שיעור בוקר 21.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 775,

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות כ"ב-כ"ז

קריין: בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 775, אות כ"ב.

אות כ"ב

"אכן, אם נשים לב לדבריו ז"ל, המה מתבהרים לפנינו, כעצם השמים לטוהר. כי מה שכתב: "מוטב לו, שיניח את ידו הימנו, אחר שבחן מזלו בחכמת הנגלה", אין הכוונה, על מזל של חריפות ובקיאות, אלא כמו שביארנו לעיל, בפירוש "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין". כלומר, שעמל ויגע, בתורת הנגלה, ועדיין היצה"ר בתוקפו עומד, ולא נמוח כלל. כי עדיין לא ניצל, מהרהורי עבירה, כמ"ש רש"י לעיל, בביאור "בראתי לו תורה תבלין", עש"ה.

ולפיכך, מיעץ לו, שיניח את ידו הימנו, ויעסוק בחכמת האמת, משום שקל יותר, להמשיך המאור שבתורה, בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה, לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו, גניבה גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה, קשה וכבד מאד, לכל אדם, לכוין דעתו ולבו להשי"ת, בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה. ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה, בעיון התלמוד עצמו.

ואיך יוכל לזכור עוד, בשעת הלימוד, בהשי"ת? כי להיות העיון הוא, בנושאים גשמיים, הם ח"ו אינם יכולים לבא אצלו, עם הכוונה להשי"ת, בבת אחת. ולכן, מיעצו, לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו, לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה. ואז, כמובן, יוכל לכוין, דעתו ולבו, להשי"ת, בשעת לימוד, בלי טורח. ואפילו הוא קשה העיון ביותר. כי העיון, בנושאים של החכמה, והשי"ת, הם אחד. וזה פשוט מאד."

תלמיד: מה זה העיון בנושאים האלה? הוא אומר שזה כמו הבורא, שהעיון וה' יתברך הם אחד. מה זה "העיון"?

זה קצת יותר מהלימוד.

תלמיד: מה ההבדל בין חכמת האמת לתורת הנגלה, שאחד עדיף על האחר? מה יש בחכמת האמת שאין בתורת הנגלה, שעדיף לעסוק בדרך הזו כדי להגיע ליעד שלנו?

כנראה שיש שם כאלה כוחות, נתונים, הכוונות, שכדאי לכל אדם, אם הוא לא רואה סימן יפה, אם הוא לא מקבל משהו מהלימוד שחושב שכן מגיע לו, אז שינסה בחכמת הקבלה.

תלמיד: האם תורת הנגלה זה עיסוק בדברים שקשורים לעולם הזה לעומת תורת האמת?

לא, זה ודאי שלא. תורת הנגלה ותורת הנסתר הן ממש גם למעלה מהעולם הזה. אבל בכל זאת נמשיך ונראה.

תלמיד: למה זה כל כך קשה לכוון את המחשבה ואת הלב לבורא ולמשוך את המאור המחזיר למוטב? איזה תרגילים אפשר לעשות בפועל כדי להתגבר על הקושי הזה?

אנחנו עושים את התרגילים האלה. אנחנו עושים. מה ששואל בעל הסולם והאחרים, אנחנו רוצים לפתור את הנסתר, לגלות אותו, ולגשת עם המפתחות הנכונים לתורת הנסתר.

תלמידה: מה זה אומר שבזמן הלימוד צריך לכוון את הלב והמוח לבורא?

אנחנו בהדרגה נגלה איך לעשות את זה.

תלמיד: איך אנחנו בעשירייה, למרות כל המצבים, מביאים את הלבוש של הבורא? הוא כותב, "לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה". איך אנחנו מביאים את הלבוש בעשייה בתוך העשירייה שלנו?

בואו נעשה ונראה האם אנחנו מתקדמים בזה או לא.

