שיעור בוקר 01.11.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: העבודה באמונה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו צריכים להיכנס קצת יותר עמוק לעבודה למעלה מהדעת, ובה אנחנו נשתדל להבין שהעבודה שלנו מתרחשת משני הכיוונים. אנחנו מקבלים כוח הטוב וכוח הרע מאותו מקור, מהבורא. אז גם בו אנחנו נתייחס בצורה שווה, גם לכוח הטוב וגם לכוח הרע שמגיעים ממנו ועל ידי שני הכוחות האלו הוא רוצה לייצב אותנו בקו האמצעי, ואז אנחנו מגיעים בדיוק אליו.

על ידי כוח אחד, אנחנו יודעים גם מהעולם שלנו, אנחנו לא יכולים להגיע לכלום, צריכים להיות שתי הבחנות, אור וחושך, פלוס, מינוס, כל מיני כאלה, "דבר והיפוכו" מה שנקרא.

ולכן מי שרוצה להתקדם נכון למטרה, בשבילו כוח הרע וכוח הטוב הם חייבים להיות בעצם שווים. כשהוא מקבל אותם מהבורא, הוא מתייחס שווה לשניהם, העיקר בשבילו זה להיות דבוק לאותו מקור של שני הכוחות האלו וכך אנחנו נתקדם אז ונגלה אותו, נבין אותו, נרגיש אותו, נתייחד עימו.

לכן אנחנו רואים את זה בהרבה פסוקים, שיש לך יום ויש לך לילה "וחשיכה כאורה יאיר" וכן הלאה. זאת אומרת שבסופו של דבר, אנחנו צריכים להגיע למצב, שכל הזמן היחס שלנו לרע ולטוב יהיה שווה. ולא שזה רע וזה טוב, אלא ששניהם מביאים אותנו לבורא, לדבקות, ולכן שניהם שווים ואפילו הרע עוד יותר אנחנו נראה. מפני שכך אנחנו בנויים מלכתחילה, ברצון לקבל הקטן, האגואיסטי, אז הרע עוד יותר עוזר לנו לכוון את עצמנו נכון לכיוון הבורא. לכן בואו ניכנס לפסוקים האלו ונראה עד כמה שזה עוזר לנו להסתכל על הבריאה בצורה בריאה, רצינית, כזאת שכל מה שבא לנו, בא מאותו מקור וכל מה שבא, זה נברא אך ורק כדי שאנחנו נגיע ישירות ובצורה הקצרה ביותר למטרת הדבקות בו.

קריין: קטעים נבחרים בנושא: עבודה באמונה למעלה מהדעת, קטע 63. הרב"ש כותב:

"כשהאדם מאמין בטוב ובעונג שישנו בלמעלה מהדעת, הוא בא לידי הרגשה בדעת, להכיר את הרע שבו. כלומר היות שהוא מאמין, מה שהבורא משפיע כל כך טוב ועונג, והגם שהוא רואה את כל הטוב למעלה מהדעת, אז הוא בא לידי הכרה, היינו שהוא מרגיש בכל האברים, את כח הרע שישנו בהמקבל לעצמו, שהוא המונע אותו מלקבל את הטוב. נמצא לפי זה האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב. וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע. והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה, המכונה דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה גלויה, כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים לקבל."

(הרב"ש. רשומה 68 "סדר העבודה")

כאן אנחנו יכולים לראות גם קצת פתח, איך להגיע להרגשת המציאות האמיתית, אם אנחנו מתנתקים מהמציאות הנוכחית ורוצים לתאר שהכול בא ממקור אחד, מטוב ומטיב, ושאני רוצה אליו להידבק. וכשאני מנסה לעשות את זה, כל הזמן להיות בכוח הטוב שפועל במציאות, אז אני מאותה הדרגה, הרמה, מאותה נקודת הצפייה, אני מתחיל לזהות את הכוח הרע, שהוא לא נותן לי להסתכל על העולם לראות בו השפעת הכוח הטוב.

ואז, רק אז אני מתחיל לזהות מה זה נקרא רע. כי רע נקרא, לא שבעולם מתגלה רע ואני מרגיש סתם כך, לא, אלא רע מטרתי. הרע הוא זה שלא נותן לי להרגיש שהבורא מנהל את העולם בטוב ומטיב.

וכך אם אני מתקדם ורוצה לייצב את ההסתכלות שלי רק בצורה כזאת, אז עוד ועוד ועוד יותר ויותר אני קשור לבורא הטוב, וכוח הרע שמתגלה, אני רואה את זה כעזר כנגדו שעוזר לי עוד יותר, לגלות את הבורא ככוח הטוב, וכך אני אז מתקדם.

זאת אומרת אני מתקדם בימין, כל הזמן בימין. בזה שמלכתחילה אני לוקח את הנקודה של ההתקדמות שלי שאני קשור לבורא, לטוב ומטיב, לאין עוד מלבדו וכך אני רוצה לראות את הכול בעולם.

וכל הדברים שאני רואה בכל המציאות, גם בי וגם בסביבה שלי, שאני רואה אותם שהם לא טובים, לא נכונים, לא מותאמים, לא מתאימים להשגחת הטוב ומטיב, זה מפני שהבורא בכוונה עושה לי את התרגילים האלה, כדי שאני למרות מה שאני רואה, אגיד "עיניים להם ולא יראו" ואשתדל במצבים האלה, במקומות האלה, במקרים כאלו, להביא דווקא את כוח הבורא שיתגלה על פני כל הכוחות הרעים, שהוא גילה אותם בכוונה, כדי שאני אביא אותו בכוח לשלוט על הכוחות הרעים.

שאלה: איך לשמור שהאגו לא יזלזל באחרים אם אין בעצם אחרים, אין עוד מלבדו?

