שיעור הקבלה היומי11 mar 2021(בוקר)
שיעור בנושא "פסח - שאלת אברהם: במה אדע כי אירשנה, את אחי אנוכי מבקש"
11 mar 2021
שיעור בוקר 11.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור בנושא – פסח
קטעים נבחרים מן המקורות
אנחנו לומדים דבר שהוא הכי קרוב לנו, הכי חשוב. אנחנו תחת שליטת הרצון לקבל, שליטת האגו שהבורא ברא במיוחד, שאומר בראתי יצר הרע. אני הכנתי לכם דווקא את ההבחנות האלה ההפוכות ממני כדי שתוכלו אחר כך לזהות אותי, להכיר אותי, להתקרב אליי, והכול שיהיה לכם כשני דברים, כיתרון אור מתוך חושך. כי רק בדבר והיפוכו אתם כנבראים יכולים להבין, להכיר, להבדיל שיש שני כוחות בבריאה, אחרת אתם לא תוכלו להכיר אותי, להגיע אליי, להיות כמוני. אלא רק מתוך זה שעכשיו אני בורא יצר רע, אני מכניס אתכם ביצר הרע הזה. וכשאתם עוברים את כל היצר הרע הזה, סופגים אותו, רוכשים אותו, נטבלים בו, אחרי זה אתם יכולים להכיר מה זה שהוא רע, שהאגו זה באמת כוח הרע. ואחרי שאתם תכירו שזה הכוח הרע, עד כדי כך תרגישו אותו שתבקשו ממני שאני אציל אתכם, שאני אוציא אתכם מהרע הזה, וכך אתם תגיעו אליי.
לפני שאתם מתחילים להכיר שיש בכם אגו, יצר רע ושהוא רע, אתם נקראים "אדם בלייעל", זאת אומרת תחילת האדם, עוד לא בני אדם. זאת אומרת יש לכם כוח כזה פוטנציאלי, שאתם תוכלו להגיע לדרגת האדם. אבל באמת דרגת האדם היא מתחילה מזה כשאתם נכנסים למצרים, כשאתם מתחילים להכיר שהטבע שלכם זה הכוח האגואיסטי, הכוח הרע. ועד כמה שהוא יהיה שנוא עליכם, עד כמה שתכירו בו רע, זה ייקרא הכרת הרע. אתם תתחילו ללמוד אותו שבאמת הרע זה נקרא שלא נותן לכם להתחבר.
לא כל סוגי הרצון לקבל שאתם משתמשים בו זה נקרא רע. אלא כמו שבכל תופעה ותופעה יש לנו כמה דרגות, תמיד ארבע דרגות לפי הפער בין האור והכלי, אז גם ברצון לקבל אתם צריכים להכיר את כול הדרגות האלה עד שאתם מגיעים להכרת הרע. שהרע ברצון לקבל הוא לא בשום דבר אחר, אלא העיקר שהוא לא נותן לכם להיות עם, קבוצה, עשירייה. וכשאתם משתדלים להיות מחוברים ולא מסוגלים להיות מחוברים, אז נקרא שאתם נלחמים עם הכוח הרע ומתחילים להכיר את הטבע שלו. ומתוך הכרת הרע אתם מגיעים להכרת הטוב, אתם מתחילים כבר להיות מוכנים, מסוגלים גם להתחיל להכיר אותי.
לכן כל התקופה הזאת היא שאתם מתחילים לגלות חוסר כוחות חיבור ביניכם, שאין לכם שום התחלות אפילו להתחבר ביניכם בלב ונפש יחד כולם, מה זה נקרא יחד, איך זה להתקרב, לפי מה מבחינים, מודדים את ההתקרבות. איך אנחנו שוב ושוב בכל זאת רוצים לאחד אותם החלקים השבורים ממבנה של אדם הראשון. איך אנחנו מרגישים שכל אחד ואחד מאיתנו הוא סך הכול החלק השבור, מה בדיוק שבור בי ובחבר שלי ועוד ועוד. ואיך אנחנו יכולים להתחבר בינינו כך שאנחנו סוגרים את כול הפינות החדות שיש בינינו כך שאנחנו דווקא משלימים אותן. אנחנו לא מוחקים ולא מעגלים את כול הפינות האלה, אלא ההיפך, כמה שאנחנו נרצה להתקרב זה לזה, אנחנו נרגיש כמה אנחנו שונים, שונאים, לא מסוגלים, וזו כל תקופת מצרים, הכרת הרע. אנחנו הולכים להכיר שבאמת לא מובן איך אנחנו פעם יכולים להיות כאיש אחד בלב אחד.
אבל אם אנחנו שומעים מה שאומרים לנו מקובלים, שהבורא שלח לנו שליחים, והם כתבו לנו המלצות, וגם את סדר העבודה, אז אנחנו לאט לאט מתכופפים כלפי ההמלצות שלהם, מוכנים לקבל אותן. וכך אנחנו נתקרב זה לזה, נקרב לבבות ונדע איך אנחנו בכל זאת מתקנים את הכלי השבור שנקרא "אדם".
בזה אנחנו לומדים שני דברים. אנחנו לומדים את שליטת הבורא עלינו, בצורה רעה, בראתי יצר הרע, שהוא שולט והוא מכוון אותו, והוא מעורר אותנו על ידו, על ידי היצר הרע. ובפנייה שלנו אחד לשני ויחד אליו, כשאנחנו צועקים כמו גוזלים מהקן שלהם להורים שיבואו ויאכילו אותם, כשאנחנו כך פונים אליו, אנחנו מכירים לאט לאט את שליטת הבורא עלינו. עד כמה הוא שולט בכל דבר בזה שמעורר בנו כוח הפירוד, כוח הרע, ושעל ידי הבקשה שלנו, בהקדם העלאת מ"ן, בהקדם התפילה מצדינו, הוא מגיע ומגלה את עצמו וכך מקרב אותנו בינינו.
ההתקרבות שלנו בינינו היא חייבת להיות קודמת, לפני שאנחנו מתקרבים אליו, כי אחרת ההתקרבות שלנו לבורא היא תהיה אגואיסטית. לכן כל התיקונים שלנו שאנחנו צריכים לעשות בבניית העשירייה, הם דווקא תיקונים שאחר כך עוזרים לנו להתייחס לבורא בעל מנת להשפיע נחת רוח לו. ואם אנחנו משתוקקים לבורא יותר ממה שמשתוקקים לחברים, זה נקרא שהשתוקקות שלנו אגואיסטית. ואז אנחנו לא מצליחים להתקרב אליו אלא ההיפך, הבורא לפי המאמצים שלנו להתקרב דווקא אליו יותר ממה שבינינו, הוא צריך להרחיק אותנו ממנו. עד שנלמד שהעיקר זה להיות למעלה מהאגו שלנו, ורק בעשירייה אנחנו צריכים להכיר שחיבור בינינו זה כל היסוד לחיבור עם הבורא.
מתי אנחנו פונים לבורא? אפשר מיד, רק תלוי עם איזו בקשה. אם אנחנו פונים אליו כדי שיחבר בינינו, ואנחנו מגלים מיום ליום עד כמה אנחנו עוד יותר רחוקים, זה כמו תלמידי רבי שמעון, שכתוב בזוהר שהם כשבאים לשיעור והם מגלים שהם רוצים אפילו להרוג זה את זה. ואחר כך על ידי האור שמקבלים מזה שלומדים יחד, הם מתקרבים זה לזה ומגיעים לתיקונים חדשים בחיבור ביניהם, ואז הבורא בהתאם לזה גם יורד ומתלבש בהם.
לכן העיקר בשבילינו זה תמיד להבין ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". ואם הוא גדול באמת, אז הוא לא מתייאש בזה שמקבל כל יום ויום יצר, רצון אגואיסטי חדש שנפתח לו, אלא הוא צריך ללכת עימו ולא לפחד ורק קדימה. וכמה יהיה לו גילוי הרצון לקבל? כמה שצריך, זה לא עליך העבודה לגמור. אבל אתה כל הזמן חייב לדרוש תיקון בכל צעד ושעל שאתה מגלה את היצר הרע בקרבך. כך מתקדמים.
אנחנו מתחילים את השלבים האלו. כבר דיברנו על זה בכל מיני צורות שונות ומקרים שונים במשך שנה. עכשיו אנחנו לומדים במיוחד את כול התהליך מזה שאנחנו כבהמות מגיעים לגילוי הרע. זה לא מיד, קודם מגיעים לחיים טובים, לומדים חכמת הקבלה, נראה לנו שהכול טוב ויפה, ויש לפנינו עולם עליון ואורות גדולים. עכשיו פתאום אנחנו מגלים שהדברים האלה הם לא כל כך שמחים ולא כל כך עליזים, ולא כל כך מושכים קדימה. זה מפני שמתגלה לפנינו יצר הרע שלא רוצה להיכנס לרוחניות, לעל מנת להשפיע, שאנחנו לא רוצים להיות בקרבה לבורא, שהבורא זה כוח השפעה ואהבת הזולת. בבקשה, אתה רוצה להתקרב אליו, אז אתה צריך להיות כל פעם יותר באהבת הזולת, יותר בהשפעה לזולת, ואת זה אנחנו כבר לא רוצים.
ואז יוצא שאנחנו נכנסים לזה אחרי שבע שנות שובע, שקיבלנו את כול תחילת הדרך, ולא התכוונו שיהיה כל כך קשה וכל כך נחוץ להתחבר, ושזה תלוי כל כך ממש בנשמה שלי, באופי שלי, בכל מה שאני. שאני חייב לפתוח את עצמי ולקרוע את עצמי ולהכניס בפנים את כול העולם, את כול הזולת, את כל החברים שלי, את כולם כולם כולם וממש לדאוג להם יותר ממה שאני דואג לעצמי. בקיצור, מתחיל להיות כאן גילוי העבודה הרוחנית, עד כמה באמת אנחנו צריכים להתעלות למעלה מכל הטבע שלנו כדי להגיע לרוחניות, כשהרוח כולו זה תכונת ההשפעה, תכונת הבורא. והעולם שלנו, העולם המדומה הוא נעשה בצורה מלאכותית כדי שאנחנו רק כלפיו נמדוד איך אנחנו משתנים, עד כמה אנחנו עולים מעליו, מקבלים את הטבע של הבורא.
לכן כל העבודה שלנו היא רק קדימה, רק בחיבור, רק בתפילה, בהעלאת מ"ן, בכמה שאפשר, "כל מה שבידך ובכוחך לעשות תעשה". וכך אנחנו נגלה את תחילת היחסים שלנו עם הבורא מתוך בינינו. כמה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, אם חסר לכם כוח לחיבור, תפנו לבורא. ואל תפנו לבורא לפני שאתם צריכים אותו לכוח החיבור ביניכם.
יש לנו בזה עבודה גדולה ויש לנו גם זמן לזה. נקווה שמיום ליום אתם עוברים שוב על כל השאלות האלו אחר כך במשך היום, לומדים אותן ומדברים ביניכם. אני גם שומע לפעמים פה ושם, ואני מרוצה מכמה קבוצות, עד כמה הן כן מצליחות בבירורים, ודווקא בירורים כבר ברגש ולא בשכל בלבד.
