שיעור בוקר 27.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"כתבי בעל הסולם", עמ' 699, אגרת י"ג

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 699, אגרת י"ג.

אגרת יג

שנת תרפ"ה

ב"ה יום ועש"ק בא י' לחדש שבט תרפ"ה וורשה יע"א

"כבוד היקר לי. .. נ"י [נרו יאיר] לנצחיות.

קבלתי דבריך בלב מלא געגועים, כי תסתיר עצמך ממני, עכ"פ [על כל פנים] יש לך לדבר עמי מפי הכתב.

ומה שכתבת שתודיעני גלות מצרים אֶתְמְהָא, "זִיל קָרֵי בֵּי רַב הוּא [לך קרא בבית הרב]" "וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים, מִן הָעֲבֹדָה", אז "וַיֵּדַע אלקים" עש"ה [עיין שם היטב]. ואם לא יהיה ידיעת השי"ת בגלות, אי אפשר לגאולה, וידיעת הגלות עצמו היא סבת הגאולה, ואיך תאמר להודיעני בשעת הגאולה?

והאמת יוֹרֶה דרכו, שהמצטער מודיע צערו, ואי אפשר לו להסתיר ולהתאפק. אמנם כן ארגיש את כולכם יחד, אשר התחלף לכם היום למחר, ובמקום עכשיו תאמרו אח"כ [אחר כך]. ואין לזה תרופה. זולת להתאמץ להבין הטעות והמעוות הזה, שֶהַנּוֹשָע מה', אינו נוֹשַׁע זולת בנצרך לישועה היום, ומי שיכול להמתין למחר ישיג שִׂכְלוֹ לאחר שנותיו ח"ו [חס ושלום.[

וזה התהוה לכם מסבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת חברים, שהסברתי לכם בכל השבעים לשון, שדי בסגולה זו להשלים כל מחסורכם. ואם לא תוכלו לעלות הַשָּׁמַיְמָה, הלא נתתי לפניכם מַהְלְכִים בארץ. ולמה לא הוספתם בעבודה זו כלל?

ומלבד מהסגולה הגדולה הטמונה בזה, שאין לי לפרשו. היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, וּבְאָסְפְּכֶם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בְּשֶׁבֶת אַחִים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי שעה מאור החיים. וכבר הארכתי בזה בכל מכתבי לחברים.

גם בקשתי שכל אחד ואחד, יראה מכתבו לרעהו, וכן תעשה גם אתה, וּבְחָנוּנִי נא מהיום, להבין ולשמוע אותי, על כל פנים במה שבידכם לַעֲשׂוֹת, כי אז "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב".

ול... תאמר שיעשה חשבון בעצמו. ומה היה חסר לו, אם היה בא עמי בחליפת דברים, ולמה יסתיר עצמו ממני, ואבקשו מאד שיתאמץ לראות מעלות החברים, ולא חסרונם כלל ח"ו, ויתקשר באהבה אמיתית יחד, עד - "וְעַל כָּל פְּשָׁעִים, תְּכַסֶּה אַהֲבָה". ויתבונן לְהַשְׂכִּיל בכל המכתבים שאני שולח לחברים "וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא יאכל עוד".

אַיֵּה הֵמָּה הר'... והר' ..., לא שמעתי מהם שֵּׁמֶץ דָּבָר עד היום. ואמור להם, שעל כל פנים יחזיקו בשמלות רעיהם, ויתבוננו כל צרכם במכתבים שלהם, ולא ישכחו, כי השאלה הראשונה היא: "צִיפִּיתָ לִישוּעָה". ואם המה מצפים לישועה, היתכן שיאמרו, עבודה כזאת יסתגלו להם חָפָץ ה'. ואם הייתי צריך להציל את החיים של אחד מהם, מבני החברים, ודאי הייתי עָמֵל וְיָגֵעַ יותר מכם. ומכל שכן חָיֵי המלך כביכול. לפיכך הרבו מוֹהַר וּמַתָּן למלכו של עולם, ואז תזכו בבת המלך ותשועת ה' כהרף עין."

יהודה

שאלה: מה זו הסגולה של אהבת חברים?

כל מה שאנחנו צריכים להשיג, אנחנו משיגים רק בחיבור של הכלים השבורים, זאת אומרת שהתרחקו זה מזה, ולכן מרגישים רק את עצמם. להרגיש את הבורא, את העולם העליון, אפשר רק על ידי חיבור של הכלים השבורים. זה מה שמלמדת אותנו חכמת הקבלה, שאין לנו עוד עבודה, אין לנו עוד עשייה, מלבד שנתחבר יחד ונבקש מהבורא שיעזור לנו, יותר נכון שיעשה את העבודה, כי לא אנחנו מתחברים, אלא הבורא עושה את החיבורים בינינו, ואנחנו רק רוצים להיות כחומר ביד היוצר. אנחנו מתפללים, מבקשים ממנו שיעשה לנו את העבודה הזאת ששוב נתחבר לאיש אחד ממש.