אות כ"ג

"ולפיכך, מביא ראיה יפה, מדברי הגמרא: "מכאן, לתלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה". כי למה לא ראה סימן יפה במשנתו? - ודאי אין זה, אלא משום חסרון כוונת הלב בלבד. ולא משום חסרון כשרון אליה. כי חכמת התורה, אינה צריכה לשום כשרון, אלא, כמ"ש במדרש הנ"ל: "אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי, ועושה ד"ת, כל החכמה וכל התורה בלבו".

אמנם ודאי, שצריך זמן, להרגיל את עצמו, במאור שבתורה ומצוות. ואיני יודע, כמה? ויכול אדם לצפות כן, בכל שבעים שנותיו. לפיכך, מזהירה אותנו הברייתא (חולין, כ"ד), שאין לצפות יותר מחמש שנים. ור' יוסי אומר רק ג' שנים (ע"ש בחולין, דף כ"ד), אשר די ומספיק לגמרי, לזכות בחכמת התורה.

ואם לא ראה סימן יפה, בשיעור זמן כזה, לא ישטה עוד את עצמו, בתקות שוא ומפוחי כזב, אלא ידע, שלא יראה עוד סימן יפה לעולם. ולכן יראה תיכף, למצוא לעצמו, איזו תחבולה יפה, שיצליח על ידה, לבא לשמה, ולזכות בחכמת התורה.

והברייתא לא פירשה את התחבולה. אלא שמזהירה, שלא ישב באותו המצב, ויחכה עוד.

וזהו שאומר הרב, שהתחבולה המוצלחת יותר ובטוחה לו, הוא העסק בחכמת הקבלה. ויניח ידו מעסק חכמת תורת הנגלה לגמרי, שהרי כבר בחן מזלו בה, ולא הצליח. ויתן כל זמנו לחכמת הקבלה, הבטוחה להצלחתו, מטעם המבואר לעיל. עש"ה."

לפי מה שאנחנו קוראים כאן, אז ברור לנו שאדם שלא ראה סימן יפה בלימודו עד כה, אין לו שום סיכוי להצלחה, אלא אם כן הוא יעבור ללימוד חוכמת הקבלה.

תלמיד: לפעמים אני שומע מחברים שכבר לומדים את חוכמת הקבלה במסגרת שלנו עשרים שנה ואפילו יותר, בהתמדה, בסבלנות, שאומרים "אני עדיין לא רואה סימן יפה, אני עדיין לא מוצא פה את זה".

אין מה לעשות, תמורת זה אין מה לעשות, אלא פשוט להמשיך.

תלמיד: מה הסימן היפה לאדם שלומד שנים את חוכמת הקבלה לדעת שהוא נמצא במקום הנכון?

שיבדוק, שיבדוק את עצמו.

תלמיד: כי רואים שאנשים זולגים בהדרגה לדת, או בכלל חוזרים לחיי העולם הזה. מה הסימן היפה לאדם שלומד את חוכמת הקבלה פה אצלנו שהוא מתקדם בדרך?

אני חושב שמי שלומד ורוצה להתקדם, הוא כן מתקדם. היום במיוחד אנחנו יכולים איכשהו להרגיש שאנחנו נכנסים עוד קצת יותר פנימה.

תלמיד: מה זה סימן יפה שבעל הסולם מתכוון אליו, שאדם צריך לקבל בדרך בתור הוכחה?

"סימן יפה" זה כאשר האדם במקום המאמצים שלו, מקבל מהבורא מפתח למה שהוא מצפה.

תלמיד: מה המשמעות כשמדברים פה על שלוש שנים או על חמש שנים?

זה כמו שאנחנו מבינים בעולמנו מה זה שלוש או חמש שנים. אין על מה יותר לחשוב או למה להחליף.

תלמיד: מה זו יראה לפני הבורא שמוזכרת כאן באות?

יראה זה הפחד שלא אוכל לקיים את מה שאני צריך לקיים בפני הבורא.

תלמיד: הוא כותב, שהקדוש ברוך הוא אומר לישראל "חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא". רואים שמשקיעים הרבה שנים וזה לא מרגיש קל, אז למה הכוונה "דבר קל הוא"?

אין מה לעשות, להמשיך.

תלמיד: להמשיך אני מבין, אבל למה זה נקרא קל?

