שיעור בוקר 28.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

נושא החורבן. לא מספיק שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בניתוק מהבורא, מחברים ורוצים להתחבר, השאלה לשם מי אנחנו רוצים להתחבר. האם אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו זקוקים לבורא, לעשות לו נחת רוח ולא שאני מצטער ואני לא שם לב שאני מצטער על זה שלי לא טוב, רע לי, אין לי מצב רוח, אני לא מקבל מה שאני חולם לקבל? מה זו רוחניות, אלא צריכים לשים לב שהצער שלי יהיה בדיוק צער השכינה.

צער השכינה, זאת אומרת לעשות מקום לגילוי הבורא, זאת אומרת שאני חושב לטובת הבורא, לעשות לו נחת רוח ולא לי חס ושלום, לא על עצמי אני חושב. אז יכול להיות שיש לנו כאלה אנשים, אני לפעמים שומע, שהם בוכים, והם בוכים בעצם על עצמם, למה לא טוב להם, למה הם לא מקבלים, למה הם לא מתקדמים, למה אין להם קשר עם הבורא, זאת אומרת שהכוונה היא לטובת עצמם וזה גרוע.

אנחנו צריכים לשים לב מה האיכות של החיסרון שלנו, מה אנחנו באמת רוצים להשיג, מה אנחנו מתארים כרוחניות. אז בבקשה לשים לב לזה שאם אני מצטער על רוחניות, שאני אבדוק את עצמי בדיוק במקום הזה, מה זו אצלי רוחניות, בשם מי אני מתכוון לרוחניות? ואז אני אוכל לתקן את עצמי ולכיוון יותר נכון.

קריין: קטע 50.

"כל היסוד הוא, שהאדם צריך לבקש מה שכל מחשבתו ורצונו יהיה רק לתועלת ה', אז בא תיכף ציור של שופלות, הנקרא שכינתא בעפרא. לכן אין להתפעל מהירידות, כי פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

וזהו כמו שלמדנו, אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם שיהיה מקום עבודה ללכת קדימה. כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, זה כבר נכנס לרשות הקדושה, רק האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות של קדושה."

(הרב"ש. אגרת ע"ז)

העבודה שלנו היא דווקא לזהות מה חסר לנו כדי להגיע לקדושה, לדרגת הבורא, להשפעה. ואם אין לנו, אז יש לנו עוד חיסרון לפני זה - למה אין לנו חיסרון לגלות את הקדושה.

שאלה: אדם יורד כדי להעלות ניצוצות או שמורידים אותו?

מורידים אותו. זה עניין שמוסיפים לו רצון לקבל, במילים אחרות.

תלמיד: מה זה לברר לתוך הקדושה?

עד כמה הוא מסוגל בתוך המצב שהוא נמצא לכוון את עצמו לטובת הבורא, כי רוצה לתקן את עצמו כדי להשפיע נחת רוח לבורא.

שאלה: כתוב "וזהו כמו שלמדנו, אין העדר ברוחניות", למה הכוונה, שאין מקום ריק ברוחניות?

אולי "אין העדר" זה נקרא שאין מקום ריק, אלא ששום דבר לא נעלם ברוחניות, אפילו אם דברים נעלמים מההרגשה שלנו, מהחושים שלנו, הם לא נעלמים ממש אלא רק לזמן מה, מהחושים שלנו, בלבד.

שאלה: כאן נאמר בטקסט שאדם צריך לבקש שכל הרצונות וכל המחשבות שלו יהיו רק לתועלת ה'. כנראה מדובר פה על בקשה מאוד קונקרטית, כי הבקשה שלנו לא מתבטאת דרך תפילה. אם כן, מה קונקרטית צריך להיות בתוך תפילה כדי שאני אדע, אבין או ארגיש שהמחשבות האלה הן לתועלת ה' או לא לתועלת ה'. מה זה נקרא לבקש לתועלת ה'?

העיקר זה ההרגשה. החשוב ביותר זה ההרגשה ואני צריך בהרגשה שלי, ככל שאני מרגיש, איך שאני מרגיש, גם תינוק מרגיש, גם אדם מבוגר מרגיש, גם אנחנו מרגישים, אבל כל אחד לפי ההרגשה שלו, שמה שאני מרגיש זה מה שאני מעלה לבורא. אני לא יכול לעשות אחרת, כי זה שיש לי הרגשה שבלב, "לב" נקרא מקום שמרגיש. האמת שזה לא שייך ללב אבל נניח שכך. את ההרגשה הזאת אני מעלה לבורא ואני רוצה שבָמקום הזה, במְקום שאני ארגיש כל מיני רגשות, אני רוצה להרגיש רק דבר אחד, עד כמה אני מסוגל לעשות לו טוב. זה מה שאני רוצה.

