שיעור בוקר 06.07.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 25.01.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/ri8oT4sf?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 988,

"מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה"

רב''ש מסביר לנו כמה רצונות, תכונות, דחפים וחוקים יש לנו בתוך הנשמה, ואיך אנחנו יכולים לרכוש את כולם שיהיו תחת שליטתנו, שאדם יתחיל לשלוט בנשמה, שזה הכלי שבו הוא מרגיש את העולם הרוחני, את הבורא. לשלוט בכל הכוחות של הנשמה אפשר רק במצב שאדם בעצמו נותן יגיעה בזמן הירידה. כשנותן יגיעה בזמן הירידה זה נקרא מ"ן, ואז נקרא שהוא רוכש משהו והולך לשלוט במשהו.

בכוונה נותנים לאדם ירידות, מצבים שבהם הוא מרגיש רחוק מהרוחניות ומהקדושה, שזה לא מעניין אותו. הוא מתחיל לראות שהוא יכול להסתפק בלי רוחניות, היא לא מושכת ואין בה שום דבר מיוחד. במצבים כאלה כשהוא הולך למעלה מההרגשה שלו, הוא מבין שההרגשה הזאת ניתנה לו בכוונה, אז למרות שלא מרגיש התעניינות והוא הולך ו"בשיניים" מה שנקרא רוכש את הרוחניות, בזה הוא מתקדם, דווקא מהמצבים האלה. בכמה בזמן הירידה הוא יכול להתקדם זו בעצם ההתקדמות שלו.

כי כל יתר המצבים שנותנים לו באים כאתערותא דלעילא מצד הבורא, ולכן אין במצבים ההם משהו על חשבון האדם וזה לא נשאר בו.

תלמיד: כתוב שאברהם קיבל הוראה מה' לעשות מצוה והוא לא היה בטוח בעצמו והלך לשאול אחרים, וההסבר לזה, כי הוא הרגיש שפל באותו רגע. אבל אם הבורא נותן, אז למה ללכת לשאול? אם הוא הרגיש שהבורא אמר לו "תעשה", האם הוא לא סומך על הבורא אפילו במצב שפלות?

איך אדם מברר את כוחותיו כשמתחילים לקרב אותו לרוחניות? אנחנו חיים אלפי שנים מגלגול לגלגול בצורה בהמית, כמו כל העולם. חיינו כבר הרבה גלגולים בכל מיני צורות ומקומות, חיים בהמיים. במשך הגלגולים התפתחנו ברצונות ובדרישות, כל האנושות כך מתפתחת, ואנחנו רואים שהתפתחות היא שהנשמה מתפתחת ודורשת יותר ויותר. למה נשמה? כי החלק הבהמי שבנו לא מתפתח. הגוף שלנו הוא אותו הגוף. אם לא הייתה נשמה, חלק רוחני שבאדם, אז האדם היה כמו בהמה. האם בהמות מתפתחות? האם הן דורשות פתאום טלוויזיה, מכוניות, טילים, מוזיקה? שום דבר. בהמה כמו שהיא נולדה, כך היא כל הזמן שומרת את עצמה. אצלה החוק היחידי הוא לשמור על הקיום.

מה שמתפתח בנו זה החלק הרוחני. הוא מתפתח בשני שלבים. השלב הראשון שאנחנו מתפתחים נקרא השלב הגשמי, הבהמי רוחני. אנחנו רודפים אחרי מין, כבוד, כסף, מושכלות, וכך הנשמה מתפתחת, אבל עדיין מתפתחת בריצה אחרי תענוגים שנמצאים בעולם הזה. אחרי שמתפתחת בגלגולים מתגלה בה חיסרון בהתפתחות גם עבור תענוגים רוחניים, ואז אדם מתחיל להרגיש מה שנקרא "נקודה שבלב". הוא רוצה משהו שנמצא מחוץ לעולם הזה, מחוץ לתענוגים שיכול לתפוס בחושים שלו.

