שיעור בוקר 11.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מן המקורות (המשך מקטע 6)

קריין: אנחנו בשיעור בנושא חיבור העולם בדור האחרון, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 6. כותב בעל הסולם.

 

"6. חוק ההתפתחות, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן. המתבאר, שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה:

אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן. ויש - "ממשלת הארץ". וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה. ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכוחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו." 

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

שאלה: בעל הסולם אומר, "חוק ההתפתחות, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ". מה זה חוק ההתפתחות?

חוק ההתפתחות הוא שיש בטבע מנוע שמסובב את כל הטבע, כולל אותנו, כי אנחנו נמצאים בתוך הטבע, מהתפתחות קטנה להתפתחות יותר גדולה.

תלמיד: בעל הסולם אומר "המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכח ממשלת השמים ממעל," מה זה אומר?

כנראה שמי שחוקר את חוק ההתפתחות הזה רואה שיש בו את כל הכוחות שמארגנים את ההתפתחות שלנו נכון ואנחנו מגיעים למצב הנקוב מראש.

תלמיד: זאת אומרת, לא שואלים בעצם את הנולד האם באמת באת לעשות תיקון או לא באת לעשות תיקון. אז האם זה תלוי באדם או לא תלוי באדם?

זה כפי שאנחנו מבינים את חוק ההתפתחות, אבל זה מה שהוא אומר.

תלמיד: מה הוא אומר בעצם, לא הבנתי?

הוא אומר שישנו חוק בטבע שאנחנו נמצאים בתוכו, והטבע מסובב את הכול - דומם, צומח, חי, מדבר ובמיוחד זה מכוון כלפי המדבר, זאת אומרת כלפי האדם, שגם בתוכו יש דומם, צומח, חי, מדבר, ארבע הבחינות האלו, וכל זאת כדי שהם יגיעו להתפתחות שנקבעה בטבע מראש.

תלמיד: הוא אומר פה "והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן."

בחוק ההתפתחות הזה נמצא האדם, שהולך ומתפתח על ידי חוקי הטבע, בדרגות א' ב' ג' ד', זאת אומרת בדרגות דומם, צומח, חי ומדבר שבתוך האדם, גם בצורה פיזית, אבל בעיקר מדובר בצורה נפשית, פנימית, רוחנית. אנחנו נמצאים בהתפתחות החוק הזה ורואים לפיו את ההיסטוריה שלנו, איך אנחנו מתפתחים, כמה אנחנו מבינים.

תלמיד: הוא אומר, "בידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי".

זאת אומרת, אנחנו לא יכולים לשנות את דרך ההתפתחות, את כיוון ההתפתחות, את אופני ההתפתחות, אנחנו יכולים להשפיע רק על מהירות ההתפתחות שלנו.

תלמיד: וכשהוא אומר בלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן, מה זה אומר?

זאת אומרת ניתן לזרז את ההתפתחות.

תלמיד: זה נקרא באחישנה?

זה נקרא באחישנה.

שאלה: מה הכוונה בלזרז את תהליך ההתפתחות?

זה אומר שאנחנו יכולים להעלות בנו את הרגישות למצבים שאנחנו עוברים תחת השפעת האור העליון. האור הזה פועל עלינו, הוא מרחיב את המודעות, את הרגישות שלנו, את ההבנה למה שאנחנו עוברים, איפה אנחנו נמצאים, ולכן אנחנו יכולים להתכלל בתהליך הזה מהר יותר, להשתלב בו. זה נקרא "זירוז הזמנים".

תלמיד: אז באותה מידה שאני מגביר את הרגישות שלי אני מגביר את השינויים?

כן, בטח.

תלמיד: נגיד אם אתמול ראיתי שהיו עשרה שינויים והיום אחד עשרה, זה נקרא שזירזתי את תהליך ההתפתחות שלי?

נראה שכן.

שאלה: איך אנחנו מזרזים את ההתפתחות, את מהירות ההתפתחות?

על ידי זה שאנחנו מתקרבים בינינו בקבוצה ורוצים להיות יותר קרובים להתפתחות שלנו, ולא מזלזלים בהתפתחות עצמה, על ידי זה אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות. זאת אומרת על ידי זה אנחנו יכולים להשתנות מהר יותר בהתאם לכוחות הטבע שפועלים עלינו.

תלמידה: אם למישהו יש אגו מאוד גדול, איך הוא יכול להשתמש בו כדי להאיץ את ההתפתחות?

