שיעור בוקר 07.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 523,

מאמר ח'. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א"

קריין: בעל הסולם, עמ' 523, "שמעתי", מאמר ח', "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א".

ח. מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א

שמעתי תמוז תש"ד

"הכתוב אומר, "עד שיפוח היום ונסו הצללים" (שיר השירים ב').

ויש להבין מהו "צללים" בעבודה, ומהו ב' צללים. והענין הוא, כי בזמן שאין האדם מרגיש את מציאות השגחתו ית', שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, זה נבחן כמו צל, המסתיר את השמש. כלומר, כמו בצל הגשמי, שמסתיר את השמש, אין זה עושה שום שינוי על השמש, והשמש מאיר בכל תוקפו. כן זה, שהאדם אינו מרגיש את מציאות השגחתו ית', אינו נעשה שום שינוי למעלה. אלא שאין למעלה שום שינוי, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי".

אולם, כל השינויים הוא אצל המקבלים. ובצל הזה, היינו בההסתר הזו, יש להבחין ב' בחינות:

א. שעדיין יש לו היכולת להתגבר על ההחשכות וההסתרות, מה שהוא מרגיש, ולהצדיק את ה', ולהתפלל לה', שה' יאיר את עיניו, שיראה שכל ההסתרות מה שהוא מרגיש, הוא בא מה'. היינו, שהקב"ה מסבב לו כל זה, מטעם בכדי שיגלה את תפלתו, וישתוקק להתדבק בו ית'. וזהו מסיבת שרק על ידי היסורים, שהוא מקבל ממנו ית', והוא רוצה להחלץ מצרתו ולברוח מהיסורים, אז כל מה שביכולתו הוא עושה. לכן, כשהוא מקבל את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה, שה' יעזור לו להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא. ובמצב הזה עדיין הוא מאמין בהשגחתו ית'.

ב. כשהוא בא לידי מצב, שכבר אי אפשר לו להתגבר, ולומר שכל היסורים והמכאובים, מה שהוא מרגיש, הוא מטעם שהבורא שלח אותם אליו, כדי שעל ידם יהיה לו סיבה לעלות בדרגה, אז, הוא בא לידי מצב של כפירה חס ושלום. היות שאין הוא יכול להאמין בהשגחתו ית'. וממילא אין הוא יכול אז להתפלל. נמצא, שיש ב' מיני צללים. וזה פירוש "ונסו הצללים", היינו שהצללים יעברו מן העולם.

והנה צל הקליפה נקרא "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]", מה שאין כן קדושה נקרא "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת.

ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.

נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו.

אלא האדם מסכים להנהגת הבורא. כלומר, איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' בעת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש, כי האדם לא מסתכל על מה שהוא יכול להנות, אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול להנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים.

וזה נקרא "בצלו חמדתי". זאת אומרת, שהוא חומד למצב כזה, שיוכל לעשות איזה התגברות למעלה מהדעת. ונמצא, שאם אין האדם משתדל במצב של ההסתרה, שיש לו עוד מקום להתפלל, שה' יקרב אותו, והוא מתרשל בזה, לכן שולחים לו הסתר ב', שאפילו להתפלל אינו יכול. וזהו מסיבת החטא, שלא היה מתאמץ בכל כחו להתפלל לה'. לכן הוא בא לידי שפלות כזו.

אבל, אחר שבא לידי המצב הזה, אז מרחמים עליו מלמעלה, ונותנים לו עוד הפעם התעוררות מלמעלה. ומתחיל עוד הפעם אותו הסדר. עד שבסופו של דבר האדם מתחזק בתפלה. וה' שומע תפלתו, וה' מקרב אותו ומחזירו למוטב."

שמענו את המאמר, אם יש שאלות אני מוכן לשמוע ולהשתדל לענות עליהן, ואם לא אז נמשיך לפי התוכנית.

תלמיד: מה גורם לנו לרצות לראות שהבורא נהנה?

מה גורם לנו? כך זה מסודר במציאות, שאם הבורא נהנה, אז כל מי ששייך לאותו מושג הבורא גם הוא מרגיש שהוא מקבל הנאה.

תלמיד: אבל זה מוסתר מאיתנו, אז למה שיהיה לנו רצון לראות שהבורא נהנה?

מצד אחד זה מוסתר ומצד האחר יש בכך איזו התגלות, אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שדבר כזה קיים.

תלמיד: אם אנחנו יכולים לתאר, אז למה אנחנו לא באופן טבעי בתוך כך?

באופן טבעי, לא, הבורא רוצה שאנחנו נעשה מאמצים ונגלה אותו מתוך הסתר.

תלמיד: לגלות אותו זה לגלות שהוא נהנה, לחפש לראות איך שהוא נהנה?

הכול, מה ששייך אליו.

תלמיד: מדוע חשוב לשמור על הסתר אחד? למה חשוב שנידבק בהסתר אחד ונהיה כל זמן בעלי יכולת להתפלל לבורא?

כי על ידי זה אנחנו מחזיקים את עצמנו בדבקות בבורא ורוצים להישאר בזה למרות שיהיו כל מיני סיבות, מעשים מצד הבורא, או מצד הנבראים שכאילו הם "מקלקלים פמליא של מעלה"¹, ואנחנו רוצים להחזיק בזה.

תלמיד: איך מקרבת אותנו הדבקות התמידית בהסתר אחד ללשמה, ומה הקשר ביניהם, אם יש קשר בכלל?

