שיעור בוקר 05.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך ב'. חלק ו'.

עמ' 389. דף שפ"ט. אות א'.

זהו חלק מאוד חשוב, חלק עקרוני, הייתי אומר שהוא נמצא במרכז כל ששה עשר החלקים של תלמוד עשר הספירות כי הוא מדבר על תחילת ההתקשרות, על מערכת התקשרות שיש בין הכלים של הנבראים שעוד לא יצאו לאור לבין הבורא.

כאן אנחנו יכולים להתחיל להבין את צורת ההתקשרות, את הצורך להתקשרות, מה קורה לכלים שרוצים להתקשר, באיזה תכונות הם צריכים להיות מצוידים, איך הבורא מתייחס אליהם, איך הם צריכים להתייחס לבורא, למה בדיוק ההתקשרות הזאת שעכשיו נלמד היא קושרת אותם יחד. היא קושרת כך שיש כאן שבירות, דחייה, יש חוסר קבלת חלק אחד על חלק אחר, אנחנו כבר מתחילים לראות תכונות מנוגדות. אנחנו מתחילים לראות את הבריאה, את כוחות הבריאה שנמצאים בתוכה, ואיך עלינו להבין אותה ולהביא אותה לחיבור, לאיזון, להתקשרות, להדדיות, על פני כל הכוחות המנוגדים. לכן החלק הזה הוא חלק מאוד חשוב.

נשתדל ללמוד אותו ככל שנוכל להבין, להרגיש. בדרך כלל לא כל כך בקלות עוברים אותו, זה לוקח כמה שנים, לומדים, אחר כך עוזבים, שוב חוזרים ושוב לומדים, כך היה לנו גם עם הרב"ש. יש אנשים שתופסים את זה בקלות, יש אנשים שקשה להם לתפוס את זה, אבל זה לא אומר שום דבר על ההתקדמות הכללית של האנשים בתהליך הרוחני שלהם, בתיקון הכללי הפנימי של הנשמה, אבל בכל זאת צריכים ללמוד ולהשתדל איכשהו להתאים את עצמנו למה שנלמד. יש מהחלק הזה חלקים שהם לגמרי לא מובנים, יש חלקים שבקלות תופסים אותם, וכך נראה. העיקר להבין בצורה כללית על מה מדובר, מה בעל הסולם וכל המקובלים, מה האר"י בעץ חיים רצה להסביר לנו, איזו התקשרות צריכה להיות בין הנבראים לבורא דרך המערכת הזאת שנקראת "עולם הנקודים" שכאן מדובר עליו.

הייתי אומר שזו פעם ראשונה בלימוד המערכת הרוחנית שאנחנו נפגשים עם התגובות של הנברא, עולם הנקודים, על השפעת הבורא, אור אינסוף. שיהיה לנו ברור עד כמה שניהם מגיעים ממקומות רחוקים והפוכים, וצריכים להתקשר ביניהם בקשר הדדי כדי להגיע בגמר התיקון לחיבור השלם. תחילת ההתקשרות הזאת, אפשר אומנם להגיד שהיא מתחילה בעולם אינסוף ששם היה צמצום, מסך, אור חוזר, יציאת הפרצופים של עולם אדם קדמון, אבל כאן אנחנו כבר מדברים על תגובת התחתון, הנברא, על השפעת העליון, הבורא, ולכן חשוב לנו מאוד להבין את העקרונות.

נכנס לזה בסבלנות, נשתדל "איש את רעהו יעזורו" וכך כולנו נתקדם. לא נורא אם אתם לא מבינים כל כך, לא תופסים מלכתחילה. יש אנשים שמיד נכנסים ללימוד הזה, יש אנשים שלא יכולים להבין אותו הרבה זמן והם שומעים ולא יותר, אבל לאט לאט זה מסתדר. אנחנו מתחילים לנגוע במבנה הנשמה שלנו, וכאן זו עוד לא נשמה, עוד לא עולם האצילות, עוד אין לנו את כל הכלים, הפעולות, החלקים של נשמת אדם, אבל בכל זאת זו כבר הכנה, אנחנו כבר מתחילים ללמוד כאן אלמנטים של המבנה הפנימי הרוחני שלנו.

תנסו לשאול בצורה קונקרטית, לא רחבה מדי, אני מוכן לעמוד על כל דבר. תנסו לראות גם בארכיון שלנו שיעורים שהיו על חלק ו' "תלמוד עשר הספירות", ובכלל כל מה שיכול להיות מתאים לזה, לצרף אותם וללמוד אותם.

שאלה: עולם הנקודים הוא כל כך גבוה כלפינו, איך לקרב את הגובה הזה אלינו בזמן הלימוד?

אנחנו התחלנו ללמוד מעולם אין סוף שהוא הרבה יותר גבוה, ולכן הגובה של עולם הנקודים הוא כבר לא כל כך נורא כביכול. אנחנו לומדים את הדברים האלה לפי התכונות שלהם. "עולם אין סוף" זה עולם שכמעט ולא מגולה בו רצון לקבל. "עולם הנקודים" זה כבר עולם שמתגלה בו רצון לקבל, בצורה מסוימת אמנם, ואנחנו משתדלים ללמוד להתקשר עימו ולהתחיל להרגיש מה הוא יכול להיות. "עולם הנקודים" זה דווקא מקום שאנחנו יכולים איכשהו להרגיש איך אנחנו נמצאים בזה. נלמד ונראה.

נלמד בסבלנות בלי לקפוץ מייד עם שאלות חכמות, אלא בפשטות. כמו שכתוב, בואו נבין את הטקסט עצמו.

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ב' חלק ו', "עשר הספירות של נקודים", עמוד 389, דף שפ"ט, אות א'.

אות א'

"א"ק כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, בעצמותו". זאת אומרת, עולם אדם קדמון כולל בתוכו ארבעה פרצופים, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, חכמה בינה זעיר אנפין ומלכות. "וכל אחד מאלו הד' נכללו מארבעתן," בכל אחד מהפרצופים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן יש גם חלוקה לארבע "ויוצאים ממנו גם כן אורות לחוץ שהם ענפיו. והע"ב הוא במוחין דיליה," שלו, "נגד א"א ואבא דאצילות." אלו שני הפרצופים העליונים של עולם האצילות. "ולעילא מגלגלתא דיליה" ויותר עליון מגלגלתא שלו "יש בו דוגמא בחינת עתיק דאצילות." זה פרצוף עוד יותר גבוה. "וס"ג דיליה," שלו "מאזן ולמטה עד טבורו," נמצא, כך מתפשט. "והוא כנגד בינה דאצילות, ומ"ה וב"ן דיליה מטבורו ולמטה, כנגד זו"ן דאצילות."

