שיעור בוקר 10.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: פרשת השבוע

פרשת שמות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא פרשת השבוע – פרשת שמות. קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 16.

אנחנו צריכים להמשיך וללמוד את הפרשה הזאת, מפני שהיא בעצם החשובה ביותר הייתי אומר, בשבילנו במיוחד. אין לנו יותר, כל התורה בעצם מדברת רק איך לצאת מהרצון לקבל על מנת לקבל ולהיכנס לרצון לקבל בעל מנת להשפיע, וזו בעצם יציאת מצרים. לכן סביב מצרים יש לנו את כל השיטה של התיקון הרוחני שלנו.

שכל יום ויום אדם צריך לזכור כאילו הוא יצא ממצרים. שבכל פעולה ופעולה אנחנו אומרים "זכר ליציאת מצרים", כי אנחנו רוצים לקשור לכל פעולה ופעולה שלנו את זה שאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו, מכל אותן ההבחנות שמתגלות יותר ויותר בכל רגע ורגע, ואז יוצא לנו שאנחנו תמיד יוצאים מהאגו שלנו, ממצרים. לא חשוב שאנחנו פיסית או נפשית או היסטורית כבר לא נמצאים שם, בכלל לא מדובר על זה, אין היסטוריה וגיאוגרפיה, יש רק הבחנות. שאני מגלה את עצמי כל פעם באגו אחר וכל פעם אני צריך להתעלות מעליו, וזה נקרא "יציאת מצרים". זאת אומרת, כל מעשה, כל מאמץ שלנו שאנחנו עושים הוא בעצם איך לברוח ממצרים.

ולכן הפרשה הזאת, שמות, ויש שם עוד חלקים בתורה, הם הכי חשובים ומדברים על איך אפשר לצאת ממצרים, איך אפשר לאסוף את כולם יחד, שלשם זה באו המכות, מהמכה הראשונה שהייתה עוד אצל בני יעקב שהיא גרמה לירידה למצרים. שהם לא רצו להתחבר ליוסף ואז מכרו אותו, זאת אומרת, אותה תכונה שהייתה צריכה לאסוף אותם, "יוסף" מהמילה לאסוף, ולחבר ביניהם הם לא רצו את זה, ולכן רק יוסף ירד למצרים כי הם מכרו אותו, ואחר כך מאין ברירה הם גם היו צריכים בגלל הרעב, ובגלל חוסר ההצלחה לרדת לאגו שלהם, למצרים ושם לפגוש את יוסף ובכל זאת להתחבר בכוח.

התורה מספרת לנו על כל הפעולות ועל כל האפשרויות שיש לפנינו בחיבור לעשיריות, ואיך על ידי החיבור הנכון בינינו אנחנו יכולים להתחיל להעריך את החיבור, בחינת יוסף, ואחרי זה מיוסף אנחנו מגיעים למשה, משה מהמילה "מושך", שמשכו אותו מהיאור, מהנילוס מצד אחד, ומצד שני משה מושך את כל עם ישראל, כל מי שרוצה לצאת מהאגו שלו, ממצרים, מהאגו החוצה, לבורא. וזה נקרא רצון לבורא, "ארץ", רצון, "ישר א-ל", ישראל.

וכך אנחנו לומדים שאנחנו כל הזמן עוסקים סביב מצרים, שאין לנו בכל הפעילויות שאנחנו עושים מתחילת ההיכרות עם חכמת הקבלה ועד גמר התיקון, אלא בסך הכול רק לעסוק בלצאת מהאגו שלנו, זאת אומרת ממצרים.

אז בואו נמשיך עוד קצת בפרשה הזאת.

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא פרשת שמות, כותרת "וכאשר יענו אותו", קטע מס' 16. רב"ש.

וכאשר יענו אותו

""וכאשר יענו אותו, כן ירבה, וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל" (שמות א'). משמעות הפסוק, משמע "וכאשר יענו אותו", היינו בשיעור ש"יענו אותו", כן באותו שיעור "ירבה ויפרוץ". נראה, כאילו זה תנאי, שאי אפשר להיות פריה ורביה בעבודה, מבלי שיש מקודם התשתית של עינויים.

ולהבין את הנ"ל, צריכים לדעת את העיקר שלנו, היינו מה היא מהותינו. וכפי שמבואר בהקדמות, היא רק הרצון לקבל שלנו. ובטח מה שהרצון לקבל ממלא את מבוקשו, המילוי לא נקרא עבודה, כי עבודה נקראת מה שמקבלים עליה שכר.

זאת אומרת, עבודה נקראת פעולות מה שהאדם מוכן לוותר עליהם, והוא עושה אותם, רק מטעם אין ברירה, היות שהוא משתוקק לקבל איזה שכר. ושכר נקרא, לדבר שמשתוקק. וכל חפצו ורצונו הוא לדבר זה. והשתוקקות אמיתית נקראת, שדבר זה נוגע ללבו, עד כדי כך, שאומר "טוב לי מותי מחיי", אם לא תהיה לו האפשרות להשיג. נמצא, שאם אין לו עינויים ומכאובים, בזה שחסר לו את הדבר, למה שהוא משתוקק, אין זה נקרא השתוקקות. ובשיעור היסורים, כך היא נמדדת מידת ההשתוקקות שלו."

(הרב"ש. מאמר 16 "וכאשר יענו אותו" 1985)

אנחנו צריכים להגיע לאווירה כזאת בעשיריות, בעשירייה, כל אחד בעשירייה שלו ובכלל, שאנחנו אוהבים את העבודה הזאת שהיא נגד הרצון שלנו. זה כמו שאפשר לדבר על אומן. אומן אמיתי, זה לא חשוב לו, יכול להיות שיעבוד עם עצים, עם ברזל, עם מה שלא יהיה, בעבודה הכי פשוטה, אבל הוא אוהב את האומנות שלו. הוא נכנס לעבודה הזאת ומוצא שם כל מיני נקודות כאלה שהוא נהנה מהן.

