואתקרב לזה?

לחשוב על כל חבר, חברה, בצורה כזאת שאת רוצה לתת להם בלי שום החזר.

תלמידה: מה לתת להם, את האור?

משהו, מה שהם רוצים. את מוכנה לעשות להם את מה שהם רוצים.

תלמידה: האם לעשות פיזית, או רק לבקש שהבורא יעבור וימלא אותם כל היום וייתן להם טוב?

גם פיזית וגם בתפילה כזאת.

תלמידה: כשאין כוח לעשות את זה ורוצים לעשות, מקבלים כוח ומקבלים את הביטחון והאמונה, האם זה יכול לבוא יחד עם סגירת הלב? אני מקבלת כוח לחשוב על החברות, אני מקבלת את צדקת הדרך, אני יודעת שאין לי שום דרך אחרת, אבל עם זאת הלב נסגר. זה אפשרי?

כן.

תלמידה: למה?

כדי שתהיה לך יכולת לתת יגיעה ולהתפלל.

תלמידה: על מה?

כדי לקבל עוד יותר כוח מלמעלה.

תלמידה: הכוח מלמעלה הוא מלכתחילה בשביל שיהיה לי כוח לתת. סגירת הלב כביכול מונעת ממני את התענוג מלתת. אז על מה אני מתפללת?

שתהיה לך אפשרות להתחבר עם החברות ברצון ובמחשבה לעזור להן, לתת להן.

תלמידה: יותר ממה שאני נותנת כרגע.

כן, ודאי.

תלמידה: באיזה אופן אפשר להשיג שתהיה לו הנאה בעת שהוא עוסק במעשים של השפעה?

אם האדם במצב כזה קשור לבורא וחושב על פעולת השפעה, אז הוא מקבל מזה תענוג.

תלמידה: איך אהבה ותמיכה של החברה יכולה לעזור לכל הכלי העולמי להגיע לדרגה של להשפיע על מנת להשפיע בכנס הקרוב, ואיזו צורה של תמיכה זאת צריכה להיות?

האם יש לנו כזאת קבוצה?

תלמידה: אלו כל החברים שפועלים בקבוצה האידיאולוגית. איך בזה שאנחנו תומכים בהם יכול לעזור לנו להגיע לדרגה של להשפיע על מנת להשפיע בכנס הקרוב, ואיך אנחנו צריכים לתמוך בהם?

אתם צריכים להחזיק בהם, ואז הם יתמכו בכם.

תלמידה: איך נראה כנס של להשפיע על מנת להשפיע, כשהבורא באמצע? אני מנסה בדרגות הכי נמוכות שאני נמצאת בהן, להבין למה להתכונן.

שכל אחד חושב על כולם, והוא מוכן להשתתף בהשפעה טובה לכולם.

תלמידה: מהי השפעה טובה?

השפעה טובה להשתתף בכוחות, בתפילה, בכל הפעולות להשפיע.

תלמידה: מבחינה מעשית לחלוטין, איך אפשר להתכונן לכנס כזה עכשיו? איך אני עושה משהו אחר כמו שהתכוננתי ליתר הכנסים שעברתי בחיי. איך אני מתכוננת אחרת? כי זה אחרת, ועוד אין לי את הכלי הזה. אני באה לקבל אותו שם? אני רוצה לקבל אותו?

כן.

תלמידה: ואני מתכוננת אליו מעכשיו, נאמר בהרשמה, בתפקיד, להתחיל לעשות משהו בידיים וברגליים?

כן.

תלמידה: אם ליהנות לבורא זה לקבל ממנו, ואני צריכה להגיע לרצון של להיטיב לנבראיו, כדי להשוות אליו צורה, אז יוצא שאני צריכה לקבל מהנבראים, כדי להיטיב להם?

התבלבלת במשהו.

תלמיד: כתוב כאן שצריך ליהנות לבורא והוא נהנה כשאני מקבלת ממנו.

טוב.

תלמידה: אני צריכה להשוות צורה אליו, איך עושים זאת?