שאלה: יש לנו שאלה מהעשירייה. יש פחד שנתמלא מהארה כלשהי. איך נוכל לוודא שאנחנו נותרים עם חיסרון, שאנחנו לא מסתפקים אלא משתמשים בחסרונות או במילויים כדי להשפיע ולא כדי ליפול לאהבה עצמית?
הרוחניות היא שלמות בכל מצב ומצב. זאת אומרת, אפילו שאני נמצא בחיסרון אני רוצה שהחיסרון שלי יהיה שלם. אני רוצה במילוי, אני רוצה שהמילוי שלי יהיה שלם. אני רוצה לממש את הכלי שלי גם בחיסרון הכלי וגם במילוי הכלי.
לכן אני לא פוחד על שום דבר, אני הולך עד הסוף, כמה שיותר עם הקבוצה, כמה שיותר לבורא וזהו, ומה שיקרה יקרה. כי אני לא מבין מה צריך לקרות אפילו במצב הנוכחי, וכל שכן עם איזו הכנה שאני נכנס למצב הבא.
לכן אני מאוד ממליץ שתעשו כל פעולה בצורה מושלמת, זאת אומרת בחיבור עם כולם, בהסכמה בין כולכם ושזה יהיה כלפי הבורא, ותראו עד כמה זה עובד יותר ויותר בצורה אינטנסיבית.
שאלה: איך אפשר בלי מכות להגיע לשנאה כזאת כלפי הרצון לקבל מעצמנו, עד שנגיד "טוב לי מותי מחיי"?
מכות זה נקרא שהרצון לקבל שלנו לא מרוצה מהתוצאות שאנחנו מביאים. נניח שאתה מגיע בערב אחרי יום עבודה הביתה ואתה מביא מהחנות מזון שאשתך מצפה שתביא, כל מיני דברים שהמשפחה צריכה, ובמקום זה אתה מביא לה משהו שאי אפשר להכין מזה ארוחת ערב, אי אפשר להלביש בזה ילדים. זאת אומרת שאתה לא בדיוק מביא לרצון לקבל מה שהרצון רוצה. אז ודאי שהרצון לקבל שלך לא יהיה מרוצה, ברוגז לפעמים של האישה לבעל שהיא לא מרוצה ממנו.
אז כך אנחנו צריכים להבין שההתקדמות שלנו, עם האגו שלנו היא בזה שהוא תמיד יהיה לא מרוצה אם אנחנו מתקדמים נכון. ואם הוא מרוצה זה סימן שמשהו לא בסדר בי, שאני עושה משהו כדי לפרגן לו ולא בצורה שאני הולך לקראת ההשפעה. לכן צריכים להיות מוכנים שכל פעם שהאגו שלי לא מרוצה, רב"ש היה אומר על עצמו, "שיסבול". וכך מתקדמים.
אנחנו צריכים להתרגל לדברים האלה לאט לאט, שכמה שאנחנו מעריכים יותר להיות ברצון להשפיע אנחנו נהנים מזה שהרצון לקבל שלנו קצת סובל, לא הרבה, שאנחנו חס ושלום נברח ממנו, אבל מרגילים אותו לאט לאט עד שהוא אומר, "רוצה אני". הוא מתחיל להעריך את הרצון להשפיע ולאט לאט הוא גם אומר "רוצה אני" והולך אפילו בסופו של דבר איתנו יחד להיות בהשפעה, לקבל על מנת להשפיע. זה בסוף, עדיין רחוק, אבל איכשהו בכל זאת מתקדם.
שאלה: אתמול קראנו את מאמר 14 של רב"ש ונתת לנו לעשות תרגיל. האם תוכל להסביר לנו את מה שרב"ש אומר, "צריך לדעת בוודאות שהבנים שלך יהיו עבדים בארץ לא להם במשך ארבע מאות שנה".
אברהם אמר, איך יכול להיות שאדם רגיל שחי בעולם הזה, בבבל, "בבל" זה כמו העולם הזה היום, כולו בבל, הכול מעורבב, הכול מבולבל. איך האדם הזה ירצה לצאת מהמסגרת הזאת שאמנם היא מסגרת צרה, מסגרת בהמית אבל חיים, נוסעים, נהנים מכול מה שיש בעולם הזה. איך האדם הזה ירצה לעלות מכל הבהמיות הזאת, שטוב לו, נוח לו, חם לו, הוא שבע, יש לו לחם ושעשועים.
אז הבורא אומר, בוודאי שמהמצב הזה הם לא היו יכולים להתרומם, אבל אני מכין להם משהו שהם ירצו להתרומם ממסגרת העולם הזה. אני בתוך העולם הזה מכין להם דברים כאלה שהם ירצו לברוח, שהם ירגישו כמה העולם הזה רע. ולא שהוא סתם רע, הוא רע בגלל האופי שלהם, שהם נכנסים למשבר אחר משבר ואין סוף לזה, והם סובלים, והילדים שלהם סובלים והם כבר רואים את כל העתיד שלהם, את כל הפרספקטיבה הזאת, שאין יותר טוב ולא יהיה יותר טוב, אלה הכול רק יותר ויותר גרוע.
ואז כשהם משיגים את התהליך הזה שמחכה להם, הם מתחילים לחקור מאין ברירה. אז מה נעשה? אז הם מתחילים לראות שמי שאשם בכל התהליך הזה זה האגו שלהם, הטבע שלהם, היצר הרע. ומתוך זה שהם רוצים להפטר ממנו הם יפנו אלי, לא יהיה להם למי לפנות. הם יגלו שהם לא מסוגלים בכוחות שלהם לשנות משהו, והם רק נכנסים ממשבר למשבר.
ואז מה יקרה להם? שיפנו אלי ואני אכביד עליהם בעוד מכות עד שהם ירגישו שהם לגמרי לא מסוגלים להישאר בעולם הזה. לא שהם מבקשים ממני שאני אעשה להם טוב, שאני אקח מהם את המכות והם יישארו כאן, לא. הם יצטרכו להכיר שכל המכות שלהם מגיעות ממני, מהכוח עליון והכוח העליון רוצה שהם ירצו להחליף את שיטת הקיום שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מפירוד לחיבור, משנאה לאהבה.
ואת כל השינויים האלה הם יצטרכו ללמוד. לא לבצע ממש, אבל ללמוד שזה קורה בתוך המצב שאני מכין להם, שבסך הכול נקרא "גלות מצרים". ואחרי שהם יכירו בזה, אז הכרת הרע במצבם והכרת הטוב במקצת שאני אאיר להם מקדימה, הפער בין זה לזה יהיה כל כך גדול, שהם יצעקו מכל הלב ובקולי קולות. ואז החיסרון שלהם יהיה מספיק נכון כדי לקבל תכונה חדשה, טבע חדש. ואז אני אעשה להם ממש את השינוי הזה, שבמקום הרצון לקבל הם יתחילו לנוע לקראת הרצון להשפיע.
אני לא יכול לעשות את זה לפני זה כי הם צריכים להכיר במצבם כרע, שהם בעצמם רוצים לברוח מבית הסוהר הזה שהם מרגישים בתוך האגו שלהם. שכל דבר ודבר שנוגע להם אישית ומביא להם איזה תענוג, איזו שמחה, איזו מתיקות לרצון לקבל שלהם, יהיה להם מאוס והם לא יוכלו לסבול ולא יוכלו להישאר בזה אפילו רגע. שכל דבר מתוק שיגלו יכול להיות רק מתוך החיבור ביניהם, מתוך זה שהם משפיעים זה לזה ואז אני אוציא אותם ממצרים אבל שירגישו קודם שהם נמצאים בגלות מכוח ההשפעה ואהבה.
זה בעצם מה שהבורא הסביר לאברהם. אבל רק לאברהם, האחרים צריכים לאט לאט להשיג את זה במידה שהם נכללים עם תכונת אברהם. לכן נקרא אברהם "אב העם", "ראש האומה", הראש של אלה שנמשכים לבורא, שנקראים "ישר.אל", ישראל, ואברהם הוא הראשון שלהם
ואחר כך נלמד למה זה דווקא אור כשדים, ולמה אברהם קודם עבד עבודה זרה, וכן הלאה. אנחנו נלמד את כל יסודות הטבע, מאיפה זה מגיע. זה יתבהר. כל התמונה שבסופו של דבר מתבהרת פותחת לנו את כל התמונה בצורה מאוד לוגית, יפה, פשוטה, שפועל שם רק כוח אחד.
שאלה: בדברי הפתיחה קצת בלבלת בזה שאמרת לא לפנות לבורא עד שלא תזדקקו לעזרתו בחיבור. מצד שני, אנחנו תמיד אומרים שכל הזמן צריכים להישאר בקשר עם הבורא. איך הדברים האלה מתחברים יחד?
באמת שני הדברים האלה הם נכונים. כל הזמן צריכים לתלות את עצמנו בבורא, כי כל השינויים הנכונים יכולים להיות רק על ידי השפעת הבורא עלינו, זה מצד אחד. ומצד שני, אנחנו לומדים שהבורא עונה רק על מה ששייך לדרך שלנו. אם אנחנו נמשכים להתפתחות שלנו שזה קרוב לחיבור בינינו, ואחר כך גילוי הבורא בתוך החיבור בינינו, אם אנחנו נמצאים בנתיב הזה, אנחנו מצליחים. ואם אנחנו סוטים ממנו, הדרך שלנו לא נכונה. אבל אפילו שאנחנו פונים אליו לא בדיוק בצורה נכונה, הפנייה אליו מתקנת אותנו. אנחנו אז מקבלים תגובות שאנחנו לא מצפים להן, לא רצויות כל כך, אבל התגובות האלה בכל זאת מכוונות אותנו, רק בסיבוב, ומביאות אותנו להכרת הרע בפנייה שלנו, ומתקנות אותנו לאט לאט.
זאת אומרת לפנות לבורא בכל זאת אפשר וצריך ולא להיפרד ממנו. אבל אנחנו צריכים כל הזמן לעבוד על הפנייה הנכונה מצידנו, כמה שיותר נכונה, שזו פנייה אליו דרך חיבור. סך הכול אין כאן הרבה דברים כדי לטעות.
שאלה: מה זה אומר לעשות פעולה בצורה שלמה ביחס לבורא?
זה שאני משתדל להתחבר לחברים, כדי בחיבור בינינו לתת לו מקום להתגלות וליהנות מאיתנו. תתאר לעצמך שיש לאימא כמה ילדים, וכדי להנות לה הם מתחברים ביניהם ומגיעים לאימא עם בקשה אחת, רוצים שהיא נניח תאכיל אותנו, או שהיא תדבר איתנו, תשחק איתנו, אבל כולנו יחד. כי בינינו יש כזאת אווירה יפה וטובה וקשר, ודווקא בזה אנחנו רוצים לעשות לה נחת רוח. אימא נהנית רק מדבר אחד, שיש קשר בינינו. לה אנחנו לא יכולים להוסיף שום דבר. אין מה לעשות לבורא, הוא שלם, אין לנו מה לתת לו חוץ מלהראות לו שאנחנו רוצים להיות כמוהו.
