שיעור בוקר 27.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא פסח – קטעים נבחרים מהמקורות, כותרת – ויקום מלך חדש על מצרים, קטע מס' 45.

מתי אנחנו מתחילים להרגיש שהרצונות שלנו לא בידינו אלא נגדנו? כשה "אני" של האדם מתחיל להשתוקק למטרה, לחיבור, להשגת הבורא בתוך החיבור ובעצם להשגת תכונת ההשפעה, או אמונה למעלה מהדעת. לא חשוב באיזה מילים נעטוף את המצב הזה, אנחנו כבר צריכים לתאר לפנינו שלמצב הזה אנחנו צריכים להגיע. הוא צריך להיות כמטרה, כמטרה שאנחנו חייבים להשיג על ידי תנאים ואמצעים שהם אמונה למעלה מהדעת, השפעה, יציאה מהאגו של עצמו, יציאה מעצמו, התעלות של האדם מעל עצמו.

במידה שאדם מתחיל איכשהו לעשות כאלה תנועות, לפי מה ששומע ממאמרים על העשירייה ועל הקבוצה, ולפי מה שמבין מדברי המקובלים, ומדברי רב"ש שפירש בפעם הראשונה בהיסטוריה את עבודת האדם בצורה פרטנית, עד כמה הוא צריך לעבוד בכל מיני אופנים כדי לראות איפה הוא נמצא ברצון לקבל, ואיך הוא יכול להתחיל איכשהו להתעלות ממנו, במידה הזאת האדם מתחיל לראות שהרצון לקבל שלו הוא לא כל כך פשוט, הוא מורכב מאוד, ואת כל זה הבורא עשה כדי שמתוך דבר והיפוכו, מתוך הרצון לקבל האדם יתחיל לגלות מה נקרא הרצון להשפיע, עד כמה הוא צריך להיות רב גוני, מיוחד, גדול, עשיר, ושזה כל העולם.

כמו שאת העולם שלנו, את עצמנו ואת כל מה שסובב אותנו פיזית ונפשית, פנימית ופסיכולוגית, כל מה שיש לנו, את הכול אנחנו מגלים בתוך הרצון לקבל שלנו, איך כנגד זה נגלה את העולם הרוחני ברצון להשפיע. איך נשתוקק למציאות הזו שמעלינו, איך נייצב אותה, איך נתמיד בה ונחזק אותה יותר ויותר כך שהמציאות הרוחנית הזאת תתפתח, ונדע מה עוד אנחנו צריכים לעשות עימה.

זו בעיה. והבעיה היא שברגע שאדם מתחיל לעשות פעולות כלשהן כדי להתעלות מעל עצמו לטבע של השפעה, של אהבה, של חיבור, הוא מתחיל לראות עד כמה הוא לגמרי הפוך מזה. וכאן הוא מתחיל להכיר את התנאי הראשון שבהשגת המציאות – השגה מתוך דבר והיפוכו. ככל שאנחנו רוצים לגלות את תכונת ההשפעה, האהבה, החיבור, אנחנו בעצם לא מגלים את התכונה הזאת בעצמה, אנחנו מגלים את עצמנו עד כמה אנחנו הפוכים מהשפעה, מאהבה, מחיבור.

ולכן אז אנחנו מתחילים להכיר באיזה כוח, באיזה מלך שמולך עלינו אנחנו נמצאים. ולכן בכל דבר שמושג מהיפוכו, אנחנו מגיעים להכרת היצר הרע. כי אנחנו יודעים שאם נדבר עם כל מיני אנשים שנמצאים ברצון האגואיסטי, הם יגידו "בסדר, כולנו ככה, זה הטבע. ודאי שכל ברייה דואגת לעצמה, לשלומה וכן הלאה". אנחנו לא מדברים על דאגה אינסטינקטיבית של כל יצור לחיותו, למציאותו, לטובת עצמו. אנחנו מדברים על הכוח עצמו שנמצא בנו ומנהל ומכוון אותנו, ואותו צריכים להשיג.

קודם כל אנחנו משיגים את היצר הרע שהבורא ברא, עד כמה הוא לא נותן לנו לצאת ממנו, וזה נקרא "הכרת הפרעה". במידה שאנחנו משתדלים כאילו להגיע לצורות ההשפעה, לחיבורים בינינו כפי שהמקובלים ממליצים לנו להתחיל לעסוק בזה, בקבוצה, בעשירייה, בין החברים, בכלל כלפי כל העולם, במידה הזאת אנחנו מתחילים להכיר את שני המלכים, את שני כוחות הטבע, שבא זה ומצביע על זה.

ורק בצורה כזאת, בהבדלים ובחיבורים בין אור וחושך, בין נתינה וקבלה, בין פלוס ומינוס, אנחנו מאתרים את שני הכוחות האלה ומתחילים ללמוד אותם, עד כמה אנחנו כלולים מהם וביניהם יש לנו את כל תפיסת המציאות.

ובסופו של דבר אנחנו מתעלים מעל שניהם, בקו האמצעי. כך ששני הכוחות האלו נמצאים בנו ככוחות שאומנם אנחנו נכללים מהם, אבל אנחנו גם יכולים להיות למעלה מהם ועל ידם להגיע למקור שלהם, לבורא, שנמצא למעלה מכוח ההשפעה ולמעלה מכוח הקבלה, ואותו אנחנו משיגים מתוך זה שמכירים את המלכים האלו ששולטים עלינו.

ולכן אנחנו שרים בשבת "בואכם לשלום מלכי השלום", מלך טוב ומלך רע, יצר הטוב ויצר הרע, ששניהם מביאים אותנו לשבת. והשבת כבר כוללת את שני הכוחות האלה, גם קבלה וגם השפעה ומביאה אותם לשלמות, כי לא יכול להיות אחד בלי האחר.

ולכן השבת נקראת "שבת שלום"", כי היא מגלה לנו מצב שכל כוחות הטבע משלימים זה את זה. הם באים ממקור אחד, ששם בכלל לא שייך, לא פלוס ולא מינוס, אלא שניהם בהשלמה. את אותו המצב אנחנו צריכים בסופו של דבר להשיג, והוא נקרא גמר התיקון.

כלפינו זה ודאי מתגלה בינתיים ככוח השפעה, אבל אנחנו צריכים להבין וכל הזמן להתכוון לזה שאי אפשר לגלות את כוח ההשפעה בלי כוח הקבלה שבתוכו. וכלפינו, כלפי הנבראים, רק כך זה יהיה. לכן מתי קם מלך חדש על מצרים? מתי אנחנו מגלים את הכוח החיובי? מספרים לנו שאם אנחנו רוצים לעשות פעולות כלשהן, אז אנחנו מגלים דווקא את הכוח השלילי שמפריע לנו, שלא נותן לנו, והוא מצביע על הכוח החיובי שאינו אלא אנחנו רוצים לגלות אותו.

