שיעור בוקר 25.01.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 40, מאמר "גוף ונפש"

קריין: אנחנו לומדים את מאמרו של בעל הסולם "גוף ונפש", עמוד 46 בספר "כתבי בעל הסולם".

זה מאמר קצר, ברור שהוא לא גמור, בעל הסולם לא הכין אותו ממש לדפוס, אבל לפחות נקרא ונוכל בינתיים לקבל ממנו משהו, ואחר כך זה יתייצב יותר.

גוף ונפש

"בטרם אבאר את העניין הנשגב הזה, חשוב לי לציין, הגם שנדמה לכל מעיין שאי אפשר, לבאר ולקרב דבר כזה אל השכל האנושי, אלא על פי יסודות ועיונים פילוסופיים מפשטים, כרגיל בביאורים מסוג זה - אכן, מהיום שמצאתי טעם בחכמת הקבלה, והתמסרתי אליה, התרחקתי מהפילוסופיה המפשטת וכל אביזרייהו, כרחוק מזרח ממערב, וכל מה שאכתוב כאן, מדובר מבחינה מדעית טהורה, בדיוק נמרץ, על פי הכרה פשוטה בדברים שמושיים מעשיים.

ואע"פ שבהמשך מכתבי אזכיר מדבריהם, אין זה אלא להראות ההבדל, בין מה שיוכל להעלות השכל האנושי העיוני, לבין מה שאפשר להבין מתוך שכל התורה והנבואה, המיוסדת על יסודות שמושיים (כפי שהבאתי בקונטרס ב' ד"ה מהות הקבלה).

ואני רוצה לבאר היטב בזה, את המושגים "גוף ונפש", כפי שהם באמת - כי האמת והשכל הבריא אחד הם. היות שהאמת מוכן לכל אדם, והיינו רק - על פי רוח התורה הקדושה, ולהוציא כל המובנים המשובשים שהשתרשו בהמון העם, והלקוחים בעיקר משיטות מפשטות, אשר רוח תורתינו הקדושה רחוקה מהם בתכלית".

בעל הסולם משתדל להעביר לנו כמה מושגים בעניין גוף ונפש, ולהסביר איכשהו כדי שלא נטעה, כי וודאי שנופלים לידנו כל מיני מקורות של אנשים שלא מבינים בזה.

ג' שיטות במושג גוף ונפש

"הנה מצאנו אשר כללותם של השיטות, המפוזרות בעולם, במושגים של "גוף ונפש", מקובצים בשלש שיטות כדלקמן:

א': שיטת האמונה

שיטת האמונה, שאין דבר בנמצא, זולת נפש או רוח. שלדעתם נמצאים עצמים רוחניים נבדלים זה מזה, באיכות, הנקראות נפשות בני-אדם, ויש להם מציאות הקיימת בפני עצמה, בטרם שבאה ומתלבשת בגוף האדם. וגם אחר כך כשהגוף מת, אין ענין המיתה חל עליו כלל, מטעם שהרוחני הוא עצם פשוט. והמובן של המיתה לדעתם, אינו יותר מפירוד בין היסודות, שהעצם נבנה מהם, שזה יתכן כלפי גוף גשמי, שנמצא לו הרכבה מאיזה יסודות, אשר המיתה חוזרת ומפרידה אותם.

מה שאין כן הנפש הרוחני, שהיא כולה עצם פשוט, מבלי שום ריבוי, ועל כן לא יתכן שיקרה לה פירוד של מה, אשר הפירוד הזה יבטל את בנינה. ולפיכך הנפש היא נצחית עומדת וקיימת לעולם.

והגוף לפי הבנתם, הוא, כמו איזה מלבוש לעצם הרוחני הזה, אשר הנפש הרוחני מתלבש בו, ומגלה כל כוחותיו על ידו, שהן: המדות הטובות וכל מיני השכלות. כמו כן, היא נותנת חיים ותנועה אל הגוף, ומשמרתו מכל פגע, באופן שהגוף כשהוא לעצמו, אין בו לא חיים ולא תנועה ולא כלום, רק חומר מת, כמו שאנו רואים אותו, אחר הפרדת הנפש ממנו - בשעת המיתה - וכל סימני החיים שאנו רואים בגוף האדם, כל אלו הם גילויים מכחות הנפש בלבד".

בעל הסולם לא מעביר כאן הרבה חידושים, רק הסתכלות מסוימת, שיש נפש, וברגע שהיא נמצאת בתוך הגוף היא מחייה את הגוף, ואז הגוף נקרא "חי", ואנחנו רואים על הגוף הזה פעולות שהנפש מזמינה אותן. וכשהיא עוזבת את הגוף אז הגוף מת, זו סתם חתיכת בשר שאין בה כבר רוח חיים.

שאלה: איזה עיקרון בעל הסולם רוצה להדגיש פה?

אני עוד לא יודע. הוא רק התחיל להסביר לנו ש"שיטת האמונה" היא שיש נפש ויש גוף, הנפש שמתלבשת בגוף מחייה את הגוף וקובעת כנראה את כל הפעולות שלו. וכשהיא עוזבת אותו אז הגוף נשאר כמו חתיכת בשר, וזה נקרא בלשון שלנו "מת". כך הוא מחלק לחומר ולרוח.

שאלה: בעל הסולם אומר פה "הנקראות נפשות בני-אדם, ויש להם מציאות הקיימת בפני עצמה, בטרם שבאה ומתלבשת בגוף האדם". יש חיים לפני שהנפש מתלבשת בגוף האדם?

כנראה שכן. השאלה היא מה אנחנו מגדירים כנפש, נפש רוחני או נפש גשמי. האם זה כוח שמחייה את הגוף, הבשר, או שזה משהו שנותן לבשר הזה גם חיים יותר עליונים, לא בדרגת חי אלא בדרגת האדם, הדומה לבורא.