שאלה: העשירייה כישראל, נניח היום, באיזו דרך היא מגלה שהיא נמצאת בעבדות מצרים? אנחנו הרי משחקים בתפקיד ישראל.
אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים במצרים במידה שאנחנו רוצים להיות בישראל. זאת אומרת עד כמה שאנחנו רוצים להיות מחוברים ומכוונים לבורא, במידה הזאת אנחנו כן נגלה שאנחנו עוד לא נמצאים בזה ונמצאים במצרים. או אפילו לא לדבר על ישראל ומצרים, יותר טוב אם נדבר עד כמה אנחנו רוצים להתחבר ונימשך לזה, נעזור זה לזה כדי להיות מחוברים יחד כאיש אחד בלב אחד, לפי זה נגלה גם בהתקדמות שלנו, שאנחנו עוד לא מחוברים בינינו בצורה נכונה.
זאת אומרת ההתקדמות הרוחנית אצלנו עכשיו, היא בזה שנגלה יותר ויותר כמה אנחנו נמצאים בתוך הרצון לקבל, ב"מצרים" מה שנקרא, והוא לא נותן לנו להיות מחוברים. לכן כתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה"1. זאת אומרת כמה שנרצה להתחבר, אנחנו לא נוכל להתחבר, לא נוכל, כי האגו לא ייתן לנו. ואם ייתן לנו לאיזה רגע אחד להיות יחד, זה רק כדי להראות לנו אחר כך שאנחנו בכל זאת לא בזה.
זה קורה לנו כל יום, כשאנחנו מדברים כמה דקות, כשאנחנו רוצים להיות מחוברים ומרגישים קרבת הלבבות, וכן הלאה, ואחר כך הכול נופל, כל אחד נופל לתוך האגו שלו, שוכח מהאחרים, לא יכול להחזיק את עצמו יחד עם האחרים. וכך אנחנו יותר ויותר אוגרים את הרע ואוגרים את הטוב, עד שזה מגיע לממדים שאנחנו כבר רוצים להיפרד מהכוח הרע שבינינו.
תלמיד: יוצא שהכול קורה במידת העבודה שלנו בחיבור?
כן.
שאלה: איך להרגיש את הגלות מהאהבה וההשפעה אם אף פעם לא הרגשתי בעבר השפעה?
במידה שאנחנו משתוקקים לחיבור, לחיבוק, לאהבה, במידה הזאת אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו נדחים מזה, לא רוצים את זה, וזה מספיק, זה כבר הכרת הרע לפי מצבנו.
שאלה: אמרת שאנחנו נגיע למצב שבו כל הרגשה של מתיקות לא נוכל לסבול בנו, אלא נרצה להעדיף, עד כמה שהבנתי, שזה יתגלה בעשירייה, איך להגיע למצב כזה?
אנחנו לא נרגיש מתוק כל כך במצב שלנו. לפי כמה שאנחנו נשתוקק לחיבור בינינו גם נגלה יותר ויותר כמה אנחנו לא מסוגלים, שמשהו מפריע לנו בזה, שאנחנו מתנתקים במחשבה, בפעולה, ואפילו אין לי מחשבות כל כך, מה אני יכול לחשוב על החיבור, כמה מחשבות על החיבור יש לי.
תראה מה שקורה אפילו בחיים שלנו, כמה שירים, סרטים, כל מיני יצירות יש על הסבל, על זה שאנשים נפרדים, על זה שהם סובלים, על זה שהם מתרחקים, מתים, כמה יצירות יש לזה. וכמה יצירות יש על השמחה. זה בדרך כלל יצירות כאלה כמו קומדיות, דברים כאלה קלים, לילדים בדרך כלל, כמו אגדות. ביצר הרע יש המון הבחנות וביצר הטוב אין הרבה הבחנות. במוזיקה קלאסית, בכל מיני יצירות קלאסיות, רציניות, יש מלא, סבל, השתוקקות. אי אפשר לעשות יצירות גדולות, אורטוריות, משהו כזה, אם זה יפה וטוב ושמח, כמה? וגם שמחה יכולה להיות רק בתנאי שאתה מערבב אותה עם איזה צער. כמו שאנחנו, כדי לטעום אוכל טוב אנחנו צריכים לפני זה משקה חריף, משהו מלוח, חמוץ, ואז אנחנו מבדילים בטעמים הטובים במזון.
זאת אומרת אי אפשר להכיר בטוב בלי שאנחנו מכירים את הרע כנגדו, אי אפשר. זה אפילו בדברים הגשמיים הקרובים אלינו ביותר. וכמה שאנחנו יותר ויותר גדלים אנחנו כך עושים. אומרים שאם אתה לא עושה איזשהו חיכוך עם אישה, אתה לא מרגיש שאתה גם נמצא איתה בחיבור. צריך להיות זה כנגד זה אז יש לנו הרגשה. אנשים שמבינים בזה, מודעים לזה, הם בכוונה נמצאים קצת בחיכוכים כדי להדגיש מעל זה עד כמה הם אוהבים. ואז הם יודעים לנהל נכון גם רע וגם טוב ביחסים ביניהם, כי אי אפשר שיהיה אחד בלי השני. זה לא עובד, זה לא פועל, זה נובע מהטבע של העולם הזה שהבורא ברא כך. אנחנו נבראים ויכולים רק להיות אחד כנגד השני, בשתי התכונות האלה, זה כנגד זה.
לכן אנחנו צריכים גם ללמוד בצורה כזאת ולפתח בצורה כזאת את החינוך שלנו, מערכת החינוך הקבליסטית. ללמד את האנשים איך לנהל את עצמם לפי "על כל פשעים, תכסה אהבה"2, "כיתרון אור מתוך חושך"3, ועוד הרבה כאלו אמרות.
שאלה: באיזה שלב של גלות מצרים מגיעה ההבנה שאפשר לתת לבורא נחת רוח רק יחד ולא לבד?
בעצם לאט לאט, מתחילים להגיע לזה בשבע שנות שובע, שיכולים להתקרב זה לזה, ומתוך זה שמתקרבים זה לזה יכול להיות שיהיה לנו, לכולנו טוב.
אנחנו רואים את זה גם בעולם שלנו, עד כמה אנחנו נמצאים בהתחברות בינינו במסחר, בתעשייה, בכל מיני איגודים וחיבורים בינלאומיים, אז אנחנו יכולים להצליח, אנחנו באמת מחברים את היכולות שלנו, אבל לכל דבר יש סוף.
כאן השאלה, למה אנחנו לא מתקדמים הלאה? כמו שעכשיו אנחנו נמצאים במצב שכבר מתחילים להיכנס למשבר. היו שנים טובות התחברנו והתקדמנו, אמנם גם מתוך תחרות וכן הלאה, אבל לא [משנה], עכשיו מגיעים לתקופה חדשה אחרת, אנחנו, האנושות באמת נכנסים למצב כמו "גלות מצרים", שהם "וייאנחו בני ישראל מהעבודה".
מה הם יגלו עכשיו? שהם לא מסוגלים להיות מחוברים. ואפילו שהם רואים לפניהם מטרות יפות טובות שאפשר להשיג בחיבור, הם לא מסוגלים להתחבר.
מה שמפריע להם להגיע לחיים טובים זה האגו שלהם, כמו ש"תדקור לי עין אחת אם אתה דוקר לו שתי עיניים", עד כדי כך. זו כבר הכרת הרע באגו שלנו, בטבע שלנו שהאנושות חייבת להשיג אותו בפועל.
לא בזה שכך זה נקרא, אלא בפועל אנחנו לא מסוגלים לכלום. אם לא נצא מהרצון לקבל שלנו, זה נקרא "לא נברח ממצרים", אז אנחנו נשארים שם ובזה גומרים את עצמנו.
כל כדור הארץ, כל הטכנולוגיה שלנו, המדע, החכמה, כל מה שאנחנו השגנו בחיים האלו, גם את זה נאבד, כי התהליך שאנחנו עוברים הוא תהליך שמושרש בטבע, והטבע סוחב אותנו ממצב למצב בלי לשאול אותנו האם אנחנו מוכנים או לא.
אלא הטבע גם מסובב אותנו ומסובב את הזמן, ואין לנו ברירה, אנחנו נצטרך להכיר שהרע שבנו, האגו שלנו הוא הרע היחיד. ואם אנחנו מתפטרים ממנו אז מגיעים לחיים טובים. ואם לא, אז כמו שכתוב, "כאן יהיה מקום קבורתכם." זאת אומרת אנחנו גומרים עם החיים שלנו, עם כדור הארץ הזה, עם כל מה שיש לנו כאן. החיים בצורה אגואיסטית בסופו של דבר מביאים אותנו להשמדה הדדית ולמוות.
שאלה: האם כדי לצאת ממצרים צריכים לעורר חיסרון בתוכנו או שרק הבורא יכול לעורר אותנו?
אנחנו יכולים גם בעצמנו לעורר חסרונות, אבל החסרונות שאנחנו צריכים לעורר צריכים להיות חסרונות מחוסר חיבור שלא מסוגלים להשיג, ואז אנחנו פונים לבורא, מאין ברירה, כי אנחנו לא מסוגלים להתחבר ולהתקדם והבורא כן.
לכן מתגלה חכמת הקבלה בזמננו, כי אנחנו מצד אחד נמצאים במצב שהאנושות כבר צריכה לגלות שאין לה עתיד אלא בחיבור, למרות שכל העולם עכשיו נמצא בכזאת צורה מרוסקת בין כל המדינות, העמים, והאידיאולוגיות למיניהן, אבל מצד שני, הם ירגישו מתוך זה שאין ברירה שאנחנו חייבים להיות מחוברים, אחרת לא תהיה לנו שום זכות קיום, לנו, לילדים שלנו, להמשך, לכלום.
איך מגיעים לזה? ואז צריכה להתגלות קבוצה שיוצאת ממצרים שלה, "בני ברוך", והיא יכולה להסביר לכולם מה קורה ומה צריכים לעשות. אנחנו צריכים להכין את עצמנו להראות לכולם, גם בצורה אידיאולוגית וגם בצורה חומרית בחיים שלנו איך אנחנו יכולים להקים מערכות של חיבור בתוך מערכות של פירוד.
כי כל העולם שלנו הוא הכלי של אדם ראשון השבור, ובתוך הכלי הזה, עכשיו יתגלה בתוך תוכו חלק שהוא כן רוצה להקים את עצמו ולהתחיל להתחבר, וממנו בסופו של דבר, כל הכדור הגדול הזה של כלי דאדם הראשון יתחבר ויגיע לגמר תיקון. זו העבודה שלנו, והעיקר כאן זו ההסברה.
שאלה: מה זה אומר להגדיר את יצר הרע כרע, האם האדם מסוגל לעשות את זה בעצמו?