ולכן אנחנו תמיד צריכים לכוון את עצמנו כלפי שני כוחות, לראות ששניהם קיימים, ששניהם הכרחיים לקיום, ושהאדם נמצא בין שניהם. ולהתייחס לכוח אחד כמצביע על האחר, שבא זה ומראה על זה, "וחשכה כאורה יאיר", אין טוב בלי רע, וחושך בלי אור ואור בלי חושך, וכן הלאה.

לכן אם אנחנו נמצאים כביכול בקו האמצעי אנחנו יותר מבינים את התהליך שאנחנו עוברים, כי מה שמתגלה בא כדי לגלות את הדבר ההפוך ממנו. ואם נסתכל בצורה כזאת, נפתח בנו את הקו האמצעי, שאין טוב ואין רע, אלא הכול מכוון משניהם לגילוי הכוח העליון. הנושא מאוד מיוחד, רחב, הוא היסוד לחכמת הקבלה, איך לגלות את כוחות הקבלה ואת כוחות ההשפעה לשלב ביניהם ולהתקיים בין שניהם, כי ברור לנו שאפילו החלקיק הראשון החומרי כלול מפלוס ומינוס. כך אנחנו רואים בכול הטבע.

האם יכול להיות משהו הקיים מחוץ לחיבורים בין שני ההפכים? לא, אין דבר כזה, כי אנחנו הנבראים קיימים רק בין שניהם. אנחנו לא יכולים להיות כלולים מכוח השפעה כי זה הבורא בעצמו, כך הוא מתגלה כלפינו. אנחנו לא יכולים להיות כוח הקבלה, כי זה ההיפך ממנו וגם הכוח הזה נמצא כבר במציאות. אנחנו צריכים להתכלל משניהם וללמוד את חוקי החליפין, התקשורת, ההתחברות, ההתחשבות והדאגה זה לזה בין שני הכוחות האלה, כמה הם משתלבים ביניהם.

עיקר החכמה וההשגה שלנו הוא איך לחבר את שני הכוחות, מכאן כל החכמה שלנו, כל החיים שלנו כלולים משני הפכים בכל מיני רמות, בצלילים, בצבעים, בשכל, רגש, בכל דבר. ולכן כשכתוב על מלך חדש שקם במצרים, אנחנו מיד צריכים להבין ולאתר את המקום בו הכוח האחד עובד מול הכוח האחר ואנחנו באמצע רוצים לכלול את שניהם. ורק בצורה כזאת נתקדם, כי בהתכללות הנכונה בין שני הכוחות האלה לא ניפול לאחד משניהם, אלא נקים את עצמנו בצורת "אדם" הדומה לבורא, הנמצא בין שני הכוחות האלה, ואנחנו מקבלים אותם ורואים את המציאות ביניהם. אדם המתחיל לגלות באיזו מערכת כוחות הוא נמצא מגלה שהוא נמצא בין כוח הרע לבין כוח הטוב, בין כוח הקבלה לכוח ההשפעה, בין כוח המשיכה לכוח הדחייה. בין שני הכוחות האלה בעצם קיימת כול המציאות בדרגות דומם, צומח, חי ומדבר.

ויקם מלך חדש על מצרים

קריין: קטע 45, בעל הסולם.

"תחילת גלות מצרים והשעבוד מתחיל מהכתוב: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", פירוש, שנתגלה שליטה חדשה במוחם של כל אחד ואחד, שליטה חדשה מקרוב, כי נפלו ממדרגתם הקדומה, וכמ"ש "שתלמיד שגלה מגלין רבו עמו", וממילא לא ידעו את יוסף, כלומר, שלא השיגו אותו אלא כפי מה ששיערו בלבם. ולכן ציירו בלבם תמונת יוסף כמוהם עצמם, ומכיון שכן "לא ידעו את יוסף" והתחיל השעבוד, שאם לא כן, ודאי היה הצדיק מגין עליהם, ולא היה מצוייר להם כלל בחינת גלות ושעבוד."

(בעל הסולם. אגרת י')

שאלה: מדובר על גלות ועבדות. עבדות מובנת במידה מסוימת, אבל בנוגע לגלות מה זה אומר, מהיכן האדם גלה?

האדם עדיין לא משיג, לא מרגיש שהוא היה במדרגה רוחנית כמו שאתה אומר. אבל יש לו הרגשה איפה הוא נמצא בין שני הכוחות, ולכן כשהכוחות הם זה כנגד זה הוא יכול להגיד מה שייך לו ומה לא שייך לו. זו תחילת הגלות, כמו שהוא אומר "תחילת גולת מצרים". מה הוא באמת מגלה? שעכשיו שולט עליו הכוח האחר, שאולי היה גם קודם אבל לא נגלה לו. "לא ידעתי שאני עד כדי כך נמצא בשליטת הרצון לקבל, הוא נמצא בטבע שלי ומכוון ומסובב אותי תמיד לטובת עצמי. אני אולי לא כל כך מעוניין בטובת עצמי אבל אני מגלה שכן כך אני חושב על עצמי. אני מתחיל לבחון את עצמי קצת מהצד, כפסיכולוג, ולכן אני מגלה שליטה חדשה, מתגלה בי תכונה חדשה. והתכונה הזאת דורשת ממני לחשוב ולנהוג בצורה מסוימת שלא הייתה לי קודם הבנה, השגה בה. לא ידעתי כמה אני שייך לכוח האגואיסטי, כמה אני חושב כל הזמן על עצמי. זה מעניין מאוד עד כמה אדם מתחיל לגלות שבעל כורחו מסובבים אותו לכל מיני צורות לתועלת עצמו.

שאלה: כתוב, קם מלך חדש במצרים, והכוונה לכוח פרעה, וקיים כוח יוסף שלא ידעו שהוא קיים. מה הם שני הכוחות שביניהם מתרחשת ההתפתחות?

אנחנו מתחילים לגלות כוח חדש נוסף הפועל בנו שאנחנו אולי לא מודעים לו, אחר כך הוא יתגלה יותר ונתחיל להיות מודעים לכך שזה הטבע שלנו שמתגלה ופועל בנו בצורה כזאת ומסובב אותנו. אנחנו מגלים את פרעה באופן שרוצים קצת להתרומם מעליו, רוצים להיות ביתר חיבור, בהשפעה ומגלים כמה אנחנו לא מסוגלים, כמה זה דוחה אותנו.

ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אנחנו יכולים לראות זאת על אנשים שמתקרבים, מתחבקים, נמצאים בקשר ידידותי ביניהם, וישנם כאלה שהרצון לקבל שלהם יותר גדול והם לא מסוגלים ליצור צורות חיבור כאלה. לחכמת הקבלה מגיעים דווקא אנשים עם יצר רע גדול ובכלל עם רצון גדול, ביצר הרע בינתיים אבל לאחר התיקונים ביצר הטוב, הם מתחילים לגלות כמה הם לא מסוגלים לדברים כאלה. ישנם רצונות כאלה גדולים שאפילו לא מבינים איך זה אפשרי. ויש יותר מהם, כאלה שלא שומעים איך מתחברים ונעזרים איש בחברו, פקודה לתת ולקיים הם יכולים, אבל שתהיה נטייה נפשית לחיבור, מבחינתם זה לא יכול להיות. "לכיוון הזה אני לא חושב ולא מסוגל להתקרב". כאלה אנשים ויותר גרועים מהם מגיעים לחוכמת הקבלה והופכים למקובלים גדולים. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לכן לא לפחד מחוסר היכולת שלנו להתחבר, מדחיית צורות החיבור, זה סימן שיש בנו נשמה גדולה, גבוהה ואנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד איתה.

ברצונות הקטנים שהם בדרגת דומם, צומח וחי אנחנו כבר לא יכולים להיות, וגם לא יכולים להיות כמו האנשים הרגילים שהם בדרגת חי, יש לנו רצון לקבל יותר גדול שלא אנחנו בחרנו, וזו ממש מתנה מלמעלה. אומנם המתנה הזו נראית שלילית בינתיים, אבל דווקא על ידי שימוש נכון בה נגיע לאלוהות.

שאלה: למה הבורא מראה את העבדות הזאת, את תכונת הקבלה וזה מתגלה בצורה כל כך מורכבת, רבת שכבות?

זה הטבע, אין מה לעשות. אנחנו לומדים איתכם שמעולם אין סוף השתלשלו כל העולמות - דרגה אחר דרגה עד העולם הזה - הנמוך ביותר. כאן מתגלה בנו הרצון לקבל במידה הקטנה ביותר, הדקה ביותר. וממנה אנחנו מתחילים לסדר אותו בדרגות יותר ויותר גבוהות. אז הרצון לקבל נפתח יותר ואנחנו רואים איך אנחנו לא יכולים להסתדר עם השני, ואחר כך אנחנו נרצה להרוג זה את זה. אחר כך נגיע לדרגות מאוד מאוד גבוהות, בהתאם לכמה שאנחנו נשיג רצון להשפיע ורצון לחיבור, כך יתגלה בנו הרצון לניתוק.

וזה נקרא "כל הגדול מחברו" בצד ימין, "יצרו גדול ממנו" מצד שמאל וכך אנחנו נעלה כל פעם בסולם. לכן לא לפחד ולא להיבהל מזה שאני כל רגע ורגע יכול לגלות את עצמי אגואיסט יותר ורחוק יותר מקודם מהחברים, מהקבוצה, זו דרכנו. ואנחנו צריכים רק לעשות פעולות חיבור ותפילה.

תלמיד: אנחנו רואים שהעביות שלנו מתקדמת יותר. ואיפה צד ימין?

זה מה שאתה צריך לפתח בקבוצה. אם לא תפתח את צד ימין בקבוצה, לא יגדילו לך את קו שמאל. נתנו לך עכשיו להכיר את האגו שלך רק כדי שאתה תוכל לאזן אותו עם הכוח הטוב. אותו אתה רוכש מהחברה, מהקשר עם החברים. בקשר בין החברים אתה מקבל את הכוח העליון הטוב וכך אתה מתקדם. אז מתגלים לך הבחנות רעות בין החברים ואתה צריך להשלים אותן בהבחנות טובות של חיבור עם החברים. וכך אתה כל פעם עולה עולה עולה, שמאל-ימין, שמאל-ימין ובדרך אתה כבר תראה מה אתה משיג, גם בזה וגם בזה. זו העבודה.

ובין שתי ההבחנות האלו, אחרי כמה פעמים, אתם תתחילו לגלות את הבורא. הוא המקור לשניים, גם לכוח הדחייה, גם לכוח החיבור. זו כבר חכמת הקבלה בפועל, מעשית.

שאלה: נראה כאילו פרעה והבורא נלחמים זה בזה ואנחנו קצת תקועים באמצע. מה התפקיד שלנו בין פרעה לבין הבורא ולמה אנחנו צריכים לסבול מזה שהם נלחמים זה בזה?

הם הכוחות הפנימיים שלנו - גם פרעה וגם בורא. אלה כוחות הטבע שאנחנו נכללים משניהם. הם לא נמצאים מחוץ לאדם, הם נמצאים רק בתוך האדם, בכל אחד ואחד. אנחנו צריכים ללמוד אותם. במידה שאנחנו יכולים להעמיד אותם זה מול זה אז אנחנו מגיעים להבנה של הקו האמצעי. הקו האמצעי זה בעצם השגת הכוח העליון, המקור של שניהם.

בינתיים אנחנו צריכים יפה, נכון לאתר את שני הכוחות האלה, ימין ושמאל ולתת מקום גם לזה וגם לזה ולא עדיפות אחד על האחר. אמנם ודאי שאנחנו רוצים שימין יכסה את שמאל, אבל יכסה, לא יבטל, על כל פשעים תכסה אהבה. וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: מה זה שלא השיגו אותו יותר מאשר תארו אותו בליבו?

במידה שאנחנו יכולים להרגיש, לאתר את הכוחות הטובים והכוחות הרעים, לפי זה אנחנו מתקדמים. במידה שאני יכול לרכך את הלב שלי בכוחות קבלה ובכוחות השפעה. מה אני עושה? אני מתחבר לקבוצה ומתוך זה שאני מתחבר לקבוצה אני יכול אז להתחיל לעבוד גם עם ימין וגם בשמאל ולא לפחד שאני אפול באחד מהם ואאבד את השני. העיקר אצלנו תמיד להיות עם שניהם וכמה שיותר עם שניהם יחד שאני אתקדם ביניהם. לכן בשבילי ימין ושמאל זה רק שלבי הסולם שעליהם אני עולה.

שאלה: היה מלך חדש שלא ידע את יוסף. אני קורא שהיה מלך קודם שכן ידע אותו, כביכול הייתה פה נפילה ממדרגה. תוכל להבהיר את העניין הזה?

אנחנו נלמד את זה, תיכף. ודאי שככל שאנחנו לומדים מצב חדש אנחנו לאט לאט מתחילים להשיג במה המצב החדש שונה מהמצב הקודם. מהו הכוח שהיה בי במצב הקודם ומה עכשיו נמצא בי במצב הנוכחי, זה מלך חדש, מלכות, צורת מלכות חדשה.