ואני מבקש שיסדר לי הבנה והרגשה והזדמנות, כל מה שאני צריך כדי שאני בהרגשה שלי אגרום לו טוב. ואם הייתי יכול, הייתי מבקש לא להרגיש שאני גורם לו טוב. כי זה יכול לקלקל את המאמץ שלי, שאני אולי בשביל זה אעשה טוב, או שזה יגרום לגאווה, אבל לפחות לעשות לבורא טוב. את זה אנחנו צריכים לבדוק.

תלמיד: להשלים או לדייק. אנחנו מכניסים לתפילה כל יום שלחברים לא תהיה בעיה. אנחנו מדברים על בעיה שיש לחברים, אנחנו מבקשים שהבעיה הזאת תלך. איך להלביש מילים או רגש כך שהבקשה הזאת תעבור מהבקשה הנוכחית לבקשה שתהיה לתועלת ה'? בינתיים זה נשמע כתועלת לחברים.

אפשר להגיד שאנחנו מבקשים שהבורא יתקן אותנו, כל אחד מאיתנו, ובמיוחד החבר שלנו שנמצא במצב יותר קשה מכולם, שאנחנו רוצים להיתקן ולהתחבר ומכל הלב המשותף שלנו לשייך את עצמנו לבורא.

שאלה: כשאנחנו נמצאים בעבודה ומוסיפים לנו עוד רצון לקבל, איך אנחנו משתמשים ברצון לקבל הזה כדי לחשוב איך להעניק יותר לבורא?

לפעמים אנחנו נמצאים בירידה אבל לא כל כך מרגישים שזאת ירידה, זה מצב מעורפל כזה, ואז אנחנו צריכים לגלות ירידה יותר עמוקה כדי להתחיל לעלות ממנה. זה עוזר.

שאלה: מה המשמעות שאדם צריך לרדת ולאסוף ניצוצות קדושה?

זאת כל העבודה שלנו בעולם הזה. אנחנו נמצאים בעולם הזה בכל מיני צורות של הרצון לקבל כדי להתכלל מהן, לטבוע בהן ולעלות, ושוב לטבוע ושוב לעלות, שוב להתכלל ושוב לעלות. וכך עוד ועוד, וכל פעם אנחנו מעלים את ההתרשמות שלנו מהרצון לקבל לתפילה, לחיבור בינינו. ובצורה כזאת אנחנו מתחברים ומעלים את זה. עד שמקבלים מלמעלה את האור המחזיר למוטב.

שאלה: מה חסר לנו שאנחנו לא מבינים מה זה לתת נחת רוח לבורא?

זה לא חשוב, אבל אם אתה רק חושב על זה, כבר אתה מרגיש שזה לא נמצא בך. מזה היום התחלתי לדבר בשיעור, שאנחנו בדרך כלל לא שמים לב שאנחנו כל הזמן מתפללים על עצמנו, "למה זה לא טוב לי", ו"למה אני לא יכול להשפיע לחברים", ו"למה אני לא יכול להתחבר איתם", למה ולמה עלי?

אבל בשביל מה? כדי שבסופו של דבר אני אגלה השפעה לבורא, כדי להיות עימו בהשתוות הצורה, כדי להתחבר אליו ואז אנחנו ממש משנים את הכיוון.

לכן עלינו לבקש תיקון שיהיה ממש על מנת להשפיע. אין שום מילה, בקשה, מחשבה שלא נגמרת בזה שאנחנו רוצים להשפיע נחת רוח לו ובשבילו, ואם מתקנים את עצמנו, רק בשביל זה. את זה לא לשכוח. אפילו בצורה מכאנית שאנחנו עדיין לא מבינים למה זה גורם ומה זה נותן, אנחנו צריכים כך לפנות לכל מצב שבו אנחנו קיימים, זה נקרא להעלות ניצוצין, אור מועט שיש במצב שלנו, כי הבורא גרם למצב הזה, ואת האור המועט הזה להעלות בחזרה אליו.

שאלה: כתוב שאדם מבקש "שכל מחשבתו ורצונו יהיה רק לתועלת ה', אז בא תיכף ציור של שופלות". זה נראה כבקשה מאוד מבוררת ונכונה, והתשובה של הבורא היא שפלות. למה זה ככה?

כדי שיתפלל להעלות אותו מהשפלות. יש לו כבר הזדמנות עכשיו לעשות עוד צעד קדימה.

תלמיד: שפלות זה תיקון?

לא תיקון. שפלות זה מצב שאנחנו מקבלים. תיקון זה שאני מבקש מהבורא לצאת מהשפלות כדי להודות לו.

שאלה: בתחילת הדברים ציינת את מטרת הלימוד, למה אנחנו רוצים להשיג את הרוחניות. ואכן נתקלתי בשאלה המרירה של בעל הסולם "מה הטעם בחיינו?". האם אני צריך לדייק את הכוונה שלי אחרי כל הזמן הזה?