אבל אני רואה שזה אחרים. זאת אומרת עדיין בתפיסה שלי הם קיימים. עד שאני לא משייך הכל לבורא, אז הם כאילו קיימים. לכן אני צריך לסדר את היחס שלי כלפי האחרים האלו.

אני עוד לא הגעתי למצב שאני מרגיש את העולם שזה סך הכול אדם אחד. איזה פנטזיות הוא מדבר, הוא נמצא כבר באשליה כזאת? אנחנו צריכים לשאול לפי המציאות שלנו, ולא מה שכתוב באיזה מקום.

תלמיד: איך לשמור שהאגו לא יעשה מאין עוד מלבדו קליפה, איך האגו לא יקל ראש בפגיעה באחרים?

הוא שואל נכון, אני התחלתי בזה שקודם כל, אנחנו מייצבים את כל המציאות שהיא רק הבורא והוא טוב ומטיב ואין עוד מלבדו ובכלל הוא מראה לנו את התמונה של גמר התיקון, חוץ ממה שאנחנו רואים דברים רעים.

ואת הדברים הרעים האלו אנחנו צריכים לאתר לפנינו ולהגיד שזה האגו שלי שכך מצייר לי את זה, ואני במקומות האלו, במקרים האלו שהבורא מייצב לי את האגו, את הקטעים השחורים במציאות, אני צריך בכוח להביא אותו שישלוט, לבקש ממנו וכך אנחנו לאט לאט מגלים את התיקונים.

אבל אני מתחיל מזה שהעולם כולו טוב. ואחר כך אני מסתכל על העולם, ואני רואה אותו 99% רע, אז אני צריך להביא לכל המצבים האלו את שליטת הבורא. זאת העבודה שלנו. אבל להתחיל מזה שאני תופס אותו, אני מחזיק בו ואני רוצה לראות את כולו טוב, שהוא שולט בכל המציאות. ואיפה שמתגלים הקטעים שהוא לא שולט, הקטעים הרעים, הקטעים האגואיסטיים, אז אני מבקש על זה תיקונים.

זה עדיין לא אמונה למעלה מהדעת אבל בדרך.

שאלה: למה הכוונה בתפילה, "כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה, המכונה דביקות"?

כשאנחנו מרגישים שלא הכול נמצא באין עוד מלבדו, אלא אנחנו מזהים כל מיני מצבים שלא הבורא שולט, אלא האגו השולט ואני מרגיש את זה כך לפי שאני לא יכול להצדיק את הבריאה, אני לא יכול להסכים עם הבריאה. אז יוצא בצורה כזאת, שאני אז מבקש להראות לברוא שאין עוד מלבדו, שאני רוצה שהוא ישלוט בכל התמונה שלי שאני תופס במציאות.

שאלה: איך להגיע למצב שזה באמת יורגש בכל האיברים? כי בשכל וגם אפילו בהרגשה יש את זה, אבל לא עד כדי כך שזה יכאב, שבאמת תיוולד התפילה.

תרגילים. תרגילים בלבד. זה מה שעכשיו התחלתי להסביר, באיזו צורה אנחנו נעשה תרגילים כדי לקבוע שאנחנו נמצאים באמונה למעלה מהדעת, באין עוד מלבדו.

שאלה: מתוך הכתבים שקראנו עולה, שמגלים את הרע ויכולים לתקן אותו. מה אנחנו יכולים להוסיף אחרי המחסום?

אחרי המחסום? אני לא רוצה לדבר על אחרי המחסום, אני רוצה לדבר על מה ששייך לכאן ועכשיו. מה אתה מפנטז שיהיה אחרי המחסום?

תלמיד: זו לא פנטזיה, נראה לי שזאת העבודה שלנו ושזאת עבודה רוחנית שאנחנו עושים עכשיו. אז מה עומד לפנינו בעצם?

מה שעומד לפנינו זה לקבוע שאין עוד מלבדו, ואת כל המחשבות והמקרים השליליים שאנחנו מרגישים אנחנו גם צריכים לשייך לבורא, לאין עוד מלבדו, ולהגיע לצורה כזאת שנשייך הכול לכוח העליון, שנחיה בזה ונרגיש שככה זה, יש כוח אחד בלבד. וכמה שמתגלים כוחות שליליים, אנחנו משתדלים עוד ועוד לייצב אותם, לחבר אותם לאותו כוח עליון. כי הוא עושה לנו את המקרים הרעים, כדי לעורר אותנו על ידיהם להיות יותר ויותר דבוקים אליו, ולהצדיק את ההשגחה הזאת בשני קווים.

תלמיד: המקובלים מסבירים לנו שהמחסום הזה, שהוא מעין מחסום פסיכולוגי הוא בעצם הבדל כמו בין יום ללילה, אבל כשאנחנו קוראים את הקטעים האלה ואנחנו מייחסים את זה לעבודה הנוכחית שלנו בעשירייה, נראה לפעמים שאנחנו כבר נמצאים באיזו התקשרויות רוחניות.

אין לנו קשר למחסום עדיין. אני לא מבין למה נתפסת לזה. אין לנו קשר עדיין למחסום. מחסום זה כבר הגבול שבו אני עובר לאמונה למעלה מהדעת. אין לנו עדיין את הנקודה הזאת.

שאלה: מה זה אומר להכניע את עצמך לרע שמתגלה ולתענוגים?

אני מכניע את האגו שלי שלא נותן לי לראות שהכול מנוהל על ידי כוח אחד. ואין שני כוחות, ואין אפילו את הכוח שלי אלא הכול זה הבורא. כמה שאני אתאר בצורה כזאת את המציאות אז אראה שהמציאות היא רק הבורא, כוח אחד ואני נכלל בו. עם החברים שעוזרים לי בזה, עם הקבוצה, עם כל מה שקורה. על זה אנחנו עכשיו מדברים, לזה אני צריך להגיע, לקבוע שאין עוד מלבדו והוא טוב ומטיב. זאת אומרת, כל הדברים הרעים שמתגלים הם כדי שאני אבאר אותם ואגלה שהם מקרבים אותי לבורא, אחרת הם לא מתעוררים. אין דבר רע בעולם אלא בצורה כזאת כדי להראות לנו איפה אנחנו צריכים להתקדם לבורא.

