שיעור בוקר 03.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 244, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "החיזיון של רבי חייא", סעיף 56

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 244, "החיזיון של רבי חייא", סעיף 56.

"החיזיון של רבי חייא".

אתמול דיברנו כמעט כל השיעור על האהבה שהזוהר, חכמת הקבלה, הבורא דורשים מאיתנו, שנגיע לפסגת ההתפתחות הרוחנית שלנו, "ואהבת את ה' אלוהיך", שכוללת בתוכה את כל היחס שלנו לכל המציאות, דומם, צומח, חי ומדבר הגשמיים והרוחניים. לכן אין לי כל כך מה להוסיף, פשוט נמשיך.

קריין: נתחיל מתחילת סעיף 56.

.56" המלאך מט"ט נשבע שבועה, ששמע מאחורי המסך, שהמלך פוקד בכל יום, וזוכר את האיילה השוכבת לעפר. ובאותה שעה בועט בעיטות ב-390 רקיעים, וכולם נחרדים ונבהלים מלפניו. והמלך מוריד דמעות, על זה שהשכינה בעפר. והדמעות, הרותחות כאש, נופלות לתוך הים הגדול. ומכוח הדמעות האלו, עומד ומתקיים אותו הממונה שעל הים, שנקרא רהב, ומקדש את שם המלך הקדוש, ומקבל עליו, לבלוע כל מימי בראשית ויאספם לתוכו, בשעה שכל העמים יתאספו על העם הקדוש, והמים יתייבשו, ויעברו ביבשה.

הוא נשבע שבועה, שהמלך פוקד, וזוכר בכל יום את האיילה השוכבת לעפר, שהיא השכינה הקדושה. אמנם אין הכוונה על כללות השכינה, כי על זה לא היה צריך להישבע השבועה, כי דבר גלוי לכל הוא. אלא הכוונה היא על מלכות דמלכות, שסבר רבי חייא, שהיא שבויה בין הקליפות, ונעזבה לגמרי. שבכה ואמר, עפר, כמה אתה קשה עורף, כמה אתה בעזות, אשר כל מחמדי העין יהיו בלים בך, כל עמודי האור שבעולם תאכל ותטחן. ולפיכך היא מכונה, איילה השוכבת לעפר.

וכאן נגלה לרבי חייא הסוד הגדול הזה, ע"י מט"ט, שבא לישיבה של רבי שמעון. כי הוא נשבע שבועה, שהמלך פוקד וזוכר בכל יום את האיילה השוכבת לעפר, אלא באותה הדרך שמט"ט הולך ומבאר לפנינו.

ובאותה שעה בועט בעיטות ב-390 רקיעים, וכולם נחרדים ונבהלים מלפניו. הזיווג דהכאה של האור העליון על המסך נבחן, שהאור העליון בועט בעיטות במסך, שהאור העליון בועט ורוצה להיכנס למטה מהגבול שבמסך, והמסך מעכב אותו ומחזיר את האור העליון לאחוריו, שהחזרה זו הוא או"ח, העולה מהמסך מלמטה למעלה, ומלביש את האור העליון.

ועניין 390 רקיעים, הוא, כי המסך נקרא הרקיע המבדיל. והוא כולל בתוכו ד' בחינות, חו"ב תו"מ, ד' אותיות הוי"ה. ומתוך שהמלכות נמתקה בבינה, נמצא המסך בבינה, וספירת הבינה מרומזת במאות. נמצא שאלו ד' הבחינות שבמסך חו"ב תו"מ עולות ל-400. אמנם, על המלכות דה"ת אין זיווג, כי היא השער הסתום, ולפיכך נבחנת המאה של ספירת המלכות, ה"ת, שחסרה שם 10 של המלכות דמלכות, ואין בה אלא ט"ר, שעולות ל-90.

וזהו הרמז, שבמסך, הנקרא רקיע, שהאור העליון מזדווג עליו בזיווג דהכאה, שהיא בעיטה, אין שם 400, אלא 390, וחסרה 10, מלכות דמלכות. וע"כ מכונה הרקיע בשם 390 רקיעים. ונאמר, שבועט בעיטות ב-390 רקיעים, בכל יום, בעת הזיווג עם השכינה, חוץ מהאיילה השוכבת לעפר, שמבחינת הזיווג הזה היא חסרה שם, כי היא 10, החסרות מ-400.

וכולם נחרדים ונבהלים מלפניו. כי הכאת המסך באור העליון בִּרְתֵת וּבְזִיעַ, מתוך יראה, שלא יקבל יותר מגבולו. והמלך מוריד דמעות על זה.

המוחין דקומת חכמה מכונים עיניים. כי חמש ספירות דראש נקראות גו"ע ואח"פ. וכמו שאלו הטיפות, שהעיניים פולטות אותן לחוץ, נקראות דמעות, כך אלו הטיפות, שקומת חכמה פולטת לחוץ, מכונות דמעות.

פליטת טיפות נעשה בזיווג דהכאה. כי האור העליון, הנמשך לתחתון, ופוגע במסך, בועט ומכה בו, שרוצה להמשיך למטה מהגבול שבמסך. אלא שתכף ומיד המסך מתחזק עליו, ודוחה אותו לאחוריו, כי אינו נותן לו לעבור גבולו.

אמנם בינתיים, מטרם שהמסך דחה אותו לאחוריו, נמשכות בהכרח טיפות קטנות מאוד מהאור העליון, למטה מגבולו של המסך, שהמסך עם כל זריזותו לא הספיק לדחותן ממנו ולמעלה. ותדע, שאלו הטיפות לא תוכלנה להיכלל בקומת החכמה, שיצאה בתחתון, להיותן בלי לבוש של או"ח. והן נפלטות ויוצאות לחוץ מפרצוף החכמה. והן המכונות דמעות.

ובעת שהאדם הגשמי מתמלא רחמים ואהבה על חברו, הוא מוריד דמעות מעיניו. זה נמשך משורש הדמעות הרוחניות האמורות. כי כל דבר רוחני הנוהג בעליונים, מכה ומוציא לו ענף בבריות הגשמיות. כי האור העליון בועט ומכה על המסך לעבור גבולו, משום שהאור העליון נמשך תמיד רק מא"ס, שלמעלה מעולם הצמצום, שאינו נבחן שם שום גבול.

ומתוך שהאור העליון חושק ומתאווה להתפשט בתחתון, כמו שלומדים, התאווה הקב"ה לָדוּר בתחתונים, וכן לומדים, שכינה בתחתונים צורך גבוה. ע"כ, הוא בועט ומכה על הגבול שבמסך, להימשך למטה מגבולו, והמסך מחזירו לאחוריו כאו"ח. אשר בינתיים, נפלטו דמעות לחוץ.

הרי שהדמעות האלו, באו מתוך הרחמים והאהבה אל התחתון. ולכן גם בענף הגשמי נפלטו תמיד דמעות, בעת שמעיו הומים ומתעוררים באהבה וברחמים על חברו. אבל הדמעות הרוחניות אינן נאבדות, כמו הגשמיות.

הדמעות הרותחות כאש, נופלות לתוך הים הגדול. כמ"ש, כי עזה כמוות אהבה, קשה כשאוֹל קנאה, רשָפיה רִשפי אש שלהבת י"ה. כי אלו הדמעות באות מתוך רחמים ואהבה מהאור העליון אל התחתון.

וכמו שתמצא בענף הגשמי, בעת שהאדם נכמרו מעיו באהבה וברחמים על חברו, נמצאות הדמעות רותחות, כפי מידת כְּמִירַת מעיו עליו. כך הוא בדמעות האמורות, שרותחות כאש, שרשפיה רשפי אש שלהבת י"ה. וע"כ נאמר, הדמעות הרותחות כאש, נופלות לתוך הים הגדול. ומידת המלכות מצד החכמה נקרא הים הגדול, כי ממנה נמשכים מים רבים אדירים מִשְׁבְּרֵי ים.

ומכוח הדמעות האלו, עומד ומתקיים אותו הממונה שעל הים, שנקרא רהב. אותו השר של הים, שנהרג בעת בריאת העולם. כמ"ש, ובתבונתו מחץ רהב, שבעת שנאמר לו, ייקווּ המים אל מקום אחד, לא רצה לבלוע מימי בראשית. ומאלו הדמעות, הנופלות לים הגדול, הוא עומד ומתקיים, שהולך על ידיהן ושב לתחייה.

ונאמר, שמקדש את שם המלך הקדוש, ומקבל עליו, לבלוע כל מימי בראשית. כי בעת בריאת העולם, לא הגיע שום תיקון אל המלכות דמלכות. כי המאציל תיקן העולמות אבי"ע במ"ן דבינה ולא במ"ן דמלכות, שזה הספיק רק לט"ר דמלכות ולא למלכות דמלכות.

וכמ"ש, עַמי אתה. עימי אתם בשותפות, אני התחלתי העולמות ואתם גומרים אותם. כי המלכות דמלכות כל תיקונה מוטל רק על התחתונים. ולפיכך, כשנאמר לשר הים, ייקוו המים אל מקום אחד, סירב ולא רצה לבלוע כל מימי בראשית, כי הקליפות היו גוברות עליו, מחמת החיסרון של תיקון המלכות דמלכות. וע"כ נהרג. אמנם אלו הדמעות הן המבררות והמתקנות את המלכות דמלכות.

וע"כ נותנות חיוּת לשרו של ים, שיוכל לעמוד לקדש את שם המלך הקדוש, לקיים מצוות אדונו ולבלוע כל מימי בראשית. כי אז תתבטלנה כל הקליפות שבעולם וכל כוחות הרשע, וייקוו כולם אל מקום אחד, לעולם האצילות. כי עולם האצילות יתפשט בשווה עם רגלי א"ק עד לעוה"ז, ויהיה גמה"ת, כי ישוב בי"ע להיות אצילות.

