שיעור הקבלה היומי2 יוני 2024(בוקר)
שיעור בוקר 02.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1446,
אגרת ט"ז
-
קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמוד 1446, חלק "אגרות", אגרת ט"ז.
אגרת ט"ז
ב"ה ו' טבת תשט"ז, תל אביב
"תעלה ארוכה לעלה נדף, וישמיעו הנני במשלחת קונם להתעופף בשורות מעופפים, ה"ה גַּבְרָא דְּמָרָא סַיָּיעֶיהָ כמו"ה... [הנה האיש שאלוהים עוזרו]
קבלתי את מכתבך, וה' יאיר שדרכנו הוא הדרך הנכון, ונתאמץ את זכרוננו ליום הזכרון, אזי נזכה למוחין דזכרון שמטיבן לזכך את האויר החומרי, ואזי ננשום את האויר דקדושה, שהוא חיים האמיתיים ונצחיים.
והנני להוסיף על מה שאתה כותב וזו לשונך, מובטחני לו נפגשתי עם הכופר הכי גדול וכו'.
ידוע לנו הכלל שנהוג בכל העולם, שמי שהוא אומן לא טוב כשהוא בא (בין) בעלי מלאכה [לא] טובים ולומד ממעשיהם, היינו שהוא בעל מקצוע, למשל סנדלר, כשבא בין סנדלרים שאינם בעלי מקצוע, אזי הם נותנים לו להבין לא כדאי לעשות סנדל טוב אלא תעשה איך שהוא יוצא, ולא כדאי לעשות מנעל טוב ויפה.
או חייט אם הוא בעל מקצוע, אזי כשהוא בחברת חייטים שאינם בעלי מקצוע, אזי הם נותנים לו להבין, שלא כדאי להתאמץ ולתת יגיעה ועמל שהמלבוש יהיה נקי ומסודר, ושיהא מותאם לבעל הבית. לכן הוא צריך להזהר, שלא לבוא במגע עמהם.
מה שאם כן מי שהוא בנאי, כשיבוא בחברת חייטים, אין הוא יכול ללמוד ממעשיהם הרעים, משום שאין כל קשר ביניהם. מה שאם כן באותו מקצוע, אזי כל אחד צריך לשמור על עצמו שיבוא במגע רק עם אנשים טהורי לב.
ולפי הנ"ל, כל מי שאתה חושב שהוא עובד ה', אזי אתה צריך להזהר אם הוא בעל מקצוע טוב, היינו שרוצה שעבודתו יהיה נקיה ותמה, שיהיה מגמה לשמו יתברך.
ולכל הפחות, שהוא יודע שאין הוא פועל טוב, ומטכס עצות לנפשו איך להיות בעל מקצוע, ולא פועל סתם שכל כוונתו הוא השכר, אלא פועל ואומן טוב נקרא, שאינו מתחשב עם השכר אלא שהוא נהנה מעבודתו. שאם האומן החייט למשל יודע שהמלבוש מתאים בכל הנקודות לבעל הבית, מזה יש לו הנאה רוחניות יותר מהכסף שהוא מקבל.
אי לזאת, עם אנשים שאינם מהמקצוע שלך, אין דבר אם בא בחברותם משום שאתה עוסק בבנאות, והם עוסקים בְּבוּרְסְקי [עיבוד עורות], ודי למבין.
מה שאם כן לאנשים שהם עוסקים בתורה ומצוות, אבל אין הם נזהרים שיהיה המלבוש כראוי לבעל הבית, אזי יש להם רק שכל שהוא נגד התורה, שהפוכה מדעת תורה, ובזה אתה מוכרח להמצא תמיד בעיניים פקוחות... ולהרחיק מאנשים האלה כמטחוי קשת.
מה שאין כן באנשים פשוטים, וכנ"ל. לכן, עם אנשי "מזרחי" אין לך קשר, אזי אין אתה צריך לשמירה כל כך. ומאנשי "אגודת ישראל" כבר נחוץ לשמור מהם, ואנשים חסידים - כבר זקוק אתה לשמירה יותר גדולה. ולאנשים שהיו קרובים לרבנו זצ"ל, כבר צריכים לפקוח בעיניים פקוחות, כנ"ל.
אבל באמת יש עוד טעם בהדבר. והוא מיוחד על פי דברי האר"י הקדוש, ולפי ביאור אאמו"ר זצ"ל בספרו תלמוד עשר הספירות, שהרב נותן טעם לדבריו, מדוע בעולם הנקודים מלך הדעת, שהוא קומת כתר, שהוא מלך הראשון, בעת השבירה נפל למטה יותר מכל המלכים, משום שכל שהעב ביותר, הגם שהוא משובח ביותר בזמן שיש לו מסך, מה שאם כן כשנאבד לו המסך הוא גרוע ביותר. לכן נפל יותר למטה מכל המלכים.
ואפשר לפרש דבריו, אלו שהולכים בדרכי ה' יתברך להם רצון לקבל כפול הן לגשמיות הן לרוחניות כמו שאמרו רבותינו זצ"ל.
לכן, אלו המקורבים שהיו לרבנו זצ"ל, בזמן שהיו נשענים, אזי היה להם מסך ועביות, מה שאם כן כעת, שאין להם שום הכנעה, ואין להם שום ענין לעשות מסך, אלא כל עבודתם הוא רק איך שיינע יודין (יהודים יפים) או רבי'ס, אזי זהו עוביות בלי מסך. וממילא יוצא את כל מה שיוצא מהם, ואצלי הם חשודים על הכל, ואין מי שיעכב על ידם, ודי למבין.
