שיעור בוקר 28.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 2027 מאמר 857 "צורך לכלי בלי אור"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', בעמ' 2027, מאמר מס' 857 "צורך לכלי בלי אור".

צורך לכלי בלי אור

הזורעים, פורים קטן תשל"ו

"אמונה שלימה, היינו אמונה שמביאה לשלמות, על דרך שאמר הרמב"ם, היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות.

ופירש בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, שכוונתו, עד שהקדוש ברוך הוא יאיר עיניו וזוכה להתקרבות לה', וזה נקרא שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו. ונמצא גם כן שכוונתו, ששלמות נקרא, שה' קירב אותו והכניס אותו בהיכלו כולו אומר קדוש.

עשר ספירות נעשו בנקודים, אבל גמר פעילותם היה באצילות. כי בעקודים לא היה רק כלי אחת, היינו ספירת המלכות, שבה היה חושך, כי על בחינתה היה צמצום, ונשארה בחושך.

נמצא לפי הכלל, שרק מלכות היא המקבלת, אז יוצא שהמלכות משגת את הט"ר, שיצא על ידי הזווג דהכאה, שעשתה המלכות. וזה נבחן לכלי אחד ולנקודה אחת, מטעם שרק בחינתה עצמה נשארה בחושך לאחר הצמצום.

ובנקודים, שמלכות עלתה לבינה, שהכוונה, שמלכות משמשת רק בכלי דהשפעה שבכל ספירה וספירה, נמצא שמלכות משגת את הגו"ע שבט"ר. ואח"פ שבכל ספירה וספירה יצא לבר מהמדרגה. נמצא, שנעשה חושך בכל ספירה, מטעם שהכלי דקבלה לא נמשכת שום אור.

ואחר כך בעת הגדלות, שכן המשיכו שפע לכלים דקבלה, אז נשברו הכלים, מטעם שהיו כלים קטנים. היינו שהמסך לא היה מסוגל לעכב את עצמו מלקבל על מנת לקבל.

ובאצילות, אפילו כשבאה אחר כך הגדלות, נשארה אח"פ אמיתיים דכל ספירה ריקם מהשפע, מטעם שלא היה מאיר רק ו"ק דחכמה. וזה נבחן שעל המלכות בעצמה לא נעשה זווג, אלא על המלכות הממותקת בבינה. נמצא שבכל ספירה נשארה בחינה ריקה, שזה נבחן לבחינת כלי, היינו שהוא בלי אור.

והטעם שצריכים לבחינת כלי בלי אור, כי רק אז ניכר שעדיין יש חסרון, שצריכים לתקן, אחרת היה חושבים שכבר הגיעו לשלמות."

שאלה: האם הפרסא היא זו ששומרת על צמצום ב' באצילות?

כן.

תלמיד: האם צמצום ב' מתבטל באצילות לצורך התחתונים?

כן.

שאלה: הוא פותח את המאמר במשפט, "אמונה שלימה, היינו אמונה שמביאה לשלמות", ובכל המאמר הוא מסביר שתמיד יש כלי ריק שהוא בלי שלמות. איך אמונה יכולה להביא לשלמות אם הכלי נשאר ריק?

מי יכול לענות?

תלמיד: אני חושב שהוא מתאר איך השתלשלה כל הבריאה להגיע למצב שתמיד יהיה חיסרון, שהנברא ירגיש שהוא לא בשלמות, ומתוך הרגשת חוסר השלמות הוא יתחיל לפתח את האמונה ואת הקשר עם הבורא שישלים לו על גבי החיסרון שקיים בו.

תלמיד: חיסרון הוא מקום שלא יכול להיכנס אור כיוון שהמסך עדיין לא תוקן, או מלכות לא עשתה את התיקון, את המתקת הדינים על ידי בינה. לכן כך זה מתבצע, הכלי מיתקן לאט לאט, ובסופו של דבר כשכל הכלי יתוקן, אז לא יהיה חיסרון. החיסרון הוא מקום שאין עליו מסך, לכן הוא לא יכול לקבל שם אור, הוא על מנת לקבל.

מי יכול להוסיף?

תלמיד: בכל מדרגה צריך לחפש חיסרון כדי לעלות למדרגה הבאה, ורב"ש מסביר פה איך זה בנוי. אם אני לא מחפש את החיסרון כדי לעלות הלאה, אז אני נמצא במצב דומם דקדושה, כביכול בשלמות, ואני לא משיג את מטרת הבריאה. לכן תמיד צריך לחפש חיסרון.

תלמיד: דווקא אותו חיסרון שאנחנו שומרים עליו, הוא שעוזר לנו להגיע לאמונה שלמה. כי עם הרצון לקבל עצמו אי אפשר להשתמש בכלל, הוא תמיד בחיסרון ודורש. אנחנו מתחילים להתקשר בעשיריות ומתחילים לבנות כביכול את אותה מלכות ממותקת שאיתה אנחנו מתחילים ליצור קשרים וליצור תפילה. זה גם מתקשר עם החלק הראשון של השיעור, שלהשגחה פרטית הוא גם קרא אמונה שלמה. וגם החברים שאלו על "אין אני לי מי לי" ו"אין עוד מלבדו", אז כל התשובות בעיקרון הם בתוך העשירייה, זה מה שחשוב.