ובשעה שכל העמים יתאספו על העם הקדוש, והמים יתייבשו, ויעברו ביבשה. כי זה יהיה לעתיד בגמה"ת, שאז כל אומות העולם (אוה"ע) תתקבצנה בבת אחת, להשמיד את ישראל. ואז יתגלה, ששרו של ים יבלע כל מימי בראשית. שיתייבשו המים ובני ישראל יעברו ביבשה. כמ"ש, כימי צאתך מארץ מצרים, אראנו נפלאות. אבל אז הייתה רק התחלה, כי לא היה אלא בים סוף, ורק לשעתו. אבל בגמה"ת יבולע המוות לנצח.

ובזה, ביאר מט"ט את השבועה שלו, שנשבע, שהמלך פוקד בכל יום, וזוכר את האיילה השוכבת לעפר. כי הגם שהזיווג שעושה בכל יום עם שכינתו, הוא רק ב-390 רקיעים, רק בט"ר דמלכות, והמלכות דמלכות נשארה שוכבת בעפר, שנדמה לנו, שאין המלך זוכר אותה כלל. והנה אינו כן, אלא שפוקד אותה עם כל זיווג וזיווג. כי בכל זיווג נפלטות דמעות לחוץ מכוח הבעיטות שבועט ב-390 רקיעים, ואינן נאבדות, אלא נופלות לים הגדול, המלכות דמלכות, המקבלת תיקונה ע"י הדמעות הללו לאט לאט.

ובשיעור הזה הולך וקם לתחייה שׂרו של ים. עד שמתקבצות הדמעות לשיעורן המספיק לברר המלכות כולה. שזה יהיה בעת שתתקבצנה כל האומות שבעולם בבת אחת על ישראל, ואז יקום שרו של ים לתחייה, ויבלע כל מימי בראשית. כי המלכות דמלכות תקבל תיקונה מהשלם. הרי שהמלך פוקד את איילה בכל יום ויום, עד שתקבל תיקונה מהשלם.

וכאן נגלו לרבי חייא כל משאלותיו, כי ראה ששום דבר אינו מתבלה בעפר, אלא להיפך, שיש עליו זיווג בכל יום ויום, כמו שנשבע לו מט"ט."

שאלה: מהו הים הגדול?

מלכות.

שאלה: מה הם רבי חייא ורבי יוסי ביחס למצבים רוחניים?

אלו כוחות בנשמה של כל אחד ואחד שמובילים את הנשמה לתיקון.

שאלה: לאיזה קו אפשר לייחס את המצבים האלה?

אלו עדיין לא קווים אלא כוחות שמובילים אותנו לכל מיני שאלות שמתוכן אנחנו מחפשים פתרון. לכן אי אפשר להגיד שהכוחות האלו עצמם מתקנים אותנו, אלא הם מובילים אותנו לדרוש את התיקון.

שאלה: כתוב כאן שהדמעות האלה מופיעות כיוון שאין כיסוי והאור חודר דרך המסך. האם אותן הדמעות שמופיעות אצל התלמיד בנוגע לסבל השכינה מזה שאין מספיק אמונה בה', האם הדמעות האלה הן לבוש כלשהו, ואם כן איך זה קשור לשער הדמעות?

אם יוצאות דמעות כתוצאה מזה שאתם קוראים טקסטים כלשהם שמתייחסים לנשמתכם, אז זה טוב מאוד, זה מזכך את הנשמה.

שאלה: אם אתה יכול לחדד. האם זאת הדרך לשער הדמעות, האם זה לבוש על אותן הדמעות שכתוב עליהן שאינן מתלבשות?

לא, אל תמציא. תקשיב למה שנאמר ואחרי זה תראה ותגלה. אתה מתחיל לחשוב, להמציא דברים, זה פחות טוב כי ללא כל בסיס ויסוד אתה מתחיל להמציא כל מיני תשובות.

שאלה: הזוהר מזכיר פה הרבה פעמים "שרו של ים". מה זה שרו של ים שקם לתחייה ואחרי זה עושה פעולות?

זה כוח רוחני, אתה תכיר הרבה כוחות רוחניים.

שאלה: אם הדמעות האלה נובעות מחוסר כיסוי, מכך שהתחתון לא מצליח להחזיר את האור, וכתוב שהן נותנות חיות ומבררות ומתקנות והן עוזרות לקדש את ה', אז איך זה נעשה בדיוק, דרך מה?

הדמעות הן אורות, ומפני שהתחתון מצטער, הן נופלות לים הגדול, למלכות ומזה המלכות מיתָקנת.

תלמיד: ועל מה הוא מצטער, על זה שלא הצליח להחזיר אותן?

על חוסר התיקון. הוא מרגיש בדמעות האלה שהעליון, הבורא סובל.

שאלה: מה הקשר בין דמעות רוחניות לדמעות גשמיות?

דמעות גשמיות הן כדוגמה, כמו שהזוהר כותב שאם אדם מצטער על חברו, אז הוא מוריד דמעות.

תלמיד: כי פה הוא כותב שדמעות רוחניות אינן נאבדות אף פעם כמו הגשמיות.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בעצם?

כרגיל, כמו שכל תופעה רוחנית לא נעלמת כולה אלא תמיד נשאר רושם.

שאלה: איך צדיק כזה גדול כמו רבי חייא מגיע בכלל לחשש, שהרי הוא היה אמור לעבוד מעל הדעת כשהקדוש ברוך הוא נטש את המלכות דמלכות?

על זה אין לי תשובה, אני הולך לפי מה שהזוהר שואל. כנראה שאפילו בדרגה כזאת ישנה שאלה.

שאלה: לגבי הדמעות כתוב שבכל זאת הן חודרות מבעד למסך, אבל כתוב שהן אינן נכללות במדרגת החכמה כיוון שאין בהן אור חוזר. אם כך איך הן חודרות את המסך?

הן חודרות באופן לא חוקי, לא לפי החוק. מתוך זה שהתחתון מצטער מאוד, את הצער הזה אי אפשר למדוד, ולכן הדמעות שלהן הוא גורם הן נוטפות, יורדות לים הגדול, למלכות והן גורמות לתיקון.

תלמיד: אבל מי מצטער על זה, הבורא או התחתון?

הבורא.

תלמיד: ולכן הוא כאילו נותן איזושהי תוספת לא חוקית של אור עליון?

זה גם לפי החוק, אבל את החוק הזה אי אפשר להכניס לתוך הטבע כי זה תלוי בצער.

שאלה: למה הכוונה "שמתבלה בעפר"?

הכוונה היא שהרצון לקבל כולו עדיין נכלל בעפר ולא יכול לעשות פעולות בכוונה על מנת להשפיע, ומתוך זה שמגלה את זה הוא מצטער.

תלמיד: כתוב, איילה שמתבלה בעפר.

איילה זה גם רצון.

שאלה: למה הכוונה בלבושים שהוא כותב עליהם כאן?

בדרך כלל לבושים זה אור חוזר שהתחתון מעורר ומקבל מלמעלה.

תלמיד: ומה הן הבעיטות ברקיעים?

בעיטות הן שהתחתון מעורר את התגובה בעליון.

שאלה: מה מעורר את הדמעות בעליונים? מה גורם לדמעות בעליונים?

דמעות התחתון.

תלמיד: כלומר צריכה להיות פעולה מלמטה שמעוררת את הדמעות האלה מלמעלה, זה לא קורה בשום דרך אחרת.

כך זה קורה.

שאלה: מה זה אומר שהדמעות יוצאות אל החוץ?

מתגלות לחוץ.

שאלה: האור מכה במסך, אבל באיזה אופן המסך עוצר את האור אם הם שווים? איך הזיווג הזה קורה, נראה שהמסך צריך להיות עוצמתי יותר?

צריך להיות כוח אחד גם לאור וגם למסך. המסך עוצר את האור, כיוון שעדיין אין ביניהם שום תכונה משותפת.

תלמיד: בכל זאת זה לא כל כך מובן, נראה שיש משהו במסך שהוא טיפה יותר מאשר בכלי עצמו וזה מאפשר לאור לחזור.

אין במסך שום דבר נוסף, כלומר המסך לא צריך להתגבר על האור, הוא בסך הכול צריך לא להסכים עם התפשטות האור אל תוך המלכות.

שאלה: מי זה שר הים שמשגיח על התהליך?

שר הים זה הכוח שמחליף את כל הים, שמופיע בשם הים, בשם כל הכוח הזה שנקרא "ים".

שאלה: הזוהר הוא גבוה בשביל שנוכל לנסות להבין אותו. האם אפשר לוותר על עצמנו בשביל שהוא יוביל אותנו בכל רגע ורגע? ואיך לעשות כך שלא משנה איזה ירידות או הסחות דעת ומה שלא יהיה, לא לעזוב את הזוהר?

זה מקור כל חכמת הקבלה, וההקדמה שאנחנו עכשיו לומדים, זה המקור של אותו המקור של חכמת הקבלה. וכשאתם תבינו יותר ויותר על מה מדובר כאן, תראו בזה את כל תלמוד עשר הספירות, וכל ספר הזוהר הגדול בכל הכרכים ובכלל כל המציאות, כל התורה, כי הכול נכלל בספר הזוהר, ובהקדמת ספר הזוהר הכול כלול.

שאלה: האם אפשר להגיד שהדמעות זה מתנת הבורא לפי היגיעה שאדם משקיע?

כן, אפשר לומר דבר כזה.

שאלה: האם דמעה גשמית על חבר, יש בה בחינת השלמת היגיעה איש לרעהו?