נחזור לתחילת אות א' למעלה. מה הוא אומר לנו?

אות א'

"* א"ק כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן," ארבעה פרצופים חוץ מהפרצוף הראשון שהוא גלגלתא, כתר, "בעצמותו." בעצמו הוא כך, כלול מהם. "וכל אחד מאלו" מארבעת הפרצופים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן "הד' נכללו מארבעתן," בכל אחד מהם גם יש ארבעה, "ויוצאים ממנו גם כן אורות לחוץ שהם ענפיו. והע''ב הוא במוחין דיליה," במוחין שלו "נגד א"א ואבא דאצילות." זאת אומרת אריך אנפין ואבא דאצילות הם כמו ע"ב. "ולעילא מגלגלתא דיליה," ולמעלה מגלגלתא שלו, "יש בו דוגמא בחינת עתיק דאצילות." פרצוף עוד יותר עליון. "וס"ג דיליה, מאזן ולמטה עד טבורו, והוא כנגד בינה דאצילות, ומ"ה וב"ן דיליה מטבורו ולמטה, כנגד זו"ן דאצילות."

* עץ חיים שער ט': שער שבירת הכלים פרק ו' מ"ב"

יש לנו מבנה ברור - כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, והם נקראים כאן בשמות מיוחדים, עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, זו"ן, כפי שכבר למדנו וקראנו במקום אחר.

אות ב'

"והנה עד"ז שבפנימיותו, כן הוא באורות שיוצאים ממנו שהם ענפיו כנזכר, כי שערות ראשו כנגד ענפי ע"ב, ושערות דיקנא הם מאח"פ, כנגד ענפי ס"ג, שבהם כלולים או"א שבין שניהם לקחו בינה דמ"ה אחר התיקון, שהוא שם ס"ג הכולל שניהם, והם נכללים במזלא דדיקנא דא"א. והבן זה מאד כי כן הוא כאן. ואז עדיין היה מתפשט ס"ג עד רגלי א"ק."

יש כאן הרבה דברים שאנחנו לא מבינים, לא יודעים, אבל כך הוא כותב. בינתיים נכיר את השמות, אין בהם שום דבר מיוחד מלבד שהשמות האלה הם אופייניים לעולם האצילות ולכן אנחנו משתמשים בהם. אין לנו בכל המציאות יותר מכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, זה ברור לנו מבריאת העולם. וזה שאנחנו נותנים לחלקים האלה שמות שונים זה כדי להבדיל, לשייך אותם לאיזה עולם מיוחד, לאיזה תפקיד מיוחד, אבל בעצם אין לנו יותר מחמש בחינות, וכל חמש בחינות האלו הן כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. במקרים מיוחדים אנחנו קוראים להם עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, זו"ן או ישסו"ת זו"ן וכולי וכולי. יש הרבה שמות.

נקרא ובינתיים סתם נכיר את השמות ואפילו נתבלבל בהם, זה גם טוב, בכל זאת זו הכרה.

קריין: אות ג'.

אות ג'

"והנה מתחלה היה בא"ק כך: ג' ראשונות שבו, שהם ע"ב, כתר. ס"ג חכמה ובינה. וזה הס"ג, היה מחציו ולמטה שהם הנקודות שבו, מלובש מטבור ולמטה דא"ק תוך מ"ה וב"ן דא"ק. וכל זה הוא פנימיות א"ק: עצמות, אורות, וכלים."

* עץ חיים שער ה': שער טנת"א פרק א' מ"ב.

זאת אומרת, היה לנו עולם אדם קדמון שמתחיל מאין סוף ומבריח מקצה לקצה עד סיום של הכול, עד סיום גלגלתא, והוא מתחלק לגלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. גלגלתא ע"ב, ס"ג, נמצאים למעלה מטבור, ומ"ה וב"ן נמצאים למטה מטבור.

קריין: אות ד'.

אות ד'

"ואח"כ הוציא בחינות החיצוניות להלבישו. ותחלה הוציא אורות מע"ב הכולל הפנימי, שהוא השערות של הכתר, המקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים, כנודע. ואח"כ הוציא שערות הזקן הנמשכים מס"ג הכולל הנקרא נקודים, שמהם נעשו כללות ג' מוחין שבו."

קריין: אות ה'.

אות ה'

"ונמשכין תחלה סוד הטעמים דס"ג, שהיא אח"פ עד טבורו. ואח"כ לא הוציא שאר בחינות לחוץ, יען כי הם מלובשים תוך מ"ה וב"ן כנ"ל, כדרך אורות ע"ב הכולל, שלא נתגלה ממנו רק השערות הנמשכים מע"ב של ע"ב הכולל, ושאר חלקם טמיר תוך ס"ג הכולל."

קריין: אות ו'.

אות ו'

"והנה רצה להוציא גם מן מ"ה וב"ן שבו הפנימים, חיצוניותם לחוץ, ואז עלו כל בחינות ס"ג הפנימים, הטמונים תוך מ"ה וב"ן הפנימים, ועלו עמהם מ"ה וב"ן הפנימים, ואז אלו מ"ה וב"ן הם המ"ן שלהם, אל הטעמים עצמם דס"ג שאינם מלובשים תוך מ"ה וב"ן, והם בערך או"א אל ישסו"ת. כי כמו שלצורך עבור זו"נ מזדווגים או"א עילאין וישסו"ת נכללין עמהם, כן הכא, הטעמים דס"ג מזדווגים עם כל ע"ב, ומכ"ש שהנקודות תגין אותיות דס"ג מתחברים עמהם וטפלים להם, ולכן אינם עולים בשם דוגמת ישסו"ת הנ"ל. ואז מולידים בחי' ב"ן דחיצוניות ולבושם לחוץ. הרי נולדה הנקבה עתה תחלה."