תלמיד: אולי אמונה שלמה מלשון סיבה ומסובב, שהסיבה היא אמונה והמסובב הוא שלמות. מי שעובד בשביל אמונה ולא בשביל ידיעה וביטחון, הוא עובד כנגד הרצון לקבל שלו ובכך הוא משווה צורה לבורא, ואז הבורא מראה לו שהוא מתקדם נכון ונותן לו שלמות במידת מה. ועל פני השלמות הזאת הוא תמיד צריך לחפש את החיסרון החדש כי הוא רוצה לעלות, הוא רוצה להתקדם, לעשות תיקונים.

תלמיד: אם החיסרון הוא חיסרון, אז המילוי הוא חיסרון נוסף.

מה זה נוסף?

תלמיד: זה כמו שהיגיעה היא השכר. אנחנו מתרגלים לזה שלא שיש לי יגיעה ואחרי זה יש לי שכר, אלא אני לומד שהיגיעה עצמה היא מה שמדביק אותי לבורא.

זה מובן, כן.

שאלה: כנראה שלא התגלו האח"פ האמיתיים שהקדוש ברוך צריך להעיד "ביום ההוא". הוא צריך לחכות ל"יום ההוא" שזה באמונה שלמה, ורק הבורא יכול לעשות את היום הזה.

יפה.

שאלה: הוא מתאר שמלכות עושה פעולות גדולות בעולמות, אז למה זה נקרא שהיא נשארת בחושך?

היא נשארת בחושך בגלל שעדיין לא מגיע אליה אור, עדיין כל עשר הספירות הן לא מחוברות נכון.

תלמיד: אבל הוא כותב שבעקודים היא עושה את הזיווג עם האור העליון, היא משיגה ט' ראשונות, ובאצילות היא ממשיכה שפע על כלי קבלה שממותקים בבינה.

היא עושה צעדים, כן, אבל מה עם האח"פ?

תלמיד: לְמה בעצם צריך להשתוקק?

לתקן כלים דקבלה.

תלמיד: יש כל הזמן הרגשה שמלכות כן מלאה באור. כשאנחנו פועלים מלמטה למעלה, אז אנחנו כל הזמן מקבלים מילוי, אומנם לא במלכות עצמה, אבל במערכת, בסביבה, בספירות. איך לתאר משהו שצריך להשתוקק אליו?

להשתוקק שהבורא יתגלה בכל ט' הראשונות.

תלמיד: האם אפשר לתאר את זה או שזה למעלה מהתיאור שלנו?

לזה אנחנו יכולים להשתוקק, אנחנו צריכים לתאר שהבורא יתגלה בכל ט' הראשונות.

תלמיד: הוא מתגלה בט' ראשונות.

ואחר כך במלכות.

תלמיד: גילוי הבורא במלכות זה משהו שאפשר לתאר? איך להשתוקק לזה? כי יש כל הזמן הרגשה שכן יש לנו מילוי, כן ט' ראשונות מתמלאות.

אבל אנחנו לא מרגישים את ט' הראשונות, אנחנו צריכים שההארה תגיע לכל הכלים.

שאלה: כתוב "וזה נבחן שעל המלכות בעצמה לא נעשה זווג, אלא על המלכות הממותקת בבינה. נמצא שבכל ספירה נשארה בחינה ריקה, שזה נבחן לבחינת כלי, היינו שהוא בלי אור". האם אלו אותיות העבודה שאנחנו צריכים למלא אותן בעבודה שלנו לפני גמר תיקון?

כן.

תלמיד: ובגמר תיקון כשמלכות עצמה מתוקנת, זה כבר אחרי שעשינו את כל העבודה.

כן.

תלמיד: והכלים הריקים הם בשבילנו, כדי שנוכל להשיג את הבורא.

כן.

שאלה: שבירת הכלים הייתה על האור הכי גדול על ד'/ג'. ועכשיו אחרי אצילות מאיר ו"ק דחכמה והוא לא מאיר במלכות עצמה כי אי אפשר להאיר בה. איך אור האמונה ממלא את החיסרון הזה? הכלי הוא כלי שהרגיש את האורות הכי גדולים, נשבר, ועכשיו הוא לא יכול לקבל אותם, אבל בסוף הוא צריך לקבל אותם. איך אור האמונה יכול למלא כלים שהיה בהם ד'/ג' ונשברו?

מה הבעיה? אנחנו יכולים לתקן אותם.

תלמיד: כי זה חיסרון של מטרת הבריאה ממש, זה חיסרון של ג"ר דחכמה, ובאצילות יש ו"ק דחכמה וגם לא בכל הכלים, והוא כותב שאור האמונה ממלא את זה. לא ברור איך הוא ממלא חיסרון של מטרת הבריאה.

כלומר שהחיסרון הרבה יותר מהאור?

תלמיד: כך נראה, כן.

על ידי זה שאנחנו עושים תיקון, שהבורא עושה תיקון, שיחד עושים תיקון, על ד'/ג'. עושים תיקון.