ודאי שכן.

תלמידה: בחיים לא שמעתי משהו רגשי יותר, זה היה כל כך עוצמתי. איך זה קורה ולמה זה קורה דווקא בשיעור הבוקר, בגלל שאנחנו הרבה ביחד? אני לא יכולה למצוא את המילים, אבל כמעט נחנקתי, זה היה עד כדי כך רגשי.

זה אומר שהכלי שלך נפתח קצת, אני מאוד שמח לזה.

שאלה: במאמר כתוב שיש זיווג בכל יום. אם אני מגיע לתפילה אמיתית, זה אומר שהגעתי לזיווג?

אם הגעת לתפילה אמיתית, אז אתה מרגיש באיזה מצב, באיזה קשר עם הבורא אתה נמצא.

שאלה: בטקסט הוא אומר שהמלך מבקר כל יום את האיילה, עד שהיא עושה הכול נכון.

עד שהוא מתקן את האיילה.

תלמידה: האם אפשר להשוות את זה להרגשה של הזיכרון, למשהו שטבוע בנו, להתעוררות של איזה רשימות של האור העליון?

כן, בינתיים שיהיה ככה.

שאלה: מהן המכות שהאור עושה על המסך, בכדי להעיר את האיילה ששוכבת בעפר? איך אנחנו יכולים להרגיש את המכות האלה?

למה לנו לדבר על זה, עוד מעט אנחנו נרגיש אותן ואז נדבר.

שאלה: איך מלכות דמלכות יכולה להתכלל בעשירייה?

מלכות דמלכות נכללת בעשירייה במנות ממש קטנטנות, ממש מזעריות, וכך אנחנו מתקנים אותה. על זה הוא מסביר שנופלות דמעות, יש איזה מין "מים אחרונים", כל מיני דברים כאלה שנכללים בפעולות האלו בתיקונים הרגילים, אבל דווקא הפעולות האלה שייכות לתיקון מלכות דמלכות.

תלמיד: האם החברים יכולים להציל את האיילה מהעפר באמצעות המ"ן שלהם?

רק על ידי זה, ובשום צורה אחרת.

שאלה: מה המשמעות של דמעות שנופלות לתוך הים? האם יותר מידי דמעות זה דבר טוב? ואם לא, איך אפשר למנוע מאיתנו להזיל דמעות?

אנחנו צריכים לעשות מה שעלינו לעשות וכמה שאנחנו נשיג את הדמעות, נשיג. "דמעות" זה לבוש על האור העליון. נקווה שנגיע לזה ונלביש את האור העליון ונקבל אותו בצורה הנכונה לתוך הרצונות המשותפים שלנו.

שאלה: כתוב, "אבל אז הייתה רק התחלה". התחלה של מה? ובסוף כתוב "בגמה"ת יבולע המוות לנצח", על איזה מוות מדובר, של הרצון לקבל?

כן זה המוות של הרצון לקבל.

שאלה: האם הפצה איכותית ונכונה שלנו, זה העברה של הדמעות העליונות לעולם?

לא, הדמעות מתעוררות מתוך בני אדם שרוצים להגיע ממש לתיקון. זה לא פשוט ולא ניתן לכל אחד.

שאלה: כתוב שלקראת הסוף יתייבשו כל המים ובני ישראל יוכלו לעבור ביבשה. אני לא מצליח להרגיש מה זה "המים"? מה זה "הים הגדול"? מה זה "מימי בראשית"?

המילוי של המלכות זה נקרא "הים הגדול".

תלמיד: מה זה אומר שהמים יתייבשו ועם ישראל יוכל לעבור?

כמו במעבר ים סוף שכל העם עבר ביבשה.

תלמיד: מה בדיוק מתייבש? מה תפקיד המים ומה זה אומר שעוברים ביבשה?

שאין הפסק בין העולם הזה לעולם הבא, וכולם יכולים לעבור ביבשה.

שאלה: אני עובר דרך המצבים של דמעות בוערות, אם כן, מה קורה לי עם זה כשאני עובד בעשירייה?

כשאתה רוצה לתקן את הרצון לקבל שלך ולהיות מקושר על ידו לחברים, ומתוך החברים לבורא, אתה מגלה שאתה לא מסוגל. אומנם כביכול אתה מאוד רוצה, אבל יש איזה מעצור שלא נותן לך לעבור אותו עם עצמך, ועל זה אתה בוכה, שיש משהו ברצון לקבל שאתה לא יכול לדלג מעליו. מה לעשות?

תלמיד: איך בדיוק להגיע לנקודה שבה כולנו מתחילים להרגיש אותן דמעות בוערות? איך אפשר לעזור זה לזה להגיע לנקודה הזאת?

קודם כל צריך להיות חיבור בין החברים, ואז בחיבור הם מתחילים להרגיש את הרצון המשותף, ולעלות מעל ההגבלות, לעלות מעל מהגלים. זה נקרא לעבור את ים סוף, שכל אחד מעלה את השני, וכך כולם מעלים את כולם.

תלמיד: אנחנו קוראים עכשיו את הזוהר, את הטקסטים האלה, איך זה עוזר לנו להשיג את הנקודה הזו?

זה שאנחנו קוראים, רוצים להשיג, ומצטערים שלא מבינים ולא מרגישים, זו כבר תפילה. זה שאנחנו משתדלים להגיע, ולעבור את ים סוף, זו בעצמה תפילה גדולה מאוד, זו השתוקקות ולחץ גדול שאנחנו מפעילים על הכוח העליון.

שאלה: זאת מטאפורה מאוד יפה, הים והדמעות. איך דמעה יכולה לתקן ים שלם?

הדמעה והים נובעים מדרגות שונות, הדמעה יוצאת כתוצאה מהרגש, מהרגשות של האדם. והים גם אם הוא מכסה את כל האדמה, הוא בסך הכול דומם, הוא לא חי.

לכן כשדמעות יורדות מתוך הבורא, ובמקרה הזה הוא מפיל אותן אל הים, ומסיים בזה את התיקון, בזה הוא מתקן את כל הבריאה שיכולה במקרה כזה לחייב את הבורא להוסיף את הדמעות שלה, לדמעות הכלליות של כל בני האדם.

יוצא שהטיפות האחרונות האלה, למעשה מתקנות את הכול. כלומר כתוצאה מהיחס של הבורא כלפיי העבודה שלנו, אנחנו בעצם תלויים ביחס הזה באופן מלא.

שאלה: האם זיווג דהכאה זאת הסיבה לגדילת הכלי וחיזוק המסך?

זיווג דהכאה הוא לא הסיבה לחיזוק המסך, אלא תוצאה מחיזוק המסך. הזיווג הוא תוצאה.

תלמיד: ומשהו דומה מתרחש בשיעורי הבוקר בזמן לימוד הזוהר?

לא, למה? אנחנו נפגשים הרי גם בצהריים, וכל אחד בעצמו גם קורא קצת. כך אנחנו מחזקים את המסך למעשה על פני כל כדור הארץ.

תלמיד: מצוין. ואיפה אותו הגבול הדק? איך להבדיל בין הכלי שהקבוצה בונה בשיעור הבוקר, והאמונה בזה שהבורא חיבר אותנו ויצר את הכלי הזה?

בזמן זיווג דהכאה לא נערכת שום גדילה, לא מתבצעת שום גדליה של הכלי, אלא רק מתקבלת החלטה. כל הגדילה מתבצעת רק בקשר בין החברים. כשאנחנו מתחברים יחד, וככל שאנחנו מתקרבים, התוצאה של ההתקרבות הזאת היא החיבור עם הבורא.

תלמיד: אבל אור חוזר זה כלי.

אור חוזר הוא תוצאה.

שאלה: מה זה אומר שכל התיקון של מלכות דמלכות היא על התחתונים?

זה תיקון של כל המלכות דמלכות. אומנם כביכול יש דברים שאנחנו עושים בעצמנו, ויש דברים שאיתם שאנחנו פונים לבורא, אבל בסופו של דבר אנו משיגים את כל המלכות דמלכות. אומנם עם השתתפות הבורא, אבל זה עלינו. או שעלינו לעורר, או שעלינו לבצע.

שאלה: נאמר עד שיתאספו מספיק דמעות וזה יקרה כאשר כל העמים יפנו כנגד ישראל. מה זה הדמעות האלה, על מה הן, ומה הקשר שלהן לאומות העולם, ולישראל?

מדובר כאן על כך שגמר התיקון יבטא, יגלה את הכלים המתוקנים, וגם את הכלים שעוד לא תוקנו, אבל צריכים להיתקן, ויציב את אלה כנגד אלה, כדי לתקן את האחד באמצעות השני. ואז יהיה ברור כמה כלים מתוקנים יש, כמה כלים לא מתוקנים יש, ומה עוד צריך לעשות כדי לסיים את התיקון.

תלמידה: האם אני מבינה נכון אומות העולם הם אותם כלים שרוצים תיקון, וישראל הם אותם כלים שכבר מתוקנים ויעזרו להם?

כן. אבל חוץ מזה יש גם את אלה שרוצים להתקן, וביניהם יש גם את אלה שלא רוצים, ונמצאים במצבים שונים.

שאלה: התפילה הכללית, זה המאמץ המצטבר של החברים בקבוצה לביטול זה כלפיי זה?

כן. נכון מאוד.

שאלה: הרגשות שמתוארים בזוהר הם כביכול מתוך דרגה הרבה יותר גבוהה של השגה. איך אנחנו יכולים לגשר על הפער הזה בין אותה מדרגה גבוהה לבין המצב שלנו?