יש משהו שמפריע לי להגיע למה שאני רוצה, ואני צריך לסלק אותו. לפעמים ההפרעה הזו היא חיצונה מאוד, לפעמים היא יותר קרובה אלי ולפעמים היא אפילו נמצאת בי, בתוכי, בגופי, או אפילו בנשמתי. "נשמתי" זה נקרא ברצון שלי. ואז אני מגלה לאט לאט שההפרעה להגיע לחיים טובים, שאני קובע שרק זה טוב, רק לזה אני רוצה להגיע וחוץ מזה לא, בזה אני קובע שזו ההפרעה ואני צריך לסלק אותה, "תנו לי סכין כי אני ממש מוכן לחתוך ולהוציא את הרע הזה ממני".
וכאן אני מגיע למצב שכול הטוב נקרא "להיות מחובר", שאז אני מגלה בחיבור חיים רוחניים, נצחיים, העולם הבא, ואם לא, אני נשאר כמו בהמה ומת כבהמה, זה הרע, ומה שמפריע לי זה שבי קיים רצון אגואיסטי, על מנת לקבל.
את הכוונה הזו, על מנת לקבל, אני צריך להחליף בעל מנת להשפיע, ואז אני עובר מהחיים הרעים האלו שנקראים "מצרים", מצרים זה נקרא גם "מיץ רע", תמצית הרע, כך אני עובר מתמצית הרע לטוב, זה נקרא "יציאת מצרים". אז אני צריך לעקור את הדבר הזה ממני. איך עושים את זה? על ידי זה שקצת מתחברים, קצת חיבור כבר יש לנו במצרים עצמה. זה נקרא "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", וצעקו לבורא "ותעל שוועתם", ואז הבורא שומע ומוציא את הקבוצה הזאת מהרע שהיא נמצאת בו לטוב.
רק הקבוצה הזו מרגישה שהיא במצרים, שהיא נמצאת ברע, כי הרע שלהם הוא חוסר יכולת להתחבר. עכשיו המטרה שלנו לחיבור. לא שנגיע חיבור, אנחנו לחיבור לא מגיעים. אנחנו מגיעים עכשיו להכרת הרע שבנו, וזה מה שמפריע לנו להיות מחוברים.
זה כמו שילד קטן תופס את הגדול ומביא אותו לאיזה מקום ואומר "זה, את זה", הוא רוצה שהגדול יעשה. נניח, הוא לא יכול להדליק משהו כי זה גבוה, אז הוא מביא את הגדול ואומר לו "תדליק את זה", אור בחדר נניח או משהו, כך אנחנו. אנחנו צריכים רק להביא את הבורא שיעשה את זה, זה נקרא "ה' יגמור בעדי." כך בכול המלחמות שלנו עם יצר הרע, אנחנו רק צריכים להביא את הבורא והבורא יילחם. זאת העבודה שלנו, להכיר את הרע ולהכיר שרק הבורא מסוגל לתקן אותו, והוא מצפה לזה, ואנחנו מבקשים ממנו שיתקן.
שאלה: בדרך, הלימוד שלנו מראה לנו איך החיים הגשמיים בצורה בלתי נמנעת כל הזמן נהיים גרועים יותר, ואנחנו מנסים להגיע לדרך רוחנית, לחיים רוחניים וליצור נשמה אחת. איך אנחנו יכולים למצוא את ההרגשה שאנחנו מקבלים שהרע הגשמי, זה מה שגורם לנו להתקדם בצורה רוחנית?
כן. אנחנו מתקדמים בינתיים בהכרת הרע, כי כל הרע שאנחנו מגלים בדרך, הוא כל הזמן צריך להיות גדול יותר ויותר, מגולה יותר ויותר, לפי היכולת שלנו לסבול אותו, ובכל זאת, לכופף אותו לתיקון, לפנות לבורא, ואני לא בורח מהרע.
בתורה כתוב גם שמשה ברח, שהיה דבר כזה, אבל אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו, למרות שאנחנו רואים את עצמנו בחוסר אונים, בחוסר כוחות, בחוסר יכולת לתקן את עצמנו, אנחנו בכל זאת מגיעים למצב שאנחנו תמיד פונים לבורא, מבקשים מהבורא שיתקן אותנו.
את זה אפשר רק על ידי חברה. אני בעצמי תמיד אשכח, או שאם לא אשכח, לא יהיה לי מספיק כוח לשכנע את הבורא לעזור לי, עוד ועוד כאלה תירוצים. בסופו של דבר אנחנו מגיעים רק לדבר אחד, "או חברותא או מתותא", רק אם אני קשור לחברה, החברה מחזיקה אותי, זורקת לי תמיד חבל ומוציאה אותי מהנהר הזה, כי אני יכול לטבוע ברצון לקבל שלי, רק לשבת ולבכות שאני לא מסוגל, להתייאש ולצאת מכל תהליך התיקון.
אבל הקבוצה חייבת להחזיק אותי ולתת לי ביטחון שהיא תמיד נמצאת איתי והיא תמיד קושרת אותי לבורא והיא מושכת את האור העליון.
את האור העליון אני לא יכול למשוך לבד, כי אני רק חלק אחד מהעשירייה. האור העליון יכול לבוא אלי רק בתנאי שאני מחובר עם העשירייה, ואז מושכים כולם, למרות שהחיסרון הפעם מגיע מאחד, וכל פעם מאחד אחר מתוך העשירייה.
שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כשמורגש שהבורא הוא טוב ומיטיב באופן מלא מצד אחד, ומצד שני, הרע הוא שלם ועושה רע. מה עושים?
אתם צריכים לעשות רק דבר אחד, במשך היום כל הזמן להיות בשיעור בוקר, זאת אומרת, לחזור על שיעור בוקר. אפילו כמה פעמים לשמוע את מה שאני אומר. אם יש לכם עוד זמן לשמוע את שיעור בוקר של אתמול.
מאתמול והלאה התחלנו "סדר פסח" מה שנקרא, אז בבקשה, תעשו את זה אם אתם רוצים להצליח ללכת נכון. אם אתם רוצים גם לנקות את עצמכם מכל מיני פילוסופיות, ודתות שיש לכם שם. בלי זה אתם תישארו מבולבלים עם היהדות, עם הדת, עם כל דבר אחר, ולא תצליחו להבין על מה שחכמת הקבלה מדברת. מה זה נקרא באמת "יציאת מצרים".
שאלה: הייתי רוצה לדעת מה פירוש השם משה בעברית ומה התכונה שלו?
משה בא מהמילה מושך. מצאו אותו ביאור, בנהר, ההורים שלו שמו אותו שם ובת פרעה שטיילה על שפת הנהר ראתה אותו ואמרה למלווים שלה, לכו ותוציאו אותו מהמים. הוציאו אותו מהמים והיא הסתכלה עליו והבינה שהוא יהודי, זאת אומרת שהוא לא מצרי ולקחה אותו אליה. לבת פרעה קראו בתיה, "בתיה" אלה שתי מילים, בת –יה, בת ה', בת של הבורא, זה כוח כזה שהבורא נתן לאדם שגדל בצורה כזאת שיוכל להיות אחר כך מנהיג. בתיה לקחה אותו לבית המלך, הוא גדל שם עד גיל ארבעים ונעשה ממש נסיך לכל דבר. אמנם כולם ידעו שהוא יהודי, שהוא לא מצרי, אבל מצד שני הוא למד את כל החוכמות וכל התרבות והכול, כמו כל הנסיכים בבית המלך. אלה ארבעים השנים הראשונות שלו.
בארבעים השנים הבאות שלו הוא ברח ממצריים ליתרו, זה מקום אחר, עם אחר, לא ישראל ולא מצרים, מדין מה שנקרא. הוא היה שם גם ארבעים שנה ואחר כך חזר למצרים והגיע לפרעה והתחיל לדרוש, לחייב אותו לשחרר את היהודים שייצאו ממצרים. ואז נעשה ויכוח בינו לבין פרעה. צריך להבין, אלה שני כוחות הטבע, עוד נלמד את זה, זה קדימה, אבל משה הוא מזה. נלמד את כל הדברים האלו בצורה די רחבה, כי אנחנו צריכים אותם, אלה כוחות שנמצאים בנו.
שאלה: אנחנו מבינים שהאגו לא יגיע להסכמה עם האדם. איפה, באיזה איבר מרגישים כנגד האגו, את האושר של האדם?
כדי לפתח את האדם אנחנו מרגישים מילויים אפילו באגו שלנו, ברצון לקבל על מנת לקבל שצריך לגדול ולהתנפח ולתת לנו חיים ושמחת חיים, זה בחיים הגשמיים, זה מה שאנחנו רואים גם עכשיו בכל האנושות. האנושות רוצה לקבל את המילויים ברצון לקבל שלה, באגו שלה וכך אנחנו גדלים. "מצרים" זה נקרא שאנחנו כבר שייכים לאותן הנשמות שצריכות להתעלות למעלה, לעולם העליון, זאת אומרת לטבע של ההשפעה, דרך אהבת הזולת לאהבת הבורא, ואז יש להן תהליך מיוחד, לא כמו לכל האנשים. הם מתחילים להכיר את הטבע שלהם, אפילו שנותן להם ליהנות בינתיים, כטבע רע. מאיפה הרע? מזה שהם מרגישים שבמידה שהם מקבלים תענוגים גשמיים, במידה הזאת הם מתרחקים מהבורא, שאותו הם רוצים לגלות, להכיר, להתחבר אליו.
ולכן אפילו לאותו היצר שקודם מילא אותם, נתן להם חיים, חיות, עכשיו הם מרגישים את היצר הזה, את המקור הזה, כרע. אבל הוא נותן לך חיות. נכון, אבל עכשיו אני מעדיף שלא תהיה לי החיות הגשמית הזאת, שמתחילה להיות שנואה עליי, אני רוצה שתהיה לי חיות רוחנית, שאני אהיה בהשפעה, בחיבור עם החברים, שאהיה בחיבור עם הבורא. מאיפה יש לך דבר כזה? זה לגמרי לא טבעי, מה, השתגעת? אלה רצונות, חשבונות, לא נורמאליים. נכון, זה לא נורמאלי, אבל זה מה שאני מרגיש שמתעורר בי. וכך אני נעשה מנוגד לכל הסביבה, לכל העולם, וכך אנחנו לא יודעים מה לעשות. אנחנו מאוד מוזרים כלפי האנשים האחרים, יותר ויותר תרגישו עד כמה אנחנו חייזרים, כאילו הגענו מהמאדים או מכוכב אחר. זה לא נורמאלי לאדם בעולם הזה להשתוקק לחיבור, לאהבה, לגילוי הבורא.
בקשר לבורא, הם חושבים שהגילוי שלו הוא בצורה אגואיסטית, הם יכולים להגיד, [אם זה] לבורא, גם אני רוצה. אבל זה לא כמונו. התיקונים שלנו, הם מאוד מאוד הדרגתיים ורק על ידי המאור המחזיר למוטב אנחנו נשתנה.
שאלה: אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לשרת את הבורא בשמחה. האם כדי להגיע לשמחה הזאת אנחנו צריכים לשרת את הבורא בתכונת ההשפעה או שעלינו לגדל את האגו שלנו כדי לשרת את הבורא?