אנחנו רואים את זה, ומרגישים את זה לפי המאכלים שטבח מכין לנו או אישה, שהכול הולך לפי רצון האדם שהוא מכניס לעבודה. אנחנו צריכים להגיע למצב שהעבודה הרוחנית תהיה אהובה עלינו. כי בזה שאנחנו מקבלים אותה ולא סובלים ממנה, אלא דווקא שהרצון לקבל מתגלה ולא נותן לנו לעשות משהו, אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נהנים מזה שהוא מתנגד, ואנחנו צריכים להתגבר עליו, ומתוך זה יש לי תענוג. כי בכל רגע ורגע שאני נמצא כמתגבר עליו, אני קודם כל מרגיש את עצמי כאומן, שאני יכול להיות בזה שותף עם הבורא ולהפוך אותו להשפעה, בעל מנת להשפיע, להתעלות מעל האגו שלי, ובזה אני עושה נחת רוח לבורא.

לכן "וכאשר יענו אותו", כי באמת אי אפשר להגיע ליציאה ממצרים, ליציאה מהרצון לקבל אלא אך ורק על ידי זה שאנחנו כל הזמן מתעלים מעליו. אבל צריכים לחפש בהתעלויות האלה מעל הרצון לקבל תענוג ובאמת אמנות. זאת אומרת שאני הופך להיות מאסטר יחד עם הבורא בזה שאני משתדל להיות עימו. לא עם האגו שלי אלא כנגד האגו שלי אני עומד מצד הבורא ועובד על עצמי, על מה שהוא ברא בי, החדיר בי, ואני עובד יחד עימו, עם הבורא לפסל אותי ולבנות ממני את האדם.

שאלה: בפיסקה האחרונה קראנו, שאם לאדם אין עינויים ומכאובים, אז זה לא נחשב להשתוקקות¹.

אבל כאן אנחנו צריכים להבין באיזה סוג ייסורים אנחנו צריכים להיות. לא מזה שאנחנו מרגישים את הרצון לקבל שהוא כנגד הרצון להשפיע, אלא שאנחנו מאוד רוצים להגיע להשפעה ועדיין לא מסוגלים, אז אנחנו מרגישים את הייסורים האלה שהוא לא נותן לנו להפוך אותו לעל מנת להשפיע ואנחנו כן מבקשים להיות בהשפעה. והייסורים שלי לא בזה שהרצון לקבל מפריע לי, זה התפקיד שלו, אין לי מה לעשות נגדו, זה הבורא עושה לי את הקונטרה הזאת, נגד, אלא הייסורים שלי הם בזה שאני לא מספיק מבקש, לא מספיק יכול לאתר ברצון לקבל שלי עזר כנגדו. שהוא נגד הרצון להשפיע אבל הוא עזר.

ולמה הוא עזר? מה יש לי מזה? יש לי מזה שאני פונה לבורא בתפילה. זאת אומרת, יש לי כאן כמה הבחנות. זה הרצון לקבל שלא נותן לי לצאת לרוחניות, להתעלות, דבר אחד. דבר שני, אני רואה בו כמפריע. דבר שלישי, אני מאתר אותו שאני לא מסוגל לעשות עימו שום דבר, הוא יותר חזק ממני. דבר רביעי, אני מתחיל להבין שדווקא התפקיד שלו זה נקרא "עזר כנגדו", זאת אומרת שהוא בצורה כזאת גם דוחף אותי לבורא, בזה שהוא לא נותן לי בקלות להגיע לאיזה דבר רוחני.

רוחניות זה בורא, אז בזה שהוא לא נותן לי להיכנס לרוחניות, מה שנראה לי כרוחניות, הוא בזה מכוון אותי נכון, שבמקום איזו רוחניות מדומה שאני מצייר לעצמי, אני במקום זה פונה לבורא ומבקש ממנו, כי אני בסופו של דבר רואה שאני לא מסוגל לעשות כלום לבד. ואז הפנייה שלי לבורא היא מביאה אותי לדבקות בו.

זאת אומרת, לא בצורה כזאת שאני משתוקק לרוחנית ואני שוכח מהבורא או שהוא הופך להיות בשבילי רק איזה כוח עזר להגיע לרוחניות, אלא להיות בקרבת הבורא, בקשר עם הבורא, זאת הרוחניות. ולכן האגו שלנו, הרצון לקבל, ה"פרעה" שלנו, הוא מכוון אותנו דווקא בצורה נכונה ומדויקת מאוד לבורא עצמו. וכאן אנחנו צריכים לחשוב טוב איך הרצון לקבל שלנו, האגו, עושה את העבודה שלו בנאמנות, וממש ללמוד ממנו איך הוא מכוון אותנו דווקא לבורא.

שאלה: האם הכוונה והעוצמה של הרצון להשפיע היא לפי ההבנה שלי או לפי ההכוונה של המקובלים?

הרצון לקבל שמתגלה באדם מתגלה בדיוק לפי כל התנאים שאדם צריך להרגיש אותם, לקבל אותם, לעכל אותם ולעשות צעד אחד קדימה. זה ודאי בהתאם לקשר של האדם עם הסביבה. יש הרבה תנאים שבסך הכול כולם מייצבים את הרצון לקבל שנראה לאדם.

שאלה: מה זה אומר שיוסף היה הראשון שירד למצרים, רק אחריו האחים ירדו למצרים?

יוסף קודם כל יורד למצרים ואחר כך האחים שלו, מפני שיוסף זה נקודת החיבור, "יוסף", יסוד של פרצוף, ספירות יסוד. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. לכן יוסף אומר לאחים שלו, "אתם צריכים להתחבר בי, אתם צריכים להשתחוות כלפיי", הוא לא מתכוון לדברים גשמיים שנראה לנו. רק הם לא רצו את החיבור, הם לא הרגישו חשיבות בחיבור. כדי להרגיש חשיבות בחיבור הם יצטרכו לרדת למצרים, ושם כבר יוסף מחכה להם.

שאלה: נתת דוגמה של מאסטר, אומן, נגיד במתכת או עץ. מהי המלאכה שלנו, במה אנחנו אומנים?

אנחנו אומנים בזה שאנחנו רוצים להיות שותפים לבורא, עד שנעשים כבנים שלו. שותף זה בזמן העבודה. וכשמתקנים בחינות, בכל בחינה ובחינה שאני מתקן כשותף עם הבורא, אני בזה הופך להיות לבן של הבורא.

שאלה: באיזה כלים אנחנו מרגישים את הסבל ואת העובדה שאנחנו צריכים לפנות לבורא כדי להשיג את הרצון להשפעה? למה אנחנו צריכים להרגיש קודם את הסבל?