תלמיד: אני רואה שהייתי פעם באיזה מצב גבוה, עכשיו אני במצב נמוך ובין זה לבין זה - זה הכלי שלי כביכול?

כן.

שאלה: האם כוח ההשפעה של מדרגה קודמת שהיא יוסף, יכול לעזור לאדם במדרגה הנוכחית?

ודאי שבכל דבר שאנחנו לומדים אנחנו צריכים לראות עד כמה הוא משנה את התפיסה שלנו, את ההתקדמות שלנו ואת היחס שלנו לקבוצה.

תלמיד: כי בעל הסולם כותב שהשכיחו מהם את יוסף. למה השכיחו מהם את יוסף?

אם לא היו שוכחים את יוסף לא היו משיגים את הדרגה העליונה יותר. כי יוסף הוא זה שאוסף ומקבץ את כל הנתונים שיש לך במצב הנוכחי, אבל כדי לעלות למצב הבא אתה צריך קודם כל לתפוס את הרצון לקבל היותר גדול, ויוסף שאוסף את הכול ומחבר את הכול כבר נעלם במשהו, ואז אתה יכול לעלות.

זאת אומרת הכוחות השליליים כביכול והכוחות החיוביים צריכים לעבוד לסירוגין, פעם זה ופעם זה, שמאל ימין, שמאל ימין, וכביכול אחד מתגבר על האחר, אבל בעצם הוא לא מתגבר אלא בונה בזה מקום לאחר.

שאלה: בסוף הקטע כתוב "והתחיל השעבוד, שאם לא כן, ודאי היה הצדיק מגין עליהם, ולא היה מצוייר להם כלל בחינת גלות ושעבוד", מי זה הצדיק ולמה לא היה מצויר כלל השעבוד והגלות?

יוסף הוא הצדיק, זו התכונה שמחברת את הכול יחד, גם ימין וגם שמאל. הוא גם מצדיק את הימין וגם את השמאל ולכן נקרא צדיק.

כשאתם עוברים על כל הקטעים האלו תנסו במשפט אחד או שניים לעשות סיכום, "מה אני צריך להוציא מזה ולקיים למעשה".

קריין: 46, כותב הרב"ש.

"היות שיצר הרע בא לאדם תיכף כשנולד, כמו שכתוב "לפתח חטאת רובץ". היינו, שתיכף שנולד, יוצא עמו היצר הרע. מה שאין כן היצר טוב בא לאדם לי"ג שנה. אם כן מהו שאמר "ויקם מלך חדש". חדש ממש. אלא מה צריכים לומר, שהמלך זקן וכסיל, שהוא היצר הרע, אין זה דבר חדש באדם, אלא תיכף כשנולד, הוא נמצא, כמו שכתוב "עייר פרא אדם יולד".

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)

כשאנחנו מסתכלים על המציאות שלפנינו, דומם צומח חי מדבר, על כל היקום, אנחנו צריכים לומר שכל הבריאה הזאת היא לא יצר טוב ולא יצר רע, הכול פשוט רצון להתקיים שפועל בכל פרט ופרט של המציאות בצורה מחויבת, והכוח הזה מחייב כל דבר לדאוג לעצמו. זה לא נקרא יצר הרע ולא יצר הטוב אלא זה כוח הטבע, לא טוב ולא רע, "הטבע".

וכך זה באדם שנולד, כמו שאנחנו רואים בעולם שלנו, אנחנו קוראים אדם ליצור מסוים, למין מסוים של חי אבל אנחנו לא מתייחסים אליו כאל אדם, אלא זו חיה, מין חי. החל ממתי אנחנו מתחילים להתייחס לאיזה יצור כאל אדם? אך ורק כשהוא מגלה בתוכו שיש לו קיום בפני עצמו כלפי האחרים, וזה לא נחשב לאגו שלו אלא ליצר הרע שלו.

לכן אנחנו לא סופרים את האדם מרגע שנולד, שיצא מרחם אמו וחי וגדל נניח 13 שנה כמו שנהוג כאילו לספור, אלא מדובר במדרגות, זה עניין של התפתחות האדם. אנחנו לא מתחשבים בצורת החי כפי שנולדנו, אנחנו מתחשבים אך ורק במידת ההתפתחות ברצון לקבל שלנו המכוון להשגת הבורא. אם יש רצון לקבל כזה שמכוון להשגת הבורא, שנקרא "נקודה שבלב", אז אנחנו יכולים להגיד שביצור הזה יש יסוד להתפתחות האדם שבו.

לכן כתוב "אדם ובהמה תושיע ה'". יש אנשים שאין להם נקודה שבלב, ויש אנשים שיש להם נקודה שבלב, זאת אומרת רצון להשיג את הבורא, להגיע אליו, להתחבר עימו, להשיג אותו, ולאותו רצון, לא לחתיכת הבשר בעצמה, לאותו רצון אנחנו קוראים אדם, לפי זה שהוא רוצה לגדול ולהידמות לבורא.

הרצון הזה שגדל לא מבין שהוא צריך להידמות לבורא ומי זה הבורא, אלא הוא מתפתח מאליו על ידי כוח הטבע העליון. לא החלק הגשמי, הבשר, אלא כל כוח הטבע העליון פועל ברצון ומפתח אותו ואז לאט לאט הוא מגיע בהתפתחות שלו לחכמת הקבלה כי כאן הוא יכול להשיג את הכוחות להתפתחות המכוונת שלו.

לכן באחד מהזמנים או המצבים בחיים שלו, הוא מגיע למצב שהוא מגלה באיזו צורה את ההזדמנות שלו להתפתח, כמו כל אחד מאיתנו, וכאן כבר מתחילה להיות התפתחות. ההתפתחות יכולה להיות ארוכה, היא יכולה להיות כמה חודשים או שנים או אפילו כמה עשרות שנים, אני כבר לא מדבר על כך שהיא שיכולה להיות בכמה גלגולים, כי בזמננו הזמן כבר מתחיל להיות יותר סמיך.

ואז האדם מתקדם על ידי החברה, כמו שאנחנו לומדים, ואם הוא לא מזלזל בהזדמנויות האלו ושומע, אז הוא מתקדם יותר. אם הוא מזלזל ולא מסוגל להתחבר לאחרים, זה גם מצביע על גודל הנשמה, עד כמה היצר הרע שלו גדול, עד שהוא לא יכול לתאר לעצמו שהוא נכנע, שהוא מתחבר עם הזולת, עם כמוהו, כדי להשיג את המטרה. הוא לא שומע מה שכותבים מקובלים בטקסטים שלהם. הוא קורא אבל בפנים הוא לא שומע, הלב לא מגיב, המוח לא מסוגל לעבד את הנתונים האלו שהוא קורא. שחייבים להיות מחוברים יחד, לחבר את חלקי הרצון השבור יחד, חלקי המוחות השבורים יחד, הוא לא מסוגל לשמוע את זה.