תענוג רוחני, שהוא מגלה פתאום שמשהו חסר לו בחיים, נקרא "אור", והוא יכול לקלוט אותו וליהנות ממנו במה שנקרא "נשמה", "כלי רוחני". כשאדם מתחיל לפתח את הכלי הזה, בעל כורחו, כי מכניסים לו את החיסרון הזה, הוא מתגלה אחרי כל יתר ההתפתחויות הקודמות הבהמיות, אז הוא מתחיל להיות כאברהם, על זה מספרים לנו, הוא מרגיש דחף לרוחניות. זה נקרא שהבורא אומר לו "תתפתח. תבוא למצב חדש, נוסף, טוב יותר ומיוחד".

אז האדם מתחיל להרגיש בתוכו כל מיני כוחות, מחשבות, דחפים שהם בעד או נגד כל המצב הזה. הוא מסביר לנו שזה כמו שמשחקים בתיאטרון, כל אחד מהשחקנים משחק תכונה בתוך האדם. "ממרא", זו תכונה אחת בתוך האדם, "שרה" עוד תכונה, כל הבית של אברהם עם כל הבהמות שלו, עם כל מה שיש לו, השדה, כמו שיש לבדואים, ומסבירים שאלה כוחות הנפש שלו שהם בעד ונגד ההתפתחות.

למה צריך להיות דבר כזה? הבורא אומר, "חביבי, לך לך לדרך טובה, סלולה, אז קדימה. למה אתה צריך להתנגד לזה ולהטיל ספק בזה?". רוצים שתישאר אדם, שתהיה אדם, שתתפתח אדם, לא שתהיה בהמה. אפשר גם להשאיר את האדם כמו בובה, לשפר אותו ולעשות ממנו מה שרוצים, בלי שהוא יהיה מודע לזה וייתן משהו מחלקו. אבל בזה אתה משאיר את הבריאה ברמת הבהמיות.

מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, שהנברא יהיה בדרגת הבורא, כי פחות מדרגת הבורא לא נקרא "להיטיב" בעיני הבורא. אם יש משהו טוב, אז טוב יכול להיות רק אחד, מקסימום, טופ. פחות מהטוב ביותר לא נקרא ממש "להיטיב". לכן הבורא, הכוח העליון שמתכנן להביא את הבריאה למצב הטוב, הכוונה היא להביא את הבריאה לדרגתו, לרמה הטובה ביותר, הגבוהה ביותר. כדי לעשות מהבריאה, מהנברא בורא, ההבדל ביניהם הוא בהכרת המצב. וזה מה שדורשים מהאדם, שהוא בעצמו יתחיל להכיר את המצב איפה הוא נמצא.

ממצב של חוסר הכרה לגמרי, כמו שאנחנו נמצאים כלפי הרוחניות, שזה נקרא שנסגר מאיתנו. כלומר "נסגר" זה שאנחנו עכשיו חושבים שכנראה יש רוחניות, רק אנחנו לא מרגישים אותה, זה כאילו אנחנו מרגישים את עצמנו בחוסר הכרה, אבל עדיין לא מרגישים בחוסר הכרה ממש, כי לא מרגישים בחוסר הזה. אני יודע מה זה להיות בהכרה, ועכשיו אני מרגיש מה זה להיות בחוסר הכרה.

עדיין אין את זה אצלנו אבל בכל זאת, איכשהו מתחילים להרגיש שאולי משהו יש. אבל אדם צריך בעצמו, לגלות את כל החוסר הזה שחסר בינו לבין הבורא ואם הוא מגלה את זה בעצמו אז זה נקרא שהוא בעצמו בנה את הכלי הזה. הוא מבין מה זה להיות בדרגת הבורא במקום להיות בדרגה הבהמית שלנו, שזה נקרא כלפי הרוחניות "מתחת לקיום". זאת אומרת יש מחסום ומתחת למחסום נקרא "אין", פשוט "אין".