תלמיד: בעל הסולם גם כותב "וגם אחר כך כשהגוף מת, אין ענין המיתה חל עליו". זאת אומרת יש חיים עוד לפני שמתלבשת הנפש בגוף?

כן. הנפשות האלה כנראה קיימות בגוף, באות ומתלבשות בגוף, ועל ידי ההתלבשות הזאת הגוף מתחיל להיות חי. ואז יש גם שאלה מתי מתלבשת הנפש הזאת בגוף, האם בזמן הלידה, לפני הלידה, בזמן שמתחברים החלק הנשי והחלק הגברי בתוך רחם האישה וכן הלאה. יש כאן הרבה שאלות ודיונים, אבל בסך הכול זו עדיין שאלה.

תלמיד: זאת אומרת משם באנו וכביכול לשם אנחנו חוזרים, זה כל העניין.

כאן אתה כבר שואל משהו אחר, אל תמשוך אותי לזה.

ב': שיטת מאמיני השניות

"שיטת מאמיני השניות. שלדעתם הגוף, בריה שלמה, עומד, וחי, וניזון, ושומר על קיומו בכל מה שצריך. ואינו זקוק כלל לסיוע של איזה עצם רוחני כל שהוא.

אולם הגוף הזה אינו נחשב כלל לעצמותו של האדם, ועיקר עצמותו של האדם, היא הנפש המשכלת, שהיא עצם רוחני, כדעת בעלי השיטה הראשונה." השיטה הזאת גם נובעת מתוך זה שאנשים ראו אנשים שהגוף חי ומת ולא נשאר ממנו כלום, נרקב וגומר כך את הקיום שלו. אבל הרוח שהיתה באדם כנראה לא נעלמת אלא עולה לאיזשהו מקור רוחני יותר ושם היא אולי קיימת, אבל בניגוד לגוף לפחות אנחנו לא יכולים להגיד על הנפש שהיא נגמרת ונרקבת.

"ההבדל בין שתי השיטות הללו, הוא רק במושג הגוף בלבד. אשר לאחר התפתחות חכמת תורת הגוף ותורת הנפש בעולם במדה מרובה, מצאו וראו אשר ההשגחה הכינה במכונת הגוף מצדו עצמו, כל צרכי החיים, ועל כן לא נשאר לדעתם, בשביל תפקידה של הנפש בתוך הגוף, רק השכלות ומדות טובות בלבד, מסוגם הרוחני - באופן שהם מאמינים בשניות, כלומר, בשתי השיטות יחד, אלא שהם אומרים, שהנפש הוא סיבה אל הגוף, זאת אומרת שהגוף הוא תולדה הנמשך מהנפש".

גם את זה מאוד חשוב להגיד, כי יש אפילו תורות שלמות עד כמה סוגי הנפש השונים מביאים לנו צורות גופניות שונות, כך שלפי הפרצוף, הכרת הפרצוף, הכרת כף יד, הכרה של כל מיני דברים שאנחנו מזהים בגוף הגשמי, אנחנו יכולים לדבר על כוחות הנפש הפנימיים שיש בתוך האדם, כי כביכול הנפש מעתיקה את עצמה בצורת הגשמיות בגוף.

ג': שיטת המכחישים

"שיטת המכחישים מציאות רוחנית, והמכירים רק בחומריות. ובעלי שיטה זו כפרו לגמרי, במציאת איזה עצם רוחני מפשט, בתוך בנין הגוף. והוכיחו בעליל, אשר גם שכלו של האדם, אינו אלא רק פרי של הגוף. והציגו את הגוף, בדמות מכונה חשמלית המתוקנת עם חוטים המתמשכים מהגוף אל המח, והם מופעלים על ידי פגישתם עם דברים חיצוניים מהגוף, ושולחים אל המח את הרגשתם, כאב, או עונג, והמח מורה לאבר מה לעשות. והכל מתנהל על ידי החוטים וגידים המתוקנים לזה, אשר הם מרחיקים את האבר, מהדבר הגורם לו כאב, ומקרבים את האבר, לדבר הגורם לו תענוג, ועל פי הדרך הזה, הם הולכים ומבארים את כל המסקנות של האדם במאורעות החיים.

ומה שאנו מרגישים בחינת השכלות ודרכי הגיון, בתוך מוחינו, הוא רק צילום, מהנעשה בתוך הגוף, באורח גשמי. ומותר האדם על כל בעלי חיים - אשר המוח שלו מפותח בשיעור כזה, אשר כל המאורעות שבגוף, מצטיירים במוחו, כצילום המורגש לאדם בבחינת שכל והגיון. באופן שכל השכל ומסקנותיו, אינו אלא פרי הנמשך ונגלה ממאורעות הגוף.

ויש גם מבעלי השיטה הב', שמסכימים לגמרי עם שיטה זו. אלא מוסיפים עליה, את העצם הרוחני הנצחי, שנקרא נפש המתלבשת בפנימיות מכונת הגוף. אשר הנפש הזאת, היא עצם האדם, ומכונת הגוף רק - מלבוש עבורה .

שאלה: אם הגוף ננטש על ידי הנשמה לאן הולך כל מה שנעשה מבחינת התיקון, תקופת חיים אחרי תקופת חיים? האם נשארת איזו מודעות? האם יש איזה עקבות לעבודה הרוחנית שנעשתה?

אם עשית פעולות בהתאם לרוחניות, אז ודאי שהן נשארות. יש פעולות גשמיות ויש פעולות רוחניות. אם אתה עושה פעולות רוחניות אז הן נשארות, כי מהות הפעולה הרוחנית היא נצחית כמו הבורא שכלפיו אתה עושה את הפעולה. פעולות רוחניות זה נקרא שאתה עושה את הפעולות האלה כלפי הבורא, ואז הן נשארות לנצחיות מפני שהן קשורות לבורא. ופעולות גשמיות נקרא שאתה עושה אותן ברצון לקבל, שהכול נסגר בתוך הרצון לקבל בלבד, ולכן כך זה נשאר, כמו שהרצון לקבל בעצמו הוא כלה, נפסד ונגמר.

