שיעור בוקר 12.12.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 193, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות קל"ו – קמ"א

יש לכם איזו קבוצה שמארגנת הכנה לכנס? אידיאולוגית. האם יש לכם איזו הכנה יום יומית שאתם נותנים לכלי העולמי, מה הם צריכים לעשות, איזה חומר לעבור, איזה שאלות? בקיצור, האם יש להם איזו מן ערכה לעבור עליה כדי להתקדם עוד יום יום?

תלמיד: יש צוות תוכן גדול. אתמול הבנו את הכיוון החדש ואנחנו רוצים לבנות צוות הכנה לכנס שבנוי מכל מיני אנשים, אנחנו מסדרים את הצד הטכני של זה ואנחנו נצא לדרך.

אז נגיד היום לא, אלא מחר.

תלמיד: מחר לצורך העניין מתוכננת סדנה לכל העשיריות, בשבת רוצים כבר לעשות סדנה לכל הכלי העולמי.

אבל כעקרון כל עשירייה או יותר טוב כולם יחד, מתחילים לקבל משימה, שיום יום ברור לכם במה צריכים להתקדם, מה צריכים לבלוע ולעכל.

תלמיד: כן, באופן עקרוני יש כל יום משימה יומית, יוצאים כל יום קטעים נבחרים מהשיעור, וככל שאנחנו לומדים את החומרים שיהיו בכנס ואנשים חוזרים על זה ומתעסקים במשימה היומית כבר יש התכללות עם החומר. ועכשיו עם צוות ההכנה נתחיל לגבש כל מיני משימות יותר ספציפיות, סדנאות, כך שכל עשירייה תוכל להכין את עצמה לכנס.

דאגה להרגשה שמתקדמים בצורה יום יומית לכנס, צריכה להיות בכל אחד ואחד ממש כדבר ברור, שבזה הוא חי, שזו העבודה שלו, זה החיים שלו, שעוד יום ועוד יום ועוד יום, מה יש לו, מה מצטבר בו מיום ליום לקראת הכנס.

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם, עמ' 193, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות קל"ו.

אות קל"ו

"ועד"ז נמצא ב' מיני השלמות הנ"ל גם בז"ת:

הא' בעת הארת השורק ועלית אח"פ דאו"א, שאז גם הגו"ע דז"ת הדבוקים בהם נתעלו יחד עמהם ועלו לאו"א, וקבלו שם בחינת אח"פ להשלמת הע"ס שלהם, שאח"פ אלו אינם עוד אח"פ הממשיים שלהם, אלא רק הארת אח"פ המספיק להשלמת ע"ס בעודם באו"א, ולא כלל בירידתם למקומם עצמם. כנ"ל.

ומין הב' דהשלמת הע"ס, השיגו הז"ת בעת התפשטות המוחין מאו"א אל הז"ת, שעי"ז הורידו גם הם בחינת ה"ת המסיימת מהחזה שלהם אל מקום סיום רגלי א"ק, והעלו את התנה"י שלהם מבי"ע וחיברו אותם למדרגתם לאצילות, שאז לולא נשברו ומתו, היו נשלמים בע"ס שלמות ע"י עצמם, כי עתה השיגו את האח"פ הממשיים החסרים להם."

מה שנקרא "אח"פ דירידה". אז יש לנו אח"פ דעליה, שהכלים דקבלה נכללים בעליון ויש אח"פ דירידה שהם יורדים למקומם ועובדים עם הרצונות שלהם. לא בהתכללות בעליון שאז העליון שולט עליהם, אלא בעצמם.

יש לנו כאן שתי פעולות, וזה מאוד חשוב לנו כי כל הדברים האלה הם אחר כך נעשים בעולם האצילות, בכל תיקון ותיקון. גם גדלות דמין הא', גם גדלות דמין הב', גם אח"פ דעליה גם דירידה, ורק בעולם האצילות זה מתקיים ולא נשבר. אבל שתי הפעולות האלה הן מתקיימות.

אות קל"ו

"ועד"ז נמצא ב' מיני השלמות הנ"ל גם בז"ת:" זאת אומרת כשמגיעים לתיקון של כל הכלי, ששם בעולם הנקודים זה לא התקיים כי בזמן ההשלמה דמין הב', כשנעשתה השלמה באח"פ האמיתי, במקומו, הוא נשבר. איך זה נעשה בעולם האצילות, זה מה שאנחנו צריכים לדעת.

"הא' בעת הארת השורק ועלית אח"פ דאו"א, שאז גם הגו"ע דז"ת הדבוקים בהם נתעלו יחד עמהם ועלו לאו"א, וקבלו שם בחינת אח"פ להשלמת הע"ס שלהם, שאח"פ אלו אינם עוד אח"פ הממשיים שלהם, אלא רק הארת אח"פ המספיק להשלמת ע"ס בעודם באו"א, ולא כלל בירידתם למקומם עצמם. כנ"ל.

ומין הב' דהשלמת הע"ס, השיגו הז"ת בעת התפשטות המוחין מאו"א אל הז"ת, שעי"ז הורידו גם הם בחינת ה"ת המסיימת מהחזה שלהם אל מקום סיום רגלי א"ק, והעלו את התנה"י שלהם מבי"ע וחיברו אותם למדרגתם לאצילות, שאז לולא נשברו ומתו, היו נשלמים בע"ס שלמות ע"י עצמם, כי עתה השיגו את האח"פ הממשיים החסרים להם."

שאלה: הכול נובע ממ"ן של זו"ן דא"ק?