כן, יכול להיות שיש לך שאלות יותר חשובות לך. מה שחשוב - תשאל.

קריין: קטע 51.

"האדם צריך להתפלל על חורבן בית המקדש, שהקדושה, היא בחינת חורבן ונמצאת בשיפלות, ואין איש שם לב לשיפלות הזאת, שהקדושה מונחת בארץ וצריכים להרים אותה משיפלותה.

כלומר כל אחד ואחד מכיר בתועלת עצמו ויודע שזה דבר חשוב מאוד, וכדאי לעבוד בשביל זה, מה שאין כן להשפיע לא כדאי. וזה נקרא שהקדושה מונחת בארץ, כאבן שאין לה הופכין.

אבל אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, כי במה הוא יותר חשוב מאחרים. מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל."

(הרב"ש. 106. "חורבן דקדושה")

אנחנו רואים כאן כמה עלינו לדייק בבקשה. זאת אומרת שאם האדם מרגיש שחסר לו, אז קודם כל מה בדיוק חסר לו? חסר לו הבורא שיתקרב, שיתגלה. אבל לא, הוא צריך לשנות את הבקשה שלו ולבקש לקבל כוח ולא בדיוק את הבורא, את הגילוי שלו, אלא הוא צריך כוח כדי להתחבר לחברים ויחד איתם להשפיע לבורא, שהבורא יקבל את זה וייהנה מזה.

זאת אומרת, הוא צריך כאן להתחיל לסדר בתוכו את הבקשה שלו, באיזה תהליך, מה עליו לעשות מתוך אותו חיסרון שהבורא שלח לו מלמעלה, איך הוא מעבד אותו.

שאלה: מה עוזר לאדם לדייק את התפילה שלו, את הפנייה שלו לבורא?

זה עוזר לו לברר עם עצמו מה בדיוק חסר לו ומה בדיוק הוא צריך לומר לבורא, כדי שיהיה לו קשר נכון עם הבורא. כי בקשר הזה הבורא מתחיל לפתח איתו קשר נכון, וכך בזה אחר זה פעם שנייה, שלישית, רביעית.

תלמיד: אבל איך האדם, שכל הזמן טרוד בעצמו הוא משפיע לבורא, איך הוא עובר לדייק את התפילה שלו לעשות לבורא טוב - מה עוזר לו לדייק עוד קצת את התפילה מרגע לרגע?

בכלים שהוא מרגיש חיסרון ובכלים שהוא חושב, לא בליבא אלא במוחא, שם הוא צריך לברר, מה בדיוק אני צריך לעשות עם מה שחסר לי. האם החיסרון הוא נכון, או אני צריך לעבד אותו, לשם מי? לשם מה? וכן הלאה. כשהוא מברר את הדברים האלה, אז הוא כבר חוזר לבורא עם בקשה אחרת. "אני רוצה את החיסרון שאתה נותן לי להפנות לקשר עם החברים ואיתם יחד לפנות אליך ולהגיש לך את החיסרון שלנו המשותף, כדי שתוכל להשפיע בו וכך אתה תוכל ליהנות מאיתנו".

תלמיד: צריכה להיות תגובה רגשית לתפילה כזאת?

כשאנחנו מתחילים לסדר את התפילה הזאת לאט לאט אנחנו מגיעים לרגש.

שאלה: למה הרב"ש מתכוון כשהוא כותב שאדם צריך להתפלל על חורבן המקדש?

אני מתפלל על חורבן המקדש, כשאני רוצה להקים אותו. כמו שהבורא נותן לי קוביות שאבנה מהם בית כמו שהילדים בונים, או שארכיב מחלקים של פאזל תמונה, כך אני רואה את כל המציאות.

בעיני החושים שלי המציאות היא שבורה ואני מבקש מהבורא שיבנה אותה, יחבר אותה, יסדר אותה כמציאות שלמה. למה? כי אז הוא יכול להתגלות בתוך המציאות השלמה הזאת וליהנות מהנבראים.

שאלה: לא תמיד האדם נופל לירידה שהוא יכול לברר מה הבורא רוצה ממנו. מה עליו לעשות במצב כזה שהוא לא מבין מה הבורא דורש ממנו?

שיבקש על זה. המברר הוא באמת הבורא. בבקשה, תשאל, תבקש, תדרוש, תבכה - זה מה שצריך לעשות.

תלמיד: האדם במצב הזה לא יודע לאיזה כיוון לפנות ומה בדיוק לדרוש מהבורא?

זה לא חשוב, אלה תירוצים. אתה צריך להגיע למצב שה' לא יהיה בך אל זר, שהבורא לא יהיה לך זר, שיהיה הכי קרוב אליך, כי באמת אין מישהו יותר קרוב אליך מהבורא - אין כמוהו. אז בבקשה, תתחיל לבקש להתקרב, לבקש קרבה וכן הלאה.

