סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 26.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
קטעים נבחרים בנושא - עבודה באמונה למעלה מהדעת
קריין: קטע מספר 75 מתוך "כתבי רב"ש ב'", מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה".
"אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהתורה מה שהוא עוסק בה עתה, הוא בכדי שזה יהיה תבלין, היינו, שע"י התורה יהיה בידו הכח להתגבר על הרע וללכת בדרך החסד, הנקרא "ימין". ומבחינה זו אפשר לומר, שהתורה ניתנה בימין, שפירושו, על שם הפעולה. היינו, שמכשרת את האדם, שתהיה בידו אפשרות ללכת בדרך הימין. וזה נקרא "בחינה א' שבתורה", שימין נקרא "שלימות", שלא מרגיש שום חסרון.
ובחינה ב' שבתורה היא בחינת שמאל, הנקרא בחינת "חכמה", שהיא בחינת חכמת התורה. היינו, לאחר שכבר יש לו בחינת ימין, שהוא חסד, היינו אמונה למעלה מהדעת, והוא מאמין בה', שה' הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, אז הוא זוכה לבחינת נותן תורה, שנקרא "חכמת התורה", כמו שכתוב "אורייתא מחכמה נפקת". כלומר, לאחר שהוא מאמין, שיש נותן התורה, אז הוא הזמן לזכות לתורה. והתורה, ידוע שהיא יוצאת מחכמה. ובחינה זו יכולים לקרוא בשם "שמאל". היינו, שהיא באה לאחר שהאדם זכה לבחינת ימין, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, המכונה "חסדים מכוסים".".
(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב" 1990)
זאת אומרת, יש לנו כאן שני צעדים.
"אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהתורה ... שעוסק בה" בכדי שיהיה תבלין. עוסקים כדי לקבל תבלין, לקבל תיקון. האוכל בעצמו נקרא "רצון לקבל". התבלין שאפשר לאכול זו הכוונה על מנת להשפיע שרוכשים אותה על ידי התורה "שע"י התורה יהיה ... הכח להתגבר על הרע וללכת בדרך החסד," בעל מנת להשפיע. שכל הרצון ישתמש בו כדי להשפיע. "הנקרא "ימין". ומזה "אפשר לומר, שהתורה ניתנה בימין, ... על שם הפעולה". שהיא כולה להשפיע "... שמכשרתו ... ללכת ... בימין." הכול בנתינה. "וזה נקרא "בחינה א' שבתורה", שימין נקרא "שלימות", שלא מרגיש" בזה "שום חסרון." כי הוא כולו רוצה להשפיע. אין לו שום עסק עם הרצון לקבל שלו כמה הוא מקבל וכמה לא, אלא רק להשפיע, רק לתת, כולו לבן.
"ובחינה ב' שבתורה" דווקא התורה עושה לו כל מיני דברים, לא רק עושה ממנו השפעה בלבד. התורה מגדילה לו גם את הרצון לקבל, וגם מראה לו את כל הבעיות שבו. בחינה ב' שבתורה "היא ... שמאל, ... שהיא בחינת חכמת התורה. ... לאחר שכבר יש לו בחינת ימין, ... חסד, ... אמונה למעלה מהדעת, והוא מאמין בה', ... הוא מנהיג את העולם ... בטוב ומטיב," בלבד "אז הוא זוכה ... לנותן תורה," להתחיל להכיר את הבורא "שנקרא "חכמת התורה", ... שלאחר שהוא מאמין, שיש נותן התורה," שהוא מגלה אותו "... הזמן לזכות לתורה." מגיע לו. "והתורה, ... היא יוצאת מחכמה." וזה נקרא "שמאל". "... שבאה לאחר שהאדם זכה ... לימין, ... אמונה למעלה מהדעת, המכונה "חסדים מכוסים"."
שאלה: מה זה "חסדים מכוסים"?
"חסדים מכוסים" זה חסדים מכוסים מהחכמה. ומגולים כשהחכמה מתגלה בתוך החסדים. אור חכמה מתגלה באור החסדים. בהתחלה יש לך חסדים מכוסים, אבל אנחנו צריכים להגיע אפילו לחסדים מגולים. שכל אור החכמה מתגלה בעל מנת להשפיע.
שאלה: אז לפי הפסוק הזה, מתי זוכים לתורה?
כשזוכים לעל מנת להשפיע. וכולו לעל מנת להשפיע, אז מתחיל להתגלות אור החכמה.
שאלה: מתוך מה נולד באדם חיסרון?