כן. גם קטנות וגם גדלות הם תוצאה מהתערבות נקודות דס"ג בזו"ן דא"ק.

תלמיד: הוא מעלה חיסרון פעם לכתר ופעם לאבא ואימא שיקבלו גדלות? כל פעם חיסרון אחר?

יש לנו כתר, אבא ואימא וזו"ן, הם נמצאים כולם בקטנות (ראו שרטוט מס' 1). מה קורה בקטנות? גלגלתא עיניים דכתר, אח"פ דכתר, במקום אח"פ דכתר גלגלתא עיניים דאבא ואימא, גלגלתא עיניים דזו"ן ואח"פ דזו"ן לגמרי מחוצה לזה. לא משתמשים בהם.

מגיע אור דגדלות, נקודת החולם, כתר מקבל גדלות, מתוך זה שכתר מקבל גדלות מקבלים גדלות דמין הא' גלגלתא עיניים דאבא ואימא. אחר כך מגיעה התעוררות על ידי אור דשורוק, אבא ואימא מקבלים גדלות, כשהם מקבלים גדלות אז יש לנו גלגלתא עיניים דאבא ואימא, והם מקבלים גדלות זאת אומרת אח"פ דאבא ואימא וגלגלתא עיניים דזו"ן הם כולם נמצאים יחד. אח"פ דאבא ואימא משלימים גלגלתא עיניים דזו"ן וזו"ן מקבל מזה גדלות (ראו שרטוט מס' 1).

איזו גדלות? כמו שמעלים את התינוק לגובה של הגדול. אני לוקח אותו בידיים ומחזיק אותו למעלה. אז הוא מרגיש את עצמו בטוח כמוני, הוא מרגיש את עצמו שהוא נמצא בגובה כמוני, הוא מבין, הוא מרגיש, ודאי בכלים שלו, אבל בגובה שלי. זה נקרא גדלות דמין הא', על חשבון העליון. זה מה שקורה בינתיים.

שרטוט מס' 1

אחר כך מתוך זה מגיע אור החיריק, שאז האור מגיע מגלגלתא עיניים גדלות דמין הא' גם לאח"פ, ואז יוצא שהאור נכנס, מחבר את האח"פ ומביא לשבירה (ראו שרטוט מס' 2). מכאן אנחנו רואים שיש לנו חולם, שורוק, חיריק, ג' שלבים שבהם עולם הנקודים מגיע לשבירה. כי אם לא הייתה שבירה, אז הרשימו הזה של גדלות של הזו"ן שצריכים להביא אותו לתיקון, היה מתממש וכל המציאות הייתה מגיעה לגמר התיקון.

זאת אומרת אם לא השבירה, מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו? אנחנו צריכים לקחת את השבירה הזאת ולבנות ממנה. למה שבירה? כי שם יש רשימות למה זה נשבר, מי נשבר בדיוק, באיזו צורה. אנחנו צריכים לקחת את השבירה הזאת ולתקן אותה עם כל מה שיש בה בצורה כזאת, כך שאת כל החסרונות שלה, של השבירה אנחנו הופכים למתוקנים ובמקום חיסרון ליתרון. שנבוא בכלים של פי תר"ך פעמים יותר גדולים מקודם. זה מה שאנחנו לומדים שצריכים לעשות.

אז קודם כל שיהיה ברור לנו, קטנות דכתר, קטנות דאבא ואימא, קטנות דזו"ן. גדלות דכתר, על ידי זה יכולה להיות גדלות דאבא ואימא בכתר, אחר כך גדלות באבא ואימא בעצמו כי זה כבר אור אחר לגמרי, אור השורוק, ואח"פ דאבא ואימא משלימים גלגלתא עיניים דזו"ן, זה נקרא גדלות דמין הא' בזו"ן, ואחר כך מתוך זה גדלות באח"פ דזו"ן ושבירה.

כל התהליך הזה חייב אחד אחד להתבצע בעולם האצילות, אבל בצורה שלא תהיה שבירה. מה אנחנו צריכים לעשות כאן כדי שלא תהיה שבירה? זאת אומרת נוסעים אחורה, רברס, ומקטנות דעולם הנקודים, לאט לאט עושים פעולות של גדלות, רק שלא תהיה שבירה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות סך הכול. על זה בעל הסולם מסביר.

שרטוט מס' 2

אות קל"ז

"וגם בד' פרצופים שיצאו מאו"א לכלים דחג"ת וכן בד' הפרצופין שיצאו מהישסו"ת לכלים דתנהי"מ (כנ"ל באות ק"ז וק"ט) הנה גם בהם נמצאים אלו ב' מיני השלמות הע"ס הנ"ל, כי מבחינה אחת היה נשלם כל אחד מהם, ע"י התדבקותם באח"פ דאו"א וישסו"ת בעודם בראש, שהיא השלמת ע"ס דמין הא'. ואח"כ שנתפשטו לבי"ע, היו רוצים להשתלם בהשלמת הע"ס דמין הב'. וענין זה נוהג גם בפרטי פרטיות."

זאת אומרת, אין לך שום אפשרות להגיע לתיקון אלא אם יש גדלות בעליון, ועל ידי הגדלות הזאת התחתון מקבל תוספת, אבל תוספת אם הוא מסוגל לעשות מעצמו פעולה שהוא נמצא בעליון, לבטל את עצמו. זה לא סתם שיש גדלות בכתר נגיד, ואז אבא ואימא נמצאים בזה בגדלות דכתר. זה לא יקרה.