לכן נתנו לאדם כל מיני כוחות בעד ונגד, בבחירה חופשית להתקדם רק לכיוון הזה. זאת אומרת שאם היית יודע את כל תכונות הנפש שלך ואת כל חוקי הטבע מסביבך, מי אתה בדיוק, ומהי המציאות שסביבך, כל החוקים, כל המערכות והיה ברור לך ממש, אז היית רואה שאתה לגמרי לגמרי רובוט.

אין לך שום דבר שאתה יכול לקבוע בעצמך, חוץ מדבר אחד, להתקדם להיות כבורא. חוץ מזה, כל יתר הדברים מתוכננים, חתומים מראש, אין בהם שום בחירה, אין בהם שום מקריות. הכול דופק כמו שעון. אבל להתקדם להיות כבורא, כאן יש בחירה חופשית.

אבל רק בזה. זאת אומרת, רק בשביל הזה. אם קצת עוד למשהו, או בהקשר למשהו לא. רק לזה. לכן כל כך חשוב לנו לדעת את כל התכונות שבנו, את הדרך שצריכים ללכת כדי להשתמש בבחירה החופשית היחידה הזאת להתקדם. כי אם האדם לא מתקדם לא מקדמים אותו.

כי אתה צריך לעשות את כל הדרך הזאת. יש לך שביל קצר, צר מאוד, ארוך, אבל צר מאוד והשביל הזה נמצא נגיד במדבר ואתה לא רואה את השביל הזה, או שזה כמו שאתה הולך במים ואתה לא רואה בדיוק את הצעד הבא. אלא מכל הכוחות שיש לך אתה צריך לבחור לתפוס את מה שנקרא "הצפון" ובדיוק לכוון אותך למטרה בכל צעד ואז אתה עושה צעד נכון. אם לא, אז נראה לך שאתה עושה צעדים, אבל אלה לא צעדים, זה רק נראה לך לעיניים הבהמיות וכך אתה יכול לדרוך במקום או ככה להסתובב עוד אלף שנה.

זאת אומרת, השיטה איך להגיע למטרה, לעשות כל צעד למטרה, לראות שאתה עושה את הצעד הזה או לא עושה, תכל'ס, אם אתה מתקדם או רק נראה לך שאתה רץ, אבל בעצם אתה רץ במקום, השיטה הזאת זו שיטת הקבלה, חכמת הקבלה.

בשביל זה אתה צריך לראות את הדרך ועושים את זה בצורה פשוטה. צריכים לפתוח עיניים לאדם, שהוא יראה לפניו שזה מדבר, ובמדבר הזה אין שום שביל חוץ משביל מיוחד בשבילו, ולכל אחד שביל משלו שלא יתבלבל, לראות את המטרה הסופית, לראות את עצמו ולדעת איך לעשות כל צעד, לבחון אותו ולעשות.

ואם הוא לא עושה, אז יש עוד גלגול ועוד גלגול ועוד גלגול וככה הזמן עובר. כי אנחנו נמצאים למטה ממישור החיים הרוחניים ולכן אנחנו ככה יכולים להתגלגל עוד מיליון שנה. זו לא בעיה, זה לא מפריע לאף אחד. בחיים שאין בהם תועלת, אין שום חשבון.

וזה מה שהמקובלים מספרים לנו בכל מיני סיפורים ובמאמרים, על כוחות הנפש שלנו, איך אנחנו על ידי כל מיני תכונות מנוגדות, משונות ושונות שבנו, דווקא בעזרתן יכולים לבחור את הדרך הנכונה לממש בחירה חופשית.

תלמיד: אני נמצא פה לומד קבלה ועדיין לא רואה את השביל, איך אדע אם אני עושה צעד נכון או אולי מסתובב סביב הזנב של עצמי?