כי לבורא אנחנו לא יכולים לפנות, לא יכולים לפנות לבורא בעצמנו, כי זה נגד הרצון לקבל. אנחנו יכולים לפנות בתנאי שמיד אנחנו מרגישים איזה רווח ברצון לקבל שלנו. אבל לפנות אליו כדי שהוא יתקן אותנו, כדי להיות דבוקים, זאת אומרת להיות כמוהו, לזה אנחנו לא יכולים לפנות. לכן יש כאן דרך ארוכה עד שאנחנו מתחילים לעכל את העניין הזה, להבין אותו, להרגיש אותו, ואחר כך להיות ממש חסרים ממנו, שדווקא תכונת ההשפעה היא חסרה לי.

שאלה: האם ישנו הבדל בין המחשבות שאנחנו מקבלים שגורמים לנו לייסורים, לבין חוסר הרגשה שאנחנו מחוברים עם העשירייה?

יכול להיות שכן. אם אני לא קשור לעשירייה ודרכה לבורא, מזה נובע בכלל כל הרע והצער שאני מרגיש.

שאלה: מה צריך לקרות כדי שאני ארגיש שאני רוצה באופן נואש להיות בהשפעה. משהו צריך לקרות? כי כרגע, זה נראה כל כך רחוק שאני אצטרך בצורה נואשת להיות בהשפעה.

רק דרך החיבור עם החברים אתה יכול למצוא תכונת השפעה. אחרת, לא תוכל לאתר אותה, לתאר אותה, איכשהו לצייר אותה לפניך. רק בעבודת החיבור עם החברים, ואז אתה תראה בהם דוגמאות, איך שהם עושים. ותמיד אתה יכול לראות אותם בדרגה יותר גבוהה ומתקדמת ממך, ולקבל מזה דוגמה.

זה יכול להיות בכל מצב ומצב, כמו שאנחנו לומדים מרבי יוסי בן קיסמא. הוא למד מהתלמידים שלו, אמנם הוא היה גדול והם קטנים, אבל הוא למד מהם דווקא את התכונות האלו. למה? כי הם היו במשהו מחוברים ביניהם, וצורת החיבור הזו הייתה חסרה לו. למה? הרי הוא היה כל כך גדול, הוא כבר היה בחיבור. זה נכון מבחינתו, אבל מבחינת ההתקדמות שלו, הם דווקא יכולים להראות לו את הצורות החדשות שעוד חסרות לו. כך אנחנו צריכים לראות. לכן אין בקבוצה מישהו גדול, מישהו קטן, אלא הכול תלוי בהסתכלות שלנו. רבי יוסי בן קיסמא רצה לראות בתלמידים שלו גדולים, אז ראה את זה ולמד מהם. כך אתה, תנסה.

שאלה: לאחרונה נראה שבעשירייה חסרה חשיבות של כל מיני ניסיונות קטנים להתחבר. איך מגיעים לזה שמתחילים להעריך את הדברים הקטנים במקום להשתוקק לכל מיני מאמצים אדירים?

אתם צריכים בעיקר לדבר ביניכם ולחטט ביניכם, וגם כל אחד ואחד כלפי האחרים, איך אנחנו בכל זאת בינינו מחפשים, זה יכול להיות בלי מילים, אבל בעצם, איך אנחנו מוצאים נקודות חיבור שחסרות לנו. לזה כל הזמן להשתוקק. איזה עוד נקודות חיבור אנחנו יכולים להוסיף. וכך חושב כל אחד ואחד על העשירייה. ומה שהוא מוצא, הוא צריך לממש.

שאלה: האם הרצון לקבל מתחזק או נחלש אם אנחנו רואים אותו כעזר כנגדו?

הרצון לקבל כל הזמן מתחזק, ואנחנו צריכים ללמוד איך להשתמש בו. כי כמה שאנחנו רוצים לגדול, אנחנו צריכים לגדול עם הרצון לקבל, מעל הרצון לקבל, להשתמש בו בעל מנת להשפיע. אין לנו רצון חוץ מרצון לקבל, ורק כוונה על מנת להשפיע בשימוש הרצון לקבל זה מה שאנחנו צריכים. את הכוונה הזאת אנחנו מקבלים אם אנחנו מתחברים יחד, ומקבלים מאור המחזיר למוטב מלמעלה.

שאלה: מקודם הסברת שהרצון לקבל הוא בעצם "עזר כנגדו", והוא משמש כדי לתקן אותנו, כדי לכוון אותנו נכון לרוחניות. אם אנחנו שופטים אותו לקו זכות ושזה מהבורא ומודים לבורא על זה, האם זה נקרא מעשה של השפעה?

לא. אם אני סתם מודה לבורא על זה שהוא עשה, זה עדיין לא מעשה השפעה. מעשה השפעה, זה שאני מממש בתוך הקבוצה, כדי לחבר את כולנו יחד עוד יותר צמוד, שאז הבורא יכול להתגלות ביתר כוח בינינו. זה מעשה השפעה. השפעה זה נקרא שאני מבטל את האגו שלי כדי להתחבר עם החברים, ואז הבורא יכול להתלבש ברצון המשותף שלנו. זה מעשה השפעה.

שאלה: מה ההבדל בין ליהנות מהשיעור לבין לתת תענוג לבורא?

אין תשובה. תנסה גם זה וגם זה, תברר. זה שאתה נהנה מהשיעור, אתה נהנה, וזה שאתה רוצה להנות לבורא, זה אתה רוצה להנות לו, אלה כיוונים שונים של הפעולה.

שאלה: הייתי רוצה לברר את אומנות ההתעלות שאנחנו מדברים עליה. כשהחברים עוסקים בחיבור ומנסים להתחבר אז מתגלה האגו, מתגלה השנאה. הטבע של האדם זה לנסות לברר מה היה, לחקור מי צודק, גם בעצמו לברר לעצמו וגם עם החבר. השאלה, מה זו האומנות הזאת של ההתעלות בדרך הרוחנית ואיך להתייחס אליה נכון?