כמה שאנחנו מבינים, אנחנו נבין. כמו שהקטן מבין את הגדול. במשהו הוא מבין אותו? מבין. אותו דבר הקשר שלנו עם העליון. לא שאנחנו צריכים להיות ממש באותה הדרגה, אלא במשהו כן, ובמשהו לא. אם אנחנו כבר עושים כמה צעדים אחד כלפי השני, ומוכנים לבטל את הרצון לקבל שלנו לעצמנו, שזה יהיה משהו שמכוון לקשר עם החברים, אנחנו כבר מוכנים באותה המידה, במשהו להיות קשורים מאיתנו לבורא.

עד שנתחיל להרגיש אותו כמשותף בינינו, ככוח שמתגלה, ככוח שמחבר, ככוח שמייצב אותנו, וכך נלך קדימה. עד שנתחיל לדבר אליו והוא אלינו, ונתחיל לזהות את הדו שיח שיכול להיות בינינו לבינו. זה מה שאנחנו בעצם רוצים להשיג, ואז הכול יהיה פתוח, מובן, נוכל לשאול, לקבל תשובות, לדבר כאיש לרעהו. באותה המידה שאנחנו קשורים לחברים, ומוכנים לפתוח אליהם את הפה, האוזן והלב, באותה המידה אנחנו נהייה קשורים עם הבורא.

שאלה: האם אפשר לומר, שהבכי קורה מכיוון שאין מספיק חסדים כדי להלביש את אור החכמה, ובגלל החוסר בחסדים, אנחנו לא יכולים לקבל את החכמה אל תוך הכלי וזה גורם לדמעות. האם אפשר לראות את זה כך?

כן, אפשר כך לחשוב. אחר כך נגיד את זה בצורה אחרת, אבל זה בעצם נכון.

שאלה: אמרת שדמעות הבורא מתקנות את הנברא, אבל זה תלוי בתחתונים. אנחנו צריכים איכשהו לזרז. איך לעורר את דמעות הבורא?

במידה שאנחנו מקושרים בינינו, בזה שכל אחד מוכן לבטל את עצמו כדי להיות קשור עם החבר, במידה הזאת כל אחד עושה צעדים קדימה לקראת הבורא.

כשאנחנו עושים עבודה כזאת יחד, אנחנו כעשירייה מבטלים את האגו הפרטי של כל אחד כדי להיות מחוברים יחד, זו עבודה אחרת. ואז כשאנחנו כך עושים, אנחנו מתקרבים לבורא בצורה כללית כקבוצה. ובתוך החיבור בינינו, כשאנחנו מחוברים זו כבר מציאות חדשה מאותה המציאות שהייתה לנו כבר לפני חטא עץ הדעת. אנחנו מתחילים לקבל בתוך המציאות הזאת, את ההרגשה, את גילוי הבורא עצמו, כמו שהיה באותן הפעולות שברא אותנו, שייצב אותנו, לפני ששבר אותנו כך שאנחנו נגלה אותו. זו בעצם העבודה שלנו.

תלמיד: האם דמעות הבורא זה דמעות של צער, זה מה שאנחנו מעוררים בו, או דמעות של שמחה מהחיבור, מה זה הדמעות?

עודפים. זאת אומרת, שאנחנו מעוררים על ידי היגיעה שלנו, המאמץ שלנו.

תלמיד: בנוגע לרהב. יש בורא, יש מסך, יש מלכות, אנחנו יודעים שהמלכות מצמצמת את עצמה וכאן יש פתאום איזה כוח חדש, רהב.

רהב זה מלך הים-סוף, מלך הים. זה הכוח המרכזי שמבצע פעולות מרכזיות בתוך הים, בתוך המלכות.

תלמיד: אבל זו לא המלכות עצמה.

לא. המלכות עצמה זאת מערכת. רהב, זה הנקודה המרכזית של המערכת, לא אחד במקום השני.

שאלה: איך להשיג מצב של רחמים ואהבה לכל חבר בעשירייה, כמו דמעות רוחניות?

צריך להיות קשר אמת בין הלבבות. איך להשיג? להשתדל להבין שאנחנו צריכים להיות בלב אחד, "כאיש אחד בלב אחד", ואז אנחנו נוכל להשיג את הדמעות.

שאלה: מדוע דמעות הן לבוש של אור, אם הן נובעות מחוסר של אור חסדים?

דמעות אלה אותם הכלים שאנחנו לא מסוגלים לברר לעת עתה, ולכן כך הן יוצאות מאיתנו בכאב, בלחץ.

שאלה: מה זה העליון שמצטער והדמעות שלו נופלות לתוך עולמנו?

זו דרגה יותר עליונה מאיתנו שאנחנו צריכים להגיע אליה, תמיד דרגת הבינה.

שאלה: האם עלינו גם להצטער על זה שהוא מצטער?

אנחנו צריכים להגיע לאותו המצב שאנחנו נזדהה ממש כולנו עם העליון.

שאלה: מהו הזיווג שמתרחש בכל יום, בה הוא אור יום, במה הוא הזיווג עם השכינה?

אנחנו רוצים להיות יחד עם השכינה בלקבל על מנת להשפיע לבורא ושכל העבודה שלנו תהיה לכיוון שלו.

שאלה: מהם רקיעים?

רקיעים זה כמו ספירות. כך מדורג כוח השפעה.

שאלה: מה זה המצב שבו כל אומות העולם יתקבצו בבת אחת להשמיד את ישראל?

כל הרצונות לקבל שבנו, כולם ירצו להיות נגד, הם יתגלו שהם רוצים לעשות פעולה משותפת נגד על מנת להשפיע.

שאלה: בעניין דמעות. מה התהליך שהמלכות דמלכות מקבלת את תיקונה על ידי הדמעות הללו לאט לאט?

אנחנו נמצאים בתוך התהליך שעובר לאט לאט וכך אנחנו מתקנים את הכלים השבורים.

כל הכלים הם מחטא אדם הראשון, ואנחנו צריכים לתקן אותם. זאת אומרת, אנחנו צריכים לאסוף את הכלים שיכולים להיות על מנת להשפיע כנגד כלים שיכולים להיות על מנת לקבל ולהשוות זה עם זה ולבקש סליחה, לבקש תיקונים מהבורא.

שאלה: האם יש הסבר רוחני למה דמעות גופניות הן מלוחות?

אני לא יכול להיזכר היום בדברים כאלה, ודאי שידעתי אותם, אבל נראה לי כי זה מגיע ממלכות דמלכות.

שאלה: בעבר אם היינו שואלים שאלות על טקסט הזוהר, אז לא היית אוהב לענות עליהן אלא רצית שנתרכז בחיבור ולא במושגים. האם משהו השתנה?

לא השתנה, אלא אני רוצה שניכנס קצת יותר פנימה, נחשוב על זה ונתקרב לזה. לכן אני לא רואה עכשיו בעיה כל כך שתתעניינו בזה יותר.

שאלה: האם זה נכון לחפש את הבנת הפירוש ולא את החיבור עם החברים?

זה ברור שלא. בטוח שקודם כל זה חיבור עם החברים והוא בעצמו צריך להביא אותנו לתשובה.

קריין: "החיזיון של רבי חייא", סעיף 57.

.57" בתוך כך שמע קול, שאמר, פנו מקום פנו מקום, כי מלך המשיח בא לישיבתו של רבי שמעון. משום שכל הצדיקים שם, הם ראשי ישיבות, שאותן הישיבות ידועות הן שם. וכל אלו החברים שבכל ישיבה, עולים מישיבה שכאן לישיבה שברקיע. ומשיח בא בכל אלו הישיבות, וחותם תורה מפיהם של החכמים. ובשעה ההיא בא המשיח, לישיבתו של רבי שמעון, מעוטר מראשי הישיבות בעטרות עליונות.

כי מכוח הגילוי הגדול הזה, שבשבועת מט"ט, שהוא גילוי הקץ, התעלו מאוד כל אלו הצדיקים, שהיו בישיבה של רבי שמעון, ומכ"ש אלו ב' כיתות הצדיקים, שהיו הגורמים לביאת מט"ט ושבועתו. שע"י זה השיגו מעלות נפלאות ביותר, והתעטרו כולם והגיעו למדרגות ראשי ישיבה.

כי בכל הישיבות, יש חברי הישיבה, ויש עליהם ראשי ישיבה. וההפרש ביניהם כמו ו"ק לג"ר של המדרגה. שבעת שגילה מט"ט סוד הקץ, יצא קול ואמר, פנו מקום, כי מלך המשיח בא. כי הקץ קשור במלך המשיח. ונותן טעם על מה שזכו לזה כל הצדיקים שבישיבה של רבי שמעון, משום שכל הצדיקים שם הם ראשי ישיבות. כי לזכות לקבל פניו של המשיח, צריכים להשוואת הצורה עימו. ומלך המשיח הוא אור יחידה. ולפיכך, לולא שזכו כל החברים להשיג בחינת ראשי ישיבות, לא היו זוכים לקבל פניו של המשיח.

וכל אלו החברים שבכל ישיבה, עולים מישיבה שכאן לישיבה שברקיע. והזוהר משמיענו, שלא לחשוב שבחינת ראשי ישיבות הוא ג"ר של מדרגות נמוכות. לזה אומר, ישיבות שכאן היו במדרגות גבוהות מאוד נעלות, עד שכל החברים של הישיבות האלו זכו לעלות משם לישיבה שברקיע. ועתה, זכו כל אלו החברים לבחינת ראשי הישיבות.

ולא עוד, אלא גם משיח בא בכל אלו הישיבות, וחותם תורה מפיהם של החכמים. כלומר, כל כך גָבְהָה מעלת חברי הישיבות האלו, עד שהמשיח בא בכל אלו הישיבות, להתעטר מחידושי תורתם של חברי הישיבה. ועתה זכו כל אלו חברי הישיבות, להיות בדרגת ראשי ישיבות לאותם הישיבות.