שאלה: אם אני מרגיש איזה ירידה, ייאוש, בלבול, מה אתה ממליץ שאעשה דבר ראשון, להתפלל לבורא שיציל אותי, יוציא ממני את הסבל הזה, או שתתברר לי הסיבה למה קיבלתי את הירידה הזאת?

אם אבקש מהבורא שיציל אותי מהסבל הזה, זאת תפילה אגואיסטית, "תעשה לי טוב", כך יכול להתפלל כל אחד ומזה לא מקבלים קרבה לבורא. אם אבקש ממנו שיסביר לי למה זה קורה לי ומאיפה ואיך, גם בזה אני לא מבקש ממנו את העיקר, כי הוא יודע למה הוא נתן לי. ולמה בדיוק כך ולא אחרת זה לא ענייני, אני צריך להשתמש במה שיש לי כדי להתקרב אליו. אז תבקש על קרבה, לא נשאר לך יותר כלום.

שאלה: מדובר כאן על חוצפה לבקש. עניין הזהירות מול הבורא לא ברורה, כי אנחנו מרגישים אותו הכי קרוב שיש, אז איך לבקש לא בחוצפה?

כשאתה עושה את זה על מנת להשפיע, אתה מבקש שהבורא שיעזור לך להפוך את מה שהוא מגלה לך כחיסרון לעל מנת להשפיע לו, ועל פני החיסרון הזה אתה מבקש קרבה לבורא, כדי להתחבר אליו.

אבל אם אתה רוצה להתחבר אליו כדי שיהיה לך טוב, שתדע ותרגיש יותר טוב, אז אל תבקש. ואם אתה מבקש כדי להתקרב אליו ולעשות לו בזה נחת רוח, אז בזה אתה צריך לקרב לא את עצמך בלבד, אלא גם את הקבוצה, כי לבד אתה לא יכול להשפיע.

זה ההבדל בין רצון להתקרב אגואיסטי, בו אתה לבד חושב להתקרב אליו, או רצון להתקרב רוחני-אלטרואיסטי, שאתה רוצה לקרב את כולם, ואז הבורא עוזר.

זאת אומרת אנחנו לאט, לאט, מתחילים להבין שבקשה נכונה שהבורא יכול לענות עליה, צריכה להיות מסודרת יפה, נכון, ובחכמה.

שאלה: במילים שלך זה נשמע מאוד ברור ופשוט, הייתי רוצה לממש את זה ממש עכשיו ולא ברור לי מה הצעד הבא, איפה בדיוק הקושי שלנו? זה נשמע כל כך פשוט מאידך כל כך רחוק.

הקושי הוא רק בהתמדה, שאני לא בורח מלסדר לעצמי את שביל הפעולה הזה - זה הכול.

שאלה: אני כל הזמן שוכח את הבורא בלימוד ומתרחק בהמהלך העבודה, איך להתגבר על זה?

תנסה שוב ושוב לחזור על זה ולבקש ממנו שייתן לך גם הבחנות. שיחזיק אותך ביד, או באוזן, לא חשוב איך, שתרגיש שאתה צריך כל הזמן להיות מחובר אליו ומכוון אליו.

קריין: ציטוט מתוך הרב"ש, מאמר "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה".

"בזמן שהאדם צריך להחליף את המטרה, היינו במקום שתחילת עבודתו בתו"מ היתה המטרה שלו, מה שהוא רוצה לקבל עבור היגיעה, היה תועלת עצמו, ועתה הוא הולך להחליף את המטרה, כלומר במקום שהיה חושב, מתי אני אשיג את המטרה עבור הרצון לקבל שלי, שאני אוכל להנות, הוא משתוקק עכשיו להמטרה, ואומר, מתי אני אוכל להנות את הבורא, ולוותר על תועלת עצמי.

והיות שהמטרה הזו היא נגד הטבע, אז הוא זקוק יותר לאמונת ה', היינו שהוא צריך להשתדל תמיד להשיג את גדלות ה'. כלומר שבשיעור שהוא מאמין בגדלות ה', בשיעור זה הוא יכול לעשות מעשים על כוונה זו. ולכן מוטל על האדם כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות וחשיבות ה', בכדי שיהיה לו חומרי דלק לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע."

(הרב"ש, מאמר 18, "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה", 1989)

שאלה: למה אני צריך להתפלל שהבורא יפתח את עיני ואני אשיג את גדלות הבורא, בשביל מה?

כדי שתוכל לעשות תיקונים. איך אתה תעשה את זה? אין לך חומר דלק, אין לך כוח, אין לך מרץ. כשאתה תרגיש שהבורא גדול אז במידה הזאת אתה תוכל להשפיע לו. לא שאתה רוצה ליהנות מזה שהוא גדול אלא אתה רוצה לראות שהוא גדול כדי שיהיה לך כוח לעשות על מנת להשפיע. מאיפה תיקח כוחות על מנת להשפיע?