כדי להתקרב לבורא, אנחנו צריכים להיות מצוידים, מזוינים, בשני כוחות, רצון לקבל גדול ורצון להשפיע גדול. אם אין לך רצון לקבל כשאתה מגיע לבורא, אז עם מה אתה מגיע? אתה מגיע כדי לקבל כי הוא רוצה לתת. אם אין לך כוונה להשפיע, איך אתה מתקרב לבורא? כי ההתקרבות אליו היא רק לפי הכוונה על מנת להשפיע. ואז אתה נמצא בשני כוחות מנוגדים שממש רוצים לנטרל זה את זה.
כל העבודה שלנו, היא איך משני הכוחות המנוגדים האלה, אנחנו לאט לאט בונים את הכוח השלישי, את הקו האמצעי. איך אנחנו לומדים להשתמש באגו שלנו וברצון להשפיע שלנו, אם תהיה לנו [אפשרות] לעשות נחת רוח לבורא, איך אנחנו מחברים את שניהם. זה כמו שאורח עושה אצל בעל הבית. נלמד איך לעשות את זה הלאה
שאלה: העשירייה שלנו נפגשת פעמיים עד שלוש ביום וכשאנחנו נפגשים אנחנו מכוונים להתחבר אבל כשאנחנו עוזבים את הפגישה, אני לא מרגיש שהתקדמנו לקראת איזה גילוי רע. אני חושב שאנחנו מרגישים אולי קצת יותר עייפים ומותשים. האם אנחנו מתקדמים בכיוון הנכון ואם לא, מה עלינו לעשות כדי לשנות את זה?
אין לכם ברירה, אתם חייבים בכל זאת להתקשר ביניכם כמה פעמים ביום, כדי לעבור על שיעור הבוקר. ואם עברתם עליו, ונניח שאין יותר על מה לעבור, אז אתם יכולים לעבור על השיעור של אתמול, כי מאתמול התחלנו את הסדרה שנקראת "פסח" וזה יהיה לפנינו עוד חודש ימים לפחות אם לא יותר. לפי התוכנית שלי אני חושב שנעסוק בזה בערך עד תחילת יוני ואז נעשה כנס שיחתום [את הנושא], ויסדר לנו את כל מה שעברנו בתהליך הזה. ובאמת נקווה שנזכה במשהו לממש את יציאת מצרים. אז תעשו את זה בבקשה במשך היום. להתחבר כמה פעמים ביום, לעבור על שיעור הבוקר, ואם יש עוד זמן אז לעבור אפילו על שיעור הבוקר של אתמול.
שאלה: כתוב שכשאברהם ראה מהי ירושת הארץ הוא אמר שהוא לא רואה איך תהיה דרישה לזרעו לקבל את האורות העליונים ההכרחיים לירושת הארץ. השאלה היא איך אברהם ראה את זה, מה הביא אותו לחוסר אמון כזה, אפילו לספק בעזרת הבורא? כי הוא שאל כביכול אם לתחתון אין דרישה אז מה יכול לעשות העליון?
יש הרבה שאלות על שאלת אברהם "במה אדע כי אירשנה", כי קודם כל מאיפה הם ייקחו חיסרון כזה להשיג את אור האינסוף. גם עכשיו אנחנו נמצאים באור אינסוף, האם יש לנו חיסרון אליו? כמה שתצעק ותגיד שיש לך, מאיפה יש? אין לך, אין. מי רוצה מאיתנו משהו? אנחנו רוצים מה שיש לפנינו, מה שאנחנו מרגישים בחיסרון שלנו. אם בחיסרון שלנו אין משהו מאור האינסוף, אני לא רוצה אותו. לכן אברהם שאל את הבורא "מאיפה הם ייקחו חיסרון לאור אינסוף, להיות כמוך"? לאהבת הזולת, לחבק ולחבר את כל המציאות, להשיג אותה במלואה, מאיפה יש את זה לאדם הרגיל? תן לי לחיות בשקט וזהו, לא רוצה יותר.
הבורא אומר, לא, אני הכנתי להם תקופה שנקראת מצרים, מִצְ-רָים, מצרים זה ריכוז של הרע. הם יכנסו לתקופה הזאת ובתוך התקופה הזאת הם יקבלו רצונות כאלה שירצו לצאת מהם, כי הם יקבלו אותם גם כמכות, כרצונות רעים, הם ירגישו וישיגו שהרצונות האלה הם לרעתם. מצד אחד לא יוכלו להיפטר מהם ומצד שני לא יוכלו להישאר בהם. זה מצב של בית סוהר כזה שנקרא "גלות", שאתה חנוק ולא יכול לצאת מזה, לא יכול למשוך אוויר. ככה יהיה לך, עד כדי כך הרצון לקבל האגואיסטי שתגלה בך יחנוק אותך, ותרגיש שאין לך אפילו טיפת מים. בקיצור זה נקרא "מצרים". אז הוא אמר לאברהם, אני הכנתי להם את זה והם לאט לאט יכנסו לזה. ודאי שהם לא יראו מה מחכה להם, אבל אני מכין להם את הדברים האלה, והם יבואו ויתכללו מזה. וכשהם יהיו בזה אין להם ברירה, הם יראו שהם עובדים רק ליצר הרע, זה כמו שרוצים לשתות ושופכים מים אבל לכלי מנוקב עם חורים, מחורר, ואז לא יכולים לשתות, הם מתים מצמא ולא יכולים, ואז לא תהיה להם ברירה אלא לברוח מזה.
יוצא שמי שיישאר בזה ולא ירצה לתת נקרא "מצרי", לא יהודי, לא משתוקק לייחוד. מי שמשתוקק לחיבור נקרא "יהודי" מהמילה ייחוד, חיבור, ומי שלא, יישאר שם, זה מה שהוא הסביר לאברהם. לכן ודאי שאנחנו בדרך לרצונות גדולים, להשתוקקות גדולה לרוחניות, וצריכים יום יום בצורה עקבית ובקפדנות לעבור על השיעורים כדי שהם יכנסו בנו וממש לתוך הרצון שלנו, לתוך הנשמה שלנו.
קריין: קטע מספר 7.
"איך, אמר אברהם, איך יקבלו את האור, בזמן שאין להם כלים, הנקרא "צורך". אז אמר לו ה' "ידע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". היינו, שעם ישראל יהיו בארץ, היינו ברצון, שלא שייך לעם ישראל, אלא הם יהיו תחת שליטת הרצון לקבל, שזה שייך לפרעה מלך מצרים.
"וענו אותם". כלומר, שעם ישראל יסבלו, מזה שאין הם יכולים לעשות מעשים בעמ"נ להשפיע, שזה יביאו להם דביקות בה'. אז הם יצטרכו שה' יעזור, כמו שכתוב "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה, וישמע אלקים את נאקתם, ויזכור אלקים את בריתו את אברהם"."
(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)
זאת אומרת, אנחנו חייבים לעבור את הגברת האגו. להכיר אחר כך את האגו הזה לא כטוב, שהוא מכניס אותנו לכל מיני חיים טובים בהתפתחות טכניקה, טכנולוגיה, מדע, רפואה, כל מיני דברים שאנחנו נהנים, מטיולים ומהחיים. אלא אחר כך אנחנו צריכים להכיר את הרע שבו, באגו שלנו, שהוא לא מביא אותנו למטרה הנצחית, אלא רק מבלבל אותנו בחיים שלנו, וגם בחיים שלנו אנחנו מפסיקים להרגיש תענוגים ממנו, ולכן זה נקרא הכרת הרע. זה לא רע שיש לנו כאן, שאנחנו נכנסים לכל מיני שבירות, משברים בחיים הגשמיים, אלא שהאגו שלנו מנתק אותנו מהמטרה הרוחנית. ואנחנו בזה מסתירים את הבורא, את שליטת הבורא עלינו וזה מה שמביא לנו לכל הצרות. לכן אנחנו צריכים להכיר שאין לנו ברירה אלא אנחנו צריכים להתכופף כלפי הבורא, ולחייב אותו להוציא אותנו מהאגו, זאת אומרת להוציא אותנו ממצרים.
אני מבקש למי שיש שאלות והיו שאלות ולא שאלו אותן, תרשמו את כל השאלות ותשלחו לנו ל[email protected] ותקבלו תשובות על כל הדברים האלה. אני אקח כל השאלות האלה ואני אענה עליהן באחד מהימים.
קריין: קטע 8.
"מה אנו רואים בהתשובה של ה' על שאלת אברם, במה אדע, שע"י זה שיהיו בארץ לא להם, היינו שיהיו בגלות, אז אברם כבר יהיה בטוח שהם ירשו את הארץ.
ואמר, היות שאין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון, ואברם אמר לה', שהוא לא רואה שהם יצטרכו לאורות כל כך גדולים, הנקרא, ארץ ישראל, לכן ה' אמר לו, ע"י זה שיהיו בגלות, ויבקשו מה' שיוציאם מהגלות, ובמה מוציאם, זהו רק עם אורות גדולים, כי "המאור שבה מחזירו למוטב", אם כן כבר יהיה להם צורך לאורות הגדולים."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות" 1989)
זאת אומרת, יהיה להם צורך לאור גדול מפני שהם ירצו לצאת מהרצון לקבל הגדול. אז באמת הבורא יכול לעזור להם ולהוציא אותם מהרצון לקבל על מנת לקבל, וכבר להעביר אותם לעל מנת להשפיע. זאת אומרת, יש כאן איזה מחסום שאז הבורא מעביר אותם בזה.
קריין: קטע 9.
"יש לפרש, מה שאברהם אבינו עליו השלום שאל להקב"ה "במה אדע כי ארשנו?" כי איך יהיה מציאות, שיוכלו לקבל עליהם עול האמונה? היות שזהו כנגד הדעת. ומי יכול ללכת נגד הדעת? אם כן איך יהיה מציאות, שיזכו לאור האמונה, היות שכל השלימות תלוי רק בזה.
ועל זה השיב לו הקב"ה: "ידוע תדע וכו', שהם יהיו בגלות". שפירושו, שהוא הכין קליפה, שהוא היצר הרע אדם בליעל, שהוא פרעה מלך מצרים, שאותיות פרעה הוא אותיות ערף, כמו שאמר האר"י ז"ל בשער הכוונות לפסח, שפרעה הוא בחינת עורף מצר-ים, שהיה מוצץ את השפע כשיורדת לתחתונים, עם השאלה שלו, שהוא בא ושואל "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (שמות, שביעי). ותיכף עם השאלה הזאת כבר נמצאים ברשות הקליפות."
(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
קריין: שוב.
"יש לפרש, מה שאברהם אבינו עליו השלום שאל להקב"ה "במה אדע כי ארשנו?"" זאת אומרת איך אני בטוח שאנחנו נגיע לרצון להשפיע. "כי איך יהיה מציאות, שיוכלו לקבל עליהם עול האמונה?" שירצו להיות משפיעים. "היות שזהו כנגד הדעת. ומי יכול ללכת נגד הדעת?" כולנו ברצון לקבל, לכן איך אני יכול לתכנן, לחשוב, לעשות פעולות שכולן מכוונות להשפעה? זה ממני, זה לא אני. "אם כן איך יהיה מציאות, שיזכו לאור האמונה, היות שכל השלימות תלוי רק בזה." שאם יש לי כוח כזה שנקרא "אור האמונה", אז אני פועל מתוך הכוח הזה. כמו שעכשיו אני פועל מכוח הקבלה, אני כך אוכל לפעול מכוח ההשפעה.