מתוך מה נולד חיסרון באדם? מזה שהוא מתקדם. אם הוא לא מתקדם אז לא נולד בו חיסרון. אז יש לו חיסרון בהמי, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות.
שאלה: איך ממצב של שלימות פתאום נולד החיסרון, כאילו ימין זה שלימות ואז נולד איכשהו חיסרון חדש?
נגמרת המדרגה התחתונה, מתחילה לגדול מדרגה עליונה יותר שמתחילה ממלכות, מחיסרון. כך גם בחיים שלנו. אם אני גמרתי איזו עבודה, הגעתי לאיזו ידיעה או משהו, אז אני מתחיל לגלות מה עוד חסר לי. זה תמיד כך, או תגיד שהולכים על שתי רגליים. תמיד ימין ושמאל, מילוי וחיסרון כרוכים זה בזה.
שאלה: שני השלבים שעליהם אנחנו קוראים פה, בהתחלה אנחנו מתחברים בעשירייה בקו ימין, בעליה מעל עצמנו, מה זה אומר שאנחנו משיגים את נותן התורה בשלב השני, בינינו?
מתחילים להידמות לבורא בפעולת ההשפעה. בפעולה ראשונה אנחנו רק לא מקבלים שום דבר לעצמנו, חוץ מדברים הכרחיים, ודאי, כדי להתקיים. בפעולה השנייה אנחנו חוץ מזה יכולים לעזור לאחרים, לצאת מעצמנו, להעביר להם את הכוח העליון.
ואז במידה הזאת אנחנו מתחילים להידמות לבורא, ואז אנחנו מתחילים בצורה כזאת להכיר אותו, להבין אותו, להרגיש אותו, להידבק בו בפועל. זה שלב ב'.
תלמיד: מה זאת אומרת שאנחנו עוזרים לאחרים לצאת מעצמם, מדובר על החברים בעשירייה?
כן.
תלמיד: ואיך בפעולה הזאת אני דומה לבורא ומגלה אותו, מהי אותה תכונה שאנחנו מגלים בינינו?
מידת ההשפעה אנחנו מגלים. מידת ההשפעה בכוח. אני מקבל מלמעלה כמו מהעליון ואני אמצעי ומוסר את זה לאחרים כמו לתחתונים. אז אני כלפיהם פועל באותה צורת השפעה כמו הבורא. ובזה אני מדביק את עצמי לבורא.
תלמיד: וזה מה שנקרא שאנחנו מגלים את "אור החכמה"?
אני מעביר לאחרים דרכי, זה כבר אור החכמה.
שאלה: האם התורה הופכת לתבלין רק כשהאדם זוכה להרגשת הבורא מתוך העבודה הרוחנית?
כן. אחרת היא לא תבלין. זה רק תיקון בחסדים.
שאלה: העשירייה החליטה על כמה דברים, כמו להגיע לשיעור, להכנה, לפתוח מסך בזמן השיעורים, להשתתף בפעילויות. האם דרישה מהעשירייה, מצד החברים זה נקרא "קו שמאל"?
לא. לפי הפעולות שלכם בלי להתייחס לאור, לבורא, אתם לא יכולים להגיד שזה שמאל, ימין. אבל מה זה חשוב? אחר כך אתם תדעו.
שאלה: כי יש חברים שממש שומרים. "אל תעורר את קו שמאל. למה אתה שופט את החבר"? אם הגענו להסכמה בעשירייה על מילוי דברים?
אם אתם החלטתם על איזו התנהגות בעשירייה, אז אתם יכולים לדרוש את זה אחר כך מכל אחד ואחד. מה זה שייך לשמאל ולימין?
שאלה: הלימוד המשותף שלנו עכשיו ביחד, כל הכלי העולמי, נקרא "עיסוק בתורה"?
כן. אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה". ואחר כך אנחנו זוכים לגילוי דרגות גילוי הבורא שגם נקרא "תורה". זה נקרא "תורה" כשהאור המתקן ו"תורה" כשהאור המגולה. בכל ארבע הדרגות יש לנו תורה.
שאלה: לפי הקטע, מה הסדר? הוא מדבר קודם על ימין ואחר כך על שמאל, וענית גם לחבר שימין זה כבר כשנשלמת המדרגה ואז מתחילה מדרגה חדשה בשמאל.
אם יש לי ימין שזה חסדים, לפי האורות ימין זה חסדים, אז אני אחרי זה עובר לשמאל כדי להמשיך באור החסדים אור חכמה.