הבורא מתגלה מצד אחד, זאת אומרת יש מצבים שבהם הוא מתגלה ויש מצבים שבהם הוא לא מתגלה. בזה שהוא מתגלה אנחנו יותר ויותר אוחזים בו, ועל ידי זה שהוא לא מתגלה, אז אנחנו רואים איפה המקום שצריך להוסיף גילוי. וכך אנחנו ממשיכים.

תלמיד: מה המפתח להישאר עם הבורא בדבקות כל הזמן - כל היום וכל הלילה?

רק אם אנחנו יחד נחזיק בזה - כל אחד יחזיק את עצמו או שזה יחזיק כל אחד.

תלמיד: איך אפשר גם להצדיק את הבורא על ההסתרה וגם לבקש שהוא יתגלה? זו ההוראה במאמר ויש סתירה שאני לא מצליח ליישב בפועל.

מה הבעיה?

תלמיד: אתה כאילו מבקש מהבורא שהוא יתגלה, או שזו לא הבקשה?

אני מבקש מהבורא שיתגלה שזו לא בקשה, כאילו זה לא חסר לי, או מה?

תלמיד: כתוב במאמר שהבורא כבר נותן ממילא הכול וזה הכול תלוי בנברא, והנברא צריך להצדיק את הבורא שהוא נסתר בשבילו. אבל אם אתה מצדיק את הבורא שהוא נסתר, אז אתה לא צריך לבקש שהוא יתגלה. זאת אומרת העצה היא בכלל לא לדרוש מהבורא שהוא יתגלה, כל מה שזה הבורא אתה לא אמור לרצות להרגיש אותו שהוא יתגלה לך.

אנחנו רוצים להרגיש אותו, להרגיש ברוחניות זה נקרא להיות באותה מדרגה, באותה השתוות הצורה, באותו המעשה, ואז מה שהוא מרגיש אני מרגיש, וכך אנחנו מתקרבים זה אל זה.

תלמיד: לא שהוא כבר עושה, אלא אני צריך להיות בפעולה הזאת כמו שלו, או שאני צריך לבקש את זה ממנו שהוא יעשה עליי?

ודאי שהבורא עושה את הכול, אבל אנחנו צריכים מצידנו להשתדל להיות בכאלה מצבים שיהיה לנו ברור שאנחנו נמצאים בשדה שהבורא ברא.

תלמיד: אני צריך לבקש מהבורא שיגלה את עצמו אליי? כי הרי אני צריך לקשור את הכול בו, אפילו יש בזה איזו כפירה, כתוב גם "אין עוד מלבדו" וכו'. אני צריך להתפלל לרצות שהוא יעשה עלי את הפעולה, מצד שני אני צריך להיות בהשתוות הצורה, לא לבקש שהוא יתגלה אלא בעצמי להיות כמוהו ואז הוא יתגלה, אלה שני דברים שנראים סותרים. אם יש לך עוד דרך להסביר את זה, ליישב את הסתירה כדי שאני אדע איזו פעולה לעשות?

אתה לא יכול להידמות לבורא אם אתה לא מגלה אותו, אם אתה לא מרגיש אותו. הוא צריך להתגלות במשהו אליך, וכשאתה מגלה אותו במקצת, במשהו, אז אתה מבקש מהבורא יותר ויותר גילויים. וכך אתה מתקרב אליו ומתחיל לבקש, להתפלל שהבורא יגלה לך את הכול, את כולו, בכל המצבים, בכל הפעולות, כך מתקרבים.

תלמיד: איך האדם יכול להתחזק בתפילה כך שהוא יוכל לבנות מגן כנגד הצללים של יצר הרע, של הקליפה?

אדם מתקרב לגילוי הבורא ומכין את עצמו כך שהוא בעצם בונה הסתרה על הבורא, ואז הוא מבין שמה שהוא מקבל מהבורא זו הזדמנות להכיר אותו, את הבורא, זה כמו שהוא מקבל מהבורא הזדמנות לגלות אותו בתנאי, שאם האדם חושב על גילוי הבורא בזה שזה יהיה טוב לבורא ולא טוב לו, לאדם, אז הבורא מתגלה, הוא יכול לגלות אותו כי בעצם הגילוי לא מקלקל את הסדר. ואם האדם לא שומע את זה, אלא דורש מהבורא שיתגלה, אז הבורא לא מתגלה, אלא הוא עוד יותר נסתר. עד שהאדם לומד שבצורה כזאת הוא לא יכול לגלות את הבורא ואין לו ברירה הוא משנה את דרכו.

תלמיד: על פני מה הבורא מתגלה?

על פני בקשת האדם.

תלמיד: איזו סוג של בקשה?

שהאדם מבקש מהבורא שהבורא יתגלה, זה חסר לאדם. כאילו הכול הבורא עשה חוץ מזה שהסתיר את עצמו, ולכן אם אדם מבקש בצורה כזאת, שהוא חייב לגלות את הבורא, אז הבורא מתגלה.

תלמיד: ומה מאפיין את השלב שלפני שהבורא מתגלה?

שהבורא לא מתגלה לאדם, אלא נותן לו כל מיני הרגשות של ההסתרה של עצמו, והאדם לאט לאט מתקרב למצב שהוא מתחיל לדרוש מהבורא גילוי בצורה נחרצת.

תלמיד: כשאני בהסתרה ראשונה, אני למעשה רשע, כלומר אני בהסתרה, אני מתפלל, אבל אני מתפלל ורוצה שיהיה לי טוב, אני נמצא באהבה שהיא תלויה, ואם אני בהסתרה כפולה, אז אני רשע גמור. רציתי לברר את זה.