"הנה ערכתי כאן בדרך כללית, כל מה שהעלה המדע האנושי, במושגי "גוף ונפש" עד זמנינו זה."

אין לנו מה עוד לעשות כאן, נמשיך ונראה את הדברים מההמשך.

גוף ונפש במובן המדע על פי תורתנו הקדושה

"עתה אבאר את העניין הנשגב הזה, על פי תורתנו הקדושה, כפי שבארוה לנו חז"ל. כבר כתבתי בכמה מאמרים, אשר אין מלה אחת בפי חז"ל, ואפילו בחכמת הקבלה הנבואית, שתהיה מיוסדת על בסיס עיוני.

כי עובדה היא, וגלוי לכל, אשר האדם, הוא מטבעו, בעל ספיקות. וכל מסקנה שהשכל האנושי, קובע אותה לודאית - כעבור זמן יסתפק בזה! ומכיון שכן, מכפיל חוזק עיונו, וממציא לו מסקנה אחרת, ושוב קובע אותה לודאית." זאת אומרת אין ודאות בשום דבר שאנחנו עושים, רוצים לפתח.

ואם הוא בעל עיון אמיתי, נמצא הולך וסובב מסביב לעיגול הזה, כל ימי חייו. היות, שודאות של אתמול, נעשה לו לספיקות היום. וודאות של היום, נעשה לו לספיקות מחר. באופן שאי אפשר לקבוע ליותר מיום מסקנה בגדר של ודאי המוחלט."

אנחנו רואים את זה גם על עצמנו.

שאלה: בעל הסולם כותב על נשמה אינסופית שלא יכולה להיפרד, האם לפני השבירה הנשמה שלי הייתה אינסופית ואיפה היא היתה לפני כן?

לפני זה לא הייתה נשמה. נשמה זה נקרא שהאור העליון נכנס לאיזה כלי שמתאים לו, ואז קובע עם הכלי הזה יחד איזה חיבור שנקרא "נשמה". האור שנמצא מחוץ לכלי זה אור אינסוף מופשט, והכלי שנמצא ללא אור לא נקרא אפילו כלי אלא הוא כהכנה להיות כלי. כך אנחנו לומדים לפי חכמת הקבלה.

שאלה: האם ניתן להגיד שעד זמן מסוים אנחנו מתפתחים לפי אחת השיטות ואז הן מתבטלות?

יכול להיות שאנחנו מתבלבלים בין שלושת הגישות האלו אבל זו לא התקדמות. זה פשוט בירורים במקום.

שאלה: כשאומרים חכמת הקבלה, למה אנחנו מתכוונים?

לך לקטעים שלו ותראה מה הוא אומר, חכמת הקבלה מהי.

תלמיד: האם אלה מקורות מסוימים, או גישה כללית לכל מה שנכתב?

חכמת הקבלה נקרא חכמה שמדברת על פעולות הבורא כלפי הנבראים. מה שהנבראים מגלים, מוסרים מדור לדור ומתוך זה יש להם חכמה כשמשיגים את פעולות הבורא כלפיהם.

שאלה: מה זה בשביל בעל הסולם חכמת הקבלה?

אני לא יודע מה זה בשביל בעל הסולם. אבל זו לא חכמת הקבלה, אלה הספרים שנכתבו על ידי מקובלים אמיתיים.

שאלה: והשם "חכמת הקבלה", ממתי הוא הופיע בעצם?

בדרך כלל זה מאדם הראשון.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שהגוף זה הסתר כפול של הבורא כלפי הרצון להשפיע?

לא. אל תעשה כל מיני הגדרות שלא כתובות. לא כדאי לנו את זה לעשות. כדאי להישאר באוויר כול עוד אנחנו לא נראה את ההגדרה המקורית שכתובה על ידי המקובלים. כשאתה אומר הסתרה כפולה אלה דברים שיכולים לבלבל. מדע כמו חכמת הקבלה לא סובל כאלו דברים אלא אוהב דיוק.

שאלה: הקטע שהוא כותב, "היות, שודאות של אתמול, נעשה לו לספיקות היום. וודאות של היום, נעשה לו לספיקות מחר. באופן שאי אפשר לקבוע ליותר מיום מסקנה בגדר של ודאי המוחלט." מה הוא רוצה להגיד?

הוא רוצה להגיד לך שכל מה שאתה יודע על העולם הזה יהיה לא נכון מחר. וככה יהיה מיום ליום. מה שאין כן, מה שאתה מגלה בצורה רוחנית למעלה מהדעת על עולם הרוחני, זאת אומרת על הבורא, שם אתה מגלה אמת. רק האמת הזאת מתקדמת ומתגלה יותר ויותר.

שאלה: איך נכנסת נשמה של צדיקים לתוך אדם או איך מורכבת הנשמה של הצדיקים בתוך האדם או בתוך בני אדם, איך מתעברת נשמת הצדיקים באדם?

אתה תגלה את זה על עצמך. איך שתקבל נשמה, איך היא נכנסת, איך היא מתיישבת בדיוק, באיזה כלי היא מתיישבת. אתה תגלה את זה על עצמך.

הנגלה והנסתר

"המדע של זמנינו, כבר בא לידי התפתחות להבין הדבר הזה, על שיעורו האמיתי, והחליטו, שאין ודאי מוחלט בהמציאות.