וזהו שמסיק, ובשעה ההיא בא המשיח, לישיבתו של רבי שמעון, מעוטר מראשי הישיבות בעטרות עליונות. אמנם עתה, אחר שכל אלו חברי הישיבות זכו למדרגת ראשי ישיבות, נמצא שהמשיח מתעטר מתורה של ראשי ישיבות. ונמצא מתעטר מראשי ישיבות בעטרות עליונות ביותר.

באותה שעה קמו כל החברים, וקם רבי שמעון, ואורו היה עולה עד גובה הרקיע. אמר לו המשיח: רבי, אשרי לך, שתורתך עולה ב-370 אורות, וכל אור מתחלק ל-613 טעמים, עולים וטובלים בנהרות האפרסמון הטהור. והקב"ה, הוא חותם תורה מישיבתך, ומישיבת חזקיה מלך יהודה, ומתוך ישיבת אֲחִיָה השילוני.

בעת שנגלה להם המשיח, ובא לישיבה של רבי שמעון, אז קמו כל החברים, ורבי שמעון קם באותה המדרגה עד שאורו היה עולה, עד גובה רקיע. וזה רומז, שרבי שמעון השיג אותו האור של 10 הרקיעים, החסרים מחמת השער הסתום של המלכות דמלכות. ואורו היה עולה עד גובה רקיע, שהוא אור יחידה.

ואמר לו המשיח, שתורתך עולה ב-370 אורות, וכל אור מתפרש ל-613 טעמים, עולים וטובלים בנהרות האפרסמון הטהור. כלומר, תורתו עולה לעתיק יומין, שבו כל ספירה עולה עד 100,000. וד"ס חו"ב תו"מ, הן בו 400,000. כי יחידות בנוקבא, ועשרות בז"א, ומאות באמא, ואלפים באבא, וריבוא בא"א, ומאות אלפים בעתיק.

אמנם לפי זה היה לו לומר, שתורתך עולה ב-400 אורות, וכל אור עולה ל-1000 טעמים, כלומר 400,000. אלא רמז לו, כי מבחינת האורות, שהם מאמא, אינו משתמש ב-400 בשלמות, אלא רק ב-370, כמ"ש, מן השלושים נכבד ואל השלושה לא בא. כי אע"פ שאורו עולה עד גובה רקיע, מ"מ אל ג"ר של המאה העליון של הי' לא בא. ונמצא לו רק 370 אורות חסר 30 העליונים.

ועד"ז מבחינת האלפים, שהן אורות דאבא, אינו משמש בג"ר ממש של כל אלף, אלא רק בו"ק של כל אחד, שהן 600. ובמקום ג"ר של כל אלף משמש בי"ג (13), שהם חכמה של ל"ב (32) נתיבות. כי י"ג הם חכמה של ל"ב נתיבות, הנקרא אפרסמון הטהור.

וע"כ אמר לו המשיח, שתורתך עולה ב-370 אורות, וכל אור מתפרש ל-613 טעמים, עולים וטובלים בנהרות האפרסמון הטהור. אשר ב-400 דאמא חסרים 30 דחכמה עליונה, ואין בה אלא רק 370. ובכל 1000 חסרות 400 העליונות, שהן מחכמה קדומה. ובמקומן משמש י"ג נהרות האפרסמון הטהור. ואין בכל 1000 אלא רק 613, כי כן הם העולים כל סודות סתומים עילאין מישיבה של רבי שמעון.

והקב"ה, הוא חותם תורה מישיבתך. המשיח בא בכל אלו הישיבות, וחותם תורה מפיהם של החכמים, כי הוא מתגדל ומתעטר ע"י חידושי התורה של כל הצדיקים. ולומדים, שכל הנביאים לא ניבאו אלא לימות המשיח, אבל לעת"ל כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך. כי אז כבר יתוקנו כל המדרגות השייכות לימות המשיח, וכל סודות התורה יהיו בבחינת עין לא ראתה אלקים זולתך. ואז נבחן שהקב"ה חותם תורה.

וכיוון שתורה של אלו ג' ראשי נשמות, היא מבחינת לאחר ימות המשיח, מבחינת עין לא ראתה אלקים זולתך, לכן אמר לו משיח, כי הקב"ה חותם תורה מישיבתך, ומישיבה של חזקיה מלך יהודה, ומתוך ישיבת אחיה השילוני. כי אלו השלושה זכו לסודות התורה של עין לא ראתה אלקים זולתך, והקב"ה עצמו חותם תורה מפיהם."

שאלה: מהן אותן הדמויות שמופיעות בישיבות?

מדרגות רוחניות בלבד.

שאלה: מה הוא אותו משיח שהוא כותב עליו?

משיח זה האור העליון שמגיע אלינו מהבורא כמו כל האורות, אבל האור הזה מסוגל להוציא אותנו מעל מנת לקבל. לכן הוא נקרא "משיח", מהמילה מושך.

תלמיד: מדברים על משיח בגמר תיקון. מה זה משיח לפני גמר התיקון?

בכל מדרגה יש את אותו כוח שמושך אותנו למדרגה עליונה יותר. אבל הכוח שישלוט בגמר התיקון הוא נקרא ממש "משיח".

תלמיד: הוא כותב, "חכמת ל"ב נתיבות, 613 טעמים הם העולים כל סודות סתומים". מה הם הטעמים האלה?

אלו אורות שמתגלים בזמן שהכלי מתמלא באור ועולה למעלה.

תלמיד: והוא כותב שהם סודות סתומים. למה צריך שיהיו סודות? למה זה נועד?

הסודות הם כלפיך. כמו שראית לא פעם ילד קטן שמסתכל עליך ולא מבין מה אתה אומר.

תלמיד: ומה צריך לעשות עם הסודות האלה? האם לגלות אותם?

לגדול.

תלמיד: האם אני צריך לגדול?

כן.

תלמיד: אבל זה סתום, איך אני פותח את זה?

כשאתה גדל זה נפתח.

תלמיד: גדל רוחנית.

כן.

שאלה: במאמר כתוב "התורה שלך". מהי המשמעות של "התורה שלך"?

שדרכו היא עוברת, באינטרפרטציה שלו, בהתלבשות בו, בזה שהוא מוסר את זה לעולם. זו תורתו של רבי שמעון.

שאלה: מה זה להיות בדרגת יחידה?

זה להיות במצב שהכול מתגלה בתחתון שמשיג דרגת ייחוד, שהכול מתחבר, ולכן הכלי שלו נקרא "יחידה". ואז הוא משיג את כל התורה, את כל הטבע, את כל הכוחות ששייכים לבורא אחד, שיש להם מטרה אחת, והכול נמצא ממש כיחידה. לכן כך נקרא האור שמתגלה בתוך הכלי.

שאלה: מה זה אומר שהמשיח חותם תורה מפיהם של החכמים?

כשאנשים למטה בעולם שלנו מתחברים ומגלים את הכוח העליון, אז נקרא שהבורא "מתגלה מפיהם" של אותם גדולי התורה.

שאלה: מה הכוונה שהם מגיעים לדרגה של ראשי ישיבות? האם זו דרגת ג"ר?

כן.

שאלה: מהו המצב של "עין לא ראתה אלקים זולתך"?

זהו מצב שרק אדם שהגיע לדרגה הזאת מגלה את הבורא. "עין לא ראתה אלקים זולתך".

שאלה: כתוב "אשרי לך, שתורתך עולה", מה זה "תורתך עולה"?

שהתורה שלו מגלה יותר ויותר מדרגות עליונות.

תלמיד: וכתוב, "והקב"ה, הוא חותם תורה מישיבתך".

כשמתאספים סביב התורה שלו, אז הכול עולה לדרגת הבורא.

שאלה: מהן אותן ישיבות שעליהן מדבר הזוהר?

אלו קבוצות כמו הקבוצות שלנו נגיד.

שאלה: האם כולם יזכו להגיע לרמות של ראשי הקהילה?

כל אחד צריך להגיע למה שהוא צריך להגיע לפי השורש הרוחני שלו. אבל זה שקיבלנו כבר איזה קשר לתיקונים, זה אומר שאנחנו בטוח שייכים למערכת שהיא כולה שייכת לכוח העליון, לישיבה של הבורא. אבל איפה אנחנו שם, את זה כל אחד וכל קבוצה ירכשו לפי ההשקעה שלהם.

שאלה: בפסקה 57 כתוב "פנו מקום". מהי היא הפעולה "לפנות" בתוך העשירייה?

לפנות לגמרי את הרצון לקבל מתוך הלב שלנו, לנקות אותו, כדי שלא יהיה שם שום זכר לעל מנת לקבל.

שאלה: האם שמו של מלך המשיח יהיה כאשר נגיע יחד להשתוות הצורה עם הבורא ונגיע לתיקון הסופי?

כן.

שאלה: האם כל אור הוא מילוי של התפילה שלנו עבור הזולת?

כן. שאלה יפה.

שאלה: הזוהר כותב הרבה על האורות שמשיג רבי שמעון. איך לרצות את ההשפעה הנקייה ולא לחשוק במילויים שבחיבור?

זה מגיע בהדרגה על ידי האור העליון שמנקה את השאלות שלנו, את התפילות שלנו, משפשף אותנו, וכך אנחנו מגיעים לשאלות, לבקשות, לתפילות, יותר ויותר נעלות. זה יבוא בצורה של קודם ונמשך.

שאלה: מה זה האפרסמון? ומה זה שטובלים בנהרות האפרסמון הטהור?