תלמיד: שמענו את זה כל כך יפה במאמר ואת המילים האלה שמענו הרבה פעמים, אבל בתקופה הזאת למילים של בעל הסולם, למילים של הרב יש צבע אחר לגמרי, צבע חדש. שמענו גם כמה פעמים עד כמה כל המקובלים מעריכים את אהבת החברים, האר"י הזהיר את התלמידים שלו שמה לא תהיה ביניהם אהבת חברים. יש הרבה פעולות חשובות, אבל בפעולה הזאת יש עוצמה פנימית שאינה דומה לשום דבר אחר.

ודאי, חיבור זה כוח הבורא, וככל שאנחנו משתוקקים להגיע אליו כך אנחנו נעשים דומים לו במשהו, ואת זה צריכים לא לשכוח ולהשתדל להיות מחוברים ביום, בלילה, במה שלא יהיה, על פני כל המצבים שאנחנו עוברים. אין דבר יותר חשוב ובכלל אין שום דבר מלבד חיבור.

שאלה: אתה אומר שרק על ידי זה שנרגיש את הכלים השבורים ונבקש לחבר אותם, נרגיש יותר ויותר את הבורא בינינו.

בעל הסולם אומר פה, "ואם לא יהיה ידיעת השי"ת בגלות, אי אפשר לגאולה, וידיעת הגלות עצמו היא סבת הגאולה, ואיך תאמר להודיעני בשעת הגאולה?". למה אנחנו צריכים להגיע לתפילה מתוך כזה חיסרון, מתוך כזו מועקה שאנחנו רוצים, מרגישים את הכלים השבורים בינינו?

אנחנו רוצים להגיע להיות כאיש אחד בלב אחד, אנחנו רוצים להגיע לכוונה אחת, שכל מה שאנחנו עושים פה זה יהיה לעשות נחת רוח לבורא, אבל בסופו של יום אנחנו מרגישים יותר ויותר קשיים. למה התפילה צריכה לבוא מתוך הקושי הזה, מתוך שבירת הכלי?

צריכים לראות בזה עזרה מצד הבורא שמראה לנו את המצב האמיתי שלנו יותר ויותר. לא שאנחנו נעשים יותר רחוקים ויותר גרועים, אלא אנחנו יותר רואים את האמת, וזה המצב האמיתי שאנחנו מגלים מתוך המאמצים שלנו.

תלמיד: מה זו האמת שהבורא מגלה לנו כל פעם? הוא מראה לנו כמה אנחנו צריכים עוד להתקרב אליו או להתקרב זה לזה?

כן, כל מה שאמרת.

שאלה: בעל הסולם אומר פה, "אני מרגיש את כולכם יחד שהתחלף לכם היום למחר, זאת טעות איומה, וכל זה התהווה לכם מסיבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת חברים."

כן.

תלמיד: מהי אותה התרשלות להתאמץ באהבת חברים?

שאדם שוכח מזה, הוא לא חושב שזה הדבר היחידי שצריכים להשיג ובזה כל השבירות יתוקנו.

תלמיד: זה שהוא שוכח זה נראה כבר כתוצאה, אין לנו שליטה ישירה על מה שאנחנו זוכרים או שוכחים.

כן, אבל אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו כל הזמן, האם השגנו איזה חיבור, האם עלינו משנאה לאהבה, מדחייה לחיבור, וכן הלאה.

תלמיד: נכון, ואם אדם בודק את עצמו זה כבר מצב מצוין. הוא יכול להגיד לעצמו, אני כן באהבת חברים, אני לא באהבת חברים, אבל גם זו תוצאה. איפה נקודת ההתרשלות?

בזה שאנחנו לא עובדים בלהצמיד את עצמנו יחד כדי להיות מקום לגילוי הבורא, שבזה אנחנו עושים לו נחת רוח.

תלמיד: מה תלוי בנו, באדם, שאפשר להגיד, פה התרשלתי, פה לא התרשלתי, או פה התרשלנו, פה לא התרשלנו?

העבודה שלנו היא לבדוק עד כמה אנחנו מחוברים, ובמקרים שאנחנו לא מחוברים אנחנו צריכים להשתדל להגיע לחיבור. ונהפוך הוא, זאת אומרת, בכל המצבים שאנחנו הפוכים זה מזה, אנחנו צריכים להגיע לחיבור.

תלמיד: במאמר אחר בעל הסולם אומר שכל הזמן צריך להמציא המצאות.

כן.

תלמיד: כל הזמן להיות יצירתיים ב"ואהבת לרעך כמוך".

כן.

תלמיד: זאת אומרת, זה צריך להיות משהו אקטיבי, לא פסיבי, לא לחכות שיקרה משהו?

לא לחכות, אלא כל הזמן לעורר את השאלה, עד כמה אני נמצא בניתוק מהבורא, עד כמה אני נמצא בניתוק מהחברים, ולהשתדל לתקן את זה.