אולם חז"ל הבינו את הדבר, ובאו להכרה זו, בכמה אלפי שנה לפניהם. לפיכך בנוגע לענינים הדתיים, הדריכו ואסרו עלינו, לא לבד שלא לקבוע איזה מסקנה על בסיס עיוני, אלא שאסרו עלינו גם להסתייע בעיונים כגון אלה, ואפילו בדרך של משא ומתן בלבד.

חז"ל חילקו לנו את החכמה לשני עניינים: נגלה, ונסתר. חלק הנגלה כולל, כל מה שאנו מבינים מתוך הכרתינו הפשוטה, ואת העיונים הנבנים על בסיס מעשי, בלי שום עזר וסיוע של העיון, על דרך שאמרו חז"ל: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".

וחלק הנסתר כולל, כל אותם הידיעות ששמענו מפי אנשים נאמנים, או שיש לנו בעצמנו בחינת הכרה, ותפיסה כללית בהם. אלא אי אפשר לנו להתקרב אליה במידה מספקת לבקורת השכל הבריא, מבחינת הכרה פשוטה. וזהו שנקרא בשם נסתר, שייעצו לנו לקבל הדברים מבחינת "אמונה פשוטה". ואסרו עלינו בכל הנוגע לדת, באיסור חמור, אפילו להסתכל בדברים הגורמים להתעוררות העניין והחקירה בהם.

אולם, השמות הללו: נגלה, נסתר, אינם שמות קבועים, החלים על סוגים של ידיעות מסויימות, כפי שההמון חושב, אלא הם חלים רק על התודעה של האדם, כלומר, כל הידיעות שכבר הספיק לגלותם ולהכירם, מתוך התנסות ממשית, מכונים אצל האדם בשם "נגלה". וכל הידיעות שעדיין לא הגיע לבחינת הכרה כזו, מכונים אצלו בשם "נסתר".

באופן שאין לך אדם בכל הדורות והזמנים, שלא יהיה לו שני החילוקים הללו, כשבחלק הנגלה שלו מותר לו לעיין ולחקור, מתוך שיש לו בסיס ממשי. ובחלק הנסתר לו, אסורה עליו אפילו איזו שמץ של חקירה, מתוך שאין לו שם בסיס ממשי."

שאלה: המאמר מדהים, יש כל כך הרבה נתונים, כל כך הרבה שיטות. מתוך כל השיטות השונות שבעל הסולם מציין, איך אנחנו חיים בעולם המדומה הזה, מה התשובה של בעל הסולם?

כל עוד לא תתחיל לחקור לא תהיה מבולבל כי אין לך שום חומר ובסיס, כמו בכל מדע. כמו שאנחנו תמיד אומרים, כשאתה נכנס לבית חולים, אם תשאל איזו מנקה מה לעשות, היא תאמר לך, "תרופה כזו, כך וכך", הכול פשוט. ואם תדבר עם איזה פרופסור, אז הוא יגיד לך "יש ספקות, כך או כך צריך לבדוק". כלומר, ככל שאנחנו נכנסים יותר לתוך המציאות אנחנו נמצאים יותר בספקות.

לכן כל העניין הוא הגישה. הגישה צריכה להיות כך, מה שיש לנו בטוח בתוך הכלים שלנו זה מדע ובזה אנחנו רשאים לעסוק, לחקור, לדעת, להבין, ללמד וללמוד. מה שאין כן, במה שאנחנו לא יכולים להבין, לתפוס ולחקור, אסור לנו להמשיך בכל מיני חקירות כביכול שאנחנו עושים בשכל, אבל לא במעשה. כי השכל שלנו, ללא שום בסיס, מביא אותנו תמיד לכל מיני טעויות שהאנושות עד היום מבולבלת בהן.

תלמיד: לפי אחת השיטות שקראנו, הדבר האמיתי זה היחסים שלנו עם הבורא. אם אנחנו נמצאים בין אמונה מעל לדעת לבין כלי הקבלה, אז מהי השיטה הנכונה להגיע לגילוי הבורא?

השיטה הנכונה היא לציית להמלצות המקובלים, יותר נכון אפילו לפקודות המקובלים, בצורה עיוורת, כי אתה לא יכול לעשות שום דבר לפני שאתה מגיע לפקיחת עיניים בתורה, כלומר, באותו אור, באותה מידה שמתפשטת עליך מהבורא.

לכן עליך רק ללכת אחריהם, כמו תינוק שהולך עם אדם גדול. תפוס אותו ביד, ולך לידו ואז אולי תצליח, אם בצורה כזאת תוכל ללמוד ממנו, לאט לאט כל דבר ודבר. אבל אין שום שיטה אחרת.

זו שיטה טבעית, כמו שיש לנו בעולם הזה בדרגת חי, כך גם בדרגת אדם. רק שבדרגת החי האינסטינקטים שלנו פועלים, לכן הילד רוצה להיות קשור לגדולים, לקרובים שלו, ויודע שעל ידם הוא גדל ויכול ללמוד מהם משהו לטובתו. כך האינסטינקט דוחף אותו לזה.

מה שאין כן, ברוחניות אנחנו צריכים למצוא מה אומרים המקובלים לגבי הקבוצה והמורה, כמו שכתוב במאמרים שלהם, ואם אתה אוחז בהם, אז אתה יכול להתקדם ולהגיע למצב שגם אתה תהיה כמוהם במשהו.

שאלה: רציתי לשאול לגבי הגבול בין הנסתר לגלוי, כמו שבעל הסולם מסביר בשתי פסקאות האחרונות, שגלוי זה מה שכבר השיג בתוך המודעות שלו ויכול לחקור את זה, ונסתר זה מה שעוד לא השיג. איך זה אצלנו, מה אנחנו משיגים בתוך המודעות ומה לא משיגים?