עוד נצטרך לגלות זאת, לא עכשיו.

שאלה: מה הם חידושי התורה? איך אנחנו מחדשים את התורה?

אנחנו מחדשים את התורה. כלומר אותו אור שמגיע אלינו מהבורא אנחנו יכולים להכפיל אותו הרבה פעמים על ידי אותם הרצונות שלנו שאנחנו מתקנים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. ואז אותו האור שמאיר אלינו הוא מאיר פי כמה וכמה חזק יותר, מעורר אותנו לראות מה יש בתוך הרצון לקבל שלנו, עד כמה אנחנו יכולים מהרצון לקבל על מנת לקבל לנקות שכבה אחר שכבה, ולהגיע לרצון להשפיע, וכך אנחנו מתקדמים לתיקון הכולל.

שאלה: כתוב, "עין לא ראתה אלקים זולתך, והקב"ה עצמו חותם תורה מפיהם.". מה הפירוש?

יש כאן כמה פירושים ואני לא בטוח שאני מכיר את כולם. "עין לא ראתה אלקים זולתך", כי אנחנו לא רוצים לראות את הבורא. ולגלות אותו זה לגלות אותו כדי להשפיע לו ולא לגלות אותו כדי לקבל אותו. ולכן "עין לא ראתה אלקים זולתך", זה שאנחנו דוחים את כול ההתקרבות לבורא על מנת לקבל ורוצים רק להתקרב אליו כדי להשפיע לו.

שאלה: בשיעור זוהר אני מרגישה מוגנת מכל רע. האם זו פסיכולוגיה או שבאמת האור העליון נותן הגנה כזאת?

כך כתוב בזוהר עצמו, שמי שעוסק בספר הזוהר, אפילו אם הוא סתם קורא את ספר הזוהר בלי להבין אף מילה, אז הוא כבר נמצא בכוח ההגנה של העליון.

שאלה: איך אני יכולה לעזור לחברה שכל הזמן בוכה ברמה הגופנית?

האם היא נמצאת בצרה גופנית? אבל מה שלא יהיה שתתחיל לסדר את הזוהר. תנו לה את ספר הזוהר ושהיא תתחיל לשכתב אותו, לא חשוב אם היא תעשה נכון או לא נכון, אלא העיקר שתעסוק בספר.

שאלה: מה זה אומר לעלות לישיבות של הרקיע?

מדובר על זה שאנחנו כבר מסוגלים לעלות במדרגות רוחניות ולהתחיל להשיג מ"ן ממדרגות עליונות.

שאלה: כתוב, קמו כל החברים וקם רבי שמעון. למה רבי שמעון קם אחרי החברים?

בינתיים לא ניתן תשומת לב לדברים כאלה, אנחנו נבין אחר כך למה קודם הוא קם ואחר כך החברים או קודם החברים ואחר כך הוא, זה תלוי בהעלאת מ"ן.

שאלה: כשהזוהר כותב על הספירות חו"ב תו"מ, למה חסר כתר?

אנחנו משיגים את כל הדרגות העליונות חוץ מכתר, כי הכתר שייך כבר לבורא עצמו. האם אנחנו משיגים את כל 400 המדרגות או רק 399 או 390, זה תלוי איך מדברים, על זה עוד נלמד. שער הנו"ן, כל הדברים האלה עדיין לא ברורים לנו - מה סוד העניין, מה אנחנו צריכים להשיג, מה אנחנו צריכים לשמור כדי שלא ניכנס לשם ונתחיל לחטט בכלים שלנו שהם עדיין לא נקיים לגמרי.

שאלה: מה ההבדל בין להצטער בצער החבר מהעשירייה או מכל הכלי, לבין להצטער בצער הציבור?

אלו שתי מדרגות שונות מאוד. להצטער בצער החבר שהוא חבר שלי שאיתו אני בונה עשירייה שהיא הכלי הפנימי להשגת הבורא ממש, זו העבודה העיקרית שלנו. סביב זה אנחנו גם רוצים לבנות כלי כללי שהוא כל הציבור, כל האנושות כעשירייה אחת, דומם, צומח, חי, מדבר. זה כבר אחרת, וזה הבדל גדול.

אנחנו צריכים לדאוג קודם כל לעשירייה שלנו, היא למעלה מהכול, כי בפנימיותה נמצא הבורא ואליו אנחנו מכוונים. כל החיבור בינינו הוא אך ורק כדי להתקרב לבורא, לפתוח אליו את הלבבות שלנו. לצרף לזה מסביב גם את כל האנושות זו כבר עבודה אחרת לגמרי, זו כבר עבודת הכלל, ובעבודה הזאת אנחנו מתקרבים לגמר התיקון. אבל קודם שתהיה לנו הנקודה המרכזית שהיא העשירייה שלנו עם הבורא בתוכה.

שאלה: מה משמעות הכתוב שהוא מתעטר בחידושים של הצדיקים?

הבורא אוהב את החידושים, כי כך הוא בא ומגלה לכל הנבראים, שהם בינתיים מנותקים ממנו, לא מצדו אלא מצדם, כך הוא מאוד שמח שהם מגלים אותו כמרכז שלהם, דואג לתיקון שלהם, הוא בהחלט האבא שלהם הרוחני. אין לי מילים.

אנחנו צריכים פשוט להבין שבלי הכוח העליון הזה אנחנו לא מתחילים ולא מסיימים את הבריאה וכל ההשגה שלנו וכל החיים, החיות שלנו תלויה רק במידה שאנחנו נמצאים בכיוון הבורא, להשתוקק אליו, להגיע אליו. לכן ככול שאנחנו מכוונים אליו אנחנו עושים לו בזה נחת רוח. כל העבודה שלנו היא להגיע לאותה מידת האהבה אליו, כמו שהוא נמצא באהבה אלינו.

שאלה: אמרת שאתה רוצה שנתחיל להתעמק בעבודה שלנו בזוהר. כל עשירייה נפגשת, קוראת בזוהר, עושה סדנאות, איך להישמר לא ליפול לאיזה פלפולים כל מיני דברים כאלה הזויים, אלא להתעמק במה שאתה רוצה?

קודם כל אני לא חושב אנחנו נתפלפל כל כך בזוהר כי הוא כל הזמן מושך אותנו לכיוון הרגש, ולכן אני חושב שאין בו כל כך אפשרות להתבלבל. הזוהר נכתב בצורה כזאת שהאדם צריך להפעיל את הרגשות שלו, הזוהר מעורר אותו בצורה כזאת, ולכן אנחנו צריכים לפתוח את הלב. אם נפתח את הלב, מהר מאוד נתחיל להרגיש קשר עם הבורא ואז הכול ייפתח לפנינו.

תלמיד: גם בשיעור אתמול אמרת שזה רק עניין של לאסוף את הלבבות ללב אחד מחובר.

מה אני יכול עוד להוסיף? כי זו האמת, ואני לפי הטבע שלי מאוד רחוק מזה. מאוד רחוק. אני לפי הטבע שלי הייתי יושב ולומד ספירות, פרצופים, עולמות, כל מיני דרגות של עליה, מסכים, אבל בכוח הייתי צריך להעביר את זה לרגשות.

תלמיד: איך עשית את זה?

אני לא יודע אם עשיתי את זה, נראה לי שאני עוד לא גמרתי, כי זה ממש ייגמר בגמר התיקון יחד אתכם. צריכים להשתדל.

תלמיד: אז איך אנחנו כעשירייה שעובדת עם הזוהר, יכולה להגיע ליום למחרת לשיעור עם חיסרון אמיתי? מה זה הבירור הנכון שאנחנו צריכים לעשות?

שהתיקון שלנו הוא בחיבוק בינינו, שאנחנו נעלה את עצמנו למעלה מהגופים שלנו, מהרצונות שלנו ללב אחד. זה התיקון שלנו. ובלב אחד, הנקודה המרכזית של הלב, שם אנחנו נגלה את הבורא.

תלמיד: האם מומלץ אחרי הבירור שעושים עם הזוהר, לסיים את זה בתפילה?

כן, זה רצוי.

שאלה: האם אנחנו עוזרים לך להתקדם כתלמידים שלך? ובאיזו מהירות?

את הרי יודעת שאת עוזרת לי. והאחרים לפי מה שהם רוצים.

תלמידה: אני אשתדל. אני פשוט בזכות העשירייה, יש לי עשירייה נפלאה.

כן, לכן אני מדבר כך בצורה פתוחה, שהן לא יכולות לקלקל שום דבר אצלך בעין הרע.

קריין: קטע 59.

.59" ואני לא באתי לחתום תורה מישיבתך, אלא משום שבעל הכנפיים יבוא כאן. כי אני יודע, שלא ייכנס לישיבה אחרת, אלא לישיבתך. באותה שעה סיפר לו רבי שמעון אותה השבועה, שנשבע בעל הכנפיים. אז הזדעזע המשיח, והרים קולו, והזדעזעו הרקיעים, והזדעזע הים הגדול, והזדעזע הלווייתן, והעולם חשב להתהפך.

בתוך כך ראה את רבי חייא למרגלותיו של רבי שמעון. אמר, מי נתן כאן אדם לבוש בגד עולם ההוא. כלומר, בגוף מעוה"ז? אמר רבי שמעון, זהו רבי חייא, אור מֵאור התורה. אמר לו, ייאספו הוא ובניו. כלומר, שייפטרו מהעוה"ז, ויהיו מהישיבה שלך. אמר רבי שמעון, זמן יינתן לו. נתנו לו זמן.

משיח אמר לו, כי לא בא לחתום, אלא כדי שבעל הכנפיים יבוא לישיבה שלו, שרוצה לדעת, מה שאמר לו. ומה שאמר, כי אני יודע, שלא ייכנס לישיבה אחרת, אלא לישיבה שלך. זה כי לא ילך לישיבות של חזקיה מלך יהודה ואחיה השילוני.