הגענו לאות ז'* למעלה. אולי בכל זאת נמשיך כדי שתהיה לנו תמונה כללית יותר.

קריין: דברי האר"י, אות ז' *.

אות ז'

"* כשעלה ברצון המאציל להאציל עולם הנקודים, וכוונתו היתה לעשות להם בחינת כלים, כדי שיהיה כח בעולמות התחתונים לקבל אור העליון, וראה המאציל א"ס כי עדיין אין כח ויכולת בתחתונים לקבל האורות האלו היוצאים דרך נקבי העינים, אשר הם מתפשטים ממקום הטבור של א"ק עד רגליו, כמו שיתבאר. לכן קודם שהאציל האורות האלו, היה עוד צמצום ב' אחר בא"ק, ע"ד הצמצום הנזכר לעיל בא"ס. והוא שכל האור שהיה מתפשט בתוך פנימיותו של א"ק הזה ממקום טבורו ולמטה העלהו למעלה ממקום הטבור, בחצי גופו העליון, ונשאר מקום הנזכר מן הטבור ולמטה בלי אורות.

* שער ההקדמות עולם הנקודים דרוש ד'."

קריין: אות ח'.

אות ח'

"והמשכיל יבין וידמה מלתא למלתא,¹ איך בכל העולמות הנאצלים, המאירים בעולם שלמטה מהם, תמיד הם בחינת חצי תחתון דת"ת ונה"י. כי הרי מצינו, איך חצי ת"ת ונה"י דז"א מאירים בנוקביה. ונה"י דא"א ואו"א מאירים לז"א. ונה"י דע"י לא"א. וכן התפארת ונה"י הזה דא"ק, מאירים לע"י" לעתיק יומין "ולכל עולם האצילות, כמו שיתבאר. עוד מזה יתבאר לך, כי בכל זמן הוצאת אורות להאצילם, צריך ענין הצמצום, ויתבאר למטה במקומם, איך גם א"א צמצם אורות נה"י שלו כדי להאציל את ז"א ונוקביה, ודי למבין."

אני חושב שאנחנו יכולים לחזור ל"אור פנימי" ולהתחיל ללמוד. מי שלא מבין בכלל במה מדובר, שלא יתייאש כי אנחנו לא לומדים כדי להבין, "לא החכם לומד". אנחנו לומדים כדי למשוך עלינו את המאור המחזיר למוטב. לכן אם אדם לא מבין ומרגיש שאין לו קשר עם מה שהוא לומד זה לא אומר כאן כלום. בחכמת הקבלה אנחנו לא מתקדמים לפי השכל, אנחנו מתקדמים רק לפי הרצון שלנו להיכנס במגע עם מה שאנחנו לומדים. ולכן לא הגברים ונשים מכל שכן, יותר מהגברים, לא להתייאש ממה שאנחנו לומדים.

אנחנו לומדים בתור סגולה. מה זה נקרא סגולה? הלימוד שלנו יפתח לנו את הרגשות, ואז אנחנו נרגיש באיזה עולם באמת אנחנו נמצאים. העולם שלנו נמצא בתוך העולם העליון, בתוך העולם הרוחני ואותו עולם אנחנו צריכים להרגיש. אז אנחנו לומדים כדי לפתוח לעצמנו את העולם העליון. וזה לא תלוי בכמה אנחנו לומדים, כמה אנחנו נדע. לכן כתוב "לא החכם לומד" אלא רק שנרצה יותר ויותר להתקרב לפעולות הבורא שישפיע עלינו. בסופו של דבר הוא צריך ללמד אותנו איך לחיות בעולם העליון. וככה זה יהיה.

קריין: אות א' דברי הא".

אות א'

"* א"ק כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, בעצמותו. וכל אחד מאלו הד' נכללו מארבעתן, ויוצאים ממנו גם כן אורות לחוץ שהם ענפיו. והע''ב הוא במוחין דיליה, נגד א"א ואבא דאצילות. ולעילא מגלגלתא דיליה, יש בו דוגמא בחינת עתיק דאצילות. וס"ג דיליה, מאזן ולמטה עד טבורו, והוא כנגד בינה דאצילות, ומ"ה וב"ן דיליה מטבורו ולמטה, כנגד זו"ן דאצילות.

* עץ חיים שער ט': שער שבירת הכלים פרק ו' מ"ב"

קריין: אור פנימי אות א' קטנה מפרשת א"ק כולל.

פירוש אור פנימי לאות א'

"א"ק כולל: הנה הדרוש הזה, שהתחלתי בו הגם שהוא העמוק ביותר מכל דרושי הרב שבעולם נקודים מהראוי להציגו בסוף החלק, אכן בדרוש הזה נתן לנו הרב המפתח, אשר עליו הולך ומבאר את כל ענינים הבאים לפנינו בהע"ס הנקודים, וע"כ מוכרח המעיין לידע ולזוכרו היטב. בטרם שמתחיל לעיין בעצם הדרושים.

ומתחלה צריכים לידע באיזה פרצוף מפרצופי א"ק, שהרב מדבר כאן, כי יש ה"פ בא"ק כנודע. אמנם כבר הודיע אותנו הרב, אשר בב' פרצופים הראשונים דא"ק, שהם: פרצוף הכתר דא"ק, ופרצוף ע"ב דא"ק, אין לנו רשות לדבר בהם, ומובא בע"ח שער ה' פ"א. ותחלת העסק הוא רק בפרצוף ס"ג שהוא מבחינת האזן ולמטה, כלומר, שקומתו הוא עד בינה, כי בינה דראש נקרא אזן כנודע, ובזה נדע כי הרב מדבר כאן מפרצוף הס"ג דא"ק, וכל הענינים והפרטים שמתבארים לפנינו סובבים רק על פרצוף הזה."

זאת אומרת אנחנו מתחילים לדבר עכשיו מהחלק הזה והלאה לא גלגלתא ולא ע"ב אלא פרצוף ס"ג. כי ס"ג זה השורש לכל מה שקורה למטה מטבור דגלגלתא, זאת אומרת הוא שורש לעולם האצילות ולעולמות בי"ע ולכן עליו אנחנו מדברים.