אני קיצרתי מפני אני לא רוצה שהם יהיו במחשבותי, כי ידוע לך הכלל במקום שאדם מחשב שם הוא. אלא מטעם שאני מכיר בך שאתה אוהב לדעת את האמת, הוכרחתי לעלות על מחשבותי את העוביות בלי המסכים, שהם מבחינת שבירת הכלים, אשר עדיין לא עלו על המסילה שיהיה באפשרות לבררם, וה' ירחם.
להבין את הנ"ל ביותר ביאור, אתן לך דוגמא קצרה. הלא ידוע שלכל מדרגה ומדרגה יש בחינת אמצעי, הנכלל מ-ב' הבחינות ביחד. כמו בין דומם לצומח יש אמצעי בשם עצי אלמוגים, ובין צומח לחי יש אבני השדה, שהם בעלי חיים הקשורים בטבורם לארץ ויונקים משם, ובין החי להמדבר יש קוף.
אם כן נשאלת השאלה, מהו האמצעי בין אמת לשקר. מהו הנקודה שהוא נכללת מ-ב' בחינות ביחד.
וטרם שאני אבאר אני אוסיף כלל אחד, שזהו ידוע שדבר קטן אי אפשר לראות. מה שאם כן דבר גדול, יותר קל לראות. לכן משום זהו, בזמן שאדם עוסק במעט שקרים, אין הוא מסוגל לראות את האמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. אלא הוא אומר, שהוא הולך בדרך האמת. ואין לך שקר גדול מזה.
והטעם הוא, משום שאין לו כל כך שקרים שיוכל לראות את מצבו האמיתי. מה שאם כן בזמן שהאדם רכש לו הרבה שקרים, נמצא שהשקר כבר נתגדל אצלו בשיעור, שאם רצה לראות, כבר זה באפשרותו לראות. נמצא שעכשיו היינו בזמן שהוא רואה את השקר, זאת אומרת שהוא הולך בדרך של שקר, אזי הוא רואה את מצבו האמיתי.
היינו, שהוא רואה את האמת בנפשו, איך לעלות על המסילה הנכונה. נמצא שהנקודה הזה, שהוא נקודת האמת, שהוא הולך בדרך השקר, הוא האמצעי בין אמת לשקר. שזהו הגשר המקשר בין האמת להשקר. שנקודה זו הוא הסוף של השקר, ומכאן ואילך מתחיל דרך האמת.
ועל דרך זה יובן לנו מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שבכדי לזכות לשמה צריכים מקודם להכין שלא לשמה הכי גדול, ואחר כך יכולים לבוא לשמה.
ואפשר לפרש על דרך הנ"ל, היינו שלא לשמה נקרא שקר, ולשמה נקרא אמת. ובזמן שהשקר הוא קטן, היינו שהמצוות והמעשים טובים הם מועטים, נמצא שיש לו שלא לשמה קטן, ואז אין הוא מסוגל לראות את האמת. לכן הוא אומר אז, שהוא הולך בדרך הטוב והאמת, היינו שהוא עוסק בלשמה.
מה שאם כן כשעוסק ביום ובלילה בתורה ומצוות שלא לשמה, אז הוא מסוגל לראות את האמת משום שעל ידי רבוי שקרים נעשה אצלו גדול, נמצא שהוא רואה באמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. ואז הוא מתחיל לתקן את מעשיו.
היינו, שאז הוא מרגיש, שכל מה שהוא עושה הוא רק שלא לשמה, ומהנקודה הזו עוברים לדרך האמת, היינו לשמה. ורק כאן בנקודה זו, מתחיל את הענין "משלא לשמה באים לשמה". מה שאם כן מקודם זה טוען שהוא עוסק לשמה, ואיך אפשר לשנות את מצבו ודרכו.
לכן, אם האדם מתעצל בדרכי עבודה אין באפשרותו לראות את האמת, איך שהוא משוקע בהשקר. אלא על ידי רבוי בתורה ומצוות להשפיע נחת רוח ליוצרו, אזי יכולים לראות את האמת, איך שהולכים בדרך השקר הנקרא שלא לשמה, וזהו נקודה האמצעית בין אמת - לשקר.
לכן עלינו להתחזק בדרך ה' כפי שהורו לנו אאמו"ר זצ"ל, ונתחזק בבטחון עז ובכל יום יהיה לנו כחדשים. שצריכים לחדש בכל עת את היסודות, שעל ידי זה נזכה ליתד שלא תמוט לעולם, ונצעד קדימה.
ידידך ברוך שלום הלוי אשלג"
המכתב מובן ברובו. אם לא, תשאלו.
שאלה: רב"ש מדבר על אנשים שהיו קרובים לבעל הסולם, תלמידים אני מניח.
כן.
תלמיד: איך נישמר שלא יקרה לנו מה שהוא מתאר שם?
פשוט להיות יחד, כמו שאנחנו מדברים על זה. להיות יחד, לבטוח בסיוע של החברים ויחד כולנו להתפלל לבורא שיעזור לנו.
תלמיד: רב"ש מתאר מצב שבו נשענו על מסך שכנראה הרב נתן, וכשהוא הסתלק אז לא היה מסך. מה אנחנו עושים כדי שזה לא יקרה לנו?
מה שאתם צריכים לעשות זה להתחבר יחד, לבנות משענת כוללת, כללית אחת לכולם וכך להתקדם.