תלמיד: אבל זה כבר ממדרגה אחרת?
לא. באותה מדרגה. בהתחלה אנחנו עובדים רק בכלים דחג"ת שזה חסדים, ואחר כך בכלים דנה"י שזה כלים דקבלה ומקבלים אור החכמה בעל מנת להשפיע.
שאלה: כן, אבל אנחנו גם אומרים כאילו שהעבודה מתחילה דוקא מהחושך, או שזה לא קשור?
לא. מתחילה מהחושך, אז מה? עד שאנחנו מגיעים לאור החסדים. אבל אחר כך אנחנו בתוך אור החסדים ממשיכים את אור החכמה. מעוררים בעצמנו את הרצון לקבל. אבל זה כבר נמצא בשליטה שלנו.
קריין: קטע מספר 76, מתוך רב"ש ב'" ,"מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה".
"אנו רואים, שכל הבסיס נבנה רק על האמונה, שרק ע"י אמונה יכולים לצאת מהגלות. ולא להתחשב עם הדעת שלנו, הגם שעיקר האדם נמדד לפי דעת, שיש לו. אבל זה שהאדם יש לו דעת, לראות את מצבו האמיתי, זה נותן לו מקום ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שלמעלה מהדעת אין האדם מסוגל ללכת בלי עזרת ה'. מה שאין כן אם הוא רואה, שמצד השכל הוא יכול ללכת קדימה, אין נצרך לעזרתו יתברך. ועיקר, מה שרוצים מהאדם, שהוא יבוא לשלימותו, היינו שיזכה לבחינת נרנח"י דנשמה. וזה בא דוקא ע"י זה שהאדם נצרך להבורא, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואומר הזה"ק "במה מסייעין. בנשמתא קדישא, כד אתיליד יהיבנן ליה נפש מסטרא דבעירי דכיו, זכה יתיר יהיבין ליה רוחא וכו'".
לכן דבר גדול הוא, בזה שהאדם הוא נצרך להבורא, שיעזור לו. כי ישועתו יתברך הוא בזה, שנותנים לו כוחות יותר גדולים מלמעלה. וע"י זה שמקבל כל פעם כח חדש, היינו בחינת נשמה חדשה, עד שבסופו של דבר הוא יקבל כל בחינת נרנח"י, השייכים לשורש נשמתו. נמצא, נס נקרא, מה שאינו בידי אדם, שישיג את הדבר. כלומר, שבידי אדם אין הדבר באפשרות להשיג, אלא שצריך להיות נס מן השמים, שרק באופן כזה נקרא "נס".".
(הרב"ש. מאמר 11 "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה" 1990)
שאלה: מהי ברית בעשירייה?
שאנחנו מחויבים לחזק זה את זה, עד שאף אחד לא ייפול מדרגת האמונה לתוך דרגת ההרגשה והידיעה, שכולנו נחזיק את עצמנו באמונה, היינו בהשפעה. והעשירייה יכולה כך להחזיק אותנו שבאמת נרצה להיות בזה, נהיה מסוגלים לבקש כל הזמן מהבורא שיחזיק אותנו למעלה מהאגו שלנו מהרצון לקבל, מההרגלים האגואיסטיים שלנו.
שאנחנו כל הזמן רוצים ליפול. הבורא הוא מסדר לנו רצון לקבל יותר ויותר גרוע, יותר ויותר חזק, וקשה לנו ואנחנו כל הזמן נמצאים ממש בין חיים ומוות ככה, או ליפול לתוכו או לעלות למעלה ממנו, וכאן אנחנו כל הזמן צריכים להיות ממש ככה הנמצאים באוויר, וכאן הקבוצה חייבת לתת לנו כוח שאנחנו עם הקבוצה נידבק בבורא וכך נשמור את עצמנו מליפול לדעת, אלא להיות למעלה מהדעת, להיות למעלה מהרצון, מחשבון האגואיסטי הרציונאלי וכן הלאה. לא ליפול לתוך ההרגשה שלנו ליהנות מכל מיני דברים אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. להתעלות למעלה מזה.
שאלה: מה צריך בשביל שאדם יוכל ללכת מעל הדעת שלו, להצדיק מעל הדעת?
כל הזמן הוא צריך להרגיש שהקבוצה שלו, העשירייה שלו לוחצים עליו ומחזיקים אותו ולא נותנים לו ליפול. וצריך כל הזמן להשתדל לתאר לעצמו שאם הוא עוזב את העשירייה, אם הוא לא מתחזק איתם ועם הבורא, אז הוא ממש נופל למוות. כך צריך לצייר לעצמו את כל התענוגים שנמשך אליהם.