הם צריכים לבטל את עצמם, להכניע את עצמם כלפי הכתר, לקבל על עצמם כל המרות דכתר, כל מה שיש, ואז מה שיהיה בכתר גם מתפשט בהם. אותו דבר מאבא ואימא כלפי זו"ן. אז גלגלתא עיניים דזו"ן כן יכולים לבטל את עצמם לאבא ואימא, אח"פ דזו"ן לא יכולים כי זה כבר כלים דקבלה. הם לא מסוגלים לבטל את עצמם ולשייך את עצמם לעליון. זה כבר נעשה בעולם האצילות על ידי הרבה פעולות הכנה. הכנה לגדלות.

אות קל"ח

"ותדע, כי אלו ה"פ אצילות הנ"ל עתיק וא"א ואו"א וזו"ן שנתקנו בקביעות ואין שום מיעוט נוהג בהם, (כנ"ל באות קכ"ו), שעתיק יצא בקומת כתר וא"א בקומת חכמה ואו"א בקומת בינה וזו"ן בקומת ז"א, ו"ק בלי ראש. הנה הכלים דאח"פ שנתבררו להם מעת הגדלות, היו מבחינת השלמת ע"ס דמין הא', והיינו על דרך נקודת החולם שהאיר בכתר דנקודים, שאז נשלמו גם או"א על ידי הכתר והשיגו הארת כלים דאח"פ, (כנ"ל באות קל"ד), ולפיכך אע"פ שהיה לכל אחד מעתיק וא"א ואו"א ע"ס שלמות בראש, מ"מ לא הגיע מזה בחי' ג"ר לגופין שלהם, ואפילו פרצוף עתיק לא היה לו בגוף אלא בחינת ו"ק בלי ראש, וכן א"א ואו"א,

כי כלים אמיתיים, כלים דקבלה אסור להפעיל אותם בינתיים בכל פרצוף ופרצוף.

קריין: שוב אות קל"ח.

"ותדע, כי אלו ה"פ אצילות הנ"ל עתיק וא"א ואו"א וזו"ן שנתקנו בקביעות ואין שום מיעוט נוהג בהם, (כנ"ל באות קכ"ו), שעתיק יצא בקומת כתר וא"א בקומת חכמה ואו"א בקומת בינה וזו"ן בקומת ז"א, ו"ק בלי ראש. הנה הכלים דאח"פ שנתבררו להם מעת הגדלות, היו מבחינת השלמת ע"ס דמין הא', והיינו על דרך נקודת החולם שהאיר בכתר דנקודים, שאז נשלמו גם או"א על ידי הכתר והשיגו הארת כלים דאח"פ, (כנ"ל באות קל"ד), ולפיכך אע"פ שהיה לכל אחד מעתיק וא"א ואו"א ע"ס שלמות בראש, מ"מ לא הגיע מזה בחי' ג"ר לגופין שלהם, ואפילו פרצוף עתיק לא היה לו בגוף אלא בחינת ו"ק בלי ראש, וכן א"א ואו"א, והטעם הוא, כי כל הזך נברר תחילה, וע"כ לא נברר בהם רק השלמת ע"ס דמין הא', שהוא מצד עליתו בעליון, דהיינו בחינת הארת כלים דאח"פ המספיק להשלים הע"ס בראש, אבל אין עוד התפשטות מהראש לגוף. כי בעת שאו"א נכללו בכתר דנקודים היה מספיק להם הארת אח"פ מכח הכתר, ולא כלל בהתפשטותם למקומם עצמם מפה דכתר דנקודים ולמטה. (כנ"ל באות קל"ה). וכיון שהגופין דעתיק וא"א ואו"א היו בו"ק בלי ראש, מכ"ש הזו"ן עצמם שהם בחינת גוף הכולל דאצילות, שיצאו בו"ק בלי ראש."

זאת אומרת, רק בראש דעולם האצילות היתה תוספת ולא יותר. גדלות דמין הא'. עוד לא מתפשט מראש לגוף. אבל במקצת הכלים כבר נכללים כל אחד בעליון שלו ועל ידי זה מקבלים תוספת בעודם נמצאים בעליון. זו גדלות דמין הא', מה שאנחנו מדברים על העלייה. כבר יש כאן בניית העלייה והירידה, שאפשר להתקשר לאח"פ דעליון, להתחבר עמו, לקבל דרכו כוחות עלייה, מילוי וכן הלאה. אבל זה עדיין בעליון בלבד. זה נותן הרגשה והבנה וכוח מה לעשות אם אני אהיה באותם הכוחות במדרגה שלי. אבל עדיין צריכים עוד להגיע לגדלות דמין הב'.

אות קל"ט

"אמנם בא"ק לא היה כן, אלא כל הכמות שיצא בהראשים דפרצופי א"ק, נתפשט ג"כ לגופין שלהם. ולפיכך נבחנים כל ה"פ אצילות שהם רק בחינת ו"ק דפרצופי א"ק, וע"כ הם מכונים מ"ה החדש, או מ"ה דה"פ א"ק, דהיינו קומת ז"א, שהוא מ"ה בחוסר ג"ר, שהן גלגלתא ע"ב ס"ג. כי עיקר המדרגה נבחנת ע"פ התפשטותה אל הגוף מפה ולמטה, וכיון שגם לג' פרצופין הראשונים אין מהם התפשטות לגוף רק ו"ק בלי ראש, ע"כ הם נבחנים לבחינת מ"ה, שהוא קומת ו"ק בלי ראש, אל ה"פ א"ק."