תלמיד: אז ההתרשלות היא הבריחה מהשאלה הזאת?

כן, ודאי.

שאלה: כתוב, "גם ביקשתי שכל אחד ואחד, יראה מכתבו לרעהו, וכן תעשה גם אתה". אנחנו צריכים לכתוב מכתבים?

הקשר בין המורה והתלמידים היה אז דרך מכתבים, כי המורה היה רחוק, הוא היה בוורשה, והם היו בישראל, לכן הקשר היה דרך הדואר, דרך מכתבים. היום אנחנו יכולים להשתמש בהרבה סוגי קשרים, אבל בכל זאת חייב להיות קשר ואנחנו משתדלים בזה ככל האפשר, גם בבוקר וגם בצהריים, בערב, בכל מיני ישיבות, שיעורים, התאספויות. זה מה שחשוב.

ככל שהזמן מתפתח כך אנחנו צריכים כל מיני פעולות, כל מיני אמצעים יותר ויותר קשים, יותר ויותר מועילים מפני שכך הזמן מתפתח.

תלמיד: האם הוא מתכוון פה שכל אחד יראה את המכתב שהוא כתב לרב או שזה מכתב שצריך לכתוב לחבר?

יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אני לא ראיתי שיש בזה איזו נחיצות.

שאלה: בעל הסולם כותב באגרת, "בקשתי שכל אחד ואחד, יראה מכתבו לרעהו, וכן תעשה גם אתה, וּבְחָנוּנִי נא מהיום, להבין ולשמוע אותי, על כל פנים במה שבידכם לַעֲשׂוֹת, כי אז "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב.".

איך עושים את הבדיקה הזאת? האם אנחנו יכולים לעשות את הבדיקה הזו, לבחון את מה שהוא כותב?

אנחנו יכולים להשתדל לבצע את מה שהוא מציע לנו ולאחר מכן לראות עד כמה זה עוזר לנו בהתקדמות. הפעולות הן פעולות פשוטות יחסית, ואנחנו יכולים לראות את התוצאות.

שאלה: מה האמצעים למדוד אם אנחנו יכולים להצמיד את עצמנו יחד?

אנחנו יכולים לראות את ההצלחה שלנו בהתקרבות בינינו באופן שבו אנחנו לומדים, דנים, מסתדרים, משתדלים להיות "כאיש אחד בלב אחד" כמו שכתוב, זאת ההשתדלות שלנו. אני צריך להרגיש את רצון החבר לחיבור כמו את הרצון שלי, וששנינו ברצונות האלו, זה נקרא רצון הלב, נרצה להיות בחיבור בינינו ובחיבור עם יתר החברים שלנו, ועם הבורא. כך אני צריך לבנות לעצמי את סדר העולם.

שאלה: ברגע שאדם קבע שהוא מרגיש מנותק מאהבת הזולת, איך הוא יכול לחזור ולאהוב את האחרים?

הרגשת הניתוק מאהבת הזולת היא הרגשה טובה מאוד. הבורא מספק לנו את ההרגשה הזאת לפי הדרגה שלנו ואנחנו צריכים להשתמש בה כדי להתחבר מעליה ולהגיע להרגשת האהבה והחיבור.

שאלה: מה זה אומר לראות את מעלות החברים ולא חסרונם, איך זה בא לידי ביטוי בעשירייה?

זו תוצאה מאהבה, כמו שאימא לא רואה בילד שלה, בתינוק שלה איזה פגם. הכול יש בו, וכל מה שיש בו טוב לה, היא אוהבת את הכול. לכן כך אנחנו צריכים לראות את האהבה שלנו, שהיא תהיה קרובה ככל האפשר לאהבה הטבעית.

שאלה: איך אפשר לשמור על קשר עם הבורא באופן קבוע, איך בונים את האינטימיות הזאת עם הבורא?

הכול תוצאה מהיגיעה. בהדרגה, בשלבים, האדם בונה מקום בתוך ליבו להתקשר עם הבורא, כך שהלב שלו יהיה מקום להשראת השכינה, שהבורא יאיר בתוך ליבו, וכך אדם יכול להיות דבוק בבורא.

שאלה: איך נוכל להאיר בעצמנו ובמיוחד בחברינו את התחושה של הצלת החיים, שזה עכשיו או לעולם לא ולא חושבים על מחר?

זו בעיה. כאן אנחנו צריכים לעבוד נגד ההרגל, "לא נורא, אם לא היום, לא עכשיו, יותר מאוחר, מחר". אנחנו צריכים להילחם במחשבות וברגשות האלה ולא לקבל אותם, לא להסכים. כי מי שמסכים לזה, באמת דוחה את עזרת הבורא לגמרי.

שאלה: מה זה "על כל פשעים תכסה אהבה", במה אני פושע?

אתה פושע מהלידה שלך, כל אחד.

תלמיד: כן, במה?

ברצון לקבל.

תלמיד: זה נקרא פשע?