"וזה אמרו שהוא כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בעצמותו, שהן ד' הקומות היוצאות על ד' בחינות הנודעות שהן בחי"ג הממשכת קומת חכמה, המכונה הוי"ה דע"ב. ובחי"ב הממשכת קומת הבינה, המכונה הוי"ה דס"ג. ובחי"א הממשכת קומת הז"א הנקרא הוי"ה דמ"ה. וקומת המלכות שנקרא ב"ן. וכל אחד מהם כולל מארבעתם. כמו שמבאר והולך."

זאת אומרת כל פרצופי הגלגלתא גם מתחלקים לגלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וכל אחד מהם גם מתחלק לע"ב ס"ג מ"ה ב"ן.

"ויוצאים ממנו ג"כ אורות לחוץ שהם ענפיו. שהם מכונים שערות רישא ושערות דיקנא, הנאצלים מן הראש דס"ג דא"ק הזה. כמ"ש לפנינו. אכן תדע, שכל המדובר שבכאן, הוא רק מבחינת שרשים לפרטים אלו הנוהגים בעולם האצילות, ואע"פ שהם אינם כאן בפועל, מ"מ כאן הושרשו."

זאת אומרת כל האורות מתחילים לצאת כבר למעלה מטבור הכללי בע"ב וס"ג ומתפשטים למטה מהטבור הכללי - למטה לפרצופי עולם האצילות ולמטה.

"והע"כ הוא במוחין דיליה. וצריכים לזכור כאן כל שנתבאר בענין אצילות ג' פרצופין הראשונים דא"ק. המובאים בדברי הרב בקיצור נמרץ בחלק ה'. שלפרצוף הא' דא"ק מכנה שם התפ"א, ולפרצוף ע"ב דא"ק מכנה התפ"ב, ולפרצוף ס"ג דא"ק מכנה שם בחי' שניה דהתפ"ב, ע"ש דף ש"ז אות כ"א ודף שי"א אות כ"ז. ובכלל צריכים לזכור כל הדברים המובאים שם בדברי הרב, וכל המתבאר באו"פ שם, כי לא אכפיל כאן שום דבר רק אביא השמות בלבד."

"וכבר ידעת, שכל תחתון מלביש להעליון שלו, רק מפה ולמטה, דהיינו מהמקום שהושרש שמה ויצא שם, שהוא המלכות של ראש העליון שלו," כמו שאתם זוכרים, פרצוף שעושה זיווג דהכאה, האור הפנימי שלו יורד מהפה עד הטבור, זה טעמים, אחר כך חוזר לפה, אלה הנקודות, יורד לחזה ועושה זיווג דהכאה ובונה את הפרצוף הבא. זאת אומרת לא יכול להיות שהפרצוף השני מתלבש למעלה מהפה דראש דעליון, אלא תמיד למטה מהפה.

קריין: שוב.

"וכבר ידעת, שכל תחתון מלביש להעליון שלו, רק מפה ולמטה, דהיינו מהמקום שהושרש שמה ויצא שם, שהוא המלכות של ראש העליון שלו, שמשם יוצא ונאצל התחתון. ולכן הכתר של ראש הס"ג, המכונה אזן, משום שאור הבינה שנקרא אזן מתלבש בכלי דכתר כנודע, הנה הוא מלביש לפרצוף העליון ממנו שנקרא ע"ב, מפה ולמטה, ותדע שגוף דע"ב הזה המלובש בהראש דס"ג, הוא נעשה נשמה ומוחין להראש דס"ג, וזה אמרו "והע"ב הוא במוחין דיליה נגד א"א ואבא דאצילות" כי גוף ע"ב המלובש בראש הס"ג הם לבחינת מוחין להראש דס"ג."

הוא הפנימי.

"נגד א"א ואבא דאצילות. כי א"א הוא ע"ב דמ"ה שבאצילות, ואבא הוא ע"ב דב"ן שבאצילות, שה"פ דמ"ה עם ה"פ דב"ן מתחברים שמה יחד, כמ"ש במקומו. וזה אמרו שבחינת הגוף של הע"ב המלובש בראש הס"ג, נבחן, בערך של א"א ואבא דאצילות.

ותדע שהדרוש הזה הוא לבאר את ההשוואה של ה"פ דס"ג דא"ק אל ה"פ שבאצילות, כדי לידע איך ללמד מזה על זה: איך הענפים מתקשרים ומשתלשלים משרשיהם, גם איך ללמד מן התחתון את העליון. והתועלת מזה מרובה לאין שיעור."

זה ברור. אם אנחנו יכולים ללמוד מהתחתון את העליון, אז כך אנחנו יכולים ללמוד את כל המערכת עליונה.

"דוגמא בחינת עתיק דאצילות. פרצוף הכתר דאצילות מכונה בשם עתיק, ואומר, שלעילא מפרצוף הע"ב דא"ק, יש עוד פרצוף ראשון דהיינו פרצוף הכתר דא"ק, שהוא בהשוואה אל פרצוף עתיק שבאצילות." אנחנו קוראים לו גלגלתא.

"וס"ג דיליה מאזן ולמטה עד טבורו. כלומר, פרצוף הס"ג דא"ק, אשר קומתו עד הבינה הנק' אזן, כנ"ל, אשר ממנו כל המדובר שבכאן, הוא נשלם ומסתיים על הטבור. וצריכים להבין מאד מהותו של הטבור הזה, שעליו נסתיים פרצוף הס"ג, כי טבור זה, הוא כל הקוטב, אשר כל פרטי עולם הנקודים סובבים עליו.

ותדע שבאמת נמשך עדיין הס"ג עד סיום רגלי א"ק הפנימי, הנקרא פרצוף הכתר, אלא אח"כ בצמצום הנה"י שיתבאר לקמן, עלה ונסתיים על הטבור. אלא רק רגלי הפרצוף ע"ב נפסקו שם. והוא מטעם, שמשם ולמטה, הוא מקום המלכות דא"ק הפנימי, שהיא בחי"ד, ומתוך שהמלכות דפרצוף ע"ב לא היה לה אלא עביות דבחי"ג, ע"כ לא היה יכול להאיר להבחי"ד של המלכות דא"ק הפנימי, שמקומה מכונה בשם טבור, כנודע, וע"כ נסתיימו רגלי פרצוף הע"ב למעלה מהטבור.