תלמיד: זה משהו שאנחנו לא עושים כרגע, או פשוט להמשיך בכיוון?
כן עושים, אבל להמשיך עוד בצורה יותר ברורה.
שאלה: רב"ש כותב, "כל מי שאתה חושב שהוא עובד ה', אזי אתה צריך להזהר אם הוא בעל מקצוע טוב," הוא נותן דוגמה של סנדלר. כולנו סנדלרים, רוצים להגיע לשמה ורוצים להיות עובדי ה' טובים. מה זה אומר "כל מי שחושב שהוא עובד ה', אז צריך להיזהר אם הוא בעל מקצוע טוב"? לפי הבנתי אסור לי לעשות ביקורת על החברים, אם הם עובדים טוב בעיניי או לא, אלא אני צריך לרכוש את רצונם ולפנות עם זה לבורא. אז מה פתאום האזהרה הזאת?
האזהרה הזאת צריכה להיות אחת לכולם, האם אנחנו לא טועים בדרך, האם אולי מזמן כבר סטינו מהדרך ואין לנו עכשיו איזה קשר עם האמת? או שאם אנחנו נמצאים עדיין באמת במשהו, אז איך להישמר?
תלמיד: כלומר להיות כל הזמן בביקורת עצמית כלפי העבודה שלנו ולא בעננים בלבד.
תמיד.
שאלה: רב"ש כותב, "נמצא שהוא רואה באמת, איך שהוא הולך בדרך השקר. ואז הוא מתחיל לתקן את מעשיו." מהנקודה שבה אדם מגלה את השקר, מהי התגובה שלו לגילוי שהיא נקראת "הוא מתחיל לתקן את מעשיו"?
אם אדם מגלה שהוא לא נמצא בדרך נכונה, הוא מחפש מהי הדרך הנכונה כנגד זה, ולאט לאט מחזיר את עצמו אליה.
תלמיד: האם זה נקרא שהוא מתקן? זה נקרא שהוא רוצה לתקן. מה זה לתקן? זה כמו משהו שהוא עושה מעצמו והוא משנה את הטבע שלו.
הוא משתדל להיות בדרך הנכונה, זאת אומרת להיות קשור לחברים ולהיות קשור לבורא בתפילה, בפנייה לבורא, וכתוצאה מכך הוא מרגיש עד כמה הוא חוזר לכיוון הנכון.
תלמיד: הוא נמצא בתפילה לחברים?
לא, בתפילה לבורא.
תלמיד: ועל מה התפילה לבורא?
על הקשר בין החברים, בינו לחברים, בין כל החברים ושכולם ילכו בדרך שמגיעה לבורא.
תלמיד: וזה נקרא שהוא תיקן את הטעות שגילה?
כן, בוודאי.
שאלה: מה זה אומר שהמסך הולך לאיבוד? שנעלם לנו המסך?
אם קודם האדם הרגיש שהוא נמצא בקשר עם החברים, עם כולם והם כולם קשורים לבורא, אז עכשיו הוא רואה שהוא איבד את הקשר הזה בינו לחברים, בין כולם לבורא, והוא נמצא ממש באוויר העולם.
תלמיד: זאת אומרת שהמסך המשותף שלנו נבנה כל הזמן מתוך הקשר בינינו שמכוון לבורא.
כן.
תלמיד: רב"ש אומר שכדי לגלות את האמת, אני צריך קודם כל לגלות את השקר בנפשי. מה זה אומר?
מתוך המבנה שלך, כנברא, אתה לא יכול להיות מכוון להשפעה, לבורא, לחיבור. אלא אם זה נראה לך, אתה ממש מתאר לא נכון את מצבך.
תלמיד: אני אתן דוגמה, בבוקר אני משתדל להרים טלפונים לחברים והבוקר לא יצא לי לעשות את זה, הרגשתי ממש לא טוב. האם זה אומר שאני מגלה בתוכי משהו שהוא אמת או שקר?
לא, הדוגמה לא שייכת לזה. אתה יכול להיות בדוגמה כזאת או כל דוגמה אחרת, שבאה מהרגל, ואז אתה לא בודק מה שצריך.
שאלה: אני רוצה רגע לחזור לשאלה הראשונה, אני חושב שיש פה הרבה מה לברר. לבעל הסולם הייתה קבוצה קטנה אומנם, אבל הוא ממש עבד איתם. הוא גם כותב להם, "פנו לכם מכל העסקים המדומים ותנו לב" וכן הלאה, ממש נותן להם הוראות איך לעשות אהבת חברים ביניהם.
היו לו שישה תלמידים והיו עוד כמה מסביב, כרגיל כפי שזה קורה, והוא טיפל בהם.
תלמיד: ואז בעל הסולם המשיך בדרכו, הסתלק, והם הפכו לפי מה שאני מבין, חלקם לפחות, ל"שיינע יודין" ורבי'ס.
כן, יצא להם כך. לא מפני שהיו קטנים, אלא כך אנחנו יכולים להגיד מתוך הטיפשות שלנו, אבל הם היו בכל זאת כבר באיזו רמה.
תלמיד: הוא אפילו אומר, שכמו מלך הדעת, ככל שיותר גדול כך הוא נופל יותר עמוק.
כן.
תלמיד: איך אנחנו ממש מפחדים מזה, נזהרים?
רק אם יהיה קשר בין כולם, וקשר בזה שכל אחד משתדל להכניע את עצמו כלפי האחרים, בצורה כזאת תחזיקו את החיבור.