בהסתרה אחת, אדם שרוצה להשפיע לבורא, אז יש לו אפשרות להשפיע, רק הוא לא בטוח האם הוא עושה את זה או לא. ההסתרה היא יותר על המטרה, על הבורא, על פעולות האדם, מה אדם עושה במצב ההסתרה. מה שאין כן, אם הבורא עושה הסתרה על עצמו, אז האדם בכלל לא מבין איפה הוא ומה הוא, איך הוא צריך להתנהג ומה לגלות.

לכן, מה שכן אנחנו צריכים, זה מה שייסד בעל הסולם, שאין עוד מלבדו. אנחנו תמיד נמצאים בהשגחת הבורא, ואין לבורא שום כוונה או מטרה להסתתר מאיתנו, הוא רק מצפה שאנחנו נגלה את כול החסרונות, את כל הכלים, שיוכלו לגלות את הבורא.

תלמיד: אנחנו עובדים בעשירייה על חיבור בינינו, משתדלים להגיע לגילוי הבורא כאור, כמשהו טוב שמושך אותנו. איך נעשה המעבר בכוונה שעושים את זה למענו, לא כדי שאנחנו נהנה מזה, אלא להסתיר מעצמנו את התענוג שלו ולהשפיע לו?

אנחנו רוצים לגלות את הבורא בזה שהוא מאיר את הכול סביב, וחוץ מזה אנחנו לא צריכים כלום. אם הבורא פועל באור שלו על כל הבריאה והוא מרוצה מזה, אז גם אנחנו לא צריכים יותר מזה. כך אנחנו צריכים להשתדל לחשוב ולפעול.

תלמיד: אמרת שהוא מרוצה מהמעשים שלו על כל הבריאה. מה לעשות כדי שנרגיש בלב כך שהוא יהיה מרוצה מאיתנו, מהיחס שלנו אליו, ולא שפשוט נרגיש טוב?

זה תלוי בגודל הגילוי שלו כלפינו, אז אנחנו נהיה מרוצים ממנו.

תלמיד: מהי התועלת מזה שהבורא מביא אותנו להסתרה השנייה, למצב שבו אנחנו כביכול לא יכולים להתפלל יותר? מה זה נותן לנו מבחינת ההתפתחות שלנו?

אנחנו מרגישים שיש עלינו הסתרה שלמה ואנחנו לא מסוגלים לחדור אליה, ולכן צריכים רק לפנות לבורא ולצעוק. לכן ההסתרה, אם היא הסתרה גלויה, כלומר אנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים להתקיים בה, אז היא לטובתנו.

תלמיד: מורגש שבשביל הבורא השמחה הכי גדולה היא כשהנבראים מרגישים את הגילוי והגדלות שלו, למה זה חשוב לו?

זו אהבה. אז הוא יכול לגלות אהבה לכולם. לכן חשוב לו שאנחנו נדע על זה, נגלה את זה, וכך נחזור אליו.

תלמיד: אבל בדרך כלל אנחנו לא מדברים על עצמותו שלו, אז איך הבורא מרגיש שאנחנו מרגישים אותו? בתע"ס יש תהליך בז"ת דבינה, זה נכון?

זה לא חשוב לנו, אנחנו עוד לא יכולים כך לעבוד, ז"ת של בינה, ג"ר של בינה. עוד לא. אבל אנחנו צריכים לגלות אותו שהוא דואג לנו, ומתוך הדאגה שלו אנחנו יכולים לפנות אליו בחזרה ולבנות את היחס שלנו אליו. זה נקרא "גילוי הבורא לנברא".

תלמיד: כתוב במאמר, "לכן, כשהוא מקבל את ההסתרות והיסורים, אז בטח יעשה את התרופה הידועה, שהיא להרבות בתפלה, שה' יעזור לו להוציאו ממצבו שבו הוא נמצא". במשפט הזה אני שומע מרכיב אגואיסטי, בגלל שכואב לו הוא מבקש שהבורא יוציא אותו מהמצב הזה. מה לא נכון פה?

למה הפנייה שלנו לבורא צריכה להיות לחלוטין אלטרואיסטית? למה משהו לא בסדר?

תלמיד: אנחנו שואפים לזה.

אנחנו מתחילים את הדרך שלנו מזה שאנחנו אגואיסטים גמורים. לאט לאט, בהדרגה, אנחנו מתנקים מהאגו שלנו, מכוונים את עצמנו לבורא, כדי שהבקשות שלנו יהפכו להיות יותר אלטרואיסטיות, עבור האחרים, עבור כל בני האדם. כך שלא כדאי לחשוב שהעיקר בשבילנו להפסיק לדאוג לאחרים, אלא להפך.

תלמיד: מצד אחד, יש את גודל ההשתוקקות, צער מהסתרה, מצד שני, שבח והודיה. במצב שלנו, כשאנחנו מנסים כל פעם לבנות את הכלי, מה בעסק שלנו מצביע על זה שאנחנו בדרך נכונה? איך לדרוש כוח התגברות כחומר דלק ולא לחפש מילוי? כי זה המילוי העיקרי.

אנחנו צריכים כל הזמן להיות בפנייה לבורא, כשבפנייה הזאת אני מברך אותו ומבקש ממנו לא להפסיק לטפל בי. אני רוצה יותר ויותר להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה שאני מגלה זה שאין לי כוחות. הבורא מחפש מאיתנו תפילה, וכוח התגברות של פרט הוא לא מספיק.

תראה כמה אנשים יש בעולם שיחד איתך רוצים להשיג אותו דבר. אלו כמה אלפים, זה לא מעט.

תלמיד: אז מה שנדרש מאתנו זה רק להתחבר.

רק להתחבר.