קריין: כתוב שכל התורה וכל החכמה זה דבר קל, אז למה זה קל אם אנחנו רואים בשטח שהעבודה היא קשה?

אני חושב שזה לא בגלל שהתורה היא קשה, אלא צריכים להשקיע יותר בכל התנאים הנדרשים מהלומד. ואנחנו נמצאים דווקא בתהליך שהוא חייב להביא אותנו להצלחה.

תלמיד: למה אדם צריך להתחיל מהמשנה והתלמוד, למה לא להתחיל ישר מחוכמת הקבלה?

לא להתחיל מחוכמת הקבלה זה לא אנחנו, אלא ככה אבותינו קבעו, שקודם אנחנו מתחילים מתורת הנגלה ואחר כך מגיעים לתורת הנסתר.

תלמיד: רב אמר פה, באות י"ט, בשם הרח"ו, שזה כמו נשמה בלי גוף אם מתחילים ישר את חוכמת הקבלה.

כן.

תלמיד: האם זה עדיין נכון גם לגבנו? בפועל רובנו התחלנו ישירות מחוכמת הקבלה.

כן.

תלמיד: האזהרה הזאת, שאם מתחילים מזה ישר זה כמו נשמה בלי גוף, האם זה לא תקף יותר?

לא.

תלמיד: הסימן היפה שמדובר כאן על שלוש או על חמש שנים, האם זה סוג של קנה מידה שלפיו אנחנו יכולים לבדוק את ההתקדמות שלנו, או משהו שצריך להיות בתת מודע שלנו, שזה סוג של סימנים? איך בדיוק להתייחס לשני המונחים האלה, סימן יפה לשלוש ולחמש שנים, ולכל התהליך שבעל הסולם מדבר עליו, האם זה משהו שאנחנו צריכים למדוד את עצמנו לפיו?

כנראה שכן. אנחנו צריכים גם למדוד את עצמנו, לא להישאר לעולם ועד בלימוד חוכמת הקבלה שאנחנו לומדים, אלא מי שגמר את שלוש השנים שלו שישאל את עצמו וידרוש תשובה.

תלמידה: מה זה אומר להתרגל לאור?

להתרגל למאור זה להתרגל שיש לנו קשר פתוח, קשר ישיר בינינו לבין הבורא.

תלמיד: האם זה אומר שאם לא נראה התקדמות איננו נפתחים מספיק לתורה ולחברים?

כן. אם אנחנו לא רואים סימן יפה, השאלה היא קודם כל ביחסים בינינו.

תלמיד: כתוב באות כ"ב שהכול בגלל חוסר כוונת הלב והלב הוא כל כך קשה. מה צריך לקרות שכוונת הלב תהפוך להיות לשמה?

זה שאנחנו לומדים ויותר ויותר מכוונים את עצמנו למקור של הלימוד שלנו, של הכוח שלנו, של כוח התורה, אנחנו בסופו של דבר, מקבלים מספיק מנה מהאור העליון והוא מחבר אותנו לבורא.

תלמיד: כתוב במקום אחר, שארבעה נכנסו לפרדס, שלושה נפגעו ורק רבי עקיבא יצא. האם יש משהו שאנחנו יכולים ללמוד לגבי מה זה "סימן יפה"? אחרי שלוש וחמש שנים זה משהו שצריך להיזהר ממנו. למה שלושת אלה נפגעו? כתוב שהיו גדולי תורה מאוד.

אני מבין אותך. תודה רבה. ואני חושב שכאן הכוונה להמשיך בדרכנו ואנחנו נראה ממש בקרוב את הישועה.

תלמיד: תורת הנגלה וחכמת הקבלה, אלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. הנטייה של האדם זה מה שהבורא נותן לי. שותל בתוך הנקודה שבלב את הרצון ללמוד את חכמת הקבלה, או שדרך הסימנים לעקוב אחר מעשיו וכך להגיע לחכמת האמת. בשום פנים ואופן לא לצאת, גם כשאני מוצא את עצמי שאני לומד את תורת הנגלה בשלב כלשהו. אז מה התשובה, מה בדיוק רוצה להגיד לנו פה בעל הסולם?