תלמיד: וגדלות הבורא לא לוקחת מהאדם כוחות?

לא. אתה צודק. הכרות בגדלות הבורא מגיעה לאדם אך ורק כשהוא יכול להשתמש בה בצורה נכונה - על מנת להשפיע. להפוך את גדלות הבורא לכוח להשפיע מצד האדם. אין לו ברירה אחרת, אנחנו לא פרפטום מובלה¹ perpetuum mobile. אנחנו יכולים לעשות פעולות רק מתוך זה שיש לנו חומר דלק. לכן הבורא מגלה לנו את הגדלות שלו ואז אנחנו יכולים לעשות. אבל מתי הוא מגלה? כשאנחנו באמת רוצים להיות בעל מנת להשפיע. קודם רוצים לעשות את זה, ואז הוא מגלה את עצמו ויש לנו אפשרות לעשות.

שאלה: האיכות של גדלות הבורא גדלה כתוצאה מההתקרבות בינינו?

כן. גם מזה.

אל תדאגו. אנחנו עוד נעבור את כל השלבים האלה, שהדרך תהיה לכם ברורה.

שאלה: מה ההבדל בין להאמין בגדלות ה' ולהכיר בגדלות ה'?

בינתיים זה אותו דבר.

תלמיד: זה לא כמו שני שלבים?

אני לא רוצה עדיין לדבר כך. אולי בשיעור הבא או עוד כמה שיעורים.

שאלה: אמרת קודם שצריך להגיע לבקשה נכונה שהבורא יכול לענות עליה. היא צריכה להיות מסודרת נכון, יפה, בחכמה. אנחנו גם יודעים כי "שומע תפילת כל פה", בכל מצב יכול להגיע לצעקה פשוטה מהלב, לשריקה. מה הקשר בין תפילה פשוטה מהלב בכל מצב לבין תפילה מדויקת, מנוסחת, מבוררת?

זה לא שאנחנו צריכים שכל. אלא היא צריכה להיות מורגשת עמוק בתוך כלי ההרגשה שלנו, בתוך הלב. ומה שמורגש בתוך הלב, אם זה מורגש באמת בצורה נכונה, בעומק הנכון, אז אנחנו יכולים לבטא את זה בצורה ברורה. כי מה שיש בתוך הלב, "כל הלבבות רוצה ה'", קורה בכל הלבבות שלנו.

תלמיד: איך לוודא שהתפילה יוצאת מעומק הלב?

זה לא תלוי בנו. במידה שאנחנו רוצים להתקרב לאמת, רוצים להתחבר, אז בצורה כזאת אנחנו גם פותחים את הלב והבורא קורא לבבות.

תלמיד: מה הכוונה שהבורא צריך תפילה מסודרת יפה, נכונה?

באיזו מידה אנחנו צריכים את זה כדי שיהיה לנו ברור איפה אנחנו נמצאים, לאן אנחנו הולכים, מה אנחנו דורשים וכן הלאה. הכול כלפי האדם. הבורא לא צריך כלום.

תלמיד: איפה התפילה המשותפת? נשמע שזו תפילה של אדם מול הכוח העליון.

תפילה משותפת זה עד כמה אנחנו כולנו בקבוצה עובדים על אותו כיוון.

שאלה: בכל זאת איך לעבור מהבקשה המתמדת והקבועה על עצמי, מצידי, לבקשה בשביל הבורא, לטובתו, לתועלתו - לעבור ממני אליו. כתוב כאן שזה צריך לבוא מתוך אמונה שהאמונה בו צריכה לעזור. איזו תחושה של הבורא צריכה להיות כאן?

לאט לאט מגיע לאדם, הוא מגלה את זה פעם אחר פעם, משתדל, משתדל עד שזה מתחיל להיות לו ברור איך הוא מסדר מכל ההתרשמויות שלו גישה נכונה, הרגשה נכונה, הבנה נכונה. כל זה מכוון לבורא – על מצב מסוים שהוא מתאר לעצמו, זה בניה. זה בעצם מה שאנחנו אומרים בניית השכינה. אנחנו כבר רוצים להקים את השכינה מעפר וכך אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו.

תלמיד: הכוונה למען הבורא היא לא סתם מחשבה שאני פועל למען הבורא. אלא זאת תחושה של הכוח של השכינה כדי שאני לא ארגיש את עצמי אלא ארגיש את השכינה.

כן.

תלמיד: איך להתכלל בכוח הזה יותר, לא להרגיש את עצמי אלא להרגיש את הכוח ולפעול למענו?

תנסה כל פעם יותר ויותר. תנסה. זה לוקח זמן. אני מכיר אנשים שהתחילו לפני כמה שנים והיום כבר נמצאים בתחילת הבקשה הנכונה שלהם לבורא.