אפילו שיש לאדם אגו יותר גדול, הכול בדרך כלל מאוזן. כלומר, יש לו אגו גדול יותר אבל כנגד האגו יש לו אולי מוח גדול יותר, כוחות נפש גדולים יותר ואז הוא מתקדם. יכול להיות שהקצב שלו הוא פחות או יותר לעומת האחרים, אבל זה מה שקורה לו. זה כבר לא שייך לנו, זה שייך לשורש הנשמה של כל אחד ואחד, עד כמה עוד ניתן לו להתקדם. יכול להיות שהוא מנשמה גבוהה מאוד אבל הוא מתקדם מלכתחילה לאט מאוד. את זה אנחנו לא יודעים, אנחנו רק צריכים לסגור עיניים וככל האפשר להצמיד את עצמנו להתפתחות כשהבורא מאיר עלינו.

שאלה: אם אני כמו אבן, ללא רגשות, כמו דומם, לא מרגישה כלום, לא מרגישה את השפעת העשירייה עלי, מה זה אומר להעלות את הרגישות, איך אני יכולה לעשות את זה, מה אני יכולה להרגיש?

תבקשי שהן ייקחו אותך לכל המצבים שהן עוברות, כאילו הניחו את האבן הזאת בכיס שלהן. תנסי להיות ביניהן כמו אבן בכיס, כך בשקט להיות איתן יחד, ומה שהן יעשו, תנסי איכשהו להשתתף איתן ולאט לאט, בהדרגה, תיווצר בך רגישות לפעולות שלהן.

תלמידה: כלומר מה שנראה לי עכשיו שאני כאילו מרגישה בכל זאת משהו, למחוק את זה ובאמת להפוך לאבן, לבטל את עצמי לגמרי ולהיות בכיס שלהן?

את יכולה גם יותר מזה, אבל אם את אומרת שאת כמו אבן ביניהן, אז אני אומר לך בסדר, תהיי כמו אבן, לא חשוב, העיקר להשתתף, אפילו בצורה פסיבית כזאת.

שאלה: מה ההבדל בין ממשלת השמיים לממשלת הארץ?

ממשלת השמיים זה ממשלת הבורא, וממשלת הארץ זה ממשלת בני האדם.

תלמיד: בלי שום קשר לבורא, אז איך הם מזרזים את הזמנים?

לא, ממשלת הארץ לא יכולה לזרז את הזמנים, אלא רק במידה שהם משייכים את עצמם לממשלת השמיים.

תלמיד: איך אנחנו משתמשים בממשלת הארץ, בכוחנו, בחיבור בינינו, בכל מה שהבורא נתן לנו, בשביל להגיע לעבוד את ממשלת השמיים?

אנחנו מבטלים את ממשלת הארץ ועל ידי זה משייכים את עצמנו לממשלת השמיים.

תלמיד: ואז אנחנו עוד פעם תחת אותו חוק התפתחות, תחת אותו מכבש?

ודאי. אז ודאי זה כבר לא מכבש, זה כבר דבר רצוי לנו ולכן אנחנו כך מתקדמים מהר ובתוספת כוח משלנו. אנחנו מתפללים, אנחנו מבקשים, אנחנו עושים כל מיני פעולות שתלויות בנו כדי להיות כמה שיותר קרובים לבורא, זה נקרא להיות עובדי ה'.

תלמיד: ובעצם בזה אנחנו ממהרים את הקץ?

ודאי שאנחנו ממהרים את הקץ, כי אנחנו בעצם דוחפים קדימה את העגלה של האנושות.

תלמיד: אז יש לנו גם אפשרות לקפוץ מעל הגלות, ולעבור יותר מהר את התהליך שלמדנו בחלק הראשון?

אנחנו יכולים למהר את הגלות.

תלמיד: ואיך אנחנו עושים זאת?

על ידי ההשתתפות שלנו, תפילות, על ידי זה שאנחנו דוחפים את עצמנו קדימה.

שאלה: מה שקורה, שיש הרגשה פרטית של גלות ויש לנו את האפשרות לאסוף את ההרגשות הפרטיות האלה של הגלות להרגשה כללית ובזה בונים את החיסרון וזה מה שמתגלה.

כן.

תלמיד: לא כמכבש, אלא ממש מתלבשים בתוך המכבש הזה כחלק בלתי נפרד שלו.

נכון. מכבש זה אם אנחנו לא מזרזים את עצמנו, אז אותו מכבש של הטבע שיש בו כיוון ויש בו זמן מיוחד לגמור את המלאכה, הוא עובר עלינו ומחייב אותנו לרוץ לפניו.