שאלה: מה המשמעות של נס ברוחניות?
נס ברוחניות זה למעלה מהטבע הרוחני. שלא לפי סדר סיבה ומסובב. לא לפי מה שאנחנו לומדים. שקורה משהו שאי אפשר שיקרה וזה קורה, זה נקרא נס.
שאלה: מהו התבלין שהופך את המזון לניתן לאכילה? האם אנחנו יכולים לדעת מהו אותו התבלין?
התבלין שנותן אפשרות להשתמש ברצון לקבל, הוא הכוונה בעל מנת להשפיע.
שאלה: מהם אותם תענוגים שמפרידים אותנו מהעשירייה ברוחניות?
כל תענוג על מנת לקבל מפריד אותי מעשירייה.
תלמיד: תענוגים רוחניים? תענוגים גשמיים?
לא חשוב איזה.
שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע למצב של "הבא להיטהר מסייעין אותו"?
אנחנו צריכים להשתדל בכל הכוח, לקרב את עצמנו להשפעה הדדית בתוך העשירייה ואז אנחנו נזכה למצב שהבורא יסייע לנו.
שאלה: רב"ש כותב מתוך מצב של איחוד כמו שאני מבין, כאן מדובר על אדם שמגיע להיטהר, האם זה אומר שהמצב הזה הוא איחוד בעשירייה?
אני לא מבין כל כך מה שאתה שואל אבל כל אחד שנכלל בעשירייה הוא בעצם מגיע לניקוי, לתיקון.
שאלה: האם אני מבין נכון, שכל תענוג עבור עצמי מפריע לבנות מסך?
נכון.
שאלה: מהי נשמה קדושה והאם אנחנו יכולים להגיע לזה?
אם אני מתקן את הרצון לקבל שלי, שאני לא מקבל לעצמי להנאת עצמי זה נקרא צמצום, שאני עושה הכול כדי להשפיע לזולת זה נקרא בעל מנת להשפיע, אני בהתאם לזה יכול לקבל אור בתוך הרצון בכוונה בעל מנת להשפיע, האור הזה נקרא נשמה הקדושה.
שאלה: רב מה זה אומר שנותנים לאדם כוחות יותר גדולים מלמעלה נשמה חדשה?
נותנים לו כוח המסך שיכול להתגבר על הרצון לקבל שלו שיהיה בעל מנת להשפיע. וברצון לקבל המתוקן בכוונה על מנת להשפיע הוא מתחיל לגלות את מצבו הרוחני, העולם העליון.
שאלה: מה זה נקרא לא לעזוב את העשירייה?
לא לעזוב את העשירייה, לא לעזוב לדאוג לאחרים, לחברים. זה נקרא לא לעזוב את העשירייה. לא לעזוב את הדאגה לחברים.
שאלה: אין לנו ניסים ונפלאות, אנחנו משיגים הכול על ידי מאמצים ויגיעה, וכדי להשיג את התוצאה ואין תוצאה. לא רואים את התוצאה, אז מה זה הנס? איך מרגישים את הנס? מה זה נס בכלל? מה זה לזכות בנס?
תגיד יותר טוב איך אני זוכה לנס? כן?
תלמיד: כן.
אז מה אני צריך לעשות כדי לזכות לנס? אתה צריך להגיע לאהבת הזולת. זה הכול. זה התנאי. נס זה נקרא לא לפי סדר המדרגה, שפתאום מגיע לי מה שלא מגיע. לפי הרצון לקבל שלי לא היה מגיע, הכוונה על מנת להשפיע שרכשתי על רצון לקבל פותחת לי מקום ומגיע לי מלמעלה את המצב החדש, שהוא נקרא נס.
תלמיד: אני יכול להרגיש בהרגשה שלי גם שזה לא טוב, מכאוב זה גם נס?
אני לא מבין מה שאתה אומר. אתה מדבר על משהו שלא נמצא במציאות. אתה מתקשר עם החברים, אתה מתחבר איתם, אתה מוכן להיות איתם יחד, אתה מרגיש שאתה נמצא עם הרצון לקבל שלך, כ"חטאתי נגדי תמיד"1. ושאתה כל הזמן צריך להתמודד עימו, עם החטא הזה שלך, עם הרצון לקבל שלך. ואתה רוצה להתגבר עליו. ואת זה אתה עושה בתנאי שאתה נדבק לחברים. אתה מרגיש את הדברים האלה שקורים לך? אז אתה מכין מקום לגילוי הנס, לגילוי הבורא. נס יציאת מצרים, מה זאת אומרת? שמגיע מצב מיוחד שאתה מתעלה מעל האגו שלך.