תלמיד: אפשר להתאמן על דבר כזה?
אפשר אפילו עכשיו. מה זאת אומרת? ודאי שכן. אין דבר יותר גרוע מלהיות בגאווה ודוגמת הגאווה לפני כולם. זה ממש הפוך מהתיקון.
שאלה: באותו עניין, רציתי להמשיך כי אנחנו רואים שזה קרה גם לתלמידי רב"ש. רב"ש מתאר את זה כחוק טבע על פי מה שאומר האר"י, מי שיותר גדול נופל יותר למטה.
כן.
תלמיד: איך אפשר להימנע מחוק הטבע?
אני לא חושב שזה חוק שכך צריך להיות וחובה שיקרה, היו מקרים שזה לא קרה. אבל צריכים להיזהר, זה רק אומר לך שאף אחד לא מבוטח.
תלמיד: הוא גם מסביר את זה, "בזמן שהיו נשענים, אזי היה להם מסך ועביות, מה שאם כן כעת, שאין להם שום הכנעה, ואין להם שום ענין לעשות מסך" וכולי. מה זה נקרא שלא היה לתלמידים כאלה שום עניין לעשות מסך?
הם איבדו את המטרה.
תלמיד: למה הם איבדו אותה?
כי לא היו קשורים ביניהם ולמורה ולבורא.
תלמיד: איך זה קורה לתלמידים כאלה שלומדים כל כך הרבה שנים, מה זה נקרא שאין להם עניין לעשות מסך?
את זה תמיד שואלים. תמיד אותה שאלה, "איך יכול להיות?". אנחנו צריכים להבין שאין בזה שום הבטחה לאף אחד. לכן התלמידים הכי מוצלחים והכי מהירים בכל חברה, ללא מורה הם יכולים ליפול, ודי מהר. אין מה לעשות, אלא להיות בהכנעה. ואם לא קורה, זה תלוי בהם ולא תלוי בהם, זה קשור לעניין הזמן ולעוד כל מיני סיבות.
ולכן אתה רואה עד כמה זה קרה, ובדרך כלל תמיד יש ירידה. וירידה מילא, אבל כשנמצאים בדרך ואיכשהו מתקנים את עצמם, מהצד קל לראות, אבל מבפנים האגו שלנו כל כך תופס אותנו, עוצר אותנו, שלא נותן לנו אפשרות לחשוב על משהו חוץ מהמטרה.
שאלה: ממה שאני שומע, אף אחד לא מבוטח בזה.
אף אחד.
תלמיד: איך בכל זאת רוכשים ביטוח?
כל אחד שיכול לתת דוגמאות, ייתן דוגמאות משלו או ממה שקרה לו, אבל אין הבטחה יותר ברורה, מחזיקה, מזה שכולנו מתחברים, מחזיקים זה את זה ודואגים לשלמות קבוצה. זו באמת עזרה גדולה מלמעלה אם יש ברכה כזאת, לא להתנתק זה מזה ולא לברוח לאיזה כיוון, ולהישאר באותו מבנה ולחזק אותו. זו ברכה.
תלמיד: אבל כרגע הכול בחסות הרב.
אתה מדבר עלינו?
תלמיד: אני מדבר עלינו, כן.
עלינו אי אפשר להגיד, כי אתם לא הייתם בזמן של רב"ש. אתם הגעתם בזמן שרב"ש כבר נפטר.
תלמיד: אז מה העיקרון פה כשרב"ש כותב "ולאנשים שהיו קרובים לרבנו זצ"ל, כבר צריכים לפקוח בעיניים פקוחות". מה אנחנו צריכים ללמוד מזה על עצמנו לעתיד לבוא, בתקופה שלנו?
אתם לא הייתם בזמן של "רבנו זצ"ל", כמו שהוא כותב ולכן לא עליכם כתוב שאתם מגיעים מזמן שהייתם קרובים אליו לזמן הנוכחי שאתם לא נמצאים עימו בקשר.
תלמיד: אני שואל עלינו, אם אנחנו נישאר בלי המסך של הרב, לא יכולה להיות גם כאן סכנה שהאגו יתפרץ?
ודאי שישנה סכנה וסכנה גדולה. כי כל אחד רוצה, ואני כבר מזהה אותם כאן בקהל, להיות גדול, קובע, מנהל וכן הלאה. לכן צריכים להכין את עצמנו לזה.
תלמיד: איזו הכנה צריכה להיות פה?
אתם צריכים לראות בעזרת איזו חברה תוכלו להתמודד עם כל הקשיים, עם כל ההפרעות, אחרת זה לא יחזיק.
תלמיד: במי צריכים לחשוד? הוא נותן כזאת תחושה שצריכים לחשוד בחברים.
לחשוד בכל החברים, דווקא באלו שהיו כל כך צנועים ונסתרים כביכול, במיוחד בהם צריכים לחשוד.
תלמיד: זה מכניס כזאת רוח שאני חושד עכשיו בכל חבר שרוצה כך או כך.
כן. אלא מה? לסגור עיניים וכך להיות עם כולם, בלי שום ביקורת?
תלמיד: מה הביקורת הנכונה שצריך לעשות, שלא להגזים לכאן או לכאן. במה לחשוד?
כשאדם פועל בחברה אך ורק כדי לאחד את החברים.
שאלה: מצד אחד אמרנו שהפתרון הוא שכל אחד צריך להיות בביטול עצמו ובהכנעה.