בגשמיות אנחנו משיגים את כל מה שנכנס לכלים שלנו, בחושים שלנו, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, ואנחנו מפתחים עוד כלים נוספים כדי להרחיב את טווח הקליטה. אנחנו לא יכולים להוסיף עוד איזה ערוצים חוץ מחמשת הערוצים האלה, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אנחנו לא יודעים מה יש עוד, אבל בכלים האלו אנחנו יכולים להרחיב את תחומי הקליטה שלנו.

אז אנחנו בונים מכשירים שעל ידם אנחנו יכולים לשמוע גלים, לראות גלים, לגלות כל מיני דברים, לא יותר מזה, בכלים שלנו. מזה אין לנו שום כניסה לרוחניות, אבל בעולם הזה אנחנו מבינים במשהו יותר.

מה שאין כן, אם אנחנו בונים כלי חדש, עליון יותר, ההפך מהכלי שלנו, הרצון לקבל, זה כלי שאנחנו יכולים לרכוש אותו על ידי הכוח העליון, על ידי התקרבות לבורא, כלומר, בעל מנת להשפיע, בלהידמות לבורא, בלהתחבר לחברים, בלהשתדל להשפיע דרך החברים לבורא, להשתדל לקבל דרך החברים אלינו מהבורא. וכך דרך הקבוצה, דרך "עשר הספירות" מה שנקרא, אנחנו מתחילים להיות מקושרים עם המקור העליון, עם הכוח העליון.

זו בעצם כבר שיטת קליטה אחרת שכולה בנויה לא על הרצון לקבל שלנו, שעל ידו אנחנו מגלים את כל המציאות הארצית שלנו, אלא זו שיטה שבנויה על הרצון להשפיע, צורה הפוכה. ככל שאנחנו יוצאים מעצמנו ונכנסים לזולת, על ידי נטייה כזו לזולת שאנחנו משתדלים להיות בה בקבוצה, זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו מגיעים ל"ואהבת את ה' אלוהיך".

כך אנחנו בעצם רוכשים, בונים מעל כוח הקבלה שלנו, מעל כוח הקליטה דלקבל, את כוח ההשפעה, הרצון להשפיע. ולפי השתוות הצורה שלנו עם הרצון להשפיע, בפעולת השפעה, באופן ההשפעה שאנחנו רוכשים, אנחנו מתחילים להרגיש לפי השתוות הצורה שלנו, באותה מידה שאנחנו משפיעים, אנחנו מתחילים להרגיש את הכוח העליון הכללי, הבורא, שכולו בהשפעה. בזה אנחנו מתחילים לגלות אותו, להתקרב אליו, לעבוד עימו בצורה שאני אליו והוא אלי, וכך אנחנו נכנסים לקשר הדדי.

תלמיד: כלומר, גילוי ונסתר אצלנו זה גילוי תכונת ההשפעה, איך אנחנו מגלים את תכונת ההשפעה, זה הגבול בין נסתר לגלוי אצלנו?

כן. אנחנו מגלים את תכונת ההשפעה על פני תכונת הקבלה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". אתה מבין איך הכול מתקשר, ונעשה לא כל כך מבולבל ונמרח, אלא יותר קונקרטי.

שאלה: אמרת שדרך העשירייה אנחנו משפיעים לבורא.

דרך איזה כלי אתה יכול לתת? אפילו בעולם שלנו אנחנו בונים איזה כלים כדי למסור ולקבל. אנחנו צריכים איזה כלי מיוחד, משדר.

תלמיד: נניח יש לי עשירייה, חברים, אנחנו מתחברים יחד, מה זה אומר שמתוך החיבור הזה אנחנו משפיעים לבורא, ומה זה נקרא שדרך החיבור אנחנו מקבלים ממנו?

פשוט מאוד, כמו שאתה תופס גלי רדיו. גלי הרדיו האלה נמצאים בכל מקום, אם יש לך מכשיר שתופס איזה גל, אז אתה תופס את הגל הזה.

הבורא נמצא בכל מקום. על ידי העשירייה שאתה מתחבר אליה, ושכולם כך בעשירייה רוצים להתחבר ולבנות איזה מכשיר כללי, אז כל אחד וכולם יחד, עוד נלמד איך זה נעשה, אלו עשר ספירות שמשלימות זו את זו ובכל זאת כל ספירה וספירה תופסת משהו משלה, ובצורה כזו אנחנו מגיעים למצב שאנחנו תופסים את הבורא, מגלים אותו בגלאי שלנו שזו הקבוצה, וכל אחד ככל שמשקיע יותר באותו מקלט, כך הוא מקבל.

תלמיד: יש מצב חיבור מסוים בעשירייה, כל אחד מאיתנו מוסיף מעצמו משהו מיוחד לזה, איזה אות אנחנו תופסים שם?

אתה מגלה מהבורא את תכונת ההשפעה במידה שאתה משתדל לייצב אותה בינך לבין החברים. אתה רוצה להשפיע להם, וכך כל אחד לאחרים, וכולם יחד עושים את העבודה הזו בתוך המקלט הזה, כי אתם רוצים מתוך זה להגיע למצב שאתם משפיעים לבורא. אז כל אחד ואחד בתוך המקלט מוסיף את החלק שלו, וכולכם יחד רוצים לשדר את זה לבורא, זה מה שאתם רוצים שייצא לכם.

ואז אתם מתפללים, מבקשים, שהבורא יסדר לכם את ההזדמנות הזו, שזה יצא לכם, שתצליחו. ואז "איש את רעהו יעזורו", ככול שאתם תומכים זה בזה, ועובדים על זה יחד בכל מיני אופנים, עושים ישיבות, סעודות, לימודים, אבל בעיקר חושבים איך נתחבר בינינו בצורה כזו שכל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים כדי להתכלל בהם, ואיך הוא קולט מכולם כדי להתכלל מהם, כך יוצא בסופו של דבר שאתם בונים איזה מכשיר קשר בין כל אחד לכולם.