המקובלים מסבירים לנו, שכאשר אתה מתחיל להיכנס לאיזשהו מקום ללמוד קבלה, אז אתה לא יודע כלום. אתה גם לא יודע באיזה מקום אתה נמצא. אתה יכול להיות בעוד כמה מקומות לא רק כאן. יש כאלה שעכשיו יושבים או לאו דווקא עכשיו, במקומות אחרים וגם לומדים ורוצים למצוא משהו לעצמם, יש שוני במקום, יש שוני בשיטה.

האם נמצאים במקום הנכון או לא? על זה אין תשובה. לא נתנו לך עכשיו כלים לבחור, נתנו לך לעשות את זה לפי מה שאתה מרגיש בתת ההכרה. זאת אומרת, אם אתה מרגיש שיש לך איזה ספק, לך למקום אחר ותבדוק את עצמך איפה טוב לך יותר, כאן או שם. יכול להיות שלפי ההתפתחות שלך עדיין אתה צריך להיות במקום אחר. תבוא ל"בני ברוך" בעוד שלושים שנה, ככה כל אחד מתגלגל.

כי יש חוק כללי במציאות שנקרא "חוק השתוות הצורה", שכמו בשדה מגנטי אם אתה שם חתיכת ברזל, אז הוא נמשך לקוטב וכך כל דבר נמשך למרכז האיזון שלו וכך הנשמה. הדחפים שאתה מרגיש, זה הנשמה שנמשכת למרכז האיזון שלה, איפה שהיא מרגישה בנוח, בשלווה, בגלל זה אדם שמחפש הוא בסופו של דבר מוצא. הנשמה מפעילה ידיים ורגליים, ואתה מגיע לאיזשהו מקום, ובסופו של דבר כולם כך מתגלגלים ובאים למקומות הנכונים לפי מידת התפתחותם.

יש כאלה שעדיין מידת התפתחותם ללמוד יוגה או סידור פרחים, אני לא יודע מה, לכל אחד משהו ואת זה אי אפשר לדעת בשכל. אלא הידיעה כאן היא בהרגשה הפנימית. אחר כך נפתחות העיניים ואז אתה רואה.

תלמיד: אני מבין ממה שאתה אומר שגם אם הקדוש ברוך מדבר עם מישהו ואומר לו מה לעשות, עדיין יש לו בחירה חופשית אם לעשות את זה או לא.

מה זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא אומר לאדם "תעשה", ולאדם יש בחירה חופשית? מה זה נקרא שהקדוש ברוך הוא אומר לאדם? מישהו שמע? יש כאלה באברבנאל, אתה יודע, ששמעו מה שה' אומר להם.

זה שהבורא אומר לאדם, זה נקרא שהאדם מרגיש בתוכו איזה שהם דחפים, שבא לו משהו לעשות, משהו לבצע. אם הדחף הזה הוא כלפי רוחניות, אז אפשר לומר שנגיד הבורא אומר לך. כאילו את יתר הדברים לא הוא אומר, האם יש עוד מישהו? הוא מתכנן והוא דוחף אותך לכל הדברים, גם לרעים וגם לטובים.

אם הכוח הכללי הזה שנקרא בורא דוחף כך את כל המציאות בלי לתת לחלקי המציאות האלו בחירה חופשית או להרגיש את זה, זה נקרא שהיחס למציאות הוא כלדומם או לצומח או לחי. היחס למדבר, לאדם, הוא כזה שהאדם מרגיש מה הוא רוצה. חוץ מזה שהוא מרגיש מה הוא רוצה כמו בהמה, הוא גם יכול לבקר את זה, את הרצון שלו, והוא יכול את הרצון הזה גם להתחיל לשנות.

כדי לעשות מהנברא אדם, אדם זה נקרא "אדמה לעליון", שדומה לבורא, אז הבורא צריך לתת לאדם את כל המצבים ההפוכים מעצמו, מהבורא, ושהאדם יבחר, יעדיף דווקא מהדבר הנגדי להיות כבורא. זו כל הבחירה החופשית, זו כל זכות הבחירה שיש לאדם.