תלמיד: אנחנו לומדים שסיבת בריאת העולמות היא להוציא לאור שמותיו, פעולותיו וכינוייו. אולי אפשר להבין את זה כך שהוא רוצה להתגלות. האם זאת סיבה מספיקה בשבילנו לבקש את הגילוי שלו, לעשות רצוננו כרצונו, או שיש עוד סיבה, וזה לא מספיק רק לעשות רצוננו כרצונו?

יש בשאלה הזאת כמה שאלות - הסתרת הבורא, הסתרת הנברא, למה הנברא צריך לדאוג על הסתרת הבורא, ולמה הבורא צריך לדאוג להתגלות בנברא בצורה נסתרת. יש כאן עוד כמה שאלות כאלה וכולן קשורות לגילוי והסתר של הבורא, גילוי והסתר של הנברא. אנחנו עוד נעבוד על זה.

תלמידה: מה זה אומר להרגיש את מציאות הבורא בזמן העבודה?

זה אומר שהאדם עובד לגלות את הבורא, לקרב אותו לכל החושים שלו, והוא פועל רק למען זה. וכל הזמן הוא רוצה לחדש את המעשים שלו, כדי שבכל פעם היחס שלו לבורא, לגילוי הבורא, להסתר של הבורא, יתחדש, זה מאוד חשוב. שהוא לא יינעל במצב המאובן, הקבוע שלו, אלא יחדש.

תלמידה: איך עוד יותר לפתח את הכלים האלה?

אין שום דרך מלבד פשוט להמשיך לדבר על זה יותר, לבטא את זה, כך שיהיה ברור לכולם.

תלמידה : ככל שאני מנסה לעבוד יותר על הקשר לבורא, אני לא מצליחה להגיע לתפילה, אלא יותר מתגלה את האגו וזה מביא אותי לייאוש. מה לעשות?

מפני שאת לא מספיק מחוברת עם החברות שלך, ולא מספיק מתארת את המצב הסופי שהן כולן מתחברות ומרגישות שהבורא ממלא את כל החלל שמתגלה ביניהן לכולם. את צריכה להמשיך בינתיים, אבל שוב, בבדיקה למה את לא מצליחה.

תלמידה: מה המצב של הסתר כפול, למה הבורא שולח לאדם הסתר כפול אחרי כל העבודה שהוא עשה?

הסתר ראשון זה שהבורא נסתר, הסתר שני זה שפעולת הבורא נסתרת. בעצם אנחנו כולנו נמצאים בסולם ההתפתחות שלנו, בהסתר כפול. ועל ידי החיבור עם החברים, כל אחד יכול להעלות את עצמו להסתר אחד, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. שנגיע להסתר אחד, אז אנחנו נשתדל להיות מחוברים בינינו וככל האפשר בבורא, ונמשיך להיות קשורים בבורא עד שנגלה אותו בכוח. זאת אומרת, שאנחנו נגלה אותו בכל אותם המצבים שהוא קשור אלינו. וכשנגלה מצב מסוים, אנחנו כביכול נצביע ש"כאן אתה צריך להיות, כאן אתה צריך להתגלות". וכך אנחנו נגיע לגילוי שלו.

תלמידה: אז הכול תלוי בתפילה שלנו בעשירייה?

ודאי.

תלמידה: אנחנו קוראים פה שאדם משתוקק לצל, הוא שמח בצל, זה נותן לו מקום להתעלות למעלה מהדעת, אבל הוא צריך לדרוש את הגילוי, אז אין פה סתירה?

לא, אין סתירה, כי אנחנו גם רוצים להגיע להסתרה בגילוי, לגילוי בהסתרה. לא חשוב איך לומר. כך אנחנו גם לומדים, שמגיעים לגילוי דרך הסתרה, מתוך ההסתרה, וכך מתקדמים.

תלמידה: את מצב ההסתרה, האדם מקבל בשמחה או שהוא צריך להיות בדרישה שזה יעבור ובכל זאת יתגלה?

לא, הוא לא צריך להיות בצער. הסתרה זה מצב שאנחנו צריכים לעבור כדי דרכו דווקא, להרגיש גילוי.

תלמיד: אמרת שהבורא מתגלה בהתאם לרצון של האדם, כשהבורא באמת נחוץ לו. לשם מה הבורא נחוץ לו בצורה הכרחית?

הבורא נחוץ לאדם כדי להרגיש שכל העולם שלנו נברא על ידי הבורא, ורק בשביל האדם.

תלמיד: איך האדם מגיע לזה שזה הופך בשבילו ממש כצורך הכרחי?

זה כפועל יוצא מהתמדה של האדם, מהמאמצים שלו. אנחנו צריכים להשקיע מאמצים כדי להעריך את הבורא וכך לפנות אליו.

תלמיד: אפשר להניח שהחברים בעשירייה, במצב של חיבור זה הבורא בשבילי?

לא. הבורא זה משהו אחר, הבורא הוא המקור של האור, המקור לכל הפעולות שלי, שבאות עליי, שיורדות עליי. בורא זה הכול, והוא מעל כולם.

תלמיד: אז איך דרך החיבור עם החברים אני יכול להגיע למצב שכל מה שאני רוצה, מאמצים, השתוקקות, זה כדי שיהיה נחת רוח לבורא? איך אני מגלה את זה בחיבור, הרי הבורא מתגלה בשבילי דרך החברים, דרך החיבור בעשירייה.

כשאנחנו עושים משהו, לפני כן אנחנו אומרים ברכה, מברכים את הבורא על זה שהוא נתן לנו אפשרות לעשות את זה.

תלמיד: האם כשאדם מרגיש ומקבל את הנהגת הבורא תוך כדי זה שהוא שומר על הקדושה שלו, זה נקרא גילוי?