כן, אין יותר.

תלמיד: את זה הבורא שם בי.

בסדר.

תלמיד: זה מה שאני מבקש ממנו, צפיתם לגאולה, גאולה מהאגו?

כן.

תלמיד: ומה זה "לחם עצלות לא תאכל"?

שצריכים למעלה מהאדישות והעצלות, לעבוד על החיבור.

תלמיד: וזה נקרא "הרבו מוֹהַר וּמַתָּן למלכו של עולם"?

כן, להבין שהעצלות היא בדרך כלל בין החברים, כי זה הכלי שבו מתגלה הבורא, לזה הבורא מצפה. לכן אנחנו רואים שבעל הסולם כל הזמן דואג שהחברים יתעוררו לחיבור ביניהם.

תלמיד: הוא מתאר את זה כמו חתונה לבת המלך. מה זה אומר?

שזה האמצעי היחיד והמיוחד שבו מתגלה הבורא, לפי העוצמה, לפי ההתחברות בין הכלים השונים.

תלמיד: מה זה לתת מוהר לבורא, מהן המתנות שאנחנו נותנים לו?

מדובר על כך שאנחנו רוצים להיות מחוברים כדי לעשות לו נחת רוח.

שאלה: אמרת שהניתוק מהבורא מורגש אצל כל אחד לפי הדרגה שלו, מה זה אומר?

זה לפי הנתונים הטבעיים שאדם נולד איתם, שעל פניהם הוא צריך להיות בקשר עם האחרים, עם החברים שלו, ויותר מזה הוא לא צריך, רק להתחבר.

תלמיד: זה לא קשור למידת המאמצים שאנחנו עושים? כל אחד נותן מאמץ לפי יכולתו, ובהתאם לזה הוא מרגיש את הניתוק?

יכול להיות.

תלמיד: כי קודם אמרת שכל אחד אמור לפנות את הלב שלו ולתת לבורא להיכנס פנימה.

גם נכון.

תלמיד: התחושה היא שככל שאתה מתקדם ורוצה להתקרב, כך אתה מרגיש יותר ניתוק, והבקשה שלך לבורא יותר גדולה.

כן.

תלמיד: האם יש קשר בין שני הדברים האלה?

בין הכול יש קשר.

תלמיד: אבל האם לכלי שדברת עליו קודם, יש קשר ישיר למאמץ להתקרב וכך החיסרון גדל?

כן.

שאלה: קראתי את האיגרת שלוש פעמים לפני השיעור והמילים האלה, ניצוצי הקדושה, אהבת החברים, לא נכנסות, לא מחליקות.

אני חושב שדווקא האיגרת מאוד קרובה לאדם.

תלמיד: היא מאוד קרובה, אבל אני מרגיש שיש רגילות לשמוע את המילים האלה. משהו לא מצליח להיכנס.

יש לנו תמיד מלחמה כלפי הרגילות מפני שהיא ממש מוחקת הכול.

תלמיד: אז מה לעשות? איך להיות נצרך לישועה, מהי ישועה בכלל?

ישועה זה מה שאתה מאוד רוצה להשיג ובינתיים לא יכול. אז הבקשה להשיג את המצב הזה, נקראת תפילה, והישועה היא כאשר אתה מקבל איזו הכוונה, דחייה או דחף לכיוון הנכון ובכך מתקרב למה שאתה רוצה.

תלמיד: אני מקבל, או אני יכול לעורר את זה?

אתה יכול לעורר את זה ואתה יכול לקבל את זה.

תלמיד: איך אני יכול לעורר את זה? כי אני מרגיש שהרגילות ממשיכה.

רגילות, כמו שבעל הסולם כותב, זה דבר נורא, כי אנחנו יכולים לעורר וזה עוצר אותנו, מכבה אותנו.

תלמיד: איך כל הזמן להרגיש שאני רוצה להתעורר מעצמי, רוצה להזדקק, לממש את כל הדברים האלה?

כתוב "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". תנסה לעבוד על קנאה או תאווה או כבוד כדי להתקדם.

תלמיד: זו הדרך היחידה?

נאמר שכן.

תלמיד: ואהבת חברים, שעליה הוא כותב שדי בסגולה זו להשלים כל מחסורכם?

זה אמצעי.

תלמיד: אהבת חברים זה אמצעי?

כן.

שאלה: במה מתבטא חוסר ההסכמה לרגילות, הדרישה לישועה עכשיו ולא ברגע הבא? איך לבדוק שאני לא מסכים?

הכול בהרגשה. איך נוכל למדוד זאת? אחר כך נמדוד בקשיות, עביות, מסכים, אבל בינתיים אין לנו את כל זה, אז לפעול כמה שאפשר.

שאלה: גיליתי נניח שאין לי מספיק דרישה לזה, איך אוכל לעורר את עצמי לדרישה, לחוסר הסכמה?

רק על ידי חיבור עם החברים.