שאלה: מה לעשות כדי שהבורא באמת ישלוט בתמונה?

מזה אנחנו מתחילים יום יום, ולכן אפילו לפני שאנחנו באים לשיעור אנחנו צריכים לכוון את עצמנו. כשאני מתעורר מהשינה נניח, אני מתעורר וצריך לייצב את עצמי נכון במציאות, שאני נמצא בעולם שפועל בו כוח אחד, מה הוא רוצה ממני? איך הוא משפיע עליי? איך הוא מבלבל אותי כדי לייצב אותי יותר נכון מיום ליום, במציאות יותר ויותר אמיתית? אני מרגיש שהוא עושה איתי תרגילים כמו שאנחנו עושים עם הילדים הקטנים כדי לגדל אותם נכון, ואני ממש מרגיש שכך הבורא עושה לי. מצד אחד הוא מתייחס באהבה, מצד שני הוא כל הזמן מעורר בי כל מיני הרגשות, אירועים שליליים, כדי שאני אייצב את עצמי נכון. קודם כל שזה בא מהבורא, שזה בא מטוב ומטיב וכדי לכוון אותי למטרת החיים הנכונה, להביא אותי לטוב ומיטיב, ואיך שאני יכול ליישם את זה, על ידי כך שאני רואה את כל המציאות, עד כמה היא בנויה כדי שאשתמש בה נכון ובה אגלה את הכוח העליון הזה.

לאט לאט. זה כוח הבירור שאני צריך לעשות וכל יום ויום אני מתחיל מחדש. ומה שעשיתי אתמול לא עוזר לי היום אלא ההיפך, אם הצלחתי אתמול אז היום אני מעלה את עצמי לדרגה יותר גבוהה, ושם הכוחות יותר קשים ואני צריך לסדר ולאחד אותם, גם את הרע וגם את הטוב.

תלמיד: האם יהיה באיזה רגע מסך מעל הכול? כי היום יוצא שאתה רק סותם כל מיני חורים.

בזה שנעבוד בצורה כזאת, אנחנו נרגיש עוד ועוד אמצעים איך לסדר את הדברים האלה בצורה יותר נכונה. אבל זה אך ורק מתוך הניסיון. זה לא שיפול עליך משהו מלמעלה אלא בעבודה שלך, במצבים שאתה עובר, תרגיש איך יותר נכון לסדר את היחס שלך למציאות. אתה מתאר את המציאות כנמצאת בינך לבין הבורא, עד שתייחס את כל המציאות אליו בלבד ואז כל המציאות הזאת נעלמת ונשאר רק הבורא.

שאלה: הבנתי ממה שאמרת שאין עוד מלבדו ונעלמים שני הכוחות, אתה יכול להסביר את זה קצת יותר?

זה שאתה משייך את שני הכוחות האלה, ימין ושמאל, אור וחושך למקור אחד.

תלמיד: זה כאילו נספג אצלו?

כן, אין רע ואין טוב אלא שניהם פועלים כדי להביא אותך למטרה.

תלמיד: וזה בעניין ההשגה או שאנחנו צריכים לאמץ לעצמנו את הקו הזה, את המחשבה הזאת?

ההשגה היא לא בדיוק כמו שאנחנו עכשיו מרגישים, ההשגה מגיעה לכלים הרגשיים שאנחנו מייצבים נכון בלהידבק בבורא. מתוך זה מגיעה השגה.

שאלה: העבודה בעשירייה כדי להגיע לאמונה למעלה מהדעת ברורה, אבל איך אנחנו משתמשים בעולם שנמצא מחוץ לעשירייה כדי להגיע לדבקות עם הבורא?

לאט לאט כשתהיה לכם עשירייה ברורה ובאמת מתוקנת ותתחילו לגלות שם את החיבור ביניכם ומתוך החיבור שלכם גם מעין תחילת כוח חיבור עם הבורא, אז תוכלו לפי זה להתחיל להתרחב, אבל זאת עדיין לא המציאות שלנו, עוד לא.

חוץ מזה עוד לא השגנו את הבחנות אמונה למעלה מהדעת, עלינו עכשיו באמת להיכנס לזה ולהתחיל לאתר. אמונה למעלה מהדעת מתחילה מזה שאנחנו כל הזמן משייכים כל מה שקורה לנו אך ורק לבורא בלבד, מזה זה מתחיל. ואז מתגלה אצלנו קו שמאל שנקרא "דעת" ואנחנו צריכים כל הזמן לעלות את כוח האמונה, לשייך את עצמנו לבורא עוד יותר ועוד יותר וכך אנחנו בונים אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מדוע ההודיה כל כך חשובה והכרחית בעבודה שלנו, בשיוך הכול לאין עוד מלבדו?

ההודיה צריכה להגיע מתוך הלב כהתפרצות הלב ולא שאתה עושה את זה בכוח, הודיה אמיתית זו הרגשה שיש לך בלב כלפי הבורא, יכול להיות כלפי החברים, כלפי הקבוצה, שאתה פשוט מתפרץ מתוך הרגש הטוב כלפיהם, או כלפי החברים, או הקבוצה או כלפי הבורא. וזה לא שאתה מחויב לעשות את זה, אלא זו תוצאה מהמעשים הטובים שלך. אתה מתחיל להכיר מה הבורא עושה בשבילך ואז באה ההודיה הזאת ולא שאתה עושה אותה בכוח, זה לא שאתה כותב ביומן שלך, "היום מעשר עד אחת עשרה בבוקר אני צריך להיות ברגשי הודיה".