ואז זה לוקח הרבה זמן, אבל בכל זאת, מפני שהוא עושה פעולות כלשהן, אפילו שלא נותן להן כוחות מעצמו, מאמץ מעצמו, זה משפיע עליו והאורות המקיפים פועלים, והוא מתחבר יותר ויותר לאחרים. בעיקר הוא מתחבר על ידי מכות, כשהוא רואה שהוא לא מתקדם כמו כולם וכל מיני אירועים קורים עד שהוא מתחיל יותר ויותר לשמוע, להצטער על האופי שלו, על הטבע שלו וכך הוא בכל זאת מכניע את עצמו במשהו, עד שמגיע למצב שהוא מוכן שהבורא יעבוד עליו ויעשה ממנו מה שהוא רוצה, מה שהעליון רוצה ולא מה שהאדם רוצה. כך אנחנו מתקדמים. יש בינינו הרבה סוגי אנשים ואחד משפיע על האחר וכך אנחנו מתחברים לעשיריות ולפרצוף.

שאלה: אני שומע אותך, ואני רואה בתוכי שאני מאוד פתוח לחיבור עם החברים, להתחבר איתם אפילו שאני זוכר שבפגישה הראשונה עם החברים חיבקתי אותם, שרנו יחד, רקדנו, זה היה מאוד חם, מאוד מרגש, כאילו שאני מכיר אותם כבר 100 שנים. אבל מצד אחר מתגלה גם כעס עצום כתוצאה מהעבודה, מצד אחד איך לעבוד ומצד אחר איך לאזן בין שני הדברים?

כאשר הגעת לקבוצה אז כמו כל חדש בקבוצה היית מוכן לעשות הכול כדי שיקבלו אותך, ולא יזרקו אותך, אז הרצון לקבל שלך לא קפץ, אתה נכנעת לפניהם רק שיקבלו אותך ולכן הסכמת לכל דבר שהיה שם, היית מוכן לעזור לכולם, לשרת את כולם וכרגיל כמו שאנחנו בכל מקום חדש כשאנחנו נכנסים.

אחרי כמה פעמים שאתה נמצא שם ואתה כבר מכיר את המקום, אתה מכיר במקצת את האנשים אז הרצון לקבל שלך מתחיל להתגלות ורוצה לשלוט. וכך אתה מתחיל לגלות בכל אדם ואדם כל מיני מצבים שליליים, נטיות ואתה מתחיל לעשות ביקורת עליהם ואז אתה כבר לא כל כל מתחבר איתם אלא מתחבר בשני קווים ומכאן מתחילה להיות הבעיה.

בעצם זו לא בעיה, זה הזדמנות לעשות ביקורת ולתקן את החיבור כשמתגלה ריחוק אתה יכול לתקן אותו לחיבור על פני כל הריחוק שמתגלה אתה עושה חיבור, גשר. לכן אם אתה מבין מה צריך לעשות אז אתה עושה את זה.

כך גם במקום העבודה שבו אתה נמצא, בכל מקום, רק אצלנו זה פועל בצורה יותר פנימית ולכן אתה צריך להיות מחובר עם הבורא ולבקש ממנו כוחות ההשפעה שאיתם אתה מתגבר על הריחוק. רצוי לגדל קשר עם הבורא על פני הריחוק בינך לחברים שהבורא בעצמו מגלה. זה שהוא מגלה בך יחס שלילי לחברים זה נקרא "בראתי יצר הרע", דווקא בזה, לא שנולדת עם היצר רע אלא עכשיו מה שהוא עושה לך שאתה מרגיש דחייה מהחברים זה בראתי יצר הרע וכאן אתה צריך לדרוש ממנו תיקונים, ולא לחפש שום דבר אחר רק לפנות לבורא ותיקונים, אז יש לך באופן קונקרטי כאן במקום אחד כל הנתונים להתקדמות הרוחנית. הבורא מביא לך כל מיני סכסוכים עם החברים, או שהם גלויים או שהם לא גלויים ורק אתה מרגיש אותם, ואתה צריך לפנות אליו ולבקש ממנו שיחבר כך שאתה תרגיש בלב שלך כאילו שכל החברים האלה נכללים איתך, וזה ממש יכול להיות מיום שני שלישי שאתה נמצא בקבוצה.

תלמיד: אני מסכים איתך. ואני מרגיש שיש כעס עצום שמגיע אולי מחוסר הביטחון שלי כי אני רוצה להרגיש יותר קרוב אליהם, אני רוצה להרגיש שהם יאהבו אותי, אני רוצה שבורא יאהב אותי, שהוא מקיף אותי שהוא מחבק אותי, אבל כשאני לא מוצא את הביטחון הזה, את החיבור את הקרבה הזאת, אז מתפרץ בי כעס עצום.

זה גם בסדר שאתה מרגיש כך, אבל כדי לאזן את הדברים האלו אתה יכול רק בתנאי שהבורא יעבוד איתך, שאתה תבקש מהבורא, שאתה תהיה איתו כשותף, שהוא יעשה קשר ביניכם שאתה וקבוצה והבורא באמצע כקו האמצעי שכל הזמן יכלול את שניכם. ולא לשכוח שאתה והקבוצה יכולים להיות מחוברים רק על ידי כוח הבורא.

תלמיד: כבר יומיים יש לנו כבדות בעשירייה אתמול והיום. היום אני הגבאי בעשירייה שלנו ואני לא יודע איך לעורר את החברים, מה נכון לעשות? יש לנו מין כבדות כזאת אנחנו ממש לא יכולים לסבול אחד את השני.

קודם כל צריך להכיר שהכבדות הזאת מגיעה מהבורא ש"אין עוד מלבדו", וזאת טיפשות לחשוב שהיא באה מאחד החברים או כמה אשמים בזה. אף אחד לא אשם זו ראייה רק בקו שמאל, ברצון לקבל הקבוצתי שאנחנו מרגישים שאנחנו לא מחוברים ולא קרובים כמו שהיינו קודם. ועכשיו אנחנו יכולים לפנות לבורא שיביא אותנו שוב לחיבור, אבל זה יהיה כבר בדרגה יותר גבוהה עד שהבורא גם יתגלה בתוך החיבור הזה, אולי לא הפעם אבל אחרי כמה פעמים כאלה זה יקרה.

שאלה: את ההתכללות שלנו בתוך העשירייה אנחנו בונים מעל השבירה, איך עלינו להרגיש את השבירה הזאת בתוך העשירייה כאיש אחד?