אז הזדעזע המשיח, והרים קולו. כי מחמת גילוי הקץ, שגילה מט"ט, שבעת ההיא יהיו צרות נוראות על ישראל, שיזדעזעו הרקיעים, וכן הים הגדול, והעולם יתהפך, כמו שלומדים, ששת אלפים שנה קיים העולם ואחד חרב. ע"כ הרים קולו, כי רצה להמתיק כל אלו הזעזועים.

ואמר, מי נתן כאן אדם לבוש בגד עוה"ז? המשיח התפלא על רבי חייא, על היותו מלובש בגוף הגשמי של העוה"ז. כי אחר שזכה להיות כאן, וזכה לגילוי דמט"ט ולשבועתו, נמצא שכבר תיקן כל בחינת הרע. וכן זכה לקבל פני המשיח. נמצא, שגמר כל עבודתו בעוה"ז, ואין לו מה לעשות עוד בעוה"ז. א"כ הוא צריך להסתלק ולהיכנס לישיבה של רבי שמעון בגן עדן. ולמה לו להיות עוד בעוה"ז בחינם?

וזה שאמר רבי שמעון, זמן יינתן לו. כלומר, רבי שמעון הוכיח לו, שיש לתת לו זמן מחדש, כי הוא צריך עוד לחיות בעוה"ז, ולעסוק בתיקונים חדשים. ואז נתנו לו זמן. כלומר, שהמשיח ורבי שמעון הודיעו לו, מה שיש לו עוד לעשות בעוה"ז".

קריין: 60.

".60 ויצא המשיח משם, כשהוא מזדעזע ועיניו זולגות דמעות. הזדעזע רבי חייא, בכה ואמר, אשרי חלקם של הצדיקים בעולם ההוא, ואשרי חלקו של רבי שמעון, שזכה לכך. עליו כתוב, להנחיל אוהביי יש ואוצרותיהם אמלא. כי המשיח יצא מישיבה של רבי שמעון, ועיניו זולגות דמעות, מרוב הגעגועים לגאולה השלמה. ומטעם זה הזדעזע גם רבי חייא."

בזה נגמר המאמר הזה מהזוהר.

שאלה: מה הכוונה שנותנים זמן נוסף בשביל שהוא יעשה תיקון חדש?

שאלה טובה. יש תיקון שאפשר לעשות אותו בצורה ישירה ויש תיקון שאפשר לעשות אותו בזמן נוסף וכך אנחנו צריכים להבין את הדברים. שאם אדם לא מסתדר בצורה פשוטה, נכונה, ישירה לתקן את עצמו אז יש תיקונים כאלה שנותנים לו עוד זמן נוסף.

תלמיד: יש כזה רושם שנותנים לו עוד לחיות בעולם הזה ולעסוק בתיקונים חדשים.

לא מדובר בדיוק בעולם הזה או בעולם הרוחני לפני מוות הגוף או אחרי שהגוף הגשמי מת הכוונה היא לגוף הפיסיולוגי, על כך לא מדובר, מדובר תמיד רק הכול על עניין הרגשת האדם באיזה עולם ובמה הוא חי.

תלמיד: הוא כביכול צריך להסביר למשיח איזה תיקונים הוא רוצה לעשות. מה הכוונה שהוא צריך להסביר לו?

כוונות, הוא צריך להראות את הכוונות שלו.

שאלה: נאמר שהוא צריך לרדת ולחזור לעולם הזה, אבל מה זה אומר בתוך העשירייה, איך אפשר לגדול אם אני יוצא מהדרך או אם אני יוצא מהעשירייה, איזה תיקונים אני צריך לעשות?

לא לצאת מהעשירייה בשום פנים ואופן, אלא מדובר על זה שאדם איכשהו מתנתק אולי לזמן מה לא פיסית אלא פנימית וחוזר, מתנתק וחוזר, יש כאלה דברים כדי לקבוע לעצמו דרגה חדשה, תיקון נכון יותר ואחיזה בעשירייה.

שאלה: מה זה הכוח הזה שמוציא דמעות בכאב, איך להשתמש בכוח הזה?

זה המלכות עצמה שצריכה להיתקן רק על ידי הדמעות, והאדם צריך להגיע למצב שהוא רואה שהוא בוכה, לא בוכה בדמעות גשמיות אלא בדמעות פנימיות, שהוא בוכה וזה מה שמקרב אותו לתיקון, בצורה כזאת הוא רצוי מאוד כלפי הבורא.

שאלה: כתוב "נמצא, שגמר כל עבודתו בעוה"ז, ואין לו מה לעשות עוד בעוה"ז. א"כ הוא צריך להסתלק ולהיכנס לישיבה של רבי שמעון בגן עדן. ולמה לו להיות עוד בעוה"ז בחינם"? פעם ראשונה שאני רואה את זה. אפשר לגמור את כל העבודות בעולם הזה בחיים האלה, ומה זה שהוא יישאר בעולם הזה בחינם?

אני לא יודע. אבל תלמד מבעלי הזוהר. אם הם לא יודעים משהו, הם לא שואלים איזה "רבי", הם עולים ושואלים את הבורא.

תלמיד: הוא אומר פה "ולמה לו להיות עוד בעוה"ז בחינם"? מה זה אומר בחינם?

תעלה ותשאל.

תלמיד: את מי אני אשאל? אני שואל אותך.

לא אותי אתה צריך לשאול, את הבורא.

תלמיד: אתה הרב שלי, אתה הקשר שלי.

ואם אתה לא מקבל תשובה אתה צריך לצום ארבעים יום וארבעים לילה ואז לשאול שוב.

תלמיד: האם קריאה בזוהר מספיקה כדי להגיע לרמה רוחנית או צריך לעשות עוד פעולות בנוסף לקריאה בזוהר?

אני לא יודע למה אתה מתכוון בקריאה.

תלמיד: שקוראים, כמו עכשיו, יושבים שלוש שעות קוראים בזוהר שואלים שאלות.

השאלה עד כמה זה מתקן את הלב.

תלמיד: מה אתה צריך לעשות עוד בנוסף לקריאה בזוהר האם זה מספיק?

לא.

תלמיד: אז מה צריך לעשות עוד?

אתה צריך להיות בכוונה שזה יתקן את הלב שלך.

תלמיד: בכוונה?

כן.

תלמיד: ומה עם העשירייה?

יחד עם העשירייה, שכל אחד בעשירייה גם מכוון לזה.

תלמיד: וזה מספיק בלי קשר בפה או בעין או במשהו?

לא. כולנו צריכים להיות מקושרים.

תלמיד: איך מקושרים?

שכל אחד רוצה להיות קשור עם אחרים כדי לתקן את הלב הכללי.

תלמיד: לוותר לחבר? להשפיל את עצמי מול החבר? להתנהג אחרת מול החבר?

להתעלות מעל הרצונות הגשמיים ולתקן את עצמנו כך שאנחנו רוצים רק התעלות רוחנית. על מנת להשפיע זה לזה.

תלמיד: זאת אומרת שזו חבילה שלמה גם התנהגות וגם מקריאה בזוהר?

כן.

שאלה: עכשיו אתה אמרת לחבר שצריך לצום ארבעים יום וארבעים לילה. בגשמי אתה מתכוון ואם זה כן, איזו פעולה צריך לעשות?

לא. מידת ארבעים זה מידה שלמה. זה לא חשוב ארבעים או לא ארבעים, חשוב שהוא מגיע לדרגת הבינה, שלא עשתה שום דבר לעצמה אלא כולה בעל מנת להשפיע. להשפיע בעל מנת להשפיע ז"ת דבינה ולקבל על מנת להשפיע זה ג"ר דבינה. וכך אנחנו צריכים לתקן את המציאות. מציאות זה נקרא הרצון לקבל שאנחנו מגלים בכל אחד ואחד.

תלמיד: זה אומר שבכל מקרה אני בעשירייה צריך להיות בשמחה בנחת רוח ובתפילה לחשוב עבור החברים שהבורא הוא יחיד ומיוחד שיכול לשנות אותם?

להתפלל עבור החברים זה מה שאתה צריך. לא עבור עצמך חס ושלום אלא רק עבור החברים.

שאלה: תיקון תכונת והתעלות מעל הרצונות הגשמיים זו אותה פעולה?

לא. התעלות מעל הרצונות הפיזיים זה להציב את הקשר בינינו מעל כל המצבים הפיזיים. שוב, הקשר בינינו צריך להיות מעל כל המצבים הפיזיים האחרים.

תלמיד: פיזיים זה לא גופניים זה משהו אחר?

לא, גם כולל הגוף. זאת אומרת אני כל הזמן חושב איך להיות קשור עם החברים שלי עם כל השילובים והמצבים האפשריים וזה צריך להיות בתוך סדר העדיפויות שלי.

שאלה: מה זה אומר "הזדעזע משיח", אם נאמר שהוא אור היחידה?

בכול מה ששייך לגמר התיקון, נמצאים שם יסודות הטבע והם כולם עוברים זעזועים גדולים. כל סדר העולם מתחיל להתהפך לעולם הנצחי.

שאלה: בתחילת המאמר מוזכר שהמלך מכה ב 390 רקיעים, ומה שנשאר לא מתוקן כביכול זה מלכות דמלכות, עשר הספירות. זו העשירייה שלי שנשארה לא מתוקנת כדי להשלים את 400 המדרגות?