קודם כל זה לא גילוי בגלל שבאמת אין כאן גילוי, אלא אפילו אם אדם אחרי הפעולות שלו, נמצא באותה הקבוצה, הוא יקבל איזו משיכה קדימה, זה לא גילוי. לא.

תלמידה: מה גורם לכך שהבורא ייתן לנו השתוקקות לגילוי שלו?

צריכים לבקש. אין בעיה, צריכים רק לבקש. לבורא אין שום דבר שלא יכול לתת, הכול, כולל גמר תיקון, הכול יכול לתת, רק שנבקש בצורה הנכונה.

תלמידה: אמרת שנגלה מצב מסוים, שאנחנו כאילו מצביעים ואומרים לבורא, "כאן אתה צריך להיות". באיזה מצב זה יכול לקרות?

אני חושב שבכל מצב. אם הבורא רוצה להתגלות כלפי בן אדם או כלפי קבוצה, אז הוא ימצא איך לעשות את זה. אנחנו לא צריכים לחפש כאלה מצבים שיתגלה. הבורא יסדר מצבים כאלה כשאנחנו נהיה מוכנים לגילוי שלו.

תלמידה: האם נכון לומר שביטוי אהבה לבורא זה בניית הכלי?

אפשר לומר כך.

תלמידה: האם אפשר להגיד שצל דקדושה זו לא סתם הסתרה אלא פעולת הדין על הכלי, כאשר ההסתרה עצמה בוחנת האם הכלי מסוגל להצדיק את הבורא ללא כל תקווה לגילוי?

אפשר גם לומר כך, כן.

תלמיד: מהו המצב שגורם יותר הנאה לבורא, האם כאשר האדם מתפלל בהסתר אחד או כאשר יש גילוי?

הבורא עובד עם כל המצבים והכול נאמר ביחס לאדם, הסתר כפול, הסתר אחד, בהכל הבורא מסתיר את עצמו ביחס לאדם כדי שבאמצעות משחק כזה עם האדם הוא יצליח לגדל בו יחס נכון לגילוי עצמו, לעולם, וכך כולם יגיעו ליחסים הנכונים איתו.

תלמיד: האם ייתכן מצב של "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי", והאם זה טוב יותר לנשמה?

נכון. לכן הוא גם משבח אותו במצב הזה.

תלמיד: איך במצב הזה של "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי," כאשר האדם מתפלל שהבורא יקרב עצמו אליו, הוא יוצא ממצב הצל?

במצב כזה הוא מבקש מהבורא לצאת מהצל כדי שהוא יוכל לחבק את הבורא.

תלמיד: האם יש תפילה לזה שהבורא ישאיר אותי במצב שאני אהיה בצל והפרי יהיה מתוק, שאוכל להתפלל כל הזמן מתוך הצל?

אסור להיות במצב כזה, כי מצב אחד הורס את המצב השני, באופן הדדי. הוא לא יכול להימצא בצל ובמקביל באותו זמן להתפעל מהפרי, מהגילוי של הבורא. צל זה כבר לא גילוי הבורא.

תלמידה: איך לעזור לחברה שלנו שפרשה אבל הקשר לא נפסק, איזו עצה אתה יכול לתת לנו כדי להיות איתה בקשר?

צריכים שתהיה חברה אחרת שדרכה תבנו קשר והיא תעזור לכם. אדם שנופל מעשירייה, מהקבוצה, או מאיזה חיבור שהיה ביניהם, כבר לא יהיה בכוח להתקרב לבורא ולמצוא איתו שפה משותפת. זה מאוד לא פשוט.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להחזיק תפילה לבורא עבור חברה שנפטרה? הרי הקשר שלנו איתה לא נפסק. או שיש לפעול בצורה אחרת?

אתם לא צריכים להתפלל עליה. מספיק שאתם חושבים על זה.

תלמיד: כתוב בפסקה "ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת.

נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת."

בכל המאמר מדובר על תנאי שאנחנו צריכים לקיים שנעשה על ידי עבודה שבה אנחנו יכולים בעצם להיות באמונה למעלה מהדעת.

כן, ודאי.

תלמיד: עוד הוא כותב שיש לנו יכולת להתגבר. מהי ההתגברות הזאת? הוא מדבר על כך שאנחנו צריכים לעבוד למעלה מהדעת, ועל התגברות שבעזרתה אנחנו צריכים לראות שהכול מגיע מהבורא. מהו סדר העבודה פה?

"לארגן את המקום" זה נקרא שמקבלים מהבורא את כל התנאים שבהם אנחנו נמצאים, ומתחברים יחד כנגד זה, מול זה, כדי להלביש על זה את הצמצום, מסך, ואור חוזר, במידה שיש מאיתנו. ואז בצורה כזאת אנחנו מצליחים לעבוד בקשר עם הבורא, אפילו במצבים של ירידה, נפילה, ניתוק.

תלמידה: אנחנו לומדים שבכל נושא צריך לפנות לבורא ולהתפלל. מה קורה במצבים שיש המון תפילות קטנות, אבל אין כבר תפילה חדה, שכביכול לא ברור מה באמת צריך לבקש מהבורא. איך להתייחס לזה?

לתת מכות לעצמך.

תלמידה: איך?

אני לא יודע, אבל באמת שאין כאן ברירה. אם אנחנו מקבלים מצבים כאלה מהבורא כשאנחנו מצטערים ולא יכולים להתרומם מהם, זה לא טוב.

תלמידה: איזה מעשים פיזיים אנחנו יכולים לעשות כדי להוכיח לבורא שאנחנו חושקים בו בצל כמו בהתגלות?