אנחנו צריכים להתפלל לבורא שיעזור לנו להיות ככול האפשר ברצון אחד, בלב אחד, וברצון הזה אנחנו מרגישים את עצמנו מחוברים ובו אנחנו מקווים לגלות את הבורא זה הכול. אני מדבר במשפטים קצרים במיוחד כדי שאתם לא תתחילו להוסיף לזה שום דבר אלא צריכים לקיים כמו שזה.

שאלה: אם מתוך הנקודה שבלב יוצאים רק חלק קטן של האנושות, אלה שיכולים לעשות תיקון אז בשביל מה יש את כל השאר?

מסה גדולה של כל הנבראים זה העיקר של כל הכלי של אדם הראשון, שכול הכלי הזה מקבל דרך אותם אנשים מיוחדים, נשמות מיוחדות, רצונות מיוחדים, הם מקבלים את התיקון והמילוי. בדרך כלל זה הולך יחד וכך הם מקבלים, אנחנו חייבים שתהיה המסה הזאת.

בואו נאמר כך, אנחנו לומדים גם מהחיים שלנו שיש לנו גרגיר קטן מאוד במוח, מיקרו פרוססור, שהוא עושה את כל הפעולות, מה הנפח שלו? אני לא יודע, אולי מילימטר על מילימטר. וכל הגוף? כל הגוף הוא אולי מאה קילו ומה יש בו חוץ מהבשר ואפילו חותכים ממנו אז לא נורא אפשר גם לחיות. אבל בלי אותו מיקרו פרוססור שיש לנו במוח אין לנו זכות לחיות, לכן אותו דבר אנחנו רואים מהאדם הראשון. למה הבורא ברא את זה? כי נקודת החיבור בבורא היא צריכה להיות ממש נקודה, לא יכול להיות מגע יותר מזה כי בסופו של דבר זה מגיע על ידי ביטול מושלם.

ולכן לא צריכים יותר מאשר ממש נקודה שאני מרכז אליה את כל הנטייה שלי למציאות וכל הביטול שלי לעליון, ודרכה אני מקבל את הכול, למגע לא צריך יותר מנקודה. לכן אל תשאלו למה אנחנו צריכים את כל האנושות, כל האנושות היא דווקא המטרה של הבורא, ואנחנו כחלק אלוה ממעל אותה נקודת הקשר, שאנחנו לא שייכים לאנושות אלא שייכים לבורא הם "עם ה'". ואנחנו נמצאים רק במעבר לכן נקראים "ישר-אל" ואין לנו מקום באנושות, ואין לנו מקום בבורא, אלא רק במגע בין זה לזה, לכן אנחנו נקראים "טיפת האיחוד".

תלמיד: יוצא שהאנושות חיה בחיים בלתי הכרתיים, הם סובלים ולא יכולים להוסיף להם.

האנושות מחכה לעבודה שלנו, לכן אנחנו צריכים להזדרז, לממש את העבודה שלנו למצוא קשר עם הבורא ולכוון את הקשר הזה גם למען הבורא וגם למען האנושות כדי לעלות את האנושות דרכינו לקשר עם הבורא. כך גם האנושות וגם הבורא, יקבלו קשר ביניהם ואנחנו באמצע נהיה כמעבר את זה בעל הסולם מסביר לנו במאמר "הערבות".

שאלה: הנפילות האמיתיות יבואו רק ברוחניות?

כן, כל הדברים האמיתיים קורים רק שם ברוחניות.

תלמיד: האם אפשר לקרוא למצב הנוכחי שלנו הכנה לקפיצה?

נכון אפשר.

תלמיד: וצריך שכל העשירייה תיכנס למצב הזה או רק חלק?

כן, רצוי שיהיו כולם, ומי שנופל, נופל, סימן שהוא לא היה שייך לזה אלא היה זמן מה ואחר כך יוצא.

שאלה: מי זה יוסף בנו ובעשירייה? ולמה כשאנחנו גדלים אז יוסף נעלם?

"יוסף" הוא נקודת הקשר שלנו עם הבורא, הוא אוסף את כל ההשפעות מלמעלה ומתחבר אלינו, ולכן הוא נקרא גם "יוסף הצדיק" שכל החיבור אליו יכול להיות רק על מנת להשפיע בלבד.

שאלה: כשפרעה מגלה את הרצונות הפרטיים שלנו אנחנו לוקחים את הבורא ביד והולכים אליו, האם זאת הגישה?

כשאתם תתחברו ביניכם אתם תבינו את זה. עבודה עם פרעה יכולה להיות רק אם אנחנו נמשכים לחיבור ומבצעים את החיבור. מתוך זה לאט לאט אנחנו לומדים איך לעבוד עם הרצון לקבל המשותף שלנו.

תלמיד: אני רוצה להתחבר עם החברים שלי ולא יכול לצאת מתוך הרצונות הפרטיים שלי, מה עלי לעשות?

להתפלל, לבקש, להשתתף איתם בכל פעולות החיבור ככול שאתה יכול. אני מבין אותך, אבל לא לעזוב, זה ייקח אולי עוד זמן אבל זה יקרה, אתה תתחיל להרגיש בזה צורך הכרחי.

שאלה: יש לי חברים ענקיים בעשירייה, אני רוצה לחשוב עליהם, רוצה להחזיק אותם בלב שלי בדאגה, וככול שאני מנסה זה לא הולך, באות מחשבות זרות ופניה לבורא, וככול שאני מבקש יותר זה יותר בורח ואני לא מצליח להחזיק בזה. איך בצורה פרקטית אפשר להתחיל בדבר כל כך פשוט?

קודם כל להמשיך, לחיות איתם יחד בכל מיני פעולות משותפות. לא להחסיר אף שיעור, לעזור ככול האפשר לעשירייה לקלוט את השיעור. שוב לחזור על החומר, להוסיף לו אולי בכתב או במחשב, להוסיף לו מה שאתה חושב, איך התרשמת, מה משפיע עליך, לכל קטע וקטע שאנחנו לומדים תוסיפו משהו מההשתתפות שלכם. ואחר כך תראו, אם יבוא הזמן אז תראו מה זה נותן לכם, תראו איך התקדמתם, או אפילו איך ירדתם מהמצב הקודם, גם את זה טוב לראות, וכך זה יהיה.

אז אף שאתה לא מחובר בדיוק כמו שאתה אומר עם העשירייה, וכבר כואב לך לכן אתה מדבר על זה, אבל זה טוב, זה כבר נכס גדול שאתה מבין את זה, מרגיש את זה, ואפילו שאתה מדבר על זה, גם זה לא פשוט. זה לוקח זמן עד שאדם בכל זאת מגלה את זה לעצמו, מגלה את זה לפני כולם וכך מתקדם.

שאלה: שמעתי שאמרת שבסוף מתחברים על ידי מכות. אז מהם התנאים הנדרשים לבניית מחויבות הדדית בעשירייה כדי שנתחבר במינימום מכות?