אנחנו צריכים ללמוד לפי השיעורים שלנו מה שאנחנו מתקדמים מפסוק לפסוק, וכך יהיה לנו כל הזמן יסוד תחת רגלינו וכל הזמן לחבר לעצמנו את העצות, כמו שכתוב. אות כ"ב, "ולפיכך, מיעץ לו, שיניח את ידו הימנו," מחכמת האמת, "מחכמת הנסתר "ויעסוק בחכמת האמת, משום שקל יותר," וכולי.

תלמיד: תמיד אתה מלמד אותנו מה שמקובלים אומרים, רק לא לצאת. בן אדם נופל, עולה, יורד, מצבים מסוימים. זאת אומרת, שהישועה בידי ה'. איך אני צריך להתייחס לנושא הזה? קשה לי לפעמים.

אני מבין אותך. ובכל זאת, אין לי תשובה אחרת. איך לענות ליצר הרע, לשכל שלנו עם השאלות שלו.

תלמיד: כתוב "שעמל ויגע, בתורת הנגלה, ועדיין היצה"ר בתוקפו עומד," ואז הוא אומר, "ולא נמוח כלל. כי עדיין לא ניצל, מהרהורי עבירה, כמ"ש רש"י לעיל, בביאור "בראתי לו תורה תבלין", עש"ה". כל הקטע הזה לא ברור, הוא מתחיל ואומר, "מוטב לו, שיניח את ידו ממנו, אחר שבחן מזלו.." בחכמת הנגלה.

אני חשבתי שצריך מזל ללמוד את חכמת הקבלה, לא את חכמת הנגלה. ופה הוא אומר, להיפך, אתה צריך מזל כדי ללמוד את חכמת הנגלה ולא את חכמת הקבלה. למה הוא עושה את זה? נראה שכל הקטע הזה הפוך.

יכול להיות שיש משהו במה שאתה אומר, אבל "אין הכוונה, על מזל של חריפות ובקיאות, אלא כמו שביארנו לעיל, בפירוש "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין". כלומר, שעמל ויגע, בתורת הנגלה, ועדיין היצה"ר בתוקפו עומד, ולא נמוח כלל".

תלמיד: "כי עדיין לא ניצל, מהרהורי עבירה,".

כן, זה המצב שלנו.

תלמיד: למה שנתחיל עם תורת הנגלה? הרי לא פעם אחת לימדת אותנו במהלך השנים לעזוב את זה. וכאן כתוב שאני צריך לעבוד עם השכל ולעבוד בתורת הנגלה, כביכול כמו הדתיים, וכרגע לעזוב את חכמת הקבלה, ושצריך מזל גם בשביל ללמוד את חכמת הנגלה.

כן.

תלמיד: הוא אומר פה דברים הפוכים בכל הקטע הזה. זה לא ברור, בכל הקטע מדובר פה על מזל, לא מזל. אולי אפשר לקרוא שוב.

קריין: נקרא שוב אות כ"ב.

אות כ"ב

"אכן, אם נשים לב לדבריו ז"ל, המה מתבהרים לפנינו, כעצם השמים לטוהר. כי מה שכתב: "מוטב לו, שיניח את ידו הימנו, אחר שבחן מזלו בחכמת הנגלה", אין הכוונה, על מזל של חריפות ובקיאות, אלא כמו שביארנו לעיל, בפירוש "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין". כלומר, שעמל ויגע, בתורת הנגלה, ועדיין היצה"ר בתוקפו עומד, ולא נמוח כלל. כי עדיין לא ניצל, מהרהורי עבירה, כמ"ש רש"י לעיל, בביאור "בראתי לו תורה תבלין", עש"ה."

תלמיד: בעל הסולם אומר, "ויגע, בתורת הנגלה, ועדיין היצה"ר בתוקפו עומד," כלומר האדם צריך להגיע לייאוש ולהבין שאין כלום בתורת הנגלה, ואז הוא יבוא לתורת הקבלה. יכול להיות שזו הכוונה? כאילו הוא רומז ונותן לך את התשובה.