אבל פרצוף הס"ג שכל קומתו היא עד הבינה, ונודע, שהצמצום לא היה רק על אור החכמה לבד, ולא על אור הבינה, וע"כ יכול פרצוף הס"ג להתפשט ולהאיר גם למטה מהטבור אע"פ שאין לה מסך דבחי"ד, וכבר ידעת שפרצוף הע"ב הוא התפ"ב של הא"ק הפנימי, שהוא מתפשט וממלא את הכלים שנתרוקנו בהסתלקות הא' בסוד התפ"ב, כמ"ש בחלקים הקודמים, ולפיכך נמצא, שבחינות הזו"ן דא"ק הפנימי הנמצאים מטבור ולמטה, נשארו בלי אור, כי התפ"ב שהוא ע"ב אינו יכול להאיר להם, כי אין לו בחינת המסך המחויב להכלים דבחי"ד, כנ"ל. וע"כ באו האורות דפרצוף ס"ג ומלאו חסרונו של הע"ב, כי המה נתפשטו אל אותם כלים דזו"ן שלמטה מטבור, שלא יכלו להתמלאות מהע"ב. ונמצא שהסתלקות האורות של הכלים דפרצוף הכתר דא"ק שנקרא א"ק הפנימי, לא יכלו להתמלאות בחזרה, אלא ע"י ב' פרצופים: הע"ב והס"ג, אשר הע"ב מילא אותו עד הטבור, והס"ג מילא אותו, מהטבור ולמטה עד סיום רגליו."

שאלה: מה הם היחסים האלה בין עולם האצילות והניקודים? מה זה אומר שהם מתאימים זה לזה?

אנחנו מדברים על הרצון לקבל, שמהבריאה שלו הוא מחולק לחמישה חלקים, שורש, א', ב', ג', ד'. חמישה החלקים האלה כשהם רוצים להידמות לבורא, לאור, בהשפעה שלהם, בִּמקום לקבל להשפיע, אז הם צריכים לעבור צמצום, מסך, אור חוזר, ואז הם משפיעים לבורא בזה שמקבלים ממנו רק כדי להשפיע לו. תתארו לעצמכם איזו עבודה גדולה זו, שבמקום רצון לקבל שיש בהם הם צריכים לעשות צמצום, מסך, אור חוזר, ולהשפיע בִּמקום לקבל. אלו דברים שאנחנו בינתיים לא מסוגלים לעשות.

לכן יש לנו כאן פעולות רוחניות שבעל הסולם שמספר לנו איך עושים אותן. איך על ידי הפעולות האלה נגד הרצון לקבל שלהם, כשהם הופכים אותו לרצון להשפיע, לפעולות להשפיע, הם בזה בונים פרצופים, היינו פעולות רוחניות, פעולות השפעה. ואז הוא כותב על גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, כל מיני פרצופים כאלה, כלומר מנות שהתחתון יכול לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כל אותן הפעולות שאנחנו לומדים עליהן כולל הסתלקות האורות, האם אלו פעולות של השפעה?

ודאי. חכמת הקבלה, חוץ ממקרה שבירת הכלים, מדברת רק על איך משפיעים מהנברא לבורא.

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד מאות א', אולי גם מהאותיות האחרות, מתהליך ההתכללות שמתואר כאן לתהליך ההתכללות בעשירייה?

אני לא רוצה להתבלבל. מספיק לנו קודם כל להכיר את מה שכתוב.

שאלה: יש כאן הבחן של תחתון ועליון והבחן של חיצוני ופנימי. מה זה חיצוני ופנימי?

אנחנו נלמד את זה בעתיד. יש ביניהם יחס כמו עליון ותחתון.

שאלה: איך אני יכול להפוך את העשירייה שלי לפרצוף כדי למלא אותה באור?

אני לא הייתי רוצה עכשיו לדבר על זה, כי זה יבלבל אותנו גם כך. נדבר על זה בעוד כמה שיעורים. עדיין אין קשר בין מה שאנחנו עושים לְמה שכתוב בספר.

שאלה: למה אין רשות לדבר על פרצוף כתר דא"ק ופרצוף ע"ב דא"ק?

כי אנחנו לא משיגים.

תלמיד: אנחנו לא יכולים להשיג את זה?

לא יכולים. אנחנו יכולים להשיג דרגות יותר תחתונות, ומהן אולי אפשר לעשות אפרוקסימציה, לתאר כביכול את מה שנמצא בדרגות יותר עליונות. אבל באמת לא מדברים כי אין השגה ברורה.

שאלה: הפעולה הזאת שהתחתון מלביש לעליון שלו רק מפֶּה ומטה, האם זו פעולה שהתחתון עושה או שהעליון עושה עליו?

זה שהתחתון מלביש את העליון עד הפה של העליון ולא למעלה מזה, זה מפני שהוא לא יכול להגיע למחשבות של העליון, לתוכניות של העליון. הוא יכול רק לראות את התוצאות מהפעולות של העליון על עצמו, ולכן מתלבש מפה ולמטה דעליון.

תלמיד: איך הוא לומד את העליון?

"ממעשיך הכרנוך"².

תלמיד: כי בהמשך הוא כותב שהתחתון, על ידי זה שהוא לומד את העליון, הוא משיג הכול.

משיג את מה שהוא משיג, והוא גם לא יכול, אין לו יותר כלים, הוא פשוט לא מסוגל. זה כמו שתיתן לתינוק חתיכת בשר, זה יהיה כמו רעל בשבילו, הוא לא יוכל לעכל את זה. כך גם התחתון, הוא מיועד לקבל את כל האורות שיש מפה ולמטה דעליון ולא למעלה מזה. הוא משיג תוצאות, פעולות של העליון, אבל לא מחשבות של העליון.

תלמיד: מה הוא עושה עם הפעולות שהוא משיג?

הוא יכול להידמות לפעולות שהוא משיג. ומתוך מעשיך הכרנוך, מתוך הפעולות האלה שייעשה דומה לעליון, אז יוכל להשיג בהדרגה גם את המחשבות והתוכניות של העליון. כך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: האם הקשר ביניהם הוא עד כמה הוא מצליח לממש את מה שהוא משיג בפה של העליון?