הוא נהנה מזה שהוא ממלא אותנו, וכך כל אחד מאתנו, צריך להגיע למצב שהוא גם נהנה מזה שהוא ממלא אחרים.

תלמידה: יכול להיות שבעצם אנחנו יכולים ליהנות לנבראים על ידי זה שאנחנו מקבלים מהם?

ליהנות לנבראים מזה שמקבלים מהם, אנחנו כרגע עדיין לא מסוגלים.

תלמידה: אנחנו הרי מקבלים זה מזה, ואני נהנית כשאני רואה שאדם מתבטל ומוותר לי וכך אני יכולה גם ליהנות מלוותר?

כן.

תלמידה: כלומר ההנאה שלנו היא לא רק בלתת אחד לחברו, אלא גם מלקבל האחד מחברו?

כן.

תלמידה: מה זה להשפיע על מנת להשפיע, מה אני יכולה להשפיע לבורא?

להשפיע לבורא, זה רצון לקבל ממנו כוח השפעה.

תלמידה: אז זה בעצם לקבל על מנת להשפיע?

זה בעצם לקבל כדי להשפיע.

תלמידה: אז אני לא תופסת מה זה להשפיע על מנת להשפיע. מה אני משפיעה לו? את הרצון שלי לקבל ממנו?

את פותחת את הרצון שלך ומוכנה לקבל ממנו כוח השפעה.

תלמידה: כתוב "אבל אחר שזכה לדרגה זו, שכל התענוג שלו הוא בזה שמשפיע לה', אז הוא רואה ומרגיש שאין הוא יכול לתת שום דבר להבורא, שיהיה לו נחת רוח, חוץ מזה שיקבל ממנו התענוגים שהכין ה' לבריותיו, שזוהי מטרת הבריאה." כביכול יש כאן בקטע ממש התמקדות במעבר הזה, בין שתי המדרגות להשפיע על מנת להשפיע. אנחנו מבינים שהרצון לקבל זה מה שנברא ואנחנו לא מבטלים אותו, בלהשפיע על מנת להשפיע אנחנו מעליו. האם במצב של להשפיע על מנת להשפיע, אנחנו בעצם מקבלים מהבורא את שינוי הטבע של הרצון לקבל? ובזה שהצלחנו להשפיע מעליו, מגיע המאור, מתקן את הרצון לקבל, ואז הוא כבר יכול עם התכונה שלו גם להשפיע?

כן.

תלמידה: אמרת שאדם מרגיש שיש לו יכולת לעשות פעולות, שאפילו הרצון לקבל שלו בזה ממש לא משתתף. האם הרצון לקבל לא רוצה לגנוב מזה משהו, או שהאדם מרגיש את הרצון לקבל חי, אבל יש לו כוח להשתיק אותו רצון לקבל?

גם. גם כך וגם כך.

תלמידה: ואמרת שהתרגיל הוא לנסות לתת לחברה בלי לנסות לקבל?

כן.

תלמידה: זה משהו שהרצון לקבל לא מאפשר, הוא פשוט מצליח איכשהו לגנוב משהו. האם אני אמורה לבקש כוח לא להרגיש אותו, או להשתיק אותו? איך להתמודד בתרגיל לדוגמה?

את צריכה לקבל תמורת זה משהו. אחרת לא תוכלי לבצע.

תלמידה: אז לנסות שבמה שאני מקבלת, יהיה לי יותר קשר עם הבורא, ופחות משהו ברצון לקבל?

נאמר, כן.

תלמידה: מה יותר מדויק? איך נכון יותר לפעול?

שיהיה לך יותר קשר עם הבורא.

תלמידה: הבורא הוא כוח השפעה?

כן.

תלמידה: זאת אומרת, הדבר היחיד שהוא יכול לתת לנו, זה את הכוח להשפיע?

לא, זה שהוא יכול לתת זה עניינו, אבל ביסודו הוא הכוח המשפיע.

תלמידה: הדבר הכי גדול שאנחנו יכולים לבקש ממנו זה כוח להשפיע, להיות כמוהו?