שהוא לא מגיע.

תלמיד: לכלום.

על ידי כל המאמצים שעשה עד כה.

תלמיד: בדיוק.

כן.

תלמיד: בתורת הנגלה הוא לא הגיע לכלום, הוא רואה שהוא מתייאש, ואז הוא עובר לתורת הקבלה. כלומר יש לו מזל שהוא מגיע לתורת הקבלה כתוצאה מזה שהוא התייאש מתורת הנגלה. זה נכון?

כן.

תלמיד: אם אני מבין נכון אדם בוחן את מזלו בחכמת הנגלה, רואה שהוא לא מצליח ועובר לחכמת הקבלה.

כן.

תלמיד: האם אדם בכלל יכול לזכות למזל בחכמת הנגלה ולהישאר שם ולהגיע להשגה או שהתחנה הסופית היא חכמת הקבלה?

התחנה הסופית היא חכמת הקבלה, ודאי.

תלמיד: אין דרך להגיע להשגה דרך חכמת הנגלה?

לא.

תלמיד: רציתי לשאול לגבי הסימן היפה שעליו בעל הסולם מדבר. האם סימן יפה זה כמו "גיבור שבגיבורים שהופך שונאו לאוהבו"? זה כמו "עולמך תראה בחייך"? זה השגת ההשגחה? מה זה סימן יפה?

סימן יפה זה שהוא מגלה לפניו "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין".

תלמיד: למה יש איתי חבר בעשירייה שבפחות משלוש שנים כבר רואה סימן יפה, ויש אותי שלא רואה סימן יפה? זה משהו שתלוי בי או בבורא?

צריך להגיד שבך. זה תלוי בך בלבד.

תלמידה: לגבי תורת הנסתר, הרבה מאוד שנים פחדו להתעסק בזה בשביל לא לשגות באופן שבו לומדים. גם חכמת הנסתר מורכבת מהזוהר, מתע"ס, מבעל הסולם, רב"ש, יש לנו כל מיני חלקים, שכלפי כל אחד מהם פיתחנו גישות ספציפיות. האם יש לנו באמת איסורים בתוך זה או שאולי אנחנו צריכים לשנות את גישת הלמידה כל פעם בשביל לזרז את הזמנים ולקצר אותם? כי אם אדם מרגיש שהוא נתקע, אולי פשוט מותר לו לטרוף את הקלפים באופן שבו הוא לומד, לחקור יותר, לשנות גישה?

אין לנו דרך כזאת. אין.

תלמידה: למשל האם מותר לגשת ללימוד תע"ס בצורה יותר לימודית, ממש כמו לאיזה קורס?

לא, זה לא כתוב באף מקום. בזה את כבר יותר נכנסת לשכל, שזה הפוך מהלימוד שלנו.

קריין: אות כ"ד.

אות כ"ד

"וזה פשוט מאד, שאין כאן שום מדובר, מלימוד התורה הנגלית, בכל מה שמוכרח לידע הלכה למעשה, "כי לא עם הארץ חסיד, ושגגת תלמוד עולה זדון, וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". ע"כ מחויב בהכרח, לחזור עליהם, עד כמה שיספיק לו, שלא יכשל למעשה.

אלא, כל המדובר כאן, הוא רק בעיון בחכמת התורה הנגלית, לכוין ולתרץ הקושיות, הנופלות בפשטי ההלכות, כמו שמסיק שם הרח"ו בעצמו. דהיינו, חלק הלימוד שבתורה, שאינה באה לכלל מעשה. ולא כלל בהלכות למעשה.

אכן, אפשר להקל בזה, ללמוד מהקיצורים ולא מהמקורות. וגם זה צע"ג. כי אינו דומה יודע ההלכה מהמקור, ליודע אותה מסקירה אחת ובאיזה קיצור. וכדי שלא לטעות בזה, הביא הרח"ו ז"ל, תיכף בתחילת דבריו, שאין הנשמה מתקשרת בגוף, אלא בהיותו שלם, מתוקן במצות התורה, בתרי"ג מצות."