תלמיד: הכוח הזה שאנחנו רוצים להתכלל בו ובאמצעותו להשפיע לבורא, איפה הכוח הזה נמצא בין החברים בעשירייה?

הכוח הזה נמצא בין הרגשות שלנו בעל מנת להשפיע. שאנחנו נגיע לעל מנת להשפיע אז יהיה לנו ברור איפה הכוח הזה נטמע.

שאלה: איך להגיע לכאב האישי העמוק הזה על כך שהקדושה נמצא במצב של חורבן ושיפלות ואף אחד לא שם לב לכך?

על כך בדיוק אנחנו עכשיו מדברים. שאנחנו מרגישים את החורבן ורוצים לצאת ממנו, ומכוונים אותו לבורא, כי בשבילו אנחנו רוצים להתחבר, ובשבילו אנחנו רוצים לקבל תיקונים, כדי שאנחנו נתחבר בפועל. ובחיבור שלנו בפועל הוא יכול לגלות את עצמו, ואז הוא נהנה מאיתנו, ואנחנו נהנים שאנחנו בונים כלי לבורא, שאנחנו מביאים לו תענוג, וכך זה יקרה.

שאלה: מה התפקיד של השמחה בפניה לבורא כשאני מתחיל לעבד את החיסרון?

התפקיד של השמחה כי אני לא יכול להשפיע לבורא או לבקש ממנו משהו ללא שמחה. הפניה לבורא תמיד צריכה להיות בשמחה. שיש לי למי לפנות, שיש לי עם מה לפנות, כי זה לאו דווקא צריך להיות כך שהחיסרון שלי כבר מוצדק, שהחיסרון הזה מחובר לחברים שלי ושאנחנו כאילו יחד או אני עבור כולם, אבל שיש כאן כבר באמת פניה לבורא, ואז אני נמצא בשמחה. ובטוח שאם פנייתי נכונה אז אני מקבל תשובה.

שאלה: אם הבורא לא צריך את הסידור הנכון של התפילות שלנו, אז למה התחתונים צריכים את זה. הרי הוא יודע כל מחשבותינו ורצונותינו?

הסדר הנכון של הבקשה מראה עד כמה שאנחנו מוכנים לקבל ממנו את המילוי.

שאלה: את הכוונה להשפיע משיגים מסכום של כל היגיעות בחיבור או שזה יכול לקרות בכל רגע. מה יכול לעשות את ההבדל?

מצד אחד כתוב "ישועת ה' כהרף עין", שזה יכול להיות בכל רגע ורגע, ואנחנו לא יכולים להגיד איזה רגע מתאים. מצד אחר אני תמיד צריך להגיע לזה, שזה יפתח, שבכל רגע ורגע תהיה לי הזדמנות להשפיע לבורא. זה מה שאני רוצה שיקרה. זה לא שאני מגיע לזה אלא שאני נמצא בנטייה לזה, בבקשה לזה, בתפילה לזה. המקובלים הגדולים אחר כך ביקשו שיזרקו אותם שוב מכל המדרגות שתהיה להם עוד אפשרות להתפלל להשפיע ולהגיש לבורא את הכלי שייהנה.

זה כמו תינוק קטן נותן תענוג גדול להורים שלו וככל שגדלים התינוקות האלה ונעשים ילדים קטנים ואחר כך ילדים גדולים, כבר פחות ופחות יש לנו מהם תענוג. כך אנחנו עם הבורא. לא לזלזל שאנחנו קטנים, בפעולות שלנו הקטנות ביותר הבורא יכול ליהנות מאיתנו מאוד. וכך אנחנו צריכים להגיע לבורא להשפיע לבורא כבר עכשיו.

שאלה: מה ההבדל בין המצב שבו אני מבקש על הכלל או שאני נכלל בתפילה על הכלל שכבר קיימת בצורתה השלמה?

אין דבר כזה שאתה מקבל כבר קשר עם החברה שהיא כבר מוכנה גדולה ומתוקנת, זה הכול נמדד תמיד כלפי האדם שמצטרף. אז אפילו שאתה מצטרף לחברה שהיא כבר ממש כולה כלולה עם המקובלים הגדולים, אתה תצטרך להכיר אותם גם בדרגות הקטנות כדי להתחבר אליהם וגם הם כלפיך ישחקו כמו עם ילד קטן, כמו שאנחנו בעולם הזה עושים עם הילדים הקטנים. אומנם ברוחניות עושים את זה בכוונה בהרבה מקרים. אל תדאגו, העיקר כל אחד שיעשה את מה שמוטל עליו.

שאלה: מה זה אומר להשתמש בעשירייה עם החברים? האם העשירייה היא השתקפות של העולם העליון?

מה שנקבל בתוך העשירייה המתוקנת שלנו, נקרא העולם העליון.