צריכים לאהוב את העבודה שלנו, מה שהבורא עשה. זה נקרא משחק מצידו, שברא כדי לשחק עם לוויתן, זה הכול משחק, וכך אנחנו צריכים להתייחס לזה. אנחנו צריכים לאהוב את הדברים האלה, להצדיק את כל המצבים, להביא את עצמנו למצב ששום דבר בעולם לא יראה לנו כרע, כמפחיד, ככואב. בשביל זה אנחנו צריכים להגיע לתיקונים על הרצון לקבל, אבל לזה צריכים להשתוקק, ואת הדברים האלה צריכים כל הזמן להבין, שסך הכול הבורא ברא הכול כדי שאנחנו בזה נשחק. וחיבור בינינו, חיבור עימו, למשוך אותו לקשר בינינו, כל הדברים האלה הם צריכים להיות לנו לעונג, אנחנו צריכים לאהוב לשחק בזה. מי שעושה את זה בצורה יפה, טובה, בהבנה שאת זה הבורא במיוחד עשה בשבילנו כדי לשחק, אז הוא הופך להיות אומן, אז הוא מאסטר.

תלמיד: כשמתחילים להתחבר ומגיעה השנאה, זה ממש שואב את הבן אדם למטה. מה משאיר את העשירייה תמיד במבט הזה של המדען, של האומן, מעל הרגשות, מעל המצב? מה משאיר את העשירייה למעלה?

זה הרוח הכללי בעשירייה שהיא כולה עוסקת בבנייה, והיא רואה בזה ממש עבודה גדולה, קדושה, אומנות. זה הרוח ששורה בעשירייה. אנחנו תמיד צריכים להיות יותר למעלה ממה שכל אחד בפני עצמו, זה הכוח של העשירייה.

שאלה: איך הופכים את הפנייה לבורא כפעולה של דביקות ולא שאני משתמש בבורא? מה צריך להוסיף לפנייה?

זה תלוי בכוונה שלך.

שאלה: מהו הדבר שהכי מעכב לצאת ממצרים?

גאווה.

תלמיד: ומהי התרופה?

לתת מכות לעצמך. אבל להיזהר שמזה הגאווה שלך תעלה עוד יותר.

תלמיד: אז מה לעשות?

אז שהחברים יתנו לך מכות, שתרגיש בושה.

תלמיד: חוץ ממכות, מה?

כמו שרב"ש כותב שעוזר מאוד להכניע את עצמו, אפילו לא להכניע, להשפיל את עצמו כלפי החברים. תנסה.

.

שאלה: דיברת על השותפות שצריך להגיע אליה עם הבורא, לשאוף לזה. בדרך לשותפות הזאת יש גם נפילות לרצון לקבל. איך להתייחס לנפילות האלה בצורה נכונה ולא להיכנס לתסכול?

הכול תלוי באווירה הכללית שיש לך בקבוצה. אם הם מספיק חזקים אז אתה לא נופל, אתה רק מעביר את השפעה משלך להשפעה קבוצתית, ומקבוצתית לשלך. וכל פעם פנימה, החוצה, החוצה, פנימה, בכל מיני גיחות כאלה אתה מברר את כל המצבים והולך קדימה. אם אין לך את זה בטוח, אז אתה לא מתקדם, אתה סתם דורך על המקום.

שאלה: ומה זה להיות מעל המצבים, כמו אותו אומן ששולט בחומר והוא מעצב אותו, איך להיות מעל הדבר הזה?

אתה לא יודע את התשובה?

תלמיד: הקבוצה.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: הנקודה היא שהמצב מגיע אליך והוא כאילו בולע אותך, ומה שאני ושואל זה איך בהווה, כשהמצב נמצא, אתה יכול לעשות משהו או שזה תמיד אחרי?

אתה תמיד חייב להיכנס לניתוק מהמצב הקודם ולהיות שקוע מתחת לאגו החדש שעכשיו מתגלה, אבל מיד אחרי זה אתה יכול להתעורר ושוב להיכנס תחת השפעת הסביבה. הכול תלוי בהשפעת הסביבה. אם אין השפעת הסביבה, אתה מת.

שאלה: איזה חיסרון צריך להיות לנו כדי שנוכל לצאת ממצרים?

כדי לצאת ממצרים צריך להיות חיסרון לצאת ממצרים.

שאלה: איזה כלים יש לאומן בתוך העשירייה שבהם הוא יכול להשתמש ולבקש מהבורא לצאת ממצרים?

יש לו את הכלים שלו, זה נקרא "נקודה שבלב", קצת ניסיון שיש לו בדרך והעיקר זה הסביבה. הוא צריך להיות אומן, לדעת איך להשתמש בסביבה כדי להתקדם ולעשות מעצמו פסל, דמות הבורא. אז הרצון לקבל שזה חתיכת חמר או שיש או אבן, לא חשוב איך להגיד את זה, הופך להיות לדמות הבורא, דומה לבורא, ואז הוא יגלה את החתיכה הזאת שהיא תקבל את דמות הבורא שנקראת "אדם".

שאלה: האם דרך גדלות העשירייה אנחנו מגיעים לגדלות הבורא?

בדיוק, זה לא ברור?

תלמיד: אין גם עבודה פרטית בזה?

עבודה פרטית, שאתה מגיע לגדלות העשירייה, ולפי זה אתה מגלה את גדלות הבורא ולא אחרת ולא יותר.

העשירייה צריכה להיות גדולה כזאת שהיא תגלה את הבורא בתוכה. זה כלפיך, בעיניך, שכך אתה בונה אותם ביחס שלך אליהם. איפה הבורא מתגלה? הוא מתגלה באותה מערכת שנקראת "עשר ספירות". איפה אתה בונה את המערכת הזאת? עם הסביבה. איך הבורא יכול להתלבש בתוך עשר הספירות בסביבה? לפי השתוות בין האור לכלי.

זאת אומרת אתה צריך לראות אותם, לראות את החיבור ביניהם בקשר כזה שהבורא מתלבש שם, זה הכול. שתהיה התאמה בין האור לכלי. לא שהם כאלו, הם יכולים להיות קטנים או אחרים או שונים, לא חשוב איך, אבל בעיניך אתה צריך כך לאתר אותם. אתה צריך לפסל אותם שהם צורה שלמה, עשר ספירות שלמות ובורא שמתגלה, זו העבודה שלך.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור, להגיע למצב שאני נהנה מזה שהבורא מרחיק אותי. מה המטרה בהתנהגות שלי בזה שאני נהנה מזה שהוא מרחיק אותי, מהי היעילות בהרחקה הזאת?