אבל איך אני ארצה להיות בכוח ההשפעה, אם אני נמצא בכוח הקבלה? איך אני ארגיש את עצמי שאני רוצה לעלות מהעולם הזה לעולם העליון? זה שהוא נקרא "עליון", או נקרא "העולם הבא", זה לא אומר כלום. ברגע שאני מבין שזו השפעה מחוצה לי, להשפיע, לאהוב את הזולת, ורק בזה לחיות, ההיפך ממה שאני עכשיו, לקבל ולרצות רק לעצמי, אין לי מהמצב הזה לעבור למצב ההוא על ידי הרצון שלי, על ידי הבקשות שלי, אין לי חסרונות כאלה. מאיפה אני אקבל אותם?
"ועל זה השיב לו הקב"ה: "ידוע תדע וכו', שהם יהיו בגלות". שפירושו, שהוא הכין קליפה, שהוא היצר הרע אדם בליעל, שהוא פרעה מלך מצרים, שאותיות פרעה הוא אותיות ערף, כמו שאמר האר"י ז"ל בשער הכוונות לפסח, שפרעה הוא בחינת עורף מצר-ים, שהיה מוצץ את השפע כשיורדת לתחתונים, עם השאלה שלו, שהוא בא ושואל "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (שמות, שביעי). ותיכף עם השאלה הזאת כבר נמצאים ברשות הקליפות."
(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")
הבורא הכין מצב כזה שנרצה לברוח מהרע שמתגלה לנו ברצון לקבל שלנו. תתארו לעצמכם שאנחנו צריכים בעולם הזה, לראות את האנושות שהיא עד כדי כך סובלת מהכול, שהיא מוכנה להיות באהבת הזולת, שהיא מוכנה שיתחברו כולם יחד וירצו להשפיע זה לזה דברים טובים. למה? עד כדי כך יהיה להם רע בחיים שלהם. זה נקרא "לעבור מצרים". זה מה שהבורא אמר לאברהם, "אל תדאג, אני מסדר להם כזאת תקופה שהם ירצו להגיע להשפעה".
באמת, כאילו לדברים רעים מאוד צריכים לחכות. אלא אם אנחנו עוברים את התקופה הזאת בחיבור בינינו, בעזרת הבורא שמטפל בנו, בלצעוק אליו שיטפל בנו ויחבר בינינו וכן הלאה, אם אנחנו יודעים שהכול תלוי בו, ולפנות אליו זה רק בחיבור בינינו שאנחנו לאט לאט יכולים לייצב, זה יוצא לא כל כך נורא. הכול נמצא בידינו. הכול נמצא רק בחיבור בינינו ופניה לבורא, סך הכול. זאת אומרת בידיים שלנו, לא בשום צורה אחרת.
אף אחד לא שולט עלינו. פרעה ששולט עלינו זה היצר הרע שנמצא בנו ולא רוצה כאילו לעשות משהו. אבל על היצר הרע אנחנו מגלים פתאום שהוא לא יצר רע, שזה "עזר כנגדו", שהוא גם נשלח מהבורא. שהבורא הכין את פרעה ואת "מצרים" מה שנקרא. הבורא הכין לנו את כל הסיטואציה הזאת, כדי שאנחנו נכיר שבצורה כמו שאנחנו חיים, אי אפשר לחיות. שאנחנו חייבים ממש להשתדל להתעלות, לטובתנו, מעלינו. וכך אנחנו נתקדם. זאת אומרת להתחיל במצרים להכיר שאלו שתי המושכות, ימין ושמאל, שאנחנו צריכים לנהל אותן נכון כדי להתקדם קדימה, וכל המצבים שלנו הם בסך הכול כדי לקדם אותנו. וכך נתקדם, אין לנו לאן לברוח.
קריין: קטע 10.
"בזמן שהאדם צריך לעבוד לשם שמים, שזה אצלו למעלה מהדעת, בזה האדם מזלזל, מטעם שהגוף מתנגד לעבוד בלי שכר. לכן שאומרים להגוף, שצריכים לעבוד רק בעל מנת להשפיע לה', אז הגוף אומר, שדבר זה רחוק מהשכל ואינו כדאי להתאמץ בעבודה זו. והאדם רואה, שאין בידו להתגבר על הגוף. וכפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שזה שאין בידי אדם לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, הבורא עשה זה בכוונה תחילה, בכדי שע"י זה האדם יקבל צורך לעזרת ה', אחרת הוא אבוד.
ולכן כשהאדם מבקש מה' שיעזור לו, ע"י זה הוא מקבל עזרה מלמעלה, שהוא ענין מאור התורה, "שהמאור שבה מחזירו למוטב", כמ"ש בדברי הזה"ק, שע"י זה הוא מקבל כלים וצורך להשגת נרנח"י דנשמה. וזאת היתה התשובה של ה', מה שאברם שאל "במה אדע כי אירשנה"."
(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)
שאלה: מצד אחד הבורא אומר לאברהם שהצאצאים שלך יהיו בארץ לא להם, בגלות. מצד שני בשלב אחר הוא אומר למשה "בא אל פרעה". הקשר בין אברהם לבורא לבין משה לבורא, זה תמיד צריך להיות בפנינו?
זה אתה תגלה בדרך. יש כאן הרבה מאוד הבחנות. אני לא יכול להגיד כן או לא. פעם עם אברהם, עם משה, עם הבורא, ופעם אלה הבחנות אחרות. אבל העיקר כל הזמן להימשך דרך חיבור לבורא, הכיוון הוא כזה.
תלמיד: אתה יכול לתאר לעצמך מצב שיש לך איזשהו קשר עם הבורא ולא סתם נמצא בריקנות עם האגו שלך. אז איך לפתח את נקודת הקשר עם הבורא?
אם אתה מרגיש שאתה נמצא במאבק עם האגו, אז יש לך קשר יפה מאוד עם הבורא. תפנה אליו, עד כמה שאתה יכול לתאר אותו, לא חשוב איך, ותבקש ממנו עזרה.
שאלה: האם בכל מדרגה יש יציאה מחדש ממצרים?
כן.
שאלה : האם האדם בגלות רק כשהוא מבין, ומכיר בזה שהוא נמצא בגלות?
אנחנו צריכים להגיע למצב שהחיים הנוכחים שלנו יראו לנו כגלות. שאנחנו נמצאים בכוח על מנת לקבל, וזה נקרא גלות מרוחניות, מהכוח על מנת להשפיע.
שאלה: מה ההבדל בעבודה בחיבור בין קבוצה דתית לקבוצה רוחנית, בין דת לרוחניות?
אני לא יודע, אני לומד רק מה ששייך לחכמת הקבלה. קבוצות דתיות, יש כל כך הרבה, ומה שקורה בהן אני לא יודע. אני לא דתי מלידה, לא לימדו אותי את זה. כשהגעתי לרב"ש התחלתי ללמוד שם, אמנם שלפני זה הכרתי קצת את הדת, אבל רק כחוזר בתשובה, במקצת. אני לא יודע, ולא יכול להגיד, ושאלות כאלה לא שייכות לחכמת הקבלה. מי שמעוניין בהן, שילך מאיתנו, יכנס לכל מיני חוגים אחרים וילמד.
שאלה: שמעתי ממך שקודם כל צריכים לגלות שאנחנו נמצאים במצרים. האם כשאנחנו עוברים על השיעור והקטעים במהלך היום, זה מה שעוזר לנו לגלות שאנחנו במצרים?
כן. איך אתה רוצה לגלות שאתה במצרים בצורה אחרת? תגיד. לגלות שאנחנו נמצאים ביצר הרע, באגו שלנו, אנחנו יכולים רק על ידי המאור המחזיר למוטב. המאור המחזיר למוטב מאיר עלינו בתנאי שאנחנו עוסקים בתורה. כתוב "בראתי יצר הרע, בראתי תורת תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב.
התמצית של התורה, הכוח הפנימי של התורה, נקרא חכמת הקבלה. ולכן אנחנו עוסקים בה כדי בצורה קצרה, מועילה ובטוחה, לגלות שאנחנו נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל, ביצר הרע. ושעד כדי כך אנחנו נגלה אותו, ואנחנו נרצה להתעלות ממנו, לרצון על מנת להשפיע, ליצר הטוב שזה הבורא בעצמו.
שאלה: אם אני רצון לקבל, אז איך אני יכול לשמוח מזה שהרצון לקבל סובל? ומהם הרצונות שבגללם הרצון לקבל חייב לסבול?
אנחנו צריכים להגיע למצב שבזה שאנחנו נמצאים בקבוצה, אנחנו מתחילים בהערכת החיבור כשאני מסתכל על האחרים. כי "קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם" ואנחנו רוצים להתעלות מעל האגו שלנו, מפני שאני רוצה להיות כמו החברים שלי. ואז אנחנו מראים זה לזה עד כמה שטוב להיות בחיבור. וצריכים להגיע לכזאת מקצוענות בלשחק זה עם זה, שאפילו שכולנו אגואיסטים, אבל אנחנו יכולים לחייב כל אחד ואחד מאיתנו בזה שרוצים, כן רוצים, להיות מחוברים, אהובים, נמשכים לעל מנת להשפיע, מבינינו לבורא.
שאלה: זה מאוד מבלבל שאנחנו קוראים שאברהם מדבר עם הבורא, ומקבל ממנו תשובות. האם זוהי תכונת אברהם ותכונת הבורא שקיימות בכל אחד מהעשירייה, איך לקבל תשובה מהבורא?
בכל אחד מאיתנו יש תכונת אברהם, ובכל אחד מאיתנו יש קשר בין התכונה הזאת לבורא, רק אנחנו עדיין לא מגלים את זה, כמו שאנחנו עוד לא מגלים הרבה הבחנות. וכולן, כל ההבחנות האלה קיימות בנו. קיימות, רק עוד לא מגולות, עדיין לא התפתחנו למצבים שאנחנו מרגישים את זה.
כל ההתפתחות החינוכית, התרבותית וכו' של האדם היא כדי לחדד לנו את החושים, ואז אנחנו נגלה באמת מה משפיע עלינו, איך אני משפיע על העולם, וכן הלאה. כל זה מגיע לאט לאט, במידה שאנחנו דרך החברים נמצאים בעשיריות.
הבורא נותן לנו עם הפנדמיה הזאת באמת תנאים מיוחדים. מצד אחד הוא מרחיק בינינו פיזית, ומצד שני הוא מחייב אותנו להיות יותר קשורים אחד לשני בצורה ווירטואלית, כאילו פנימית, רגשית. ולכן כאן אנחנו צריכים להבין, שזו כבר דרישת הבורא כלפינו, שאנחנו נהיה בקשר יותר פנימי, לבבי, זה מה שהוא רוצה. אני מדבר על הקבוצות.