זאת אומרת, יש כאן הגבלה שכל עולם האצילות הוא כמ"ה, דרגת זעיר אנפין, א' דעביות שהוא משיג. בהתחלה זה בכלל עביות דשורש ועוד אפילו חצי דעביות דשורש, עובר, וכך הוא מגיע מדרגת גלגלתא עיניים דעביות דשורש עד שמעלה את עצמו לגמר התיקון. כל הכלים השבורים מצטרפים אליו, כל עולם הנקודים מצטרף אליו.

מ"ה מקבל עתיק, אריך אנפין, מ"ה אבא ואימא וזו"ן, איזה חלקים הם מקבלים מעולם הנקודים השבור ואיך בתור נוקבא הם עובדים. ולכן אמנם שעולם האצילות יוצא מגלגלתא עיניים דעביות דשורש אבל על ידי התכללות עם הכלים שנמצאים בו ונמצאים לידו כקו שמאל של עולם הנקודים, עולם האצילות מגיע לדרגה הגבוהה ביותר, מתקן את כול הכלים.

4. אות ק"מ

   "קמ) באופן, שעתיק דאצילות, שיש לו בראש קומת כתר, נבחן לבחינת ו"ק לפרצוף הכתר דא"ק, וחסר נשמה חיה יחידה דכתר א"ק. וא"א דאצילות שיש לו בראש קומת חכמה, נבחן לבחינת ו"ק לפרצוף ע"ב דא"ק שהיא חכמה, וחסר נשמה חיה יחידה דע"ב דא"ק, ואו"א דאצילות, שיש להם בראש קומת בינה, נבחנים לבחינת ו"ק של פרצוף ס"ג דא"ק וחסר לו נשמה חיה יחידה דס"ג דא"ק. והזו"ן דאצילות נבחנים לבחינת ו"ק דפרצוף מ"ה וב"ן דא"ק, וחסר להם נשמה חיה יחידה דמ"ה וב"ן דא"ק. וישסו"ת וזו"ן הם תמיד במדרגה א'. זה ראש וזה גוף."

   זאת אומרת הוא ברור. הוא מחלק לנו שבעולם האצילות יש לנו רק קטנות, וכל הנשמה, חיה, יחידה, אפשר להשיג רק בעלייה. את גלגלתא עיניים עולם האצילות יכול להשיג, אח"פ זה רק בעלייה.

   שאלה: אנחנו העלנו קודם איזו אפשרות תיאורטית שאפשר היה לעשות את התיקון בלי השבירה.

   מיד גמר תיקון?

   תלמיד: כן.

   אתה צודק. אם נקודות דס"ג היו יכולים נכון לממש את הנה"י דא"ק, אדרבא, לא צריכים יותר כלום. אבל מה היית מרוויח?

   תלמיד: מה היה קורה עם ל"ב האבן, איך היינו מתקנים את ל"ב האבן?

   תיאורטית אתה יכול להגיד את זה.

   תלמיד: כי השבירה למעשה זו פעולה יזומה של אבא ואימא.

   אתה רוצה לגלות לנו סוד, מי אשם בשבירה?

   תלמיד: לא, אני רוצה לשאול, אם האופציה הזאת של גמר התיקון ללא השבירה היא בכלל היתה אפשרית?

   לא היו נשמות, לא היה אדם הראשון, לא היה שום קלקול ושום תיקון אלא סתם ככה נשבר.

   תלמיד: זאת אומרת לא היו כלים בשביל לעשות את התיקון?

   כן, ודאי, וכלפי מי התיקון? הנשמות. לא היה צורך בנשמה, לא היה חיבור. לא היה חיבור בין הרצון לקבל הגדול ביותר לבין הכלים דהשפעה שזה מהבורא.

   הרצון לקבל מצד אחד מתרשם מהבורא, השפעה, וכולו נמצא בהשפעה, כאילו בעצמו השפעה, מצד אחד. מצד שני, הרצון לקבל הוא כל"ב אבן. הוא כולו קבלה. הוא לא רוצה לשמוע. לא יכול להיות משהו יותר מנוגד לו כמו שהבורא כלפי הנברא. אנחנו מגיעים למבנה של אדם הראשון, אנחנו מגיעים למצב שכאילו נמצאים בגוף אחד, גם חלק מהבורא וגם חלק מהנברא. ובקטנות זה כך, יפה מאוד מתקיימים. כי הנברא נכנע כלפי הבורא, והבורא מטפל בו בו"ק, כמו בקטן. הכול בסדר גמור. כמו שיש לנו עם הילדים הקטנים. אבל כשהם גדלים אנחנו רואים שזה ההפך. הצרות גדולות.

וזה מה שקרה. בקטנות יש לנו פרצוף שמתקיים, הכול נכון לעת עתה. בגדלות, כמו שכתוב בתורה, בהתחלה היו אדם וחוה ערומים. זאת אומרת, לא היו נגלים כלים דקבלה. זה נקרא "בושה", הפער בינם לבין הבורא, נקרא "בושה". לא היה נגלה והכול בסדר גמור. עד שקבלו תוספת רצון, ואז בתוספת הרצון הזה גילו שהם הפוכים מהבורא. אז אין ברירה, חייבים לבושים. הבורא מסדר להם לבושים מלמעלה שיוכלו להתקיים לעת עתה. והם צריכים להשיג לבושים מעצמם כדי להתקיים באמת בצורה נכונה, בכבוד. אז בלי שבירה, איך תגיע לכל הסיבוב הזה?

שאלה: הוא אומר בקל"ח שלא הגיעה בחינת ג"ר לגופים שלהם. מה הוא מתכוון שזה רק עובד באח"פ דעליה?

כן.

תלמיד: שהם רק נצמדים, כאילו?