בזה אתם עושים כזה קשר, קומוניקציה, בתוך הקבוצה שאתם בונים את הבורא. הבורא נקרא "הכולל", שאם אתם מגיעים לאיזו התקשרות ביניכם, שכל אחד רוצה להשפיע לכולם, אז איזו מידת התקשרות שאתם מגיעים אליה נקראת "בוא וראה". "תראו מה השגנו, תראו מה קיבלנו, מה גילינו", זה הבורא, "בוא וראה", כך מגלים אותו.

תלמיד: מתוך מה שאתה אומר אני שומע שכל המאמצים שאנחנו עושים בחיבור, בבניית המכשיר הזה, זה האות שיוצא מאיתנו לבורא, מה עם האות שנכנס אלינו?

הבורא נמצא כבר בתוכנו, אנחנו לא צריכים ללכת ולמשוך אותו מאיזה מקום, הוא נמצא בתוכנו, גם מה שאנחנו עושים עכשיו, מצליחים, טועים, שואלים, מבולבלים, כן או לא, את הכול הוא עושה, אנחנו צריכים רק להשתדל להתקרב אליו, עוד נדבר על זה אבל כך צריך לקרות. אתה רואה עכשיו אני מדבר ומרגיש שרוב החברים מתחילים לתפוס את זה בצורה יותר מוחשית, יותר קרובה ללבם, ואפילו להבנתם, יפה.

תלמיד: אתה אומר שכשאנחנו בונים את החיבור הזה, אנחנו צריכים גם לכוון אותו לבורא, איך לבצע נכון את המיקוד הזה?

הכול תלוי בכמה כל אחד ואחד ירצה דרך כל החברים להיות מכוון לבורא, זה נקרא "לעשות נחת רוח ליוצרו".

תלמיד: איך כל חבר יכול לכוון את עצמו נכון?

על זה קראנו המון דברים, דרך החיבור בינינו לחיבור עם הבורא, אין מה להגיד יותר, במידה שאתה רוצה לטובת החברים אתה יכול להעביר את היחס הזה לבורא.

המותר והאסור בשימוש המדע האנושי

"לפיכך, אנו ההולכים בדרכי חז"ל, אין אנו רשאים להשתמש עם המדע האנושית, אלא עם אותם הידיעות שהוכחו מהנסיון הממשי, ואין לנו צל של ספק במציאותם. ולכן לא נוכל לקבל מכל שלוש השיטות הנ"ל שום עיקר דתי. ומכל שכן במושגים של "גוף ונפש", שהם "העיקרים הכוללים והנושאים של כללות הדת". ורק מהידיעות של תורת החיים, הלקוחים מהנסיון, ושאין אדם היכול להסתפק באמיתותם, מהם נוכל לקבל."

זאת אומרת, אנחנו יכולים לקחת מהחיים רק עובדות שנתפסות בחמשת החושים שלנו ואנחנו בטוחים שזה כך.

"ומובן, שהוכחות כאלו, אי אפשר שימצאו בשום ענין רוחני, אלא רק בענינים גופניים, המסודרים לתפיסת החושים. לפיכך, יש לנו הרשות להשתמש בשיעור מסויים, רק בשיטה השלישית, העוסקת רק בעניני הגוף, ובכל אותם המסקנות שהוכיחו על פי הנסיון, שלא יצוייר בהם שום חולק.

ויתר הסברות המשותפות מהגיון הן משיטתם, והן משיטות אחרות, פסולים לנו ואסורים לנו, וכל המשתמש בהם עובר על הלא תעשה "אל תפנו אל האלילים", כמבואר.

אולם שיטה שלישית זו, זרה ומאוסה מאד, לרוח האנושי. וכמעט שלא נמצא שום משכיל אמיתי שיוכל לקבלה. כי לפי דבריהם נמחקה וחלפה לה כל הצורה של האדם, כי עשו אותו למין מכונה, הפועלת והולכת על ידי כוחות אחרים. ולדעתם אין לאדם כל בחירה חופשית מרצונו עצמו, אלא נדחף והולך על ידי כוחות הטבע, וכל עשיותיו המה בעל כורחו. ואם כן אין לו לאדם שום "שכר ועונש", כי אין דין עונש או שכר חל על מי שאין לו חופש הרצון." לכן אנחנו פשוט פועלים כאן כחיות, כבהמות.

"ודבר כזה רחוק מהדעת בתכלית, ולא רק מהדתיים, מאמיני שכר ועונש, שמתוך האמונה בהשגחתו ית', אשר כל כוחות הטבע מושגחים ממנו ית'. ובטוחים שנמצא בכל המנהג הזה מטרה טובה ורצויה.

אלא שיטה זו מוזרה עוד יותר ללא דתיים, אשר לפי דעתם, כל אחד מסור בידי הטבע העוור, חסר דעה ומטרה. והם בני בינה והשכל, נמצאים כמשחק בידיו, שמוליך אותם שולל, ומי יודע להיכן? לפיכך נמאסת שיטה זו, ולא נתקבלה כלל בעולם."

כי אז כל אדם, הוא סתם מכונה ביולוגית שנפעלת על ידי כל מיני כוחות טבע ואין בתוך האדם לא בחירה חופשית ולא סיבה ולא תוצאה, וכל אחד מאיתנו הוא בסך הכול מכונה ביולוגית. כמו שאנחנו רואים את כל החיות, דומם, צומח, חי, אנחנו חלק מן החי וגם אנחנו נפעלים על ידי הטבע. פיתחנו אמנם כל מיני חוכמות שלנו, אבל גם הן נמצאות בעצם באותו מישור של הטבע ולכן אנחנו בזה לא נעלה למעלה מהחי.