קריין: קטע מספר 77 מתוך כתבי רב"ש ב', "מהו שדווקא בליל פסח, שואלים ד' קושיות".
"ענין צמצום והסתר נעשה לטובת התחתון, אם כן אין מקום לשאול שאלות על ההשגחה, מדוע הבורא מתנהג עימנו בצורה זו כמו שנראה לעינינו, שאין אנו רואים את הטוב, ואנו סובלים גלות, ועניות, וכדומה, היינו שכל אחד ואחד יש לו טענות על הבורא, מדוע הוא מתנהג בהשגחה בלתי גלויה לעינינו, שזהו רק טוב. לכן אסור לדבר לשון הרע על השגחתו יתברך, איך שהוא מתנהג עם הנבראים. אלא אנו צריכים להאמין באמונה למעלה מהדעת, שממש כמו שנראה לעינינו, כך צריך להיות. ועל מה שאנו מרגישים, אנו צריכים ללכת בדרכי התורה, מה שהחכמים הורו לנו איך להתנהג בכל אלה ההרגשות שאנו מרגישים, ועליהם להגיד בדרך אמונה למעלה מהדעת, שעינים להם ולא יראו."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קושיות" 1989)
זו העבודה שלנו, שאנחנו לא מצפים לשום דבר חוץ מלהצדיק את הבורא, בכל צעד ושעל, בכל מצב ומצב שלנו, ורק לזה להשתוקק. אני לא רוצה שום דבר חוץ מזה. בשבילי זה נקרא התשלום, השכר, אם אני יכול על כל רגע ורגע לברך את הבורא. לברך מכל הלב, מכל מה שיש לי, לא לדרוש שום דבר חוץ מזה שתהייה לי אפשרות לחשוב ולהרגיש שאני נמצא בהשגחה טובה שלו. לא שמטוב, שיהיה לי טוב, אלא מתוך זה שאני לא מקלל אותו, אז נשתדל את זה לעשות, זה מאוד חשוב.
שאלה: אפשר להגיע להצדקה מלאה רק כשיש כוח של אהבת הזולת?
כן, אחרת לא יהיה לך כלי. אתה לא יכול להצדיק את הבורא מצדך בלבד, זה רק מהנקודה. אתה לא מגיע אליו, אתה לא תופס אותו. אתה צריך להרחיב מתוך הנקודה שלך את הכלי שלך ולפתוח. ולפתוח זה רק על ידי העשיריה.
שאלה: אז אני כאילו הולך נגד הבורא, עד שהוא נותן לי כוח של אהבת הזולת, כדי שאני אוכל להצדיק אותו?
למה נגד?
תלמיד: אני לא נגד, אלא אני דורש ממנו, כי אחרת לא יכול להצדיק אותו.
אבל קודם תעשה משהו [לפני] שאתה תדרוש. זה כמו אותו אדם שמֵרים שק על גבו, ומבקש שיעזרו לו. אם הוא כבר התחיל, אז הוא יכול לצעוק ויעזרו לו. אבל אם לא התחיל, אז אף אחד לא עוזר.
לכן אנחנו צריכים להתחיל ממש בכל הכוח. לכן כל רגע, כל יום ויום אני שואל מה עם העשיריות? האם אתם מרגישים מיום ליום שאתם נמצאים ביתר חיבור בעשיריות שלכם. זה מאוד חשוב, כי בלי זה לא יהיה לכם איפה לגלות את הרוחניות. הרוחניות מתגלה בעשרה חברים וזהו. שיהיה לא בדיוק עשר, קצת פחות, קצת יותר, אבל שתהיה קבוצה.
תלמיד: בעשיריה אצלנו אני מרגיש לפחות, שיש לנו יותר צורך לעזרה, שממש לא מצליחים לעשות איזה חיבור, אלא נמצאים בסוג של מבוי סתום, אבל משותף.
אז למה אתם לא מבקשים?
תלמיד: מבקשים, לא בכל הכוח שאפשר כי עוד מנסים, יש עוד איזו תקווה שנצליח לעשות משהו מצדינו, אז הולכים ומנסים?