שאלה: אם החבר מרגיש שמיום ליום הוא מתרחק מאותה צורה נכונה, איך הוא מתחיל לבקש? איך להתחיל את היום מ"אם אין אני לי מי לי", כי כל יום יש פחות ופחות כוחות?

אם קמים כל יום כמו מתים, כמו חיות, זה טבעי, כי זו באמת תחילת הדרגה החדשה שלנו. לכן כשאני קם בבוקר, זה כמו שסיפרתי על הרב"ש, הוא היה קם עם עיניים חצי עצומות, כפוף, הולך לשירותים, רוחץ ידיים, פנים, יושב ליד השולחן, שום דבר לא. אני מביא לו כוס קפה, שם לפניו, הוא יושב ככה, מת, ממש כלום, חתיכת בשר. אנחנו לא יודעים באיזה מצבים מקובלים גדולים מתחילים את המדרגה שלהם. ואז הוא יושב ושותה, לא מסתכל, לא יכול לראות, ואני מתחיל לקרוא, ואז לאט לאט הוא מתעורר, העיניים נפתחות, הגוף מתחיל לעשות איזה תנועות, מרגישים רוח חיים נכנסת, אתה רואה אדם שפשוט היה בתוך הקבר ואיך שהוא יוצא מזה ומתחיל להיות אדם שמרגיש את הבריאה, שנמצא באמצע הבריאה, באמצע כל העולמות. וזה היה לו קשה מאוד, זה מאמץ גדול מאוד, אבל זה למדרגות גבוהות.

כמו שלומדים אצל תלמידי רבי שמעון, כשהם היו מתאספים לשיעור הם היו במצב שהיו רוצים להרוג זה את זה. אז מה אתה מדבר על הדברים שלך? כלפי הדרגה שלך זה גם כן משהו, אבל עוד חכה שיהיה, כי אנחנו צריכים לגלות הכול מתוך החושך. לכן אין על זה מה להתלונן אלא תחפש אמצעים, כשאתה קם בבוקר או במשך היום מתנתק אולי מכל הדרך שלנו, איך אתה מחזיר את עצמך מהר למסלול. יכול להיות על ידי שירים, יכול להיות שזה איזה פסוק שאתה מכין מראש לפני שאתה הולך לישון וכולי. תמצאו אמצעים.

אין יותר אפקטיבי ומועיל מהקבוצה, שאתם מתקשרים זה לזה ומעוררים. שיהיה בעשירייה שלכם מישהו כל פעם לפי התור, סדרן, שצריך לעורר את כולם כמו בצבא, קצת ככה כמה שניות שמדבר אליכם, שאנחנו צריכים לקום כמו חיילים לעבודת הבורא ולהתקדם למטרת הבריאה. תנסו.

תלמיד: נניח אנחנו לא נותנים לעצמנו להתקרב יותר מידי קרוב אחד לשני כמו לשלוח הודעות לטלפון כי זה חלק אחר של חיי החבר.

אני לא מבין מה שאתה מדבר, זה משהו שאני לא מכיר. אתם אנגלים, אתם צריכים לעשות הכול בכפפות, צריכה להיות איזו כפיפות (subordination), איזה כללי התנהגות, חייבים להרגיש מרחק זה מזה, אסור להתקרב יותר משני מטר? אני מבין שזה בגלל וירוס הקורונה אבל אולי בגלל עוד משהו אסור להתקרב?

אין דבר כזה ברוחניות, חייבים להיות כאיש אחד בלב אחד ולכן כשאתה מדבר על כל מיני תנאים כאלה שזה מקובל או לא מקובל בחברה שלכם, אני לא רוצה לשמוע את זה. אצלנו יש מספר תנאים להתקרבות שהם אחרים. עד כמה שיותר, עד שלא יהיה מרחק בינינו, רגשי וודאי, לא פיזי, רגשי, שאני ארגיש את השני שהוא נמצא בליבי.

תראו מה שכותב על זה רב"ש כשהוא נסע לחו"ל, שאני מרגיש שאין שום מרחק בינינו ואלפי קילומטרים שנמצאים בינינו לא קיימים, ואני מרגיש שהחברים שנמצאים בליבי ואני שמח, ואני מאושר שאני מרגיש אותם כך, וכולי. אתם לא יכולים להגיד את זה אחד לשני? אם יש לכם כאלה תנאים שזה לא נהוג אז אתם בכלל לא נמצאים איתנו בדרך.

שאלה: איך אנחנו יכולים לפרש את כל הדברים שמתבקשים מחבריי וממני כדי להביא ולקיים את ישיבת החברים, אסיפת חברים?

פשוט תסכם עם כולם. אני חושב שכל הבעיה שלכם היא שאתם לא מקושרים מספיק, לא מדברים מספיק. צריכים לדבר פחות אבל לעניין ולא סתם מסביב. ולעניין זה נקרא, מתי אנחנו נרגיש את עצמנו שנמצאים בלב אחד. "הלב מבין", זאת אומרת שגם לפי ההבנה, גם לפי ההרגשה אנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים ברצון אחד. עד כדי כך שאני לא צריך לדבר עם החברים, הכול מובן לנו, המטרה, המצב שלנו, אני מבין את החבר, הוא מבין אותי, אנחנו באמת נמצאים במצב אחד. מה מבדיל בינינו? כל הדברים האלה שאנחנו מרגישים שמבדילים בינינו הם דברים גשמיים שהם בכל זאת נעלמים. הרוחניות היא כזאת שאנחנו חייבים להיות בהרגשה אחת. נקודה.

שאלה: איך אנחנו יודעים שאם עשינו עלייה זו עלייה אמיתית, באמת השגה ולא איזושהי אשליה שהאגו מוכר לנו כדי שנרגיש טוב עם עצמנו ונישאר בעצם תקועים?