גם זה לא. לא טוב שאת מגבילה את הבורא.

תלמידה: אני מגבילה אותו?

כן. מפני שבלהשפיע, כן אפשר לקבל ממנו השפעה, וקבלה לא. למה?

תלמידה: אנחנו צריכים מהבורא כוח להשפיע על מנת להשפיע. הדבר היחיד שאני משתמשת בו, זה כוח ההשפעה שניתן לי מהבורא. לא משתמשת בכלום, לא משתמשת ברצון שלי. באותה סיטואציה הרצון שלי סובל, למשל אם קיבלו החלטה בניגוד לדעותיי, אני הולכת עם זה כי כך הבורא רוצה כרגע. ואז כשאנחנו עוברים מהמצב הזה למצב הבא, עדיין הדבר הכי גדול הוא לקבל בעל מנת להשפיע. אז מה ההבדל בין להשפיע על מנת להשפיע, למצב של לקבל על מנת להשפיע, אם עדיין הדבר הכי גדול זה כוח ההשפעה?

לא. למה את חושבת שלהשפיע על מנת להשפיע זה כוח קטן?

תלמידה: זה לא כוח קטן אבל אי אפשר להישאר בבחינה ב׳, כי הרצון לקבל צריך לקבל משהו, השאלה מה. אם במצב של להשפיע על מנת להשפיע יש הבנה, שהדבר הכי גדול שהרצון לקבל יכול לקבל, זה כוח השפעה, אז אפשר לבקש, לעבור למצב של להשפיע על מנת לקבל, כי אז עדיין אני נשארת עם ההכרה שכוח ההשפעה זה הדבר הכי גדול?

כן.

תלמידה: זה לא קטן, זה פשוט בלתי אפשרי כי זה לעמוד באוויר, אין במה להיאחז בתוך המצב הזה, של להשפיע על מנת להשפיע, אולי זה על בלימה. אבל צריך לקבל מתוך זה משהו. בתוך הסיבובים של ליפול ולעלות, הרשעים מקבלים איזו הכרה של הרצון לקבל, אבל צריך לקבל מזה עוד משהו, אז אולי איזו הכרה של הכוח להשפיע, כוח ההתנגדות הזה לרצון לקבל, הוא הדבר הכי גדול שאפשר לבקש?

בסדר, שומע.

תלמיד: ישנם חברים שנמצאים עשרים שנה בדרך, אני נמצא יותר משנה אחת בדרך, ואתה אומר שנגיע למדרגת להשפיע על מנת להשפיע. אין לי את הניסיון ואין לי את הרקע של אותם חברים שנמצאים כל כך הרבה זמן בדרך, אז איך אני אוכל להבין ולקבל את זה?

עליך להכניס את עצמך בין האנשים שלומדים, שמשתוקקים למטרה הזו, ואז תרגיש את הזרימה שתתפוס אותך ותישא אותך קדימה.

תלמידה: בעבר חשבתי שכל הרצונות שלי הם פעולות של השפעה וכוונה להשפיע לבורא, חשבתי שיש משהו שאני יכולה לתת לבורא. אבל לפי הקטע שקראנו האדם לא יכול להשפיע שום דבר שבאמת ייתן לבורא נחת רוח, וזה מאוד הפתיע אותי. איך לראות במצב כזה שהבורא הוא טוב ומיטיב?

את הטוב ומיטיב אנחנו מגלים במחצית השנייה של העבודה. עכשיו בינתיים מה שאנחנו יכולים לעשות זה לתת לבורא להשפיע עלינו.

תלמידה: האם זה תקין להרגיש פחד ויראה בתהליך ההשפעה?

כן, ודאי.

תלמיד: במדרגה הראשונה האדם מגלה שהרצון לקבל שלו הוא הרע. ואז הוא מבקש מהבורא שעל ידי חסדים יגמול אותו מהרצון לקבל. והוא מגיע למדרגה הראשונה שהיא לא רוחנית, כי הבקשה היא עבור הרצון לקבל שלא יסבול. האם זה נכון?

לא.

תלמיד: האם זה כבר רוחני?