יחד, כל המכות מגיעות מזה שאנחנו לא מספיק יחד, זה המקום של כל הצרות. אם היינו יכולים להתחבר כמו שנדרש לפי המצב שלנו אז לא היו מכות, אלא כולם היו עולים בצורה יפה, חלקה. אנחנו מקבלים מכות מפני שאנחנו לא יכולים להתגבר על איזה מכשול שלפנינו, ואז מגיעה אלינו מכה, כמו לחמור שנותנים לו מכה כדי שיזוז קדימה.

תלמיד: יש חברים שמוכנים יותר להתחייבות אחד כלפי השני ויש כאלה שפחות, איך מגשרים על הפער הזה?

לא מגשרים, כל אחד ואחד לפי הטבע שלו, מה אתה יכול לעשות? אבל העיקר שאנחנו נלך יחד, שכל אחד ואחד יתמוך ככול האפשר. יש כאלה שעובדים יותר בשכל, אלה ברגש, אלה בכוח פיזי וכך מתקדמים. לכן אי אפשר לדרוש מכולם את אותה צורת ההשתתפות.

שאלה : בקטע מספר 46 כתוב "היות שיצר הרע בא לאדם תיכף כשנולד" האם הוא מדבר על לידה רוחנית או על לידה גשמית?

ודאי שלידה רוחנית, בלידה גשמית נולד חי, בהמה. לידה רוחנית יכולה לבוא אחרי שלושים, ארבעים שנה, זה לא שייך לגמרי לגיל ולזמנים שלנו, לשום דבר.

קריין: קטע 47. כותב הרב"ש:

"מהו "ויקם מלך חדש", הלא הוא "מלך זקן". והתשובה היא, שכל פעם מתחדשים גזירותיו, היינו שכל פעם הוא נעשה יצר הרע מחדש, שזה בא מטעם "כי אני הכבדתי את לבו". נמצא, כמו "כל הגדול מחבירו, יצרו גדול הימנו".

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)

הבורא כל פעם מחדש את האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, ואנחנו כל יום ויום מגלים שאנחנו מתרחקים מחברים, שאנחנו לא רוצים להיות בחיבור איתם, שוכחים מה שהיה קודם, לא אכפת לנו מה שלמדנו קודם, אתמול הייתי יותר יפה וטוב, והיום אני יותר מרוחק.

זה נכון, זה סימן של התקדמות, שהרצון לקבל גדל. זה נקרא ש"בא מלך חדש", "ויקם מלך חדש", כל יום ויום וכך זה עד גמר התיקון. אנחנו רק לומדים איך אנחנו יכולים להשתמש בו נכון, לא למחוק, לא להרוג, לא שום דבר, אלא להשתמש בו נכון כדי על פניו לעלות בסולם. כי כל מדרגה ומדרגה שבסולם היא אותו מלך חדש שמתגלה, עוד יותר, עוד יותר. ואנחנו צריכים לעלות מעליו, וכך אנחנו עולים למטרת הבריאה.

קריין: קטע 48. "זוהר לעם".

 "ויקם מלך חדש על מצרים. מי שהיה שפל קם למלוך מעצמו, אע"פ שלא היה ראוי למלוכה, ובכוח העשירות קם. כעין אחשוורוש, שלא היה ראוי למלוכה, וקם למלוך מעצמו, וקם בכוח העשירות, ורצה לאבד את ישראל מן העולם".

דווקא על ידי זה שקם מלך חדש, אנחנו חייבים מאין ברירה להתחיל לעבוד עימו, נגדו, אז אנחנו עולים על פניו, דורכים על פניו ועולים בסולם של השפעות, עוד ועוד השפעה, עוד ועוד חיבור. על ידי זה שהרצון לקבל בינינו מתגלה בצורה אכזרית יותר ויותר הוא מחייב אותנו לעלות עד דרגת הבורא, זה נקרא "עזר כנגדו". ככול שמתגלה שהוא נגד החיבור, נגד השפעה הדדית, אנחנו מתחברים, משפיעים זה לזה, עוזרים זה לזה, ולכן בזה מבצעים את העלייה.

לכן אי אפשר להגיד עליו שהוא לא מלאך, הוא דווקא עוזר מאד, ובעיקר הוא שמעלה אותנו לדרגת הבורא. לכן כתוב בתורה שהגיעו ישראל למצרים אז "יעקוב ברך את פרעה". יעקוב, שזה הקו האמצעי שבין הכתר, חכמה, בינה, זה הקו האמצעי בג"ר, הוא ברך את פרעה. כי דווקא על ידי העבודה הזאת המבורכת, הנכונה עם הרצון לקבל שמתגלה, שזה עניין פרעה במצרים, אנחנו שמכוונים ישר א-ל יכולים להגיע למטרה, לדבקות בבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתחבר סביב התכונה של יוסף על מנת להתחבר בינינו בצורה יותר חזקה? אולי לעשות ברית חדשה, לחדש אותה?

פשוט כמו שכותב רב"ש, אין לי מה להוסיף. תקראו פה ושם מאמרים שלו, תיקחו מהמאמרים שלו קטעים מיוחדים שיהיו לפניכם ותשתדלו להזכיר אותם זה לזה. ותראו עד כמה רק עבודה על יוסף יש לנו למשך כל התיקונים.

חיבור של כל הט' ראשונות לכניסה למלכות נקרא "נקודת יוסף". שאוסף את כל תכונות ההשפעה, ועל ידי זה שמבטל קשר אגואיסטי ביניהם, ואז הם מתחברים יחד ומוכנים להשפיע למלכות, הסיכום שלהם.

תלמיד: עד כמה זה חשוב מידי פעם לחדש את הברית שבינינו?

לא לחדש, אלא כל הזמן לשמור עליה.

שאלה: אני רוצה לשאול על הקשר בין הכוחות ימין שמאל ואמצע, האם אי פעם נוכל להבין את הקשר ביניהם?

פעם תבין, בינתיים אין מה לשאול אלא ללמוד יחד אתנו. כשקופצות לך שאלות אז תראה עד כמה הן נמצאות בזרימה הכללית אתנו.

קריין: קטע 48 "זוהר לעם".

 "ויקם מלך חדש על מצרים. מי שהיה שפל קם למלוך מעצמו, אע"פ שלא היה ראוי למלוכה, ובכוח העשירות קם. כעין אחשוורוש, שלא היה ראוי למלוכה, וקם למלוך מעצמו, וקם בכוח העשירות, ורצה לאבד את ישראל מן העולם.