מצידכם לעשות זה נקרא לבקש. אין חוץ מזה שום דבר. תפסיקו לעשות כל מה שאתם חושבים, חוץ מבקשה משותפת לבורא. אני אומר לכם וזהו. ותראו עד כמה שזה מושך אותכם קדימה, ותצליחו.
שאלה: כשאנחנו עושים ביקורת קו שמאל, אז אנחנו לא מצדיקים את הבורא. איך לעבוד עם זה, כשאנחנו אומרים שאנחנו בכפפות לבנות, ויש לנו ביקורת?
הבורא בכוונה נותן לנו מצבים כאלו, שאנחנו באמת לא מרוצים ממנו, לא מרוצים מהיחס שלו אלינו, מההנהגה וההשגחה שלו. זה בכוונה הוא עושה לנו, כדי שאנחנו נתעלה מעל להרגשה הזאת. את ההרגשה הזאת אנחנו מרגישים בתוך הרצון לקבל שלנו ואנחנו רוצים להיות למעלה מהרצון לקבל שלנו ולהצדיק אותו. איך להצדיק? שמה שהוא נותן לנו רע, זו עזרה, כדי שאנחנו נתעלה מעל הרע הזה, אליו, לבורא.
אם היה לנו טוב ברצון לקבל, לא היינו יכולים להתנתק ממנו. אתם מבינים איזו עזרה אנחנו מקבלים? זה נקרא "עזר כנגדו". אז ההפך, אנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל שלנו, מתי שהבורא נותן לנו שם הרגשה רעה. ואז אנחנו מגיעים לבורא ומבקשים ממנו, "הצילו, תן לנו להידבק אליך, בך, דרך העשיריה ואליך ותודה רבה שנתת לנו הרגשה רעה ברצון לקבל שלנו, בלי זה לא היינו יכולים להתנתק מהרע הזה. אם זה היה טוב, לא היינו יכולים להתנתק". ככה זה עובד. אבל זה בסדר, זה מסתדר, מסתדר הכול.
שאלה: זו הרגשה, אז אולי זה האגו?
בסדר.
תלמיד: הרגשה שכל יום יש קשר יותר טוב עם החברה, אבל זה אגו. איך אתה בטוח שזו הרגשה נכונה?
תבדוק את זה בתוך החברה, עם החברים ותראה. וגם אני דווקא סומך עליך, אתה בסדר, מתקדמים.
שאלה: האם יש סימן חוץ מהתגלות של חיכוכים בתוך העשיריה, לזה שהיא מתקדמת?
גם כל אחד ואחד יכול לבדוק, עד כמה שהרצון לקבל שלו שואב אותו פנימה, מושך אותו ברגלים פנימה, לתוך הרצון לקבל, במקום לצאת ולהתכלל בעשיריה.
שאלה: אנחנו אומרים שתפילה צריכה להיות מדויקת, על מה אני מבקש ועל מה אני צועק. וכאן הוא אומר שהתשובה היא נס, שזה משהו מעבר לבינה שלי בכלל. אז על מה הדיוק בתפילה?
הדיוק בתפילה שאני רוצה להתכלל בחברים ולאבד את עצמי שם. ואני מבקש מהבורא שיעזור לי את זה לעשות. כי קודם כל אני צריך להידבק בחברים, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". שיעזור לי את השלב הזה לעשות.
שאלה: האם צריך להצדיק אותו גם בקו ימין, או שצריך לקצר את הזמן בימין כדי להגיע לצעקה?
אני יכול להצדיק את הכול, השאלה היא עד כמה שאני נדבק לעשיריה. איך זה ימין, וזה שמאל, אתה יודע, תמיד יכולים להיות בלבולים. אני רוצה רק להיות יותר דבוק אליהם, ולשרת אותם.
נגיד אתם בזיכרון נמצאים איתנו היום ברוך ה' ואפילו שאלתם שאלה אחת, עשיתם טובה. איפה כולם? תדאגו שיהיו כולם, שאנחנו נראה את כול הקבוצה הגדולה. זו הדאגה שצריכה להיות, שאנחנו כולנו יחד. אני יודע שישנן עשיריות כאלה שמגיעים וממש בודקים קודם כל, האם כולם נמצאים מחוברים וזו צריכה להיות דאגה חשובה מאוד. מזה מתחילים.
שאלה: מה זה דאגה אוניברסלית מעשית בעשירה, כאשר אנחנו אוסף רצונות שונים?