אז אם אדם סתם היה מבצע את כל הפקודות מלמעלה, זה נקרא שהוא פשוט בובה. זה כמו שעץ, זה כמו שדומם, צומח, חי, מבצעים את פקודות הטבע. בזה אין שום ייחודיות, זה לא נקרא שדומם, צומח, חי נפרדים מהבורא, הם נמצאים דבוקים בבורא במאה אחוז. מה שקובע הטבע, מה שקובע הבורא, "א-להים" בגימטריה "הטבע", הם מקיימים בלי שום בעיה, בלי שום שאלה, בלי שום בחירה. זו לא דרגה, זו רמה אפסית, אפס ממש.

"האדם" נקרא, שמתוך הבחירה שלו, מתוך ההכרה שלו, שכדאי כך לעשות, הוא מצדיק את הבורא. אם דווקא מכל התכונות המנוגדות לבורא, הוא בוחר להיות כמוהו, אז בזה הוא בונה מעצמו אדם. זאת אומרת, החינוך שלנו, של המקובלים הוא לגמרי שונה בזה מהחינוך שברחוב. הדת מחנכת את האדם להיות פשוט מכונה, לקום, לעשות, לעשות, לעשות.

הקבלה הפוך, היא מפתחת באדם חושים לביקורת. האדם מתחיל לא להסכים עם הבורא, לקלל את הבורא, לגמרי רוצה למרוד בו, ואחר כך מתחיל להכיר מאיפה באות התכונות האלו, מתחיל להשוות בין התכונות המנוגדות האלה שלו ושל הבורא, ולאט לאט להכיר מה עדיף, ואז מצדיק את מעמד הבורא, ואחר כך רוצה להידמות אליו, ואחר כך בפועל, מהמצבים ההפוכים עושה מעצמו כבורא. זו ההתפתחות של האדם.

לכן "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים", ובעלי הבתים, איך שמפעילים אותם ואיך שמחנכים אותם, זה הפוך לגמרי מדעת תורה. אדם שבא לכאן מתחיל לקבל חינוך כזה שהוא לגמרי לגמרי נעשה חופשי מכל המסגרות, מכל התנאים ההתחלתיים. אתה חייב לבדוק, לבקר, לחשוב על כל המצבים שיכולים להיות, לא לפחד משום דבר, ומתוכם לבחור את האמת, אחרת תישאר בהמה.

תלמיד: מה המקורות שמתנגדים להתקדמות, הריי האינטואיציה כל כך חזקה, אז למה להתנגד, ומאיפה התנגדות?

אתה שואל כך, לאדם יש אינטואיציה, זאת אומרת, איזה חוש חיפוש?

תלמיד: כן, מדריך פנימי, או הרגשה פנימית.

אני יודע מה זה, אבל אני לא חושב שזה באמת דבר כל כך חזק שאפשר להסתמך עליו. אתה רואה, שאפילו אחרי האינטואיציה, עם כל השכל שלנו, ועם כל המוחות, תראה לאיזה דברים אנחנו מגיעים, ממש להרס כללי, אז אנחנו לא יכולים ללכת לפי האינטואיציה.

וגם לפי המדע שלנו אנחנו לא יכולים ללכת אם אנחנו רוצים לרכוש את העולם העליון, להגיע להתפתחות רוחנית. מה זאת אומרת רוחנית? להיות בהרגשת נצחיות, שלמות, מלאים בכוחות, בידע, וביכולות. להיות כבורא זה נקרא להיות ולחיות בנצח ובשלמות.