אם אתם משתוקקים להרגיש שכל המציאות מנוהלת אך ורק על ידי הבורא ורק על ידי הבורא הטוב והמיטיב, וכל הדברים הרעים שאתם מרגישים, אתם מבינים שזה הכול מפני שאתם לא סידרתם את היחסים ביניכם וכלפי הבורא, אז אתם עובדים בצורה נכונה. שאתם צריכים עוד יותר להתחבר ועוד יותר להתחבר עם הבורא, ועוד יותר להכיר שאין עוד מלבדו, עד שאתם תרגישו שבכל העולם יש רק כוח טוב, אין מישהו רע. עד כדי כך. זו וודאי צורה אידיאלית, אבל זה הכיוון שאליו אנחנו צריכים להתקשר, להתקרב.

שאלה: למה כל עלייה אתה חווה ככישלון?

אני לא מבין את זה. מה זה כל עלייה זה כישלון? אני שוב אומר, קודם כל אנחנו צרכים לייצב לפנינו שזה הבורא טוב ומיטיב שמנהל את כל המציאות, מייצב את כול המציאות ולכן אנחנו נמצאים במצב טוב, העולם הוא כולו טוב. אמנם אנחנו לא רואים את זה "עיניים להם ולא יראו"¹, עכשיו אנחנו נראה לעומת אותו מצב הטוב, אם היינו מרגישים את כולו בהשפעה, כולו באהבה, איזה דברים אנחנו רואים הפוכים.

אז אנחנו צריכים על זה לבקש את הבורא שיתקן את כלי הקליטה שלנו שאנחנו נראה את הכול כטוב, כי הכול תלוי בו. את כל הרע הזה הוא מסדר לנו כדי שאנחנו נבקש שיסדר טוב. אין יותר מזה. אז תנסו לעסוק בזה כמו שצריך.

שאלה: כתוב, שנמצא לפי זה שאמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו. איך להסביר שאמונה למעלה מהדעת גורמת להרגיש דבר בתוך הדעת?

עד כמה שאני משתדל להעלות את עצמי לאמונה למעלה מהדעת, זה נקרא ל"דרגת העולם הרוחני", אז אני מתחיל לגלות עד כמה שהנתונים הגשמיים, אגואיסטים מחזיקים אותי ולא נותנים לי להיות בעולם הרוחני בדבקות בבורא. זה הכול. אמונה למעלה מהדעת זה נקרא להיות בדרגת הבינה, בדרגת ההשפעה, ביציאה מעצמי כלפי הבורא, כלפי הזולת, ואז מתגלה היצר הרע, אבל בדיוק היצר הרע, לא סתם איזה [יצר] גשמי, מתגלה היצר הרע שהוא מונע ממני להגיע ממלכות לבינה.

שאלה: כשאנו מגיעים לאהבת הזולת הבושה נעלמת, או שהיא תמיד ממשיכה?

הבושה הופכת להיות כבוד.

שאלה: ככל שמתגלה האגו בכל פעם מחדש, ההתמודדות הופכת קשה יותר ויותר. איך להתמודד איתו כשאני מרגיש מרוחק מהחברים ורק רוצה לברוח?

אתה רוצה לשמוע את העצה שלי? תברח. זהו.

תלמיד: ואז מה?

אם אתה שואל שאלות כאלה, אז תברח ואל תשאל יותר. "מה אני אעשה אם כל פעם האגו שלי אומר לי לברוח?" כאילו אתה לא שומע מה שאנחנו מדברים, מה שאנחנו לומדים.

שאלה: כשאני רואה שהזולת סובל והכול בעולם רע, אני צריך גם שם להצדיק, להגיד שהכול זה תיקונים?

ודאי שהכול זה תיקונים ותיקונים שלך. כי אין עולם. אתה רואה את העולם, זה אתה שרואה את התכונות שלך, הבטן שלך, המעיים שלך, אתה רואה איך שהם נמצאים בחוץ. את כל הרצון לקבל שלך אתה רואה בכל העולם ואז אתה רואה כמה שהרצון לקבל שלך עדיין נמצא ברע, ואז אתה מסתכל על זה וחושב, "אני צריך להגיע למצב שאני אראה את כול העולם בגמר התיקון, זה נקרא שאני מתקן את עצמי, כך אני צריך להסתכל ולראות את זה. הייתכן? זה אפשרי?" אז אומרים המקובלים כן, זה אפשרי עד שאתה תגלה עולם טוב, כולו טוב ו"אין עוד מלבדו" ששורה בעולם.

לכן תתחילו לעבוד בצורה כמו שעכשיו אנחנו מדברים.

שאלה: כיצד לעורר את רוח העשירייה במציאות האמיתית בשיעור הבוקר?

לקום שעה קודם ולהתחיל לעבוד. אני מכין את עצמי בכל מיני אמצעים וגם סיפרתי לכם איך הרב"ש היה קם, כמה שהיה לו קשה והוא היה מטייל גם לפני השיעור בערך קילומטר או שניים, הוא היה הולך ברגל, שותה קפה, חושב, שר. יושב ושר כל מיני נגינות של בעל הסולם ושל עצמו שמרגשות, שמעוררות את הלב. כי לב של אדם שקם [משינה], הלב שלו הוא סתם חתיכת מנוע, אבל להתחיל לעורר אותו לרגשות לא טבעיים, לרוחניות, זו בעיה. ואז לאט לאט, לאט, לאט הוא שומע שירים ששר וכך לאט לאט.

אתם זוכרים איך בעל שם טוב היה מתעורר אחרי שקיבל ירידה? השמש שלו התחיל להגיד לו אותיות, אלף, בית, אחר כך מילים ואז הוא התעורר והגיע לדרגה שלו. זה לא פשוט. זאת העבודה הרוחנית האמיתית. זה לא שאנחנו נדע בעל פה מה שכתוב שם, או סתם נלמד "תלמוד עשר הספירות" שיש שם כל מיני חוקים איך זה עולה, איך זה יורד, שאנחנו לא מרגישים לא עליות ולא את הירידות האלה. "חכם בלילה" זה נקרא. אלא אך ורק כשאנחנו מבררים בינינו את המצבים ורוצים שהם יתקיימו בינינו.