תלמיד: ההרגשה מורגשת בכל אחד. מתחילת השיעור כל אחד מביא את הרצון שלו, את החיסרון שלו באופן פרטי, עצמאי וזו הרגשת הגלות בתוכו. אבל אם אנחנו לוקחים את זה ומאחדים יחד, גם את ההרגשות האלה, המכאובים והייסורים, אז זאת מילת המפתח - ביחד.

כן. אתה מבין נכון.

שאלה: האם אפשר לתקן את האגו, לאלף את האגו על ידי אלופו של עולם?

הכול אפשר על ידי אלופו של עולם.

שאלה: כשאני מגלה שאני נמצאת בגלות בתוך הכלא הזה של האגו, מה מזרז את הזמן יותר, לצעוק כמה שיותר חזק בעוצמה, בצורה כמותית לבורא, או שהוא מצפה מאיתנו יותר לאיכות ולדיוק בתפילה?

רק לחיבור עם האחרים ותפילה אליו, אבל קודם חיבור בכל הכוח.

שאלה: מכבש ההתפתחות מביא לשאלה - בטבע קיימים יהלומים שהם טבעיים ויש כאלה שהם מלאכותיים. האם נגיע גם לתוצאה כזאת שנהיה כמו יהלומים מלאכותיים?

זה לא יכול להיות, כי החוקים של הבורא הם חוקים מוחלטים, ואנחנו חייבים בדיוק להתגלגל ולהתאסף שוב למבנה של אדם הראשון, ובמבנה הזה אנחנו כן חייבים לקבל את הצורה הסופית.

שאלה: הזכרת שיש חוק טבע שבדיוק גם נקרא אלוקים, עם אותו ערך מספרי ובו נמצא הדומם, הצומח, חי והמדבר. אז ארבעה התהליכים הלאה מאיצים את התיקון שלנו והתהליך הזה הוא אותו דבר כמו אחישנה?

כן, רק יותר מהר.

שאלה: הרבה פעמים אני חושבת שאני הכי מתקדמת בין החברות ואני יודעת שגם האחרות לפעמים רואות את עצמן ככה, איך אפשר לאזן את המצב הזה?

את באמת מתקדמת ומתקדמת יותר מכולם ברגע מסוים, וברגע אחר האחרות מתקדמות יותר ממך. וככה אתן כל הזמן קופצות וקופצות, כל אחת קדימה בזמנה. וזה מאוד יפה לראות, כי דווקא על ידי זה ישנה התקדמות כללית.

ואני מאוד שמח במיוחד שזה קורה בקבוצת טורקיה. נראה לי שזו הקבוצה הכי גדולה שלנו היום מחוץ לישראל וזה מאוד משמח אותי. במיוחד נשים, שהן צעירות, יפות, מלאות כוחות, חכמות, אני מאוד שמח שהן לומדות את חכמת הקבלה ואני רואה אותן יום יום על המסך. נקווה לראות אותן גם אצלנו יותר ויותר ואנחנו נבקר אצלכם בקיצור אני שמח שכך.

ובקשר להתקדמות, כמו שאנחנו לומדים, העיקר ההתקשרות ביניכן, אתן יכולות להיות דוגמה לכל הנשים בעולם, כי אתן באות ממדינה אחרת, מתרבות אחרת, הכול אחר, ופתאום מתאספות והולכות קדימה, מבינות ולומדות, אני מאוד מעריך אתכן. בהצלחה. אנחנו מחכים לכן, אם תרצו לבוא אלינו לפסח, הכול פתוח.

שאלה: לפעמים אנחנו משתמשים בעצות מקובלים בצורה מכאנית ואפילו מדברים באותן המילים שלהם, אבל אנחנו שוכחים שיש הרבה דרכים להמיס את הלב שלנו בלבבות של החברים. אז מה אתה מציע לנו, איך לא להשתמש בצורה מכאנית בכל העצות, כי יש פה איזשהו חופש של בחירה בתוך הטווח הזה.

אנחנו לא יכולים לברוח לגמרי מהגורל שלנו, אלא אפילו כשאנחנו משתנים על ידי החיבור, על ידי כל מיני פעולות שלנו, אנחנו בכל זאת מממשים את שורש הנשמה שלנו, שהייתה קשורה לכל יתר הנשמות לפרצוף אדם הראשון. אז בואו נממש אותה, זה נקרא לחזור לשורש הטבעי של כל אחד וכך אנחנו נבצע פעולות.