בכל עשירייה נשארת מדרגה אחת לא מתוקנת, במקום שהם עדיין לא מסוגלים למסור את ליבם זה אל זה. תתאר לעצמך שאתה מוסר את הלב שלך לחבר, הוא מוסר את הלב שלו אליך, וכך כולם לכולם. ואז במסירות הזאת אתם מגלים עוד איזו התנגדות, חרדות ופחדים, חשבונות שיש לכל אחד ואחד, האם למסור את הלב שלו לידיים של החברים ולקבל מהחברים את ליבם. ואז כשמסיימים את זה הם מתחילים להרגיש מה זה נקרא שער הנ', והם משיגים את התגלות המשיח. יש כאן עוד כל מיני תופעות, כשנגיע נראה את זה ונגלה את זה.

בינתיים העיקר בשבילנו זה לגלות את הקשר בינינו, עד כמה אנחנו קשורים זה אל זה, מקושרים. מקושרים, זאת מילה יותר יפה, יותר חזקה, יותר מחויבת. את זה בינתיים אנחנו צריכים לגלות, עד כמה התיקון שלנו הוא תיקון הדדי. אני לא רק עוזר לחבר והחבר עוזר לי, אלא אם אני לא עוזר לחבר אז אני גם לא נותן לחבר לתקן את היחס שלו אליי, וכך כולם בכולם, בהשתתפות בערבות השלמה. אנחנו צריכים להרגיש את זה עד כדי כך, שמתעלים למעלה מכל החשבונות ומוסרים את הלבבות שלנו זה אל זה בעיניים פתוחות, בידיים פתוחות.

שאלה: כתוב שהעשירייה של רבי שמעון הצליחה לגרום לכך שהוא הוריד דמעות. על מה מדובר כאן, שהמשיח בכה כביכול, שהם הצליחו לתקן את כל מה שקרה שם באותה מידת הייסורים שבה הם היו באותה התקופה?

כן. צריכים להתרגל לזה שבכל פעם שאנחנו משיגים משהו בקשר בינינו, בדמעות האלה, בחיבור בינינו, זה נעלם. אלה אותן הדמעות שנופלות לים הגדול, ומזה הים מתמלא. אין מה לעשות, אנחנו חייבים להתרגל לתיקונים שלנו שהם "בכול יום יהיו בעיניך כחדשים", וכל יום יותר ויותר קשה.

תלמיד: מה זה אומר שהדמעות נעלמות?

נופלות לים, ואנחנו כביכול לא רואים שהן מתאספות ושהן גדולות. כל יום אנחנו צריכים לעורר את עצמנו ברגש לתיקון, ברצון לתיקון, בצורה יותר ויותר קשה, במאמץ יותר ויותר קשה.

תלמיד: עד שזה יהפוך להיות לא כדמעות אלא כצינור?

לא, לא צינור אלא קילוח.

תלמיד: יש לי שאלה, אבל אני לא יודע לשאול.

זה יבוא אחר כך, תקבל את זה כהשגחה עליונה שלא נותנת לך עכשיו לשאול. זה צריך להיות כך.

שאלה: כשאדם צריך להתגבר על הפחדים שלו ולמסור את הלב לעשירייה, איזה תנאים העשירייה צריכה לספק לכל חבר או חברה כדי שהם יוכלו לעשות את זה, כדי שהם יוכלו למסור את הלב?

התנאים הם פשוטים, זה לא תלוי באדם עצמו אלא בחברים שלו. אם החברים תומכים בי, אז בטוח שאקבל מהבורא תנאים לכך שאוכל להתבטל כלפי החברים, ואוכל להרגיש את הבורא בתוכם.

תלמיד: לכאורה יש תמיכה בתוך העשיריות, עוזרים אחד לשני, חושבים אחד על השני?

כנראה שעוד לא מספיק. אנחנו עוד לא בטוחים שצריך להיות קשר כל כך הדדי בינינו.

תלמיד: אז מה הוא אופי התמיכה הפנימית שתאפשר לאדם באמת להיפתח לעשירייה שלו?

זה צריך להיות לב פתוח. והלב הזה נפתח אך ורק בעזרת הבורא, הארה מלמעלה. והארה מלמעלה מגיעה לאדם בתנאי שהחברים חושבים עליו. והחברים יחשבו עליו רק במידה שהוא חושב עליהם, ומשתדל ככול האפשר למסור את נפשו אליהם. וזה נקרא ערבות הדדית.

תלמיד: איפה נמצא לב האדם, זה לא הלב בגוף, מהו הלב הזה?

הלב זה מרכז האדם.

תלמיד: איפה זה נמצא?

בתוך כל הרגשות וכל המחשבות, שם בפנים יש נקודה מרכזית של האדם וזה נקרא "הלב", ושם יש לו מגע עם הבורא.

תלמיד: יש לו גישה למקום הזה, הוא יכול להחליט לגביו משהו, לשלוט בו?

יש לו גישה? לא, זה ביד ה'.

תלמיד: אז זה אומר שלמסור את הלב זה רק דרך הבורא, רק על ידי בקשה ממנו, אני לא אוכל למסור שום דבר?

כן, נכון.

שאלה: האם הכוונה הנכונה לשנות את הלב עובדת גם אם לא קוראים בספר הזוהר?

לא, לא הייתי אומר שכך זה עובד. אני לא חושב שבלי קריאה, וקריאה כזאת כמו שאנחנו עכשיו עוברים על ספר הזוהר בפעם הראשונה, אי אפשר בלי החפירה הזאת להתחיל להגיע למהות התורה.

שאלה: בזמן הקריאה, מצד אחד אנחנו צריכים לחשוב על תיקון הלב, ומצד אחר אנחנו צריכים לחשוב על החברים. אז אנחנו צריכים את תיקון הלב כדי לבקש נכון עבור החברים?

כן, אמרת יפה. כל התיקונים שאנחנו צריכים הם כדי לבקש עבור החברים.

שאלה: כתוב בסוף המאמר, "כי המשיח יצא מישיבה של רבי שמעון, ועיניו זולגות דמעות, מרוב הגעגועים לגאולה השלמה. ומטעם זה הזדעזע גם רבי חייא". האם פתיחת הלב שלנו זה אותו הגעגוע לגאולה השלמה ואת זה אנחנו חולקים, משתפים עם החברים שלנו? והאם הישיבה של רבי שמעון קיימת היום במובן הרוחני, כי אין זמן ומקום?

ודאי שכן.

תלמיד: האם בני ברוך הוא הלב של אותו הגעגוע ואותה הישיבה?

הכול תלוי בנו, גם בגברים וגם בנשים. אין בזה הפרדה לפי מין, אלא רק לפי הרצון.

שאלה: בפסקה האחרונה כתוב, "כי המשיח יצא מישיבה של רבי שמעון, ועיניו זולגות דמעות, מרוב הגעגועים לגאולה השלמה." מה היא התשוקה הזאת לגאולה השלמה, ואיך אנחנו יכולים להשיג אותה?

לזה אנחנו מכוונים, ומכוונים את עצמנו כל פעם יותר ויותר. זה נקרא שכולנו מחוברים כאיש אחד בלב אחד ללא שום הבדל בינינו. שמתחברים כתאים בלב אחד ומשתדלים להשלים זה את זה, עד שאנחנו נעשים החלק העיקרי שבו מתלבש הבורא.

תלמיד: אנחנו מכוונים לעשות הרבה פעולות עם הלב, לחבר את הלבבות, לפתוח את הלב, להכניס את החברים ללב, להתקשר בלבבות.

מזה שאנחנו רוצים זאת, בכך אנחנו מעוררים את הבורא שיעשה את הפעולה הזאת, כי כל הפעולות עם הלב הן ביד הבורא.

שאלה: האם אנחנו צריכים להגיע למצב שנהיה ברצון? אנחנו אומרים שהלב הוא כלי משותף, חיסרון משותף.

אנחנו צריכים להגיע למצב שהרצונות שלנו, הכוונות שלנו, יהיו כולם לבורא שיעשה עלינו את הפעולות האלה. לא שאנחנו נעשה את הפעולות, אלא שהבורא יעשה עלינו את הפעולות.

תלמיד: איך בעשירייה אחת מגיעים לזה שעשרה חברים יעבדו על אותו תדר, על אותו חיסרון?

אם לא עשרה, אז שלושה, ארבעה, חמישה.

תלמיד: איך נכנסים לאותו תדר? האם אני צריך לדמיין את זה?

לא, אלא כל אחד מתי שהוא רוצה ומתי שהוא יכול, והבורא מסדר את הקשר בינינו. הבורא הוא המקבל את העבודה שלנו, מסדר אותנו.

תלמיד: מה התנאי להביא את הבורא שיהיה אצלנו בתוך העשירייה ויעבוד?

לא לשכוח שלפניו אנחנו עובדים, זה העיקר.

שאלה: כתוב ש 6000 שנה יתקיים העולם ואז ייחרב, האם זה חורבן חיובי?

ודאי.

שאלה: למה יש כזאת דאגה אצל המשיח?

אנחנו נלמד את זה לחוד. כעקרון אפשר להגיד כך, שכל הקשרים שהיו לפני זה בעולם היו קשרים לא נכונים והם היו רק כדי שנלמד מהם מה הקשר הנכון שצריך להיות בינינו, ואז אנחנו מגיעים לקשר הנכון בינינו.

שאלה: האם לחזק את הקשרים בעשירייה זה כמו להגיע להשתוות התכונות עם הבורא, להשתוות הצורה עם הבורא, ואז אנחנו מגיעים להשגת "אין עוד מלבדו"?

נגיד שגם כך זה עובד.

כל טוב, יום טוב, לא לשכוח את הקשר בינינו ומביננו לבורא, להתפלל ולבקש התקרבות בין כולנו יחד. בהצלחה.

(סוף השיעור)