כן.
תלמיד: עכשיו אתה אומר שצריך להיות בהכנעה אבל לא בעיניים סגורות, אלא באיזה מקום של ביקורת.
ויגבה ליבו בדרכי ה'.
תלמיד: כן. זה קצת טריקי, כי האגו של האדם תמיד נותן לו הרגשה שהוא צודק. אנחנו רואים שזו אחת השבירות הגדולות בעולם, כל אחד בטוח שהדרך שלו היא הדרך הנכונה, ואז הוא שופט ומבקר את האחרים ומבדיל את עצמו מאחרים.
ומה לעשות?
תלמיד: זו השאלה.
שאלה פתוחה, אתה קם בבוקר ואתה לא יודע מה לעשות. אתה מגיע לשיעור או למקום אסיפה, רואה את כל החברים ויש לך חשד כלפי כל אחד ואחד, או שאתה צריך לתמוך בו או שאתה צריך להוריד אותו. כי רוצים או לא רוצים, אלה היחסים שיש בחברה.
תלמיד: איך משדה כזה של מתח מגיעים לשדה של אהבת חברים, של לכסות על כל הפשעים באהבה, שהכול זה תפילה?
קודם כל באמת צריכים שיהיה לנו ברור לאן פניו של כל אחד.
תלמיד: אבל אדם שלא נמצא בהשגה יכול להגיע לבירור כזה, מתוך האגו שלו הוא יכול להסתכל על החבר?
איכשהו. מה לעשות? אף אחד מאיתנו לא נמצא ברוח הקודש. עד שלא נגיע ללשמה, אין לדבר על זה שאנחנו יכולים לשפוט כל אחד בצורה אמיתית.
תלמיד: בעבר שמעתי, שאם היום אנחנו בכוח הביטול לרב, תהיה איזו קבוצה שכלפי כוח החיבור שבתוכה אנחנו נוכל להתבטל.
כן.
תלמיד: זו עדיין אמירה?
לא. גם הביטול למישהו שאתה קורא לו רב, לא מבטיח לך שום דבר. זה באמת מצב מאוד רעוע כזה.
שאלה: יש איזו כוונת, נניח אם אתה מבחין בחבר או בקבוצת חברים שמתקיימים אחת, שתיים, שלוש, אז אתה מתבטל?
לא, כי הנקודות האלה, אחת, שתיים, שלוש, הן נקודות שאתה קובע, ולפיהן אתה הולך להתקדם מתוך הביטחון שלך.
תלמיד: זה לא ברור. אני זה שקובע, אני זה שמחליט?
בטח שאתה קובע. אתה קובע, אתה מסתכל על מישהו ואתה רוצה לקבוע לפי מה שהוא נראה לך, או מדבר על זה או שר או משחק, לא חשוב איך, אבל אתה מתרשם מהאדם וקובע את מקומו והכיוון שלו, לאיזו צורה הוא צריך להגיע או רוצה להגיע.
תלמיד: אבל תמיד ההתייחסות של המורים שלנו היא שאנחנו, הקהל, זו קבוצה של עיוורים, כל עוד אנחנו לא בהשגה אנחנו עיוורים. אז יושבת חבורה של עיוורים ואנחנו מנסים לזהות משהו שאנחנו בכלל לא רואים?
כן.
שאלה: בהמשך לדברי החברים אנחנו אומרים גם את המשפט "לא אלמן ישראל", ובאמת אנחנו רואים שבעל הסולם השאיר את הרב"ש והרב"ש השאיר אותך. האם לדעתך אתה תשאיר פה חבר אחד, אולי כמה שיהיו בעלי השגה, וזה יהיה הביטחון שלנו?
לא. כבר מזמן ברור לי שאני צריך להשאיר את הקבוצה, שאם כולם יאחזו בכולם אז הם יתקיימו.
תלמיד: זאת אומרת, לא יתכן מצב שיהיו פה כמה אנשים בעלי השגה שיהיו מחוברים ביניהם ואנחנו נוכל ללכת אחריהם.
אם יהיו כאלה, אדרבה, אבל אם לא אז בצורה כזאת.
תלמיד: האם בהתחשב בזמן שעוד נותר לנו איתך אתה חושב שזה כן אפשרי?
תשתדלו. צריכים להשתדל תמיד, אבל אני לא בטוח. זו צריכה להיות הצלחה גדולה רוחנית וחוץ מזה גם אחרי זה תקופה כדי להיאחז ברוחניות.
שאלה: בתחילת המאמר מדובר על התלמידים של בעל הסולם, שהיו כמה אנשים קרובים אליו, ואחרי זה הדגשת שהם גם היו בגובה רוחני, אבל כשהוא הסתלק הם כנראה נפלו. הבנתי נכון?
כן.
תלמיד: זאת אומרת, האדם יכול להיות כבר ברוחניות ואם הוא מאבד את המורה שלו הוא נופל מרוחניות. יכול להיות דבר כזה?
כן.
תלמיד: נניח מחר אחד החברים הופך להיות בעל השגה וכולם מכירים בכך, אם חס וחלילה יגיע הרגע שאתה לא תהיה כאן, החבר הזה יכול ליפול מההשגה שלו ולהיות כאחד העם עקב זה שהמורה שלו הסתלק?
בדרך כלל זה מה שקורה.
תלמיד: האם כשרשב"י הסתלק התלמידים שכתבו את הזוהר נפלו?