אני נהנה שהבורא מרחיק אותי כי אני מרגיש שזה הוא מרחיק אותי, לכן אין לי שום בעיה במה שהוא עושה איתי, העיקר שאני דבוק אליו לפעולות שלו. ודווקא בזה שהוא מרחיק אותי אני יכול להראות לו עד כמה שאני נהנה להיות בקשר עימו אפילו שזה נגד הרצון שלי. לכן בהרחקה מהבורא אני דווקא יכול לגלות התקרבות לבורא. הרחקה חיצונה כאילו, מה שהוא עושה עם הרצון לקבל, והתקרבות פנימית בכוונה שלי למעלה מהרצון שאני עוד יותר קשור אליו.

תלמיד: מהן נקודות החיבור הקטנות בינינו?

כל הבחנה והבחנה שישנה בעבודה.

שאלה: אני שוב חוזר לקטע שקראנו, הקטע הראשון, מדוע בני ישראל ירבו רק במידה שהם סובלים?

ישראל נקרא כוונה, לא רצון אלא כוונה. כוונה על מנת להשפיע לבורא נקראת "ישר א-ל". מתוך זה שבתוך הרצון לקבל מרגישים עינויים, ייסורים, בעיות, מתוך זה הרצון לקבל מחפש איך לצאת מזה ומתעורר לכיוון הבורא בעל מנת להשפיע. לכן כמה שיש יותר ייסורים על הרצון לקבל יש יותר הזדמנות לכוונה על מנת להשפיע לגדול.

קריין: ממשיכים לכותרת הבאה. "משה הרועה הנאמן" קטע מספר 17 רב"ש.

"כתוב "כבד פה וכבד לשון אנכי", הנאמר אצל משה רבנו עליו השלום. היות שמשה נקרא "רעיא מהימנא", היות שבחינת משה נקראת "אמונה". ובאמונה אין שם "פה ולשון", כי "פה ולשון" משמע, שמסביר את הדברים בשכל ובדעת. ובחינת משה היא בחינת אמונה למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)

לכן דווקא כתוב על משה "כבד פה וכבד לשון אנוכי", כך הוא אומר לבורא, "אני לא יכול לדבר יפה". אז הבורא אומר, לא נורא כי סך הכול מה שאתה צריך להסביר, אתה צריך להסביר את העיקרון של למעלה מהדעת, שאתה דווקא לא יכול להסביר את זה בפה ולשון הרגילים לבני אדם, אלא למי שרוצה ללכת נגד הרצון לקבל, מחפש איך. אף אחד לא יודע, אלא מחפשים ולפי זה מוצאים איך בכל זאת לגשת לזה. זה לוקח זמן, שנים שנים, אבל בהחלט אין שום בעיה, בכל זאת מוצאים, אין ברירה, כך מדובר על כל אדם ואדם בעולם. כל אחד ואחד הוא מאיזו נקודה של מערכת אדם הראשון והוא יהיה חייב לתקן את עצמו ולהביא את עצמו לנקודת הדבקות בבורא בצורה השלמה. אז עכשיו מגיע הזמן שלנו מהמערכת הכללית, וכל אחד צריך לדאוג איך הוא נדבק לכל המערכת הכללית הזאת דרך העשירייה שלו וכך נשתדל להגיע למצב שכל אחד ואחד מתעלה למעלה מהדעת, זאת אומרת שיעבוד בצורת השפעה כמה שאפשר יותר כלפי הכלי הכללי ומתוך זה אנחנו נצליח.

קריין: קטע מספר 18 בעל הסולם.

"כתוב: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי, וכו' כי יאמרו לא נראה אליך ה'". פירוש, דכיון שפה דקדושה היה בגלות, בסוד "כי כבד פה וכבד לשון אנכי". לכן היה משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן], טוען לפני השי"ת "והן לא יאמינו לי", כי אם אפילו אקשר את ישראל עמי ואוריד להם איזה השפעה, הלא קלי' פרעה מוצצת וחומסת אותה מעמהם. ואע"ג שדביקים עמי, עם כל זה לא ישמעו בקולי. פירוש, שבעוד שיש להם שליטה לקליפת פרעה, ופה ודבור בגלות, מכל מקום אם היו מאמינים ברעיא מהימנא כראוי, היו יכולים בני ישראל לשמוע בקולו של משה, שהוא למעלה מפה ודבור, ואם היו מתחזקים בזה, ודאי היו נצולים מקליפת פרעה."

(בעל הסולם. אגרת י')

אנחנו צריכים לבנות בעשיריות שלנו, בכל עשירייה, רשת בטחון, גלגל הצלה, חבל שנמצא לכל אחד ואחד, אם אדם מרגיש את עצמו שממש נמשך אחרי הקליפות שמסיתות אותו מהדרך וכן הלאה, בכל זאת יש לו במה לאחוז. יש בקבוצה הרגשה כזאת שאנחנו הולכים יחד בדרך, וישנה מטרה וישנה שיטה, ואנחנו צריכים להיות תמיד בהתקרבות בינינו ובהתקרבות לבורא.

העיקר בזה לא לשכוח שאת מה שאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים ישירות מהכוח העליון. זה הכרחיות שאנחנו לא נטעה בכל מצב ומצב. אם אני זוכר שמה שאני מקבל מגיע לי מהבורא כבר אני נמצא מכוון נכון, ומתוך זה אני יכול להשיג את כל התכונות, כל הכוחות, כדי להפוך את המצב הזה למצב מתקדם, הנכון והטוב. לכן אנחנו צריכים כל הזמן להיות בהרגשת ה"אין עוד מלבדו", וכבר מזה שאני מרגיש ש"אין עוד מלבדו" אני ניצל וכבר מסדר את עצמי נכון בכל הזרם הזה שבא ושוטף את כל העולם.