תלמיד: בסוף התיקון הוא מגיע לזה, אומנם בהדרגה.

אם לא נטעה.

שאלה: רב"ש פותר פה את הסתירה בין אמונה לחיסרון. כי אם אנחנו משיגים אפילו אמונה הכי קטנה, היא נותנת את הרגשת השלמות, ואז יש סתירה בין אמונה לחיסרון. וכאן הוא מתאר מכאניקה, איך החושך שנמצא בכל ספירה מכך שהמלכות נמצאת בתוך כל ספירה, זה מאפשר להגדיל את כוח האמונה, כי החיסרון כל הזמן נמצא שם. זה כמו מנוע נצחי, "פרפטום מובילה", איך אנחנו עולים בדרגות האמונה ומשיגים.

כן.

שאלה: אנחנו רואים שלמקובלים שפת הספירות והדברים הכי פשוטים הם מערכת אחת, אין איזו הפרדה.

למה צריכה להיות הפרדה?

תלמיד: אני מסכים. אני אומר שיש מעט מאוד אנשים שנמשכים ללימוד תע"ס. האם כך זה צריך להיות, כמו שיש מעט אנשים שיודעים לכתוב קוד אבל הרבה משתמשים במחשב, או שזה משהו שהוא כן חשוב? אני גם שואל מטעם הקמפוס, כי למעט מאוד אנשים יש סבלנות, ואני יודע גם עלינו, שלוקח חודשים עד שבכלל מבינים למה לומדים "פתיחה". האם לתת קורס מצולם למי שמראה משיכה, או שזה משהו שחייב שכן יהיה בחברה, בלימודים, בקמפוסים?

לא מגלים הרבה אנשים שמתעניינים במערכת.

תלמיד: בכל קורס עושים שיעור אחד על ד' בחינות כדי לתת רקע, ואז אם יש שניים שממש רוצים, אז אני שולח אותם לקורס מצולם שלך מהעבר, אבל אין איזו נהירה לדבר הזה. אני מדבר גם עלינו, אנחנו פחות מתעסקים בתע"ס ויכול להיות שככה צריך להיות. אבל אז יש מאמר כזה וכל הרשימות מפעם עולות, ואתה רואה איזה מזל שכן יש לנו רקע בלימוד הזה, כי הכול מתחבר למשהו אחד בסוף.

כן.

שאלה: קודם ענית שנגיע למילוי השלם אם לא נטעה, למה הכוונה?

נשמע נכון את פקודות הבורא ונבצע אותן בנאמנות.

תלמיד: אבל בכל מקרה בסוף המערכת מגיעה לתיקון.

בסוף הכול טוב, כן.

תלמיד: מה זאת אומרת אם לא נטעה, האם הכוונה שנעשה את זה יותר מהר?

שנהיה מוכנים להזדהות עם הבורא.

תלמיד: אני מאותם אנשים שכן נמשכים לתע"ס. והמאמר הקצר הזה הוא ממש יפה כי הוא מתמצת את כל תע"ס בכמה משפטים. באותו מקום חשוך שאין בו אור שם נוצרים שלושה מקומות מיוחדים שמשם אנחנו מושכים את האורות. המקומות האלה הם עולם העשיה, עולם היצירה ועולם הבריאה, שמקבלים אורות מעולם האצילות. וכדאי לדעת את זה כי משם אנחנו שואבים את כל האורות.

כן, אבל זה מספיק מה שאתה אומר?

תלמיד: זה לא מספיק, הלוואי והיה יותר. אני לא מרגיש שזה מספיק.

אני מפחד לעבור לתע"ס כי ראיתי עד כמה אנשים מתייבשים.

תלמיד: נכון, אני מסכים איתך, הכול תלוי בחיסרון, אם אין חיסרון, אז אין מה להיכנס לזה.

אני לא יודע מה לעשות. לא שאנחנו צריכים את זה כל כך.

תלמיד: אבל זה נותן השלמה. כי אם ניקח למשל את המאמר שדיברנו עליו קודם, אז בלי תע"ס קשה להבין. תע"ס זה כמו פיזיקה, זה מאוד מדויק, אם יש לך חיסרון ויש עליו מסך, אז אתה מקבל אור.

יש ויש.

תלמיד: נכון, אבל צריך את שניהם, זה משלים את זה.

אני מוכן לתת לכם תע"ס כמה שאתם רוצים, אבל בתנאי שתחזיקו ולא תברחו במשך הלימוד. היינו כבר בזה. לעומת זאת כשנכנסים קצת להרגשה ואחר כך עוברים לתע"ס, אז הלימוד נעשה מושך יותר, מסביר יותר, מדבר יותר.

תלמיד: זה מה שניסיתי להבין ממך. עכשיו שמעתי שאולי תע"ס לא כל כך הכרחי לנו ויכול להיות שזה בסדר. ניסיתי להבין אם מספיק שקומץ יתעסק בזה, ואולי הדור כבר לא צריך את זה עכשיו.

לאו דווקא. אני חושב שזה יהיה הפוך, הדור יגלה שהוא חייב להיכנס לזה.

(סוף השיעור)