זו כבר צריכה להיות מדרגה רוחנית, ואנחנו צריכים להגיע אליה.

תלמיד: במדרגה הזאת הוא מגלה את היראה שיש בה שלוש מדרגות. הראשונה היא עבורו בעולם הזה, השנייה היא עבורו בעולם הבא, ובשלישית הוא כבר מגלה שאין לו במה להשפיע לבורא, ואז היראה השלישית היא עוד יותר רוחנית. האם המצב הזה נכון?

לא.

תלמיד: הקטע שקראנו מדבר על כך שבן אדם רואה שאין לו חומר דלק להשפיע בכלל, צורה הפוכה של הרצון שלו, והוא פונה לבורא ומתפלל. והבורא נותן לו אפשרות לשנות את הצורה של הרצון שלו והוא מרגיש מה זאת השפעה. אפשר להגיד שבשלב הזה שדה העבודה שלו הוא הסביבה, החברים, והאמצעי זה הבורא שנותן לו מה שהוא רוצה.

כן.

תלמיד: הוא מגלה שהוא לא נותן לבורא כלום, הוא רוצה לתת לבורא משהו והוא לא יכול. ואז הוא מבין שהוא רק מקבל מהבורא. ואם הוא רוצה להנות לבורא הוא חייב לקבל ממנו, כי לו אין מה לעשות. ואז המצב מתהפך, המטרה שלו היא לתת לבורא, והסביבה והחברים הם אמצעי. שעל ידי קבלה מהם, כי הוא רואה בינתיים רק אותם, הוא יכול לקבל מהם כדי להשפיע לבורא. כלומר המטרה לבורא והאמצעי אלה החברים.

כן.

קריין: קטע מס' 2.

"שלא לשמה", היינו משום שכל כוונתו הוא רק בכדי להשיג תענוג יותר גדול. 

ורק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת. כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך. 

אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע."

(הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")

תלמידה: למדתי פעם שלהשפיע על מנת להשפיע זה כמו אדם ערום שנמצא ביער, אין לו כלום והוא לא רוצה כלום.

נניח.

תלמידה: אם זה כך, זה אומר שהוא מצמצם את עצמו, כלומר קובר את האגו באדמה. האם זה השלב שהוא עושה מסך, צמצום?

כן.

תלמידה: האם לקבל על מנת להשפיע זו תחיית המתים?

אלו דרגות שעוד נלמד.

תלמידה: אני רק רוצה להבין את ההבדלים ביניהם.

עוד מוקדם.

תלמידה: בשיעור הבוקר אמרת שהמשמעות של דבקות, היא שהכלי שלי מותאם לכלי של החבר, ואז אנחנו נמצאים בדבקות. לאיזו צורת דבקות ראשונה אנחנו צריכים להגיע בכנס או לפני הכנס? למה אנחנו צריכים להשתוקק?

אנחנו צריכים להשתוקק להגיע ללב אחד.

תלמידה: האם לב אחד זה אומר שכל אחד מרגיש את חברו?

כן, כל אחד מרגיש את חברו.

תלמידה: ומהי המסירות של כל אחד כלפי חברו?

כל אחד מוכן לעזור לכל אחד להגיע לזה.

תלמידה: אני שמעתי עצה ממך שאנחנו צריכות לחשוב על כל חברה, שנרצה לתת להן בלי תמורה, כדי שזה יקרב אותנו ללהשפיע על מנת להשפיע. אם אני עושה מעשים כדי לתת דוגמה לחברות, מבקשת עבורן מה שהן צריכות, מעלות תפילות יחד, ואפילו נפגשות כדי להעלות חיסרון עבור חברה, האם אני צריכה שלא תהיה לי שום תמורה מכל הפעולות האלה?

רצוי. עכשיו אנחנו עוד לא יכולים להגיד, אנחנו עוד לא מרגישים את המדרגה של להשפיע.

תלמידה: ואם מאחורי הפעולות האלה יש לי רצון שהבורא ייתן לי את התכונות שלו, האם זו תמורה שהיא שלילית, שאני צריכה להפטר ממנה?