כמו עכשיו, שאם אנחנו נסתכל על העולם עד כמה שכולנו מבולבלים ולא יודעים מה לעשות ומה יקרה עם כל המגפה הזאת ובכלל עם כל העולם. ואם אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים כאן תחת השפעת הכוח העליון, שאצלו כל המערכת הזאת זה דבר קטן מאוד, ושהוא מטפל בה, בהכל בבת אחת, אז כבר אנחנו בזה מתחילים להיות מיוצבים כלפי הכוח העליון. ומה שחסר לנו זה רק למצוא קשר עמו וללמוד ממנו למה ולצורך מה, לשם מה הוא עשה למערכת את הדברים האלה. ואז זה יעזור לנו, לכולנו, בצורה הכללית, להגיע למטרת הבריאה, וזהו.

שאלה: האם יש כוח מיוחד או טקטיקה שאנחנו יכולים להוסיף לאיחוד שלנו בקבוצה בזמן שנלחמים עם הפרעה?

כן, דבר פשוט, שאנחנו צריכים להיות מחוברים יחד בינינו ויחד עם הבורא, מנקודת החיבור בינינו להיות מחוברים עם הבורא. זו בעצם כל הטקטיקה וכל האסטרטגיה שלנו והכל, אין חוץ מזה שום דבר.

שאלה: איך לשייך את כל המצבים הפרטיים לעשירייה כדי להתקדם ביחד?

אני צריך לשייך את זה, אני צריך להגיד שכל הדברים הפרטיים שלי, מה שאני מרגיש, זה סך הכל כדי להביא אותי לחיבור עם העשירייה.

אני לא יודע מה קורה שם באינטרנט, אם אנשים מחוברים או לא מחוברים בקבוצות, כולם צריכים להיות מחוברים כי אחרת אנחנו לא נצא. צריכה להיות קבוצה של חמישה עד עשרה אנשים שמחוברים יחד ולומדים יחד ומדברים ביניהם, וכך מתקדמים. אנחנו צריכים להגיע לחיבור של כולנו במערכת אדם הראשון, כל האנושות. אז בואו ואנחנו נתחיל לפחות מהקבוצה שלנו הקטנה, בתוכה אנחנו נבנה תבנית של כל המציאות, ובתבנית הזו אנחנו נוכל לראות מה קורה עם כל המציאות.

שאלה: מה לעשות אם עדיין אין בעשירייה הרגשה משותפת, שלא מרגישים את החברים?

זאת לא שאלה, זה נקרא ש"שאין הרגשה משותפת, אין עשירייה" אז צריכים לבנות, ואז יש שיטות שלמות אצל רב"ש ואצל בעל הסולם איך לבנות את זה. אז בבקשה לפנות לשם ולבנות. חוץ מזה יש גם למי לפנות אצלינו במערכת.

קריין: כן, אפשר לפנות תמיד ל boardworldkli לבקש "עשירייה" בכל השפות וידאגו לזה. אפשר לפנות בכל השפות, ומי שצריך עשירייה ישבצו אותו מיד.

שאלה: יש בחינת ישראל שזה כוונה על מנת להשפיע לבורא, ויש בחינת משה שזה כוח האמונה. מה ההבדל בין שתי הבחינות?

"ישראל" זה הכוח הכללי הישר שמכוון לבורא, ישר-אל, ו"משה" זה כוח שמגיע מהאמונה מלמעלה, שאנחנו רוצים להגיע אליו. זו תכונה שקיימת בטבע, תכונת הבינה, משה נקרא "רעיא מהימנא" זו תכונת הבינה. מה שאין כן, ישראל זה לא תכונת הבינה אלא תכונת המלכות שמכוונת דרך בינה לכתר. אז יוצא שישראל מתלבש במשה ומגיע לבורא.

שאלה: אנחנו לא יכולים לדעת אם משה מדבר בצורה נכונה אז איך אנחנו יכולים ללכת אחריו?

זה לא מובן לי. שאנחנו לא יכולים להבין את ה"משה"? אנחנו יכולים להבין את "משה" בכמה שאנחנו משתוקקים להיות באמונה למעלה מהדעת.

קריין: קטע מספר 19, רב"ש.

"כי מטרם שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה זה לשם שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות:

א. כמו שכתוב, שפרעה שאל "מי ה', אשר אשמע בקולו",

ב. ואח"כ באה שאלת הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם".

נמצא, שעם ישראל, לאחר ששמעו מפי משה, שצריכים לעבוד לשם שמים, התחילה אז התנגדות האמיתית של הרע שבאדם."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

מתי אנחנו מרגישים את ההפרעות בדרך? דווקא ככל שמתקדמים יותר ויותר קדימה, אז ההפרעות נעשות יותר ויותר גדולות, ומתגברים עליהן, ובתוך ההתגברות הזו אנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: למה "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"?

אנחנו כבר דיברנו על זה. בשביל מה ייסורים, אתה לא זוכר? תצטרך לשמוע עוד פעם את השיעור.

שאלה: אמרת שהרצון המשותף שלנו שבעשירייה נקרא "ישראל", מה זה נקרא שמתלבש בתכונת משה?

הקבוצה מקבלת על עצמה כל פעם סגנונות חדשים של חיבור. סגנון של השפעה שהחברה רוצה להגיע אליו הוא נקרא "משה". התורה לא מדברת על בני אדם אלא היא תמיד מדברת על צורות הקשר בין בני אדם. רצונות לקבל, זה גם לא בני אדם כמונו שנמצאים בגוף הגשמי שלנו, אלא הכול מדומה. אלה רצונות לקבל שבורים, שונאים זה את זה, לכן בצורה רגשית הם מרוחקים זה מזה, הרצונות האלה צריכים להתקרב זה לזה ולהתחיל להתחבר.

שיטת החיבור הראשונה ביניהם היא להגיע לתכונת הבינה, זה נקרא להגיע לתכונת "משה", "הרועה הנאמן". תכונת האמונה זו תכונת ההשפעה, כי קודם כל אנחנו מתחברים במערכת שכולה להשפיע על מנת להשפיע, דרגת "בינה". כשמגיעים לזה, אז מתוך הרמה הזאת יכולים להמשיך להתעלות ללקבל על מנת להשפיע, זו דרגת "חוכמה", וכשמתחברים גם בלקבל על מנת להשפיע על פני להשפיע על מנת להשפיע, אז מגיעים לדרגת "כתר" שזה גמר התיקון. אלה בעצם הפעולות.

תלמיד: זה שהוא אומר, לא יאמינו בי, איך התכונות לא יאמינו?