שאלה: בעל הסולם כותב פה "ויתבונן לְהַשְׂכִּיל בכל המכתבים שאני שולח לחברים "וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא יאכל עוד". באגרת י באות ג' הוא לא פירש זאת, שם היה פחד שגם ביציאה ממצרים כשיהיה תיקון, הם ישכחו את זה במדבר. זה קשור לדם ברית, דם מילה, הוא מזכיר ולא מפרש מהי היגיעה הזאת, כאילו מדובר באותו אור שהבורא נתן לישראל ופרעה שאב אותו. מה נדרש מאיתנו, שבכל אגרת ואגרת הוא שם דגש דווקא על לחם העצלות הזה?

אנחנו מתעצלים ונדרש מאיתנו לעלות למעלה, לא להיות עצלים.

תלמיד: והיגיעה מתבטאת באהבת חברים, דווקא בחיבור, שאנחנו יחד כעם?

כן, למעלה מהעצלות.

תלמיד: ומה בנוגע לתקלה שיכולה להיות במדבר, שלא תחזור, שלא נאבד את אותו כוח?

כן, כתוב על זה הרבה.

תלמיד: וכרגע עיקר היגיעה היא בחיבור?

כן.

שאלה: במחשבה אני יכול להושיב את כל החברים שלי מסביב לשולחן ולאהוב אותם בפועל, לראות את המעלות שלהם ולא להפסיק לחשוב עליהם לאורך זמן. ואני יכול להימצא סביב שולחן ריק מחברים. מה מוסיף שולחן מלא בחברים לעומת שולחן ריק מחברים לתהליך?

לא יודע, למה אתה שואל על דברים שהוא לא מתאר לנו?

תלמיד: הוא כן, הוא נמצא בוורשה.

זה לא חשוב, אל תצדיק את עצמך, על זה לא כתוב, לכן אל תשאל.

תלמיד: אבל כתוב, "אני לא נמצא עמכם ואני בכל זאת עמכם ואוהב אתכם, ואם הייתם יודעים כמה אני עמכם.."

אז יש לו כנראה כלים שהוא מרגיש אותם אפילו ממרחקים כאלה.

תלמיד: אני, רוב היום אני לא נמצא יחד עם החברים פיזית, אבל במחשבה אני נמצא איתם כל היום, חושב עליהם, רואה אותם ושם אותם סביב שולחן אחד בשיעור בוקר. מה יש במימד הפיזי, למה צריכה להיות הקבלה בין המחשבה שלי, בין העולם הפנימי שלי, לעולם החיצוני שלי? מה הקשר בכלל בין שני העולמות האלה?

כנראה שעדיין יש גם ריחוק וגם חיבור.

תלמיד: אבל הגוף הזה המסתכל על שולחן שסביבו עשר בהמות, לא אוהב אותן, אין לו שום קשר אליהן, הוא לא חושב, מרגיש, מדובר בגוף מכונה. למה המכונה הזאת כביכול צריכה לשחק כאילו היא אוהבת מישהו?

כי כנראה שעל ידי המשחק עם הגוף, עם המכונה, הבהמה הזאת, אתה רוכש הבחנות חשובות להרגשה נכונה, אמיתית, של הקשר.

תלמיד: אמרת לחבר נולדת לפשע, בבחינת "לפתח חטאת רובץ". הגוף הזה יכול להרגיש רק שנאה, כל רגע שאני מתמקד בו אני מגלה כמה אני מנותק ומרוחק ולא נמצא בחיבור עם החברים שלי. האם הגוף יכול להרגיש משהו אחר?

כן, בגוף הזה שאנחנו נמצאים, הכוונה ברצון הזה, ודאי שאנחנו יכולים להרגיש גם דברים אחרים.

תלמיד: זה קשור לאיזהו גיבור שבגיבורים?

אני לא יודע, כל ההגדרות שלך לא מקובלות עליי.

שאלה: כתוב באיגרת, "היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאוד לפי שעה מאור החיים", האם לא מספיקה פעולה פנימית שלי ועליי לאסוף גם את כל ניצוצי הקדושה?

אתה לבד? ודאי שלא. אנחנו רואים שמלבד הדרישה שיש לכל אחד ואחד בפני עצמו, יש גם דרישה לחיבור בינינו.

תלמיד: אז מה זה לפי שעה, יש רגעים שכולם עושים מאמץ וזה קורה?

כן, אנחנו צריכים להיות במאמץ הכללי בעשירייה, כדי להתחבר יחד כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: ואם אפילו אחד לא מוסיף זה לא קורה?

זו כבר בעיה.

תלמיד: זאת אומרת, בכל מקרה מדובר במאמץ משותף, לא מספיק שאדם יושב ומתאר לעצמו?

לא, לבד אין בזה שום תועלת.

שאלה: חייבת להיות הרגשת ייסורים מקדימה כדי שבאמת יהיה לאדם דחף כלפי המטרה?

אם הוא צריך את זה הוא יקבל.