אנחנו לא יכולים להגיע לזה על ידי האינטואיציה שלנו. כי האינטואיציה שלנו היא אפילו לא מין חושים ומסקנות שאפשר לבקר אותם, אלא איכשהו, ככה אני מרגיש. ובעצם הכול מתבסס על ניסיון בהמי לגמרי, על דחפים בהמיים, ועל המוח הבהמי שלא מבין יותר מהכמה מטרים שהוא רואה לפניו.

אנחנו לא יכולים לפי זה למצוא את הדרך הרוחנית, כי הרוחניות זה חוש לגמרי שונה, וחוקים שונים מהחוקים שאנחנו מכירים, וכן הלאה. זאת אומרת, החוש השישי, שנקרא "נשמה", החוקים שבה, והמציאות שמתגלה בה, לגמרי לא שייך לאינטואיציה שלנו.

תלמיד: השתמשתי במילים לא נכונות, התכוונתי לחוש השישי.

החוש השישי זה לא אינטואיציה, החוש השישי זה חוש שקיים בכל אחד ואחד, ואם האדם מרגיש דחף לפתח אותו, וכבר מרגיש בו חיסרון לחוש השישי הזה, אז יש כאן שיטה מיוחדת איך לפתח אותו.

תלמיד: יש כאן חופש בחירה בזה?

כן, אבל את חופש הבחירה אתה צריך לממש. אתה לא יכול להגיד לאדם, אתה חופשי לבחור, תבחר. אתה צריך ללמד אותו איפה יש חופש. כי כמו שהסברתי, יש אלף דרכים, ואתה לא יכול להבדיל ביניהן, או שאתה בכלל לא רואה שיש אלף דרכים, ואיך הן קשורות אחת לשנייה. אתה צריך לבחור את דרך יחידה מכל האחרות שבה אתה מתקדם, וביתר לא. אז הבחירה היא כאילו בבחירת הדרכים, ואיך להתקדם בדרך הזאת.

זאת אומרת, יש פה הרבה מאוד ידע, ושיטה מאוד מדויקת. יש כוחות שאתה צריך כביכול להזמין על עצמך כדי להתקדם, אבל אתה עדיין לא נמצא בקשר איתם. איך אני יכול ללכת אם באמת זה נראה לי כמו מדבר? יש פה סתירה פנימית. עכשיו אני צריך לעשות צעד נכון במדבר, לאיזה כיוון מתוך ה-360 מעלות? מאיפה אני יודע?

אם אני רואה, אז כבר אין לי בחירה. אז סדרו לי ככה, שאני לא רואה. ואם אני לא רואה, איך אני אבחר? המצב בעצמו כאילו לא הגיוני לשכל שלנו. בשכל הרוחני מיד אנחנו רואים שאין סתירה, אבל בשכל שלנו יש סתירה. אז איך אני בכל זאת מתקדם? זאת אומרת, צריכים ללמוד כאן איך להזמין, ואיך להשתמש בכוחות שעדין לא מרגישים אותם.

לכן אנחנו חייבים לקבל משהו, אנחנו חייבים לקבל את השיטה הזאת מבחוץ, היא לא נמצאת בנו. יש הרבה אנשים שטוענים, אני אתקדם לפי איך שהנשמה שלי אומרת. אני אתקדם, ויהיה בסדר, זה יהיה ממש אני. אם אתה מתקדם עם הנשמה שלך, אתה תישאר בהמה. כאן אתה צריך לקנות משהו חדש, שלא נמצא.

בלי לקבל את החוכמה הזאת מלמעלה, מבחוץ, מהעולם ההוא, אי אפשר להתקדם. לכן בלי לימוד, וגם על ידי הלימוד עצמו, אנחנו בסך הכול מושכים על עצמנו, מזמינים על עצמנו כוחות שיפעלו, ויעזרו לנו לעשות את הבחירה, לא יותר. ואז בא מלמעלה כוח, הוא עושה לי מה שנקרא חן דקדושה, ועל ידי מה שהוא עושה לי, כי איך הוא פועל בי, אני לא יודע. ומה הוא עושה בי בדיוק, גם את זה אני לא יודע.