אפילו כתוב על זה, יש דוגמאות כאלו, שהם אפילו באו ועשו סעודה ושכחו איך לברך. מדובר על סודות התורה, זה לא סתם ששכחו את הברכה, אבל גם זה קורה.
תלמיד: אז הדבר היחיד שיציל את הקבוצה זה אם ניאחז זה בזה והחיבור יהיה מעל הכול?
כן. בכוונה נעשה כך.
שאלה: חבר שאל אותך קודם מה הביקורת הנכונה שצריך לעשות כדי לא להגזים לכאן ולכאן ובמה לחשוד. ענית לו, לחשוד שאדם פועל בחברה אך ורק כדי לאחד את החברים. זה לא ברור, אם אדם עובד על החיבור ורוצה לאחד את החברים צריכים לחשוד בו?
כן.
תלמיד: למה?
בשביל מה הוא עושה את זה?
תלמיד: לממש את מה שהרב מלמד אותו.
כך הוא יכול להגיד.
תלמיד: אז לשם מה אנחנו עובדים על החיבור?
אנחנו צריכים לעבוד על החיבור כדי להגיע לכוח שיחזיק אותנו בחיבור וכך אנחנו נחזיק.
תלמיד: אז עכשיו שנפגשים החברים ועובדים על החיבור בינינו, מה בדיוק אנחנו צריכים להשיג מאותו מפגש?
תמיכה הדדית, להיות יחד בנקודה המרכזית בקשר בינינו שבה אנחנו מגלים את הבורא.
תלמיד: איך אנחנו ממשיכים ורואים את גדלות החברים ועם זאת אנחנו חושדים בהם? עכשיו מישהו אסף אותנו לחיבור, יש בנו חשד קטן כפי שעכשיו אנחנו לומדים, איך אנחנו שומרים על הגדלות?
אם אתם נמצאים בלי המורה?
תלמיד: אנחנו נמצאים קודם כל בינינו.
אתם לא נמצאים ביניכם, עדיין יש מישהו מלמעלה, אני.
תלמיד: נכון.
זה לא אותו מצב שאתה מצייר לנו.
תלמיד: אני אתן דוגמה, אתמול ישבנו החברים והיה קשה להתחבר, ודווקא כשהתחלנו לדבר על גדלות הרב, משהו נפתח, משהו עטף את כולנו. איך אנחנו עושים את אותו דבר מהחיבור בינינו, איך אנחנו משיגים אותה התחושה מהחיבור בינינו ולא מאיזו דמות שעומדת מולנו?
אני לא חושב שאתם כבר יכולים לעשות כך.
תלמיד: אז תמיד צריכים להחזיק בינינו את גדלות הרב?
כן.
תלמיד: וזה בעצם מה ששומר עלינו?
כן.
תלמיד: במאמר רב"ש כותב שבשביל להשיג את ה-לשמה האדם צריך להגיע ללא לשמה הכי גדול. מה זה הלא לשמה הכי גדול בעבודה שלנו?
זה איך שאתה מתאר לעצמך.
תלמיד: זה לא ברור.
כפי שאתה מבין מה צריך להיות.
תלמיד: אבל אני מבין עכשיו מהשיעור שאני אמור לחשוד גם בעצמי, כי אני לא יודע באמת מי אני. איך אני יודע שאני הולך על דרך האמת ולא על דרך השקר? ביחס למה אני בודק את עצמי, מה המדד שלי עכשיו?
אין לך מדד.
תלמיד: אז מה אני עושה?
אתה פשוט נמצא במצב שאתה לא יכול למדוד שום דבר לנכון.
תלמיד: אז במה אני נאחז?
בזה שאתה חייב למצוא את נקודת הקשר בין כל ההבחנות של האגו וההבחנות ההפוכות ולשקול אותן, לבדוק אותן, וזה אפשרי רק כשתהיה קשור לסביבה, לחברה, לכולם. אני לא כל כך מבין למה אתם חושבים שלהיות משועבד לקבוצה, לסביבה, זה דבר קטן.
שאלה: חס וחלילה.
אלא מה?
תלמיד: זו הידיעה שדווקא הקבוצה זה המקום שצריכים לשמור תמיד.
כן.
שאלה: האדם כל כך עסוק בעצמו, בעולם הגשמי סביבו שזה מסיט אותו לכל המחשבות הזרות שמגיעות אליו שלפעמים הוא מחפש נקודת אחיזה. ונקודת האחיזה שנקראת קבוצה יש בה משהו מעבר למה שנקרא רב. אנשים נאחזים ממש ברב ושוכחים כאילו על הקבוצה. איך מחזיקים בקו הישר הזה שנקרא האמת?
מה זה נקרא שהם מחזיקים ברב, הם מחזיקים במה שרב אומר?
תלמיד: זה מה שהם אומרים.
מה שהם אומרים. ברור לכולם מה שרב אומר. רב אומר לאחוז בקבוצה, לאחוז כל אחד בחברו, שיהיו כולנו בעיגול אחד. אם הם לא עושים את זה אז הם לא הולכים יחד עם הרב.
תלמיד: הדרך שאדם צריך לכוון את עצמו למטרה זה אחיזה בקבוצה עם גדלות הרב שנמצא בקצה שלה. אפשר להגיד כך?