שאלה: בגלל שהרצון או הצורך להתחבר הוא הדבר החשוב ביותר בעבודה הרוחנית, האם התפילה צריכה לבקש רק את זה כל יום ולא שום דבר אחר כדי לתת נחת רוח לבורא?

אני לא יכול להגיד על כל המקרים. כי יש הרבה תפילות, הרבה בקשות, לפי סוגים, רמות, מינים וכל הלאה. אבל את הקווים הכלליים אתה לומד כאן.

שאלה: אם אדם בלב רוצה לקבל לעצמו, אבל בפה ובמחשבות משתדל כל הזמן לחזור לכך שהוא רוצה להיות בעל מנת להשפיע נחת רוח. זה עובד על הבורא?

הבורא מבין, מרגיש, ושומע את כל מה שיש באדם, וזה כולל את כולנו. חשוב מה שאנחנו רוצים שהוא ישמע מכולנו, למה? כי זה מחייב אותנו לעשות הכנות לתפילה, וקודם כל ההכנות הן החיבור.

תנסו להגדיל את החיבור, ותראו שאיכות התפילות שלכם עולה, וככל שבעוצמת יתר אתם פונים לבורא, אז מורגש בכם שהבורא עונה.

שאלה: יש איזו ברית כאן בין האדם לקבוצה, יכול להיות שיש פחד מלא לעמוד במשימה ואיך לעבור את זה?

אני לא יודע, ולא יכול לדבר בצורה כזאת. ברית בין האדם לקבוצה בוודאי שחייבת להיות, כמו בכל חברה, אפילו חברה לא רוחנית. אנחנו צריכים לקבל כל בן אדם שרוצה להתחבר אלינו ורוצה ללמוד איתנו. קודם לבדוק אותו, אם הוא רציני, אבל אם הוא רציני ומקובל בתוך חברה, אנחנו צריכים להתייחס אליו כנמצא איתנו "כאיש אחד בלב אחד". וכך להעלות את הלב הכללי שלנו לבורא. יותר אין לי מה להוסיף.

קריין: קטע מס' 52

"כשהאדם מתפלל על גלות השכינה, אל יתפלל על מה שרק שאצלו היא בעפרא. אלא האדם צריך להתפלל, מדוע היא כל כך בשפלות אצל כל העולם, בשיעור שכל העולם לא חושבים בכלל על רוחניות. והוא מתפלל עבור כל העולם, כמו שאנו מתפללים "ובנה ירושלים במהרה בימינו". שזה יהיה לכבוד לכל העולם [...] והיות שאין הכלל מרגיש את החסרון, איך הם יכולים להתפלל. 

אלא האדם הזה, שהוא זכה להשיג על כל פנים בחינת חסרון, היינו שהוא השיג את הגלות, לכן הוא יכול לבקש על גאולה. מה שאין כן אלו אנשים, שהם לא מרגישים שיש גלות, איך הם יכולים לבקש שיוציאם מהגלות. נמצא, זה שהאדם מרגיש שהוא נמצא בגלות, כבר נקרא "עליה בדרגה". ועליו מוטל לבקש מילוי עבור הכלל כולו." 

(הרב"ש. מאמר 39 "מהו 'כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה' בעבודה" 1990)

שאלה: נאמר כאן שצריך לבקש על הכלל כולו, אנחנו מבקשים לפעמים על חיבור העשירייה ולפעמים אנחנו מבקשים מתוך חיבור העשירייה על כל העולם, מה ההבדל?

זה לא חשוב, בינתיים תבקשו כמה שאתם יכולים.

קריין: קטע מס' 53

"הזוכה בתשובה, השכינה הקדושה מתגלית אליו, כמו אם רכת לב, שלא ראתה את בנה ימים רבים, ועשו פעולות גדולות ומרובות, לראות זה את זו, ומחמת זה באו שניהם בסכנות עצומות וכו', ולסוף הגיע להם זה החופש המקווה בכליון עינים, וזכו לראות זא"ז אשר אז האם נופלת עליו ומנשקו ומנחמו ומדברת על לבו, כל היום וכל הלילה, ומספרת לו הגעגועין והסכנות בדרכים שעברו עליה עד היום, ואיך היתה עמו מעודו, ולא זזה שכינה, אלא שסבלה עמו בכל המקומות, אלא שלא יכל לראות א"ז.

וזה לשון הזוהר: שאומרת לו, כאן לנו, כאן נפלו עלינו לסטים ונצלנו מהם. כאן מתחבאים היינו בבירא עמיקתא [בבור עמוק] וכו', ומי פתי לא יבין רבוי האהבה והנועם והעונג המתפרץ ויוצא מספורי נחמה האלו."

(בעל הסולם. אגרת כ"ה)

קריין: קטע מס' 54

""שומע תפילה". מקשים העולם מדוע כתוב תפילה כלשון יחיד, הלא הקדוש ברוך הוא שומע תפילות, כמו שכתוב, "כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים". ויש לפרש, שאין לנו להתפלל אלא תפילה אחת, שהיא לאוקמא שכינתא מעפרא, שעל ידי זה יבואו כל הישועות."