מה זה שייך לרצונות, חיבור זה לא שייך לרצונות. אתה לא תוכל לכופף כל אחד ואחד שיחשוב כמו השני. כי הפרצופים לא שווים וגם הרצונות והמחשבות לא שוות. ודאי. אלא הכוונה להתחבר כדי להשיג את הבורא עד כמה שאנחנו שונים ודווקא שהשוני הוא יתגלה יותר ויותר.
תלמיד: האם קו שמאל שקרה אתמול, הוא רלוונטי לטיפול היום, או שאנחנו צריכים להיות עם העיניים קדימה?
יכול להיות שאתם יכולים ללמוד מאתמול, אבל תבדקו. אני לא יכול להגיד ככה סתם על כל דבר. תבדקו, יכול להיות שאפשר.
שאלה: אנחנו בעשירייה מתקדמים בעבודה ברצון להשפיע. אבל משום מה מתגלה לי כל פעם רצון לקבל יותר ויותר לעומק. מה זה אומר, שאני מפריע לעשיריה?
על ידי שהרצון האגואיסטי גדל בכל אחד ואחד מאיתנו, אם אנחנו מתעלים מעליו ונדבקים לעשירייה, אנחנו על ידי זה מעלים את כול העשירייה.
שאלה: במה בא לידי ביטוי ההצדקה של הבורא בצורה קונקרטית?
אני מצדיק את הבורא בכל דבר ודבר שיש לי, בכל רגע ורגע בחיי. לא חשוב איפה אני נמצא, אני תמיד צריך להרגיש שהבורא איתי ואני הולך יחד עימו ואני רוצה עוד יותר להידבק בו. "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי"2
שאלה: מהי המחשבה וההרגשה שאנחנו צריכים להחזיק בזמן השיעור כדי שהאגו לא יסית אותנו?
עד כמה שאני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי בזמן השיעור, עד כמה שאני נכלל יותר בעשירייה ובכלל בכל הכלי שנמצא, אני מרגיש יותר עמוק את החומר, ואפילו שלא כל כך מרגיש את החומר, אני מזמין עליי יותר מאור המחזיר למוטב. לכן חשוב מאוד לפני השיעור כבר להתחיל להתכלל עם כולם כדי דרך כל הכלי העולמי הזה למשוך מאור המחזיר למוטב.
ועד כמה אני מושך אותו? עד כמה שאני נכלל בכל הכלי הזה. זאת אומרת, מצד אחד אני רוצה למשוך על עצמי מאור המחזיר למוטב, ומצד שני מתי אני עושה את זה? מתי שאני נמצא בתוך הכלי הגדול הזה.
שאלה: האם אנחנו צריכים להגיע בעשירייה לאותם בירורים ביחס זהה לתפילה או שכל אחד בדרגה שלו וכך משלימים זה את זה?
אתם יכולים לחבר תפילה ביניכם בעשירייה שהיא כוללת את כל הדעות, זה לא חשוב. ודאי שלכל אחד יהיה משהו משלו להדגיש, זה בסדר גמור, זה בסדר.
שאלה: גילוי האור זה משהו שקורה בתוך כל העשירייה או שזה לפי תפיסת האדם שהוא זה שבונה את העשירייה לפי ההשפעה בה?
בדרך כלל אדם שנמצא בתוך העשירייה מושך את האור, האור הזה מגיע לכל העשירייה וכל אחד מהעשירייה במידה שהוא השתתף בהמשכת המאור ובדבקות בין כולם מקבל אותו.
שאלה: האם חבר בעשירייה יכול לדרוש משהו מהחברים שלו בעשירייה או שהדרישה צריכה להיות מכוונת רק לבורא?
אם זה כלפי התארגנות יחד אז הוא יכול לדבר איתם ולדרוש ודאי, אבל בסופו של דבר זה צריך להיות מכוון לבורא, שעם זה אנחנו מגיעים ליתר קירבה לבורא.
שאלה: אמרת שכל יום העשירייה צריכה להרגיש יותר מחוברת. איך אפשר לדעת אם אנו מתקדמים בעשירייה אם פעמים רבות ההתקדמות מתבטאת בפירוד ושנאה ולא בחיבור?
למה? אני לא מבין מאיפה זה מגיע. איזה פירוד, איזו שנאה? אם זה מגיע מהבורא אני מבין, אבל ככה סתם? למה זה מגיע לכם? אני לא מבין למה אתם מרגישים שנאה, דחייה? זה מגיע למקובלים גדולים, לא כמוכם. או שאתם כבר גדולים, אני לא יודע, אז תשמחו מזה שיש לכם דחייה כזאת שאתם רוצים להרוג זה את זה כמו תלמידי רבי שמעון. אם אתם כבר כאלו, אז מה אתם מתלוננים? הם לא התלוננו, הם ידעו שזה לפי המדרגה וכדי שהם יתחברו.