אני גם לא בטוח שזה יחזיק. אנחנו צריכים לאחוז ברב ובמה שרב מלמד אותנו איך להיות קשור לקבוצה ולהתחבר לקבוצה ממש כאיש אחד בלב אחד, בצורה כזאת שאין לנו מקום אחר, אלא כולנו מתחברים לכולם עד שמגיעים לקבוצה שאין בה שום הבדל בין המעגלים. זה מה שצריך להיות, ואז בטוח אנחנו נוכל לנוע נכון למטרה.
שאלה: אמרת קודם, שאנחנו עדיין לא יכולים להיאחז בדמות של הרב אלא רק במה שאנחנו רואים מול העיניים שלנו.
כן.
תלמיד: אני מרגיש כל הזמן, ובטוח שכולנו מרגישים כך, איך אתה לקחת את הרב"ש איתך כל הדרך פנימה, ונתת לנו להרגיש את הרב"ש איתך ביחד.
כן.
תלמיד: שאלה פשוטה אבל מאוד קשה פנימית. איך אנחנו באמת יכולים לקחת את הדמות של הרב בתוך הקשר בינינו? אני מרגיש את מה שאמרת עכשיו, שבעצם ככל שהקשר בינינו יהיה יותר ויותר חשוב מעל הכול, זו הדמות של הרב, זו האמונה שלנו במה שהרב נותן לנו בדרך.
נגיד. כן.
תלמיד: איך אנחנו מגיעים למצב שבאמת לראות את הדמות של הרב וללכת איתה, ולאו דווקא כשאתה יושב פה איתנו. אלא באמת לראות את האמונה בדרך של הרב וללכת איתה עד הסוף. איך עושים את זה? יש תחושה שאולי לא תמיד יש את האחיזה בדרך של הרב עד הסוף. אם אנחנו לא מחזקים את עצמנו כמו שצריך בסביבה שלנו פה, אז אולי אנחנו לא הולכים באמת עם מה שהרב מאמין ורוצה לתת לנו. איך נצייר את הדמות של הרב איתנו בפנים?
בשביל זה אתם צריכים להיות קשורים זה אל זה גם בלי רב ולא להיכנע לכל מיני צורות דמיוניות שנראים לכם בתוך חברה.
תלמיד: צורות דמיוניות?
כן. נגיד אני קבעתי כאן כמה אנשים שיהיו מנהלים, אבל זה לא שייך לרוחניות. אלה מנהלים, מנכ"ל וכדומה. כל היתר אתם צריכים לקבוע בעצמכם, מתוך הקשר ביניכם.
שאלה: האם התלמידים גדלים ומתפתחים עם המסך של רב?
כן.
תלמיד: ברגע שהרב יסתלק, אין מסך, כבר לא תהיה לנו את האפשרות הזאת. אני שואל את הרב ויותר את החברים. כשהנושא הזה עולה, אנחנו כל הזמן דואגים לרגע הבא ולא דואגים לרגע הנוכחי. עכשיו אנחנו צריכים להיות חרדים על כל רגע, ולהילחם על כל רגע עד טיפת דמנו האחרונה ליצור את הקשר הזה כשאתה עדיין בחיים. אחרי שאתה לא תהיה פיזית כבר לא נוכל לעשות את זה.
כן, אני מבין אותכם.
שאלה: איך אדם יכול מצד אחד לחשוד בחבר ומצד שני להתבטל כלפיו?
זו בעיה, אתה צודק.
-
שאלה: היום החברה שלנו מחולקת לכל מיני זרמים, גם לפי מקצועות, לפי חברות אישית, לפי וותק. איך צריכה להיראות החברה, האם אנחנו צריכים להמשיך באותה מתכונת, או שהחברה צריכה להשתנות כשרב לא יהיה פה? מבחינת חלוקה לעשיריות, האם צריכה להיות פה איזו אווירה אחרת שתקשור בינינו?
לא נראה לי. העיקר זה לקיים את שיעור הבוקר כמו שצריך ושיהיו אחראים על כל חלק וחלק וכן הלאה, אחר כך סעודות, שיעור צהרים אולי אם אפשר לקיים אינפורמציה לכל העולם בכמה שפות, ואחר כך שיעורי ערב. העיקר זה שיעור בוקר.
תלמיד: וזה שהחברה שלנו היום מחולקת לכל מיני זרמים כאלה ואחרים זה בסדר ככה להמשיך?
איזה זרמים?
תלמיד: למשל לפי מקצועות שעובדים פה, לפי הפצה.
זאת לא חלוקה, חלוקה כזאת קיימת אפילו בכל משפחה.
תלמיד: לפעמים יש פה חברויות אישיות לפי הטבע.
אתה לא יכול להילחם נגד זה. יש נטייה טבעית אנשים אלו לאלו.
תלמיד: לפעמים גם לפי וותק, יש יותר וותיקים, פחות וותיקים.
זה יותר חשוב, לפי הניסיון, לפי הוותק, מי שיותר וותיק הוא יותר בעל כוח, ככה זה נהוג בכל מקום וככה זה בינתיים צריך להיות אצלנו.
שאלה: כתוב, "אני קיצרתי מפני אני לא רוצה שהם יהיו במחשבותי, כי ידוע לך הכלל במקום שאדם מחשב שם הוא.".. "ורק מטעם שאני מכיר בך שאתה אוהב לדעת את האמת, הוכרחתי לעלות על מחשבותיי את העביות בלי המסכים, שזה תוצאה של שבירת הכלים" וכולי, זאת אומרת עצם ההרגשה הזאת של חשד היא כבר מאכילה את האגו, וזה מורגש מאוד חזק. אז איך אפשר באמת לקיים כזאת אווירה של "כבדהו וחשדהו"? מורגש שכביכול רק המחשבה הזאת מדליקה את אש הפילוג.