זאת אומרת, שהרצון לקבל כמו שהוא, לא יכול לשמוע מה זה נקרא "למעלה מהדעת", מה זה נקרא "על מנת להשפיע". אתה יכול לראות את זה על עצמך ועל האחרים, לא רוצים לשמוע, לא יכולים לשמוע, לא יכולים להחליף. זו פשוט שיטת חשיבה, מאיך שאני עכשיו מחשיב את הדברים לפי הרצון לקבל, אני צריך לעבור לשיטה אחרת, להחשיב את הדברים לפי הרצון להשפיע. בסך הכול אין בזה שום דבר, סך כל ההבדל הוא לפי מה שאני מחשיב, זה הכול. זה כמו שאתה בודק את הדברים בזהב או בכסף או ביהלומים או בגרגירי תירס, מה זה חשוב איך.

תלמיד: יש לנו בעשירייה רצון משותף, מה זה אומר שאנחנו מחליפים את סולם הערכים של החשיבות?

זה מה שאתה צריך להביא לחברה שלך, חשיבות של השפעה הדדית. מאיפה תיקח את זה? על ידי המאור המחזיר למוטב, שאתם כולכם מבקשים, מתפללים שהבורא יאיר לכם, ואז תתחילו להרגיש חשיבות בהשפעה ביניכם יותר מחשיבות בקבלה.

תלמיד: חשיבות ההשפעה בינינו או השפעה לבורא?

מנתינה לחברים לנתינה לבורא. אתה לא יכול להשפיע לבורא יותר ממה שאתה משפיע לחברים.

תלמיד: לא כל כך ברור, הרי הרצון המשותף הזה, ישראל, הוא כבר מחובר.

איפה, מי עשה אותו, על סמך מה אתה מדבר כך? אם אתה לא בנית את זה, אז הוא לא נמצא.

שאלה: רציתי להבין מהמאמר מה זאת אומרת התנגדות אמיתית, הרי התנגדות זו התנגדות, מה זו התנגדות האמיתית?

"אמיתית" היא כנראה נובעת מתוך הטבע של אותו מתנגד.

תלמיד: זו התנגדות שרק שייכת אלי, איך שאני רואה באותו רגע את הדברים?

כן.

קריין: קטע מספר 20, כותרת "עניין מטה ונחש".

עניין מטה ונחש

"וזה ענין השאלה: "מה זה בידך?" כי יד פירושו השגה, מלשון "כי תשיג יד". מטה. היינו שכל השגותיו בנויים על בחינת מטה בחשיבות, שהוא סוד אמונה למעלה מהדעת.

(שבחינת אמונה נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת. מה שאין כן, אם השכל של האדם אינו משיגו, אלא שהוא מתנגד לדעתו של האדם, והאדם צריך אז לומר, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת שלו, נמצא שמשפיל אז דעתו, ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת, שהוא מתנגד לדרך ה', אז האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת שלו.

כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

מה שנראה לנו עכשיו ללכת נגד השכל והרגש שלנו, העיקר בחיבור בינינו ולבורא, הדברים האלה נראים לנו לגמרי לגמרי לא חשובים, אין לנו ברצון לקבל שלנו חיסרון לזה. אין. מה אעשה? על ידי זה שאנחנו בינינו מדברים ועושים כל מיני פעולות במשחק בינינו, כאילו שאנחנו עוסקים בהשפעה הדדית בינינו לבין הבורא, מתוך זה אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב, ואז אנחנו מתחילים יותר ברצינות להתייחס לעניין הזה, להשפעה, לחיבור, לכל הדברים האלה שהיום, עכשיו הם אצלנו למעלה מדעתנו.

עד שאנחנו מתחילים לראות שכן, כך צריך להיות, לא יכול להיות אחרת, באמת כל המציאות היא מציאות הפוכה ולא מה שנראה לנו עכשיו, כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי", ואז אנחנו נכנסים למדרגה הבאה. ועד שנכנס לשם, ודאי נראה לנו שמה שאנחנו עושים עכשיו הוא נכון ומה שאנחנו מדברים על רוחניות, אלה מן פנטזיות.

קריין: קטע מספר 21 בעל הסולם.

"אם משליכין את המטה לארץ, ורוצים לעבוד עם בחינה יותר גבוה, היינו בתוך הדעת, ומבזים את בחינת למעלה מהדעת, שנדמה עבודה זו לבחינת שיפלות, תיכף נעשה מהתורה והעבודה שלו בחינת נחש, שהוא סוד נחש הקדמוני.

וזה סוד "כל המתגאה, אומר לו הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". והטעם הוא כנ"ל, שהשרה שכינתו על עצים ואבנים. לכן, אם הוא משליך בחינת מטה לארץ, ומגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש. ואין בחינת בנתיים. אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה שלו, שהיה לו מבחינת מטה, הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

שאלה: אמרת שאם אנחנו מתגברים על ההפרעות שהבורא שולח לנו זה מקדם אותנו מאוד. מה הביטוי של זה, להצדיק את החברים או לשייך לבורא?

להצדיק את הבורא, שהוא מצייר לי את החברים, והוא מצייר לי את העולם והוא מצייר לי את עצמי, את ה"אני". ואני עם כל הנתונים הפנימיים שלי, שזה אני, והחיצוניים, שזה נקרא "העולם", העשירייה ובכלל, אני צריך להגיע להצדקה שלימה על כל מה שקורה כדי לגלות את הכוח העליון ש"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב".

"אין עוד מלבדו", כי וודאי הוא ייצב אותי ואת כל מה שמחוצה לי, והוא "טוב ומיטיב" בגלל שבאמת גם אני וגם מה שמחוצה לי הכול זה בטוב ומיטיב, הכול טוב. ואני רוצה להגיע לזה כדי שלא תהיה לי אף מחשבה רעה על הבורא.

תלמיד: וההפרעות מסווגות בתוך העשירייה או שבכלל כל הפרעה מכל סוג שהוא?

בעיקר בעשירייה, כי בעשירייה מה שמתגלה הוא כלפי החיבור שלנו. ואנחנו בינתיים עובדים רק על החיבור ביננו.

שאלה: יוצא מתוך הקטע שבמצרים לא ניתן לעשות משחק כלפי המדרגה הבאה.