תלמיד: הוא כתב פה, בעניין של הגאולה שכבר הרגישו, זאת אומרת הייתה כבר קבוצה גדולה שכבר נמצאה במצב של ייסורים מהרגשת הגלות. ברגע שנכנסים להרגשת גלות, ייסורים, חוסר חיבור, יש אפשרות לצאת. וכל עוד יש כאלה בירורים שאלות פה ושם, מדובר בחשבונות. אני לא רוצה שנגיע לנחיצות על ידי אירוע חיצוני, איך להעלות את הנחיצות לחיבור כמו שהוא כותב כאן?

להשתדל להיות מחובר עם כל אחד ואחד מהחברים בעשירייה ועם כולם יחד "כאיש אחד בלב אחד". ולשמור על המצב הזה למרות שבכל פעם יהיו שינויים.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו צריכים ייסורי אהבה, לא ייסורים.

יש כאן הרבה פרטים.

שאלה: בסוף המכתב כתוב, "ואם הייתי צריך להציל את החיים של אחד מהם, מבני החברים, ודאי הייתי עמל ויגע יותר מכם. ומכל שכן חיי המלך כביכול." על מה מדובר כאן?

מדובר על כך שהיחס לחברים צריך להיות כמו היחס לבורא וכך להחזיק את היחסים.

שאלה: אני רוצה להקשות לגבי הפיסקה עליה כבר שאלו, "היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי שעה מאור החיים." מה זה ניצוצי קדושה?

ניצוצי קדושה הם אותם ניצוצי אור חוזר, שאדם רוצה להתקשר לבורא דרך חבריו בחיבור ואהבה.

תלמיד: ניצוץ הוא התנגשות, כמו שהוא כותב, כשמתנגשות שתי אבני צור אז יוצא ניצוץ, זאת אומרת, כשבא להתחבר עם חבר ומרגיש שיש איזו התנגדות.

אז הוא רוצה להתעלות מעל ההתנגדות הזאת ולהתחבר, ומתוך זה בא ניצוץ.

תלמיד: כלומר, זה הופך אותו לניצוץ דקדושה, הוא רוצה לתקן, לעשות פה משהו?

כן.

תלמיד: הוא גם כותב "על כל פשעים תכסה אהבה", זאת אומרת ככול שאנחנו עובדים עם החברים בצורה פנימית ממש ברצון להתקרב, אנחנו מגלים את הטבע האמיתי שלנו, שאנחנו אגואיסטים ולא יכולים להתחבר לזולת?

כן.

תלמיד: הטכניקה אם כך מאוד ברורה, מטבענו אנחנו רצון לקבל וכשרוצים להתחבר לזולת אנחנו מגלים שאנחנו לא יכולים ונצרכים לבורא. ואז להגיע לשאלה "ציפית לישועה"?

כן.

תלמיד: אבל הוא אומר פה לאסוף את כל ניצוצי הקדושה שישנם בכל אחד מהחבורה, זאת אומרת אני צריך ממש לבדוק את היחס שלי עם כל חבר וחבר או שבאופן כללי?

מתוך החיבור הכללי עם החברים בעשירייה אתה רוצה לעלות ולהיות בתוך הנטייה הכללית הזאת בעשירייה ולזה אתה נמשך. ואז מתוך זה אתה רוצה לקיים את החיבור הזה.

תלמיד: כלומר, אם ניסיתי להתחבר עם החבורה ואני מגלה התנגשויות זה אומר שזו עבודה טובה, אני מתקדם בדרך?

זו עוד לא עבודה טובה ואתה עוד לא מתקדם, אבל אלה כבר תנאים לכך שתוכל להתעלות ליותר דבקות.

תלמיד: ואם אני מזהה שאין לי התנגשות עם החברים, אני והם בסדר, הכול טוב יש לנו חיבור. זו אולי נורה אדומה?

כן. זה אומר שההתקשרות ביניכם עדיין לא גמורה.

תלמיד: אם אנחנו מתחברים, מתאספים בינינו ולא מרגישים שאננות, אלא חיבור, מרגישים טוב, שמחה מהמפגש, איך להפוך זאת לקדושה? איך לתת את זה לבורא? כי אין פה ממש צורך לפנות לבורא, כבר יש חיבור.

לא, חיבור לא יכול להיות בלי בורא. אתה מדבר על סתם חיבור? איך יכול להיות? אנחנו מדברים על חיבור שהוא קודם כל לפי חוקים רוחניים ולמטרה רוחנית. אי אפשר להגיע לחיבור בלי בורא, אפילו לא לחלק מהחיבור.

תלמיד: זאת אומרת כמו שהוא כותב כאן, לפני חיבור אמיתי חייבת להיות הרגשת גלות?

כן.

שאלה: ואם על אף ההתנגדויות של כל אחד, חברים עושים פעולה פנימית לחיבור, רוצים להתחבר, מחברים את כל המצבים ומגלים שמחה, הרגשה שהם מחוברים, איך את כל זה אפילו אם זה שקרי, להעלות לבורא?