שאלה: הודיה גדולה לך, שאלתי אותך לפי זמן, איך לעזור לעשירייה לעלות מהירידה ואמרת שאני צריכה לעשות כך שהחברות ירגישו את אהבת הבורא, את החיבוק של הבורא, ואתפלל עליהן. זה מה שעשיתי ועכשיו אני מרגישה ממש תשובה בהירה של הבורא, אני רואה את העשירייה יחד, את החברות שמחייכות ויש להן כוחות ללכת הלאה. איך אני יכולה להודות לבורא על הרחמים האלה ועל החסד שלו? אני מרגישה משהו מאוד גדול והייתי רוצה להעביר את זה, לתת את זה לבורא כדי לשמח אותו?

תמשיכו לפנות אליו ולבקש ממנו שהוא יתגלה בתוך החיבור שלכן.

תלמידה: זאת ההודיה?

עם הודיה על העבר ובקשה על העתיד. שאתן מבקשות שהוא יתגלה בכן, אז הכול יהיה ברור מהתחלה ועד הסוף, הכול יתגלה בפניכן, כל הסודות, כל הבעיות, כל הזמנים, הכול, הכול. בהצלחה.

שאלה: אנחנו מאוד מתפעלות מהחברות מטורקיה, גם מהקהל הצעיר שהגיע. ושאלה, האם אתה רואה שבישראל הולך להגיע גם קהל צעיר, מה אנחנו צריכים לעשות כדי שעוד צעירים יבואו, או שזה עוד לא הזמן?

שיבואו עוד צעירים או לא, אני לא יודע. כשאני מסתכל על הנשים, הן תמיד נראות לי צעירות, יפות, וזה תמיד. זה לא חשוב איזה ומי הן ומה הן, אישה לא יכולה להיות זקנה, מבוגרת, לא יפה, היא תמיד כך, יפה וצעירה. ולכן אני לא מבין את השאלה שלך.

צריכים להזמין אותם כולם לבתים שלכם, שהם יהיו אפילו במשך כמה ימים בפסח אצלכם ואנחנו נארגן סעודות וערבי תרבות, ערבי שמחה, ונדבר. אני לא אתן סתם שיעור, אלא גם שיחות ארוכות ככל שצריך, ונעשה יחד משהו, במיוחד לאנשים מטורקיה.

אני מאוד מתפעל עד היום מאותו הכנס שאנחנו עשינו בטורקיה ועד כמה הנשים היו חזקות. הן לחצו עלינו, היו רציניות ושמחות, היה מהכול. אני מאוד מרוצה מאותו הביקור. נקווה עוד לבוא אליהם.

שאלה: כשאנחנו לומדים יותר ויותר זמן האגו שלנו נהייה עבה יותר, אז האם זה יותר קשה להישאר בחכמת הקבלה או שזה הופך להיות יותר קל עם התקדמות הלימוד בזכות הקשר שמתחזק עם החברים?

ודאי שקל יותר. קודם כל אנחנו מפזרים את העומס שלנו, העבודה שלנו בין יותר ויותר חברים, זה דבר ראשון. דבר שני, שאנחנו נכנסים יותר לרשת קשר בינינו ואז זה הופך להיות מחולק לכל מיני קשרים ברשת. שלישית, אנחנו מבינים יותר מה קורה, אנחנו בעלי ניסיון, ואתם תראו עד כמה זה מועיל. גם הקשר בין גברים לנשים יהיה יותר קרוב, יותר ענייני, ואז אנחנו נרגיש עד כמה יכולים לעזור זה לזה. וגם אותם האנשים שהיו פעם כל כך אקטיביים ועכשיו בינתיים ירדו קצת, זו התקופה, שהם כך עוברים.

למשל החבר שלנו מתורכיה, פעם היה ממש מלאך, כמו איזה כוכב מסרט הודי, כמו ראג' קאפור, היום הוא נמצא כבר קצת בתרדמה, אבל עוד מעט זה ייגמר ושוב הוא ירקוד וישיר לפנינו, וכך כולם. התקופה שלנו היא תקופה מאוד טובה, מאוד מועילה.

שאלה: קודם דיברת על פסח, ואנחנו יודעים שיש הזדמנות גדולה לבוא לפסח, אם אדם יכול גם לא לבוא, האם הוא צריך לנצל את ההזדמנות ולבוא פיזית למרכז, ומה האדם הזה שבא פיזית ירוויח מזה לעומת מה שהוא יפסיד אם לא ינצל את ההזדמנות שיש לו?