אף כאן בפרעה, לא היה ראוי זה למלך, וקם למלוך מעצמו, ורצה לאבד את ישראל מן העולם, כמ"ש, ויאמר אל עמו, הנה עַם בני ישראל רב ועצום ממנוּ, הבה נתחכמה לו פן יִרבה. וכשקם מלך למעלה, המלאך הממונה, קם מלך למטה".

("זוהר לעם". "שמות", מאמר "וַיָקָם מלך חדש", סעיף 88)

זה מהזוהר, זאת שפת הזוהר, זאת כבר שפה קצת אחרת.

שאלה: במה מסתכם עושרו של המלך החדש?

כל מלך ומלך שולט בזה שהוא יכול למלא אותך, שאתה מרגיש שהוא העליון וממלא אותך. אז בהתאם לרצון שמתגלה בתחתון, כך המלך מראה שיש לו מה לתת אם תהיה שייך לו, המלך מבקש רק ביטול. זה כמו שאנחנו רואים בעולם שלנו, במידה שאתה יכול לבטל את עצמך למלך, לבטל את עצמך זה נקרא שכל הרצונות, מחשבות, יכולות, תכונות שלך, אתה יכול להעמיד לטובת המלך, אז בהתאם לזה אתה שייך לו. והוא יכול בהתאם לזה למלא אותך, זאת העבודה.

שאלה: מה זה אומר "וקם בכוח העשירות"?

שיש במה למלאות את כול הכלים דקבלה שלנו.

שאלה: מה הכוונה לי"ג שנה?

י"ג שנה זה מידות שאנחנו נלמד, הן צריכות להיתקן ברצון לקבל שלנו כדי שהרצון לקבל שלנו יוכל לקבל על עצמו את צורת ההשפעה, צורת הבורא, זה נקרא "י"ג מידות". אנחנו מקבלים את זה מעולם האצילות.

שאלה: מה ההבדל בין "מלך חדש שקם" ל"מלך זקן וכסיל"?

מלך זקן וכסיל זה הרצון לקבל, מלך חדש, חכם, צעיר כשנולד זה כוח ההשפעה שמתעורר בתוך האדם וגדל בו מתוך זה שהוא מתחבר לקבוצה עם כוח אחד. הבורא מלמעלה נותן רק כוח אבל צורת המלך החדש הזה מתגלה מתוך ביטול של החברים בזה לעומת זה.

שאלה: מה הכוונה שקם מלך חדש שלא ידע את יוסף?

המלך החדש שבא לא מכיר את יוסף מפני שזה הרצון לקבל שכבר מתחיל לגדול כלפי התיקון הרוחני ומה שהיה להם קודם זה חיבור במצב הקודם שלעומתו נקרא המצב הגשמי.

שאלה: איך משלבים שני כוחות קבלה והשפעה ופועלים בקו אמצעי?

כוחות קבלה והשפעה אנחנו צריכים לשלב יחד כי יש לנו בזה מטרה אחת דבקות בבורא, שאני צריך לקבל ממנו, כי הוא כוח ההשפעה ואני כוח הקבלה במידה שאני יכול לכוון את הקבלה שלי בעל מנת להשפיע, הכוונה שלי בעל מנת להשפיע מצטרפת לרצון לקבל שלי ואז הכלי שלי הופך להיות ''לקבל בעל מנת להשפיע''. במידה הזאת הבורא יכול למלא לי את הכלי הזה וכך אני עושה לו נחת רוח.

שאלה: מה זה אומר להיות מעל שני כוחות בקו אמצעי, איך לעשות זאת באופן מעשי בעשירייה?

יש לנו כוח השפעה וכוח קבלה, אנחנו כולנו עשויים משני הכוחות האלה, אין לנו יותר. צריכים לכוון לחיבור עם הבורא ושיבוא מזה הקו האמצעי, הוא כבר מגיע מלמעלה. כשאנחנו מתחילים להשיג את הבורא שהוא המקור לשני הכוחות האלו, אז זה נקרא ששני הכוחות האלו הופכים להיות קו אמצעי.

שאלה: אני מרגישה שקו שמאל אצלי הוא הרבה יותר חזק מקו ימין, אני רוב הזמן בביקורת על כולם ולא פעם קנאה שלילית לשון הרע משתלטים על ליבי. זה מזיק לי ואיך נכון להתייחס לזה?

זה לא ימין ולא שמאל זה פשוט האגו שלך ולכן אי אפשר לדבר על זה בצורת ''קווים''. 'קווים'' נקרא שאני מצמצם את הרצון לקבל שלי מעל קו ימין וקו שמאל, ואז אני מתחיל לבנות יחס מאוזן לבורא גם מצד שמאל גם מצד ימין, כך ששניהם נמצאים בשליטה שלי.

שאלה: לפעמים אני חשה שהביקורת כלפי הקבוצה חזקה ממני ואני חייבת לשתף מישהו כדי לעבור הלאה ולא להיתקע במצב. האם ניתן לשתף את בן זוג שהולך איתי בדרך בביקורת שלי?

כן, בין בעל לאישה יכולים להיות מצבים כאלו שהם מדברים ישר לגמרי על מה שיש לכל אחד בעבודה הרוחנית, זה יכול להיות. זה לא קורה תמיד ובדרך כלל לא, אבל בעצם יכול להיות.

שאלה: האם תנאי הכרחי לתפילה נכונה הוא לברך ולהצדיק את הבורא, ללא קשר לגודל השבירה שאנחנו מרגישים ומגלים?

כל פנייה ופנייה לבורא חייבת להתחיל בזה שאני מודה לבורא שהוא קיים בעיני ברגש בשכל במודעות ובהרגשה שלי. אני מודה לו על זה ואני רוצה לבטל את עצמי כלפיו. רק אחרי זה אני מגיע לבדיקה לביקורת עד כמה אני יכול לבטל את עצמי ולהיות דבוק בו.

שאלה: מה התשובה לשאלה הקודמת, האם מותר לבן זוג לגלות את הביקורת כלפי בן הזוג השני.

ביקורת? אני הבנתי מהשאלה, האם הם יכולים לגלות את הלב אחד לאחר בעבודה הרוחנית. אמרתי שאם שניהם נמצאים ממש בעבודה רוחנית הם יכולים להתחבר בכל הרגשות הלב.

תלמיד: כלומר, אין מקום להעלות בין בני זוג תחושת ביקורת כלפי קבוצה או כלפי הרב?

לא, אנחנו יכולים לדבר על זה אבל אז אנחנו כשני חברים, בן זוג נקרא שאנחנו יחד. אנחנו יכולים לדבר על העבודה הרוחנית שלנו יחד, זו דרגה אחרת גבוהה יותר. אנחנו כל הזמן פועלים כלפי הבורא משנינו. אני לא הייתי ממליץ להסתבך בזה, זה עדיין לא בשבילנו.

(סוף השיעור)