כשמגיע ג"ר לגופים הגופים נשברים. לכן התיקון יהיה רק אח"פ דעליה. למה? כי בכל בירור ובירור יש לך ל"ב אבן. ולכן אתה לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע. אבל באח"פ דעליה אין לך ל"ב אבן. האור שמגיע לך, כמה שהוא נותן לך להעלות את הכלים ולהידבק לעליון, אתה עושה את זה. ולכן אתה באח"פ דעליה מובטח שלא תיפול. שלא תעשה שבירה.

אבל כדי לא לעשות שבירה, אתה צריך גם להרגיש שאתה יכול לעשות אם זה יהיה אחרת, יותר ממה שאתה עושה וכן הלאה. לכן ישנה שבירה, מהשבירה ישנן הרשימות, ואז אתה אחרי הרשימות האלה כבר לא יכול לטעות.

תלמיד: אז למה הוא איפשר את השבירה?

מי, מה? הבורא שבר.

תלמיד: אותו אח"פ?

כן. זה נקרא "בא בעלילה אליו". זאת אומרת זו טעות שחשב שהוא כן יכול עכשיו להשתמש באח"פ בעל מנת להשפיע, בכולו.

תלמיד: פעם אחת הוא עבד בעלייה, ואחר כך הוא לא עמד בזה?

אחרי העלייה הוא חושב שאפשר לעשות ירידה. אלא למה לא? הוא הכול מקבל מלמעלה. הוא רואה שבכתר באבא ואימא, כולם מקבלים בעל מנת להשפיע את הגדלות. למה הוא לא יכול להגיע לגדלות? כי לגדלות, בעצם, הוא נולד. הוא קיים. קטנות זה לא על חשבונו.

בקטנות לא מרגישים שקיימים. בקטנות מרגישים שמקבלים טיפול ומזה עוד יותר ישנה בושה, וחוסר מילוי התפקיד. הקטנות מביאה הרבה הבחנות שליליות, הרבה הבחנות שליליות, אתה מרגיש עד כמה אתה לא שלם. וזה מגרה אותך לגדלות. להיות בקטנות ברוחניות זה לא שאני חפץ חסד, אני לא רוצה כלום, הקטנות מתחלקת להרבה שלבים, יש כזאת הרגשה, "מה חסר?" כלים דהשפעה וזהו. אבל אחרי שאתה מרגיש את זה כך, יש לך הבנה שאני מרגיש מזה שאני נמצא בעליון, שהעליון ממלא אותי, שהוא מטפל בי. מתוך שיש בו כל הכלים דקבלה ואני נכלל בכל הכלים האלו ואז אני רואה שהוא נמצא עם כול הכלים דקבלה שלו בהשפעה, ואני קצת מקבל מזה ונמצא בכלים דהשפעה.

זאת אומרת העליון מרוויח את הכול ונותן לי קצת כלקטן. אני לא רוצה להיות קטן יותר. מתחילה להיות בושה מהכלים דקבלה שמתעוררים ואז הוא מגיע ל"אני רוצה", ומגלה פתאום שבירה, אבל מתוך הכוונה שלו בעל מנת להשפיע, ומצידו הוא לא היה יכול לעשות כוונה בעל מנת להשפיע יותר טובה, הוא לא טעה. הוא לא יכול להגיד טעיתי, ממש בחושך באה אליו הפעולה הזאת ש"משך בעורלתו".

מה זה משך בעורלתו? צירף לעצמו כלים דקבלה כאלו שאין עליהם כיסוי, ג' קליפות הטמאות. אבל עדיין לא ג' קליפות הטמאות, זה עדיין רק בכוח לא בפועל. זו לא בעיה, פשוט צריכים לברר לאט לאט, זה מתיישב, לוקח זמן אבל מתיישב.

אות קמ"א

"וע"י העלאת מ"ן ממע"ט של התחתונים נבררים השלמת האח"פ דע"ס דמין הב'," זאת אומרת מה הוא רוצה? הוא רוצה רק לעשות נחת רוח למעלה, ואז הוא מוכן ללכת על הכלים דקבלה שלו. זה דבר שלא יאומן איך זה אפשרי, כדי ליהנות בהם, וליהנות בהם כדי לעשות נחת רוח לעליון. אם לא זה, לא היה עושה את זה, אומנם שמרגיש שהכלים האלה הם כל החיות שלו. והוא עושה את זה מהקטנות לגדלות.

תאר לעצמך ילד קטן שהדברים הטעימים ביותר שהוא מוותר עליהם קודם כל, ולא רוצה שום דבר לעצמו אומנם שממש מת עליהם, והוא כן מחליט שהוא עושה את רק כדי לעשות נחת רוח לאימא. מקבל מאימא כוח, פותח את הפה ועושה, אבל הוא לא יכול להעריך עד כמה שהדברים האלה הם טעימים. ברגע שזה מתחיל להיכנס מהפה לגרון, גרון זה נקרא גר, יש שם הבחנות כאלו שהם לא שייכות בדיוק להחלטה שבראש, אלא הן קובעות את ההחלטה שבראש ואז יש כמו מן העלאת מ"ן כזו תגובה כזאת מגרון לראש, ואז הראש מתחיל להשתנות, רוצה ליהנות מעצמו. כי יש הבדל עצום בין ליהנות כדי שהעליון ייהנה ממני, וליהנות בכלים דעצמי שאני אהנה. שאני אהנה זו תוספת של ג' קליפות טמאות שאי אפשר לתקן אותן, אבל שם זה עיקר התענוג. ובכלים דעליון זה מטעם הדבקות דרך הדבקות, דרך השנאה לאהבה, לחיבור, שאני עושה כאלה קשרים עם העליון, אז אני מתאר שהעליון נהנה ממני.