"ודע, שכל שיטת תופסי השניות, לא באו אלא לתקן את המעוות הנ"ל. ולפיכך החליטו שהגוף הזה, שהוא מכונה בעלמא לשיטה השלישית, אינו כלל האדם האמיתי. ועיקר האדם, הוא דבר אחר לגמרי, בלתי נראה, ובלתי נתפש בחושים. כי הוא עצם רוחני, המלובש בגניזה בתוכיות הגוף. והוא "האנכי" של האדם ה"אני", אשר הגוף וכל מלואו, נחשב כבחינת רכוש אל האני הזה, הרוחני הנצחי, כמו שהאריכו בזה.

אולם לא רק שכל השיטה הזאת צולעת על ירכה, כמו שהודו בעצמם, אשר אינם יודעים לבאר איך עצם רוחני, שהוא "הנפש", או "האני", יוכל להניע את הגוף, או להכריע עליו באפס מה. כי על פי הדיוק הפילוסופי עצמו, אין לרוחני שום מגע עם דבר גשמי, ואינו פועל עליו כלל, כמו שכתבו בעצמם."

אתם צריכים לקרוא גם בבית את החלקים האלה. המאמר הזה לא מסודר ממש לדפוס ולא נפתח על ידי המחבר, בעל הסולם, לכן קשה לנו ללמוד אותו, אבל אם נקרא אותו בעוד כמה זמן, אחרי שנתקדם בינתיים על ידי מקראות, מאמרים אחרים, נראה כמה יש לנו כאן חומר נוסף בין המילים.

שאלה: אנחנו קוראים שני מאמרים, ובשניהם, גם ב"חכמת הקבלה והפילוסופיה" וגם "בגוף ונפש" הוא מקדיש המון זמן לשלול שיטות שרווחות בעולם. האם גם לנו כדאי להשתמש בשיטה הזאת של שלילת דעות קיימות כדי להסביר את שיטתנו?

לא. אנחנו לא רוצים להתערבב בכלל עם כל מה שיש, לא לעשות זאת כביקורת על משהו, בשביל מה? קודם כל בכך תידמה להרבה אנשים שרוצים לבנות את עצמם על ידי פסילת האחרים, אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רוצים להסביר מהי חכמת הקבלה ומי שיבין, אז מתוך זה יבין מה כל כך מיוחד בחכמת הקבלה לעומת כול מיני שיטות, אם בכלל הוא מכיר את השיטות, ואם לא, אז בשביל מה. אז הוא לא יידע את השיטות האחרות ואין לו לזה שום נטייה, הוא לא ילך למחקר השוואתי בין שיטה זו לאחרת וכך יישאר במה שהוא. כל אחד. העיקר שאנחנו נגיע לכלי הרוחני ומתוך זה יהיה לנו מובן כמה הוא נעלה מכל השיטות האחרות שאנשים בעולם הזה יכולים להמציא.

תלמיד: איפה נכנסת פה השיטה החילונית הרגילה שלאדם אין נפש ואחרי המוות לא נשאר שום דבר, ומצד שני כן יש לו חופש בחירה, או לפחות כך רובם חושבים?

יש כאן עוד הרבה שיטות וגם אמונות פסיכולוגיות, פיזיולוגיות ודתיות למיניהן, יש הרבה דברים ויש אנשים שאוהבים למיין ולסדר אותם ולתת לכל שיטה ושיטה דירוג, אנחנו לא עושים את זה כי אין לנו קשר איתם בכלל. אנחנו רוצים רק להגיע לאמונה למעלה מהדעת, לצאת למעלה מכל השיטות, מכל הגישות האלה לרמה כזאת ששם רק חכמת הקבלה נמצאת והיא מסבירה לאדם את המציאות האמיתית.

הקיטרוג על הרמב"ם

"אולם אפילו בלי הקושיה הזו, גם כן היתה שיטתם "אסורה לבוא בקהל ישראל", כמו שהבאנו לעיל. וחשוב שתדע, שכל הקיטרוג הגדול שהיה על הרמב"ם ז"ל, מחכמי ישראל, והפסק דין החמור לשרוף את ספריו כנודע, לא היה זה משום שהיו מסופקים באפס מה בחסידותו וצדקותו של הרמב"ם ז"ל עצמו, אלא רק משום שהסתייע בספריו מהפילוסופיה והמטפיזיקה, שהיתה בזמן ההוא על שיא גובהה. והרמב"ם ז"ל רצה להצילם מזה. ועם כל זה, לא היתה רוח החכמים נוחה הימנו".

הם חשבו שדווקא מתוך זה שהרמב"ם יהיה גדול ויתעסק במטפיזיקה ופילוסופיה אז הרבה אנשים במקום להגיע לחכמת הקבלה, לגילוי הבורא, ילכו אחרי מטפיזיקה ופילוסופיה. לא נפרט יותר, ככול שנתקדם ברוחניות כך יהיה לנו ברור על מה מדובר. "ואין צריך לומר, בזמן הזה," שלנו. "אשר כבר הגיע דורנו, לידי התפתחות והכרה, שאין בפילוסופיה המטפיזית שום תוכן אמיתי שיהיה כדאי לבלות הזמן עליו. אם כן ודאי שאסור לו למי שהוא לקבל איזה תבלין מדבריהם."