אם אתם לא הולכים יחד, אם אתם לא משתוקקים, אם אתם לא מגלים שבא לכם קצת יותר להיות בחיבור פנימי עם החברים, ודווקא המרחק הפיזי הזה מעורר בכם את הדחף לחיבור יותר פנימי בלבבות, אז אתם עדיין נמצאים במצבים לא טובים. אנחנו צריכים לעורר את עצמנו להרגיש, שאנחנו רוצים לראות את כולם בפנים, שכל אחד ירגיש את החברים, איך שהם נמצאים בליבו, וכך להתחבר.
שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שמצרים, אגואיזם, יצר הרע והרצון לקבל זה אותו דבר?
יצר רע, מצרים, פרעה, מצרִים, אלה כל מיני דרגות ברצון לקבל כמו דומם, צומח, חי, מדבר. פרעה הוא העליון שברצון לקבל, אבל דווקא מתוך זה שהוא העליון מתוך הרצון לקבל האגואיסטי, יש לו קשר עם משה, יש לו קשר עם הבורא, עם אברהם, עם אהרון, עם כל הכוחות הרוחניים האלה שהם כולם בעל מנת להשפיע, ויש להם קשר עם הבורא ויש להם קשר עם הפרעה.
פרעה זה בעצם אחוריים של הבורא, כמו שהבורא אומר "בראתי יצר הרע", זאת אומרת בראתי משהו שהפוך ממני. והוא מנהל אותו, אין ליצר רע שום בחירה חופשית, פעולה חופשית, אלא הכול מנוהל על ידי הבורא בלבד.
שאלה: אמרת שבכל מדרגה יש יציאת מצרים מחדש אז מה ההבדל בין המדרגות?
זה שאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל ורצים לרצון להשפיע כל פעם שהרצון לקבל מתגלה, זה כבר משהו מיציאת מצרים.
תלמיד: יש עוד שאלות.
לא, שילמדו יותר מהפסוקים, שיקראו יותר את השיעורים, יהיו להם יותר תשובות ממה שאני עושה. שאלות יכולות להיות בלי סוף, אני מכבד אותן, אבל בתנאי שאנשים קודם כל חורשים טוב טוב כמה פעמים את המקורות שאנחנו מציגים.
שאלה: מהו הרווח של הנשמה בזמן שאני מחזיק את האגו שלי ומתחבר מעליו בעשירייה? מעל עייפות של הגוף ודחייה כלפי הפעולה הזאת, מה מרוויחה הנשמה?
דווקא מכאן יש רווח לנשמה. מפני שלמרות כוח האגו שמופיע בי בצורת עייפות ודחייה וכן הלאה, אני מתעלה לעל מנת להשפיע. אני מעדיף להיות בהשפעה במקום בקבלה.
קריין: קטע 11.
"האדם מוכרח להתחיל בהמלחמה, בכדי שיהיו לו כלים וצורך לישועה ועזרת ה', שהוא מה שאמרו, "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו". נמצא שבכוונה לא נתן לו להאדם שיוכל לנצח את המלחמה, משום שעל ידי המלחמה האדם משיג כלים וחסרונות להשפע.
לכן צריכים לשתיהן: שהאדם יכנס למלחמה בכדי להשיג כלים, והעזרה שצריכים, שדוקא הקדוש ברוך הוא יעזור לו, משום שעל ידי העזרה הוא משיג ירושת הארץ, שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום."
(הרב"ש. 380. "כל מקדש שביעי - ב'")
אם היינו יכולים לנצח את היצר הרע שמבלבל אותנו, שהיינו קמים כגיבורים ויכולים להשפיע, ויכולים לקשור את הרצון לקבל ולכופף אותו ככה, אז היינו בעצמנו רק מגדילים את האגו שלנו ואת הרצון לקבל שלנו עוד יותר.
כדי להגיע לרצון להשפיע אין ברירה אלא רק דרך מעבר, שאנחנו מגלים שהרצון לקבל שלנו לא ראוי לכלום, שאנחנו לא יכולים להתגבר עליו, ואז אנחנו תלויים באיזה כוח עליון שמחוצה לנו, ואז אנחנו תופסים את עצמנו באותו כוח עליון ורוצים לגדול רק ממנו, זה נקרא כמו שאנחנו נכנסים בתוך הרחם של העליון ושם מבטלים את עצמנו ורוצים לגדול בצורה שרק מה שהעליון רוצה שיעשה איתנו, ואז בצורה כזאת אנחנו מתחילים כבר לגדול מעבר למחסום בעל מנת להשפיע.
וזה מה שרב"ש אומר כאן בקטע 11, "נמצא" שה' "בכוונה לא נתן לו להאדם שיוכל לנצח את המלחמה,". זאת אומרת שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להגיע למצב שאנחנו מרימים את הידיים "ויאנחו בני ישראל מהעבודה ותעל שוועתם לאלוהים מן העבודה". שלא יכולים לעשות שום דבר, אבל זה אחרי שעשית את הכול, ואז אתה מגיע לשבירה השלמה, שאתה ממש לא מסוגל יותר. ומה אז לעשות? רק לצעוק לבורא.
והצעקה הזאת, החיסרון הזה, שאתה בטוח שאתה תלוי רק בכוח העליון, ואין לך שום סיכוי להגיע למה שאתה רוצה על ידי הכוחות שלך, אלא רק על ידי התפילה שצריכה להיות שלמה, צעקה שלמה לבורא, זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", זאת אומרת שצריכים קבוצה, עשירייה לפחות ועוד יותר, כדי להגיע לצעקה אמיתית, ואז אנחנו מקבלים את הכוח העליון, עזרה, מאור המחזיר למוטב, שמעביר אותנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, וכך אנחנו נמלטים ממצריים. זו בעצם הפעולה.
שאלה: במהלך כל השנים האלה אף פעם לא דיברת על תכונת המשה שבנו. דיברת תמיד על תכונת ישראל, אברהם, אבל תכונת המשה שבנו, האם זה משהו שלא נוגע בנו בכלל, זה קשור למורים? או שזה מוקדם לנו לעסוק בתכונה הזאת? יש מצרים, בריחה ממצרים, לבוא אל פרעה, כל הדבר הזה זה תכונת משה, אבל אף פעם לא דיברנו עליה.
אנחנו לומדים שמשבירת הכלים בכל אחד ואחד יש את הכול, ולכן מהבורא ועד הסטרא אחרא האחרונה, כל התכונות האלה נמצאות בכל אחד ואחד. עוד לא הגענו למשה, אני מציע לכם לקרוא מה שכתוב בתורה, אנחנו עדיין נמצאים כאילו בכניסה למצרים ומשה מתגלה כשבני ישראל כבר נמצאים הרבה שנים במצרים.
זאת אומרת צריכים לרצות להתפתח ולהתפתח נכון לחיבור, להכרת הרע, למשהו, להכין את עצמנו כדי שתתגלה בנו במשהו תכונת משה, שתתחיל להתגלות, ואז הדברים האלה וודאי שיתגלו. ולא יכול להיות, אין שאלה כזאת שבמישהו זה מתגלה ובמישהו זה לא מתגלה. כל אחד ואחד, כל אדם זה עולם קטן, ויש בו את כל הבחינות וההבחנות, רק תלוי באיזו מידה בכל אחד ואחד. אבל כולם נכללים מהכול.
ואם יש כאלה שהם נקראים יהודים ואלו אומות העולם, זה רק לפי השעה, שעכשיו בינתיים זה כך מתגלה, אבל בסופו של דבר לקראת גמר התיקון, כשאנחנו כבר נמצאים לקראת זה, כולם, כמו שכתוב, כולם ידעו אותי, כך הבורא אומר, "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם", ו"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". זה גמר התיקון של כל העולם.
ולכן לא יכול להיות שלמישהו מתגלה תכונת משה ולמישהו לא. זה מתגלה לכולנו. עכשיו כולנו צריכים להגיע למטרה, לכוונות על מנת להשפיע ואז כל אחד מאיתנו יקרא "ישראל", "ישר אל", ואז כל אחד יגלה את הקשר שלו עם תכונה מיוחדת כזאת שמושכת אותנו קדימה שנקראת "משה". ואז משה הזה שמתחיל במצרים, שנולד וגדל בנו, הוא ילווה אותנו, התכונה הזאת תלווה אותנו מעבר למצרים, והוא יגיע ממש דרך כל ארבעים שנות המדבר עד לפני הכניסה לארץ ישראל, ושם הוא יגמר בכניסת עם ישראל לארץ ישראל בהר נבו.
שאלה: אם הבורא גם מכניס למצרים וגם מאלץ את האדם לבקש לצאת ממצרים וגם בסופו של דבר מוציא ממצרים, מה האדם עושה בכל התהליך?
בלי השתתפות האדם אין תהליך. אין תהליך. האדם לא עובר שום מצב למצב הבא אם הוא לא משתתף במצב הקודם כמו שצריך.
שאלה: יש משפט "מיהו ה' אשר אשמע בקולו". מה זה המצב הזה?
היצר הרע לא רוצה להכיר בכוח העליון, המשפיע, עם כל הדרישות שלו אלא רוצה להישאר כמו שהוא בעל מנת לקבל.
תלמיד: אנחנו צריכים להגיע למצב לזלזל בבורא כאילו כדי להמשיך לעבוד?
אתה לא צריך להגיע לזה, אתה נמצא בזה. אתה רק צריך להכיר בזה. אבל שאתה נמצא בזה, בטוח.
תלמיד: שאנחנו מזלזלים בבורא?
בטח, מה אתה עושה מעצמך צדיק?
תלמיד: איך זה מתבטא שאני מזלזל בבורא?
מתבטא בזה שאתה לא נמצא בכל לב ונפש עם החברים ובדבקות בבורא יחד איתם, עם כולם. "ישראל אורייתא קודשיא בריך הוא חד הוא". אתה לא נמצא.
תלמיד: למרות שאנחנו עושים מאמצים להיות כל הזמן?
אני לא יודע מאמצים, עזוב אותי מהמאמצים, כל הזמן אתה רוצה להראות לי שאתה עושה את הכול.
תלמיד: העשירייה עושה.
אני מסתכל על התוצאה. אין תוצאה, אין היגיעה, גמרנו. כי האור עליון נמצא במנוחה מוחלטת. ברגע שאתם מכינים את הכלי הוא ממלא את הכלי.
תלמיד: מה עם ליל הסדר יש סיכוי שנעשה ביחד?
לא, אי אפשר. אי אפשר בממדים כאלה לעשות ליל סדר לכולם. אני מצטער מאוד. גם הייתי רוצה לעשות את זה אבל לא יכול. קודם כל אין לנו בניין לעשרת אלפים אנשים. זה פחות או יותר היום מספר החברים שלנו בכל העולם. אין לנו אפשרות להביא אותם. אנחנו התרגלנו להיות וללמוד, לחיות בצורה וירטואלית. לכן אנחנו כל אחד ואחד, כמו שהיה בימי רב"ש, כל אחד עושה בבית שלו את הסעודה, מי שרוצה ומי שלא רוצה, זה עניינו. והפסח שלנו זה פסח, פסח, שאנחנו יוצאים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. נעשה סימנים אולי, אבל לא יותר מזה.