הכול תלוי בכמה רוצים לקיים את חוקי החברה.
תלמיד: איך אני יודע מי מהחברים שלי, מי הם סנדלרים טובים ומי סנדלרים לא טובים?
זה ניתן לכם לראות.
תלמיד: לפי מה?
לפי תוצאות שלהם.
תלמיד: התוצאות הן רוחניות אצלנו, לא? אין פה סנדלים שאני יכול להסתכל מי עשה סנדלים יפים ומי לא.
גם לפי זה אתם יכולים כבר לעשות חשבון, למה לא? אין לי מה להוסיף.
שאלה: עדיין לא שמעתי תשובה איך להיות קשור לחברה מבוטל, משועבד, אם בו זמנית אני חושד בכולם?
זה במשך הזמן, אתה רואה יש אנשים שקשורים זה אל זה כחברים, וזה קובע את כל הגישה שלהם גם לגשמיות גם לרוחניות. יש כאלה שלא כל כך מרגישים נטייה הדדית זה אל זה, ואז כך הם מתנהגים וזה מה שיוצא.
תלמיד: זה טוב שיש חברויות כאלה כמו שאתה מתאר?
זה מה שיש.
תלמיד: אמרנו שצריך לחשוד בעצם בכל חבר, שיכול מחר לקפוץ לו האגו והוא יירצה לסובב את האחרים.
כן.
תלמיד: אבל אנחנו מדברים על להיות משועבד לחברה, ללכת בעיניים עצומות אחרי החברים, לבטל את עצמי כלפיהם, אז איך אני משלב בין לכבד את החבר, לראות אותו כגדול אבל גם להכניס פה חשד?
אין מה לעשות, אתה צריך להיות גם בזה וגם בזה.
תלמיד: איך אתה גם בזה וגם בזה, זה לא ביטול מוחלט?
כן.
תלמיד: עדיין לא מבין כי אני פוסל, "כל הפוסל, במומו פוסל" זאת אומרת אז מה אני עושה?
אני מבין אותך ואת מה שאתה רוצה להגיד ואני אומר לך שבכל זאת צריכים אנחנו להיות כמחוברים יחד, ואף על פי כן כל אחד יכול להיות בניגוד לחברו.
תלמיד: כשמדברים על העתיד של הקבוצה בשיחות, הכול נשמע מעורפל ואני אחר כך שומע מחברים, שכל הנושא אפילו מלחיץ אותם, זה קצת מייאש כל העסק הזה.
כן, אני מבין.
תלמיד: איך להתקדם במצב כזה?
לא להתקדם. כמו שאנחנו רק יותר ויותר להיאחז בחברים.
שאלה: בכל זאת יש נטייה אולי טבעית ואולי היא לא טובה אבל נטייה לאדם לחפש רב, מישהו גדול שהוא יכול להתבטל כלפיו. האם אתה חושב שייתכן בכלל מצב שמתנהלת מערכת רוחנית בלי שמישהו יהיה בקבוצה כדמות של רב, האם זה באמת יכול להצליח?
קשה להגיד, היו כל מיני מצבים בהיסטוריה.
תלמיד: אם אני מסתכל למשל על העשירייה של רבי שמעון שאפילו שם היו כולם כיכול בחיבור ואחדות אפילו אצלם אחד מהחברים נחשב כרב, נראה שזה מחויב להיות בתוך ההשגה ובתוך העבודה של האדם.
פעם אני זוכר לפני לא מעט שנים אמרת שצריך לבחור אדם שמבחינת התכונות החיצוניות שלו יהיה מישהו שיהיה נוח. ויכול להיות שזה נכון מבחינה רוחנית. אני דואג איך העבודה יכולה להתבצע בצורה דומה כמו שאנחנו נמצאים היום אם אין רב, אין מישהו שאתה ממנה אותו ואתה אומר, "זה הבן אדם שאני הולך אחריו" הרי זה כל כך חשוב בתוך ההצלחה הרוחנית של האדם?
כן.
תלמיד: זה נותן לך סוג של הגנה כי יש כל כך הרבה אלמנטים בתוך הפעולה, בתוך היחס הזה. האם לא נכון בכל זאת לבחור חבר בקבוצה ולהגיד זה הרב שלי, אני באמת שואל ולא יודע לתת תשובה סופית על זה.
תשוב סופית אין על מה לתת אבל אנחנו צריכים להבין שיחס כזה לאחד משלנו הוא יכול להיות כפתרון.
שאלה: האיגרת "שאלות ותשובות" בהכרח ייצרה מצב שהעשירייה נבוכה כמו שאנחנו קוראים "והעם נבוך". מה העצה שלך שכל אחד קצת יתבשל בפנים היום עם האיגרת הזו ומה שהוא שמע בשיעור וכך יטחן את עצמו טוב טוב כדי שיוכל אחרי זה לסדר מחדש את הדברים, להיות מספיק יציב וברור גם כדי לפנות לחברים ולהגיד "טוב, זה מה שיצא יש לי, ואני רוצה לברר את הדבר בסדנה", כי יש משהו בסדנה שהיא ממש גורמת לקרבה.
כן. אז מה השאלה?
תלמיד: מה לעשות עם המבוכה שעכשיו תעלה בעקבות כמה נקודות באיגרת וגם תשובות שלך לשאלות?
נעשה עכשיו סדנה.
(סוף השיעור)