(הרב"ש. 36. "שומע תפילה")

סדנה

איך אנחנו מסדרים את מה שיש בנו, ניתוקים, רגשות למיניהם, מצבים למיניהם, איך אנחנו מרכזים את הכול בפנייה נכונה לבורא? מה אתם חושבים, איזה תנאים יש לנו כדי לייצב את הפנייה שלנו כך שהיא תהיה נכונה לבורא?

*

מה הסיכום שלכם ממה שלמדנו בפסוקים האלו? מה קיבלנו מהשיעור?

*

שאלה: מה זה אומר שהעשירייה הולכת לאותו הכיוון, האם לעשירייה יש אותו החיסרון?

שהעשירייה די קרובה, אולי בינתיים הם לא יכולים לבטא את זה, אבל הם מאוד קרובים במחשבה, ובהבנת הדברים.

שאלה: כאשר אנו מבררים ניצוצות קדושה האם אנחנו בעצם מחברים מחדש חלקים של הנשמה השבורה?

ודאי. כן.

שאלה: איך אני יכולה לבקש להיות קרובה לבורא אם אני הפוכה ממנו בגלל שהוא עשה אותי כזאת?

הוא עשה אותך בצורה כזאת הפוכה ממנו, אבל במידה שאת מבקשת להיות כמוהו, והוא עושה אותך כמוהו במקצת, במידה הזאת דרך החברות את מתקשרת לבורא. הבורא נמצא מלכתחילה ביניכן, אבל עדיין אתן לא מרגישות את זה מפני שאתן לא מחוברות. במידה שאתן מתחילות להתחבר אתן מגלות את הבורא לפי הנרנח"י.

שאלה: הזכרת קודם שלפעמים אנחנו לא כל כך מרגישים שנמצאים בירידה. מה זה אומר שעלינו להתחבר ולהרגיש ירידה עמוקה יותר, במה זה מתבטא?

אם אנחנו משתוקקים להשפיע מבינינו לבורא, אנחנו מתחילים להרגיש מה זאת השפעה.

שאלה: איך אוכל לקרב את העשירייה לבורא מהחיסרון שמתגלה בי אם החיסרון הזה לא קשור לעשירייה אלא למשהו גשמי?

יבוא הזמן, והוא יהפוך לרוחני. אחר כך נגלה שבכלל אין חיסרון גשמי, והכול רוחניות.

שאלה: האם האדם מברר את החיסרון הנכון ובונה פנייה לבורא, או שהבורא עושה את זה לפי הבקשה של האדם?

האדם מבקש, הבורא מבין מה הוא מבקש, ומה הוא צריך לתת לאדם.

שאלה: במאמר "מהו שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" כתוב "מתי אני אוכל להנות את הבורא". איך הבורא, כוח ההשפעה יכול ליהנות, ובאיזה כלים?

הבורא נהנה מהכלים שלנו, כשאנחנו מתחילים לקבל את ההתגלות שלו.

שאלה: אתה מדבר לא פעם על כך שמחשבות זה כוח רוחני ממש. איך להגן על עצמנו מפני מחשבות רעות כלפי הזולת, כדי שחס ושלום לא נזיק לאף אחד אלא להטיב לבורא, האם זה אפשרי?

זה אפשרי.

תלמידה: אז איך להגן על עצמנו מפני מחשבות רעות?

פשוט מאוד, להיות במחשבות טובות. לא להיכנס למחשבות רעות, אלא מלכתחילה להיות במחשבות טובות, ולא לצאת מהן.

שאלה: מה העצה אם האדם דורש מהבורא שיברר אבל לא מקבל תשובה?

האמת הבורא נותן תשובה, אבל האדם לא מרגיש שהוא קיבל את התשובה.

שאלה: מה הדרך הנכונה לדבר עם הבורא?

הדרך הנכונה לדבר עם הבורא, היא לדבר מכל הלב. אם אני פותח את הלב לחברים והם נכנסים לליבי, אז יחד עם מה שיש לי, כך אני יכול להתחיל לדבר עם הבורא. זה נקרא מאהבת הבריות לאהבת הבורא. רק בצורה כזאת.

שאלה: מה היא ישועת ה'?

ישועת ה' היא כשאדם מתחיל להרגיש טעם בהשפעה.

שאלה: בקטע 52 כתוב "כמו שאנו מתפללים "ובנה ירושלים במהרה בימינו"." מהי ה"ירושלים" שאמורה להיבנות במהרה מתוך תפילתנו?

ירושלים זה הכלי שלנו, החיבור בינינו, עשר הספירות, הפרצוף, זה נקרא ירושלים.

(סוף השיעור)

---

1. תנועה מתמדת↩