זה אי אפשר להשוות בין התענוג שמקבל לעצמו, זה לא יאומן, זה פשוט, הפער הוא פי תר"ך פעמים. ולכן מתחיל ליהנות בעצמו, ומה הוא עוד אומר? "אכלתי ואוכל עוד" שהוא כבר יודע בטוח, שהוא לא יוכל לעשות את זה אף פעם למען הבורא, וגם לא רוצה לעשות את זה. לא רוצה. לא יכול ולא רוצה. זאת אומרת, ההחלטה היא ברורה, הכרה ברצון האגואיסטי הזה הבסיסי הכרה שלמה. זאת אומרת, זה בכוחותיו בהחלטתו, עכשיו אנחנו מבינים שהנברא קיבל את הכלים דקבלה שלו האמיתיים, התגלו בו.

קריין: נקרא מתחילת האות.

אות קמ"א

"וע"י העלאת מ"ן ממע"ט של התחתונים נבררים השלמת האח"פ דע"ס דמין הב', דהיינו השלמתם דאו"א מבחי' עצמם, על דרך בחינת נקודת השורק, שאז או"א עצמם מורידים הה"ת מנקבי עינים שלהם, ומעלים אליהם האח"פ שלהם, שאז יש להם כח גם להשפיע אל הז"ת, שהם זו"ן, דהיינו אל הגופין ממעלה למטה. כי הגו"ע דזו"ן הדבוקים באח"פ דאו"א, נמשכים עמהם לאו"א ומקבלים מהם השלמת ע"ס (כנ"ל באות צ"ד), ואז נמצא כל כמות המוחין שישנם באו"א מושפעים ג"כ לזו"ן, שעלו אליהם ביחד עם האח"פ שלהם. ולפיכך בעת שה"פ אצילות מקבלים השלמה זו דמין הב' אז יש ג"ר גם לגופין דג' פרצופין הראשונים שהם עתיק וא"א ואו"א דאצילות וכן להזו"ן דאצילות, שהם גוף הכולל דאצילות. ואז עולים ה' פרצופי אצילות ומלבישים לה"פ א"ק, כי בעת התפשטות הג"ר גם אל הגופין דה"פ אצילות, הרי הם משתוים עם ה"פ א"ק. ועתיק דאצילות עולה ומלביש לפרצוף כתר דא"ק וא"א לע"ב דא"ק. ואו"א לס"ג דא"ק. וזו"ן למ"ה וב"ן דא"ק. ואז מקבל כל אחד מהם נשמה חיה יחידה מהבחינה שכנגדו בא"ק."

שוב.

קריין: אות קמ"א בעמוד 193.

אות קמ"א

"וע"י העלאת מ"ן ממע"ט של התחתונים נבררים השלמת האח"פ דע"ס דמין הב'," על ידי העלאת מ"ן פעם ראשונה "דהיינו השלמתם דאו"א מבחי' עצמם, על דרך בחינת נקודת השורק, שאז או"א עצמם מורידים הה"ת מנקבי עינים שלהם, ומעלים אליהם האח"פ שלהם, שאז יש להם כח גם להשפיע אל הז"ת, שהם זו"ן, דהיינו אל הגופין ממעלה למטה. כי הגו"ע דזו"ן הדבוקים באח"פ דאו"א, נמשכים עמהם לאו"א ומקבלים מהם השלמת ע"ס (כנ"ל באות צ"ד), ואז נמצא כל כמות המוחין שישנם באו"א מושפעים ג"כ לזו"ן, שעלו אליהם ביחד עם האח"פ שלהם. ולפיכך בעת שה"פ אצילות מקבלים השלמה זו דמין הב' אז יש ג"ר גם לגופין דג' פרצופין הראשונים שהם עתיק וא"א ואו"א דאצילות וכן להזו"ן דאצילות, שהם גוף הכולל דאצילות. ואז עולים ה' פרצופי אצילות ומלבישים לה"פ א"ק, כי בעת התפשטות הג"ר גם אל הגופין דה"פ אצילות, הרי הם משתוים עם ה"פ א"ק. ועתיק דאצילות עולה ומלביש לפרצוף כתר דא"ק וא"א לע"ב דא"ק. ואו"א לס"ג דא"ק. וזו"ן למ"ה וב"ן דא"ק. ואז מקבל כל אחד מהם נשמה חיה יחידה מהבחינה שכנגדו בא"ק."

זו גדלות דמין הב', שמתאספים כלים דקבלה לכל פרצופי האצילות.

קצת בלבול אני רואה אצל האנשים.

תלמיד: אם אני מבין נכון, עד עכשיו הוא מספר לנו על השתלשלות העולמות ממעלה למטה.

נגיד.

תלמיד: פה משהו מעניין קורה, מפה הוא מדבר כבר על העבודה שלנו, העלאת מ"ן ממטה למעלה.

נגיד.

תלמיד: משהו אחד שאני לא מבין במערכת הזאת, אולי חסר לי ידע, אבל העניין של הה' תתאה, היא עולה היא יורדת. אפשר לשרטט את זה בשרטוט המוכר של כתר, אבא ואמא, גלגלתא עיניים ואח"פ?

