שיעור בוקר 16.03.2025- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1783

מאמר 369 "שמחה בזמן לימוד תורה"

קריין: "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1783, מאמר 369.

שמחה בזמן לימוד תורה

ויצא תשמ"ג ירושלים

"השאלה: אם האדם עושה הכל בעל מנת לקבל, היינו שכל מה שעושה הוא רק על הכוונה לתועלת עצמו, אם כן מהו ההבדל בין שנהנה מדברים גשמיים או שמקבל הנאה מדברי תורה.

וזה יכולים להבין על דרך שהאדם אוכל דגים ובשר ויין בימות החול ונהנה מזה, שאכילה זאת נקראת אכילת רשות. מה שאין כן כשאוכל סעודת שבת בבשר ודגים ויין, שזו מצות תענוג שבת.

הנה מצוות אינן צריכות כוונה. היינו שיכוון רק בעל מנת להשפיע, אלא שצריך לכוון שעושה זה מטעם מצוה. אם כן כשהוא נהנה מסעודת שבת הוא מקיים מצוה הגם שהמצוה הזאת היא עדיין שלא לשמה, שפירושו שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע. אבל מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, נמצא שעושה מצוה.

מה שאין כן כשאוכל בימות החול סעודת רשות, אין לו שייכות לומר שהסעודה דרשות תביאו להגיע לשמה.

אם כן יוצא כשלומד תורה ונהנה, אף על פי שהוא שלא על מנת להשפיע, אבל הוא מקיים מצות לימוד התורה בשמחה, כי יש לו הנאה מזה, אם כן הוא מקיים מצוה. נמצא מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. אם כן זהו דרך הנכון שיבוא לשמה. מה שאין כן הנאות אחרות אין גורמות שיבוא לענין לשמה."

תלמיד: למה דווקא בשבת זאת כן מצווה?

בשבת האדם מוקף בכוח העליון ויותר קל לו לכוון את עצמו לקדושה.

תלמיד: זה הסביבה היום הגשמי, הזמן הגשמי משפיע?

הזמן הגשמי משפיע.

תלמיד: משפיע גם על הכוונה של האדם, זה נותן לו סביבה יותר חזקה לעשות כוונות יותר גבוהות?

כן.

תלמיד: מה זה נקרא אצלנו "לימוד תורה"?

"לימוד תורה" זה כל התאספות שלנו שנקראת אצלנו "מתאספים לשיעור", אנחנו רוצים שכל אחד יקבל מנה מהשפעת האור העליון, והוא יביא לנו ביאור הקשר עם מדרגה עליונה יותר.

תלמיד: מה זה נקרא "לגשת ללימוד תורה כמצווה" או, "לגשת ללימוד תורה ככל דבר אחר"?

אם אני ניגש לתורה כדי ללמוד אותה כמצווה, כציווי עלי, אז אני בזה מקיים את רצון הבורא שנתן לנו את זה וגם רוצה בפעולה הזאת לקרב את הרצון שלי לרצון הבורא. אז יוצא שאני והתורה והקדוש ברוך הוא נמצאים יחד בזמן שאני לומד תורה.

תלמיד: הוא מבדיל פה בין לימוד תורה כמצווה, או לימוד תורה עם כוונה?

כן.

תלמיד: אז מה שתיארת לימוד תורה, זה נקרא "עם כוונה" או "מצווה"?

זה תלוי באדם שמקבל את זה.

תלמיד: כתוב פה, "אם כן יוצא כשלומד תורה ונהנה, אף על פי שהוא שלא על מנת להשפיע, אבל הוא מקיים מצות לימוד התורה בשמחה, כי יש לו הנאה מזה, אם כן הוא מקיים מצוה". ממה האדם נהנה במקרה הזה, מהי ההנאה?

תשאל אותו. או שהוא לומד מפני שיש לו מזה הנאה, או שהוא לומד מתוך שיש לו הנאה והוא נהנה מלימוד התורה.

תלמיד: זאת אומרת, שזו הנאה לעצמי?

כן.

תלמיד: כתוב כאן שמצוות לא צריכות כוונות. מהן הפעולות שלא צריכות כוונה? האם יש בכלל דבר כזה?

מצוות שלא צריכות כוונה, אני לא יודע.

תלמיד: איך בכלל זה ייתכן שיש פעולה שהיא לא צריכה כוונה כרגע? כל המהות של העבודה שלנו זה לכוון לכוח העליון.

נכון אתה צודק.

תלמיד: בהמשך לקודמי הוא אומר, ש"מצוות אינן צריכות כוונה. היינו שיכוון רק בעל מנת להשפיע, אלא שצריך לכוון שעושה זה מטעם מצוה." הוא לא אומר, "לא צריך כוונה". ופה השאלה, מה הכוונה שלא צריך לכוון לעשירייה, אלא "צריך לכוון שעושה זאת מטעם מצווה." מה זה סוג הכוונה הזאת?

"מטעם מצווה", זה שהבורא שלח לנו הזדמנות שאנחנו נעלה את עצמנו לקיום של ההזדמנות הזאת כמצווה עלינו מלמעלה.

תלמיד: אם לדוגמה יש לנו משתה פורים. ויש שם כמה מצוות כמו שמחה, שתיה, אוכל. אז איזו כוונה אנחנו צריכים בשביל להפיק מקסימום אור באירוע, מקסימום התקדמות רוחנית?

כמו שאמרת, מקסימום התקדמות רוחנית.

תלמיד: בתוך השמחה?

כן, ודאי.

תלמיד: רואים שלאורך ההיסטוריה אנשים קיימו מצווה מטעם ציווי המצווה וזה לא בהכרח הביא אותם לרוחניות. לא הביא אותם אפילו ללשמה, או אפילו כוונה ללשמה.

כן.

תלמיד: אז מה גורם לבן אדם שקיום מצווה הוא כן יביא אותו ללשמה?

שישתדל לקיים המצווה כמו שצריך.

תלמיד: תמיד אומרים על המצווה שזה תיקון של הרצון. אז מה זה לקיים מצווה לשם מצווה? זה לא לשם תיקון הרצון?

כן ולא. יש לכם עוד זמן עד הערב, תחשבו, תדברו, כל עשירייה ועשירייה שתבוא לסעודה, ובסעודה אנחנו עושים כאן כמה מצוות יחד. גם סעודה, וגם מצווה, גם חיבור, גם שבעה. בקיצור, יש לנו מעשה, בוא נעשה אותו מעשה קדוש. אני מחכה לכם.

(סוף השיעור)