אנחנו במצרים צריכים להשתדל לשחק בכל המצבים המתוקנים. מאיפה עוד אנחנו יכולים לשחק אם לא ממצרים? אנחנו נמצאים בעל מנת לקבל וצריכים לצייר לעצמנו מצב כאילו שאנחנו מתוקנים ונמצאים בעל מנת להשפיע. דווקא ממצרים אנחנו צריכים לעשות משחק שאנחנו מתוקנים.

שאלה: כתוב שאני והוא לא נוכל לגור במקום אחד, נדמה שזה כל כך רחב שזה מכסה את כל המצבים ומזין את האנרגיה וההרגשה שאתה נמצא בעבודת ה'. אני חושב שזה משהו חשוב ואנחנו רוצים וצריכים לדעת עוד לגבי הדבר הזה.

כן. "אני והוא לא יכולים לדור במדור אחד", זה לפי חוסר התאמה, שתכונת הבורא והתכונה שלי לא מותאמות זו לזו, ואני צריך לעשות כאן כל מיני פעולות כדי להזמין את הכוח העליון, השפעה מהבורא עלי שהיא תשנה אותי ואני אהיה דומה לו. זו כל העבודה שלי. זו בסך הכול הנקודה הכי חשובה מה שאתה אומר.

תלמיד: ניתן להגיד שבכל זמן, בכל המצבים, כל ההרגשות שאני מרגיש מייצגות את המצב הזה?

נכון, אתה צודק.

שאלה: מה לעשות כדי לא להיות עם הבורא בחוסר הסכמה, כשאנחנו רוצים לעזוב את מצרים?

אם אתם רוצים לעזוב את מצרים אז אתם נמצאים כבר בהסכמה עם הבורא. הבורא רוצה שתעזבו את מצרים, את הרצון לקבל על מנת לקבל, ותתחילו להתקשר ביניכם ברצון להשפיע. לכן אדרבא, זה לפי הסכמה עם הבורא.

תלמיד: מה לעשות כדי לא להיות בחוסר הסכמה עם הבורא?

להיות בחיבור עם החברים קודם כל, קודם כל בחיבור עם החברים. אם אתה נמצא בחיבור איתם, אפילו אם הם לא כל כך טובים, ובכלל פתאום אתה מגלה שזאת כנופיה ולא חברים רוחניים, קדושים, זה לא חשוב.

אם אתה מבטל את האגו שלך כדי להיות מחובר אליהם כבר אתה נמצא יותר קרוב לבורא מאדם הרגיל. העיקר זה חיבור ולא חשוב איזה סוג חיבור, לא חשוב, העיקר חיבור בין בני אדם. ואחר כך כבר מדובר על טיב החיבור ומטרת החיבור.

שאלה: איזה מעשים אנחנו יכולים לעשות כאן עכשיו?

אנחנו צריכים רק דבר אחד, לבקש מהבורא שיהיה חיבור בינינו בצורה שזה הוא. זאת אומרת, שלפי הכלים שלנו, לפי הרצונות שלנו, לפי הכוונות שלנו ולפי המילויים שימלאו אותנו, שזה הכול יהיה הבורא בלבד, זה מה שאנחנו רוצים.

שאלה: נגיד שאנחנו מתפללים ובסוף מגלים ריקנות, זה כיוון נכון?

כן, גם המצב הזה קיים.

קריין: קטע מספר 22, בעל הסולם.

 בכדי שהאדם לא ישאר ברשות הס"א, עשה הקב"ה תיקון, שאם האדם עוזב את בחינת ה"מטה", תיכף נופל לבחינת "נחש", ותיכף הוא הולך במצב של כשלונות. ואין לו שום כח להחזק, אלא אם כן יקבל שוב את בחינת האמונה, הנקרא שופלות.

נמצא לפי זה, שהכשלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת.

וזה פירוש מה שאמר משה: "והם לא יאמינו לי", שפירושו, שלא ירצו לקבל עליהם את הדרך לעבוד בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אז אמר לו ה': "מה זה בידך מטה?" השליכהו ארצה. אז תיכף "ויהי לנחש". היינו שבין מטה לנחש אין מצב של בנתיים. אלא שהוא בכדי לדעת, או שהוא נמצא בקדושה, או בהס"א.

נמצא, ממילא שאין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה אמונה למעלה מהדעת, הנקרא "מטה"." 

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

זאת אומרת, אין דבר שהוא בינתיים. או שאנחנו נמצאים בעולם הזה או בעולם הבא, או שבעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע, או בפירוד ביננו או בחיבור ביננו, או בניתוק מהבורא או בחיבור עם הבורא, אחד מהשניים, באמצע אין.

ויש רק שתי מדרגות, המדרגה התחתונה זה העולם הזה, על מנת לקבל, פירוד, המדרגה העליונה זה חיבור ביננו, העולם העליון, חיבור עם הבורא. במדרגה שלנו, בעולם שלנו יש לנו בסך הכול רק מדרגה אחת, רצון לקבל. במדרגה הרוחנית למעלה מאתנו יש לנו שם מדרגות. מדרגות ממטה למעלה זה מדרגות העלייה, מדרגות מלמעלה למטה מדרגות הירידה. יש שם קליפות, שזה רצונות רוחניים על מנת לקבל, ורצונות רוחניים דקדושה בעל מנת להשפיע, אבל הכול זה בעולם הרוחני.

כל המטרה שלנו היא לצאת מדרגת הרצון לקבל שלנו, על מנת לקבל הגשמי, ולהתחיל להיות שייכים לרצון להשפיע, שזאת המדרגה העליונה, העולם העליון. זה בעצם כל העניין.

אז אנחנו בזה סיימנו בינתיים את פרשת "שמות". זאת אומרת, כדי באמת לצאת מהעולם הזה לעולם הרוחני כאן ועכשיו, ש[יהיה] אפשר, אנחנו יכולים בחיבור על ידי יוסף, ואחר כך בקפדנות לעבור על כל מצב ומצב בחיבור יתר, עד שהבורא יתגלה לפי עוצמת החיבור שלנו לטבע שלו. וכך אנחנו נגיע למטרה.

(סוף השיעור)

---

1. "שאם אין לו עינויים ומכאובים, בזה שחסר לו את הדבר, למה שהוא משתוקק, אין זה נקרא השתוקקות"↩