כשאנחנו נעשה את זה. אנחנו צריכים לעשות חיבור בין הנשים, שהחיבור הזה יהיה כל כך חזק וגבוה, שאנחנו נוכל להדביק אותו בבורא. אנחנו נלביש אותו על יחס הבורא לנבראים, ולא צריכים יותר שום דבר, רק דברים כאלה. להתחבר בינינו בצורה כל כך חזקה, כמו שהבורא מתלבש בנו.

תלמידה: ילדים מבינים את ההורים רק כשהם הופכים להורים בעצמם. אנחנו משתוקקים לאור בצורה אגואיסטית וכשהוא מתגלה, אנחנו לרגע הופכים להיות לאלטרואיסטים ואז האור עוזב ואנחנו שוב נמשכים לאור בצורה אגואיסטית. מתי אנחנו מתחילים להבין את הבורא כמו שהילדים מתחילים להבין את הוריהם? 

כשנתבגר ונגדל.

תלמידה: כמה מתנות כאלה מהבורא עלינו לקבל כדי שנוכל להתחיל להבין אותו?

זה תלוי בנו. זה תלוי עד כמה נהיה קרובים זה לזה ועד כמה אנחנו נעשה תרגילים בינינו, בהתאספויות בינינו, ועד כמה נלמד בצורה טובה "שמעתי", טוב יהיה אם גם קצת זוהר. אבל כעקרון, אם נלמד "שמעתי" יחד בקבוצה וממש נעבור מכל צד על כל עמוד, אז נתקדם לזה בצורה מהירה מאוד.

תלמיד: מתי קורה המהפך באדם שהוא רוצה לטובת הבורא ולא לטובת עצמו?

כשהוא מאוד רוצה את זה. אז הוא מתפלל על זה שרוצה להגיע למצב שכל השאלות, כל התפילות, כל המעשים שלו יהיו מכוונים אפילו דרך כל העולם, דרך הקבוצה שלו לבורא. אז הבורא מקבל את כל המאמצים שלו ונותן לכל המאמצים כוח של הבורא. עם הכוח של הבורא הוא פורץ את כל הגדרות ומגיע להצלחה.

תלמיד:  ואיך נגיע לזה שאנחנו מאוד נרצה את זה?

אם נרצה את זה מאוד, אז נגיע.

תלמיד: נשמע שיש שני כיוונים לשרת את הבורא מעל הדעת. כיוון אחד, לא משנה הגילוי העיקר שהבורא ייהנה. והכוון האחר שאני בהסתרה ואני מרגיש רשע ואני מרגיש רע עם עצמי לכן אני מקלל את הבורא ורוצה להגיע למצב של צדיק, שאוכל להצדיק את הבורא. אז מה אנחנו רוצים יותר?

תשאל את עצמך. כך גם מתגלה התשובה לאותה שאלה ששאלת, מה אתה רוצה יותר.

תלמיד: הוא מתחיל במושג של צללים ואחרי זה הוא עובר לזה שיש שני סוגים, א' וב', ואז הוא עובר מהצללים לצל של קליפה וצל של קדושה. כשהוא בצל של קדושה הוא אומר, "בצילו חמדתי" וכולי. ואז אם האדם מסכים להנהגת הבורא, כלומר איך שהבורא רוצה שהוא ירגיש את מציאות ה' ואת העבודה, האדם מסכים בלב ונפש כי אדם לא מסתכל על מה שהוא יכול ליהנות אלא הוא מסתכל על מה שהבורא יכול ליהנות. נמצא שהצל הזה מביא לו חיים וזה נקרא בצלו חמדתי".

האם לעבור מהצללים לצל דקליפה או צל דקדושה זו הבחירה של האדם? אם אני מצליח למעלה מהדעת, אז בעצם אני עובר לצל שאני חומד בו ואז מזה אני מקבל חיים?

כן.

תלמידה: אני רואה איך החברות שלי משתנות כל הזמן וזה גורם לי להרגיש שאנחנו באמת מתקדמות. האם מה שמשתנה אלה החברות או שזו התפיסה שלי את הבורא שמשתנה?

לא. אני חושב שהחברות לא משתנות. אלא גם החברות, גם החברים, כולם מרגישים כך שהאדם כולו משתנה מפני שכך אנחנו מרגישים אותו. אם אתמול או שלשום לא יכולתי לסבול אותך והיום קצת יותר טוב ומחר יהיה אולי עוד יותר טוב, עד שאני מתחיל להרגיש שאני אוהב אותך. הכול תלוי איך שהבורא מקרב את הנשמות זו אל זו. 

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 522, "שמעתי", מאמר ז', "מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה".

ז. מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה

שמעתי תש"ג

"ע"י ההרגל שהאדם מרגיל עצמו באיזה דבר, אז הדבר הזה נעשה אצלו טבע שני. לכן אין שום דבר שהאדם לא יוכל להרגיש בו את מציאותו. זאת אומרת, אף על פי שאין להאדם שום הרגשה בדבר, מכל מקום על ידי התרגלות בהדבר, האדם בא לידי הרגשה.

ויש לדעת שיש הפרש בין הבורא להנבראים בענין הרגשה, שאצל הנבראים יש בחינת מרגיש ומורגש, משיג ומושג, כלומר שיש לנו בחינת מרגיש המשותף עם איזה מציאות. מה שאין כן מציאות בלי מרגיש, הוא רק הבורא ית' בעצמו, שאצלו ית' "לית מחשבה תפיסה ביה כלל [אין מחשבה תופסת בו כלל]".