אני יודע רק את התוצאה הסופית הרצויה שאני רוצה מהלימוד, כי בזמן הלימוד מאיר אור מקיף, האור המקיף הזה פועל בנקודה שבלב, בשורש של הנשמה, ואז אני מתחיל להרגיש איזו משיכה לכיוון הנכון, לאותו מקור שממנו בא האור מקיף הזה. ואז המשיכה הזאת, הדחף הקטן הזה הוא זה שקובע את הבחירה שלי. אז רואים שיש כאן מין דבר נסתר, ודאי שנסתר.

אני כאילו צריך להזמין כוח עליון, אבל איך להזמין אותו, איך לרכוש אותו, באיזה כלי מדידה אני יכול למדוד אותו, כמה וולטים יש לו, כמה כוח בקילוגרמים? שום דבר, אני לא יכול לדעת.

אז אומרים, בתנאים כאלה וכאלה, אם אתה לוקח ספר, אם אתה יושב מול הספר, וקורא בספר הנכון, ולפני כן עשית הכנה מה אתה רוצה לדרוש מהספר, בדיוק למה אתה רוצה להגיע, ועל ידי מה אתה רוצה להגיע, אם גיבשת את הרצון הזה קודם ממש ביגיעה, אז באמת מה שמגיע אליך, זה כוח רוחני נכון.

זאת אומרת, יש פה הרבה דברים שצריכים לקרות. אבל בסך הכול התוצאה מכל הלימוד, הישיבה, וכל הפעולה שלנו, זה שיבוא כוח מלמעלה, וימשוך אותנו אליו, וזו הבחירה.

תלמיד: במצב של ירידה, ממה אני אשאב כוחות לתת את ההתעוררות מלמטה?

שוב, כדי לתת לאדם לעשות איזה מאמץ, איזו תנועה מעצמו, אז עוזבים אותו. מלמעלה כאילו לא בא איזה כוח ומושך אותך בדיוק למטרה, אלא הפוך, סותמים לך את הדרך. זה לא מיד, בהתחלה קצת מקדמים את האדם לכיוון, הוא קצת מתחיל להרגיש, קצת מתחיל להבחין בין כל מיני דברים קטנים. ואחר כך פתאום מפסיקים את זה, ונותנים לו איזו הרגשה שהוא לגמרי מנותק, שהוא במצב רוח לא טוב. זאת אומרת, גם בבהמיות, וגם ברוחניות שלו מורידים אותו.

בשביל מה עושים את זה? למה נותנים לו הרגשת מדבר, שאתה לא יודע מה לעשות, ולאן ללכת. גם המצב הנוכחי לא בסדר, וגם לאן ללכת אתה לא יודע. וכשאין לך, לא מצב פנימי שנקרא הווה, ולא מצב מקיף, כלומר האור המקיף שנקרא עתיד, שמאיר מרחוק. כשאין לך לא זה, ולא את זה, זה מביא לאדם הרגשת ייאוש, וחוסר מילוי בהווה ובעתיד, אי אפשר לחיות לא ממה שיש עכשיו, ולא ממה שיהיה.

בשביל מה עושים את זה? פשוט, כדי להראות לך באיזה מצב אתה באמת נמצא בלי טיפול מלמעלה. האם אפשר במצב הזה לעשות משהו? כמעט ולא. אבל בכל זאת קצת, במשהו לבקר ולבחון עד כמה זה טוב ללכת בכוחות שנותנים מלמעלה. לפחות לרצות את זה, להעריך את זה. המצבים האלה מלמדים את האדם, באמת באיזה מצב הוא היה נמצא, אם לא היו מטפלים בו.

לכן אלו מצבים טובים, והם אלו שבונים את האדם. אחרת, אם נותנים לו כל מיני מילויים ומושכים אותו, זו לא חוכמה, כך כל אחד יכול להתקדם.

(סוף השיעור)