שאלה: כיצד לבקש נכון, שיחד עם הבקשה תהיה הסכמה עם אותו מצב שהבורא נותן?

בלי זה אין בקשה. כי אם אני לא מודה על זה שאני מטופל על ידי הבורא וקיבלתי ממנו, הבקשה שלי אליו זאת לא בקשה זאת כאילו תביעה, שאני מגיע אליו ואני מעניש אותו על מה שקורה. אני לא צריך לעשות את זה. אני מגיע אליו שהוא "טוב ומיטיב", אחרת למי אני מגיע? שאני מבקש שהוא יעשה תיקונים, כי אני מבין שאת התיקונים האלה הוא עושה לטובתי. כמו שלפני זה הוא עשה את כל הרע שבי גם לטובתי, שאני בצורה כזאת על פני הרע אגלה את הטוב, ואז אני אעמוד באמצע הבריאה ואבין את הבריאה מקצה לקצה.

ולכן אני צריך להגיע אליו במצב שאני מסכים לגמרי עם כל מה שהוא עשה לי עד היום. ואני רק מבקש "תן לי את החלק השני שבבריאה, שאני אהיה משפיע כמוך, שאני על ידי זה אבין אותך וארגיש אותך ואהיה כמוך. אבל מה שעשית אני מכיר, מבין ומודה שזה הכול לטובתי". אם אני לא מגיע אליו בצורה כזאת שהוא "טוב ומיטיב" אז אין לי למי לפנות, לכן אני לא מקבל ממנו שום תשובה.

רוחניות זאת מערכת שדה של חוקים, ואני צריך בחוקים האלה להשתמש נכון. זה כמו במחשב, אם אני נותן פקודה נכונה אז הוא מגיב ועושה מה שאני רוצה, ואם אני לא יכול לתת פקודה נכונה אז אני לא מרגיש שום תשובה. לכן אנחנו צריכים קודם כל לייצב את עצמינו נכון כלפי הבורא, ש"אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב" וכך פועל רק לטובתנו. וכשאנחנו מגיעים לבקש ממנו אנחנו מסתמכים על זה, ומבקשים תיקונים כדי להיות עוד יותר קרובים אליו כדי לשמח אותו, לשמח אותו.

שאלה: האם רב"ש פעם כתב או תאר לך את סדר הפעולות הפנימיות שעשה, כדי לצאת ממצבי החושך שתיארת בקימתו בבוקר?

כל המאמרים שלנו מדברים רק על זה.

שאלה: "אין עוד מלבדו", חלק משתמשים בזה כתשובה לכל שאלה אז איך ניתן להיות בשיתוף פעולה עם כאלה חברים?

כל האנשים הדתיים כך מדברים, "ברוך השם, אין חוץ מלבדו", אבל זה לא עונה על שום שאלה, סתם הם כך ממתיקים לעצמם את כל החיים שלהם וממשיכים ללא שום שינוי. סתם לימדו אותם כך להגיד כדי שהם יחשבו על העולם הבא, על השכר בעולם הבא וכן הלאה, אבל שינויים באדם אין.

אנחנו צריכים לעשות את התיקונים שלנו להגיע לדרגת הבורא, להיות אדם זה להיות דומה לבורא. אם אנחנו לא עושים את זה אז כמו שנולדנו כך מתים. וחוץ מבהמה שהייתה קיימת בעולם הזה כמו שור חמור פרה וכולי, שום דבר אנחנו לא עושים, שום דבר, כמו שנכנסים כך יוצאים.

שאלה: שמעתי כמה פעמים במהלך השיעור שאדם צריך להכניע את האגו שלו. מה זה להכניע את האגו שלו? ואיך בפועל ברגע האמת כשמתגלה הרע האדם מצליח להכניע את האגו?

קודם כל כשמתגלה הרע אתה צריך מיד לחשוב על הטוב, וזה על ידי סביבה, אתה לא יכול לעשות את זה לבד. כאן אתה צריך להבין עד כמה שהמערכת היא מערכת סגורה, ואם לא תפעל בה כמו שצריך אז אתה לא פועל, אתה נשאר בהמה וזהו. אתה חייב מיד להרגיש את הצורך בעשירייה, כי אם מתגלה לך רע לא מתגלה לך רע כדי שאתה לבד תסתדר עמו, אלא את הרע הזה אתה צריך להביא לעשירייה ולתקן את כל העשירייה על ידי הרע שלך.

וגם כן כל חבר וחבר מתוך העשירייה שמתגלה לו רע הוא מביא אותו לעשירייה, ושם בעשירייה מתקן אותו. אחרת זה לא תיקון רוחני, אחרת אתה בורח מהרע, איכשהו מרגיע את עצמך וזהו. אתה חייב כל הזמן לראות במצבים שלך הטובים והרעים, עד כמה שאתה מחובר לאחרים ומגלה בזה עוד יותר ועוד יותר חיבור מתגבר בעשירייה, ואז אתה מתקן את הכול.

ואז אתה רואה שקיבלת עכשיו איזו הגברת רצון לקבל, איזה אגו יותר גדול, זה כדי שאתה תביא אותו לעשירייה, כי זה נכס. אגו זה דבר טוב, זה רצון לקבל, תביא אותו לעשירייה, תחבר אותו עם כל החברים ואז יש לכם כלי יותר גדול, ואתה מעבד אותו בצורה נכונה כשאתה מחבר אותו שם. וכך כל אחד ואחד רק על ידי זה שמביאים את האגו, שהבורא מתגלה לתוך העשירייה וכך אתם מתקנים אותו יחד, ומבקשים מהבורא יחד שהוא יתקן את הכול, שיחבר את הרע עם הטוב.