מה שאין כן להאדם, כל מציאותו הוא רק על ידי המרגיש את המציאות. וגם אמיתיות המציאות, לא נערך לאמיתיות, אלא כלפי המרגיש את המציאות. זאת אומרת, מה שהמרגיש טועם בו, זה הוא אצלו אמת. היינו, אם הוא מרגיש טעם מר בהמציאות, כלומר שהוא מרגיש עצמו באיזה מצב שהוא נמצא שרע לו וסובל יסורים ממצב הזה, האדם הזה נקרא בעבודה שהוא רשע, מטעם שמרשיע את הקב"ה, היות שהוא נקרא טוב ומטיב, מטעם שהוא משפיע רק טוב לעולם. וכלפי הרגשתו של האדם, האדם מרגיש שהוא קבל מה' ההיפך, היינו המצב שבו הוא נמצא הוא רע.

ובהאמור יש להבין מה שאמרו חז"ל "לא איברי עלמא, אלא או לרשיעי גמירי, או לצדיקי גמירי [לא נברא העולם, אלא או לרשעים גמורים או לצדיקים גמורים]" (ברכות סא). פירוש הדברים הוא כנ"ל, או שהוא טועם טעם ומרגיש טעם טוב בעולם, ואז הוא מצדיק את המקום, ואומר ה' משפיע בעולם רק טוב. או אם הוא מרגיש וטועם טעם מר בעולם, אז הוא רשע, מטעם שהוא מרשיע את המקום.

נמצא שהכל נמדד לפי הרגשת האדם. מה שאין כן אצל הבורא ית' לא שייך כל אלה הרגשת, כמ"ש בשיר היחוד "כמו היית לעולם תהיה, חוסר ועודף בך לא יהיה". לכן, כל העולמות וכל השינוים, הם רק כלפי המקבלים, כפי אדם המשיג."

תלמיד: הוא מדבר פה על ההבדל בין הבורא לנברא, שלנברא יש מציאות והוא מרגיש את המציאות, ואצל הבורא אין דבר כזה, יש משהו אחר, יש רק מציאות. מה זה הנברא זה ברור, איך שהוא מתייחס למציאות זה מה שהוא מגלה. מהי אותה מציאות מצד הבורא?

מצד הבורא, את זה אנחנו לא יכולים להבין.

תלמיד: אז מה הוא אומר לנו פה, שאנחנו לא יכולים להבין?

שתפיסת המציאות אצל הבורא ואצל הנבראים היא שונה.

תלמיד: כשאנחנו רוצים להנות לבורא ולהרגיש שהוא נהנה, איזו מין מציאות זאת להרגיש שאנחנו מהנים למשהו שאנחנו לא יודעים אפילו איך הוא מרגיש את המציאות?

אבל אתה יכול על ידי מאמצים נפשיים להגיע למצב שנדמה לך שאתה שולח לבורא איזה מסר, או שאתה מקבל ממנו איזה מסר.

תלמיד: אם אני מסתכל על חבר, אז אני יכול לראות בחוש או לתפוס שהוא נהנה או לא נהנה. אתמול חבר בעשירייה עשה לנו סעודת דגים, הוא גרם לכולם ליהנות, כולם נהנו וגם אמרו את זה. זה מאוד ברור, אפשר לראות שאדם נהנה כשהוא אוכל, או כשמישהו מדבר איתו, או לא נהנה. איך אנחנו יכולים להסתכל ולהגיד, עכשיו אנחנו עושים הנאה לבורא או לא עושים לו הנאה?

ברגע שאתה מגיע להרגשת הבורא, אז אתה מתחיל להרגיש את הבורא בלי שום מסכים באמצע בינו לבינך, ואז אתה יכול להגיד בפה מלא מה היחס שלך עם הבורא.

תלמיד: ולמרות זאת אני לא יכול להגיד מי הוא ומה הוא.

בינתיים לא. אותו דבר גם על החבר.

תלמיד: על החבר נראה לי שהוא נהנה, אני נותן לו משהו והוא נהנה מזה.

לא, זו הזיה. זה שנראה לי שאני מבין, מרגיש את החברים, זה רק נראה לי. זו בעצם באמת הטעות.

תלמיד: מה האמת?

האמת שאנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים, ואנחנו עובדים על זה כדי להיות מוכנים בסופו של דבר לקבל את המציאות האמיתית. ואז יתגלה לנו מהי הקבוצה, מה הם החברים, מי אני, אז זה מתגלה. לא צריכים לחכות אלפי שנים, אלא הדבר הוא קרוב.

תלמיד: זאת אומרת לבקש לראות את המציאות האמיתית.

כן.

שאלה: המאמר נקרא "הרגל נעשה טבע שני". למה אנחנו צריכים להתרגל, האם להצדיק את הבורא? מה ההרגל שצריך להיות?

אנחנו חייבים לעשות כך שמה שאנחנו מרגישים בעולם שלנו, אנחנו מקבלים את כל זה כמשהו שעובר דרך החושים שלנו. לכן אנחנו לא רואים אנשים בצורה נכונה ולא רואים את עצמנו בצורה נכונה, הכול מעוות באור האגואיסטי. אנשים שמדברים על מישהו שקרוב אליהם, הם מעוותים את נקודת המבט שלהם, וגם להיפך, כשהם לא אוהבים מישהו וכשהם מדברים עליו, הם גם מעוותים את המציאות לצד השני. אנחנו צריכים להתרומם מעל הבעיות האלה, ואז נראה את העולם במציאות האמיתית שלו, בצורתו האמיתית.