תלמיד: מה הכוונה לכך שכל החכמה מלובשת בשמות הבורא?

כלומר, מה שאתה קורא על חכמת הקבלה, זה אך ורק החיצוניות. וההשגה זו שכבה עמוקה יותר.

תלמיד: וכל מה שכתוב עליו בחכמת הקבלה, כל מה שמקובלים מדברים עליו, אומרים את זה מתוך השגה?

 מתוך השגה, כן.

תלמיד: מתוך מה שהם מגלים באור חוזר?

כן.

תלמיד: וכשרב"ש כותב במאמרים שלו על הקבוצה, הוא נותן הרבה דוגמאות גשמיות. גם הדוגמאות האלה הן מתוך מה שהשיג באור חוזר?

כן.

תלמיד: באות הקודמת כתוב "אמנם ודאי, שצריך זמן, להרגיל את עצמו, במאור שבתורה ומצוות." למה צריך זמן כדי להרגיל את עצמנו למאור שבתורה ובמצוות?

כי יש קשר בין מה שאתה שואל ומה שאתה יכול לקבל מהלימוד שלך.

תלמיד: אנחנו הרי באים לשיעור, יושבים פה ולומדים, עושים עבודה בתוך העשירייה.

כן.

תלמיד: ואנחנו למדנו שעל ידי הדברים האלה אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב, אז למה צריך להתרגל לזה, האם זה לא קורה באופן אוטומטי?

לא, זה לא שאנחנו צריכים להתרגל לזה, ודאי שלא. לא. אלא הכוונה היא לזה שבזמן שאנחנו לומדים אנחנו נהיה מכוונים נכון לפתור את הפסוקים, להתקשר אליהם.

תלמיד: מה צריך לעשות בזמן שלומדים, נניח עכשיו בזמן הלימוד, כדי למשוך מאור בצורה כזאת שהדברים יתבהרו לנו יותר?

רק ללמוד יותר.

קריין: אנחנו קורים את האות כ"ה.

אות כ"ה

"עתה תראה, איך כל הקושיות, שהבאנו בתחילת ההקדמה, המה הבלי הבלים, אלא המה הם, המכמורים, שפורש היצה"ר, לצוד נפשות תמימות, כדי לטורדן מהעולם בלי חמדה.

ונראה את הקושיא הא', שמדמים את עצמם, שיכולים לקיים כל התורה כולה, גם בלי ידיעת חכמת הקבלה - הנה אני אומר להם: "אדרבא, אם תוכלו לקיים, לימוד התורה וקיום המצוות, כהלכתן לשמה, דהיינו כדי לעשות נ"ר ליוצר ב"ה בלבד, אז אינכם צריכים באמת ללימוד הקבלה, כי אז נאמר עליכם "נשמת אדם תלמדנו", כי אז מתגלים לכם, כל רזי תורה, כמעיין המתגבר, כדברי רבי מאיר (במשנה אבות הנ"ל), בלי שתצטרכו סיוע מהספרים.

אלא, אם עדיין אתם עומדים, בבחינת העסק שלא לשמה, אלא שתקותכם לזכות על ידיה לשמה, א"כ יש לי לשאול אתכם: כמה שנים אתם עוסקים כן? אם עדיין אתם נמצאים בתוך חמש השנים, לדברי תנא קמא, או תוך שלוש השנים, לדברי רבי יוסי, אז יש לכם עוד לחכות ולקוות.

אבל, אם עבר עליכם, העסק בתורה שלא לשמה, יותר מג' שנים לדר"י, וה' שנים לת"ק, הרי הברייתא מזהירה אתכם, שלא תראו סימן יפה עוד, בדרך הזה, שאתם דורכים. ולמה לכם, להשלות נפשכם, בתקות שוא, בשעה, שיש לכם תחבולה כל כך קרובה ובטוחה, כמו הלימוד של חכמת הקבלה, כמו שהוכחתי הטעם לעיל, להיות העיון בנושאי החכמה, דבר אחד עם השי"ת עצמו. עי' היטב לעיל."