שאלה: היינו קבוצה מגובשת שלוש מאות, ארבע מאות איש, היו באים כל בוקר ללמוד, מה איתם, היה ליל סדר כל שנה איתנו ביחד?
לפי מה שאני מרגיש הם לא רוצים לחזור.
תלמיד: זה לא מה שאני שומע.
תלוי עם מי אתה מדבר. רוב האנשים לא רוצים לחזור.
תלמיד: הקבוצה שלנו, שלוש מאות, ארבע מאות איש? רוצים. הקבועים, אלו שלמדו כל בוקר?
נמצא כאן חבר, הוא אומר לי "הרבה לא רוצים". עוד חבר נמצא כאן, הוא גם אומר, "הרבה לא רוצים". יש לי דירקטוריון נגיד, אני שואל אותם והם אומרים שרוב האנשים אפילו מפתח תקווה, הקרובים, לא רוצים לבוא לכאן ללמוד לשיעור בוקר, טוב להם מהבית.
שאלה: אנחנו יודעים שהשיעור זו הזדמנות יחידה במשך היום שאנחנו יכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב. בזמן שבמשך היום אנחנו עוברים על השיעור, זו עבודה שונה, מטרה שונה?
זו עבודה שונה ומטרה שונה ותוצאה שונה. אני מאוד מקווה שעל ידי זה שאתם חוזרים על השיעור אתם מבררים שאלות חדשות. תרשמו לי את השאלות האלו ותשלחו אותן לכתובת שכבר הופיעה כמה פעמים. תשלחו לשם את כל השאלות בכל השפות, לא חשוב.
הנה הכתובת, [email protected] ואנחנו נעבוד על זה, בלי זה אנחנו לא נוכל ממש לעבור על החומר, ככה זה צריך להיות. לכן תעברו במשך היום על כל השאלות שוב, על כל הפסוקים האלה, תכתבו את כל השאלות, אפילו שטויות לא חשוב, תשלחו לבורד וורד כלי ואנחנו נמיין אותם.
אנחנו צריכים לעשות מזה ממש חיבור שלם ליציאת מצרים לכל העולם. אנחנו צריכים את זה להפצה, צריכים את זה להתקדמות העולם לתיקון.
שאלה: לגבי מה שעכשיו אמרת, מה זאת אומרת לכתוב סיפור?
אחר כך נרצה לחבר את כל הדברים האלה יחד וכמו שזה כתוב בתורה, אנחנו רוצים לכתוב את זה בצורה כזאת שמדובר בשפה שלנו שמובנת לנו, רצון לקבל, רצון להשפיע בורא וכן הלאה, בלי להשתמש בכל השמות האלה אברהם, מצרים, פרעה.
אלא יש רק שני כוחות בעולם, כוח קבלה וכוח השפעה, בורא ונברא, ואנחנו רוצים עליהם לחבר את כל התהליך שיהיה ברור לכולם מה אנחנו צריכים לעשות, ומתוך זה יהיה מובן איך האנושות גם צריכה לעבור לזה. אנחנו צריכים להכין לאנושות גם הסבר פשוט ואמיתי, איזה כוחות פועלים עלינו ובמה אנחנו צריכים להשתמש בהם כדי להגיע למטרת החיים.
תלמיד: אני רוצה לעבוד עם החומר במהלך היום ולכתוב לך שאלה.
יהיו לך עוד שאלות יותר קונקרטיות ואז נענה עליהן.
שאלה: איך לעבוד עם פרעה כך שנוכל לצאת ממצרים ונחזור לארצנו?
רב"ש נתן לך כאן תשובה בקטע 11. הוא אומר כך, נמצא שה', הבורא, בכוונה לא נותן לאדם שיוכל לנצח את מלחמת היצר, שאתה לא תוכל להתגבר ולהצליח ולצאת מהרצון האגואיסטי שלך, לא תוכל לעשות את זה. אתה נלחם, ואתה רוצה ומזיע ולא תוכל, למה? הבורא רוצה שאתה תגיע להיות סחוט, כשלא נשאר לך שום דבר מעצמך, לעשות עוד משהו בכוח, זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מהעבודה". מרימים את הידיים, שלא מסוגלים לכלום, ואז מתוך הידיים שהם מעלים למעלה, שלא יכולים לכלום מתחילים לבקש שהבורא יציל אותם, בזה הם יוצאים. אבל לכל הדברים האלה צריכים להגיע ולעבור את כל הדברים האלה בשלבים.
קריין: בנושא יוסף ואחיו- את אחי אנוכי מבקש.
"וימצאהו איש, והנה תעה בשדה." זה עוד לפני הכניסה למצרים, אנחנו למדנו את זה. שהם היו לפני כניסה למצרים ולא חלמו על מצרים ולא כלום אלא יוסף רצה שהם יתחברו והם לא רצו להתחבר וזה מה שהביא אותם למצרים, שבמצרים מאין ברירה הבינו שחייבים להתחבר. ואז הצעקה הזאת לחיבור, שרוצים כבר להתחבר ולא יכולים היא מוציאה אותם ממצרים. לכן מצרים זה נקרא "כור היתוך" שמחבר אותם ממש על ידי האש שמגלים שם ברצון לקבל על מנת לקבל.
"וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).
הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'"." זאת אומרת האדם בדרך לרוחניות צריך לעבור תקופה שהיא נקראת "שדה אשר ברכו ה'", שהוא תועה בזה ולא יודע את המקום ואיך להגיע למטרה ומה בכלל רוצים ממנו ומה הוא רוצה מהחיים, הוא לא מבין, ושום דבר לא, וזה כבר מדובר על אנשים שכבר מחפשים את הדרך. לא סתם אנשים שהם כבהמות שרוצות רק לסדר את עצמן, אלא הם רוצים להגיע למהות החיים, למטרת החיים. ואז הם תועים ולא יודעים מה לעשות ומי שיותר ויותר מחפש אז הוא מגיע למצב שזה נקרא "שדה אשר ברכו ה'", אלו המצבים שמהם הלאה הוא מתקדם יותר קרוב לבורא. "כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.
"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך." זאת אומרת, אז מגיעה לאדם שאלה "אז איך אני אצליח?", ואז מתגלה לו תכונה שהיא כבר נקראת "אדם", זאת אומרת איש, כבר משהו שמוביל אותו להתקדמות רוחנית הלאה. והוא שואל אותו "מה אתה רוצה? אתה יכול להסביר מה אתה רוצה או במה אני יכול לעזור לך, מה אתה רוצה ממני?". הקול הפנימי שואל את האדם "מה אתה רוצה?", ואז "ויאמר, את אחי אנכי מבקש"," אז האדם מתחיל להבין שהוא צריך אנשים אחרים. למה? "שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי," בקבוצה עם החברים, "זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'." אז אני יכול להגיע לכלי שנקרא "בית ה'", בית זה כלי ושהבורא ממלא אותו, רק בצורה כזאת שאני מתחבר עם עוד אנשים כמוני.
"והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה"," שאם אנחנו משפיעים זה לזה וזה לזה כך אנחנו מתחברים מעל האגו שלנו לכלי אחד. "שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים," שזה באמת נגד הטבע שלנו. אז אנחנו צריכים את הבורא שיעזור לנו להגיע לחיבור כזה בינינו שנקרא "אהבה". "שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו." זה בעצם החיבור שאליו אנחנו צריכים להגיע. עכשיו, בחיים הגשמיים שלנו אנחנו לא כל כך נמצאים במצב שכל אחד צריך לעזור לשני. ברוך ה' אנחנו נמצאים במצב שפחות או יותר יש לכל אחד מה שיש לו, אלא הבעיה היא רק בתמיכה הרוחנית. שאני יודע שאם אני לא אתמוך בחבר הוא לא יגיע למטרה רוחנית, ואם הוא לא יתמוך בי גם אני לא אגיע למטרה רוחנית. זאת אומרת, אנחנו כולנו נמצאים קשורים זה לזה, וכולנו תלויים זה בזה, שאם לא נתמוך אחד בשני כולנו אבודים.
""ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה," זאת אומרת, שלא רוצים להתחבר, זה מה שאנחנו מגלים, שאנחנו לא רוצים להתחבר. אז מה לעשות כדי שאנחנו כן נרצה להתחבר ולהביא את עצמנו למצב שהבורא יתגלה וייהנה מאיתנו? "היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."
(הרב"ש. מאמר 3 "אהבת חברים - א'" 1984)
קריין: קטע 12.
"וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).
הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".
כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.
"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.
והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.
"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה.
(הרב"ש. מאמר 3 "אהבת חברים - א'" 1984)
שאלה: איך אנחנו יכולים לזהות ביחד בעשירייה שהשגנו את דרגת משה?
אם תגיעו לדרגת משה אתם כבר תדעו מה זו דרגת משה ושאתם הגעתם. כל הדרגות שאליהן אנחנו מגיעים ברוחניות אנחנו מכירים בהן גם את הרצון וגם את האור שממלא את הרצון וגם את כל ההבחנות שאנחנו עברנו כדי להשיג את זה, לכן אין כאן בעיה. כל הדברים שאנחנו מגיעים אליהם, אנחנו מבינים אותם ומרגישים אותם בצורה השלמה, לא כמו שבעולם הזה אנחנו יכולים לראות את העולם שלפנינו ולא להבין מה קורה. ברוחניות מה שמתגלה לך אתה רואה ויודע מאיפה זה בא ולמה ואיך זה מתקיים ולאן זה מוביל אותך, הכול אתה יודע, ההשגה היא השגה שלמה.
שאלה: הכרת חוסר היכולת להתחבר זאת מדרגה רוחנית?
כן בטח, שזה כבר שייך להבחנות רוחניות. שאני מבין שאני לא מסוגל להגיע להבחנות רוחניות, מכל שכן לתכונות רוחניות, כמו שהיה כתוב אצלנו כאן בקטע 11, ש"ה' בכוונה לא נותן לאדם שיוכל לנצח את המלחמה עם האגו שלו". הבורא לא נותן לנו להצליח, לנצח את האגו שלנו. הבורא לא נותן, למה? כי אנחנו לא צריכים להיות חכמים יותר וחזקים יותר מהאגו שלנו, הבורא עושה אותו תמיד בצורה כזאת שאנחנו לא מסוגלים, וכל פעם מגלים את עצמנו חלשים, ועוד יותר חלשים, כלפי האגו שכל פעם מראה לנו כל מיני צורות. למה? כדי שנזדקק לבורא, כדי שנוכל להתקשר אליו ולבקש ממנו. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להצליח.
סדנה
עד הסיום אתם עושים עכשיו סדנה, מה השגנו מהשיעור של היום, ואיך אנחנו צריכים לעשות במשך היום חזרה על השיעור? אני מאוד מבקש, זה חומר שאתם מבינים עד כמה הוא חשוב, אבל אנחנו צריכים לחיות אותו, להרגיש שהוא עובר דרכנו. איך אנחנו מתחילים להסביר עליו כמו שאני מסביר על משהו שאני עובר?
*
(סוף השיעור)