כן, ולא למעלה מזה.

שאלה: אם עולות בראש תמונות מהשרטוטים שלמדנו במהלך השנים זה טוב או לא?

זה בסדר, אין מה לעשות, מה שנשאר נשאר. אני לא נגד, אבל הפעם אני רוצה לעשות את הלימוד הרבה יותר קרוב להשגה. זאת אומרת, שלא נלמד שרטוטים, אלא נלמד בצורה פנימית, איך להרגיש את מה שלומדים בצורה פנימית.

תלמיד: איך הלימוד שזכינו לו מקרב אותנו ללשמה?

אנחנו רוצים לתאר לעצמנו את הפעולות הללו לא על השרטוט, אלא בתוכנו, להיות בתוכן, לממש אותן, וכך להשיג.

תלמיד: אבל אנחנו לא רוצים להתבלבל עם מימוש בעשירייה, אנחנו רואים ששאלות בכיוון הזה הן לא נכונות.

אני לא רוצה שזה יבלבל אותנו.

תלמיד: אז מה לתאר בדיוק בצורה נכונה? איך לא להתבלבל גם בעבודה הפנימית? מה לתאר בתוכנו?

רצונות, מחשבות, תכונות, פעולות שאנחנו רוצים לעשות על מנת להשפיע, ומה אנחנו משיגים תמורת הפעולות האלה מהבורא. לאט לאט זה יתקרב ויתיישב.

שאלה: הכלים שהיו בגלגלתא תחת הטבור לא קיבלו שום אור לפני ס"ג. איך אחרי שהיה פרצוף ע"ב ואחר כך ס"ג, הם בכלל שרדו ולא מתו?

הם לא עשו שום פעולות כדי לקבל, כדי להשפיע, שום דבר. אנחנו לומדים שיוצא פרצוף גלגלתא, ע"ב, ס"ג, אחרי זה נקודות דס"ג, מ"ה וב"ן למעלה מטבור, מ"ה וב"ן למטה מטבור, ועולמות אבי"ע. מי שרוצה לקבל ויש לו על סמך מה, הוא מקבל על מנת להשפיע ומתמלא עם האורות העליונים, גם למעלה מטבור וגם למטה מטבור. אני לא מתאר לעצמי את מה שאתה אומר, איך הם יכולים להתקיים בלי אור.

תלמיד: עכשיו שיצא פרצוף ע"ב, הרי לא היה שם שום אור.

אז איך הוא יצא? הוא עושה זיווג על העביות שלו, על המסך שלו, ואז הוא מתמלא עם חלק מאור אין סוף, ומתפשט מפה ולמטה דגלגלתא, עד הטבור.

תלמיד: ותחת הטבור לא היה עדיין אור חסדים, אז זה היה ס"ג?

לא. ס"ג הוא גם למעלה מטבור, ולמטה מטבור יש אור חסדים, עוד מגלגלתא עצמה יש שם פרצופים, מ"ה וב"ן דגלגלתא שיש בהם אור חסדים.

תלמיד: כל אותו הזמן אור חסדים היה תחת הטבור או שהוא לא היה בכלל עד יציאת כל הפרצופים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן?

אפילו מפרצוף גלגלתא כבר יש שם אור חסדים.

שאלה: אנחנו רואים ש"פתיחה", ו"הזוהר" הם ספרים שאנחנו לא יכולים לתפוס בדעת שלנו והם סגורים בצורה מאוד הרמטית לפחות בעיניי. אבל בכל זאת הזוהר מכניס אותנו לתוך איזו תנועה יותר נעימה לעומת "הפתיחה" שכאילו דוחפת אותנו מלהבין את מה שכתוב. אתה יכול אולי להסביר מה יש בפתיחה שדוחה אותנו, מרחיק אותנו מההבנה?

מה שמדובר ב"תלמוד עשר הספירות" וב"פתיחה" הוא בצורה טכנית יותר ממה שמדובר ב"זוהר". הזוהר הוא יותר ציורי, יותר רגשי, ולכן הוא יותר קרוב אליך. אבל מדובר על אותם הדברים כמו שבכל חכמת הקבלה, התפשטות האורות מהבורא כלפי הנבראים.

שאלה: על ידי התיקונים בעולם הזה אנחנו מקבלים את הרעיון איך לצייר את עולם האצילות בתוכנו?

לא רק את עולם האצילות אלא עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. אנחנו משתדלים להשיג אותם, הם תוצאות מעולם אדם קדמון, ואנחנו משתדלים לקבל אותם, לאתר אותם, ולפי ההרגשה שלנו, יש לנו כבר קשר איתם.

שאלה: כתוב שא"ק הפנימי לא יכל להתמלא שוב אלא דרך פרצופי ע"ב וס"ג.

כן.

תלמיד: זה לא ברור כי המילוי הרי מגיע מאין סוף, מלמעלה, אז איך זה שא"ק תלוי במילוי של ע"ב וס"ג?

האור מגיע ודאי מאין סוף, אתה צודק, אבל החסרונות, הרשימות, הכלים מגיעים מלמטה. ולכן מפני שהפרצוף הזדכך, אז אין לו יותר אותו מסך, אותן הרשימות כמו שהיו קודם, וכשהמסך שלו עולה מטבור לפה, אז הוא מאבד את הדרגה האחרונה של המסך, את עביות המסך, ולכן יכול לעשות זיווג דהכאה בדרגה אחת פחות מאשר קודם. זאת אומרת, אם היה לו מסך דבחינה ד' דעביות, עכשיו זו בחינה ג' דעביות, וזה מה שהוא מקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: הבנתי שירידת הפרצופים והתפתחות הפרצופים קורית בעקבות התלבשות התחתון בעליון או מהפה של העליון ולמטה.

כן.

תלמיד: האם ההתלבשות הזאת של אחד על האחר היא שמאפשרת שהתחתון יוכל להשיג את ההשפעה, את היכולת להשפיע מהעליון?

כן.

תלמיד: אנחנו נלמד בהמשך איך זה הלכה למעשה?

ודאי.

שאלה: רציתי לשאול יותר בכללות מה עובר עלינו בזמן שאנחנו קוראים תע"ס?