על ידי כך שאנחנו רוצים לתקן, לתקן את הנטייה שלנו לחיבור. ודאי שיש בה עדיין פגם כלשהו.

תלמיד: אז במצב כזה לחפש את הפגם?

כן.

שאלה: חוסר חיבור הוא מצב שאפשר לפרש כגלות?

לא. זו הרגשה שכבר באה מתוך החיבור ומצביעה על הפגם שבחיבור.

תלמיד: מעבר לזה יש גלות שעוד לא התגלתה?

יכול להיות, תלוי באיזו רמה.

תלמיד: הוא מדבר פה על חבר המנותק ממני, מסתתר ממני, והעצה עבורו שיראה את מעלות החברים ולא חסרונם. אני רוצה לשאול על הנקודה הזאת, אם אנחנו פונים טיפה לקו שמאל לראות את המצב שלנו פתאום נפתח בין החברים חלק כלשהו שרואים בו פגם, נניח חבר לא בא, לא משלם מעשר, עושה כל מיני דברים כאלה ואחרים. אני בא דווקא מרצון לראות איך משתמשים בזה, כי הוא אומר שיש פה נקודה שאסור ללכת אחריה אלא לכסות באהבה, תראה את מעלת החברים לא את חסרונם. האם במעבר הזה בין גלות לגאולה, שהבורא חשוב ומתגלה בינינו, יש מצב ביניים בו יש שמאל שורף ומחריב, ויש שמאל שמקדם ובונה.

כן.

תלמיד: מה העבודה של חבר המזהה פתאום, אפילו בתהליך פנימי, שהוא רואה פסול כלשהו בחיבור, בחבר? האם יש לו איזו עבודה פנימית שהוא יכול לעשות?

כן, קודם כל הוא יכול להתפלל עבור החבר ולהשתדל להיות במצב הירוד שלו ולעלות עמו יחד וכך לעזור.

תלמיד: הוא אומר "תאמר שיעשה חשבון בעצמו. ומה היה חסר לו, אם היה בא עמי בחליפת דברים, ולמה יסתיר עצמו ממני, ואבקשו מאד שיתאמץ לראות מעלות החברים, ולא חסרונם כלל" למה בכך שכנראה אינו מתאמץ לראות מעלת החברים, הוא מסתתר גם מהרב?

כי הוא לא מגלה לאף אחד את מצבו האמיתי.

תלמיד: כאילו יש בו איזה פגם המנתק אותו גם מהחברים וגם מהרב?

כן.

תלמיד: והוא צריך תיקון בעצם ולא אף אחד אחר?

הוא צריך תיקון.

שאלה: כתוב, "ומי שיכול להמתין למחר ישיג שכלו לאחר שנותיו ח"ו." מהי הנטייה הזאת לדחיינות שיש לאדם?

לא להיכנס לבעיות, לא להתחיל שוב ושוב לעורר את הדברים הלא נעימים.

תלמיד: יש איזו עצה איך לא לדחות את הדברים אלא להתמודד איתם ולהימנע מהדחיינות הזאת?

כן. להיות בנכונות לפני כן.

שאלה: האם לב האדם הוא המקום בו שורה השכינה, או שהיחסים בעשירייה הם המקום?

הכול מתגלה בלב האדם.

תלמידה: איך לבנות בתוך הלב לאט בשלבים מקום להתקשר לבורא? איך עושים את זה?

דרך זה שבונה מקום להתקשר עם חבריו.

שאלה: אם כבר גילינו שאנחנו גנבים ועדיין אין אחדות כזו שתתקן אותנו, אז מה מתקן אותנו? אלו מעשים?

שאנחנו יכולים להתחיל בחיצוניות ולהמשיך לפנימיות.

שאלה: האם העצלות מתבטאת בחוסר עבודה פנימית בעיקר?

כן.

שאלה: מהי עצלות רוחנית?

עצלות רוחנית זאת אומרת שאני נמצא בזלזול כלפי מטרות רוחניות.

שאלה: האם ההשתוקקות שלי לחברים, ומשם לבורא, מפרקת, מנטרלת, את האגו שלי?

כן.

שאלה: איך פעולת התאספות בינינו מביאה להשגת גילוי שמביאה לישועה כהרף עין?

כרגע אין לי תשובה.

שאלה: ציפית לגאולה, לאיזה סוג של הצלה, ממה, מה אדם צריך לצפות?

הצלה מהניתוק מהחברים, שנקרא "גלות". כול מה שמתגלה בחוסר קשר בינו לחברים נקרא "גלות", והוא מצפה שזה ייעלם, זאת אומרת, שזה יתחלף לגאולה.

שאלה: נאמר במאמר שהאמת תראה את דרכה, "והאמת יוֹרֶה דרכו, שהמצטער מודיע צערו, ואי אפשר לו להסתיר ולהתאפק." איך אנחנו עובדים עם הצער הזה, עם החרטה הזאת, בעשירייה שלנו?