לא. אלו תכונות ההשפעה.

תלמידה: אז יש תמורה שלילית ויש תמורה שהיא דווקא מטרתית.

כן.

תלמידה: מה זו תמורה שלילית, שאני אולי אפילו לא מבחינה שהיא קיימת בי?

תמורה שלילית היא במיוחד תמורה שנובעת מקנאה.

תלמידה: לא הבנתי את הקשר בין לעשות פעולות עבור חברות וקנאה.

אפשר לעשות כל פעולה שאת צריכה שתהיה קיימת בינך לחברות או בין החברות.

תלמידה: איך בכל הפעולות שלנו נצליח להתמקד בתמורה החיובית, שהיא להידמות יותר ויותר, להתקרב ולהשתוות לבורא? איך לעזור זו לזו להתמקד בתמורה כזאת?

לשם זה צריכים להיות יחד בקבוצה, להשתתף בישיבה בעיגול, לשמוע מכולם הבחנות ולהתכלל מהן.

תלמידה: ואם אנחנו רק משתוקקות לזה, זה נחשב להשפיע על מנת להשפיע?

עוד לא. רק משתוקקות, זה לא אומר כלום.

תלמידה: אז אנחנו צריכות לרכוש את תכונות הבורא, השתוות לבורא?

כן.

תלמיד: וזה ייחשב להשפיע על מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: אז מה זה לקבל על מנת להשפיע? זה כבר נשמע שאנחנו רוכשות את תכונותיו.

כן.

תלמיד: אז למה זה להשפיע על מנת להשפיע ולא לקבל על מנת להשפיע?

ב"להשפיע על מנת להשפיע" את משתמשת רק בכוח השפעה, וב"לקבל על מנת להשפיע" את משתמשת כבר בכוח הקבלה.

תלמיד: למה העניין הזה אף פעם לא מובן?

עוד לא הגענו לזה. אין בזה שום דבר, את נמצאת באותו מצב כמו כולם.

תלמיד: אין קצה חוט אפילו, איך להבדיל.

תקבלי בזמן, את לא בפיגור.

תלמיד: אמרת שכדי להגיע ללהשפיע על מנת להשפיע, צריך להשפיע לבורא רצון לקבל ממנו כוח השפעה. זאת אומרת, כשאני נמצאת בדרגת להשפיע על מנת להשפיע בעצם אני לא משפיעה, אלא אני רק יוצרת את הרצון להגיע להשפעה. אני מגיעה לייאוש מכוחותיי, להבנה שהרצון לקבל שלי הוא לעצמי, אני רוצה לוותר עליו, אני רוצה לקבל מהבורא את הרצון, את הכוח להשפיע, ואז אני בעצם יוצרת את הכלי הזה, את הרצון הזה כדי להעלות תפילה אליו, מתוך הרגשת האפסות שלי.

כן.

תלמיד: בעצם הדרגה הבאה, לקבל על מנת להשפיע, זו הדרגה של השפעה. זאת אומרת זו עוד דרגה שהיא הכנה לדרגת ההשפעה.

כן.

תלמיד: בדרגה הזאת, העבודה שלי עם החברות ובכלל עם החברה, היא להגיע ליצור את הרצון המשותף הזה, כולנו ביחד, ליצור את הכלי הגדול הזה שיכול באמת להעלות את התפילה שתקבל מענה.

כן.

תלמידה: לפעמים אני צריכה לעשות פעולת השפעה ואני מרגישה שאני לא מסוגלת, כי זה לא מושך אותי, ואז אני עושה טריק כזה, אני מבטיחה לעצמי משהו לרצון לקבל, לדוגמה, אם אין לי כוח להגיע למפגש, אז אני אומרת לעצמי, תגיעי למפגש ותקבלי שם קפה טעים. או למשל תבואי למשהו שאת לא רוצה לעשות, ואז אני אקנה לך גלידה. וכך תוך כדי כבר מביאים את הגוף ומתכללים. האם הטריקים האלה הם בסדר או שהם מסיטים את האדם וזה מסוכן?