אני רוצה להעביר אתכם להרגשה. אני יכול לשרטט. קודם כל, אני ראיתי שכל השרטוטים האלה הם מרגיעים אתכם, יש לכם איזה שרטוט בכיס ומספיק. יותר טוב אם אנחנו נעבוד ללא שרטוט. שייקח עוד חודש, אז שזה ישרטט בפנים בתוך הראש והלב אפילו קצת, אבל לא על הנייר. תאמין לי שזה נכון.

תלמיד: עכשיו הוא מדבר על העלאת מ"ן ממעשים טובים. אתה יכול להגדיר מה זה מעשה טוב?

מעשה טוב, שאתה עושה טוב לזולת ודרך הזולת לבורא, זה נקרא מעשה טוב. מי לא יודע מה זה מעשה טוב? כל אחד יודע, מעשה טוב זה שאני מהנה לזולת נקרא מעשה טוב.

שאלה: האם ההזדמנות שניתנה לראש לעשות נחת רוח, האם זה הדרך של הראש לקבל כדי להשפיע? האם זה המטרה שלו?

מטרת הראש היא להביא את הגוף יחד עימו בלקבל על מנת להשפיע. שהראש מנהל את התהליך אבל מתבצע הכול בגוף.

שאלה: איך אנחנו יכולים לטעום ולהרגיש את הטקסט אם אנו לא מבינים את המשמעות של כל כך הרבה שמות? איך אנו יכולים להעלות מ"ן אם אין לנו הרגשה והבנה על מה שאנחנו מבקשים?

אתה צודק, באמת אתה צודק, אבל איך אתה תבין מה קורה אם אתה לא תתחיל ללמוד? ועל ידי הלימוד אתה יכול למשוך המאור המחזיר למוטב, האור הזה שאתה מושך הוא מעורר לך כל מיני רצונות, כוונות, מחשבות, הוא מסדר לך קשרים בראש וכך אתה מחכים ומגיע למצב שאתה מתחיל גם להבין וגם להרגיש, כמו שבכל חכמה אחרת דברים חדשים ובהתחלה ודאי שלא.

אם אתה מדבר עם האנשים שמתעסקים גם בכל מיני דברים מעורפלים כאלה, מופשטים נגיד במתמטיקה, אז המתמטיקאי יגיד לך, אני מרגיש את המספרים, הם כאלו וכאלו אחד שמן ואחד רזה ואחד גבוה ואחד נמוך והאינטגרליים הם כאלו. והדיפרנציאליים הם כאלו. ושורת פורייה היא ככה מנגנת, ממש כך, הם יגידו לך כי הם מרגישים את זה. האמת היא שכל דבר אנחנו מקבלים בהעתקה בתוך הרגש שלנו, בתוך הרצון שלנו. ואחרי שיש איזו העתקה, הטבעה הייתי אומר בתוך הרצון אז אנחנו יכולים להתחיל לעבוד.

ולכן לא כולנו אינשטיינים כי מה היה לו? הייתה לו יכולת להטביע בתוך הרצונות שלו את ההבחנות האלה של הפיסיקה ואז הוא עבד עם זה וככה זה כל אחד ואחד, אני אומר את זה על המדע, מדע אפילו הכי יבש, הכי רחוק מהרגש גם, הכול זה ברצון לקבל. לכן אנחנו צריכים להשתמש ביכולת שלנו להביא צורות, ציורים, דוגמאות לרצון לקבל שלנו ולא לשרטוט, אלא לרצון לקבל שלנו שירגיש, שירצה להרגיש מה זה כל הדברים האלה, מה זה אבא ואימא, זו"ן, חמישה פרצופים, קטנות, גדלות, העלאת מ"ן. כל מיני דברים, אנחנו חייבים את זה להרגיש זה כבר שייך לעבודה שלנו למצבים שלנו.

ואז זה יתבהר. לכן כמה שאתה סובל שאתה לא מבין, לא מרגיש זה טוב, זה טוב וככה זה יהיה עד שזה יתחיל להיות מורגש בפנים באיזו צורה, והצורה הזאת כל פעם היא תשתנה, היא תהיה יותר ויותר מופשטת, בהתחלה זה כמו קו, עיגול, משלוש, פרצוף ראש, תוך, סוף, אחר כך זה יהיה יותר רגשי, יותר רגשי. וזה יבוא, רק לא להתייאש.

שאלה: גדלות דמין הב' אותו אנחנו צריכים להשיג ללא השבירה בזכות ההתכללות באח"פ על ידי העליון, בזכות העלאת המ"ן?

איך ללא שבירה אנחנו יכולים להשיג את זה? דווקא גדלות הב' אנחנו יכולים להשיג רק אחרי ועל ידי השבירה, אחרת זה לא נכנס. המוח שלנו, הרצון שלנו לא מסוגל לאחסן, להכניס, לבלוע, לכלול גם כלים דקבלה מסודרים נכון לפי האור העליון, לפי הסדר, זאת אומרת לפי הכוונה על מנת להשפיע, וגם מילוי שהאור העליון ממלא אותם. איך יכול להיות?

מה זה להיות בכלים דקבלה בגדלות? זאת אומרת שאני מקבל את כל האור העליון, את כל השפע ואני ממלא את כולם חוץ מאת עצמי. אתם מבינים את זה או לא? אולי כן, אבל אני לא חושב שאפשר להבין. כל האור העליון שהיה ממלא את כל הכלים שלי, אני מוסר את זה למילוי של כולם. אי אפשר לתאר זאת. איך אפשר לעשות את זה בלי שבירה? בלי שבירה אין לך חוש, אין לך הבחנות מה אתה הולך לעשות, איך אתה יכול לחלק ולא. בוא נגיד כך, לכל אחד היה בחיים כך, שנתת למישהו משהו ואחר כך הצטערת למה נתתי לו, למה לא השארתי לעצמי. כדי לייצב את הכלים נכון אנחנו לפעמים מרגישים כאלה דברים.