האמת היא שתע"ס הוא באמת הפנימיות של חכמת הקבלה, זה הלימוד הכי רציני הייתי אומר והוא לא מיועד לכולם, לא כל אחד יכול לסבול אותו, וזה לא קשור לגובה האדם, גובה הנשמה שלו.

אנחנו פשוט צריכים להכיר קצת יותר מה זה "תלמוד עשר הספירות", אבל ללמוד לעומק את כל "תלמוד עשר הספירות" אנחנו לא נוכל ולא צריכים. אנחנו צריכים יותר ויותר ללמוד איך לממש את החכמה לפי המאמרים, אגרות, לפי טקסטים שמדברים על המימוש ולא על תיאוריה. ולכן פה ושם נלמד "תלמוד עשר הספירות", אבל לא לעומק ולא את כולו.

שאלה: אנחנו רואים סעיף ראשון של האר"י ואחר כך הסבר של בעל הסולם שאומר שמדובר כאן קודם כל אך ורק בס"ג. למה מקובל לא כותב לנו מראש שזה ס"ג, כדי לא להתבלבל ולחשוב שמדובר על א"ק?

זה לגמרי לגמרי לא בלבול, פשוט גלגלתא וע"ב הם פרצופים המתפשטים למעלה מהטבור, וס"ג הוא פרצוף שמתפשט כבר למטה מהטבור, כי הוא פרצוף בינה, וזה גם לא בכל הגוף שלו, אלא רק בחלקו התחתון, היכן שכבר אין אור חכמה אלא רק אור חסדים ולכן הוא מתפשט למטה וממלא את כל הפרצופים הנמצאים למטה מהטבור באור החסדים ובזה נותן להם את החיות.

שאלה: "א"ק כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, בעצמותו. וכל אחד מאלו הד' נכללו מארבעתן". אתה יכול להסביר את העניין הזה שהם נכללים אחד מהשני?

הם מתלבשים אחד בשני, מאירים אחד דרך השני ולכן כך נכללים.

תלמיד: אז בתוך כל אחד יש התכללות שאפשר ללמוד ממנה על כל הפרצופים?

ודאי. כי כל פרצוף כולל חמישה פרצופים.

תלמיד: לכן בתוך ס"ג יש הכול?

כן. בכלל, למעלה מס"ג אנחנו לא לומדים, כתר וחכמה לא מושגים, רק מס"ג ומטה.

תלמיד: זו בדיוק השאלה, בתוך ס"ג אני יכול להשיג גם את מה שיש למעלה מס"ג?

לא. למעלה מס"ג אנחנו לא יכולים להשיג, יש שורשים לזה, אבל לא השגה.

שאלה: לא מזמן הבאת דוגמה מסעודה בה אני לא מתחיל לאכול, עד לרגע בו לסעודה הזו יש טעם בשבילי מבחינת המילוי. לכן פרצוף ס"ג בכל הסעודה הזו של הבורא, מה התפקיד שהוא ממלא?

הוא רוצה להשפיע, רוצה להיות רק המשפיע.

תלמיד: באיזה רגע האדם פתאום מקבל החלטה שהנה, אני הולך לאכול וזה יהיה על מנת להשפיע?

כשיש לו צמצום, מסך ואור חוזר. כשהוא יכול לסרב לקבל ולעשות חשבון שהוא מקבל רק כדי להשפיע לבעל הבית.

תלמיד: מאיפה לוקחים את הביטחון שזה יהיה למען בעל הבית?

הוא עושה חשבון לפני שהוא מתחיל את הפעולה. הפעולה הזאת מתחילה מצמצום שלגמרי סוגר את קבלת האור, ואחר כך הוא מתחיל לבנות לפי כמה שיש לו מסך לקבל נגד הרצון לקבל שלו, היינו בעל מנת להשפיע.

שאלה: יוצא שהחשבון עצמו, אפילו אם יהיה מוטעה, הוא העיקר. כלומר החשבון הוא תחילת הפעולה הרוחנית?

כן. דווקא החשבון הוא העיקר.

שאלה: הוא כותב כאן בסעיף א' על ההתאמה בין הפרצופים של א"ק והפרצופים בעולמות אצילות ובי"ע ואיך התחתון יכול להכיר את העליון. מצד שני, אנחנו אומרים שהתחתון לא יכול להכיר את מחשבת העליון. איך בכל זאת הוא מכיר, האם הוא עושה את החשבון שלו ואז מתאים את המודל הזה למודל של העליון? איך ההכרה הזאת עובדת מלמטה למעלה?

אנחנו רוצים לעשות פעולות הדומות לפעולות בעל הבית, כמו בדוגמה של בעל הבית והאורח. אני רוצה להחזיר לבעל הבית את מה שאני מקבל ממנו, לקבל על מנת להשפיע, לכן אני עושה חשבון. כדי לעשות את החשבון הזה אני צריך לעשות צמצום, לא לקבל לעצמי בשום פנים ואופן. אחרי שאני עושה צמצום, ברור לי באיזו עביות אני יכול לעשות אותו, איפה אני עומד, כי אני כבר לא נמצא נגד בעל הבית, אני ניטראלי. ועכשיו עומדת השאלה איך אני יכול לעשות משהו לטובת בעל הבית?

כאן אנחנו עושים חשבון כמו שלמדנו מהדוגמה, בעל הבית מפציר בי ואומר אני רוצה שתקבל, ואני עושה חשבון האם אני יכול לקבל או לא, לפי זה מתבצעת פעולה. איפה אנחנו עושים זאת? בקבוצה. בקבוצה הכי ברור לנו, אם אני יכול לעשות זאת כלפי החברים, אז ודאי שאני יכול לעשות זאת כלפי הבורא. תתחילו לעשות את זה ביניכם בקבוצה ותבדקו האם זה הולך לכם או לא. אני לא רוצה לקבל שום דבר בשבילי, רק לטובת החברים, וכך כל אחד ואחד כלפי האחרים, ואתם תראו שבזה אתם בונים את הכלי, יש לכם צמצום, מסך, אור חוזר, ואתם מקבלים בעל מנת להשפיע זה לזה, ומתוך שאתם נמצאים בהשפעה הדדית אתם רוצים לתת לבורא. בעצם אין מה לתת לבורא, אבל כשכל אחד מעביר לאחרים בתוך הקבוצה אתם מעבירים תענוג לבורא.