ולכן זה דבר מאוד חמור מה שהיה בהיסטוריה לפני מאות שנים, שהיה פסק דין ושרפו את כל ספרי הרמב"ם, ועד שלא עברה התקופה הזאת היה אסור לעסוק בספרים שלו. היום אנחנו אחרי כל הדברים האלה, וכמו שהוא אומר "הגענו בדורנו להתפתחות והכרה שאין בפילוסופיה ומטפיזית שום תוכן אמיתי", ולכן ברור לנו שאין לנו לעסוק במה שהיה בזמן הרמב"ם כל כך מסוכן, ולכן מותר לנו ללמוד את דברי הרמב"ם, כי הוא באמת היה מקובל גדול, אמיתי. במשך חמשת אלפים, כמעט ששת אלפים שנה שחכמת הקבלה קיימת, הדברים האלה הם חלק מההיסטוריה הגדולה שעברו כל המקובלים, עם כל הגילוי שלהם, עם כל החיפוש שלהם, אנחנו עוד נלמד את זה. מעניין מאוד איך השכל של האדם, גילוי הבורא, הגישה לגילוי הבורא, משתנים מדור לדור עד שזה מגיע לדורנו, מתוך זה אנחנו עוד נלמד מה מיוחד בדורנו זה.

שאלה: בעל הסולם כותב על החכמים שהתנגדו לרמב"ם, על איזה חכמים הוא מדבר?

היו אז חכמים גדולים שהבינו את הרמב"ם, והיו בהשגת הבורא כמו הרמב"ם. הרמב"ם היה מקובל גדול מאוד, אבל מפני שהוא השתמש בכל מיני מושגים של המטפיזיקה והפילוסופיה, החכמים פחדו שאנשים יתחילו להיכנס למטפיזיקה ולפילוסופיה בעצמם, ולא כמו שהרמב"ם מספר. ולכן כדי לעשות גדר ולא לתת לאנשים להיכנס לתוך השיטות האלה, הם קבעו פסק דין כזה, שהרמב"ם לא בסדר, צריכים לשרוף את הספרים שלו, ואסור ללמוד אותו.

רק כעבור זמן, שכבר עזבנו את אותו הדור והפילוסופיה המטאפיזית הזאת כבר פשטה את הרגל לגמרי, וברור לכולם שלא שווה להשקיע בה אפילו קצת זמן וכוח, מותר לנו לקרוא את ספרי הרמב"ם וללמוד מהם, מפני שהם כבר לא יכולים להסיט אותנו לאיזה צורות מטאפיזיות במקום שיטת הקבלה.

אנחנו עוד נדבר על זה, זה לא פשוט, הדברים האלה הם לא כל כך פשוטים וקלים. יש כאן כמו שאמרתי, אלפי שנות התפתחות של חכמת הקבלה, שהיא החכמה הראשונה, הגדולה והעתיקה ביותר באנושות, שהגיעה אלינו לפני 6000 שנה מאדם הראשון, עוד נדבר על זה.

שאלה: לאור המצב בעולם שכמעט פורצות מלחמות, המגפה והאקלים, אני הייתי בטוח שאנשים כבר יתחילו לשאול את עצמם "מה אני עושה פה?", אבל נראה שהם נהיים יותר ויותר גשמיים דווקא, פחות רוחניים.

כי יש להם בעיה יותר גדולה, אז הם רוצים לשמור על עצמם מפני הקור והחום, מהתפרצויות טבע למיניהן, מהקורונה או האומיקרון או עוד כל מיני דברים, ממלחמה כמו שאתה אומר, יש בעיות. אדם קודם כל רוצה לשמור על עצמו, בשבילו בעולם הזה הדבר הכי יקר זה החיים שלו, הגוף שלו, ולכן לזה דואגים כולם. אז מה יש כאן לדבר?

שאלה: מתי אמור לקרות החיבור בין גוף לנפש לפי חכמת הקבלה?

קודם הוא צריך לקרות אצלנו. ואם אנחנו נהיה כמקור של אותו הכוח, שהרוחני והגשמי מתחברים יחד, אז נוכל להיות גם מרכז לחיבור של כל האנושות, והיא תתחיל להרגיש שרק אצלנו יש אמת, ויבואו וילמדו מכם ואתם תהיו המורים של כל האנושות.

שאלה: לפי חכמת הקבלה מה תפקידו העיקרי של הגוף ומה התפקיד העיקרי של הנשמה?

גם זה וגם, גוף ונפש, צריכים לעבוד יחד, ועל ידי העבודה המשותפת ביניהם אנחנו צריכים להגיע לדבקות בבורא.

שאלה: האם מהמאמר הזה אפשר לקחת עקרונות שאפשר להשתמש בהם בהפצה?

לא. זה מאמר קצר, אנחנו לא מכירים ולא יודעים אותו, אנחנו לא הרגשנו אותו, הוא לא נכנס ממש לתוך המודעות שלנו, לכן אסור לנו להשתמש בו כדי להפיץ משהו על ידו. ואפילו הקטעים שבהם בעל הסולם מזכיר גוף ונפש, הם כאלו קטעים קצרים ולא גמורים, שאנחנו בעצמנו לא יודעים מה לעשות איתם. לכן תהיו בבקשה רציונליים, אסור לנו להפיץ את המאמרים האלה. אנחנו קוראים את המאמרים האלה כדי לפתוח קצת את הדעת שלנו, דעתנו, אבל לא יותר מזה.

קריין: עם איזו מחשבה נלך כל היום?

אני חושב שאנחנו צריכים בכל זאת לחדש את כל אותם הקטעים שאנחנו קוראים בלקט הקטעים של "אמונה למעלה מהדעת", להוציא משם תמצית ברורה שממש דוקרת לנו בלב, ולדבר על זה בתוך הקבוצה.

וגם על מה שדיברנו היום, שאנחנו צריכים להיות מחוברים בקבוצה בצורה כזאת שנרגיש שאנחנו בונים מקלט לגילוי הבורא, וגם משדר מאיתנו לבורא, והכול נמצא בתוך העשירייה. אז בואו נדבר על זה, נתרכז בזה. דיברתי על זה כמה דקות, בואו נוציא משם עוד רעיונות, אני מוכן להרחיב על זה.

בינתיים חיבוק חם לכולם, ושכולם יהיו בריאים, מוצלחים, שמחים וקרובים לבורא. בהצלחה.

(סוף השיעור)