תנסה לעשות הכול במרכז העשירייה, אחרת שום דבר לא יקרה. אני שומע עדיין שאלות אינדיבידואליות שכל אחד שואל על עצמו, ושאלות על עצמו זה לא אלינו, זה לא שלנו, זה לא לתיקון מערכת אדם הראשון.

שאלה: כדי להצליח להביא את הרע שהתגלה לעשירייה, אני צריך לספר להם על זה, איך עושים את זה?

אתה לא צריך לספר להם על זה, אלא אתה צריך לעשות את הדברים האלה, אחרת כל אחד ואחד יספר רק על הרע שהוא מרגיש לשני, יבלבל את כולם. כי אתה לא מבין גם כן את צורת הרע שמתגלה, למה מתגלה, מאיפה, וכן הלאה, וכל אחד ואחד עכשיו בעשירייה צריך כך לדבר? השתגעתם?

תלמיד: אז מה זה נקרא שאני מביא את הרע לעשירייה?

אתה רוצה לתקן אותו, את הרע הזה בתוך עשירייה, בתוך קשר ביניכם. אז בהרגשה שלך אתה מגיע לעשירייה, אתה נכלל בהם, אתה רוצה להיות יחד איתם למרות הרע הזה שמרחיק אותם ממך. שאתה מרגיש שיש לך איזה דברים, בעיות, בלגן ומשהו, שאתה לא מחובר אליהם, ואז אתה מבקש להיות מחובר יותר, ואז הרע הזה מתחיל להיתקן. רק כל הזמן לבקש חיבור, ואם יש לך רע שמתגלה אתה שמח, שמח שהרע מתגלה כי על ידי זה אתה יכול להגביר את החיבור.

שאלה: אז הרע שמתגלה זאת הסתרה על הבורא. מתגלה לי רע עכשיו, אני בא לעשירייה, מקבל מהם קצת גילוי של הבורא או קצת פער מההסתרה הזאת, ומה עכשיו, איך ומה לבקש עכשיו מהבורא? כי העשירייה כבר נותנת איזו אחיזה בכוח הטוב.

אם אתה מגיע לעשירייה ועל ידי הרע שנגלה לך אתה מגיע לבורא, והבורא מסדר לך קשר עם העשירייה מה אתה צריך עוד? ואז הבורא מתגלה בתוך הקשר החדש.

תלמיד: אז מה זה נקרא טוב כלפי הרע הזה שהיה?

המצב שהשגת עכשיו הוא טוב. מה שהבורא נתן לך, הוא בסך הכול הרחיק אותך מאחרים, נתן לך אגו יותר גדול. אתה את האגו הזה מביא לתיקון, על ידי זה אתה מתחבר יותר מקודם והבורא יותר מתגלה בזה. אולי עדיין לא בחוש שלך אבל כבר יותר, כבר אתה ככה מתחיל לעבוד "אתה עשירייה בורא". זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא".

תלמיד: ואיך מאיצים את המצבים האלה, כדי להגיע למצב שבאמת צריך לפנות לעשירייה?

כל הזמן, בלי סוף, בלי הפסקה, יש לך כל הזמן בקצב, ממש בתדירות בלתי פוסקת כאלו מצבים.

תלמיד: איך לפתח את ההרגשה לראות את המצבים האלה שכל הזמן באים?

זה תלוי בתשומת לב. אבל אתה יכול ממש להרגיש את זה בצורה כזאת, סטארט סטופ, סטארט סטופ, כל הזמן.

תלמיד: זה תלוי בקשר שלפני עם העשירייה?

זה תלוי בקשר עם העשירייה, שאתה כל הזמן רוצה לאתר רק בתוך העשירייה את התוצאות הרוחניות שלכם. אין יותר איפה להרגיש רוחניות, לכן אתה מסתכל עליהם "מתי אני אגלה את העולם הבא שלי, זה בתוך החיבור שלי עם האחרים". מתוך זה שאנחנו מתחברים ונעלם כל הפער בינינו לעת עתה, לפי הנתונים שלנו עכשיו. ואז אנחנו מגלים שם כלי אחד ובורא, אפילו בצורת נפש.

תלמיד: בכל מה שעכשיו תיארנו, במצב הזה עם העשירייה, מה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת" בתוך זה?

זה בדרך, בדרך לזה אנחנו מעלים את עצמנו. "אמונה למעלה מהדעת" זה כוח השפעה על פני כוח קבלה. פשוט תפרש את המילים האלה, אמונה זה כוח הבינה, למעלה מהדעת, למעלה ממלכות.

תלמיד: אבל מה זה אומר. שדרך העשירייה ביקשנו מהבורא כוח?

זה שאתה רוצה לתאר שרק הבורא ממלא את כל המציאות, למרות שיש לך בזה כל מיני מחשבות, ספקות ורגשות, אבל אתה בכוח רוצה כך לתאר את המציאות, שרק הבורא שולט בהכול, זה נקרא שאתה עכשיו מעמיד, מייצב, אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: וצריך בתוך זה את ההבחנה למה אני רוצה את זה, מה הכוונה בתוך זה?

כן, ודאי, כדי לייצב את הכלי ובזה לשמח את הבורא.

תלמיד: ועל הבקשה הזאת לשמח את הבורא, גם על זה יש הסתרה והרגשת הרע?

זה בלי סוף, זה כל הזמן בבירורים יותר ויותר נעלים.

שאלה: מה אפשר לעשות בשביל שחבר ישאל על עשירייה ולא על עצמו?

להסביר לו את זה, שברוחניות על עצמו זה לא קיים, כי אני כיחידה לא קיים. קיימת ברוחניות רק עשירייה. זאת אומרת, מה שאנחנו מתחילים לספור רוחניות, זה מעשרה שנמצאים בקשר לפחות בעביות דשורש על פני עביות דשורש יחד.