תלמיד: כתוב "שלא יכשל למעשה", איך אנחנו כעשירייה יודעים שהצלחנו, איך אנחנו מזהים את הסימן היפה הזה בעבודה שלנו?

אנחנו צריכים לחזור לאיזשהו מקום אחורה, שלמדנו אותו, שעברנו אותו, ולחזור עליו. לזה אתה מתכוון?

תלמיד: כן. אולי אם אנחנו עכשיו חושבים שאנחנו רואים סימן יפה, מרגישים את זה בינינו, יותר ערבות, היום יחסית למצב הקודם, אז איך אנחנו יודעים שאנחנו לא משלים את עצמנו, שזאת האמת?

יש שם תשובות על השאלה שלך? אני לא רואה.

תלמיד: איך אנחנו מודדים את עצמנו בעשירייה שאנחנו מבררים ממש מה זה תורת הנגלה, מה זה תורת אמת?

אנחנו כבר למדנו שתורת הנגלה, תורת הנסתר, זה ג' שנים, או חמש שנים, למדנו.

תלמיד: אם אנחנו בעשירייה מגיעים למצב של איזו ידיעה כללית שעשינו עבודה טובה, אבל מצד שני אנחנו כבר הרבה שנים ביחד, ומוצאים את עצמנו לפעמים באותו מצב, אז איך אנחנו מוצאים את התחבולה הזאת, איך אנחנו מוצאים את הבקשה פנימית לעליון שייתן לנו כוח לתחבולה הזאת לפרוץ קדימה?

לכן צריכים לחזור ללמוד.

תלמידה: כתוב שייתן את כל זמנו לחכמת הקבלה. על איזו הצלחה מדובר פה, מה זה אומר להצליח בחכמת הקבלה?

גילוי הבורא, גילוי הבורא זה מה שנקרא כאן ההצלחה.

אות כ"ו

"וכן נמשש, את הקושיא השניה, במ"ש, שצריכים תחילה למלאות כריסם בש"ס ופוסקים - הנה בודאי הוא, שכן הוא לדברי הכל.

אמנם ודאי, שכל זה אמור, אם כבר זכיתם ללימוד לשמה, או אפילו שלא לשמה, אם אתם עומדים בתוך ג' השנים או ה' שנים.

משא"כ, אחר הזמן ההוא, הרי הברייתא מזהירה אתכם, שלא תראו עוד סימן יפה לעולם, וכמו שנתבאר לעיל. וא"כ, מוכרחים אתם, לנסות הצלחתכם, בלימוד הקבלה."

תלמיד: אני רוצה לברר את הנושא של "סימן יפה", זה יכול להיות גם כל מצב שאני מרגיש לפי המאמרים של רב"ש, שפלות, חוסר אונים?

לא, סימן יפה זה שאתה מתחיל לראות את הדרך שלך והצעדים שאתה עובר, וזה מכוון למטרת החיים.

תלמיד: כלומר כל פעם שאני מרגיש שיש לי כוחות לפנות לבורא, ודרך זה לראות עד כמה אני עוזר לחברים, זה הסימן?

כן.

אות כ"ז

"עוד צריכים לדעת, שישנם ב' חלקים בחכמת האמת:

חלק א' - הוא הנקרא "סתרי תורה", שאסור לגלותם, זולת ברמיזה, מפי חכם מקובל, למקבל מבין מדעתו. ומעשה מרכבה ומעשה בראשית, שייכים ג"כ לחלק הזה. וחכמי הזוהר, מכנים החלק הזה, בשם "ג' ספירות ראשונות. כתר, חכמה, בינה". ומכונה ג"כ בשם "ראש הפרצוף".

חלק שני - הוא הנקרא "טעמי תורה", שמותר לגלותם, וגם מצוה גדולה לגלותם. ונקרא בזוהר בשם "ז' ספירות תחתוניות של הפרצוף". ומכונה ג"כ בשם "גוף של הפרצוף". כי בכל פרצוף ופרצוף דקדושה, יש בו עשר ספירות, הנקראות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שג' ספירות הראשונות מהם, מכונות "ראש הפרצוף". וז' ספירות התחתוניות, מכונות בשם "גוף הפרצוף".