אנחנו צריכים לבנות מעל זה השתוקקות לדבקות.

תלמיד: על מה צריך להיות הצער, האם אנחנו צריכים לבטא זאת בעשירייה? למה הכוונה?

מחוסר דימוי או התאמה שלי לבורא, על זה צריך להיות הצער, שאני לא דומה לו.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שצריך להרבות באהבה לחברים כמו "שהסברתי לכם בכל השבעים לשון," אמלא את "כל מחסורכם". שהמורה נותן לך עצה כזו, להרבות באהבת חברים, איך באופן מעשי החברים יכולים לממש את זה?

על זה אתם צריכים לדון ביניכם. החברים צריכים לפתור ביניהם, ומתוך זה הכול כבר יצליח לכם. כשאתם בעצמכם מגלים את החסרונות שבחיבור שלכם, אז בטוח תצליחו.

תלמיד: על איזה נושא עלינו לדון, על החסרונות שיש בינינו?

כן.

תלמיד: אז איך אחר כך לכסות את זה בריבוי אהבה? נראה שזה רגש כזה, איך להרבות ברגש הזה כלפי חברים?

כפי שנאמר, "על כל פשעים תכסה אהבה".

תלמיד: אני מתאר לעצמי את הקבוצה של בעל הסולם, ושהרב שלהם כותב להם עצה כזאת, להתאמץ יותר באהבת חברים, אז מה הם עושים, מתאספים, דנים בזה, ואז כולם פתאום מרגישים בעשירייה אהבה. איך מעשית זה מתממש?

כל אחד בודק את עצמו, את היחס שלו כלפי כל אחד בעשירייה, וכשהוא בודק, הוא רואה מה הוא צריך לתקן, זאת העבודה הנוכחית שלו.

תלמיד: הגעתי לכזאת הבנה, שהגלות האמיתית זה מצבו של האדם, כאשר הוא בצורה שלמה ועד הסוף מכיר בזה שאין לו את תכונת הבורא, אין לו את תכונת האהבה, ורק מאותו הרגע ניתן להעלות תפילה. כי רק אז האדם מכיר שהוא לא מצליח מעצמו להוציא שום כוונות ושום חיבור, אלא רק שהוא מגיע להכרה שאתה כמו אבן, אין לך את התכונה הזו, אז מאותו הרגע יכולה להתחיל התפילה. והאמירה הזאת, שתפילת העני נשמעת ראשונה, זה אומר שבמצב של תפילת העני, משם מתחילה התפילה.

כן, אמת.

שאלה: אם מקובל מחכה לאירוע מיוחד בעתיד, איך הוא משלב בין שתי הגישות, את הישועה היום, לבין הציפייה להזדמנות מיוחדת לאחר פרק זמן?

הכול מגיע מהאור המקיף, איך שהוא מתאר את העתיד, כך שלא נורא.

תלמיד: לפעמים אתה עונה לאנשים חסרי סבלנות, תירגע, ייקח זמן, הדרך ארוכה. איך לשלב בין שתי הגישות?

צריכים להיות מאוד חסרי סבלנות ויחד עם זה, תמיד להיות גם להיפך, לפתח בתוכך סבלנות.

תלמיד: בכל מפגש של עשירייה עלינו לבדוק את עצמנו אם אנחנו לא בקיצוניות?

כן, בדיוק. מכאן מגיעים לנו הגילוי, ההבנה, כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: שמעתי את השיעור על עליית מלכות לבינה וזה מאוד עורר אותי, אני רוצה להיות תלמיד ראוי, לשבת עם חברי לעשירייה אבל הם לא נמצאים בשיעור. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לזרז את עבודת הבורא, כדי שהעשירייה שלי תשב בשיעור ותתחבר עם הכלי ואתך?

תתפלל, יותר מזה אני לא יכול לומר מה יכול לעזור, אבל התפילה בטוח עוזרת.

שאלה: אמרת שצריכים להרגיש שהחיבור בעשירייה קיים רק בזכות הבורא וקודם צריך להרגיש את ההתנגשות, את השנאה. כשאנחנו מתאספים, כולנו באמת צריכים להרגיש את השנאה וההתנגשות לפני החיבור הנכון?

יכול להיות, תראו את זה. בכל זאת צריכים לעשות מה שצריכים לעשות.

שאלה: אם הבורא עושה הכול, מה אני צריך לעשות?

אתה צריך לבקש מהבורא שיעשה, "תעשה רצונך כרצונו", ואז תצליח.

שאלה: כשאתה מבין את החשיבות של פעולות רוחניות מסוימות, אבל אתה לא מסוגל לעשות אותן, כי השינה מפילה אותך, מה זה אומר?

קורה מצב כזה.

תלמידה: צריך להילחם במצב הזה?

כל הזמן להילחם, רק בהתקרבות עם החברים.

תלמידה: אבל זו לא קנאה?

יכול להיות.

(סוף השיעור)