תלמיד: מה אפשר לעשות בשביל לשמור עליו כאילו. מה אנחנו כעשירייה יכולים לשמור באיזו גישה פנימית כזאת.

דברו על זה, תבררו את זה, תחפשו חומר על זה. אולי תשלחו לאחראי על החומר, ואולי אנחנו נלמד את זה גם בבוקר. יש לנו הרבה מאוד חומרים שאנחנו יכולים ללמוד, אבל בדרך, כול זה יתברר.

שאלה: רק לחדד. מה זה אומר להביא את האגו שלי לעשירייה? נגיד אני מרגיש את האגו או איזו בעיה, בדרך כלל הייתי מצמצם את זה ומעל זה מתכלל בעשירייה. והיום שמעתי חידוש, להביא את זה לעשירייה.

אבל אם אני בולע את האגו שלי, אז אני לא מתקן אותו. אני לא מתקן אותו, אין לי סיבה לפנות לחברים, לעשירייה, לבורא ואז אני לא מתקן. התיקון יכול להיות רק על ידי פנייה לבורא. בשביל מה הוא ברא את היצר הרע? שדרך זה, שאנחנו רוצים לבטל את היצר הרע, אנחנו נפנה אליו וכך נגיע לדבקות השלם בו.

שאלה: כלומר, ברגע מסוים לפחות לא לחשוב על האגו, על הבעיה הזאת אני הרי בכל זאת מתכלל בחברים. ובשלב הבא, מה אני מבקש? תתקן את זה, תן לנו יותר כוחות לחיבור?

צריך לראות באגו שמתגלה בכל אחד ואחד, נכס גדול. כאילו יש לי הרבה כסף בכיס, זה כמה שיש לי אגו. שאני ממש מברך את הבורא על הרע כמו על הטוב כי אחרת איך אני יכול להתקרב אליו? אם לא על ידי ביקוש לתקן את האגו. איך אני יכול להגיע לבעל הבית, אם אני לא רעב והוא רוצה לכבד אותי בכיבוד שלו? אני לא מסתיר את האגו שלי זה לא טוב, אני צריך לחבר אותו לכול האגו של הקבוצה ולהתעלות מעליו באמונה למעלה מהדעת. וכך אנחנו כל הזמן עולים, ועולים על פני האגו שכל הזמן גדל. כי אין בנו רוחניות, את כל הרוחניות אנחנו מייצבים על פני האגו הגדל, הוא תופח כמו בצק.

שאלה: מה זה נקרא שאני יכול לעשות את זה בצורה אפקטיבית, האם יש מדד?

כן. למרות שיש לנו הרבה מאוד אגו בכול אחד ואחד וכולנו יחד בעשירייה, אנחנו הגענו למצב שזה לא מפריע לנו, שזה דווקא מחזיק אותנו, שאנחנו כבר מבינים איך לעבוד עם זה, שאנחנו עושים סוכת שלום על פני כל דברים האלה. חכמת הקבלה היא נקראת חכמת הקבלה, כי כולה נבנית על פני האגו הגדל ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ואם אני בולע וסוגר את הכול אז כלום לא קורה.

תלמיד: בסופו של דבר.

אתה יחד עם קבוצה עולה, עולה, עולה מעל האגו המשותף שלכם, כן.

תלמיד: עוד אמרת שתעשו את הפרקטיקה הזאת רק אם אתם מחוברים ביניכם מעל עוביות שורש לפחות.

כי הרצון לקבל הקטן ביותר שמתגלה בכם, אתם לומדים איך אתם יכולים בכל זאת להיות מחוברים אבל עליו, על ידו, מעליו, כי כל פעם "על כל פשעים תכסה אהבה", "על כל פשעים תכסה אהבה", וככה גדלים, זה העיקרון של הגדילה.

תלמיד: זה נקרא שהבאתי את האגו לעשירייה כשאנחנו מתעלים?

בטח, מזה כולם מרווחים. עד שאת כל האגו שהבורא ברא, כל היצר הרע, אנחנו מכניעים אותו עושים מעליו צמצומים, מסכים והכול, וככה אנחנו מגלים את היצר הטוב. איך הבורא מתגלה כטוב? רק מתוך זה שהוא עוזר לנו להכניע את הרע. להכניע זה נקרא, לעבד אותו נכון. כמו שאנחנו לומדים בתלמוד עשר הספירות, עוד מעט אנחנו נתחיל את זה שוב ללמוד, שזה צמצום, מסך, אור חוזר ואז כל האגו שלנו, אנחנו הופכים להיות לתוך הפרצוף שם זה כל הרצון שלנו, אין מקום אחר לרצון. ובתוך הפרצוף אנחנו מסדרים כאלו יחסים, שאנחנו מקבלים את האגו שהוא כבר מצומצם ומסודר בצורה כזאת, שאנחנו משיגים בו הכול, כול הרוחניות איפה היא מתגלה?

שאלה: האם יש ברוחניות מושג "עשירייה שלי" או שזו הרגשה אגואיסטית?

ברוחניות יש לנו ודאי אגו הכי גדול שיכול להיות, זה לא כמו שאנחנו עכשיו מרגישים. האגו שברוחניות מתגלה, הוא נקרא "קליפה". שם ממש הכוחות אנטי בורא, צורות הפוכות מהבורא, נקרא עולמות של קליפה, של טומאה. את זה אנחנו נגלה אחר כך. יש להם שמות, יש להם שם שדים רוחות כל מיני דברים. אנחנו נלמד, זה כוחות שלילים רוחניים. איך אנחנו נעבוד איתם? נלמד, אל תפחדו, הכול יבוא.

(סוף השיעור)

---

1. "פה-להם, ולא ידברו; עינים להם, ולא יראו." (תהילים, קט"ו, ה').↩