ואפילו בנשמה של האדם התחתון, ישנן ג"כ בחינות עשר הספירות, בשמותיהן הנ"ל. וכן בכל בחינה ובחינה, הן בעליונים והן בתחתונים, כמו שיתבארו הדברים בטעמיהם, בפנים הספר, בע"ה.

והטעם, שז' ספירות התחתוניות, שהן גוף הפרצוף, נקראות בשם טעמי תורה, הוא סוד הכתוב "חיך אוכל יטעם". כי האורות, המתגלים מתחת לג' הראשונות, שהם סוד ראש, מכונים "טעמים". והמלכות דראש, מכונה "חיך". ומשום זה, נקראים בשם "טעמי תורה". כלומר, המתגלים מחיך הראש, שהוא בחינת מקור כל הטעמים, שהוא מלכות דראש. אשר משם ולמטה, אין שום איסור לגלותם. ואדרבא, שכר המגלה אותם, גדול לאין קץ ולאין שיעור.

אכן, ג' הספירות הראשונות הללו, וז"ס התחתוניות הללו, האמורות כאן, מתפרשות, או בכלל כולו, או בפרטי פרטיות, שאך אפשר לחלק. באופן, שאפילו ג' הספירות הראשונות, מהמלכות שבסוף עולם העשיה, שייכות לחלק "סתרי תורה", שאסור לגלותן, וז' הספירות התחתוניות, שבכתר דראש האצילות, שייכות לחלק "טעמי התורה", אשר מותר לגלותן. והדברים האלה מפורסמים בספרי הקבלה."

תלמידה: אם אני מרגישה שאין לי כוונה נכונה כלפי הבורא, אז מה ההשפעה של הלימוד בזמן כזה יחד עם העשירייה? איך אני עוסקת נכון בתורה ומצוות, אם אני מרגישה שאין לי כוונה נכונה לבורא כרגע?

להשתדל לתקן את הכוונה. זאת אומרת, ברור לך מה חסר, שאת לומדת בקבוצה, שכולנו נמשכים למטרה, וכל אחד במשהו מזייף את המטרה. אז צריכים לבדוק. מסביר לנו בעל הסולם, שאנחנו צריכים להיות יותר מקושרים, יותר דרוכים, יותר חדים, וכל מה שרק אפשר, לכוון למטרה אחת, ואז בטוח שנצליח.

תלמידה: ענית לאחד החברים שכל חכמת התורה מתגלה באור החוזר. האם אפשר לומר שאור החוזר זה קו שמאל?

לא, לא בהכרח.

תלמידה: האם אפשר לומר שקו שמאל זה אור פנימי?

לא.

תלמיד: לפני שאנחנו עוזבים את זה, אולי בכל זאת אפשר להבין, הרי גם את חכמת הנגלה כתבו מקובלים. אנחנו הבנו עכשיו שצריך להתחיל מחכמת הנסתר וגם מסיימים בחכמת הנסתר. במה משמשת חכמת הנגלה את המקובלים?

כל אדם שלומד את חכמת הנגלה, ממשיך עד שנכנס לחכמת הנסתר, וכך אנחנו רואים שחכמת הנסתר היא המשך של חכמת הנגלה.

תלמיד: אבל למה מלכתחילה היה צריך אותה? אם כל המאור נמצא בכל מה שהאדם צריך כדי להגיע לשלמות התיקון שלו, זה העסק בחכמת הנסתר, בחכמת הקבלה. למה מלכתחילה מקובלים גדולים השקיעו בלכתוב ולתת לנו את חכמת הנגלה? וזו גם חכמה עליונה. מדובר על דברים רוחניים, לא על הדברים האלה. אז למה צריך אותה, במה זה משמש את המקובל האמיתי, את המקובלים?

אני חושב שזה כדי להבין, כדי להביא את התלמידים להכרחיות להיכנס לחכמת הקבלה.

(סוף השיעור)