אז בואו נשמח שיש לנו בפתח תקווה קבוצה כזאת שהם נמצאים כבר בשנאה הדדית חזקה כל כך כמו תלמידי רבי שמעון, יפה.
שאלה: למה אני לא מסוגל לבקש עבור החברים?
אתה לא ניסית, אתה צריך כל הזמן לנסות, אתה כל הזמן צריך לחשוב איך אני מקדם את העשירייה, כי בזה החיים שלי, זה הכלי שלי, זו הנשמה שלי. אני לא חושב על הנשמה? אם אני לא חושב על העשירייה אני חושב על הגוף שלי האגואיסטי. זה הכול, מה איתכם? או חברותא או מיתותא, אחד משניים.
שאלה: תודה על הדוגמה של התפילות שנתת קודם, ויש לי שאלה לגבי זה. יש תפילה פרטית שלי שהיא עולה דרך העשירייה לבורא, זה משהו שאני מבין. אבל כשאתה מדבר על תפילה שהיא צריכה להתגבש בעשירייה באיזושהי פגישה שלהם ועם התפילה הזאת אנחנו צריכים לפנות זה לא מובן.
אתם צריכים לפתוח דף, דף וירטואלי, ובדף הווירטואלי הזה אתם צריכים יום יום לכתוב כמה שורות פנייה לבורא, דיברנו על זה. אז תעשו את זה בבקשה, היום, מחר, מחרתיים, כל יום, כך שאתם כולכם מוסיפים. אחד כותב משפט, השני מוסיף משפט, השלישי מוסיף משפט, עד שיהיו משפטים כמספר החברים. לא יותר ממשפט אחד מכל אחד, אבל יום יום זה חייב לקרות.
תלמיד: זה צריך להיות משפט כלשהו? פשוט כל אחד כותב את המשפט שלו, את הפנייה שלו לבורא?
אתה תראה מה שהאחרים כותבים ותצטרף אליהם איך שאתה חושב, משלך, איך אתה היית מוסיף לזה.
שאלה: האם זה נכון למדוד את מידת ההשפעה שלי לפי כמה שאני מסוגל להצדיק את החברים?
נכון, אפשר. לפי כמה שאני מצדיק את החברים אפשר להגיד שבמידה הזאת אני משפיע עליהם, אני נותן להם, אני נמצא למעלה מהאגו שלי.
שאלה: קודם כל תודה על שיעור מדהים. האם אני צריך לחפש תענוג בזה שאני משפיע לחברים, או האם אני צריך לבקש מהבורא כוח שאני אוכל להמשיך להשפיע לעשירייה ללא תענוג?
להמשיך להשפיע לעשירייה עם כל התענוגים ושיהיו. וזה מה שאני רוצה להגיד גם בקשר לזה שאתה אומר "שיעור מדהים". אני לא עושה את השיעור, אתם עושים את השיעור, אני יכול לדבר ולשיר ולא יודע מה, לרקוד על השולחן, זה לא יעזור אם אתם לא מוסיפים לזה את הרוח שלכם.
ולכן זה שאתם אומרים שיעור מדהים, היום אתם נמצאים קצת יותר בהתלהבות, קצת יותר בהתחברות ואז יוצא לנו שיעור יותר טוב. מה זה יותר טוב? שאנחנו מרגישים שהוא מחמם אותנו, מחבר אותנו או שאנחנו מגיעים יותר לחיבור, לנכונות להיות כלי אחד לבורא אחד.
תלמיד: אמרת שההכנה לשיעור זה הדבר החשוב ביותר, אז רצינו להזמין אותך ואת הכלי העולמי להצטרף אלינו להכנה היומית שלנו לשיעור הבוקר בשעה שתיים בבוקר זמן ישראל בזום כל יום.
שתיים בבוקר?
תלמיד: אנחנו עוברים על החומרים של השיעור כל יום. זה בארבע שפות, אנחנו כבר שלוש שנים עושים את זה.
טוב, איך אני נכנס לזה אני לא יודע, אני אשאל, תשלחו לי לינק לדואר שלי ואני אתחבר אליכם. סיכמנו?
תלמיד: נשלח, זה גם נמצא ב"סביבה טובה".
אני לא יודע לגבי סביבה טובה, תשלח לי לינק, נהיה יחד.
(סוף השיעור)