תלמיד: לבורא אין רצון, אלא מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו. אז אם אני שותף, הוא חייב להרגיש אותי, זה הדלק שלי. חייבת להיות לו הרגשה כלפיי, הוא מרגיש משהו.

כן.

תלמיד: יש לו רק רצון להיטיב לנבראיו, לכן הוא לא מרגיש משהו אחר, אבל יש לו רצון להיטיב לנבראיו, שם הוא חייב להרגיש משהו.

נכון. רק צריכים עוד קצת להמשיך.

תלמיד: איך אני אגיע למצב שהרגשת הבורא הופכת לטבע השני שלי?

אתה צריך להיות כמו הבורא שכולו משפיע ולא לקבל כלום. ואז מה שתרגיש מכל המציאות, עד כמה כולם משפיעים זה אל זה בלבד, ואף אחד לא מקבל, רק כל אחד חושב על השפעה. יכול להיות שכולם מקבלים, אבל אף אחד מהם לא חושב שהוא מקבל, כי המחשבה שלו, ההסתכלות שלו על הבריאה, היא שהכול צריכים לקבל עבורה ולמסור לה.

תלמיד: האם ההרגל הוא בזה שאני רגיל להצדיק את הבורא בכל מצב, אפילו שאין לי שום תחושה כלפי זה, אלא אני עושה פעולה מכנית בכל רגע נתון, וההרגל הזה יביא אותי לגילוי הבורא?

כן, גם זה יכול להיות.

תלמידה: האם במצב הרשע אנחנו צריכים להרגיש לעומק את כל הפינות האפלות, לזהות את המצב ומיד לעלות למצב הצדיק, ובמצב הצדיק אנחנו צריכים להגיע למצב כמו הבורא שאין לנו שום חיסרון?

כן, הכול נכון. פשוט תנסו לעשות את זה לעיתים תכופות יותר, ואולי אפילו בקביעות.

תלמידה: אני מחפשת את המקום של החיסרון הנכון, ולעבוד נגד הרצון. אני מבקשת להיות מרוכזת בשיעור, ואז אני בוחנת את הריכוז שלי, העביות קטנה, ואז אני מרגישה את השלד של הרצון שלי. איפה כאן הקשר עם השדה של העביות היותר דקה, כדי שמתוך זה אוכל לחפש חיסרון נכון?

הוא עדיין לא מעובד בך, עוד לא השריש בתוכך, הוא עדיין גדל אבל בתוכך הוא עוד לא צמח, הוא מכוסה מכל עבר באגואיזם, אבל עוד מעט תרגישי בו.

תלמידה: האם אפשר לומר שההרגל לרכז את תשומת הלב בכוונה, זאת העבודה?

ההרגל למקד את תשומת הלב בכוונה זו העבודה וזה החופש של האדם, נכון.

תלמידה: כשהאדם מרגיש רע, או שהחבר שלו מרגיש רע, איך הוא יכול להתקשר בצורה הקרובה ביותר עם הבורא?

הוא יכול, זה תלוי רק באדם. במידה שיש לו קשר עם הבורא בקשר עם החברים, על פי המידה הזו הוא יכול לתפור את כל זה מחדש, לסדר את הכול מחדש. אתם תראו עד כמה זה אפשרי.

תלמיד: המושג הרגל, לי נראה שהכוונה היא שאחרי שמשיגים מצב מסוים ממשיכים בו. אבל אם אני נמצא במצב מסוים, אז אני לא מתקדם, לעומת זאת כתוב שהרגל כביכול עוזר. במה התועלת והחיסרון של זה?

זה נכון. אתם תתקדמו הלאה, תחקרו את זה, ותראו שהכול יצליח לכם. אין לי בעיות מיוחדות איתכם.

תלמידה: במאמר כתוב שההפרש בין הבורא לנברא הוא בהרגשה, ואם האדם מרגיש שרע לו והוא סובל, אז הוא מרשיע את הבורא. במאמר הקודם שקראנו כתוב, שאם האדם עובד למעלה מהדעת והבורא נהנה, אז זה לא משנה אם הוא נהנה. האם יש פער בין ההרגשה שלנו בכלים דקבלה, לבין ההרגשה שהאדם מקבל כשהוא באמונה למעלה מהדעת, שהוא אז מצדיק את הבורא?

אם יש פער, אז צריכים לסדר אותו.

תלמידה: איך הוא מסדר את הפער?

בתפילה. באיזו צורה אנחנו מתקנים את הכול? רק על ידי תפילה. לבורא אין שום טעויות, לבורא יש את כל הכוחות והוא רואה את הכול, אנחנו רק צריכים לבקש. וככל שנבקש יותר נכון ויותר מדויק, אז נקבל את התגובה במקום.

תלמידה: מה הבורא צריך להרגיש מהאדם כדי שהוא ייתן בו את תכונת ההשפעה, שהקשר ביניהם יהיה "אני לדודי ודודי לי"?

הבורא צריך לדרוש מכל החברות בקבוצה שכולן יקבלו את כולן כמו האנשים הכי קרובים שיכולים להיות במציאות, הכי קרובים. זה עוד מעט יתגלה לכן.

תלמיד: ענית לגבי התפילה, שבן אדם יכול לבקש מהבורא שיגלה לו מה תפקידו בעשירייה, מה העשירייה כלפיו, מה היחס שלו אליהם. האם זה לא עומד בסתירה אם הבקשה היא שייתן כוח לעבודה ולא שיגלה לנו את תפקידנו, את העבודה שלנו?

אנחנו נדבר על זה אחר כך, זה עוד מוקדם.

(סוף השיעור)

---

1. "שמכחישים פמליא של מעלה" (תלמוד בבלי, סנהדרין ס"ז, ב')↩