קשה לי להגיד. אני גרתי שלושים קילומטר בערך מהרב"ש, והיה לי רכב, ותמיד זה היה לא פשוט לנסוע ולחזור, לנסוע ולחזור, כל הזמן התלבטתי, למרות שהייתי מגיע אליו אישית. נותנים מהשמיים כאלה חשבונות. אני לא יכול לעשות חשבונות עבור כל אחד, אבל מי יודע מתי, איך ומה תהיה בזמננו, בימינו, בעולמנו ההזדמנות הבאה. בואו נשקיע בינתיים בחיבור שלנו ככל האפשר יותר ונתחבר, נתחבר וירטואלית ונתחבר פיזית ככל האפשר. אני חושב שאנחנו צריכים להשתדל להיות יחד אם יש הזדמנות ובואו נעשה את זה.

תכתבו, תגידו מה הבעיות, מה חסר, איך להגיע לחיבור ונעשה. ואחר כך נראה איפה עוד לעשות כזה חיבור, אולי שוב בטורקיה או במקום אחר. אבל בינתיים זה בישראל בשבוע הפסח, תבואו לפחות לכמה ימים אם לא לשבוע. תנסו.

תלמיד: אני זוכר שפעם פסח היה משהו מאוד גדול, ולא ניתן בגלל הווירוס כבר שלוש שנים לקיים אותו הפסח. אז לְמה החברים צריכים לצפות עכשיו כשבאים למרכז אחרי שנגמרה הקורונה?

אני לא יודע. אתם צריכים לבחור, אתם צריכים לבחון מה אפשר לעשות. יש כאן עשרות חברים שנמצאים איתנו יחד כבר עשרות שנים אפילו, והם יודעים איך זה היה פסח ואיך עכשיו אפשר לעשות, מה שתחליטו תחליטו, אני מסכים לכל דבר שיהיה. אני רוצה להיות איתכם מתחילה ועד הסוף, ככל שאתם תהיו כאן.

שאלה: עכשיו דיברת על חלוקת הנטל בין החברים. אתה מדבר על זה באופן נדיר. האם תוכל לבאר מה זה חלוקת הנטל בין החברים?

אני לא יודע למה אתה מתכוון, לא היו לי איזה מחשבות עמוקות. פשוט צריך להשתדל איכשהו להתארגן, לעזור זה לזה דרך איזו פעולה קולקטיבית משותפת.

תלמיד: עכשיו לכלי הטורקי יש חיסרון מאוד עוצמתי, הם ממש מרוממים את כל הכלי העולמי, מעלים את כל הכלי העולמי בזמן האחרון. האם כדאי לנו להיפגש עם הקבוצות הטורקיות שבוערות עכשיו, אולי פעילות כזו תועיל לנו?

יותר טוב תבואו כולם לפה, כאן נתאסף יחד, נתחבק, נעזור זה לזה וככה נצא מתוך הכלא שלנו, מתוך האגו. זה מה שאני הייתי רוצה.

תלמיד: תודה רבה, אני קניתי כרטיס ואני מגיע.

שאלה: מה אני צריך לעשות כשאני רואה ויכוחים או מאבקים בתוך העשירייה שלי?

זה מצבים של התפתחות. כמו אצל ילדים קטנים, יש לנו מחלות, כך אנחנו צריכים לראות שגם בקבוצות כשהן גדלות ומתפתחות יש להן כל מיני מצבים שצריכים לעבור אותם בהרגשת חולי, בהרגשות לא נעימות.

תלמיד: אנחנו שלושתנו מטעם "מחלקת אירועים", "מחלקת תוכן" רוצים לדווח על חג הפסח, על אירוע פסח, שבוע של כנס שהולך להיות כאן בבית ובכלל בכל העולם נתחבר יחד.

(דיווח על פסח)

תלמיד: רב, אתה רוצה להוסיף?

לא, אחרי כל המילים שדיברתם אני לא יודע מה להוסיף, רק לפתוח את הלב ולקבל את כולם. כולם, כל התלמידים שלנו מכל קצווי תבל.

תלמיד: נחזור רק על משהו יפה ששמענו מהשיעור מדברי הרב:

"אנחנו מגיעים למצב שמבינים שלא יעזור לנו שום דבר, אין לנו כוחות, אין לנו ידיעות, אין לנו כלום בידיים, זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה"¹, זאת אומרת שצועקים לבורא, מרימים את הידיים וצועקים הצילו. זה המצב הכי טוב. אנחנו לא תולים בכוחות שלנו, בגורל שלנו, בעתיד שלנו שום דבר אלא רק בבורא."

(סוף השיעור)

---

1. שמות ב כג↩