תלמיד: ברור איך להגיע למצב ניטראלי, שזה להיפטר ממה שיש ולבקש, אבל איך לעשות חשבון כדי להסב נחת רוח לחברים ולבורא, רק על ידי ניסוי ותהייה? אנחנו הרי לא מכירים את השטח הזה, והבורא כל הזמן נעלה מהחשבונות שלנו.

תדברו על זה ביניכם ותחליטו איך אתם יכולים לעשות פעולה כזאת שבה כולם בעשירייה יעשו הטבה זה לזה. תסגרו את הפעולה הזאת בתוך העשירייה ומתוכה תתייחסו לבורא ותראו כמה זה עובד.

שאלה: לגבי התרגיל, אמרת שאנחנו צריכים לנעול אותו בעשירייה, ואז לייחס אותו לבורא. מה זה אומר לנעול בעשירייה ולהפנות לבורא?

אנחנו רוצים להשפיע זה אל זה, כי למי אתה משפיע? לבורא אתה לא יכול להשפיע. בזה שאנחנו מחליטים להשפיע זה אל זה בתוך העשירייה, אנחנו כמו ילדים טובים לא מרביצים זה לזה, לא צועקים ולא עושים רעש, אלא ההיפך, עם כל ההתקשרות היפה שלנו אנחנו מגיעים לאימא ורוצים למסור לה את הסיכום מאהבת האחים שבינינו. אין מה לתת לבורא, אלא להגיש לו את הכלי השבור שתיקנו.

תלמיד: אני מוסר לחברים בעשירייה את הפעולה הזו שנועלת את העשירייה, האם הפעולה הזאת שנועלת אותה זו אהבה שאני צריך מליבי להעביר להם?

כן.

תלמיד: איך אנחנו מעבירים את האהבה הזו לבורא, לאימא?

זה אותו דבר. כול מה שיש במרכז החברה אתם כבר מרגישים איך אתם מוסרים זאת לבורא, מכוונים לבורא.

שאלה: לגבי הגישה העקרונית ללימוד "תע"ס". קודם למדתי בשכל סכמה, אחר כך ניסיתי לחדור, ניסיתי לעשות אפילו פעולות כמו שאני מבין, לא שיצא משהו אבל ניסיונות היו. מה זה אומר שיש אור גדול שאנחנו צריכים לתפוס? מה תוצאה?

התוצאה היא שאנחנו צריכים לשנות את הרצונות שלנו שיהיו בכוונה על מנת להשפיע, ולפי הכוונה בעל מנת להשפיע שנייצב ברצונות שלנו גם נוכל להרגיש את האור העליון שנמצא בכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: כלומר תהליך הלימוד הוא תפילה, שאני אקבל את מה שאני רוצה להשיג, את תכונת ההשפעה נגיד.

כן, אפשר להגיד כך, שבזמן הלימוד אני צריך כל הזמן להתפלל.

שאלה: מה גורם להזדככות המסך? מה הטריגר שקדם לזה?

להזדככות המסך גורם לחץ של האור החיצון שמשפיע על המסך ומחייב אותו להזדכך.

שאלה: איך להעלות רגישות ללימוד ה"תע"ס", לקלוט יותר את החומר?

זה קורה לאט לאט במשך הרבה זמן, ואנחנו מתחילים אחרי כל המילים היבשות להרגיש פעולות שהן יותר ויותר קשורות לרגש שלנו.

שאלה: אנשים שלא דוברים עברית מאוד קשה להם עם המושגים של "תע"ס", נראה שלימוד "תע"ס" הוא מיועד רק לדוברי עברית. אומנם אנחנו יודעים שזה לא משהו שצריכים לקלוט בשכל, אבל זה מאוד מתסכל. מה לעשות?

אני לא חושב שיש כאן בעיה מפני שגם אלו שיודעים עברית בשבילם כל השפה, כל המילים וההגדרות של "תע"ס" הן זרות. לכן אלו שלא יודעים עברית לא להתייאש, כי ללמוד "תע"ס" בשבילם ובשביל אלו שיודעים עברית זה כמעט אותו דבר.

שאלה: האם נכון לתאר את כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, כחמש דרגות של הרצון לקבל בניסיון להשפיע לעליון?

כן, זה בדיוק כך.

שאלה: האם בחכמת הקבלה אנחנו לומדים לקבל או להשפיע בצורה נכונה?

בחכמת הקבלה אנחנו לומדים חכמה איך לקבל מהבורא את כל מה שהוא הכין לנבראים, לכן היא נקראת "חכמת הקבלה". אבל לקבל אנחנו יכולים מהבורא רק בתנאי שאנחנו מזדהים עימו, נמצאים באותה תכונת השפעה כמוהו. הוא משפיע לנו, וכדי לקבל את ההשפעה הזאת אנחנו צריכים בחזרה להשפיע לו, כי בזה אנחנו פותחים את הכלים שלנו, לא מגבילים אותם, וכך מתקרבים לבורא.

שאלה: כמה זמן אנחנו צריכים להקדיש לתע"ס במהלך היום במפגשים של העשירייה?

תנסו להקדיש ל"תע"ס" עד חצי שעה ביום, זה רצוי אבל זו לא חובה.

שאלה: איך לכוון את התפילה נכון בזמן הלימוד, האם אנחנו צריכים להתפלל להבין את הטקסט, או על זה שנוכל להשפיע זה לזה? על מה אנחנו צריכים לחשוב?

אנחנו צריכים להשתדל להבין על מה מדובר, ולקרוא את הטקסט כך שהוא ישפיע עלינו ויתקן אותנו, זה העיקר. הטקסט חייב להשפיע עלינו תיקון.

שאלה: האם יש משמעות כלשהי לשמות הספציפיים, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן?

אנחנו נלמד מאיפה המקובלים לקחו את השמות האלה. להרגשה שלנו אין שמות, זה שאנחנו מכנים את צורות ההרגשה שלנו בשמות, זה מפני שרוצים לציין אותם וגם להסביר איזה כלי ואיזה אור יש שם.

(סוף השיעור)

---

1. הקריין מתרגם לעברית: דבר מתוך דבר↩

2. סידור, שיר היחוד לשבת.↩