אבל כאן אתה צריך לדעת את זה מראש, שאתה הולך לתת, למסור את כל המילוי שלך, כל החיים הנצחיים שלך, כל רק מה שיכול להיות בכלים שלך האמיתיים, כל הנשמה בקיצור, לאחרים, לזולת. למה? ככה, בלי שום שאלה. לא רוצה לשמוע על כלום, רק זה התענוג, למסור וזהו, בלי חזרה, בלי הרגשה שזה שייך לי, בלי כלום. יש לי הנאה רק מהפעולה עצמה שאני מוסר, שזה לא שלי. איך יכול להיות דבר כזה תגיד לי? ולמי? אני מוסר את זה לשונא הכי גדול שלי. אם זה באמת כלים דקבלה, תתאר לעצמך. זה בלתי אפשר. זה כמו שאתה לוקח מהילד האהוב שלך ומעביר את זה למישהו שאני לא יודע מה לעשות, אי אפשר לתאר זאת ואני גם לא רוצה.

אנחנו לא יכולים להקים כזאת מערכת אם לא דרך השבירה, שמתגלות כל ההבחנות האלה זו כנגד זו ואז אנחנו מבררים אותן אחת אחת. יותר טוב לא לדבר על זה. אחר כך כשמתקרבים מתחילים להרגיש באמת על מה מדובר.

שאלה: הפעולה הזאת של לתת את כל מה שיש לי בצורה נקייה שאי אפשר לחשוב על זה, זה נקרא "ירושה בעודו חי", למסור את הירושה?

אני לא יודע עם מי להשוות את זה, זה משהו שגבוה יותר מאיתנו בטוח. אבל אתה צריך לראות את זה ולגלות את זה, ולאט לאט להגיע לזה. הבחנות, בשביל מה לנו, זה כל כך לא מציאותי בינתיים. אבל כשזה מגיע אתה רואה את זה, עוד גדלות הבורא ואני אעשה את זה.

שאלה: לגבי הערכה שצריך כל אחד להכין לעצמו או שצריכים להכין לכולם לכנס שמתקדם יום יומית בצורה ברורה, שזו עבודה במשך היום. נניח מהשיעור של היום, מה היית אומר שהוא החלק למימוש שצריך לקחת ואיתו לעבוד במשך היום?

אני לא יודע. אבל אתם ביניכם תוכלו לברר ותגיעו באמת לפתרון. אפילו אם אני אנסה לעשות את זה לבד, אני לא יודע, אני אומר לך ברצינות. זה ההבדל בין הכלי שמקים את עצמו ורוצה להחליט ומחליט, תמיד ההחלטה שלו היא תהיה נכונה בדבר כזה. ואצלי אפילו מלמעלה זה לא יהיה טוב, לא יהיה נכון. זה כמו שאתה עושה במקום ילד משהו, הוא יכול ללמוד מזה? מה אתה מרוויח מזה שאתה עושה איזה בית יפה ונכון מקוביות, ומי הרוויח? לא אתה ולא הילד.

תלמיד: הביטוי של זה צריך להיות בצורה של מה, תרגיל, מחשבה, פעולה?

אני חושב שעכשיו תוך שעתיים כולם צריכים לשלוח לפי הכתובת boardworldkli@gmail.com מה הם חושבים ואז תחליטו ותפרסמו ושכולנו נחשוב על זה, גם לי.

תלמיד: לקראת יום ראשון שזה השיעור של הכלי העולמי שאתה נותן ב-17:00 בערב לפי שעון ישראל, בגלל שחברים וחברות מהעולם לא הספיקו לשאול עדיין, אנחנו רוצים שהשעה הראשונה תהיה שאלות לגבי שבוע הכנסים בישראל. זה יהיה הנושא של השעה שלך עם הכלי העולמי ביום ראשון.

יופי.

תלמיד: ואחר כך חצי שעה אנחנו נמשיך את הנושא של שבוע שעבר על הצד הארגוני של קבלת החלטות בקבוצה, אז מוזמנים לשלוח שאלות בנושא הזה.

מה אתה מודיע לכל הכלי העולמי?

תלמיד: שביום ראשון ב-17:00 בערב שעון ישראל יש שעה שיעור שלך עם הכלי העולמי.

מ-17:00 עד 18:00 בערב לפי שעון ישראל.

תלמיד: והנושא שאנחנו רוצים לרכז שאלות הוא על שבוע הכנסים בישראל. כל השאלות שיש לכלי העולמי גברים ונשים לקראת שבוע הכנסים בישראל.

שישלחו את השאלות האלו.

תלמיד: כן, יש טופס שנשלח אותו שוב ואפשר לשלוח מראש, ונצפה גם לשאלות בשידור חי.

והטופס הזה איפה הוא עומד?

תלמיד: הוא נשלח והוא ישלח שוב.

לא, ואם אני לא קיבלתי? אתם תמיד שוכחים אותי. אני רוצה לדעת איפה זה עומד כך שאני נכנס ממלא ושולח.

תלמיד: הוא עלה ויעלה ב"סביבה טובה" שוב וישלח לכולם בוואצפ עם כל ההודעות.

יופי. אל תשלחו אף פעם. אתה מודיע איפה זה נמצא. אתה יכול לשלוח אבל זה לא טוב. אדם צריך לדעת שהוא עושה את זה, זו העבודה שלו, זו כבר השתתפות.

(סוף השיעור)