אם את רואה שבצורה כזאת את יכולה לסחוב את הגוף שלך לפעולה מרוכזת עם האחרות, עם נשים אחרות אז אדרבא, למה לא, שיהיה כך.

תלמידה: כתוב פה שהוא מרגיש שעליו רק לשמש את המלך מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך.

כן.

תלמידה: אז הוא בעצם שוכח מעצמו ויכול לעבוד. אז באמת ההרגשה היא שמה שחסר לנו זה רק גדלות הבורא. איך אנחנו יכולות ממש להרגיש את זה בעשירייה?

קודם כל תשמעו את זה מהבוקר עד הלילה, ונראה.

תלמידה: יש עוד פעולות שאנחנו יכולות לעשות בינינו?

יש הרבה פעולות שאתן יכולות לבצע, אבל זו הפעולה בעצם.

תלמידה: לשמוע מהבוקר עד הערב.

כן.

תלמידה: אני יודעת שאנחנו עושים עבודה, מגלים את הרע, עולים מעל הדעת, מתחברים, מקבלים חשיבות, זה התהליך. מה החידוש עכשיו, האם גילוי הרע ולברוח מהאגו עובד, או רק השתוקקות לבורא? איזה כוח עובד עלינו? אני התרגלתי לשלב הקודם שבו אני יודעת על מה אני עובדת. אני לא מצליחה להבין על מה אני הולכת לעבוד עכשיו, מה החידוש?

נגיד שאין חידוש, תקראי את כל הפסקאות האלה ותראי מה הסדר ומה הכוח שיש בכל דבר, ואחר כך תספרי לנו.

תלמידה: איך אפשר להגיע לרצון החזק לקדם את החברות להשפעה?

להתפלל עבורן.

תלמידה: להתפלל זה כבר רצון חזק.

במידת האפשר.

תלמיד: אם אחרי כל הבירורים בעשירייה אנחנו מגיעות להרגשה ברורה ומשותפת של חיסרון אמיתי לאור האמונה בבורא, אפשר לומר שזה עושה נחת רוח לבורא ועוזר לנו בעבודה הפרטית שלנו?

כן.

תלמידה: אמרת לחברה שצמצום זה השפעה על מנת להשפיע. אני מבינה שמדובר פה על צמצום ב'?

אני לא התכוונתי לצמצום ב' ולא לשום פעולה להשפיע על מנת להשפיע.

תלמידה: אבל איך להבדיל מתי אני יכולה להשתמש בכלים דהשפעה ובכלים דקבלה. כל עוד אני לא עושה צמצום אני משתמשת בכלים דהשפעה?

אני לא יודע עד כמה אנחנו יכולים לדבר על זה. אלה לא שאלות בשבילנו.

תלמידה: היה בירור השיעור על לחשוב על כל חבר וחברה בצורה שאת רוצה לתת להם בלי שום החזר. גיליתי שהרבה פעמים עשיתי פעולות ובסופו של דבר רק הרגשתי כמה הכוונה שלי הייתה לא נכונה, לא באמת רציתי לעזור לחברות. ואז חשבתי שאולי עדיף רק להתפלל, להפסיק עם הפעולות האלה, להפסיק עם הדאגה הזאת לחברות, להפסיק לעשות את הפעולה שהיא בסופו של דבר רק אגואיסטית. האם זה נכון? האם אני צריכה רק להתפלל?

לא נכון. אסור לנו להפסיק פעולות שקושרות אותנו יחד ומכוונות אותנו לבורא.

תלמידה: גם אם אני לא רואה תוצאות בפועל?

זה לא אומר כלום.

תלמידה: אמרת קודם לאחת החברות, את לא יכולה לבקש בלי שום תמורה, תבקשי קשר עם הבורא. אבל בכל זאת נראה שלקבל אור וקשר זה כן תמורה. איך מבקשים ללא תמורה?

רק שכל וכוח להשפיע, לתת, זה מה שאני רוצה לקבל מהבורא.

(סוף השיעור)